1

שיחה א

בראשית

א. סדר לימוד התורה

דובר פעמים רבות שאמנם רש" בפירושו על התורה בא לבאר את פשוטו של מקרא, כפי שרש"י בעצמו מדגיש פעמים רבות, ומיד בפרשה הראשונה': "אני לא באתי אלא לפשוטו":, אך בכל זאת, כאמור

1 ג, ח. שם, כד (וראה שם, כב. ד, ח. ה, ג). ויתירה מזו: גם כש"אין המקרא אומר אלא דרשוני" (כי הפשט אינו מיושב בהמקרא), משתדל רש"י לפרשו גם כפשוטו (רש"י ריש פרשתנו (וראה משכיל לדוד שם). לקמן א, ד. ועוד).

2 ומה שמסיים שם (ג, ח) "ולאגדה כו'" (וכן מה שמביא כו"כ פעמים בפירושו "מדרשו" וכיו"ב) - בהכרח לומר (ע"פ הודעת רש"י עצמו כמצויין בהערה הקודמת) שכל המובא בפירושו עה"ת צ"ל ע"ד פשוטו של מקרא (אלא שבפשט גופא ישנם חילוקי דרגות).

ועפ"ז מובנת התמי' גדולה, שבכ"מ אומר רש"י "לא ידעתי" וכיו"ב*, אף שישנם שם מדרשי רז"ל**, וא"כ הול"ל: ומדרשו, ורז"ל אמרו, בזה אנו צריכים לדברי אגדה (כבפרשתנו א, ד) - אלא שבמקומות אלה דרו"ל אינם ע"ד הפשט כלל וכלל - ולכן אין רש"י מביאם.

יתירה מזו: גם כאשר רש"י עצמו מבאר ענין

פעמים רבות, הוא כולל גם "ענינים מופלאים"*? של חלקי התורה האחרים, ואף 3 ""זין דאורייתא", = כדבריו הידועים+ של אדמו"ר הזקן, ש"פירוש רש"י על החומש הוא ינה של תורה".

אך כדי להגיע ל"ענינים מופלאים" ול"יינה של תורה" שבפירוש רש"י, הכרחי להעמיק ולהבין תחילה את הפירוש הפשוט. כי גם הענינים המופלאים ויינה של תורה משובצים

מסויים בגמרא - ומ"מ בפירושו עה"ת אומר "ואיני יודע" (לדוגמא: שמות כב, כח. וראה פירושו בתמורה ד, א ד"ה זו תרומה), ומובן ג"כ ע"פ הנ"ל.

*2) של"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).

3 הלשון "אפילו" הוא, לפי שחלק הסוד בתורה הוא חלק הכי (רחוק ו)נעלה מדרך הפשט (ראה לקמן סי"ג), אבל לאידך גיסא, ממאמר אדה"ז ש"פירש"י אויף חומש איז יינה של תורה" - אף ש"אני לא באתי אלא לפשוטו" - מוכח שישנה שייכות מיוחדת ביניהם.

כי כמו שבעולמות, עולם האצילות הנרמז בתיבת "אף" נסמך ל"עשיתיו" דוקא (ראה לקו"ת בלק סט, סע"ג), כן גם בד' חלקי התורה פרד"ס שהם כנגד ד' העולמות, חלק הסוד שבתורה - אצילות - שייך לחלק הפשט - עשי' (ראה לקו"ת ויקרא (ה, ד) שמביא שם הענין ד"אף עשיתיו" לענין השייכות דפנימיות התורה למקרא). ולהעיר מסדר הבנים בהגש"פ - שג"ז כנגד אבי"ע: חכם רשע כו' (משיחת ש"פ נח תשכ"ה. נדפס בלקו"ש ע' 279)