ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר הזקןאגרת כח

אגרת כח

[תקנ"ב]

מה ¹⁷²⁹ רב טובך אשר צפנת ליראיך ¹⁷³⁰ וגו'. הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחי' ומדרגות חלוקות מצד שורש ¹⁷³¹ נשמתם למעלה מבחי' ימין ושמאל. דהיינו שבחי' שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה', כמ"ש והצנע לכת ¹⁷³² כו', במסתרים תבכה ¹⁷³³ כו' ¹⁷³⁴ , כל העוסק בתורה בסתר ¹⁷³⁵ כו'. והנה ממדה זו נמשכה גם כן בחי' הצמצום והגבול בעבודת ה', כמו בצדקה ¹⁷³⁶ להיות נידון בהשג יד ¹⁷³⁷ , והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ¹⁷³⁸ , וכה"ג בת"ת ושארי מצות ¹⁷³⁹ די לו שיוצא ידי חובתו מחיוב מפורש שחייבתו התורה בפירוש לקבוע עתים ¹⁷⁴⁰ כו'. אך בחי' ימין היא מדת החסד וההתפשטות בעבודת ה' בהתרחבות בלי צמצום והסתר ¹⁷⁴¹ כלל כמ"ש ואתהלכה ברחבה ¹⁷⁴² כו' ¹⁷⁴³ . וממנה נמשך גם כן מ"ש רז"ל זרוק מרה בתלמידים ¹⁷⁴⁴ כו' ¹⁷⁴⁵ . וגם בלי צמצום וגבול כלל, ואין מעצור ¹⁷⁴⁶ לרוח נדבתו בין בצדקה ובין בת"ת ושארי מצות ¹⁷⁴⁷ , ולא די לו לצאת ידי חובתו בלבד אלא עד בלי די ¹⁷⁴⁸ כו'.

והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול מב' בחי' אלו, ואין לך דבר שאין לו מקום ¹⁷⁴⁹ , ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ¹⁷⁵⁰ , ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחי' שמאל העליון ¹⁷⁵¹ , ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה, ובית הלל שהיו מבחי' ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי בית שמאי, שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה ¹⁷⁵² , אעפ"כ בכמה דברים היו בית שמאי מקילין, מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין, וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל. כידוע דרך ומדות ¹⁷⁵³ קדש העליון, דלית תמן קיצוץ ופירוד ¹⁷⁵⁴ ח"ו וכל המדות כלולות זו מזו ¹⁷⁵⁵ , ולכן הם ¹⁷⁵⁶ מיוחדות זו בזו כידוע לי"ח, וכדכתיב באברהם שהוא מדת החסד והאהבה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ¹⁷⁵⁷ , על ידי שלבש מדת הגבורה ויעקוד את יצחק בנו ¹⁷⁵⁸ ויקח ¹⁷⁵⁹ את המאכלת ¹⁷⁶⁰ כו'. ומה שאמר הכתוב אברהם אוהבי ¹⁷⁶¹ ופחד יצחק ¹⁷⁶² , הנה ההפרש וההבדל הזה ¹⁷⁶³ הוא בבחי' גילוי והעלם, שבמדת יצחק הפחד הוא בבחי' גילוי והאהבה מסותרת בבחי' העלם והסתר, וההיפך במדת אברהם אבינו ע"ה.

וזהו שאמר דהע"ה מה רב טובך וגו', כלומר שמדת הטוב והחסד, אשר היא בבחינת העלם והסתר אצל כל מי ששורש נשמתו מבחי' שמאל, הנק' ¹⁷⁶⁴ בשם יראיך, כמדת בית שמאי, הנה אף שהוא טוב הגנוז וצפון אעפ"כ הוא רב וגדול מאד, כמו מדת הגדולה והחסד ממש שמבחי' ימין, ושתיהן הן מבחי' גילוי בלי גבול ומדה ושיעור. וז"ש מה רב טובך ¹⁷⁶⁵ , כלומר בלי גבול ומדה, בין הטוב אשר צפנת ליראיך, ובין אשר פעלת לחוסים בך ¹⁷⁶⁶ , שהם בעלי הבטחון שמבחי' ימין, וחסדם וטובם ¹⁷⁶⁷ הוא גם כן בבחי' גילוי והתפשטות נגד בני אדם, ולא בבחינת צמצום והסתר כלל (ומ"ש ליראיך, ולא ביראיך, היינו משום שכל מה שהוא בבחינת העלם בכל נשמה הנה בחי' זו אינה מלובשת ¹⁷⁶⁸ תוך הגוף במוחו ולבו, אלא הוא ¹⁷⁶⁹ בבחינת מקיף מלמעלה, ומשם היא מאירה למוחו ולבו לעתים הצריכים להתעוררות בחי' זו, שתתעורר ותאיר למוחו ולבו כדי לבא לידי מעשה בפועל ממש).

ואמר ע"כ אשר ¹⁷⁷⁰ רב טוב לבית ישראל ¹⁷⁷¹ , הצפון והגלוי ¹⁷⁷² הוא בבחי' בלי גבול ומדה, לפי ערך נפשותם ¹⁷⁷³ המלובשת בגוף, לכן גם אתה ה' תתנהג עמהם במדת חסדך הגדול בלי גבול ותכלית, הנק' רב חסד. דאית חסד ואית חסד ¹⁷⁷⁴ , אית חסד עולם שיש כנגדו ולעומתו ¹⁷⁷⁵ מדת הדין ח"ו, למעט ולצמצם חסדו וטובו. אבל חסד עליון הנק' רב חסד אין כנגדו מדת הדין למעט ולצמצם רוב חסדו ¹⁷⁷⁶ מלהתפשט בלי גבול ותכלית, כי הוא נמשך מבחי' סוכ"ע וטמירא דכל טמירין ¹⁷⁷⁷ הנק' כתר עליון ¹⁷⁷⁸ . וז"ש תסתירם בסתר פניך ¹⁷⁷⁹ וגו' תצפנם בסוכה וגו'.

ואחר הדברים ¹⁷⁸⁰ האלה נפשי בשאלתי ¹⁷⁸¹ לעורר רב חסד ורב טוב, טוב הגנוז והצפון בלב כל אנ"ש, מן העלם אל הגילוי לבא לידי מעשה, למלאות ידם לה' ¹⁷⁸² ביד מלאה ורחבה ¹⁷⁸³ , ע"י ציר נאמן ¹⁷⁸⁴ מוכ"ז ה"ה הרבני המופלא בתורה ויראת ה' היא אוצרו כמו"ה שמואל ¹⁷⁸⁵ נר"ו, למלאות מחסורי נפשות אביונים [נ]קיים ¹⁷⁸⁶ , מכל אנ"ש הנוסעים למחננו, חדשים גם ישנים ¹⁷⁸⁷ , ולכלכלם לחם ומזון כל ימות החול. כי בעלי בתים מעט מזעיר בקהלתינו יוצאים ידי חובתם די והותר בשבתות ויו"ט, אשר בכל שבת ושבת לא פחות מד' או ה' מנינים, ולפעמים יותר מעשרים מנינים אביונים, אך בימות החול כשל הסבל ¹⁷⁸⁸ . ולזאת העמדנו להם אכסניא מיוחדת הנקרא גאר קיך ¹⁷⁸⁹ , וההוצאה מרובה מאוד, ועולה סך עצום לשנה. מלבד עוד דברים ההכרחיים המבוארים במכתב דאשתקד ¹⁷⁹⁰ באריכות המעשה. ועוד נוסף עליהם כהיום הוצאה חדשה אשר נתחדשה באסיפה שמקרוב.

ולזה ההכרח לא יג[ונה] להוסיף על הערכה דאשתקד עד שליש מלבר ¹⁷⁹¹ , או מלגאו, נהרא נהרא ופשטי' ¹⁷⁹² , ולפי ראות עיני שוד"ר מוכ"ז נ"י. ואם שגיתי אתי תלין ¹⁷⁹³ , ועמהם הסליחה ואהבתם תכסה ¹⁷⁹⁴ וכו'.

ומגודל בטחוני, שלא ישליכו דברי אחרי גום ¹⁷⁹⁵ ח"ו, לתת מגרעות ¹⁷⁹⁶ בקדש ח"ו, כי מעלין בקודש ¹⁷⁹⁷ , וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים ¹⁷⁹⁸ , קצרתי בתחנונים, ואומר שלום שלום למעשה הצדקה ¹⁷⁹⁹ וחיים עד העולם ¹⁸⁰⁰ .

כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם ¹⁸⁰¹ הטוב מלב ונפש חפצה ¹⁸⁰²

שניאור זלמן ב "ר ברוך זללה"ה

ומדי דברי זכור אזכור ¹⁸⁰³ את אשר כבר עשוהו ¹⁸⁰⁴ אשתקד, אודות הצדיק המפורסם אשר בצילו נחי' בגוים מו"ה זוסמאן ¹⁸⁰⁵ שי', לשלוח לו כמסת ידו ¹⁸⁰⁶ פדיון נפשות ביתו ¹⁸⁰⁷ , ולרשום בפנקס שתחת יד מוכ"ז, להיות שמותם לזכרון לפני ה' ¹⁸⁰⁸ שומע בקול עבדיו ¹⁸⁰⁹ , המעתירים לה' עתרת שלום ואמת ¹⁸¹⁰ לעמו אכי"ר [...].

הערות

1729. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת יג. ובשלימותה באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יט, מכת"י 400 נה, ב. ומועתקת גם בכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 64 (בכותרת: "אגרת [שנית] אדמו"ר מוהר"ש זלמן נ"י שליט"א אודות מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו'"). קטע קטן נדפס בלקוטי ביאורים בס' התניא (קארף), מילואים לחלק ראשון (ע' מד). השלמת הקטע האחרון, נדפסה בהישוב החסידי בטבריה מס' 64 (מתוך כת"י לנינגרד, שהוגה מחדש מכתה"י). ובכפר חב"ד גליון 889 ע' 30 (מתוך כת"י נוסף שבאוסף כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, מוסקבה 247 עד, א). הנדפס בתניא נמצא בכמה כת"י (208 כח, א. 239 יט, א. 693 סה, א. 750. 1034 יז, א. ובכת"י ירושלים 2916 שע, א. 3477. 4088 קפח, ב). ההוכחות שנכתבה בשנת תקנ"ב: 1) כת"י לנינגרד הנ"ל נעתק בשנים תקנ"ד-ו, ואם כן נכתבה ודאי לפני שנת תקנ"ו. 2) לאחר הקדמה קצרה, שמבאר בה סדרי האכסניא של "הנוסעים למחננו", מספר על דבר חדש שנתייסד – "העמדנו להם אכסניא מיוחדת הנקרא גאר קיך". "גאר קיך" זה מוזכר בתקנות דלאזניא משנת תקנ"ה (לקמן אגרת מג ס"ה) ותקנ"ו (לקמן אגרת נ ס"ז), הרי שנתייסד לפני שנת תקנ"ה, ואז נכתבה האגרת שלפנינו. 3) לבד זאת, נותן כאן רבינו טעם נוסף למגבית זאת, עבור "דברים ההכרחיים המבוארים במכתב דאשתקד באריכות המעשה". ואם נשפוט לפי האגרות שהגיעו לידינו, לא ידועה לנו שום אגרת עם ביאור "דברים ההכרחיים ... באריכות המעשה" [בנוסף למעות ארה"ק, מליצות פרטיות וגאר קיך שלפנינו] אלא באגרת הקודמת משנת תקנ"א, שבה מספר המעשה דפדיון שבויים "על קרוב לשלשים נפשות". ואם כן נכתבה האגרת שלפנינו בשנת תקנ"ב. 4) מענין פדיון שבויים הנ"ל הגיעו לידינו שלש אגרות, מהשנים תקנ"א (לעיל אגרת כד), תקנ"ג (לקמן אגרת לד), תקנ"ד (לקמן אגרת מ). וחסרה בידינו אגרת תקנ"ב, המוזכרת באגרת חורף תקנ"ג: "העתרתי עליהם ... זה שלש רגלים שנה אחר שנה", ובאגרת תקנ"ד: "אשר העתרתי ... שלא בהשג יד, בהערכות גדולות זה שלש רגלים" – פרטים המתאימים בהחלט לאגרת שלפנינו "ההכרח ... להוסיף על הערכה דאשתקד עד שליש". 5) אולי אפשר לזהות את ה"הוצאה חדשה אשר נתחדשה באסיפה שמקרוב" שבאגרת שלפנינו, עם הנזכר לעיל אגרת כו (מהשנה שלפנינו), ולקמן אגרת מ (משנת תקנ"ד) – אודות שנה זו, אשר "נשלחו אלינו שלוחים מהצדיקים המפורסמים, מכירי וידועי מלפנים משם, לסמוך ידם הקדושה לפי שעה בסך עצום ורב". ומכל אלו נראה שנכתבה האגרת שלפנינו בשנת תקנ"ב. וראה היכל הבעש"ט גליון יד ע' קכא ואילך. גליון טז ע' קפו-ז. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמה שבסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
1730. מה רב טובך . . לירא י ך גו ': תהלים לא, כ.
1731. מצד שרש כו': עד"ז בהקדמה [לתניא].
1732. כמ " ש והצנע לכת כו ': מיכה ו, ח. ועיין סוכה מט, ב.
1733. במסתרים תבכה כו ': ירמיה יג, יז.
1734. תבכה כו ': [נ"א: תבכה נפשי כו'].
1735. כל העוסק בתורה בסתר: מו"ק טז, ב: "מבפנים".
1736. כמו בצדקה : [נ"א: הצדקה].
1737. נידון בהשג יד: לשון ערכין ד, ב. לענין צדקה: יד [הל'] מתנות עניים [פ"]ז [ה"]א-ה: "יד הנותן משגת, השגת ידו", ושו"ע יו"ד ר"ס רמ"ז: "כפי השגת יד".
1738. המבזבז אל יבזבז יותר מחומש : כתובות נ, א.
1739. ושארי מצות : נ"א: [ושאר מצות].
1740. לקבוע עתים: שבת לא, א. טושו"ע או"ח קנ"ה ס"א.
1741. צמצום והסתר כלל : [נ"א: צמצום כלל והסתר כלל].
1742. כמ " ש ואתהלכה : [נ"א: ואתהלכה].
1743. ואתהלכה ברחבה כו ': תהלים קיט, מה.
1744. זרוק מרה בתלמידים : כתובות קג, ב.
1745. וממנה . . כו': הגהה בהוצאת תר"ס: צ"ע. ונראה שצ"ל קודם אך בחי' ימין כו' [והיינו ששורה זו נוספה בכתי"ק על הגליון, והמעתיק הכניסה שלא במקומו].
1746. אין מעצור לרוח: [ע"פ משלי כה, כח. נ"א: מקצר לרוח].
1747. ושארי מצות : [נ"א: ושאר מצות].
1748. עד בלי די: מלאכי ג, י.
1749. ואין לך דבר שאין לו מקום: אבות פ"ד, מ"ג.
1750. מקולי ב " ש ומחומרי ב " ה : עדיות פ"ד ופ"ה.
1751. מבחי' שמאל העליון: ראה זח"ג רמה, א.
1752. מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה: [ראה תניא פ"ז-ח].
1753. דרך ומדות : הל' צע"ק. ומהות?.
1754. דלית . . ופירוד : [זח"ג ע, א].
1755. וכל המדות כלולות : [ראה שעהיחוה"א פ"ו].
1756. ולכן הם: הן? [וכ"ה בנ"א].
1757. עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה : בראשית כב, יב.
1758. ויעקוד את יצחק בנו : בראשית כב, ט.
1759. בנו ויקח: אולי צ"ל "בנו גו' ויקח".
1760. ויקח את המאכלת: בראשית כב, י.
1761. אברהם אוהבי : ישעיה מא, ח.
1762. פחד יצחק : בראשית לא, מב.
1763. ההפרש וההבדל הזה : [נ"א: הבדל והפרש זה].
1764. הנק ': [נ"א: ונק'].
1765. מה רב טובך : [נ"א: מה רב טובך כו'].
1766. פעלת לחוסים בך . . נגד בני אדם: [המשך הפסוק הנ"ל – תהלים לא, כ].
1767. וחסדם וטובם : [נ"א: וחסד, וחסדים טובים].
1768. מלובשת : [נ"א: מתלבשת].
1769. אלא הוא : "היא"? וכדמסיים "היא מאירה" [וכ"ה בנ"א].
1770. ואמר ע"כ אשר: [נ"א: ואשר ע"כ אשר].
1771. רב טוב לבית ישראל: ישעי' סג, ז.
1772. הצפון והגלוי: [כאמור לעיל שהפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת גו' מדבר ברב טוב הצפון והגלוי].
1773. נפשותם: במדבר יז, ג: "בנפשותם".
1774. דאית חסד ואית חסד : זח"ג קלג, ב. ועיין לעיל [אגה"ק] רס"י [לקמן אגרת מ].
1775. שיש כנגדו ולעומתו : [נ"א: שיש לעומתו].
1776. רוב חסדו : [נ"א: חסדו].
1777. וטמירא דכל טמירין: זח"ג קלה, ב: "דכל טמירין". וכמה פעמים: "טמירו דטמירין".
1778. כתר עליון : [נ"א: סתר עליון].
1779. תסתירם בסתר פניך וגו': אחר פסוק "מה רב" – תהלים לא, כא.
1780. ואחר הדברים : קיצור מסיום האגרת, בכמה שינויים קלים, נעתק ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע, ונדפס בלקוטי ביאורים בס' התניא (קארף), מילואים לחלק ראשון (ע' מד): ואחר הדברים האלה נפשי בשאלתי לעורר רב טוב הגנוז והצפון בלב כל אנ"ש מן ההעלם אל הגילוי, לבא לידי מעשה, למלאות ידם לה' ביד מלאה ורחבה, ע"י ציר נאמן מוכ"ז כו' וד"ל, כמו שכתוב באיגרת ואין אני כותבו מחמת שלא נצרך וד"ל. הכ"ד א"נ ד"ש מלב ונפש חפיצה שניאור זלמן בלא"א מוה"ר ברוך
1781. נפשי בשאלתי: אסתר ז, ג.
1782. למלאות ידם לה': ע"פ דה"א כט, ה.
1783. ביד מלאה ורחבה: ע"פ נוסח ברכת המזון.
1784. ציר נאמן: ע"פ משלי כה, יג.
1785. ציר נאמן . . שמואל : כנראה - מונקעס, שהוא הי' ה"ציר נאמן" גם בשנת תקנ"ח (לצורך הגאר קיך ועוד), כדלקמן סי' נז.
1786. אביונים נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.
1787. חדשים גם ישנים : ע"פ לשון המשנה (יומא כו, א) הכוונה לחדשים שלא הי' עדיין אצל רבינו, וישנים "שהי' פעם א' בעיר לאזניא".
1788. כשל הסבל: ע"פ נחמי' ד, ד.
1789. גאר קיך: ראה בזה גם לקמן אגרת מג (ס"ה). נ (ס"ז). נז. נח (סי"ט). ומעין זה גם לקמן אגרת קא.
1790. במכתב דאשתקד: דלעיל אגרת כד.
1791. שליש מלבר או מלגאו: ראה ב"ב ט, ב.
1792. נהרא נהרא ופשטי ': ע"פ חולין יח, ב.
1793. ואם שגיתי אתי תלין : ע"פ איוב יט, ד.
1794. ואהבתם תכסה: ע"פ משלי י, יב.
1795. ישליכו דברי אחר גום: ע"פ נחמי' ט, כו.
1796. מגרעות: ע"פ מלכים א ו, ו.
1797. מעלין בקודש : ברכות כח, א.
1798. וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים: ע"פ ביצה טז, א. תענית לא, א ובפרש"י שם.
1799. שלום למעשה הצדקה: ע"פ ישעי' לב, יז.
1800. וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.
1801. דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.
1802. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
1803. ומדי דברי זכור אזכור: ע"פ ירמי' לא, יט.
1804. את אשר כבר עשוהו: ע"פ קהלת ב, יב.
1805. מו"ה זוסמאן: לכאורה הכוונה לשד"ר מו"ה אליעזר זוסמאן סופר ק"ק טבריה, שיצא בשד"רות בקיץ תק"נ (ראה יסוד המעלה ח"ב אגרות נד-ו), וחזר בחורף תקנ"ג (ראה שם אגרות ס. סט. ע1). ומהאמור כאן נראה שכבר בתקנ"א עשה לו מעמדות ברוסיא, ועל כך כותב כאן "את אשר כבר עשוהו אשתקד ... לשלוח לו כמיסת ידו פדיון נפשות ביתו". ונראה שנכתב לפני חזרתו לארה"ק. וכן אמנם נראה מהנוסח שמובא ב"היישוב החסידי בטבריה" שם: "השד"ר המפורסם". אמנם טעות היא, והנוסח בכת"י לנינגרד הוא "הצדיק המפורסם". ובאמת לא מצינו במקום אחר תוארים גדולים אלו אודותיו "הצדיק המפורסם אשר בצילו נחי' בגוים". וגם לא מובנת בקשת תמיכת אחד מיושבי ארה"ק, באגרת שתוכנה מגבית לצדקות שונות בחו"ל עצמה. ומסתבר יותר שהכוונה אל הרה"ק רבי זושא מאניפאלי (כפי שפירש ב"כפר חב"ד" שם), שהי' מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש, והסכמתו מתנוססת בראש ספר התניא של רבינו. וראה גם לקמן אגרת מ (משנת תקנ"ד), ש"זה שנתיים" [תקנ"ב], אשר הי' "צוק העתים אשר חלפו במדינות וואלין ואוקריינא, ונשלחו אלינו שלוחים מהצדיקים המפורסמים, מכירי ויודעי מלפנים משם, לסמוך ידם הקדושה".
1806. כמסת ידו: ע"פ ראה טז, י.
1807. נפשות ביתו: ע"פ וישלח לו, ו.
1808. לזכרון לפני ה': ע"פ תשא ל, טז.
1809. שומע בקול עבדיו: ע"פ ישעי' נ, י.
1810. עתרת שלום ואמת: ע"פ ירמי' לג, ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.