תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי

תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי

ובו כ"א סעיפים

מלילת

שבלים וקטניות

א מותר ²³⁰¹

למלול שבלים של תבואה בידיו, כדי שיפול הזרע מן השבולת ²³⁰² ,

אע"פ שהיה אפשר לו למלול מערב יום טוב ²³⁰³ .

וכן מותר לפרך השרביטים של קטניות בידיו,

כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט, ויוציאם מתוכם בידיו ²³⁰⁴ .

ואע"פ שהוא מפרק דבר מגידולו,

ואילו היה עושה כן בשבת על ידי כלי המיוחד לכך, או שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום

חיבורם, היה חייב משום דש ²³⁰⁵ .

מכל מקום ביום טוב, כיון שאיסור הדישה לצורך אכילה אינו אלא מדברי סופרים ²³⁰⁶ ,

לא גזרו אלא על דישה גמורה, שכיוצא בה בשבת חייב חטאת.

ויש חולקין על זה ואומרים, דאף ביום טוב

לא התירו למלול ולפרך אלא על ידי שינוי, דהיינו שימלול ויפרך בראשי אצבעותיו של

ידו אחת בלבד ²³⁰⁷ .

ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה, מכל

מקום אם אפשר לו לעשות כן על ידי שינוי (א) טוב להחמיר ולחוש לסברא האחרונה ²³⁰⁸ :

ברירת

זרעונים וקטניות

ב הזרעונים ²³⁰⁹

אחר שנתפרכו מהשבלים ועדיין הם מעורבים עם המוץ, מותר לנערן מידו האחת לידו השנית ²³¹⁰

ולנפח מהן המוץ ²³¹¹ .

ולא ינפח הרבה ביחד ²³¹² ,

מפני שנראה כמנפח לצורך החול ²³¹³ ,

אלא מנפח מעט מעט ואוכל מיד ²³¹⁴ .

ואפילו בקנון, שהוא כלי שראשו אחד רחב וראשו השני עשוי כמין מרזב קצר, מותר ליתן

הזרעונים בתוך הרחב ולנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי ²³¹⁵ .

אבל לא ינפה אותם בנפה וכברה, אע"פ שלא היה אפשר לו לנפות מערב יום טוב,

ואפילו אינו מנפה אלא מעט מעט ואוכל מיד, מכל מקום כיון שבכלים הללו אין דרך לנפות

מעט אלא הרבה ביחד, לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים ²³¹⁶ :

ג הבורר קטניות המעורבים עם עפרורית או עם

מוץ שלהם, בורר כדרכו ²³¹⁷

אפילו פסולת מתוך האוכל ²³¹⁸ ,

ואפילו בקנון ²³¹⁹ ,

ואפילו אינו אוכל מהם לאלתר אלא בורר בשחרית לאכול (ב) בין הערבים ²³²⁰ .

ואע"פ שכיוצא בו בשבת חייב חטאת אפילו בורר אוכל מתוך הפסולת ²³²¹ ,

מכל מקום ביום טוב לצורך אכילה התירו לברור כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל ²³²² .

ולא אמרו דהברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב אף לצורך אכילה, אלא בברירת תבואה

שדרך לבור אותה הרבה ביחד, וכמו שנתבאר בסי' תצ"ה ²³²³

עיין שם הטעם, אבל מיני קטניות שאין דרך לבור אותן אלא מה שצריך לו מהם בו ביום

מותר לברור כדרכו ²³²⁴ :

ד במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על

הפסולת, שיש יותר טורח בברירת האוכל מתוך הפסולת מבברירת הפסולת מתוך האוכל, לפיכך

(ג) הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט בטורח ביום טוב, אבל אם הפסולת מרובה על

האוכל, צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת, כדי למעט בטורח ²³²⁵ .

וכן אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת, אלא שיש יותר טורח בברירת הפסולת מברירת

האוכל, כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח אותו בידו, צריך לברור האוכל

ולהניח הפסולת כדי למעט בטורח ²³²⁶

וכן אם הפסולת מרובה על האוכל, אע"פ שיש יותר טורח בברירת האוכל מברירת

הפסולת, כגון שהאוכל הוא דק מאד, צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת, כיון

שכמות הפסולת מרובה על כמות האוכל ²³²⁷ .

אבל אם כמות האוכל הוא שוה לכמות הפסולת ויש יותר טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת,

צריך לברור את הפסולת מתוך האוכל כדי למעט בטורח ²³²⁸ .

ואם האוכל והפסולת שניהם שוין בכמותן ובטירחתן, הרשות בידו לברור איזו שירצה ²³²⁹ :

ה וכל זה כשלא היה אפשר לו לברור מערב יום

טוב. אבל אם היה אפשר לו לברור מערב יום טוב, אסור לברור ²³³⁰

פסולת מתוך האוכל, אפילו בידו, אע"פ שהאוכל מרובה על הפסולת ויש יותר טורח

בברירת האוכל מבברירת הפסולת. ואפילו אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא מה שהוא

צריך לאכול לאלתר, כמו שנתבאר בסימן שי"ט ²³³¹

לענין שבת, לפי שכל מלאכת אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בכך

הפסד ולא חסרון טעם, אסור לעשותה ביום טוב ²³³²

מטעם שנתבאר בסימן תצ"ה ²³³³ :

ו ואפילו אם לא היה אפשר לברור מערב יום

טוב, אסור להניח הקטניות במים כדי שיצוף הפסולת למעלה או כדי שירד העפרורית למטה ²³³⁴ ,

ואין צריך לומר שאסור לנפותן בנפה וכברה ²³³⁵

מטעם שביארנו למעלה ²³³⁶ :

סינון

ותיקון חרדל ושמרים

ז אין מסננין את החרדל במסננת שלו ²³³⁷ ,

מפני שנראה כבורר, שמשליך הסובין שלו ²³³⁸ .

אע"פ שאין זה בורר ממש, שהרי גם הסובין ראויים לאכילה ואינן נקראים פסולת ²³³⁹ ,

מכל מקום כיון שנראה כבורר אסרוהו חכמים, שהרי אפשר לסננו מערב יום טוב. אבל אם לא

היה אפשר לסננו מערב יום טוב מותר לסננו ביום טוב ²³⁴⁰ :

ח החרדל הוא מר, ורגילין למתקו על ידי

שמכבין בתוכו גחלת או אבן ניסוקת, וביום טוב אסור לכבות בתוכו (ד) גחלת של עץ ²³⁴¹ ,

לפי שאין כיבוי זה צורך אוכל נפש ממש, שאפשר לאכול בשר בלא חרדל ואין צריך אלא

למעונגים, וכל דבר שאינו שוה לכל נפש, אסור לעשותו ביום טוב ²³⁴² , כמ"ש בסימן

תקי"א ²³⁴³

עיין שם.

אבל מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת ²³⁴⁴

או אבן ניסוקת ²³⁴⁵ ,

לפי שאין שייך כיבוי במתכת, שאף אם לא יכבנו לא ישרף, ולא יעשה פחם ²³⁴⁶ . ואף בשבת אין איסור

לכבותו אלא מדברי סופרים ²³⁴⁷ ,

וביום טוב לצורך אכילה לא גזרו. ומטעם זה מותר ליתן שפוד של מתכת מלובן לתוך המשקה

כדי שיתחמץ, אם הוא ראוי לשתותו בו ביום ²³⁴⁸ :

ט משמרת שהיתה תלויה ועומדת מערב יום טוב,

מותר ליתן בה שמרים של יין לסננן ²³⁴⁹ .

וכן שמרים של שאר משקים טובים וחזקים, בענין שאם היה מסננן מערב יום טוב לא היה

המשקה היוצא מן השמרים כל כך טוב וחזק כמו שהוא עכשיו שמסנן בו ביום ששותה אותו ²³⁵⁰ .

אבל אסור לתלות את המשמרת לכתחלה ביום

טוב כדי לסנן בה ²³⁵¹ ,

שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ²³⁵²

משום זלזול יום טוב ²³⁵³ ,

שנראה כמתקן וקובע המשמרת לסנן בה יין הרבה בקבע ²³⁵⁴ :

י ומותר להערים לתלות המשמרת כדי להניח

בתוכה פירות ואחר כך נותן בה שמרים לסננן לצורך יום טוב ²³⁵⁵ .

והוא שנתן בה פירות קודם שנתן בה שמרים, אבל אם נותן בה שמרים קודם שנתן בה פירות,

ניכר הדבר שתולה אותה בשביל השמרים ואסור ²³⁵⁶ :

עשיית

גבינה והעמדת חלב

יא אין עושין גבינה ביום טוב ²³⁵⁷

לפי שאפשר לעשותה מערב יום טוב שהגבינה ישנה טובה מהחדשה ²³⁵⁸ :

יב אין

מעמידין חלב ביום טוב ²³⁵⁹ ,

דהיינו שנותנין לתוכה קיבה להעמידו, ואסור משום בורר שמפריד הקום מן החלב ²³⁶⁰ .

ואע"פ שהיא מלאכת אוכל נפש, מכל מקום כיון שדרך להעמיד הרבה חלב בבת אחת חששו

חכמים אם נתיר לו להעמיד ביום טוב שמא יעמיד הרבה לצורך החול ²³⁶¹ .

ומטעם זה אסור לעשות חמאה מן שומן שצף

על פני החלב, שהרי הוא בורר שמפריד החלב מן החמאה שבו ²³⁶² ,

ואפילו על ידי נכרי אסור לעשות ²³⁶³ ,

כדין שאר איסורי יום טוב שאסור אפילו על ידי נכרי ²³⁶⁴ :

תיקון

ירק ומליחת צנון

יג ירק תלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין, אין

גוזזים אותם במספרים שדרך לחתכם בהם מהמחובר, מפני מראית העין, שהרואה (את המספרים

אצל הירק) יאמר שהיום נגזזו מהמחובר ²³⁶⁵ :

יד מותר לתקן את הקונדס ואת העכביות, והן

מיני ירקות שיש טורח הרבה בתיקונן ²³⁶⁶ :

טו מותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביחד אם

רוצה לאכלם אחר כך בו ביום ²³⁶⁷ ,

אף על פי שאסור בשבת ²³⁶⁸ ,

שהרי אם היה עושה כן מערב יום טוב היה מפיג טעם הצנון. ויש מחמירין ²³⁶⁹

שלא למלוח הרבה חתיכות ביחד כמו שנתבאר בסימן שכ"[א] לענין שבת, שהרי אפשר

למלוח כל חתיכה בפני עצמה ²³⁷⁰ ,

שאין האחת משבחת במליחת חבירתה ²³⁷¹ .

וטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כלל:

הולכת

משאות

טז אע"פ שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו

שלא לצורך אכילה ²³⁷² ,

מכל מקום לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא נושא בחול, אלא צריך לשנות ²³⁷³ .

כיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יוליכם בסל או בקופה, דהיינו שלא יתן ארבעה או

חמישה כדים בסל או בקופה כדרך שהוא עושה בחול, אלא יוליכם על כתפו או לפניו אחד

אחד או שנים שנים, כדי שיהא ניכר שלצורך יום טוב הוא מוליכם ²³⁷⁴ :

יז במה דברים אמורים כשמוליכם במקום

שמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות, אבל אם מוליכם מבית לבית בחצר אחת אין

צריך לשנות כלל, ומותר להוליך הרבה כדים בקופה אחת ²³⁷⁵ .

ואדרבה יותר טוב הוא להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך,

ואסור לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה ²³⁷⁶ :

יח המוליך תבן בקופה להיסק או לבהמה, לא

יפשיל את הקופה לאחוריו, לפי שהוא גנאי יום טוב, שנראה כמי שמתכוין למלאכה רבה או

להוליך למקום רחוק כדרך חול ²³⁷⁷ :

יט הנושא משאות שדרכן לישא אותן במוט, ישא

אותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן על גבו מאחוריו, ישא אותן על כתפו, ושדרכן

להנשא על הכתף, ישא אותן בידו לפניו, או יפרוש עליהן בגד ²³⁷⁸ ,

אם הן משקין שאין לחוש בהן שמא יבואו לידי סחיטה, כגון ביין אדום או שאר משקין

שאין מלבנים, ואף אם יסחוט אינו חייב משום מלבן ²³⁷⁹

כמו שנתבאר בסימן שי"ט ²³⁸⁰

עיי"ש:

כ וכל זה כשאפשר לו לשנות. אבל אם אי אפשר

לו לשנות, כגון שזימן אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם ²³⁸¹ ,

אף על פי שהאורחים הן מאותה העיר ²³⁸² ,

שאין כאן מצות הכנסת אורחים ²³⁸³ ,

מכל מקום כיון שהוא נחפז וצריך למהר אינו צריך לעשות שום שינוי מדרך החול, ומותר

להוליך הרבה כדים בסל ובקופה ולהפשילם לאחוריו:

כא אין מביאין עצים כרוכים בחבל, ולא

במחצלת, ולא בקופה. אבל מביאין כרוכים במטפחת או בחיקו ²³⁸⁴ :

קונטרס

אחרון

(א) טוב להחמיר כו' .

כן ²³⁸⁵

משמע ממה שכתב רמ"א סי' שי"ט סעיף ו' בהג"ה מאחר דאפשר לאכלן כו' ²³⁸⁶

עיי"ש, משמע דאם אי אפשר לאכלן כך, אין צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא

הראשונה (והא בהא תליא ²³⁸⁷

כמבואר בראשונים עיין ברז"ה ²³⁸⁸

ורמב"ן ²³⁸⁹ ),

שהיא דעת הרי"ף ²³⁹⁰

ורמב"ם ²³⁹¹

ורמב"ן ²³⁹²

ורשב"א ²³⁹³

ורא"ש ²³⁹⁴

וטור ²³⁹⁵

ור"ן ²³⁹⁶

ומגיד משנה ²³⁹⁷

ושו"ע ²³⁹⁸

ורש"ל ²³⁹⁹ .

ומה ²⁴⁰⁰

שתמהו האחרונים ²⁴⁰¹

שם על מנהג העולם שאוכלים שרביטי קטניות בשבת. היינו לפי שנוטלים הקטניות מתוך

השרביטים ביד, בלי שום שינוי, ובזה יש חיוב חטאת בשבת ²⁴⁰² .

כדמשמע מפירוש רש"י ²⁴⁰³

שפירש מולל מלילות הוא דש כלאחר יד, משמע משום דמולל השבולת והזרע נופל מאליו הוי

דש כלאחר יד ²⁴⁰⁴ ,

אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור. וכן משמע ממה שכתב רש"י ולהוציא הזרע

כו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד,

והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד מותר לדוש ביום טוב, ומפרכין קטניות,

פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). וכן משמע ברמב"ם פ"ח ²⁴⁰⁵

שכתב סתם המפרק הוא תולדת הדש, והחולב חייב משום מפרק עכ"ל, משמע דמפרק ביד

חייב משום שהוא תולדת הדש בכלי, כמו שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי כמבואר

ברמב"ם שם ²⁴⁰⁶ .

וכן משמע עוד ממה שכתב הרמב"ם שם ²⁴⁰⁷

הסוחט חייב משום מפרק, וסוחט היינו ביד, ובגמרא ²⁴⁰⁸

אינו חייב אלא על דריכת כו', ודריכת היינו בכלי ²⁴⁰⁹ .

אלא על כרחך אין חילוק בין יד לכלי, אלא שהדש בכלי הוא אב והמפרק ביד הוא תולדה ²⁴¹⁰ .

ומה שכתב רמ"א שם ולכן אסור ²⁴¹¹

לפרך ²⁴¹²

כו', היינו אפילו על ידי שינוי ²⁴¹³ ,

אבל בלא שינוי לכולי עלמא אסור בשבת כמבואר בראשונים:

(ב) בין הערבים כו' .

הנה ²⁴¹⁴

הט"ז בס"ק ג' כתב ²⁴¹⁵

דברירה אסורה ביום טוב לפי שאפשר לעשותן מערב יום טוב, ומה שהתירו לברור כאן היינו

לאכול מיד, עיין שם היטב. וזה אינו ²⁴¹⁶

אלא לפי שיטת הטור סי' שי"ט ²⁴¹⁷

דאף בשבת מותר לברור פסולת מהאוכל (היינו לאכול מיד ²⁴¹⁸ )

כדי לאכול לאלתר, וכן היא שיטת התוס' סוף פרק נוטל ²⁴¹⁹ ,

כמ"ש בים של שלמה פרק קמא דביצה סי' מ"ב ²⁴²⁰ .

אבל לשיטת הרמב"ם ²⁴²¹

ורשב"א ²⁴²²

ושו"ע סי' שי"ט, דבפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאכול לאלתר, אם כן ביום

טוב דשרי לברור כדרכו אפילו פסולת מהאוכל ²⁴²³ ,

על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה ²⁴²⁴ ,

דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב ²⁴²⁵ .

ודלא כט"ז.

אלא דלענין דינא קיי"ל כהט"ז ²⁴²⁶ ,

שאם היה אפשר לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב כי אם מה שצריך לאכול לאלתר.

שהרי ²⁴²⁷

בסי' תצ"ה ²⁴²⁸

סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה

אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא

בכל (המקומות) היתר שנזכר בשו"ע, דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יום

טוב. ולכן סתם רמ"א בכאן ²⁴²⁹

וכתב אפילו לבו ביום, וכמו שכתב המג"א ²⁴³⁰ .

ולא נעלם ממני דאפשר לומר שכוונת

הט"ז לאסור ברירת קטניות לבו ביום אפילו כשאי אפשר לו לברור מערב יום טוב,

מחמת ב' טעמים.

הא', לפי שעל הרוב אפשר לברור בערב יום

טוב, לכן אסרו מלאכה זו לגמרי (אפילו אם יקרה פעם שאי אפשר לו לעשותה מערב יום טוב.

אלא אם כן עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת, כמו שכתב הרשב"א ²⁴³¹ ,

שהסכים עמו הט"ז ²⁴³² ).

וכהאי גוונא כתב המגיד משנה ריש פ"א ²⁴³³

לשיטת הרמב"ם ²⁴³⁴

עיי"ש.

הב', שאין אנו הולכים כלל אחר העושה שלא

היה אפשר לו לעשות מערב יום טוב, אלא כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יום

טוב אסור לעשותה ביום טוב, כמו לענין מילה בשבת ²⁴³⁵ ,

וכמו לענין מכשירין ²⁴³⁶

להר"ן ²⁴³⁷

שאוסר אע"פ שלא ידע כלל מערב יום טוב שיצטרך למלאכה זו ביום טוב, כמ"ש

בבית יוסף סי' תק"ז ²⁴³⁸

גבי גריפת התנור עיי"ש.

אבל כיון שסברות אלו אינן מבוארים בהדיא

בט"ז ²⁴³⁹ ,

ובמג"א מבואר בהדיא להפך, שהרי במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא ²⁴⁴⁰

בפירוש לאיסור, והמג"א ²⁴⁴¹

התיר אם לא היה אפשר לו לסנן מערב יום טוב, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו

בעצמה אפשר לעשותה מערב יום טוב, וגם העושה עצמו, רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יום

טוב, יהא אסור לעשותה ביום טוב, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו,

ואם לא היה לו שהות לעשותה מערב יום טוב מחמת אונס או מחמת טרדא ²⁴⁴² ,

מותר לעשותה ביום טוב אפילו הוא מכשירי אוכל נפש (שיש בהם איסורא דאורייתא ²⁴⁴³ ),

כמו שכתב המג"א בסי' תק"ט סק"ב ²⁴⁴⁴ וסק"ד ²⁴⁴⁵

וסקי"ד ²⁴⁴⁶ .

וכן דעת רמ"א ²⁴⁴⁷

והגהות אשר"י ²⁴⁴⁸ ,

כמו שכתב המג"א בס"ק י"א ²⁴⁴⁹ .

וכן הוא דעת רש"י דף כ"ח ע"ב ²⁴⁵⁰ ודף ל"ב

ע"ב.

והכי ²⁴⁵¹

מוכח בגמרא ²⁴⁵² ,

דשרינן לתקן סכין שנפגמה ביום טוב ושפוד שנרצם ביום טוב, ואי סלקא דעתך דאזלינן

בתר מלאכה עצמה, הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי

גוונא שנפגם איזמל בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז"ה ²⁴⁵³

ורשב"א ²⁴⁵⁴

ומקצת האחרונים ²⁴⁵⁵

דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי

סמנין ממכשירין ²⁴⁵⁶ ,

כיון שאי אפשר למול זולתם, הן מחמת סכנה הן מחמת חילול שבת ²⁴⁵⁷

להרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא דסמנין

נקרא מכשירין ²⁴⁵⁸ ,

וכן משמע שם בר"ן ²⁴⁵⁹

וב"י ²⁴⁶⁰

וש"ך ס"ק ו' ²⁴⁶¹

עיי"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר

שם בסעיף [ב'] ²⁴⁶² ,

אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונא אסור ²⁴⁶³ .

וביום טוב דשרינן כשנפגם ביום טוב, מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה

אותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב מותר לו לעשות ביום טוב, דלא

כר"ן, אלא כרש"י ואור זרוע ורמ"א ומג"א ²⁴⁶⁴ .

וכן כתב רש"ל בפ"ד סוף סי'

י"ג ²⁴⁶⁵ ,

וכתב שם שכן דעת הרי"ף ²⁴⁶⁶

ורמב"ם ²⁴⁶⁷

ורא"ש ²⁴⁶⁸

וטור ²⁴⁶⁹

ומגיד משנה ²⁴⁷⁰ .

דאף דלפי מה שכתבו התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת ²⁴⁷¹

אין ראיה מרי"ף ורא"ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש

התוס'. ואף שאעפ"כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדין ²⁴⁷² ,

מכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז"ל שהסכימו לפסוק כרש"י ואור

זרוע וטור. וכן משמע ברמב"ם, כמו שכתב המגיד משנה, אף שאין זו ראיה גמורה,

דיש לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק כרבי יהודה ²⁴⁷³

במכשירין.

ואין להקשות לפי מ"ש לעיל ²⁴⁷⁴

דלרמ"א היכא דאפשר לו לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב, אם כן ביום

טוב עצמו אם אפשר בלא חילול יום טוב, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים

ויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר ²⁴⁷⁵ ,

למה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יום טוב במה שאפשר זולתו ²⁴⁷⁶ .

לא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביום טוב כמו שכתב הר"ן

בפ"ב ²⁴⁷⁷

עיי"ש, ואין אומרים יום טוב דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך

מצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיום טוב ²⁴⁷⁸ ,

אלא על כרחך יום טוב הותרה לגמרי לצורך אכילה, ואם כן לא מהדרינן כלל אהתירא,

כדאמרינן בפרק קמא דיומא ²⁴⁷⁹

לענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור מדברי סופרים,

כדי שלא יניח כל המלאכות ליום טוב שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל

משמחת יום טוב, וכמו שכתב הרמב"ם בריש פרק קמא ²⁴⁸⁰ .

וקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמרא ²⁴⁸¹

דלמאן דשרי מכשירין ²⁴⁸²

מותר לכבות הנר מפני דבר אחר, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר

לו להמתין עד שיכבה הנר. ואע"פ שיש לדחות ²⁴⁸³ ,

מכל מקום הדבר ברור כמו שכתבתי ²⁴⁸⁴ :

(ג) הצריכו כו' .

כן ²⁴⁸⁵

משמע בט"ז סק"ב ²⁴⁸⁶ ,

דאף דאיכא מלאכה גמורה בברירת הפסולת ²⁴⁸⁷ ,

אעפ"כ אם יש טורח יותר בברירת האוכל אסור לברור את האוכל משום טירחא שאינה

צריכה ²⁴⁸⁸ .

והטעם, דמלאכת אוכל נפש הותרה ביום טוב ולא דחויה כמ"ש לעיל ²⁴⁸⁹ ,

אבל טירחא שאינה צריכה לא הותרה מעולם ²⁴⁹⁰ :

(ד) גחלת של עץ כו' ²⁴⁹¹ .

המג"א פירש דברי הב"ח, דלשיטת רש"י ²⁴⁹²

יש להתיר על ידי שינוי. ולא העתקתיו ²⁴⁹³ .

דכיון שלשיטת רי"ף ²⁴⁹⁴

ורמב"ן ²⁴⁹⁵

ורא"ש ²⁴⁹⁶

ור"ן ²⁴⁹⁷

אין להתיר אפילו על ידי שינוי, ויחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הרמב"ן

ורא"ש ור"ן אינון בתראי נגד רש"י ²⁴⁹⁸ .

ובשגם דאף לשיטת רש"י כתב הפרי חדש סי' תצ"ה ²⁴⁹⁹

דאין להתיר אפילו על ידי שינוי, עיין שם הטעם.

*

כתב

הבית יוסף ²⁵⁰⁰

דשאר דיני סינון נראה דיום טוב שוה לשבת, וכן כתב רמ"א בהג"ה ²⁵⁰¹ .

והדבר פשוט שלא נתכוונו לכל דברים המותרים בשבת שהן מותרים ביום טוב, דזהו מילתא

דפשיטא, אלא ודאי נתכוונו לדברים האסורים בשבת.

וחפשתי בסי' שי"ט ולא מצאתי אלא

דין אחד ²⁵⁰² ,

שאינו ענין להלכות סינון שאיסורו משום בורר, רק איסורו משום מלבן, דהיינו מה

שנתבאר שם ²⁵⁰³

דאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן, ופשיטא דאסור ביום טוב, כיון שהמלאכה עצמה

דהיינו הליבון אין בו צורך יום טוב כלל. וגדולה מזו כתב הר"ן ²⁵⁰⁴ גבי השחזת סכין עיי"ש.

אבל שאר דברים האסורים בשבת, דהיינו

שאסור לסנן בסודר אלא על ידי שינוי שלא יעשה גומא ²⁵⁰⁵

וכן בכפיפה מצרית ²⁵⁰⁶ ,

וביום טוב פשיטא שאין צריך לשנות כלל, דעיקר טעם השינוי כדי שלא יבא לידי ברירה

גמורה ²⁵⁰⁷ ,

וביום טוב מותר לשמר שמרים במשמרת ²⁵⁰⁸

שהיא הגדולה שבברירות. ועוד כתב שם השו"ע ²⁵⁰⁹

ומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו', ופשיטא דביום טוב מותר, שהרי אי אפשר לעשותה

מערב יום טוב, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביום טוב ²⁵¹⁰ .

ועוד דאף בשבת מותר אם רוצה לשתות מיד, שהרי בורר אוכל מתוך הפסולת, כמו שכתב

המג"א ²⁵¹¹ ,

וכל שבשבת מותר לברור כדי לאכול, יש להתיר ביום טוב לברור כדי לאכול בו ביום, כמו

גבי ברירת קטניות לשיטת המגיד משנה ²⁵¹² .

ואף לשיטת הט"ז ²⁵¹³

יש להתיר אם אי אפשר לעשותה מערב יום טוב, כמו שהוא בנידון דידן, וכמו שנתבאר ²⁵¹⁴ :

[2301]

עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

מלילת שבלים וקטניות (ס"א).

(ב)

ברירת זרעונים וקטניות (ס"ב-ו).

(ג)

סינון ותיקון חרדל ושמרים (ס"ז-י).

(ד)

עשיית גבינה והעמדת חלב (סי"א-ב).

(ה)

תיקון ירק ומליחת צנון (סי"ג-טו).

(ו)

הולכת משאות (סט"ז-כא).

*

תוכן

ההלכה בסעיף א:

כבר

נתבאר לעיל סי' תצה ס"ט "אסרו חכמים הקצירה והדישה". והיינו לפרק

הזרעונים מהשבולת בין בכלי בין ביד, שבשבת חייב וביום טוב אסור מדברי סופרים.

ומכל

מקום התירו למלול שבלים בידיו כדי שיפול הזרע, כי אף בשבת אין דישה זו כלאחר יד

אסורה אלא מדברי סופרים. ויש אומרים שאף ביום טוב לא התירו אלא למלול בשינוי בראשי

אצבעותיו של ידו אחת.

[2302]

ביצה יב, ב (אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה מהו

לפרוכי (השרביטין ולהוציא הזרע ביום טוב ... דתולדת דישה הוא, רש"י) ומיכל

מנייהו ביום טוב. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות (דדש כלאחר

יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא, אלא מדרבנן, רש"י)).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (דמולל

השבולת והזרע נופל מאליו הוי דש כלאחר יד, אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור.

וכן משמע ממה שכתב רש"י ולהוציא הזרע כו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו

שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד

מותר לדוש ביום טוב)). וכן הוא לעיל סי' שיט ס"ט ( מלילות כדרכן בחול,

דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן ... שאינו מפרק אלא כלאחר יד).

טור ושו"ע ס"א (מוללין מלילות

... ביום טוב). ט"ז ס"ק א (פירוש, שבידו ימלול החטים כשהם רכים, דהוה דש

כלאחר יד).

[2303]

רש"י שם ד"ה מהו (או דלמא כיון דאפשר מערב יום טוב, לא). ונתבאר לעיל

סי' תצה ס"ה (כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא היה בה הפסד ...

אסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת מדרך החול).

וכאן התירו מהטעם האמור בהערה הקודמת.

[2304]

גמרא שם (ומפרכין קטניות ביום טוב), ופרש"י (השרביטין, ולהוציא הזרע ביום טוב).

טור ושו"ע שם (ומפרכין קטניות כדרכן ביום טוב). לבוש ס"א (שרביטי קטניות

מותר לפרכן ולהוציא הזרע שבתוכו). ט"ז שם (ומפרכין קטניות היינו השרביטין

ומוציא הזרע). וכן הם דברי רבינו כאן, להתיר לפרך השרביטין ולהוציא הזרעונים מתוכם

בידיו.

אמנם מסיים בדבריו (ואילו היה עושה כן

בשבת ... שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום חיבורם, היה חייב משום דש. מכל מקום ביום

טוב ... לא גזרו אלא על דישה גמורה, שכיוצא בה בשבת חייב חטאת). ולכן מפרש בקונטרס

אחרון ס"ק א (שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ... ומפרכין

קטניות, פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). ומהו אם כן הטעם שהתיר כאן

"לפרך השרביטים של קטניות בידיו ... ויוציאם מתוכם בידיו"?

אלא שגם כאן לא התיר ל"פרק

הזרעונים בידיו ממקום חיבורם"; אלא "לפרך השרביטים של קטניות בידיו, כדי

שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט".

ואחר שנתלשו ממקום חיבורם בשרביט, שוב

מותר להוציאם "מתוכם בידיו", כדלעיל סי' שיט ס"ט ( אין הקטניות מחוברות כלל בשרביטין, שכבר

ניתקה מהם מערב שבת, אלא שהיא מונחת כך בתוכם, אזי מותר להוציאה מהם ).

[2305] כפי שהוכיח בקונטרס

אחרון מהפוסקים (שנוטלים

הקטניות מתוך השרביטים ביד, בלי שום שינוי, ובזה יש חיוב חטאת בשבת ... דמפרק ביד

חייב משום שהוא תולדת הדש בכלי).

וכן הוא לעיל סי' שיט ס"ט (והמפרק ביד הוא

תולדת הדש בכלי, כמ"ש בסי' ש"ה ... אסור לפרק השרביטין בשבת ולהוציא

הקטניות מתוכן (בידים כי

זהו מפרק גמור)). ובסי' שה סכ"ח (וכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו ...

הרי זה תולדת הדש).

וכן

הוא בפסקי הסדור, הלכתא רבתא לשבתא (פולין ... בשרביטין שלהם ... יש בהם משום מפרק

לדברי הכל, שהוא תולדת הדש, וחייב חטאת וסקילה ח"ו).

[2306]

כדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה והדישה).

[2307]

שהמובא לעיל מרבא (ביצה יב, ב) למלול ביום טוב, פירש רבא עצמו שם יג, ב ( כיצד

מולל ... רבא אמר כיון דמשני, אפילו חדא אכולהו נמי), ופיר ש"י

(כיצד מולל ביום טוב, דאמרן לעיל מוללין מלילות), ותוס' שם (פירוש ביום טוב), ובעל

המאור שבת נא, א (וההיא דאמרינן התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן

לה ,

כדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה, מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב).

והיינו שכאן (יג, ב) פירש רבא את דבריו שאמר לפני

זה שם (יב, ב), שמה שהתיר למלול ביום טוב, הוא "אפילו חדא אכולהו נמי",

ו כהא

דתניא שבת קכח, א ( וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל),

דהיינו "אפילו חדא (אגודל) אכולהו (על גבי שאר כל אצבעותיו ).

נמצא לפי פירוש זה, שגם ביום טוב לא

התירו אלא על ידי שינוי, בראשי אצבעותיו.

[2308]

נתבאר בקונטרס אחרון, שמה שפסק כן הרמ"א, לענין שבת, בסי' שיט ס"ו (וטוב

להחמיר, מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק). היינו "דאם אי אפשר לאכלן כך, אין

צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא הראשונה".

"והא בהא תליא", שמחלוקת הפוסקים לענין יום טוב (אם מותר

למלול כדרכו בידו), תלויה במחלוקת הפוסקים לענין שבת (אם מותר למלול בראשי

אצבעותיו).

ולכן כן הוא גם לענין למלול כדרכו בידו

ביום טוב, שאין צריך להחמיר בזה, אלא "אם אפשר לו לעשות כן על ידי

שינוי".

[2309] תוכן ההלכה בשני הסעיפים שלפנינו:

כבר

נתבאר לעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים ... וברירת מיני תבואה שדרך לבור אותם

הרבה ביחד ... אבל התירו ... ברירת מיני קטניות, לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד

לצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם לבו ביום בלבד). ולכן התיר כאן (ס"ג)

לברור קטניות כדרכו; משא"כ זרעונים (ס"ב).

ומכל

מקום התירו גם לברר המוץ מזרעוני תבואה בכמה אופנים.

[2310]

שאף שאסרו בשבת, כדאמרינן יד, רע"א (מנפח בידו אחת ובכל כחו). וכן הוא לעיל

סי' שיט ס"י (היו לו חטים שנמללו מערב שבת מהשבלים ועדיין הם מעורבים במוץ,

לא ינפה ... בשתי ידיו, דהיינו לנערן מיד לחבירתה כדי להפרידן מן המוץ, אלא מנפה

בידו אחת בכל כחו כדי שישנה מדרך החול).

מכל מקום התירו ביום טוב לנער המוץ מעט

מעט – אף "מידו האחת לידו השנית", ש"לא ינפח הרבה ... אלא מנפח מעט

מעט".

[2311] שאף שאסרו בשבת, כדלעיל שם

(מנפה בידו אחת בכל כחו), ונתבאר שם (הערה סז) דהיינו שאסרו "לנפח" משום

זורה ברוח פיו, והתירו רק "לנפות" (מלשון נפה, כלומר לנער).

מכל

מקום התירו ביום טוב אף "לנפח מהן המוץ", ולא חששו לזורה ברוח פיו.

[2312] ברייתא שם (מנפח על יד על יד (מעט

מעט, רש"י)). טור ושו"ע שם (ומנפח מעט מעט). וכמובא לעיל, שביום טוב

התירו "מעט מעט" אפילו בשתי ידיו.

[2313]

כדלקמן בסוף הסעיף (נראה כמנפה לימים רבים).

וראה מראי מקומות וציונים.

[2314]

ברייתא שם (מנפח על יד על יד, ואוכל). טור ושו"ע שם (ומנפח מעט מעט, ואוכל),

והיינו לאכלו מיד; שדוקא בקטניות התירו " אפילו אינו אוכל מהם לאלתר, אלא בורר

בשחרית לאכול בין הערבים" (כדלקמן ס"ג, ובקונטרס אחרון

ס"ק ב). אבל בזרעונים לא התירו אלא כדי לאכלו לאלתר.

ודינם כמו בשבת, שנתבאר לעיל סי' שיט

ס"א-ב (בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר, מותר ... הבורר אוכל מתוך הפסולת

שלא לאכול לאלתר, אלא להניחו לאכלו לאחר זמן, אפילו בו ביום, נעשה כבורר לאוצר

וחייב).

וראה מראי מקומות וציונים.

[2315]

שאף שאסרו בשבת, כדתניא יב, סע"ב (המולל מלילות מערב שבת ... אבל לא בקנון

ולא בתמחוי), וכדלעיל שם ס"א (אם בירר בקנון או תמחוי פטור מן התורה אבל אסור

מדברי סופרים), וס"י (לא ינפה בקנון או תמחוי).

מכל מקום התירו ביום טוב "אפילו

בקנון", וכדתניא התם (המולל מלילות מערב יום טוב, למחר מנפח על יד על יד

ואוכל אפילו בקנון (כלי הוא, ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות

בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי, רש"י) ואפילו

בתמחוי). טור ושו"ע שם (ואפילו בקנון ותמחוי); שהרי אף בשבת לא נאסרה מהתורה,

אלא מדברי סופרים, וביום טוב התירו.

[2316]

ברייתא שם (אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה), ופרש"י (דמחזי כמאן דעביד

לצורך מחר, שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה). טור ושו"ע שם (אבל לא בטבלה

ולא בנפה ולא בכברה). לבוש ס"א (מפני שדרך לעשות בכלים הללו הרבה ביחד ומיחזי

כמאן דעביד לצורך מחר).

ואף שלכאורה אסור כאן מעיקר הדין (ולא

רק משום "מחזי", שהרי לענין שבת נתבאר לעיל סי' שיט ס"א (הבורר

אוכל מתוך פסולת כדי לאכלו לאלתר, אינו חייב אלא אם כן בורר בנפה או כברה שזהו דרך

ברירתו). ולענין יום טוב נתבאר לעיל סי' תצה ס"ה (אסרו חכמים ... וברירת מיני

תבואה שדרך לבור אותם הרבה ביחד), וסי' תקו ס"ג (ההרקדה היא ממלאכות האסורות

ביום טוב אפילו לצורך אכילה כמ"ש בסימן תצ"ה). וכן הובא בקונטרס אחרון

ס"ק ב ד"ה הא' ( אלא

אם כן עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת, כמו שכתב הרשב"א, שהסכים עמו

הט"ז).

מסתבר דמיירי הכא בשבלים שהבהבו באוּר

(קליות), או שנתבשלו (הריפות), כנזכר ב סדר ברכת הנהנין פ"א ה"ח (דגן

... שהוסרה קליפתו, ודרכו להאכל כך מבושל כגון הריפות של שעורים) , והרי הם כקטניות, שאין דרך לבור אותם

הרבה ביחד , ולכן גם בנפה וכברה לא אסרו חכמים אלא מטעם " שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה

ביחד, לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים", שמטעם זה אסרו אף ברירת

הקטניות בנפה וכברה, כדלקמן ס"ו (הקטניות ... אסור לנפותן בנפה וכברה, מטעם

שביארנו למעלה).

[2317]

משנה יד, ב (הבורר קטניות ביום טוב ... בית הלל אומרים בורר כדרכו). טור

ושו"ע ס"ב (הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו).

[2318] יתבאר בסעיף הבא.

[2319] משנה שם (בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי).

שו"ע שם (בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי).

אבל

לא בנפה וכברה, כדלקמן ס"ו (הקטניות ... שאסור לנפותן בנפה וכברה, מטעם

שביארנו למעלה), וכדלעיל סעיף הקודם (בנפה וכברה ... נראה כמנפה לימים רבים).

ומה

שלא נזכר כאן "בחיקו", ראה ב"י סי' שיט ד"ה הבורר (ובחיקו

משמע שבורר בידו ונותן לתוך חיקו). וכן הוא בט"ז כאן ס"ק ג.

[2320]

מגיד משנה פ"ג הט"ו (שלא הזכירו כלל ביום טוב בורר לאלתר או לבו ביום,

אלא הרי דינו כאופה ומבשל שמותר לאכול בו ביום). רמ"א ס"ב (אם רוצה לאכלו

בו ביום). מ"א סק"ב (נראה לי דצריך לומר אפילו רוצה לאוכלו בו ביום, והכי

פירושו, פשיטא כשרוצה לאכלו לאלתר דשרי, אלא אפילו רוצה לאוכלו לאחר זמן בו ביום).

[2321]

כדלעיל סי' שיט ס"ב (הבורר אוכל מתוך הפסולת שלא לאכול לאלתר, אלא להניחו

לאכלו לאחר זמן, אפילו בו ביום, נעשה כבורר לאוצר וחייב).

[2322]

מ"מ שם (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת ... וביום טוב מותרת).

מ"א שם (אפילו רוצה לאוכלו לאחר זמן בו ביום, דבשבת חייב חטאת, עיין סי'

שי"ט, אפילו הכי שרי ביום טוב).

[2323]

סעיף ט (אסרו חכמים ... וברירת מיני תבואה, שדרך לבור אותם הרבה ביחד), וסי' תקו

ס"ד (ומלאכת הברירה היא ממלאכות האסורות ביום טוב, אפילו לצורך אכילה).

[2324]

שיטה מקובצת

רפ"ג, בשם הרמב"ן (וכן ברירת חטים שהן לזמן מרובה אסור, לאפוקי ברירת

קטניות).

וכן הוא לעיל שם (אבל התירו ... ברירת

מיני קטניות, לפי שאין דרך לעשותן הרבה ביחד לצורך ימים רבים אלא מה שהוא צריך מהם

לבו ביום בלבד).

וראה אסוקי שמעתתא ביצה יד, ב.

[2325] ברייתא יד, ב (במה דברים אמורים (דשרו בבית

הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך), כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל,

דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת). טור ושו"ע ס"ב (במה דברים

אמורים, כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את

האוכל ומניח את הפסולת).

ט"ז ס"ק ב (אז אסור לברור האוכל). והיינו שלא זו בלבד שאז מותר לברור

הפסולת מתוך האוכל, אלא שאז הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט בטורח יום טוב.

וכמבואר ב הגהות מיימוניות פ"ג אות נ (דלמה יטרח טרחא יתירתא בחנם

ביום טוב, כיון דיכול למעט טרחו בברירת האוכל). ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג.

[2326]

גמרא שם (לא צריכא דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא). ופרש"י (שישנו דק, והכי קאמר

במה דברים אמורים, בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת הוא דקא אמרי בית הלל נוטל

פסולת, דמעוטי בטרחא עדיף, אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל, דברי הכל כו').

הובא בתוס' שבת קמב, ב סוד"ה שאוכל (והא דמוקי לה בספ"ק דביצה כגון

דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא ... לפירש"י קאי אפסולת, ולא אאוכל [ועל כן לא

יברור הפסולת דנפיש בטירחא]). טור ושו"ע שם (ואם היה טורח בברירת הפסולת מן

האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת, אעפ"י שהאוכל מרובה, בורר את האוכל

ומניח את הפסולת). מ"א ס"ק ג (כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח

אותו בידו).

[2327]

תוס' שבת שם (והא דמוקי לה בספ"ק דביצה כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא,

אאוכל קאי, ולא אפסולת).

וראה אהלי שם ח"ז ע' רכ. נטעי

גבריאל הל' יום טוב ע' תסד.

[2328] לבוש ס"ב (אי נמי אפילו כמות פסולת

הוא שוה כמו האוכל והאוכל הוא דק דק, שאז יש גם כן טורח יותר בברירת האוכל מברירת

הפסולת). ט"ז ס"ק ב

(אבל אם כמות הפסולת והאוכל שוין והאוכל הוא דק, אז אסור לברור האוכל).

[2329] ט"ז שם (ולדברי הכל אם

האוכל והפסולת שוין בכמותן ובטירחתן, בורר כדרכו, דהיינו זורק הפסולת. אלא דנראה

דהרשות לברור איזה שרוצה).

[2330]

ט"ז סק"ג (דשאני מבשל שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב, דמפיג טעמו,

משא"כ בבורר שאפשר מערב יום טוב. ואף על פי שבאוכל נפש עצמו מותר אפילו ביכול

לעשות בערב יום טוב, היינו מן התורה, אבל מדרבנן אסור).

ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ב ( דלענין דינא קיי"ל כהט"ז, שאם

היה אפשר לברור מערב יום טוב אסור לברור ביום טוב, כי אם מה שצריך לאכול לאלתר,

שהרי בסי' תצ"ה סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל

מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב).

וכנראה

מיירי הכא, שעדיין לא היו הקטניות בידו מערב יום טוב, ולכן לא הי' אפשר לבררם מערב

יום טוב.

[2331]

סעיף ג (בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר מותר, מפני שנטילת האוכל מתוך הפסולת כדי

לאכלו מיד אין זה מעין מלאכה כלל, שדרך אכילה כך הוא).

[2332] שאף שבגמרא ושו"ע נאמרה

הלכה זו רק לענין כתישת מלח וכרכום, כדאמרינן יד, א (מלח אינה מפיגה טעמה),

וכדלעיל סי' תקד ס"א (אסור לדוך ביום טוב דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך

מערב יום טוב כגון מלח וכרכום), ולענין גבינה, כדאמרינן שבת

קלד, א ( מהו לגבן.

אמר ליה אסור ... הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). ולקמן סי"א (אין עושין גבינה ביום

טוב לפי שאפשר לעשותה מערב יום טוב), ולא לענין שאר המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום

טוב.

מכל

מקום קיי"ל שכן הוא גם בכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, כולל מלאכת

הברירה, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב ( שהרי בסי' תצ"ה סתם רמ"א וכתב

כלל לכל הלכות יום טוב דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יום

טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא בכל (המקומות) היתר

שנזכר בשו"ע דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יום טוב. ולכן סתם

רמ"א בכאן).

[2333]

ס"ה (אבל מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה

הפסד... אסור לעשותה). וכן הוא לענין ברירת הקטניות, כדלעיל שם סוף ס"ט (אלא

שכל שאפשר לעשותו מערב יום טוב אסור לעשותו ביום טוב).

[2334]

במשנה שם (רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה), ובברייתא שם (כך היה מנהגן של בית רבן

גמליאל שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים (ונותנים בו מים עד שצפים על

האוכל, רש"י), ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה. והתניא איפכא (אוכל למעלה

ופסולת למטה, רש"י), לא קשיא, הא בעפרא (למטה מן האוכל, רש"י) הא בגילי

(קש למעלה מן האוכל, רש"י)). רמב"ם בפירש המשניות שם (ואין הלכה כרבן

גמליאל). ב"י ד"ה תנן שכן דעת הפוסקים. יש"ש פ"א סי' מב (וכתב

הרמב"ם בפירוש המשנה, דאין הלכה כרבן גמליאל. וכן נראה שהיא דעת הפוסקים, שלא

הזכירו זה. וטעמם משום דמשמע דפליג אתנא קמא, והלכה כתנא קמא, דסתם לן תנא כוותיה).

מ"א סוף סק"ד (כתב יש"ש דאסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים

שיציף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה. וכן משמע דעת הרב"י, מדהשמיטו בשו"ע).

[2335]

משנה שם (הבורר קטניות ... אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה). שו"ע שם (הבורר

קטניות ... אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה).

[2336]

סוף ס"ב (לענין מלילות, וכ"ה לענין קטניות).

[2337]

ברייתא שבת קלד, א (אין מסננין את החרדל במסננת שלו). טור ושו"ע ס"ג (אין

מסננים החרדל במסננת שלו).

[2338]

גמרא שם (מיחזי כבורר), ופרש"י שם ד"ה במסננת (דמיחזי כבורר, שמשליך

הסובין שלו). ט"ז סק"ג. מ"א סק"ה (כלשון רש"י).

[2339]

תוס' שם ד"ה הכא (מיהו בורר לא הוי, שגם הפסולת ראוי לאכילה). מ"א שם (ובורר

ממש לא הוי, דגם הפסולת ראוי לאכילה (תוס')).

וכן הוא לענין שבת, לעיל סי' שיט

סכ"א (אין מסננין את החרדל מהסובין שלו, אף על פי שגם הם ראויים לאכילה ואין

הסובין פסולת כלל ואין בו משום בורר מן התורה, אף על פי כן אסור מדברי סופרים,

מפני שנראה כבורר אוכל מתוך הפסולת, הואיל ומסנן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין).

וכדלעיל שם ס"ד (אין איסור משום

בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך, אבל אם בורר אוכל מאוכל, אפילו אינו חפץ

לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו, אינו נקרא פסולת בשביל כך, הואיל והוא

ראוי לאכילה), ושם נסמן (הערה כג).

[2340]

תוס' שם קלז, ב ד"ה תולין (אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל). מ"א שם

(ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול). וראה גם לקמן ס"ט ( וכן שמרים של שאר משקים טובים וחזקים,

בענין שאם היה מסננן מערב יום טוב לא היה המשקה היוצא מן השמרים כל כך טוב וחזק כמו

שהוא עכשיו שמסנן בו ביום ששותה אותו), ושם נסמן (הערה 50 ).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב

ד"ה ולא נעלם ( שהרי

במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא בפירוש לאיסור, והמג"א התיר אם לא היה אפשר לו

לסנן מערב יום טוב, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו בעצמה אפשר לעשותה מערב יום

טוב, וגם העושה עצמו, רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יום טוב, יהא אסור לעשותה ביום

טוב, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו, ואם לא היה לו שהות לעשותה

מערב יום טוב מחמת אונס או מחמת טרדא, מותר לעשותה ביום טוב אפילו הוא מכשירי אוכל

נפש ).

[2341]

ברייתא קלד, א (החרדל ... אין ממתקין אותו (כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או

אבן ניסוקת, רש"י) ... בגחלת של עץ). טור ושו"ע ס"ג (החרדל ... אין

ממתקין אותו בגחלת של עץ).

[2342]

גמרא שם (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי (שצולין ביום טוב

ואע"ג דמכבה, רש"י), אמר ליה התם לא אפשר, הכא אפשר), לגירסת ולפירוש בעל

המאור ביצה יב, א (כלומר אי אפשר באכילת צלי אלא כך, כי הוא המובחר שבצלי, אבל

מתוק החרדל אפשר בלעדיו, לפי שאין בו צורך אלא לאנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי,

ואינו דבר שוה לכל נפש, ולא שריא מלאכה בכל כי האי מילתא).

וגמרא שם לגירסת הרי"ף ביצה יב, א

והרא"ש פ"ב סי' כג (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי, אמר

ליה, התם ליכא כבוי הכא איכא כבוי). כפירוש הרמב"ן במלחמות שם יב, ב (לפי

שאין כאן כבוי, שסופו מבעיר), ור"ן שם יב, א (התם ליכא כבוי, דהא סופו מבעיר).

וכדאמרינן ביצה כב, סע"ב (תחלתו מכבה וסופו מבעיר).

וקיי"ל כשניהם, כדלקמן סי' תקיא

ס"ג ( מותר

להניח בשר על גבי גחלים לצלותו, אע"פ שהשמנונית הנוטף מהבשר מכבה את הגחלים,

וכיבוי זה אין בו צורך אוכל נפש ממש, שהרי אפשר לצלותו בשפוד, מכל מקום כיון שיש

בו קצת צורך אוכל נפש, שהרי הוא חפץ ומתאוה לאכול בענין זה, התירו לו חכמים, כיון

שאין כאן כיבוי גמור שהרי סופו מבעיר).

והיינו שבבישרא אגומרי התירו הכיבוי (א)

כיון שיש בו צורך אוכל נפש קצת, (ב) הכיבוי סופו מבעיר; אבל בחרדל אסרו הכיבוי (א)

כיון שאינו שוה לכל נפש אלא למפונקים, (ב) הכיבוי אין סופו מבעיר.

עוד יש פירוש רש"י בגמרא, ולא

קיי"ל כוותיה, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ד ( הלכה כרבים, וגם הרמב"ן ורא"ש

ור"ן אינון בתראי נגד רש"י).

וראה יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי'

יז, וסי' עט.

[2343]

סעיף ה ( אסור להבעיר עצים כדי

לפזר מיני בשמים תחת הפירות על גבי גחלתן, לפי שהנאה זו של טעם הבשמים אינה צריכה

לכל נפש אלא להמעונגים ומפונקים בלבד, ולא התירה התורה לעשות שום מלאכה ממלאכות

אוכל נפש אלא לדבר שהוא צריך לכל נפש שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו' ).

[2344]

גמרא שבת שם (כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ). טור ושו"ע שם (ואין ממתקין

אותו בגחלת של עץ. אבל בשל מתכות, מותר).

[2345]

רש"י שם ד"ה ואין ממתקין (שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת).

חמד משה ס"ק ב (ולפי זה הי' מותר למתקו באבן, דעדיף טפי מגחלת של מתכת).

[2346] לבוש ס"ג (שאין שייך בו

כיבוי, דכל דבר שאינו נשרף ואינו נעשה פחם וחוזר לכמות שהיה קודם הסקתו, אין שייך

בו כיבוי). מ"א ס"ק ז (דאינו שורף וליכא כיבוי).

והיינו

שטעם העיקרי שאין בו כיבוי הוא כי האש אינה שורפת את המתכת, והכיבוי אינה שומרה

משריפה.

וטעם

נוסף הוא "דאינו נעשה פחם", כי כל הבערה או כיבוי שאינם כדי לעשות

פחם בכיבוי זה, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, כדלעיל סי' רעח ס"א (ואפילו אם

מכבה בשביל שצריך לפתילה ... הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה ... הפחם שבראשה

שהכיבוי נעשה בו) .

ומכל מקום חייב על הבערת מתכת, משום

ריבוי האש. ונתבאר

לעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ב (והערה 169 ).

וראה החשמל לאור ההלכה סי' א פ"ח

אות ב. דברי אליהו שבת סי' יט ס"ג. דובר שלום ע' רכט.

[2347]

כדלעיל סי' שלד סכ"ט (גחלת

של מתכת לא שייך בה כיבוי מן התורה, הואיל ואינה בוערת).

[2348]

מ"א שם (ונראה לי דמהאי טעמא מותר ליתן שפוד מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ, אם

ראוי לשתותו בו ביום).

[2349]

משנה שבת קלז, ב (אבל נותנין לתלויה ביום טוב). טור ושו"ע ס"ד (אם היתה

תלויה ועומדת מותר ליתן בה שמרים לסננן).

ולענין שבת ראה לעיל סי' שיט סי"ב.

[2350]

תוס' שם ד"ה תולין (וצריך לפרש ולומר שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב כל כך

וחזק. והא דתניא בפרקין דלעיל (קלד, א) דאין מסננין את החרדל במסננת שלו ביום טוב,

אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל). מ"א ס"ק ט (ודוקא אם היה עושיהו

מאתמול לא היה כל כך טוב וחזק, דאם לא תאמר הכי אסור משום בורר, כמ"ש

ס"ג (תוס')).

והוא כמו לענין חרדל דלעיל ס"ז ( שהרי אפשר לסננו מערב יום טוב. אבל אם

לא היה אפשר לסננו מערב יום טוב מותר לסננו ביום טוב).

[2351]

משנה שם (וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב). טור ושו"ע שם (אין

תולין המשמרת ביום טוב לסנן בה שמרים).

[2352]

גמרא שם קלח, רע"א (מדרבנן היא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול), ופרש"י

(דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד עובדא דחול). מ"א סק"ח (דהוי כעובדא

דחול).

[2353]

שכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב, כדלעיל סי' תצה סי"א ( זלזול יום טוב, שלא יעשה בו כדרך שהוא

עושה בחול), ושם נסמן (הערה 91 ) .

[2354]

רשב"א שם ד"ה אלא (פירש רש"י ז"ל, דלאו משום אהל עראי הוא,

אלא שלא יתקן לשמר בקבע כדרך שהוא עושה בחול).

ונתבאר (לענין שבת) לעיל סי' שטו

סי"ד (משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחים פיה לכל צד, חשוב עשיית

אהל ואסור לנטותה ולמותחה אם היתה תלויה עם השמרים מבעוד יום. ואף על פי שגג בלא

מחיצות אינו אסור משום אהל, כאן אסרו, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום

זלזול שבת. אבל מותר לתלותה ולמותחה כדי ליתן בה פירות או שאר דברים, או אפילו כדי

לסנן בה יין ומים צלולים שמותר לסננם בשבת, ואין כאן זלזול שבת כלל).

והיינו שבשבת אסרו אפילו אם היתה תלויה

עם השמרים מבעוד יום (שאין בזה איסור סינון), שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, כדי

לסנן בה (באיסור).

וכאן ביום טוב אסרו לתלות כדי לסנן בה

(באופן המותר לסנן ביום טוב), שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שקובע המשמרת לסנן בה

יין הרבה בקבע.

וראה מראי מקומות וציונים.

[2355]

רבה בר רב הונא שם קלט, ב (מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים, ותולה

בה שמרים). טור ושו"ע שם (ומערים ותולה אותם ליתן בה רמונים, ואחר כך נותן בה

שמרים).

[2356]

רב אשי שם (והוא דתלה בה רמונים (ברישא, דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה,

רש"י) ... הכא מוכחא מילתא (לאיסור, דסתם תולה משמרת לשמרים הוא תולה, ואי לא

יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא, כי יהיב בה שמרים מוכח דלהכי תלייה) מ"א

סק"י (ונותן בה רימונים, אבל כשאינו נותן בה רימונים מוכחא מילתא שעושה משום

שמרים (גמרא)).

[2357]

שבת קלד, א ( מהו

לגבן.

אמר ליה אסור. מאי שנא מלישה. אמר ליה התם לא אפשר (דפת חמה מעליא טפי,

רש"י), הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אין עושין

גבינה ביום טוב).

תוכן מלאכה זו נתבאר לעיל סי' שיט

סכ"ו (ואם גבנו ועשאו גבינה, חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל

עד שיעשה גוף אחד הרי זה תולדת בונה), ושם נסמן (הערה קנד).

וראה לעיל סי' תקו ס"ב ( ואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע),

ושם נסמן (הערה 9 ).

[2358]

גמרא שם (הכי קאמרי דאפילו גבינה בת יומא מעליא). מ"א סקי"א (ואפשר

לעשותו מאתמול שהגבינה ישנה טובה מן החדשה). ט"ז סק"ו (מפרש בגמרא

דגבינה מעלי טפי יבשה מלחה, ואם כן הוה ליה לגבן קודם יום טוב).

וכיון שגבינה ישנה טובה מחדשה, אפשר

שמטעם זה אסרו לגמרי, אפילו בשינוי (ראה לעיל סי' תצה ס"ו והערה 59 ).

[2359]

ירושלמי סופ"א (מהו להעמיד חלב ביום טוב. אם אומר את כן אף הוא חולב ומעמיד

מיום טוב לחול). הובא בר"ן יב, א ד"ה ירושלמי. הגהות מיימוניות פ"ג

אות ט. רמ"א ס"ה (ואין מעמידין חלב ביום טוב).

[2360] גמרא צה, א (המחבץ (המעמיד

החלב בקיבה, רש"י) ... מחבץ חייב משום בורר). רמב"ם הל' שבת פ"ז

ה"ו (הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו, הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהרי

הפריש הקום מן החלב). מ"א ס"ק יב (פירוש שנותן לתוכו קיבה, דהוי בורר).

ולענין שבת ראה לעיל סי' שיט סכ"ה

(המחבץ, דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו, חייב משום בורר, שהרי הפריש

הקום מן החלב).

[2361]

ירושלמי שם (אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול). לבוש ס"ה (שזה אף על גב

דצורך אוכל נפש הוא ... שדרך לעשות הרבה ביחד, ויכין מיום טוב לחול).

וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ט ( חשו חכמים אם מלאכות אלו יהיו מותרין לו

יטרח ביום טוב גם לצורך החול, כיון שדרך לעשותן לצורך ימים רבים).

[2362]

ריב"ש סי' קכא (וכן מה שמוציאין החמאה מן החלב, גם זה אסור משום בורר, דהרי

הוא כמחבץ שהוא המעמיד חלב בקיבה, וגם זה מעמיד שומן החלב ונעשה חמאה על ידי טורח

גדול וראוי ליאסר). רמ"א שם (והוא הדין דאין עושין חמאה מן החלב, ביום טוב).

ט"ז ס"ק ז (הטעם בריב"ש משום בורר). מ"א סקי"ג (הוי

בורר).

והיינו שעצם קליטת השומן מהחלב מותרת אף

בשבת, כדלעיל סי' שיט סי"ח (מותר לקלוט שומן הצף על פי החלב שקורין (שמעטנע) מלמעלה

... והוא ששומן זה צריך לאכלו בו ביום). וכאן מיירי שעושה חמאה מהשומן, ומפריד

החמאה מהחלב שבשומן.

[2363]

ריב"ש שם (ואפילו על ידי כותי, דאמירה לכותי שבות). ט"ז שם (וכתב שראוי

לאסור אפילו על ידי עכו"ם, דאמירה לעכו"ם שבות). מ"א שם (ואסור אפילו

על ידי עכו"ם (שם בריב"ש)).

[2364]

כדלעיל סי' תצה ס"י ( כל

שאסור לעשותו ביום טוב אסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב

כמו בשבת) .

[2365]

ברייתא לד, א (ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו), ופרש"י (התלוש שיש בו ראשי

עלין נרקבין וכמושין, אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר, דמאן

דחזי סבר שלקטן היום). טור ושו"ע ס"ו (אין גוזזין את הירק במספרים שדרכן

לחתכם בהן מן המחובר). לבוש ס"ו (משום הרואה שיראה המספריים בידו יאמר היום

ליקטן מן המחובר). ט"ז ס"ק ח (פירוש, התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין אין

גוזזים בתספורת שלהם, דמאן דחזי סבר שליקטן היום). מ"א ס"ק יד (דמאן

דחזי סבר שחתכו היום מן המחובר).

אבל בסכין וכיוצא בזה, שאין דרך לחתכם

בהם מהמחובר, מותר ביום טוב; אף שבשבת גם זה אסור, כדלעיל סי' שיט ס"ד (אסור

להסיר העלין המעופשים מן הירק (שקורין שלאטי"ן), אפילו אם הן ראויין לאכילה על

ידי הדחק, אלא יברור הירק מן העלין דהיינו האוכל מתוך הפסולת).

[2366]

ברייתא לד, א (אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות), ופרש"י (מיני ירקות הן שיש

טורח בתקונן). טור ושו"ע ס"ז (מתקנים את הקונדס והעכביות). ט"ז

ס"ק ט (הן מיני ירקות שיש טורח בתיקונן).

[2367]

הלכות ומנהגי מהר"ש סי' רמד (גם ראיתי ממנו שמלח צנון הרבה חתיכות ביום טוב,

ואכל בינתיים, ואחר כך אחר הצנון). הובא במהרי"ל הל' יום טוב ע' קפב (מהר"ש

מלח צנון ביום טוב והניח חתיכה אצל חבירתה, ואכל שאר אוכלים בתר מליחתם, ואחר כך

אכל הצנון). דעה הא' ברמ"א ס"ז (ומותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביום טוב

אם רוצה לאכלן, אף על פי שאסור בשבת).

[2368]

כדלעיל סי' שכא ס"ד (מותר להטביל אפילו כמה חתיכות כל אחת ואחת

לבדה ולהניחה לפניו כדי לאכלם לאלתר זו אחר זו ... ובלבד שלא ישהה אותם זמן ארוך

אפילו באותה סעודה עצמה ... ויש אוסרים להשהות כלל במלח אפילו שעה מועטת אפילו

חתיכה אחת לבדה, ולכן אסור לטבול ב' חתיכות אחת אחת לבדה ולהניחן לפניו לאכלן מיד

זו אחר זו, כי עד שיאכל הראשונה תשהה השניה במלחה, ואינו מותר אלא לטבול חתיכה

ולאכלה תיכף ומיד. וכן נוהגין).

[2369]

מהרי"ל שם (ואמר לנו מהר"י סג"ל שכן הוא באור זרוע, אך הוא היה

נוהג שלא לשהות הצנון במלח ביום טוב ולא בשבת, אך טבל ואכל מיד). והיינו שאף שכתב

באור זרוע הל' שבת סי' עג (והכי הלכתא, דאסור למלוח צנון בשבת, אלא מטבל במלח

ואוכל, וכן מותר לתחוב הצנון בתוך המלח ולהניחו שעה קטנה), שהיא הדעה הראשונה

לענין שבת (כנסמן בהערה הקודמת). מכל מקום נהג שלא לשהות הצנון לא בשבת ולא ביום

טוב.

דעה הב' ברמ"א שם (ויש מחמירין).

[2370]

ט"ז סק"י (נראה טעמם דאע"ג דאי אפשר מערב יום טוב, מכל מקום כיון

שאפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה יעשה כן).

וראה לעיל קונטרס אחרון ס"ק ב

ד"ה ואין להקשות ( על

כרחך יום טוב הותרה לגמרי לצורך אכילה, ואם כן לא מהדרינן כלל אהתירא) .

הערות וביאורים תשפג

ע' 79.

[2371] שאז הי' מותר, כדלעיל סי' תקג

ס"ה (שמקצת המלאכה שנהנה ממנה ביום טוב היא משבחת ומתעלה על ידי שארית המלאכה

שהיא לצורך החול, ולפיכך אע"פ שאין כל המלאכה נעשית בבת אחת הרי זה מותר).

[2372]

רמב"ם פ"א ה"ד (ההוצאה מרשות לרשות ... שמתוך שהותרה הוצאה ביום

טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה), ופ"ה ה"א (אף על פי שהותרה

הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך). שו"ע ס"ח.

והיינו כשהוא על כל פנים לצורך יום טוב

קצת, כדלעיל סי' תצה ס"ג (ובלבד שיהא בהן קצת צורך יום טוב). והפרטים בזה

יתבארו לקמן סי' תקיח ס"א. וראה מראי מקומות וציונים.

[2373]

רמב"ם שם (לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אלא צריך לשנות).

שו"ע ס"ח.

[2374]

משנה כט, סוע"ב (המביא כדי יין ממקום למקום (בתוך התחום או על ידי ערוב,

רש"י) לא יביאם בסל ובקופה (לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם, משום דנראה כמעשה

דחול לשאת משאות, רש"י), אבל מביא הוא על כתפו (אחת או שתים דמוכח דלצורך יום

טוב, רש"י) או לפניו). טור ושו"ע שם (כיצד, המביא כדי יין ממקום למקום,

לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ארבעה או חמשה כדים, אלא יביאם על כתפו או לפניו

אחד או שנים, דמוכח שלצורך יום טוב הביאם).

וכן הוא בשבת, במבוי המעורב שמותר לטלטל

בו, כדלעיל סי' שכג ס"ד (המביא כדי יין לסעודה ממקום למקום דרך מבוי המעורב,

לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכן ד' או ה' כדים, מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות,

וזלזול לשבת הוא ... (וגם יחשדוהו שנושא משאות לצורך החול), אלא יביאם אחד אחד או

ב' ב' בידו או על כתפו וכיוצא בזה, לשנות מדרך החול. ואפילו אם אין בשינוי קלות

במשא צריך לשנות, כמ"ש בסי' תק"י לענין יום טוב, והוא הדין לשבת במבוי

המעורב, ששוין הם בזה).

[2375]

תוס' שם ד"ה המביא (הכא מיירי ביום טוב שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו, ועל

כן יהא אסור שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ... דהתם מיירי בשבת דלא הוי

כעובדי דחול, שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית). אור זרוע הל' יום טוב סי'

שנט (פירש ריב"א, דווקא ממקום למקום, אבל מבית [לבית] בתוך העיר אין צריך

לשנות). ב"י ד"ה אע"פ (ופירש רש"י ... ומשמע מדבריו דבמוליך

הכדים בחוץ במקום רואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה, אבל מטלטל במקום

שאין רואים, כגון מזוית לזוית באותו בית מביא כי היכי דבעי). רמ"א ס"ח (ודוקא

כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית לזוית או מבית לבית באותו חצר, שרי בכל ענין). לבוש

ס"ח (ודוקא כשמוליכם ממקום למקום דרך הרחוב שהרבה בני אדם רואים אותו).

מ"א ס"ק טו (מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי רבים).

וכן הוא לעיל סי' שכג ס"ד (מפני

שנראה כמעשה חול לשאת משאות וזלזול לשבת הוא כשעושה כן במבוי שרבים מצויים בו),

ונתבאר שם (הערה מט). לקמן סי' תקטז ס"ו (כגון בחצר או במבוי המעורב, אם רבים

מצויין שם אסור משום זלזול יום טוב).

וכן קיי"ל בכל דבר שנראה כהולך

למקום רחוק או לשוק, שאסרו אף במבוי המעורב ובחצר – אם רבים מצויין בו, כדלקמן שם

(הערה 20 ).

[2376]

תוס' שם ד"ה המביא (ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי, משום טרחא יתירא).

מ"א שם (וכתבו התוס' דעדיף לישא הרבה ביחד כדי למעט בהילוך).

וכן הוא לעיל שם ס"ה (אבל המביא

כדי יין מזוית לזוית או מבית לבית באותה חצר שאין רבים מצויים שם, יותר טוב להביאם

בסל ובקופה בבת אחת מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה בהילוך), ושם נסמן

(הערה נז).

איסור הטרחה שאינה צריכה נזכר גם לעיל

סי' תקא ס"ד (הרי זה טרחא שאינה צריכה). סי' תקט ס"א (מפני שהוא טורח

ביום טוב טרחא שאינה צריכה). לעיל ס"ד (כדי למעט בטורח ביום טוב), ובקונטרס

אחרון ס"ק ג ( טירחא

שאינה צריכה לא הותרה מעולם).

[2377]

משנה כט, סוע"ב (המוליך את התבן (להסק או לבהמה, רש"י) לא יפשיל את

הקופה לאחוריו (דגנאי יום טוב שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך

חול, רש"י), אבל מביאה הוא בידו). טור ושו"ע ס"ט (המוליך את התבן

לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אלא נוטלה בידו).

[2378]

גמרא ל, א (אתקין רבא במחוזא, דדרו בדוחקא לדרו ברגלא, דדרו ברגלא לדרו באגרא,

דדרו באגרא לדרו באכפא, דדרו באכפא נפרוס סודרא עלויה). רמב"ם פ"ה

ה"ב (משואות שדרכן לישא אותן במוט, ישא אותן על גבו מאחריו. ושדרכן לישא אותן

מאחוריו, ישא אותן על כתפו. ושדרכן להנשא על הכתף, ישא אותן בידו לפניו, או יפרוש

עליהן בגד, וכל כיוצא בזה משינוי המשא). שו"ע ס"ט.

וראה גם לעיל סי' תצח סט"ו (השוחט

בהמה בשדה לא יביאנה לעיר במוט או במוטה כדרך שהוא עושה בחול, משום זלזול יום טוב,

אלא מביאה בידו אברים אברים).

[2379]

תוס' שם ד"ה זימנין (מיירי ביין דסחיטה שלו אסורה משום דש, ואם כן כי נפיל

לארעא הולך לאבוד ולא חיישינן לסחיטה). שבת קמח, ב ד"ה ניפרוס (מכאן מייתי

ר"ת ראיה דביין ושמן לא שייכא סחיטה). המאור טז, ב ד"ה אתקין (כאן בכדי

יין, שהכבוס והסחיטה אינה אלא במים, אבל ביין אין בו משום כבוס וסחיטה). יש"ש

פ"ד ס"א (נפרוס סודר עליהן, ופירשו התוס' (ד"ה זמנין) וכן

הרז"ה, דאיירי ביין שאין שייך בו ליבון, וסחיטה שלו אינה אסורה אלא משום דש,

ואם כן כי נפל לארעא הולך לאיבוד ולא חיישינן לסחיטה, אבל על מים אסור למיפרס

סודרא דחיישינן לסחיטה דליבון, שהוא תולדה דמלבן). הובא במ"א סקט"ז.

[2380]

סעיף יג (יין אדום או שכר או שאר משקין שאין מלבנין, שאין חוששין בהם לסחיטה מטעם

שנתבאר שם), והוא כמבואר לעיל סי' שכ סכ"א (בגד שנשרה אפילו במשקין שאין

מלבנין אסור לסחטו משום איסור מפרק שהוא תולדת הדש, כמו שסחיטת פירות אסורה משום

מפרק. אלא שאינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד, אבל אם

אינו צריך למשקין הנסחטין ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד, אין זה דומה לדישה כלל,

שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים. לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא

מדברי סופרים, ולכן לא גזרו שלא לשרות בגד במשקין שאין מלבנים משום גזרה שמא יסחוט

ויתחייב משום מפרק, כיון שאינו חייב אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין, וזה אין לחוש

כלל שיסחוט הבגד לצורך המשקין שיסחטו ממנו, מפני שאינן חשובים כלום ואין דרך כלל

לעשות כן).

[2381]

ברייתא ל, א (אם אי אפשר לשנות, מותר). טור ושו"ע שם (ואם אי אפשר, כגון

שזימן הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם, עושה כדרכו).

וכן הוא לעיל סי' שכג סוף ס"ד (ואם

אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאם לפניהם, מותר).

[2382] מ"א ס"ק יז (אורחים,

אפילו מאותה העיר).

[2383]

כדלקמן סי' תקטו סוף ס"א (אם האורחין הן מעיר אחרת, שיש כאן מצות הכנסת

אורחים). לעיל סי' שז סכ"ג (באורחים שאינן מעיר אחרת, אלא שזימן אליו אחוזת

מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות, שאינו סעודת מצוה, עיין סי' של"ג). והוא בסי'

שלג ס"ו (ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת, בין שנתארחו אצלו בין

שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו שבאותה העיר שיסעוד אצלו, אינו

נקרא אורח וסעודת הרשות היא).

[2384]

תוספתא פ"ג ה"ז (אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת, אבל

מביא במטפחת ובחיקו). שו"ע סי"א (אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא

במחצלת, אבל מביא במטפחת ובחיקו).

[2385]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"א נתבארה מחלוקת הפוסקים, אם

מותר ביום טוב למלול שבלים בידיו, או רק בראשי אצבעותיו. ומסיק, שאם אפשר לו למלול

בשינוי בראשי אצבעותיו, טוב להחמיר לסברא האחרונה.

ומבאר המקור לזה, כי מחלוקת זו תלויה

במחלוקת הפוסקים לענין שבת, אם מותר למלול בראשי אצבעותיו. ושם מסיק הרמ"א

"וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק". והיינו שהעיקר כדעת

הפוסקים להקל, אלא שבמקום האפשר, טור להחמיר.

וכל זה כשמולל בידיו והזרע נופל, אבל המפרק

בידיו הוי תולדת הדש בכלי, וחייב.

והסוחט, בין ביד ובין בכלי, הוא תולדות הדש

בכלי, וחייב.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי

אורותיו סי' סה.

[2386]

"וטוב להחמיר, מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק".

וכן הוא לעיל שם ס"ט (וטוב להחמיר,

מאחר שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק).

[2387] דאמרינן ביצה יב, ב ( אתא

לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות).

ושם יג, ב ( כיצד מולל ...

רבא אמר כיון דמשני, אפילו חדא אכולהו נמי), ופיר ש"י

(כיצד מולל ביום טוב, דאמרן לעיל מוללין מלילות), ותוס' שם (פירוש ביום טוב), ובעל

המאור שבת נא, א (וההיא דאמרינן התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן

לה ,

כדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב).

והיינו שכאן (יג, ב) בא רבא לפרש את דבריו לעיל

שם (יב, ב), שמה שהתיר למלול ביום טוב, הוא "אפילו חדא אכולהו נמי", ו כהא

דתניא שבת קכח, א ( וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל),

דהיינו "אפילו חדא (אגודל) אכולהו (על גבי שאר כל אצבעותיו ).

ודעת

המתירים למלול בשבת בין אצבעותיו מפרשים, שביום טוב התיר רבא (יב, ב) למלול אפילו

בכל ידיו, ובשבת התיר (יג, ב) למלול בראשי אצבעותיו.

נמצא

שמחלוקת הפוסקים לענין יום טוב (אם מותר למלול כדרכו בידו), תלויה במחלוקת הפוסקים

לענין שבת (אם מותר למלול בראשי אצבעותיו).

וכיון

שלענין מלילה בשבת בראשי אצבעותיו העיקר כדעת המתירים, הרי גם לענין מולל ביום טוב

בידיו העיקר כדעת המתירים. ולא הצריך רמ"א להחמיר אלא כשיכול לאכלן בלאו הכי.

[2388]

שבת נא, א (והוי יודע שאסור למלול מלילות של תבואה ושל קטנית בשבת. וההיא דאמרינן

התם כיצד מולל, ביום טוב מפרשינן לה, כדאמר רבה בר בר חנן לאושפזיכניה מוללין

מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב, דייקינן מינה ביום טוב הוא דשרי אבל בשבת אסור).

שהיא דעה האוסרת בשבת אף למלול בראשי אצבעותיו, והתירה ביום טוב רק למלול בראשי

אצבעותיו.

[2389]

במלחמות שם (ודאי בשבת הדברים אמורים, והא דאמר רבא לאושפזיכניה מוללין מלילות

ומפרכין קטניות ביום טוב, למימרא דביום טוב מותר כדרכו, ובשבת אסור אלא על ידי

שינוי). שהיא דעה המתרת למלול בשבת בראשי אצבעותיו, ומתרת למלול ביום טוב אף בכפות

ידיו.

[2390]

שבת

נא, א (ומסקנא אם בא למלול בשבת היכי מולל ... רבא אמר כיון דקא משני, אפילו טובא

נמי ... והלכתא כרבא, דקיימי רבנן כותיה, דאמרי בראשי אצבעותיו).

[2391]

הל'

שבת פכ"א הי"ד (המולל מלילות מולל בשנוי, כדי שלא יראה כדש), והל' יום

טוב פ"ג הט"ו (מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב). והיינו שבשבת

התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך שינוי.

[2392]

כמועתק לעיל.

[2393]

שבת קכח, א (כדברי הרב אלפסי ז"ל שפסק שמותר למלול בשבת כביום טוב, אלא שבשבת

על ידי שינוי בראשי אצבעותיו, וביום טוב אפילו כדרכו, ושלא כדברי הר"ז הלוי

ז"ל).

[2394]

שבת פי"ח סוס"י ב (כלשון הרי"ף שהועתק לעיל).

[2395]

סי' שיט (אין מוללין מלילות בשבת, אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו), וכאן (מוללין

מלילות ... ביום טוב). והיינו שבשבת התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך

שינוי.

[2396]

ביצה ו, ב (דבשבת מותר למלול על ידי שינוי, כדמוכח ההיא דמפנין, וביום טוב מותר

למלול בלא שנוי כלל).

[2397]

הל' שבת פכ"א הי"ד (דעת רבינו כדעת ההלכות, שבשבת מותר בשנוי, וביום טוב

מותר אפילו כדרכו, כמ"ש פ"ג מהלכות יום טוב), ובהל' יום טוב פ"ג

הט"ו (וסובר רבינו שביום טוב מוללו כדרכו בלא שינוי, וכן דעת ההלכות. ומה

שאמרו שם כיצד מולל והצריכו שינוי, הוא בשבת בדוקא, כנזכר פרק כ"א מהלכות שבת,

וכמו שכתבתי שם. ואע"פ שיש חולקין, כן עיקר).

[2398]

סי' שיט ס"ו (אלא מולל בשינוי מעט, בראשי אצבעותיו) ,

וכאן ס"א (מוללין מלילות ... כדרכן, ביום טוב). והיינו שבשבת

התיר בשינוי, וביום טוב לא הצריך שינוי.

[2399]

בים של שלמה ביצה פ"א סי' לח (הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפרק

מפנין סוברין, דהאי כיצד מולל כו', בשבת איירי, ושם הוא דבעי שינוי, אבל ביום טוב

מותר למלול כדרכו, בלא שום שינוי. וכן הסכים המ"מ, וכן יראה מדעת הר"ן

והטור, ועיקר).

[2400] עתה בא לבאר, שכל המחלוקת הנ"ל (הן לענין שבת והן לענין יום טוב),

מיירי שמולל בידיו והזרע נופל מאליו, שאיסורו רק מדרבנן. משא"כ המפרק בידיו

(הן במלילות והן בשרביטי קטניות), היא תולדת מלאכת דש על ידי כלי, וחייב. וכך גם

בסחיטה, שהן ביד והן בכלי היא תולדת הדש וחייב.

[2401]

מהרי"ל

הל' שבת סי"ב (פליאה בעיני מהר"י סג"ל, איך רשאין לאכול קטניות או

פולין מתוך השרביטין שלהן שקורין שאוטן, דיהא אסור משום מפרק). מלבושי יום טוב בלבוש

סי' שיט ס"ו (ומהר"ש תמה למה אוכלין פולין או קטניות מתוך שרביטהון, והא

הוי מפרק). מ"א שם ס"ק ח (ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא

הקטניות. וצריך עיון דכל העולם נוהגין היתר). אליה זוטא סק"ה (והא דאוכלין

פולין או קטנית מתוך שרביטין).

ומדוע לא נאמר דהיינו כיון שהם מפרקים

בראשי אצבעותיהם (שהרי בודאי אין נוטלים את הקטניות מהשרביטין בכל ידם).

ועל זה מתרץ, שאם נוטלים הקטניות ביד,

חייב חטאת אף אם נוטלם בראשי אצבעותיהם.

וראה נימוקי יום טוב הערה ג.

[2402] כמבואר כאן בפנים (מפרק

דבר מגידולו ... בשבת על ידי כלי המיוחד לכך, או שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום

חיבורם ... חייב משום דש).

וכן

הוא לעיל סי' שיט ס"ט ( שמפרק האוכל מתוך השבלים בידים, והמפרק

ביד הוא תולדת הדש בכלי כמ"ש בסי' ש"ה ... אבל (לדברי הכל) אסור לפרק

השרביטין בשבת ולהוציא הקטניות מתוכן (בידים כי זהו מפרק גמור)). ובסי' שה

סכ"ח (וכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו ... הרי זה תולדת

הדש). וכן

הוא בפסקי הסדור, הלכתא רבתא לשבתא (פולין ... בשרביטין שלהם ... יש בהם משום מפרק

לדברי הכל, שהוא תולדת הדש, וחייב חטאת וסקילה ח"ו).

ועל

זה בא כאן להוכיח כן מדברי רש"י והרמב"ם.

[2403]

בגמרא יב, ב (אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה מהו

לפרוכי (השרביטין ולהוציא הזרע ביום טוב ... דתולדת דישה הוא, רש"י) ומיכל

מנייהו ביום טוב. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבא אמר ליה מוללין מלילות (דדש כלאחר

יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא, אלא מדרבנן, רש"י) ומפרכין קטניות ביום

טוב).

והיינו שאם מפרך השרביטין כדי

"להוציא הזרע" בידיו, היא תולדת דישה. ואם מולל כדי שיפול הזרע מאליו,

הוי "דש כלאחר יד", אפילו מולל בכל ידו, ולא רק כשמולל בראשי אצבעותיו

(ראה נימוקי יום טוב הערה ו).

*

ויתירה מזו נתבאר בפנים ס"א (מותר

לפרך השרביטים של קטניות בידיו, כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט, ויוציאם

מתוכם בידיו), אף שאין הזרע נופל מאליו.

והיינו שלא נאסר מהתורה אלא "מפרק

הזרעונים בידיו ממקום חיבורם"; משא"כ כאן שלא בא אלא "לפרך

השרביטים של קטניות בידיו, כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט".

אמנם לאחר שכבר נתלשו ממקום חיבורם

בשרביט, שוב מותר להוציאם "מתוכם בידיו", כדלעיל סי' שיט ס"ט ( אין הקטניות מחוברות כלל בשרביטין, שכבר

ניתקה מהם מערב שבת, אלא שהיא מונחת כך בתוכם, אזי מותר להוציאה מהם ).

[2404] וכן הוא לעיל סי' שיט

ס"ו ( שאף המולל כדרכו אינו אלא מפרק כלאחר יד,

כיון שאינו נוטל האוכל ומפרקו בידו ממש, אלא שמולל השבולת והדגן נופל, ואין דרך

לעשות כן אלא בכלי המיוחד לדישה. אלא שאעפ"כ אסור מדברי סופרים).

ובציונים

שם (רש"י עג ע"ב), והיינו הא דאמרינן התם (אמר רב

פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב ... משום מפרק, רב אשי אמר אין דרך ...

פריקה בכך), ופרש"י (אין דרך ... פריקה בכך, על ידי זריקה, אלא או ביד או

בכלי). והיינו שמה שהמובא כאן שאיסור מלילה הוא מדרבנן, הטעם בזה כיון שהדגן נופל

מאליו על ידי המלילה, כמו הזורק על הדקל ונתפרקו התמרים מאליהם .

והקש ה

באגלי טל דש ס"ק כח אות ז (והסברא קשה לקבל, כיון דבכלי כה"ג הוא אב

מלאכה ממילא, ביד כה"ג הוא תולדה דאורייתא).

ונתבאר בחידושי צמח צדק עג, סוע"ג (ורוצה

לומר, דדש היינו שדש השבולת והדגן נופל, ומפרק הוא להפך, שנוטל האוכל מן השבולת.

והנה דישה דרכה רק בכלי, ולא ביד, ולכן מולל דהוא דומיא דדש, שמולל השבולת והדגן

נופל, כיון שמולל ביד, הוה ליה דש כלאחר יד, דדישה אורחא בכלי. משא"כ מפרק

הוא ביד גם כן. ואעפ"כ הוא תולדת הדש בכלי, וחייב עליו ממש, ולכן המקלף

שעורים ביד, כיון דהוא מפרק, חייב).

[2405]

הל' שבת פ"ח ה"ז (והמפרק הרי היא תולדת הדש וחייב, וכן כל כיוצא

בזה, החולב את הבהמה חייב משום מפרק) .

[2406]

הלכה ג (ותולש תולדת קוצר הוא).

וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ט (והתלישה

מהמחובר שהיא תולדת הקצירה).

וכמבואר ברש"י שבת עג, ב ד"ה

אין דרך תלישה ופריקה בכך (אלא או ביד או בכלי), הרי שחייב גם על התלישה ביד וגם

על הפריקה ביד.

[2407]

הלכה י (הסוחט את הפירות להוציא מימיהן, חייב משום מפרק).

[2408]

שבת קמה, סוע"א (תני דבי מנשה, דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת [כן היא

גירסת רש"י שם, ורי"ף שם סא, א] זיתים וענבים בלבד).

[2409]

שדורך ברגליו על הכלי.

וראה שביתת השבת מלאכת דש אות ו. נימוקי

יום טוב הערה ט.

[2410]

והיינו שהדש בכלי הוא אב. והמפרק בכלי הוא תולדה. והסוחט הוא תולדה הן בכלי והן

ביד.

[2411] ברמ"א סי' שיט ס"ו (אסור לפרק

האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה. וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן

כך בלא פירוק).

נראה מכאן לכאורה שהרמ"א מתיר

אפילו לפרק ביד, אף שנתבאר לעיל ש"המפרק ביד הוא תולדה".

ועל זה מבאר, שעל כרחך צריך לפרש שגם

הרמ"א מיירי בפירוק על ידי שינוי.

וכן הוא לעיל שם ס"ט (ויש מחמירין

שלא למלול ... אפילו בראשי אצבעותיו. ולכן אסור לפרק אגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן

העליונה הירוקה, שעל גבי קליפה הקשה והעבה, אפילו בראשי אצבעותיו. וטוב להחמיר,

מאחר שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק ).

[2412]

ברמ"א שם "לפרק". ומ"ש כאן "לפרך", הוא על פי ביצה

יב, ב (מהו לפרוכי), ופרש"י (השרביטין ולהוציא הזרע).

[2413] וכפי שנתבאר לעיל (ומפרכין קטניות,

פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו) .

[2414]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"ג נתבאר שבקטניות מותר לברר

אפילו הפסולת מתוך האוכל, ואפילו כדי לאכלו בין הערבים.

ובס"ה נתבאר, שאם הי' אפשר לבררו מערב

יום טוב, אזי אין לברר אלא האוכל מתוך הפסולת, ודוקא כדי לאכלו לאלתר.

ועל זה מבאר כאן, שהשו"ע מיירי שלא

הי' יכול לבררו מערב יום טוב, ולכן מותר אפילו פסולת מתוך האוכל ואפילו כדי לאכלו

בין הערבים; דלא כפירוש הט"ז שמחמת שהי' יכול לבררו מערב יום טוב, הותר רק

כדי לאכלו לאלתר. שהרי לפי זה איך התיר בשו"ע לברר הפסולת מתוך האוכל.

אחר כך מבאר ומוכיח, שלענין אפשר לעשותו

מערב יום טוב הולכים אחר העושה ולא אחר המלאכה עצמה, והיינו שאם לא הי' אפשר לו

לעשותו מערב יום טוב מותר בכל אופן, אף שעל הרוב אפשר לבררו מערב יום טוב, ואף

שהמלאכה מצד עצמה אפשר שתיעשה מערב יום טוב.

וכמו שהוא לענין מכשירי אוכל נפש, שאם לא

הי' לו שהות לעשות מערב יום טוב מחמת אונס או טרדה, קיי"ל כדעת הפוסקים להתיר

לעשותה ביום טוב.

ואף שלענין מכשירי מילה בשבת אזלינן בתר

המלאכה עצמה, ואסור אף אם נפגם האיזמל בשבת או נתפזרו הסממנים בשבת. מכל מקום,

לענין יום טוב התירו, אם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב.

ואף שעכ"פ יכול לעשותו ביום טוב עצמו

בלא חילול, כגון לברר האוכל מתוך הפסולת קודם האכילה, שמותר גם בשבת. מכל מקום

מלאכת אוכל נפש ביום טוב הותרה ולא רק דחויה, ולא מהדרינן אהתירא, אלא דאם אפשר

לעשותה מערב יום טוב אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליום טוב.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר. יסודי השולחן וזיקוקי

אורותיו סי' עב-ה.

[2415] " דשאני

מבשל שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב, דמפיג טעמו, משא"כ בבורר שאפשר מערב יום

טוב. ואף על פי שבאוכל נפש עצמו מותר אפילו ביכול לעשות בערב יום טוב, היינו מן

התורה, אבל מדרבנן אסור ... ואם כן כשהתירו כאן ליקח הפסולת מאוכל, היינו לאכול

לאלתר, כדינו בשבת, ובזה חילקו בין פסולת מרובה או איפכא".

הובא

גם לקמן סוף ס"ק ד.

[2416] זה שכתב הט"ז, שאף דאפשר

לברר מערב יום טוב, מכל מקום מותר לברר הפסולת מתוך האוכל כדי לאכלו לאלתר.

[2417] "הבורר ... בידו כדי

לאכול מיד מותר ... וכיצד הוא בורר, אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת

בורר כדרכו לזרוק הפסולת". הרי שהתיר לאלתר אף בירור הפסולת מתוך האוכל.

[2418]

אולי כפל לשון (לאכול מיד – לאכול לאלתר) ומיותר.

[2419]

שבת קמב, ב ד"ה שאוכל (נראה לר"ת דטעמא משום דכי אוכל מרובה על הפסולת,

הוה פסולת כבטל לגבי רובו, ומותר ליטלו מן האוכל ולזורקו), הרי שהתירו ליטול

הפסולת מהאוכל כדי לאכול לאלתר.

[2420] "אבל התוס' כתבו בסוף

פרק נוטל שהוכיח ר"ת מן הסוגיא הכי, אוכל מרובה על הפסולת, הוי פסולת כבטל

לגבי רובא, ומותר ליטלו מן האוכל, ולזורקו".

[2421]

הל' שבת פ"ח הי"ג (והבורר פסולת מתוך האוכל, ואפילו בידו אחת, חייב).

[2422]

אוצ"ל: ורמ"א ושו"ע סי' שי"ט ס"ד (הבורר פסולת מתוך

אוכל, אפילו בידו אחת, חייב. רמ"א: ואפילו האוכל מרובה ויש יותר טורח

בברירת האוכל, אפילו הכי לא יברר הפסולת, אפילו כדי לאכול לאלתר).

והכי קיי"ל לעיל שם סוף ס"א (אפילו

אם האוכל מרובה על הפסולת ויש טורח יותר בברירת האוכל, אעפ"כ לא יברור הפסולת,

אפילו כדי לאכול לאלתר).

שיטות הפוסקים בזה נתבארו בפסקי דינים

צמח צדק יג, ד ואילך.

[2423] כמפורש במשנה וברייתא יד, ב (הבורר

קטניות ביום טוב ... בית הלל אומרים בורר כדרכו ... תניא אמר רבן גמליאל במה דברים

אמורים (דשרו בית הלל ליטול פסולת ממש ולהשליך, רש"י) כשהאוכל מרובה על

הפסולת).

[2424]

פ"ג הט"ו (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת בשבת,

כנזכר פ"ח מהל' שבת, וביום טוב מותרת).

[2425] ומזה מובן שמותר אף אם בורר

כדי לאכול בין הערביים.

[2426] שהתירו כאן מלאכת בורר כי

מיירי דוקא כשלא היה אפשר לברור מערב יום טוב, וכמבואר בפנים ס"ה (וכל זה

כשלא היה אפשר לו לברור מערב יום טוב, אבל אם היה אפשר לו לברור מערב יום טוב,

אסור לברור פסולת מתוך האוכל, אפילו בידו, אע"פ שהאוכל מרובה על הפסולת ויש

יותר טורח בברירת האוכל מבברירת הפסולת. ואפילו אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא

מה שהוא צריך לאכול לאלתר, כמ"ש בסימן שי"ט לענין שבת).

[2427] אף שבגמרא נאמרה הלכה זו רק

לענין כתישת מלח וכרכום, כדאמרינן יד, א (מלח אינה מפיגה טעמה), וכדלעיל סי' תקד

ס"א (אסור לדוך ביום טוב דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך מערב יום טוב כגון

מלח וכרכום), ולענין גבינה, כדאמרינן שבת קלד, א ( מהו לגבן. אמר ליה אסור

... הכא אפשר (מאתמול, רש"י)). וכמבואר כאן בפנים סי"א (אין עושין גבינה ביום טוב לפי

שאפשר לעשותה מערב יום טוב), ולא נאמר כן בגמרא לענין שאר המלאכות שאפשר לעשותן

מערב יום טוב.

מכל

מקום קיי"ל שכן ההלכה בכל המלאכות.

[2428]

ס"א (ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו, כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב

יום טוב). וכן נפסק לעיל שם ס"ה (מדברי סופרים, כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה

מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה נעשית מבעוד יום ... אסור

לעשותה ביום טוב), וכאן בפנים ס"ה ( שכל מלאכת אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה

בכך הפסד ולא חסרון טעם, אסור לעשותה ביום טוב) . ואם כן מובן שכן

הוא גם במלאכה הברירה שאפשר לעשותה מערב יום טוב.

[2429]

סעיף ב (אם רוצה לאכלו בו ביום), אף שאינו כדי לאכלו לאלתר, כי הכא מיירי שלא הי'

אפשר לבררם קודם יום טוב.

[2430]

ס"ק ב (נראה לי דצריך לומר אפילו רוצה לאוכלו ... לאחר זמן בו ביום, דבשבת

חייב חטאת עיין סי' שי"ט, אפילו הכי שרי ביום טוב). דמיירי כשאי אפשר לעשותה

בערב יום טוב.

[2431] עבודת הקודש ש"א

ס"ה (הבורר אוכלין ביום טוב לא יברור בנפה ובכברה, לפי שזו ברירה גמורה

ואסורה אפילו ביום טוב. אבל בורר הוא כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, שאין כאן אפילו

בשבת אלא משום שבות, ביום טוב לא גזרו משום צורך אוכל נפש).

[2432] ס"ק ג (כתב הרב המגיד

פ"ג [הט"ו-ז], שהרשב"א כתב כל שבשבת חייב חטאת אסור ביום טוב,

ולמדו מדאסרו בנפה וכברה).

והכי אמרינן לענין מלאכות שאסרו חכמים

ביום טוב, כמבואר בפנים ס"א (ביום טוב, כיון שאיסור הדישה לצורך אכילה אינו

אלא מדברי סופרים, לא גזרו אלא על דישה שכיוצא בה בשבת חייב חטאת).

אלא

שלענין ברירת זרעונים מהמוץ, נתבאר טעם אחר בפנים ס"ב (אבל לא ינפה אותם בנפה

וכברה ... כיון שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה ביחד, לפיכך המנפה בהם

נראה כמנפה לימים רבים), ושם נסמן (הערה 16 ).

[2433]

הלכה ה (שדעת רבינו, שכל שבעיקר המלאכה אין הפסד, אע"פ שבחלק ממנה יש הפסד,

אסרוה חכמים. רוצה לומר שכיון שבקצירת חטים וכיוצא בהן אין הפסד אם נקצרו מבערב,

אע"פ שבתלישת קצת ירק וקצת פירות יש הפסד, לא רצו להתיר התלישה שהיא תולדת

קצירה לחצאין).

[2434] שכל טעם איסור מלאכה ביום טוב

הוא כאמור ברמב"ם שם (כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד

ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי שהיא לצורך

אכילה).

משא"כ

לדידן, שעיקר טעם האיסור הוא כאמור לעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים הקצירה

והדישה והעימור והזרייה וברירת מיני תבואה ... לפי שכל מלאכות הללו דרכן להעשות

הרבה ביחד ביום אחד לצורך אכילת ימים הרבה).

מכל

מקום למדנו מהמ"מ סברה זו, דאזלינן בתר רוב שאפשר לברור מערב יום טוב.

[2435]

שאין מכשירי מילה דוחים שבת אפילו אם לא היה אפשר להכינם מערב שבת, כדלעיל סי' שלא

ס"ז (כל מכשירי מילה כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים

ותיקון החלוק שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם

נאנס ולא עשאם או שעשאם ונאבדו).

[2436] שיש דעה שכן הוא אף לענין

מכשירי אוכל נפש ביום טוב.

[2437]

טו, ב (ואחד גריפת תנור, שנפל לתוכו מהטיח שלו ולא היה יודע מבעוד יום, כך כתב

רש"י ז"ל. אבל הרב בעל התוספות ז"ל אינו [מתיר] אלא בשנפל ביום טוב).

הובא גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון ריש

ס"ק ה ( הנה

דעת הר"ן בשם התוספות, וכן כתב בשיטה מקובצת, דאפילו לא ידע כלל בערב יום טוב

שנשבר השפוד אפילו הכי אסור לתקנו ביום טוב, דלא כרש"י ואור זרוע. ולכאורה

היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס' ור"ן, אבל כבר פסקו רש"ל ומגן אברהם

כרש"י ואור זרוע, ואין לנו לזוז מדבריהם ).

ועל דרך זה היה אפשר לומר לדעת

הט"ז גם לענין מלאכת אוכל נפש (בורר), ש כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יום

טוב אסור לעשותה ביום טוב .

[2438]

ד"ה גרסינן (הביא דברי הר"ן הנ"ל).

[2439] שכתב (משא"כ בבורר שאפשר

מערב יום טוב), ולא נתפרש שהכוונה היא שכל בורר נחשב אפשר לעשותו מערב יום טוב.

[2440]

שבת קלד, א (אין מסננין את החרדל במסננת שלו).

[2441]

סק"ה (ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול).

וכן הוא בפנים סוס"ז ( אבל אם לא היה אפשר לסננו מערב יום טוב

מותר לסננו ביום טוב ).

[2442]

אף שלענין בורר כתב המ"א עצמו ס"ק ו (וכתב הב"ח אם היה טרוד בערב יום

טוב ולא היה יכול לעשותו, מותר לעשותו ביום טוב. מיהו בסי' תק"ד ס"א

משמע דאסור) . הובא לעיל סי' תצה קונטרס אחרון ס"ק ה ( שהרי המג"א עצמו בסי' תק"י

סק"ו אוסר אם היה טרוד מערב יום טוב. אף שרש"י ואור זרוע התירו זה

בפירוש, מכל מקום חשש לתוס' ור"ן ).

[2443]

כדלעיל סי' תצה ס"ד ( מכשירי

אוכל נפש, שאסור לעשותן ביום טוב מן התורה ... במכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב ).

[2444] "והוא הדין אם נשבר בערב

יום טוב ולא ידע בו, או שלא היה לו שהות לתקנו".

וכן

הוא לעיל שם ס"א (אפילו נכפף מערב יום טוב ולא ידע ממנו עד שקידש היום, או

אפילו ידע ממנו סמוך לחשכה ולא היה שהות לתקנו קודם יום טוב, מותר לתקנו ביום טוב).

[2445] "וצריך לומר דמיירי

שאפשר לעשותו מאתמול".

וכן

הוא לעיל שם ס"ג (ואם לא היה אפשר לקצרו מערב יום טוב).

[2446] "ואם אי אפשר להטבילו מערב

יום טוב שרי".

וכן

הוא לעיל שם סט"ו (ואם לא היה אפשר להטבילו מערב יום טוב מותר

להטבילו ביום טוב).

[2447]

בדרכי משה סי' תקט אות ב (בהגעלה אסור כל זמן שהיה יכול להגעילו מבעוד יום).

וכן הוא לעיל שם ס"י ( ואם לא היה אפשר להכשירו מערב יום טוב,

מותר להכשירו ביום טוב ).

[2448]

פ"ב סי' יב (ואפשר לעשות מערב יום טוב (ומשום הכי) אסור).

והוא

מאור זרוע הל' יום טוב סי' שמה (והא אפשר לעשותן מערב יום טוב).

[2449] "ואם לא היה אפשר לעשותו

מערב יום טוב שרי להגעיל (ד"מ הג"א פ"ב)".

[2450]

ד"ה הלכה (או שהיה אתמול טרוד) וד"ה ואחד (ולא היה יודע מבעוד יום).

וראה גם לעיל סי' תצה קונטרס אחרון

ס"ק ה.

[2451] מבאר, שמעצם ההלכה דשרינן מכשירי אוכל נפש שנפגמו ביום טוב, מוכח שלענין

יום טוב אזלינן בתר העושה ולא בתר המלאכה עצמה.

שהרי

לענין מכשירי מילה בשבת אסרינן אפילו כשנפגם האיזמל ונתפזרו הסממנים בשבת עצמה,

דבשבת אזלינן בתר מלאכה עצמה. משא"כ לענין יום טוב לדברי הכל מותר כשנפגם

ביום טוב, דאזלינן בתר העושה ולא בתר המלאכה עצמה.

[2452]

כח, ב (אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ... במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום

טוב).

הרי שעכ"פ לענין נפגמה ביום טוב לא

דמי דין מכשירי מילה בשבת לדין מכשירי אוכל נפש ביום טוב. ואם כן מסתבר שכן הוא גם

לענין אנוס או לא ידע (דלא קיי"ל כר"ן וסיעתו אלא כרש"י וסיעתו).

[2453]

שבת נג, א (אם נשפכו קודם מילה, המילה נדחית ואין השבת נדחה ... מכשירין של מילה

כגון חמין לרחוץ בו שאפשר להחם לו מערב שבת, אינן דוחין את השבת).

[2454]

שם קלד, ב (ולא התירו הגאונים ז"ל אלא בדאישתפוך חמימיה ואיבדור סממני לאחר

מילה, הא קודם מילה, תדחה מילה, כיון דעל כרחין אתי למידחי שבת במישחק סממני ומיחם

חמימי, וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל מפורש).

[2455]

לבוש יו"ד סי' רסו ס"ד (ואם נתפזרו קודם המילה דוחה המילה עד למחר ולא

יעשו הסמנין). ב"ח שם (דאי אישתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה תדחה המילה כדי

שלא יחללו שבת לאחר המילה באיסורא דאורייתא). ש"ך שם ס"ק ו (אם נתפזרו

אותן הסמנים שהכינו ... דעת הרז"ה והרשב"א דתדחה המילה עכ"ל. וכתב

בית יוסף שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם, ואינו מוכרח. מיהו בעט"ז כתב

דתדחה המילה, וכ"פ הב"ח).

[2456] דכיון דאסרינן בנתפזרו הסממנים קודם

מילה, אם כן פשיטא דאסרינן אף בנפגם האיזמל קודם מילה.

וכן הוא לעיל סי' שלא ס"ז (כל

מכשירי מילה כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים ותיקון החלוק

שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם נאנס ולא עשאם

או שעשאם ונאבדו).

[2457]

כדלעיל שם סוס"א (אין להביאו לכתחלה לידי סכנה כדי שנצטרך לחלל שבת אחר כך).

[2458]

כדלעיל שם ס"א (לשחוק סמנים אחרים המעצרים הדם, תדחה המילה עד

למחר, שאין דוחה שבת אלא מילה עצמה אבל לא מכשיריה), וס"ז (כל מכשירי מילה

כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים ותיקון החלוק שיתבאר כיון שאפשר

לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת).

[2459]

נג, א ד"ה ואינו כן (דכל היכא דאישתפוך חמימי ... מכשירין).

[2460]

יו"ד סי' רסו ד"ה אין שוחקין.

[2461] "דאם נתפזרו אותן הסמנים

שהכינו ... מכשירי מילה".

[2462]

"אבל מכשיריה אינם דוחים, כיון שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום".

וכן הוא לעיל סי' שלא ס"ז (כל מכשירי

מילה ... כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת).

[2463]

כשאי אפשר היה לו לעשותה מערב שבת.

[2464]

כנסמן לעיל (הערות 144 - 150 ).

וכן הוכיח לעיל סי' תצה ס"ק ה ( ולכאורה היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס'

ור"ן, אבל כבר פסקו רש"ל ומגן אברהם כרש"י ואור זרוע, ואין לנו

לזוז מדבריהם ).

[2465] "ולענין גריפת התנור, יש מפרשים

דוקא שנפל ביום טוב, וז"ל

הר"ן ... ורבינו לא חילק בין נפל ביום טוב לנפל מבעוד יום ... וכן הרי"ף

והרא"ש לא חילקו בזה, ואף הטור, וכן נראה עיקר, אם לא שנפל בערב יום טוב וידע

והיה שהות לתקנו".

הרי

שפסק כרש"י וסיעתו, דלא כר"ן וסיעתו.

[2466]

יח, א (תני רבי חייא בריה דרב יוסף קמיה דרבי יוחנן, ואם אי אפשר לו לאפות אלא אם

כן גורפו מותר), ומיירי שנפלו אבנים לתנור, ומתיר גריפת התנור, ואינו מחלק אם נפלו

ביום טוב או קודם יום טוב (אם לא הי' יכול לגרפו קודם יום טוב).

[2467]

פ"ג ה"י (אם אי אפשר לאפות בו או לצלות אלא אם כן גרף מותר).

[2468]

פ"ד סי' ח (כלשון הרי"ף).

[2469]

סי' תקז (תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט ... אם אי אפשר לאפות בלא גריפה מותר).

[2470]

שם (ורבינו לא חלק בין נפל ביום טוב לנפל מערב יום טוב)

ודייק הרש"ל, שמדברי כל אלו שלא

חילקו, נראה שגם כשנפל קודם יום טוב ולא ידע מותר (דלא כהר"ן).

[2471]

"נראה לי דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו, וכשיסיר אותם

אבנים ועפר הויין כמו גמר מלאכתן, וחייב משום מכה בפטיש, דכל גמר מלאכה חייב משום

מכה בפטיש".

ונתבאר לעיל סי' תצה ס"ד וקונטרס

אחרון שם ס"ק ה, שבזה אסור אפילו היה אנוס בערב יום טוב.

[2472]

רי"ף טו, ב (כאן במכשירין שאיפשר לעשותן מערב יום טוב וכאן במכשירין שאי אפשר

לעשותן מערב יום טוב), ורא"ש פ"ג סי' יא (כדברי הרי"ף).

[2473]

אוצ"ל "דלא כרבי יהודה", כדלעיל סי' תקט קונטרס

אחרון סק"ב ( על

כרחך צריך לומר דהרמב"ם ... סבירא ליה אין הלכה כרבי יהודה, כדמשמע מלשונו

בפירוש המשנה פרק קמא דמגילה עיין שם בגמרא ), וכאן שהתירו, אפשר דמיירי רק באיסור

טלטול).

[2474] ד"ה אלא (בסי' תצ"ה

סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יום טוב, דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה

אפשר לעשותה מערב יום טוב אסור לעשותה ביום טוב. ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא

בכל (המקומות)).

[2475] כדלעיל סי' שיט ס"א (הבורר

אוכל מתוך הפסולת כדי לאכול לאלתר אינו חייב), וס"ג (כל שהוא סמוך לסעודה

מותר לברור לצורך כל אותה סעודה).

[2476] שכעין זה מצינו לענין צורך

מצוה, שנתבאר לעיל סי' תצה ס"ג (שכל מלאכות אוכל נפש, מתוך שהתירה התורה

לעשותן לצורך אכילת יום טוב, הותרו ... צורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום).

ויתירה

מזו נתבאר לעיל סי' תמו ס"ה (אין אומרים שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה

לצורך מצוה, כיון שמן התורה אפשר לקיים המצוה בלא חילול יום טוב). ובקונטרס אחרון

שם ס"ק ג (היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול יום טוב, כגון להשליך

החמץ לנהר, דלא דחינן יום טוב).

מכל

מקום היינו דוקא לענין היתר מתוך שהתירה התורה לצורך אוכל נפש הותרה לצורך מצוה.

אבל לצורך אוכל נפש ממש, לא מהדרינן אהתירא, וכמבואר בארץ צבי סי' סו (דהיינו דוקא

גוף אוכל נפש, אבל מה דשרי מצד מתוך, הוי רק דחויה ולא הותרה).

[2477]

ט, ב סוד"ה ומיהא (לא דמי רבויי בשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת, שהשבת

דחויה היא אצל חולה, ולא הותרה ... אבל יום טוב שאוכל נפש הותר בה ... ועוד שנראה

להם לחכמים שכיון שאמרה תורה אך אשר יאכל לכל נפש, לא הוצרכה לשקול ולדקדק).

וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ב (שהתורה

התירה לעשותה לצורך אכילת יום טוב), וס"ג (שהתירה התורה לעשותן לצורך אכילת

יום טוב, הותרו לגמרי). לקמן קונטרס אחרון סק"ג (דמלאכת אוכל נפש הותרה ביום

טוב, ולא דחויה, כמ"ש לעיל).

וראה הערות וביאורים תשפג ע' 79.

[2478] שאפילו מצות עשה אינה דוחה

עשה ולא תעשה דיום טוב, כדלעיל סי' תצח סל"ד (שאין מצות עשה של כיסוי הדם

דוחה את לא תעשה של יום טוב, שיש בה עשה ולא תעשה, שהרי נאמר בה שבתון, כלומר שבות

ממלאכה, וזוהי מצות עשה), ושם נסמן (הערה 162 ).

ומכל

שכן מצות שמחת יום טוב שאינה דוחה איסור, כדלעיל סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה

(דלא שרינן איסורא משום שמחת יום טוב).

ואין חובת הסעודה בשבת ויום טוב דוחה אלא

שבות דשבות, כדלעיל סי' שכה סט"ז (שצרכי שבת חשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו

שבות דשבות ... ומכל מקום אין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך

גמור שאי אפשר להיות בלעדם אלא בדוחק קצת), או שבות בבין השמשות, כדלעיל סי' רסא

בקונטרס אחרון ס"ק א (ואף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות

בשבילו ... אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת), ודוחה שבות

בין השמשות.

[2479]

ו, ב (היתר היא בציבור, ולא מהדרינן).

וכן

הוא בפרמ"ג א"א סי' תצח ס"ק כג (יש לומר אוכל נפש הותרה ביום טוב

ואין צריך לאהדורי באופן אחר, דומיא טומאה הותרה בציבור).

וראה בפנים סט"ו ( שהרי אפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה).

[2480]

הלכה ה (ולמה אסרו דבר זה, גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב

ליום טוב, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב).

וכן הוא לעיל סי' תצה ס"ז ( ולמה אסרו דבר זה, גזרה שמא ימנע אדם

מלעשות כל מלאכות אוכל נפש שאפשר לו לעשותן מערב יום טוב ויניחן לעשות אותן ביום

טוב שהוא יום בטל, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, ויתבטל משמחת יום

טוב) .

[2481]

כב, א (מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר (לשמש מטתו, רש"י) ... אמר ליה אסור

... ההיא רבי יהודה היא, כי קאמינא אנא לרבנן). הרי שלרבי יהודה מותר לכבות הנר

(מכשירין) כדי לשמש מטתו.

[2482] משא"כ לדידן, לא קיי"ל בזה

כרבי יהודה, כדלקמן סי' תקיד ס"ה (אסור לכבות את הנר, אפילו צריך לכבודו

בשביל הנאת הגוף, כגון שרוצה לשמש מטתו ואין לו חדר אחר).

וגם קיי"ל שאף במכשירים שאי אפשר

לעשותן מערב יום טוב, אם יכול לשאול מחברו בלא מלאכה אסור לעשותו ביום טוב, כדלעיל

סי' תקט ס"א (ואם אי אפשר ... למצוא שפוד אחר אפילו אצל אדם אחר שאפשר לו

לשאול ממנו), וס"ד (אפשר לו לשאול סכין מחבירו לצורך יום יום טוב), ולקמן סי'

תקיד ס"ב (אי אפשר לשאול כלים מאחרים לצורך אכילת יום טוב).

[2483]

ראיה זאת מדין כיבוי הנר, שהם מכשירים.

[2484] שלצורך אוכל נפש ממש הותרה

לגמרי, ולא מהדרינן כלל אהתירא.

[2485]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"ד נתבאר שאם בברירת האוכל יש

יותר טורח, הצריכו לברור הפסולת מהאוכל. והיינו שלא זו בלבד שמותר לו לברור

הפסולת, אלא הצריכוהו לעשות כן, כדי למעט בטרחת יום טוב.

ומבאר כאן ההוכחה מדברי הט"ז, והטעם

לזה.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו סי' עז וסי' פ.

[2486] "אז אסור לברור האוכל".

[2487] כדלעיל סי' שיט סוף ס"א

(נטילת הפסולת ... הרי זו מלאכה גמורה, ולפיכך אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת ויש

טורח יותר בברירת האוכל אעפ"כ לא יברור הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר).

[2488] הגהות מיימוניות פ"ג אות נ (דלמה

יטרח טרחא יתירתא בחנם ביום טוב, כיון דיכול למעט טרחו בברירת האוכל).

[2489]

קונטרס אחרון סוף סק"ב ( דודאי

מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביום טוב ... ואין אומרים יום טוב דחוי אצל מלאכת אוכל

נפש).

[2490] ראה בפנים סי"ז (ואסור

לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה), ושם נסמן (הערה 76 ).

[2491]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בחלק הראשון:

בפנים ס"ח אסר בפשיטות למתק החרדל על

ידי כיבוי בתוכו גחלת של עץ, ולא הביא סברת המ"א בדברי הב"ח, שלשיטת

רש"י יש להתיר על ידי שינוי.

ומבאר הטעם לזה, כי לשיטת רוב הפוסקים

בתראי שאחרי רש"י אין להתיר אף על ידי שינוי. וגם בדעת רש"י יש אומרים

דאין להתיר על ידי שינוי.

*

בחלק השני:

הב"י והרמ"א כותבים "ושאר

דיני סינון, ביום טוב כמו בשבת, כדאיתא סי' שי"ט". וכאן בפנים השמיט

דברים אלה.

ומבאר הטעם שהשמיטם, כי דברים המותרים בשבת,

פשוט שמותרים ביום טוב. דברים האסורים בשבת מטעם מלבן, פשוט שאסורים ביום טוב.

דברים שצריך לשנות בשבת, פשוט שביום טוב אין צריך לשנות. וגם שאר הפרטים שנאסרו

בשבת משום בורר, פשוט שמותרים ביום טוב.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

[2492]

על הברייתא וגמרא שבת קלד, א (ואין ממתקין אותו [החרדל] בגחלת ... אמר ליה אביי

לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי. אמר ליה התם לא אפשר, הכא אפשר), פרש"י (לא

אפשר, לצלות מאתמול, דביומא שביחא טפי, אבל חרדל אפשר מאתמול).

וכתב על זה הב"ח ד"ה אין

מסננין (רש"י ז"ל גורס התם לא אפשר הכא אפשר, ופירש התם לא אפשר לצלות

מערב יום טוב, דביומא שביחא טפי ... הכא גבי חרדל אפשר למתק מערב יום טוב ...

הילכך אסור למתק ביום טוב בגחלת של עץ שמכבה ... אבל בעל המאור ... דלפי פירושו

אפילו אם לא היה אפשר מערב יום טוב למתק החרדל, כגון שהיה טרוד, נמי אסור למתקו

ביום טוב בגחלת של עץ). הרי שלפירש"י אם היה טרוד בערב יום טוב מותר למתקו

ביום טוב.

וכתב על זה המ"א ס"ק ו (ורש"י

פירש כיון שחרדל אפשר לעשותו מאתמול ... וכתב הב"ח אם היה טרוד בערב יום טוב

ולא היה יכול לעשותו, מותר לעשותו ביום טוב. מיהו בסי' תק"ד ס"א משמע

דאסור, דהא סתם מתניתין הוא דאין דכין מלח ביום טוב. ואפשר דהכי נמי קאמר דשרי על

ידי שינוי). והיינו שבסי' תקד ס"א (מלח אינו נידוך ביום טוב, אלא אם כן הטה

המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג

טעמו), ולא חילק בין אם היה טרוד בערב יום טוב או לאו. ואם כן משמע שגם כאן בחרדל

אסור בכל אופן, אף אם היה טרוד בערב יום טוב. ומסיק המ"א לפי דעה זו, דאפשר

גם כאן שרי למתק החרדל על ידי שינוי.

[2493] שכל ההיתר למתק על ידי שינוי

הוא לשיטת רש"י שהאיסור הוא מטעם שהחרדל אפשר לעשותו מאתמול, וכדלעיל סי' תצה

ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה

הפסד ... אסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול).

משא"כ לשיטת הפוסקים דלקמן, אין השינוי מועיל כאן.

[2494]

יב, א (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי אמר ליה התם ליכא כבוי הכא

איכא כבוי). ונתבאר בפנים ס"ח, שלפי זה טעם האיסור הוא " לפי שאין כיבוי זה צורך אוכל נפש ממש,

שאפשר לאכול בשר בלא חרדל ואין צריך אלא למעונגים, וכל דבר שאינו שוה לכל נפש אסור

לעשותו ביום טוב", ושם נסמן (הערה 42 ).

[2495]

במלחמות שם (ומפרקינן התם ליכא כבוי ומשום הכי מותר, הכא איכא כבוי).

[2496]

פ"ב סי' כג (אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא מבישרא אגומרי. אמר ליה התם ליכא

כיבוי הכא איכא כיבוי).

[2497]

יב, א ד"ה אין (התם ליכא כבוי, דהא סופו מבעיר. זו היא גרסת הרב אלפסי

ז"ל).

[2498]

ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג.

[2499]

סעיף א (ומיהו אכתי קשיא לי מדין מתוק החרדל בגחלת של עץ אמאי לא התירוהו על ידי

שינוי, ויש לומר דכיון דאפשר למתקו בגחלת של מתכת [כמבואר בשו"ע שם] השוו

חכמים מדותיהם ואסרו בכל ענין למתק בגחלת של עץ, אף למי שאין לו גחלת של מתכת).

[2500]

ד"ה ומ"ש ותולה (וכבר נתבאר משפט דברים אלו בסימן שי"ט).

[2501]

סעיף ד (ושאר דיני סינון ביום טוב כמו בשבת, כדאיתא סי' שי"ט).

[2502] שאפשר שלזה נתכוונו.

[2503]

ס"י (מותר לסננן במשמרת. אבל בסודר, מים אסור, משום ליבון).

וכן הוא לעיל שם סי"ג (בסודרין

אסור לסנן את המים או יין לבן וכיוצא בהם, משום איסור ליבון, ששריית הבגד זהו

כיבוסו).

[2504]

טו, א ד"ה אמר (שאי אפשר להתיר במכשירין יותר מבאוכל נפש עצמו, וכיון שאסור

לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשית לזמן מרובה ... וכיון שכן אי

אפשר להתיר במכשירין יותר מזה, וכל שהוא עושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית

לימים הרבה).

ואף דלא קיי"ל כר"ן בזה,

כדלעיל סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק ד ( ומה שכתב דבתיקון מנא לא שייך היתר אוכל נפש, היינו לשיטת

הרז"ה ור"ן, אבל אנן לא קיימא לן הכי), ושם נסמן (הערה 212 ).

מכל מקום למדנו מכאן שאין היתר ליבון

בגדים ביום טוב.

[2505]

כדלעיל שם סט"ו (כשמסננין בסודר משקה עכור קצת צריך ליזהר שלא יעשה גומא

בסודר לקבל המשקה, אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו כדי לשנות מדרך החול).

[2506]

כדלעיל שם סט"ז (כל משקה שמותר לסננו בסודר מותר לסננו בכפיפה מצרית, ובלבד

שלא יגביה הכפיפה משולי כלי התחתון טפח, כדי לשנות מדרך החול).

[2507]

רמב"ם הל' שבת פכ"א הי"ז (לא יעשה גומא בסודר, שלא יעשה כדרך שהוא

עושה בחול ויבא לשמר במשמרת).

[2508]

כבפנים כאן ס"ט ( משמרת

שהיתה תלויה ועומדת מערב יום טוב, מותר ליתן בה שמרים של יין לסננן) .

[2509]

סי"ד (מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים

לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק ויניחם עם השמרים). וכן

הוא לעיל שם סי"ח (מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, כדי שהפסולת והשמרים ישארו

בשולי הכלי, ובלבד שיזהר שכשיפסיק הקילוח ומתחילין לירד ניצוצות קטנות הנישופות

באחרונה מתוך הפסולת אזי יפסיק ויניחם עם השמרים).

[2510]

ראה אסוקי שמעתתא ביצה כט, ב.

[2511]

שם ס"ק טו (אבל כשמערה כך שרי כדי לשתות לאלתר).

וכן הוא לעיל שם סוסי"ח (ואם רוצה

לאכלו לאלתר אינו צריך להניח ממנה כלום עם החלב, וכן המערה משקה מכלי לחבירו אינו

צריך להפסיק כשיורדין הניצוצות, שהרי מותר לברור אוכל או משקה מתוך הפסולת כשרוצה

לאכלו או לשתותו לאלתר, כל שאינו בורר על ידי כלי אלא בידו).

[2512]

פ"ג הט"ו (ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת ... וביום

טוב מותרת).

וכן הוא בפנים ס"ג ( ואע"פ שכיוצא בו בשבת חייב חטאת

אפילו בורר אוכל מתוך הפסולת, מכל מקום ביום טוב לצורך אכילה התירו לברור כדרכו

אפילו פסולת מתוך האוכל) .

[2513]

ס"ק ג (בבורר שאפשר מערב יום טוב ... כשהתירו כאן ליקח הפסולת מאוכל, היינו

לאכול לאלתר, כדינו בשבת), כמובא לעיל ריש ס"ק ב.

[2514]

לעיל קונטרס אחרון ס"ק ב ( וזה

אינו אלא לפי שיטת ... אבל לשיטת ... על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה,

דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב. ודלא כט"ז .