רצו דיני הבדלה על היין

רצו דיני הבדלה על היין

ובו י"ט סעיפים

סדר

הברכות והפסוקים

א הנהיגו²⁰⁷⁵

חכמים ²⁰⁷⁶ להריח

בבשמים במוצאי שבת, מטעם שיתבאר בסי' רצ"ז ²⁰⁷⁷ . וצריך

שיברך קודם הריח ²⁰⁷⁸ .

והצריכו גם

כן לברך על האור בכל מוצאי שבת, מטעם שיתבאר בסי' רצ"ח ²⁰⁷⁹ .

וסדרו ברכות

אלו על הכוס ²⁰⁸⁰ , אחר ברכת

היין קודם ברכת הבדלה, בתחלה על הבשמים ואחר כך על הנר. ונמצא סדר הבדלה שעל הכוס,

ברכת היין וברכת הבשמים וברכת הנר וברכת הבדלה ²⁰⁸¹ , וסימנך

יבנ"ה ²⁰⁸² "יין

"בשמים "נר "הבדלה:

ב וצריך ליזהר בכוס של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר

בכוס של קידוש ושל ברכת המזון ²⁰⁸³ , כמו שנתבאר

בסי' קפ"ג²⁰⁸⁴

וסי ' רע"א ²⁰⁸⁵ :

ג נהגו לומר קודם הבדלה ²⁰⁸⁶ שבבית²⁰⁸⁷,

הנה אל ישועתי וגו' ²⁰⁸⁸ , ליהודים

היתה וגו' ²⁰⁸⁹ , כוס ישועות

אשא וגו' ²⁰⁹⁰ , הכל לסימן

טוב ²⁰⁹¹ , ואין חובה

בדבר:

ד ובשעת ברכת הבדלה יתנו השומעים את עיניהם בכוס ובנר ²⁰⁹² :

שפיכת יין מהכוס

ה ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב, שכל

בית שאין יין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה ²⁰⁹³ , על כן

עושין סימן ברכה בתחלת השבוע ²⁰⁹⁴ . ואין בזה

איסור משום ביזוי משקה ששופכו לאיבוד, כיון שאינו שופך אלא דבר מועט ²⁰⁹⁵ .

ויש לנהוג

שפיכה זו בשעה שממלא הכוס על כל גדותיו, יערה עליו עוד מעט בענין שישפך ממנו מעט

על הארץ ²⁰⁹⁶ . אבל אין

לשפוך על הארץ מיין שהכוס נתמלא בו, שהרי אם ישפוך ממנו לא יהיה הכוס מלא על כל

גדותיו כראוי ²⁰⁹⁷ . ואם לא

ישפוך ממנו כלום עד אחר ההבדלה, כדי שבשעת ההבדלה יהיה עדיין מלא על כל גדותיו,

הרי זה בזיון לברכת בורא פרי הגפן ²⁰⁹⁸ , שבירך אותה

על כוס מלא כראוי וקודם ששתה ממנו שפך ממנו לארץ, כאלו היה בו דבר מאוס כשבירך

עליו. לכן אין לנהוג שפיכה זו אלא בדרך שנתבאר.

גם נוהגין

לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל, ומכבין בו הנר²⁰⁹⁹,

כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו ²¹⁰⁰ (לפיכך אם

מבדיל על נר שבבית שלא הודלק בשביל כך אינו צריך לכבותו²¹⁰¹).

ונוהגין

לרחוץ עיניהם מיין של שפיכה זו, משום חבוב מצוה ²¹⁰² :

ו אין צריך להטעים מכוס של הבדלה להשומעים ²¹⁰³ , כמו שצריך

בכוס של קידוש²¹⁰⁴,

אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו²¹⁰⁵:

חמר

מדינה ופת

ז אין מבדילין על הפת, אפילו אין לו יין ולא שאר משקים.

ואינו דומה לקידוש שמקדשין על הפת²¹⁰⁶,

לפי שהקידוש יש לו ענין להפת, שאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל הבדלה אין לה ענין

כלל להפת ²¹⁰⁷ :

ח אבל מבדילין על כל משקה שהוא חמר מדינה ²¹⁰⁸ , חוץ מן המים ²¹⁰⁹ .

אלא אם כן

יש לו יין, שאז אין זה הידור מצוה ²¹¹⁰ אם יבדיל על

שכר או שאר משקים, אע"פ שהם חמר מדינה. אבל אם אין יין בביתו, אף שישנו אצל

חנוני, אין צריך לקנותו ²¹¹¹ . ומכל מקום

מצוה מן המובחר להבדיל על היין בכל ענין ²¹¹² :

ט ואפילו אם יש לו כוס יין שאינו מלא, וכוס מלא שכר או

שאר משקה חמר מדינה, טוב יותר להבדיל על היין, אם אינו פגום ²¹¹³ . אבל אם הוא

פגום, והוא בענין שאי אפשר לתקנו מפגימתו על ידי נתינת מעט מים לתוכו, כגון שהוא

מזוג במים כבר כראוי בענין שאם יוסיף עליו מעט מים לתוכו יתקלקל ²¹¹⁴ , אזי טוב

יותר להבדיל על משקה חמר מדינה שאינו פגום²¹¹⁵:

י ונוהגין במדינות אלו להקל להבדיל במוצאי פסח על השכר,

אף אם יש לו יין הרבה בביתו, לפי שהשכר חביב עליו אז יותר מן היין ²¹¹⁶ . אבל מי

שאינו חביב עליו כל כך, יש לו להבדיל על היין ²¹¹⁷ .

ואף מי

שחביב עליו אינו יכול להבדיל עליו אלא במקום שהוא חמר מדינה ²¹¹⁸ , וע"ד

שנתבאר בסימן ער"ב ²¹¹⁹ . אבל

במקומות שהיין גדל שם, שהיין הוא חמר מדינה, אינו יכול להבדיל על שום משקה, אף

שהוא חביב עליו מאד, וגם אין יין נמצא כלל בעיר, ועל דרך שנתבאר שם:

יא יום טוב שחל להיות במוצאי שבת, שצריך לקדש ולהבדיל

על כוס אחד²¹²⁰,

ואין לו יין, יש אומרים ²¹²¹ שיכול לומר

יקנה"ז על הפת. שאף שאין מבדילין על הפת, מכל מקום הבדלה זו טפלה לקידוש,

וכיון שמקדשים על הפת יכולים גם כן לומר עליה ההבדלה אגב הקידוש. ויש אומרים ²¹²² שיותר טוב

לומר הקידוש וההבדלה על כוס של שכר, או שאר משקה שהם חמר מדינה. והמנהג במדינות

אלו כסברא הראשונה ²¹²³ :

אכילה קודם הבדלה

יב מי שאין לו במוצאי שבת לחול לא יין ולא שאר משקים

חמר מדינה, ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום, יש אומרים ²¹²⁴ שמותר לו לאכול מיד מן הדין,

אם הזכיר הבדלה בתפלה ²¹²⁵ , אלא שמדת

חסידות הוא שלא לטעום מאומה עד שיבדיל למחר.

ויש אומרים ²¹²⁶ שמן הדין

אסור לו לטעום מאומה, אם מצפה שלמחר ביום יהיה לו כוס להבדיל עליו. אבל אם אינו

מצפה שיהיה לו למחר ביום, אין מחייבים אותו להתענות עד ההבדלה. לפיכך מותר לו

לאכול אף במוצאי שבת מיד²¹²⁷.

ולענין הלכה

(א) יש להחמיר כסברא האחרונה, אלא אם כן הוא אדם חלש שקשה לו להתענות עד

שיביאו לו כוס למחר, אזי יכול לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים²¹²⁸:

יג ואם אין לו אלא כוס אחד ²¹²⁹ והוא רוצה

לסעוד, ואם יבדיל על כוס זה וישתה ממנו רוב רביעית²¹³⁰ לא

יהיה לו כוס לברכת המזון, כגון שאי אפשר לו להוסיף מים ביין הנשאר להשלימו לרביעית

שלא יתקלקל מחמת המים שכבר הוא מזוג כראוי במים מתחלה ²¹³¹ , הרי זה

סועד קודם הבדלה, ומברך ברכת המזון על כוס זה, ואחר גמר ברכת המזון מברך עליו בורא

פרי הגפן וברכת הבשמים והנר וההבדלה ואחר כך שותהו, שמוטב שידחה איסור האכילה קודם

הבדלה משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר הבדלה ²¹³² .

במה דברים אמורים

כשאינו מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס שיוכל לברך עליו ברכת המזון, אבל אם הוא מצפה

שלמחר יהיה לו עוד כוס, אסור לו לטעום כלום קודם שיבדיל ²¹³³ , אלא מבדיל

על כוס זה שיש לו במוצאי שבת, ולא יסעוד עד שיביאו לו כוס למחר לברכת המזון ²¹³⁴ , כמו שנתבאר

בכוס של הבדלה לפי סברא האחרונה ²¹³⁵ .

אבל לפי

סברא הראשונה ²¹³⁶ שאין צריך

להמתין מלאכול עד שיביאו לו למחר כוס להבדלה, גם כאן לא יהיה צריך להמתין מלסעוד

עד למחר שיביאו לו כוס לברכת המזון, אלא יהיה רשאי לסעוד מיד ולברך בלא כוס. ולכן

יסעוד קודם שיבדיל על כוס זה שיש לו, כדי שיברך ברכת המזון על הכוס כמו שנתבאר ²¹³⁷ .

וכל זה

להאומרים שברכת המזון טעונה כוס כמו קידוש והבדלה ²¹³⁸ , שצריך לחזר אחר כוס לברכת המזון כמו

שצריך לחזר אחר כל מצות שהן מדברי סופרים שהן חובה²¹³⁹,

כמו שנתבאר בסי' קפ"ב ²¹⁴⁰ . אבל

להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס בתורת חובה גמורה, אלא שמצוה מן המובחר לברך

ברכת המזון על הכוס ²¹⁴¹ , אין מצוה

זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה, אלא יבדיל בתחלה על כוס זה שיש לו ²¹⁴² , ואחר כך אם

ירצה יאכל ויברך ברכת המזון בלא כוס, ואין צריך להמתין מלאכול עד שיביאו לו כוס אף

אם מצפה שיביאו לו בלילה זה לאחר זמן.

(ולענין (ב)

מעשה, כיון שלא נפסקה הלכה²¹⁴³ לא

כהאומרים ברכת המזון טעונה כוס ולא כהאומרים שאינה טעונה כוס, לכן מי שנוהג לעולם

כהאומרים שטעונה כוס, גם עתה יסעוד קודם הבדלה, אבל אם לפעמים הוא סומך על האומרים

שאינה טעונה כוס²¹⁴⁴,

גם עתה יחוש לדבריהם ולא יסעוד קודם הבדלה):

יד מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה, נתבאר

בסי' רע"א ²¹⁴⁵ איזה מהם

קודם.

ומי שאין

ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה, יתבאר בסי' תרע"ח ²¹⁴⁶ :

עמידה ואחיזת הכוס

טו נוהגים במדינות אלו להבדיל מעומד ²¹⁴⁷ לכבוד המלך

שאנו מלוין אותו, ודרך לויה מעומד ²¹⁴⁸ . ומכל מקום

אחר גמר ההבדלה יש לו לישב ולשתות הכוס, שאין לתלמידי חכמים לאכול או לשתות מעומד ²¹⁴⁹ :

טז כל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת הברכה,

כמו שנתבאר בסי' ר"[ו] ²¹⁵⁰ . לפיכך בשעת

ברכת בורא פרי הגפן צריך לאחוז הכוס בימינו, ויהיו הבשמים בשמאלו, ואחר כך צריך

להחליף הכוס לשמאלו והבשמים לימינו, ויברך על הבשמים ²¹⁵¹ .

וטוב שיהיה

הכוס בשמאלו עד לאחר ברכת בורא מאורי האש ²¹⁵² כדי שיוכל להסתכל בצפורני

ימינו, כמו שיתבאר בסי' רח"צ ²¹⁵³ . ואחר כך

צריך להחזיר הכוס לימינו ²¹⁵⁴ , ולברך עליו

ברכת ההבדלה שנתקנה על הכוס ²¹⁵⁵ :

הבדלה בבית הכנסת

י ז (ש"ץ המבדיל בבית הכנסת, אף שנתכוין לצאת ידי

חובתו, וכן אחרים ששמעו ונתכוונו לצאת ידי חובתם, יכולים לחזור ולהבדיל בבתיהם

להוציא בני ביתם הקטנים ²¹⁵⁶ שלא היו בבית הכנסת. אבל הגדולים שלא

היו בבית הכנסת, הואיל והם יכולים להבדיל בעצמם, אין למי שיצא כבר ידי חובתו

להבדיל להם, אלא יבדילו בעצמם²¹⁵⁷.

אבל) מי שנתכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבבית הכנסת ²¹⁵⁸ , אף

הש"ץ עצמו ²¹⁵⁹ שנתכוין שלא

לצאת ידי חובה בהבדלתו, צריך לחזור ולהבדיל בביתו. לפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר

ומבדיל בביתו, אף אם כל בני ביתו היו בבית הכנסת ²¹⁶⁰ , לפי שאין

דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת:

יח השומע הבדלה בין בבית הכנסת בין בתוך הבית, ונתכוין

לצאת ידי חובתו כששמע ברכת הבדלה, אע"פ שלא היה בדעתו לצאת בהבדלה זו בשעת

ברכת היין (ואפילו לא שמע כלל ברכת היין), אין בכך כלום ויצא ידי חובת הבדלה ²¹⁶¹ (אלא שאינו

יכול לשתות יין על סמך ברכת היין שבירך המבדיל, כל שלא נתכוין בשמיעת ברכת היין

לפטור בה היין שישתה הוא²¹⁶²):

נשים בהבדלה

יט לדברי האומרים שעיקר הבדלה הוא מן התורה, שנאמר זכור

את יום השבת לקדשו, זכרהו בין בכניסתו בין ביציאתו²¹⁶³,

כמו שנתבאר בסי' רע"א²¹⁶⁴,

הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה כשם שחייבות בקידוש מן התורה ²¹⁶⁵ , מפני שהוקש

זכור לשמור²¹⁶⁶

כמו שנתבאר שם²¹⁶⁷.

וחייבות גם

כן להבדיל בתפלה ועל הכוס, כתקנת חכמים שתקנו עליהן כמו שתקנו על האנשים, הואיל

והן חייבות כמותם מן התורה בעיקר הבדלה ²¹⁶⁸ .

אבל לדברי

האומרים ²¹⁶⁹ שמצות זכור

אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו, ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי

שאומר שהנשים פטורות ממנה ²¹⁷⁰ , כמו שהן

פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא ²¹⁷¹ , בין של

תורה בין של דברי סופרים ²¹⁷² .

ואף שבכל

מעשה שבת איש ואשה שוין אפילו בדברים שאינם אלא מדברי סופרים, הואיל והן שוין

בדברים שהן מן התורה דהיינו זכור ושמור ²¹⁷³ , השוום

חכמים גם בדבריהם שתקנו בגלל זכירת השבת או שמירתו ²¹⁷⁴ . אבל הבדלה

אינה ענין לשמירת השבת ²¹⁷⁵ , אלא דבר

בפני עצמו הוא, שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול, ומצאו להם סמך מן התורה שנאמר ²¹⁷⁶ ולהבדיל בין

הקדש ובין החול.

ויש חולקין

על זה ²¹⁷⁷ ואומרים,

שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו, שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול, ולפיכך

הנשים חייבות בהם מדברי סופרים כמו שחייבות בכל הדברים שתקנו חכמים בגלל קדושת

השבת, לפי שתקנו דבריהם כעין של תורה, שהנשים חייבות בזכור ושמור מן התורה כאנשים.

וכן עיקר.

ומכל מקום

יש לחוש לסברא הראשונה שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו, שכבר יצא

ידי חובתו ²¹⁷⁸ , וגם אין

זכרים אחרים גדולים או קטנים שומעים ממנו אלא נשים בלבד, שלפי סברא הראשונה שהנשים

פטורות מהבדלה, הרי זה מברך לבטלה.

אבל (ג) הנשים

עצמן יכולות להבדיל לעצמן ²¹⁷⁹ אף אם הם

פטורות, כמו שהן יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא שמקיימות, שאינה ברכה

לבטלה כמו שנתבאר בסי' י"ז ²¹⁸⁰ .

(ומכל מקום

אין לאיש לצאת ידי חובתו בשמיעת הבדלה מאשה, כדי לחוש לסברא הראשונה ²¹⁸¹ . ועוד מטעם

שנתבאר בסי' רע"א ²¹⁸² גבי קידוש

היום):

קונטרס אחרון

(א) ולענין הלכה כו'. כן²¹⁸³ הוא גם

כן דעת השו"ע ריש סי' קפ"ב²¹⁸⁴, עיי"ש

בטור וב"י שזה נלמד מהבדלה ²¹⁸⁵ .

ומ"ש המג"א שם²¹⁸⁶,

צע"ג, דבהדיא מבואר ברא"ש²¹⁸⁷, וכן

הוא ברשב"א פרק אלו דברים²¹⁸⁸ בשם

הראב"ד, דדוקא כשאינו מצפה כו' אז מותר לו לאכול בשביל שיברך ברכת המזון על

הכוס, וכן כתבו בטור ושו"ע כאן²¹⁸⁹, משמע

דכשמצפה לכוס למחר תדחה הסעודה למחר.

והכריחם לזה ²¹⁹⁰ משום דאי אפשר לומר כלל שכוס ברכת

המזון ידחה איסור אכילה קודם הבדלה, שאיסור זה הוא חמור כל כך שצריך לדחות זמן

סעודה אחת, מחמת איסור שאינו צריך לדחות בשבילו כוס ברכת המזון, אלא ודאי דגם

בשביל כוס ברכת המזון צריך לדחות הסעודה במכל שכן.

ומ"ש²¹⁹¹

המג"א דלקדש אריפתא כו'²¹⁹², יש

לומר כמ"ש הר"ן פ"ב דשבת²¹⁹³, דאי

לא משום שלום ביתו עדיף הוה דחינן נר שבת, משום דמצוה מן המובחר לקדושי אחמרא

אע"ג דאפשר בריפתא. וכ"כ המג"א בסי' רע"א ס"ק כ"ה²¹⁹⁴ בשם

התוס'²¹⁹⁵

ואגודה²¹⁹⁶.

ואף לפי דעת הטור ושו"ע שם²¹⁹⁷, יש

לומר דבהבדלה בלא כוס, מדחינן לגמרי²¹⁹⁸,

הילכך היא עדיפא מקידוש דלא מידחי לגמרי²¹⁹⁹, אבל

ברכת המזון לא מידחי לגמרי, אלא שחיסר מצות הכוס, הילכך קידוש עדיף, שעיקר תקנתו

שמדברי סופרים לזכרהו על היין לבד מתפלה²²⁰⁰. ולא

למד הטור לדחות הסעודה בשביל כוס ברכת המזון, משום דברכת המזון חמורה כהבדלה לענין

כוס, דזה אינו כמו שנתבאר²²⁰¹, אלא

לענין לדחות הסעודה מוכרח הוא בהדיא בברייתא²²⁰², דאם

אין לו אלא כוס אחד דשרינן ליה למיכל קודם הבדלה בשביל כוס ברכת המזון, דאלמא דכוס

ברכת המזון עדיף מאיסור טעימה קודם הבדלה, שמחמתו דוחין הסעודה, וכל שכן מחמת כוס

ברכת המזון²²⁰³.

דאף דלענין עיקר מצות הכוס הבדלה חמירא מברכת המזון כמו שנתבאר, היינו משום דבלא

כוס אי אפשר להבדיל כלל, ומדחיא מצות הבדלה זו לגמרי, משא"כ בברכת המזון. אבל

לענין לדחות הסעודה אדרבא הוא להיפך, דבהבדלה אם יאכל ואחר כך יבדיל לא חיסר כלום

ממצות הבדלה, משא"כ בברכת המזון, אם יאכל ויברך בלא כוס חיסר מצות הכוס לגמרי,

ולהכי מכל שכן שצריך לדחות הסעודה.

ואין²²⁰⁴ מקום

למ"ש המג"א אלא לפי דעת הר"ר יונה²²⁰⁵

דאמימר מחמיר על עצמו היה, וברייתא דאם אין לו כו' מיירי אף במצפה, שבדברי

הר"ר יונה לא הוזכר כלל שאינו מצפה, ואפילו הכי לא דחינן סעודתיה כמ " ש

המג"א. הילכך במקום הצורך אפשר להקל כהר"ר יונה, כיון שכן דעת

המג"א, אף שלא נתכוין לכך²²⁰⁶.

ומה²²⁰⁷ שכתב

המג"א דאין לומר משום כבוד שבת כו'²²⁰⁸,

כמ"ש הרי"ף כו'²²⁰⁹. אין

ראיה כלל מהרי"ף, דסבירא ליה כפירוש הירושלמי²²¹⁰ שהביא

שם, דמיירי ביושב ואוכל מבעוד יום, אבל בלאו הכי לא שרינן למיכל קודם הבדלה בשביל

כוס ברכת המזון, אף אם אינו מצפה לו למחר, ואם כן יש לומר דאיסור טעימה קודם הבדלה

חמיר מכוס ברכת המזון, ולהכי דחינן סעודת יום טוב בשביל איסור זה, ולא בשביל כוס

ברכת המזון. אבל לפי דעת הרא"ש²²¹¹

וסיעתו²²¹²

דכוס ברכת המזון עדיף וחמיר מאיסור זה, באמת דגם בהבדלה לא הוה דחינן סעודת יום

טוב במכל שכן²²¹³. אלא

דלא משכחת לה לדידן דקי"ל²²¹⁴ כמאן

דאמר שאומרים יקנה"ז על הפת. ואף הרא"ש²²¹⁵ הכי סבירא

ליה מדינא, אלא דיותר טוב כו', והיינו כשיש לו שכר. והרי"ף לשיטתיה אזיל דסבירא

ליה²²¹⁶

שאין אומרים יקנה"ז על הפת. ומהלין טעמי לא העתקתי כאן מ"ש המג"א

בסק"ח²²¹⁷.

וכוונת המג"א בזה צ"ע²²¹⁸.

והנה²²¹⁹

לפי מה שנתבאר לפי דעת הרא"ש וטור דכוס ברכת המזון חמיר מאיסור טעימה קודם

הבדלה, אם כן לפי מ"ש הטור ריש סי' קפ"ב גבי כוס ברכת המזון דאין צריך

אלא לעבור זמן סעודה אחת, ולא שתים, כל שכן דהוא הדין לענין הבדלה, ואין צריך

לעבור אלא סעודת הלילה, ולא זמן סעודת היום. ואם כן אפשר דבחצות היום מיד שרי

לאכול, דכבר עבר סעודה אחת של לילה, ואם לא יאכל קודם חצות הרי יעבור זמן סעודה ב'.

דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת²²²⁰, וגם

נחשב כבר לתענית, כמ"ש ריש סי' רפ"ח²²²¹. וכמו

דמי שאין לו כוס לברכת המזון דסעודת היום, דמשמע מלשון הטור ושו"ע דלערב רשאי

לאכול מיד, ועכ"פ בחצות לילה, עיין מג"א סוף סי' רפ"ט²²²², והוא

הדין בחצות היום. וצ"ע :²²²³

(ב) ולענין כו'. כהאי²²²⁴ גוונא

מצינו במג"א סי' רצ"ט סק"ז²²²⁵ לענין

שתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה, דמדבריו שם משמע דלמאן דאמר דאינה טעונה כוס

אסור לשתותו. דאין לומר דלכולי עלמא שרי אם נזהר לעולם, אלא למי שאינו נזהר לפעמים²²²⁶, דאם

כן למה ליה להמג"א למימר דסבירא ליה כמאן דאמר כו', כיון שאינו תלוי בשום מאן

דאמר, אלא בזהירות. וגם בלאו הכי הוא דוחק לתלות איסור גמור מדינא במה שאינו זהיר

כל השנה, אם באמת הוא מותר לדברי הכל. ולא דמי כלל למ"ש המג"א סי'

תקנ"א ס"ק מ"א²²²⁷ מכמה

טעמים ודו"ק. אלא ודאי דתליא בפלוגתא דאם טעונה כוס, ואסור לנהוג תרי קולי

דסתרי אהדדי²²²⁸.

וכן משמע בהדיא ברמב"ם ²²²⁹ שהצריך לברך ולהבדיל על כוס אחד, אף

אם יש לו עוד יין. ועיין במגיד משנה שנתן טעם לדבריו על מה שאומר ב' קדושות על כוס

אחד כשאפשר בב'²²³⁰.

ועדיין לא תירץ למה לא יאמר על ב', והוה ליה להרמב"ם לומר יכול להבדיל עליו.

אלא ודאי דלמאן דאמר אין צריך כוס אסור לשתות²²³¹, ודעת

הרמב"ם בפ"ז מה' ברכות²²³² דאין

צריך כוס אלא שהוא מנהג חכמים, ואף על פי כן אם מברך על הכוס צריך לנהוג כל הדברים

הנאמרים בכוס של ברכה שטיפה כו' עיי"ש, ושתיית הכוס היא עיקר כל הדברים

שנאמרו בו²²³³,

ולכן כדי שישתה ממנו מבדיל עליו ולא על אחר²²³⁴.

וגבי²²³⁵ גמר

סעודתו עם הכנסת שבת אינו שותה מהראשון עד אחר שתיית השני כמ"ש המג"א

סי' רע"א סקי"ו²²³⁶. ומשום

דהתם אי אפשר על כוס אחד²²³⁷, אין

בו משום מעביר על המצות²²³⁸,

משא"כ בהבדלה דאפשר על כוס אחד, אין להעביר על המצוה²²³⁹.

אבל אין לומר דסבירא ליה²²⁴⁰ דאף

דאין צריך כוס אפילו הכי שרי לשתות מכוס ברכת המזון, כשאי אפשר בענין אחר כגון גבי

קידוש²²⁴¹.

וגבי הבדלה היינו טעמא משום דאפשר להבדיל מיד²²⁴². דזה

אינו, דגם גבי קידוש אפשר לעשות כמ"ש המג"א²²⁴³, ולית

לן למשרי איסורא ²²⁴⁴ .

וכן מ"ש הרשב"א בריש פ"ח

דברכות ²²⁴⁵ , דאף למ"ד אין צריך כוס, כשאין

לו אלא כוס אחד מברך ומבדיל, יש לומר דכשיש לו ב' עושה כמ"ש המג"א ²²⁴⁶ .

ולפי ²²⁴⁷ מ"ש לדעת הרמב"ם אתי שפיר

מה שלא הזכירו במשנה²²⁴⁸ אין

לו אלא כוס אחד כמו בברייתא²²⁴⁹, עיי"ש

ברשב"א ובמגיד משנה ודו"ק :

(ג) הנשים עצמן כו'.

מה²²⁵⁰

שכתב הט"ז²²⁵¹,

צע"ג מהלל דראש חודש, ולולב בשאר ימי החג²²⁵²,

וממ"ש התוספות²²⁵³

ורא"ש²²⁵⁴

גבי סומא שמברך ברכת ההגדה, למאן דאמר בזמן הזה דרבנן²²⁵⁵,

וצ"ע:

[2074] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

סדר הברכות והפסוקים (ס"א-ד).

(ב)

שפיכת יין מהכוס (ס"ה-ו).

(ג)

חמר מדינה ופת (ס"ז-יא).

(ד)

אכילה קודם הבדלה (סי"ב-יד).

(ה)

עמידה ואחיזת הכוס (סט"ו-ז).

(ו)

הבדלה בבית הכנסת (סי"ז-ח).

(ז)

נשים בהבדלה (סי"ט).

[2075] מרדכי ברכות רמז קפח (והשיב רבינו

אפרים ... דלא דמי לקידוש והבדלה וברכת הלחם [ד]מצה, דהוא חובה ומצוה, וזה אינו

אלא מנהג). טור סי' רצז (וכתב ה"ר אפרים ... לא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת

המוציא של מצוה, שהן חובה, אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא). הובא בקונטרס אחרון ס"ק

ב ( לפי דעת רבינו אפרים ... דאינו אלא מנהג).

וכן הוא לקמן סי' רצז ס"א (הנהיגו חכמים להריח בבשמים ...

אין צריך לחזר אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצות ).

וראה מראי מקומות וציונים. קיצור הלכות סי' רצז הערה 1. לעיל

סי' רצד ס"ב (הערה 2024 ).

[2076] סעיף א ( כדי להשיב את הנפש

שהיא דואבת ליציאת השבת, בשביל הנשמה יתירה שהלכה, לפיכך מיישבים ומשמחין אותה

בריח טוב) ,

ושם נסמן.

[2077] ברכות מג, ב (מנין שמברכין על הריח,

שנאמר כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי

אומר זה הריח). שם מד, ב (ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו ... לאפוקי

ריחני). טור ושו"ע סי' רטז ס"א (אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם

שיריח).

וכן הוא בסדר ברכת הנהנין פי"א ה"א ( ברכת

הריח הטוב צריך לברך קודם שיתחיל להריח, כמו שמברכין על האוכלין קודם שיטעום, לפי

שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה) .

[2078] סעיף א ( צריך לברך בורא מאורי

האש בכל מוצאי שבת על אור הנר, אם יש לו) .

[2079] פסחים נד, א (אין מברכין על האור אלא

במוצאי שבת ... סודרן על הכוס).

[2080] ברכות נב, ב. פסחים קג, א (רבי יהודה

אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחלה, ועל הבדלה שהיא בסוף, על

מה נחלקו על המאור ועל הבשמים, בית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים, ובית הילל

אומרים בשמים ואחר כך מאור. ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הילל ואליבא דרבי יהודה).

טור ושו"ע ס"א (סדר הבדלה יין, בשמים, נר, הבדלה).

אך מכל מקום אין זה הכרח, וכדלעיל סי' מז ס"ד (שברכת

הבדלה אינה סמוכה לעולם לברכת הנר והבשמים, שאם רוצה מברך על הנר ובשמים בפני עצמם,

ואחר כך מבדיל על הכוס בלא נר ובשמים). לקמן סי' רחצ ס"ג ( מי

שאין לו כוס להבדיל, צריך לברך על האור מיד שרואה ... וכן על

הבשמים אם יש לו). סי' רצט ס"י ( מי

שמתענה ... יכול להבדיל בשבת מפלג המנחה ולמעלה, בלא בשמים ונר, ולשתות מהכוס,

ואחר כך מקבל התענית עליו. ובלילה יברך על הנר ובשמים בלא כוס).

[2081] המנהיג הלכות שבת ע' ר (סדר הבדלות

למוצאי שבת לחול, אומר יבנ"ה). אורחות חיים הל' הבדלה סי"ז (וסדר הברכות

יבנ"ה). שו"ע שם (וסימניך יבנ"ה).

[2082] ברכות נא, א (עשרה

דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, נוטלו בשתי

ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו). שם נב, א (טעמו פגמו),

ורש"י (טעמו פגמו, לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה). רי"ף פסחים כב, ב (כסא

דטעם ליה בפומיה, לא מיבעי ליה לברוכי עליה ברכת המזון, ולא למימר עליה קידושא ואבדלתא, דאמר מר טעמו

פגמו). רמב"ם פכ"ט ה"ז (כיצד הוא עושה, לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית

או יתר, ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע

טפח או יתר ולא יסייע בשמאל, ומברך על הגפן ואחר כך מקדש). טור ושו"ע ס"א

(וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום). ב"י (ואף על גב דבגמרא לא אמרו אלא כוס של

ברכה, קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם). לבוש סי' רעא ס"י (והוא הדין כל

שאר דיני הכוס שטעונין בכוס ברכת המזון, צריכין ליזהר בו גם כן בכוס של קידוש

ואבדלתא ושאר כוסות שתקנו לברך עליהם ברכה).

[2083] ס"א (עשרה דברים

נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, מקבלו בשתי ידיו

ונותנו לימינו ומגביהו טפח ונותן עיניו בו). ופרטיהם נתבארו שם ס"ב-ט.

[2084] סעיף יח ( כוס של קידוש, בין של

לילה בין של יום, ובין של הבדלה, טעון כל הדברים שטעון כוס של ברכת המזון ).

ומנהג חב"ד נתבאר בלקוטי טעמים

ומנהגים פיסקה קידוש (מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית,

כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ד' אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד. ומקדש מעומד,

והכוס מוגבה למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולחן – וכל זה הוא גם בשאר ימות השנה).

ונתבאר בהערות שם (הערות ר-רג). וכן הוא בהבדלה.

[2085] מחזור ויטרי ע' קטז ( קודם

שיבדיל יגמור הכל כאשר כתוב, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי

לי לישועה, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ). מהרי"ל הל' שבת ע' רכד (נוהגים

לומר בניגון כשעומדין להבדיל, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה'

ויהי לי לישועה, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. ואותו המבדיל מתחיל ואומר

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר). רמ"א ס"א (ונהגו לומר קודם הבדלה

שעושים בבית, הנה אל ישועתי וגו', כוס ישועות אשא וגו', ליהודים היתה אורה וגו',

לסימן טוב).

וכן הוא בסידור, ונוספו עוד כמה פסוקים. וראה הערות וביאורים

ירות"ו ח"ז ע' שטו.

[2086] והמנהג לאמרם כן גם בהבדלה שבבית הכנסת.

[2087] ישעי' יב, ב.

[2088] אסתר ח, טז.

[2089] תהלים קטז, יג.

[2090] רמ"א שם (לסימן טוב).

[2091] ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב (העונין

אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס ועיניהן בנר). הובא בהמנהיג הל' שבת ע' קצט. שבלי

הלקט סי' קל. טור ריש סי' רצט. רמ"א ס"א (ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס

ובנר). מ"א סק"א (פירוש העונים אמן).

והיינו שלענין המברך עצמו נתבאר לעיל סי'

קפג ס"א (ונותן עיניו בו), וס"ט (כדי שלא יסיח דעתו ממנו). וכן בקידוש,

כדלעיל סי' רעא סי"ח (ויתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו), וסי"ט (בשעת ברכת

הקידוש צריך ליתן עיניו בכוס). וכן הוא בהבדלה, כדלעיל ס"ב (וצריך ליזהר בכוס

של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר בכוס של קידוש ושל ברכת המזון).

ולענין נתינת עיניו בנרות בשעת הקידוש,

נתבאר לעיל סי' רעא סי"ח (וכשמתחילין טוב ליתן עיניו בנרות).

וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' שטז. קיצור

הלכות הערה 12.

[2092] עירובין סה, א (כל שאין יין נשפך בתוך

ביתו כמים, אינו בכלל ברכה).

[2093] רמ"א ס"א (ונוהגין לשפוך

מכוס של יין על הארץ ... וטעם השפיכה, דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו

סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע).

[2094] מ"א סוף ס"ק ג (ובאר שבע כתב

לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה ... ולדידן צריך לומר, דדבר מועט אין קפידא). וראה

ט"ז סוסק"א (נראה לי דיש למעט בחלק הנשפך במוצאי שבת בכוס הבדלה, משום

הפסד משקין). לעיל סי' קפג סוף ס"ד (אם חושש שאם יהא מלא הרבה ישפוך ויתבזה).

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ג ע' 1692 (להניח כלי שלם תחת כוס היין,

ואז כאשר ממלאים את הכוס על כל גדותיו עד שנשפך ממנו מעט יין, ישפך היין לתוך כלי

שלם ... ובמילא לא יהי' בזה ענין של בזיון).

[2095] הגהת יש נוחלין אות לח (מה

שנהגו לשפוך

מהכוס

בשעת

הברכה

או

לאחר

הברכה

נראה לי ...

שנראה

כבזיון ... רק

בשעת מזיגת

הכוס

להבדלה

ימלאם

על

כל

גדותיו

יותר

מהראוי,

בענין

שהיין

יצא

ממש ועל

הארץ

ישפך

כמים,

קודם

שיתחיל.

וכעניין

הזה

השיב

לי

גם כן

הגאון

מהור״ר פלק

זלה״ה,

שהיה

עושה

כן

עפ׳׳י

הגאון

מהרש״ל

זלה״ה). של"ה

מס' שבת נר מצוה קלה, א ד"ה כתב מורי (שמעתי בשם מהרש"ל ... נראה בזיון

מצוה, רק בשעת מזיגת הכוס יפה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו יותר מהראוי, בענין

שהיין יצא ממנו ועל הארץ ישפוך כמים קודם שיתחיל). פרישה סוף הסימן (ורש"ל

היה רגיל לשפוך תחלה בשעת מזיגת הכוס הבדלה). הובא בט"ז סק"א, ובמ"א

סק"ג.

[2096] ואף שנתבאר לעיל סי' קפג ס"ד (מלא

כמשמעו שיהא מלא על כל גדותיו. ומכל מקום אם חושש שאם יהא מלא הרבה ישפוך ויתבזה,

ומניח קצת ריקן למעלה, אין לחוש, שעדיין שם מלא עליו).

מכל מקום היינו דוקא שלא מילאו עד סופו, משא"כ כאן ששפך

ממנו קצת.

[2097] ס' חסידים סי' קיא וסי' תתנב (לא יברך

ואחר כך ישפוך מהם). הובא בט"ז שם, ובמ"א סק"ב.

וכן הוא לעיל סי' רו סט"ו (השותה מים ושופך מעט קודם

שתייתו משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך, ולא אחר הברכה, משום בזיון

הברכה). סי' רעא ס"כ ( ולא ישפוך ממנו אחר הקידוש קודם הטעימה

(מפני שהוא בזיון הברכה (עיין סי' רצ"ו) כמו שנתבאר בסי' ר"ו ).

[2098] רמ"א שם (גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה, ומכבין בו הנר).

לבוש ס"א (וכשיסיים ישתה המברך ממנו כמלא לוגמיו, ואחר כך יחזור וישפוך ממנו

מעט על השלחן, לכבות בו את הנר). מ"א ס"ק ד (שופכין מן הכוס, היינו לאחר

שתיה).

[2099] לבוש שם (כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק

נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו).

[2100] וראה לקמן סי' רחצ

ס"ה (אם אין לו אבוקה, עכ"פ יש לו למצוה מן המובחר להדליק נר אחד להבדלה,

חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית). קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן מילואים ע'

קיג.

[2101] סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' לט ( מטילים

אותו על ידינו ומעבירים אותו על פנינו, כדי לחבב את המצוה ). הובא בטור סי' רצט. רמ"א

ס"א (ורוחצים בו עיניו משום חבוב המצוה).

[2102] סידור רב סעדיה ע' קכה (ולא צריך דוקא

שיטעמו ממנו כל הנמצאים שם). הובא בשערי שמחה ע' טו (ורב סעדיה אומר אין צריכין

לטעום מכוס של ברכה), ובטור שם. שבלי הלקט הל' קידוש סי' עד (כוס של הבדלה, דאין

רגילין להשקות ממנו את בני הבית ואת בני המסיבה, ומבדיל רגיל לשתות כולו). הובא במ"א

סק"ד.

[2103] כדלעיל סי' רעא סכ"ה

(מצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה).

וכן הוא בכוס ברכת המזון, כדלעיל סי' קצ

ס"ה (שמצוה מן המובחר שכל המסובים יטעמו מכוס של ברכה).

[2104] ראה לעיל סי' קצ ס"ד

(אם לא טעם כמלא לוגמיו אין צריך לחזור ולהבדיל, שספק ברכות של דבריהם להקל כסברא

האחרונה), וס"ו (אף על פי שטעימת כוס של ברכה די בכמלא לוגמיו, בכוס של ברכת

המזון טוב לשתות רביעית, לצאת מידי ספק ברכה אחרונה, שכמלא לוגמיו באדם בינוני הוא

רוב רביעית שהוא יותר מכזית, ומכזית עד רביעית יש מסתפקים אם צריך לברך ברכה

אחרונה). וכן הוא לקמן סי' תעב סוף סי"ט. ולעיל סי' רצה ס"ד (וישתה

מהכוס בעצמו ... או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת ידי חובתו).

[2105] כדלעיל סי' ערב סי"א

(יקדש על הפת).

[2106] סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' לט (הכי

אמר רב עמרם, אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם, שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני

שאי אפשר לו שלא לסעוד, דקא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון ששלחנו קבוע

וסעודה קבועה, ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצאי שבתות, כלום סעודתו

קבועה ושלחן קבוע ופת מתוקנת לפניו שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על

הפת, וכן מנהג בשתי ישיבות). רי"ף ברכות לח, ב (דלא אשכחן הבדלה על הפת כל

עיקר). תוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש (דכיון שמצוה לסעוד סעודת שבת שייך קידוש

על הפת, אבל הבדלה אין ענינה אצל פת, אלא דוקא על היין). רא"ש שם פ"י סי"ז

(והבדלה אינה על הפת). טור ושו"ע ס"ב (ואין מבדילין על הפת). ט"ז

ס"ק ב (לא דמי לקידוש, דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה, פת מענין הסעודה

הוא, אבל אינו מענין הבדלה).

ולענין יקנה"ז – ראה לקמן סי"א.

[2107] מעובדא דאמימר פסחים קז, א (לשנה תו

איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר אי הכי חמר מדינה הוא). טור

ושו"ע ס"ב (על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה).

ורק לענין קידוש יש דעה האוסרת, כדלעיל סי' ערב סי"א ( יש

אומרים שלא הוזכר חמר מדינה אלא לענין הבדלה, וברכת המזון, ושאר דברים הטעונים כוס,

חוץ מקידוש שאין מקדשין לעולם אלא על היין).

והיינו לא רק שכר, אלא כל משקה שהוא חמר מדינה, כמבואר בטור

סי' ערב (כיון שאין יין מצוי שם, הוי שאר משקין חמר מדינה). ב"י שם ד"ה

במקום שאין (ומשמע בגמרא דשכר שמבדילין עליו לאו דוקא של תמרים, אלא הוא הדין

למשקה שאר הפירות, וזהו שכתב רבינו מקדשין על השכר ושאר משקין). וב"י כאן

ד"ה אבל מבדילין (וכבר נתבאר בסימן רע"ב מה נקרא חמר מדינה, וגם שם

נתבאר שעל כל המשקין מבדילין היכא דהוו חמר מדינה). שו"ע ס"ב (והוא הדין

לשאר משקין).

וכן הוא לענין קידוש, כדלעיל סי' רעא ס"י ( שכר

או שאר משקים).

וכן הוא לענין כוס ברכת המזון, כדלעיל סי' קפב ס"ב (והשכר

או שאר משקין הם חמר מדינה).

[2108] רשב"ם שם ד"ה חמר מדינה (אבל

מים לא איקרו חמר מדינה). שו"ע ס"ב (חוץ מן המים).

ונתבאר לעיל סי' קפב ס"ג (שאינו נקרא חמר מדינה אלא מה

שיש לו חשיבות באותה מדינה, כעין חשיבות יין בכל המדינות).

ונתבאר לקמן סי' תעב סכ"ט (וכל זה במי דבש וכיוצא בו משאר

משקין החשובים, שהרי הם באותו העיר במקום יין, אבל שאר משקין הגרועין כגון מי

תפוחים (שקורין עפי"ל טראנ"ק) ומי זנגביל שקורין (אינגב"ר

וואש"ר) ומי שורש שקורין (לאקרי"ץ), אף על פי שרוב שתיית הבינונים באותה

העיר היא ממשקים הללו, מכל מקום כיון שאינן משקין חשובין הרי הן כמו מים, שאף שרוב

שתיית העיר הוא מים אין נוטלין אותן לכוס של ברכה).

ולענין קפה או תה או חלב, ראה לקמן שם (הערה ריב).

[2109] ב"ח סי' קפב

ד"ה ואחר (שאין זה קרוי מהדר אחריו, כיון שיש לו יין בביתו). מ"א סי'

קפב ס"ק ה (אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו, דאין זה מקרי הדור

[ב"ח]).

וכן הוא בכוס ברכת המזון, כדלעיל סי'

קפב ס"ב (וכל שכן אם יש לו יין בביתו, שאין זה הידור כלל לברך על שאר משקים).

וכן הוא בקידוש, כדלעיל סי' ערב סי"א ( שאפילו

מי שיש לו יין יכול לקדש על חמר מדינה מן הדין. אלא שאין זה הידור מצוה, וצריך

לקדש על היין לכתחלה) .

[2110] לענין קידוש, אם רוב השנה היין מצוי

אצל החנוני, הובאו ב' דעות לעיל סי' ערב ס"י. ונתבאר בקונטרס אחרון שם ס"ק

א, שלענין הבדלה כולם מודים (כמו לענין כוס ברכת המזון דלעיל סי' קפב ס"ב).

[2111] רמ"א סי' קפב ס"ב (אמנם

המצוה מן המובחר לברך על יין). מ"א סי' ערב סוף ס"ק ט (ומכל מקום מצוה

מן המובחר לקדש לעולם איין).

וכן הוא בכוס ברכת המזון, כדלעיל סי' קפב ס"ב (ומכל מקום

מצוה מן המובחר לברך על היין).

וכן הוא בקידוש, כדלעיל סי' ערב סי"א ( אם

אין יין בביתו, אף שישנו אצל חנוני, אין צריך לקדש עליו, אלא אם כן רוצה לעשות

מצוה מן המובחר).

[2112] רמ"א ס"ב (וטוב יותר להבדיל

על כוס פגום של יין, מעל שכר). וחלק עליו המ"א ס"ק ה (צריך עיון ... אבל

שכר אפשר דמוטב מכוס פגום יין). ומפרש רבינו שכן היא גם כוונת הרמ"א, ומה

שכתב "כוס פגום של יין" כוונתו שאינו מלא (ראה מראי מקומות וציונים).

כי מה שאינו מלא אינו חמור כל כך כמו פגום, שהוא רק מעשרה

דברים שנאמרו בכוס של ברכה, כדלעיל סי' קפג ס"א (עשרה דברים נאמרו בכוס של

ברכה, טעון הדחה ושטיפה, חי ומלא). וכדלקמן סי' תעב סכ"ד (ומכל מקום מצוה מן

המובחר ליתן כוס לכל אחד ואחד בפני עצמו, כדי שכל אחד ישתה מכוס מלא, שזה הידור

מצוה כמו שנתבאר בסימן קפ"ג ) , ושם (הערה קס).

[2113] כדלעיל סי' קפב ס"ו (אפילו על ידי

מעט מים שיוסיפו עליו מיתקן, בין יין בין שאר משקים שהם חמר מדינה, אם אי אפשר

לתקנם במינם, והוא שאינם מתקלקלים מחמת המים עד שאינם ראוים לשתיה). סי' רד ס"ט

(אם הוא יין חזק שראוי לשתיה על ידי מזיגה גדולה כזו, ודרך בני אדם לשתותו במקום

יין על ידי מזיגה זו). סי' רעא ס"כ ( ימזגנו למחר במים עד שיעמוד על רביעית.

והוא שיהא ראוי לשתיה במזיגה זו, בענין שיהא ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן, כמו

ש[נ]תבאר בסי' ר"ד) .

לקמן סי"ג ( כגון שאי אפשר לו להוסיף מים ביין הנשאר להשלימו לרביעית שלא

יתקלקל מחמת המים, שכבר הוא מזוג כראוי במים מתחלה).

[2114] כמובא לעיל מהמ"א ( אבל שכר אפשר דמוטב מכוס פגום יין ).

ואם אין לו חמר מדינה, נתבאר במ"א

שם (כשיש לו כוס פגום מוטב שיבדיל עליו, כמ"ש סוס"י קפ"ב). והיינו

כדלעיל סי' קפב ס"ו (ובשעת הדחק שאין לו לא יין ולא מים, מוטב לברך על כוס

פגום מלברך בלא כוס כלל, במקומות ששאר משקים אינם חמר מדינה, או שאין לו).

[2115] רמ"א ס"ב (ונהגו להבדיל

במוצאי פסח על שכר ולא על יין, משום דחביב עליו).

וראה כעין זה לענין קידוש, לעיל סי' רעא סכ"ג (גילה דעתו

שהפת חביבה לו מיין, וצריך לקדש על החביב).

[2116] ט"ז סק"ג (ולמי שאינו חביב

עליו כמו יין, יבדיל על היין).

[2117] מ"א סק"ו (נראה לי דוקא

במקום דהוי שכר חמר מדינה, אבל בארץ אשכנז אסור, דהא אפילו אין לו יין כלל אסור

להבדיל על השכר, כל שכן היכא שיש לו ואינו חביב עליו).

[2118] סעיף י ( מדינה או עיר שרוב

יינם שכר או שאר משקים) .

[2119] כדאמרינן בפסחים קב, ב (אין

אומרים שתי קדושות על כוס אחד ... אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא). וכדלקמן סי'

רצט סי"א (לומר יקה"ז על כוס אחד ... הקידוש וההבדלה כענין אחד).

[2120] בה"ג הל' קידוש והבדלה יד, א (והיכא

דמיקלע יומא טבא באפוקי דשבתא, מאן דלית ליה חמרא, מברך ברישא המוציא). הובא בשערי

שמחה ע' יד, ומסיים (והכי אמר רב האיי ... היכא דאיקלע ליל יום טוב במוצאי שבת

דמקדש אריפתא, ליכא דפליג דמבדיל אריפתא, כיון דסוגיין כרבא דאמר יקנה"ז,

וקידוש עיקר ותחלה, ובתרא אבדלתא ). טור (והגאונים כתבו, אף על פי שאין מבדילין על הפת, אם חל יום

טוב במוצאי שבת מבדילין עליו, כיון שמקדשין עליו, הקידוש עיקר, ואגב הקידוש

מבדילין גם כן עליו). דעה הא' בשו"ע ס"ב (וביום טוב שחל להיות במוצאי

שבת, שיש בו קידוש שהוא נאמר על הפת, יש אומרים שאגב הקידוש מבדילין גם כן עליו).

[2121] רא"ש פסחים פ"י סי' יז (ויקנה"ז

יעשה על השכר, וזה טוב יותר ממה שיעשה הבדלה שלא כהלכתא מכח טפלה). הובא בטור

(ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיותר טוב לעשות ההבדלה והקידוש שניהם על

השכר). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על

השכר).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א ( דקי"ל כמאן דאמר

שאומרים יקנה"ז על הפת. ואף הרא"ש הכי סבירא ליה מדינא, אלא דיותר טוב

כו', והיינו כשיש לו שכר. והרי"ף ... סבירא ליה שאין אומרים יקנה"ז על

הפת).

אמנם לא הובאה כאן אלא דעת הרא"ש (ולא דעת הרי"ף).

"והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה", "שיכול

לומר יקנה"ז על הפת".

[2122] לבוש ס"ב (ואני ראיתי בכל המקומות

שעברתי, משלמים וכן רבים, נוהגים כסברא ראשונה, וליכא מאן דמהנדז ביה).

וכן הוא לקמן סי' רצט סי"א (על כוס אחד, או על פת אחד,

כמו שצריך ביום טוב שחל במוצאי שבת ... על כוס אחד, או על פת אחד).

[2123] פסחים קז, א (ולא הוה לן חמרא ... ובת

טוות (לן מעונה שלא אכל , רש"י),

למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעים מידי).

לתירוץ הב' בתוס' ברכות נב, א ד"ה מניחו (הכא משמע שמותר

לטעום קודם הבדלה. תימה הא אמימר בת טוות, פירוש לן מעונה, לפי שלא היה לו יין

להבדיל עליו. ויש לומר דשאני אמימר שהיה סבור שיהיה לו כוס למחר. או מחמיר על עצמו

היה). רבינו יונה ברכות כג, ב סד"ה טעה (והיכא שאין לו יין במה שיבדיל ...

אית דבעי מימר שאינו אוכל למחר ולא יום שני ולא יום שלישי עד שיבדיל, וסמכו להא

דאמרינן ובת טות. ואין זה מתקבל כלל, דודאי מותר לו לאכול, ומאי דאמר ובת טות מדרך

החסידות עשה, אבל מן הדין מותר). ושם לח, ב סד"ה ויש לשאול (לא מן הדין היה

עושה כן, דודאי היה יכול לאכול קודם הבדלה כיון שלא היה לו יין, אלא לחומרא עשה

אותו). שבלי הלקט סי' קל (דווקא היכא דאית ליה יין, אבל אי לית ליה יין יצא בהבדלה

דתפלה, והא דאמימר דבת טוות חומרא הוא דאחמיר אנפשיה). הובא באגור סי' תכג. דעה הא'

בשו"ע ס"ג (אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין, יש אומרים שמותר לו לאכול).

[2124] שבלי הלקט שם (אי לית ליה יין יצא

בהבדלה דתפלה). רא"ש פסחים פ"י רס"י יז (ומי שאין לו כוס ... אל

יבדיל, ודי לו בהבדלת תפלה). הובא במ"א סק"ז.

וכדלעיל סי' רצד ס"ב (אי אפשר לו למצוא, אזי יוצא ידי חובתו

בהבדלה שבתפלה, ורשאי לאכול).

[2125] תירוץ הא' בתוס' שם (דשאני אמימר שהיה

סבור שיהיה לו כוס למחר). רא"ש ברכות פ"ח סי' ב (הלכך נראה לפרש, אם אין

לו יין בלילה ומצפה למחר שיזדמן לו יין, לא יאכל בלילה, אלא ימתין עד למחר שיבדיל

על הכוס). פסחים פ"י סי"ז (ור"י תירץ דודאי אם אין לו כוס ומצפה

למחר למצוא כוס לא יאכל הלילה, אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס). רשב"א

ברכות נב, א ד"ה הנכנס (אמימר דבת

טות ... ראיתי לראב"ד ז"ל דאמימר יודע היה שלמחר יהיה לו יין למזון

ולהבדלה). טור ודעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל

עד למחר שיבדיל).

[2126]

ברייתא ברכות נג, א (אומר הבדלה, ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון). הרי שאם

אין לו יין להבדלה, אוכל בלא הבדלה. רשב"א שם (אבל זה בשאינו בטוח שיהיה לו

יין למחר ... דוחין איסור האכילה קודם הבדלה).

וכן נראה מלשון שאר הפוסקים הנ"ל

(שאם מצפה שיהיה לו למחר), משא"כ "אם אינו מצפה שיהיה לו למחר ביום".

וכן הוא לעיל סי' רצד ס"ב (ורשאי

לאכול, אם אינו מצפה שיהיה לו כוס למחר ביום ראשון, אף שמצפה שיהיה לו אחר כך אין

צריך להתענות עד שיבדיל על הכוס, אלא רשאי לאכול מיד, שכבר יצא ידי חובתו בהבדלה

שבתפלה).

ונתפרש בקונטרס אחרון ס"ק א (אפשר

דבחצות היום מיד שרי לאכול, דכבר עבר סעודה אחת של לילה, ואם לא יאכל קודם חצות

הרי יעבור זמן סעודה ב'). והיינו שגם אם אינו מצפה שיהיה לו עד לחצות יום הראשון,

רשאי לאכול מיד, לדברי הכל.

[2127] המקור למסקנא זו נתבאר

בארוכה בקונטרס אחרון ס"ק א, וסיכומה: "כן הוא גם כן דעת השו"ע ריש

סי' קפ"ב, עיי"ש בטור וב"י שזה נלמד מהבדלה. ומ"ש המג"א

שם, צע"ג ... ואין מקום למ"ש המג"א אלא לפי דעת הר"ר יונה

דאמימר מחמיר על עצמו היה ... הילכך במקום הצורך אפשר להקל כהר"ר יונה, כיון

שכן דעת המג"א, אף שלא נתכוין לכך".

[2128] ברייתא ברכות נב, א. פסחים קב, ב. ושם קה,

ב (הנכנס לביתו במוצאי שבת ... אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד

לאחר המזון, ומשלשלן כולן לאחריו). טור ושו"ע ס"ג (ואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה

שיהיה לו למחר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון, ואחר כך יבדיל עליו,

ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דברכת המזון טעונה כוס).

[2129]

אליה רבה ס"ק יג (בעינן מלא לוגמיו). וכדלעיל סי' רעא סכ"ד (המקדש צריך

שיטעום מהכוס כמלא לוגמיו ... והוא רובו

של רביעית באדם בינוני).

[2130] רא"ש ברכות פ"ח ס"ב,

ובפסחים פ"י סי"ד (דמיירי שכבר היה מזוג כדינו, ואם היה משים בו מים

יותר היה מקלקלו, ולא היה ראוי לשתיה). שו"ע שם (ומיירי שכוס זה לא היה בו

אלא רביעית בצמצום, וכבר היה מזוג כדינו, שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי

לשתייה, שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה, ושותה ממנו מעט, ומוסיף עליו להשלימו

לרביעית, ומברך עליו ברכת המזון).

וכדלעיל סי' רעא ס"כ (ואם אין לו אלא

רביעית יין בצמצום, יין שאינו מזוג ... וכשהוא שותה בלילה נחסר לו למחר הרבה,

ימזגנו למחר במים עד שיעמוד על רביעית. והוא שיהא ראוי לשתיה במזיגה זו, בענין

שיהא ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן, כמו ש[נ]תבאר בסי' ר"ד).

[2131] תוס' פסחים קב, ב ד"ה מניחו (דודאי

בחנם אין לו לאכול קודם הבדלה, אבל כשאין לו אלא כוס אחד מותר לאכול קודם הבדלה,

כדי לעשות על הכוס ברכת המזון). רא"ש פסחים פ"י סי"ז (מוטב שיאכל

קודם שיבדיל ויברך ברכת המזון והבדלה על אותו כוס, ממה שיבדיל על הכוס ויברך ברכת

המזון בלא כוס). טור ושו"ע שם (מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת

המזון, ואחר כך יבדיל עליו, ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דברכת

המזון טעונה כוס).

[2132] תירוץ הא' בתוס' ברכות שם (דשאני אמימר

שהיה סבור שיהיה לו כוס למחר). רא"ש שם (ור"י תירץ דודאי אם אין לו כוס

ומצפה למחר למצוא כוס, לא יאכל הלילה אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס). רשב"א

ברכות נב, א ד"ה הנכנס בשם הראב"ד. שו"ע שם (ויש אומרים שאם מצפה

שיהיה לו למחר, לא יאכל עד למחר שיבדיל).

[2133] מ"א סק"ט (ואם מצפה שיהיה לו

למחר, יבדיל עכשיו, משום דחביבה מצוה בשעתה, ובאכילה ימתין עד למחר). וכדלעיל סי'

קפב ס"א (ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו ומצפה שיהיה לו אחר כך, ואפילו אם

צריך לעבור זמן אכילה אחת).

ונתבאר בארוכה בקונטרס אחרון ס"ק א.

[2134] דלעיל סי"ב ( ויש

אומרים שמן הדין אסור לו לטעום מאומה אם מצפה שלמחר ביום יהיה לו כוס להבדיל עליו) . וראה קונטרס אחרון סק"א.

[2135] דלעיל ריש סי"ב ( מי

שאין לו במוצאי שבת לחול ... ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום, יש אומרים

שמותר לו לאכול מיד מן הדין ... אלא שמדת חסידות הוא שלא לטעום מאומה עד שיבדיל

למחר) .

[2136] ראה קונטרס אחרון שם.

[2137] על הברייתא הנ"ל (אם

אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון, ומשלשלן כולן לאחריו), אמרינן בברכות נב,

א (ברכת המזון טעונה כוס), ובפסחים קה, ב (שמע מינה ברכה טעונה כוס).

[2138] רמב"ן במלחמות ברכות

לט, ב (שמצריכו להניח לאחר המזון אף על פי שלא אכל, אלמא מחזירין על כוס לברכה

כדרך שמחזירין עליו לקידוש והבדלה). ר"ן פסחים כו, א ד"ה שמעת (שמחזירין

עליה כדרך שמחזירין על המצות). רבינו ירוחם נט"ז ח"ז קמט, א (וצריך לחזר

אחריו כמו בשאר מצות).

[2139] סעיף א (יש אומרים שברכת המזון טעונה

כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזר אחריו כדרך שמחזרין אחר כל מצות שהן חובה).

[2140] השגות הראב"ד

להרי"ף ברכות לט, א (אומר אני, לפי שאין עכוב כוס [לברכה] כמו שהוא עכוב

לקדוש או להבדלה, שאין מקדשין ואין מבדילין אלא על היין או על הפת או על השכר, אבל

ברכת המזון ... שאינה עיכוב, אלא למצוה ודאי טעונה כוס). שו"ת הרשב"א ח"א סי'

שמב (והרמב"ן ז"ל כתב שלא נחלקו אלא לחזור אחר כוס כעין שהוא חייב לחזור

בקדוש והבדלה ... אבל למצוה מן המובחר דברי הכל היא שהיא טעונה כוס).

וכדלקמן סי' רצט ס"ז ( שלדברי הכל יש

עכ"פ מצוה מן המובחר לברך על הכוס) , ושם נסמן (הערה 2460 ).

[2141] שו"ע ס"ג (ולדברי האומרים

דאינה טעונה כוס, לא יאכל עד שיבדיל).

[2142] ראה לעיל סי' קפב ס"א

(ויש אומרים שאפילו בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצוה מן המובחר, אם יש

לו, אבל אין צריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו)).

[2143] כבר הובא לעיל (הערה 2137 ),

האמור בגמרא, שאין להקדים האכילה לפני הבדלה אלא למאן דאמר ברכת המזון טעונה כוס.

וכאן מוסיף, שלמעשה, כן הדין לכל מי שנוהג לעולם כהאומרים שטעונה כוס, משא"כ

אם לפעמים סומך על האומרים שאינה טעונה כוס.

פרט זה לא נתפרש כאן בפוסקים. ובקונטרס

אחרון ס"ק ב, למד זאת רבינו מדין שתיית כוס ברכת המזון לפני הבדלה, דלקמן סי'

רצט ס"ו (למי שנזהר לעולם לברך ברכת המזון על הכוס. אבל מי שמברך לפעמים בלא

כוס, לפי שסומך על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס

ברכת המזון קודם הבדלה), ושם נסמן (הערה 2454 ).

ועוד מוכיח כן בקונטרס אחרון, מדברי

הרמב"ם לענין שתיית כוס ברכת המזון לפני הבדלה.

ואף ששיטת הרמב"ם היא לברך ולהבדיל

על אותו כוס, ולא קיי"ל כן. מכל מקום יש ללמוד מדבריו, שאין לשתות הכוס לפני

הבדלה, למרות המבואר בדבריו שהמנהג הוא לברך ברכת המזון על הכוס.

ואשר כן יש לפרש דעת הרשב"א,

דקיי"ל כוותיה, אף שלא נתפרש כן בדבריו.

[2144] סעיף כא ( מוטב שיניחנו להבדלה

ויקדש על הפת, ממה שיקדש עליו ולא יהיה לו על מה להבדיל, שאין מבדילים על הפת. ומכל

מקום אם יש לו שכר להבדיל עליו, במקום שהשכר הוא חמר מדינה, לא יניחנו להבדלה) .

ונתבאר בקונטרס אחרון כאן ס"ק א ( יש לומר דבהבדלה בלא

כוס, מדחינן לגמרי, הילכך היא עדיפא מקידוש דלא מידחי לגמרי), היינו כיון שאפשר

לקדש על הפת, משא"כ הבדלה.

[2145] שו"ע ורמ"א שם (יקנה לנר

חנוכה, משום פרסומי ניסא ... קודם ליין הבדלה), וטור ושו"ע כאן ס"ה (אם

אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה, נר חנוכה קודם).

[2146] תוס' ברכות מג, א ד"ה הואיל (שאנו

מבדילין ועומדים). תשב"ץ קטן ספ"א (מהר"ם ז"ל, כשאינו מבדיל

על שלחנו, מבדיל מעומד). אגודה ברכות סי' קנז (בהבדלה ... בעמידה). כל בו סי' מא (נכון

להבדיל מעומד). רמ"א ס"ו (אומר הבדלה מיושב. ויש אומרים מעומד. וכן

נוהגין במדינות אלו).

וכן הוא לעיל סי' ריג ס"א (ביין קידוש והבדלה פוטר אחד את

חבירו אפילו בעמידה).

ולענין יקנה"ז ביום טוב שחל במוצאי שבת, ראה לקמן סי' תעג

ס"ח (אף שנוהגין לעמוד בשעת הבדלה בכל מוצאי שבתות, לכבוד המלך שאנו מלוין

אותו, מכל מקום בהבדלה שבמוצאי שבת ליום טוב, הואיל ואומרים אותה בתוך הקידוש

אומרים אותה מיושב, כמו הקידוש).

אמנם מנהגינו לעמוד אף בעת הקידוש, כמבואר בליקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה

קדש ( ואנו נוהגין לקדש

מעומד הן בשבת ויום טוב הן בפסח ), ושם נסמן (הערות קפח-קצב).

[2147] כל בו שם (לכבוד המלך שאנו מלוין אותו,

ודרך לויה מעומד). לבוש ס"ד (ויש אומרים כיון שהיא הלויית המלכה אין מלוין

אלא במעומד, וכן נוהגין).

וראה פסחים קג, א (מלווין את המלך). רש"י שבת קנ, ב

ד"ה המבדיל (ללוות את המלך). לקמן סי' רצט סט"ו (שילוה את המלך, דהיינו

שיבדיל או על הכוס או בתפלה).

[2148]

שו"ת מהרי"ל סי' ח (הבדלה ... בעמידה ... אלא מהר"א ז"ל לא

שתה עד שישב כמדומה, משום דתלמיד חכם לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד). הובא בהגהות

מנהגים מוצאי שבת ס"ק ז. מטה משה סי' תקט (מהרי״ל ... כתב ... שרבו מהר״א ז״ל

לא שתה עד שישב, משום דתלמיד חכם לא יאכל ולא ישתה מעומד. וכן נכון לעשות),

ובמ"א ס"ק ד (ולא ישתה עד שישב (מטה משה, מנהגים, גמרא)). אליה זוטא ס"ק

ו (ולא ישתה מכוס שמבדיל במוצאי שבת או יום טוב עד שישב, אפילו אינו תלמיד חכם, וכן בעלמא

לא יאכל ולא ישתה מעומד אף מעט (פסקי תו"מ)).

והוא כדאמרינן במסכת דרך ארץ זוטא פ"ה (מי שהוא תלמיד חכם

לא יאכל מעומד).

וכן למנהגינו שעומדים אף בקידוש, כמובא לעיל, מכל מקום אחר גמר הקידוש מתיישבים

ושותים הכוס.

[2149] סעיף ח (כל דבר שמברך עליו לאכלו או

להריח בו או לעשות בו מצוה צריך לאחוז בימינו כשהוא מברך).

וכן הוא לעיל סי' קסז ס"ז (צריך שיתפוס הלחם

בימינו, שכל דבר שמברכין עליו צריך לאחוז בימין בשעת הברכה).

ולענין כוס היין, ראה לעיל סי' קפג ס"ז (וכשיתחיל לברך

נוטלו בימינו לבדו ... הימין היא חשוב יותר לכבוד הכוס). סי' רעא סי"ח

(ויאחזנו בימינו לבדו).

וראה גם לקמן סי' תעה ס"ד, ושם נסמן (הערה כד).

[2150] ברייתא ברכות מג, ב (בית הלל אומרים

אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן). ראבי"ה

סי' קכ (שכל דבר של ברכה ושל מצוה ראוי לו שיאחז בימין, וכן בהבדלה אוחז היין

בימין ומברך בורא פרי הגפן, ושוב נוטל את ההדס בימין [והיין בשמאל ומברך על ההדס],

ושוב מחזיר היין בימינו ומבדיל). הובא במרדכי ברכות רמז קמט. שו"ע ס"ו (ואוחז

היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין, ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על

ההדס). ט"ז ס"ק ו (וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו).

[2151] אליה זוטא סק"ז (ומברך על הנר

בעוד שעדיין הכוס בשמאלו (פסקי תו"מ)).

אבל בפסקי הסדור (בשעת ברכת בורא מיני בשמים צריך לאחוז הכוס

בשמאלו והבשמים בימינו, ובשעת ברכת בורא מאורי האש צריך לאחוז הכוס בימינו, ואחר

כך יביט בצפרנים, ויחזור ויאחז הכוס בימינו בברכת הבדלה), ושם נסמן (הערה 40 ). ושם נתבאר מנהגינו בזה.

[2152] סעיף ו ( ונוהגין להסתכל

בצפרנים לראות שיוכל להנות לאורו ... ויש

לראות בצפרני יד ימין ויאחוז הכוס בשמאלו, כמו שנתבאר בסי' רצ"ו) .

[2153] ראבי"ה שם (ושוב מחזיר היין

בימינו ומבדיל). שו"ע ס"ו (ומחזיר היין לימינו).

[2154] כדלעיל סי' רצד ס"ב

(התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס).

[2155] כמו לענין קידוש בבית

הכנסת, שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (ואעפ"כ יכול הוא לחזור ולקדש בביתו כדי

להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו אם אינם יודעים לקדש בעצמן), וכדאמרינן בפסחים קא,

א (למה ליה לקדושי בביתיה, כדי להוציא בניו ובני ביתו).

אלא שיש כמה חילוקים בין האמור כאן לבין

האמור לעיל שם:

(א) לעיל שם כתב "כדי להוציא את אשתו

ובניו". ואילו כאן לא נזכרו (אלא בני ביתם, ולא) הנשים, מהטעם שיתבאר לקמן

סי"ט (שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו, שכבר יצא ידי חובתו ...

שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה הרי זה מברך לבטלה).

(ב) לעיל שם כתב "להוציא ... בניו

ובני ביתו", שהכוונה לכלול גם את הבנים וגם את הבנות (כדלעיל שם הערה 152 ),

ואילו כאן נזכרו רק "בני ביתם" דהיינו בנים דוקא ולא בנות, מטעם

הנ"ל.

(ג) לעיל שם לא נזכרו הקטנים, אלא כתב

סתם "להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו, אם אינם יודעים לקדש בעצמן".

ואילו כאן נתפרש יותר החילוק שבין גדולים לקטנים, ש"קטנים" יכול להוציא

בכל אופן (אף אם יכולים לברך בעצמם), ואילו גדולים אינו יכול להוציא אלא אם אינם

יכולים להבדיל בעצמם.

וכן הוא לקמן סי' רחצ ס"ז (אלא אם

כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים ... שהגיעו כבר לחינוך ברכות ... לברך בשביל

גדולים ... שאינם יודעים לברך בעצמן), ונתבאר שם (הערה 2279 ).

וכן נתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (כיצד

יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך, והקטן

ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה). ולא הזכיר התנאי שיהי'

הקטן דוקא כזה שעדיין אינו יודע לברך בעצמו.

וכן נתבאר לעיל סי' קצ ס"ד (להטעים

לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין, כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא

ברכתו לבטלה, מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותה). ולא הזכיר התנאי שיהי' התינוק

דוקא כזה שעדיין אינו יודע לברך בעצמו.

וראה כנישתא דבי רב לסי' ערב ס"ק ב

הערה יב.

(ד) מכל מקום כתב כאן "בני

ביתם", שלכאורה כולל את כל הנמצאים אז בביתו, אף אם אינם בניו שחינוכם מונח

עליו, כדלעיל סי' קסז סכ"ג (לקטנים רשאי לברך כל ברכת הנהנין כדי לחנכן במצות,

ואפילו אין חינוכם מוטל עליו, כגון שאינן מבני ביתו).

וכן נתבאר לעיל (יטעים מהכוס לקטן שהגיע

לחינוך, והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו), ולא נתפרש שהכוונה לבנו

דווקא.

וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ד (להטעים

לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין, כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא

ברכתו לבטלה, מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותה), ולא נתפרש שהכוונה לבנו

דווקא.

וראה קיצור הלכות, מילואים ע' קיד.

[2156] כדלעיל סי' רעג ס"ו

(כיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו בקידוש זה, וכן אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו,

כיון שהוא אינו צריך לקידוש זה, אין לו לקדש לאחרים לכתחלה, אלא אם כן הם אינם

יודעים לקדש בעצמם).

[2157] רבינו יונה ברכות (ו, א) ד"ה

ורבינו (ורבינו שמואל ז"ל סובר שאע"פ שמצות אין צריכות כוונה ויצא

בדיעבד, זהו כשעושה המצוה בסתם, אבל כשמתכוין בידיעה שלא לצאת, ודאי אינו יוצא ...

ומזה הטעם אומר שנוהגין העולם להבדיל בביתם במוצאי שבת, אף על פי ששמעו הם ונשיהן

ובני ביתם ההבדלה בבית הכנסת, ואין הברכה לבטלה, מפני שבשעה ששמעו אותה בבית הכנסת

היתה כוונתם שלא לצאת בה כי אם באותה שמבדילים בביתם). ר"ן ר"ה (ז, ב)

ד"ה אבל (כתב רבינו שמואל ז"ל דאע"ג דאמרינן מצות אין צריכות כונה,

הני מילי בסתם, אבל במתכוין שלא לצאת אינו יוצא ... ולפי זה כתב הרב ז"ל, שזה

הוא שנהגו להבדיל בבית אף על פי ששמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת, לפי שנתכוונו

שלא לצאת שם). שו"ע ס"ז (אפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת, אם

נתכונו שלא לצאת מבדילים בבית).

ונתבארה הלכה זו לקמן סי' תפט סי"ב (ואפילו אם היה מחשב

אין אני מתכוין לצאת בספירה זו אין זה כלום, להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל,

אלא אם כן מחשב אני מתכוין שלא לצאת בה), וסי"ד (בשעה ששמע היה בדעתו לחזור

ולספור, שהרי בשביל כך הוא שומע, ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו, אבל

המשיב לא היה בדעתו בפירוש בשעת התשובה שרוצה לחזור ולספור שנית אחר כך, אף שבאמת

כן הוא, מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפירוש, יצא ידי חובתו להאומרים שאין צריכות

כונה), ושם (הערה קכז).

ופירש בהגהות הלבוש ס"ו (ומסתמא מתכוין כל אחד מבני הבית

שלא לצאת בהבדלה שמבדילים בבית הכנסת, שסומכין על הבדלה שבבית, והויא להו כלא

הבדילו, כלל ולא נפקי ביה).

ואולי זאת היא כוונת האמור כאן "לפיכך נהגו העולם";

והיינו שכיון ש"נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו", הוי כאילו

התכוונו בפירוש "שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת".

וראה תהלה לדוד סק"ד. מראי מקומות וציונים. הערות

בשו"ע אדמוה"ז סי' ריג ס"ד. משולחן הארי ע' 75.

[2158] מטה משה סי' תקי (ואפילו חזן שבירך

בבית הכנסת יכול לברך פעם שנית בביתו, בתוס׳ בר״ה פ״ב). אליה זוטא סק"ח (ויכוין

השליח ציבור שלא לצאת, ואז יכול לחזור ולברך בביתו בשביל עצמו לבד, או לבקיאין

(פסקי תו"מ)).

והיינו שאף שהוא עצמו אינו יוצא בהבדלה זאת, מכל מקום נחשבת

היא להבדלה כדי להוציא אחרים, אלו שרוצים לצאת ממנו בבית הכנסת.

וכן הוא בקידוש, כדלעיל סי' רסט ס"ג ( המקדש

בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום

קודם קידוש

... יטעום ... אדם אחר ... קידוש במקום סעודה).

וסי' רעג ס"ו ( יכול אדם לקדש לאחרים, אע"פ שאינו

אוכל עמהם, ואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון שלהשומעים היוצאים ידי

חובתן הוא מקום סעודה).

ושם ס"י ( ואפילו לכתחלה יכול אדם לקדש בביתו כדי

שישמעו שכניו ויצאו ידי חובתן, ואפילו אם הוא אינו אוכל עדיין ואינו יוצא בקידוש

זה, אלא שמקדש בשביל שכניו שאינן יודעים לקדש).

[2159] ב"י (נהגו העולם להבדיל בבית אף

על פי ששמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת). סמ"ע חו"מ סי' רצא ס"ק

כז (דשאר בני אדם סומכין אהבדלה ששומעין בבית הכנסת מהחזן, משא"כ תלמיד חכם).

הובא במ"א כאן ס"ק י.

[2160] ס' הפרדס לרש"י ע' קפה (פעם אחת באתי

לצאת ידי הבדלה בהבדלת בית הכנסת, ולא נתכוונתי בברכת היין, ואמר לי ר[בי] הואיל

ונתכוונת בברכת הבדלה דייך). לקוטי פרדס ענין הבדלה. מ"א סק"י (אם

נתכוונו בברכת הבדלה, אף על פי שלא נתכוין בברכת היין, יצא (לקוטי פרדס).

[2161] פרי מגדים א"א ס"ק

י (אף על פי שלא נתכוין לברכת פרי הגפן, יצא ידי הבדלה על הכוס, ואסור לטעום מיין

אלא אם כן יברך פרי הגפן).

[2162] יתרו כ, ח. פסחים קו, א (תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו,

זוכרהו). רמב"ם פכ"ט ה"א (מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת

בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך

לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה).

[2163] ס"א ( וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו

בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים, ומן התורה

אין צריך לזכרהו אלא בכניסתו בלבד, ויתבאר בסי' רצ"ו ).

[2164] מ"מ הל' שבת פכ"ט ה"א (אם

היא דבר תורה נפקא לן חיובא דנשים מהתם). חינוך מצוה לא (שהנשים חייבות בקידוש

והבדלה). מאירי ברכות כ, ב ד"ה נתגלגל (הבדלה אף היא בכלל קידוש, וגדולי

המחברים מנאוה מצות עשה עם הקידוש, ובכלל זכירה, ולדעת זה הבדלה מן התורה כקידוש,

ונשים חייבות בה כקדוש).

[2165] ברכות כ, ב (אמר קרא זכור

ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה).

שבועות כ, ב (זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן

יכול לשמוע ... כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו

נמי בזכירה).

[2166] לעיל סי' רעא סעיף ה (ואע"פ

שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה, בקידוש היום חייבות, שנאמר זכור את יום

וגו', ונאמר שמור את יום וגו', כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והואיל והנשים

מוזהרות בשמירתו להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה וגו', וכל מצות

לא תעשה אף שהזמן גרמא נשים מוזהרות בה, הרי הן מוזהרות גם כן בזכירתו, דהיינו

קידוש היום).

[2167] היינו שאף שיתבאר בסמוך, שלדברי

האומרים שהבדלה מדברי סופרים יש אומרים שאין הנשים חייבות בה, והרי גם לדעה

הראשונה ההבדלה על הכוס היא מדברי סופרים.

מכל מקום כיון שלדעה הראשונה עיקר ההבדלה היא מן התורה, וגם

הנשים חייבות בה, לכן גם תקנת חכמים להבדיל על הכוס, היא גם על הנשים כמו האנשים.

וראה מראי מקומות וציונים.

ולענין עשיית מלאכה על ידי הנשים, קודם

הבדלה, ראה לקמן סי' רצט סי"ח.

[2168] תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם

ר"ת (ואין נראה לרבינו יעקב, דהא תינח קידוש דכתיבא, הבדלה מאי איכא למימר).

שבלי הלקט השלם סי' קל (דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו, אבל

הבדלה אינה אלא מדרבנן). מ"מ שם (ויש אומרים שההבדלה אינה אלא מדברי סופרים,

אבל הקידוש הוא דבר תורה). ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח (כתב הר"ש ז"ל ...

דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא). ב' הדיעות במאירי ברכות כ, ב

ד"ה נתגלגל (ולדעת זה, הבדלה מן התורה כקידוש ... ויש מפרשים שאין חיוב הבדלה

אלא מדברי סופרים).

[2169] ארחות חיים שם (כתב הר"ש ז"ל

נשים אין מבדילות לעצמן, דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא).

שו"ע ס"ח (ויש מי שחולק).

[2170] כדלעיל סי' יז ס"א (כל מצות עשה

שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם, חוץ ממצות פרטיות שיתבאר בעזר ה').

[2171] תוס' קח, ב ד"ה שאף (שאף

הן היו באותו הנס, ואי לאו האי טעמא

לא היו חייבות, משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, אע"ג דארבעה כוסות

דרבנן, כעין דאורייתא תיקון). וברכות כ, ב ד"ה בתפלה (הלל דרבנן, ונשים

פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא).

וכן הוא לעיל סי' קו ס"ב (והנשים

פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, אפילו היא מדברי סופרים, כגון הלל וקידוש הלבנה).

לקמן סי' תעב סכ"ה ( שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, בין של

תורה בין של דברי סופרים). סי' תעט ס"ז (שהנשים פטורות מכל

הלל).

[2172] כדלעיל סי' רעא ס"ה ( שנאמר

זכור את יום וגו', ונאמר שמור את יום וגו', כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והואיל

והנשים מוזהרות בשמירתו להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה וגו',

וכל מצות לא תעשה אף שהזמן גרמא נשים מוזהרות בה, הרי הן מוזהרות גם כן בזכירתו,

דהיינו קידוש היום) .

[2173] כדלעיל סי' רצא ס"ח (שלכל מעשה

שבת איש ואשה שוין, מטעם שנתבאר בסי' רע"א).

[2174] ארחות חיים שם (דאין הבדלה תלויה בשמירת

שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא).

[2175] שמיני י, י. שבועות יח, ב (אמר רבי

חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים,

דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול). מ"מ שם (ילפינן ליה מדכתיב ולהבדיל).

וגם נוסח ההבדלה למדים מפסוק זה, כדלקמן סי' תצא ס"ב ( לפי

שסדר הבדלות הכתובות בתורה הוא מונה, בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים כו'). וכמבואר ברש"י חולין כו, ב ד"ה

סדר (סדר הבדלות האמורות בתורה הוא מונה, ולהבדיל בין הקדש וגו', ויבדל בין האור

ובין החושך, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי).

[2176] מאירי שם לדעה הב' (ויש מפרשים שאין

חיוב הבדלה אלא מדברי סופרים אף לאנשים, ומכל מקום נשים חייבות בה מדברי סופרים

כאנשים, שתקנת חכמים בהבדלה כמצוות התורה בקידוש). ריטב"א פסחים נד, א (ואפילו

תימא הבדלה מצות עשה שהזמן גרמא חייבות בה, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון).

מגיד משנה שם (ואם היא מדבריהם, דומיא דקידוש תקנוה).

וראה לקוטי שיחות חל"א ע' 102.

[2177] מ"א ס"ק יא (ועי' סי'

תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים, אסור להבדיל לנשים).

והיינו כדלקמן סי' תקפט ס"ב (אבל אנשים לא יברכו להן, אם

כבר יצאו ידי חובתם ואינן תוקעים רק בשביל הנשים, לפי שהיא ברכה לבטלה, שהרי הנשים

בעצמן אינן חייבות בברכה זו שיברך זה להוציאן ידי חובתן בברכה זו, אלא שלהן בעצמן

הרשות בידן לברך מטעם שנתבאר שם, אבל אחר למה יברך בחנם).

[2178] ב"ח סוף הסי' (המנהג הוא דאפילו

כשהן לעצמן חייבין בהבדלה, ושומעין הבדלה מפי אנשים. ומכל מקום אם האשה יכולה

להבדיל בעצמה מבדלת בעצמה, ואפילו יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם, אפילו הכי רשאה

ושלטאה להבדיל לעצמה). מ"א שם (וב"ח כתב אפילו למ"ד שפטורות, מכל

מקום יכולין להבדיל לעצמן, כמו בשופר ולולב).

[2179] סעיף ג (ומכל מקום אפילו נקבות וודאים,

וכן עבדים, אם ירצו להתעטף בציצית ולברך הרשות בידן, כמו שנוהגין בשאר מצות עשה

שהזמן גרמא ... אין להם להתלבש בציצית, כיון דגם האנשים אינם חייבים במצוה זו אלא

אם כן יש להן טלית בת ד' כנפות, ואינו חובת הגוף כמו שופר ולולב, שהנשים נוהגות

להחמיר על עצמן).

וכן הוא לעיל סי' ע ס"א (נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע

מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ... וכן פטורין מברכות קריאת שמע ... ואם רצו לברך

גם שאר ברכות של קריאת שמע וגם פסוקי דזמרה וברכותיה הרשות בידם).

לקמן סי' תקפט ס"ב (וכבר נתבאר בסי' י"[ז] דנהגו

הנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן יברכו הנשים לעצמן).

סי' תרמ ס"ב (ואפילו נקבות וודאות אם ירצו לישב בסוכה

ולברך הרשות בידם).

*

ואף שהט"ז חולק וסובר שכאן אינה יכולה לברך בעצמה. יתבארו

בקונטרס אחרון ס"ק ג, ההוכחות שגם כאן יכולה לברך בעצמה.

[2180] שהאיש חייב מדברי סופרים, והאשה פטורה,

ואינה יכולה להוציא את האיש.

[2181] סעיף ו ( וכיון שהנשים חייבות

בקידוש היום מן התורה כמו האנשים, יכולות להוציא את האנשים ידי חובתם. אלא שלכתחלה

אין להורות כן לשואל הלכה למעשה (שלא יבאו לזלזל במצות)) .

[2182]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים

סי"ב באה ההכרעה (כסברא האחרונה), שמן הדין אסור לטעום מאומה אם מצפה שלמחר

יהיה לו כוס להבדיל עליו.

ואף

שלא מצינו בפוסקים הכרעה במחלוקת זו לענין הבדלה. מכל מקום מצינו הכרעת הטור

ושו"ע בסי' קפב לענין ברכת המזון, כדעת האוסרים, והם למדו זאת מדין הבדלה,

הרי שזאת היא ההכרעה אף לענין הבדלה.

ואף

שהמ"א חלק שם על הטור ושו"ע, ומסיק כדעת המתירים, ולפי דבריו אין הכרעה

בין שתי הדעות לענין הבדלה. מכל מקום גם ברא"ש ורשב"א נתפרש כדברי הטור

ושו"ע.

ואף

שהמ"א מוכיח שהבדלה על הכוס חמורה יותר מברכת המזון על הכוס, ואין להוכיח

מהבדלה לברכת המזון. מכל מקום גם הם אינם לומדים זאת מסברא, אלא מהמפורש בברייתא,

שאם יש לו רק כוס אחד, אוכל לפני הבדלה, כדי שיברך ברכת המזון על הכוס.

ואף

שהמ"א הוכיח שכוס קידוש קודם לכוס ברכת המזון, אף שיכול לקדש על הפת, ומכל

שכן שהוא קודם להבדלה. מכל מקום כוס ברכת המזון קודם לאיסור אכילה לפני כוס הבדלה.

ומבאר הטעמים לקדימות אלו.

ואף

שהמ"א הוכיח מדברי הרי"ף, שאיסור אכילה קודם הבדלה חמור יותר מכוס ברכת

המזון, ולכן אף שסעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת, נדחית מפני איסור אכילה קודם

הבדלה, מכל מקום אינה נדחית מפני כוס ברכת המזון.

זוהי

אמנם שיטת ופירוש הרי"ף בברייתא, אמנם קיי"ל כפירוש הרא"ש בברייתא,

שחיוב כוס ברכת המזון עדיף וחמיר מאיסור אכילה קודם הבדלה, וכשם שחיוב כוס ברכת

המזון אינו דוחה את סעודת יום טוב, כך גם איסור אכילה קודם הבדלה אינו דוחה את

סעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת.

וגם

בלאו הכי לא קיי"ל בזה כרי"ף, דהא קיי"ל שאומרים יקנה"ז על

הפת, ואין סיבה לדחות את סעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת. ולכן לא הובאה בפנים

הלכה זו מהרי"ף ומ"א.

ומכל

זה מובן שהעיקר הוא כדעת האומרים, שהן איסור אכילה קודם הבדלה, והן חיוב כוס בברכת

המזון, דוחים את הסעודה למחר. אמנם כיון שמסקנת המ"א לענין כוס ברכת המזון

יכולה להיות רק לדברי המתירים בהבדלה, "הילכך במקום הצורך אפשר להקל

כהר"ר יונה", והיינו כמבואר בפנים סי"ב (אלא אם כן הוא אדם חלש

שקשה לו להתענות עד שיביאו לו כוס למחר, אזי יכול לסמוך על סברא הראשונה להקל

בדברי סופרים).

והנה

כל המחלוקת הזאת וההכרעה הם בענין אכילה קודם ההבדלה, כשמצפה למחר שיזדמן לו יין. ולא נתפרש מהו

"למחר", אם הכוונה לבוקר או לצהרים. אמנם לענין ברכת

המזון נתבאר בטור, דהיינו שאין צריך לעבור אלא סעודת אחת ולא שתים. ואם כן אפשר

שכן הוא גם לענין הבדלה, שבבוקר עובר זמן סעודת הלילה, ובחצות היום עובר זמן סעודה

שנית.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' צז ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשלא ואילך.

[2183]

שלפי האומרים שברכת המזון טעונה כוס, נתבאר בשו"ע שם ס"א (ולא יאכל אם

אין לו כוס לברך עליו, אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה

אחת).

וכן הוא לעיל שם ס"א (ולא יאכל אם

אין לו כוס לברך עליו ומצפה שיהיה לו אחר כך, ואפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת).

[2184] בטור שם (ולא יאכל אלא אם

כן יהיה לו כוס לברך עליו ברכת המזון, אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך

לעבור זמן אכילה אחת, כדחזינן באמימר שלן בתענית במוצאי שבת מפני שלא היה לו כוס

להבדיל עליו, דכיון שברכת המזון טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה).

ובב"י שם (מבואר בדבריו שהוא לומד

אותו מדין ההבדלה שיתבאר בסימן רצ"ו).

למדנו מכך שלדעתם כן היא ההכרעה גם

בהבדלה, שלא יטעם עד שיבדיל למחר.

[2185]

ס"ק א (דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור ... לכן נראה לי דהמיקל לא הפסיד,

דאפילו בהבדלה יש מקילין).

ולפי דבריו אין הכרעה בין שתי הדעות

לענין הבדלה.

ויתירה מזו נתבאר לקמן "ואין מקום

למ"ש המג"א אלא לפי דעת הר"ר יונה", המתיר בהבדלה. נראה מכך

דעת המ"א לפסוק כדעת המתירים גם בהבדלה.

[2186]

ברכות פ"ח ס"ב, ופסחים פ"י סי"ז (אם יש לו כוס, ואינו מצפה

שימצא למחר יין יותר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל, ויברך ברכת המזון והבדלה על אותו

כוס, ממה שיבדיל על הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס).

[2187]

ברכות נב, א ד"ה הנכנס (וראיתי לראב"ד ז"ל דאמימר יודע היה שלמחר

יהיה לו יין למזון ולהבדלה, אבל זה בשאינו בטוח שיהיה לו יין למחר, ויצטרך למחר לברך

בלא יין, וכיון שעכשיו יכול לברך שתיהן על הכוס, דוחין איסור האכילה קודם הבדלה

מפני הכוס לברכת המזון).

[2188]

סעיף ג (ואם אין לו אלא כוס אחד, ואינו מצפה שיהיה לו למחר, מוטב שיאכל קודם

שיבדיל, ויברך עליו ברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו, ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס).

וכן הוא לקמן סי"ג לפי דעה זו (במה

דברים אמורים כשאינו מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס שיוכל לברך עליו ברכת המזון).

[2189] היינו אף שהמ"א ביאר

שהבדלה על הכוס חמורה יותר מברכת המזון על הכוס, ואין להוכיח מהבדלה לברכת המזון.

מכל מקום גם הם אינם לומדים זאת מסברא, אלא מהמפורש בברייתא, שאם יש לו רק כוס אחד

אוכל לפני הבדלה, כדי שיברך ברכת המזון על הכוס.

שהיא ההלכה שבפנים סי"ג (ואם אין

לו אלא כוס אחד והוא רוצה לסעוד ... הרי זה סועד קודם הבדלה ... שמוטב שידחה איסור

האכילה קודם הבדלה משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר הבדלה).

וכן השיב לדברי המ"א, באליה רבה סי'

קפב ס"ק ב (הטור למד זה מהבדלה, והקשה מג"א דשאני הבדלה דאסור לטעום

משום אסכרה. ולי נראה דהא בפסחים דף ק"ה אמרינן דמותר לאכול קודם הבדלה כדי

שיברך על הכוס). ונתבאר במחצית השקל על המ"א שם.

[2190] תוכן הקטע שלפנינו:

המ"א

מוכיח שאם אין לו כוס לברכת המזון אינו צריך לדחות סעודתו, שהרי אף שיכול לקדש על

הפת, מכל מקום נדחה כוס ברכת המזון מפני כוס קידוש (כדמוכח מהברייתא).

ועל

זה מבאר כאן את סדר העדיפויות, לפי המבואר בפוסקים:

(א)

כוס הבדלה דוחה כוס קידוש (כדעת הטור ושו"ע). כי אם אין לו יין נדחית ההבדלה

לגמרי, משא"כ הקידוש שיכול לקדש על הפת.

(ב)

כוס קידוש דוחה כוס ברכת המזון (כדמוכח מהברייתא). כי מצוה מן המובחר לקדושי

אחמרא, והיא עיקר תקנת חכמים, משא"כ כשמחסר הכוס לברכת המזון לא נדחית מצות

ברכת המזון.

(ג)

כוס ברכת המזון דוחה איסור טעימה קודם הבדלה (כמבואר בברייתא). כי אם יאכל ויברך

בלא כוס חיסר מצות הכוס לגמרי. משא"כ באכילה קודם הבדלה לא חיסר כלום ממצות

הבדלה.

(ד)

ממה שאיסור אכילה קודם הבדלה דוחה את הסעודה למחר, מוכיחים הטור וב"י, שגם

כוס ברכת המזון דוחה את הסעודה.

[2191]

שהמ"א ממשיך להוכיח שם (ועוד קשה, דאמרינן בפסחים דף ק"ה, אם אין לו אלא

כוס אחד אומר עליו קידוש היום, משמע דאוכל בלא כוס ... קשה דלקדש אריפתא ויברך על

הכוס).

שהיא הברייתא שם קה, סע"א (ואם אין

לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום).

וכן נפסק לעיל סי' רעא ס"ח (מי

שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש שבלילה, ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד

היום, ויין לקידוש שביום, הרי קידוש הלילה קודם לכל, לפי שהוא מן התורה).

ושואל המ"א, מדוע לא נאמר שיקדש על

הפת וישאר היין לכוס ברכת המזון. ומכאן מוכיח המ"א, שכוס ברכת המזון אינו

דוחה סעודתו.

[2192]

י, א ד"ה אמר רבא (דהא אפשר לקדושי אריפתא, אלא דאי לא משום שלום ביתו

ופרסומי ניסא, מצוה מן המובחר [עדיף] טפי בחמרא, כדאמרינן זכרהו על היין בכניסתו).

וכן נפסק לעיל סי' ערב סוף סי"א

(ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש לעולם על היין), ושם נסמן (הערות 565 . 575 ).

וסי' רסג ס"ד (ואם אין ידו משגת

לקנות יין לקידוש ונר לשבת, נר שבת קודם. ואף על פי שקידוש היום הוא מן התורה, מכל

מקום על היין אינו אלא מדברי סופרים, וגם אפשר לקדש על הפת, ולפיכך נר שבת קודם

משום שלום ביתו).

[2193]

על מה שנפסק בשו"ע שם סי"א (אם אין לו אלא כוס אחד ... מוטב שיניחנו

להבדלה), כתב המ"א שם (שיניחנה להבדלה. התוספות פרק ערבי פסחים והאגודה

חולקין על זה וסוברים דקידוש עדיף). והיינו שקידוש על היין קודם אפילו להבדלה על

היין, אף שאפשר לקדש על הפת, ואי אפשר להבדיל על הפת.

[2194]

פסחים קיג, א ד"ה דמשייר (דוקא קידוש לילה קודם לכיבוד יום, אבל הבדלה אינה

קודמת).

[2195]

פסחים סי' צו (דמשייר מקידושא לאבדלתא, ב[מונ]ע שתייתו משום הבדלה). אבל קידוש

קודם להבדלה.

[2196]

טושו"ע סי' רצו ס"ד (מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה, יקנה

להבדלה, משום דקידוש אפשר בפת). שו"ע סי' רעא סי"א (אם אין לו אלא כוס

אחד, מקדש בו בלילה ... והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה, שאם לא כן, מוטב

שיניחנה להבדלה, שאי אפשר בפת, משיקדש עליו ולא יהא לו יין להבדלה).

וכן נפסק לעיל שם סכ"א (וכל זה

כשיש לו כוס אחר להבדלה, שאם לא כן מוטב שיניחנו להבדלה ויקדש על הפת, ממה שיקדש

עליו ולא יהיה לו על מה להבדיל).

ולפי זה תוקשה קושית המ"א, מה טעם

אמרינן קידוש עדיף, ואין משאירים הכוס לברכת המזון.

[2197] אם אין לו לא יין ולא חמר

מדינה.

[2198] שיכול לקדש על הפת.

[2199] כדלעיל סי' רעא ס"ב

(ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין ... מן התורה אין צריך אלא זכירה בדברים

בלבד בלא יין, והרי זכרו בתפלה).

ואם כן יש לומר, שאף שברכת המזון על

הכוס חמור שדוחה סעודתו, מכל מקום נדחית ברכת המזון על הכוס מפני תקנת הקידוש על

היין.

וכן הוא לעיל סי' קפב, שאף לפי מ"ש

שם ס"א (ולא יאכל, אם אין לו כוס לברך עליו ומצפה שיהיה לו אחר כך, ואפילו אם

צריך לעבור זמן אכילה אחת), מכל מקום נתבאר לעיל שם סוף ס"ב (שקידוש קודם

לברכת המזון, מפני שהוא טעון כוס לדברי הכל, ואף שאפשר לקדש על הפת, מכל מקום עיקר

הקידוש נתקן על היין, כמו שיתבאר בסי' רע"א).

והיינו כדלעיל סי' רעא סכ"א (אע"פ

שיכול לקדש על הפת, וגם על היין אינו אלא מדברי סופרים, מכל מקום כיון שעיקר קידוש

זה הוא מן התורה גם היין שלו קודם לכל).

יוצא אם כן, שכוס הבדלה קודם לכוס

קידוש, וכוס קידוש קודם לכוס ברכת המזון; אלא שמכל מקום מוכח, שאם אין לו כוס לברך

עליו, ומצפה שיהיה לו אחר כך, צריך לעבור זמן אכילה אחת, כפסק הטור ושו"ע,

דלא כמ"א.

[2200]

שיין הבדלה קודם ליין קידוש, ויין קידוש קודם לכוס ברכת המזון.

[2201] כפי שנתבאר לעיל (הערה 2189 ).

[2202] היינו שכיון שמוכח

בברייתא "דכוס ברכת המזון עדיף מאיסור טעימה קודם הבדלה", לכן הוכיחו

הטור וב"י סי' קפב (כדלעיל הערה 2184 ),

שכשם שאיסור אכילה קודם הבדלה דוחה הסעודה, כך גם כוס ברכת המזון דוחה סעודה.

[2203] תוכן הקטע שלפנינו:

מכל

האמור לעיל מובן שהעיקר הוא כדעת האומרים, שהן איסור אכילה קודם הבדלה, והן חיוב

כוס בברכת המזון, דוחים את הסעודה למחר.

אמנם

כיון שמסקנת המ"א לענין כוס ברכת המזון יכולה להתקיים רק לדברי המתירים

בהבדלה, "הילכך במקום הצורך אפשר להקל כהר"ר יונה", אף לענין

הבדלה.

ולכן

נתבאר בפנים סי"ב (אלא אם כן הוא אדם חלש שקשה לו להתענות עד שיביאו לו כוס

למחר, אזי יכול לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים).

[2204]

אחר שנתבארה ההוכחה

מהברייתא, שכיון שחיוב כוס ברכת המזון חמור ועדיף מאיסור האכילה קודם הבדלה. שוב

אין לפרש את מסקנת המ"א (שאין לדחות את הסעודה משום חיוב ברכת המזון על

הכוס), אלא אם כן נאמר כדעת רבינו יונה (שאין לדחות את הסעודה גם משום חיוב הבדלה

על הכוס), שהיא דעה הראשונה בפנים סי"ב (והערה 2123 ).

וראה מה שדנו בזה בהערות וביאורים

ירות"ו ח"ז ע' קה ואילך.

[2205] היינו שאף שהמ"א לא

דן בב' הדעות שהובאו כאן בפנים לענין הבדלה, מכל מקום, כיון שמה שכתב בסי' קפב

לענין ברכת המזון, אין מקום לדבריו אלא לפי דעת המתירים כאן בהבדלה. לכן יש להקל

בהבדלה במקום הצורך.

[2206] תוכן הקטע שלפנינו:

המ"א

הוכיח מדברי הרי"ף, שאיסור אכילה קודם הבדלה חמור יותר מכוס ברכת המזון, ולכן

אף שסעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת, נדחית מפני איסור אכילה קודם הבדלה, מכל

מקום אינה נדחית מפני כוס ברכת המזון.

ועל

זה מבאר כאן, שזוהי אמנם שיטת הרי"ף, דאיסור טעימה קודם הבדלה חמיר מכוס ברכת

המזון, וחיוב ברכת המזון על הכוס אינו דוחה את איסור אכילה קודם הבדלה, ומה שהובא

לעיל מהברייתא, שאוכל תחלה ומבדיל אחר כך, כדי שיוכל לברך ברכת המזון על הכוס,

מפרש הרי"ף דמיירי ביושב ואוכל מבעוד יום, שאז יכול להמשיך סעודתו קודם

הבדלה.

אמנם

קיי"ל כפירוש הרא"ש בברייתא, שחיוב כוס ברכת המזון עדיף וחמיר מאיסור

אכילה קודם הבדלה, וכשם שחיוב כוס ברכת המזון אינו דוחה את סעודת יום טוב, כך גם איסור

אכילה קודם הבדלה אינו דוחה את סעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת.

וגם

בלאו הכי לא קיי"ל בדין הנ"ל כרי"ף, דהא קיי"ל שאומרים

יקנה"ז על הפת, ואין סיבה לדחות את סעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת.

[2207]

במ"א שם (ואין לומר משום כבוד שבת ויום טוב שרי לאכול בלא כוס. דהא להבדלה

מדמינן ליה, ובהבדלה אפילו במוצאי שבת ליום טוב אסור לאכול, כמ"ש הרי"ף

פרק אלו דברים).

[2208]

ברכות לט, א (והא דאמימר דבת טות, לא שנא מוצאי שבת לחול ולא שנא מוצאי שבת ליום

טוב).

והיינו שהרי"ף סובר שאם

אין לו יין לאמירת

יקנה"ז, ביום טוב שחל במוצאי שבת, הצריכוהו לדחות סעודתו כדי לא לאכול קודם

הבדלה, ואין מתירין האכילה קודם הבדלה משום כבוד שבת.

ומכאן מוכיח המ"א שאיסור אכילה

קודם הבדלה חמור יותר מכוס ברכת המזון, שהרי אף שסעודת ליל יום טוב שחל במוצאי שבת

נדחית מפני איסור אכילה קודם הבדלה, מכל מקום אין הסעודה נדחית מפני כוס ברכת

המזון.

[2209]

הרי"ף סובר באמת "דאיסור טעימה קודם הבדלה חמיר מכוס ברכת המזון, ולהכי

דחינן סעודת יום טוב בשביל איסור זה, ולא בשביל כוס ברכת המזון".

ומה שהובא לעיל מהברייתא, שאוכל תחלה

ומבדיל אחר כך, כדי שיוכל לברך ברכת המזון על הכוס, הנה בתחלת דבריו שם הביא את

פירוש הירושלמי ברכות פ"ח ה"א (ובגמרא דבני מערבא מפרש … היה יושב ואוכל

והחשיך במוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס).

והיינו דמיירי ביושב ואוכל מבעוד יום,

שאז יכול להמשיך סעודתו קודם הבדלה, כדלקמן סי' רצט ס"ב (אם היה יושב ואוכל

מבעוד יום אינו צריך להפסיק ... ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון

שהתחיל בהיתר).

[2210]

ברכות פ"ה ס"ב, ופסחים פ"י סי"ז (אם יש לו כוס, ואינו מצפה

שימצא למחר יין יותר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל, ויברך ברכת המזון והבדלה על אותו

כוס, ממה שיבדיל על הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס).

[2211] הם הרשב"א וטור

ושו"ע, כמובא לעיל בתחלת הקונטרס אחרון.

[2212]

דלא כמ"א כאן ס"ק ח (לא יאכל, ואפילו במוצאי שבת ליום טוב (הרי"ף)).

והוא הרי"ף (שהובא לעיל) בברכות לט, א (והא דאמימר דבת טות, לא שנא מוצאי שבת

לחול ולא שנא מוצאי שבת ליום טוב).

[2213]

שכל ההלכה הזאת שברי"ף, שייכת רק לדעת הפוסקים שאין אומרים יקנה"ז על

הפת, ולכן אם אין לו יין ליקנה"ז ידחה את הסעודה.

משא"כ לפי מה שנפסק בפנים

סי"א שאם אין לו יין (ולא חמר מדינה) יכול לומר יקנה"ז על הפת, ליכא

להלכה זו של הרי"ף.

[2214]

פ"י סי' יז (ויקנה"ז

יעשה על השכר, וזה טוב יותר ממה שיעשה הבדלה שלא כהלכתא מכח טפלה). הובא בטור

(ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיותר טוב לעשות ההבדלה והקידוש שניהם על

השכר). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על

השכר).

והיא הדעה הב' שבפנים סי"א (ויש

אומרים שיותר טוב לומר הקידוש וההבדלה על כוס של שכר).

[2215]

בברכות לח, ב (לאוקמא להא מתניתא במוצאי שבת ליום טוב ... ליתא, דלא אשכחן הבדלה

על הפת כל עיקר), ולכן אם אין לו יין ליקנה"ז ידחה את הסעודה.

וכן נתבאר באליה רבה ס"ק י (דהרי"ף

לטעמיה דאין מבדילין על הפת אפילו במוצאי שבת ליום טוב, אבל למאי דקי"ל

דמבדילין כדלעיל, ודאי אוכל).

[2216]

"לא יאכל, ואפילו במוצאי שבת ליום טוב (הרי"ף)".

[2217] ותירצו בפרי מגדים

ובלבושי שרד ובהגהות רע"ק איגר, שהמ"א מיירי שאין לו פת, ולכן לא יאכל

כלום בלא קידוש והבדלה.

[2218] תוכן הקטע שלפנינו:

בפנים

סי"ב הובאה מחלוקת הפוסקים, אם מותר לטעום קודם הבדלה, כשאין לו יין ומצפה למחר שיזדמן לו

יין. ולא נתפרש מהו "למחר", אם הכוונה לבוקר או לצהרים.

אמנם

לענין אין לו יין לברכת המזון נתבאר בטור ושו"ע, שאין צריך לעבור אלא סעודת

אחת ולא שתים. ואם כן אפשר שכן הוא גם לענין הבדלה, שבבוקר עובר זמן סעודת הלילה,

ובחצות היום עובר זמן סעודה ב'.

[2219]

שבת י, א (שעה ... ששית מאכל תלמידי חכמים. מכאן ואילך כזורק אבן לחמת). טור ושו"ע

או"ח סי' קנז ס"א (ואם הוא תלמיד חכם ועוסק בלימודו, ימתין עד שעה ו',

ולא יאחר יותר, דהוי כזורק אבן לחמת, אם לא טעם מידי בצפרא).

[2220]

לעיל שם ס"א (צריך למהר לאכול סוף שעה ששית, שאסור להתענות בשבת עד חצות).

[2221]

ס"ק ד (ומכל מקום נראה לי דאם מצפה שיביאו לו, ימתין עכ"פ עד חצות לילה).

ולעיל שם ס"ג (ויש לו להמתין על כל פנים עד חצות לילה).

[2222] לפום ריהטא נראה תוכן

הדברים (ראה מה שדנו בזה בהערות וביאורים ירות"ו ח"ז ע' קיד ואילך):

הטור כותב שצריך לעבור סעודה אחת, כמו

אמימר.

ויש להסתפק אם הכוונה היא שצריך לעבור

סעודה אחת ולא שתים (ואסור לאכול עד סוף זמן סעודה שנית), או שצריך לעבור סעודה

אחת ולא יותר (ויכול לאכול אחר סיום סעודה ראשונה).

והיינו שאם אין לו כוס לברכת המזון

בסעודת היום, אזי סעודה ראשונה היא במשך היום, וסעודה שנית היא עד חצות לילה. ואם

אין לו כוס להבדלה, אזי סעודה ראשונה היא במשך הלילה, וסעודה שנית היא עד חצות

היום.

[2223]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

מה

שנתבאר כאן בפנים סי"ג, שהיתר האכילה קודם הבדלה, הוא רק למי שנוהג לעולם

כהאומרים שברכת המזון טעונה כוס, כבר הובא לעיל (הערה 2137 ),

האמור בגמרא, שאין להקדים האכילה לפני הבדלה אלא למאן דאמר ברכת המזון טעונה כוס.

ועל זה מוסיף ומבאר, שלמעשה היינו דוקא למי שנוהג לעולם כהאומרים שטעונה כוס.

פרט

זה לא נתפרש כאן בפוסקים. ולמד זאת רבינו מדין שתיית כוס ברכת המזון לפני ההבדלה,

דלקמן סי' רצט ס"ו (למי שנזהר לעולם לברך ברכת המזון על הכוס. אבל מי שמברך

לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות

עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה), ושם נסמן (הערה 2454 ).

ומוכיח

כן מדברי הרמב"ם, לענין שתיית כוס ברכת המזון לפני הבדלה. ואף ששיטת

הרמב"ם היא לברך ולהבדיל על אותו כוס, ולא קיי"ל כן. מכל מקום יש ללמוד

מדבריו, שאין לשתות הכוס לפני הבדלה, למרות המבואר בדבריו שהמנהג הוא לברך ברכת

המזון על הכוס. וכן יש לפרש דעת הרשב"א, דקיי"ל כוותיה, אף שלא נתפרש כן

בדבריו.

ומכל

זה יש ללמוד אף לנידון דידן, שאין להקדים האכילה לפני הבדלה, אלא למי שנוהג לעולם

כהאומרים שטעונה כוס.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קכ ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשמ ואילך.

[2224]

" ונראה

לי דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון כוס, גם

עתה אסור לשתות ממנו". וכן נפסק לקמן שם ס"ו.

[2225]

שרק אז אסור.

[2226]

לענין טבילת ערב שבת בשבת שלפני תשעה באב (ומי שטובל בכל ערב שבת לשם מצוה, מותר

לטבול גם בשבת זו (של"ה). מיהו מי שמבטלה לפעמים, מפני שטרוד בעסקיו או מפני

הצינה, גם עכשיו אסור לטבול).

[2227] היינו שכיון שבמשך השנה

סומך לפעמים על האומרים שאינה טעונה כוס, לכן אם אין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת,

אינו יכול לסמוך על האומרים שטעונה כוס, ולאכול קודם הבדלה.

כלל זה הובא גם לקמן סי' שא בקונטרס

אחרון ס"ק ה (והאיך נקטינן קולי דסתרי אהדדי). סי' תצג ס"ז (אינו יכול

לתפוס קולי המנהגים ... כיון שב' קולות אלו סותרות זו את זו). סי' תקצ סוף

ס"ז (ואינו יכול לתפוס קולות של שתי הסברות, כיון שהן סותרות זו את זו).

ומקורו בעירובין ז, א (כל היכא דמשכחת

תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי, כעין מחלוקת ב"ש וב"ה, לא ליעבד כי

קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר, אלא או כי קוליה דמר

וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד).

ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' תמה בקונטרס

אחרון ס"ק ב (כיון דלמר איכא קולא וחומרא ולמר איכא קולא וחומרא ... וכהאי

גוונא אף בדרבנן נקטינן כחומרי דמר וחומרי דמר, כמה שכתבו התוס' סוף פ"ק

דביצה, וכן הוא בר"ן שם לדעת הרז"ה).

והיינו כמבואר בתוס' ביצה יד, א ד"ה

איכא (אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל, הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל

צד עבדינן לחומרא). ובר"ן שם ו, ב (וכתבו בתוספות, וכן הר"ז הלוי

ז"ל, דכיון דבכל חד מהני לישנא איכא קולא וחומרא, נקטינן חומרי דכל חד, דליכא

למימר הלך אחר המיקל, כיון דכל חד מינייהו מיקל ומחמיר).

וראה חידושי צמח צדק עד, א. כללי הפוסקים

וההוראה כלל מא, וכלל נו*.

[2228]

פכ"ט הי"ב (היה אוכל בשבת ויצא השבת, והוא בתוך סעודתו, גומר סעודתו

ונוטל ידיו ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך מבדיל עליו).

שהיא ההלכה דלקמן סי' רצט ס"ז (אם

אין לו עוד יין לכוס הבדלה, צריך להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון,

ולא יאחר ההבדלה עם השתיה לאחר זמן, לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת

המזון).

אלא שהרמב"ם לא חילק בין יש לו עוד

יין לבין אין לו עוד יין, ופסק שבכל אופן "אחר כך מבדיל עליו", היינו על

כוס ברכת המזון.

והראב"ד חלק על הרמב"ם (והוא

שאין לו אלא אותו הכוס). וכדאמרינן בפסחים קב, ב בברייתא (ואם אין לו אלא כוס אחד

מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו), ובגמרא שם (אין לו שאני).

[2229]

"הכריחם לזה מה שאמרו פרק ערבי פסחים (דף ק"ב:) ... דקדושא ואבדלתא חדא

מלתא היא ויכול לאמרן על כוס אחד ... ורבינו ז"ל סבור דברכת המזון והבדלה הכל

הוא על מה שעבר".

והיינו שהרמב"ם סובר, שאחרי התירוץ

השני בגמרא שם (אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא, ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו),

שוב נדחה התירוץ הראשון שבגמרא שם (אין לו שאני), כי בין יש לו ובין אין לו, בכל

אופן מבדיל על כוס ברכת המזון.

וכמבואר במגדל עז שם (ואני אומר כבר

נדחה אותו תירוץ בשמעתין דיקנה"ז, והדר מיניה תלמודא לתרץ אלא קדושא ואבדלתא

חדא מילתא היא, כלומר ואין בכך משום חבילות, וממילא נמי כך ברכת המזון והבדלה).

*

ואף דלא קיי"ל בזה כהרמב"ם,

אלא כהראב"ד, וכדלקמן סי' רצט ס"ז (אינו יכול גם להבדיל עליו מיד קודם

שישתה ממנו, אלא יבדיל על כוס יין אחר אם יש לו, לפי שברכת המזון היא קדושה בפני

עצמה והבדלה היא קדושה בפני עצמה, ואין אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד כשאפשר

לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. אבל אם אין לו עוד יין

לכוס הבדלה, צריך להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון).

מכל מקום בא להוכיח כאן מדברי הרמב"ם,

שלהאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, אין לשתות הכוס לפני הבדלה, למרות המנהג

לברך ברכת המזון על הכוס.

[2230] את כוס ברכת המזון לפני

הבדלה, כדלקמן סי' רצט ס"ו (מי שמברך לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על האומרים

שברכת המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה).

[2231]

הלכות יד-טו (אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית ... אע"פ שאין ברכת

המזון צריכה יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו, צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים

ולשטוף אותו מבחוץ, וימלאנו יין חי, וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים

כדי שיהא ערב לשתיה).

[2232] אף ששתיית כוס ברכת המזון

אינה נזכרת בין עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה (לעיל רס"י קפג), מכל מקום

מובן ששתיית הכוס היא עיקר עשרת הדברים האלה. וכיון שכתב הרמב"ם שאם בירך על

היין צריך לנהוג בו העשרה דברים, מכל שכן שצריך לשתות את הכוס.

[2233] אם כן למדנו מדברי

הרמב"ם כאן, שאף שנוהגים לברך ברכת המזון על הכוס, מכל מקום כיון שלדעתו

קיי"ל שברכת המזון אינה טעונה כוס, לכן אסור לשתות כוס ברכת המזון לפני

הבדלה.

[2234] כל האמור כאן הוא לענין

כוס ברכת המזון לפני הבדלה, משא"כ לענין כוס ברכת המזון קודם קידוש, כתב

הרמב"ם בהל' שבת פכ"ט הי"ג (היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת,

מברך ברכת המזון תחלה, ואחר כך מקדש על כוס שני).

והיינו שאין לשתות את כוס ברכת המזון

לפני הקידוש, וגם אין לקדש על כוס ברכת המזון, אלא יקדש תחלה על כוס שני. והוא

כדעה השנית דלעיל סי' רעא סי"ב (ויש אומרים שלא יטעום כלום מכוס של ברכת

המזון, שהרי לא קידש עדיין, ולפיכך לא יברך עליו בורא פרי הגפן, אלא יניחנו עד

לאחר שיטעום מכוס של קידוש ואז יטעום גם כן ממנו).

[2235]

" ולמאן

דאמר שלא יטעום, אינו מברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת המזון, ואינו שותה ממנו עד

לאחר קידוש".

[2236] כדאמרינן בפסחים קב, ב (אין

אומרים שתי קדושות על כוס אחד ... ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו)

[2237]

יומא לג, א (דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות). ולכן מקדש תחלה על כוס שני.

[2238] ולכן פסק כאן

הרמב"ם, שלא יבדיל תחלה על כוס אחר, אלא יבדיל על כוס ברכת המזון.

[2239]

להרמב"ם, כדעת הרי"ף שהיא דעה הראשונה דלעיל סי' רעא סי"ב (שיש

אומרים שיברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת המזון ויטעמנו, ולא יברך שוב בורא פרי

הגפן על כוס של קידוש, שכבר נפטר בברכה זו).

[2240]

שכיון שאי אפשר לברך ברכת המזון וקידוש על כוס אחד, לכן התירו לשתות כוס ברכת

המזון לפני קידוש.

[2241]

על כוס אחד, דהבדלה וברכת המזון חדא מילתא היא.

ולפי זה היינו למדים מדברי הרמב"ם

שמותר לשתות כוס ברכת המזון לפני הבדלה.

[2242] סי' רעא ס"ק טז,

שהובא לעיל ( ולמאן

דאמר שלא יטעום, אינו מברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת המזון, ואינו שותה ממנו עד

לאחר קידוש).

[2243]

אלא ודאי מוכח מכל זה לדעת הרמב"ם, שלהאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס,

אסור לטעום ממנה קודם הבדלה, אף שנוהגים לברך על הכוס. משא"כ להאומרים שטעונה

כוס, ישתה כוס ברכת המזון לפני הבדלה.

[2244]

יוצא אם כן, לענין כוס ברכת המזון, להנוהגים כמאן דאמר טעונה כוס, ישתה הכוס לפני

הבדלה, ולמי שאינו מקפיד על זה תמיד, ישתה הכוס אחרי הבדלה.

ואף שלא נתפרש כן ברשב"א ברכות נב,

א ד"ה תרי תנאי (למ"ד ברכה אינה טעונה כוס, אלא שאם בא לשלשלן כלן על

אותו כוס הרשות בידו, כיון שאין לו אלא אותו כוס). משא"כ אם יש לו עוד יין

יבדיל על כוס שני. ולא פירש הרשב"א איזה כוס ישתה קודם. ולא חילק בזה בין

למאן דאמר ברכה טעונה כוס או לאו.

[2245]

מכל מקום יש לומר שגם הרשב"א כוונתו כדברי המ"א בסי' רצט ס"ק ז

(ונראה לי דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס, דסבירא ליה כמאן דאמר דאין טעון

כוס, גם עתה אסור לשתות ממנו). וכיון דאסור לשתות ממנו, אם כן יעשה כמו שביאר

המ"א (סי' רעא ס"ק טז) לענין קידוש ( אינו מברך בורא פרי הגפן על כוס ברכת

המזון, ואינו שותה ממנו עד לאחר קידוש ).

וכן נפסק לקמן סי' רצט ס"ז, לענין

הבדלה (ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון, אלא על כוס שני של

הבדלה, ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון).

[2246] נתבארה כאן שיטת

הרשב"א, שאם יש לו שתי כוסות מבדיל על כוס שני, כמפורש בגמרא (פסחים קב, ב).

ונתבארה כאן שיטת הרמב"ם, שלפי מסקנת הגמרא שם אפשר לפרש, שאפילו יש לו שתי

כוסות, מבדיל על כוס ברכת המזון.

ובא לבאר את הוכחת הרמב"ם לשיטתו;

אף דלא קיי"ל כוותיה בזה.

[2247]

ברכות נא, ב (בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה), ופרש"י (מי שאין לו

אלא כוס אחד במוצאי שבת, מניחו עד לאחר המזון, וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה).

והיינו שרש"י מבאר שמה שאמרו במשנה

שמסדר ברכת המזון והבדלה על אותו כוס, מיירי שאין לו אלא כוס אחד.

וכן פירש משנה זו ברשב"א שם (כיון

שאין לו אלא אותו כוס), כמבואר לקמן סי' רצט בקונטרס אחרון ס"ק ד. וכן פירש

במגיד משנה שם (מדברי

הגאונים ז"ל נראה, שאם יש לו שני כוסות, שעל אחד מברך ברכת המזון ועל האחר

מבדיל). וכן נפסק בשו"ע סי' רצט ס"ד (ואם יש לו שני כוסות מברך ברכת

המזון על אחד ומבדיל על אחד) .

אמנם הרמב"ם מפרש המשנה כפשוטה,

שלא נזכר בה שאין לו אלא כוס אחד.

[2248]

שם נב, א (ואם אין לו אלא כוס אחד מניחן לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו).

והיינו שבברייתא, שהיא ההלכה שנתבארה

כאן בפנים סי"ג, לא התירו לאכול קודם הבדלה אלא כשאין לו אלא כוס אחד.

משא"כ במשנה, דמיירי בהמשיך סעודתו

עד הלילה, מפרש הרמב"ם כפשוטו, שיבדיל על כוס ברכת המזון גם כשיש לו ב'

כוסות.

אלא שאנן לא קיי"ל כן, אלא כדלקמן

סי' רצט ס"ז, שגם בהמשיך סעודתו עד הלילה, לא יבדיל על כוס ברכת המזון, אלא

כשאין לו אלא כוס אחד.

[2249]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים

סי"ט נתבאר, שאף לדעת האומרים שהנשים פטורות מהבדלה, מכל מקום "הנשים

עצמן יכולות להבדיל לעצמן, אף אם הם פטורות, כמו שהן יכולות לברך על כל מצות עשה

שהזמן גרמא".

ואף

שכתב הרמ"א "על כן לא יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים".

מכל

מקום חלק עליו הב"ח וכתב "למה לא יבדילו להוציא את עצמן מה שהן חייבות

מדבר תורה, או מדברי סופרים, ואפילו אינם חייבות כלל, מכניסות עצמם בחיוב כמו

בשופר ולולב".

ואף

שהט"ז רוצה ליישב את דברי הרמ"א, דכל מקום שהיא מצוה דרבנן, שהזמן גרמא,

הוי תרתי לפטור, ואין האשה יכולה לברך בעצמה.

מכל

מקום מביא כאן כמה הוכחות, שגם במצות מדרבנן שהזמן גרמא יכולות הנשים לברך.

ולכן

לא הובאה כאן בפנים דעת הרמ"א והט"ז.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות

וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קכט ואילך. כנישתא דבי רב ע' תשמה.

[2250] ס"ק ז (ולא דמי

ללולב ושופר דמברכות, כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על

מצות עשה שהזמן גרמא כו'. שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא, משא"כ כאן

יש תרתי לפטור, שהוא מדרבנן אפילו באנשים, והוא מצות עשה שהזמן גרמא. ובחנם חלק

מו"ח ז"ל על רמ"א כאן).

[2251] זה שהלל היא מצוה מדברי

סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות בו, צויין לעיל (הערה 2171 ).

וזה שלולב בשאר ימי החג הוא מדברי

סופרים, תנן בסוכה מא, א (משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל

במדינה שבעה זכר למקדש . טור ושו"ע סי' תרנח ס"א (מן

התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא יום ראשון, וחכמים תקנו שיהא ניטל בכל מקום כל

שבעה). לקמן סי' תרמט ס"ב (ומיום שני ... ואילך שחיוב נטילת לולב אינו אלא מדברי

סופרים).

ומכל מקום תנן סוכה לח, א (מי שהיה עבד

או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין), ופרש"י (הואיל ואין

מחויב בדבר אין מוציא את המחויב מידי חובתו, הלכך עונה אחריו כל מה שהוא אומר).

והיינו שגם נשים יכולות לקרוא את ההלל, אלא שאינן יכולות להוציא בהן את האנשים.

ונראה דמיירי בברכה, כמשמעות התוס'

ערכין י, א ד"ה י"ח (דאין חובה לאומרו כלל בראש חדש ובפסח ... ומכל מקום

אומר ר"ת דצריך לברך עליו ... דודאי אין מחוייב לאמרו, מכל מקום מאחר שמזקיק

עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה, כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב, שאינו לבטלה,

אע"פ דפטורות). ונראה דמיירי אף בשאר ימי החג. וכן נהוג.

וכן הוא לעיל סי' יז ס"ג (כמו שופר

ולולב שהנשים נוהגות להחמיר על עצמן).

וראה הערות בשו"ע אדמוה"ז ע'

202.

[2252] ר"ה לג, א ד"ה

הא (ומותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג דפטורות ... אמרינן פרק ערבי

פסחים (פסחים דף קטז:) סומא פטור מלומר ההגדה, ופריך מרב יוסף ורב ששת דהוי אמרי

אגדתא כל חד וחד בביתיה, ומדמוציא אחרים ידי חובתן שמע מינה דמחייבין. ומשני משום

דקסברי מצה בזמן הזה דרבנן. אבל ממה שהיו מברכין לא מדקדק מידי, שמע מינה היכי

דפטירי שרי לברוכי).

[2253] קידושין פ"א סי' מט

(רבינו תם היה אומר דנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא ... הביא ראיה

מדאמר רב אחא בערבי פסחים סומא פטור מלומר ההגדה, ופריך ליה והא אמר רבינא

שאילתינהו לרבנן דבי רב ששת מאן אמר אגדתא בי רב ששת רב ששת, בי רב יוסף רב יוסף, ומוכח

התם דלא פריך אלא ממה שמוציאין אחרים, אבל מה שברכו הם עצמם לא קשיא ליה, אף על גב

דאיכא ברכה דאשר גאלנו).

ונתבאר בהערות וביאורים שם.

[2254] היינו שההוכחה היא מהתוס'

והרא"ש בביאור הגמרא, אבל למעשה קיי"ל לקמן סי' תעג סנ"ב (סומא

חייב בקריאת ההגדה או בשמיעתה מן התורה).