ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לתולדותשיחה א107

107

ועד"ז ביצחק שהי' מרכבה למדת הגבורה דלמעלה, ולכן היתה (עיקר) עבודתו במדת היראה.

ט. והנה בנוגע למדת הגבורה שלמעלה מבואר⁴⁸, שבשרשה ומקורה אין ענינה — דין וצמצום (מניעת ההשפעה), אלא אדרבה, גבורה מלשון תגבורת, תגבורת החיות (ע"ד גבורות גשמים⁴⁹).

וההפרש בין מדת החסד למדת הגבורה הוא, שמדת החסד, מכיון שענינה השפעה אל הזולת, לכן על ידה באה ההשפעה באופן שיוכל המקבל לקבלה⁵⁰; משא"כ מדת הגבורה היא השפעה בהתגברות רבה (השפעה שלפי ערך ה"משפיע") [אלא שמזה נמשך ונשתלשל אח"כ ענין הצמצום והגבורה (מניעת השפע) כפשוטה, בפרט כשהמקבל אין ביכלתו להכיל שפע רב כזה].

ונמצא, שלא זו בלבד שענין הגבורה והדין שלמעלה אינו בשביל הדין עצמו ח"ו, וכל מטרת הדין הוא רק חסד [כידוע⁵¹ בענין עונשי התורה, שאין מטרתם העונש עצמו ח"ו, אלא כדי למרק ולזכך את האדם עד שיתכפר לו החטא, שלכן כל התורה — כולל עניני העונש שבה — נקראת "תורת חסד"⁵²] — אלא עוד זאת, שעצם מדת הגבורה שלמעלה בשרשה ומקורה אינה ענין של דין ומניעת השפע, אלא אדרבה — תגבורת ההשפעה דוקא⁵³.

י. ומשתי מדותיו יתברך, חסד וגבורה, נשתלשלו ונמשכו בהאדם שתי המדות דאהבה ויראה בעבודתו יתברך:

ממדת החסד דלמעלה, שהיא השפעת חסדו ית' שלפי ערך הנבראים ואשר ביכלתם לקבל, נמשך באדם הרגש האהבה, כי כאשר מרגיש חסדו של הקב"ה, הנה כמים הפנים לפנים מתעורר האדם להתקרב אל השם;

ומדת הגבורה דלמעלה — תגבורת ההשפעה (שלמעלה ממדידה והגבלה של הנבראים) — מעוררת באדם את הרגש היראה והביטול, שעי"ז ביכלתו לקבל גם תגבורת השפע (ע"ד משנת"ל, שהביטול ד"ונפשי כעפר לכל תהי'" הוא כלי ל"פתח לבי בתורתך").

הרי מובן, שאין מדת היראה של יצחק ענין הפכי ממדת האהבה של אברהם — שהרי ענינה ותכליתה של היראה והביטול הוא כדי שתאיר אצלו תגבורת החסד שלמעלה⁵⁴, ויתקרב אל השם ביתר שאת ויתר עז⁵⁵.

הערות

48. תו"א ט, ג[ednref_20_*]. וראה שם קיז, ב. ובכ"מ.
49. משנה ריש תענית.
50. להעיר מתענית כג, א: רוב טובה. . אינן יכולין לעמוד.
51. לקו"ת מטות פו, סע"ב. ובכ"מ. — וראה לקו"ש חכ"ג ע' 98 ואילך, שכ"ה גם ע"ד הפשט. ע"ש.
52. משלי לא, כו.
53. וראה זח"ג (קכט, א) דבעתיקא "כולא ימינא" (היינו שיש שתי "ידות" (והנהגות), אלא ששתיהן "ימינא" וחסד). — ובכ"מ מבואר שיצחק הוא גבורות דעתיק (תו"א לט, ב. ס' הליקוטים דא"ח דהצ"צ ערך יצחק סעיף ג (וש"נ). ועוד).
54. ולהעיר שדוקא זמן מנחה (דשבת) — שכנגד יצחק והוא תקנה והוא זמן גבורות (ראה זח"ב סג, א. ועוד. ד"ה ואני תפלתי, תרנ"ד. ועוד) — נק' "רעוא דרעוין" (זח"ג קכט, א), תכלית החסד, עוד יותר מחסד דאברהם (תפלת שחרית). אבל להעיר משבת (קיח, סע"א) דאז נחלה בלי מצרים דיעקב.
55. ולהעיר מד"ה למען יחלצון תר"פ (סה"מ תר"פ ע' קיד ואילך) בטעם שיצחק נק' "ידיד" (לרש"י שבת קלז, ב. וכ"ה בזח"א צו, רע"א), המורה על תוקף האהבה ביותר — כי אהבה דיצחק היא אהבה כרשפי אש (שלמעלה ממדוה"ג), משא"כ אהבת אברהם שהיא אהבה כמים, אהבת עולם. ע"ש. [edn_20_*] ומשמע שם שהכוונה גם לגבורה דאצילות. וראה לקמן הערה 53. וצ"ע. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.