ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק דסימן תקי(ב)

(ב)

(ב) בין הערבים כו' . הנה^לב הט"ז בס"ק ג' כתב דברירה אסורה ביו"ט לפי שאפשר לעשותן מערב יו"ט, ומה שהתירו לברור כאן היינו לאכול מיד, עיין שם היטב^לג. וזה אינו^לד אלא לפי שיטת הטור סי' שי"ט דאף בשבת מותר לברור פסולת מהאוכל (היינו לאכול מיד^לה) כדי לאכול לאלתר, וכן הוא שיטת התוס' סוף פרק נוטל^לו כמ"ש בים של שלמה פרק קמא דביצה סי' מ"ב. אבל לשיטת הרמב"ם^לז ורשב"א^לח ושו"ע סי' שי"ט דבפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאכול לאלתר, א"כ ביו"ט דשרי לברור כדרכו אפילו פסולת מהאוכל^לט על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה^מ דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב, ודלא כט"ז. אלא^מא דלענין דינא קיי"ל כהט"ז, שאם היה אפשר לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט כי אם מה שצריך לאכול לאלתר, שהרי בסי' תצ"ה^מב סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יו"ט דיש אומרים^מג שכל מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא בכל (המקומות) היתר שנזכר בשו"ע דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יו"ט. ולכן סתם רמ"א בכאן^מד וכתב אפילו לבו ביום, וכמו שכתב המג"א^מה.

ולא נעלם ממני דאפשר לומר שכוונת הט"ז לאסור ברירת קטניות לבו ביום אפילו כשאי אפשר לו לברור מערב יו"ט מחמת ב' טעמים. הא', לפי שעל הרוב אפשר לברור בערב יו"ט לכן אסרו מלאכה זו לגמרי (אפילו אם יקרה פעם שאי אפשר לו לעשותה מערב יו"ט, אלא א"כ עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת כמו שכתב הרשב"א שהסכים עמו הט"ז), וכהאי גוונא כתב המגיד משנה ריש פ"א^מו לשיטת הרמב"ם ע"ש. הב', שאין אנו הולכים כלל אחר העושה שלא היה אפשר לו לעשות מערב יו"ט, אלא כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, כמו לענין מילה בשבת^מז, וכמו לענין מכשירין להר"ן^מח שאוסר אע"פ שלא ידע כלל מערב יו"ט שיצטרך למלאכה זו ביו"ט, כמ"ש בבית יוסף סי' תק"ז^מט גבי גריפת התנור ע"ש. אבל כיון שסברות אלו אינן מבוארים בהדיא בט"ז^נ, ובמג"א מבואר בהדיא להפך, שהרי במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא^נא בפירוש לאיסור והמג"א^נב התיר אם לא היה אפשר לו לסנן מערב יו"ט, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו בעצמה אפשר לעשותה מערב יו"ט וגם העושה עצמו רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יו"ט יהא אסור לעשותה ביו"ט, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו, ואם לא היה לו שהות לעשותה מערב יו"ט מחמת אונס או מחמת טרדא^נג מותר לעשותה ביו"ט אפילו הוא מכשירי אוכל נפש (שיש בהם איסורא דאורייתא^נד), כמו שכתב המג"א בסי' תק"ט סק"ב^נה וסק"ד^נו וסקי"ד^נז. וכן דעת רמ"א^נח והגהות אשר"י^נט כמו שכתב המג"א בס"ק י"א. וכן הוא דעת רש"י דף כ"ח ע"ב^ס ודף ל"ב ע"ב^סא.

והכי מוכח בגמרא^סב דשרינן לתקן סכין שנפגמה ביו"ט ושפוד שנרצם ביו"ט, ואי סלקא דעתך דאזלינן בתר מלאכה עצמה הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל בשבת^סג, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז"ה^סד ורשב"א^סה ומקצת האחרונים^סו דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי סמנין ממכשירין כיון שאי אפשר למול זולתם הן מחמת סכנה^סז הן מחמת חילול שבת^סח להרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא דסמנין נקרא מכשירין^סט, וכן משמע שם בר"ן^ע וב"י^עא וש"ך ס"ק ו' ע"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר שם בסעיף [ב']^עב, אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונא^עג אסור. וביו"ט דשרינן כשנפגם ביו"ט מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה אותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יו"ט מותר לו לעשות ביו"ט. דלא כר"ן אלא כרש"י ואור זרוע ורמ"א ומג"א^עד. וכן כתב רש"ל בפ"ד סוף סי' י"ג, וכתב שם שכן דעת הרי"ף^עה ורמב"ם^עו ורא"ש^עז וטור^עח ומגיד משנה^עט. דאף דלפי מה שכתבו התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת^פ אין ראיה מרי"ף ורא"ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש התוס'. ואף שאעפ"כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדין^פא, מכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז"ל שהסכימו לפסוק כרש"י ואור זרוע וטור^פב. וכן משמע ברמב"ם, כמו שכתב המגיד משנה^פג, אף שאין זו ראיה גמורה, דיש לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק כר"י^פד במכשירין.

ואין להקשות לפי מ"ש לעיל דלרמ"א^פה היכא דאפשר לו לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט, א"כ ביו"ט עצמו אם אפשר בלא חילול יו"ט, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים ויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר, למה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יו"ט במה שאפשר זולתו. לא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביו"ט כמו שכתב הר"ן בפ"ב^פו ע"ש, ואין אומרים יו"ט דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך מצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיו"ט^פז, אלא על כרחך יו"ט הותרה לגמרי לצורך אכילה^פח וא"כ לא מהדרינן כלל אהתירא^פט, כדאמרינן בפרק קמא דיומא^צ לענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליו"ט שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל משמחת יו"ט, וכמו שכתב הרמב"ם בריש פרק קמא^צא. וקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמרא^צב דלמאן דשרי מכשירין^צג מותר לכבות הנר מפני דבר אחר^צד, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר לו להמתין עד שיכבה הנר. ואע"פ שיש לדחות^צה, מכל מקום הדבר ברור כמ"ש:

הערות

לב. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
לג. שפוסק כרשב"א (בעבודת הקדש שער א סי' ה) שכל מקום שבורר חייב בשבת ביו"ט אסור.
לד. כלל הנזכר של הרשב"א אין לפרשו במשנה (יד, ב) אלא כו'.
לה. אולי כפל לשון ומיותר.
לו. שבת קמב, ב ד"ה שאוכל.
לז. הל' שבת פ"ח הי"ג.
לח. אוצ"ל: ורמ"א ושו"ע סי' שי"ט (ס"ד). והכי קיי"ל לעיל שם סוף ס"א. וראה פס"ד להצ"צ יג, ד ואילך.
לט. כמפורש במשנה שם (לבית הלל).
מ. פ"ג הט"ו.
מא. אלא שמה שהתירו כאן מלאכת בורר, מיירי דוקא כשלא היה אפשר לברור מערב יו"ט (כדלקמן ס"ה), דלענין כו'.
מב. ס"א. ולעיל שם ס"ה.
מג. רמב"ם פ"א ה"ה וה"ח. אור זרוע הל' יו"ט סוס"י רמח. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ל אות ד. מהרי"ל הל' יו"ט (ע' קסט).
מד. סעיף ב.
מה. סק"ב (דמותר אפילו אינו לאלתר).
מו. הלכה ה-ח (לענין תלישת פירות שבני יומן יפים יותר. וראה לעיל סי' תצה ס"ט שבמלאכות אלו אוסרים אפילו לא היה אפשר לעשותם מערב יו"ט).
מז. שאין מכשריה דוחים שבת אפילו אם לא היה אפשר להכינם מערב שבת, כדלעיל סי' שלא ס"ז וש"נ.
מח. (טו, ב) ד"ה דרש (וראה לעיל סי' תצה קו"א ריש ס"ק ה, דלא קיי"ל כוותיה בזה). ועד"ז היה אפשר לומר לדעת הט"ז גם לענין מלאכת אוכל נפש (בורר).
מט. ד"ה גרסינן.
נ. שמדבריו (משא"כ בבורר שאפשר מערב יו"ט) לא נתברר, אם הכוונה שכ"ה תמיד בבורר או רק כשהיה אפשר.
נא. שבת קלד, א.
נב. סק"ה. וכדלקמן בפנים סוס"ז.
נג. לדעת רש"י כח, ב ד"ה הלכה, וב"ח סד"ה אין מסננין (אבל במ"א ס"ק ו חלק עליו, ולא התיר בזה אלא בשינוי. ונתבאר לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ה).
נד. אם אפשר לעשותן מערב יו"ט, וכדלעיל סי' תצה ס"ד.
נה. בשפוד שנעקב, וכדלעיל שם ס"א.
נו. בשפוד ארוך, וכדלעיל שם ס"ג.
נז. בטבילת כלים, וכדלעיל שם סט"ו.
נח. בדרכי משה סי' תקט אות ב (לענין הגעלה), וכדלעיל שם ס"י.
נט. פ"ב סי' יב. וכ"ה באור זרוע הל' יו"ט סי' שמה וסי' שנז (כדלקמן).
ס. ד"ה הלכה (לענין סכין) וד"ה ואחד (לענין גריפת תנור). וראה גם לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ה.
סא. אוצ"ל: לד, א (ד"ה ואין מתקנין).
סב. כח, ב (שעכ"פ לענין נפגמה ביו"ט, לא דמי דין מכשירי מילה בשבת לדין מכשירי אוכל נפש ביו"ט. וא"כ מסתבר שכ"ה גם לענין אנוס או לא ידע, דלא קיי"ל כר"ן וסיעתו אלא כרש"י וסיעתו).
סג. כדלעיל סי' שלא ס"ז.
סד. שבת (נג, א).
סה. שם קלד, ב ד"ה הלכה.
סו. לבוש וב"ח יו"ד סי' רסו. ראה ש"ך שם ס"ק ו.
סז. כדלעיל שם סוס"א.
סח. שאחר המילה יתירו חילול שבת מפני הסכנה, וכדלעיל שם.
סט. כדלעיל שם ס"א וס"ז.
ע. (נג, א) ד"ה ואינו כן.
עא. יו"ד סי' רסו ד"ה אין שוחקין.
עב. ולעיל סי' שלא ס"ז.
עג. כשאי אפשר לעשותה מערב יו"ט.
עד. שצויינו לעיל. וכן הוכיח לעיל סי' תצה ס"ק ה, דקיי"ל כוותייהו, דלא כר"ן וסיעתו.
עה. (יח, א), שהתיר בסתם בגריפת התנור, כשאי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו.
עו. פ"ג ה"י.
עז. פ"ד סי' ח.
עח. סי' תקז.
עט. שם (שדייק מלשון הרמב"ם שהתיר ולא חילק בין נפל ביו"ט לנפל בערב יו"ט). ודייק הרש"ל, שכל אלו לא חילקו, כי גם כשנפל קודם יו"ט ולא ידע מותר (דלא כהר"ן).
פ. דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו (ראה לעיל סי' תצה ס"ד וקו"א שם ס"ק ה, שבזה אסור אפילו היה אנוס בערב יו"ט. וראה רא"ש שם שפירש דמיירי לענין איסור טלטול הטיח שהוא מוקצה).
פא. רי"ף (טו, ב), ורא"ש פ"ג סי' יא, שרק מכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט מותר לעשותן ביו"ט לרבי יהודה (דהיינו שנפלו ביו"ט).
פב. הטור הביא מדברי הרא"ש, ובהם אנו דנים.
פג. שאין הרמב"ם מחלק בין נפל ביו"ט לבין נפל מערב יו"ט.
פד. ראה לעיל סי' תקט קו"א סק"ב (שהוכיח שהרמב"ם פוסק כרבנן). ואוצ"ל: כרבנן (שאסר מכשירין, וכאן שהתירו, אפשר דמיירי רק באיסור טלטול).
פה. ס"ב, שהתיר לברור לבו ביום, אפילו אינו לאלתר.
פו. (ט, ב) סוד"ה ומיהא (שמטעם זה אינו דומה לפקוח נפש בשבת שהיא דחויה ולא הותרה, כדלעיל סי' שכח סי"ג, וש"נ), לענין אוכל נפש (וראה לקמן בסמוך לענין מכשירי אוכל נפש).
פז. ראה תוס' שבת קלב, ב ד"ה האי. זבחים לג, ב ד"ה לענין. לעיל סי' תצח קו"א סק"ה.
פח. ראה גם לעיל סי' תצה סעי' ב-ג (שהתורה התירה כו' הותרו לגמרי). לקמן קו"א סק"ג.
פט. ראה ארץ צבי ח"א סי' סו. העו"ב תשפג ע' 79.
צ. ו, ב.
צא. הלכה ה. וכדלעיל סי' תצה ס"ז.
צב. כב, א (לענין מכשירין).
צג. ולדידן, ראה לעיל סי' תקט ס"א וס"ד, ולקמן סי' תקיד ס"ב (שאסרו מכשירין כשיכול לשאול מחברו בלא מלאכה).
צד. לשמש מטתו (רש"י). אלא דאנן לא קיי"ל בזה כרבי יהודה, כדלקמן סי' תקיד ס"ה.
צה. הראיה מכיבוי הנר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.