ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לותצוהשיחה ב153

153

שיחה ב

א. כתב הרמב"ם בסוף הל' כלאים: "כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים, ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית" (ועד"ז כתב בהל' כלי המקדש¹ ד"האבנט מפני שהוא שעטנז, אסור² לכהן הדיוט³ ללובשו אלא בשעת עבודה"). והראב"ד השיג⁴, מהא דאמרו בגמרא⁵ ש"במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר".

ועוד השיג הראב"ד⁶ על מ"ש הרמב"ם דלוקין רק "מפני האבנט שהוא כלאים" — "אטו חשן ואפוד מי לית בהו כלאים". וברדב"ז⁷ תי' ד"אבנט הי' מרוקם צמר ורך הי', אבל חשן ואפוד ארוגים היו ואפשר שהיו קשים ואינם כלאים", ולפי ביאור זה ברמב"ם⁸ נמצא דהרמב"ם והראב"ד פליגי אי יש דין כלאים רק באבנט⁹ או גם בעוד בגדי כהונה (דכהן גדול).

ויש לומר, שב' פלוגתות אלו בין הרמב"ם והראב"ד תלויות זב"ז:

הא דפליגי הרמב"ם והראב"ד אם הותרו כלאים בבגדי כהונה רק בשעת העבודה או כ"ז שהוא במקדש (אפילו שלא בשעת עבודה), הוי פלוגתא בגדר היתר כלאים בבגדי כהונה:

הרמב"ם כתב בפירוש שהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא ע"ד היתר כלאים בציצית, שזהו רק דיחוי¹⁰ (או היתר¹¹), והיינו דאיסור כלאים נדחה והותר¹¹ במקום מצות עשה דעבודת הכהונה¹², כמו

הערות

1. פ"ח הי"א.
2. בדפוסים הנפוצים, כאן היא התחלת הלכה י"ב. ובהר המורי' שם כ' שהיא טה"ד והוא המשך להלכה הקודמת. וכ"ה בהוצאת קאפח.
3. ראה כס"מ ועוד שם, דה"ה לכה"ג, ונקט הרמב"ם כהן הדיוט לאפוקי כה"ג ביוהכ"פ. ואכ"מ.
4. הל' כלאים שם. ועד"ז השיג בהל' כלי המקדש שם — "כל היום מותר במקדש".
5. יומא סט, א.
6. הל' כלאים שם.
7. לרמב"ם הל' כלאים שם [ומציין למ"ש בהל' כלי המקדש. וברדב"ז לפנינו שם (הל' כלי המקדש — נדפס ברמב"ם הוצאת שולזינגר. ועוד) ליתא]. וכן בשו"ת שלו ח"ה סי' אלף תע (לשונות הרמב"ם סי' צז). וראה פי' מהר"י קורקוס להל' כלי המקדש שם (נדפס ברמב"ם הוצאה הנ"ל). ועוד. וכבר שקו"ט במפרשים דביומא שם משמע דהאבנט קשה. וראה בעל המאור ור"ן לביצה יד, ב. השגות הראב"ד שם. ועוד. ואכ"מ.
8. משא"כ לשאר התירוצים (ראה תי' הב' ברדב"ז. כס"מ. ועוד) — דגם להרמב"ם יש כלאים בחשן ואפוד כו' דכהן גדול.
9. כבר העירו, דבכ"מ איתא שגם בכתונת היו כלאים (יל"ש צו רמז תקיג. וראה קה"ע לירושלמי יומא פ"ז ה"ג. ידי משה ורד"ל לויק"ר שם (פ"י, ו). אבל ראה יפה תואר שם). ואכ"מ.
10. ראה חי' הרמב"ן יבמות ד, ב ד"ה הא דקאמרינן. וראה לקו"ש חט"ז ע' 237 הערה 41. וש"נ.
11. כדעת ר"ת בתוד"ה תכלת מנחות מ, ב. ועוד. הובא ברמב"ן יבמות שם.
11. ראה בארוכה שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ד ס"א, שהרמב"ם ס"ל דכלאים בבגדי כהונה אישתרי לגמרי והוא היתר גמור (אלא שהוא רק בעידן עבודה), ומתרץ עפ"ז קושיות השאג"א (שבהערה הבאה) על שיטת הרמב"ם. ע"ש.
12. כן מוכח בשאגת ארי' (סי' כט), שכוונת הרמב"ם היא למ"ע דעבודה. ע"ש. ובכמה מפרשים כ' שכוונת הרמב"ם ב"שהיא מצות עשה" אינה לגוף העבודה, אלא למ"ע דלבישת בגדים לצורך עבודה (כלשונו בסהמ"צ מ"ע לג). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 39 עמודים.