ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח – ח"ד (סי' תנג-תסז)תנו שיעור כמות לישת המצות

תנו שיעור כמות לישת המצות

ובו ט' סעיפים

עיסה שיעור חלה

א אין ⁴⁸⁴ לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה ⁴⁸⁵ , דהיינו עשירית האיפה קמח ⁴⁸⁶ , לפי שכך שיערו חכמים, שהעסק שהאדם מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מידי חימוץ כשהיא גדולה יותר מעשרון, שאין הידים מספיקות להתעסק בה מתוך גדלה ⁴⁸⁷ .

ואפילו אם רוצה להתעסק בה כל כך בזריזות עד שמתחילת הלישה עד האפיה לא יהיה שהות כדי הילוך מיל, ונמצא שאף אם לא היה מתעסק בה כלל היתה מותרת, שבפחות מכדי הילוך מיל אינה באה לידי חימוץ. מכל מקום כיון שלכתחלה אסור להשהות העיסה אפילו רגע אחד בלא עסק כמו שיתבאר בסי' תנ"ט ⁴⁸⁸ , לפיכך אסור גם כן ללוש לכתחלה יותר מעשרון, שהרי העסק שיתעסק בעיסה זו הרי הוא כאלו אינו, כיון שאינו מועיל כלום להציל מחימוץ ⁴⁸⁹ :

ב וכמה הוא עשרון, כמו מ"ג ביצים וחומש ביצה ⁴⁹⁰ מביצים הבינוניות ⁴⁹¹ של ביצת תרנגולת ⁴⁹² .

וכיצד ישערנו, יקח כלי גדול וימלאנו מים על כל גדותיו, ויערה ממנו המים לתוך כלי אחר ריקן, ואחר כך יתן מ"ג ביצים בתוך הכלי שעירה ממנו המים, ואחר כך יחזור ויערה לתוכו את המים עד שיהיה מלא על כל גדותיו כבראשונה, והמים שנשארו הן הן כמו מ"ג ביצים ⁴⁹³ , ויוסיף עליהם עוד מעט מים כמו חומש ביצה ⁴⁹⁴ , ויקח כלי וימלאנו במים הללו, וכלי זה הוא עשרון האמור בתורה.

וימלאנו קמח בפיזור כדרך המוכרים ⁴⁹⁵ . דהיינו שלא ידחוק הקמח בתוכו, שאז הוא מחזיק יותר מעשרון קמח ⁴⁹⁶ , אלא יכניסנו לתוכו ברפוי.

ולא יגדוש הקמח על גבי הכלי, אלא ימלאנו בשוה עם שפתו כדרך שמילא אותו במים הללו, שלא היה בהם גודש ⁴⁹⁷ :

ג וטוב לצמצם בעשרון זה שהוא מודד בה קמח לפסח ⁴⁹⁸ , ולא יעשנו אלא כמו מ"ג ביצים ⁴⁹⁹ או פחות. ואם מודד הקמח בעשרון המדוד לחלה שהוא מחזיק עשרון בריוח, טוב שלא ימלאנו קצת.

במה דברים אמורים כשרוצה ללוש ב' עיסות או יותר, שהוא יכול להפריש חלה כשיצרף אותן יחד על דרך שיתבאר בסימן תנ"ז ⁵⁰⁰ .

אבל אם אינו רוצה ללוש אלא עיסה אחת, ואם יצמצם בה העשרון לא יוכל להפריש ממנה חלה בברכה, מחמת חשש ברכה לבטלה. ואף אם יצמצם בה כל כך עד שבודאי לא יהיה בה עשרון ותהא פטורה מן החלה, גם כן אינו נכון, שאסור לאדם לעשות עיסתו פחות מעשרון במתכוין כדי לפטרה מן החלה כמו שנתבאר ביו"ד סימן שכ"ד ⁵⁰¹ . לפיכך יש לו למדוד העשרון בריוח כדי שיוכל להפריש מעיסה זו בברכה בלי שום ספק ⁵⁰² , ואין בה חשש חימוץ מחמת מעט קמח שמוסיף על העשרון כשמודדו בריוח ⁵⁰³ :

זהירות בנתינת הקמח

ד יש ליזהר לכתחלה, לאחר שנתן הקמח בתוך המדה או בתוך העריבה, שלא ידחוק אותו בידים או בדבר אחר. לפי שכשהקמח הוא דחוק ומקובץ אינו נילוש יפה, שאין המים נכנסין לשם יפה, ונשאר קצת קמח בתוך העיסה, והוא בא לידי חימוץ כשיעשו תבשיל מהעיסה לאחר אפייתה ⁵⁰⁴ :

ה טוב ליזהר שלא להניח היד על הקמח שלא לצורך, שהיד מחממת קצת ⁵⁰⁵ כמו שנתבאר בסי' תנ"ה ⁵⁰⁶ :

ו כשנותן הקמח לתוך העריבה, או לתוך המדה ללישת המצות של מצוה, טוב שיאמר בפיו שעושה כן לשם מצה של מצוה ⁵⁰⁷ . וכן יאמר בשעת נתינת המים לקמח ⁵⁰⁸ , עיין בסי' תנ"ה ⁵⁰⁹ :

לישת עיסה גדולה

ז יש אומרים ⁵¹⁰ שלא אסרו חכמים לעשות עיסה גדולה מעשרון אלא בזמניהם, שהתנורים שלהם היו קטנים ובקל מצטננים, ויש לחוש שמא יצטרכו המצות לשהות זמן ארוך בתוך התנור או חוץ לתנור ויבואו לידי חימוץ. אבל בתנורים שלנו שהם גדולים אין לחוש לזה. לפיכך מותר לנו ללוש עיסה גדולה מעשרון, כפי מה שיש בני אדם העוזרים בתיקון המצות ועריכתם. וטוב הוא ללוש כל כך כדי שיהיו כל העוזרים כולם וכל הכלים שבידיהם עוסקים בבצק תמיד, ולא יחמיץ הבצק הדבוק בידיהם ובכלים שבידיהם:

ח ועל סברא זו סמכו העולם עכשיו שנהגו ללוש הרבה יותר מעשרון ⁵¹¹ , כפי שיש בני אדם העוזרים. ואין בנו כח למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו ⁵¹² .

אבל כל אדם יחמיר על עצמו כסברא הראשונה, כי כן עיקר. שאף אם יש לו הרבה עוזרים בתיקון המצות ועריכתם, וגם יש לו הרבה תנורים גדולים ניסוקים, סוף סוף בשעת לישת העיסה יש חשש חימוץ, שהרי אשה אחת לשה עיסה אחת ⁵¹³ , ואם העיסה גדולה מעשרון אין ידי האשה מספיקות להתעסק יפה בכולה שלא יצא חוץ לידה קצת ⁵¹⁴ .

ומכל מקום אם עבר ולש עיסה גדולה מעשרון ⁵¹⁵ , אפילו לש במזיד ⁵¹⁶ , מותרת באכילה. ואין לקנוס על שעבר על דברי חכמים, כיון שיש מתירין אפילו לכתחלה. ואין לחוש שמא נתחמצה בשעת הלישה, כיון שמתחלת הלישה עד שיתחילו העוזרים לערוך המצות אין שם שהות כדי הילוך מיל, ובפחות מכדי הילוך מיל אף אם לא היו מתעסקין בה כלל לא היתה באה לידי חימוץ, אע"פ שהיא גדולה מעשרון ⁵¹⁷ . אבל אם היה שם שהות כדי הילוך מיל טוב להחמיר ⁵¹⁸ לעצמו שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו ⁵¹⁹ :

כשהלישה היא ביום טוב

ט כשרוצה ללוש עיסה ביום טוב, יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב ⁵²⁰ , שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוה ⁵²¹ כמו שיתבאר בסי' תק"ו ⁵²² .

ואם לא מדד מערב יום טוב, יקח עשרון קמח באומד הדעת ⁵²³ , ולא ירבה על עשרון באומד דעתו מפני חשש חימוץ. אבל מותר לו לפחות מעשרון מטעם שיתבאר בסי' תנ"ז ⁵²⁴ .

ומכל מקום יותר טוב ללוש העיסה בב' פעמים, דהיינו שיקח יותר מחצי עשרון וילוש ממנו עיסה אחת, ואחר כך יחזור ויקח יותר מחצי עשרון קמח וילוש ממנו עוד עיסה אחת ⁵²⁵ , ויצרף ב' העיסות יחד על דרך שיתבאר בסימן תנ"ז ⁵²⁶ , ויפריש מהן חלה. וכשהוא עושה כן אף לכתחלה אין צריך למדוד הקמח מערב יום טוב ⁵²⁷ :

הערות

484. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) עיסה שיעור חלה (ס"א-ג). (ב) זהירות בנתינת הקמח (ס"ד-ו). (ג) לישת עיסה גדולה (ס"ז-ח). (ג) כשהלישה היא ביום טוב (ס"ט).
485. גמרא מימרא דרב דף מח, ע"א (אמר רב קבא מלוגנאה (קב של אותו מקום, רש"י) לפיסחא (שלא ללוש יותר, כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ, רש"י), וכן לחלה (בהך שיעור עיסה נמי כל ימות השנה להתחייב בחלה, רש"י)). טור ושו"ע ס"א (אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה). והיינו שהסאה היא ו' קבין, והאיפה היא ג' סאין, שהם י"ח קבין, ועשירית האיפה הוא קרוב לשני קבין, שהוא שיעור חלה. אמנם הקבא מלוגנאה הוא גדול יותר, שהוא עשירית האיפה.
486. שו"ת ה רשב"א ח"א סי' תסה (אין לך בו אלא חמשת רבעים קמח שבשיעור העומר אמרה תורה, לא בשיעור קמח הבא מחמשת רבעים תבואה). טור ושו"ע שם (הוא המדה למלאותו מקמח). והיינו ששיעור חלה הוא (כאמור בגמרא מח, רע"ב) חמשת רבעי קב קמח (ציפוריים), שהן יותר משבעה רבעי קב קמח (מדבריים), שהן קרוב לשני קב קמח.
487. מה ר"ם בתשב"ץ סי' ק (מהר"ם ז"ל עומד בעצמו בשם כשמתקנין לו המצות, ואינו מניח ללוש כי אם מדה אחת לבד), ובהגהות מיימוניות פ"ה אות י (מהר"ם ... נזהר ללוש רק בשיעור חלה ולא יותר). רא"ש פ"ג סי' ו (שיערו שבזה השיעור מועיל עסק הידים אפילו כל היום, וביותר אין הידים מספיקות להתעסק בה מתוך גודלה). ר"ן פ"ב (י, ב) ד"ה אבל (איסורא בלישה משום חמוץ). לבוש ס"א (שאם ילושו אותו בשיעור גדול, לא יוכלו להתעסק בו כראוי, ויבא לידי חימוץ).
488. סעיף ט (לכתחלה אסור להניח העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד ... ואם הניחוהו בלא עסק כדי הילוך מיל הרי זה חמץ).
489. רא"ש שם (כתוב בשם ה"ר יונה, היכא דלש יותר מזה השיעור, חכמי צרפת ז"ל אוסרין העיסה, ונראה לי להתיר ... כיון שאפילו אם לא נתעסקו בה כלל אינה אסורה אלא עד מיל, זה העסק שמתעסקים בה, אף על פי שאין כדאי, לא גרע ממה שלא יתעסקו בה כלל, וכיון שאין שוהין בה יותר משיעור מיל מותר. מיהו לדעת הגאונים שאמרו שלכתחלה אין להניח העיסה רגע אחד בלא עסק, אם כן לכתחלה אין ללוש יותר מזה השיעור, עד כאן). ט"ז ס"ק ב (דהא שיעור חמץ אינו אלא כדי הילוך מיל, אפילו מונח בלא עסק. אלא לכתחלה חשו שמא לא יספיק בידו לכל הצורך לעיסה גדולה יותר מכשיעור, ויהיה כמו פנוי קצת מעסק, ואסור לכתחילה יותר מכשיעור).
490. עירובין פג, ב (והעומר עשירית האיפה הוא, מכאן אמרו ז' רבעים קמח ועוד חייבת בחלה), ורש"י שם (רבעי הקב, דהיינו ז' לוגין ועוד ביצה וחומשא), ותוס' שם ד"ה שבעת רבעים קמח (שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה, כמנין חלה יעלה). רש"י בשלח טז, לו (האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין והקב ארבעה לוגין והלוג שש ביצים, נמצא עשירית האיפה ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה, והוא שיעור לחלה ולמנחות). טור ושו"ע ס"א (שיעור חלה, שהיא מ"ג בצים וחומש ביצה בינונים, והוא עשרון). * ולענין שיעורו במידת ימינו, נתבאר ב"שיעורי תורה" ע' קסח-ט (ישער במשקל הקמח, ויפריש חלה בברכה מקמח משקל 1666.6 גרם ... וראוי לכל בעל נפש להחמיר עוד, להפריש חלה בלא ברכה ... 1250 גרם. אבל אין זה לעיכובא מצד הדין). והיינו כמבואר בהמשך דבריו, ששיעור רביעית הוא 86 גרם, ושיעור ביצה בינונית 57.6 גרם. יוצא אם כן ששיעור עשרון הוא (57.6X43.2=2488.32) קרוב ל-2500 גרם. אמנם משקל הקמח הוא לערך ב' שליש ממשקל המים. יוצא אם כן ששיעור העשרון קמח הוא 1666,6 גרם (שיעור חלה בברכה). ויש אומרים שקמח מפוזר ואינו דחוק הוא חצי ממשקל המים. יוצא אם כן ששיעור העשרון קמח הוא 1250 גרם (שיעור חלה בלא ברכה). ויתירה מזו הבאתי בקובץ יגדיל תורה (כח ע' קמב-ג, בשוה"ג), מה שנראה בכמה מקורות, שהשיעור הוא 1230 גרם. * וכבר נתבארה שיטת רבינו לקמן סי' תעב סי"ח (והערה קכד), והחילוק בין שיטתו קודם חזרה (ששיעור הרביעית 172.8 גרם). לבין שיטתו אחר חזרה (ששיעור הרביעית הוא לערך 108.8 גרם). וכן נתבאר לקמן שם, אשר שיעור זה לערך, או מעט יותר מזה, נתקבל אצל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ואצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. וכיון ששיעור עשירית האיפה בנוי על שיעור הכביצה והרביעית (ששיעורה כביצה ומחצה). אם כן לכאורה עלינו לומר, שבמדה שמגדילים את הרביעית ואת הכביצה (כדלקמן סי' תפו ס"א, סוף הערה יג), במדה זו מגדילים גם את שיעור עשירית האיפה. ועוד יש לדון בזה.
491. כלים פי"ז מ"ו (כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית). טור ושו"ע שם (מ"ג בצים וחומש ביצה בינונים).
492. יומא פ, א (ואיזה זה ביצת תרנגולת). רמב"ם הלכות שבת פ"ח ה"ה (וביצה האמורה בכל מקום היא ביצה בינונית של תרנגולין).
493. רוקח סי' עדר (ויקח מ"ד ביצים בינונים ויניחם בכלי שהורקו ממנו המים, ולוקח אותם המים שבכלי האחר ששפך בו ויתן בכלי שבו הביצים עד שיתמלא הכלי, ומה שנשאר בכלי אחר מן המים הוא מדת העומר שחייב בחלה). טור ושו"ע שם (וכן ישער אותה, ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר, ואחר כך יתן מ"ג ביצים ויחזיר בו המים שעירה ממנה, והמים שיותרו יתנם בכלי אחר, והכלי המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח).
494. כלומר שזהו שיעור עשרון האמור בתורה לענין חלה ומנחות. משא"כ לענין "קמח לפסח", "טוב לצמצם ... ולא יעשנו אלא כמו מ"ג ביצים", כדלקמן ס"ג. ולכן לא נזכרה בטור ושו"ע הוספה זו של "חומש ביצה" (כדלקמן הערה 16). וראה מראי מקומות וציונים.
495. מהרי"ל הל' אפיית המצות ע' ע (ימדוד בפיזור כדרך מודדין למכור). מ"א ס"ק ד (ימדוד בפיזור כדרך המוכרים).
496. תוס' מנחות נב, ב ד"ה חסרה (דכשמודדין במדה בפסח, או לצורך חלה, אין להכביד על הסלת, דאם כן נמצאת יתרה). ח"י ס"ק ז (ועיין בתוס' ריש פרק כל המנחות באות מצה, שכתב דאין להכביד על הסולת במדה, דאם כן נמצא יתירה).
497. מרדכי רמז תקצח (מצאתי כתוב בשם ר"י בר אברהם שאין גודשין מדה של פסח). שו"ע שם (והמדה מחוקה ולא גדושה). ט"ז ס"ק א (כלי שלנו שהיא עצמה מחזקת שיעור חלה אין לגודשה, דלא ליהוי מוֹתרת). כלומר דלא ליהוי שיעורה גדול יותר מהצריך.
498. טור ושו"ע סי' תנז ס"א (שצריך לדקדק בשעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חימוץ, ומוטב שימעט בה). לקמן שם ס"א (הואיל וצריך לצמצם בשיעור כל עיסה ועיסה שלא תהא גדולה משיעור חלה, ואם כן יש לחוש שמא מקצת העיסות לא היה בהן שיעור חלה).
499. טור ושו"ע כאן ס"א (יתן מ"ג ביצים ... והכלי המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח). ונתבאר לעיל (הערה 11).
500. סעיף ב (כיצד יעשה, יפריש חלה אחת מכל שתי עיסות (או יותר), שיש להסתפק בהן שמא אין שיעור חלה בכל אחת ואחת בפני עצמו), וס"ו (יפריש חלה לאחר אפייה, מיד שיתן כל המצות לכלי אחד, והכלי מצרפן לשיעור חלה אף אם לא היה בכל עיסה בפני עצמה כשיעור, ומפריש חתיכה ממצה אחת על כל המצות שבכלי). וכן עדיף לעשות לכתחלה, כדאמרינן מח, ב (אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפיסחא (שלשת לוגין, לחומרא, לשומרו מן החימוץ, רש"י). אמר ליה אביי מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקא מפקע לה מחלה. אמר ליה דעבדן כר' אליעזר (דתניא) רבי אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה (לאחר אפייתן, רש"י)). וכן הוא המנהג כיום במאפיות המצות, אשר מדייקים שיהי' הקמח בכל עיסה מעט פחות מעשרון, ואחר האפיה מצרפין את המצות בכלי לשיעור הפרשת חלה, כדלקמן סי' תנז סי"א (הערה 52).
501. טור ושו"ע שם סי"ד (אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנו חיוב חלה). וכדאמרינן מח, ב (דאתי לידי קולא ... דקא מפקע לה מחלה). ירושלמי חלה רפ"ג (שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין). וכן הוא לקמן סי' תנז סי"ז (שאסור לאדם ללוש עיסתו פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה).
502. ס' התרומה סי' פב (בפסח אם עושה הרבה מצות, טוב לעשותן פחות מכשעור בודאי פן יחמיצו, ואי משום חלה מצרפן בכלי ... ואם אינו עושה רק מצה אחת, טוב יותר ללוש כמדת השעור בריוח, כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק, וגם יוכל לברך עליה. ואין חשש חמוץ משום פורתא דהוי טפי). ארחות חיים הל' חמץ ומצה ס"ק ק (אם לש רק מודיא אחת, אין לו לצמצם כל כך, שמא לא יהיה בה שיעור לברך, יברך ברכה לבטלה). לבוש רס"י תנז (מיהו אם אינו עושה רק עיסה אחת, טוב יותר שילוש כמות השיעור בריוח, כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק, וגם שיוכל לברך עליה. שאין חשש חימוץ כל כך משום פורתא דהוי טפי). ט"ז כאן ס"ק ב (ואם אינו לש אלא עיסה אחת, יעשה בריוח שיעור חלה, ואין כאן חימוץ משום האי פורתא).
503. ס' התרומה ולבוש וט"ז שם . וראה גם לקמן סי' תנח ס"ו (טוב שיקח עשרון מרווח, ויעשה ממנו ג' מצות ועוגה אחת), ומכל מקום אין בזה חשש חימוץ.
504. מהרי"ל הל' אפיית המצות ע' ע (לא ידחוק את הקמח באגן, דאז לא יהא נילש יפה, ולא יכנס המים בכל הקמח, וקצת נשאר יבש בכמה מקומות, ויחמץ במאכל בתבשיל). דרכי משה ס"ק ב (ומהרי"ל כתב דלא ידחוק הקמח תוך המדה, דאם כן לא נילוש יפה בכמה מקומות שלא יכנסו שם מים, ויתחמץ בתבשיל). רמ"א ס"א (ולא ידחק הקמח במדה, דאם כן לא ילוש יפה). מ"א ס"ק ה (ויבא הקמח לתבשיל ומתחמץ, כמ"ש סוס"י תנ"ט). וכדלקמן סי' תנט סכ"ה (אין להוסיף קמח לתוך הלישה ... לפי שהקמח שמוסיפין יש לחוש בו שמא אין כולו נילוש ונגבל יפה עד שיהיה כולו בצק, אלא נשאר ממנו מעט קמח בעין בתוך העיסה ... ויש לחוש שמא יבא לתוך התבשיל בפסח ויתחמץ).
505. מהרי"ל שם ע' עא (וכ"כ רא"ם, דאין להכביד ידו על הסולת). דרכי משה ס"ק ב (ומהרי"ל כתב ... וכן כתב רבי אליעזר ממיץ, דאין להניח ידו על הקמח). מ"א ס"ק ד (לא יניח ידו על הקמח (מהרי"ל. דרכי משה).
506. סעיף יז (שהיד מחממת מעט). וראה גם לקמן סי' תנט ס"ט (היד מחממת את הבצק וממהר להחמיץ (ולכך יש ליזהר שלא להניח היד על הבצק שלא לצורך), עיין סי' תנ"ו).
507. מהרי"ל הלכות אפיית המצות ע' סד (אמר מהר"י סג"ל תהי אשה לשה בזריזות. וצריך לומר בפה לשם מצת מצוה, דברי הר"ח, הן בעשיית המצות של מצוה, הן בשאיבת מימן, הן בנותן מים תוך הקמח, כי המים והקמח נחשבים כאחד). דרכי משה ס"ק ב (עוד כתב מהרי"ל דצריך לומר בפה בנתינת קמח ללוש שעושה לשם מצות של מצוה). מטה משה סי' תקעז (וצריך לומר לשם מצת מצוה, הן בעשית המצות של מצות, הן בשאיבת מימן, הן במדידות קמח, הן בנותן מים תוך הקמח). רמ"א שם (וטוב לומר בשעת נתינת הקמח למדה, שעושה לשם מצוה). והטעם דלא סגי במחשבה, כעין מה שנתבאר לעיל סי' לב סל"א (ויש להסתפק בכל מקום שצריך לשמה, אם די במחשבה שיחשוב בלבו שעושה דבר זה לשם מה שצריך לעשותו ... או אם צריך להוציא כן בשפתיו ולא די במחשבה לבד, וספק של תורה להחמיר). וגם כאן השימור הוא מן התורה, כדלעיל סי' תנח סי"א (וספק של תורה להחמיר). ולכן צריך לאמר בפה. כמבואר בהערות לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן רס"י תס (ולכאורה גם לענין שצריך שיאמר בפיו, כמ"ש לעיל בסי' ל"ב סעיף ל"א, וספק של תורה להחמיר, וצריך כו' עיי"ש. ועי' סי' י"א ס"ג עיי"ש). והיינו כמבואר גם לעיל סי' י"א ס"ג (וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקא, דהיינו שיאמר בתחלת הטוויה והשזירה שהוא עושה כן לשם ציצית). וראה גם לעיל סי' תנה סכ"א (והערה 106). קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' צג.
508. מהרי"ל שם. מטה משה שם. ח"י ס"ק ח (וכן בשעת נתינת מים לקמח). וראה לעיל סי' תנג סי"ד (הערה 112), שאנו נוהגים כן בכל המצות, כיון שבזמנינו אין מבדילים כל כך, בין המצות שאופים לכל ימי הפסח, לבין המצות מצוה של ליל הסדר.
509. סעיף כא (ואומרים בשעת השאיבה, הריני שואב לשם מצת מצוה).
510. רוקח סי' עדר (ונראה כפי שיהיה לו בני אדם שיעזרוהו ילוש אם מעט ואם הרבה). ראבי"ה סי' תצב (ע' 117) (ורבי יצחק ברבי יהודה פסק הני מילי בתנוריהן שהיו קטנים, ואיכא למיחש לחימוץ, שהיו צריכין בכל עיסה ועיסה לחממו, אבל לנו שיש תנורין גדולים עדיף טפי שילוש הרבה ביחד, ויהיו עסוקין בעיסה תמיד שלא תבוא לידי חימוץ). הובא בטור (וכתב ה"ר יצחק ב"ר יהודה שזו המדה היא דוקא לראשונים שתנוריהם היו קטנים, ואיכא למיחש בכל עיסה לחממו, אבל תנורים שלנו שהן גדולים, עדיף טפי שילוש הרבה ביחד, ויהו עסוקים בעיסה תמיד, שלא תבא לידי חימוץ. ולא הודו לו חביריו). ב"י ד"ה וכתב ה"ר יצחק בר יהודה (ז"ל המרדכי ... והגהות מיימון ... דברי ראבי"ה והרוקח ושאר גדולי אשכנז). הגהות מיימוניות פ"ה אות י (ומה שאנו נוהגים לכתחילה ללוש עיסה גדולה יותר משיעור זה, אנו סומכין על דברי ראבי"ה ובעל הרוקח ושאר גאוני אשכנז, שהתירו ללוש עיסה גדולה לפי מה שיש לו מסייעין, ויותר טוב ללוש כך שיהיו כולם וכל הכלים עסוקים בבצק, ממה שיהיו מקצתן פנוין, ויתחיל הבצק הדבק בהן ובידיהן להחמיץ).
511. הגהות מיימוניות שם. הובא בב"י שם.
512. מ"א ס"ק ו (והעולם נוהגין אף לכתחלה להקל, ואין כח למחות בידם, דיש מתירין).
513. פסקי ריא"ז פ"ג ה"ג אות ב. שלטי הגבורים פ"ג טו, ב אות ב (ונראה בעיני שאפילו הרבה נשים שאופות בהרבה תנורים אסור להן בפסח ללוש בבת אחת יותר משיעור חלה). הובא בכנסת הגדולה הגה"ט. ב"י ד"ה כתב רבנו ירוחם (ומיהו לכתחלה יש לכל בעל נפש ליזהר שלא ללוש יותר מעשרון, אפילו בתנור גדול, ואפילו יש הרבה בני אדם עוזרים). ב"ח ס"ג ד"ה ומ"ש ולא הודו לו (ולפע"ד עוזרים רבים אינם מצילים אלא בשעת עשיית המצות לאחר לישה, אבל האשה שלשה יחידית אין ידיה מספיקות להתעסק בעיסה בכולה שלא יצא חוץ לידיה קצת, ואיכא חשש חימוץ). ס' הזכרונות (ואני המחבר ראיתי נוהגים בעלי נפש באשכנז ללוש כדי שיעור חלה לבד, אפילו בתנורים גדולים ... ואפילו יש הרבה בני אדם עוזרין). מ"א ס"ק א (אפילו אופה בהרבה תנורים, שאין יכולין להתעסק בו יפה (שלטי גבורים. זכרונות דף כד. כנסת הגדולה).
514. רא"ש פ"ג סי' ו (אין הידים מספיקות להתעסק בה מתוך גודלה). הובא ב ב"י ד"ה וכתב ה"ר יונה. וכדלעיל ס"א.
515. רא"ש שם (ונהי שהחמירו חכמים שלא ללוש אלא עשרון אחד, מכל מקום היאך עלה על דעתם לאסור בדיעבד). טור ושו"ע ס"ב (אם לש יותר משיעור זה מותר בדיעבד).
516. ב"י ד"ה כתב רבנו ירוחם (לי נראה דאפילו עשאתו במזיד נמי שרי, כיון דאיכא דשרי אפילו לכתחלה). ח"י ס"ק ט (וכתב הב"י דאפילו עבר במזיד ולש יותר אין לאסור בדיעבד, כי יש מתירין אפילו לכתחלה).
517. רא"ש שם (כתוב בשם ה"ר יונה ... וכיון שאין שוהין בה יותר משיעור מיל מותר), הובא ב ב"י שם, בשם הרב רבנו [ יונה ] שם. מ"א ס"ק ו (דאע"ג שאין העסק מועיל בה, מכל מקום אין שוהין בה שיעור מיל ... קודם שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכה).
518. ב"ח סי' תנט ס"ג ד"ה כתב בשלטי הגבורים (ולמ"ש בסימן תנ"ו דאם העיסה גדולה, ויחיד או יחידה לשה אותו אינו יכול להצילו מן החימוץ בשעת לישה, ואם כן להר"ן אם מתחלת הלישה עד גמר הלישה הוי שיעור מיל הבצק אסור, שכבר בא לידי חימוץ קודם שיצילוהו העוזרים בשעת עריכה. והכי נקטינן). מ"א ס"ק ו (ואם שהו בה שיעור מיל קודם שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכה אסור (ב"ח סי' תנ"ט). ויש להחמיר). פר"ח סי' תנט ס"ב (וכבר כתבתי בסימן תנ"ו סעיף ב', שכל שלשו העיסה יותר מכשיעור, כל ששוהין בעסק העיסה יותר משיעור מיל הוי חמץ). [ציונים אלו נסמנו על הגליון בתחלת הסעיף, ונראה ששייכים לכאן].
519. דאף שבתחלה הביא הרא"ש דברי רבינו יונה (כיון שאפי' אם לא נתעסקו בה כלל אינה אסורה אלא עד מיל זה העסק שמתעסקים בה אף על פי שאין כדאי לא גרע ממה שלא יתעסקו בה כלל. וכיון שאין שוהין בה יותר משיעור מיל מותר). שלפי זה יש לאסור אם שהו בה יותר משיעור מיל. מכל מקום כותב אחר כך הרא"ש בדעת עצמו (ותמיהני על מי שעלה על דעתו לאסור ... ונהי שהחמירו חכמים שלא ללוש אלא עשרון אחד, מכל מקום היאך עלה על דעתם לאסור בדיעבד). שלפי זה יש להתיר בכל אופן, אף אם הלישה נמשכת יותר משיעור מיל. ובודאי שכן דעת המתירים בתנורים גדולים ועוזרים רבים. שמטעם זה התיר הב"י בדיעבד בכל אופן (דאפילו עשאתו במזיד נמי שרי, כיון דאיכא דשרי אפילו לכתחלה). ולכן עכ"פ אם אי אפשר לו, יכול להתיר בכל אופן. וראה מראי מקומות וציונים.
520. ראבי"ה סי' תשעא (ומנהג כשר למדוד מערב הפסח לצורך ליל שני של פסח כשאופין מצות). מרדכי ביצה רמז תרפו (כתב ראב"י העזרי מנהג כשר למדוד מערב פסח, לצורך ליל שני של פסח, כשאופין מצות). מהרי"ל הל' אפיית המצות ע' עב (ואותם שאופים בליל שני, צריכין למדוד הקמח בערב פסח). דרכי משה ס"ק ה (וכתב מהרי"ל דימדוד מערב יום טוב).
521. ביצה כט, א-ב (מר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה, כדי שתטול חלה בעין יפה. ושמואל אמר אסור ... שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן). רי"ף שם טז, א (וכן הילכתא). רמב"ם הל' יום טוב פ"ד הכ"ב (האשה לא תמוד קמח לעיסה). הגהות מיימוניות שם אות ש (וכן כתוב בתשובת הגאונים בשם ישיבה דפומבדיתא כשמואל, ואביי דהוא בתראה, וגם מפני שהיתה יכולה למדוד מאתמול ואין בזה פחיתות טעם ולא קלקול מאכל). ולענין פסח נתבאר בתוס' שם ד"ה שמואל (כן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות). הגהות סמ"ק מצוה קצד (ובליל יום טוב של פסח ... כיצד יעשה הרי למדוד אינו יכול). רבנו ירוחם נתיב ד ח"א ל, ד (ובפסח יש מתירים מאחר שהוא שיעור חלה ומתירין אותו. ויש אוסרים כי יכול לפחות השיעור כדי ללוש, ולהקיף הכל לתרום חלה, או למדוד מערב יום טוב. וכן נראה עיקר). טור ודעה הב' בשו"ע ס"ג (אעפ"י שאין מודדין קמח ביום טוב ללוש, ביום טוב של פסח שאין לשין עיסה גדולה מעשרון, מותר למדוד. ויש אוסרים). רמ"א ס"ג (והכי נהוג). ב"י סי' תקו עיין שם ד"ה ומ"ש רבנו והרי"ף (צריך לומר דבשיטת הרא"ש כתב כן, שהוא כתב דבפסח אפשר שדומה לנטילת חלה בעין יפה ... וכיון שהרי"ף והרמב"ם פסקו כשמואל דאסר, ממילא משמע דאפילו בפסח אסור למדוד לדידהו. והכי נקטינן).
522. סעיף א (אסור למדוד ביום טוב ... ואפילו מתכוין למצוה, כגון שמודד קמח לעיסתו כדי לידע שיעור חלה, לא ימדוד אלא יקח באומד הדעת, שהרי היה אפשר למדוד מערב יום טוב). ואף שנתבאר לעיל סי' שו סי"ח (אסור למדוד שום דבר בשבת ... ומותר למדוד מדידה של מצוה, כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה, או למדוד החור אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו להחדר הסמוך לו) (ראה הערות ובאורים תשלג ע' 51). מכל מקום קיי"ל לאסור מדידת הקמח ביום טוב, מהטעם המבואר כאן (יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב). ולקמן סי' תקו ס"א (שהרי היה אפשר למדוד מערב יום טוב). וכמובא לעיל מרבינו ירוחם (כי יכול לפחות השיעור ... או למדוד מערב יום טוב), ומהגהות מיימוניות (מפני שהיתה יכולה למדוד מאתמול, ואין בזה פחיתות טעם ולא קלקול מאכל). וכדלקמן סי' תצה ס"ה (מדברי סופרים כל מלאכה שהיה אפשר לו לעשותה מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם היתה נעשית מבעוד יום, אפילו שכח ולא עשאה או שהיה טרוד ולא היה לו פנאי לעשותה, מכל מקום כיון שלא היה אנוס בדבר אסור לעשותה ביום טוב). וכאן נוסף הטעם דלקמן בסמוך (מותר לו לפחות מעשרון), ואם כן אינה ממש מדידה של מצוה. ואפשר יש חילוק בין אם המדידה עצמה היא מצוה (כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה, או למדוד החור אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו להחדר הסמוך לו), אלא שהמדידה היא לצורך דבר מצוה, דהיינו כדי שיהי' בו שיעור שיוכל לקיים בה אחר כך מצות הפרשת חלה.
523. תוס' ביצה שם (ולא ימדוד במדה שעשה למדוד בחול בצמצום, אלא יפחות או יוסיף אם המדה קטנה). טור ודעה הב' בשו"ע (יקח באומד הדעת).
524. סעיף יז (אף על פי שאסור לאדם ללוש עיסתו פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה, מכל מקום ביום טוב של פסח התירו לעשות כן).
525. הגהות סמ"ק מצוה קצד אות כד (ובליל יום טוב של פסח ... כיצד יעשה ... ילוש אותם בשתי פעמים, ובכל פעם ופעם ישים יותר מחצי מדה). הגהות מיימוניות (קושטא) הל' יום טוב פ"ד הכ"ב (ובליל יום טוב של פסח ... לא ימדוד אותם אלא ילוש אותם בשני פעמים, ובכל פעם ישים יותר מן חצי מדה). הובא ב ב"י סוף הסימן. פר"ח סוס"י תנז בשם הרמב"ם הל' ביכורים פ"ח הי"א (היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה), שפסק כרבי עקיבא בחלה פ"ב מ"ג (מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. ור' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים). וביאר בפר"ח שם (ומה שכתב [ברמ"א סוס"י תנז] כדי לפטור עצמו מן החלה [שהיא ההלכה שהובאה לעיל "מותר לו לפחות מעשרון] ... אין לנו אלא כמו שכתב הרמב"ם בחיבורו דיעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין קבין. ולפי זה אפילו תימא שביום טוב של פסח מודה רבי עקיבא שיעשנה קבין קבין, מכל מקום אחר האפייה יצרפה לחלה, ואינו יכול לפטור עצמו מן החלה כמו שכתב מור"ם ז"ל דליתא, ודוק). והיינו שאף לפי מה שהובא לעיל, שבאופן זה מותר לו לפחות מעשרון, מכל מקום עדיף "ללוש העיסה בב' פעמים", ויצרפם אחר כך בכלי להפריש מהן חלה.
526. לקמן סי' תנז נתבארו ב' אופני הפרשת חלה, על ידי צירוף ב' עיסות שאין בכל אחת שיעור חלה: (א) נתבארה בס"ב (כיצד יעשה, יפריש חלה אחת מכל שתי עיסות ... שיקח שתי עיסות (או יותר) וידבק קצותם זו בזו עד שיהיו נושכות ... ועל ידי כן נחשבות כעיסה אחת, ומצרפות לשיעור חלה, ויפריש מאחד מהן חלה אחת). (ב) נתבארה בס"ו (יפריש חלה לאחר אפייה, מיד שיתן כל המצות לכלי אחד, והכלי מצרפן לשיעור חלה אף אם לא היה בכל עיסה בפני עצמה כשיעור, ומפריש חתיכה ממצה אחת על כל המצות שבכלי). אמנם כאן מיירי שהוא לש ביום טוב של פסח, ואם כן אי אפשר באופן הראשון הנ"ל, כדלקמן שם סי"ז (שאם ילוש כשיעור ויפריש ממנה חלה, אין לחלה זו תקנה בזמן הזה שאין מאכילין אותה לכהנים ... ואם כן אסור לאפותה ביום טוב, כיון שאין באפייה זו צורך אוכל נפש. ולשורפה גם כן אינו יכול, שאין שורפין קדשים ביום טוב ... ואם יניחנה כך כשהיא עיסה עד מוצאי יום טוב ואז ישרפנה, יש לחוש שמא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא). ואם כן הכוונה לכאורה לאופן השני הנ"ל. וכמובא לעיל מהפר"ח שם (שיעשנה קבין קבין ... אחר האפייה יצרפה לחלה). ואוצ"ל: "ויצרף המצות מב' העיסות". וראה דובר שלום ע' רט.
527. שבאופן זה עדיף לעשות אף כשלש קודם יום טוב, כדלעיל ס"ג (וטוב לצמצם בעשרון זה שהוא מודד בה קמח לפסח, ולא יעשנו אלא כמו מ"ג ביצים ... שהוא יכול להפריש חלה כשיצרף אותן יחד ... שאסור לאדם לעשות עיסתו פחות מעשרון במתכוין כדי לפטרה מן החלה). וכאן שרוצה ללוש ביום טוב, נוסף עוד טעם לעשות כן, כיון שאסור למדוד ביום טוב, והוצרך ללוש כל עיסה פחות משיעור חלה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 38 עמודים.