ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כה דיני תפילין בפרטות

כה דיני תפילין בפרטות

הלכות תפילין

ובו מ"ב סעיפים

הקדמת ציצית לתפילין

א ואחר ¹ שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד², כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה ³ , שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו, שהוא אומר וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים ⁴ :

ב המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד, יזהרו לכתחלה שלא יניחו כיס התפילין למעלה מן הטלית, כדי שלא יפגע בהתפילין קודם שיפגע בהטלית ויצטרך להעביר על המצות כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין ⁵ , שהרי מצות ציצית היא תדירה, שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב, ותפילין אינן נוהגין בשבת ויום טוב⁶, ותדיר קודם לשאינו תדיר⁷:

ג ואם לא נזהר בזה והניח כיס התפילין למעלה מן הטלית, אעפ"כ יתעטף תחלה בהטלית קודם שיניח תפילין, ואין זה כמעביר על המצות, כיון שהתפילין הם מכוסים ומונחים עדיין בתוך כיסם⁸. אבל אם התפילין הם בגלוי ומונחין בלא כיסן למעלה מן הטלית, אסור להעביר על המצוה שנזדמנה לידו, וצריך שיניח התפילין קודם עטיפת הטלית ⁹ :

ד וכן אם תפילין מזומנים בידו, ואין מזומן עדיין לפניו הטלית, אין צריך להמתין על הטלית כדי להקדימו להנחת תפילין, אלא יניח תפילין מיד, וכשיביאו לו טלית יתעטף בו¹⁰, מפני שאין משהין את המצוה אע"פ שיש לומר שיעשה אחר כך המצוה יותר מן המובחר, מצוה בשעתה חביבה¹¹:

ה ויש אומרים¹², שהנחת תפילין צריך להקדים לעטיפת הציצית, מפני שהתפילין יש בהם קדושה יתירה וקיבול עול מלכות שמים¹³:

ו והרוצה לצאת ידי כולם, ילבוש טלית קטן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, ואחר כך יניח התפילין מיד, גם כן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, ואז ילך לבית הכנסת לבוש בציצית ומוכתר בתפילין, כמבואר הטעם בזוהר, ושם בבית הכנסת יתעטף בטלית גדול ¹⁴ . ואף אם נזדמן לידו הטלית גדול בעודו בביתו קודם שהניח תפילין, אין צריך להתעטף בו בביתו, ואינו כמעביר על המצוה שנזדמנה לידו, כיון שאין בדעתו כלל ללובשו כאן¹⁵:

ז והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול בביתו קודם הנחת התפילין, ואחר כך מניח תפילין והולך לבית הכנסת¹⁶. ובמקומות שנכרים מצויים ברחוב, אין מתעטפים בטלית גדול עד בואו לחצר בית הכנסת¹⁷:

ח אע"פ שמדינא דגמרא מותר לילך בתפילין מגולין במבואות המטונפות, אפילו יש שם טינוף להדיא. מכל מקום, אם יודע בודאי שילך דרך מבואות המטונפות, לא יניח תפילין עד בואו לחצר בית הכנסת, ושם יניח תפילין קודם כניסתו לבית הכנסת, לקיים דברי הזוהר ¹⁸ . ויש נוהגין להניח תפילין בבית, ולכסותם בשעת הליכה במבואות המטונפות. וכן נכון¹⁹:

ט הרא"ש ז"ל היה מברך ברכות השחר עד עוטר ישראל בתפארה, והיה מניח תפילין ואחר כך מברך עוטר ישראל בתפארה, כדי ליתן שבח והודיה בברכה זו גם על התפילין שהם נקראים פאר, שנאמר פארך חבוש עליך²⁰:

י אם אחד התקשר את עצמו בקנס לילך לאמירת תהלים קודם אור הבוקר, ואחר כך רוצה לחזור בו מפני שאינו יכול לילך לבית הכנסת מלובש בציצית ותפילין, הרשות בידו לחזור בו, ופטור מקנס²¹. ומכל מקום צריך התרה לנדרו (עיין ביו"ד סי' רל"ב²² וסי' רי"ג):

כוונת הנחת תפילין

יא יכוין בהנחת התפילין ²³ , שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו²⁴ שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים ²⁵ , ולהניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח ²⁶ , כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך ²⁷ , ועל ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא יתברך וימעיט הנאותיו²⁸:

הקדמת תפילין של יד, והברכה על שניהם

יב בתחילה יניח תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש²⁹.

ואם פגע בשל ראש תחילה, יעבור על אותה מצוה ויניח של יד תחלה³⁰, כיון שקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שהרי בתחילה נאמר וקשרתם לאות על ידך ואחר כך והיו לטוטפות וגו', לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה בזה ³¹ :

יג תפילין של יד ותפילין של ראש אינן מצוה אחת, אלא הן ב' מצות שאין מעכבות זו את זו, כמו שיתבאר בסימן כ"ו ³² , ולפיכך כל אחת ואחת טעונה ברכה בפני עצמה³³. ומפני שאסור לברך ברכה שאינה צריכה, אם אפשר לפטור את עצמו בברכה אחת אין לברך ב' ברכות ³⁴ , ולפיכך תקנו חכמים שיסמוך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד בלי שום הפסק דיבור בינתיים, כדי שתעלה הברכה שיברך על של יד גם לתפילין של ראש³⁵:

יד ותקנו חכמים לברך עוד ברכה אחרת על תפילין של ראש³⁶, לפי שהיא חשובה והיא עיקר המצוה, ויש בה יותר קדושה ³⁷ , שיש בה ד' בתים ³⁸ והשי"ן³⁹, לכן מפני חשיבותה קבעה ברכה לעצמה⁴⁰:

טו נוסח ברכת תפילין של יד : אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין , ונוסח ברכת תפילין של ראש: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין ⁴¹ .

ויאמר לְהָנִיחַ⁴² בקמץ הה"א, ולא בפתח, שהוא לשון עזיבה⁴³, כמו שכתוב⁴⁴ אחיכם האחד הניחו אתי.

תְּפִלִּין הלמ"ד בדגש, להורות על חסרון למ"ד השניה, לפי שהתפילין הוא לשון פלילה⁴⁵ והוכחה, שהתפילין הן עדות והוכחה שהשכינה שורה עלינו, כמ"ש⁴⁶ וראו כל עמי הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליך, ודרשו חכמים⁴⁷ אלו תפילין שבראש⁴⁸:

טז יאמר על מִצְוַת , בפתח תחת הוא"ו, שהוא לשון יחיד, ולא יאמר בחולם, שהוא לשון רבים, שהרי לא נתקנה ברכה זו אלא לתפילין של ראש בלבד ⁴⁹ , כמו שיתבאר בסימן כ"ו⁵⁰:

יז כל ברכות המצות צריך לברך אותן קודם התחלת עשיית המצוה ⁵¹ , לפיכך על תפילין של יד יברך אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה, שקשירתה זו היא התחלת עשייתה⁵². ועל תפילין של ראש יברך אחר הנחה על הראש קודם שיהדקנה היטיב על ראשו, שההידוק הוא התחלת עשייתה⁵³. אבל לא יברך קודם הנחה על הקיבורת או על הראש, מפני שצריך לקרב הברכה לעשיית המצוה ולסומכן זו לזו בכל מה דאפשר⁵⁴:

יח כבר ⁵⁵ ביארנו⁵⁶ שאסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ואם הפסיק אזי אין ברכת תפילין של יד עולה לתפילין של ראש ⁵⁷ , וצריך לברך על תפילין של ראש ב' ברכות, להניח תפילין ועל מצות תפילין⁵⁸:

יט במה דברים אמורים, כשדיבר מענינים שאינם לצורך הנחת תפילין. אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת התפילין, אין זה הפסק, ואין צריך לברך על תפילין של ראש, אלא על מצות תפילין בלבד⁵⁹:

כ אבל לכתחלה אסור להפסיק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש אפילו בדברים שהן לצורך הנחת תפילין, אלא אם כן אי אפשר בענין אחר⁶⁰. ואפילו לקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפילין של יד לתפילין של ראש⁶¹:

כא אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יפסיק לענות עם הצבור⁶², אלא שותק ושומע ומכוין למה שהציבור אומרים ⁶³ , כמו שיתבאר הטעם בסימן (ק"ט) [ק"ד]⁶⁴. ואם פסק וענה, הוי הפסק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש⁶⁵, וצריך לברך על תפילין של ראש ב' ברכות⁶⁶:

כב אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו במקום שאין גורם לברך ב' ברכות על תפילין של ראש, כגון אותם המניחין תפילין בחול המועד בלא ברכה⁶⁷, וכן המניחין תפילין דרבינו תם⁶⁸, צריכים לתכוף ולסמוך תפילין של יד לתפילין של ראש בלי שום הפסק שיחה בינתיים⁶⁹, שנאמר⁷⁰ והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, ולא נאמר והיו לזכרון בין עיניך, אלא משמע ששתיהם נחשבים להוי' ועשיה אחת, מחמת שצריך לתוכפן זו אחר זו בלא שום הפסק⁷¹.

אבל מכל מקום מותר לענות קדיש וקדושה וברכו ואמן על כל הברכות בין תפילין של יד לתפילין של ראש בתפילין דרבינו תם, או בחול המועד מי שאינו מברך עליהם, כיון שאינו גורם לברך ברכה שאינה צריכה על תפילין של ראש⁷²:

כג ויש אומרים⁷³ שלעולם אין תפילין של ראש טעונה ב' ברכות, כי אם ברכה אחת, כשאר כל המצות, ולא נתקנה ברכת על מצות תפילין לתפילין של ראש אלא אם כן הפסיק בדיבור בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, אבל אם לא הפסיק בינתיים, אזי עולה ברכת להניח תפילין שבירך על תפילין של יד גם לתפילין של ראש.

והמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה ⁷⁴ . ומכל מקום לרווחא דמלתא, טוב לומר אחר ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד⁷⁵, שכן צריך לומר אחר כל ברכה לבטלה⁷⁶, כמו שיתבאר בסי' ר"ו⁷⁷. וכן אם הוא מברך ב' ברכות על תפילין של ראש, כגון שהשיח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, יאמר אחר ברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלפי סברא האחרונה שנתבאר בסמוך היתה ברכה ראשונה לבטלה⁷⁸.

ובעת שמברך ברכה ראשונה על תפילין של ראש שהיא ברכת להניח תפילין, טוב למשמש בתפילין של יד בשעת ברכה⁷⁹, משום שהמשמוש הוא חשוב כאלו מניחה עכשיו על הקיבורת, ועל זה שייך לברך להניח תפילין ⁸⁰ :

כד כבר ביארנו⁸¹ דברכת להניח תפילין עולה גם כן לשל ראש, על כן יש למעט ההפסק ביניהם בכל מה דאפשר. ולכן לא יכרוך הרצועה סביב הזרוע עד לאחר שיניח תפילין של ראש, כיון שכריכה זו אינה רק מנהג בעלמא, ואינה בכלל המצוה, על כן טוב לאחר אותה⁸². והאר"י ז"ל היה נוהג לכרוך כריכה זו קודם הנחת תפילין של ראש, מפני שהוא סובר שכריכה זו היא מכלל המצוה, ולפיכך אין זו הפסק כלל ⁸³ :

כה יש מי שאומר⁸⁴, שאסור להוציא את התפילין של ראש מהתיק עד שתהא התפילין של יד מונחת כבר על הקיבורת, מהטעם הידוע למשכילים:

כו ואף אם שתיהן מונחות לפניו חוץ לתיק, לא יתקן לפתוח את התפילין של ראש עד אחר הנחת תפילין של יד, דכשנוטל את התפילין של ראש בידו כדי לפתחה ואינה מניחה מיד, הרי הוא מעביר על המצוה⁸⁵:

הנחת התפילין על פי הפוסקים ועל פי קבלה

כז יש אומרים⁸⁶ שיניח התפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד, מטעם שנתבאר בזוהר⁸⁷. אבל במדינות אלו נוהגין להניח שתיהן מעומד ⁸⁸ (וירא שמים יוצא את כולם⁸⁹). ולכתחילה טוב לנהוג שתהא ההנחה על הקיבורת מיושב, והברכה והקשירה על הקיבורת יהיה מעומד ⁹⁰ , כמו שנתבאר בסי' ח'⁹¹, שכל ברכות המצות צריך לברך מעומד:

כח כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא, הלך אחר הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחריה. ומכל מקום אם בעלי הקבלה מחמירים, יש להחמיר גם כן, אבל אין אנו יכולים לכוף את הצבור להחמיר. וכן כל דבר שלא הוזכר כלל בגמרא ופוסקים, אע"פ שנזכר בקבלה, אין אנו יכולים לכוף את הצבור לנהוג כן ⁹² :

הפסק בתפילין

כט מי שחלץ את תפיליו והיה בדעתו שלא יחזור להניחן עד לאחר זמן מרובה⁹³, כמו ב' או ג' שעות⁹⁴, ואחר כך נמלך לחזור ולהניחן מיד, צריך לחזור ולברך עליהם. אבל אם בשעת חליצת התפילין היה דעתו לחזור ולהניחם מיד וחוזר ומניחן מיד, אין צריך לחזור ולברך עליהם, מפני שכבר נפטרו בברכה שבירך עליהם כשהניחן בפעם א'⁹⁵:

ל במה דברים אמורים, שלא עשה צרכיו בין חליצת התפילין להנחתן פעם ב'. אבל אם עשה צרכיו בינתיים, כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין⁹⁶, אם כן אינו מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד, ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שנייה, כאלו לא היה בדעתו כלל בשעת חליצתן לחזור ולהניחן מיד⁹⁷:

לא אם נשמטו התפילין ממקום הנחתן שיתבאר בסי' כ"ז⁹⁸, וממשמש בהן להחזירן למקומן, צריך לחזור ולברך עליהן, דכיון שנשמטו שלא מדעתו, אינו מועיל כלום מה שבדעתו לחזור ולהניחן על מקומן⁹⁹. ואם אינו מחזיר אלא אחד מהן, מברך כמי שאינו מניח אלא תפלה אחת¹⁰⁰, כמו שיתבאר בסי' כ"ו¹⁰¹. אבל אם הוא בעצמו הזיזן ממקומן, והיה בדעתו לחזור ולהניחן על מקומן מיד ומחזירן על מקומן מיד, אין צריך לחזור ולברך¹⁰²:

לב עכשיו נהגו העולם, שאפילו אם נשמטו התפילין ממקומן שלא בכוונה ומחזירן למקומן, אעפ"כ אין מברכין עליהם. ויש שנתנו טעם למנהגם¹⁰³, שלא הצריכו לחזור ולברך אלא בלובש תפילין כל היום ונשמטו ממקומן שלא בשעת התפלה, שלא היה דעתו עליהן כלל, אבל אנו שאין לובשין אותם אלא בשעת התפלה, ואז מסתמא אינו מסיח דעתו מהם, והוא מרגיש בשעה שנשמטין ממקומן¹⁰⁴, והוי ליה כמזיזן בעצמו ממקומן על מנת להחזירן מיד למקומן, שכבר נתבאר¹⁰⁵ דאינו צריך לחזור ולברך:

לג מי שהניח תפילין של יד על הקיבורת ובירך עליה, ואחר כך נפסק הקשר של תפילין של יד והוצרך לעשות קשר אחר, אמנם לא הסיח דעתו מהנחת התפילין, אין צריך לחזור ולברך על תפילין של יד¹⁰⁶, בין שנפסק הקשר קודם שהידק התפילין של יד על הקיבורת, בין אחר ההידוק קודם שהידק את התפילין של ראש על ראשו, דכיון שהברכה שבירך על תפילין של יד עולה גם כן לתפילין של ראש כמו שנתבאר¹⁰⁷, ואם כן כל זמן שלא הניח תפילין של ראש, עדיין הוא עסוק במצוה ששייכה לאותה ברכה, ומה שעשה הקשר של יד הוא גם כן מתיקון המצוה ששייכה לאותה ברכה, כי אי אפשר לו להניח תפילין של ראש קודם תפילין של יד, ועל כן הוא צריך לתקן התפילין של יד ואחר כך יניח שתיהן כראוי, ונמצא דבשעה שנפסק הקשר עדיין לא נגמרה המצוה ששייכה לאותה הברכה שבירך על תפילין של יד. לפיכך אינו דומה לנשמטו התפילין ממקומם דצריך לחזור ולברך כשמחזירן למקומן, דשם קודם שנשמטו ממקומן כבר נגמרה המצוה השייכה לברכה שבירך עליהם בתחילה, וכשמחזירן למקומן מקיים מצות תפילין פעם ב', ולכן צריך לחזור ולברך, אבל כאן, מה שמתקן הקשר וחוזר ומניח התפילין של יד כראוי, אינו מקיים מצות תפילין פעם ב', אלא גומר את המצוה השייכה לברכה שבירך בתחילה¹⁰⁸:

לד וכן הדין אם הותר ההידוק של תפילין של יד¹⁰⁹, ונשמט התפילין של יד ממקומה¹¹⁰ קודם שהידק את התפילין של ראש, אין צריך לחזור ולברך כשחוזר ומהדק את התפילין של יד על הקיבורת, מטעם שנתבאר.

אבל אם לאחר שהידק את התפילין של ראש על ראשו נפסק הקשר של תפילין של יד, אע"פ שלא נשמטה התפילין של יד ממקומה, או שהותר ההידוק של תפילין של יד אע"פ שלא נשמטה ממקומה, צריך לחזור ולברך בשעה שמהדק את התפילין של יד על הקיבורת ¹¹¹ :

תפילין שאולים וגזולים

לה מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חבירו¹¹².

ומן התורה אדם יוצא ידי חובתו אפילו בתפילין גזולין, אפילו עדיין לא נתייאשו הבעלים מהם, שאין התפילין צריכין להיות משלו דוקא. אבל חכמים פסלו תפילין גזולין ¹¹³ , כל זמן שהם ברשות הגזלן, אפילו כבר נתייאשו הבעלים מהם, מפני שהיא מצוה הבאה על ידי עבירה, והיא מאוסה לפני הקב"ה. ואם מניחן לא יברך עליהם¹¹⁴, כיון שאין כאן מצוה כלל¹¹⁵. ועל ברכה זו נאמר¹¹⁶ ובוצע ברך נאץ ה':

לו במה דברים אמורים, כשהן עדיין ברשות הגזלן. אבל אם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר, אם כבר נתייאשו הבעלים מהם, מותר לברך עליהם, כיון שכבר קנה אותם הלוקח על ידי יאוש ושינוי רשות, והרי הן כשלו ממש לכל דבר ¹¹⁷ , כמו שנתבאר בח"מ סי' שנ"ג סעי' ג' ¹¹⁸ ושנ"ו סעי' ג' ¹¹⁹ , אם כן לא נעשית המצוה על ידי עבירה, שהרי קודם עשייתה כבר היו התפילין קנויין ללוקח, ולא היה עליהן שם גזל¹²⁰:

חליצת התפילין

לז נהגו ¹²¹ העולם שלא לחלוץ התפילין עד לאחר שאמרו קדושת ובא לציון¹²². ויש מי שאומר¹²³ על דרך הקבלה שצריך להיות בהן ג' קדישים, ולכן אין לחולצם עד לאחר קדיש שלאחר קדושת ובא לציון. והאר"י ז"ל¹²⁴ לא היה חולץ עד לאחר על כן נקוה לך. ויש¹²⁵ שאין חולצים אותם עד לאחר קדיש יתום:

לח ביום שיש בו מילה, אין לחלוץ עד לאחר המילה¹²⁶:

לט ביום שיש בו קריאת התורה, והוא מקום שמחזירין הספר תורה להיכל אחר קדושת ובא לציון, נוהגין שלא לחולצן עד לאחר שהחזירו הספר תורה להיכל¹²⁷:

מ בחול המועד חולצין אותן קודם קריאת הלל, בעוד שהש"ץ מחזיר את התפלה. והש"ץ חולץ אחר הלל. ובחול המועד של סוכות, שיש שהות קודם ההלל בשעה שמוכרין האתרוג¹²⁸, גם הש"ץ יחלוץ קודם הלל¹²⁹:

מא בראש חודש, במקומות שאומרים במוסף קדושת כתר¹³⁰, חולצין קודם תפלת מוסף¹³¹ בלחש ¹³² אחר קדושת ובא לציון¹³³, לפי שאין ראוי להיות מוכתר בתפילין בשעה שאומר כתר יתנו לך¹³⁴. ואפילו במקומות שאין אומרים קדושת כתר במוסף, אף על פי כן נוהגין לחלצן קודם תפלת מוסף¹³⁵:

מב החולץ תפיליו קודם שהחזירו הספר תורה להיכל, לא יחלוץ בפני הספר תורה, אלא יהפך לצד אחר, דלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד רבו שאין (תלמיד) חולץ תפילין בפניו¹³⁶, מהטעם שיתבאר בסימן ל"ח סעיף י' ¹³⁷ :

הערות

1. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) הקדמת ציצית לתפילין (ס"א-י). (ב) כוונת הנחת תפילין (סי"א). (ג) הקדמת תפילין של יד, והברכה על שניהם (סי"ב-כו). (ד) הנחת התפילין על פי הפוסקים ועל פי קבלה (סכ"ז-ח). (ה) הפסק בתפילין (סכ"ט-לד). (ו) תפילין שאולים וגזולים (סל"ה-ו). (ז) חליצת התפילין (סל"ז-מב).
2. טור (ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד). שו"ע סעיף א (אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין). וכן הוא בפסקי הסדור הלכות תפילין ס"א (אחר שלבש הטלית גדול יניח תפילין). ובא בהמשך למה שנתבאר לעיל רס"י ח (תיכף ומיד אחר נטילת ידים, שידיו נקיות ויכול לברך, יתעטף בציצית), ואחר זה "יניח תפילין מיד". וראה אור התפילין.
3. טור (כדי שיהו מצויין לו בשעת קריאת שמע ותפלה). שו"ע סעיף ד (צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"א (כדי שיהיו עליו לפחות בשעת קריאת שמע ותפילה). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 5 (מניחים תש"י ותש"ר דרש"י קודם אמירת פרק איזהו). ויתבאר לקמן סי' לז ס"ב (מצותן להיות עליו כל היום. אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהם, על דרך שנתבאר בסי' כ"ח, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, נהגו שלא להניחן כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהן להניחן בשעת קריאת שמע ותפלה). וכן הוא לקמן לקמן סל"ב (אנו שאין לובשין אותם אלא בשעת התפלה).
4. ברכות יד, ב (כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו). תלמידי רבינו יונה שם ח, א (דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן, נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו, שמה שאומר אינו אמת). טור ולבוש ס"א. וראה הערות וביאורים תשפב ע' 70. שו"ע אדה"ז המבואר. ולכאורה מיירי הכא כשאחר התפלה יניח תפילין בלא קריאת שמע, וכדלקמן סי' סו סי"א (שיתפלל עם הצבור בלא תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו ... וכשיבואו תפילין לידו אחר כך, יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור). אבל אם יקרא אחר כך קריאת שמע בתפלין, אין בזה משום מעיד עדות שקר, כדלקמן סי' לד ס"ה (ואם לבו נוקפו, שקרא קריאת שמע בלא תפילין לר"ת וסייעתו, והעיד עדות שקר בעצמו. יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפלה). אמנם באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"י אגרת ג'שב (בודאי המה נזהרים בקריאת שמע קטנה בתפילין, ואז אפשר לטעום מיני מזונות). ובתורת מנחם ח"ו ע' 15 ואילך (מצינו אצל חסידים ואנשי מעשה לקרות קריאת שמע קטנה ללא תפילין ... כיצד קורין קריאת שמע בלא תפילין, היפך מארז"ל "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו"? וכבר שקו"ט בזה כו"כ , ומסקנת דבריהם שהפירוש ד"הקורא קריאת שמע בלא תפילין" (שחשיב כעדות שקר) הוא למי שאינו מניח תפילין כלל, אבל הא שאינו מניח תפילין בשעת קריאת שמע (אלא לאחרי זה) ודאי לא חשיב עדות שקר ח"ו). * כאן נתבאר טעם הקדמת הנחת התפילין לפני קריאת שמע. ואילו טעם הקדמת הנחת התפילין לפני תפלה, יתבאר לקמן סי' לח סעי' ז (בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל [עליו] עול מלכות שמים שלימה, וגם שלא יעידו עדות שקר בעצמם), וס"ט (בשעת קריאת שמע ותפלה כדי לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה), וסי' סו סעי' ג (שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה), וסי"א (שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין ויקבל עליו מלכות שמים שלימה). ולענין ציצית ראה לעיל רס"י ח (כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו), ובהערות שם. לקמן סי' סו ס"ג (אם שכח להניח ציצית ותפילין, יש אומרים שיכול להפסיק בין הפרקים להניחן ולברך עליהן, ויש אומרים שתפילין מפני שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה, מפסיק להניחן ויברך גם כן. אבל ציצית אינה חובת הגוף, שאם אין עליו טלית, פטור מציצית, ויכול לקרות ואינו כמעיד עדות שקר, כיון שאין עליו טלית החייבת בציצית, לפיכך אסור להפסיק בברכתן אפילו בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה, אלא לובשן בלא ברכה, ולאחר התפלה ימשמש בהן ויברך).
5. ב"י (ונהגו העולם להתעטף בציצית תחלה. ולפי מנהגם, הנותנים כיס של תפילין והטלית לתוך כיס אחד, צריכים ליזהר שלא ישימו כיס התפילין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם עטיפת ציצית כדי שלא יעביר על המצות). שו"ע שם (והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת, צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה). * לסיכום: יש כאן שני כללים סותרים: (א) תדיר קודם, להקדים הציצית. (ב) אין מעבירין על המצות, להקדים התפילין שפגע בו. ויש להשתדל שלא לבוא לסתירה זו, על ידי שיניח הטלית למעלה. ואם לא נזהר והניח התפילין למעלה, אזי יש חילוק בין פוגע בתפילין עצמן, שצריך להקדים התפילין, לבין פוגע בשקית של התפילין, שצריך להקדים הציצית, כדלקמן ס"ג. וכל זה בהקדמת הציצית לתפילין (שמטעם תדיר קודם). אבל בהקדמת תפילין של יד לתפילין של ראש (שלמדים מקרא), יש להקדים תפילין של יד בכל אופן, כדלקמן סי"ב ( בתחילה יניח תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש. ואם פגע בשל ראש תחילה, יעבור על אותה מצוה ויניח של יד תחלה, כיון שקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שהרי בתחילה נאמר וקשרתם לאות על ידך ואחר כך והיו לטוטפות וגו', לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה בזה). ומכל מקום יש להשתדל לא לבא לזה, כדלקמן סכ"ו ( ואף אם שתיהן מונחות לפניו חוץ לתיק, לא יתקן לפתוח את התפילין של ראש עד אחר הנחת תפילין של יד, דכשנוטל את התפילין של ראש בידו כדי לפתחה, ואינה מניחה מיד, הרי הוא מעביר על המצוה), וסי' כח ס"ח (כשמניחן בתיק, צריך ליזהר להניחן בענין שכשיבא ליטלן משם ללובשן לא יוכל לפגוע בשל ראש תחילה, כדי שלא יצטרך לעבור על המצוה ללבוש של יד תחילה). וראה חקרי הלכות ח"ב ב נא, א. הערות וביאורים תרו ע' 35. תשפב ע' 70. קובץ דברי תורה יח ע' א.
6. נימוקי יוסף הל' ציצית יב, א (דמצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות (גמרא מג, א) ראוי להקדים, ועוד שהיא תדירה יותר, שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם). הובא בב"י. בשו"ע (אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין, שמעלים בקדש). וראה חקרי הלכות ח"ה כח,א. אור התפילין. דעה השנית (להקדים התפילין) – לקמן ס"ה.
7. משנה זבחים פט, א ( כל התדיר מחבירו קודם את חבירו ). גמרא ברכות נא, ב (תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם). כלל זה הובא גם לעיל סי' ז ס"ז. לקמן סי' קסה ס"ב. סי' קפח ס"ו. סי' רפו ס"ה. סי' תלא קו"א ס"ק א. סי' תפג ס"א. סי' תפט סט"ז.
8. מ"א ס"ק א (נראה לי דאין קפידא בזה, כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן). וראה חקרי הלכות ח"א ו, א.
9. ב"י (דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמא, מוטב שתדחה אסמכתא זו משיעביר על המצוה). שו"ע שם (ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה). ט"ז ס"ק א (דאין לנו קדימה לציצית אלא מאסמכתא בעלמא, כיון שהיא תדירה בשבת ובחול ... מוטב שתדחה אסמכתא זאת משיעבור על המצוה, כן כתב ב"י). משא"כ בהקדמת תפילין של יד לשל ראש, שהוא מן התורה, אין משגיחין על העברת המצוה, כדלקמן סי"ב (והערה לא ).
10. רמ"א סעיף א (מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין, וכשמביאים טלית, מעטפו).
11. יבמות לט, א (כל שהויי מצוה לא משהינן). מנחות עב, סע"א (בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה). ילקוט שמעוני ויקרא רמז תעד (חביבה מצוה בשעתה). מ"א ס"ק ב (וכן הוא ביבמות דף ל"ט, כל שהויי מצוה לא משהינן, אף על פי שיש לומר שיעשה אחר כך המצוה יותר מן המובחר. וכן הוא בילקוט ויקרא סוף דף קכ"ט חביבה מצוה בשעתה עיי"ש ובמנחות דף ע"ב). וראה לקמן סי' צד ס"ה (שכיון שכבר חל עליו חובת התפלה והוא בדרך, יכול לצאת ידי חובתו מן הדין באשר הוא שם, ואינו מחוייב להחמיץ המצוה כדי להתפלל מעומד, כיון שעכשיו הוא פטור מהעמידה. ומכל מקום כדי לקיים המצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד, אם ידוע לו שיהיה לו שם מקום מיוחד שלא יבלבלוהו בני הבית, ואין בזה משום אין מחמיצין את המצות וזריזים מקדימין למצוה, כיון שמתכוון כדי לקיים מצוה מן המובחר). לקוטי שיחות חי"ט ע' 76 הערה 73 (והיינו שההמתנה גופה היא חלק מההכשרה וחביבות המצוה (משא"כ בשו"ע שם סי' כה ס"ד, שמצוה מן המובחר שם היא לא במצוה זו עצמה, אלא להקדים מצוה תדירה. ולכן בזה אמרינן "אין משהין את המצוה" דתפילין)). קובץ דברי תורה ג ע' כט.
12. נימוקי יוסף שם (אותם שמתעטפים בטלית גדולה, כיון שאין דרך להתעטף אלא אחר כל המלבושים ושנתנו מקטוריהם בראשיהם, מצות תפילין באה לפניו תחלה, ומברכין עליהם תחלה, לפי שאין מעבירין על המצות. ואפילו אותם שאין נוהגין אלא בטלית קטן, ראוי ללבוש אותו על מלבושיהם, לקיים בו יפה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם). הובא בשער הכונות דרושי הציצית דרוש ב (צריך להקדים ולהניח הציצית קודם התפילין, ואפילו הטלית הגדול של העיטוף ... הפך סברת קצת המקובלים המניחים התפילין קודם הציצית הגדול, אחר שהניחו ציצית קטן. ומכל שכן שאין לעשות כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמין לכל בחינות הציצית).
13. לבוש סוף ס"א (שיש אומרים שאפילו בכל הטעמים הללו מצות תפילין קודמת, כיון שיש בהן קדושה יתירה וקיבול עול מלכות שמים). וראה לעיל הערה ד . והוא כדתנן זבחים פט, א (כל המקודש מחבירו קודם את חבירו). ובגמרא שם צ, ב (איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם), ולא איפשיטא. ומה שהתפילין יש בהם "קיבול עול מלכות שמים", הוא כדלקמן סי' לח ס"ז ( תפילין ... בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל עול מלכות שמים שלימה), ושם נסמן (הערה לה ).
14. ב"י (והדרך הנכונה לברך על טלית קטן, ואחר כך יניח תפילין של יד ושל ראש, ואז יבוא לבית הכנסת ויתעטף בטלית גדול. ובזה יצא ידי חובת רבי שמעון בן יוחאי, שכתב בספר הזוהר פרשת ואתחנן (רסה, א) שצריך שיהא לבוש ציצית ותפילין בצאתו מפתח ביתו לילך לבית הכנסת, [וז"ל], ומאן דעייל לבי כנישתא, כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קוב"ה אמר אן הוא מוראי, ודא אסהיד סהדותא דשיקרא, עד כאן. וכך הם דברי ה"ר יונה בספר היראה (עמ' קסב) שכתב, ויהיה לו טלית קטן, וילבש אותו מיד בלא ברכה, אם לא רחץ ידיו, ואחר כך כתב, וירחץ בנקיון כפיו ויברך מיד על מצות ציצית בטלית שלבש, אם לא בירך בהתעטפו, ואחר כך יניח תפילין, ויבוא לבית הכנסת וישב במקומו. אם יש לו עוד טלית, יתכסה בו ויברך להתעטף בציצית). שו"ע ס"ב (מי שהוא זהיר בטלית קטן, ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת, ושם יתעטף בטלית גדול). מ"א ס"ק ג (כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין (כן הוא בזהר ובכוונות)). והוא בשער הכונות עניני בית הכנסת (ילבש טלית ותפילין בביתו, וילך מעוטר ומעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת). ובזה יוצא ב' הדעות הנ"ל, שלובש ציצית (טלית קטן) קודם התפילין, וגם אחרי התפילין (טלית גדול). ואף שגם הטלית גדול הוא תדיר, שצריך להקדימו לפני התפילין. כיון שאין דעתו ללבוש הטלית גדול בביתו, אין בזה מעביר על המצוה. ובזה מקיים גם דברי הזהר, לצאת מביתו לבית הכנסת בציצית ותפילין.
15. מ"א ס"ק ד (ונראה לי, דאע"פ שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפילין, אין צריך להתעטף בו בביתו, כיון שאין דעתו ללובשו כאן).
16. רמ"א סעיף ב (והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם, ולברך עליו, ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנסת). נגיד ומצוה (הטלית קודם לתפילין ... שני טליתות קטן וגדול ... הטלית קודם לתפילין). הובא במ"א ס"ק ה (וכן מצאתי כתוב בשם מנהגי מהר"י). עולת תמיד ס"ק ג (ובאמת מלשון הזוהר סוף פרשת במדבר ופרשת ואתחנן משמע, דגם בטלית גדול יתעטף ואחר כך יניח תפילין עיי"ש, וכן נכון לעשות). וכן הוא בפסקי הסדור ס"א (אחר שלבש הטלית גדול יניח תפילין).
17. עולת תמיד ס"ק ג (ובמקומות שדרים בין הגוים ... שאינו יכול ללבוש הטלית ותפילין בביתו, יניחם בפרוזדור של בית הכנסת, וילך לבית הכנסת מוכתר בטלית ותפילין). מ"א ס"ק ה (ובמקום שמצוים עכו"ם ברחוב, לכו"ע יתעטף בחצר בית הכנסת).
18. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' נט (איבעיא לן, אי שפיר דמי להולך במבואות המטונפות ותפילין בראשו ... יש לי ללמוד, היות מבואות המטונפות שוים בדין זה לבין האמצעי שבמרחץ, דתניא בפרק יציאות השבת (י, ב), ושנאה הרב ס"פ מי שמתו (ברכות כד, ב), נכנס למקום שבני אדם מקצתם עומדים ערומים ומקצתם עומדים לבושים, יש שם שאלת שלום, ואין שם קריאת שמע ותפלה, ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה ... והזריז ונשכר ומכסה תפליו תחת הכובע מדי עברו במבואות ההם, אפילו במהלך שאין סופו לעמוד, זו משנת חסידים לצאת ידי הספקות כולם. והרוצה להחמיר על עצמו לחלוץ תפליו ולחזור ולברך עליהם כשהוא לובשן במקום טהור, נראה שאין לחוש). עולת תמיד שם (או מבואות מטונפות, שאינו יכול ללבוש הטלית ותפילין בביתו, יניחם בפרוזדור של בית הכנסת, וילך לבית הכנסת מוכתר בטלית ותפילין , ולא יכנס לתוך בית הכנסת זולת טלית ותפילין, וכדאיתא בזוהר פרשת ואתחנן), וכנסמן לעיל (הערה יד ). מ"א סי' מג ס"ק יא (כתב מ"ע בתשובות סי' נ"ט, מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות, אפילו יש מקום מטונף להדיא. וטוב לכסותו בכובע. ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן שפיר דמי עכ"ל. וכן משמע בברכות דף כ"ד, ר' אבהו הוי אזיל וקרי קריאת שמע, כי מטא במבואות המטונפות, אשתיק. ובודאי לא קרא קריאת שמע בלא תפילין, ואם כן הוה ליה למימר שחלץ תפילין, אלא על כרחך דמותר ליכנס בהן במבואות המטונפות. ומיהו יש לומר דעכ"פ כשיודע שיכנס דרך מבואות המטונפות לא יניחם בביתו, אלא בבית הכנסת). וכן הוא לקמן סי' מג ס"ג (שאין איסור מן הדין לילך בתפילין אפילו תוך ד' אמות של צואה עצמה), וס"ז (צואה שאינה בבית הכסא, מותר לילך אצלה בתפילין שעל ראשו וזרוע, אם דרך הילוכו הוא שם, ואין צריך להרחיק ממנה. ולכן מותר לילך בתפילין שעל ראשו במבואות המטונפות, אף על פי שהצואה נראה לעין, ואין צריך לכסות התפילין של ראש מן הדין).
19. מ"א שם (ובעמק הברכה (תפילין סי' טו) כתב שיניחם בביתו ויכסם במבואות המטונפות). וכן הוא לקמן שם ( ואעפ"כ טוב לכסות בכובע ). ובפסקי הסדור הלכות תפילין ס"כ ( המהלך במבואות המטונפות, או במבואות שיש שם חזירים, ותפילין בראשו, כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין ... צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים).
20. טור (וראיתי לא"א ז"ל, שהיה מדקדק להניחם כשהיה מסדר הברכות, והיה מסדרם זה אחר זה עד עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניחם ומברך עוטר ישראל בתפארה, לפי שהתפילין נקראין פאר, שנאמר (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך, ונקראים תפילין לשון פלילה, שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב (תבא כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ודרשינן (ברכות נז, א) אלו תפילין שבראש). שו"ע סעיף ג (הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה). ט"ז ס"ק ג (לפי שתפילין נקראים פאר, שנאמר פארך חבוש עליך. כן כתב הטור). והיינו שאף שעיקר הברכה היא לכובע שעל ראשו, כדלקמן סי' מו ס"ב (וכשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה). היה הרא"ש אומר ברכה זו לפני הנחת תפילין, שנקראים פאר, כדלקמן סי' לח ס"ה (שהתפילין נקראין פאר, שנאמר פארך חבוש עליך).
21. שו"ת מהר"ם מלובלין סי' לד (אשר שאלתם, על אשר קבלתם עליכם בקשר אמיץ להודות ולהלל בכל בקר בתהלות, בקנס ג' פרוטות, זולת אם יהיה לאחד מכם שום אונס. ועתה איזה יחיד מכם אינו מקיים התקשרותו בשבת, שבימות החורף משכימים לבית הכנסת קודם שיאיר היום, שעדיין לא הגיע זמן הנחת תפילין, והוא מתנהג על פי הזוהר המזהיר שיצא האדם מביתו לבית הכנסת לבוש בתפילין וציצית, ואם כן אי אפשר לו לקיים התקשרותו, אם חייב אותו יחיד הקנס או לא ... מה שהתקשרו עצמם כנ"ל, למצוה התכוונו, והיו סבורים שלא יבאו על ידי זה לשום מניעת מצוה אחרת, ועתה נודע לו שאם יקיים זה יצא שכרו בהפסד מצות לבישת ציצית ותפילין על פי הזוהר כנ"ל, אם כן הוי גם כן נדר בטעות, ולכן גם מהקנס שקבלו עליהם פטור). שער הכונות עניני בית הכנסת (ראיתי למורי ז״ל שלא היה נוהג להיות מעשרה ראשונים, ואמר לי הטעם ... כדי שאחר כך ילבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטר ומעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת, והיה מוכרח לעשות כן ביום, כי בלילה לאו זמן תפילין הוא, והעשרה ראשונים היו מקדימין לבית הכנסת באשמורת טרם אור היום). מ"א ס"ק ג (כתב ר"מ מלובלין סי' ל"[ד], אחד נתקשר עצמו בקנס לילך לתהלים קודם אור הבקר, ועתה רוצה לחזור בו, מפני שאינו יכול לילך לבית הכנסת בציצית ותפילין, הרשות בידו לחזור, דדמי לנדרי שגגות עכ"ל. וכן הוא בכוונת האר"י, שמהאי טעמא לא הי' האר"י מעשרה הראשונים בבית הכנסת, מפני שהם היו משכימים קודם אור הבקר, והוא לא רצה לילך לבית הכנסת בלא תפילין). והיינו שכדי שיוכל לקיים את המובא לעיל ס"ו ( ילך לבית הכנסת לבוש בציצית ומוכתר בתפילין, כמבואר הטעם בזוהר), הוצרך ללכת לבית הכנסת אחר אור הבוקר.
22. מ"א שם (ועיין ביו"ד סי' רל"ב ס"י. ונראה לי דצריך התרה). בשו"ע שם ס"י (נשבע שלא יעשה כך, מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול, ואחר כך נודע לו שאין בו איסור כל כך, לא חלה השבועה כלל, כי היתה בטעות). ובט"ז שם ס"ק טז (אם נודר סתם שלא יעשה דבר פלוני, ואחר כך אומר שהיה סבור שהוא איסור, צריך היתר דוקא, כן נראה לענ"ד).
23. כעין זה לענין ציצית, כדלעיל סי' ח סי"ז (כשיתעטף בציצית יכוין שצונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'), ולענין סוכה, כדלקמן סי' תרכה (צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה). ב"ח סי' ח (מה שהכריח לרבינו להורות דבעי שיכוין בהתעטפו, וכן בהלכות תפילין (סי' כה), ובהלכות סוכה (סי' תרכה), נראה דלפי שכתוב בפרשת ציצית (שלח טו, מ) למען תזכרו וגו', ובתפילין (בא יג, ט) והיה לך לאות וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ובסוכה (אמור כג מג) למען ידעו דורותיכם גו', יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכונתה שיכוין בשעת קיום המצוה, מה שאין כן שאר מצות, דיוצא ידי חובתם אף על פי שלא יכוין בה דבר, כי אם שעושה המצות לשם ה' שציוה אותו לעשותם). והחילוקים בינם נתבארו באגרות קודש ח"ד אגרת תשעט הערה 1. לקוטי שיחות חל"ג ע' 101 הע' 57.
24. כדלקמן רס"י לב (מצות תפילין שיכתוב ד' פרשיות שהוזכרו בהן מצותן, שהן קדש לי כל בכור, עד למועדה מימים ימימה, והיה כי יביאך, עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, ופרשת שמע, עד ובשעריך, ופרשת והיה אם שמוע, עד על הארץ). וראה תורת מנחם חנ"ב ע' 57 (רבינו הזקן מביא את לשון השו"ע של המחבר, "יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו כו'" (כנ"ל) – ומוסיף: "שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו .. ולהניחן כו'". והרי זה חידוש גדול – שכשם שכל אחד ואחד, כל זכר מבן י"ג שנה ומעלה, נצטווה להניח תפילין על היד ועל הראש, כמו"כ נצטווה כאו"א לכתוב ד' הפרשיות של תפילין!). לקוטי שיחות חי"ז ע' 188 בשוה"ג.
25. "יחוד שמו" בפסוק 'שמע גו' אחד", ו"יציאת מצרים" בפרשת קדש והי' כי יביאך.
26. כדלקמן סי' כז ס"ב (ושמתם את דברי אלה וגו' צריכה שתהא שימה כנגד הלב), וסי"ד (בין עיניך האמור בתפילין של ראש זהו גובה שבראש ... עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס).
27. כמבואר בתניא רפ"ט (מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב ... אך מקום משכן נפש האלהית הוא במוחין שבראש).
28. רבינו יונה ברכות ח, א (שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהיא במוח, ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו, ומפני כך צוו להשים אותם כנגד הלב, שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו). חנוך מצוה תכב (ונצטוינו לכתוב ד' פרשיות אלו בקלף ולהניחן על ראשנו בין עינינו ועל זרוענו כנגד הלב. והענין בארבע פרשיות אלו יותר מבשאר פרשיותיה של תורה, לפי שיש באלו קבלת עול מלכות שמים ואחדות השם יתברך, וענין יציאת מצרים, שהוא מכריח אמונת חידוש העולם והשגחת השם בתחתונים, ואלה הם יסודות דת יהודית). טור (ויכוין בהנחתן, שצונו המקום להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור יציאת מצרים על ידי נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, שהוא יחיד בעולמו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו). שו"ע ס"ה (יכוין בהנחתם, שצונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ב ( ויכוין בהנחתם, שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו, וצונו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש נגד המוח, כדי שנשעבד הנשמה שהיא במוח וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך, שעל ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו). תניא פמ"א נו, ב (לפני לבישת טלית ותפילין ... יתבונן ... כמ"ש בשו"ע לשעבד הלב והמוח כו'). וראה אהלי שם ח"ו ע' קפח. הערות וביאורים רטז ע' כ. רכ ע' יב. תשפב ע' 70.
29. גמרא לו, א (כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש ... דכתיב (ואתחנן ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך). טור ו שו"ע סעיף ה (ויניח של יד תחלה ... ואחר כך יניח של ראש). טעם נוסף להקדמת תפילין של יד לשל ראש, יתבאר לקמן סי' כח ס"ג (כשחולץ תפיליו, צריך לחלוץ של ראש תחילה, שאם יחלוץ של יד תחלה נמצאת מונחת עליו תפילין של ראש בלבדה, והתורה אמרה והיו לטוטפות בין עיניך, ודרשו חכמים, כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, שלכך נאמר והיו שהוא לשון רבים, ולא נאמר וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות וכו'). וראה שו"ע אדה"ז המבואר. והיינו שהלימוד המובא כאן הוא לענין הנחת התפילין, שיניח תחלה של יד ואחר של ראש. והלימוד השני הוא, שגם בחליצת התפילין צריך לחלוץ של ראש תחלה. וראה שלחן ערוך אדה"ז המבואר.
30. שו"ת הרא"ש כלל ג ס"א (מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד, יעבירם ויניח של יד תחלה, אף על פי שאין מעבירין על המצות, מוטב שיעבור ממה שישנה סדר הפסוק, דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך). שו"ע סעיף ו (אם פגע בשל ראש תחלה, צריך להעביר על אותה המצוה, ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש). וראה קובץ כינוס תורה ג ע' סא.
31. לבוש סעיף א (דאע"ג דגבי תפילין אם פגע של ראש תחלה יסלקנה ויניח של יד תחלה, כמו שיתבאר בסימן זה סעיף ו', שאני התם דהתורה אקדימה, דכתיב (בא יג, טז) והיו לאות על ידיך, והדר ולטוטפות בין עיניך). ט"ז ס"ק ה (דכתיב והיה לך לאות על ידך, והדר ולטוטפות בין עיניך ... ומשום הכי מוטב שיעבור על המצות משיעבור על מה שכתוב בתורה. משא"כ לענין ציצית ותפילין, כמ"ש בסי' זה ס"א). מ"א ס"ק יא (כיון דכתיב בקרא דיד קודם. משא"כ בס"א גבי ציצית ותפילין). והיינו שאף שנתבאר לעיל ס"ג ( אם התפילין הם בגלוי ומונחין בלא כיסן למעלה מן הטלית, אסור להעביר על המצוה שנזדמנה לידו, וצריך שיניח התפילין קודם עטיפת הטלית) . היינו דוקא בהקדמת טלית לתפילין, שאינו אלא משום תדיר קודם, שלמדים מאסמכתא (כדלעיל שם הערה ט ). משא"כ קדימת של יד לשל ראש, שהיא מן התורה, אין משגיחין על העברת המצוה. סיכום פרטי הלכה זו – לעיל (הערה ה ). וראה שו"ת צמח צדק סי' עד (ומכל מקום אם שינה לא פסל, דהא קיי"ל תפילין של יד אינה מעכבת את של ראש, וכמ"ש בשו"ע סי' כ"ו, ובמ"א שם), ולקמן שם ס"א.
32. ס"א ( אם אין לו אלא תפלה אחת, בין שהיא של יד בין שהיא של ראש, מניח אותה שיש לו ומברך עליה, מפני שכל אחת מצוה בפני עצמה ואין מעכבות זו את זו).
33. לבוש ס"ו (צריכה כל אחת ברכה בפני עצמה, הואיל והיא מצוה בפני עצמה).
34. כדלקמן סי' רטו ס"ד (אסור לגרום ברכה שאינה צריכה, כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת, אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך, כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך).
35. גמרא לו, א (לא סח מברך אחת, סח מברך שתים. תנא, סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו). תוס' ד"ה סח (דכיון דיכול לפטור בברכה אחת, אין לו לדבר כדי שיהא זקוק לברכה שניה ... כיון דיכול לפטור עצמו מברכה שניה, קרי לה ברכה שאינה צריכה). רא"ש הלכות תפילין סי' טו (לעולם טעונין שתי ברכות, ואם לא הפסיק, גם עלייהו קאי ברכת להניח, לכך כשהפסיק צריך לחזור ולברך ... איכא איסורא שגורם לברך ברכה שאינה צריכה ... כל היכא שיכול לפטור עצמו בברכה אחת, אם גורם שצריך ברכה אחרת, מיקרי ברכה שאינה צריכה). מ"א ס"ק יד (אסור להפסיק, דגורם ברכה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ח (ויכוין לפטור גם את של ראש). טעם נוסף להסמיכם יתבאר לקמן סכ"ב (אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו במקום שאין גורם לברך ב' ברכות על תפילין של ראש ... שנאמר והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, ולא נאמר והיו לזכרון בין עיניך, אלא משמע ששתיהם נחשבים להוי' ועשיה אחת, מחמת שצריך לתוכפן זו אחר זו בלא שום הפסק).
36. גמרא שם (על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו, לא סח מברך אחת, סח מברך שתים). תוס' שם ד"ה לא סח (ר"ת פירש, לא סח מברך אחת, לשל ראש מברך על מצות תפילין, שזו היא ברכתו, סח מברך שתים, לשל ראש להניח ועל מצות. וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין, מ"ר). רא"ש שם הלכות תפילין סי' יד (ור"ת ז"ל פירש, לא סח מברך אחת על של ראש, על מצות תפילין. סח מברך שתים על של ראש, שצריך לחזור ולברך [להניח]. וכן כתב בשמושא רבא דתפילין). דעה השנית תתבאר לקמן סכ"ג. והרא"ש פסק כדעה הא', בשו"ת כלל ג ס"ג (בתפילין, אם די בברכה אחת, או צריך שתי ברכות, בהא איכא פלוגתא דרבוותא מימות הגאונים ז"ל. ואני מברך שתי ברכות, כי כך נראה בעיני צורתא דשמעתא במנחות).
37. רש"י לד, ב ד"ה תפילין של ראש חמורה קדושתה (רובו של שדי נעשה בשל ראש, שי"ן דל"ת, אבל בשל זרוע אין [שם] אלא יו"ד, שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד). שו"ע סי' מב סעיף א (של ראש קדושתו חמורה, שרובו של שדי בשל ראש). וכן הוא לקמן סי' כח ס"ח (שהשל ראש קדושתו חמורה). סי' לב ס"א (שקדושת של ראש חמורה משל יד). סי' מב ס"א (ושל ראש קדושתו חמורה, שרובו של שם שד"י הוא בשל ראש, השי"ן בבתים והד' בקשר). וכאן מוסיף עוד טעם שיש בה יותר קדושה "שיש בה ד' בתים".
38. כדלקמן סי' לב סנ"ה ( טוטפות שאמרה תורה בתפילין של ראש, קבלו חכמים, שהן ד' בתים של עור לד' פרשיות, כל פרשה בבית בפני עצמו).
39. כדלקמן סי' לב סעיף סד (שי"ן של תפילין, הלכה למשה מסיני, שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור).
40. תוס' ברכות דף ס ע"ב ד"ה אשר קדשנו (פירש ר"ת, דעל של ראש, שהיא גמר מצוה ועיקר, דיש בה ד' בתים ושי"ן, מברך על מצות). רא"ש פסחים פ"א ס"י (ותקנו בשל ראש על מצות שהיא גמר המצוה). מרדכי רמז תתקסט (וה"ר אלחנן אומר, לפי שבשל ראש יש קדושה יותר ... תקנו בהם ברכה בפני עצמו). וראה לקוטי שיחות חל"ט ע' 27. שלחן המלך ח"א ע' ס-סב. הערות וביאורים תקצה ע' 20.
41. ברכות ס, ב (כי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ארישיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין). מנחות לו, א. טור (ויניח של יד תחלה, ויברך אקב"ו להניח תפילין, ואחר כך של ראש, ויברך אקב"ו על מצות תפילין).
42. אגור הלכות תפילין סל"ז (פסק מה"ר מולין, שיש לברך להניח בקמץ תחת הה"א, אבל לא בפתח). שו"ע סעיף ז (יברך להָניח בקמץ תחת הה"א, ולא בפתח). וראה כתבי הרח"א ביחובסקי ע' צה.
43. לבוש סעיף ז (וצריך לומר להָניח בקמ"ץ תחת הה"א, ולא בפת"ח תחת הה"א ... כי חילוק רב יש ביניהן בין קמ"ץ לפת"ח במשמעות, וכמעט שני הפכים הם, כי ... כשהוא בפת"ח, הוא ... לשון הנחה ועזיבה, כמו ... אחיכם אחד הניחו אתי וגו').
44. מקץ מב, לג.
45. לחם חמודות הלכות תפילין אות נד (ואומר אני דלמ"ד דתפילין ידגיש ... דתפילין לשון פלילה הוא, ששרשו פלל, וצריך דגש בלמ"ד להורות על הכפל). מ"א ס"ק ח (תפילין, הלמ"ד בדגש (לחם חמודות).
46. תבא כח, י.
47. ברכות ו, א (ומנין שהתפילין עוז הם לישראל, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש).
48. תוס' לד, ב ד"ה לטוטפת הב' (ותפילין נראה לשון ויכוח, כמו (סנהדרין מד, א) ויפלל, שעשה פלילות עם קונו, על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו, כ[מו] דאמרינן לקמן (לה, ב) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש). רא"ש הלכות תפילין סי' ב (ותפילין לשון פלילה, שהוא אות והוכחה לכל רואינו ששכינה שרויה עלינו, כדאמר וראו כל עמי הארץ וגו' אלו תפילין שבראש). טור. וראה גם לקמן סי' כז סכ"ג ( שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ודרשו רז"ל אלו תפילין שבראש), וסי' לב סס"ב (שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ודרשו רז"ל אלו תפילין שבראש).
49. מ"א ס"ק ט (על מצות, בפת"ח תחת הוי"ו, דהא לא קאי רק על של ראש לחוד, כדאיתא סימן כ"ו. ואפילו לפי מ"ש הטור דקאי גם כן על של יד, מכל מקום אני נוהג לומר בפת"ח, דשניהם כחדא חשיבי, עכ"ד לחם חמודות). לחם חמודות הלכות תפילין ס"ק נה (נראה לי הנכון לומר בפתח הוי"ו ... דלא קיימא ברכה כלל אלא על של ראש בלבד, בודאי דאי אפשר לומר בחול"ם ... ואני רגיל לומר בפתח). וכן הוא הנוסח בסדור.
50. ס"ד ( אם אינו מניח אלא תפילין של ראש לבד, מברך עליה ב' ברכות, להניח תפילין ועל מצות תפילין, כמו שנתבאר הטעם בסימן כ"ה).
51. פסחים ז, ב (כל המצות מברך עליהן עובר (קודם, רש"י) לעשייתן). ואם לא בירך עד אחר שהניח, יתבאר לקמן סי' ל ס"ג (היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום יכול להניחן קודם יציאתו וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך), וסי' סו סי"א (יניחן בלא ברכה, ואחר התפלה ימשמש בהם ויברך).
52. גמרא לה, סע"ב (תפילין מאימתי מברך עליהן ... משעת הנחה ועד שעת קשירה), ופרש"י (דכיון דעדיין לא קשרן עובר לעשייתן הוא). רמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"ז (כל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן. לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת, קודם קשירתן). כ"מ שם (דבעינן שיברך קודם עשייתן, בסמוך, וכדמשמע לישנא דעובר, וקשירתן זו היא עשייתן). שו"ע סעיף ח (כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת, קודם קשירתם). מ"א ס"ק יב (סמוך לעשייתן, לפיכך מברך אחר הנחה). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ח (ואחר הנחת התפלה של יד על הקיבורת, קודם שמהדקה, יברך). וראה קובץ אהלי שם ט ע' צט.
53. רא"ש הל' תפילין סט"ז (משעה שיתחיל להניחם עד שעה שיהדקם בזרועו ובראשו). טור ורמ"א ס"ח (וכן בשל ראש, קודם שמהדקן בראשו). ב"ח (וכן בשל ראש, לא יברך עד אחר הנחה סביב הראש, קודם שמהדקן בראשו).
54. מ"א ס"ק יב (דקודם לכן אין ראוי לברך, כמ"ש סי' קס"ז ס"ג ותרנ"א ס"ה). והוא כדלקמן סי' קסז ס"ו (אין לברך המוציא קודם שיתפוס הלחם בידו, כמו שאין מברכין על המצות אלא סמוך לעשייתן, כשהמצוה מזומנת בידו לעשותה, ולא קודם לכן, כמו שנתבאר בסימן כ"ה), וסי' תרנא סי"ז (כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחלת עשייתן, כמ"ש בסימן כ"ה). ומ"א ס"ק יג (היינו גם כן אחר הנחה על הראש וקודם ההידוק. דלא כמו שנוהגין העולם שמברכין קודם הנחה (ב"ח)). ט"ז ס"ק ז (פירוש, קודם הנחה פשיטא שלא יברך, דעכ"פ סמוך לעשייתו בעינן, וזה הוי קודם דקודם, על כן יברך אחר ההנחה וקודם עיקר העשייה, שהיא הקשירה, דהיינו הידוק הרצועה המונחת על הזרוע). ב"י (אבל לא יברך קודם הנחה, משום דהוי ליה קודם דקודם).
55. בהלכה זו שבברכת של יד יש לכוין לפטור גם את של ראש, ואין להפסיק בינם, יש שתי דעות: (א) תתבאר בסעיפים יח-כא, שאם מפסיק בינם, מברך שתי ברכות על של ראש, ואם אינו מפסיק, מברך רק ברכה אחת על של ראש (על מצות). (ב) תתבאר בסעיף כג, שאם מפסיק בינם, מברך ברכה אחת על של ראש (על מצות), ואם אינו מפסיק, אינו מברך על של ראש. בפסקי הסדור סט"ו מסיק שאין לנהוג כדעה הראשונה "דספק ברכות להקל". ואילו כאן מסיק (סכ"ג) " והמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה. ומכל מקום לרווחא דמלתא, טוב לומר אחר ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שכן צריך לומר אחר כל ברכה לבטלה", והיינו שאף שיש בזה ספק ברכות, הולכים אחר המנהג לברך, ומשום ספק זה, טוב לומר ברוך שם כו'. ונפקא מינה גם לענין שומע קדיש בין תפילין של יד לשל ראש, שלדעה הראשונה "לא יפסיק לענות עם הצבור" (סכ"א), כדי שלא לגרום ברכה שאינה צריכה. ולפי הנפסק בפסקי הסדור שם "מותר להפסיק ולענות עם הצבור. ואע"פ שגורם ברכה אחרת על של ראש, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה. לפי שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין, אף אם לא שח בינתים. ואף שאין לנהוג כן לכתחלה, דספק ברכות להקל, מכל מקום לענין איסור גרם ברכה שאינה צריכה כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה". ומנהגנו – כמבואר בפסקי הסדור.
56. לעיל סעיף יג (תקנו חכמים שיסמוך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד בלי שום הפסק דיבור בינתיים, כדי שתעלה הברכה שיברך על של יד גם לתפילין של ראש).
57. גמרא לו, א (לא סח מברך אחת (אין מברך אלא על של יד בלבד, רש"י), סח מברך שתים (כדשלח רב חייא, רש"י), והוא כדאמרינן התם (שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן, על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין). שו"ע ס"ט (אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש. ואם הפסיק, מברך על של ראש, על מצות תפילין).
58. תוס' שם ד"ה לא סח (ור"ת פירש, לא סח מברך אחת, לשל ראש מברך על מצות תפילין, שזו היא ברכתו. סח מברך ב' לשל ראש, להניח ועל מצות). רמ"א ס"ט (ולדידן דנוהגין לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק, צריך לחזור ולברך על של ראש, להניח וגם על מצות). וראה לעיל (הערה נה ), שכאן נפסק כהנוהגים כדעה הב', שהיא דעת ר"ת ורמ"א, ובפסקי הסדור סי"ג נפסק לנהוג כדעה הא', שהיא דעת רש"י ושו"ע.
59. מרדכי הל' תפילין יב, ב (ואומר ר"ת דוקא אם סח דברים בטלים, אבל סח לצורך תפילין, אין חוזר). שו"ע ס"י (אם סח לצורך תפילין, אינו חוזר ומברך). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ד ( במה דברים אמורים, כשדבר מענינים שאינן לצורך תפילין. אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על של ראש). והוא כדלעיל סי' ח סכ"א (ודוקא כשהפסיק שלא לצורך לבישה. אבל לצורך לבישה, כגון שאמר תנו לי הבגד, אין צריך לברך). לקמן סי' קסז ס"ט (כיון שהוא צורך הסעודה ... אינו חשוב הפסק בדיעבד). סי' תלב ס"ו ( אם עבר ושח בינתיים בצרכי הבדיקה אין צריך לחזור ולברך, אפילו היה אפשר לבדוק בלא שיחה זו ). סי' תנז ס"ד (אבל אם השיח בדברים שיש בהן צורך להפרשת חלה שיפריש מן העיסות שילוש עוד, כגון ששח מעניני לישת העיסות שילוש עוד, אין שיחה זו מפסקת (עיין סי' קס"ז)). סי' תעה סי"ח ( אם עבר ושח בין הברכה להתחלת אכילת המצה או המרור, צריך לחזור ולברך, אם שח בדבר שאינו מענין הסעודה). סי' תקצב ס"ז (אבל אם שח מעניני התקיעות, אינו צריך לחזור ולברך).
60. מ"א ס"ק טז (אבל לכתחלה אסור להסיח אפילו לצורך תפילין, כמ"ש סי' קס"ז ס"ו). והוא כדלקמן שם ס"ט (אבל לכתחלה אסור להשיח אפילו לצורך פרוסה של ברכה). סי' תלב ס"ו (ולכתחילה יזהר שלא ידבר בינתיים כלל אפילו מעניני צרכי הבדיקה, אלא אם כן הוא בענין שאי אפשר לו להתחיל לבדוק אם לא ישיח). סי' תקצב ס"ז (אבל לכתחלה אסור לשוח בין הברכה לתקיעה אפילו מעניני התקיעות, אלא אם כן אי אפשר לו לקיים המצוה אם לא ישיח, כגון שאומר תנו לי השופר וכיוצא בזה). וכן הוא בפסקי הסדור שם (ולכתחלה אין להפסיק כלל, אלא אם כן אי אפשר בענין אחר).
61. באר היטב ס"ק ח (אם רומז בעיניו קורץ באצבעותיו, הוי הפסק בין תפלה של יד לתפלה של ראש, הלכות קטנות ח"א סי' נ"ז). והוא כעין ההלכה דלקמן סי' סג ס"ז (הקורא קריאת שמע לא ירמוז לחבירו בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואפילו לצורך מצוה). ויש לעיין אם זהו רק בתפילין או גם בשאר הפסק בין ברכה למצוה. ואם הוא גם בתפלין דר"ת שאין מברכים. אבל לקמן סכ"ב ( המניחין תפילין דרבינו תם ... בלי שום הפסק שיחה בינתיים ).
62. רא"ש הל' תפילין סט"ו (ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק). טור ו שו"ע סעיף י (אם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש, לא יפסיק לענות עמהם). והיינו לפי הנפסק כאן, שגם בלא הפסק צריך לברך על תפילין של ראש על מצות תפילין, וכשמפסיק, צריך לברך ברכה נוספת. אבל בפסקי הסדור סט"ו ( אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מותר להפסיק ולענות עם הצבור. ואע"פ שגורם ברכה אחרת על של ראש, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה. לפי שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין, אף אם לא שח בינתים. ואף שאין לנהוג כן לכתחלה, דספק ברכות להקל, מכל מקום לענין איסור גרם ברכה שאינה צריכה, כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה) , ושם נסמן (הערה מד ). וראה תהלה לדוד ס"ק ה. אור התפילין.
63. שו"ע שם (אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים).
64. סעיף ה (אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, ויהיה כעונה בפיו, ששומע כעונה בכל מקום. ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה, כיון שאינו מוציא בפיו).
65. רא"ש שם (אם בקדושה ויהא שמיה רבה סח ... חוזר ומברך על של ראש שתים ... בטלה הראשונה, וצריך לברך ב' על של ראש). שו"ת הרשב"א ח"ה סי"ג (אם הפסיק וענה, מסתברא דמברך על של ראש). אגור סי' לח (פסק הרשב"א ... בין של יד לשל ראש לענות קדיש וקדושה ... צריך לחזור ולברך על של ראש). מ"א ס"ק יז (ואם פסק וענה חוזר ומברך (הרא"ש ורשב"א ואגור)). כי גם עניית אמן הוי הפסק, כדלקמן סי' נט ס"ד (ויש אומרים שאחר סיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לא יענה אמן, שלא להפסיק בין קריאת שמע לברכה שלפניה, כמו שאסור להפסיק בין כל דבר מצוה או דבר הנאה שמברכין עליו להברכה שלפניו).
66. כדלעיל סעיף יח.
67. כדלקמן סי' לא ס"ב (בחול המועד ... מי שמניחן בלא ברכה יפה הוא עושה).
68. כדלקמן סי' לד ס"ד-ה.
69. תרומת הדשן פסקים סי' קז (תפילין בחול המועד, לסמ"ק שכתב וטוב להניח בלא ברכה, אותן הנוהגין כן אם מדברים בין תפילין לתפילין, נראה דאפילו שאין מברכין, אסור להן לדבר ולהסיח בין תפילין לתפילין). מ"א ס"ק יד (ואפילו לאותן המניחין בחול המועד בלא ברכה, אפילו הכי עבירה היא להסיח (ב"י מהרא"י)). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ז-ח ( יניח תפילין דרבינו תם בלא ברכה ... ולא יפסיק בשום שיחה כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אף שאין מברך עליהן ... וכן המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה) .
70. בא יג, ט.
71. המאור ר"ה יב, א (ולפי דעתי נראה לי, מה טעם אמרו סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו, אף על פי ששתי מצות הן, כיון דכתיב בהו בתפילין של יד ושל ראש והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, צריך זכירה שתהא תכף תפלה של ראש לתפלה של יד, כדי שתהא הויה אחת לשתיהן, ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו). הובא בר"ן שם יא, א (דאע"ג דשתי מצות הן, כיון דכתיב בתפילין של יד ושל ראש והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, צריך זכירה [והוויה כאחת], שיהא תוכף תפלה של ראש לתפלה של יד כדי שתהא הוויה אחת לשתיהן, ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו). לבוש ס"ט (ואף על פי ששתי מצות הן ... מכל מקום צריכין להיות סמוכים ותכופים זו לזו, דכתיב והיו לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך, שיהיה הויה אחת לשתיהן משמע, כלומר בלא היסח הדעת והפלגת דברים ביניהן ... ואפילו כשמניח אותן בלא ברכה, כגון אותם שנוהגין שמניחין אותן בלא ברכה בחול המועד דפסח וסוכות, אף על פי כן אסור לדבר ולהסיח ביניהם, דהא דאמרינן (מנחות לו, א) סח בין תפילין לתפילין עבירה היא בידו, אין הטעם משום שמביא עצמו לידי ברכה שאינה צריכה, אלא מטעם שכתבתי, דילפינן להו מקרא כדלעיל).
72. מ"א ס"ק יז (ומכל מקום משמע, דהמניח בחול המועד בלא ברכה, רשאי לענות, דליכא איסורא בזה אלא משום שגורם ברכה). וכן הוא בפסקי הסדור סי"ח (אבל מפסיק לענות אמן, ואין צריך לומר לקדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא כו').
73. שו"ע ס"ה (ויברך להניח תפילין ואחר כך יניח של ראש, ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם), וס"ט (אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש. ואם הפסיק, מברך על של ראש, על מצות תפילין). וכנסמן לעיל (הערה נז ).
74. רמ"א סעיף ה (ויש אומרים לברך על של ראש על מצות תפילין, אפילו לא הפסיק בינתיים, וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות). אבל בפסקי הסדור סי"ג וסט"ו פסק כדעה השנית "דספק ברכות להקל". וכן הוא בס' המנהגים – חב"ד ע' 5 (ואם שח בין תפלה לתפלה, יברך על של ראש (על מצות תפילין).
75. ב"י (והרב מהר"י ן' חביב כתב ... שהיה נוהג לברך שתים כדברי ר"ת, ולהציל עצמו מספק ברכה לבטלה, היה אומר אחר הברכה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). דרכי משה ס"ק ה (ומכל מקום טוב לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדברי הר"י בן חביב). רמ"א שם (וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).
76. מ"א ס"ק י (משום ספק ברכה לבטלה, כמ"ש סי' ר"ו).
77. סעיף יג (וכל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה, צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).
78. לחם חמודות הלכות תפילין ס"ק נז (ומה שכתב רמ"א דטוב לומר תמיד, כולל בלשון הזה אף אם היה סח ביניהם. דאע"ג דלרש"י נמי מברך על מצות כשסח, מכל מקום אינו חוזר ומברך להניח, ולדידן אליבא דר"ת חוזר ומברך גם כן להניח). הובא באלי' זוטא ס"ק ה, ואלי' רבה ס"ק י.
79. בעל המאור ר"ה יב, ב (חוזר ומברך ברכה של תפלה של יד, וממשמש בתפלה של יד, ומחזק את הקשר). הובא בר"ן שם יא, א. ט"ז ס"ק ד (ומשמע מדברי הרז"ה שמביא ב"י, שאם סח ומברך ב' על של ראש, צריך למשמש ביד על של יד כשאומר שנית להניח), ומ"א ס"ק טו (כתב הר"ן, וממשמש בשל יד ומחזק הקשר ומברך על של ראש שניהן וכו' עכ"ל. וטעמו, כיון דיש אומרים דחייב לברך כשממשמש, והכא יש אומרים דאין צריך לברך להניח, לכן ימשמש בשל יד).
80. רש"י לו, א ד"ה ממשמש בהן (דהוי כאילו מניחן). ונתפרש בב"י ד"ה וכל שעה (בפרק לולב וערבה (סוכה מו, א) ... דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכי ... ופירש רש"י (שם ד"ה דממשמשי) דממשמשי בהו דקיימא לן (מנחות לו, א) חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה קל וחומר מציץ. וכן כתבו התוספות (סוכה מו, א ד"ה דכל אימת) וסמ"ג (עשין כב קה ע"ג) וספר התרומה (סי' ריג) ונמוקי יוסף (ח, א דיבור ראשון). ונראה מדבריהם שאע"פ שלא נשמטו ממקומם מברך עליהם כל זמן שממשמש). מ"א ס"ק טו (כיון דיש אומרים דחייב לברך כשממשמש, והכא יש אומרים דאין צריך לברך להניח, לכן ימשמש בשל יד). מחצית השקל שם (ואף דלא קיי"ל הכי, אלא דוקא בנשמטו כמבואר סעיף י"ב, מכל מקום ... עדיף טפי למשמש בשל יד, דעל ידי זה אנו יוצאים גם לדעת רש"י לברך להניח, על כל פנים למאן דאמר על משמש גרידא בלי נשמט גם כן מברך, וכל מה דאפשר לתקן מתקנים). * וכן הוא לקמן סי' ל ס"ג (היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחן קודם יציאתו, וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך), וסי' סו סי"א (יניחן בלא ברכה, ואחר התפלה ימשמש בהם ויברך). וכן הוא בציצית כדלעיל סי' ח ס"כ (אם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית, והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך, יכול ללובשו בלא ברכה, ולכשינקה ידיו ימשמש בציציותיו ויברך, דהמשמוש הוא כאילו לובשו עכשיו), וסכ"ט (מי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה ונפל טליתו מעליו והניחו אחרים עליו את הטלית, כשיסיים את תפילתו, ימשמש בציצית ויברך). סי' יח ס"ז (המתעטף בציצית קודם שיעלה עמוד השחר, כגון בימי הסליחות, לא יברך עליהן, ולכשיאור היום ימשמש בציציותיו ויברך עליהן, משום דהממשמש הוא כאלו לובשן עכשיו. ואם לא ימשמש בהן, אין שייך לברך עכשיו על מה שלבש כבר קודם שעלה עמוד השחר). אמנם שם ושם לא שייך הטעם שנתבאר כאן בב"י ובמ"א ומחצית השקל. ואפשר שם הטעם, כעין המבואר לקמן סי' קנח סט"ז (ומן הדין היה ראוי לברך קודם הנטילה, שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן, אלא שלפעמים אין ידיו נקיות, כגון היוצא מבית הכסא, לכך מברכין לעולם אחר הנטילה ... לכתחלה מדקדקים לברך קודם הניגוב, הואיל וגם הוא מן המצוה). וכך גם כאן, כיון שאין יכולים לברך בעת הנחת התפילין ועטיפת הציצית, מברכים בעת המשמוש, "הואיל וגם הוא מן המצוה".
81. לעיל סעיף יג.
82. שו"ת הרא"ש כלל ג סי' ב (ואותם בני אדם שמניחין תפילין של זרוע ואין גוללין הרצועה סביב הזרוע, אלא מניחין של ראש ואחר כך גוללין רצועה של יד סביב הזרוע, יפה הם עושים, וגם אני עושה כן, כי ברכת תפילין של יד שייכא גם על תפילין של ראש, וכריכת הרצועה סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין). טור (יש למעט ההפסק בכל מה שיוכל, והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה, הילכך טוב לאחר אותה עד לאחר שיניח של ראש). שו"ע סי"א (אחר שקשר של יד על הזרוע, יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע). וכן הוא לקמן סי' כז סי"ט (מה שכורך אחר כך ... אינן מעיקר המצוה ), ולקמן סי' מב ס"ג ( ואם אין הרצועה ארוכה כל כך, אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד).
83. שער הכוונות עניני תפילין דרוש ה (סדר הנחת התפילין, בתחלה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי ... ואחר כך יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות ... ואחר שיכרוך הז' כריכות אז יניח תפילין של ראש, ולא קודם הכריכות). ט"ז ס"ק ט (ובספר כוונת האר"י בשם מהר"ר יצחק לוריא, שנהג לכרוך שבעה כריכות תחלה בזרוע ואחר כך הניח של ראש, וכתב בזה סוד עיי"ש). ומ"א ס"ק יח (ובכוונות איתא, שהאר"י כרך קודם שהניח של ראש, שסובר שהכריכה מצוה היא). ופירש במחצית השקל שם (האר"י ז"ל סבירא ליה דהכריכה היא ממצות הנחת תפלין, ולכך לא הוי הפסק). שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרכג (אפשר שהרא"ש היה קושר התפילה של יד באופן שהיא עומדת בלא כריכת הרצועה על הזרוע, אבל אנחנו אין אנו קושרים כן, ואם לא תכרוך הרצועה על הזרוע, מיד יוצאת התפלה ממקומה, ונמצאת הכריכה צורך ההנחה, דאם לא תעמוד במקומה נמצא מניח של ראש תחלה, ולפיכך כורכין שלשה או ארבעה כריכות סביב הזרוע כדי שתעמוד. עוד יש לו טעם אחר ולא אוכל לפרשו, והמשכיל יבינהו מתוך דברי, והוא כי כריכת הרצועות סביב זרוע השמאלי הוא מתכשיטי ותקוני תפלה של יד, כמקשט כלה לקראת חתן). וראה אשכבתא דרבי הערה כא. וכן הוא בפסקי הסדור סי"ד (ולכרוך הרצועה סביב הזרוע לא הוי הפסק כלל, שזהו מענין המצוה עצמה). * וכל זה הוא בכריכת הרצועה סביב הזרוע. אמנם הכריכות שעל האצבע, מבואר בפסקי הסדור סט"ז ( אחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי) . ואף שהכריכות שעל האצבע הן ודאי חלק מעיקר המצוה, כדלקמן סי' כז סי"א ( שיעור אורך רצועה של תפילין של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר, ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות, ויקשור). מכל מקום אין כורכים הכריכות שעל האצבע עד אחר הנחת תפילין של ראש. ואין זה מטעם הפסק, אלא כדלקמן סי' כח ס"ו (יש שהיו נוהגין מטעם הידוע להם לחלוץ תפילין של ראש קודם שמסיר הרצועה מהאצבע, ויש נוהגין מטעם הידוע להם להסיר הרצועה מקודם), והוא על פי כתבי האריז"ל, כנסמן שם (הערה כז ). וכך גם בהנחת תפילין, שכורכים את ג' הכריכות האלה אחרי הנחת תפילין של ראש. וראה אור התפילין.
84. ב"י (וראיתי בתשובת ה"ר יוסף גיקטליא ז"ל שעל פי הקבלה אסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהיה תפלה של יד מונחת). שו"ע סעיף יא (ויש מי שאומר, שאסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד מונחת). ונראה שבזה אין לאסור מדינא, כבסעיף הבא. וראה מה שדן בזה הפרי מגדים א"א ס"ק א. אור התפילין.
85. מהר"י אבוהב סי' כח (לוקחים של יד ומתקנים אותו, וקודם שיניחו אותו לוקחים של ראש ומתקנים אותו גם כן. הנה יש בה משום מעבירים על המצות. והנכון יותר שיקחו של יד וישימו אותו, ואחר כך יקחו של ראש, ואין בכאן הפסק). ב"י (יש נוהגין לתקן תפלה של יד, וקודם שיניחוהו לוקחים של ראש ומתקנים אותו, כדי שלא יצטרכו להפסיק בין הנחת תפלה של יד להנחת תפלה של ראש בתיקון תפלה של ראש. וכתבו רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל והרב מהר"י ן' חביב ז"ל, דטעות הוא בידם, לפי שהם מעבירין על המצוה, וצריך למחות בידם וללמדם שאחר שיניחו של יד יקחו של ראש ויתקנוהו ויניחוהו, דאותו תיקון כיון דצורך הנחה הוא לא הוי הפסק). רמ"א סעיף יא (ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק, לא יתקן לפתוח התפלה של ראש עד אחר הנחה של יד). מ"א ס"ק יט (דכשנוטלה בידו ואינו מניחה הוי כמעביר על המצות). ואם לא נזהר בזה, ופגע בשל ראש תחלה, יעבור על של ראש ויניח של יד תחלה, כדלעיל סי"ב (ואם פגע בשל ראש תחילה, יעבור על אותה מצוה ויניח של יד תחלה). סיכום פרטי הלכה זו – לעיל ס"ב (הערה ה ).
86. אגור סי' פד (שלשה דינין בספר הזוהר בענין ציצית ותפילין, מה שאינם נמצאים בכל הפוסקים הנמצאים בינינו ... השני שצריך שילבש תפילין של יד מיושב ושל ראש מעומד). רמ"א שם (יש מי שכתב להניח של יד מיושב, ושל ראש מעומד). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ג ( יש נוהגין להניח תפלה של יד מיושב, מטעם שנתבאר בזוהר). וראה שער הכולל פ"ב ס"ז. אהלי שם ד ע' קכב.
87. ח"א קלב, ב (תא חזי צלותא דבר נש מעומד בגין דתרי צלותא נינהו חד מיושב וחד מעומד ואינון חד לקביל תרין דרגין, תפלה של יד ותפלה של ראש). זח"ג קכ, ב (ולבתר צלותא דמיושב לקבל תפלה של יד, לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל תפלה דרישא).
88. רמ"א שם ( ובמדינות אלו לא נהגו כן, אלא שתיהן מעומד). ונפקא מינה לענין חליצת התפילין, כדלקמן סי' כח ס"ד (על פי הקבלה צריך לחלוץ של ראש מעומד, כמו שהנחתה הוא מעומד. וכן הכריכות על אצבע. אבל תפילין של יד שהנחתה הוא מיושב על פי הקבלה, חליצתה גם כן מיושב. ולמנהגינו שהנחת תפילין של יד היא גם כן מעומד, (יכול) לחלצה גם כן מעומד).
89. ראה חקרי הלכות ח"ה ל, ב.
90. מ"א ס"ק כ (ונראה לי דההנחה תהא מיושב, והברכה והקשירה תהיה מעומד, כמ"ש הרב"י רסי' ח' דכל ברכות המצות בעמידה). וברשימת היומן ע' שעא (במענה על שאלתי ... הנחת תפילין של יד – בישיבה, היינו ברכה והידוק הקשר – בעמידה, אחר כך בישיבה). ושם ע' תכז (תפילין של יד – לרבים – הכל בעמידה: ברכה, הנחה, חליצה). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות. ליקוט דעות הפוסקים בזה, ראה כף החיים ס"ק לג. * אבל בפסקי הסדור ס"ג (ומברכין גם כן מיושב). וכן נהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כמסופר ברשימות הרב"ש ע' פב (שתי פעמים ראיתי היטב וברור, אשר כ"ק שליט"א, בעת שהניח תפילין של-יד של רש"י, ישב על הכסא, וכיסה בכנף הטלית את התפילין של-יד, וברך "להניח תפילין". ותו לא מידי. וההנחה והברכה הי' מיושב). ובכפר חב"ד 400 ע' 41, מספר ה"ר אלתר הילביץ (ראיתי את הרבי הרש"ב מניח תפילין. של יד הניח בישיבה). וכדלקמן (הערה צב ) שע"פ המקובלים יש לנהוג כהמקובלים.
91. סעיף ג ס"ג (כל ברכות המצות צריך להיות מעומד .. אבל עשיית המצות עצמן, יש מהן שאין צריך להיות מעומד, ויש מהן שצריכין).
92. כנסת הגדולה כללי הפוסקים אות א (כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמרא ירושלמי ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנו חיין ועליהם אנו סומכין בכל [דבר], אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכול להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה, הרא"ם ז"ל חלק ראשון סי' א'. והרדב"ז ז"ל תשובה ח"א סי' מ"ט וע' כתב, כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים. ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכ"כ בספר יוחסין, וכ"כ הר"י הלוי ז"ל בתשובה סי' מ"א בשם הר"ש הלוי ז"ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא נקטינן כותיה. ולא פליגי על הרא"ם ז"ל, שהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא"ם ז"ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה, שאין מכריחין אותו). מ"א ס"ק כ (כתב בכנסת הגדולה בכללי הפוסקים, כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים (רדב"ז ח"א סי' מ"ט פ', וספר יוחסין, ור"י הלוי סי' מ"א, וכ"כ הרב"י כאן). מיהו אם בעלי הקבלה מחמירין, יש להחמיר גם כן. וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים, אף על פי שנזכר בקבלה, אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן (רא"ם ח"א ס"א) עכ"ל וראה שער הכולל פ"א אות א, הובא בלקוטי שיחות חל"ג ע' 98 (המסופר מפי הרה"ג החסיד המפורסם ר' הלל פּאַריטשער זי"ע, אשר פעם אחד שאלו את אדמו"ר הזקן איך לנהוג בדבר שהמקובלים מחולקים עם הפוסקים, והשיב אדמו"ר מסתמא יש לנהוג כהמקובלים. ושאלו אותו הלא הוא בעצמו בשו"ע שלו כתב שיש לילך אחר הפוסקים, והשיב, כן כותבים הפוסקים (ובשו"ע נמשך אחר הפוסקים), אבל המקובלים כותבים לילך אחר המקובלים נגד הפוסקים [וכן הכריע בסידורו בדרך כלל – כהמקובלים ולא כהפוסקים (ודלא כבשו"ע שלו) – שער הכולל שם בריש הפרק. ולהעיר משו"ת צמח צדק או"ח סי"ח אות ד'. שו"ת דברי נחמי' או"ח סכ"א] (שהכריעו נגד המקובלים, ומובן שאין לומר שהמקובלים יהיו נגד התלמוד (או הפוסקים שלמדו דבריהם מן הגמרא, שבזה כל ישראל שווים) כמבואר בשו"ע סימן ס"ח) [ומסיים בשער הכולל שם: וכן הוא בשערי תשובה סכ"ה סקי"ד בשם הרדב"ז והחכם צבי]). לקוטי שיחות חי"א ע' 246 (וכבר ידוע בכללי הפוסקים, אשר פוסקים כדברי בעלי הקבלה, אם לא נמצא בתלמוד ופוסקים דפליגי על זה). ולהעיר שרוב ההנהגות שבכתבי האריז"ל הועתקו במגן אברהם, ומשם הועתקו לשוע"ר. ליקוט דברי הפוסקים בזה, ראה כף החיים ס"ק עח.
93. מ"א ס"ק כב (אם לא הי' בדעתו להחזיר מיד, צריך לברך, כמ"ש ס"ס תרל"ט). והוא כדלקמן שם סי"ג (אפילו אם חזר לאלתר, אלא שבשעה שיצא מן הסוכה היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה, ושלא לחזור לסוכה לאלתר, שאז אין הברכה שבירך על אכילה הראשונה פוטרת אכילה אחרונה, כיון שהפסיק ביניהן ביציאה גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר).
94. ולענין סוכה, יתבאר לקמן שם (שעה ושתים). ולענין טלית, נתבאר לעיל סי' ח סכ"ג ( אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות). וטעם החילוק נתבאר בהערות לעיל שם.
95. רמ"א סעיף יב ([הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד, צריך לברך] ויש אומרים שלא לברך, והכי נהוג, וכבר נתבאר לעיל סימן ח' סעיף י"ד). וכן הוא לעיל שם סכ"ג (הפושט טליתו ובשעה שפושט דעתו לחזור וללבוש מיד, אין צריך לברך עליו כשיחזור וילבשנו מיד ... כיון שחוזר ולובש אותו הטלית בעצמו שכבר בירך עליו, וגם לא הסיח דעתו כלל מלבישתו, לכן נפטר בברכה שבירך עליו כשלבשו בפעם ראשונה). וכן הדין בסוכה, כדלקמן סי' תרלט סי"ג (כשיצא מן הסוכה בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה ... אם לא הפסיק ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר, אינו צריך לברך על אכילה אחרונה).
96. כדלקמן סי' מג ס"ג (צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו, אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל אלא בחצירו או על פני השדה).
97. ט"ז ס"ק יא (לענין תפילין יש לפסוק, אם הסירם כדי ליכנס לבית הכסא, צריך לחזור ולברך). לחם חמודות הלכות תפילין אות נט (דכיון דבשעת ההפסק לא חזי לתפילין, הוי הפסק גמור, וצריך ברכה אחרת). דרכי משה סי' ח (גבי תפילין שהוצרך לחלצן, דאסור ליכנס בהן לבית הכסא, ולא בדעתיה תליא מלתא, ולכן צריך לחזור ולברך, דזהו הוי הפסק). וראה חקרי הלכות ח"א ו, א. הערות וביאורים תקה ע' 16. ומדברי הט"ז נראה, שאף אם לא עשה צרכיו, אלא שהסירם כדי ליכנס לבית הכסא, צריך לחזור ולברך. משא"כ לענין ציצית נתבאר לעיל סי' כא ס"ג (מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא, לפי שאין זה בזוי למצוה). ואף לענין טלית גדול נתבאר בפרי מגדים משב"ז ס"ק יא (ואף על גב דסימן כ"א אות ג' [כתב] דבטלית גדול אין "נכון" [ליכנס] לבית הכסא, מכל מקום לאו מדינא, ומשום הכי בציצית לא הוה הפסק). נמצאנו למדים, שהפושט טלית ותפילין ללכת לשירותים ואחר כך חוזר ולובשם, הרי הוא מתעטף בטלית בלא ברכה, ולובש התפילין בברכה . ולענין ברכת התורה יתבאר לקמן סי' מז ס"ז (למרחץ ולבית הכסא, שאינן חשובין הפסק, לפי שאף בעודו במרחץ ובית הכסא אינו מסיח דעתו מללמוד אחר כך). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 150 ואילך.
98. סעיף ב (לא יניחנה למעלה מהקיבורת ... לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת), וסעיף יד (בין עיניך האמור בתפילין של ראש זהו גובה שבראש), וסעיף יח (צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע רוחב הראש).
99. רבינו יונה בספר היראה (וממורי הרב רבי שמואל בר שניאור שמעתי, דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהם נעקרים ממקומם והוא מחזירם במקומם). שו"ע סעיף יב (נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן, צריך לברך). וכמו לענין ציצית, שנתבאר לעיל סי' ח סכ"ו ( מי שהיה לבוש טלית ונפלה ממנו, כשיחזור ויתעטף בה צריך לחזור ולברך, כיון שנפלה שלא מדעתו, לכן אינו מועיל כלום מה שדעתו שיחזור וילבשנו).
100. רמ"א סעיף יב (ואם מחזיר אחד מהם, יברך כמו שמניח תפלה אחת, כדלקמן סי' כ"ו).
101. סעיף א (אם אין לו אלא תפלה אחת, בין שהיא של יד בין שהיא של ראש, מניח אותה שיש לו ומברך עליה, מפני שכל אחת מצוה בפני עצמה ואין מעכבות זו את זו), וס"ד (אם אינו מניח אלא תפילין של ראש לבד, מברך עליה), וס"ה (אם אינו מניח אלא תפילין של יד בלבד, אינו מברך אלא להניח תפילין לבד).
102. רמ"א שם ([הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד], יש אומרים שלא לברך, והכי נהוג). וכדלעיל סעיף כט (אם בשעת חליצת התפילין היה דעתו לחזור ולהניחם מיד וחוזר ומניחן מיד, אין צריך לחזור ולברך עליהם).
103. של"ה מסכת חולין קיג, א (קבלתי ממורי מהר"ש ז"ל מלובלין ... שבזמן הזה שאינן מניחין תפילין אלא בשעת תפילה, אין צריך לברך אם ממשמש בהן להחזירן למקומן, כי בודאי כל זמן שעוסק בדברי קדושה אין זה נקרא מסיח דעתו מתפילין, שגם הם דבר שבקדושה). מ"א ס"ק כא (כתב של"ה, הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומם, משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם, והוי כחולצן על מנת להחזירן).
104. ולענין טלית גדול בשעת תפלה, כתב בתהלה לדוד ס"ק יב (לדידן שאין לובשים אלא בשעת התפלה ... אפשר דאין צריך לברך בנפלה. אבל בשיירי כנה"ג הגב"י אות ו' פסק בפשיטות, בנפלה מעליו בשעת התפלה, דצריך לברך אחר כך, וכן פסק הרב ז"ל בסעיף כ"ט). והוא האמור שם סכ"ט (מי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה, ונפל טליתו מעליו ... ויברך). וראה קובץ יגדיל תורה ח"ו ע' נא. ומכל מקום כתב באמרי יושר ח"ב סי' ט סק"ד (נראה ... אם הרגיש בשעה שנפל הטלית, בטרם שנפל כולו, והי' בדעתו להחזירו וללבשו, דאין צריך לברך, כמו בתפילין לדידן).
105. לעיל סעיף לא.
106. מהרי"ק סוף שורש קלג ( בקשתיך להודיעני דעתך הרחבה, בענין מי שמניח תפילין של יד וברך עליה בעוד שהוא מהדק הרצועות על זרועו, ובתחלת ההידוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר, אמנם לא הסיח דעתו, ועשה קשר אחר, האם יצטרך לחזור ולברך על של יד אחר שנעשה הקשר החדש וחזר והניח תפילין של יד, או לא). ב"י (ותשובה לא נכתבה שם ... כיון דאכתי לא הויא הנחה, נמצא דברכה שבירך תחלה עדיין לא חלה על שום מצוה, וכיון שלא הסיח דעתו ממנה, חיילא שפיר על הנחה שנייה, ולזה הדעת נוטה, שמאחר שלא הפסיק בדבר שאינו מענין התפילין, עלתה לו ברכה). שו"ע סעיף יב (מי שמניח תפילין של יד ובירך, ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר, אמנם לא הסיח דעתו, אינו צריך לחזור ולברך. אם הותר של יד קודם הנחת של ראש, מהדקן ואין צריך לחזור ולברך).
107. לעיל סעיף יג.
108. ארחות חיים הלכות תפילין סי' טז (כתב הראב"י בתשובה שאם הותר הקשר של יד קודם הנחת תפילין של ראש, מהדקן ואין צריך לחזור ולברך עליהם). ב"י ( מצאתי כתוב בספר ארחות חיים כלשון הזה, כתב הראב"ד ז"ל בתשובה, שאם הותר של יד קודם הנחת תפלה של ראש, מהדק ואין צריך לחזור ולברך עליה ). ט"ז ס"ק יב (דהא ברכת להניח שמברך קודם הנחת תפילין של יד קאי גם על תפילין של ראש, כדאיתא לעיל, ואם כן, כל זמן שלא הניח תפילין של ראש עדיין עסוק במצוה השייך לאותה ברכה, ומה שעשה קשר לתפילין של יד הוא גם כן מתקון המצוה, כי אי אפשר לו להניח של ראש קודם של יד, ועל כן צריך לתקן תפילין של יד ואחר כך יניחם כראוי, נמצא שקיום המצוה השייכה לברכה נמשכת עדיין עד שתגמור, דהיינו אחר שהניח של ראש. ונראה שזה טעם השו"ע מה שכתב אחר כך, והוא מן דברי הראב"ד בב"י, דאם הותר קודם הנחת של ראש כו' מטעם שקיום הברכה עדיין נמשך ... ועוד נפרש בסמוך בס"ד).
109. ארחות חיים הלכות תפילין סי' טז (כתב הראב"י בתשובה שאם הותר הקשר של יד קודם הנחת תפילין של ראש, מהדקן ואין צריך לחזור ולברך עליהם. אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד, מהדק ומברך ). שו"ע שם (אם הותר של יד קודם הנחת של ראש, מהדקן ואין צריך לחזור ולברך. אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד, מהדק ומברך).
110. ט"ז סוף ס"ק יב (נראה דהוא הדין בנפסק, דחד טעמא הוא, דהא הזיזו ממקומן) . ונראה המשך הדברים כאן: אם הותר קודם הידוק תפילין של ראש, חוזר ומהדק ואינו צריך לברך – אפילו "נשמט התפילין של יד ממקומה". אבל אם נפסק הקשר או הותר ההידוק אחר הידוק תפילין של ראש, צריך לברך – "אע"פ שלא נשמטה התפילין של יד ממקומה", וכמבואר במ"א ס"ק כה (דהוה ליה כנשמטו ממקומם).
111. ט"ז ס"ק יג (הותר ונפסק שוים הם ... העתיק הדברים של הראב"ד כהוייתן, שמהן יש ללמוד דהוא הדין לנפסק שאין צריך לברך אפילו בנפסק אחר ההידוק, כן נראה לי ברור, וכן נראה לי לפסוק להלכה, אפילו בנפסק אחר ההידוק אין צריך לברך, כל זמן שלא הניח עדיין של ראש). ומתוך הדברים נראה כאן, שאף לפי האמור לעיל סל"ב ( עכשיו נהגו העולם, שאפילו אם נשמטו התפילין ממקומן שלא בכוונה ומחזירן למקומן, אעפ"כ אין מברכין עליהם). מכל מקום אם נפסק הקשר או הותר ההידוק (לאחר הנחת תפילין של ראש) צריך לחזור ולברך. וראה תהלה לדוד ס"ק יב. אור התפילין.
112. ב"י סוף הסימן (כתוב בארחות חיים בשם העיטור, שמותר לברך על תפילין שאולים). שו"ע סי"ב (מותר לברך על תפילין שאולין). לבוש סי"ב (מותר לברך על תפיןלין שאולין, משום דלא כתיב בתפילין לכם). וכן הוא לעיל סי' יד סי"ב (מותר להתלבש באקראי בעלמא בתפילין של חבירו שלא מדעתו, וצריך לברך עליהם, מפני שהתפילין חובת הגוף הם ואין צריך שיהיו התפילין שלו דוקא).
113. דין תפילין גזולין דומה לדין ד' מינים בשאר הימים, שיוצא בהן אף אם אינם שלו, ואם הם גזולין, יש ב' דעות בשו"ע סי' תרמט ס"ה (כל אלו שאמרנו שהם פסולין ... מפני גזל וגניבה, ביום טוב הראשון בלבד. אבל בשאר ימים, הכל כשר), וברמ"א שם (ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים, והכי נהוג). ולקמן סי' תרמט ס"ד (הגזול והגנוב אף בשאר הימים הוא פסול ... לפי שהוא מצוה הבאה בעבירה, כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל), וס"ו (אם עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה, אין הלוקח יוצא בה ידי חובתו אף בשאר הימים, לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה, שהרי שלא כדין משתמש בה הלוקח, כיון שעדיין היא בחזקת הנגזל). ואילו כאן ( ומן התורה אדם יוצא ידי חובתו אפילו בתפילין גזולין, אפילו עדיין לא נתייאשו הבעלים מהם, שאין התפילין צריכין להיות משלו דוקא. אבל חכמים פסלו תפילין גזולין). ואפשר שהוא כדעת התוס' סוכה ט, א ד"ה ההוא (ויש לומר דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, אלא מדרבנן). * וכל זה בתפילין, ולולב מיום השני ואילך, שאינו צריך להיות שלו. משא"כ ציצית שצריכה להיות שלו, אינו יוצא בגזול לדברי הכל, כדלעיל סי' יא סי"א (גזל חוטין שנטוו לשם ציצית והלך הגזלן ועשה מהם ציצית הרי הם פסולין שנאמר ועשו להם, משלהם, פרט לגזול). וכן הוא במצה הגזולה, כדלקמן סי' תנד ס"ט (אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שלו ... לא בשל חבירו ... אבל ... גזלה מחבירו ואכלה, לא יצא). וכן הוא בלולב הגזול ביום הראשון של סוכות, כדלקמן סי' תרמט ס"א (כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב ... הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם, משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול וגנוב שאינו שלו). וראה גם לקמן סי' קצו ס"א. סי' תקפו ס"ד.
114. לכאורה נראה דהיינו אפילו אם קנאו הגזלן בשינוי, כדלעיל סי' יא סי"ב (הגזלן עשה בצמר הזה שינוי גמור ... הרי הוא כשלו ממש לכל דבר ... מכל מקום לא יברך עליהם, דאין זה מברך אלא מנאץ, כיון שעל ידי גזירה בא הציצית לידו). לקמן סי' תנד ס"י (לא יברך עליו ... דכיון שעל ידי עבירה באה לידו מצוה זו, אין זה מברך אלא מנאץ (שנראה כמברך על עבירה שנזדמנה לידו)). סי' תקפו ס"ד (ומכל מקום כיון שעל ידי גזל באה המצוה אליו, לא יברך עליה, כדין מצוה הבאה בעבירה). סי' תרלז סי"א (מכל מקום אין לברך עליה, כיון שעל ידי עבירה באה סוכה זו לידו, אין זה מברך אלא מנאץ). סי' תרמט ס"ה (אם כבר קנה הגזלן את הגזילה על ידי שינוי ... כיון שעל ידי עבירה באה מצוה זו לידו, לא יברך עליה, אפילו מיום שני ואילך) . אבל ראה הערה הבאה.
115. כיון שעכ"פ חכמים פסלו תפילין גזולין. ואם כן נראה דמיירי שעדיין לא קנאו ביאוש ושינוי (כמובא בהערה הקודמת) וראה חקרי הלכות ח"ה לא, ב. שערי שלום סי' לא ס"ק יז.
116. תהלים י, ג. ב"ק צד, א (אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה'). וכן הוא לעיל סי' יא סי"ב (מכל מקום לא יברך עליהם, דאין זה מברך אלא מנאץ, כיון שעל ידי גזילה בא הציצית לידו). לקמן סי' תנד ס"י (לא יברך עליו ... דכיון שעל ידי עבירה באה לידו מצוה זו, אין זה מברך אלא מנאץ (שנראה כמברך על עבירה שנזדמנה לידו)). סי' תקפו ס"ד (ומכל מקום כיון שעל ידי גזל באה המצוה אליו, לא יברך עליה, כדין מצוה הבאה בעבירה). סי' תרלז סי"א (מכל מקום אין לברך עליה, כיון שעל ידי עבירה באה סוכה זו לידו, אין זה מברך אלא מנאץ).
117. ולא חילק כאן בין נתייאשו הבעלים קודם מכירה בין נתייאשו אחר מכירה. וכן הוא לעיל סי' יא סי"א (ואם מכר הגזלן את הציצית לאחר, אם כבר נתייאשו הבעלים מהם, הרי הם כשרים, מפני שקנה אותן הלוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מהגזלן ללוקח). אבל לקמן תנד סי"א (אלא אם כן נתייאש ממנה הנגזל קודם שנתנה להם הגזלן), ושם נסמן (הערה ע). סי' תרמט ס"ו (אם כבר נתייאשו הבעלים קודם שמכר ונתן), ושם נסמן (הערה לח). הלכות גזילה וגניבה סי"א (דבר המיטלטל שנגזל או נגנב ונתייאשו ממנו הבעלים, ואחר כך נמכר או ניתן, הרי זה נקנה להלוקח או להמקבל מתנה ביאוש ושינוי רשות).
118. "אם יש עם היאוש שינוי רשות, בין שנתיאשו ואחר כך מכר הגנב, בין שנתיאשו אחר שמכר, קנה). וברמ"א שם (ויש חולקין).
119. "נתייאשו הבעלים מהגניבה, בין שנתייאשו ואחר כך מכר, בין שנתיאשו אחר שמכר, קנה לוקח ביאוש ושינוי (רשות)". וברמ"א שם (ויש אומרים דאם נתייאש לאחר שמכר לא קנה לוקח, דאין יאוש ושינוי רשות קונה אלא אם כן נתייאש קודם שמכר, וכן נראה לי להורות)
120. ב"י בשם ארחות חיים בשם בעל העיטור (כתוב בארחות חיים בשם העיטור, שמותר לברך על תפילין שאולים, אבל לא על גזולין, דבוצע ברך נאץ יי', עד שיהא בהם יאוש ושנוי רשות). לבוש סי"ב (על גזולין אסור לברך, דהוה ליה בכלל בוצע ברך ניאץ ה', עד שיהא בהם יאוש ושנוי רשות). מ"א סי' יא ס"ק י (ואם מכר הגזלן הציצית לאחר, עיין רס"י תרמ"ט). ובמחצית השקל שם (והיינו אחר ייאוש הלוקח רשאי לברך עליו, דלגביו לא הוי מצוה הבאה בעבירה). וכן הוא לעיל סי' יא סי"א ( ואם מכר הגזלן את הציצית לאחר, אם כבר נתייאשו הבעלים מהם, הרי הם כשרים, מפני שקנה אותן הלוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מהגזלן ללוקח), ובקו"א שם סק"ג. לקמן סי' קצו ס"ד (וכל זה בגנב וגזלן עצמו. אבל אחרים מברכין בתחלה ובסוף לדברי הכל, שהרי לא על ידי עבירה באה לידם). סי' תנד סי"א (שאז נקנית היא להם ביאוש ושינוי רשות (פירוש, מרשות הגזלן לרשותם), ומותרים הם אז לברך עליהם, שהרי לא על ידי עבירה באה מצוה זו לידם, שכבר נתייאש הנגזל ממנה קודם שבאה לידם) . סי' תרמט ס"ו (וכל זה בגנב וגזלן עצמו. אבל אם מכר או נתן במתנה גמורה לאדם אחר ... כבר נקנית הגזילה להלוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מהגזלן להלוקח ... ומותר לו לברך עליה, שהרי לא על ידי עבירה באה מצוה זו לידו, שהרי הוא לא גזל (וגם קנה אותה אחר שנתייאשו הבעלים ממנה)).
121. בסעיפים שלפנינו (לז-מב) יתבאר זמן חליצת התפילין. לקמן סי' כח ס"ג-ו, יתבאר אופן חליצת התפילין. ובסי' כט יתבאר שאין לברך על חליצתם.
122. ב"י (ועכשיו נהגו העולם להניח תפילין עליהם עד אחר קדושת ובא לציון). שו"ע סעיף יג (נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון).
123. ספר המוסר פ"ד בהג"ה (ראוי שלא יסירם עד שיאמרו קדיש תתקבל שאחר סדר קדושה, בענין שיענה עם התפילין ג' קדישין). נעתק במטה משה סימן כב ושל"ה מסכת חולין (קטז, א). עולת תמיד ס"ק כב. אלי' זוטא ס"ק טו. ו ראה אגרות קודש ח "ב אגרת קצה (מנהג העולם לחלוץ תפלין אחר קדושת ובא לציון, ומנהג ע"ד הקבלה לחלוץ אחר שאמר בהם ג' קדישים – (בגירסא זו החזיק רבינו הגדול – בשו"ע שלו סי' כה סל"ז – ואליבי' אנו דנין) – ולכן אין לחולצם עד לאחר קדיש שלאחר ובא לציון, שאז, ביחד עם הקדיש שלאחר שמונה עשרה ושקודם ברכו, הרי זה ג' קדישין ... צ"ע למה אין מונין במספר ג' הקדישים גם הקדיש שקודם הודו (או ברוך שאמר). ובספר אות חיים כתב הטעם, כיון דלפעמים מאחרים לבוא לבית הכנסת. והוא דחוק). וגם לקמן סי' נה ס"א מנה ג' קדישים אלו (א' אחר פסוקי דזמרה ששם הוא הפסק סדר הפסוקים. ב' אחר סיום תפלת י"ח שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה למה שלאחריה. ג' אחר סדר קדושת ובא לציון שהוא גם כן דבר שבקדושה ... אלו הן חובה כשמתפללין בצבור, והשאר מנהג).
124. שער הכוונות עניני תפילין סוף דרוש ה (ואחר שתגמור עלינו לשבח ועל כן נקוה לך, אז תסיר). מ"א שם (ובכוונות איתא, האר"י לא חלץ עד שאמר על כן נקוה לך וכו'). וראה בדי השלחן סי' ח ס"ק נה .
125. רמ"א סעיף יג (ויש מי שכתב על צד הקבלה, שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים, דהיינו לאחר קדיש יתום, והכי נוהגים המדקדקים). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 5 (ומתפללים בהם עד אחרי אך צדיקים גו').
126. מ"א ס"ק כח (וכתב בהגהות מנהגים, ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה). ש"ך יו"ד סוף סי' רסה (עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה, משום שהתפילין הם אות והמילה גם כן אות).
127. שו"ע סי"ג (וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל), ורמ"א שם (והיינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל, אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה, אין לחלצם רק כמו בשאר ימים). וראה אגרות קודש ח"ב אגרת קצה (ומדאין מחלקין בין אם הוא יום הקריאה, שאז יש גם החצי קדיש שאחר קריאת התורה ונשלם מספר הקדישים מלבד הקדיש שלאחר ובא לציון גואל. על כרחך צריך לומר שאין קדיש זה במנין, כי אינו שייך להתפלה כי אם לקריאת התורה).
128. כדלקמן סי' שו סי"ז (בזמן מצותן, שאין קונים אותם אלא לצאת בהם ידי חובתן ולהחזירם).
129. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קח (והמקדים לחלוץ קודם ההלל, הרי זה משובח, חוץ מש"ץ שלא יחלוץ עד אחר קדיש גמור בשחרית, שכבר נסתלק מלפני התיבה). מ"א ס"ק לא (בחול המועד ... כתב הרמ"ע בתשובה לחלצן קודם הלל, והש"צ אחר הלל ... וכן ראוי לנהוג ... ונראה לי, בחול המועד של סוכות, אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל, בעוד שמוכרין האתרוג). ומנהג חב"ד שאין מניחין תפילין בחול המועד כלל (ראה לקמן סי' לא ס"ב).
130. וכן הוא הנוסח בסדור. וראה גם לקמן סי' תרכג ס"ז (במקום שאומרים כתר במוסף).
131. ב"י (וביום ראש חודש נהגו העולם לחלוץ תפילין קודם תפלת מוסף). שו"ע שם (ביום ראש חודש, חולצים אותם קודם תפלת מוסף), ורמ"א שם (ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר).
132. ב"י ( וכיון שבתפלה זו אומרים כתר, אפילו כשמתפלל בלחש ראוי שלא יהיו עליו ).
133. מ"א ס"ק ל (קודם תפלת מוסף – אחר חזרת ספר תורה בהיכל (כוונות וכתבים)). בפסקי הסדור, אחר סדר הלל (ומסירין התפילין בראש חדש קודם הקדיש), והיינו קודם קדיש שאחר קריאת התורה ובא לציון. וכמבואר באליה רבה ס"ק כה (ולענ"ד לנהוג בראש חודש אחר קדושת ובא לציון כמו בשאר הימים, אבל לא ימתין עד אחר קדיש). ובאגרות קודש ח"ב אגרת קצה (לברר דעת רבינו הגדול – שכן נוהגין בכל ביהכ"נ חב"ד, יש לומר ... בראש חדש, שכתב רבינו שאחר הלל יאמר שיר של יום וקדיש אחריו, הרי נשלם מספר ג' הקדישין מלבד הקדיש שלאחר ובא לציון גואל, ואם כן תיכף אחר קדושה דובא לציון, כבר יש בידו ג' קדישין וד' קדושות. וכיון שאין הכרח שיהיו תפליו עליו בשעת אמירת הקדיש שקודם מוסף, הרי, אדרבה , הכרח הוא שיחלוץ אותם קודם הקדיש, כי קדיש זה שייך לתפלת מוסף (שלעולם אין מתחילין תפלה בלי קדיש לפני'), ולכן צריך לסומכם בכל מה דאפשר, וכמו דמוכח בנ"כ השו"ע או"ח סי' רצ"ב . וראה שו"ע רבינו שם. ולכן כותב רבינו שחולצין התפילין קודם הקדיש דוקא). ושם ח"כ אגרת ז'תרחצ (מה שכתב שאז צריך לומר איזה מזמור לפני אמירת הקדיש . להעיר שעד"ז צריך להיות גם בכל ראש חדש, באותן בתי הכנסיות שנוהגים שיניחו תפילין דר"ת ובאמירת פרשת קריאת שמע לאחרי הכנסת הספר תורה, וכמובן וגם פשוט לפני תפלת המוסף, שאף שחליצת תפילין אפשר לומר שאינה הפסק, משא"כ הנחת תפילין וקריאת שמע) . ובספר המנהגים – חב"ד ע' 36 (כל התפילין מניחים קודם מוסף). וראה שלחן המלך ח"א ע' סה הערה 8.
134. ב"י (ושמעתי שהטעם, משום דבאותה תפלה אומרים כתר, ואין נכון להיות באותה שעה כתר דתפילין). מ"א ס"ק לב (כתר יתנו לך, כן מנהג הספרדיים. ולכן אין ראוי להיות כתר של תפילין עליו).
135. רמ"א סי"ג (ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר. מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום).
136. מטה משה סי' כה (אמר רבא אסור למיחלץ תפילין קמיה רביה ... ומהאי טעמא מיחה לנו התלמידים מורי הגאון מהרש"ל ז"ל, שלא לחלוץ תפילין בפני ספר תורה, לפי שהוא זלזול לספר תורה, שמגלה ראשו כנגדה. אלא מי שרוצה לחלוץ תפילין, צוה לסלק עצמו לצדדים ויחלצם). מ"א ס"ק כט (והחולצן קודם לכן, לא יחלוץ בפני ספר תורה, אלא יסלק לצדדין (מט"מ רש"ל). עיין סי' לח סעיף יא).
137. " לא יחלוץ תפיליו בפני רבו, שמזלזל הוא בכבודו שמגלה ראשו בפניו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 49 עמודים.