רפו דיני תפלת מוסף בשבת

רפו דיני תפלת מוסף בשבת

ובו ה' סעיפים

זמנה

א זמן¹⁶⁶⁶

תפלת מוסף מתחיל מיד אחר תפלת השחר. אף אם התפלל שחרית בבקר מיד אחר שהגיע זמנה,

יכול גם כן להתפלל מוסף בעת ההיא, שזמן הקרבת המוסף מתחיל מיד אחר הקרבת תמיד בבקר ¹⁶⁶⁷ :

ב ואין לאחר תפלת מוסף יותר משבע שעות על היום, דהיינו

שעה אחר חצות, והמאחר כל כך נקרא פושע ¹⁶⁶⁸ .

ואעפ"כ יוצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום ¹⁶⁶⁹ . אפילו אם

כבר התפלל מנחה חוזר ומתפלל מוסף כמו שיתבאר ¹⁶⁷⁰ .

ואם שכח ולא

התפלל אותה עד שחשכה אין לה תשלומין ¹⁶⁷¹ , כמו שיש

לשאר תפלות, כמו שנתבאר בסי' ק"ח ¹⁶⁷² :

ג ואם עבר והתפלל אותה קודם שהתפלל שחרית יצא ¹⁶⁷³ , שאף שקרבן

מוסף שהקריבוהו קודם תמיד של שחר פסול ¹⁶⁷⁴ , מכל מקום

בתפלה לא החמירו כל כך להיות חוזר ומתפלל, הואיל והתפלל אותה בשעה הראויה להקרבה:

טעימה קודם המוסף

ד מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין ¹⁶⁷⁵ , כמו שמותר

לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה ¹⁶⁷⁶ . דהיינו

אכילת פירות ¹⁶⁷⁷ , אפילו הרבה

כדי לסעוד הלב ¹⁶⁷⁸ , ופת כביצה

ולא יותר ¹⁶⁷⁹ , כמו שנתבאר

בסי' רל"ב ¹⁶⁸⁰ .

ובלבד שיקדש

מתחלה וישתה רביעית יין ¹⁶⁸¹ , או יאכל

כזית מחמשת המינין אחר הקידוש מיד, כמו שנתבאר בסי' רע"ג ¹⁶⁸² :

הקדמתה לפני מנחה

ה היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספים,

כגון שאיחר להתפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה, דהיינו שש שעות ומחצה, צריך להתפלל של

מנחה תחלה, לפי שהיא תדירה יותר מתפלת המוספים ¹⁶⁸³ , וכל התדיר

את חבירו קודם את חבירו ¹⁶⁸⁴ .

במה דברים

אמורים כשצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול סעודה גדולה או קטנה, ואסור לו

לאכול קודם שיתפלל מנחה כמו שנתבאר בסימן רל"ב ¹⁶⁸⁵ , אזי צריך להקדימה. אבל אם אינו צריך

כלל עתה להתפלל מנחה, יכול להקדים של מוסף ¹⁶⁸⁶ .

במה דברים

אמורים כשעדיין לא הגיע זמן מנחה קטנה, שהיא עיקר תפלת המנחה, אבל משהגיע עיקר

זמנה צריך להקדימה בכל ענין ¹⁶⁸⁷ .

ויש אומרים (א)

שאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין ¹⁶⁸⁸ . ויש לחוש

לדבריהם, וליזהר ביום הכיפורים שמאריכים בתפלת שחרית, שיתחילו מוסף קודם שש ומחצה,

כדי שלא יצטרכו להתפלל מנחה תחלה לפי סברא זו, כמו שיתבאר בסי' תר"כ ¹⁶⁸⁹ .

ומכל מקום

אם אירע שהאריכו בשחרית עד אחר שש ומחצה, ואפילו אם אירע שלא התחילו מוסף עד שהגיע

זמן מנחה קטנה, לא יתפללו מנחה תחלה בצבור, כדי שלא יטעו ההמון לעשות כן פעם אחרת ¹⁶⁹⁰ . ולא אמרו

להתפלל מנחה תחלה אלא ביחיד שאירע לו כן:

קונטרס אחרון

(א) וי"א שאפילו כו'.

מה שכתב¹⁶⁹¹

המג"א¹⁶⁹²

כאן צע"ג, דמדמי לה לאכילה, אם כן לפי דעת התוס' ¹⁶⁹³ דסעודה קטנה שרי, עכ"פ יותר מחצי

שעה קודם מנחה קטנה¹⁶⁹⁴, למה

אסרו כאן. ואם מדמי לה לסעודה גדולה, אם כן לא מהני קריאת השמש, כמ"ש בסי'

רל"ב¹⁶⁹⁵.

ואף שיש לחלק, מכל מקום עיקרא דמילתא תמוה מאד, מאי אימשוכי שייך בתפלה¹⁶⁹⁶,

בודאי לא ימשך בתפלתו כשש שעות. ואי חיישינן שיכוין הרבה בכח ב"ד¹⁶⁹⁷, לא

ירגיש לקול השמש. ועוד קשה שהמג"א עצמו הזהיר בסי' תר"כ¹⁶⁹⁸ גבי

יום הכיפורים, והתם עדיפא מקריאת השמש, שהצבור ודאי לא ישכחו ויזכירו זה את זה

יותר מהזכרת השמש.

ועיין¹⁶⁹⁹

ברא"ש¹⁷⁰⁰

שהביא הירושלמי, לשיטת התוספות¹⁷⁰¹, ומבואר

שם דעיקר זמן תפלת מנחה הוא מנחה קטנה, ואפילו הכי לתלמודא דידן צריך להתפלל מנחה

תחלה, ע"ש במעדני מלך¹⁷⁰².

ומש"כ המג"א דאם אין שהות כו'¹⁷⁰³,

צע"ג דאישתמיטתיה דברי הירושלמי שהביא הרא"ש¹⁷⁰⁴,

דבכה"ג פשיטא דמנחה עדיפא דתדירה אף לדחות לגמרי¹⁷⁰⁵ עיי"ש :

[1665] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

זמנה (ס"א-ג).

(ב)

טעימה קודם המוסף (ס"ד).

(ג)

הקדמתה לפני מנחה (ס"ה).

[1666] תוס' ברכות כו, א ד"ה תפלת (דזמן

מוספין הוא כל היום, אפילו משחרית, שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד, אם כן

גם תפלת מוספין יכול להתפלל מיד מן הבוקר). רבינו יונה שם ריש פ"ד (של מוספים

זמנה כל היום, אלא שיש להקדים תפלת יוצר תחלה, שהיא דבר יום ביומו). רא"ש שם

סי' א (קרבן מוסף שהיה כשר כל היום כולו, ואפילו מן הבוקר ... וכן תפלת המוספין

יכול להתפלל בבוקר). טור ושו"ע ס"א (זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר).

[1667] ברכות כו, ב (של מוספין כל היום ...

רבי יהודה אומר עד שבע שעות). כח, א (אמר רבי יוחנן ונקרא פושע ... אמר רבי יהושע

בן לוי כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה, עליו הכתוב אומר נוגי

ממועד אספתי ממך). טור ושו"ע ס"א (ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא

פושע).

[1668] משנה שם כו, א (ושל מוספים כל היום).

מגילה כ, ב (כל היום כשר ... ולתפלת המוספין). טור ושו"ע שם (ואעפ"כ יצא

ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום).

[1669] לקמן סעיף ה.

[1670] תוס' שם כו, א ד"ה איבעיא (אם טעה

ולא התפלל תפלת מוסף ... אינו מתפלל בערבית, דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף).

רא"ש פ"ד ס"ב (פרשב"ם אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף

מהו שיתפלל ערבית שתים, דמילתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל, כיון שעבר זמן המוסף).

טור ושו"ע ס"א (ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין).

[1671] סעיף י (עבר כל היום ולא התפלל מוסף

אין לה תשלומין, שהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף).

[1672] תוספתא פ"ג ה"ב (המתפלל תפלת

המוספין, בין משקרב תמיד של שחר, בין עד שלא קרב תמיד של שחר, יצא). רשב"א

ברכות שם ד"ה ת"ר (נראה מן התוספתא דאפילו הקדים של מוספין לשל שחר יצא,

דהא קיי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום, וקתני בתוספתא המתפלל תפלת המוספין בין

משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא). רמ"א ס"א (ואם התפלל

אותה קודם תפלת שחרית, יצא).

והיינו דוקא "עבר והתפלל", אבל לכתחלה, נתבאר לעיל

סי' מח ס"ב (ואע"פ שעדיין לא התפללו שחרית, ואסור להקדים מוסף לתמיד של

שחר).

[1673] תוספתא פסחים פ"ד ה"ב (כל

הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר ... הרי אלו פסולין). זבחים פט, א (התמידין

קודמין למוספין). מנחות מט, סע"א (תניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד

לומר וערך עליה העולה, ואמר רבא העולה עולה ראשונה).

ולעיל סי' מח ס"ב (ואסור להקדים מוסף לתמיד של שחר).

וראה תוס' יומא כט, א ד"ה אלא. משנה למלך פ"א מהל'

תמידין ומוספין ה"ג. שו"ת מהרש"ג או"ח סי' כב.

[1674] גמרא שם כח, ב (אמר רב הונא אסור לו

לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין ... ולית הלכתא לא כרב הונא). טור ושו"ע

ס"ג (מותר לטעום קודם תפלת המוספין).

[1675] גמרא שם (ולית הלכתא ... כרבי יהושע בן

לוי ... דאמר רבי יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום

כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה). שו"ע סי' רלב ס"ג (אבל לטעום [כשהגיע זמן

מנחה] ... מותר)

[1676] רבינו יונה ברכות שם ד"ה ולית (טעימה

אינה אסורה, כגון אכילת פירות, או אכילת פת מועט). שו"ע ס"ג (דהיינו

אכילת פירות, או אפילו פת מועט, אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב, אבל סעודה אסור).

[1677] כדעת היש אומרים שברשב"א ברכות ד"ה

ולית (מותר לטעום קודם תפלת המוספין, וכתב הראב"ד ז"ל דיש אומרים דוקא

טעימה ולא אכילה, והוא ז"ל פירש דאפילו טעימא שיש בה כדי לסעוד את הלב). שהרי

מדברי רבינו יונה הנ"ל (שחילק בין פירות לבין פת מועט) נראה שהתיר פירות

אפילו מרובים לסעוד הלב. שו"ע שם (אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב).

וכן הדין בחיוב אכילה בסוכה, כדלקמן סי' תרלט סי"א (מיני

פירות, אפילו אוכל מהם הרבה, ואפילו קובע עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי

שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת).

[1678] רבינו יונה ושו"ע שם (פת מועט).

מ"א ס"ק ב (אפילו כביצה).

ונתבאר לקמן סי' תרלט סי"א (וכמה היא אכילת עראי כביצה,

שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו, ומלא פיו הוא כביצה, שאין בית

הבליעה מחזיק יותר מכביצה).

וראה גם לקמן סי' רצא ס"א (שכביצה היא סעודת עראי).

*

והנה ממה שלא נאסר כאן אלא "פת" יותר מכביצה, נראה

ששאר מיני מזונות מותרים אפילו יותר מכביצה.

וכן אמנם נהוג בכמה קהלות, שמקדשים

וטועמין מיני מזונות לפני מוסף בראש השנה (לפני תקיעות) ובשמח"ת (בעת ההקפות

או אחרי קריאת התורה).

וכן לענין אכילה קודם מנחה נתבאר בשו"ע

סי' רלב ס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום

דהיינו אכילת פירות מותר, והוא הדין לאכול פת כביצה, כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר).

וכן לענין סעודת שבת נתבאר לעיל סי' עדר ס"ה ( אפילו

אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו

יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא

וברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם)).

וכן לענין אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית, כדלקמן סי' תעא

ס"א-ב (כל אדם ... אסור לו לאכול פת דהיינו מצה עשירה (כמו שיתבאר), מתחלת

שעה עשירית בערב פסח עד הלילה, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון ... אבל מותר לאכול

מעט פירות ... או מעט תבשיל העשוי מחמשת המינים ... שלא אסרו אלא פת בלבד, שסועדת

את הלב שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד).

ואף שלענין "אכילת קבע" בסוכה

אין הפרש בין פת לבין מיני מזונות ודייסה מחמשת המינים, כדלקמן סי' תרלט סי"א

(במה דברים אמורים בפת העשויה מחמשת המינים, או בתבשיל העשוי מחמשת המינים, אבל

שאר מיני מאכלים ואין צריך לומר מיני פירות, אפילו אוכל מהם הרבה ואפילו קובע

עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת

עראי של פת).

היינו כיון שהחיוב לאכול בסוכה הוא "אכילת קבע", וזה

שייך גם במזונות. משא"כ האיסור לאכול קודם התפלה נתפרש בגמרא (שבת ט, ב)

שהאיסור הוא רק ב"סעודה קטנה" (דלא כרבי יהושע בן לוי שאוסר גם

"טעימה"). והרי רק אכילת פת חשובה "סעודה " .

[1679] בשו"ע סי' רלב ס"ג (לאכול פת

כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר), ומ"א שם ס"ק יז (כביצה דוקא, ולא

יותר).

[1680] ב"ח סוד"ה אע"פ (הדבר

פשוט דצריך לקדש). עולת שבת ס"ק ג (והיינו כשמקדש כבר. אבל לטעום קודם קידוש

ודאי דאסור). מ"א סק"א (ואף על גב דאסור לאכול קודם קידוש, ואין קידוש

אלא במקום סעודה, יש לומר דדי כשישתה כוס יין אחריו).

וכל זה הוא כדי לצאת ידי חובת דעה הא' דלקמן סי' רפט ס"ב

(גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם לו, כמו בקידוש הלילה

... ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידוש שביום, הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים).

[1681] סעיף ז (הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים

אין קידוש אלא במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אם אכל כזית,

או אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין

מלבד כוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה). וס"ט (יש אומרים שאפילו

שתה רביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1682] ברייתא ברכות כח, א (תנו רבנן היו

לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף,

שזו תדירה וזו אינה תדירה). תוס' שם ד"ה הלכה (קודם שש שעות ומחצה, דהיינו

קודם שיגיע שעת המנחה, דאם לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם). טור

ושו"ע ס"ד (היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון

שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד ו' שעות (ומחצה) שהוא זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל של

מנחה תחלה ואחר כך של מוסף). לבוש ס"ד (דמנחה היא תדירה בזה הזמן, ותדיר קודם).

[1683] משנה זבחים פט, א (כל התדיר מחבירו

קודם את חבירו).

וכן הוא לעיל סי' ז ס"ב. סי' כה ס"ב. סי' קסה

ס"ב. סי' קפח ס"ו. לקמן סי' תפג ס"א. סי' תפט סט"ז.

[1684] בשו"ע ורמ"א שם

ס"ב (לא ישב אדם ... לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ... ויש חולקים

וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה). וראה גם לקמן

(הערה 1692 ).

וכב' הדיעות שהובאו לקמן סי' רצא ס"ב

(ולהאומרים שמשהגיע זמן מנחה גדולה, אסור לקבוע אפילו סעודה קטנה, עד שיתפלל מנחה

תחלה, כמ"ש בסי' רל"ב).

והיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה,

אם צריך להקדים מנחה לסעודה, יש להקדימה גם לפני מוסף.

[1685] הר"י בתוס' שם ד"ה הלכה (והר"י

אומר ... דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם, היינו ... כגון שהיה לו לילך לסעודה

גדולה ... אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה, אין לו

להקדים תפלת המנחה, אלא יתפלל כסדר מוסף, ואחר כך מנחה). רא"ש שם פ"ד ס"ח

(ויש מפרשים דהא דקאמר היו לפניו שתי תפלות מתפלל של מנחה תחלה, היינו דווקא שצריך

עתה להתפלל ... אבל אם אינו צריך להתפלל תפלת המנחה, יכול להקדים תפלת המוספין,

ולאחר תפלת המנחה). טור ושו"ע ס"ד (ויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה

להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול, ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם אין צריך

עתה להתפלל מנחה, יכול להקדים של מוסף).

[1686] רבינו יונה שם יט, א ד"ה ויש (במנחה

קטנה, שהיא מט' שעות ומחצה ומעלה עסקינן, ובכה"ג אמרו דכיון שהגיע זמן מנחה

קטנה מתפלל מנחה תחלה ואחר כך מתפלל מוסף, אבל בזמן מנחה גדולה, כיון שעוד היום

גדול, מתפלל מוסף ואחר כך מנחה). רא"ש שם פ"ד ס"ח (ובירושלמי

דפרקין גרסינן ... משמע שכך אמר לו דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה אז יש

להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף, אבל במנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש). רמ"א

ס"ד (ומיהו אם הגיע מנחה קטנה, יתפלל מנחה).

[1687] תוס' שם ד"ה הלכה (מכאן יש ליזהר

ביום הכיפורים להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה, דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה,

דאם לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם). טור בשם התוס' (והתוס' אינם מחלקים,

שכתבו שיש ליזהר ביום הכיפורים כשמאחרים תפלת יוצר עד לאחר שש שעות ומחצה, שיקדימו

תפלת המנחה לתפלת המוספין).

ראה קיצור הלכות מילואים ע' פג.

[1688] סעיף א (טוב שלא להאריך בתפלת שחרית,

כדי למהר בענין שיוכל להתפלל מוסף קודם ו' שעות ומחצה ... שאז מן הדין צריך להתפלל

מנחה תחלה כמ"ש בסי' רפ"ו).

[1689] רמב"ם סופ"ג מהל' תפלה (ויש

מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו). טור ושו"ע סוס"ד (ויש מי

שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו).

וכן הוא לקמן שם (ומכל מקום אם אירע שאיחרו להתפלל מוסף עד ו'

שעות ומחצה, אעפ"כ יתפללו מוסף תחלה קודם מנחה, מטעם שנתבאר שם עיי"ש).

[1690] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

(א)

בפנים ס"ה נתבאר, שכל מקום שהגיע זמן ב' התפלות, מנחה קודמת, שהיא תדירה.

אמנם

מדברי המ"א נראה, שמלבד זאת חוששים גם, שעל ידי תפלת מוסף תחלה, ישכח להתפלל

מנחה, וכמו שאסרו לאכול סמוך לתפלת המנחה. ובמקום שהשמש קורא לתפלת המנחה, אין

לחוש לזה, ואפשר להתפלל מוסף תחלה.

ועל

כך מקשה רבינו, שהרי אין מקום לחשש זה. ואם הי' מקום לחשוש לזה, לא היתה מועלת

קריאת השמש.

וראה

מחצית השקל, לבושי שרד ופרי מגדים, שפירשו את דברי המ"א באופן אחר, והוא, דמה

שנתבאר בפנים "כשצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול סעודה גדולה או

קטנה, ואסור לו לאכול קודם שיתפלל מנחה", זה אינו שייך במקום שהשמש קורא

לתפלת המנחה.

(ב)

בפנים ס"ה נתבארה דעת התוס', שאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל

ענין.

ובא

לבאר כאן המקור לדעה זו, על פי מה שהוכיח הרא"ש מהירושלמי ומהבבלי, לפי פירוש

המעדני יום טוב.

(ג)

המ"א פסק שאם סמוך לערב אין שהות להתפלל שתיהן, יתפלל מוסף. ורבינו השמיט פסק

זה, כי הרא"ש הוכיח מהירושלמי, שגם אז יקדים מנחה.

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשטו.

[1691] ס"ק ג (כיון שצריך

להתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה, דעכ"פ זמנה הוא, וכמ"ש שם, אם רוצה

לאכול, ואם כן האידנא דסומכין על קריאת השמש לבית הכנסת, אין צריך להתפלל עתה

מנחה).

[1692] ט, ב ד"ה בתספורת (נראה

דהכי הלכתא, ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה). שהובאה ברמ"א סי' רלב

ס"ב (ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר). וראה גם לעיל (הערה 1684 ).

[1693] בדברי התוס' "במנחה

גדולה עד זמן תפלה", הי' נראה לכאורה, דהיינו עד זמן מנחה קטנה (ולא חצי שעה

קודם).

אמנם לפי פירוש הטור בסי' רלב (ופירש

ר"ת ... סעודה שאוכל כל אדם בביתו ... מותר להתחיל סמוך למנחה גדולה ...

ובסמוך למנחה קטנה שהוא בתחילת שעה י' אסור להתחיל אפילו בסעודה קטנה), היינו

שמנחה קטנה מתחלת בתשע שעות ומחצה, ותחלת שעה י' היא חצי שעה קודם מנחה קטנה.

וכביאור הב"י שם (וסובר דלאו דוקא בזמן תפלה דסמוך לה נמי אסור).

מכל מקום גם לפי פירוש זה, עכ"פ

יותר מחצי שעה קודם מנחה קטנה ודאי מותרת סעודה קטנה לדעת התוס'.

[1694] רמ"א סעיף ב (דעכשיו

קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל. מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר).

[1695] כדאסרינן מטעם זה באכילה,

בשבת ט, ב (דילמא אתי לאמשוכי).

[1696] אוצ"ל: כרחב"ד

[כרבי חנינא בן דוסא]. ראה ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א (אמרין עליו על

רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר והכישו, ולא הפסיק את תפילתו,

והלכו ומצאו אותו חברבר מת ... אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת, אמר להן יבא עלי ממה

שהיה לבי מתכוין בתפילה).

וראה לעיל סי' צח ס"א (וכך היו

עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות

הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות).

וראה כנישתא דבי רב.

[1697] בשו"ע שם (טוב לקצר

בפיוטים ובסליחות שחרית, כדי למהר בענין שיתפלל מוסף קודם שבע שעות). ובמ"א (הרר"י

כתב דוקא כשצריך להתפלל מנחה וכו', כמ"ש סי' רפ"ו ס"ד). הרי כתב

שדין שלפנינו שוה גם ביום הכיפורים.

[1698] עתה בא לבאר את מקור דעת

התוס' (שהובאה בפנים ס"ה), שאפילו קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין.

[1699] ברכות פ"ד ס"ח

(ואם כן יש ליזהר כשמאחרים ביום הכפורים תפלת שחרית עד אחר שבע שעות, שיש להקדים

תפלת המנחה קודם תפלת המוסף. ובירושלמי דפירקין גרסינן ... אפילו יש שהות ביום

להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת. והתניא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוסף יצא, בדיעבד

אין לכתחלה לא. הוא פתר לה בשלא הגיע זמן לתפלה, כהא דריב"ל דהוה מפקיד

לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון [סעודה גדולה], ומטא יומא לשית שעי, עד דלא [תסקון]

לאריסטון, תיהוון מצלי דמנחה עד שלא תסקון. משמע שכך אמר להם, דבשעת מנחה קטנה

שהוא עיקר זמן המנחה, אז יש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף, אבל במנחה גדולה

דשבע שעות אין לחוש. ומיהו גמרא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה שביעית פסקינן כרבנן,

שצריך להקדים תפלת המנחה).

[1700] כח, א ד"ה הלכה (מכאן יש ליזהר ביום

הכיפורים להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה, דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה, דאם

לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם).

ועל זה נתבאר ברא"ש, שלמרות האמור בירושלמי, דעיקר

זמן תפלת מנחה הוא מנחה קטנה, מכל מקום מוכח בגמרא דידן, שגם בזמן מנחה קטנה

צריך להתפלל מנחה תחלה. ושזהו מקורן של התוס' לפסק הנ"ל.

וכן ביאר דעה זו כאן בפנים (ויש אומרים שאפילו

קודם מנחה קטנה צריך להקדים מנחה בכל ענין, ויש לחוש לדבריהם, וליזהר ביום

הכיפורים).

[1701] ברא"ש עצמו לא נתבאר

מהי ההוכחה מגמרא דידן, דאפילו בשעה שביעית צריך להקדים תפלת המנחה. אבל נתבאר

במעדני מלך (שנקרא אחר כך מעדני יום טוב) אות א (מדחזינן לרבי יהודה דאמר מתפלל של

מוספין ואחר כך מתפלל של מנחה, ורבי יהודה סבירא ליה דזמן תפלת מוסף אינו אלא עד ז'

שעות, וכיון שמשם ואילך אינו זמן מוסף, היאך היה יכול לומר שאחר ט' שעות ומחצה

יתפלל מוסף תחלה, שהרי כבר עבר זמנה. אלא ודאי במנחה גדולה איירי, משום הכי היה

אומר רבי יהודה שמיד שהגיע זמן מנחה גדולה מתפלל של מוספים שזמנה עוברת. ורבנן

פליגי עליה וסבירא להו דמתפלל של מנחה תחלה. ומדרבי יהודה נשמע לרבנן, וכי היכי

דמילתא דרבי יהודה לא איירי אלא במנחה גדולה כדכתבינן, הכי נמי רבנן דפליגי עליה

בהכי איירי).

[1702] "ונראה לי דאם הוא

סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן, יתפלל מוסף, דמנחה יש לה תשלומין בערבית".

[1703] "רבי חייא בשם רבי

יוחנן, תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת. הוו בעו למימר בשאין שהות ביום

להתפלל שתיהם, אבל אם יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המוסף קודמת. ר' נתן בר טובי

אמר אפילו יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת".

הרי מפורש כאן ד"בשאין שהות ביום

להתפלל שתיהם ... תפלת המנחה קודמת".

ולכן לא הובאו דברי המ"א בפנים,

ולא חילק כלל בין יש שהות לבין אין שהות.

[1704]

ואף שנתבאר לקמן סי' תלא קונטרס אחרון סק"א (ומה שכתב החק יעקב דתדיר קודם,

זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם

שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת

פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי).

מכל מקום כאן במנחה ומוסף נחשב הדבר

"שתיהן עוברות, שאינו תדיר נדחה", כי אף שהמנחה יש לה תשלומים, מקרי

מצוה עוברת. ולכן צריך להקדים מנחה.

הספרים הדנים בדברי רבינו אלה, נסמנו

לקמן שם (הערה קלז), ובכנישתא דבי רב.