תקפג דברים שנוהגים לאכול בראש השנה

הערות

1. 69. כרישה.
2. 70. גמרא כריתות ו , רע"א (אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא (דלעת, רש"י) ורוביא (תלתן, רש"י) כרתי סילקא ותמרי). הוריות יב, א. טור ושו"ע ס"א (יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא, דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא).
3. 71. רש"י שבת עג, ב ד"ה דקניב סילקא (חותך תרדין).
4. 72. דלעת.
5. 73. מ"א ריש הסימן (נראה לי דהוא הדין מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבים יאכל, כל מדינה ומדינה כלשונה).
6. 74. מה שנקרא לשון ריבוי בשאר הלשונות.
7. 75. ר"ן סוף ר"ה יב, ב ד"ה גרסינן (וכתבו הגאונים ז"ל, שכך היה מנהגו של רבינו האי גאון ז"ל, שמביאין לפניו סל שבו מינין הללו, ופושט ידו ונוטל דלעת ואומר, קרא יקרע גזר דיננו, רוביא ירבו זכיותינו, כרתי יכרתו שונאינו, סילקא יסתלקו חטאתינו, תמרי יתמו עונותינו או יתמו אויבינו)). כל בו ר"ה כט, א (ונהגו ליקח כל אחד בידו ואומר קרא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיקראו לפניך זכיותנו ויקרע רוע גזר דיננו, רוביא יהי רצון מלפניך וכו' שירבו זכיותינו, כרתי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיכרתו שונאינו וכל מבקשי רעתינו, סלקא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו וכו' שיסתלקו עונותינו ויסתלקו שונאינו וכל מבקשי רעתינו, תמרי יהי רצון מלפניך וכו' שיתמו שונאינו עם כל חטאתינו). טור ושו"ע שם (וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו, כרתי יכרתו שונאינו, סלקא יסתלקו אויבינו, תמרי יתמו שונאינו, קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו). וראה פעמי יעקב מא ע' קטו.
8. 76. טור (באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש, לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה). רמ"א ס"א (ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין). וכן הוא בפסקי הסדור (בראש השנה בלילה ראשונה נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש בתחלת הסעודה). והטעם שבחרו בתפוח נתבאר במהרי"ל הל' ראש השנה ס"ז ע' רעז (מאי טעמא למיכל תפוח, הא איכא כמה מיני מתוקים טפי. ויש ליתן טעם דרומז לשדה של תפוחים הידוע למקובלים, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה (תולדות כז, כז)). הובא בד"מ ס"ק ג, וט"ז ס"ק ב. והיינו כדאמרינן בתענית כט, ב (ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כריח שדה של תפוחים), ובזח"א רכד, ב (ועל דא כתיב ראה ריח בני כריח שדה, דא הוא חקל דתפוחין קדישין). ונתבאר בתורה אור וישב כח, א (בחינת חקל תפוחין, שהיא מלכות דאצילות). אגרות קודש ח"ג אגרת תקד (טעם לקיחת תפוח דוקא כתב מהרי"ל – הובא בד"מ – לרמז על חקל תפוחין קדישין. ולכאורה הול"ל דמרמז לזח"ג (קלג, ב) דכתב דמיני' – תפוחין דלעילא – חיי. ומזח"ג עד, א. ובשני המקומות מדבר בתפוחים ולא באתרוגים (תוד"ה פריו שבת פח, סע"א) כי משבחו בטעם מתוק ובג' גוונין. – ואולי עדיפא למהרי"ל רמז הנ"ל, כי בראש השנה הוא בנין המלכות, שהיא חקל תפוחין קדישין, משא"כ תפוח שהוא מחולק משאר פירות דשייך לז"א דוקא ולא למלכות (זח"ב טו, ב). וראה גם בפלח הרמון ח"א סא, ד טעם מרבנו הצמח צדק, לאכילת תפוח דוקא. גם בחרוסת שבליל הסדר, נתבאר לעיל סי' תעג סל"ב (ויש לעשות החרוסת ... ותפוחים, זכר לתחת התפוח עוררתיך שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב), ושם (הערה רפה). אלא שטעם זה אינו שייך בראש השנה, רק הטעם האמור לעיל.
9. 77. מהרי"ל שם (ומהר"י סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר, ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח, והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר, משום שבכל מקום שהזכירו רבותינו טיבול זה תפשו בלשונם "נוטלים התפוח וטובלים בדבש", ולא מישתמיט שום אחד מהן לומר אוכלים דבש עם תפוח, משמע שהתפוח הוא עיקר ... על כן לא צריך כי אם בורא פרי העץ על התפוח, ולא שהכל נהיה בדברו דדבש). הובא במ"א ס"ק א (ויברך על התפוח, שהתפוח עיקר, שכתוב בכ"מ נוטלין התפוח וטובלין בדבש, ולא כתב אוכלים דבש עם התפוח, משמע שהתפוח עיקר דוגמא דטיבול מרור). וראה שעורי הלכה למעשה ח"א ע' קיז-ח, דהיינו דוקא כאן שעיקר הכוונה היא לאכול תפוח מתוק מטובל בדבש, והדבש אינו בא אלא למתק את התפוח. משא"כ אם כוונתו על שניהם יחד, אין הדבש וכיו"ב בטלים למאכל הרוב. ואם אוכל בסוף הסעודה פירות לקינוח סעודה (קאמפאט), אינו צריך לברך עליהם, שכבר נפטרו בברכת בורא פרי העץ שעל התפוח שבתחלת הסעודה. משא"כ בברכה על פרי חדש שבליל שני של ראש השנה. ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה ח"א ע' ת-תא.
10. 78. אבודרהם סדר תפלת ר"ה (ויש נוהגין לאכול ... דגים לפרות ולרבות כדגים. ואין מבשלים בחומץ). מ"א ריש הסימן (יאכל דגים לפרות ולרבות כדגים. ואין מבשלין בחומץ (הרד"א)).
11. 79. שבזה יש הפרש בין אכילת התפוח בליל ראשון לבין אכילת פרי חדש בליל שני, כמבואר באגרות קודש ח"ג אגרת תקמד (אכילת התפוח בליל א' דר"ה – הוא בתחלת הסעודה, אחרי אכילת המוציא, ואכילת הפרי החדש בליל ב' קודם נט"י לסעודה ... והחילוק פשוט: אכילת התפוח (וגם לולא הטבול בדבש) כיון שאין נפ"מ, טוב יותר שתהי' אחר נטילת ידים, כדי לסמוך הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר, אכילת הפרי חדש קודם נט"י - כדי לסומכה לברכת שהחינו דקאי עליו).
12. 80. שאינן עשויין ללפת בהן את הפת, ולכן צריך לברך עליהם בתוך הסעודה, כדלעיל סי' קעז ס"א-ב (דברים הבאים מחמת הסעודה ... כגון בשר ודגים וירקות ... אין צריך ברכה לפניהם, אפילו אוכלם בלא פת, שברכת המוציא פוטרתם ... ואם הם דברים הבאים שלא מחמת סעודה ... כגון כל מיני פירות וכיוצא בהם ... אם אוכל אותם בלא פת טעונים ברכה לפניהם).
13. 81. מ"א סק"ב (משמע שאוכל תחלה ואחר כך אומר, שלא להפסיק, וכמ"ש סי' קס"ז ס"ז. ובמעגלי צדק כתב שאומר תחלה ואחר כך אוכל. וצריך לומר דסבירא ליה דלא חשיב הפסק. וכיוצא בזה כתב הב"ח בסי' תר"ה בשם התשב"ץ לומר זה חליפתי כו' בין ברכה לשחיטה, דזה מקרי צורך שחיטה. וכן בסוכה מברכין בין ברכה להמוציא. ומכל מקום נראה לי דלכתחלה יש לאכול קודם האמירה, דאין זה צורך כל כך, ועוד דגם לצורך אין להפסיק לכתחלה, כמ"ש בהג"ה). ובסידור (בראש השנה בלילה ראשונה נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש בתחילת הסעודה, וצריך לברך בתחילה ברוך אתה כו' בורא פרי העץ, ואחר כך יאמר יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה). וכן הוא בהיום יום לא' תשרי (יהי רצון שעל התפוח – אחר הברכה וקודם האכילה). ונתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקד.
14. 82. מ"א סק"א (ויש נוהגין לטבל פרוסת המוציא בדבש). וכן הוא מנהג חב"ד. ונוהגין כן עד לאחר הושענא רבה, כמבואר בס' מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' תנד (להבין ענין אכילת הדבש עם המוציא מראש השנה עד אחר הושענא רבה). וראה אוצר מנהגי חב"ד ר"ה ע' עה-עו, שעיקר הכוונה לסעודות שבת ויום טוב, וסעודות ערב יום כיפור ומוצאי יום כיפור והושענא רבה.
15. 83. אבודרהם שם (ומוסיפין עוד רמון, ואומרים עליו נרבה זכיות כרמון). רמ"א ס"א (ויש אוכלים רמונים, ואומרים נרבה זכיות כרמון). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 56 (אוכלים רמון וראש איל, אבל אין אומרים יהי רצון, כי אם על התפוח). וכיון שהרמון הוא משבעת המינים, הי' לכאורה מקום לאכלו לפני התפוח. אמנם מסופר באוצר מנהגי חב"ד ע' פא (בלילה הראשון דראש השנה (דשנת תש"ל) ביקש הרבי שיגישו רימונים לשולחן, המתין עד שהביאום, ורק אז בירך על התפוח ואכלו). והטעם הוא כמבואר בסדר ברכת הנהנין (פ"ט ה"ח): "ואם יש ביניהם מז' המינים ... עליו הוא מברך ופטר את האחרים ... ואם האחרים חביבים עליו יותר מברך על איזה שירצה". וגם כאן אכילת התפוח בדבש הוא העיקר והחביב. ואף שבדרך כלל חייבים לברך על הרמון ברכת שהחיינו, שעדיין לא אכלו אותו עד ראש השנה, מסופר על כך באוצר מנהגי חב"ד שם (בלילה הראשון דר"ה שנת תשכ"ד, לא בירך כ"ק אדמו"ר זי"ע ברכת "שהחיינו" על הרימון, והסביר כי ב"שהחיינו" שבקידוש כיוון לפטור את הרימון). והיינו שברכת שהחיינו בקידוש וברכת הנרות מועלת על הרימון – אף שעבר ביניהם קצת זמן, ואף שבינתיים נטל ידיו לסעודה ובירך ואכל מהפת, ואף שגם בירך ואכל בינתיים על התפוח. וכמבואר בסדר ברכת הנהנין פי"א סי"ב (הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה או אפילו שני פעמים בשנה, ונהנה בראייתו, מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן, ואם אינו נהנה בראייתו אינו מברך עד שעת אכילה. והעולם נהגו שלא לברך בכל ענין עד שעת אכילה, כדי שלא לחלק בין מי שנהנה בראייתו למי שלא נהנה. ויברך תחלה שהחיינו ואחר כך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, והמברך בשעת ראיה לא הפסיד אם נהנה בראייתו). הרי שמיד בעת הקידוש יכול לברך שהחיינו על ראיית הפרי, אף אם אינו אוכל הפרי עד אחרי נטילת ידים ותחלת הסעודה. והרי כן נוהגות הנשים, שבעת שמברכות שהחיינו על הנרות מונח הפרי החדש על השלחן, אף שאינן אוכלות אותו עד אחרי תפלת ערבית וקידוש .
16. 84. נחמיה ח, י. מרדכי יומא רמז תשכג (כתוב בתשובת הגאונים ... שאנו אוכלין טיסני ובשר שומן ושותין דבש וכל מיני מתיקה כדי שתהא השנה הבאה עלינו מתוקה ושמינה, וכתוב כן בספר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים), והיינו ככתוב בעזרא שם לענין ראש השנה. רמ"א ס"א (ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה). וראה לקמן סי' תקצז ס"א (ומצוה לאכול ולשתות ולשמוח בראש השנה).
17. 85. תשב"ץ סי' קיח (מהר"ם ז"ל היה רגיל לאכול בליל ראשון של ראש השנה ראש של איל, זכר לאילו של יצחק). טור (והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל, זכר לאילו של יצחק). שו"ע ס"ב (וזכר לאילו של יצחק). וכעין זה לקמן סי' תקפו ס"ב (ומצוה מן המובחר לתקוע בשופר של איל, כדי שיזכור לנו עקידת יצחק).
18. 86. מרדכי שם (כתוב בתשובת הגאונים ... שאנו רגילים ליקח ראשי כבשים בראש השנה). טור ושו"ע ס"ב (אוכלים ראש כבש לומר, נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק).
19. 87. מ"א סק"ג (ואם אין ראש כבש, יש לאכול ראש אחר, משום טעם הראשון). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 56 (אוכלים רמון וראש איל, אבל אין אומרים יהי רצון, כי אם על התפוח).
20. 88. מהרי"ל הל' שופר ע' רפז (כל דבר המביא לידי כיחה וניעה אסור לאכול בראש השנה, ומטעם זה יש נזהרין מלאכול אגוזים בראש השנה קודם התקיעה, משום דמרבים ליחות). רמ"א ס"ב (יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה). מ"א ס"ק ד (שמעתי שהגדולים קרוים אגוזים והקטנים קרוים לוזים). הזהירות מלרוק בעת התקיעות נזכרת גם לקמן סי' תקצב ס"ח (ובשעת התקיעות עצמן, בין תקיעות מיושב בין תקיעות מעומד, אסור לרוק, לפי שצריך לשמוע כל התקיעה מראשה עד סופה).
21. 89. מיכה ז, יט.
22. 90. מנהגים (טירנא) ר"ה ע' ק (ורגילין לילך על הנהר ולומר תשוב תרחמינו וגו', ורואים דגים חיים). מהרי"ל הל' ר"ה ע' רעז (אמר מהר"י סג"ל, מה שנוהגין לילך בראש השנה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאותינו ... ומהר"י סג"ל נהג גם כן להלוך אצל הנהרות). ד"מ ס"ק ב (וכן הוא במנהגים, אלא שהוסיף שרואין דגים חיים, ואפשר שהוא לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע, ונפרה ונרבה כדגים). רמ"א שם (והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר). מטה משה סי' תתכ (נוהגין לילך אצל ימים ונהרות ... ואגב זה רואין דגים חיים). פרי עץ חיים שער השופר פ"ה (נכון לילך ביום א' דראש השנה קודם שקיעת החמה אל מעיין ובאר של מים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (י"ג מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי מי אל כמוך וכו' ... טוב לאומרו על שפת הים או באר מים חיים או מעיין נובע כנ"ל, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו'). מ"א סק"ה (הנהר, שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ), עסי' תצ"ז ס"ב. אבל בכתבים כתוב נהר או באר, וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיעת החמה). וכן הוא בסידור (אחר מנחה יום א' דראש השנה, קודם שקיעת החמה, טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין). ואם חל בשבת הולכים ביום ב', ראה רשימות חוברת ד ע' 9. אוצר מנהגי חב"ד ע' קמו. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' תקלז.
23. 91. מיכה שם יח. מ"א שם (בכתבים כתוב ... ולומר פסוק מי אל כמוך וגו'). וכן הוא בסידור (ויאמר י"ג מדות שבפסוקים מי אל כמוך...).
24. 92. דרכי משה ס"ק ב (ב ירושלמי דראש השנה איתא האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ולכן נזהרים שלא לישן בראש השנה). רמ"א ס"ב (נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה, ומנהג נכון הוא). ט"ז ס"ק ג (דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה). ובאגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת תתקמג (בשני ימים אלו צריכים להזהר מדיבורי חול עד קצה האחרון למעט בשינה ולהרבות בתפלה ובתחנונים מקרב ולב עמוק, ובכל רגע פנוי' לאמר תהלים).
25. 93. מ"א סק"ו (והיושב בטל כישן דמי).
26. 94. פרי עץ חיים שער השופר פ"ה (בענין השינה ... שמעתי ממורי זלה"ה שאין זה אלא עד חצי היום, כי אחר כך כבר נתעורר על ידי המוסף והתקיעות. ואני ראיתי שהוא היה ישן אחר חצי היום). מ"א שם (האר"י אמר שאחר חצות מותר לישן, שכבר נתעורר המלאך על ידי התפלות והתקיעות).