אגרת לג

אגרת לג

[תר"ג ?]

עיקר ⁴⁵¹ ההפרש שבעבורו הוכרח להיות נפרד כל כת בבית הכנסת בפני עצמו הוא מצד שינוי נוסח התפלה, שעל ידי זה אין הד"ת נותן שיהיו בבית הכנסת אחד, שיש בזה משום לא תתגודדו ⁴⁵² , שבא הפירוש בתלמוד (יבמות י"ג י"ד) לא תעשו אגודות כו'. וביארו שם דהיינו בבית דין אחד בעיר פלג מורין ⁴⁵³ כו', אבל ב' בתי דינים בעיר כו' לית לן בה (והובא במ"א ⁴⁵⁴ ). וב' בית הכנסת נחשב כב' בתי דינים בעיר אחת, שכל בית הכנסת נחשב לקהל בפני עצמו לענין זה.

ולבאר מה שנמצא עוד שינוי והפרש בין הכתות בענין רבנים, יש להקדים לפרש ענין מיני הרבנים שנמצאים בכלל עדת יהודים, היינו שבדרך כלל נמצאים ב' מיני רבנים, א' הנק' בשם רב או מ"ץ, והב' הנקרא בשם מגיד. וביאור ענינם הוא שהרב ומ"צ הוא להורות ולפסוק לכל שואל כל ספק בענינים הנוגעים למעשה בדיני איסור והיתר ובעניני המצות בכל פרטיהם. אבל ענין המגידים הם להגיד בפני כלל הקהל דברי מוסר.

והצורך לזה הוא מכמה טעמים. א) דאף בדינים הנוגעים למעשה יכול להיות שאפילו מי שיודע שדבר זה אסור יעבור על זה מצד תגבורת תאוות הגוף ויצר הרע, וכמו שהעידה התורה בפרשת נח ⁴⁵⁵ כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ובפרט בכמו מוציא ז"ל ועריות ר"ל שנפשו של אדם מחמדתן (כדאי' בתלמוד מכות ⁴⁵⁶ ).

והב' שיש מצות התלויות בלב האדם כמו מצות אהבת ה' שנצטווינו על זה כמה פעמים בתורה, ושתהי' חזקה בכל לב ונפש ומאד. והדבר מובן וידוע שהוא דבר קשה מאד לאהוב כל כך את מי שאין נגלה ונראה כו'. וכן ידוע שבטבע האדם לימשך אחר מדות מגונות כמו הגאוה והתאוה והכעס וכדומה, וידוע כמה גרועים ומתועבים המה בעיני ה', ומקרא מלא תועבת ה' כל גבה לב ⁴⁵⁷ כו', וכה"ג כמה פסוקים. ובדרז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד). ועיקר הטעם שממדות כאלו יומשך כל רע גם במעשה כמובן.

כמו כן יש מצות התלויות במדות שבלב, כמ"ש והלכת בדרכיו ⁴⁵⁸ ופירשו רז"ל דהיינו לילך בדרכי ה' מה הוא רחום ⁴⁵⁹ כו'. ודבר ידוע וברור שדברים המסורים ללב המה קשים מאד להתנהג בהם כראוי יותר הרבה מדברים התלוים במעשה בלבד, כי הלב אינו ברשות האדם להטותו לכל אשר יחפוץ, כי אם על ידי העמקת הדעת ועיון השכל (שהוא לבד בטבעו שליט על הלב ⁴⁶⁰ ) שיתבונן בתחלה היטב בגדולת הבורא ולקרב אל השכל היטב איך שה' ברא את הכל (מה שאינו נראה ומושג לאדם בהשקפה ראשונה, כי לעיני בשר נראה רק השמים והארץ וכל אשר בהם, ושוכח שיש מי שברא את הכל) ושהוא הוא אשר צוה (על ידי משה) כל המצות, ואיך שהוא משגיח תמיד ועיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם ובוחן כליות ולב ⁴⁶¹ , ויודע כל מעשיו אפילו מה שעושה בסתר, אם כולם הם רצוים כאשר צוה עליהם, ואיך שיש שכר ועונש הן בזה העולם והן בעולם הבא (שיש גן עדן וגיהנם), וכיוצא בזה הרבה פרטים שכאשר יתבונן האדם ויתן דעתו היטב עליהם או אז יכנע לבבו הערל ⁴⁶² לאכפיא ולהפך מדותיו המגונים ולעורר מדותיו הטובים של היצר טוב להגבירם על מדות המגונות של היצר הרע (וגם לזה צריך עזר ה', כמארז"ל אלמלא עוזרו ⁴⁶³ כו', אלא שכל הבא לטהר ⁴⁶⁴ כו').

והנה בגין כל זה נתייסד לנו מאנשי כנסת הגדולה ⁴⁶⁵ סדר התפלות, שעיקר המכוון בזה לעורר את האדם שיתבונן בכל הנ"ל, כי בסדר התפלה מבואר הכל היטב איך שהוא אדון עולם כו', וברוך שאמר והי' העולם וכה"ג, ואיך שהוא המשגיח והמשכיר והמעניש כו'. אמנם מהות התפלה נתונה בלה"ק, ואין הכל מהמון עם מבינים היטב, גם יש שאינם נותנים לב לשמוע ולהבין פירוש המלות רק אומר הדברים כהווייתן כו'. על זה הוא ענין המגידים לעורר את בני האדם משינתם בדברי תוכחות, ולהזכירם איך שיש בורא עולם (ולקרב זה אל השכל), ולבאר גדולתו, ואיך שראוי לאדם להיות נזהר מאד לאשר ולקיים כל אשר מצווה מאתו במעשה, וגם לעורר חובת הלבבות באהבה ויראה, ולהדבק במדותיו ית' כו', ולהגביר מדות הטובות דיצר הטוב על מדות המגונות דיצר הרע כו' ככל הנ"ל.

והנה מעתה אפשר דעניני שינוי הכתות בענין הרבנים נמשך מזה. והוא דעם היות שתורה אחת לכולנו ⁴⁶⁶ , הן בענינים הנוגעים למעשה והן בעניני חובת הלבבות, עם כל זה במנהג המגידים יש קצת שינוי. היינו שדרך המתנגדים לבחור ולמנות מגידים כמעט בכל עיר (ויש לפעמים ב' וג' בעיר), ודרך החסידים לבחור אחד במדינה, החשוב שבכולם, ולפעמים הם נוסעים אליו ולפעמים משנים שהוא יסבב כו'. ואלו ואלו כוונתם לטובה, כי המתנגדים חושבים שזה עדיף טפי להקל כובד הטורח וההוצאה, וגם שיהיו התוכחות מצוים תדיר, וכת החסידים חושבים דהכי עדיף טפי.

דדבר ידוע שהמוכיח מוכרח שהוא בעצמו עכ"פ יהי' נזהר מאד בכלל הן במעשה והן במדות, כדי שיהי' נאה דורש ונאה מקיים ⁴⁶⁷ דוקא, דאם לא כן אין דבריו נשמעים כל כך (ועל דרך טול קורה ⁴⁶⁸ כו'). וכידוע דדברים היוצאים מהלב דוקא נכנסים אל הלב ⁴⁶⁹ , וידוע שגם בהנזהרים אין הכל שוין, ויש הרבה מדריגות זה למעלה מזה, ולפי ערך הזהירות וטוב לב הדורש כך ערך פעולתו לפעול בלב השומעים, לכן סבירא להו להחסידים שטוב יותר לבחור גדול המדינה דוקא, דאף שלא ישמעו דרשותיו כי אם לעתים רחוקים, יהי' זה יותר לתועלת ממה שישמעו לעתים קרובים מהקטן ממנו במדרגה, וע"ד טוב מעט בכוונה ⁴⁷⁰ כו'. והמתנגדים סבירא להו שיותר טוב לשמוע תדיר, אף ממי שאינו גדול כל כך (ועל דרך הפלוגתא תדיר ומקודש איזהו קודם ⁴⁷¹ ). גם נמשך מזה שהחסידים חוששים יותר להזהר בדברים המסורים ללב, ובדרך כלל בענין התפלה כו' כנ"ל, והמתנגדים חוששים יותר בנוגע למעשה כו'.

ועל פי הנ"ל אפשר להיות גם כן, שבהיות אדמו"ר הזקן ז"ל הנזהר הגדול שבמדינה, ואיך שהזהירות בדברים הנוגעים בד"ת עם הנוגעים לממשלה נצמדים זה עם זה (כבדוק ומנוסה שהיראים ושלמים רחוק שימצא עליהם חטא גם נגד הממשלה משא"כ הקלים ההולכים בשרירות לבם כו'), ומטעם שגם זה דין תורה כידוע שעל פי דין תורה דינא דמלכותא דינא ⁴⁷² , וכתיב ירא את ה' בני ומלך ⁴⁷³ , וכמארז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות ⁴⁷⁴ והיינו בשלומה של מלכות שהוא שורה תחתיה דוקא.

ועל כן בהיות רבינו ז"ל בשעתו הי' נזהר מאד גם בכל זה, נתקשר מאד באהבה רבא להממשלה שלנו, עד שקיים באשר תלכי אלך ⁴⁷⁵ כו', והשליך נפשו מנגד ⁴⁷⁶ כו' אז בעת המלחמה ⁴⁷⁷ כו'. ואחריו הי' בנו, שעם שלא הגיע למעלת אביו כו', מכל מקום הי' חשוב מאד, הן מצד עצמו והן מצד אביו כו'. ושעל כן שלחו אחריו בהיותו בקרעמענצוק ⁴⁷⁸ כו'. ועוד הי' לו מעלה שעל ידי שהי' חשוב כו' והיו דבריו נשמעים כו', הי' מזדקק בדברים שבין איש לרעהו ובין איש לאשתו ⁴⁷⁹ כו'. ועתה כו' שלא בערך ⁴⁸⁰ כו'. וכל שכן בענינים שבין איש כו', אלא שמכל מקום כו' (גם אולי יש לומר גם כן על פי זה, שמצד הקנאה הי' אז כו' אנשים מתנגדים על רבינו הזקן ובנו, משא"כ עתה כו').