ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תמו(ג)

(ג)

(ג) ואפילו לשרפה במקומה כו'. הנה המגן אברהםקכ כתב שני טעמים. אחד בשם מהר"ם לובליןקכא משום דעציםקכב אין תורת כלי עליהם אפילו ביום טוב, והיינו כדעת הר"ן בפרק ד' דביצהקכג שהביא הבית יוסף סימן תק"בקכד. אבל התוספותקכה והרא"שקכו חולקין על זה, וכן פסק הטורקכז ורש"לקכח וט"זקכט דיש תורת כלי על עצים ביום טוב ומותר לטלטלן, כדין כלים שמלאכתן להיתר שמותר לטלטלן אפי' לצורך דבר שאינו ניטלקל. טעם הב' כתב בשם הכ"מקלא, וכך כתב הפרי חדשקלב, דאין כאן צורך היום ולא הנאת הגוף, ואע"ג דאיכא מצוה אין זה כלום, מידי דהוה אשריפת קדשים ביו"ט ע"ש, וסיים הפרי חדש כמ"ש הר"ן בפרק קמא דביצהקלג ע"ש. וכל זה אינו עולה יפה להלכה לדידן הנמשכין אחר פסקי הש"ע דפסק בסי' תקכ"וקלד דלא כהר"ן, אלא כהרא"שקלה ור"יקלו, דלצורך מצוה הוה כהנאת הגוף כמ"ש הטור בסי' תקי"חקלז.

ולפי זהקלח שריפת קדשים בי"ט היינו טעמא דלא דחי משום דאפשר לשורפן במוצאי יום טובקלט, כדפירש"י בשבת דף כ"דקמ, וה"ה למילה שלא בזמנהקמא, דאע"ג דאיכא למימר בה מתוך שהותרה חבורה לצורך אכילה, דהיינו שחיטה, הותרה נמי לצורך מצוה, כדאמרינן בפרק קמא דכתובותקמב גבי בעילת מצוה, אפ"ה לא דחי, משום דאפשר לקיים המצוה למחר כדפירש"י שםקמג. וא"כ כ"ש וק"ו היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול יום טוב, כגון להשליך החמץ לנהר, דלא דחינן יום טובקמד. דהאקמה אי לא הוי יום טוב עשה ולא תעשהקמו, ולא הוי ליה קרא למעט שריפת קדשיםקמז, הוי אמינא דאתי עשה דשריפת קדשים ודחי לא תעשה די"טקמח, אף דאפשר לקיים המצוה במוצאי יום טוב, וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהן מוטב כו'קמט. ומדאורייתא קאמרקנ, כדמשמע בתוס' פסחים דף מ"זקנא, דלא כמ"ש התוס' במנחות דף מ'קנב, אלא כמ"ש הטור וב"י בהלכות ציצית סי' י"אקנג, ע"ש דהכי קיי"ל. וע"כ צ"ל דהא דס"ד דשריפת קדשים דחי יו"ט היינו כמ"ש הרשב"א שם בחידושיוקנד בשם הרמב"ןקנה ז"ל, דכל שלא אפשר לקיים המצוה בו ביום אין זה נקרא אפשר לקיים שתיהן ע"ש. ואפילו הכי למסקנא די"ט עשה ול"ת אין מצוה זו דוחה יו"ט אף דאיכא למימר מתוך, וכל שכן היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול, דאף למאי דהוה ס"ד לא מחללינן, פשיטא דלמסקנא לא מחללינן אף דאיכא למימר מתוךקנו. ואף דעכשיו דאסרו חכמים לטלטלו להטילו לנהר הוה ליה למשרי לשרפו, מ"מ אין כח ביד החכמים להתיר דבר אסור מן התורה בקום ועשה.

ועייןקנז במה שכתב[תי] בסי' שי"ט דמפרר וזורה לרוח אינו חייב מן התורהקנח לפום גמרא דילן בשבת (דף ע"ג) היינו זורה היינו בורר כו' וכך כתב הרמב"ם בפרק כ"הקנט מהלכות שבת:

הערות

  1. קכ. ס"ק ג.
  2. קכא. סי' כ ד"ה ומה שכתבת.
  3. קכב. אפילו כשניתנו להסקה. ובזה אמרינן שאינו ניטל אלא להסקת דבר הניטל ולא לדבר האסור כמו חמץ.
  4. קכג. (יח, רע"ב).
  5. קכד. דעה הא' דלקמן שם ס"ח.
  6. קכה. לג, א ד"ה והלכתא.
  7. קכו. ביצה פ"ד סי' יב.
  8. קכז. סי' תקב.
  9. קכח. ים של שלמה ביצה פ"ד סי' טז.
  10. קכט. סי' תקב ס"ק ד. דעה הב' דלקמן שם ס"ח.
  11. קל. כדלעיל סי' רעז ס"ח. סי' שח סע"ב וסע"ח. וראה שו"ת בית אב חלק חיי אברהם סי' סד אות ב.
  12. קלא. פ"ג ה"ח.
  13. קלב. סעיף א.
  14. קלג. (ג, ב) ד"ה ודאמרינן, בשם הרמב"ן (שבת קלט, א ד"ה ואמר).
  15. קלד. סעיף א. מ"א שם ס"ק ד. לקמן שם ס"ג, וסי' תצה ס"ג.
  16. קלה. ביצה פ"ק סי' ה. שו"ת כלל כג סי' ב.
  17. קלו. רבינו יואל הלוי, הובא בתשב"ץ סי' תכח. טור סי' תקכו.
  18. קלז. בסי' תקכו נראה שפסק כהרא"ש ורבינו יואל הלוי, ובסי' תקיח מבואר הטעם: אפילו אינה לצרכו אלא לצורך מצוה.
  19. קלח. אחרי שביאר דלא קיי"ל כב' הטעמים שבמ"א, בא לבאר שקיי"ל כטעם האמור כאן בפנים.
  20. קלט. ראה לקמן סי' תנז סי"ז-ח.
  21. קמ. סד"ה לבדו (לענין מילה ושריפת קדשים): דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יום טוב, והוא הדין לשריפת קדשים טמאים.
  22. קמא. ראה לעיל סי' שלא ס"ד. סי' רמח קו"א סוף ס"ק א.
  23. קמב. ז, א.
  24. קמג. ונתבאר לקמן סי' תצה קו"א ס"ק ג.
  25. קמד. כמבואר כאן בפנים.
  26. קמה. בא להוכיח שאפשר לקיים בו ביום עדיף מאפשר לקיים במוצאי יום טוב.
  27. קמו. כטעמיה של רב אשי שבת כד, סע"ב.
  28. קמז. כטעמייהו של חזקיה ואביי שם.
  29. קמח. כשאלת הגמ' ורש"י שם ד"ה מנהני מילי.
  30. קמט. שבת קלג, א.
  31. קנ. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נז.
  32. קנא. ע"ב ד"ה אחרישה.
  33. קנב. ע"א ד"ה כיון.
  34. קנג. ד"ה ועתה שאין לנו.
  35. קנד. ד"ה הא דאיבעי.
  36. קנה. שם ד"ה מנא הני מילי.
  37. קנו. שהרי אומרים עשה דוחה ל"ת - אף שאפשר לקיים שניהם למחר (משא"כ כשיכול לקיים היום), אבל אין אומרים מתוך - כשיכול לקיים המצוה למחר (וכל שכן כשיכול לקיים היום).
  38. קנז. בא להוכיח כמ"ש בפנים, שלא אמרו שהזורה הוא מאבות מלאכות כו'.
  39. קנח. ראה לעיל שם סכ"ט, כמ"ד שחייב משום זורה (כדעת יש אומרים דלקמן ס"ו בהג"ה). וראה בדי השלחן סי' קמו ס"ק יג.
  40. קנט. אוצ"ל: פ"ח הי"א: שהזורה והבורר והמרקד דומין עניניהם זה לזה (נראה מכך שאינו חייב אלא כשמפריש ממנה המוץ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.

  1. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד פסחים דף מ"ז · מנחות דף מ
  2. שולחן ערוך ח מאותו ספר פסחים מז, ב
  3. שולחן ערוך ח מאותו ספר פסחים מז, א
  4. לקוטי שיחות 153 מנחות מ, ב
  5. לקוטי שיחות 158 מנחות מ, סע"ב ואילך
  6. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן ה'תשכ"א מנחות מ, סע"ב
  7. שולחן ערוך ב מאותו ספר שם מ, א
  8. שולחן ערוך ח מאותו ספר מנחות מ, ב
  9. שולחן ערוך יד מאותו ספר מנחות מ, ב
  10. שולחן ערוך ט מאותו ספר מנחות מ, ב
  11. שולחן ערוך א מאותו ספר מנחות מ, ב
  12. שולחן ערוך (א) מאותו ספר מנחות מ, ב
  13. שולחן ערוך (ב) מאותו ספר מנחות מ, ב
  14. שו"ת א מנחות דף מ
  15. מבית הגנזים חגיגה ויומא דפוס ספרד, וכתב יד רש"י למנחות מנחות מ, א
  16. דובר שלום שיעור טלית לציצית מנחות מ, ב
  17. שוע"ר עם ביאור דברי שלום ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית שם מ, א
  18. שוע"ר עם ביאור דברי שלום י דיני כנפות הטלית מנחות מ, ב
  19. שוע"ר עם ביאור דברי שלום טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית מנחות מ, ב
  20. שוע"ר עם ביאור דברי שלום טז שיעור טלית מנחות מ, סע"ב