ב

והחולקים על סברת רב כהנא יש לומר דהא אדרבה בכתובות ד' ק"ה סע"ב דהמביא דורון לת"ח הוא כאילו מקריב בכורים והבכורים הם תרומה. ואם כן ת"ח חשוב יותר מכהן. ונהי דאסור בתרומה ממש והוא בכלל איש זר לענין זה היינו למש"כ בתורה בפירוש באכילת תרומה. אבל הא דנשואין לא למדנו רק מן סמיכות הפסוקים. והטעם משום שפוגמת משפחתה. וכשהישראל ת"ח אין כאן פגם משפחה כלל דאדרבה עלוי הוא לה שהרי ת"ח קודם אפילו לכה"ג וכו'. ועיין בכתובות פ"ה דס"ב ע"ב גבי ח"ו פסולא איכא כו' רבי אתא משפטיה בן אביטל ובפרש"י שם וזהו הפסול כו'. ובשט"מ שם אף על פי ששניהם היו מיוחסין טובא. מכל מקום מקפידין היו שלא להדבק אלא בזרע דוד כו'. מכל מקום גבי כהן כיון דת"ח עדיף מיניה י"ל דאין קפידא. וספ"ז דיומא דף ע"ב ב' א"ר יוחנן שלשה זירים הן כו' שמא תאמר כו' מבואר דכתר תורה גדול מכתר כהונה ועיין במשנה פ"ד דאבות משנה י"ג ר"ש אומר שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה כו'. ובפרק שנו חכמים גדולה תורה מן הכהונה כו'. ושוב ראיתי בעין יעקב פ"ג דפסחים בשם מהרש"א רב כהנא לא פליג כלל על ר' יוחנן אלא מרוב ענותנותו לא החזיק עצמו לת"ח. וא"ת איך יתרצו הא דסמוכין י"ל דסגי אם נפרש הסמיכות על איש זר שאינו ת"ח דהא עכ"פ איש זר כולל כמה פירושים האחד פסול לגמרי כנ"ל. והב' מי שכשר אך אינו כהן. וגם יש לומר דאיש זר נקרא מי שאינו ת"ח שהרי התורה יקרה ממי שנכנס לפני ולפנים ועיין בתוספת פי"ב דכתובות דק"ג ע"ב בד"ה אותו היום בשם הירושלמי דאותו היום שמת רבי בטלה כהונה כו'. והגם שלענין הדין הנאמר בפסוק ודאי גם ת"ח בכלל איש זר מ"מ לגבי הסמיכות סגי אף שלא נוקים על ת"ח וכדאמרינן כה"ג פ"ג דברכות דכ"א ע"ב דאע"ג דרבי יהודה דריש סמוכין במשנה תורה. ומסמוכין מוכיח ריב"ל דבעל קרי אסור בדברי תורה. עכ"ז ר' יהודה מתירו בד"ת משום דמוקי הסמיכות לענין אחר. אלמא שאין מוכרח מהסמיכות לדרוש כל מילי. ומכל מקום יש לחלק דהתם הם ב' ענינים שאין שייכין זה לזה כלל. אבל הכא כיון דמוקי הסמיכות לענין נשואין דזר שאינו ת"ח מי יאמר לנו להוציא ת"ח מהסמיכות. וי"ל כמ"ש התוספת פ"ק דיבמות דף ד' ע"א סד"ה לא תלבש שטענז. וי"ל דהא דנשים פטורין בציצית כו' והיקישא עדיף מסמוכים כו' עד כאן לשונו. והוא כמ"ש בתשובת מהריב"ל דלקמן בשם רבינו שמשון דהיקשא ה"ל כמפורש בתורה ולכן לא מנה ההיקש במדות שהתורה נדרשת בהן. ע"כ עדיף מסמוכים. וא"כ ה"נ אפשר לומר דהטעמים דת"ח אינו בכלל זה מטעמים דלעיל דיקרה היא כו' וכתר תורה גדול כו' מספיקים שלא לדרוש עליו הסמיכות. ודי לאוקמא הסמיכות במי שאינו ת"ח. ועיין בשבת פרק שני דכ"ז סד"א כדרבא ופרש"י דאמר דהכנף אתי לאשמועינן דלא תדרש סמוכין למיפטר שאר בגדים כו' אלא לענין ציצית תדרשיה ועיין רש"י ד"ה סד"א כדרבא. הראשון. ועי' ב"י רסי' ט' דהרבה פוסקים ס"ל כרבא. וה"נ מה שת"ח נקרא כהן כמ"ש בנדרים דף ס"ב ע"פ ובני דוד כהנים היו מועיל לומר שלא נדרש הסמוכין דכאן לאיש זר על ת"ח. אף אם סמיכות זה מדאורייתא כמו לרבא שם מין הכנף כו'. עוי"ל עפמ"ש בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ג' בתוך סי' י"ח דט"ו סע"ג בד"ה ביבמות פרק קמא שהרב רבינו שמשון הקשה למה לא מנה ר' ישמעאל במדות שהתורה נדרשת בהן ההקש. והסמוכים כו' ובסמוכים תירץ דלא מנאה ר' ישמעאל במדות משום דס"ל כר' יהודה דלא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה לחוד והוא לא מנה אלא המדות שכל התורה נדרשת בהן א"כ משמע דס"ל לרבינו שמשון דאף על גב דהוה מוכח ומופנה לא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה עכ"ל. ואף לתירוץ השני של התוספת דהיכא דמוכח ומופנה דריש בכל התורה. אפ"ל דכאן אינו מוכח ומופנה. מיהו כ"ז לר' יהודה ולר"י. אבל רבנן משמע דדרשי סמוכין בכל התורה אף על גב דלא מופנה ולא מוכח כ"כ בחידושי הרמב"ן ביבמות פ"ק דף ד' בד"ה והאי דאמרינן וכן כתוב בחידושי הרשב"א והריטב"א שם בשם התוספת. והנה ענין סמוכים הוא ודאי דאורייתא כדמוכח בסוגיא הנ"ל וס"פ החולץ דמ"ט ע"א דילפינן מיניה לענין ממזר ואפילו לענין סקילה. וצ"ע מ"ש בחידושי הרשב"א פ"ג דברכות גבי ריב"ל דיליף דבעל קרי אסור בד"ת מסמוכין והודעתם לבניך כו' יום כו' וכתב הרשב"א שם דכ"א ב' דריב"ל מדרבנן קאמר דהא איהו אמר מה טיבן של טובלי שחרית כו'. וי"ל דהתם הטעם שיפרש הסמיכות על ענין השני הנזכר בגמ' שם. ובמ"ש דהיקשא עדיף ממדות שהתורה נדרשת בהם צ"ע דא"כ מהו דאמרינן פ' בתרא דר"ה דף ל"ד ע"א. השתא דאתיא גזרה שוה הקישא לא צריך. ובעל המאור שם כתב דמהקישא לא יוכלו ללמוד ט' תקיעות יעו"ש: