ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתטו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית

טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית

ובו ט"ז סעיפים

להתיר הציצית מבגד לבגד

א מותר ¹⁵⁰⁵ להתיר ציצית מבגד זה וליתנם בבגד אחר¹⁵⁰⁶, ואין בזה משום ביזוי מצוה לבגד שמתירין ממנו, כיון שעושין מיד בבגד אחר¹⁵⁰⁷:

ב ואם נפסק חוט אחד מהח' חוטין, אע"פ שנשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחלה לעשותו בבגד אחר ¹⁵⁰⁸ , דקודם עשיית החוטין בבגד צריך להיות כל חוט מהח' חוטין ארוך י"ב גודלין, כמו שנתבאר בסי' י"א¹⁵⁰⁹:

הארכת החוט על ידי קשר

ג ואם ירצה לקשור בחוט שנפסק עוד חוט אחר כדי להשלימה לי"ב גודלין, הרשות בידו. ויכול לעשותה בבגד אחר אפילו לכתחלה. משום דהקשירה חשובה חיבור גמור כאילו הן חוט אחד ממש¹⁵¹⁰:

ד במה דברים אמורים שהקשירה מועלת לעשותן¹⁵¹¹ חוט אחד, כשנקשרו¹⁵¹² קודם עשיית החוטין בבגד. אבל אם לאחר שהטיל החוטין בבגד נפסק חוט אחד מד' חוטין הארוכין ולא נשתייר בו כדי עניבה, בענין שהציצית פסולה, אין מועיל לו לתקנו על ידי שיקשור בו עוד חוט, כיון שכבר נפסלה הציצית, אין מועיל לו להכשירה אלא אם כן עושה מעשה בעיקר עשיית הציצית בבגד, דהיינו שיתיר הציצית הפסולה מן הבגד ויקשור את החוט ויחזור ויטילה בבגד בכשרות. אבל אם אינו עושה מעשה בעיקר עשיית הציצית בבגד, אין קשירת החוט מועלת כלום, שהרי אמרה תורה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפיסול¹⁵¹³, כמו שנתבאר בסימן יו"ד¹⁵¹⁴ עיין שם:

התרת הציצית מבגד

ה אסור להתיר ציצית מבגד אם אין בדעתו להטילן בבגד אחר¹⁵¹⁵, מפני שהוא מבטל בחנם מצות בגד זה שמתיר אותם ממנה¹⁵¹⁶. אבל אם אינו מבטל מצותה, כגון שהוא רוצה לעשות מהבגד בגד אחר שלא יהיה לה ד' כנפות, או שהוא רוצה למכרה לנכרי, מותר להתיר הציצית ממנו, כיון שאז אין הבגד בר חיובא, אינו מבטל שום מצוה ממנו בהתרת הציצית¹⁵¹⁷ (ולכן מותר להתיר הציצית מטלית של מתים¹⁵¹⁸) (ועיין ביו"ד סי' שנ"א¹⁵¹⁹).

וכל שכן אם הוא מתיר הציצית ממנו כדי לעשות בו ציצית אחרים יותר יפים, או מפני שנפסק אחד מהראשים והוא רוצה להטיל בו ציצית אחרים שלמים, אע"פ שהציצית הראשונים כשרים, מכל מקום רשאי להתירם ולהטיל ציצית אחרים תחתיהם¹⁵²⁰:

ציצית שעל חתיכה מהבגד

ו אין ¹⁵²¹ יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם ציצית התלוים בה ולתפרה בבגד אחר. ואפילו אינו נוטל כנף הבגד לבדו, אלא חותך חתיכת בגד גדולה סביב הכנף ותופרה עם הכנף שבה שהציצית תלויה בו בבגד אחר שיש בו ג' כנפות, אסור לעשות כן, ואם עשה כן הרי הציצית הזאת שהובאה מבגד אחר פסולים, שנאמר¹⁵²² ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, שבשעת עשיית הציצית על כנף צריך שיהיה הכנף מחובר לעיקר הבגד, ואז פוטרין הציצית את הבגד, אבל זו הציצית שהובאה מבגד אחר, כיון שבשעת עשייתה בהכנף לא היה הכנף מחובר להבגד זה, לכן אינה פוטרת את הבגד הזה¹⁵²³, עד שיתיר אותה מן הכנף ויחזור ויטילנה בו לאחר שיהיה הכנף מחובר לבגד זה ¹⁵²⁴ :

ז במה דברים אמורים ¹⁵²⁵ , כשאין בחתיכה ההיא שמביא מבגד אחר שיעור טלית שחייבת בציצית, שיתבאר בסי' ט"ז¹⁵²⁶. אבל אם יש בה שיעור טלית שחייבת בציצית, אין צריך להתיר הציצית ממנה (א) כשיתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלוים. שהרי בשעת עשיית הציצית היה הכנף מחובר לעיקר הבגד, דהיינו לחתיכה זו, כיון שיש בה שיעור טלית אז היא נקראת עיקר הבגד ¹⁵²⁷ .

ואין צריך לומר שאם אינו רוצה לתפור החתיכה ההיא שיש בה שיעור טלית בבגד אחר, אלא רוצה להתעטף בה לבדה, שאין צריך להתיר ממנה הציצית הראשונה, אלא מטיל בה עוד ג' ציצית ומתעטף בה ¹⁵²⁸ :

ח טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לב' חלקים, ובכל חלק יש בו שיעור טלית שחייבת בציצית, ונשאר לכל חלק ציצית א' או ב', ונמלך לחזור ולתפרם כבראשונה, אין צריך להתיר הציצית ולחזור ולהטילם כשיתפרם¹⁵²⁹, שהרי לא נפסלו הציצית במה שחלקו הטלית לשתים, כיון שהציצית נשארו תלויין בחתיכת בגד שיש בו שיעור טלית ויש בה ד' כנפות, לכן עדיין שם ציצית כשרים עליהם, אלא שנתפרדו הציצית זו מזו, ואין הפרדה זו פוסלתן, שהרי כל הציצית שבעולם מטילין אותן בבגד זו אחר זו ¹⁵³⁰ :

ט במה דברים אמורים, שבכל חלק וחלק לבדו יש בו שיעור טלית שחייבת בציצית. אבל אם בחלק אחד ממנה אין בו שיעור טלית, אזי כשירצה לחזור ולתפרם צריך להתיר הציצית מהחלק שאין בו שיעור טלית ולחזור ולהטיל אחר שיתפרם ¹⁵³¹ , שהרי הציצית הזאת כבר נפסלה בעת שנחלקה הטלית לשתים, מפני שהיתה תלויה בחתיכה שאין בה שיעור טלית, והיא פטורה מן הציצית לגמרי, וכיון שכבר נפסלה הציצית שוב אינה מתכשרת ממילא על ידי מה שיתפור את ב' החלקים זה אל זה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף הציצית, [ו]התורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפיסול¹⁵³²:

י במה דברים אמורים, כשחתך את הטלית לב' חלקים מופרדים, או שנקרע לב' חלקים מופרדים. אבל אם לא נתפרדו [החלקים] לגמרי אלא הם מחוברים זה לזה מעט, אם יש בחיבור ההוא כרוחב ג' גודלין, הרי הם כאילו הם מחוברים לגמרי ולא נחלקו כלל, ולכן כשרוצה לחזור ולתפרם אין צריך להתיר הציצית אפילו מן החלק שאין בו שיעור טלית. אבל אם אין בחיבור ההוא רוחב ג' גודלין, הרי הם חשובין כנפרדים לגמרי, ולכן כשיתפרם צריך להתיר הציצית מהחלק שאין בו שיעור טלית ויחזור ויטילה לאחר התפירה ¹⁵³³ :

יא אבל יש אומרים ¹⁵³⁴ שהציצית לא נפסלה כלל בשביל שהיא תלויה בחתיכת בגד שאין בה שיעור טלית, כיון שהיא תלויה בכנף כדרך כל הציצית התלויות בכנף, ולכן אם יש בקרן של חתיכה ההיא שנחתכה או נקרעה מן הטלית ג' גודלין על ג' גודלין, שזה שיעור הראוי להיות נקרא כנף, הרי הציצית התלויה באותה החתיכה עומדת בכשרותה ולא נפסלה כלל, ולכן אין צריך להתירה מן החתיכה ולחזור ולהטילה אחר שיתפרנה. אבל אם אין בקרן של אותה החתיכה מקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין, אפילו לא נפרדה החתיכה לגמרי מן הטלית אלא עדיין נשארת מחוברת להטלית, אם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין הרי היא כמופרדת לגמרי מן הטלית, ונפסלה הציצית התלויה בה ¹⁵³⁵ , מפני שהיא תלויה בדבר שאין נקרא כנף כלל, ולכן כשירצה לתפור החתיכה עם הטלית צריך להתיר הציצית הפסולה התלויה בה ולחזור ולהטילה בה, או שיעשה בה ציצית חדשה.

ולענין (ב) הלכה יש להחמיר כסברא הראשונה היכי דאפשר¹⁵³⁶. אבל אם אי אפשר בענין אחר, כגון שאותה הציצית שנפסלה נפסק בה אחד מהחוטין ונשתייר בה כדי עניבה, שאע"פ שהיא כשרה, מכל מקום אי אפשר להתירה מן הבגד ולחזור ולהטילה, כמ"ש בראש הסימן¹⁵³⁷, וציצית אחרים אינן מצויין כלל, יש לסמוך על סברא ה[אחר]ונה:

חתיכת כנף שנפרדה מהטלית

יב אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית, ואין בו במקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין שיעור הראוי להיות נקרא בגד, יש אומרים¹⁵³⁸ שאותו הכנף נפסל מלהטיל בה ציצית, אפילו אם ירצה להתיר אותה הציצית התלויה בו ולהטיל בו ציצית אחרת חדשה אחר התפירה, משום דאותו הכנף כיון שאין עליו שם בגד, שהרי אין בו ג' על ג' גודלין ¹⁵³⁹ , לכן אין התפירה מועלת לו לחברו עם הטלית, ואע"פ שהוא מחובר בו, הרי הוא נחשב כמפורד ממנו, ואינו נחשב בכלל הטלית, והציצית התלויה בו אינה פוטרת את הטלית אפילו הטיל בו את הציצית לאחר שתפרו עם הטלית, שהרי אין הציצית תלויה בטלית כלל. והרי הכנף הזה נחשב לאחר התפירה כמו הגדיל (שקורין לייסט) שכתוב בסי' יא¹⁵⁴⁰, שאין מטילין בו ציצית מפני שאינו נחשב מכלל הטלית, ואעפ"כ הוא עולה לשיעור ג' גודלין ולשיעור מלא קשר אגודל עיין שם¹⁵⁴¹.

ואע"פ שיש חולקין על סברא זו¹⁵⁴², מכל מקום במקום שאפשר יש להחמיר¹⁵⁴³:

יג במה דברים אמורים, שנפרד הכנף לגמרי מן הטלית. אבל אם לא נפרד ממנו לגמרי, אע"פ שאין באורך מקום חיבורם ג' גודלין, מכל מקום כיון שנשאר מחובר מעט¹⁵⁴⁴, מועלת לו התפירה שיתפרנו בטלית שיהיה נחשב על ידי כן בכלל הטלית, ולכן הציצית שיטיל בו אחר התפירה פוטרת הטלית הזה לדברי הכל:

יד ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית. משום דרוב בגדים אפילו חדשים יש בהן תפירה תוך ג' אגודלין לשפת הבגד, ולסברא הראשונה שנתבאר בסמוך¹⁵⁴⁵, אין להיות שום חתיכת בגד תפורה תוך ג' גודלין לשפת הבגד במקום הטלת הציצית, לכן נותנין במקום הטלת הציצית חתיכת בגד של ג' גודלין על ג' גודלין שאין בה שום תפירה, כדי שיהיה הציצית תלויה על מקום הראוי להיות כנף¹⁵⁴⁶. ואפילו אם החתיכה ההיא שנותנין בכנפות הטלית היא של עור, אין בכך כלום¹⁵⁴⁷, שהרי הטלית של בגד וכנפיה של עור חייבת בציצית, כמ"ש סי' יו"ד¹⁵⁴⁸:

טו אם נקרע כנף הטלית מהנקב שהציצית תלויה בו ולמטה עד שפת הטלית¹⁵⁴⁹, אם קדמה הטלת ציצית בכנף להקרע שאותה הציצית היתה שם בשעת הקרע, כשרה, אע"פ שאין שם שיעור מלא קשר אגודל¹⁵⁵⁰, מפני ששיעור זה לא נאמר אלא בשעת עשיית הציצית בבגד, כמ"ש סי' יא¹⁵⁵¹.

ואם נקרע ונשתייר כל שהוא ותפרה ואחר כך הטיל בו ציצית, כשרה, אע"פ שאין שם הרחקת שיעור מלא קשר אגודל לבד ממקום התפור¹⁵⁵², מפני שהתפירה חשובה חיבור לענין שיהיה מקום התפור נחשב כשלם לגמרי, אפילו לפי הסברא הראשונה שנתבאר בסמוך¹⁵⁵³, כיון שנשתייר כל שהוא שלא נקרע:

טז אם נקרע הכנף במקום הראוי להטיל בו ציצית, דהיינו תוך ג' גודלין לשפת הכנף, ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף, יש אומרים¹⁵⁵⁴ שאפילו אין שם אלא קרע משהו, לא יתפרנו בחוט הראוי לציצית, כגון אם הטלית של פשתן לא יתפור את הקרע בחוטי פשתן, רק בחוטי משי או שאר מינים, ואם הטלית של משי לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר לא יתפרנו בשל צמר, אלא בשל משי או בשאר מינים ¹⁵⁵⁵ . ואיסור זה הוא גזירת חכמים שמא ישתייר מחוט התפירה ויניחנו שם בכנף לשם ציצית ויוסיף עליו ז' חוטין, דהיינו ג' חוטין ארוכין ויכפול כל א' לב', וחוט אחד קצר יקשרנו בראש החוט שנשתייר מהתפירה¹⁵⁵⁶, וחוט זה הוא פסול מפני שלא נטווה לשם ציצית¹⁵⁵⁷.

ולפי סברא זו אפילו אין שום קרע בכנף, רק שתופר סביב הנקב שהציצית תלויה בו כדי שלא יתרחב הנקב¹⁵⁵⁸, וכן התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית, אם הוא תופר בחוט שראוי לעשות ממנו ציצית לזו הטלית, צריך ליזהר שלא תהא שום תפירה תוך ג' גודלין לשפת הכנף ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף, מטעם שנתבאר.

אע"פ שיש חולקים על סברא זו, מכל מקום יש להחמיר במקום שאפשר¹⁵⁵⁹. ואפילו לסברא זו אין איסור אלא אם כן תופר בחוט לבן¹⁵⁶⁰, אבל בחוט צבוע אין לחוש שמא יצרפנו לשאר חוטי הציצית, דעכשיו אין נוהגין כלל לעשות ציצית צבועים¹⁵⁶¹:

קונטרס אחרון

(א) כשיתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלויים כו'. אע"פ ¹⁵⁶² שהט"ז¹⁵⁶³ לא כתב כן, משום דציצית שבחלק זה נפסלו מחלק האחר כיון שהם פרודים זה מזה, עיין באר היטב¹⁵⁶⁴. ומכל מקום המגן אברהם¹⁵⁶⁵ לא סבירא ליה הכי, דאם כן היה אוסר לחזור ולתפור שני החלקים שנפרדו זה מזה, כמו שאוסר הט"ז מטעם הנזכר לעיל. ובאמת לא סבירא ליה להמגן אברהם כן, כדמוכח מדבריו בסעיף קטן ד מה לי וכו' חלוק לשנים וכו', עיין שם דמיירי כשחוזר ותופר השני חלקים אשר נתפרדו.

וכן דעת השו"ע בסעיף ד, כמו שכתב הט"ז עצמו בסעיף קטן ד ¹⁵⁶⁶ , וזהו לשונו משמע כאן שמפרש נקרע, כולה נפסק מהבגד כו', ומשמע אפילו הציצית הישנים, עד כאן לשונו. וכן באמת דעת הרא"ש¹⁵⁶⁷ ורבנו ירוחם¹⁵⁶⁸ אליבא דרב עמרם, עיין בית יוסף¹⁵⁶⁹. רק התוספות ¹⁵⁷⁰ לא סבירא ליה הכי. וכן הנימוקי יוסף¹⁵⁷¹ לפירוש הט"ז ¹⁵⁷² . ואף הם לא סבירא להו כסברת הט"ז שבכאן, שהרי נימוקי יוסף כתב שהציצית נפסלה משום שלא נשתייר שיעור כנף, ולסברת הט"ז, אפילו אם נשתייר שיעור כנף, היא נפסלה מחלק ב' שנפרד ממנה הכנף, (או) [אלא ודאי] דלא נפסלה (כ"כ) [בכך] אלא משום דלא נשתייר שיעור כנף, ולהתוספות משום דאין בכנף שיעור טלית ¹⁵⁷³ , ואם כן הציצית אין צריך כלל לכנף זה, והוי כמו הטיל למוטלת שבאותה סוגיא¹⁵⁷⁴, דהוי תעשה ולא מן העשוי. אבל אם יש בכנף שיעור טלית לא נפסלה הציצית שבו, כמו שכתב הרשב"א¹⁵⁷⁵.

עיין ¹⁵⁷⁶ בית יוסף דמשמע בהדיא כמו שכתבתי. שהרי כתב הבית יוסף¹⁵⁷⁷ אם תפרו כשר, דלא חשיב כמאן דפסק, עד כאן. וכיון שבדין זה לא נזכר בתוספות¹⁵⁷⁸ שישתייר שלשה גודלין, לכן פסק כרבינו ירוחם. אבל הנימוקי יוסף¹⁵⁷⁹ דמיירי קודם התפירה, וזה נזכר בהדיא בתוספות דלא חשיב חיבור פחות משלשה גודלין, והוא הדין לפי שיטת הנימוקי יוסף, אם לא נשתייר שלם כשיעור כנף שמחובר קצת, לא חשיב חיבור בפחות משלשה גודלין, כסברת התוספות לפי שיטתם ¹⁵⁸⁰ . ולכן תמה הרבה¹⁵⁸¹ על מהר"י אבוהב שהכשיר לפי הנימוקי יוסף אם נשתייר כל שהוא, עיין שם היטיב ודו"ק. ואף שהבית יוסף קשיא ליה שם, דלמא לא מתכשר עד שישתייר הרוב שלא יקרע. מכל מקום כתבתי שדי בשלשה גודלין אף אם נקרע תוך שלשה גודלין לרוחב הבגד, כיון דלסברת התוספות סגי בהכי, כמו שכתב הבית יוסף, דלהתוספות אף אם נקרע תוך שלשה גודלין ברוחב הטלית כשר אם נשתייר שלשה גודלין באורך הטלית. וגם יש לצרף סברת הרבינו ירוחם ¹⁵⁸² .

(ב) ולענין הלכה כו'. הנה ¹⁵⁸³ השו"ע השמיט הסברא הראשונה שכתבתי בפנים¹⁵⁸⁴, והיא סברת התוספות¹⁵⁸⁵, וסבירא ליה ¹⁵⁸⁶ דאפילו נקרע לגמרי למעלה משלש, כיון שיש במה שנקרע שיעור כנף, כשרה הציצית הישנה, והיינו כפירושו דהנימוקי יוסף¹⁵⁸⁷, לפי שכן דעת הרמב"ם¹⁵⁸⁸, כמו שכתב בבית יוסף¹⁵⁸⁹ עיין שם. ולכן כתב בסעיף ב ¹⁵⁹⁰ דכנף זה לא היה בבגד זה כו', והוא מפירוש רש"י¹⁵⁹¹, משמע דאם היה מבגד זה היה כשר. וכן משמע ממה שכתב בסוף סעיף ד וירא שמים יוצא את כולם היכי דאפשר, משמע דסבירא ליה דההלכה כדברי המיקל יותר, והיינו הנימוקי יוסף והרמב"ם, אלא דהירא שמים יחמיר לעצמו.

ומכל מקום כיון שהט"ז פסק בסעיף קטן (ג) [ד] כהתוספות ¹⁵⁹² , כמו שכתבתי לעיל, לכן כל אדם צריך להחמיר, וכמו שכתבתי לעיל¹⁵⁹³.

הערות

1505. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) להתיר הציצית מבגד לבגד (ס"א-ב). (ב) הארכת החוט על ידי קשר (ס"ג-ד). (ג) התרת הציצית מבגד (ס"ה). (ד) ציצית שעל חתיכה מהבגד (ס"ו-יא). (ה) חתיכת כנף שנפרדה מהטלית (סי"ב-טז).
1506. מנחות מא, ב (רב אמר אין מתירין מבגד לבגד, ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד ... אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל, מתירין מבגד לבגד). טור ו שו"ע סעיף א (מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר). וכן הוא בפסקי הסדור סמ"ט (מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה, כדי לתלותה בבגד אחר).
1507. לבוש סעיף א (מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם באחר, ואין בזה משום ביזוי מצוה לציצית או לבגד שמתירים ממנו, כיון שעושין מיד בטלית אחר). וראה הערות וביאורים תקי ע' 26. תקיב ע' 20. תקיד ע' 21.
1508. מנחות מא, סע"א (ושוים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה, ובלבד שלא תהא מופסקת), ופרש"י (שיהו כל חוטיה שלמים). ב"י (דסלקא דעתך אמינא אף על פי שנפסק בעודו בכנף הראשון, כיון שנשתייר בו כדי עניבה והיה כשר בעודו שם, גם כשקבעו בכנף שני ליתכשר, קמ"ל, דכיון דתחלת קביעותו בכנף זה הוי בחוט מופסק, אף על פי שיש בו כדי עניבה פסול). מ"א ס"ק א (אם נפסק חוט אחד, אפילו נשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחלה לעשותו בבגד אחר (ב"י גמ')). ט"ז סי' יב ס"ק ג (ומבואר בב"י סי' ט"ו דאם יש כדי עניבה, דכשר בדיעבד, מכל מקום אם התיר אותה ועשאה על טלית אחר, אינו רשאי לעשות כן, דהוי כלכתחלה). ומ"ש "לכתחלה", לכאורה פירושו, בשעת הטלת הציצית בבגד (דהוי לכתחלה), ואז צריך להיות כל חוט ארוך י"ב גודלין, וכמובא לעיל מהט"ז שם (אם התיר אותה ועשאה על טלית אחר, אינו רשאי לעשות כן, דהוי כלכתחלה), וכמובא לעיל מהב"י (דכיון דתחלת קביעותו בכנף זה הוי בחוט מופסק, אף על פי שיש בו כדי עניבה פסול). וכמו הלשון "אין מבטלין איסור לכתחלה", שאין הכוונה שבדיעבד מותר.
1509. סעיף ה (צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין), וראה שם (הערה כח ).
1510. מ"א שם (ומשמע דאם ירצה לקשור בו חוט עד שיהי' י"ב גודלים, רשאי ... אם נפסק חוט אחד מותר לקושרו לכתחלה, כן נראה לי).
1511. בכת"י: לעשותו.
1512. בכת"י: כשקושרו.
1513. ט"ז סי' יב ס"ק ג (חוט ציצית שנפסק וחזר וקשרו מהו, אם מועיל מה שנעשה חוט שלם על ידי הקשירה. תשובה, נראה לי, דאם היה כן בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שנפסל, לא מהני מה שחזר אחר כך וקשרו, וזה דומה למ"ש בסי' י"א שאם חתך הציצית אחר הכריכה דפסול משום תעשה ולא מן העשוי בפסול, הכא נמי בזה ... אבל אם מתחלה קודם שעשה ציצית מהחוטין נפסק חוט אחד וקשרו, ואחר כך עשה מהן ציצית, כשר. וכן לאחר שנעשה בהכשר, דהיינו כדי עניבה).
1514. סעיף י (והתורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפסול).
1515. תוס' שבת כב, א ד"ה רב (דלכו"ע אין מתירין שלא להניח בבגד אחר). שו"ע ס"א (אבל שלא להניחם בבגד אחר, לא).
1516. מ"א ס"ק ב (ומשמע בתוס' הטעם, דאסור לבטל מצות טלית זה). ט"ז ס"ק ב (כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם).
1517. מ"א שם (ונראה לי דאם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות, מותר ליטלן. וכ"מ בגמ' דף מ"ג דמותר ליטלן אם מוכר הטלית לעכו"ם, כיון דאז אינו בר חיובא, עיי"ש). והוא האמור בגמרא שם (אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים, עד שיתיר ציציותיה).
1518. תוס' שבת שם (שנהגו להתיר ציצית מטליתות של מתים). רא"ש הל' ציצית ס"ט (והאידנא נהגו להסיר הציצית מתכריכי המת). מרדכי רמז ערב (נהגו להסיר הציצית מטליתות של מתים). רמ"א סעיף א (ודוקא בטלית של בר חיובא, אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים).
1519. סעיף ב (ונהגו לקברו בציצית, אך שפוסלין תחלה הציצית, או כורכין אחד מן הכנפות). וראה לקמן סי' כג ס"ה (במקום שנוהגין להסיר הציצית מטלית של מת בבית שהוא מת שם, קודם שמוציאין אותו).
1520. לבוש סעיף א (אבל אם רוצה להתיר ציצית מן הבגד ולהשליכם, ולעשות בו ציציות אחרות יפות מן הראשונות, נראה לי ודאי שהוא מותר). ט"ז שם (ונראה לי דאין בכלל זה מי שמתיר ציציותיו כדי לעשות אחרים נאים מהם). מ"א שם (וכתב הלבוש, אם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים, מותר ליטלן. ונראה לי דהוא הדין אם נפסק מהראשון, אף על פי שכשרים, רשאי להתירן ולעשות בהן שלמין). ומ"ש "להתירם", פירושו, אבל לא לחתכם. וכן לעיל לענין טלית של מתים – "להתיר". עולת תמיד ס"ק ב (אמנם יתיר הקשרים והכריכות, כדי שלא יכלה את הציציות, שיהיו ראויין לבגד אחר). הובא באליה זוטא ס"ק ב. וכן הוא בפסקי הסדור סמ"ט (מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה כדי לתלותה בבגד אחר, וכן כדי לתלות ציצית חדשה במקומה, אך לא יפסקנה אלא יתירנה, שאין לפסול ציצית כשרה בידים משום ביזוי מצוה). וראה חקרי הלכות ח"ה כה, א.
1521. תוכן ההלכות שבסעיפים שלפנינו (עד סוף הסימן) הם ארבע שיטות הפוסקים בהאמור בברייתא וגמרא מנחות מא, א (טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור, תוך שלש לא יתפור): (א) פירוש רש"י, שאם נקרעה במקום הראוי להטיל בו ציצית, לא יתפרנו, שמא ישתייר מהחוט ויניחנו לשם ציצית. והיא דעה הראשונה בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סט"ז. (ב) שיטת רב עמרם גאון לפירוש הרא"ש, שאם החתיכה שנקרעה היא פחות מג' על ג', אין התפירה מועלת לחברה, ואינה נחשבת מכלל הטלית, והציצית שיתלו בה אינה פוטרת הבגד. והיא דעה השנית בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סי"ב. (ג) שיטת רב עמרם לפירוש הנימוקי יוסף, שאם החתיכה שנחתכה מהטלית אין בה שיעור כנף ג' על ג', נפסלו הציצית התלויים בה. והיא דעה השלישית בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סי"א. (ד) פירוש התוס', שאין הפרש בגודל החתיכה שנחתכה מהטלית, ובכל אופן נפסלו הציצית, אלא אם כן לא נפרדו לגמרי, ונשאר בחיבורה ג' גדולין. שיטה זו השמיט בשו"ע, אמנם תתבאר לקמן ס"י; כיון שכך פוסק הט"ז, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (כיון שהט"ז פסק ... כהתוספות ... לכן כל אדם צריך להחמיר). ויתבאר לקמן שיש לחוש לארבע השיטות הנ"ל, במקום שאפשר. * וממשיכה הברייתא שם (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), ופירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת, ותולה בה, משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה). והיינו, שמה שהתירו (שלוש השיטות הראשונות הנ"ל) כשיש בחתיכה ג' על ג', הוא כדי רק לחזור ולתפור את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה, אבל לא להביא חתיכה מטלית אחרת, וכמובא בקונטרס אחרון ס"ק ב (משמע דאם היה מבגד זה היה כשר). אבל לפי פירוש התוס', שפוסלים אף אם תופר את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה (אלא אם כן נשאר בחיבורה ג' גודלין), קשה מה מוסיפה הברייתא לפסול כשהובאה מבגד אחר. אלא על כרחך צריך לפרש לפי שיטתם, שהברייתא באה להשמיע כאן ההיתר המבואר ברשב"א, שדוקא חתיכה של אמה על אמה פסולה כיון שאין בה שיעור טלית להתחייב בציצית, אבל אם יש בה שיעור טלית (אמה על שתי אמות), כשרה אף אם הביא חתיכה מבגד אחר, וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א (ולהתוספות משום דאין בכנף שיעור טלית ... אבל אם יש בכנף שיעור טלית לא נפסלה הציצית שבו, כמו שכתב הרשב"א). שיטת הרשב"א הובאה בשו"ע ס"ג, ותתבאר לקמן ס"ז.
1522. שלח טו, לח.
1523. ברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), ופירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה, משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה). טור ו שו"ע סעיף ב (אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר, משום דעל כנפי בגדיהם (שלח טו, לח) בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה).
1524. ברייתא שם (טלית שנקרעה ... ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה), ופירש"י (מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה).
1525. בסעיפים ז-ט שלפנינו מבוארים דברי הרשב"א, שאם נחתך מהטלית ונשאר בה שיעור טלית, נשארת בכשרותה, ולא הוי תעשה ולא מן העשוי, בשלושה אופנים: (א) כפירוש הט"ז בדבריו, שמועיל להשלים ציצית במקום שנקרעו ממנה (סוף ס"ז). (ב) כפירוש הדרכי משה, שמועיל לחזור ולתפרו כבראשונה (ס"ח-ט). (ג) כפירוש המ"א, שמועיל אף לתפרו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלוים (תחלת ס"ז). ההוכחות שמועיל שיעור טלית בשלושת האופנים, יתבארו בקונטרס אחרון ס"ק א.
1526. סעיף א.
1527. שו"ת רשב"א ח"א סי' ריז (טלית מצוייצת כהלכתה וחלוקה לב', ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף, ונשארו בכל חלק מן הציציות אחת או ב' ... מסתברא דאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי ... מה לי אם נקרע ממנה מקצתה או חלקוה לשתים הכל דין אחד וטעם אחד. וכאן וכאן כשר דאין כאן משום ולא מן העשוי). שו"ע סעיף ג (טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף, ונשאר לכל אחת מהם ציצית אחת או שתים, אין בו משום תעשה ולא מן העשוי). ואף שמפשטות המשך לשון הרשב"א נראה דמיירי כשרוצה לחבר ולתופרם כראשונה (כדלקמן ס"ח), מכל מקום מיירי אף כשתופרה באחרת, כמבואר מ"א ס"ק ד (והב"ח כתב דפסול כשתופרה באחרת ... ולי נראה דכשר ... לכן נראה לי דמותר לתופרה). * ולפי שיטה זו, הא דאמרינן בברייתא שם (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), היינו כיון ששיעור טלית להתעטף בה הוא יותר מאמה על אמה, כמבואר בספר המאורות הלכות ציצית ד"ה ולא יביא אפילו אמה על אמה (שהרי אותה אמה שהביא אינה ראויה להתעטף בה ראשו ורובו של קטן). וכן נתבאר בפסקי הסדור ס"ב (ורוחב הטלית קטן צריך להיות אמה של תורה ... כל האורך שתי אמות, לבד מבית הצואר ... ובזה מקיים המצוה לדברי הכל). ואף שיש סוברים שאמה על אמה חייבת בציצית, כמובא בפסקי הסדור ס"ג (ובקטנים ... אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד). מכל מקום קיי"ל שהשיעור הוא אמה על שתי אמות, אלא שלענין חנוך ילדים קטנים, סומכים על דעת האומרים שאמה על אמה חייבת בציצית. ונתבאר לקמן סי' טז (הערה ט ).
1528. שו"ת הרשב"א שם (מסתברא דאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. שאם אתה אומר כן, טלית שנקרע ממנה קצתה תהא פסולה אלא אם כן התיר כל ציציותיה. דכיון דהלכו להם מקצתן שהכשירוה מתחלה, כשתולה בה ציציות אחרים להשלים ארבע הוו להו קמאי מן העשוי), לפירוש ה ט"ז ס"ק ג (דהרשב"א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים, אלא מתכשרים כשיעשה אחר כך עוד אחרים) . לבוש ס"ג (טלית מצוייצת כהלכתה והיא גדולה מאד, וחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף בו ויש בו ארבע כנפות, ונשאר לכל אחת מהן ציצית אחת או שתים, יכול להשלים לכל אחת ציציותיה, ואין בו משום תעשה ולא מן העשוי בפסול, שהרי מתחלה כשנעשו אלו הציצית נעשו בכשרות, וגם עכשיו כשנחלקה נשאר כל אחת בטלית שהוא כשר לציצית שיש בה ארבע כנפות).
1529. שו"ת הרשב"א שם, לפי פירוש דרכי משה סי' י (כתוב בתשובות הרשב"א (ח"א) סימן רי"ז, טלית שיש לו ארבע ציציות וחלקו לשנים, מותר לחזור ולחברו, ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי). הובא בט"ז סק"ד, ו מ"א ס"ק ד.
1530. לבוש סעיף ג (ולא גרע מטלית חדשה שעושין בה ציציות בתחלה אחת ושתים. ואחר כך מוסיפין עליהם להשלים, אף על פי שמפסיק זמן רב ביניהם, הכא נמי לא שנא).
1531. תוספות מנחות מ, ב ד"ה שמא. נימוקי יוסף הלכות ציצית ד"ה ושוין, לפירוש ט"ז ס"ק ד, עיי"ש . ונתפרש בקונטרס אחרון ס"ק א, ושם נסמן (הערות סו - סח ). עיין ב"י (ולפירוש התוספות לא קפדינן הכא לחלק בין נקרע תוך שלש ברוחב הבגד לנקרע חוץ לשלש, שאם נשאר באורך הבגד שלש אצבעות שלמים, אפילו נקרע תוך שלש ברוחב הבגד כשר, ואם לא נשארו שלשה שלמים, אפילו אם הקרע למעלה משלש ברוחב הבגד פסול. ולפירוש רב עמרם שכתב נמוקי יוסף, לא קפדינן אלא אם יש בקרע שיעור כנף או לא, ומשום תעשה ולא מן העשוי).
1532. לעיל ס"ו פסל מטעם (שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, שבשעת עשיית הציצית על כנף צריך שיהיה הכנף מחובר לעיקר הבגד, ואז פוטרין הציצית את הבגד, אבל זו הציצית שהובאה מבגד אחר, כיון שבשעת עשייתה בהכנף לא היה הכנף מחובר להבגד זה, לכן אינה פוטרת את הבגד הזה). והיינו דוקא אם "הובאה מבגד אחר", כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (משמע דאם היה מבגד זה היה כשר). אבל כאן ב"טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לב' חלקים", שרוצה לחזור ולתפרם, "אם בחלק אחד ממנה אין בו שיעור טלית" אין לפוסלו מטעם הנ"ל, שהרי "בשעת עשייתה בהכנף היה הכנף מחובר להבגד זה"; אלא מטעם "תעשה ולא מן העשוי כבר בפיסול", "שהרי הציצית הזאת כבר נפסלה בעת שנחלקה הטלית לשתים, מפני שהיתה תלויה בחתיכה שאין בה שיעור טלית". וכן הוא בפסקי הסדור סכ"א (ואם חוזר ותופרו, אינו מועיל להכשיר ציצית הראשונה, מאחר שנפסלה כבר, והתורה אמרה תעשה, ולא מן העשוי בפסול).
1533. תוספות שם מ, ב ד"ה שמא (לכך צריך לפרש, תוך שלש, היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג', והוי כאילו נפסק לגמרי. אבל אם נשתייר בו ג', לדברי הכל חיבור מעליא הוי). וכן הוא בנמוקי יוסף הל' ציצית יב, א (חוץ לשלש וכו', טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות, אם הוא חוץ לשלש, יתפור, שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף, דהיינו שלש על שלש. תוך שלש, אם נקרע תוך שלש, בטל הציצית מיד, שלא נשתייר בו שיעור כנף, וכשחוזר ותופרו הוה ליה תעשה ולא מן העשוי ), לפירוש הט"ז ס "ק ד (ועל כן כתב נמוקי יוסף, שאם נפסק הכנף סמוך לציצית, פירוש שנקרע חתיכה של הכנף כולה, אלא שמחובר למטה תלויה בקצה הבגד, ונשאר שם בקצה במקום החבור ג' על ג', הוה הכנף עדיין מחובר לבגד, והוה ליה כאילו לא נקרע הכנף, והציצית שבו כבר, או עשאן בעת ההיא בכנף המדולדל, לא נפסלו, ויוכל לתפור הקרע אם ירצה. אבל בשלא נשתייר בחבור שלמטה ג' על ג', הוי כאילו נקרע כלו, והציצית שבו כבר, או יעשה בעת ההיא, פסולים) . הרי שהט"ז פירש גם בנמוקי יוסף כדעת התוס'. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (בחלק השני). * אופני ההיתר והפסול נתבארו בפסקי הסדור סכ"ב (אבל אם הקרע מפולש מצדו האחד ועד השפה ועד בכלל בין שהקרע לאורך הטלית ומתחיל משפת הטלית שמצדה תוך ג' אצבעות לשוליה ובין שהקרע ממטה למעלה ומתחיל משוליה תוך ג' אצבעות לשפת הטלית שמצדה לרחבה אף על פי שמקום הציצית שלם נפסלה הציצית הואיל ואין לה כנף שלם כשיעורו שהוא שלש על שלש אצבעות. והוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה שהוא רוב שיעור הכנף וכאילו נקרע כולו). ציור אופני הקרע המפולש – לקמן שם (הערה קצד ).
1534. רב עמרם, לפירוש נימוקי יוסף שם, כמבואר ב ב"י (ולפירוש רב עמרם שכתב נמוקי יוסף, לא קפדינן אלא אם יש בקרע שיעור כנף או לא) עיי"ש . פסקי רי"ד מנחות מא, א (אם נקרעה כנף טליתו למעלה משלש יתפור, דכיון דאית בה שלש חשובה היא ולא בטל שם כנף מעליה, וכשמחזירה לטלית שנקרעה ממנה, למילתא קמייתא קא הדרה, ואינו צריך שום מעשה עכשיו בציצית, שבעשיית תלייה הראשונה נכשרת, כיון שלא בטל שם כנף מעליה. אבל אם נקרעה בתוך שלש, בטל שם כנף מעליה ובטל ליה מעשה הראשון, ואם רוצה להחזירה לטלית, צריך להתיר הציצית אחר שתפר הכנף, ויתלנה פעם אחרת. ואם יתפרנה עם הציצית שהיא תלויה בה, הוה ליה תעשה ולא מן העשוי, כיון שבטל שם כנף מעליה בעודה קרועה ולא מיקריא ציצית, ובתפירתה נמצאת ציצית עשויה מאיליה בלי שום מעשה שיעשה בציצית). דעה בתרא בשו"ע ס"ד (ורב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי ... ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא ציציות שהיו בו בעת שתפרו, אבל אם אחר שתפרו הטיל בו ציציות, כשר). שתי הדעות הובאו בפסקי הסדור סכ"ד (אבל אם נפסק לגמרי, יש אומרים שנפסלה ציצית הראשונה. ויש חולקין).
1535. תוספות שם (כנסמן לעיל הערה כט ). ויש לעיין באיזה אופן שייך ש"אין בקרן של אותה החתיכה מקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין", ויש "באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין". ובפסקי הסדור סכ"א (והוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה, שהוא רוב שיעור הכנף, וכאילו נקרע כולו), והיינו דסגי אם נשתייר רוב הכנף של ג' על ג' אצבעות, ושם נסמן (הערה קצו ).
1536. שו"ע סוף סעיף ד (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר). אלא שבשו"ע קאי רק על ג' הדעות שנזכרו בס"ד שהן: דעת רש"י (לקמן סט"ז), ודעת רב עמרם לפירוש הרא"ש (לקמן סי"ב), ודעת רב עמרם לפירוש הנמוקי יוסף (סעיף שלפנינו). ועל זה מסיק (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר). ואילו את דעת התוס' (דלעיל ס"י) השמיט. והטעם שחושש כאן אף ל"סברא הראשונה" (שהיא דעת התוס' דלעיל ס"י), יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב. וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ד (ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר).
1537. סעיף א (ואם נפסק חוט אחד מהח' חוטין, אע"פ שנשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחלה לעשותו בבגד אחר, דקודם עשיית החוטין בבגד צריך להיות כל חוט מהח' חוטין ארוך י"ב גודלין).
1538. עיטור הלכות ציצית שער ב ח"ב עד, ד (תוך ג' ליכא עליה תורת בגד וכמאן דליתא דמי, ואף על גב דתפרי', כמאן דפסיק חשיב, ולא רמי ביה ציצת, ואי עביד ביה ציצת לא פטר ליה לטלית. וכן פירש רב עמרם ריש מתיבתא, והחכם ר' טוביה ז"ל, והכי מסתברא), ורבינו טוביה במדרש לקח טוב סוף פרשת שלח (נקרעה תוך שלש, יצאת מתורת בגד. ואפילו תפרה פטורה מן הציצית). רא"ש הלכות ציצית סי' יא (ורב עמרם פירש חוץ לשלש יתפור, כיון דאית ביה שלש על שלש אית ביה תורת בגד. תוך ג', לית ביה תורת בגד וכמאן דליתיה דמיא. ואף על גב דתפריה, כמאן דפסיק חשיב, ולא רמינן ביה ציצית, ואי עביד ביה ציצית לא פטר ליה לטלית). שו"ע ס"ד (ורב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי. ואף על גב דתפרו, כמאן דפסוק חשוב, ואי עבד ביה ציצית לא פטרה לטלית). וכן הוא בפסקי הסדור ס"א (אבל להתיר הראשונה ולחזור ולתלותה, או ציצית אחרת, יש מכשירים, ויש פוסלים ואומרים שאין תפירה מועלת בקרע מפולש מצדו אחד שבתוך ג' אצבעות שיעור הכנף. ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר. וראה חקרי הלכות ח"ט ע' כח.
1539. כדלעיל סי' רסד סט"ו (חתיכת בגד שהיא ג' אצבעות ... תורת כלי עליה לענין קבלת טומאה, לפי שנקראת בגד ... נפחתה מג' אצבעות, אינה מקבלת טומאה, שאין שם בגד עליה). ונתבאר לעיל סי' יא סט"ו (הערה סה ).
1540. סעיף יט (אם יש גדיל שקורין (לייסט) בשפת הבגד, שגודלין שם כדי שיהיה חזק ... לא יטיל את הציצית שם בגדיל ... משום שנאמר על כנפי בגדיהם, והגדיל אינו נחשב עיקר מן הבגד אלא הוא טפל ומשמש לבגד).
1541. סעיף כ (כשמטילין ציצית בבגד עצמו, אין צריך להרחיק משפת הבגד מלא קשר אגודל חוץ מן הגדיל, אלא גם הגדיל נחשב בכלל השיעור. וכן לענין הרחקת ג' גודלין שאמרנו, נחשב גם כן הגדיל בכלל הבגד).
1542. נימוקי יוסף ופסקי הרי"ד (שנסמנו לעיל הערה ל ).
1543. שו"ע שם (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר).
1544. רבינו ירוחם נתיב יט ח"ג (אבל אם נקרע ונשתייר כל שהוא, כשר). שו"ע סעיף ד (ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר כל שהוא, כשר). מ"א ס"ק יא (אם נקרע, פירוש שנקרע כולה). וט"ז (דהא עדיין תורת בגד עליו אף אחר שנקרע, דהא לא ניטל ממנו, והוא שלם מב' צדדיו, רק שיש קרע מנקב הציצית ולמטה, כי תפרו אמאי לא מהני, דהא תפירה חבור הוה). ואף שנתבאר לעיל בס"י (אם יש בחבור ההוא כרוחב ג' גודלין הרי הם כאילו הם מחוברים לגמרי), ובסי"א (אם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין הרי היא כמופרדת לגמרי). מכל מקום הכא סגי אף אם "נשאר מחובר מעט". וטעם ומקור החילוק יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א ד"ה עיין בית יוסף. אבל בפסקי הסדור סכ"א (אבל להתיר הראשונה ולחזור ולתלותה, או ציצית אחרת, יש מכשירים, ויש פוסלים ואומרים שאין תפירה מועלת בקרע מפולש מצדו אחד שבתוך ג' אצבעות שיעור הכנף. ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר). והיינו שיש פוסלים אף בנשאר מחובר מעט, עד שיהי' במקום חיבורם ג' גודלין (ראה שם הערה קצח ).
1545. סעיף יב.
1546. מ"א ס"ק יד (ונראה לי הטעם שנוהגין לתפור חתיכות הבגד בכנפות הטלית ... משום דרוב בגדים, אפילו חדשים, יש תפירה תוך ג', ולרב עמרם כמאן דפסיק חשיב, לכן נותנין חתיכה של שלש על שלש שאין בה שום תפירה). עוד טעם לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית, נתבאר לעיל סי' יא, סי"ח (טוב לעשות אימרא סביב הנקב שתוחב בו הציצית ... וכן יעשה אימרא בשפת הבגד, כדי שלא יפחת משיעור קשר אגודל משפתו עד הנקב). ובאגרות קודש ח"ב אגרת קפה (הכנפות של טלית קטן גם כן תפורים מתחת במשי, כן הוא מנהג בית רבינו).
1547. מרדכי הלכות ציצית סי' תתקמב (מצאתי שמהר"ם כתב בתשובה שאין לעשות טלאי תחת כנף ... ואין נראה לי כלל וגם לא נהגו כך איסור). הובא ב ב"י סי' יא (ד"ה כתוב במרדכי).
1548. סעיף ח (אם רובה מן הבגד ומיעוטה מן העור, אע"פ שכנפיה הם גם כן מן העור, חייבת, לפי שהכל הולך אחר עיקר הבגד). וכן הוא לעיל סי' ט ס"ב (ואם ירצה יעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית של צמר).
1549. שו"ע סעיף ה (אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה, אם קדם הטלת ציצית לקרע, שאותו ציצית היה שם בשעת הקרע, כשר).
1550. מ"א ס"ק ט (ולא נשאר שיעור קשר גודל).
1551. סעיף יח (שיעור מלא קשר אגודל שאמרנו שצריך להרחיק הנקב משפת הבגד, אין צריך ליזהר בזה אלא בשעת הטלת הציצית בבגד, אבל אם לאחר שהטיל הציצית בבגד ניתקו מחוטי השתי או הערב, ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה ממלא קשר אגודל, כשר. וכן אם לאחר הטלת ציצית בבגד נסתר הבגד מלמטה בשפתו עד שנפחת מן השפה עד הכנף משיעור מלא קשר אגודל, כשר. שלא הקפידה תורה על זה שלא תהא הציצית תחת הכנף, אלא בשעת עשייה, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו'), ושם נסמן (הערה עא ).
1552. שו"ע שם (ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו, ואחר כך הטיל בו ציצית ... כשר). ט"ז ס"ק ה (זה קאי אנקרע מנקב הטלית ולמטה).
1553. סעיף יב (יש אומרים ... דאותו הכנף כיון שאין עליו שם בגד שהרי אין בו ג' על ג' גודלין, לכן אין התפירה מועלת לו לחברו עם הטלית, ואע"פ שהוא מחובר בו, הרי הוא נחשב כמפורד ממנו).
1554. ברייתא וגמרא מנחות מא, א – לפירש"י (טלית שנקרעה, חוץ לשלש (למעלה משלש אצבעות משפת הכנף, רש"י), יתפור (ולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה, ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית, ואיכא תעשה ולא מן העשוי, דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית, רש"י), תוך שלש (הראוי להניח שם ציצית, רש"י), לא יתפור (דהכא חיישינן להכי כדפרישנא, רש"י)). שו"ת הרא"ש כלל ב סי' יא (הוי יודע, דהא דאמרינן טלית שנקרעה תוך ג' שאסור לתופרה, היינו טעמא, שמא ישייר מחוט התפירה ויעשה מהן ציצית, והוי תעשה ולא מן העשוי. הלכך, אפילו קרע כל דהוא אסור לתופרו, כשהוא בתוך ג' מן הכנף, שהוא מקום תליית הציצית). שו"ע סעיף ד (נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף, אינו רשאי לתופרו. ופירש"י דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו, ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית. ולטעם זה, אפילו נקרע כל שהוא, לא יתפור).
1555. רא"ש הל' ציצית סי"א (ולפי זה יראה דטלית של צמר שנקרעה תוך שלש מותר לתפור האידנא, דאין דרך לתפור בחוטין של צמר אלא בחוטי קנבוס, ואינם ראויים לציצית). שו"ע שם (ולפי זה, טלית של צמר שנקרע תוך שלשה, מותר לתפור האידנא, דאין דרך לתפור בחוטי צמר).
1556. מ"א ס"ק א (ויוסיף עליו ז' חוטין וכו', וזה אי אפשר כי אם על ידי קשירה). והקשר מועיל, כדלעיל ס"ג (ואם ירצה לקשור בחוט שנפסק עוד חוט אחר כדי להשלימה לי"ב גודלין, הרשות בידו. ויכול לעשותה בבגד אחר אפילו לכתחלה. משום דהקשירה חשובה חיבור גמור כאילו הן חוט אחד ממש).
1557. מ"א ס"ק ה (שלא נטוה לשמה). וכדלעיל סי' י"א ס"ג (וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקא).
1558. שו"ע סעיף ו (התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית, וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו, אם הטלית של משי ותופרו בחוט משי לבן יש לחוש בדבר, לדעת רש"י, שלא תהא שום תפירה למטה מג' ולמעלה מקשר גודל).
1559. שו"ע סוף ס"ד (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר).
1560. תרומת הדשן סי' מו (ועוד היה נראה, דאפילו אם תופר טלית של משי בחוטין של משי, אלא שצבועין החוטין אדום או ירוק, אין להקפיד בכה"ג שתופר סביב הנקב לחזק, דהכא נמי ליכא למיחש שיצרפנו עם החוטין, הואיל ולא נהגינן כלל האידנא בשום מקום רק בציציות שהן לבנים ולא צבועים). שו"ע סעיף ו (ותופרו בחוט משי לבן יש לחוש בדבר).
1561. כדלעיל סי' ט סוף ס"ט (וכן נוהגין באלו הארצות לעשות ציצית לבנים אפילו בבגדים צבועים).
1562. תוכן המשך הדברים בחלק הראשון של הקונטרס אחרון: בפנים ס"ז נתבאר, שחתיכה מהטלית שיש בה שיעור טלית החייבת בציצית, אפשר לתופרה לבגד אחר שיש בו ג' ציצית תלוים, כמבואר בשו"ת הרשב"א ובשו"ע ס"ג, שאם יש בו שיעור, אין בו משום תעשה ולא מן העשוי. ואף שהט"ז מפרש כוונתם, שאפשר להשלים בו ציצית חדשים, אבל אין לחזור ולתפור שני החלקים יחד, כיון שהציצית שבחלק זה נפסלו מחלק האחר, והוי תעשה ולא מן העשוי. מכל מקום קיי"ל כמ"א דלא סבירא ליה הכי, ומתיר לתפור שני החלקים שנפרדו זה מזה. וגם הט"ז מודה שכן הוא פירוש הדברים בשו"ע ס"ד. אלא שלפי דעה זו שבשו"ע ס"ד, שהיא דעת הרא"ש ורבינו ירוחם ונימוקי יוסף אליבא דרב עמרם, סגי במה שיש בחתיכה שיעור כנף ג' על ג'. ואילו לדעת התוס' והרשב"א שבשו"ע ס"ג, היינו דוקא כשיש בחתיכה שיעור להתעטף.
1563. ס"ק ג (דהרשב"א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים, אלא מתכשרים כשיעשה אחר כך עוד אחרים, כי אותן שהיו בחתיכה שניטלה משם, נתבטלו מן הבגד. והוא הדין טלית שנחלק לשנים, כל חלק מהם נתבטלו הציצית שבחלק השני ממנו, ואם כן היאך נימא שעל ידי התפירה יתחברו הציצית, ודאי הוי זה משום תעשה וכו' טפי מברייתא דאמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת דהוי משום תעשה כו', אלא שבזה שנחלק לשנים צריך להתיר הציצית של חלק אחד מהם, ואחר שיתפרם יחד הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון שיש בו ציצית, דהרי יש בו חלק שראוי להתעטף, ואחר כך עושה ציצית מחדש בחלק השני שהוא תוספת לראשון, כן נראה לי).
1564. ס"ק ד (אבל לא יצרף החלק השני הנחתך ממנה לחלק הראשון ותהיה כבראשונה, משום דהציצית שהיה בחלק השני הנחתך נתבטלו, והוי תעשה ולא מן העשוי ... ט"ז).
1565. ס"ק ד (דהא בהדיא אמרינן בגמרא, נקרע חוץ לג' יתפור ... ומה לי נקרע חתיכה ממנה ותופר או חלוק לשנים ... לכן נראה לי דמותר לתופרה). וכן הוכיחו מדברי המ"א ביד אפרים למ"א ס"ק ד, ובלבושי שרד ס"ק ב, ומסיק (העולה לדינא לשיטת מ"א, בשיעור טלית מותר לחבר אפילו מבגד אחר ... ובסעיף ג', טלית שחלקוה, צריך לומר דלאו דוקא, דהא אפילו משני טליתים מותר לחבר, ודוק היטב).
1566. בשו"ע שם (נקרע הטלית תוך שלש אצבעות סמוך לשפת הכנף, אינו רשאי לתופרו ... ורב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד). ופירש הט"ז ס"ק ד (משמע כאן שמפרש נקרע, היינו שכולו נפסק מהבגד, אלא שהחילוק הוא באיזה מקום נקרע, אם תוך ג' או חוץ לג', ועל כן כתב דנשתייר כל שהוא כשר, ומשמע אפילו הציצית הישנים). הרי שלפי שיטה זו שבשו"ע ס"ד, אם נפסק חוץ מג', ונשאר בחתיכה ג' על ג', אפשר לתופרה לבגד שיש בה ג' ציציות.
1567. הלכות ציצית סי' יא (ורב עמרם פירש, חוץ לשלש יתפור, כיון דאית ביה שלש על שלש אית ביה תורת בגד). הרי שאף אם כולו נפסק, אפשר לתופרו ויהי' כשר אף בציצית הישנים.
1568. נתיב יט ח"ג קסט, ב (ופירש רב עמרם, חוץ לשלשה יתפור, כיון שיש בו ג' על ג' יש בו תורת בגד).
1569. ד"ה נקרעה (ורב עמרם פירש, חוץ לשלש, יתפור, כיון דאית ביה שלש על שלש אית ביה תורת בגד).
1570. וכל זה הוא לשיטת רב עמרם שברא"ש ורבינו ירוחם ושו"ע ס"ד, שאם נשארה הציצית על חתיכת בגד ג' על ג' שנפסקה לגמרי, יכול לחזור ולתופרה לבגד שיש בו ג' ציציות, ויהי' כשר אף בציצית הישנים (שיטה זו נתבארה בפנים סי"א). אבל התוס' מנחות מ, ב ד"ה שמא (לכך צריך לפרש, תוך שלש, היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג', והוי כאילו נפסק לגמרי. אבל אם נשתייר בו ג', לדברי הכל חיבור מעליא הוי). ופירש בב"י (ולפירוש התוספות לא קפדינן הכא לחלק בין נקרע תוך שלש ברוחב הבגד לנקרע חוץ לשלש, שאם נשאר באורך הבגד שלש אצבעות שלמים, אפילו נקרע תוך שלש ברוחב הבגד כשר, ואם לא נשארו שלשה שלמים, אפילו אם הקרע למעלה משלש ברוחב הבגד פסול). ובודאי סבירא להו דלא מהני ג' על ג' כיון שאין בו שיעור טלית, כמו שכתב הרשב"א (שיטת הרשב"א נתבארה בפנים ס"ז).
1571. הל' ציצית יב, א (חוץ לשלש וכו', טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות, אם הוא חוץ לשלש, יתפור, שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף, דהיינו שלש על שלש. תוך שלש, אם נקרע תוך שלש, בטל הציצית מיד, שלא נשתייר בו שיעור כנף, וכשחוזר ותופרו הוה ליה תעשה ולא מן העשוי ).
1572. ס"ק ד (ועל כן כתב נמוקי יוסף, שאם נפסק הכנף סמוך לציצית, פירוש שנקרע חתיכה של הכנף כולה, אלא שמחובר למטה תלויה בקצה הבגד, ונשאר שם בקצה במקום החבור ג' על ג', הוה הכנף עדיין מחובר לבגד, והוה ליה כאילו לא נקרע הכנף, והציצית שבו כבר, או עשאן בעת ההיא בכנף המדולדל, לא נפסלו, ויוכל לתפור הקרע אם ירצה. אבל בשלא נשתייר בחבור שלמטה ג' על ג', הוי כאילו נקרע כלו, והציצית שבו כבר, או יעשה בעת ההיא, פסולים) . הרי שהוא פירש גם בנמוקי יוסף כדעת התוס' הנ"ל.
1573. שהרי אחר כך אומרת הברייתא שם (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), ופירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת, ותולה בה, משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה). והפירוש, שמה שהתירו כשיש בחתיכה ג' על ג', הוא כדי רק לחזור ולתפור את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה, אבל לא להביא חתיכה מטלית אחרת, וכמובא בקונטרס אחרון ס"ק ב (משמע דאם היה מבגד זה היה כשר). אמנם לפי פירוש התוס', שפוסלים אף אם תופר את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה (אלא אם כן נשאר בחיבורה ג' גודלין), קשה מה מוסיפה הברייתא לפסול כשהובאה מבגד אחר. אלא על כרחך צריך לפרש לפי שיטתם, שהברייתא באה להשמיע כאן ההיתר המבואר ברשב"א, שדוקא חתיכה של אמה על אמה פסולה כיון שאין בה שיעור טלית להתחייב בציצית, אבל אם יש בה שיעור טלית (אמה על שתי אמות), כשרה אף אם הביא חתיכה מבגד אחר . שיטת הרשב"א הובאה בשו"ע ס"ג, ובפנים ס"ז.
1574. מנחות מ, ב (הטיל למוטלת (שהיה בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים, רש"י) כשרה ... דלמא לבטולי קא מיכוין, ובל תוסיף ליכא, מעשה איכא). הרי שאם אין בזה משום בל תוסיף, יש בזה משום תעשה ולא מן העשוי. וכן ציצית שעל בגד שאין בו שיעור טלית, הוי תעשה ולא מן העשוי. והא דקיי"ל הטיל למוטלת כשרה, ולא הוי תעשה ולא מן העשוי, היינו במקום שיש משום בל תוסיף, כדלעיל סי' י סי"ד (כיון שיש איסור דבל תוסיף בעשייה זו, לכן אין עשיה זו נחשבת כלום, וכאילו לא עשה כלל דמי, ואחר כך כשחותך את הראשונה ומכשיר את הטלית בהשניה, חשיב יותר למעשה, ונחשב לו אז חתיכת הראשונה כאילו עושה השניה).
1575. בשו"ת ח"א סי' ריז (טלית מצוייצת כהלכתה וחלוקה לב', ובכל חלק יש בו שיעו' להתעטף, ונשארו בכל חלק מן הציציו' אחת או ב' ... מסתברא דאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי).
1576. תוכן המשך הדברים בחלק זה של הקונטרס אחרון: בפנים ס"י נתבאר שחתיכה שהיא פחות משיעור החייב בציצית, ונשארה מחוברת פחות מג' גודלין, נחשבים חלקי הטלית כמופרדים לגמרי, כמבואר בתוס'. גם נתבאר בסי"א, שאם החתיכה אין בה ג' על ג', ונשארה מחוברת פחות מג' גודלין, נחשבים כמופרדים לגמרי, שכן מובן מדברי הנמוקי יוסף וב"י. אמנם בסי"ג נתבאר לענין פסילת כנף שנחתך מהבגד, דסגי אם נשאר מחובר מעט, אף פחות מג' גודלין, כיון שדין זה לא נזכר בתוס', פסק בזה כרבינו ירוחם דסגי בחיבור משהו.
1577. ד"ה נקרעה (ורבינו ירוחם (ני"ט ח"ג קסט, ב) כתב, אבל אם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר ... אפירוש רב עמרם קאי, וסבירא ליה דעד כאן לא קאמר דלא יתפור, אלא בנקרע כולו, דכיון דלא נשתייר בו כלום כשתפרו, כמאן דפסיק חשיב. אבל נשתייר כל שהוא, אם תפרו כשר, דלא חשיב כמאן דפסיק). וממה שכתב "אם תפרו כשר", מובן דמיירי בדעת הפוסקים (שהובאה בפנים סי"ב) שאם נקרע ואין בו ג' על ג', אותו הכנף נפסל מלהטיל בה ציצית. ובזה סגי בנשתייר כל שהוא, שאם תפרו כשר. וכן הוא בשו"ע ס"ד (ורב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי. ואף על גב דתפרו, כמאן דפסוק חשוב. ואי עבד ביה ציצית, לא פטרה לטלית. ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר כל שהוא, כשר). וכן הוא בפנים סי"ג (אבל אם לא נפרד ממנו לגמרי, אע"פ שאין באורך מקום חיבורם ג' גודלין, מכל מקום כיון שנשאר מחובר מעט, מועלת לו התפירה).
1578. מנחות מ, ב ד"ה שמא (לכך צריך לפרש, תוך שלש, היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג', והוי כאילו נפסק לגמרי. אבל אם נשתייר בו ג', לדברי הכל חיבור מעליא הוי). דלא מיירי בשיטה הנ"ל, לפסול מלהטיל בה ציצית אם תפרו.
1579. הל' ציצית יב, א (חוץ לשלש וכו', טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות, אם הוא חוץ לשלש, יתפור, שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף, דהיינו שלש על שלש. תוך שלש, אם נקרע תוך שלש, בטל הציצית מיד, שלא נשתייר בו שיעור כנף, וכשחוזר ותופרו הוה ליה תעשה ולא מן העשוי ). הרי מיירי בהכשרת הציציות שהיו בו "קודם התפירה".
1580. שהתוספות מצריכים שיור ג' גודלין בנפסק ויש בו פחות משיעור טלית (כמבואר בפנים ס"י "אם יש בחבור ההוא כרוחב ג' גודלין הרי הם כאילו הם מחוברים לגמרי"), והנמוקי יוסף מצריך שיור ג' גודלין בנפסק ויש בו פחות משיעור כנף (כמבואר בפנים סי"א "אם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין הרי היא כמופרדת לגמרי").
1581. בב"י (וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל על דברי רבינו, פירוש, שנקרע מכל וכל ... לשם מדבר כשנשאר מהקרן שיעור מה, וכאן מדבר כשנקרע מכל וכל ... ויש לתמוה ... ועוד דמנא ליה דלפירוש זה לא מיפסל אלא אם כן נקרע מכל וכל, דילמא בנקרע רובו נפסל, כדאשכחן בכל דוכתי דרובו ככולו. ומיהו בהא איכא למימר שהוא ז"ל מפרש כדברי רבינו ירוחם שכתב, שאם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר).
1582. למה שהתיר בפנים כשנשתייר ג' גודלין, ולא הצריך נשתייר רובו, כי יש לצרף סברת רבינו ירוחם, דסגי אף בנשתייר כל שהוא. ובפסקי הסדור סכ"א (והוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה, שהוא רוב שיעור הכנף, וכאילו נקרע כולו), והיינו דסגי אם נשתייר רוב הכנף של ג' על ג' אצבעות.
1583. תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה: בפנים ס"י הובאה דעת התוספות, שאם נפסקה חתיכה מהטלית, צריך להתיר הציצית מהחתיכה ויחזור ויטילה לאחר התפירה. ובסי"א הובאה דעת רב עמרם לפירוש הנמוקי יוסף, שאם יש בחתיכה ההיא שיעור כנף, שהוא ג' על ג' גודלין, הרי הציצית התלויה בה עומדת בכשרותה "ולענין הלכה יש להחמיר כסברא הראשונה היכי דאפשר". ואף שבשו"ע השמיט דעת התוס' הנ"ל, ופסק בפשיטות כדעת הנמוקי יוסף, שכן היא גם דעת הרמב"ם. מכל מקום יש להחמיר היכי דאפשר כהט"ז שפסק כהתוס'.
1584. בשו"ע ס"ד הובאו דעת רש"י (בפנים סט"ז), ודעת רב עמרם לפירוש הרא"ש (בפנים סי"ב), ודעת רב עמרם לפירוש הנמוקי יוסף (בפנים סי"א). ועל זה מסיק (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר). אבל את דעת התוס' (שבפנים ס"י) לא הזכיר כלל.
1585. מנחות מ, ב ד"ה שמא (לכך צריך לפרש, תוך שלש, היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג', והוי כאילו נפסק לגמרי. אבל אם נשתייר בו ג', לדברי הכל חיבור מעליא הוי). ופירש הב"י (ולפירוש התוספות ... אפילו אם הקרע למעלה משלש ברוחב הבגד פסול). ואף שנתבאר בקונטרס אחרון הקודם, שלפי דעת התוס' צריך לפרש כדעת הרשב"א (ולהתוספות משום דאין בכנף שיעור טלית ... כמו שכתב הרשב"א). ודעת הרשב"א הובאה בשו"ע ס"ג (ובפנים ס"ז-ט). מכל מקום לא הובאה דעת התוס' בשו"ע, ולא על זה קאי האמור בשו"ע ס"ד (וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר).
1586. להב"י.
1587. הל' ציצית יב, א (חוץ לשלש וכו', טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות, אם הוא חוץ לשלש, יתפור, שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף, דהיינו שלש על שלש. תוך שלש, אם נקרע תוך שלש, בטל הציצית מיד, שלא נשתייר בו שיעור כנף, וכשחוזר ותופרו הוה ליה תעשה ולא מן העשוי ). ופירש הב"י (ולפירוש רב עמרם שכתב נימוקי יוסף, לא קפדינן אלא אם יש בקרע שיעור כנף או לא).
1588. הל' ציצית פ"א הי"ח (נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לשלש אצבעות, תופרה במקומה. בתוך שלש, לא יתפור).
1589. ד"ה נקרעה (וכיון דהרמב"ם סבר כרב עמרם, הכי נקטינן).
1590. "אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר, משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה". הרי שלא אסר אלא "לתופרו בבגד אחר", אבל בבגד זה מותר לחזור ולתופרו, וגם כאן השמיט את דעת התוס' הנ"ל,
1591. על הברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), פירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה, משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה).
1592. בט"ז שם (והתוס' שם קודם אותו הדף, במאי דאמרינן שלא יעשה סדין בציצית גזירה שמא יקרע סדינו תוך ג' ויתפרנו, והתורה אמרה ולא מן העשוי, וז"ל, לכך נראה תוך ג', היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה, ולא נשתייר ג', והוי כאילו נפסק לגמרי. אבל נשתייר בו ג', לדברי הכל חבור מעליא הוא ... ולענ"ד נראה דכל הדעות שוין, הן התוס' הן הרא"ש אליבא דרב עמרם הן הנימוקי יוסף אליבא דרב עמרם), הרי שפירש שכל הדעות סוברים כדעת התוס'.
1593. בפנים סי"א (יש להחמיר כסברא הראשונה היכי דאפשר).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.