145

מזה הי' בכור לעבודה להקב"ה³⁵.

אלא שבבחירתו החפשית "יצא" ונפרד³⁶ מקדושת יצחק.

וזהו הרמז בלשון רש"י³⁷ — "ואלה תולדות יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה": זה שעשו הוא אחד מ"תולדות יצחק" (מתייחס אליו כבנו), הוא (רק) עשו ה"אמור בפרשה", היינו עשו כפי שהיתה צ"ל עבודתו והנהגתו ע"פ תורה.

ומכיון שעשו נפרד מקדושת יצחק, הרי גם עבודת עשו הייתה צריכה להעשות ע"י יעקב — נוסף על עבודת יעקב מצד עצמו, עליו לעשות גם העבודה — בקדושה — שמתחילה נועדה לעשו.

ועד"ז י"ל בעניננו: זה שהנהגת עשו בקדימת נקבות לזכרים היא הנהגה גרועה ושפלה כו' — הוא כפי שעשו יצא ונפרד מקדושת יצחק; אבל הנהגה זו יש בה ג"כ אופן למעליותא כפי שעשו (ועבודתו) "אמור בפרשה"³⁸.

ז. ההסברה בזה:

זכר ונקבה — איש ואשה — מורים גם על שני אופנים בעבודת השם, עבודת המוח ועבודת הלב. וע"ד החילוק בזה בין איש ואשה, שעיקר ענין המוחין (והלימוד) הוא בהאיש³⁹, וייחודה של האשה (לגבי האיש) הוא בענין הרגש והמדות.

ומעלה בכל אחד:

מעלת המוחין והשכל היא — שהאדם רואה ותופס בעין שכלו אמיתית הדבר כמו שהוא (בלי תערובת "שוחד" ונטיות טבע האדם); משא"כ רגש האדם ומדותיו "תופסים" הדבר בהתאם לנטיות ורצונות האדם;

ולאידך יש מעלה במדות על השכל, כי טבע השכל הוא ענין הקרירות, בלי התפעלות, ובמילא במדידה והגבלה; משא"כ כשיש לאדם רגש באיזה ענין, הרי מצד החמימות וההתפעלות בזה התקשרותו והתעסקותו בהענין היא בתוקף גדול.

ועד"ז החילוק בין שני הסדרים — הקדים זכרים לנקבות, או נקבות לזכרים:

סדר הבריאה בכלל הוא באופן ד"הוא ימשל בך" (זכרים קודם לנקבות) — כי הסדר הרצוי הוא, אשר המוח ישלוט על הלב⁴⁰, כלומר, המדות צריכות להיות (אבל צ"ל) מונהגות ע"י השכל. כי אם ילך האדם אחרי נטיות לבו, עלול הדבר להזיק לא רק למוח שבראש אלא גם לרגש שבלב עצמו; ורק כאשר המדות מונהגות ומודרכות ע"י