154

שהותר במקום מצות ציצית, ולכן אין מקום להתירו אלא בשעת עבודה בלבד;

משא"כ הראב"ד ס"ל שיש חילוק עיקרי בין כלאים בציצית וכלאים בבגדי כהונה¹³, דגבי ציצית יש לימוד¹⁴ להתיר כלאים בציצית (מסמיכות בקראי בשני הענינים, "לא¹⁵ תלבש שעטנז גו' גדילים תעשה לך גו'"), משא"כ בבגדי כהונה אין כאן לימוד מכתוב להתיר כלאים בבגדי כהונה, אלא מפני שכן ציוותה תורה לעשות האבנט מצמר ופשתן¹⁶, ובדרך ממילא ידעינן שאין בזה איסור (כלאים), היינו שמלכתחילה כן הוא אופן קיום לבישת בגדי כהונה, שיש בהם כלאים. ולכן ס"ל שאין היתר לבישת כלאים בבגדי כהונה תלוי בעשיית העבודה, אלא שגבי בגדי כהונה מעיקרא לא נאמר האיסור דכלאים¹⁷.

ועפ"ז יש לומר, שזהו גם טעם פלוגתתם אם רק באבנט הי' דין כלאים או גם בחשן ואפוד:

לדעת הראב"ד שמעיקרא לא נאמר דין כלאים בבגדי כהונה, מסתבר לרבות כלאים בבגדי כהונה (שגם בחשן ואפוד יש כלאים), להדגיש דכך ציוותה תורה מלכתחילה שכן צ"ל אופן עשיית בגדי כהונה; משא"כ לדעת הרמב"ם, שבעצם גם בבגדי כהונה נאמר איסור כלאים, אלא שנדחה (והותר) במקום מצות עשה, מסתבר למעט הדיחוי וההיתר דאיסור כלאים ככל האפשרי, ולכן ס"ל להרמב"ם שגבי חשן ואפוד אין צריכים להתיר האיסור כי "היו קשים ואינם כלאים", ורק באבנט יש דין כלאים שהותרו בשעת עבודה.

ב. ע"פ הנ"ל בדעת הרמב"ם, אולי יש לבאר טעם ע"ד הנגלה שרק האבנט יש בו דין כלאים ולא אף אחד משאר בגדי כהונה (ולדעת הרמב"ם גם בבגדי כה"ג כן הוא) — דלכאורה מאי שנא בגד זה שרק בו ציוותה תורה שיהי' עשוי מכלאים?

ויש לומר בזה, ע"פ מה דאיתא בגמרא¹⁸ דחגורה בעת התפלה יש בה משום "הכון¹⁹ לקראת אלקיך ישראל" (ולכן כתבו הראשונים²⁰ "שצריך לאזור חלציו כשמתפלל", וכן נפסק בטור ושולחן ערוך²¹).

ועפ"ז יש לומר, שזהו גם תוכן ענין האבנט בבגדי כהונה, דכל עיקר ענינו הוא משום "הכון לקראת אלקיך ישראל". דשאר בגדי כהונה הם לבושים ובגדים לכסות את האדם (כתפקידם הרגיל של בגדים), אלא שנעשו באופן מיוחד, "לכבוד ולתפארת"²², להיותם בגדי קודש לעבודת הכהונה²³ [ולבושים