ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית

ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית

ובו ט' סעיפים:

א כתוב אחד¹⁰⁴² אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, שאין צריך לומר הכנף, שהרי כבר נאמר¹⁰⁴³ ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ומה תלמוד לומר הכנף, ללמדך שתהא הציצית נעשית ממין הכנף דוקא, ואם [ה]טלית של משי צריך לעשות הציצית של משי. וכתוב אחד אומר¹⁰⁴⁴ לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, גדילים תעשה לך על ארבע וגו', משמע שהציצית נעשית מהצמר או [מ]הפשתים דוקא. הא כיצד, ציצית של צמר או של פשתים פוטרין בין בטלית של צמר או פשתים בין בטלית של שאר מינים, ועל זה נאמר צמר ופשתים [גדילים] תעשה לך, אבל ציצית של שאר מינים אין פוטרין אלא בטלית העשוי ממין הציצית, כגון ציצית של משי בטלית של משי ושל קנבוס בטלית של קנבוס¹⁰⁴⁵:

ב אע"פ שפתיל תכלת האמור בתורה הוא צמר שצבוע בצבע תכלת, מכל מקום מטילין אותו אפילו בטלית של פשתן מן התורה, מפני שכלאים הותרה בציצית¹⁰⁴⁶. אבל חכמים אסרו בטלית של פשתן, גזירה שמא יטילו גם כן בכסות לילה, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה¹⁰⁴⁷.

ואפילו ציצית של פשתים אסור בטלית של פשתן, גזירה שמא יטיל בה גם כן תכלת¹⁰⁴⁸. לפיכך אין לעשות כלל טלית של פשתן¹⁰⁴⁹, כיון שהיא פטורה מן הציצית לגמרי¹⁰⁵⁰.

במה דברים אמורים בזמן שהיה התכלת מצוי, אבל בזמן הזה, כיון שאין תכלת מצוי, שלא שייך למגזר שמא יטיל תכלת בטלית של פשתן, לכן אם אי אפשר לו רק בטלית של פשתן, יש להתיר להטיל בו ציצית של פשתים¹⁰⁵¹, ומותר גם כן לברך עליו¹⁰⁵². ואם ירצה יעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית של צמר¹⁰⁵³, עיין ביו"ד סי' ש' ס"ה ¹⁰⁵⁴ :

ג ונכון ליזהר שלא להטיל ציצית של פשתים אפילו בבגד של כל שאר המינים¹⁰⁵⁵, גזירה שמא יטיל גם כן בבגד של צמר¹⁰⁵⁶. אבל אם אי אפשר לו רק בציצית של פשתים מותר¹⁰⁵⁷, כמו שנתבאר ¹⁰⁵⁸ בטלית של פשתן:

ד (א) יש אומרים¹⁰⁵⁹ שאין ציצית של צמר ופשתים פוטרין בבגדים של שאר מינים, אלא אם כן יהיו הציצית צמר ופשתים יחדיו, דהיינו ב' חוטין תכלת וב' חוטין פשתים, שנאמר צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך, אבל ציצית של צמר לבד, או של פשתים לבד, אין פוטרין אלא במינן. ואף על פי שאין המנהג כן, שהרי מטילין ציצית של צמר בטלית של משי¹⁰⁶⁰. מכל מקום כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות ציצית של משי בטלית של משי וכן בשאר כל המינים¹⁰⁶¹.

ומפני שיש אומרים¹⁰⁶² שכל בגד שאינו מצמר ופשתים אינו חייב בציצית כלל מן התורה, אלא מדברי סופרים. לכן הרוצה לקיים מצוה זו מן המובחר, יזהר שיהיה לו טלית גדול וטלית קטן של צמר לבן, ויטיל בהם ציצית של צמר לבן, ובזה מקיים מצות ציצית בלי שום פקפוק¹⁰⁶³:

ה טלית שהשתי שלה של צמר והערב של משי או שאר מינים, וכן להיפוך, אין תקנה לטלית זו לדברי האומרים ¹⁰⁶⁴ דציצית של צמר אינן פוטרים בבגדים של שאר מינים, שהרי אינו יכול להטיל בה ציצית של צמר, מפני שמעורב בה שאר מינים, ולא ציצית של שאר מינים, שהרי צמר מעורב בה. לכן כל ירא שמים לא יתלבש כלל בבגד כזה. ואותן שנוהגין להטיל ציצית של צמר בטלית של משי, יטילו גם כן בטלית זו ציצית של צמר¹⁰⁶⁵.

ומכל מקום נכון הדבר שלא יברך על טלית שיש בה תערובות חוטי משי, אם ציציותיה הן של צמר, וכל שכן אם כולה של משי או מינים אחרים והציצית הן של צמר, רק שיברך על טלית אחרת ויפטר גם את זו¹⁰⁶⁶. (ב) אבל אם הציצית הם ממין הטלית, כגון של משי לטלית של משי, ושל קנבוס לטלית של קנבוס, יכול לברך עליו ¹⁰⁶⁷ :

ו וכל זה בטלית שיש בו תערובות חוטי צמר עם חוטי שאר מינים. אבל צמר שלא נטווה שנתערב עם משי או שאר מינים שלא נטוו ועשה מהם טלית, אם הרוב של צמר יעשה ציצית של צמר, ואם הרוב של שאר מינים יכולים לעשות ציצית של שאר מינים, מחצה על מחצה יעשה ציצית של צמר, מפני שהן פוטרין בכל הבגדים אפילו של שאר מינים¹⁰⁶⁸. ולדברי האומרים דאין ציצית של צמר פוטרין בשאר מינים, אין לטלית זו תקנה, לכן כל ירא שמים לא יתלבש בטלית כזו:

ז אין לעשות כל הד' ציצית אלא ממין אחד, כגון טלית של משי לא יטיל בה קצת הציצית של צמר וקצתם ממשי¹⁰⁶⁹, מפני שאפשר שלא אמרה תורה שציצית של צמר או פשתים פוטרין בכל המינים אלא כשעושה כל הציצית מהם, אבל קצת ציצית ממין הטלית וקצת מצמר או פשתים, שמא לא צותה התורה¹⁰⁷⁰, והרי זה ספק פסול מן התורה¹⁰⁷¹:

ח בכל התורה לא נקרא צמר סתם אלא צמר רחלים בלבד. אבל של עזים נקרא נוצה, ושל גמלים ושל ארנבים, אע"פ שהם נקראים צמר, מכל מקום אין נקרא צמר סתם אלא בשם לווי צמר גמלים צמר ארנבים. לפיכך ציצית הנעשה מהם אינן פוטרין את הטלית אלא אם כן הטלית הוא ממין הציצית, כדין ציצית הנעשים משאר מינים, שהרי גבי ציצית כתיב בתורה צמר סתם, צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך¹⁰⁷²:

ט יש אומרים¹⁰⁷³ כיון שלמדנו מן התורה שצריך לעשות הציצית ממין הכנף¹⁰⁷⁴, אם כן צריך שיהיה גם כן צבעם ממין צבע הכנף, כגון אם הטלית אדומה מטילין לה ציצית אדומים ואם היא ירוקה מטילין לה ציצית ירוקים. ויש אומרים¹⁰⁷⁵ שלא הקפידה תורה אלא על ממשות הציצית שיהיה ממין ממשות הטלית, אבל הצבע לא הקפידה תורה כלל שיהא דוקא ממין צבע הטלית. וכן הלכה, וכן נוהגין באלו הארצות לעשות ציצית לבנים אפילו בבגדים צבועים¹⁰⁷⁶.

ומשום שאמרו חז"ל שנתעטף הקב"ה כש"ץ, וכתיב לבושיה כתלג חיוור¹⁰⁷⁷, ראוי לכל מדקדק במעשיו לעשות גם כן הטלית קטן וגדול לבנים¹⁰⁷⁸, כדי שיהיה יוצא לדברי הכל כשיעשה הציצית לבנים ¹⁰⁷⁹ :

קונטרס אחרון

(א) יש אומרים שאין ציצית כו'. כן ¹⁰⁸⁰ כתב מהר"מ מרוטנבורק ¹⁰⁸¹ שהביא הבית יוסף¹⁰⁸², ולזה נתכוין הרדב"ז ¹⁰⁸³ שהביא המגן אברהם¹⁰⁸⁴, והבית יוסף חולק עליו ¹⁰⁸⁵ , וכן כתבו תרומת הדשן¹⁰⁸⁶ והמגן אברהם סעיף קטן ג ¹⁰⁸⁷ .

והבאר היטב ¹⁰⁸⁸ לא דק כלל בכאן במה שכתב דאינו חייב אלא מדרבנן, דהיינו לשיטת הרי"ף ¹⁰⁸⁹ והרמב"ם ¹⁰⁹⁰ . אבל לשיטת תוספות¹⁰⁹¹ ורא"ש¹⁰⁹² וסייעתיה, שכתב רמ"א¹⁰⁹³ וכן עיקר, פשיטא דחייב מדאורייתא.

וכן מה שכתב¹⁰⁹⁴ בשם הרדב"ז ¹⁰⁹⁵ , כבר נתבאר שכל הפוסקים חולקים עליו על זה, וכן פסקו השו"ע¹⁰⁹⁶ והמגן אברהם¹⁰⁹⁷.

(ב) אבל אם הציצית הם ממין כו'. זה פשוט ¹⁰⁹⁸ . דהא אפילו להרי"ף¹⁰⁹⁹ והרמב"ם¹¹⁰⁰ דשאר מינים דרבנן, מברכין עלייהו, כמו שמברכין על כל מצות דרבנן¹¹⁰¹.

והבאר היטב¹¹⁰² לא דק בזה במה שכתב יטיל חוטין של צמר ולא של משי, כי אדרבה נהפוך הוא, דשל משי לכולי עלמא פוטר, מה שאין כן בשל צמר, לדעת מהר"מ¹¹⁰³.

ובאמת המגן אברהם¹¹⁰⁴ לא כתב כן אלא בטלית של צמר וערב של משי, דשם אי אפשר בשל משי, דהא לא פטר בשל צמר, ודו"ק היטיב במגן אברהם ותשכח דהכי הוא כמה דאמינא ¹¹⁰⁵ . וכן מה שכתב המגן אברהם בסימן ח¹¹⁰⁶ שלא לברך על טלית של משי, היינו אם הציצית של צמר, דלא שכיח ציצית של משי, דבעינן טוויה לשמה ¹¹⁰⁷ , עיין באגודה ודו"ק.

הערות

1042. שלח טו, לח.
1043. שלח שם.
1044. תצא כב, יא-יב.
1045. רבא ב גמרא מנחות לט, ב. שבת כז, ב. יבמות ד, ב. נזיר נח, א (כתיב הכנף (דהאי כנף קרא יתירא הוא, דהא כתיב על כנפי בגדיהם, והוה ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת, רש"י), מין כנף (מין הטלית יהא הציצית, דהכי משמע, ציצית של כנף תהא, ואם של משי הוא, ציצית של משי פוטר בה, רש"י), וכתיב צמר ופשתים (דבקרא אחרינא כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים, וסמיך ליה גדילים תעשה לך, דמשמע מצמר ופשתים תעשה לך גדילים, מהם ולא ממין אחר, רש"י). הא כיצד, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין, במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין). תוס' מנחות שם ד"ה ורב נחמן (ור"ת ורש"י פסקו כרבא, משום דהוא בתראה). רא"ש הלכות ציצית סי' יח (ור"ת פסק דהלכתא כרבא, דהוא בתרא. וכן פסק רש"י ז"ל בתשובה). טור (כל מיני בגדים חייבין בציצית, וציצית של צמר או של פשתים פוטר כל המינין, אבל שאר מינין, כגון של משי או צמר גפן, אינן פוטרין אלא אם כן יהא הציצית ממין הטלית). רמ"א סעיף א (ויש אומרים דכולהו חייבין מדאורייתא, והכי הלכתא). שאר השיטות בהלכה זו, יתבארו בסעיפים הבאים. וראה יד שאול.
1046. יבמות שם (כל בגדים צמר ופשתים הם, ואמר רחמנא עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא), ופירשו תוס' שם (בענין דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת). מנחות לט, ב (חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר ... מישתרי בהו כלאים). תוס' שם מ, א ד"ה כיון (דכלאים ממש הותר אצל ציצית, ולאו משום דחיה). וראה חקרי הלכות ח"א ד, א.
1047. שם שבת כה, ב (סדין בציצית, בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין ... גזירה משום כסות לילה), ופירש"י (גזור בהו משום כסות לילה, שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות ויטיל בו ציצית, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה, דכסות לילה לא מיחייב בציצית, דכתיב וראיתם אותו. וביבמות פרכינן וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לפטור את החייב, ומשני שב ואל תעשה שאני), והוא ביבמות פט, ב (וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה), ושם צ, ב (סדין בציצית ... שב ואל תעשה). מנחות מ, ב (גזירה משום כסות לילה), ופירש"י (שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם, פרט לכסות לילה, ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה). רמב"ם הלכות ציצית פ"ג ה"ז (גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית, ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו, בשעת ראייה). וראה חקרי הלכות ח"א ד, א. סתם "סדין בציצית" קאי על בגדי פשתן, כי רגילים היו לעשות את הסדינים מחוטי פשתן.
1048. רא"ש בתשובה כלל ב סי' ח, בשם ר"ת (רב עמרם גאון פסק כבית שמאי בששה דברים, וזה אחד מהן. ואנן קיי"ל דכלאים בציצית מותר, דדרשינן סמוכין. הלכך נראה לפרש לר"ת, דלכו"ע דבר תורה חייב, ובית שמאי מדרבנן הוא דפטרי ליה לגמרי מציצית, ואפילו ממינו, כדמפרש טעמא בפרק במה מדליקין (כה, ב) ובפרק התכלת (מ, ב) גזירה משום כסות לילה). תוס' מנחות מ, א ד"ה סדין (ונראה לר"ת דכו"ע דרשי סמוכין, ובית שמאי פטרי מדרבנן משום כסות לילה ... ופטרי אפילו ממינו ... וכבית שמאי קי"ל כדמוכח בסיפא דהך ברייתא).
1049. שו"ע סעיף ו (יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן). ט"ז ס"ק ט (דהא אסור לדידן להטיל בו ציצית צמר משום כלאים, וציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם, אם כן יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן, ויש לגזור שמא יעשה גם כן צמר).
1050. כמובא לעיל מהרא"ש ור"ת, שחכמים פטרו טלית של פשתן מציצית, וכמובא לעיל מהגמרא יבמות שחכמים פטרו סדין מציצית בשב ואל תעשה. ולפיכך אין לעשות טלית של פשתן, כי אינו מקיים בזה מצות ציצית. וראה חקרי הלכות ח"א ע' 8. שו"ע אדה"ז המבואר.
1051. רא"ש בתשובה שם (ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכולם לובשים טלית של פשתן ... אף לפי ר"ת ז"ל אין לאסרו בזמן הזה, דעיקר טעם האיסור הוא דילמא אתי למירמי ביה תכלת, שהוא עיקר המצוה, ובכסות לילה ... הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה. אבל בזמן הזה, שאין לנו תכלת, ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל, לא שייך למגזר כלל). רמ"א סעיף ו (ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן, משיתבטל ממצות ציצית). מ"א ס"ק ז (דעיקר הגזירה משום תכלת, והאידנא ליכא תכלת). ויש לעיין, הנוהגים בזמנינו בחוטי תכלת, אם חזרה אצלם הגזירה שלא "לעשות כלל טלית של פשתן, כיון שהיא פטורה מן הציצית לגמרי".
1052. ב"י בסוף הסימן (אי לא אפשר ליה, יעשה אפילו של פשתים, ומברך עליו). וכן הוא בפסקי הסדור סמ"ח (אין לעשות טלית של פשתן כלל, ובשעת הדחק הגדול יעשה בה ציצית של פשתן ... ויוכל לברך עליהן, וכן בטלית קטן).
1053. מ"א ס"ק ח (ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר). וראה יד שאול. חקרי הלכות ח"ה ע' 20.
1054. בדפוסים הראשונים של המ"א נדפס כאן "עיין סי' ס"ד". ובדפוסים מאוחרים הגיהו "עיין סי' י' ס"ד". והוא כדלקמן סי' י' ס"ח (אם רובה מן הבגד ומיעוטה מן העור, אע"פ שכנפיה הם גם כן מן העור, חייבת, לפי שהכל הולך אחר עיקר הבגד). אבל רבינו גורס כנראה "עיין ביו"ד סי' ש' ס"ה" (מותר לחבר עורות התפורות בפשתן תחת בגדי צמר). וכך גם כאן, כיון שהציצית של צמר אינם מחוברים אל הבגד של פשתן, אלא יש ביניהם הכנפות של עור, מקיים בזה מצות ציצית, ואין בו משום כלאים.
1055. סמ"ק סי' לא (מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן, ואפילו בטלית של משי). הובא ב טור (כתב בספר המצות קטן, ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי). רמ"א סעיף ב (יש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים כלל, אפילו בשאר מינים, והכי נהוג).
1056. טעם הראשון במהר"י אבוהב (נראה שסבת זאת האזהרה היא, לפי שלא נבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר, לפי שמשי נראה מין צמר). הובא בב"י. מ"א ס"ק ב (הטעם, דיש צמר שנראית כעין משי, ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר, שיסברו שהוא משי). אמנם בסמ"ק שם "ואפילו בטלית של משי", הרי שאסר "אפילו בבגד של כל שאר המינים". ועוד טעם להמנע מזה, לחוש לדעה שבסעיף הבא (ציצית של צמר לבד, או של פשתים לבד, אין פוטרין אלא במינן), וס"ה (נכון הדבר שלא יברך על טלית ... של משי או מינים אחרים והציצית הן של צמר).
1057. אלי' זוטא ס"ק ז (והוא הדין שמותר לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי כשאין לו ציצית אחרים, כדי שלא יתבטל המצוה). לחם חמודות הלכות ציצית סי' יח סוף ס"ק נד (וכל זה היכא דאפשר בענין אחר, אבל היכא דלא אפשר, סמכינן אדברי רבינו), וס"ק נה (ומיהו היכא דלא אפשר ליה, יעשה משאר מינים).
1058. בסעיף הקודם.
1059. שו"ת מהר"מ (פראג) סי' תמד (וציצית של פשתן בטלית של שיראים לא מהני ... והא דאמר גדילים תעשה לך מהן, היינו ביחד שני חוטי תכלת). ובהגהות מיימוניות הלכות ציצית פ"ג אות ו (הנה מורי רבינו שיחיה אמר לי, הא דאמרינן צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, היינו דוקא יחדיו. ולפיכך נהגו לעשות לטליתות של משי ציצית של משי).
1060. תרומת הדשן סי' מד (ראיתי שהשיב אחד מהגדולים בתשובה אחת, דלא נהיגי עלמא הכי האידנא, אלא כהרמב"ם דמתיר בהדיא. וכן נראה דהכי הוא מנהג, שהרי ראיתי בכל הקהילות שהיו באושטרי"ך, שהיה בבתי כנסיות טליתות של שער, שתקנום מן הקופה של ציבור, ויש מן היחידים שהתנדבו שהיו מיוחדים לאורחים, ולא היו מצוייצים במינם כלל, רק בצמר. וקעיילי ונפקו כמה גדולים, ולא אמרו ולא מיד).
1061. ב"ח (מכל מקום נכון להזהר שלא לעשות של פשתן בשל משי, כדי לחוש לאידך פירושא). מ"א ס"ק ג (וב"ח כתב דאין לברך רק על טלית צמר וציצית צמר, כי יש אומרים דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר).
1062. מנחות לט, ב (אמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית ... חייבין בציצית מדרבנן ... תנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים). רי"ף הלכות ציצית יד, א (דקי"ל כתנא דבי ר' ישמעאל דאמר, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים, צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והשירין והכלך והסריקון כולן פטורין מן הציצית ... חיובא מדרבנן). רמב"ם הלכות ציצית פ"ג ה"ב (אבל טלית של שאר מינין, כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן, אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים, כדי להזהר במצות ציצית).
1063. אגור סי' ח (כתב ה"ר ישעיה הראשון בתשובה, הירא שמים לא יעשה טלית רק מצמר, להוציא נפשיה מפלוגתא). שו"ע סעיף ו (ירא שמים יצא את כולם, ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק).
1064. סעיף הקודם.
1065. רדב"ז ח"ד סי' א'ער (שאלת ממני אודיעך דעתי, בטלית שהשתי שלו צמר והערב שלו משי, או להפך, אם חייבת בציצית מן התורה או מדרבנן. תשובה ... לדעת רבי מאיר מרוטינבורק אין לטלית זה תקנה, לפי שהוא סובר דאין צמר ופשתן פוטרים, בין במינן בין שלא במינן, אלא כשהצמר ופשתן יחד, אבל כל אחד בפני עצמו אינו פוטר, הילכך הכא אין לו תקנה. ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפן ... ומכל מקום לדעת המקילין לעשות טלית של משי כיוצא דידן, יטיל חוטין של צמר). הובא בכנסת הגדולה. מ"א ס"ק ד (וסוף דבריו, שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן. מכל מקום, לדעת המקילין לעשות טלית של משי, יטיל חוטין של צמר). שו"ע .
1066. אגודה מנחות סי' יד (יש לובשין טליתות של צמר, כדי לברך בלא פלוגתא, ואחרי כן מסירין אותו וחוזרין ומתעטפין טליתות של משי). הובא במ"א סי' ח ס"ק טז. רדב"ז שם (אלא יעשה לו טלית קטן של צמר מתחת לבגדיו, ואחר כך יתכסה בזה הטלית להתנאות). מ"א ס"ק ד (רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו, ובזה יתנאה למעלה). וראה יד שאול.
1067. יתבאר בקונטרס אחרון.
1068. רדב"ז שם (דדוקא גבי שטרפן זה בזה, כיון שהם טרופין ומעורבין זה בזה, אזלינן בתר רובא. אבל הכא כל אחד מהם קאי באנפיה ... אם טרף צמר ומשי ועשה מהם בגד, אזלינן ביה בתר רובא). מ"א ס"ק א (ונראה לי דצמר רחלים ושאר מינין שטרפן זה בזה, אזלינן בתר הרוב. וכן משמע פרק בתרא דכלאים עיי"ש). והוא במשניות כלאים פ"ט מ"א (צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים, מותר, ואם רוב מן הרחלים, אסור, מחצה למחצה, אסור). טור ושו"ע יו"ד סי' רצט ס"א (צמר רחלים וצמר גמלים וכיוצא בו שטרפן זה בזה וטווה מהם טווי, אם היה החצי מהרחלים, הרי הכל כצמר והרי הוא כלאים עם הפשתן. ואם היה הרוב מהגמלים, מותר לערבו עם הפשתן, מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים).
1069. בכת"י: של משי.
1070. תרומת הדשן סי' מד (ראיתי חד מרבוותא דהוי ליה טלית של משי מצוייצים בג' ציציות של משי ואחד של צמר. וצ"ע אי שפיר דמי בכה"ג, דלא הכנף מין כנף הוא, וגם לא גדילים תעשה לך מהם). שו"ע סעיף ד (אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו וקצת מצמר או פשתים, יש להסתפק בו). וראה חקרי הלכות ח"א ה, א.
1071. לבוש ס"ד (והרי זה ספק פסול דאורייתא).
1072. ירושלמי כלאים פ"ט ה"א (מה צמר שאין לו שם לוויי אף כל דבר שאין לו שם לוויי). ב"י (ודע דצמר סתם אינו אלא של רחלים לבד, אבל של עזים נוצה מיקרי, ושל גמלים, אף על פי שנקרא צמר גמלים, וכן צמר ארנבים נקרא צמר ארנבים, צמר סתם לא איקרי. והכי גרסינן בירושלמי פרק בתרא דכלאים, צמר, מה צמר שאין לו שם לווי אף כל שאין לו שם לווי ... ואם כן, לדברי הפוסקים כרב נחמן, לא מיחייב בציצית מדאורייתא אלא טלית של פשתים או של צמר רחלים לבד. וכן הא דאמרינן דצמר ופשתים פוטרין אפילו שלא במינן, בצמר רחלים דוקא אמרו). לבוש סעיף ג (ודע שבלשון התורה אין נקרא צמר סתם אלא צמר של רחלים, אבל של עזים, נוצה מקרי. ושל גמלים או של ארנבים, אף על גב דמקרי צמר, לא מקרו צמר סתם אלא בשם לווי, צמר גמלים צמר ארנבים, לפיכך פסולים לציצית בשלא במינן, דהתורה צמר סתם אמרה גבי לא תלבש שעטנז צמר וגו', וקאי נמי אגדילים מכח הסמיכות כמו שאמרנו, ופירושו שיעשו גדילים מצמר סתם, דהיינו צמר של רחלים). מ"א . בשו"ע ס"א (צמר רחלים), ובמ"א ס"ק א (וצמר אילים), ובפרמ"ג א"א שם (דלאו דווקא רחלים הנקיבות, אף הזכרים הנקראים אילים).
1073. רש"י מנחות מא, ב ד"ה מיתיבי טלית (אם אדומה היא יטיל בה שני חוטין אדומים ושני חוטין תכלת, וכן שאר גוונים). רמב"ם הל' ציצית פ"ב ה"ח (טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין, עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה, אם ירוקה ירוקין אם אדומה אדומין). שו"ע סעיף ה (יש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן).
1074. כדלעיל סעיף א.
1075. תוספות מנחות שם ד"ה אין (ותימה מידי ציבעא קגרים ... נראה דאיירי בשאר מינים, כגון שיראין וכלך וסיריקין, דאין פוטר אלא במינם מדאורייתא). טור בשם הר"י (ור"י פירש שאין צריך). הגהות מיימוניות הל' ציצית פ"ג אות ו (הנה מורי רבינו שיחיה אמר לי ... על הצביעה אין להקפיד אפילו אם אין דומה לכנף, כדאיתא בס"פ התכלת מידי ציבעא גרים). והוא במנחות לח, ב (מידי ציבעא קא גרים). שו"ת רשב"א ח"ג סי' רפ (אני לא ראיתי ל[א]חד מרבותי נ"ע שחששו לזה כלל. וכן יראה לי מההיא דרבא, דאמר אטו ציבעא קא גרים).
1076. תרומת הדשן סי' מו (לא נהגינן כלל האידנא בשום מקום, רק בציציות שהן לבנים ולא צבועים, ואפילו בטלית קטן שהוא ממיני צבעים, לא ראיתי מימי אחד שהיה מצוייץ רק בציצית לבן ולא צבוע). רמ"א סעיף ה (והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים, אף בבגדים צבועים, ואין לשנות).
1077. שו"ת מהר"י ברונא סי' עג (וכ"נ ממדרש (ר"ה יז, ב) נתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ והראה למשה כו' עשה לפני כסדר הזה, והזכירו לפני י"ג מדות, ובלי ספק לא הראה לו אלא בלבוש חיור, שנאמר (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג חיור, לרמוז מידת הרחמים, וכן אנו נוהגים. ואין לשנות המנהג). הובא בים של שלמה פ"ק דיבמות סי' ג. ב"ח סוס"י כד. עטרת זקנים ס"ק ד (והטעם שהציצית צריכין [ש]יהיו לבנים, לפי שאמרו חז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, ומצינו אצלו יתברך כתיב לבושיה כתלג חור, אם כן גם ציצית יהיו לבנים, כן נראה לי). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
1078. ט"ז ס"ק ח (ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית קטן לבן, כדי שיהיה יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים). וראה לקמן סי' יח ס"ג. וכתב בא"ז ס"ק ד (וזקיני הגאון מוהר"ר שמעון זצ"ל היה רגיל בד' כנפות צבוע שקורין בלא"ב, וציצית לבנים, וכמדומה שטעמו זכר לתכלת), ובפרמ"ג א"א ס"ק ו (ועיין אליה רבה אות ה' בשם אבי זקינו הגאון, טלית ירוק הנקרא "בלא" בלשון אשכנז, זכר לתכלת, וכן נוהגים בטליתים שלנו ... ומה ששפת הבגד כעין תכלת בטליתות שלנו, בתר עיקר הבגד אזלינן). וכן נתפשט המנהג לצבוע בקצה הטלית פסים שחורים, לזכר התכלת. ראה ציצית הלכה למעשה ע' נד. כפר חב"ד 400 ע' 33. קובץ הערות וביאורים תקלב ע' 31. רשימות דברים ח"ב ע' ריח (ובמהדורת תשס"ט ע' 423). הליכות מנחם ע' כא.
1079. והיינו שיש ב' טעמים לעשות הטלית גדול וקטן לבנים: (א) כמו הקב"ה שנתעטף בלבושיה כתלג חיוור. (ב) לצאת לדברי הכל בציצית לבנים (גם לדעת רש"י ורמב"ם).
1080. תוכן המשך הדברים בשני הקונטרס אחרון שלפנינו: בפנים ס"ד נתבאר, שיש אומרים שציצית של צמר אינה פוטרת טלית של שאר מיים. ואף דלא קיי"ל כוותייהו, טוב לחוש להם. ובפנים ס"ה נתבאר, שאם הטיל ציצית של צמר בטלית של משי, נכון שלא יברך עליה. אבל אם גם הציצית של משי, יכול לברך עליה. ומה שכתב בבאר היטב שטלית משאר מינים פטור מדאורייתא, ולכן לא יטיל בו ציצית ממין הטלית , לא דק בזה, שהרי: (א) קיי"ל כהפוסקים שחייב מדאורייתא. (ב) גם לדעת הפוסקים שחיובו מדרבנן, יש לברך עליו. ומה שכתב במ"א שיטיל חוטין של צמר ולא של משי, לא קאי על טלית של משי, אלא על טלית של צמר וערב של משי.
1081. שו"ת מהר"מ (פראג) סי' תמד (וציצית של פשתן בטלית של שיראים לא מהני ... והא דאמר גדילים תעשה לך מהן, היינו ביחד שני חוטי תכלת).
1082. ד"ה ואהא.
1083. ח"ד סי' א'ער (שאלת ממני אודיעך דעתי, בטלית שהשתי שלו צמר והערב שלו משי, או להפך, אם חייבת בציצית מן התורה או מדרבנן. תשובה ... לדעת רבי מאיר מרוטינבורק אין לטלית זה תקנה, לפי שהוא סובר דאין צמר ופשתן פוטרים בין במינן בין שלא במינן אלא כשהצמר ופשתן יחד, אבל כל אחד בפני עצמו אינו פוטר, הילכך הכא אין לו תקנה. ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפן ... ומכל מקום לדעת המקילין לעשות טלית של משי כיוצא דידן, יטיל חוטין של צמר ולא משי).
1084. ס"ק ד (וסוף דבריו, שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן. מכל מקום, לדעת המקילין לעשות טלית של משי, יטיל חוטין של צמר).
1085. אחר שהביא דבר מהר"ם (ובתרומת הדשן (סי' מד) כתוב שאחד מן הגדולים השיב דלא נהגו עלמא כהר"ם, אלא כהרמב"ם דמתיר בהדיא. וגם הוא העיד שכן נוהגין העולם. וכן משמע מפשט דברי הפוסקים).
1086. סי' מד (ראיתי שהשיב אחד מהגדולים בתשובה אחת, דלא נהיגי עלמא הכי האידנא, אלא כהרמב"ם דמתיר בהדיא. וכן נראה דהכי הוא מנהג, שהרי ראיתי בכל הקהילות שהיו באושטרי"ך, שהיה בבתי כנסיות טליתות של שער, שתקנום מן הקופה של ציבור, ויש מן היחידים שהתנדבו שהיו מיוחדים לאורחים, ולא היו מצוייצים במינם כלל, רק בצמר. וקעיילי ונפקו כמה גדולים, ולא אמרו ולא מיד).
1087. "וב"ח כתב דאין לברך רק על טלית צמר וציצית צמר, כי יש אומרים, דבמשי, דוקא משי פוטר ולא צמר, ובתרומת הדשן כתב דנהיגי עלמא לעשות צמר למשי". ולכן נתבאר בפנים ס"ד-ה, שאף דלא קיי"ל כוותייהו, טוב לחוש להם, ואם הטיל ציצית של צמר בטלית של משי, נכון שלא יברך עליה. וממשיך לבאר כאן (ולקמן ס"ק הבא), שאם גם הציצית של משי, יכול לברך עליה; דלא כבאר היטב.
1088. ס"ק א (אבל צמר גמלים ... פטורים מדאורייתא, רק מדרבנן ... ולדעת המקילין לעשות טלית של משי, יטיל חוטין של צמר, ולא של משי).
1089. הל' ציצית יד, א (דקי"ל כתנא דבי ר' ישמעאל דאמר, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים, צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והשירין והכלך והסריקון כולן פטורין מן הציצית ... חיובא מדרבנן) .
1090. הל' ציצית פ"ג ה"ב (אבל טלית של שאר מינין, כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן, אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים, כדי להזהר במצות ציצית).
1091. מנחות לט, ב ד"ה ורב נחמן (ור"ת ורש"י פסקו כרבא, משום דהוא בתראה).
1092. הלכות ציצית סוף סי' יח (ור"ת פסק דהלכתא כרבא, דהוא בתרא. וכן פסק רש"י ז"ל בתשובה. אף על גב דתנא דבי ר' ישמעאל כרב נחמן, הלכה כרבא).
1093. ס"א (ויש אומרים דכולהו חייבין מדאורייתא, והכי הלכתא).
1094. בבאר היטב שם.
1095. ח"ד סי' א'ער (ומכל מקום לדעת המקילין לעשות טלית של משי כיוצא דידן, יטיל חוטין של צמר, ולא של משי, ולא יסמוך על טלית זה, כי הוא פטור מן התורה לדעת כולי עלמא).
1096. ס"ג (ציצית של שאר מינים, אין פוטרים אלא במינם, כגון משי לבגד משי, וצמר גפן לצמר גפן).
1097. ס"ק א (אינו פוטר אלא במינו).
1098. לתוכנו של קונטרס אחרון זה, ראה לעיל (הערה לט ).
1099. שהובא לעיל (הערה מח ).
1100. שהובא לעיל (הערה מט ).
1101. כדלקמן סי' קנח סט"ז (אף על פי שהנטילה היא מדברי סופרים, מברכין עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. והיכן ציונו, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם. וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם), ושם נסמן.
1102. שנסמן לעיל (הערה מז ).
1103. שנסמן לעיל (הערה מ ).
1104. ס"ק ד (לדעת המקילין לעשות טלית של משי, יטיל חוטין של צמר ולא של משי).
1105. שבזה מיירי במ"א שם (וטלית שהשתי של צמר, וערב משי, או איפכא). והלכה זו נתבארה בפנים ס"ה.
1106. ס"ק טז (וכ"פ באגודה פ' התכלת וז"ל, שעל טלית של משי נהגו שלא לברך, אלא מברך על של צמר ומסירו ולובש של משי). והוא באגודה מנחות סימן יד (יש לובשין טליתות של צמר, כדי לברך בלא פלוגתא, ואחרי כן מסירין אותו וחוזרין ומתעטפין טליתות של משי).
1107. כדלקמן סי' יא ס"ג (וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקא). ובחוטי משי הטויה קשה, כמובא בברכי יוסף ס"ק ב (ראיתי בתשובות מהר"ר משה פרובינצאל כתב יד, מרבנן קשישאי שבעיר מנטובה, בסימן מ', שכתב וז"ל, שאלה. יורני המורה דעתו אם נכון יותר לתת בטלית של משי ציציות ממינו ולא ציציות של צמר. תשובה. הואיל והציצית לטלית צריך טויה לשמה (מנחות מב ב), נראה לי פשוט, בציצית של משי צריך זריקתן לשמה, שכן הזריקה במשי כטויה בצמר, לפיכך נראה לי שאין להטיל ציצית של משי בטלית אלא ממשי שזרקה ומשכה אותו ישראלית לשמו, ומי שאין לו משי נמשך לשמו כאמור, אינו די במה שמשזר חוטים הרבה יחד לשם ציצית, דטויה לחוד ושזירה לחוד. לפיכך יטיל בטלית של משי ציציות של צמר הטווי לשמו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 85 עמודים.