טז שיעור טלית

הערות

1. 1594. ברייתא מנחות מ, סע"ב (טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בה דרך עראי). ופירש הרמב"ם פ"ג ה"א (ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו). והסכים אתו הראב"ד שם (יפה אמר, שלא בכל קטן משערין, אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק, שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי, אלמא דלא בכל קטן משערין), והיינו שהוא טלית שהגדול יוצא בה עראי, והקטן יוצא בה בקביעות. והוסיף לפרש בסמ"ג מ"ע כו קט, א (בקטן שיוצא לשוק בטלית זה, והוא הולך לבדו, ואינו צריך אחר לשומרו). ויותר פירש בטור (כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו). ובב"י (ואפשר שרבינו מפרש דהכי קאמר הרמב"ם, קטן המתהלך לבדו בשוק עם טליתו ואינו צריך אחר לשמרו שלא יאבד הטלית, וכדמשמע מדברי סמ"ג, וסובר רבינו דכל שהוא פחות מבן תשע צריך לשמרו שלא יאבד הטלית). שו"ע (שיעור טלית שחייב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן, המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו). ולא הזכיר שיהי' בן תשע שנים. אבל במ"א ס"ק א פירש (ובטור כתוב בן ט' שנים. ונראה לי דסבירא ליה דזהו שיעור חינוך). וכמבואר בסמ"ק סי' לא (שמעתי שהקטן חייב בציצית, רוצה לומר קטן שהגיע לחנוך, כדאמר (סוכה מב, א) קטן היודע להתעטף חייב בציצית), וכדלקמן סי' יז ס"ד (קטן היודע להתעטף, כגון שיודע להשליך ב' כנפות לפניו וב' כנפות לאחריו, ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע, כמו שנוהגין). וכאן נתפרש ככל ארבעת הפרטים הנ"ל (שקטן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית, דהיינו שהוא בן ט' שנים, שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו, ואין צריך לשמור טליתו שלא יאבד ממנו). אבל בפסקי הסדור ס"ג (ובקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים), וכמבואר בב"י (דהא פחות מבן תשע נמי מתהלך לבדו בשוק), ובב"ח (בסמ"ק סימן ל"א כתב ... קטן שהגיע לחינוך כדאמרינן (סוכה מב א) קטן היודע להתעטף חייב בציצית עכ"ל, והגיע לחינוך הוא בן שש ובן שבע). ובס' המנהגים – חב"ד ע' 87 (ומיום הגזיזה והנחת פיאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת טלית קטן).
2. 1595. ב"י (כתוב בארחות חיים כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן, פירוש באורך וברוחב). לבוש (ומתכסה בו ראשו ורובו באורך וברוחב).
3. 1596. ברייתא שם (והגדול יוצא בה דרך עראי), ופירש"י (שאינו בוש לצאת בה לשוק). טור (וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק). עי' ט"ז ס"ק א (נראה דסבירא ליה דתרתי בעי).
4. 1597. נימוקי יוסף הלכות ציצית יא, ב (פטורה, דלאו כסותו הוא). לבוש (פטור מן הציצית, שאין זה נקרא כסותו, והכתוב אומר (תצא כב, יב) על ארבע כנפות כסותך, כלומר שדרכך להתכסות בו).
5. 1598. ב"ח (אם הגדול מתבייש בה לצאת בשוק אפילו באקראי, אפילו אם לובש אותה בבית, פטורה).
6. 1599. לבוש (ואם הוא קטן כל כך שאין דרך סתם בני אדם להתכסות בו, זה שיוצא בו באקראי לשוק ואינו מתבייש, דעתו בטל אצל כל אדם). מ"א ס"ק ב (ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו).
7. 1600. ב"י (שאם דרך הקטן לכסות בו ראשו ורובו, אז יתחייב הגדול שיצא בה באקראי, אבל אם אין הקטן מתכסה בה, ויצא בה הגדול באקראי, פטורה, ויכול לצאת בה בלא ציצית).
8. 1601. ב"ח (דשיעור טלית להתחייב בו גדול בציצית כשלובש אותו, תלוי בשני תנאים. אחד בקטן בן תשע שמתכסה בו ראשו ורובו. שני בגדול זה שלובש אותו, אם אינו בוש לצאת בו לשוק). מ"א ס"ק ב (משמע מלשונו דאם הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק, פטור).
9. 1602. ולענין מדת הטלית החייבת בציצית בזמנינו, קשה לברר מכאן מהו שיעור "גדול בן י"ג שנים הלובשה אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק". ויותר קל לברר את השיעור העיקרי המובא כאן (בן ט' שנים ... מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו ורוב רחבו). ונתבאר שיעורו בפסקי הסדור ס"ב (ורוחב הטלית קטן צריך להיות אמה של תורה, שהיא רוחב כ"ד גודלין מרווחים מאדם בינוני ... כל האורך שתי אמות, לבד מבית הצואר ... ובזה מקיים המצוה לדברי הכל). והיינו ששיעור רוחב טלית שמתכסה בו ילד בן תשע מאמצע ראשו עד רוחב רוב גבו, הוא אמה אחת. וכיון שיש כמה דעות בשיעור אמה, ורבינו הי' סובר בתחלה שהשיעור הוא הגדול יותר, ואחר כך חזר בו, והוכיח שהשיעור הוא הקטן יותר. ביאר בשם רבינו, אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש, בשו"ת שארית יהודה יו"ד סי' לו (שיעור הגריס והרביעית והסלע, וקומת אדם, ותינוק בן ט', שבכל זה שמעתי מפיו הקדוש שאחד באחד יגשו, והעמיק והרחיב בזה בשכל מבעית וחשבונות רבים), והיינו ששיעור הטלית שמכסה את ראש הילד בן תשע, ורוב גבו, הוא אמה אחת לפי השיעור הקטן יותר. לפי שיעורי הגרא"ח נאה היינו 49 ס"מ. וראה הליכות מנחם ע' יג, אודות מדידת הטלית קטן של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שנהג בשיעור גדול יותר, כשיטות המחמירות (25 אינטש. 63.5 ס"מ), וכעין מה שהורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשיעור מקוה (ראה סדר תיקוני מקואות פ"ז ס"ו, ופ"י סי"ד). * עוד דעה הובאה בפסקי הסדור ס"ג (ובקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג, אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד). והיינו שהעיקר הוא כדעת הפוסקים ששיעור הטלית החייבת בציצית הוא אמה על שתי אמות. אמנם לענין חנוך ילדים קטנים, סומכים על דעת הפוסקים שאמה על אמה חייבת בציצית. שתי הדעות האלו (אמה על אמה או אמה על ב' אמות), תלויים בשני הפירושים בברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה), אם הפירוש הוא שאמה על אמה הוא שיעור טלית שחייבת בציצית, או שאמה על אמה הוא שיעור טלית שפטור מציצית. השיטה ששיעור החיוב הוא אמה על אמה, נתבארה בשו"ת פרי הארץ (למוה"ר ישראל מאיר מזרחי, קושטא תפ"ז) חאו"ח סי' א (ולענ"ד נראה להביא ראיה כעת לדון דשיעור הטלית להתחייב בו הוי אמה על אמה, והוא ממ"ש בפרק התכלת, טלית שנקראה חוץ לשלש כו', ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר כו', ומדנקט לרבותא אפילו אמה על אמה, אלמא דאמה על אמה הוי שיעורא דטלית, דאי לאו הכי מאי איריא דנקט אמה על אמה ומאי רבותא אשמועינן). הוכחה זו הובאה גם בפסקי דינים צמח צדק ג, ג (ופשט לשון הגמרא אפילו אמה על אמה, משמע דהוי שיעור טלית, דאם לא כן מהו הרבותא). אמנם להלכה קיי"ל כהשיטה ששיעור החיוב הוא אמה על שתי אמות, ונתבאר בפסקי דינים צמח צדק שם (ולהמ"א ורבינו דמתירים אפילו מבגד אחר, צריך לומר דחולקים וסבירא להו דשיעור טלית הרבה יותר מאמה על אמה. וכן כתב בסידור). וכן נתבאר בתהלה לדוד סי' טז (ולמה שכתב הרב בסי' טו ס"ז, ביש בו שיעור טלית אפילו בבגד אחר כשר, אם כן נהפוך הוא, דעל כרחך צריך לומר דאמה על אמה אין בה שיעור טלית, והרב ז"ל בסדור כתב שתי אמות אורך). והיינו שרבינו אזיל לשיטתו שפסק בסי' טו ס"ז (במה דברים אמורים, כשאין בחתיכה ההיא שמביא מבגד אחר שיעור טלית שחייבת בציצית, שיתבאר בסי' ט"ז, אבל אם יש בה שיעור טלית שחייבת בציצית, אין צריך להתיר הציצית ממנה כשיתפרנו בבגד אחר), ושם נסמן (הערה כג ), שלפי שיטה זו על כרחינו לפרש גמרא הנ"ל, שדוקא אמה על אמה פסולה – כיון שאין בה שיעור טלית, משא"כ אם יש בה שיעור טלית (שהוא יותר מאמה על אמה) כשרה. ומפרשים דמיירי התם שיש לו שני טליתות קרועים שכל אחד מהם הוא "אמה על אמה", וכשמחברם יחד יש לו שיעור אמה על שתי אמות, שהוא שיעור טלית החייבת בציצית. * ואפשר שתלוי במחלוקת הגאונים והראשונים ברס"י ח אם כסות שאין בה כדי עטיפת הישמעאלים חייבת בציצית או לא. לשיטת הגאונים (שברס"י ח), שמתעטפים בה כעטיפת הישמעאלים. פשוט שאף הקטן אינו יכול להתעטף כעטיפת הישמעאלים בטלית שהיא אמה על אמה, אלא כשהיא אמה על שתי אמות. אבל לשיטת הראשונים, שהיו לובשים אותה בלא עטיפה, כמנהגנו בלבישת הטלית בעת התפלה, ומגביהים צדי הטלית על הכתפים מכאן ומכאן, שתי כנפות נמשכות לפניו ושתים נמשכות לאחוריו לכסות את גבו. זה שייך בקטנים גם בטלית אמה על אמה.
10. 1603. מ"א ס"ק ב (לכן יש להחמיר שלא לברך עליו). ט"ז סוף ס"ק א (על כן מוטל על כל יראי שמים, להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה). עצה נוספת כתב בדרכי משה הארוך סי' ח ד"ה רחבו (והמנהג הנהוג עכשיו, שכל ירא שמים יש לו טלית גדול שמתעטפין בו בשחרית, ומברכין עליו, והמדקדקין לובשין עוד ארבע כנפות כל היום תחת בגדיהם, כדי שלא יהיו בלא ציצית כל היום, ופוטרים עצמם מלברך על הקטן, בברכת הטלית גדול). הובא במ"א ריש הסימן (וכתב ד"מ סימן [ח'] ללמד העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן, וילכו בו כל היום). וכן מסיק באגרות קודש חט"ז אגרת ו'מה (הטלית קטן צריך שיהי' בו שיעור ובאם לאו – הרי זו ברכה לבטלה ... ובעוה"ר רבים מאד, ישנם שאין בטלית קטן שלהם השיעור הרצוי וכו'. – וכבר פסקו, בלאו הכי, אשר הלובש טלית גדול – בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הטלית קטן, ועל זה סומך אפילו ביש בו שיעור. ומזה מובן, אשר כל אלו שאין בטלית קטן שלהם שיעור ודאי, ועדיין אין לובשים טלית גדול – ישמעו מהמברך על טלית גדול). ומ"ש "הלובש טלית גדול – בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הטלית קטן ... אפילו ביש בו שיעור", אף שנמצא לובש טלית קטן במשך זמן (עד שלובש הטלית גדול) בלא ברכה. אפשר הטעם לזה, כדי שיוכל לברך בנוסח עיקר הברכה הנזכר בתלמוד (להתעטף בציצית), ולא בנוסח הברכה שלא נזכר בתלמוד (על מצות ציצית), כדלעיל סי' ח ס"ז (ולא יברך עליו להתעטף בציצית, אלא יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית). וכל זה בגדולים בני י"ג, אבל בקטנים, כתב בשיעורי תורה ע' רסז הערה עב (ולא ראיתי נוהגים באמה רוחב). ובפשטות נראה הטעם, כי בזמנם הי' הילד לובש הטלית קטן שלו מעל החולצה, והי' לו קל ללבוש טלית קטן ברוחב אמה. אמנם בזמנינו, לובשים את הטלית קטן בדרך כלל תחת החולצה, וקשה מאד לילד לפני בר-מצוה ללבוש כך טלית קטן רחב אמה של תורה. ומכל מקום נוהגים שהילד מברך על הציצית משום חנוך, וכדלקמן סי' רטו ס"ב (מותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן אפילו שלא בזמנן, ואע"פ שהם לבטלה בשעת הלימוד, אע"פ שאסור לגדול המתלמד).
11. 1604. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' ד אות ב (מ"ו ז"ל דקדק לעשות הכתפיים רחבות, דלא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה, ולא סמך [על] עומד מרובה מב' רוחות, ולא על נקב העשוי למלאות). מטה משה סימן ט. מ"א ריש הסימן (וכתב מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים, דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה). ולמדים זאת מדין מבוי דלקמן סי' שסג ס"מ (אם ירצה להעמיד רוחב הפס לרוחב המבוי, אף על פי שנשאר רוחב המבוי פחות מעשרה הרבה מצד זה ופחות מעשרה הרבה מצד זה, אינו מועיל כלום, לפי שהאויר של רוחב המבוי שמצד זה ומצד זה מבטלים את הפס שבאמצעם). וגם לא סמך על זה ששתי הכתפים יחד הם יותר רחבים מנקב בית הצואר. וגם לא סמך על זה שנקב בית הצואר עשוי להכניס בו את הצואר, ואינו חשוב נקב. אלא דייק שכל כתף יהי' רחב יותר מהנקב של בית הצואר. ובפסקי הסדור ס"ב (ונמצא כל האורך שתי אמות, לבד מבית הצואר, שהוא נקב שיש בו חסרון, ואינו עולה למדת שיעור טלית). והטעם שלא הזכיר ההלכה הנ"ל שיהיו הכתפים רחבים מנקב בית הצואר, ראה קצות השלחן הוספות פו, א (ובמהדורה החדשה סי' ו סוף ס"ק יד). שיעורי תורה ע' רסז הערה עג.