ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתי דיני כנפות הטלית

י דיני כנפות הטלית

ובו כ"ג סעיפים

בעלת ה' כנפות

א טלית ¹¹⁰⁸ שאין לה ד' כנפות, פטורה מן הציצית, שנאמר על ארבע כנפות כסותך. יש לה יותר מד' כנפות, חייבת, שנאמר אשר תכסה בה, והאי קרא יתירה הוא, אלא לרבות בעלת ה' כנפות או יותר שחייבת. ומה ראית לרבות בעלת ה' ולמעט בעלת ג', מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד', ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ד'¹¹⁰⁹:

ב והואיל ולא נתרבו בעלת ה' כנפות או יותר אלא מחמת שיש בהם ד' כנפות, מכאן אתה למד שבעלת ה' כנפות או יותר אין צריך להטיל ציצית לכל כנפות הטלית, אלא לד' [מהם] בלבד¹¹¹⁰. ואם עבר והטיל לחמש כנפות עבר על בל תוסיף¹¹¹¹:

ג כשהוא מטיל לבעלת ה' או יותר, יטיל בד' כנפות המרוחקות זו מזו יותר, משום שנאמר על ד' כנפות¹¹¹², והמרוחקות זו מזו [הן יותר] ניכרים שהן כנפות¹¹¹³:

ד טלית שהיה לה ד' כנפות וחתך קרן אחד באלכסון ועשהו ב' כנפות, הרי נעשית בעלת ה' כנפות ונשארה בחיובה¹¹¹⁴. והוא הדין אם חתך ב' קרנות באלכסון, הרי נעשית בעלת ו' כנפות¹¹¹⁵:

ה אע"פ שהלכה שבעלת ה' כנפות או יותר חייבת, מכל מקום טוב ליזהר לכתחלה שלא לעשות בשום בגד יותר מד' כנפות¹¹¹⁶, מפני שיש חולקין¹¹¹⁷ ופוטרין אותו מן הציצית:

כפל ותפר הכנפות

ו מי שהגביה כנפות טליתו ותפר הכפלים, עד שנראה כאילו הכנפות מקוצעות בעיגול ולא נשאר שם כנף, אעפ"כ לא נפטרה מציצית, דכל כמה שלא חתכם לגמרי מן הטלית, מכלל דעדיין הוא צריך להם וסופם לחזור לתחלתם, ועדיין הם נחשבים מכלל הטלית, והרי יש לה ד' כנפות¹¹¹⁸, וחייב להטיל ציצית על מקום כנף הראשון, אע"פ שהוא עכשיו תפור לבגד, כיון שסופו לחזור לתחילתו¹¹¹⁹.

ואם לא כפל הכנפות בעיגול, רק כפלם בענין שנשאר עדיין שם קרן על מקום הכפל, מטיל הציצית על מקום הכפל, כיון שיש בה תואר כנף ¹¹²⁰ :

מלבושים של עור

ז מלבושים של עור פטורים מן הציצית, שנאמר על כנפי בגדיהם, ואין נקרא בגד אלא שנארג¹¹²¹:

ח היה רוב הטלית מן העור ומיעוטה מן הבגד, אף על פי שכנפיה הם גם כן מהבגד, פטורה. אבל אם רובה מן הבגד ומיעוטה מן העור, אע"פ שכנפיה הם גם כן מן העור, חייבת, לפי שהכל הולך אחר עיקר הבגד¹¹²², שנאמר אשר תכסה בה, משמע שחיוב ציצית תלוי באותו חלק מהבגד המכסה את עיקר הגוף¹¹²³:

ט אם הטלית של עור ובגד תפור תחתיה, פטורה. אבל אם היא של בגד ועור תפור תחתיה, חייבת, לפי שהתחתון טפל לעיקר הבגד¹¹²⁴:

תעשה ולא מן העשוי

י היה בה שלש כנפות ועשה בה שלש ציצית, ואחר כך עשה לה עוד כנף רביעי ועשה גם בו ציצית, הרי השלש ציצית הראשונים פסולים, וצריך להתירם ולחזור ולהטיל בטלית¹¹²⁵, לפי שמתחלה כשהטיל הג' ציצית בבגד היתה עשייתן בפסול, שעדיין לא היתה הטלית מחוייבת בציצית כלל, שהרי לא היה בה עדיין ד' כנפות, ואע"פ שאחר כך עשה בה גם הכנף הד', מכל מקום אין הג' ציצית הראשונים חוזרים להיות כשרים על ידי כך, כיון שלא עשה בהם עצמן שום מעשה חדש להכשירן, והתורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפסול ¹¹²⁶ :

יא וכן הדין אם אפילו לא עשה בה אלא ציצית אחת¹¹²⁷, או אפילו אם לא כרך אלא חוליא אחת, ואחר כך השלימה לד' כנפות ועשה בהן ציצית, צריך להתיר החוליות¹¹²⁸ או הציצית שנעשה בפסול, ולחזור ולהטילם בטלית¹¹²⁹:

יב אבל כל הציצית שנעשו בטלית אחר שכבר היתה בת ד' כנפות, הרי הם כשרים. אע"פ שהיו תלוין בטלית בשעה שהיתה הטלית פסולה מחמת הציצית שנעשו בפיסול, מכל מקום לא נפסלו על ידי כך הציצית, כיון שהן עצמן נעשו בכשרות¹¹³⁰:

טלית ארוכה שכפלה לשתים

יג טלית שהיתה ארוכה כשתים וכופלה לשתים ומתעטף בה, יש אומרים¹¹³¹ שמטילין לה ציצית כשהיא כפולה, דהיינו ב' ציצית במקום הכפל, אחד מכאן ואחד מכאן, משום דזה המקום נקרא כנף בשעת העטיפה שהטלית היא כפולה, וב' ציצית בקרנות האחד מן ראשי הטלית התלוין ¹¹³² . ויש אומרים¹¹³³ שצריך להטיל הציצית במקום הנקרא כנף כשהטלית היא פשוטה, שהרי סתמא עשויה להתפשט, וכמופשטת דמי, כיון שלא תפרה, לכן לא יטיל הב' ציצית במקום הכפל, משום דכשתתפשט הטלית יהיו הציצית באמצע הטלית, אלא יטיל בד' קרנותיה הפשוטים ¹¹³⁴ .

ומאחר שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי, לכן יזהר כל אדם שלא להתלבש כלל בטלית כפולה¹¹³⁵. אלא אם כן תפרה אחר שכפלה. ואפילו לא תפרה אלא מרוח אחת, מכל מקום כיון שאינה יכולה להתפשט עוד מכפילתה, לכן לדברי הכל מטילין לה ב' ציצית במקום הכפל, שהוא המקום הנקרא כנף כשהטלית כפולה¹¹³⁶:

בל תוסיף

יד טלית שהטיל לה ב' ציצית בכנף אחד, הרי זו פסולה, שהרי עבר על בל תוסיף. ואם חתך ציצית אחת מהם, אפילו חתך את הראשונה והניח את השניה, הרי היא כשרה. ואע"פ שעשיית השניה היתה בפיסול, שהרי בעשייתה עבר על בל תוסיף, וכשחתך הראשונה לא עשה שום מעשה בהשניה שהרי היתה כבר עשויה, והתורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפיסול¹¹³⁷. אפילו הכי השניה כשרה, משום דמה שהטיל השניה בעוד שהראשונה תלויה בטלית, כיון שיש איסור דבל תוסיף בעשייה זו, לכן אין עשיה זו נחשבת כלום, וכאילו לא עשה כלל דמי, ואחר כך כשחותך את הראשונה ומכשיר את הטלית בהשניה, חשיב יותר למעשה, ונחשב לו אז חתיכת הראשונה כאילו עושה השניה, ואין כאן תעשה ולא מן העשוי כבר, שהרי לא היתה עשויה עדיין, כיון שעשייתה היתה באיסור אין זו נחשבת עשייה כלל, ועכשיו הוא שעושה אותה במה שחותך הראשונה¹¹³⁸:

טו וכן הדין אם הטיל ה' ציצית בטלית שיש בה ה' כנפות, ואחר כך חתך אחד מהן, בין שחתך אחת מהארבע ציצית שהטיל בתחלה, בין שחתך את ציצית החמישית שהטיל באחרונה, הרי הטלית כשירה, מן הטעם שנתבאר¹¹³⁹:

מלבושים הסתומים למעלה ופתוחים למטה

טז מלבושים שהם סתומים למעלה ופתוחים למטה ויש להם ד' כנפות, כגון אלו המלבושין שפותחים אותם למטה משני צדדיהן, אם רובם פתוח, חייבים בציצית, ואם רובם סתום, הרי זה כאילו היה כולה סתום, ואין זה נקרא כנף, ולכך הם פטורים מן הציצית¹¹⁴⁰.

ואם חציה פתוח וחציה סתום, מטילין אותו לחומרא וחייבים בציצית, אבל אין מברכין עליו, דספק ברכות להקל. ואין יוצאין בו בשבת¹¹⁴¹, דשמא פטור מן הציצית, והרי הם כמשאוי¹¹⁴². ואפילו לכרמלית שאין בו אלא איסור דרבנן, אין יוצאין בו. ולא אמרו ספק דבריהם להקל¹¹⁴³, אלא כשכבר נעשה הספק איסור, אבל אסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה ¹¹⁴⁴ :

יז מלבושים שהם פתוחים למטה משני צדדיהם, כגון טליתות קטנים שלנו, אם רובם פתוח והוא רוצה לפטרן מציצית על ידי שיקבע בו רצועה המחברת ב' כנפי המלבושים מחציו ולמטה כדי שיהיה רובו סתום ויפטר מן הציצית, צריך שיזהר שיקבע את הרצועה למטה מן החגור דוקא, כדי שיהא רוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יהיה אסור מפני מראית עין¹¹⁴⁵.

ודוקא כשקובע רצועה המחברת, אבל אם קובע הקרסים המחברים ב' כנפי המלבוש, אפילו אם קובע אותן למטה מן החגור אין מועיל כלום ליפטר מן הציצית, כיון שהוא יכול לפתוח את הקרסים בקל אין זה חשוב חיבור כלל. אם לא שהקרסים נכפפות מאד, בענין שאי אפשר לפותחן אלא על ידי מעשה, אזי הן חשובין חיבור ומועילין לפטור מן הציצית, אם הם קבועין מהחגור ולמטה¹¹⁴⁶:

יח ולכן צריך ליזהר בטליתות קטנים שלנו שמטילין בהם ציצית, שיהיה רובו פתוח משני צדדיו רוב הנראה לעינים. וגם יזהר שלא לקבוע בו קרסים למטה מן החגור, ואפילו אם הוא למעלה מן חציו, כגון שהטלית קטן ארוך מאד, מכל מקום אסור מפני מראית העין¹¹⁴⁷. ואפילו אם אין הקרסים נכפפים מאוד באופן שאפשר לפתחם בנקל, אפילו הכי אסור מפני מראית העין¹¹⁴⁸:

מלבושים הפטורים מציצית

יט כנפות הטלית שמטילין בהם ציצית צריך להיות מרובעים דוקא ולא עגולים, שאין עיגול נקרא כנף¹¹⁴⁹:

כ מצנפת, אף על פי שיש לה ד' כנפות פטורה, שנאמר כסותך אשר תכסה בה, פרט למצנפת שאינה עשויה לכסות את הגוף אלא את הראש בלבד. ואפילו מצנפת שבארצות המערב ששני ראשי המצנפת מושלכים על כתיפם וגופם, אף על פי שמתכסה בה ראש[ו] ורוב[ו] פטורה, כיון שעיקרה לכסות הראש עשויה¹¹⁵⁰:

כא סודר שנותנין על צוואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בלשון ערב"י שי"ד, פטור מן הציצית, אע"פ שיש בו שיעור טלית שיתבאר לקמן סימן ט"ז¹¹⁵¹, ואע"פ שנהנה בו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מכל מקום, כיון שעיקר הנחתם אינה להנאת כיסוי, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות ולקנח הזיעה, לא מקרי כסות כלל ¹¹⁵² :

כב מלבושים של גלילות אשכנז וספרד שהם פתוחים מלפניהם למעלה ומלמטה, ויש להם ד' כנפות ב' מלמעלה וב' מלמטה ¹¹⁵³ , פטורים מן הציצית, מפני שעיקר מצות ציצית הוא שיהיה ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו, כמו שנתבאר בסימן ח'¹¹⁵⁴, אבל באלו המלבושים שכל הד' כנפות הם מלפניו ואי אפשר ללבשם בענין אחר, יש לומר שלא חייבה אותן התורה כלל, ולכן נהגו להקל¹¹⁵⁵. אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות קרן אחת עגולה כדי שלא יהיה לו ד' כנפות מרובעים¹¹⁵⁶:

כג מלבושים שקורין רא"ק, שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונחת על כתיפו מאחוריו, שקורין קאלנע"ר, פטורין מן הציצית, שהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנע"ר [ה]מונחים מאחוריו, ואין זה כנפות, הואיל ואין ב' הקרנות שמאחוריו מכוונות כנגד הכנפות שמלפניו, ולכן אין נקראים כנפות כלל, מפני שאינן קצה הבגד. והרי זה דומה להתופר ב' כנפות באמצע הבגד, שבודאי אינו צריך להטיל שם ציצית, מפני שאין זה כנף האמור בתורה¹¹⁵⁷:

הערות

1108. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) בעלת ה' כנפות (ס"א-ה). (ב) כפל ותפר הכנפות (ס"ו). (ג) מלבושים של עור (ס"ז-ט). (ד) תעשה ולא מן העשוי (ס"י-יב). (ה) טלית ארוכה שכפלה לשתים (סי"ג). (ו) בל תוסיף (סי"ד-טו). (ז) מלבושים הסתומים למעלה ופתוחים למטה (סט"ז-יח). (ח) מלבושים הפטורים מציצית (סי"ט-כג).
1109. זבחים יח, ב. מנחות מג, ב (על ארבע כנפות כסותך (תצא כב, יב), ארבע ולא שלש. אתה אומר ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש. כשהוא אומר אשר תכסה בה, הרי בעלת חמש אמור. ומה אני מקיים על ארבע, ארבע ולא שלש. ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש, מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע). רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ג (על ארבע כנפות כסותך, בעלת ארבע ולא בעלת שלש. אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש, תלמוד לומר אשר תכסה בה, אפילו בעלת חמש או יותר על זה. ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש, ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות, מפני שיש בכלל החמש ארבע). טור ו שו"ע סעיף א (טלית שאין לה ד' כנפות, פטורה. יש לה יותר מד', חייבת). לבוש ס"א (כתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וגו', לפיכך אין חייב לעשות ציצית אלא בטלית בת ארבע כנפות, דהא כתיב ארבע, אבל בת שלש כנפות פטורה מציצית. ואם יש לה יותר מארבע, חייבת, מדכתבה רחמנא אשר תכסה בה, דיתורא היא, אלא לרבות בעלת חמש או שש או יותר הוא דאתא, שכן משמע לשון בה, כמו שהיא, בין ארבע כנפות בין יותר. ואין לומר אדרבה, נרבה מאשר תכסה בה – בעלת שלש, ונמעט מארבע – בעלת חמש ויותר, כלומר ונאמר ארבע ולא חמש. דמסתבר למעט בעלת שלש, שהרי אין כאן ארבע כנפות והיכן נעשה ארבע ציצית, ולרבות בעלת חמש ויותר, שהרי בכלל חמש ויותר יש ארבע, ונוכל לקיים גדילים תעשה לך על ארבע כנפות וגו').
1110. רמב"ם שם (לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד, שנאמר על ארבע כנפות כסותך). רא"ש הלכות ציצית סי' ג (ונתמעטו בעלת ה' ויותר, שאין להטיל בכל הכנפים אלא בד' מהם).
1111. רש"י ואתחנן ד, ב (לא תוסיפו, כגון ... וחמש ציציות). מ"א ס"ק ב (ואם עשה ה', עובר משום בל תוסיף). ואם כן הטלית פסולה, כדלקמן סי"ד (טלית שהטיל לה ב' ציצית בכנף אחד, הרי זו פסולה, שהרי עבר על בל תוסיף).
1112. רמב"ם שם (אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד). שו"ע שם (ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה המרוחקות זו מזו יותר).
1113. לחם חמודות הלכות ציצית ס"ק ז (ונראה לי דמשמעותיה דקרא דייק, דמשמע ד' כנפות יעשה אותה, והמרוחקות זו מזו נופל עליהם ביותר שם הכנפות). הובא באלי' זוטא ס"ק א.
1114. רב שישא בריה דרב אידי מנחות לז, ב (האי מאן דבצריה לגלימיה (שחתך אחד מן הקרנות חתיכה, כגון פגימה, דנראין כשני קרנים, רש"י), לא עביד ולא כלום (לפוטרה מן הציצית, רש"י), שוייה טלית בעלת ה' (וחייבת, רש"י)). טור ושו"ע סעיף ב (יש לה ארבע, וחתך אחד באלכסון ועשאוהו שנים, הרי נעשית בעלת ה' וחייבת).
1115. מ"א ס"ק ג (הוא הדין ב' ונעשית בעלת ו').
1116. ב"ח (אבל ה"ר אליעזר ממי"ץ ורבינו שמחה פסקו דבעלת חמש נמי פטורה, כברייתא דספרי ופרק שני דזבחים, ומביאו בית יוסף. ולכן ירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ארבע כנפות). שם מ"א ס"ק א (ויש פוטרין. ולכן אין לעשות בת ה' (ב"ח). ובברכת הזבח פ"ב דזבחים [יח, ב] נוטה גם כן לדעת זה).
1117. זבחים שם (ותניא אידך, על ארבע כנפות כסותך, ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש). ספרי במדבר פיסקא קטו (על כנפי בגדיהם, שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע, תלמוד לומר על ארבע כנפות כסותך, יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה). יראים סי' תא (ולא קי"ל כי הא מתניתא, אלא כי הא דתניא התם בשמעתא גופא בזבחים, ד' ולא חמש, ד' ולא שלש). הגהות מיימוניות הל' ציצית פ"ג אות ב (אבל רא"ם פסק כההיא דפטר גם בעלת ה' ... ורבינו שמחה פסק וכתב, בעלת ג' דברי הכל פטורה, בעלת ה', בפ"ב דזבחים מייתי תרתי ברייתא דפליגי).
1118. רב דימי מנהרדעא מנחות שם (האי מאן דחייטיה לגלימיה (כפל כנפותיה כאילו הן מקוצעות, ותפר הכפלים שלא ישובו, רש"י בלשון אחרון שם לח, א שתפס עיקר), לא עבד ולא כלום (להפקיעה מן הציצית, רש"י שם), אם איתא דלא מיבעי ליה, ליפסוק ולישדייה (דכל כמה דלא פסק ליה שמע מינה מיבעי ליה, ועדיין הן מן הטלית, רש"י שם)). טור ו שו"ע סעיף ג (כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות, אעפ"כ לא נפטרה). עולת תמיד ס"ק ב (הטעם, אע"ג דהטלית נראה כעגול, מכל מקום לא נפטרה בכך, דהוה ליה כאילו ניתר התפירה). ט"ז ס"ק ד (שסופה לחזור למעלה).
1119. לבוש ס"ג (ואם תפרו מעוגל, עושה הציצית בכנף הראשון אף על פי שהוא תפור לבגד, כיון שסופו יכול לחזור לתחלתו).
1120. לבוש שם (אם תפרו באופן שיש כנף בהתחלת התפירה או בסופה, עושה שם הציצית כמו בחתך). מ"א ס"ק ד (משמע בתוס' פ' הקומץ, דאם כפל הקרנות ותפרם בענין שנשאר בו הקרן, והטיל ציצית על הכפל שרי, כמ"ש ס"ו). והוא כדלקמן סי"ג (תפרה אחר שכפלה ... לדברי הכל מטילין לה ב' ציצית במקום הכפל, שהוא המקום הנקרא כנף כשהטלית כפולה). ובתוס' מנחות שם ד"ה האי מאן דחייטיה (דלקמן בפ' התכלת (מא, א) תניא ... ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת, אלמא שחייבת במקום הכפילות להטיל שם ציצית). וכן הוא ברש"י בלשון אחר שם (דתניא בפרק התכלת, שאם כפלה ותפרה שחייבת).
1121. לבוש סעיף ד (אין חייב בציצית אלא דבר הנקרא בגד, דכתיב (שלח טו, לח) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ובגד הוא כל דבר הנארג באריגה ונעשה בגד, לאפוקי מלבוש של עור שאינו נקרא בגד, ואינו חייב בציצית אפילו יש לו ארבע כנפות).
1122. מנחות מ, ב (היא של בגד וכנפיה של עור (שנחתכו קרניה ותלה בהן עור, רש"י), חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד, פטורה. מאי טעמא עיקר בגד בעינן). טור ו שו"ע סעיף ד (טלית של בגד וכנפיה של עור, חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד, פטורה). מ"א ס"ק ה (דאזלינן בתר עיקר הבגד. משמע בס"ז, דאם רוב הטלית של בגד והשאר של עור דחייבת, והוא הדין איפכא, דאזלינן בתר רובא), והוא כדלקמן סט"ז (מלבושים שהם סתומים למעלה ופתוחים למטה ויש להם ד' כנפות ... אם רובם פתוח חייבים בציצית, ואם רובם סתום, הרי זה כאילו היה כולה סתום). וראה גם לעיל סי' ט סוף ס"ב (ואם ירצה יעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית של צמר), ושם נסמן (הערה יג ).
1123. רבינו מנוח שם, הובא בשו"ת מהרי"ק סי' קמו, ובב"י, ובכ"מ הל' ציצית פ"ג ה"ד (דטעמא משום דכתיב (תצא כב, יב) אשר תכסה בה, ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד, ומשום הכי אזלינן בתריה בין לפטור בין לחיוב). לבוש ס"ד (מדכתיב אשר תכסה בה, משמע באותו החלק המכסה את עיקר הגוף בלובשו אותו, בו תליא מצות גדילים תעשה, בין לחיוב בין לפטור). וראה חקרי הלכות ח"ה יא, א.
1124. מ"א שם (ונראה לי, דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד, דפטורה, והוא הדין איפכא דחייבת, דהא שתחתיו טפל לעיקר הבגד).
1125. היינו גם ההטלה בנקב וקשר הראשון. ויתבאר לקמן סי' יא סכ"ג, שבדיעבד כשר אף אם הקשר הראשון שלפני הכריכה נעשה בפסול, אבל "לכתחלה טוב לפסוק ראשי החוטין קודם שיתחוב את הציצית בנקב, בכדי שלא יעשה שום עשייה מהציצית בפסול".
1126. מנחות שם (הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע, פסולה, [משום] תעשה (תצא כב, יב), ולא מן העשוי), ופרש"י (דפסול היינו שעושה מתחילה שלא לשם ציצית, ולא נעשה כמצותו, ואחר כך תקנו, קרינן ביה ולא מן העשוי, ונמצא ציצית פסולה). טור ו שו"ע סעיף ה (היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות, ושוב עשה לה כנף ד' ועשה גם בו ציצית, פסולה, משום תעשה ולא מן העשוי). ט"ז ס"ק ו (פירש"י, שג' הראשונות עשויות מתחלה שלא כמצותן, וכי הדר מתקנה איכא מן העשוי בפסול). הפסול הזה של תעשה ולא מן העשוי בציצית, מבואר גם לקמן סי"ד. סי' יא סט"ו וסכ"ג. סי' טו ס"ד וס"ט.
1127. מ"א ס"ק ו (לאו דוקא שעשה ג' ציציות בפיסול, דהיינו קודם שנעשית בת ד', שנעשה הרוב בפיסול, אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד בפסול ואחר כך השלים הד' כנפות, נמי פסול, וצריך להתיר הקשר או הציציות שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציציות).
1128. בכת"י: החוליא.
1129. ב"י סי' יא ד"ה ויהא זהיר (ונראה לי דכיון דקיימא לן דאפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה, אם כרך בה חוליא אחת ואחר כך פסקן, פסולה. ומיהו דוקא בשקשר קשר אחד, אבל אם לא קשר כלל, לא, משום דלא הוי מן העשוי, דהא קיימא לן קשר העליון דאורייתא. הילכך כל שפסקן אחר שקשר ולא כרך, או אחר שכרך ולא קשר, כשרה, אבל אם כרך חוליא וקשר אחריה, אם פסק אחר כך פסולה, ואף על פי שעדיין לא גמר הכריכות והקשרים, משום דבהכי מתכשר חשיב שפיר מן העשוי). ומיירי בהא דלקמן סי' יא סכ"ג (מותר ליקח חוט אחד ארוך וכופלו לארבעה ותוחבה בכנף וכופלם והרי הם ח', ואחר כך פוסק ראשי החוטין ונעשים ח' חוטין. ואם שכח ולא פסק ראשי החוטין עד שכרך אפילו חוליא אחת ואחר שכרך החוליא קשר אפילו קשר אחד, פסול ... אבל אם פסק ראשי החוטין תיכף אחר שכרך חוליא אחת, קודם שקשר אפילו קשר אחד אחר החוליא, וכל שכן אם פסק אותם תיכף אחר הקשר הראשון קודם שהתחיל לכרוך את החוליא, כשר, כיון שלא נעשו עדיין כל הכשר ציצית הכתוב בתורה בפסול ... אין לפוסלן משום תעשה ולא מן העשוי כבר בפסול). וראה מראי מקומות וציונים. שו"ע אדה"ז המבואר.
1130. מ"א שם (דהא האחרים נעשו בכשרות, דאטו משום דציצית אחת פסולה יפסלו כולם. וכן כתב בספר לחם רב). והוא בס' לחם רב להר"ר שמואל מלובלין (למה זה צריך לתקן הפסול דוקא קודם שיעשה שאר הציצית, מה לי קודם או אחר כך, שהרי סוף סוף תיקן העיוות וליכא כאן עוד פסול דתעשה ולא מן העשוי. הלכך נראה דכשר בכל אופן, רק כשתיקן בעיוות, כן נראה לי). והיינו שפסול תעשה ולא מן העשוי הוא דוקא כשהפסול הוא בציצית זו עצמה, ולא כשהפסול הוא מחמת ציצית אחרת.
1131. תנא קמא מנחות מא, א (תנו רבנן טלית כפולה (שהיתה ארוכה כשתים וכפלה, רש"י) חייבת בציצית, ורבי שמעון פוטר (שאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה, רש"י)). טור בדעת הרא"ש הלכות ציצית סי' ח (ומלשון א"א הרא"ש ז"ל נראה שחייבת אף על פי שלא תפרה כלל). ב"י (והרי"ף (ציצית יא, ב) והרא"ש (סי' ח) כתבו ברייתא זו ולא פסקו הלכה כדברי מי, ונראה שסמכו דמן הסתם משמע דהלכה כת"ק, וזהו שכתב רבינו ומלשון א"א ז"ל יראה שחייבת אף על פי שלא תפרה). רמ"א סעיף ו (ויש אומרים דחייבין אפילו בלא תפירה). ט"ז (דפוסקים כת"ק דרבי שמעון).
1132. אחד משני ראשי הטלית התלוים, לא משנה איזה מהם.
1133. ר' שמעון שם. גמרא שם (רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה, ורמי ליה חוטי עילוי כפילא, איפשיטא, ואתא חוטא וקם להדי רישיה (הטלית היו הציצית באמצעיתה, שהיתה [ארוכ]ה כפלים בקומתו, והיתה כפולה והכפל מוטל על ראשו, ושני הראשין של טלית למטה מאחוריו, ושתי ציציות היו בקרנ[ות] האחד, ושנים בשני ראשי הכפל מקום שארכו כלה, וכשנפשטה היה חבוי כולו בה, ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע הטלית כנגד ראשו של רבא, רש"י). אמר ליה, לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא (דהא באמצעיתה עומדין, רש"י)). רמב"ם הל' ציצית פ"א הי"ז (אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפיה כשהיא כפולה). ב"י (ומשמע ליה להרמב"ם, דכי אמר ליה לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא, היינו לומר, דאפילו קודם שתפשט נמי, כיון שעשויה ליפשט לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא ... כיון דדברי הרמב"ם מבוארים כרבי שמעון, והרי"ף והרא"ש אפשר לפרש דבריהם דהכי נמי סבירא להו, הכי נקטינן, דכל מאי דאפשר למעט במחלוקת עדיף טפי ... ודע דהא דפטר רבי שמעון, היינו מלהטיל בכנפיה הכפולים, אבל בארבע כנפיה הפשוטים צריך להטיל, דאטו משום דכפלה איפטרא לה. והכי דייק לישנא דהרמב"ם שכתב, אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ארבע כנפיה כשהיא כפולה, משמע דוקא על ארבע כנפות כשהיא כפולה אין מטילין, אבל על ארבע כנפות הפשוטים מטילין). שו"ע ס"ו (אין כופלין את הטלית ומטילים ציצית על כנפיה כמו שהיא כפולה. רמ"א שם (אבל צריך להטיל בד' כנפיה הפשוטים). וראה יד שאול. מחנה יוסף ע' נ.
1134. והיינו דוקא כשכפלה לשנים באופן שלשתי הדעות חייבת בציצית. אבל אם כפל הכנפות בעיגול, נתבאר לעיל ס"ו (וחייב להטיל ציצית על מקום כנף הראשון אע"פ שהוא עכשיו תפור לבגד, כיון שסופו לחזור לתחילתו). וראה לעיל שם (הערה יג ).
1135. מ"א סק"ז (לכן יזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל).
1136. ברייתא שם (ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת. תפרה פשיטא, לא צריכא דנקטה בסיכי). רמב"ם שם (אלא אם כן תפרה כולה, ואפילו מרוח אחת). כ"מ שם (וסובר רבינו, דנקטה בסיכי היינו שתפרה מרוח אחת). שו"ע שם (אלא אם כן תפרה כולה, ואפילו מרוח אחת). לבוש שם (אבל אם תפרה, ואפילו מרוח אחת, באופן שלא תוכל להתפשט, מטילין בה ציצית בארבע כנפיה הכפולות)
1137. כדלעיל ס"י (והתורה אמרה גדילים תעשה, ולא מן העשוי כבר בפסול).
1138. מנחות מ, ב (אמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה (שהיה בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים, כשרה בהני בתראי. ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי. והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה, ומכשרא בהו). אמר רבא, השתא בבל תוסיף קאי, מעשה לא הוי (לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה, והכא להכי מכשרא בבתראי, דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו, ולא הוו מעשה, דכיון דעובר על דברי תורה לא מיקרי מעשה, הלכך כי פסיק לקמאי היא הויא עשייתן דבתראי [עשיה], רש"י)). תוס' שם ד"ה בבל תוסיף (דכיון דעביד איסורא, לא חשיב עשייה, ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתן). רא"ש הלכות ציצית סי' יט (הטיל למוטלת, כשרה בהנך בתראי). טור (היה לה ארבע ציציות בארבע כנפות, ועשה לה עוד אחרות, וחתך את הראשונות, כשירה באחרונות). שו"ע סעיף ו (הטיל ציצית על ציצית ... חותך הראשונה וכשרה). רמ"א שם (ויש מכשירים בכל ענין, וכן עיקר). לבוש שם (טלית שיש לה ארבע ציצית בארבע כנפות, ועשה לה עוד ציציות אחרות פסולה, דאין מצות ציצית אלא ארבע, והשתא עובר בבל תוסיף בעודן עליה כל השמונה ציצית. אבל אם חתך ארבע מהם, כשרה. לא מבעיא אם חתך את האחרונות דכשרה בראשונות, דהא לא פסלינהו בכלום אלא שהוסיף אלו עליהם, והם נעשו מתחלה בהכשר, ופשיטא דכשרים הם. אלא אפילו חתך את הראשונות, כשרה באחרונות. ואף על גב שבשעה שעשה את האחרונות, עשה אותם שלא לצורך, שהטלית היה כשר בלא הם, ואחר כך כשחותך את הראשונות מתכשר הטלית ממילא באחרונות, והיה לך למימר תעשה ולא מן העשוי בפסול, כמו דאמרינן לעיל גבי טלית שהיו לה שלש כנפות ועשה לה שלש וכו'. לא אמרינן הכי, דשאני הכא, דכיון שבשעה שעשה הציצית האחרונות בעוד שהיו בה הראשונות עבר ליה בעשיית האחרונות משום בל תוסיף, וכיון דקאי בלאו דבל תוסיף הוי עשייתו מתחלה כמעשה בטל ושלא לצורך, ולא נחשב לו למעשה כלל, ואחר כך כשחותך הראשונות ומכשיר את הטלית באחרונות, חשיב יותר למעשה, ונחשב לו חתיכת הראשונות אז כעושה האחרונות, ואין כאן תעשה ולא מן העשוי וכשר).
1139. מ"א ס"ק ב (ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף ... ועיין ס"ו אם חתכן אחר כך), וט"ז ס"ק ו (ונראה לי, דאם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה', דשפיר יוכל לבטל אחר כך ולחתוך אחת, דמכל מקום האחרים לא נעשו בפסול).
1140. הגהות מיימוניות פ"ג אות ג (נשאל לרבינו שמחה על קוטא בת ארבע כנפים אמאי אינו מתחייב בציצית, ומורי אמר ... כיון דגופה סתום, אזלינן בתר הגוף לפטור). מהרי"ק שרש קמט (מדברי רבינו שמחה, אשר מתוכו יבין כל מבין על דרך האמת, שכל טלית בת ד' כנפות צריכות להיות רובה סתומה קודם שתפטר מציצית). שו"ע סעיף ז (מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה, ויש להם ד' כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים, אם רובו סתום, פטור. ואם רובו פתוח, חייב).
1141. כדלקמן סי' יג ס"א (והיוצא בה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת לפי שהציצית התלוים בה אין בהם מצוה והרי הם כמשאוי)
1142. ב"י (ואם חצי הבגד סתום וחציו פתוח, נראה לי דמטילין אותו לחומרא, וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת). שו"ע סי"ב (ואם חציו סתום וחציו פתוח, מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת). לבוש ס"ז (אבל אין מברכין עליו, ואין יוצאין בו בשבת לרשות הרבים). מ"א ס"ק יא (נראה לי דהוא הדין דאין מברכין עליו). ואף שחייב להטיל בו ציצית מספק, אין הציצית נחשבים נוי הבגד. ראה הגהות רעק"א. מחנה יוסף ע' קכב.
1143. עירובין מה, ב (וספק דדבריהם להקל). ביצה ג, ב (וכל ספיקא דרבנן לקולא).
1144. מ"א שם (ונראה לי דאפילו לכרמלית, דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה, כן נראה לי). וכן הוא לקמן סי' רנב בקונטרס אחרון ס"ק יד (שאין עושין ספק דברי סופרים לכתחלה, כמ"ש המ"א בסי' יו"ד ס"ק י"א עיייש). סי' תפט סי"ב (שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים). חיו"ד סי' א בקונטרס אחרון ס"ק ז ד"ה ואם (שאין עושין ספק דברי סופרים לכתחלה, וכמ"ש באו"ח סי' י', עיין שם במגן אברהם ס"ק יא).
1145. שו"ת מהרי"ק שורש קמט (לענ"ד נראה שלא יועיל תיקון האישטרי"נגא להתיר הקאפ"א ההיא בלא ציצית, אם לא תהיה קבוע מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות, וגם שתהיה קבוע למטה מהחגור, למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יאסר משום מראית העין). שו"ע סעיף ח (קאפ"ה שהיא פתוחה בענין שיש לה ד' כנפות, אם יקבעו בה אשטרינג"ה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית, אינו מועיל תיקון זה אם לא תהיה קבועה מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות, וגם שתהיה קבועה למטה מהחגור, למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יאסר משום מראית העין).
1146. מ"א ס"ק יב (ובתרומת הדשן סי' רצ"ו כתוב, דקרסים לא חשיבי חיבור לענין כלאים, אם לא שנכפפין מאוד שאינו יכול להתירן אלא על ידי מעשה. ועיין ביו"ד סי' ש ס"ג). ובתרומת הדשן שם (ואף על גב דכתיב והבאת את הקרסים בלולאות וחברת את האהל וגו', אלמא מיקרי חיבור על ידי קרסים. איכא למימר שהיו עשויין בענין זה שלא ישמטו כלל אם לא על ידי מעשה, כגון שהיו כופפים ראשי הקרס לגמרי לצידן השנית). וברמ"א יו"ד שם (מותר לחבר בתי זרועות של צמר שיש בהם קשרים או קרסים בבתי נפש של פשתן שיש בו נקבים, ומכניסים הקשרים או הקרסים תוך הנקבים, הואיל והם רפויים ויכול להוציאן משם באצבעו ואין צריך לקרוע הנקבים, אף על פי שמניחן כך תמיד. אבל אם הם אדוקים כל כך שאי אפשר להוציאן משם בלתי קריעת הנקבים, הוי חבור ואסור).
1147. לבוש סעיף ח (לפיכך אותם הבגדים הקטנים שעושין עכשיו לטלית קטן לעשות בו ציצית וללובשו תחת הבגדים, שקורין לו סירדא"ק, צריך שיעשוהו רובו פתוח משני צדדיו, רוב הנראה לעינים. וגם לא יעשו בו קרסים קבועין עד למטה מחציו, דהוה ליה כסתום. ואפילו אם הוא ארוך, לא יעשה הקרסים למטה מהחגור, משום מראית העין, שלא יאמרו שהוא מברך עליו שלא כדין, נראה לי.
1148. מ"א שם (דקרסים לא חשיבי חיבור ... ואפשר דמכל מקום אסור מפני מראית העין). ואפילו אם רוב הנראה לעינים פתוח משני צדדיו, נתבאר בפסקי הסדור ס"א (צריך ליזהר בטלית קטן שלנו, להיות פתוח לגמרי מב' צדדיו, ולא יחבר שם אפילו בקרסים, ומכל שכן בתפירה, אפילו מחציו ולמעלה. ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות), ושם נסמן (הערות קיב - קיג ).
1149. ספרי תצא פיסקא רלד (כסותך, פרט לטגא ולתובלא ולתיבלטירים לתקרקים לבורסים לבורדסים, לפי שאינם מרובעים). עטור שער ב עג, ד (כסותך פרט לטינ"א לתובל"א לתופלטרי"ן, לפי שאינן מרובעין, כעין מרשי"א ואלגיפר"א שהן עגולין). מהר"י אבוהב (ואלו הארבע כנפים, לדברי הכל צריך שיהיו מרובעות, לא שיהיו עגולים, וכן כתוב בעטור). שו"ע ס"ט (הכנפים, צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות). לבוש ס"ט (שאין עיגול נקרא כנף, והתורה כנפות אמרה). וכן הוא לעיל ס"ו (שנראה כאילו הכנפות מקוצעות בעיגול ולא נשאר שם כנף). שיעור העיגול, ראה שו"ע אדה"ז המבואר. ציצית הלכה למעשה ע' עא.
1150. ספרי שם (פרט למעפורת, שלא תכסה ראשו ורובו). כפתור ופרח סי' ס (המצנפת שעל ראשינו בזאת הארץ, והיא שתרגמה רבינו סעדיה ז"ל אל עמאמא, כתוב בהלכות גדולות, שדרו ממתיבתא דמצנפת אינה ראויה לציצית, ובספרי ממעט סודר הראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא). ארחות חיים ס"ה (כתב בה"ג ז"ל, שדרו ממתיבתא דסורא, מצנפת אינה ראויה לציצית, שאין ראוי לציצית אלא כסות החופה רוב גופו של אדם. ובספרי ממעט כסות ראש מכסותך, דהאי לאו כסות הוא, אע"פ שיש בו שיעור כסות קטן פטור מציצית). ב"י (ואפילו מתכסה בה ראשו ורובו, נמי פטור ... כל שעיקרו עשוי לכסות הראש, אף על פי שקצותיו יורדים על גופו פטור, משום דהוי ליה כסות הראש, וזהו טעם בני ארצות המערב שאין מטילין ציצית במצנפותיהם). שו"ע סעיף י (מצנפת, פטורה, אפילו של ארצות המערב, שב' ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם, ואף על פי שמתכסה בה ראשו ורובו, פטור, כיון שעיקרה לכסות הראש, דכסותך (תצא כב, יב) אמר רחמנא, ולא כסות הראש). וכן הוא לעיל סי' ח ס"ח (אותן שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד, ואין מקפידין לכסות את הגוף, צריך למחות בידם, דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא ... אבל כסוי הראש בלבד בלי כסוי הגוף, לכולי עלמא לא נקרא כסות כלל).
1151. ס"א.
1152. מהר"י אבוהב (הביקא"ש שמביאים בזה הזמן, שמבואר אמרו בספרי, כסותך ולא של ראש). ב"י (נהגו בני ארץ מצרים שלא להטיל ציצית בסודרים שבצואריהם ... יש לומר שעיקר הבאת הסודרים ההם הוא להשתמש בהם לכמה דברים, לצרור בהם מעות, להביא בהם פירות, לקנח הזיעה, לחגור בהם כשעושים שום עבודת משא, לקנח בהם את הידים, לתפוש הידים בו, וכן נקרא הסודר ההוא בלשון ערב שי"ד, שהוא לשון חיזוק על שם שמחזיקים בו בידיהם, אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כיון שעיקר הבאתם אינה לכך, לא חשיבא, ולא קרינן בה אשר תכסה בה). שו"ע סעיף יא (סודר שנותנין על הצואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בערבי שי"ד, וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם, פטורים). מ"א ס"ק יג (שאין עיקר הנחת בגדים אלו להנאת כיסוי, אלא לתשמיש לצרור בו מעות (ב"י)). וכבר נתבאר לעיל סי' ח ס"ח (אותן שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד, ואין מקפידין לכסות את הגוף, צריך למחות בידם, דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא). וכאן מוסיף ומבאר, שאף אם מושלכים גם על כתיפם וגופם, פטורים מציצית, כיון שעיקרה לכסות הראש או להשתמש בהם. וכעין זה לקמן סי' יט ס"ג (מוכרי כסות מותרים ללבוש טלית שאינה מצוייצת, כיון שאין כוונתם להנאת לבישה אלא כדי להראות ללוקחים מדת הטלית).
1153. כמו חולצות שבימינו.
1154. סעיף יו"ד (יחזיר ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו, כדי שיהא מסובב במצות). ושם הי' אפשר לפרש שהוא רק לכתחלה להידור מצוה. וכאן נראה שהוא מעכב אף בדיעבד, ולכן החולצה פטורה מציצית.
1155. רמ"א סעיף יב (מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד, הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו, פטורים). ד"מ ס"ק ו (ולי נראה ליישב המנהג, כי מאחר שמצות ציצית היא שיחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו, כמו שנתבאר לעיל בסימן ח' ... אבל במלבושים שלנו שכל הארבע כנפות לפניו, ואי אפשר להלבישן בענין אחר, אין זה חייב בציצית, ולכן נהגו להקל). הובא במ"א ס"ק יג. וכן הוא לעיל סי' ח ס"ז (ודוקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע, ואם כן כשמתעטף בארכו [סביב] ראשו ורוחב גופו כמו שנתבאר, דזהו דוקא מיקרי עיטוף, הוי ליה ב' ציצית מצד זה וב' ציצית מצד זה. אבל אם הבגד תפור, אם כן כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו, אזי יבאו כל הד' ציצית מצד אחד, ולא נכון לעשות כן, כמו שיתבאר לקמן).
1156. ב"י (שמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושים בה שתי קרנות עגולים, דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות). מ"א שם (ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון, ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול, כמה שכתב ב"י בשם זקני הקדמונים). כפי הנראה הנהיג רבינו שכך ינהגו החסידים, כמבואר בפסקי הסדור סמ"ו (מלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות מלפניהם למטה וב' כנפות למעלה בבית הצואר, צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות, כמו שנהגו עכשיו מקרוב, ולא מרובעות כמקדם, כדי לפטרם מציצית לדברי הכל). הרי שכן התחילו לנהוג בתקופת עריכת הסדור (עגולות, כמו שנהגו עכשיו מקרוב, ולא מרובעות כמקדם). ובזמנינו לא נהוג כן, לא בחולצה ולא במעיל וחליפה שלנו, והאריך בזה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סוס"י א, והביא כמה טעמים שלא הובאו בשו"ע ונו"כ, ובסוף התשובה מסיק להיתר (הסברא כשלעצמה ניתנת שפיר להאמר, כהוספת נימוק על מנהג הפטור, כשם ששארי האחרונים העלו טעמי פטור אחרינא, מה שנראה גם כן שלא הב"י ולא הד"מ העלו על דעתם לפוטרם משום כך, כי הסברא מתקבלת מאד על הדעת. מכל האמור בשרשי וסעיפי נימוקי הפטור, נלפענ"ד דההלכה יוצאת מחוורת כשמלה, דמנהג ישראל תורה היא, בפיטור סוגי מלבושים שלנו מחיוב ציצית). וכל זה בחולצה ומעיל וחליפה שלנו. אבל בסירטוק שלנו, שמאחוריו פתוח ברוב ארכו, אם כן יש 4 כנפות למטה (2 מלפניו ו-2 מאחוריו), ונוהגים לעשות קרן אחת עגולה. ואף שעדיין נשארו 5 כנפות (3 למטה ו-2 בצוארון), בזה סומכים על המנהג להתיר בחולצה ומעיל וחליפה כנ"ל.
1157. דרכי משה (ובאותן מלבושים שלנו שיש להם שתי קרנות לצד מטה, ולצד מעלה אין לו קרנות, אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו, וקורין לו קולני"ר בלשון אשכנז, בזה פשוט שהוא פטור, דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקולני"ר המונחין לו קצת מאחריו, ואין זה קרנות הואיל ואין השתי קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו). הובא במ"א שם. לבוש סעיף י (ולי נראה עוד טעם אחר לפטור אותם המלבושים העליונים שלנו, מפני שעושין אותם למעלה על הכתפים סרוח וכפול מאחוריהם, שקורין קאלנ"ר, שודאי אותם אינם נקראים כנפים לא בסמוך לצואר ולא בכנפים המשולשלים לאחוריהם. וזה שאותם שסמוך לצואר, נעשו כעגולים על ידי הכפילה, ולא נשאר שם כנף). והיינו שבחולצה או ז'אקט שלנו, אם כנף הצוארון הוא לפניו, אזי הוא פטור, מטעם האמור בסעיף כב, ואם כנף הצוארון הוא לאחריו, אזי הוא פטור מטעם האמור בסעיף כג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 42 עמודים.