ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש

מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש

ובו ו' סעיפים

א אסור לשנות תפילין של ראש לעשותה של יד¹⁴⁶⁹, אפילו אין לו תפילין של יד ויש לו ב' של ראש¹⁴⁷⁰, ואפילו ליקח רצועה משל ראש לשל יד אסור¹⁴⁷¹, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה¹⁴⁷², ושל ראש קדושתו חמורה, שרובו של שם שד"י הוא בשל ראש, השי"ן בבתים והד' בקשר, אבל בשל יד אין בו כי אם היו"ד¹⁴⁷³. אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות¹⁴⁷⁴ שיעשה לו ד' בתים בתוכו¹⁴⁷⁵.

ואם היו חדשים, שלא הניחן עדיין עליו, מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד¹⁴⁷⁶, שתולה עליהם מכסה עור אחד ונראית כבית אחד¹⁴⁷⁷ בחוץ. ואף שהם ד' מבפנים אין בכך כלום בדיעבד, כמו שנתבאר בסי' ל"ב¹⁴⁷⁸. ואין בזה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה הימנה, אע"פ שזימנם והכינם לצורך הראש, לפי שההזמנה אינה כלום ¹⁴⁷⁹ :

ב אם התנה עליהם מתחילה שיוכל לשנותה לשל יד, יכול לשנותה¹⁴⁸⁰ אפילו לבשן אדם על ראשו אחר כך¹⁴⁸¹:

ג אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר, והופך ראש השני למעלה ועושה בו הקשר, וראש הראשון יהיה למטה, לא יקשור שם למטה חתיכת הרצועה שהיה הקשר בה שנפסקה שם, מפני שמורידה מקדושתה, כיון שהיה בה הקשר והיו"ד ועתה יעשה בה כריכות האצבעות¹⁴⁸², אלא צריכה גניזה¹⁴⁸³. ואם אין הרצועה ארוכה כל כך, אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד¹⁴⁸⁴:

ד סודר שהזמינו לצרור בו תפילין¹⁴⁸⁵ לעולם ולא לפי שעה בלבד¹⁴⁸⁶, ואחר כך צרר בו תפילין פעם אחת, אפילו צררן בו לפי שעה בסתם ולא על דעת שיהא מיוחד לכך לעולם¹⁴⁸⁷, נאסר להשתמש בו דבר חול, כגון לצרור בו מעות. אלא אם כן התנה עליו בתחלה שיוכל לצרור בו מעות כשירצה¹⁴⁸⁸, או שבשעה שצרר בו התפילין התנה בדעתו שצוררן בו על דעת לפנותן לאחר זמן ויחזור להיות חול כמו שהיה קודם שצרר בו¹⁴⁸⁹.

ואם עשה כיס לשם תפילין, אפילו צרר בו על דעת לפנותן אסור. והוא הדין אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין, ואחר כך צררן בו אפילו על דעת לפנותן, אסור עד שיטול מה שחידש¹⁴⁹⁰.

אבל אם לא צררן בו מעולם, אינו נאסר בהזמנה¹⁴⁹¹ אפילו עשה כיס מחדש לשם תפילין¹⁴⁹². וכן אם צררן בו אפילו פעמים רבות לפי שעה, ולא הזמינו מעולם לשם תפילין קודם שצררן בו, וגם כשצררן בו לא היה אז בדעתו שיצרור בו תפילין לעולם, מותר להשתמש [בו] חול אפילו בשעה שמשתמש בו קודש, כגון לצרור בו תפילין ומעות יחד¹⁴⁹³. אבל אם צררן בו אפילו פעם אחת על דעת לצררן בו לעולם¹⁴⁹⁴, הרי זה כאלו הזמינו וצררן בו¹⁴⁹⁵, ונאסר.

וכל זה בסודר או כיס שלו. אבל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אלא אם כן גנב בגד ועשאו כיס, שאז קנאו בשינוי מעשה ואסרו¹⁴⁹⁶:

ה קטן שצרר תפילין בסודר שהזמינו לכך, נאסר. אבל דבר הנאסר בהזמנה לבדה, כמו שיתבאר¹⁴⁹⁷, אינו נאסר בהזמנת קטן, מפני שחרש שוטה וקטן יש להם מעשה ואין להם מחשבה¹⁴⁹⁸ אפילו גילו מחשבתם בדיבורם¹⁴⁹⁹:

ו יש אומרים¹⁵⁰⁰, שלא אמרו שהזמנה בלבדה אינה מועלת לאסור להשתמש בו חול, אלא כשהזמינו להיות תשמישי קדושה, כגון כיס של תפילין, וכן רצועות של תפילין¹⁵⁰¹ (א) תשמישי קדושה הן ולא גוף הקדושה. אבל אם הזמינו להיות גוף הקדושה, כגון קלף המעובד לשם ספר תורה או תפילין ומזוזות, אסור לכתוב עליו דברי חול אלא אם כן התנה עליו ¹⁵⁰² .

אבל מותר להורידו לקדושה קלה ¹⁵⁰³ , שהרי תפילין של ראש מותר לעשותה של יד אם הם חדשים, אף על פי שהם גוף הקדושה ¹⁵⁰⁴ , וכן קלף המעובד לשם ספר תורה מותר לכתוב עליו תפילין ומזוזות, כמו שנתבאר בסימן ל"ב¹⁵⁰⁵, אף על פי שקדושת ספר תורה גדולה מקדושתן.

וגט לא נקרא דבר שבקדושה כלל, ואסור לכתבו על קלף המעובד לשם ספר תורה, אלא אם כן התנה ¹⁵⁰⁶ .

ויש אומרים¹⁵⁰⁷ שאף בגוף הקדושה הזמנה אינה כלום, (ב) עד שיעשה בו מעשה של גוף הקדושה, כגון שיתחיל לכתוב על הקלף¹⁵⁰⁸ ספר תורה או תפילין ומזוזות, והוא הדין שאר כתבי הקודש¹⁵⁰⁹, אפילו על הנייר. ואז אסור לכתוב עליו דברי חול אפילו התנה עליו בתחלה, לפי שלדברי הכל אין תנאי מועיל בגוף הקדושה להשתמש בו חול כשהוא בקדושתו ¹⁵¹⁰ .

אבל לתשמישי קדושה מועיל תנאי לדברי הכל אפילו בעודן בקדושתן¹⁵¹¹ (רק שישתמש בהם שלא בשעת מצותן, כגון עטרות של ספר תורה ליטול מהן ולהניחן בראש חתנים¹⁵¹²), כמו שיתבאר בסי' קנ"ד¹⁵¹³. ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה¹⁵¹⁴, כמו שיתבאר בסי' קנ"א¹⁵¹⁵.

אבל תשמישי מצוה, כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה, אין צריך לתנאי כלל לדברי הכל, שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי, ונעשית בהם מצותן פעמים רבות, מותר להשתמש בהם חול¹⁵¹⁶. רק שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד¹⁵¹⁷, כמו שנתבאר בסי' כ"א¹⁵¹⁸ (ואין צריך לומר בתשמישי קדושה, כגון לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו ¹⁵¹⁹ , שאפילו תנאי אינו מועיל בזה, משום בזוי מצוה).

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא הא'¹⁵²⁰, אף על פי שהעיקר כסברא הב'¹⁵²¹.

ואעפ"כ נהגו עכשיו לכתוב גיטין וקמיעות על קלף המעובד לשם ספר תורה ¹⁵²² , לפי שכיון שנהגו כן הרי זה כאלו התנה עליו מתחלה, שהרי כשהסופרים מתקנים אותן מתקנים אותן על דעת להשתמש בו הן לדבר קדושה הן לדבר הרשות, כיון שמנהגם בכך ¹⁵²³ (ג) (וכן מה שנהגו¹⁵²⁴ הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהם בדרך, הוא מטעם זה, שכיון שנהגו כן הרי זה כאלו התנו עליו כשעשאוהו או כשקנאוהו שישתמשו בו בדרך כמנהגם):

קונטרס אחרון

(א) רצועות של תפילין כו'. עיין סימן קנד סעיף ג ¹⁵²⁵ . אבל צריך עיון ממה שכתב המגן אברהם סימן לב סעיף קטן נא¹⁵²⁶, וסימן לג סעיף קטן ד¹⁵²⁷, דנהפוך הוא.

(ב) עד שיעשה בו מעשה כו'. דעלה קאי¹⁵²⁸. ולא אגט, דהוא חול לגמרי. דלא כעולת תמיד דסבירא ליה דיש בו קצת קדושה. וכן הדין בבית הכנסת ¹⁵²⁹ .

(ג) מה שנהגו כו'. צריך עיון דהוה תשמיש דתשמיש ¹⁵³⁰ , עיין סימן [ק]נד סעיף [ג] בהג"ה ¹⁵³¹ ; ועוד שמיוחד גם כן לטלית שהוא גם כן כחול לנגדן, ומה לי הוא ומה לי דבר אחר. וצריך עיון.

הערות

1469. ר' יוחנן מנחות לד , ב (ושל ראש אין עושין אותה של יד). טור ושו"ע סעיף א (אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד).
1470. מ"א ס"ק א (אפילו אין לו תפלה של יד (כ"מ בגמרא)).
1471. רמב"ם הלכות תפילין פ"ג הי"ז (וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד). טור ושו"ע שם ( אפילו ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור).
1472. גמרא שם (לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה). שו"ע שם ( מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה).
1473. רש"י שם ד"ה תפילין של ראש חמורה קדושתה (רובו של שדי נעשה בשל ראש, שי"ן דל"ת, אבל בשל זרוע אין [שם] אלא יו"ד, שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד). שו"ע סעיף א (של ראש קדושתו חמורה, שרובו של שדי בשל ראש). והוא כדלעיל סי' לב סס"ד (שי"ן של תפילין, הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור), וסע"ט (קשר של תפילין, הלכה למשה מסיני שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש). וכן הוא לעיל סי' כה סי"ד (תפילין של ראש, לפי שהיא חשובה והיא עיקר המצוה ויש בה יותר קדושה), ושם נסמן (הערה לז ). ולעיל שם נוסף עוד טעם שקדושתו חמורה יותר " שיש בה ד' בתים והשי"ן".
1474. גמרא שם (תפלה של יד עושין אותה של ראש). טור ושו"ע שם (אבל משל יד לשל ראש, מותר לשנות).
1475. מ"א ס"ק ב (היינו שיעשה לו ד' בתים, כמ"ש סימן ל"ב סעיף מ"ז), והוא כדלעיל שם סע"א (אם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד כשרות אפילו אין ריוח ביניהם, ובלבד שיתנן בד' בתים כל אחת מושכבת בביתה). וכאן מיירי שכתב בקלף אחד לשם של יד, ומשנה משל יד לשל ראש, ונותנים בד' בתים, כל פרשה מושכבת בביתה. או שעשה בית לשם של יד, ומשנה משל יד לשל ראש על ידי שמותח אותו ועושה ממנו ד' בתים.
1476. גמרא שם (תפלה של יד עושין אותה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. לא קשיא, הא בעתיקתא הא בחדתתא), ופירש"י (שכבר נקשרו בראש, אסור להורידן ולעשות של יד). טור ושו"ע שם (ואם היו חדשים, עדיין לא הניחם, מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד). וראה מאסף לכל המחנות ס"ק ו. חקרי הלכות ח"ה סה, ב.
1477. ברייתא שם (שטולה עור על אחת מהן ומניחה), ופירש"י (על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד). שו"ע שם (שתולה עליהם מכסה עור אחד ונראים כבית אחד). בדפוסי שוע"ר "שתולה". וכן הוא ברוב דפוסי השו"ע. אבל בברייתא "שטולה", והוא מלשון טלאי. וכאן מיירי בבתים שעשאן לשל ראש, ומשנה אותם לשל יד על ידי שתולה עליהם מכסה עור אחד.
1478. סעיף עב (ואם כתבן על ד' קלפים והניחן בד' בתים כמו של ראש, יצא. והוא ששטח עור על הד' בתים שיהיו נראים כבית אחד).
1479. רבא בסנהדרין מז, ב (אביי אמר אסור, הזמנה מילתא היא, ורבא אמר מותר, הזמנה לאו מילתא היא), ו שם מח, ב (והלכתא כוותיה דרבא). עולת תמיד ס"ק א (ואם היו חדשים וכו', פירוש, משום הזמנה ליכא, דקיי"ל כמאן דאמר דהזמנה לאו מלתא היא). מ"א שם (חדשים כו', דהזמנה לאו מילתא היא). וב' דעות בזה לקמן ס"ו (יש אומרים, שלא אמרו שהזמנה בלבדה אינה מועלת לאסור להשתמש בו חול, אלא כשהזמינו להיות תשמישי קדושה ... אבל אם הזמינו להיות גוף הקדושה, כגון קלף המעובד לשם ספר תורה או תפילין ומזוזות, אסור לכתוב עליו דברי חול ... אבל מותר להורידו לקדושה קלה, שהרי תפילין של ראש מותר לעשותה של יד אם הם חדשים, אף על פי שהם גוף הקדושה, וכן קלף המעובד לשם ספר תורה מותר לכתוב עליו תפילין ומזוזות, כמו שנתבאר בסימן ל"ב, אף על פי שקדושת ספר תורה גדולה מקדושתן ... ויש אומרים שאף בגוף הקדושה הזמנה אינה כלום). והיינו שלשתי הדעות מותר לשנות משל ראש לשל יד, אלא שלדעה הראשונה מותר רק להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולדעה השנית מותר אף להשתמש בו תשמיש של חול, דהזמנה לא מילתא היא. ויתבאר לקמן שם (הערה לה ).
1480. גמרא מנחות שם ( ולמ"ד הזמנה מילתא היא, דאתני עלייהו מעיקרא), לאביי בסנהדרין שם.
1481. רבינו ירוחם נתיב יט ח"ד (ואפילו בישנים, אם התנה, יכול לעשות מראש של יד). מהר"י אבוהב, הובא בב"י (כתב בארחות חיים דאפילו ישנים אם התנה עליהן מותר). שו"ע ס"ב (אם התנה עליהם מתחלה, אפילו לבשן אדם יכול לשנותם, אפילו משל ראש לשל יד). וראה חקרי הלכות ח"א ז, ב.
1482. מ"א ס"ק ג (אם נפסק רצועה של יד סמוך להקשר, צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד, והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה, כמ"ש סוס"י ל"ג, או נימא דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכת האצבעות ... אם כן כל שכן כאן דאסור, כן נראה לי). והכוונה להא דלעיל סי' לג ס"ו (רצועה שנפסקה אין לה תקנה לא בקשירה ולא בתפירה ... במה דברים אמורים, כשנפסקו תוך שיעורן ... אבל כל יתרון האורך, שהיא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב היד, אין הקשירה והתפירה פוסלין בו). ומכל מקום אסור מטעם מורידו מקדושתו.
1483. ברייתא מגילה כו, ב (תשמישי קדושה נגנזין ... ואלו הן תשמישי קדושה ... ורצועותיהן). טור ושו"ע סי' קנד ס"ג (תשמישי קדושה, כגון ... ורצועות תפילין ... יש בהן קדושה, וצריך לגנזן).
1484. מ"א שם (ואם אין הרצועה ארוכה כל כך, אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד, כן נראה לי). והוא כי כריכות אלו אינם אלא מנהג, כדלעיל סי' כז סעיף יב (נוהגין לכרוך סביב הפרק שבין היד להמרפק ז' כריכות), ושם נסמן (הערה נ ).
1485. רב חסדא ברכות כג , ב (האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין, צר ביה תפילין, אסור למיצר ביה פשיטי), לרבא בסנהדרין מז, ב (אביי אמר אסור, הזמנה מילתא היא. ורבא אמר מותר, הזמנה לאו מילתא היא), ושם מח, ב (והלכתא כוותיה דרבא). וכדאמרינן בברכות שם (ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא, אזמניה אע"ג דלא צר ביה). וכדלעיל (הערה יא ). משא"כ לרבא הזמנה לאו מילתא היא, אלא אם כן אזמניה וגם צר ביה.
1486. מרדכי מגילה רמז תתיט (ואזמניה לצורך תפילין, פירושו לעולם, ולא לפי שעה). שו"ע ס"ג (סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין לעולם).
1487. נימוקי יוסף סנהדרין טו, א (אפילו צר ביה תפילין לפי שעה קאמר, דכיון דאיכא הזמנה מעיקרא ומעשה דהשתא, אף על פי שאינו אלא דרך עראי, מודה רבא דמילתא). לבוש ס"ג (אם אזמניה למיצר ביה תפלין לעולם, וצר ביה תפילין חדא זימנא אדעתא דהכי, אסור למיצר ביה זוזי), כפירוש אלי' זוטא ס"ק א (מה שכתב הלבוש אדעתא דהכי, היינו שצר ביה בסתם, שהוא מסתמא אדעתא דהכי שהזמינו כבר ... אפילו צר ביה דרך ארעי, מוכח בנמוקי יוסף סוף פרק נגמר הדין דאסור). משא"כ אם התנה שאינו צורר בה אלא לפי שעה, לא נאסר להשתמש בו דבר חול, כדלקמן בסמוך.
1488. מהר"י אבוהב הובא בב"י (כתב בארחות חיים דאפילו ישנים אם התנה עליהן מותר). רמ"א סעיף ג (ואם התנה עליו מתחלה, בכל ענין שרי).
1489. אלי' זוטא שם (לאפוקי אם קודם שצר ביה חזר אחר כך מתנאי הראשון). והיינו שבתחלה הזמינו לצור בו לעולם, ואחר כך חזר וצר בו על דעת לפנותו. כן משמע במ"א ס"ק ה (ואם עשה כיס לשם תפילין, אפילו צר ביה על דעת לפנותו אסור), כדלקמן בסמוך. משא"כ אם לא עשה כיס לשם תפילין, רק הזמינו, ואחר כך צר בו על דעת לפנותו, מותר.
1490. מ"א שם (ואם עשה כיס לשם תפילין, אפילו צר ביה על דעת לפנותו אסור. והוא הדין אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין, וצר ביה על דעת לפנותו, אסור עד שיטול מה שחידש ... כל זה למדתי מדברי הטור יו"ד סי' שס"ד). ובטור שם (ואם לא בנאו לשמו, ונתנוהו בתוכו, והוסיף בו דימוס לשמו, כולו אסור, אפילו לאחר שפינהו, ואף על פי שקברו שם על דעת לפנותו. ואם מכיר הדימוס שהוסיף לשמו, מסירו, והוא לבדו אסור ושאר הקבר מותר).
1491. רב חסדא ברכות שם (אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה, שרי למיצר ביה זוזי). טור ושו"ע שם (אזמניה ולא צר ביה, או צר ביה ולא אזמניה, שרי למיצר ביה זוזי). וכן הדין בסוכה, כדלקמן סי' תרלח סט"ו (והוא שישב בה פעם אחת לשם מצות סוכה, אבל קודם שישב בה לשם מצות סוכה אין עליה קדושה כלל, אפילו עשאה לשם מצות סוכה, ומותר להסתפק אפילו מעצי הסכך, ואין צריך לומר מעצי הדפנות ומנויי הסוכה, שכל מצוה שעדיין לא נשתמשו בה לשם מצוה אין עליה קדושה כלל, כמו שנתבאר בסי' מ"ב).
1492. עי' סנהדדרין מח , ב (אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין, עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול, נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול).
1493. ברייתא ברכות שם (צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו). וראה תהלה לדוד ס"ק ד.
1494. ראבי"ה סי' תקצ (אבל אם צר בו להניחו לצורך אלו תפילין על מנת שלא לפנותו ... לכולי עלמא הוי הזמנה, דמעשה גמיר וקדיש). רמב"ן בתורת האדם ענין הקבורה (ואם קברו לקבר עולם, אף על פי שלא הוסיף, אסור כל הקבר). ב"י (ומשמע דאי צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר ביה לעולם, היינו אזמניה וצר ביה. וכן נראה מדברי הרמב"ן בתורת האדם לגבי קבר). מ"א שם (ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם, אפילו לא אזמניה אסור).
1495. מ"א שם (ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם, אפילו לא אזמניה אסור. כל זה למדתי מדברי הטור יו"ד סי' שס"ד, עיי"ש בב"י. וכן הוא בנימוקי יוסף פ"ז דסנהדרין), מטור יו"ד סי' שסד (אבל אם נתנו על דעת להיות בו עולמית אסור), וב"י שם (טעמא משום דהיינו אזמניה וצר ביה), ונימוקי יוסף שם (פירשו בו רב אחא ז"ל, דלאו דוקא צר ביה תפילין על דעת קביעות, דאם כן פשיטא. ועוד היכי לימא דצר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי, דמכל מקום הנחת תפילין זו הויא לה הזמנה ומעשה גמור, וחילא קדושה עליה).
1496. מ"א ס"ק ד (ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, כמ"ש ביו"ד סוס"י שמ"ט. ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין, קניא בשינוי מעשה ואסרו).
1497. בסעיף ו.
1498. מ"א שם (נראה לי, דקטן שצר בו תפילין אסור, אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן, כדאיתא בחולין דף י"ג, דיש להם מעשה ואין להם מחשבה).
1499. משנה מכשירין פ"ו מ"א (העלן חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שירד עליהן הטל, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה). חולין יב, סע"ב (שיש להן מעשה ואין להן מחשבה), ותוס' שם (ונראה לפרש דאמירתו לא מועלת ולא מורדת אלא מעשה גמור). וכן הוא לקמן סי' תס ס"א (ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח, אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום, כיון שאין בהם דעת).
1500. [שכד] ריטב"א סוכה ט, א (דבדבר שהוא גופו קדוש, דלכולי עלמא הזמנה מילתא היא ... והרי זה מבואר יפה מפי מורי הרב נר"ו). ובגיטין מה, ב (ובדברים שבגופן, אפילו רבא מודה דהזמנה מילתא היא ... מפי רבינו נר"ו). נימוקי יוסף סנהדרין טו, א (עוד כתב ז"ל, כל מאי דאמרינן הכא היינו הזמנה דמשמשין, אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהניא, כגון עיבוד עור הקציצה של תפילין ועבוד הקלף עצמו, אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידתא). רמ"א ס"ג (וקלף המעובד לשם תפילין, אסור לכתוב עליו דברי חול, דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה, מילתא היא).
1501. נימוקי יוסף שם (רצועות של תפילין ... דמשמשים נינהו, והזמנה במשמשים לאו מילתא היא). מ"א ס"ק ו (לגוף הקדושה, היינו הקלף או הקציצה, אבל רצועות של תפילין ... דמשמשין נינהו, והזמנה דמשמשין לאו מלתא היא). עיין בקונטרס אחרון , שבסימנים לב-ג מבואר שעור הרצועות הם גוף הקדושה יותר מעור הבתים.
1502. כנסמן לקמן (הערה לח 9).
1503. לבוש סי' לב ס"ח (כללא דמילתא, כשמעבדים את הקלף לשם ספר תורה, מותר לכתוב עליו בין מזוזה בין תפילין בין ספר תורה, שהרי הוכן אפילו לקדושה חמורה כל שכן שהוכן לקדושה קלה. ואין שייך כאן הורדה בקדושה, כיון שעדיין אין שום קדושה בקלף עצמו כל זמן שלא נכתב עליו כלום, אלא הכנה בעלמא היא ולאו מילתא היא). עולת תמיד ס"ק ה (ואני תמה הלא כבר נתבאר בסעיף א' דהזמנה לאו מלתא היא, דאם הזמין תפילין של ראש מותר אחר כך לעשות לתפילין של יד, אף על פי שהוא הזמנה לגוף הקדושה. וצריך לומר דיש חילוק, דהתם, אף על פי שאינו עושה ממנו קדושה גדולה, עכ"פ עושה קדושה קצת, אבל הכא רוצה לעשות בו דברי חול, ולזה מהני הזמנה). מ"א סי' [ל]ב ס"ק י (ז"ל ב"י, אם עיבד לשם ספר תורה מהני לכתוב בו תפילין, דקדושת ספר תורה חמירא מקדושת תפילין עכ"ל, וכתב הלבוש, אף על גב דאסור לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה כמ"ש סי' מ"ב, הכא שאני, שאינו אלא הזמנה, ומותר לשנותו לקדושה קלה, אבל לדבר חול אסור לשנותו עכ"ל. וכן משמע רס"י מ"ב שכתב, מותר לעשות מתפילין חדשים של ראש לשל יד, אף על גב שנכתבו לשם של ראש). אלי' רבה כאן ס"ק ה (ודקדק בלשונו להורידה כל כך לדבר של חול, אבל לקדושה קצת מותר, והיינו טעמא שמותר לעשות מתפילין של ראש של יד אף שהזמנתו לגוף הקדושה). והיינו שלשתי הדעות המובאות כאן מותר לשנותו לשל יד אף שהזמינו לשל ראש. אלא שלדעה הראשונה מותר רק להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולדעה השנית מותר אף להשתמש בו תשמיש של חול, דהזמנה לא מילתא היא.
1504. כד לעיל ס"א (ואם היו חדשים, שלא הניחן עדיין עליו, מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד ... ואין בזה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה הימנה, אע"פ שזימנם והכינם לצורך הראש, לפי שההזמנה אינה כלום), ושם נסמן (הערה יא ).
1505. סעיף יא (והמעובד לשם ספר תורה, כשר גם לתפילין ומזוזה), ושם נסמן (הערה פז ).
1506. לבוש ס"ג (מיהו אם התנה עליה מתחלת עיבודן שאם יצטרכו לדבר של חול, צ"ע אם מותר ליקחנו לדבר של חול). ב"ח (דאין כותבין גיטין באותו קלף, אלא היכא דאתני מעיקרא בשעת העיבוד לכתוב עליו גיטין גם כן כשיצטרך) מ"א ס"ק ו (ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול, דהא בלאו הכי יש מתירין, כמו שכתבתי לעיל, וכ"כ הלבוש וב"ח). והיינו דאף שיתבאר לקמן בסמוך "שלדברי הכל אין תנאי מועיל בגוף הקדושה להשתמש בו חול", היינו דוקא כשעשה בו מעשה, משא"כ בהזמנה גרידא מועיל התנאי, וכדלקמן בסוף הסעיף (נהגו עכשיו לכתוב גיטין וקמיעות על קלף המעובד לשם ספר תורה ... כאילו התנה מתחלה). וכל זה לדעה הראשונה שנתבארה כאן. ואילו לדעה השנית דלקמן בסמוך, מותר לכתוב עליו דברי חול אף בלא תנאי.
1507. ספר התרומה סי' קצ (ויש מקיימין דברי רבינו שלמה, דאע"ג דרבא סבר כתנא קמא דלא בעי עבוד לשמה ... דווקא עור הבתים, דהוו משמשין לפרשיות שבתוכן, לא בעי עבוד לשמה ... אבל לקלף שכותבין בו, הוי גוף הקדושה, מודה דבעי עבוד לשמה ... ואינו נראה לרבינו, דהא בעור הבתים נמי כתוב שי"ן והוי גוף קדושה, כדאמרינן שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ונחשב בכך גוף קדושה ... ואפילו הכי מכשיר תנא קמא בלא עבוד לשמה, וכן בעור תפילין של ראש בין בתפילין של יד דלא מפליג). רמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה ד, ב (ומה שפירש דרב[א] לית ליה הזמנה, לאו מלתא היא בגוף קדושה ... הלכך בין בגוילין דכתיב, בין ברצועות דאינון גוף קדושה כדפרישית, והוא הדין לעושה דיו לספר תורה, וכן כיוצא בהן, בכולן לרבא הזמנה לאו מלתא היא). מ"א שם (ותורף דבריו, דאע"ג דבעי עבוד לשמה, מכל מקום מותר לשנותן, דהזמנה לאו מילתא היא).
1508. מ"א שם (מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר, אסור לכתוב אחר כך עליו דברי חול)
1509. ספר חסידים סי' קמא (מי שאבד קונטרס או חומש או כתובים או נביאים, והתחיל לכתוב אחר, וכשנכתב חציו נמצא הראשון, אסור לכתוב בחלק הנשאר דברים אחרים). עי' בספר בית לחם יהודה יו"ד סי' רפב ס"ק ו (שהעתיק הנ"ל מספר חסידים).
1510. מ"א שם (ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול, דהא בלאו הכי יש מתירין). והיינו, שבהזמנת גוף הקדושה כיון שיש מתירין אף בלא תנאי, לכן מועיל בו תנאי לדעת האוסרים (כדלעיל הערה לח ). משא"כ כשעשה מעשה של גוף הקדושה, שאז לדברי הכל אסור להשתמש בו דברי חול, אם כן לדברי הכל אין תנאי מועיל.
1511. מ"א שם (אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפילו בעודן בקדושתן (כמ"ש סי' קנ"ד ס"ח)).
1512. בשו"ע סי' קנד ס"י (הנוהגים להניח עטרות ספר תורה בראש הקורא, בסיום התורה, אין מוחין בידם. אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא, מוחין בידם). ובמ"א שם ס"ק טז (משמע דאם התנו בהדיא בשעת עשיית העטרה שיניחו בראשי חתנים דעלמא, שרי).
1513. בשו"ע שם ס"ח (הארון וכל מה שעושים לספר תורה, מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש, אפילו דחול).
1514. מ"א ס"ק ו (אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"א סי"א).
1515. בשו"ע סי"א (לתשמיש מגונה ... לא מהני תנאה). ואסור אף בתשמישי מצוה, כדלעיל סי' כא ס"א לענין ציצית (ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזרקן באשפה או לכל מקום מגונה), ולקמן סי' תרלח סי"ט לענין עצי הסכך (עצי הסכך אחר שעברו ימי החג, אף על פי שאין צריך לגונזן ומותר להסתפק מהן ולהשתמש בהן לכל מה שירצה, מכל מקום נכון ליזהר שלא להשתמש בהן תשמיש בזיון שאינה כבוד למצוה שעברה, ואין צריך לומר שאין לפסוע עליהם, שלא ינהוג בהם מנהג בזיון).
1516. מ"א ס"ק ו (אבל תשמישי מצוה, כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה, אפילו עשאן לכך לא מיתסרי, ומותר להשתמש בהן חול ).
1517. שאילתות שלח שאילתא קכו (דאסיר להון לדבית ישראל למעבד צרכיהון במדעם דעביד לאפוקי ביה ידי חובתיה במצוה, כגון חוטי דציצית למיצר בהון מדעם ... משום דקא מבזי מצוה). וכדאמרינן שבת כב, א (אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ... שלא יהו מצות בזויות עליו).
1518. ס"א (כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה).
1519. ומכל מקום חילק בין רצועות, שאסור רק כשהתפילין עליו, לבין הציצית שאסור כל זמן שהם תלויים בבגד. וראה תהלה לדוד ס"ק ו.
1520. רמ"א סעיף ג (וקלף המעובד לשם תפילין, אסור לכתוב עליו דברי חול, דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה, מילתא היא), ואחרונים .
1521. כן משמע במ"א ס"ק ו (ועסי' ל"ב סל"ז וסי' ל"ג ס"ג דאנן קי"ל כפירוש התוס'), להתוס' סנהדרין מח, ב ד"ה אע"פ (ומפרש ר"ת, דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא, סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה, משום דלא סגי בהזמנה). וכיון שהקלף צריך עיבוד לשמה (כדלעיל סי' לב סי"א), אם כן הזמנה בקלף לאו מילתא היא.
1522. כמ"ש הרמ"א באהע"ז סי' קכד ס"ב (ולכתחלה יש לכותבו על קלף מתוקן לספר תורה, תפילין ומזוזות). והקשה הב"ח כאן (וצריך עיון לפי זה, היאך נוהגים לכתוב גיטין על קלף מתוקן לספר תורה תפילין ומזוזות, כמו שכתב בהגהת שלחן ערוך דאבן העזר סימן קכ"ד (ס"ב), הלא כיון דהקלף מעובד לשם ספר תורה ותפילין ומזוזות אסור לכתוב עליו גיטין שהוא דבר חול). ובשלמא לפי סברא הב', הזמנה לאו מילתא גם בקלף לספר תורה, ומותר לכתוב עליו גטין. אבל לפי הרמ"א שפסק כאן " וקלף המעובד לשם תפילין, אסור לכתוב עליו דברי חול ", איך יתאים עם מה שכתב באהע"ז שם.
1523. ט"ז (ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות. אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדושה הן לדבר הרשות, כיון שמנהגם בכך ... וכן משמע מדברי רמ"א באהע"ז סי' קכ"ד שכתב, ולכתחלה יש לכתבו על קלף מתוקן לספר תורה כו' עכ"ל, ולא הוזכר שם שיתנה על הקלף תחלה בשעת העיבוד. אלא ודאי דאין צריך, כמו שכתבתי).
1524. ט"ז שם (שמשתמשין בשק של תפילין, כשהולכים בדרך מצניעים שם שאר דברים מה שצריך לו בדרך. אלא דנראה ללמד זכות, דאותן האנשים מסתמא הוי כמתנה בפירוש ... דמסתמא כשקונה שק חדש לתפילין דעתו להשתמש בו כדרך בני אדם בדרך). עיין בקונטרס אחרון , שלכאורה בזה יש להתיר בכל אופן, כיון דהוי תשמיש דתשמיש (וגם כאן בפנים נכתבה הלכה זו במוסגר).
1525. "תשמישי קדושה, כגון תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין".
1526. על הנפסק בשו"ע סל"ז (עור הבתים ... צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר), כתב המ"א ס"ק נא (דכדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו לברך, דגם רש"י סבירא ליה כוותיה, דסבירא ליה דרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא סבירא כתנא קמא דאין צריך עיבוד לשמה). וכן הוא בשו"ע רבינו סי' לב סנ"ז (שהפרשיות הן עיקר הקדושה, אבל הבתים הן טפלין ומשמשים להם, ואין צריך עיבוד לשמו. ויש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר, כדי שלא להתבטל ממצות תפילין. ויכול גם כן לברך עליהן עד שימצא אחרים).
1527. על הנפסק בשו"ע ס"ג (עור הרצועות ... צריך שיהיה מעובד לשמו), כתב המ"א ס"ק ד (ברצועות אף הרמב"ם מודה). וכן הוא לעיל סי' לג ס"ג (עור הרצועות ... צריך שיהא מעובד לשמו, ואם לאו פסול לדברי הכל, ואפילו להמכשירים בבתים).
1528. מתוכן הדברים נראה שקונטרס אחרון זה קאי על האמור בפנים – כמה תיבות קודם ( וגט לא נקרא דבר שבקדושה כלל, ואסור לכתבו על קלף המעובד לשם ספר תורה, אלא אם כן התנה), דלא כעולת שבת סי' מב ס"ק ה (דשאני גט דאיכא בו קצת קדושה ... ולפיכך מותר לכתוב גט בלתי תנאי). וכן הוא בב"ח (דאין כותבין גיטין באותו קלף אלא היכא דאתני מעיקרא בשעת העיבוד לכתוב עליו גיטין גם כן כשיצטרך), ו במ"א ס"ק ו (וגט לא מקרי דבר שבקדושה (ב"ח, דלא כעולת תמיד). ומוכיח כאן כדברי הב"ח והמ"א, דלא כעולת שבת, מהא דאמרינן לד, ב (תפלה של יד עושין אותה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. לא קשיא, הא בעתיקתא הא בחדתתא). הרי "דעלה קאי" – לעשות תפילין של יד מתפילין של ראש, ולא להתיר כתיבת גט, דהוא חול לגמרי. אלא על כרחך, מה שכתב הרמ"א באהע"ז, ומה שנהגו לכתוב גטין על קלף המעובד לשם ספר תורה, הוא מטעם שכתב הט"ז (ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות. אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדושה הן לדבר הרשות, כיון שמנהגם בכך ... וכן משמע מדברי רמ"א באהע"ז סי' קכ"ד שכתב, ולכתחלה יש לכתבו על קלף מתוקן לספר תורה כו' עכ"ל, ולא הוזכר שם שיתנה על הקלף תחלה בשעת העיבוד. אלא ודאי דאין צריך, כמו שכתבתי). ונתבאר בפנים בסוף הסעיף (שכיון שנהגו כן הרי זה כאילו התנה עליו מתחלה), ושם נסמן (הערה נה ).
1529. כמבואר בשו"ע סי' קנג ס"ח (בנו בית סתם, והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת, דינו כבית הכנסת, אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו, אפילו אם בנאוהו לשם בית הכנסת). ובט"ז שם ס"ק ט (והזמנה לאו מילתא היא).
1530. כי שקית התפילין עשויה להניח בה התפילין שבתוך כיס (קופסת) התפילין. ובפרט השקית הגדולה שעשויה להניח בה התפילין והטלית.
1531. "אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 46 עמודים.