ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז אמור שיחה ג168

168

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שוגג בלבד*. ולאחר מכן מגיעים לחמור יותר) משפט מות (סתם, ועד לחמור ביותר) והומת (בבית דין*. וכיצד ייתכן הדבר אצל "איש"? - התשובה לכך היא: האפשרות והמקור והגורם הוא) ותלית אותו על עץ (הדעת).

טז. "ותלית אותו" - כפרה מוחלטת

זהו ההסבר לכך שצריך להיות "ותלית אותו על עץ" לאחר "והומת"**, שהטעם לכך בפשטות הוא: אמנם, הרוגי בית דין מתוודין תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי*, והכפרה היא כה גדולה, שהיא מכפרת אף על "כל עוונותי"5, אך בכל זאת יש צורך9 במיתה וקבורה ועיכול בשר, או צער חיבוט הקבר, שאז הוא מתכפר במיתתו ובבזיונו. כך אפשר לבאר גם את הציווי "ותלית אותו" - "דאית ביה בזיון", כפי שמוסבר הטעם לכך ש"לא היו מתאבלין עליהם"'5, שנדרש בזיון נוסף, ובמיוחד בעוון החמור ביותר, כחייבי הסקילה.

אמורג שיחות זג

אך עדיין דרוש ביאור: קבורה ועיכול בשר הם פרטים הקשורים למיתה (אל עפר תשוב), אשר "מיתתי כפרה"

- ומדוע חייבו דוקא בבזיון של תליה על העץ, והרי בגמרא מוזכרים שם* כמה אופנים של בזיון, כגירור עצמות, הלנה בלי טעם, גשמים מזלפין על מיטתו וכדומה?

ולפי האמור לעיל מובן: ב"חטא משפט מות" יש שני ענינים: כללות מציאות החטא, כפי שהוא נובע מצד מקורו - חטא עץ הדעת; ומציאותו כפי שהוא נעשה חמור יותר ויותר, עד שהגיע להיות "חטא משפט מות". ולכן, לאחר "והומת", שזוהי כפרה על "חטא (כפי שהוא ירד עד לחומרה של) משפט מות", גמר הכפרה הוא כאשר מכפרים ומוחקים (מלשון קינוח) גם את מקורו, שמקורו "ותלית אותו" הוא הרי "על עץ", עץ הדעת - ולכן גם הבזיון הנוסף הוא על ידי "ותלית אותו על עץ" כפשוטו.

והדבר קשור גם ל"מיתתי כפרתי", כי חטא עץ הדעת הוא השורש והמקור לחטא בכלל, ולמיתה בכלל5.

הערות

5. אבל נאמר גם במזיד (ויקרא ה, כא. ועוד).
6. ועפ"ז מובנת האריכות והיסוד לפרש"י שם (תצא כא, כב): שיצא לתרבות כו' בב"ד.
7. כפשטות הכתוב. סנה' מו, ריש ע"ב.
8. סנהדרין מג, ב. רמב"ם הל' סנה' רפי"ג.
9. מצד התשובה (פיה"מ להרמב"ם נזיר פ"ו מ"ד. עיי"ש).
0. סנהדרין מז, ב ופרש"י (שם. וד"ה נתעכל מו, סע"א).
1. שם מז, א. מו, רע"ב.
2. ועד"ז צער חבוט הקבר (דכשמו - הוא פרט דקבורה) ואין מתאבלין - דמורה על הפסק הקשר לחיים.
3. ראה רש"י (שם מז, רע"ב ד"ה מיתה) "אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן".
4. מז, א.
5. שבת נה, רע"ב. ואפילו לדעת מדה"נ (ז"ח בראשית יח, ג) דגם לפני החטא נגזרה גזירה

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.