סימן קנח

ע"ד הנשים שיש להם קאלטניש. לענין טבילה:

(א) תוס' חולין ע"ג והרשב"א והר"ן. הקשו על המשנה כל ידות הכלים כו' הא העודף חוצץ. ולכאורה תמוה דעדיפא הו"ל להקשות דהא לא באו המים על מקום חתך ומדאורייתא לא עלתה לה טבילה וצ"ל דמקרי כולו בתוך המים:

(ב) ד' תירוצים על קושיית תוס' הנ"ל:

(ג) והנה הרמב"ם והרא"ש פסקו כר"מ ושי"ל שכ"ה ד' המרדכי. ובקאלטיניש כ' להקל משום דהוי כבלוע וכבית הסתרים וטעם הראשון לא משמע כן בהר"ש והרא"ש. עוד טעם להקל. דלא מיהדקי ועיילו בהו מיא. וצ"ע ממשנה פ"ט דמקואות קלקי הלב והזקן:

(ד) עוד טעם דהוי רביתייהו ולא חייצי כיון דיש סכנה לקוצצן. ועפ"ד הריטב"א ביבמות ע"ט י"ל דאם הם רק ברובה לא חייצי אם אינו מקפיד ושוב יש לסמוך על המרדכי:

(ה) והנה מרוצה בקיומו שבמשנה פ"ג דפסחים יש ראיה דמקרי אינו מקפיד. אך קשה ע"ז ממשנה פ"ט דמקואות. וע"כ צריך לחלק דבעי' אין דעתו להסירו לעולם. דומיא קשרי העני פ"ו דמקואות:

(ו) מהא דגלד שעל המכה אינו חוצץ כו'. לפי' סה"ת שם היינו כיון שאינו מקפיד להסירו משם עד שיתרפא לגמרי להכי חשיב אינו מקפיד. ולפ"ז גם גלד שחוץ למכה אם מצטער בנטילתו ג"כ הדין כן. ולהחולקים עליו י"ל דטעמם כמ"ש הרמב"ן. דעל המכה אין דרך לקולפו לעולם רק שיפול מאליו. וראיה לדבריהם מטבעת ורצועות שבראשי הבנות והסה"ת ס"ל דיש לחלק ביניהם:

(ז) ודין זה תלוי באשלי רברבי החולקים לענין בית שמלאוהו תבן ובטלו כו' סוכה דף ד'. עכ"פ בנ"ד דאין דעתה להסירם רק שיפלו מאליהם ודאי מקרי אינו מקפיד אך יש להסתפק אולי אינו מקפיד. פירושו שאין מקפיד על הדבר בעצם דומיא דבצק כו' הנ"ל. אך מהא דצבע ורבב ומהא דתבן ובטלו כו'. משמע דגם בנ"ד מקרי אינו מקפיד. עוד ראיה מרש"י שבת י"ב רע"א לענין כיס הזב. ומתרץ קושיית הגאון רעק"א בתשו' סי' ס':

(ח) ומשיג על הס"ט סקי"ט ומסיק דאם הרופאים אומרים שיש סכנה בהסרתם לא חייצי. ולצאת ידי כל הדיעות תשרה אותם במים חיים ג' או ד' מינוטי"ן ותיכף תטבול וע"י משקה טופח יהיה חבור להמקוה:

(ט) משיג על ת' בגדי ישע. עוד טעם י"ל דהא דכל גופו חוצץ מה"ת היינו דוקא כל הגוף ממש דומיא דעובר בבטן אמו: