שעב דין שיתופי הדירות לעירוב

שעב דין שיתופי הדירות לעירוב

ובו כ"ב סעיפים

הטלטול מחצר לחצר ומקרפף לקרפף

א לא³⁷²

אסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה בלי עירוב, אלא בבתים שתשמישן

מיוחד ותדיר³⁷³,

אבל הגגות ³⁷⁴ שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק רשות

הרבים ביניהם³⁷⁵,

וכן החצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות, וכן כל כיוצא בהם³⁷⁶

מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם, שמותר

לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר, אפילו הם של בעלים

הרבה ולא עירבו יחד³⁷⁷.

ובלבד שלא יטלטל מתוכם לבית בלי עירוב, אם הם של

בעלים מחולקים, לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת עמהם, וכן מהבית לתוכם ³⁷⁸ .

כיצד, מטלטל הוא מחצר זו לחצר אחרת אע"פ שלא

עירבו יחד, ואפילו אם גם כל אחת ואחת בפני עצמה גם כן לא עירבה³⁷⁹, או

מחצר זו לגג של בית אחר שאינו בחצר זו ולא עירבו יחד. והוא שיטלטל על הגג ממש

מלמעלה, אבל על תקרת הבית תחת גג העליון דינו כשאר חדרים³⁸⁰. או

מחצר לראש הכותל שבין שתי חצרות³⁸¹,

שראש כותל זה דינו כגג³⁸². או

מחצר של זה לקרפף של אחר, והוא שאינו יותר מבית סאתים³⁸³, או

שהוקף לדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים³⁸⁴. או

מחצר למבוי המתוקן בלחי או קורה, אע"פ שלא נשתתפו בו, שדינו גם כן כחצר שאינה

מעורבת³⁸⁵

ולא ככרמלית, כמו שיתבאר בסימן שפ"ח³⁸⁶.

וכן מטלטל מגג זה לגג של אחר הסמוך לו, אפילו גבוה או נמוך ממנו הרבה³⁸⁷. או

מגג של זה לחצר של אחר, או למבוי שלא נשתתפו בו, או לקרפף של אחר. וכן מקרפף של זה

לקרפף של אחר.

וכל זה בכלים ששבתו באחד מרשויות אלו, אבל כלים ששבתו

בבית והוציאן לאחת מרשויות אלו, אפילו בהיתר, כגון לחצר מעורבת של בית זה ³⁸⁸ , ואפילו הוציאם בדרך מלבוש, אסור

לטלטלם לחצר אחרת³⁸⁹, או

לגג של אחר, או לקרפף המוקף לדירה של אחר³⁹⁰

(שהכלים ששבתו בבית, בכל מקום שהם דינם כאלו הם בבית, שאסור לטלטלם ממנו למקום אחר

שלא עירבו עמו).

אבל לקרפף שלא הוקף לדירה, אפילו הוא פחות מבית סאתים,

אין עירוב מועיל, שאפילו הוא שלו, אסור להוציא לתוכו כלים ששבתו³⁹¹ כמו

שנתבאר בסי' שנ"ח³⁹².

וכן כלים ששבתו באחת מרשויות אלו, אסור להכניסם לבית

אחר, שלא עירב עם רשות זו ששבת הכלי בתוכו ³⁹³ .

ואפילו הכניסם דרך מלבוש לרשות שעירבה עם הבית, כגון

לחצר מעורבת של בית זה, אסור לטלטלם משם לבית, כיון ששבתו ברשות שאינה מעורבת עם

הבית³⁹⁴.

(ואפילו שבתו ברשות המעורבת עם הבית, והוציאם ממנה

לרשות אחרת שאינה מעורבת עם הבית, אסור להכניסם מאותה רשות לבית³⁹⁵, או

להיפך³⁹⁶.

אם לא שיניחם תחלה ברשות המעורבת עמו ומשם יכניסם לבית, וכן להיפך³⁹⁷. וכן

כלים ששבתו בבית והוציאם בדרך מלבוש לרשות שאינה מעורבת עמו, אסור לטלטלם לבית³⁹⁸, אם

לא יניחם תחלה ברשות המעורבת עמו³⁹⁹).

וכן להיפך⁴⁰⁰:

ב קרפף יותר

מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כרמלית הוא, ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר כמוהו להכניס

ולהוציא מזה לזה, כי אם ב' אמות בזה וב' אמות בזה⁴⁰¹,

כמו בשאר ב' כרמלית, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו⁴⁰²:

עירוב בין ב' חצרות

ג שתי חצרות

שרוצות לערב יחד, להתיר לטלטל מזו לזו אף כלים ששבתו בבתים, אין צריכין עירוב אחר,

אלא העירוב שעשו כבר כל אחת לעצמה, יוליכנו אחד מבני החצר בשביל כולם ויתננו באחד

מבתי שניה⁴⁰³.

והוא שעירבו בני חצר השניה לעצמן. ובני חצר השניה גם כן אינן צריכין פת אחר כדי

לערב עם זו, אלא העירוב שעשו כבר מתירן ⁴⁰⁴ :

ד ואם ירצה

יוליך שם אפילו פת משלו וכולם מותרים, הואיל והוא כבר עירב עם חביריו, קונה לצורך

כולם⁴⁰⁵.

והוא הדין אם הוא עם חביריו הם בענין שאינן צריכין לערב כלל ביניהם, כגון אב עם

בניו המקבלים פרס ממנו השרויים לבדם בחצר אחת, וכן כל כיוצא בהם כמו שנתבאר בסימן

ש"ע⁴⁰⁶,

הרי אחד מהם מוליך פת בשביל כולם, אפילו משלו, לחצר הסמוכה להם לערב עמה ⁴⁰⁷ :

ה אין ב'

חצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח⁴⁰⁸ רחב

ד' טפחים⁴⁰⁹,

או חלון שיש בו ד' על ד', ויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ. ואז אם רצו

מערבים יחד, ומותרים לטלטל⁴¹⁰

אפילו דרך חורים וסדקים⁴¹¹,

ואם רצו מערבין כל אחד לעצמו, ואסורים לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים

וסדקים או על גבי הכותל⁴¹²

כלים ששבתו בבית.

אבל אם כל החלון הוא למעלה מי' טפחים, אינו מועיל

כלום, כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולקת בין החצר, ואי אפשר להן לערב יחד⁴¹³.

ואם אין ברחבו ד' טפחים, אפילו הוא ארוך הרבה, אינו

מועיל כלום⁴¹⁴.

ואם הוא עגול, צריך שיהא בהקיפו י"ז טפחים פחות

חומש, כדי שנוכל לרבע בו ד' על ד', שהאלכסון של מרובע זה, שהוא ה' טפחים וג'

חומשין, הוא רוחב של העיגול, שהוא שליש הקיפו, וג' פעמים ה' טפחים וג' חומשין הם

י"ז פחות חומש⁴¹⁵ כזה⁴¹⁶. וצריך

שיהא משהו מן מרובע זה תוך י' טפחים לארץ⁴¹⁷:

ו חלון שבין

ב' בתים שרוצים לערב יחד, כגון שלא עירבו החצרות זו עם זו, יכולים לערב אפילו הוא

גבוה למעלה מי' טפחים⁴¹⁸.

לפי שהבית, כיון שהוא מקורה, הרי הוא כמלא⁴¹⁹,

והרי זה כאילו אין החלון גבוה י' טפחים⁴²⁰,

כיון שהבית כולו ממולא.

והוא הדין לארובה שבין בית לעליה, שאע"פ שהיא

למעלה מעשרה, אם רצו מערבין יחד, ואפילו אין שם סולם לעלות בו⁴²¹,

ובלבד שיהא בארובה ד' על ד'⁴²².

ואם עשו סריגה לפני החלון, נתבטל מתורת חלון⁴²³,

שאין הנקבים מצטרפים לד' טפחים⁴²⁴.

וכן בארובה⁴²⁵:

ז בית שבין

שתי חצרות והוא פתוח לשתיהן, ועירב עם שתיהן, אבל החצרות לא עירבו זו עם זו, אין

לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר על ידי בית זה ⁴²⁶ :

כותל שבין ב' החצרות

ח היה בין ב'

חצרות כותל גבוה י' טפחים על פני כל ארכו⁴²⁷, או

שהיה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה' טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו

לעשרה⁴²⁸,

והוא הדין כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה⁴²⁹,

אין יכולים לערב יחד.

ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה, והיה בראשו פירות,

הרי בני ב' החצרות יכולים להוריד הפירות לחצירות, וכן להעלות עליו מפירות ששבתו

בחצר זו ולהורידם ממנו לחצר האחרת, אע"פ שלא עירבו זו עם זו⁴³⁰,

בין שראש הכותל רחב ד' טפחים בין שאינו רחב⁴³¹,

שהרי ראש הכותל דינו כגג, ושתי החצרות כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן,

אע"פ שלא עירבו⁴³².

אבל פירות ששבתו באחת מבתי חצר זו או זו, אסור

להעלותם עליו או להורידם ממנו⁴³³,

מפני שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו בבית, עד שיערבו⁴³⁴.

ואפילו פירות ששבתו עליו או בחצרות, אסור להורידם ממנו להכניסם לבית, שעם הבית

אינו רשות אחת, אלא אם כן עירבו.

במה דברים אמורים כשהוא רחב ד' טפחים בראשו, אבל אם

אינו רחב ד' טפחים, מקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן, ואלו מעלין עליו מכאן פירות

ששבתו בבית, ואלו מכאן, וכן אלו מורידין מכאן פירות ששבתו עליו ומכניסים לבתיהם,

ואלו מורידים מכאן ומכניסים לבתיהם⁴³⁵.

אבל פירות שהעלו אלו מבתיהם והניחו בראשו, אסורים אלו

להוריד לחצרם, לפי שעל ידי שניהם נעשית כאן לפירות אלו ששבתו בבית הוצאה לחצר אחרת

שלא עירבה עמו⁴³⁶,

ואע"פ שהונחו במקום פטור בינתיים, אין זה מועיל כלום, כמו שנתבאר בסימן

שמ"ו⁴³⁷

שיש להחמיר בזה כדברי האוסרים:

ט ואם היה

הכותל גבוה לאחת מהחצרות י' טפחים ולשניה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעה של אחת מהן

גבוה משל חבירתה, מי שאינה גבוה לו עשרה, מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, אם

עירבה חצר זו לעצמה, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, לפי שתשמיש כותל

זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת, לפיכך

נותנים כותל זה למי שאינו גבוה לו עשרה שישתמש בו, אף בכלים ששבתו בבית, ומונעים

אנו את מי שגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר, כדי שלא יאסר על זה

שאינו גבוה לו עשרה להשתמש בו בכלים ששבתו בבית⁴³⁸.

לפי שכותל זה אין דינו כגג אלא כחצר, הואיל ואינו גבוה עשרה מקרקעית חצר של זה, ואם

כן אם גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת בכותל זה,

ויהא אסור לזה להוציא כלים ששבתו בבית לחצר שניהם⁴³⁹.

והוא שיהא הכותל רחב ד'. אבל אם אינו רחב ד', מקום

פטור הוא, ומותר לשניהם להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו ערבה כל חצר לעצמה,

אעפ"י שלא עירבו ביחד⁴⁴⁰:

י נפרץ הכותל

שביניהן עד עשר אמות, ועד בכלל⁴⁴¹,

הרי הוא כפתח, ואם רצו מערבין כל אחת לעצמה⁴⁴².

והוא שאינו פרוץ במילואו (אלא נשתיירו פס משהו מכאן ומשהו מכאן, או פס ד' טפחים

מצד אחד)⁴⁴³.

ואם נפרץ יותר מעשר, חשובות שתיהם כחצר אחת, וצריכות

לערב יחד⁴⁴⁴.

וכל מקום מהכותל שאינו גבוה י' טפחים כפרוץ הוא⁴⁴⁵:

יא כותל⁴⁴⁶

שבין ב' חצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו

בחצר השנית, אפילו אין הסולמות מכוונים זה כנגד זה, אלא מרוחקים זה מכנגד זה פחות

מג' טפחים, הרי הם כמכוונים וחשובים כפתח לכותל, ואם רצו מערבין שתי החצרות יחד. ואפילו

אם הם מרוחקים זה מכנגד זה הרבה, אם הכותל רחב ד' טפחים, עדיין חשובים הם כפתח,

שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם השני ולירד⁴⁴⁷.

באיזה סולם אמרו, בסולם שיש בו ד' שליבות, שאינו ניטל

בשבת מחמת כובדו⁴⁴⁸,

אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת ⁴⁴⁹ . אבל פחות מכאן, הואיל וקטן הוא ונוח

ליטלו, כנטול הוא⁴⁵⁰,

ואינו חשוב פתח אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו גסות וכבידות⁴⁵¹.

ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, והעמיד סולם גבוה שבעה

ומשהו ורחב ד' אצל הכותל⁴⁵²

זקוף ביושר⁴⁵³,

כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל, הרי זה כמגיע לראשו ממש⁴⁵⁴,

ומועיל בין לערב יחד, אם העמיד כן גם בחצר השנית, ובין להתיר להשתמש על הכותל

בכלים ששבתו בבית לזה שהעמיד הסולם בחצרו⁴⁵⁵,

ואם בחצר השנית אין שם סולם לכותל זה, שאז נעשה כותל זה לזה תשמישו בנחת ולזה

תשמישו בקשה, ונותנים אותו לזה שתשמישו בנחת⁴⁵⁶:

יב עקר חוליא

מראש הכותל למעטו מגובה עשרה, אם יש משך ד' באורך מה שנתמעט⁴⁵⁷

(אע"פ שאין בו ד' על ד'⁴⁵⁸

כגון שאין בעובי הכותל ד'), מועיל בין לעשותו פתח לכותל זה לערב החצרות יחד, אם

נתמעט כן כל עובי הכותל, ובין להשתמש בכל הכותל בכלי הבית, אם לא נתמעט בכל עוביו

אלא מצד אחד⁴⁵⁹,

ונעשה לזה תשמישו בנחת למי שנתמעט מצדו, שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנו יעלה על

ראש כל הכותל⁴⁶⁰,

ולהשני תשמישו בקשה.

ואם אין בו ד', אינו חשוב כפתח לערב יחד, וכן אינו

מועיל להשתמש בכל הכותל בכלי הבית, אלא במקום שנתמעט בלבד, ששם הוא תשמישו בנחת

לזה שנתמעט מצדו, שעומד בקרקע ומשתמש עליו בנחת⁴⁶¹,

אבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל, הואיל ואין בו ד':

יג בנה אצטבא

למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה, שאין ממנה לראשו י' טפחים, שנוח לו לעלות במקום

המיעוט וממנה יעלה על ראש כל הכותל⁴⁶², אם

יש בה ד' על ד', מועלת להשתמש בכל הכותל, שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל,

הואיל ואין ממנה לראשו גובה עשרה ⁴⁶³ , אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב

יחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה, הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים ⁴⁶⁴ .

ואם אין בה ד' על ד', אינה מועלת אפילו להשתמש על

הכותל כנגדה ממש, לפי שאין נוח לעמוד עליה ולהשתמש כשאין בה ד' על ד', ואין זה

תשמיש בנחת⁴⁶⁵:

יד כפה ספל

שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא, ומיעט בו גובה הכותל מעשרה, שאין ממנו לראשו עשרה,

מועיל להשתמש⁴⁶⁶

בכל הכותל כמו אצטבא, אף על פי שעתיד ליטלו ⁴⁶⁷ . ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור שאי

אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר לנטלו משם בשבת⁴⁶⁸.

אבל אם הטיט מונח כך על אוגניו הכפוים לארץ, מותר ליטלו בשבת. שלא נעשית בסיס לדבר

האסור⁴⁶⁹,

שהרי אין כוונתו שיהא הספל משמש להטיט, אלא הטיט משמש להספל לחברו לארץ⁴⁷⁰,

וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט, שכנטול הוא⁴⁷¹.

בנה אצטבא על אצטבא, אם יש בתחתונה ד' על ד', או אין

בה ד' ויש בעליונה ד' על ד', ואין בין זו לזו ג' טפחים, הרי הן כאצטבא אחת שיש בה

ד' על ד' מלמעלה, שמועלת להתיר להשתמש בכותל ⁴⁷² , אבל לא לעשות פתח לערב יחד⁴⁷³:

טו זיז היוצא

מן הכותל בפחות מי' טפחים מראשו, ויש בו ד' על ד', וסמך לו סולם כל שהוא שאין

ברחבו ד', מועיל להתיר לו תשמיש הכותל⁴⁷⁴,

לפי שנוח לו לעלות בסולם ולעמוד על הזיז ולהשתמש על הכותל, אבל לעשותו פתח לערב

יחד אינו מועיל אלא אם כן הזיז הוא בפחות מג' טפחים לראש הכותל⁴⁷⁵.

והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה מן הארץ ג' טפחים,

ולא יהא בין שליבה לשליבה ג' טפחים⁴⁷⁶,

שאז נעשה הזיז עם כל השליבות הכל אחד, והרי יש ד' על ד' מלמעלה, וכאלו היא אצטבא

אחת שיש בה ד' על ד' מלמעלה, שמועלת להתיר תשמיש הכותל, אעפ"י שקצרה מלמטה.

והוא שסמך ראש הסולם בזיז ממש. אבל אם סמכו בכותל אצל

הזיז, אין סולם זה מדרגה לזיז ולא נעשו הכל אחד⁴⁷⁷.

וכל זמן שאינו גבוה הכותל כ' טפחים, די לו בזיז אחד

שמניחו באמצע, שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל⁴⁷⁸.

ואם הוא גבוה כ', צריך שני זיזין, אחד בתוך עשרה

התחתונים ואחד בתוך עשרה העליונים בפחות מי' טפחים לתחתון, שאם היה הזיז גבוה עשרה

מהארץ, וכן אם העליון גבוה י' טפחים מהתחתון, לא די לו בסולם כל שהוא שאין ברחבו

ד'⁴⁷⁹.

והוא שלא יהיו הזיזין מכוונים זה תחת זה, אלא יהיו

משוכים זה מכנגד זה, כדי שיהא ראוי להעמיד סולם מזה לזה, שהסולם שיעמיד מהתחתון

להעליון יהא סמוך בעליון ממש ולא אצלו בכותל⁴⁸⁰:

טז העמיד ב'

סולמות זה בצד זה, ולא היה במשך שניהם רוחב ד', והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ד',

ומילא האויר שביניהם בקש שעשאן כעין שליבות, אינו מועיל לא להתיר תשמיש בכותל ולא

לערב יחד, לפי שמקום מעמד הרגלים הוא לעולם באמצע הסולם וכאן אין ראוי לעלות בקש⁴⁸¹.

ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד, מועיל בין להתיר

לו תשמיש הכותל בין לערב יחד, אם מגיע לפחות מג' טפחים לראש הכותל ועשה כן גם בחצר

השנית, לפי שכף הרגל עולה בסולם, והקש שמן הצד ראוי להחזיק בו בידיו ולעלות⁴⁸²:

יז אין הסולם

רחב ד', וזקפו בכותל ביושר⁴⁸³,

וחקק אצלו בכותל מכאן ומכאן להשלים רחבו לד', כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם, די

לו שיח[ו]ק) בגובה עשרה, שזהו שיעור גובה פתח, ואע"פ שהכותל גבוה הרבה ושם

אין הסולם רחב ד', אין בכך כלום, שהרי יכול לעלות לראש הכותל בסולם אע"פ שאין

ברחבו ד'. אבל אם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות לעלות בהם, צריך

שיחוק ברוחב ד' בכל גובה הכותל⁴⁸⁴.

ואז מועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד, אם עשה כן גם בחצר השנית⁴⁸⁵:

יח היה אילן

בצד הכותל ועשהו סולם לכותל, מועיל לערב יחד. אבל אם עשה מעצי אשירה סולם לכותל,

אינה מועלת, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. משא"כ שאר

אילן⁴⁸⁶,

שאין איסור לעלות בו בשבת אלא מדברי סופרים⁴⁸⁷,

ובבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב ⁴⁸⁸ לא גזרו על שבות של דבריהם לצורך מצוה⁴⁸⁹,

כמו שנתבאר בסי' רס"א⁴⁹⁰,

ועירובי חצירות הוא גם כן דבר מצוה, כמו שנתבאר בסי' שס"ו⁴⁹¹:

חריץ ונסר וגדיש בין החצרות

יט חריץ שבין

שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ד', אין יכולים לערב יחד, אפילו הוא מלא קש ותבן⁴⁹², כל

זמן שלא ביטלם שם⁴⁹³.

(לפי שהוא דבר הניטל בשבת⁴⁹⁴,

וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט מגובה עשרה⁴⁹⁵. אבל

אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם ועומד לפנותו אחר

השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו ⁴⁹⁶ , כמו שנתבאר למעלה בסולמות⁴⁹⁷

וספל כפוי ⁴⁹⁸ . אבל אינו מועיל לבטל מחיצות החריץ

לגמרי שיהיו צריכים לערב יחד, אלא אם רצו מערבים כל אחת לעצמה ⁴⁹⁹ . וכן הדין⁵⁰⁰

אפילו בדבר הניטל בשבת, אלא שביטלו בפירוש⁵⁰¹

לשבת זו, שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד מועיל לעשות

פתח ⁵⁰² ).

ואם נתמעט מעשרה בעפר וצרורות שנפלו בו⁵⁰³,

אפילו בסתם שלא ביטלם שם⁵⁰⁴,

צריכים לערב יחד, שסתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן ונתבטלו מחיצותיו⁵⁰⁵.

אבל אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן, אע"פ שביטלם לאיזה זמן אינם מבטלים מחיצות

החריץ, ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה⁵⁰⁶.

(ואף שיש אומרים שאפילו ביטול לשבת אחת מועיל לבטל

מחיצה, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח⁵⁰⁷.

מכל מקום בדברי סופרים הלך אחר המיקל, ויש לסמוך על דברי האומרים שאין מחיצה

מתבטלת אלא בדבר שמבטלו שם לעולם, כמו שנתבאר שם⁵⁰⁸):

כ נתן עליו

נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו לרחבו, אם הנסר הוא רחב ד' חשוב כפתח, ויכולים

לערב יחד אם ירצו⁵⁰⁹.

והוא הדין אם מילאו כמין גשר רחב ד' בדבר המבטלו שם⁵¹⁰

(אפילו לשבת אחת או בדבר שאינו ניטל בשבת⁵¹¹).

ואם נתן הנסר לאורך החריץ, אפילו אין בו אלא כל שהוא,

חשוב כפתח, שהרי מיעט רוחב החריץ מד'⁵¹².

והוא שיהא באורך נסר זה ד', כדי שיהא רוחב הפתח ד'⁵¹³.

ואם יש בארכו יותר מעשר אמות, אינן יכולים לערב כל

אחת בפני עצמה אלא צריכות לערב יחד⁵¹⁴,

שהרי הן פתוחות זו לזו ביותר מעשר⁵¹⁵,

כיון שאין ברוחב החריץ ד' בכשיעור ארכו של נסר זה (והוא שאין דעתו ליטול הנסר מכאן

לאחר זמן, שכל שאינו מבטלו כאן לעולם אינו מבטל מחיצה להחמיר⁵¹⁶):

כא אם החריץ

עמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק עשרה, או שהוא שוה לשתיהן, דינו ככותל⁵¹⁷:

כב גדיש של

תבן שבין ב' חצירות שאין ביניהן מחיצה, אם הוא גבוה עשרה בכל משך אורך החצרות

שמפסיק ביניהן, אינן יכולים לערב יחד אלא כל אחת מערבת לעצמה. נתמעט מעשרה בחול,

צריכות לערב יחד, ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו, כיון שאין ביניהן

מחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו⁵¹⁸.

ואם נתמעט בשבת אינן אוסרות, ששבת כיון שהותרה הותרה⁵¹⁹,

וכמו שיתבאר בסי' שע"ד⁵²⁰.

ובעוד שלא נתמעט, וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יום,

אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו להאכיל לבהמתו, מפני שהתבן שלמטה מעשרה

הוקצה מאתמול למחיצה⁵²¹.

שהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם, ומטלטלין בחצר על סמך זה

(אם כן הסיחו דעתן ממנו לגמרי מלהסתפק בו בשבת) וכאילו הקצהו בידים⁵²².

ואף שנמלכו אחר כך, אינו מועיל כלום (שמתוך שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל השבת),

(ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים⁵²³

כמ"ש בסי' שט"ו⁵²⁴,

ומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת), ואסור ליטלו בידים.

וגזרו גם על מה שלמעלה מעשרה, שמא יהא ניטל והולך עד

למטה מעשרה⁵²⁵.

ואפילו להעמיד שם הבהמה שתאכל מעצמה אסור, כמו שאסור להעמידה על כל מוקצה משום

גזירה שמא יטול בידיו ויאכילנה. אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות

אלא דרך שם ותאכל מעצמה⁵²⁶,

כמו שנתבאר בסי' שכ"ד⁵²⁷.

במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצירות. אבל בגדיש

שבין ב' בתים⁵²⁸,

כגון בית שבין ב' חצירות ושתיהן פתוחות לו, ויש גדיש של תבן באמצעיתן וחולקות

לשנים, וכל חצר משתמשת בחצי בית הפתוח לה⁵²⁹,

ואף על פי שהחצירות לא עירבו יחד אינן אוסרות זו על זו בבית שביניהן, לפי שהגדיש

הוא מחיצה ביניהן. ואעפ"כ מותרים ליטול ולהאכיל לבהמתם בידים אלו מכאן ואלו

מכאן מן התבן (הסמוך לתקרה) (שלמעלה מעשרה) ⁵³⁰ , ואין חוששין שמא יהיו נוטלין והולכין

עד (למטה מי'), (שיפחות מג' טפחים), לפי שכיון שהגדיש הוא בבית שיש לו תקרה ניכר

הדבר הרבה כשהוא נפחת והולך⁵³¹.

ויש אומרים⁵³²

שבנטילת התבן אין בו משום מוקצה, ולא משום סתירת מחיצה, הואיל ולא נעשה מתחלה לשם

מחיצה. אלא מה שאסרו ליטול מגדיש שבין ב' חצירות הוא משום שמא יטול וילך עד שיתמעט

מעשרה ותתבטל המחיצה ויטלטלו בחצר כמתחלה. ואין החשש שמא יפחת מעשרה בשבת, שהרי

שבת כיון שהותרה הותרה, אלא אסרו ליטול ממנו בקופה לעולם בין בשבת בין בחול משום

שמא יפחת מעשרה בערב שבת סמוך לבין השמשות ולא ירגיש בדבר ויטלטלו בשבת באיסור,

אלא יסלקנו כולו בבת אחת. ולכן אסרו גם כן להעמיד הבהמה שם, אע"פ שבאכילת

הבהמה אין לחוש לזה, שאין דרכה לאכול הרבה כל כך בפעם אחת עד שיתמעט מעשרה, מכל

מקום גזרו שמא יאכיל בקופה. אבל בגדיש [שבין ב' בתים] לא גזרו כלל אפילו בשבת מטעם

שנתבאר.

(והעיקר כסברא הראשונה⁵³³):

[372] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

טלטול מחצר לחצר ומקרפף לקרפף (ס"א-ב).

(ב)

עירוב בין שתי חצרות (ס"ג-ז).

(ג)

כותל שבין שתי חצרות (ס"ח-יח).

(ד)

חריץ ונסר וגדיש שבין שתי חצרות (סי"ט-כב).

[373] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (חצירות

וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר, רשות אחת הן,

ומטלטלין מזה לזה). ט"ז ס"ק א (דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר, ואין צריך

לעירוב חצרות). מ"א ס"ק ב (כיון דמקומות אלו אין תשמישן תדיר, אין

צריכין עירוב).

[374] משנה פט , א (רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד

חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן). גמרא צא, א (אמר רב הלכה

כרבי שמעון). טור ושו"ע ס"א (גגין וחצרות וקרפיפות, כולן רשות אחת הם).

[375] טור ושו"ע שם (ומגג לגג אחר הסמוך לו).

עי' סי' שנג ס"א ושנד

ס"א, באיזה אופן מותר לטלטל מזה לזה – אף אם רשות הרבים עוברת ביניהם.

[376] כמה דוגמאות הובאו בברייתא צא, ב (גג וחצר ואכסדרה ומרפסת

וקרפף ומבוי, כולן רשות אחת הן). עבודת הקדש שער ד ס"ט (שאין בית הכסא חמור

יותר מאכסדרה ומרפסת, וכבר ביארנו שאכסדרה ומרפסת וגג וחצר כולן רשות אחת הן).

[377] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (רשות אחת הן ומטלטלין מזה

לזה, אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב). כג, סע"ב ד"ה כדתנן (לטלטל

מזה לזה לכלים ששבתו בתוכן, ואפילו הן של בעלים הרבה). שבת קל, ב ד"ה דתנן (אפילו

הן של בעלים הרבה מטלטלין מזה לזה, דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים). טור

ושו"ע שם (שמותר לטלטלם מזה לזה, אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד).

[378] משנה שם (רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך

הבית), ופרש"י (והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצירו

לחצר אחרת, אם לא עירבו ב' החצירות יחד). גמרא צב, א (ובלבד שלא יורידו למטה ...

לבתים). תוס' שם צא, א ד"ה ושמואל (דכמו שאסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר

ולגג שלא עירבו, אפילו לרבי שמעון, כן אסור מגג וחצר לבית). רמב"ם פ"ג

הי"ט (ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים, אלא אם כן עירבו אנשי כל

המקומות האלו עירוב אחד). וכן הוא לקמן (הערה 393 ).

[379] כנסמן לקמן (הערה 388 ).

[380] מ"א שם (דע דגג היינו על הגג).

[381] גמרא צב , א (כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה

ורוחב ארבעה ... היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן ואוכלים ואלו עולין מכאן ואוכלים,

ובלבד שלא יורידו למטה, מאי למטה, למטה לבתים). טור ושו"ע שם (או לראש כותל

שביניהם).

[382] תוס' עו , ב ד"ה ובלבד (וליכא למימר דעל

גבי הכותל, כיון דלא ניחא תשמישתא חשיב כקרפף). עי' במ"ש בסי'

שנח ס"ד (אבל לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו או ממנו לבית אין

עירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד אסור מדברי סופרים, מפני שהוא כמוציא מרשות

לרשות). ועל זה אומרים שגג אינו דומה לקרפף, אלא לחצר.

[383] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (חצירות וגגות וקרפיפות, שאינן יותר מבית

סאתים ... רשות אחת הן). צא, א ד"ה וקרפיפות (דעל כרחך הנך קרפיפות בשאין

יתירים על בית סאתים קאמר, דאי ביתירים בהא לימא רבי שמעון מטלטלין, הא כרמלית היא).

רמב"ם פ"ג הי"ח (ועם כל הקרפיפות

שהוקפו שלא לשם דירה, שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתים). טור ושו"ע שם (ומהגג

לקרפף שאינו יותר מסאתים).

דיני קרפף יותר מבית סאתים שאינו מוקף

לדירה, נתבארו לעיל סי' שנח ס"א (והקרפף, והוא היקף גדול להכניס בו עצים

לאוצר ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר

מד' אמות, כמו ברשות הרבים. ואף על פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכן

מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית

מדברי סופרים. שכיון שאינן עשויין לדירה, מתחלפין הן ברשות הרבים, אם הן היקף גדול).

[384] טור ושו"ע שם (או

שהוקף לדירה אפילו הוא יותר מסאתים).

[385] ברייתא צא , ב (גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף

ומבוי כולן רשות אחת). טור ושו"ע שם (או למבוי שמתוקן בלחי או קורה, אפילו לא

עירבו בו).

[386] "ובלבד שיהא המבוי

מתוקן בלחי או קורה כהלכתו, שאז אינו כרמלית, אע"פ שלא נשתתפו בו, ורשות אחת

הוא עם החצרות לכלים ששבתו בתוכן".

[387] כרבי שמעון במשנה שם (כל גגות העיר רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג

גבוה י' או נמוך י', דברי רבי מאיר ... רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד

קרפיפות רשות אחת הן). טור ושו"ע שם (ומגג לגג אחר הסמוך לו, אפילו גבוה ממנו

הרבה).

והיינו דוקא ב"גגות שהן סמוכין זה

לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם". אבל אם יש רשות הרבים ביניהם, נתבאר לעיל

סי' שנג ס"א (שני בתים בשני צדי רשות הרבים והם של אדם אחד ... מותר לזרוק

מזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. ואם היה גג

זה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה, בין מהגבוה להנמוך ובין מהנמוך להגבוה,

לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן ידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול

החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).

[388] שמואל ור' יוחנן צא , א (אמר רב הלכה כרבי שמעון, והוא שלא

עירבו, אבל עירבו לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. ושמואל אמר, בין

עירבו בין שלא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן, בין עירבו ובין שלא עירבו). רי"ף ל,

א (וקיי"ל כשמואל ורבי יוחנן). רש"י במשנה שם ד"ה אבל לא לכלים

ששבתו בתוך הבית (והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצירו

לחצר אחרת, אם לא עירבו ב' החצירות יחד).

והיינו שגם בעירבה החצר עם הבית, מותר

לטלטל מחצר זו לחצר זו כלים ששבתו בחצר, ולא כלים ששבתו בבית והוציאם לחצר.

[389] רב ששת שם (מתיב רב ששת, רבי שמעון אומר אחד גגות

אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך

הבית, אי אמרת בשלמא דעירבו, היינו דמשכחת לה מאני דבתים בחצר, אלא אי אמרת בשלא

עירבו, היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר. הוא מותיב לה והוא מפרק לה, בכומתא וסודרא),

ופרש"י (ששבתו בתוך הבית, והוציאן לחצר דרך מלבוש).

ומכל מקום מותר לטלטלם בחצר זו אפילו

יותר מד' אמות, כדלקמן סי' שפח (וכלים ששבתו בביתו והוציאם למבוי שאינו משותף, או

לחצר שאינה מעורבת, בדרך מלבוש או באיסור, מותר לטלטלם שם ביותר מד' אמות, אבל

אסור לטלטלם מחצר למבוי או להיפך), ושם נסמן (הערה 1082 ).

אבל אסור לטלטלם אפילו לבית שעירבה עמו,

כדלקמן בסמוך (ואפילו הכניסם דרך מלבוש לרשות שעירבה עם הבית, כגון לחצר מעורבת של

בית זה, אסור לטלטלם משם לבית).

[390] רמב"ם פ"ג ה"כ (וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו

לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת, או לגג אחר, או לראש הכותל, או לקרפף, אלא אם כן

עירבו אנשי כל המקומות שמעבירין בהן כלי זה עירוב אחד).

והקשה במ"א ס"ק א (משמע

דעירוב מהני לקרפף, וכל שכן כשהם של אדם אחד. וצ"ע, דהא בגמרא לא משמע כן,

וכמ"ש לעיל, ואפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף), והיינו שבקרפף לא מועיל מה

שעירבו, או אפילו הוא שלו (כדלקמן בסמוך, ובהערה הבאה).

ועל זה מתרץ כאן, שהרמב"ם מיירי

בקרפף שהוקף לדירה, וכדלעיל סי' שנח ס"ו (ואפילו קרפף וכיוצא בו, אם הקיפו

מחיצותיו לדירה, דינו כחצר לכל דבר, בין להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות אפילו

הוא יותר מבית סאתים ובין מתוכו לבית ומבית לתוכו), ושם נסמן (הערה מד).

ולכן כלי ששבת בבית והוציאו לחצר, מותר

לטלטלו משם לקרפף המוקף לדירה שלו, אבל לא לקרפף המוקף לדירה של אחר. ואילו כלי

ששבת בחצר, מותר לטלטלו גם לקרפף של אחר.

[391] ששבתו בבית. רש"י כג, סע"ב (וקרפף שתי רשויות הן

ואפילו דחד גברא). תוס' עו, ב ד"ה ובלבד (דאין עירוב מועיל לקרפף, ואפילו

מקרפף שלו). מ"א ס"ק א (וכלים ששבתו בבית, אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא

הוקף לדירה, אפילו הם של אדם אחד (רש"י סוף דף כ"ג ותוס' סוף דף

ע"ו)).

[392] סעיף ד (אבל לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו, או ממנו לבית, אין

עירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד אסור מדברי סופרים, מפני שהוא כמוציא מרשות

לרשות).

[393] גמרא צב , א (ובלבד שלא יורידו למטה ... לבתים),

וכנסמן לעיל (הערה 378 ).

[394] ולפי זה, מי שבא לבוש

כובע לבית הכנסת, אסור לו להחזיק הכובע בידו ולצאת בו מבית הכנסת לחצר, או ליכנס

בו מהחצר לבית הכנסת. וראה נזר ישראל סוף סי' נז. זכרון יוסף אות כג. ארץ צבי

ח"ב סי' כז.

[395] אף ששבתו בחצר המעורבת עם בית זה.

[396] אם הכניסם מהחצר לבית

שעירב עמו, אסור להוציאם מהבית לחצר האחרת (אף שהכלים שבתו בחצר, ומותר לטלטלם

מחצר זו לחצר האחרת שלא עירבו ביחד).

[397] אם הכניסם מהחצר לבית

שעירב עמו, יניחם תחלה בחצר המעורבת עמו, ומשם יוציאם לחצר האחרת.

וכן הוא לעיל סי' שנח ס"ד (ואפילו

כלים ששבתו בחצר והכניסם לבית ... אסור לטלטלם מזה לזה, אלא אם כן יניחם בחצר

בינתיים).

[398] ששבתו בו.

[399] שמותר לטלטלם מחצר שאינה

מעורבת עמו לחצר המעורבת עמו.

ואף שנתבאר לעיל "ואפילו הוציאם

בדרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת". היינו לחצר אחרת שאינה מעורבת עמו, אבל

מותר לטלטלה מחצר שאינה מעורבת עמו לחצר המעורבת עמו.

[400] ששבתו בחצר, והכניסם בדרך

מלבוש לבית שאינו מעורב עמה, אסור לטלטלם לאותה חצר, אם לא ינחם תחלה בחצר המעורבת

עם הבית, ומשם יכניסם לחצר ששבתו בו.

[401] רש"י שבת קל , ב ד"ה קרפיפות (ואם יותר, ולא

הוקף לדירה, קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר, לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות

בזה, להוציא ולהכניס מזה לזה); אלא שרש"י התיר אף מקרפף זה לחצר תוך ד' אמות,

ואנן קיי"ל להתיר רק מקרפף לקרפף, או לכרמלית, משא"כ מקרפף זה לחצר,

נתבאר לעיל סי' שנח ס"ג (יותר משיעור זה, אפילו משהו, אסור לטלטל בו אלא בד'

אמות, וכן להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר), וסי"ח (אסור לטלטל מחצר לתוכו,

אפילו בתוך ד' אמות), ולעיל ס"א (או מחצר של זה לקרפף של אחר, והוא שאינו

יותר מבית סאתים). וראה תוספת שבת ס"ק ג. טור ושו"ע ס"ב (קרפף יתר

על סאתים שלא הוקף לדירה, הוי כרמלית, ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר, להכניס ולהוציא

מזה לזה, כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה).

[402] סעיף ה (ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות),

וס"ו (אפילו מקום שהוא רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו

אלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית גמורה, כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף

לדירה ... אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות, כגון לבקעה

העוברת לפניו).

[403] ברייתא מט , ב. עב, ב (חמשה שגבו את עירובן (שדרין

בחצר ועירבו את חצירן, רש"י), כשהם מוליכין את עירובן למקום אחר, אחד מוליך

לכולן (בשביל כולן, רש"י)). רבה עג, א (בעא מיניה אביי מרבה, חמשה שגבו את

עירובן, כשמוליכין את עירובן למקום אחר (לחצר אחרת, רש"י), עירוב אחד לכולן

או צריכין עירוב לכל אחד ואחד. אמר ליה עירוב אחד לכולן). טור

ושו"ע ס"ג (שתי חצרות שרוצות לערב יחד, להתיר אף כלים ששבתו בבתים, אין

צריכות עירוב אחר, אלא העירוב שעשו כבר, יוליכנו אחד מבני החצר בשביל כולם ויתננו

באחד מבתי חצר שנייה).

[404] טור ושו"ע שם (והוא שעירבו בני החצר

השנייה לעצמם. ואין בני חצר שניה צריכין פת אחר, אלא העירוב שעשו כבר מתירן).

[405] רש"י מט, ב ד"ה אחד (ואפילו נתן הוא לבדו פת אחת

בשבילן, הואיל והוא כבר עירב עם חביריו, קונה לצורך כולן). שו"ת הרא"ש

כלל כא ס"ו (וששאלת, כשבאת לדור בחצר ואסרת על בני החצר ועל בני המבוי, אם

מועיל לבני המבוי מה שערבת עם בני החצר, והם נשתתפו כבר עם בני המבוי, ולא תצטרך

להשתתף עם בני המבוי. נראה, שאינו מועיל לך, אף על גב דאמרינן חמשה שגבו עירובן

אחד מוליך על ידי כולן, אפילו מפת שלו, שאני הכא שבאת לדור בחצר אחר שהוליך

עירובו, ואינו חל למפרע). טור ושו"ע שם (ואם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו,

וכולם מותרים). רמ"א שם (והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה).

[406] סעיף ז.

[407] אביי עג , א (אחין, דכי גבו דמו). רש"י שם

ד"ה דמגו (או שדרין באחת מהן אב ובניו בלא דיורין אחרים, ובאו לערב זו עם זו).

ב"י (ומשמע בגמרא דהוא הדין אם בחצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו, וכן

רב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו, דקיימא לן דכל שאין דיורין אחרים בחצר אינם צריכין

לערב כמ"ש בסימן ש"ע, אם באים לערב בחצר הסמוכה להם, אחד מוליך לכולן).

רמ"א שם (או שאין צריכים לערב, כמו שנתבאר סימן ש"ע).

וכן הוא לעיל סי' שע ס"ו (אנשי

החצר שהיו כולם אוכלים בבית אחד בשבת ... אם הוצרכו לעשות עירוב עם חצר אחר, עירוב

אחד לכולם, ופת אחד בלבד מוליכין לאותו מקום שהם מערבין עמו. ואיזה מהם שירצה יתן

הפת).

והיינו שאף שנתבאר לעיל סי' שע ס"ז

(האחים שיש להם בתים בחצר אביהם ומקבלים פרס מאביהם ואוכלים בבתיהם ... אם יש עוד

דיורים בחצר ומניחים עירוב כל החצר באחד מדיורין ההם, צריכים האחים עם אביהם ליתן

כל אחד עירובו).

מכל מקום, אם הם שרויים לבדם בחצר אחת,

ורוצים לערב עם החצר השנית, סגי באחד מהם שנותן עירובו בחצר האחרת.

[408] טור ושו"ע ס"ד (אין שתי חצרות יכולות לערב יחד, אלא

אם כן יהא פתח ביניהם).

[409] כדלעיל סי' שסג ס"ל

(צריך שלא יהיה בכל פתח מאלו פחות מרוחב ד' טפחים, שאז אין עליו שם פתח כלל).

והיינו שאם הוא עשוי לפתח, ליכנס ולצאת

דרכו, צריך להיות ד' טפחים רוחב בגובה עשרה טפחים, ואם עשוי לחלון, סגי בד' על ד',

כדלקמן בסמוך, וכמבואר בכף החיים אות כט.

[410] משנה עו , א (חלון שבין ב' חצירות ד' על ד' בתוך

עשרה, מערבין שנים (שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, ואסורין זו עם זו,

רש"י), ואם רצו מערבין אחד (עירוב אחד, שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן

ויהיו כאחד, רש"י)). ברייתא שם (כולו למעלה מי' ומקצתו (אפילו משהו,

רש"י) בתוך עשרה, כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי', מערבין שנים ואם רצו מערבין

אחד). טור ושו"ע ס"ד (או חלון שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים, ויהי' קצתו

בתוך י' טפחים הנמוכה לארץ, ואז, אם רצו מערבין יחד, ואם רצו, מערבין כל אחד לעצמו).

וכן הוא לעיל סי' שסה ס"י (אין לה

מהן פתח או חלון שהוא בתוך י' טפחים, אסורות).

[411] רש"י נט, ב ד"ה בסולם שבין ב' חצירות (וישתמשו זו

בזו דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקין). עח, ב ד"ה ואריא רביע (ומשוי להו חד

להשתמש דרך חורין ודיו). שבלי הלקט סי' קב (והר"ר

אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב למורי יהודה נר"ו ... וכיון דעירוב משוי להו

לתרווייהו כחד, פשיטא דמותר לטלטל מזה לזה גם דרך הפתחים הקטנים), הובא בב"י.

מ"א ס"ק ד (ואז מותר לטלטל אפילו דרך פתחים קטנים (ב"י שבלי הלקט)).

[412] רש"י במשנה עו, א ד"ה פחות מארבע (ואסורות זו עם זו

דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים).

[413] משנה שם (למעלה מי', מערבין שנים ואין מערבין אחד).

[414] שבלי הלקט שם (והר"ר אביגדור כהן צדק

זצ"ל השיב למורי יהודה נר"ו, חלון שמערבין על ידו בעינן דניהוי ד' על ד'

מרובעין, ואי הוי בציר מהכי ברוחב, אף על גב דנפיש אורכיה טפי משיעורא, אינו משלים

לרוחב, דלא חשיב פיתחא). מ"א ס"ק ה (ואפילו הוא ארוך הרבה, צריך שיהי'

ברחבו ד').

[415] גמרא שם (חלון

עגול ... כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא, בשיבסר נכי חומשא סגיא). מ"א

שם (ואם החלון עגול, צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא).

והיינו שצלע המרובע הוא ד' טפחים,

והאלכסון שלו הוא ה' טפחים וג' חומשי טפח, והיקף העיגול הוא ג' פעמים קוטרו, שהם

טז טפחים וד' חומשי טפח.

והחשבון המדוייק נתבאר לקמן סי' שצט

סי"ג (לפי החשבון של חכמי התלמוד שהוא בקירוב ולא בצמצום, בכל אלכסון שהוא

עודף על צלעות ריבועו ב' חומשין מאורך הצלע ... אבל לפי חשבון חכמי המדות שדקדקו

וצמצמו החשבון בכל אלכסון יהיה עודף).

ומה שאמרו שהוא בקירוב ולא בצמצום הוא

בשני הפרטים:

(א) האלכסון של המרובע הוא מעט יותר

מאחד וב' חומשין (שיעורו שורש המרובע של פי שנים משטח המרובע הקטן, דהיינו צלע

המרובע הקטן כפול לערך 1.414).

(ב) היקף העיגול הוא מעט יותר מפי שלוש

של הקוטר שלו (קוטר כפול 3.14 לערך).

[416] בדפוס ראשון: כזה (ונשאר

מקום חלק). וצ"ל:

כזה .

[417] עבודת הקדש שער ד ס"א (וצריך שיהא בענין שאם ירבענו יהא

צלע התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה. וכיצד הוא עושה, יכוין שיהא מן הנקודה

התחתונה של הקף ארבעה טפחים בגובה, כנגד צלע המרובע, בתוך עשרה, כדי שיהא צלע

התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה). מ"א שם (ויהי' ד' חומשין ומשהו תוך י' כדי

שיהא המרובע תוך י').

והיינו שצלע הרבוע הוא ד' טפחים, והקוטר

של העיגול הוא ה' טפחים וג' חומשי טפח, נוספו אם כן ח' חומשי טפח, חציים למטה

מהרבוע (ד' חומשי טפח), וחציים למעלה מן הרבוע (ד' חומשי טפח). וכדי שמשהו מן

המרובע הזה יהי' תוך י' טפחים לארץ, צריך שיהיו ד' חומשי טפח ומשהו של העיגול תוך

י' טפחים לארץ.

[418] רב נחמן שם עו, ב (לא שנו אלא חלון שבין ב' חצירות,

אבל חלון שבין ב' בתים, אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו לערב מערבין אחד, מאי טעמא,

ביתא כמאן דמלי דמי). שו"ע ס"ה (חלון שבין שני בתים, אפילו הוא למעלה

מעשרה, אם רצו מערבין יחד). מ"א ס"ק ו (ומיירי שלא עירבו בהחצר אשר הבתים

פתוחים לו).

[419] שבת ה, א (ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא).

לבוש ס"ה (דביתא שמכוסה למעלה, כמאן דמלי דמי).

[420] ב"י ד"ה ומ"ש וארובה (דביתא כמאן דמלי דמי,

כלומר והוי כמאן דלא גבוה י'). לבוש שם (והוי כמאן דלא גבוה י'). ט"ז

ס"ק ב (דביתא כמאן דמליא דמי, והוי כמאן דלא גבוה י' מן הארץ).

[421] רב נחמן שם (בעא מיניה ר' אבא מרב נחמן, לול הפתוח מן בית

לעלייה, צריך סולם קבוע להתירו או אין צריך סולם קבוע להתירו, כי אמרינן ביתא כמאן

דמלי דמי הני מילי מן הצד אבל באמצע לא, או דילמא לא שנא. אמר ליה אינו צריך. סבור

מינה סולם קבוע הוא דאינו צריך הא סולם עראי צריך. איתמר אמר רב יוסף בר מניומי

אמר רב נחמן אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי אינו צריך). טור ושו"ע שם (והוא

הדין לארובה שבין בית לעלייה, שאפילו הוא למעלה מי', אם רצו מערבין יחד, ואפילו

אין שם סולם לעלות בו).

וראה לקמן סוס"י שעג, מתי צריך

סולמות.

[422] גמרא שם (אחד לי חלון שבין ב' חצירות ואחד לי חלון שבין ב'

בתים ... תרגומא אד' על ד ' ). רמ"א

ס"ה (ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה).

[423] ירושלמי פ"ז ה"א (הסריגים ממעטין בה לענין שבת). רשב"א

בעבודת הקדש שער ד ס"א (חלון ארבעה על ארבעה שעשו לו סריגות, בטלוהו, שסריגות

ממעטין בו לענין שבת). מ"מ פ"ג ה"א (וכתב הרשב"א ז"ל

תוספתא, חלון שהוא ארבעה, עשו לה סריגות בטלה, וכן בירושלמי כיוצא בזה). רמ"א

שם (ואם עשו סריגה לפני החלון, בטל ליה מתורת חלון).

[424] ט"ז ס"ק ג (דאין הנקבים מצטרפין לד').

[425] לבוש שם (והוא הדין ארובה שבין בית לעלייה ... ובלבד שיהא רחב

ד' על ד' ושלא יהא בו סריגה).

[426] שבלי הלקט סי' קב בשם רבינו אביגדור כהן צדק (ואני

שאלתי מלפניו, שתי חצרות ובית אחד ביניהם, והבית פתוח לשתי החצרות, והבית עירב עם

שתיהן, אבל החצרות לא עירבו שתיהן זו עם זו, אם מותר לטלטל מחצר לחצר על ידי הבית

שביניהם או לא ... והשיב לי, פשיטא שאם לא עירבו החצרות שתיהן ביחד, שהן אסורין

לטלטל מחצר לחצר על ידי בית האמצעי שביניהן). שו"ע ס"ו (בית שבין שתי

חצרות, והוא פתוח לשניהם, ועירב עם שתיהם, אבל החצרות לא עירבו זה עם זה, אין

לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר על ידי בית זה שביניהם). משא"כ כלים ששבתו

באחד מחצרות אלו, מותר לטלטלם לבית שעירבה עמהם וגם לחצר השנית, כדלעיל ס"א

(החצרות ... כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם).

וכן הדין בחצר שבין שתי חצרות שעירבה עם

שתיהן, כדלקמן סי' שעח ס"א (ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות כולן גם כן

למבוי או לרשות הרבים, ועירבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית, והחיצונות לא עירבו זו

עם זו, הרי החיצונות אסורות זו עם זו להוציא כלים ששבתו בבתים מזו לזו דרך האמצעית,

והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה), ושם נסמן (הערה 651 ).

וכן הדין בחצר שבין שני מבואות, כדלקמן

סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ושיתפה עם שניהם, מותרת בשניהם לטלטל

מבתיה לכל אחת מהם, ובלבד שלא תטלטל כלים ששבתו באחד מבתי מבוי זה למבוי הב' דרך

חצרה, שהרי המבואות לא שיתפו יחד), ושם נסמן (הערה 1046 ).

[427] משנה שם עו, ב (כותל שבין ב' חצירות גבוה עשרה

ורוחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע ס"ו (היה בין שתי

חצרות כותל גבוה י' טפחים ... אין יכולים לערב יחד).

[428] גמרא צג , ב (יש בה גידוד חמשה ומחיצה חמשה,

מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע שם (או שהיה קרקעה של אחד מהחצרות

גבוה מחברו ה' טפחים ועשו עליו מחיצה חמשה להשלימו לעשרה, אין יכולים לערב יחד).

וכדלעיל סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה'

טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי

יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו ... וה' טפחים מן המחיצה).

ונתבאר לקמן סי' תה סוף ס"ז (והרי

זה דומה לחצר שקרקעיתה גבוה מחצר אחרת ה' טפחים, וכותל גבוה ה' טפחים מפסיק ביניהם,

ואין כותל זה גבוה י' טפחים אלא לחצר הנמוכה, אבל להגבוהה אינו גבוה י',

ואעפ"כ היא מחיצה גמורה לשתיהן, כמו שנתבאר בסי' שע"ב, הואיל שאף לחצר

הגבוה הוא גבוה י' מבחוץ. ועוד שכיון שבקרקעיתה יש כדי לחקוק להשלימה לעשרה, אנו

רואים כאלו הוא חקוק, כי יש מי שאומר שבכל מקום אומרים חוקקים להשלים).

[429] ברייתא שם (שתי חצירות זו למעלה מזו, ועליונה גבוהה מן התחתונה

עשרה טפחים). מ"א ס"ק ח (והוא הדין כשגבוה מחבירו

עשרה בלא מחיצה (גמרא)).

[430] משנה עו, ב (היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן

ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו למטה), וכדמפרשינן ב גמרא

צב , א (מאי למטה, למטה לבתים), דהיינו שמותר להוריד הפירות

לחצירות. טור ושו"ע שם (ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה, והיו בראשו פירות,

בני שתי החצרות יכולים להורידם לחצרות, וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצרות,

ולהורידם ממנו לחצר אחרת).

[431] תוס' עז, א ד"ה ורבי יוחנן אמר אלו מעלין כו' (דמן החצר,

אפילו ברחב ד' שרי). טור ושו"ע שם (בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד').

[432] רבינו יהונתן כד, א ד"ה היו בראשו (אבל למטה בקרקע החצר

מותר, דהא גגין וחצרות רשות אחת הן). מ"א ס"ק ט (דגג וחצר רשות אחת הוא

כמ"ש ס"א). והוא כדלעיל ס"א (הגגות ... וכן החצרות ... כולן רשות

אחת הן לכלים

ששבתו בתוכם), ושם נסמן (הערה 374 ).

[433] משנה שם עו, ב (ובלבד שלא יורידו למטה), לפירוש הגמרא שם צב, א

(מאי למטה, למטה לבתים). וכן אסור להעלות לשם כלים ששבתו בבית. טור ושו"ע שם

(אבל פירות ששבתו בבית, אם הכותל רחב ד', אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו).

[434] והיינו שאף שמותר לטלטל מבית לחצר שלו, מכל מקום ראש הכותל

שבין שתי החצרות "הוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו". וכדאמרינן

פד, א (רשותא דתרווייהו הוא), ופרש"י (דלשניהן תשמישו בקשה).

וכן הוא לקמן סי' שעה ס"ב (הרי זה

גם כן תשמישו בקשה, ולכן אוסרים זה על זה, ושניהם אסורים בו בכלים ששבתו בבית, עד

שיערבו).

[435] ר' יוחנן עז , א (יש בו ארבעה על ארבעה, עולין אין,

מעלין לא, אין בו ארבעה על ארבעה, מעלין נמי (דמקום פטור הוא, ובטיל לכאן ולכאן

להקל, רש"י). ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום

שאין בו ארבעה על ארבעה, מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו). מ"מ

פ"ג הט"ו (וכבר נזכר פי"ד מהלכות שבת, שמקום שאינו רחב ארבעה על

ארבעה הוא מקום פטור). שו"ע שם (ואם אינו רחב ד', מותר). לבוש ס"ו (שהכותל

אינו רחב ד', שהוא מקום פטור ובטל לכאן ולכאן). מ"א ס"ק י (דבפחות מד'

מקום פטור הוא (רש"י ומ"מ)).

וכדלעיל סי' שמו ס"א (אבל מקום

פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהן לתוכו).

[436] גמרא שם (ובלבד שלא יחליפו). דרכי

משה ס"ק ב (מיהו להחליף מבית לבית דרך מקום פטור אסור, כמו שנתבאר לעיל סימן

שמ"ו). רמ"א ס"ו (ובלבד שלא יחליפו, כדלעיל סי' שמ"ו ס"א).

והיינו אפילו על ידי שנים. עי'

ס' התרומה רפ"ק , והוא סוס"י ריד (ובלבד שלא יחליפו, שבני רשות היחיד לא

יקחו להם חפץ שבני רשות הרבים נתנו שם, דילמא יביאו החפץ מרשות הרבים לרשות היחיד

דרך אותו מקום פטור בלא הנחה שם באמצע, ואם כן יהא חייב).

וכן הוא לעיל סי' שמו ס"ב (אבל

אסור לעשות כן מדברי סופרים אפילו על ידי שנים, כגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל

משם חפץ ומניחו במקום פטור, והעומד ברשות הרבים נוטלו, מפני שמזלזל באיסורי שבת

לגרום לכתחלה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, או להפך, וגזרה שמא יבואו להוציא

מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתיים).

[437] כלומר, שאף שכאן אין גזרה זו שייכת, שהרי אף אם יחליף

"בלא הנחה שם באמצע" לא יעבור על איסור דאורייתא. מכל מקום יש להחמיר גם

בזה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו ס"ג (ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם,

מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב]. ויש להחמיר כדבריהם), ובסי' שנב ס"ב (דבר שהוא

דומה למלאכה גזרו אף בכרמלית, ולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום

פטור, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).

[438] רב נחמן שם עז, א (כותל שבין שתי חצירות, צידו אחד

גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ (כגון שקרקעיתה של זו גבוה. כל כמה דלא גבוה

י' קרי ליה שוה לארץ, רש"י), נותנין אותו לזה ששוה לארץ (להעלות ולהוריד

מעליו, וחבירו אסור, רש"י), משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה, וכל

לזה בנחת ולזה בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת). מ"מ פ"ג הט"ו (ודע

שרחב ארבעה על ארבעה, ולא עירבו עירוב אחד, זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפילו מן

הבתים, כיון שעירבה לעצמה, וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר). טור ושו"ע

ס"ו (ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשנייה אינו גבוה עשרה, כגון

שקרקעו של אחד גבוה משל חבירו, מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים

ששבתו בבית, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר). מ"א ס"ק יא (ומיירי

כשעירבה לעצמה).

והיינו שהחצר שתשמישה בנחת, מותרת

להשתמש בו "אף בכלים ששבתו בבית" כשעירבה לעצמה. אבל החצר שתמשישה

בקושי, אסורה להשתמש בו, הן כשעירבה לעצמה והן כשלא עירבה לעצמה, הן בכלים ששבתו

בבית והן בכלים ששבתו בחצר.

[439] מ"א ס"ק יב (דכיון

שהוא לחבירו נמוך מי' טפחים, לא הוה ליה דין גג, ואם ישתמש הוא בו, הוה ליה כחצירו

ויאסור חבירו להעלות עליו כלי הבית, ולכן אסור הוא בו, דנותנין אותו לזה שתשמישו

בנחת. (ב"י מ"מ, דלא כעולת שבת)).

והיינו שעל מה שנפסק

לעיל (ומונעים אנו את מי שגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר), מקשה

בעולת שבת (ובאמת יש לתמוה, דהא קי"ל אפילו מחצר לחצר מותר לטלטל בלתי עירוב,

כלים ששבתו בחצר, מכל שכן לכותל שבין ב' חצירות, וכי גרע כח הכותל מחצר עצמו).

ועל זה מוסיף ומקשה

המ"א ממה שנתבאר בסעיף הקודם (ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה, והיה בראשו

פירות, הרי בני ב' החצרות יכולים להוריד הפירות לחצירות, וכן להעלות עליו מפירות

ששבתו בחצר זו ולהורידם ממנו לחצר האחרת ... שהרי ראש הכותל דינו כגג, ושתי החצרות

כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, אע"פ שלא עירבו), וכמבואר במ"א

ס"ק ט (דגג וחצר רשות אחת הוא). ואם כן מדוע לא יהי' גם כאן דינו כגג שבין

החצרות, ויהי' מותר לשניהם להעלות ולהוריד ממנו כלים ששבתו בחצר, ומדוע אוסרים כאן

יותר מבסעיף הקודם.

ומתרץ המ"א,

שדוקא לעיל שם, דמיירי ש"הכותל גבוה לשתיהן עשרה", דינו כגג שבין שתי

החצרות, "שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו

בבית". משא"כ כאן "שהוא לחבירו נמוך מי' טפחים, לא הוה ליה דין גג",

אלא נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת אף לכלים ששבתו בבית, ולכן אסרוהו על בני החצר

השנית "אף בכלים ששבתו בחצר".

ומוסיף ומבאר כאן

בפנים "אם גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת

בכותל זה", וכמבואר לקמן סי' שעו ס"ב (אבל אם חצירות פתוחות לשביל, רשות

שניהם שולטת בו, והרי הוא כחצר של שניהם, ואסורים בו עד שיערבו).

וראה נו"כ

השו"ע, מה שדנו בדברי המ"א כאן.

*

ועדיין יש לעיין בטעם ההפרש בין ההלכה

המבוארת כאן, למה שנתבאר לקמן סי' שעה ריש ס"ב (אם עירבו בני המרפסת לעצמן ... ויש בחצר תל או עמוד

... אם הוא גבוה עשרה מקרקעית החצר ואינו נמוך

עשרה ממרפסת, נותנים אותו לבני המרפסת, שהם מותרים להשתמש בו בשבת בכלים ששבתו

בעליות, ולא בני החצר בכלים ששבתו בבית, לפי שלהם הוא תשמישו בנחת, כיון שהוא תוך

עשרה להם, ולבני החצר תשמישו בקשה ... וכל שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה

נותנים אותו לזה שבנחת).

הרי שכאן אסרו על בני

החצר השני "אף בכלים ששבתו בחצר", ואילו לקמן שם לא אסרו על בני החצר

אלא "בכלים ששבתו בבית".

[440] רמב"ם פ"ג הט"ו (כותל שבין שתי חצרות, שהוא רחב

ארבעה, והיה גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שניה, נותנין רחבו לבני החצר

שהוא שוה להן). מ"מ שם (וכתב רבינו שהוא רחב ארבעה, לפי שאם אין ברחב הכותל

ארבעה, מותר הוא לשניהם להשתמש בו, אפילו מן הבתים, אפילו שעירבו כל אחת בפני עצמה,

וכן מבואר שם בגמרא. וכבר נזכר פי"ד מהלכות שבת, שמקום שאינו רחב ארבעה על

ארבעה הוא מקום פטור). שו"ע שם (והוא שיהא הכותל רחב ד', אבל אם אינו רחב ד',

מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו עירבה כל אחת לעצמה). ט"ז ס"ק

ד (אבל אם אין רוחב ד', הוה מקום פטור). מ"א ס"ק יג (דהוי מקום פטור

(מ"מ)).

ומה שכתבו "אפילו ערבה כל חצר

לעצמה", קאי על מה שכל חצר משתמשת בו בכלים ששבתו בחצר (ראה פרמ"ג אשל

אברהם ס"ק יג), ש"אפילו עירבה כל חצר לעצמה" מותר לטלטל מחצר לראש

הכותל, שהרי בכל אופן קיי"ל כשמואל ורבי יוחנן צא, א (אמר רב הלכה כרבי

שמעון, והוא שלא עירבו, אבל עירבו לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.

ושמואל אמר, בין עירבו בין שלא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן, בין עירבו ובין שלא

עירבו), כנסמן לעיל (הערה 388 ).

[441] כדלעיל סי' שסב סי"ח (אבל עד עשר ועד בכלל מותר מפני שהוא

כפתח), ושם נסמן (הערה קד).

[442] משנה עו , ב (נפרצה הכותל עד עשר אמות מערבין

שנים, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח). טור ושו"ע ס"ז (נפרץ הכותל

עד עשר אמות, הרי הוא כפתח).

[443] רבינו יהונתן כד, א (ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן, או

מצד אחד לבדו ונשאר ארבעה טפחים רוחב בגובה עשר). שו"ע שם (והוא שלא יהא נפרץ

במילואו). מ"א ס"ק יד (כגון שנשאר מכל צד משהו,

או פס ד' לצד אחד). ט"ז ס"ק ה (פירוש שיהא נשאר קצת מכאן ומכאן).

עי' סי' שסג ס"ב (אם

נשתייר מהשני צדדים טפח מכאן וטפח מכאן). ובט"ז שם

ס"ק ג (משמע דיש חילוק בין עושה פס, דאז סגי בב' משהויין, כמו דזכר ברישא,

אבל בנשתייר צריך טפח). וכן הוא לעיל שם ס"ב (או אם נשתייר משני הצדדים טפח מכאן

וטפח מכאן, אבל בפחות מטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל כמו בפס גמור שמעמידו

לשם כך), ושם נסמן (הערה כב). וצ"ע מנ"ל לחלק

שכאן סגי אף בנשאר משהו מכאן ומשהו מכאן.

[444] משנה שם (יותר מכאן מערבין אחד, ואין מערבין שנים),

ופרש"י (הוי פירצה, והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת). טור ושו"ע שם (ואם

נפרץ ביותר מעשר, חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד).

[445] ברייתא צג, ב (שתי חצרות ... עשרה טפחים ... מערבין שנים ואין

מערבין אחד. פחות מכאן, מערבין אחד ואין מערבין שנים) . הרב

רבינו יהונתן כד, ב ד"ה אבל ברשות (בכותל שבין שני בתים שאינה גבוהה

יותר מעשרה טפחים), ודף כה, א ד"ה אלו מאכילין (דילמא מתמעט התבן מי' טפחים,

דהויא ליה חדא רשותא). הובא בדרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ז (וכל שכן אם

אין ביניהם מחיצה גבוהה י', דצריכין לערב יחד). וכן הוא לקמן סכ"ב (צריכות

לערב יחד, ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו, כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה

עשרה, ולא עירבו זו עם זו).

עי' סי' שנח ס"ב בהג"ה

(ואם אין בגובה העפר עשר, אם כן הוי כאילו פרץ שם הכותל). וכן הוא לעיל שם

ס"ט (הואיל ואין בגבהו י' טפחים, וכל פחות מי' טפחים הוא כפרוץ ופתוח לגמרי).

[446] תמצית כללי הסולם, האצטבא

והזיז בסעיפים שלפנינו:

(א)

דרכו של סולם או מדרגות שעולים ויורדים בהם, שכל מדרגה: (א) אף אם רחבה ד', אינה

בולטת ד'. (ב) גבוהה זו מזו פחות מג' טפחים. ולכן אם יש כותל גבוה י' בין החצרות,

וסולם בחצר אחת (כדי להשתמש בראש הכותל שתשמישו בנחת), או סולם בשתי החצרות (כדי

לערב יחד), צריך שיהי' הסולם: (א) מגיע עד פחות מג' טפחים לראש הכותל (סי"א

וסי"ג וסי"ד וסט"ו). (ב) שליבה התחתונה פחות מג' טפחים מן הארץ

(סט"ו). (ג) בין שליבה לשליבה פחות מג' טפחים (סט"ו). אבל אין צריך

שתהי' כל שליבה ד' על ד' (סי"ב).

(ב)

דרכם של אצטבא, או זיז הבולט מהכותל, שעומדים עליהם כדי להשתמש על ראש הכותל, או

לעלות מהם לראש הכותל להשתמש עליו, שהם: (א) ד' על ד', ונוח לעמוד עליהם

(סי"ג וסי"ד וסט"ו). (ב) פחות מי' טפחים מן הארץ, כדי שיהי' נוח

לעלות אליהם (סט"ו). (ג) פחות מי' טפחים מראש הכותל, כדי שיהי' נוח לעלות מהם

לראש הכותל (סי"ג וסי"ד וסט"ו). (ד) כמו תיבה מלאה, שאינה עומדת

באויר על ד' רגלים. (ה) או שעומדת באויר, אלא שיש סולם קטן לעלות אליה, אף שאיו

הסולם רחב ד' (סי"ד וסט"ו).

(ג)

אם רוצים לערב ב' החצרות יחד על ידי סולם זה, צריך שיהי' כשיעור פתח: (א) רחבו ד'

טפחים (סי"א וסי"ב וסט"ז וסי"ז). (ב) גבהו י' טפחים

(סי"ז).

[447] אביי עז , ב (כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה

טפחים, והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן (בחצר זו וכן בזו, ובהן

עולין ויורדין מזו לזו, רש"י), ואין בין זה לזה שלשה טפחים, ממעט (כלומר אפילו

אינן מכוונין זה כנגד זה, אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה ג', הוו כמכוונין והוי פתח,

ואם רצו מערבין אחד, רש"י). שלשה, אינו ממעט (אבל מרוחקין זה מכנגד זה ג'

טפחים, לאו פתח הוא, רש"י). ולא אמרן אלא דלא הוי כותל ארבעה (בכותל צר שאין

נוח להלך עליו, רש"י), אבל הוי כותל ארבעה (יש ברוחבו ד', רש"י), אפילו

מופלג טובא נמי (שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו, רש"י)).

טור ושו"ע ס"ח (כותל שבין ב' חצרות, גבוה עשרה לשניהם, והעמיד אצל הכותל

סולם רחב ד', וכן כנגדו בחצר השניה, אפילו אין הסולמות זה כנגד זה, אם אין ביניהם

שלשה, חשיבי כפתח. היו מופלגים זה מכנגד זה שלשה, אם הכותל רחב ד', עדיין חשובים

כפתח. ואם אינו רחב ד', לא חשיבי כפתח). מ"א ס"ק טו (הכותל רחב ד',

שיכול להוליך מסולם לסולם).

ומה שאמר אביי "סולם רחב

ארבעה", כן פסק רשב"א בעבודת הקודש שער ד ס"א (הניח

סולם רחב ארבעה). מ"מ פ"ג ה"ד (ולא ראיתי בספרי

רבינו [הרמב"ם] זכר לרוחב הסולם, אבל הרשב"א ז"ל כתב רחב ארבעה,

כלשון המימרא). וכו הוא בטור ושו"ע שם (סולם רחב ד'). וכדלעיל ס"ה (אין

ב' חצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים), וגם הסולם

הוא כפתח (ראה משנ"ב ס"ק עב).

[448] דבי ר' ינאי שם (סולם המצרי אינו ממעט (הואיל וקטן הוא

ונוח ליטלו משם, רש"י), והצורי ממעט. היכי דמי סולם המצרי, אמרי דבי רבי ינאי

כל שאין לו ארבעה חווקים. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי טעמא דסולם המצרי

דלא ממעט, אמר ליה לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב, משום

דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט. אי הכי אפילו צורי נמי,

התם כובדו קובעו). טור ושו"ע שם (באיזה סולם אמרו, כשיש בו ארבע שליבות, אבל

פחות מכאן לא).

[449] כיון שאינו ניטל בשבת. וכן הוא לקמן סי"ד (אף על פי שעתיד

ליטלו. ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר

לנטלו משם בשבת), ושם נסמן (הערה 467 ),

וסי"ט (אבל אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם

ועומד לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו ...

וכן הדין אפילו בדבר הניטל בשבת, אלא

שביטלו בפירוש לשבת זו שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד

מועיל לעשות פתח), ושם נסמן (הערות 496 - 502 ).

ולפעמים סולם קבוע הוא דוקא שקבעו בין

לשבת בין לחול, כדלעיל סי' שסא ס"ב (ואיזהו סולם קבוע, כל שקבע[ו] שם בין

לשבת בין לחול, אבל אם קבעו לשבת ולא לחול, או להפך, אין זה קבוע), ושם נסמן (הערה

יא).

[450] רש"י פד, ב ד"ה סולם ארעי (כיון דמסליק ליה, כמאן

דליתיה הוא). וכן הוא לקמן סי"ד (שכנטול הוא).

[451] רשב"א שם (ואם היה סולם כבד

שזרועותיו ושליבותיו גסות וכבדות, אף על פי שאין בו ארבעה חווקין, ממעט, לפי

שכובדו קובעו). מ"מ שם. שו"ע שם (אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו כבדות,

שאז כובדו קובעו).

[452] רב הונא בריה דרב יהושע עח ,

א (אפילו שבעה ומשהו), ופרש"י (דסבירא ליה כרב דאמר לקמן סולם זקוף ממעט, ואי

זקיף ליה מגיע לפחות מג' לראש הכותל). טור ושו"ע שם (ואם אין הכותל גבוה אלא

עשרה, וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו, במשך ד', אצל הכותל, מתירו).

[453] רב שם (סולם זקוף ממעט).

[454] הגהת לבוש ס"ח (כיון שמגיע לפחות מג' סמוך לראש הכותל,

דהוי כאילו מגיע לראש הכותל ממש, משום דהוי כלבוד דמי). רש"י שם ד"ה אחד

עשר (יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה, וכלבוד דמי).

[455] פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קפח (לאחשובה בפתח,

לעניין שאם רצו לערב אחד, צריך שיגיע לראש הכותל). רא"ש פ"ז ס"ד (ור"מ

ז"ל תירץ ... פתח לא חשיב לערב אחד, אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו, אם לא שיגיע

הסולם בראש הכותל). טור ושו"ע שם (בין להשתמש עליו, בין לערב יחד, כיון שלא

נשאר שלשה עד ראש הכותל). ט"ז ס"ק ו (נראה דהיינו אם עושה עוד סולם גם

לצד השני).

[456] תוספת שבת ס"ק לב (בין להשתמש עליו, היינו אם אחד עשה

סולם נותנין אותו לזה).

[457] רבינא עז , א (בא למעטו, אם יש במיעוטו ארבעה (אורך

בצד משך הכותל, רש"י), מותר להשתמש בכל הכותל כולו (הוי כפתח, וכיון דממנו

ולמעלה לא גבוה עשרה, משתמש בכל הכותל, שהרי תשמישו בנחת, שעולה לו דרך פתחו,

רש"י) ... כגון שעקר חוליא מראשו (הלכך אי הוי מעוטא ארבעה אורך, הוי פיתחא

לכל הכותל, רש"י)). טור ושו"ע ס"ח (עקר חוליא מראש הכותל למעטו

מגובה עשרה, אם יש בה משך ארבע מהני, בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול

להשתמש בכל הכותל).

[458] עיין עולת שבת דקאי אסולם . על מה שכתב

בשו"ע שם "ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו,

במשך ד', אצל הכותל, מתירו", כתב בעולת שבת ס"ק ו (ומ"ש שבעה ומשהו

במשך ארבעה כו', כלומר שנמשכת למטה מן הכותל ארבע, כדי שתהא משופעת ונח לעלות ...

וצריך לעיין במה שכתב המחבר דבעינן משך ארבע מן הכותל, דהא בסוגיא דהתם איתא בהדיא

... דסולם זקוף גם כן מתיר).

אמנם המ"א חלק עליו בס"ק טז (פירוש,

ברוחב ד', כמ"ש ראש הסעיף, אלא דלא בעי ד' על ד' כמו באיצטבא בסי"א. דלא

כעולת שבת). והיינו שמפרש מ"ש בשו"ע "במשך ד'" היינו שרוחב

הסולם צריך להיות ד' טפחים, ולא מיירי בשיפוע הסולם.

וט"ס הוא במ"א ,

כי ס"ק טז צויין על דין עקר חוליא, וצריך להיות על דין סולם, כדלעיל. וכן

הגיה במחצית השקל.

אבל כאן צע"ג מסעיף י ,

שלפי פירוש המ"א בדין סולם, מובן שגם האמור בשו"ע לענין עקר חוליא

"אם יש בה משך ארבע מהני", הפירוש הוא שצריך להיות "ברוחב ד' ...

דלא בעי ד' על ד'".

ועל זה קשה משו"ע ס"י (כפה

ספסל שיש בו ד' על ד'). ונתבאר לקמן סי"ג-ד (אם יש בה ד' על ד', מועלת להשתמש

בכל הכותל, שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל ... ואם אין בה ד' על ד', אינה

מועלת ... שיש בו ד' על ד').

וכן הקשה בבית מאיר ס"ח, ומסיק

(דכמו דשם לשטת הרא"ש ושו"ע צריך להיות האיצטבא ד' על ד', ואם לאו אף

אינו מותר לו השימוש בכל הכותל, משום דאינו ראוי לעמוד עליו, כן הכא אותו הרוחב של

מקום הנמוך שמצדו צריך להיות ד' על ד').

[459] פרישה ס"ק יד (צריך לומר דלצדדים קתני, דמה שכתב ברישא

בין לענין לעשותו כפתח לערב יחד, מיירי שנפרץ גם מצד השני, וסיפא לענין תשמיש,

מיירי דוקא שנפרץ מצדו, ולא מצד השני).

ולכאורה צריך לפרש, שבאופן זה מיירי:

(א) שהכותל רחב ד', דבלאו הכי מותר בכל אופן, כדלעיל ס"ח (אבל אם אינו רחב ד'

טפחים, מקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן, ואלו מעלין עליו מכאן פירות ששבתו בבית,

ואלו מכאן). (ב) שהחלק שנעקר ממנו החוליא יש בו ד' על ד', שנוח לעמוד עליו ולעלות

ממנו לראש הכותל, כדלקמן סי"ג (אם יש בה ד' על ד', מועלת להשתמש בכל הכותל,

שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל).

[460] לבוש סוף ס"ח (שתשמישו משם בנחת, שעולה לו דרך פתחו).

[461] גמרא שם (ואם לאו, אין משתמש אלא כנגד המיעוט (בציר מהכי פיתחא

הוא דלא הוי, אבל לאשתמושי ביה שרי, דכיון דלא גבוה י' לא הוי רשותא, רש"י)).

רא"ש פ"ז ס"א (במקום עקירת החוליא עומד על הקרקע ומשתמש שם). טור

ושו"ע שם (ואם אין בו ארבע, אינו חשוב כפתח לערב יחד, וכן אינו מועיל להשתמש

בכל הכותל, שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט).

וראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק

נא.

[462] גמרא שם עז, ב (בנה איצטבא (סמוך לכותל,

רש"י) על גב איצטבא), שהיא ההלכה דלקמן סוף סעיף הבא, ומזה מובן שכן הוא גם

באיצטבא אחת. רש"י עז, א ד"ה אם יש (וכיון דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה,

משתמש בכל הכותל, שהרי תשמישו בנחת, שעולה לו דרך פתחו). טור ושו"ע ס"ט

(בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה).

[463] גמרא שם ( אם

יש באיצטבא התחתונה ארבעה, ממעט. אי נמי אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה,

ואין בין זה לזה שלשה ממעט ), שהיא ההלכה דלקמן סוף סעיף הבא, ומזה מובן שכן הוא גם

באיצטבא אחת. תוס' שם ד"ה אם (ומפרש ר"י דהכא בעינן ארבעה על

ארבעה, שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל). פסקי עירובין למהר"ם

מרוטנבורג סי' קפח (ונראה דכל היכא דקאמר ימעט, מיירי ברוחב ד' על ד'). רא"ש

פ"ז ס"ד (ונראה לפרש דהכא בעי ד' על ד', שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות על

הכותל). טור ושו"ע שם (אם יש בה ד' אורך במשך הכותל, ובולטת ד', מועיל להשתמש

בכל הכותל).

וראה לקמן סי"ד (והערה 472 ),

דהיינו דוקא כשהאצטבא היא כמו קופסה, או אף שעומדת על ארבע רגלים אלא שאין בינה

לקרקע ג' טפחים.

[464] ר"ם מרוטנבורג בפסקי עירובין שם (ולי נראה

דלקמן מיירי לאחשובי בפתח לעניין שאם רצו לערב אחד, צריך שיגיע לראש הכותל). רא"ש

שם (ור"מ ז"ל תירץ דכל הני איירי לענין זה שאם עשה הא' בנין אצל הכותל

ומיעטו מעשרה, דהוה ליה תשמישו בנחת, ונותנים אותו לו. אבל פתח לא חשיב לערב אחד,

אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו, אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל). טור ושו"ע שם (אבל

אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל).

[465] רא"ש שם סוף ס"א (איצטבא ואין במיעוט

ארבעה, אפילו כנגד האיצטבא אין משתמש, שאין ראוי לעמוד על האיצטבא להשתמש, כיון

דאין בו ארבעה). טור ושו"ע שם (ואם אין בה ד' על ד', אינו מועיל אפילו להשתמש

כנגדו). לבוש ס"ט (שאינו יכול לעמוד עליה, כיון שאינו בולט ד').

והיינו שכדי לעמוד עליה, ולעלות ממנה

לראש הכותל, צריך שתהי' ד' על ד', אבל אין צריך שתגיע עד תוך ג' טפחים לראש הכותל.

ואילו כדי שתהי' כפתח לעבור דרך ראש הכותל לחצר השנית, צריך שתגיע עד תוך ג' טפחים

לראש הכותל, אבל אין צריך שתהי' ד' על ד'.

[466] רב יחיאל עז, א (כפה ספל (סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה, כל

הני מיעוטי כגון דליכא י' מראשו לראש הכותל, רש"י), ממעט). טור ושו"ע

ס"י (כפה ספסל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא, ומיעט בו גבהו מעשרה, מותר

להשתמש).

ומה שצריך ד' על ד', הוא כדלעיל

סי"ג לגבי אצטבא (אם יש בה ד' על ד'), ושם נסמן (הערה 463 ).

[467] ואף שפסקו בטור ושו"ע (מותר להשתמש כנגד המיעוט), ולא בכל

הכותל.

כתב על זה הב"ח (אלמא דשלא כנגד

המיעוט אסור ... נראה להגיה מותר להשתמש אפילו שלא כנגד המיעוט). ט"ז

ס"ק ז (מותר להשתמש כנגד המיעוט, משמע אבל לא בכל הכותל, וקשה מאי שנא מסולם

דס"ח דמהני לכל הכותל ... וכתב מו"ח ז"ל דיש ט"ס בטור,

וצ"ל אפילו שלא כנגד המיעוט).

ומ"ש המ"א

ס"ק יז (וב"ח הגיה בטור דמותר להשתמש אפילו שלא כנגד המיעוט, כמ"ש

ס"ט גבי אצטבא. ודוחק להגיה הספרים, ואפשר דהטור ושו"ע סבירא להו, דכיון

דלא מבטל ליה לספל התם, לא מהני לכל הכותל) .

צע"ג מאי שנא מסולם צורי ,

שאינו מבטל שם לעולם, ומכל מקום מועיל להשתמש בכל הכותל, כדלעיל סי"א (שאינו

ניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת), ושם נסמן (הערה 449 ).

וכן מועיל לענין לערב יחד, כדלקמן

סי"ט (אבל אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם ועומד

לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו ... וכן

הדין אפילו בדבר הניטל בשבת, אלא

שביטלו בפירוש לשבת זו שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד

מועיל לעשות פתח), ושם נסמן (הערות 496 - 502 ).

עי' ב"י .

[468] גמרא שם עז, רע"ב (ואמאי דבר הניטל בשבת

הוא ודבר הניטל בשבת אינו ממעט, לא צריכא דחבריה בארעא. וכי חבריה בארעא מאי הוי ...

דבעי מרא וחצינא). רמב"ם פ"ג הי"ג (וכל הדבר הניטל בשבת, כגון הסל

והספל, אין ממעטין בו אלא אם כן חיברו בארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר). טור

ושו"ע ס"י (ובלבד שיחברנו בטיט). מ"א ס"ק יח (חבור שאי אפשר

לשמטו עד שיחפור בדקר (רמב"ם).

[469] כמבואר לעיל סי' שט ס"ד ואילך.

[470] מ"א שם (אבל אם הטיט מונח עליו, שרי לשמטו, ולא אמרינן

דהוי בסיס לדבר האיסור, שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט, אדרבה הטיט משמש לספל,

כמ"ש בסימן רנ"ט).

והוא כדלעיל שם ס"ג (שהקדרה לא

נעשית בסיס להכיסוי ולההטמנה, לפי שהכיסוי וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה, ואין

הקדרה משמשת להן), ושם נסמן (הערה כה).

[471] כדלעיל סי"א (הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו, כנטול הוא,

ואינו חשוב פתח).

[472] רב (הונא) [ביבי בר אביי] שם (בנה איצטבא (של עץ,

רש"י) על גב איצטבא (סמוך לכותל, ויש אויר מפסיק בין זו לזו, שהיה לעליונה

רגלים, רש"י), אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה (ובה נתמעט גובהו של כותל מי ' , רש"י), ממעט (דל עליונה מהכא, רש"י), אי נמי אין

בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה, ממעט (חשבינן להו כחד,

ואע"פ שהמיעוט הזה קצר מלמטה, הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה, שפיר דמי. אבל יש

ביניהן שלשה, תרי נינהו ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט, רש"י)). טור ושו"ע

סי"א (בנה אצטבא על אצטבא, אם יש בתחתונה ד' על ד', או אם אין בה ד' על ד'

ויש בעליונה ד' על ד', ואין בין זו לזו ג' טפחים, מהני להתיר להשתמש עליו).

והיינו שאצטבא התחתונה היא כמו קופסה.

ואם יש בה ד' על ד', והיא פחות מי' מראש הכותל, היא מתרת ההשתמשות בראש הכותל.

אבל אצטבא העליונה היא כמו ספסל על ארבע

רגלים, שהיא עצמה אינה יכולה להתיר ההשתמשות בראש הכותל, כיון שעומדת באויר ויש ג'

טפחים בינה לקרקע. אבל אם אין בין זו לזו ג' טפחים, הם מצטרפים להיות אצטבא אחת

גדולה שאינה עומדת באויר, ומתרת ההשתמשות בראש הכותל.

[473] טור ושו"ע שם (אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד), וכדלעיל

סי"ג (אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב יחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה,

הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים), ושם נסמן (הערה 464 ).

[474] רב נחמן אמר רבה בר אבוה עח ,

א (זיז היוצא מן הכותל ד' על ד', והניח עליו סולם כל שהוא (אפילו אין ברחבו ד',

והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז, הוי כחד מיעוטא, והרי בעליון ארבעה. וכגון שאין

חווקי הסולם מרוחקין שלשה, רש"י), מיעטו). טור ושו"ע סי"ב (זיז

היוצא מן הכותל ויש בה ד' על ד', והניח עליו סולם כל שהוא, מועיל להתיר לו תשמיש

הכותל). פרישה ס"ק כד (פירוש, ואין מהזיז ולמעלה עשרה טפחים).

[475] מ"א ס"ק יט (להתיר לו תשמיש, אבל לא לערב יחד, אלא

אם כן מגיע לראש הכותל), וכדלעיל סי"ג (אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב

יחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה, הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים).

[476] גמרא עז, סע"ב (ואין בין זה לזה שלשה), ופירש רש"י

(ושליבה תחתונה נמי, כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר). טור ושו"ע

שם (והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוהה מן הארץ שלשה, ולא יהא בין שליבה לשליבה

שלשה). וכדלעיל סי"ד (ואין בין זו לזו ג' טפחים).

[477] גמרא שם (ולא אמרן אלא דאותביה עליה (סמך ראשו עליו,

רש"י), אבל אותביה בהדי' (אצלו וראשו נסמך לכותל, רש"י), ארווחי ארוחיה

(לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז, ואין כאן מיעוט, שהוא מובדל מן הקרקע

הרבה, רש"י)). טור ושו"ע שם (והוא שיניח הסולם על גב הזיז, אבל סומכו

אצלו לא). מ"א ס"ק כ (על גבי הזיז, פירוש, שסמך ראש הסולם בזיז, דהוי

הסולם והזיז חד מיעוטא), וס"ק כא (אבל סומכו, פירוש, שסמך הסולם לכותל אצל

הזיז, אם כן לא הוי הך סולם דרגא לזיז).

[478] רב נחמן אמר רבה בר אבוה שם (כותל תשעה עשר, צריך זיז אחד

להתירו (בסולם כל שהוא והזיז יוצא באמצעיתו, שאינו גבוה עשרה לא ממנו ולמטה, ולא

ממנו ולמעלה, רש"י)). טור ושו"ע שם (וכל זמן שאין גבוה הכותל עשרים

טפחים, די בזיז אחד שמניחו באמצע, שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו

עד ראש הכותל).

ומכל מקום לא סגי בלא סולם שהסמיך לו,

כיון שהזיז גבוה מהארץ יותר מג' טפחים, ודינו כאצטבא הגבוהה מארץ יותר מג' טפחים,

שאינה מתרת (כדלעיל הערה 472 ).

[479] גמרא שם (כותל עשרים, צריך שני זיזים להתירו (אחד קודם עשרה

תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים, דאי הוה גבוה עשרה, לא הוה סגי ליה

בסולם כל שהוא, מידי דהוה אכותל, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם הוא גבוה

עשרים, צריך שני זיזין, אחד בתוך עשר התחתונים ואחד למעלה ממנו בתוך י' העליונים,

שאם היה הזיז גבוה עשרה, לא סגי לי' בסולם כל שהוא).

[480] רב חסדא שם (והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה),

ופרש"י (שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה). טור ושו"ע שם (והוא שלא יהיו

הזיזין זה כנגד זה, שראוי להטיל סולם מזה לזה).

[481] רבה שם (בעא מיניה רב יוסף מרבה, סולם מכאן

וסולם מכאן וקשין באמצע (סולם כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו, ואין בשניהן

לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב, וקבע קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה

להשלימן לארבעה, רש"י), מהו. אמר ליה, אין כף הרגל עולה בהן (בקשים, וסתם

עליית הרגלים באמצע סולם הוא, וזה אין ראוי לכך, רש"י)). טור ושו"ע

סי"ג (העמיד שני סולמות זה בצד זה, ולא היה בשניהם משך ארבעה, והרחיקם זה מזה

כדי שיהא בשניהם ארבעה, ומילא האויר שביניהם בקש, אינו מועיל, לא להתירו להשתמש

עליו ולא לערב יחד, שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם, ואין ראוי לעלות בקש).

[482] רבה שם (קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע מהו (להשלים רוחבו

לארבעה מהו, רש"י). אמר ליה הרי כף הרגל עולה בהן (בסולם, וראויין הקשין

לאחוז היד בהן ולעלות בסולם, רש"י )). טור ושו"ע

שם (ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד, מהני בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד).

מ"א ס"ק כב (בין לערב יחד, היינו כשמגיע לראש הכותל). וכדלעיל סי"א

(כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל, הרי זה כמגיע לראשו ממש, ומועיל בין לערב יחד).

[483] כדלעיל סי"א (והעמיד סולם גבוה ... אצל הכותל זקוף ביושר).

[484] רבה שם רע"ב (חקק להשלים בכותל (סולם צר,

וחקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו בד ' ,

רש"י), בכמה (צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל, רש"י). אמר ליה בעשרה (עד

עשרה ישלימנו, וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ארבעה, הוי ביה שיעור פתח, ואע"ג

דגבוה כותל טובא לית לן בה, רש"י). אמר ליה חקקו כולו בכותל (כעין שליבות,

ורחבו במשך הכותל ארבעה, רש"י), בכמה (גובה צריך לחוק רוחב ארבעה,

רש"י). אמר ליה מלא קומתו (של כותל צריך שיהא משך החווקין ארבעה, רש"י ).

ומאי שנא. אמר ליה התם מסתלק ליה (נוח לעלות לאדם, רש"י), הכא לא מסתלק ליה (כי

איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו, ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד',

הלכך כי משוי ליה רוחב ארבעה בגובה עשרה, פיתחא הוי. אבל הכא אין נוח לעלות כל כך,

רש"י)). תוס' שם (כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם). טור

ושו"ע סי"ד (אין הסולם רחב ארבעה וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבעה, די לו

שיחוק בגובה עשרה (דהא יכול לעלות לראש הכותל בסולם אעפ"י שאין רחבה ד',

מ"א). ואם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות של סולם לעלות בו,

צריך שיחוק בכל גובה הכותל).

[485] טור ושו"ע שם (ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד).

[486] רמב"ם פ"ג ה"ח (היה אילן בצד הכותל

ועשהו סולם לכותל, אם רצו מערבין אחד, הואיל ואיסור שבות הוא שגרם לו שלא יעלה

באילן. עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה,

שהרי היא אסורה בהנייה). שו"ע סט"ו (היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם

לכותל, אם רצו מערבין אחד. אבל אם עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין אחד, מפני

שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה).

כרב נחמן בר יצחק שם (בעא

מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם, מהו. תיבעי לרבי תיבעי לרבנן, תיבעי לרבי (דאמר

בפרק בכל מערבין (לעיל לב, ב) הנותן עירוב תחומין באילן קנה עירוב, רש"י), עד

כאן לא קאמר רבי התם כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו, הני מילי בין השמשות,

אבל כולי יומא לא (דהתם טעמא משום מיקנא שביתה בין השמשות הוא, ודבר שהוא משום

שבות, כגון שמוש במחובר, לא גזרו עליו בין השמשות, אבל לגבי עירובי חצירות, טעמא

משום דפתח משוי להו חד על ידי עירוב, ואי לא חזי לתשמישתיה כולי יומא לאו פתחא

מיקרי, הלכך לא שרא להו עירובייהו בין השמשות, רש"י), או דילמא אפילו לרבנן

פיתחא הוא, ואריא הוא דרביע עליה (איסור שבות אומר לנו סורו, ומכל מקום פתח (הוי)

שמיה, ומשוי להו חד להשתמש דרך חורין ודיו, רש"י). עשאו לאשירה סולם מהו (אילן

שעובדין אותו ואסור בהנאה, אם תימצי לומר בשאר אילן פתח הוא, הכא דמטיא להו הנאה

על ידיה מאי, רש"י). תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן ... אמר ליה, אילן מותר

ואשירה אסורה ... רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אילן פלוגתא דרבי ורבנן, אשירה פלוגתא

דרבי יהודה ורבנן) דבתראה הוא (מ"מ שם: ורבינו ראה לפסוק כרבה

בהיתר האילן ואיסור האשרה, לפי שדברי רב נחמן בר יצחק, שהוא אחרון, מסכימים לדבריו) ,

וסבירא ליה עכ"פ דלא אמרינן אריא כו'. ולכן הסולם מעצי

אשירה אינו מועיל.

[487] כדלעיל סי' שלו ס"א

(אין עולין באילן ... משום גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים).

[488] כדלקמן סי' שצג ס"ג (העירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין

השמשות, ויכול לאוכלו כשודאי חשכה (שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין השמשות,

שהוא תחלת כניסת השבת, שוב אינה נפקעת משם כל השבת, אף על פי שנוטל משם עירובו).

[489] מ"א ס"ק כד (דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות,

ולא גזרו עליו בין השמשות).

[490] סעיף ב (לפיכך מותר לערב עירובי חצרות בבין השמשות, אם לא עירב

מבעוד יום, לפי שהוא נחפז ונצרך לעירוב כדי שיוכל לטלטל בחצר, וגם הוא דבר מצוה,

כמו שיתבאר בסי' שס"ו).

וכן הוא לקמן סי' שצד ס"ב (אבל דבר

שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסי' רס"א,

והעירוב גם כן הוא צורך מצוה כדי שלא יטלטלו באיסור, כמו שנתבאר בסי' שס"ו).

[491] סעיף יח (מצוה לחזר אחר עירובי חצירות, כדי שלא יבואו לטלטל

באיסור).

[492] משנה שם עח, ב (חריץ שבין ב' חצירות (ארוך הוא

ומפסיק על פני החצר כולה, רש"י), עמוק י' ורוחב ד' (טפחים, דפחות מכאן נוח

לפסעו משפתו אל שפתו, רש"י), מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או

תבן (לאו סתימה היא, דלא מבטיל ליה התם, דסופו ליטלו, רש"י)). טור ושו"ע

סט"ז (חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה, אין יכולין לערב יחד,

אפילו מלא תבן וקש).

[493] אביי שם (לענין חציצה, אי בטלי' חייץ, ואי לא בטלי' לא חייץ),

ופרש"י (אי בטליה להדיא ואמר לא שקילנא ליה מהכא, בטיל, ואי לא לא). טור

ושו"ע שם (כל זמן שלא בטלו).

[494] תוס' שם ד"ה אפילו (בקש ותבן הניטלין

בשבת איירי). ט"ז סי' שסג ס"ק כ (פירשו בתוס' שם בפרק חלון, דההוא

דמילוי תבן דלא מבטלי המחיצה, הוא מטעם דאותו תבן ניטל בשבת ואינו מוקצה).

[495] גמרא עז, א (דבר הניטל בשבת הוא, ודבר הניטל בשבת אינו ממעט).

[496] תוס' דף פד , א ד"ה כיון (למעט גובה עשרה

ולשוייה כפתח למרפסת, כיון דאינו ניטל בשבת ממעט, אע"ג דעתיד לפנותו, כמו כפה

ספל דאמר לעיל (עז, א) דממעט). מ"א ס"ק כז (וכתבו

התוס' דף פ"ד ... למעט גבוה י' לשווי' כפתח למרפסת, מהני פירות טבלים, אף על

גב שעתיד ליטלם, כיון דאינו ניטל בשבת, כמ"ש ס"י גבי ספל).

[497] סעיף יא (שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו

אחר השבת), ושם נסמן (הערה 449 ).

[498] סעיף יד (אף על פי שעתיד ליטלו. ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור

שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר לנטלו משם בשבת), ושם נסמן (הערה 467 ).

[499] תוס' שם (דכיון דעתיד

לפנותו לא מבטל, וד[מ]י [ל]מחיצה המפסיק בין ב' חצירות). מ"א שם (וכתבו התוס'

דף פ"ד ... אבל לבטל מחיצה לא מבטל, אלא אם כן אין עתיד לפנותו). וכפירוש

שו"ת כנסת יחזקאל סי' ב ד"ה והואיל ואתא לידן (דמילא פירות מערב שנים

ומערב אחד, מטעם דמחיצה של החריץ לא נתבטלה, וגם נעשו פתח, תרתי למעליותא, המחיצות

לא נתבטל, כיון דסופו להנטל אחר שבת, ופתח משוי לה, כמ"ש התוס' בדף

פ"ד). הובא בעצי אלמוגים סוף ס"ק (ומכח קושיא זו דדברי התוס' אהדדי, בחר

לו הרב הנ"ל סברא חדשה, ולומר, דבמלאוהו תבן וקש שאין ניטלין בשבת או בעפר,

לענין ביטול מחיצה אמרינן דלא מבטלי מחיצה כיון שעתיד לפנותו אחר השבת, ויכולין

לערב שנים, אבל לענין לעשותו כפתח, מהני לסברת התוס' דפרק כיצד משתתפין הנ"ל,

ויכולין לערב גם אחד או ירצו, ולכן הדין בזה, רצו מערבין אחד רצו מערבין ב'). וראה

מראי מקומות וציונים.

עי' תרומת הדשן סי' עה

(ורש"י פירש שם [סוכה ד, א ד"ה תבן ובטלו] דלא בעינן אלא שיבטל בפיו לכל

ז' ימי החג. ומסיק אשירי כרש"י ... ביטול לאותו שבת), לפי דעת הרא"ש

סוכה פ"א ס"ב (כל ביטול דשמעתין פרש"י לז' הימים. ור"ח ורבינו

אבי העזרי פירשו עד עולם. ונראה כפירוש רש"י ... לא בעי ביטול אלא באותה שבת),

ור"ן פ"ק דסוכה א, ב ד"ה תבן ובטלו (איכא מאן דאמר דבטול לעולם

בעינן, ולדידי מסתברא דבבטול לשבע[ה] סגי). הובאה דעה זו לעיל סי' שנח ס"ט (ויהא

העפר מונח כך לפחות שבת אחת ... ואחר כך כשמפנהו משם ונעשה הכותל גבוה עשרה, הרי

זה כבונהו מחדש לדירה).

ובמ"א ס"ק כח

(ומשמע דסבירא ליה דבטול לשבת אחת סגי. ועיין סי' שנ"ח סוף ס"ב).

ועל זה מבאר לקמן בסוף הסעיף,

דקיי"ל להקל בדברי סופרים, ולכן מקילים לעיל סי' שנח כדעת הסוברים דסגי

בביטלו לשבת אחת לבטל המחיצה, ומקילים כאן כדעת הסוברים דלא סגי בביטלו לשבת אחת

לבטל המחיצה.

[500] קאי על הדין הראשון

הנ"ל, שלעשות פתח, לדברי הכל סגי בביטלו לשבת אחת.

[501] אביי עח, ב (אי בטלי' (להדיא, ואמר לא שקילנא ליה מהכא) חייץ,

ואי לא בטלי' לא חייץ). טור ושו"ע שם (כל זמן שלא בטלו).

[502] כמבואר לעיל (ונסמן בהערות 496 - 498 ),

שלעשות פתח לדברי הכל סגי בביטלו לשבת אחת.

[503] משנה שם (מלא עפר או צרורות, מערבין אחד ואין מערבין שנים).

רמב"ם פ"ג הי"ב (אם מיעט עומקו בעפר או בצרורות, מערבין אחד ואין

מערבין שנים). טור ושו"ע שם (ואם

היה מלא עפר וצרורות ... צריכים לערב יחד). מאמר מרדכי ס"ק טז (והדבר ברור

דלאו דוקא מילא אותו עפר וצרורות, דהוא הדין אם מיעטו מעומק עשרה בעפר וצרורות

מערבין אחד, כן הוא ברמב"ם פ"ג).

[504] גמרא שם (מלא עפר, ואפילו בסתמא), ופרש"י

(דלא ידעינן אי שקיל תו אי לא). טור ושו"ע שם (אפילו סתמא שלא בטלו).

[505] רמב"ם שם (שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן),

כרב אשי עט , א (חריץ למיטיימיה קאי), ופרש"י

(הלכך סתם עפר בטיל ליה). מ"א ס"ק כז (דסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלים

הן (רמב"ם)).

[506] כנסמן לעיל (הערה 499 ).

[507] סעיף ט (יש אומרים שיש תקנה על ידי שיניח עפר אצל הכותל משני

צדדיו ... ויהא העפר מונח כך לפחות שבת אחת. וקודם שיחזור ויפנהו משם יעשה בתוכו

בית דירה, או יפתח לו פתח מבית דירה, ואחר כך כשמפנהו משם ונעשה הכותל גבוה עשרה,

הרי זה כבונהו מחדש לדירה ... ויש חולקין על זה ואומרים, שזה שביטל העפר להיות

מונח שם שבת אחת, אין זה מועיל כלום לבטל הכותל שיהא נחשב כפרוץ, הואיל ודעתו

לחזור ולפנותו מכאן לאחר זמן. ואין העפר יכול לבטל הכותל אלא אם כן ביטלו שם להיות

מונח שם לעולם).

[508] "ולענין הלכה, בדברי

סופרים הלך אחר המיקל".

והיינו שיש להקל, הן כאן – כשהקולא היא

כדעת האומרים שביטול לשבת אחת אינו מבטל את המחיצה לגמרי, ויכולים לערב כל אחת

בפני עצמה, והן לעיל שם – כשהקולא היא כדעת האומרים שביטול לשבת אחת מבטל את

המחיצה לגמרי, ואחרי ביטול המחיצה יכול לעשות את החצר מוקף לדירה.

וראה שו"ת צמח צדק חיו"ד סי'

קנח ס"ז (ועיין מדין זה דתרומת הדשן בשו"ע או"ח סי' שנ"ח

ס"ב בהג"ה, ובדברי אאזמו"ר שם סעיף ט', ובשו"ע סי' שע"ב ...

ובדברי אאזמ"ו שם סעיף י"ט, שפסק שבדברי סופרים הלך אחר המיקל).

*

וכל זה לענין דברי סופרים, אבל לענין

מחיצה מן התורה, נתבאר לעיל סי' שמה סט"ו (היתה הגומא ... מליאה פירות, אינה

רשות היחיד, שהפירות מבטלים המחיצות מן התורה, אפילו דעתו לפנותם היום, הואיל

ועכשיו אין המחיצות ניכרות), ושם נסמן (הערות קטו-ז), וסי' שסג סל"ה (ואם

נקרש הנהר ונגלד בימות החורף בטלה מחיצתו, ואסור לטלטל במבוי כל ימי קרישתו), ושם

נסמן (הערה רלא). וראה חדושי צמח צדק רו, ד.

[509] במשנה שם עח, ב (נתן עליו נסר (משפתו לשפתו כעין

גשר והוי כפתח, רש"י) שרחב ארבעה טפחים ... מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.

פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע סי"ז (נתן עליו נסר

כמין גשר משפת החריץ אל שפתו, אם הוא רחב ארבע, חשוב כפתח ומערבין אחד, ואם רצו

מערבין שנים).

ואם הנסר הוא רחב יותר מעשר אמות, כתב

הט"ז ס"ק י (נתן עליו נסר ... נסתם החריץ עד עשר אמות, דנשארו חריצין מכאן

ומכאן ... לא נחשב לפרצה, רק לפתח, ויוכל לערב שנים). וכן כתב באליה רבה ס"ק

כה (אבל [אם] הוא במשך יותר מעשר אמות, או על פני כל החצר, אין מערבין שנים). אבל

כאן בפנים לא חילק ביניהם, וביאר בשו"ת צמח צדק סי' לט אות ב (שאאזמו"ר

ז"ל בסי' שע"ב סעיף כ' השמיט דין זה שעל פי דעת הט"ז ... סבירא ליה

דהנסר שכעין גשר אינו מבטל הגוד אסיק מחיצתא של החריץ, כיון דהוא רק מונח עליו).

והיינו כמו שלעיל סעיף הקודם, כשמילאו

בדבר העומד לפנותו אחר השבת, אינו מבטל המחיצה לגמרי, כך גם הנסר המונח על החריץ

אינו מבטל המחיצה לגמרי, ולכן יכולים לערב שנים.

[510] רבינו יהונתן כד, ב (אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות

לבדן, ונשאר חריץ מכאן ומכאן, דכפתח הוי, ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים). ב"י

ד"ה כתב הרב רבינו יהונתן (ואיני יודע למה הצריך עשר אמות ... דכל כהאי גונא

משמע דבארבעה טפחים סגי). רמ"א סי"ז (והוא

הדין אם מלאו ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם).

[511] כדלעיל סעיף הקודם.

[512] רבא עט , א (לא שנו (דבעי נסר ד', רש"י), אלא

שנתן לרחבו (ארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר, רש"י), אבל לארכו (שנתן

לארכו של חריץ דף ד' אורך, על גבי יתדות אצל שפתו, סתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד',

רש"י), אפילו כל שהוא נמי (שהיתה דף קצרה, אפילו אינה אלא כאצבע, רש"י),

שהרי מיעטו מד ' (ומתניתין רחב ד' תנן, רש"י)). טור

ושו"ע שם (ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה, אפילו אין בו אלא כל שהוא,

חשוב כפתח, שהרי מיעטו מארבעה).

[513] רש"י שם (הרי מיעטו לרוחב החריץ מארבעה,

במשך מדת הפתח). שו"ע שם (במשך ארבעה). לבוש סי"ז (שהרי

אין בחריץ במשך ארבע אלו, שהוא שיעור פתח, רוחב ד' טפחים).

[514] רמב"ם פ"ג הי"ג (וכן אם מיעט רחבו

בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ מערבין אחד ואין מערבין שנים), וכן הוא במיעט

רחבו באורך יותר מעשר אמות, כמבואר בב"ח (אם נסתם יותר מעשר, הוה ליה פרצה,

ומערבין אחד ואין מערבין שנים). מ"א ס"ק כט (ואם

מיעט רוחב החריץ בלוח שהשיבו באורך ביותר מי' אמות, אין מערבין ב' (ב"ח

רמב"ם)).

[515] כדלעיל ס"י (ואם נפרץ יותר מעשר, חשובות שתיהם כחצר אחת,

וצריכות לערב יחד).

[516] כדלעיל סי"ט (אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן, אע"פ

שביטלם לאיזה זמן אינם מבטלים מחיצות החריץ, ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה). וראה

הלכה למשה (קלוג) סי' יח סכ"ז.

[517] רב נחמן עז , א (חריץ שבין שתי חצירות, צידו אחד

עמוק עשרה וצידו אחד שוה לארץ (שאינו עמוק ממנה י' כגון שקרקעיתה נמוך,

רש"י), נותנין אותו לזה ששוה לארץ, משום דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה

תשמישו בקשה). טור ושו"ע סי"ח (אם החריץ עמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק

עשרה, או שהוא שוה לשניהם, דינו ככותל).

ודינו ככותל דלעיל ס"ט (ואם היה

הכותל גבוה לאחת מהחצרות י' טפחים ולשניה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעה של אחת מהן

גבוה משל חבירתה, מי שאינה גבוה לו עשרה, מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, אם

עירבה חצר זו לעצמה, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, לפי שתשמיש כותל

זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת.

ולענין שוה לשתיהן נתבאר לעיל ס"ח

(ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה ... אסור להעלותם עליו או להורידם ממנו, מפני

שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו בבית, עד שיערבו).

[518] משנה עט , א (מתבן שבין שתי חצירות (גדיש של תבן,

ומפסיק על פני רוחב כל החצירות, רש"י), גבוה עשרה טפחים, מערבין שנים ואין

מערבין אחד ... נתמעט התבן מעשרה טפחים (על כל החצר או במשך י' אמות, רש"י)

מערבין אחד (אם נתמעט בחול, רש"י ) ואין מערבין שנים).

טור ושו"ע סי"ט (גדיש של תבן שבין שתי חצרות, אם הוא גבוה עשרה, כל אחד

מערב לעצמו. נתמעט בחול מעשרה, צריכים לערב ביחד).

[519] גמרא עט, ב (שניהן אסורין (דקתני נתמעט התבן מעשרה אסרי אהדדי,

רש"י), שמע מינה דיורין הבאין בשבת (כי הכא, דאמש לא היו דיורין אלו שולטין

מן התבן והלאה, ועכשיו הן שולטין בכל הבית, רש"י) אסורין (ולא אמר שבת הואיל

והותרה הותרה, רש"). דלמא דאימעט מאתמול). קיצור פסקי הרא"ש פ"ז

ס"ו (נתמעט בשבת, כיון שהותרה הותרה). ב"ח ד"ה ומ"ש נתמעט

בחול (אבל נתמעט בשבת, כיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה). אליה רבה

ס"ק כו (אבל נתמעט בשבת כיון דהותרה הותרה (ב"ח ס"י ד"ה

ומ"ש). וכן מצאתי ברמזים פרק חלון [סימן ו], וכן מבואר בש"ס דף ע"ט

ע"ב).

[520] סעיף ב (היה כותל בין [שתי] חצרות ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ

הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל אחד בחצירו עד מקום הכותל, אפילו כלים ששבתו בבית,

ששבת כיון שהותרה הותרה).

[521] משנה עט, א (אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן). רב

הונא שם (ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל). טור ושו"ע שם (ובעוד

שלא נתמעט, אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו).

לישנא אחרינא ב רש"י שם ד"ה שלא יתן (לא יתן לתוך

קופתו, משום דמוקצה מאתמול למחיצה זו). מ"א סוף ס"ק ל (ורש"י

סבירא ליה דהוי מוקצה מה שלמטה מי'). משנ"ב שעה"צ ס"ק צח (ולפי טעם

זה, מה שכתב בשולחן ערוך ובעוד שלא נתמעט וכו', לאו דוקא, דאפילו אם נתמעט בשבת גם

כן אסור משום מוקצה. וכן כתב הגר"ז).

[522] על מה שכתב רש"י "משום דמוקצה מאתמול למחיצה

זו", הקשה הרא"ש פ"ז ס"ו (וקשיא לן דלא הוקצה לעולם למחיצה,

דלא שייך מוקצה אלא בסוכה שנפלה או בבית שנפל, שמתחלה נעשה לשם מחיצה, וגם היה

מוקצה בין השמשות משום סתירת אוהל).

ועל זה מביא כאן ב' תירוצים:

(א) "שהרי עירבה כל אחת לעצמה על

סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם ... וכאילו הקצהו בידים".

(ב) "שכיון שסמכו עליו למחיצה

להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים".

עי' לעיל סי'

שי סוף ס"ד (שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה

מוקצה מדעת האדם שהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור, הוקצה לכל השבת כולה),

וס"ה (שכיון שבבין השמשות היו מוקצין מדעת האדם שהקצם מדעתו כשהכניסן לייבשן,

הוקצו לכל השבת כולה), בשם רשב"א

חולין יד, א ד"ה ואת הנבילה (דאין מוקצה אלא מה שמקצה האדם

מדעתו), ושם יד רע"ב (דכל הנך אינן מוקצה מחמת איסור, אלא מחמת שמקצה אדם

אותם מדעתו), (דאיסור דחיה בידים הוא כל שמקצה מדעתו ורצונו. ועי' שם ריש

סימן סוף ס"ב (שכל דבר שהוקצה מדעת האדם בבין השמשות הוקצה

לכל השבת כולה), דבעינן היסח הדעת).

ולכן גם כאן, אף שלא הקצהו בידים, שהרי

לא עשה גדיש זה כאן כדי להפסיק בין החצרות לענין עירוב. מכל מקום דחה אותו מדעתו,

"שהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם".

[523] רשב"א ד"ה אמר רב הונא (דשאני הכא דכיון שהיקצה אותו

משום דלמא מפחית, ואצטריך ליה למיהוי ליה כותל להתיר חצרו, הויא ליה מחיצה המתרת

בין השמשות, וכל בין השמשות אסור ליתן לתוך קופתו משום סתירת אהל, וכיון דבין

השמשות אסור משום סתירת אהל, כולי שבת נמי אסור לסתרו).

והיינו שאף שעתה אינו צריך לו

"למהוי ליה כותל להתיר חצרו", וכאמור לעיל "ואם נתמעט בשבת אינן

אוסרות, ששבת כיון שהותרה הותרה". מכל מקום הוצרך לו לכותל בין השמשות,

"ומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת".

[524] ס"ג (אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה

כמו שיתבאר בסי' תר"ל, או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי' שס"ב, או

להתיר שאר איסור), וכשם שאסור משום עשיית מחיצה, כך אסור משום סתירת מחיצה.

[525] גמרא שם (הכא לא מינכרא ליה מילתא).

[526] גמרא שם (ולאוקמי שרי, והאמר רב הונא אמר רבי

חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה

בשבת. דקאים לה באפה ואזלה ואכלה). טור ושו"ע שם (ואפילו להעמידה שם כדי

שתאכל אסור. אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא לשם).

[527] סעיף י (לא יעמידנה על גבי דבר האסור בטלטול מדברי סופרים,

מפני שאיסורו קל בעיני הבריות וחוששים שמא יטול ממנו בידיו להאכילה. ולא אסרו אלא

להעמידה על גבה ממש, אבל מותר לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם ותאכל

מעצמה, שכיון שאינו עומד סמוך לעשבים אין לחוש).

[528] ברייתא שם (בית שבין שתי חצירות ומילאהו תבן,

מערבין שנים ואין מערבין אחד זה, נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו

ויאכיל). טור ושו"ע שם (במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצרות, אבל גדיש שבין

שני בתים, מותר להאכיל לבהמתו ממנו, בידים).

[529] ריטב"א שם ד"ה נתמעט (והבית יש בו רשות לשתי ה[חצר]ות,

וכשנתמעט התבן אסורין בבית מכאן ומכאן, שהן אוסרין זה על זה). מ"א ס"ק

לא (ומיירי שבית אחד פתוח לחצר זה, והשני פתוח לחצר אחרת, ולא עירבו ב' החצירות

יחד).

[530] משנה שם (נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין), וגמרא שם (הא

עשרה שרי, ואע"ג דמידליא תקרה טובא, שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן

מחיצות. אמר אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן, ותבן עשרה).

והוא כדלעיל סי' שע ס"ה (חמש

חבורות ששבתו בטרקלין וחלקוהו במחיצות לחמשה חדרים וכל אחד מהם פתוח לחצר, אם

המחיצות מגיעות לתקרה או בתוך ג' טפחים סמוך לתקרה, הרי כל אחד ואחד חדר בפני עצמו,

אפילו הן מחיצות עראי, כגון של יריעות, וצריכות כל אחד ואחד מהחבורות ליתן עירובן),

ושם נסמן (הערות 261 - 262 ).

עולת שבת ס"ק יז

(ודע הא דמתירין התם כי מפחית, ולא נפחית מעשרה, כשאין רחוק מן התקרה ג' טפחים,

דאז אמרינן לבוד, אבל בשרחוק ג' טפחים מן התקרה אז אפילו גבוה עשרה לאו מחיצה

הוא). תוספת שבת ס"ק נז (מיהו הא דמותר כי מפחת, ולא מפחת מי', היינו כשאין

התקרה רחוקה ממנו ג' טפחים, דאז אמרינן לבוד, וכאילו המחיצות מגיעות לתקרה, אבל

כשהם רחוקים מן התקרה ג' טפחים, אפילו הם עדיין גבוהים י' טפחים, לאו מחיצה הוא

כלל, דבמחיצות גרועות כאלו בעינן שיגיעו עד התקרה, כמ"ש סי' ש"ע

ס"ג. והכא איתא בש"ס. וכן כתב בעולת שבת. ותימה על הרא"ש שלא הזכיר

זה כלל, וגם הטור [ו]שו"ע סתמו בזה).

ורבינו מסתפק בזה,

שהרי הלכה זו שבגמרא לא הובאה ברא"ש ובטור ובשו"ע. ולכן הכניסו כאן

(ולקמן בסמוך) בשני האופנים, בין חצאי עיגול, ו כהכלל

המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד

בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

[531] גמרא שם (בית כיון דאיכא (מחיצות ו)תקרה, כי

מיפחית מינכרא ליה מלתא, הכא לא מינכרא ליה מלתא). מ"א ס"ק לא (אפילו

אין הגדיש מגיע לתקרה ממש, דכיון דאיכא תקרה ומחיצה, כי מפחית מי' מינכרא מילתא).

[532] רא"ש שם (דלא הוקצה לעולם למחיצה, דלא שייך

מוקצה אלא בסוכה שנפלה או בבית שנפל, שמתחלה נעשה לשם מחיצה, וגם היה מוקצה בין

השמשות משום סתירת אוהל. ונראה לי לפרש אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, דבחול

קאמר ... אבל לא יתן לתוך קופה ויאכיל מעט מעט, דלמא ממעט ליה בערב שבת סמוך

לחשיכה ולאו אדעתיה, וקמטלטל בשבת בחצר האסורה. ופריך ואוקומי בחול מי שרי, כיון

שלא יתן לתוך קופתו בחול, אפילו להעמיד נמי אסור, דלמא יתן לתוך קופתו ויאכיל,

כדאסרינן בשבת להעמיד בהמתו על גבי מוקצה). דעה הא' ברש"י שם (שלא יתן בידים

לתוך קופתו, דלמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת ... כיון

דאיכא תקרה ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה, ואי מפחית מעשרה רמי אנפשיה ופריש).

דעה הב' בטור ושו"ע שם (ולהרא"ש, אפילו בחול אסור ליתן ממנו לקופתו).

לבוש סי"ט (להעמיד הבהמה בידים אפילו בחול אסור מהאי טעמא, דחיישינן דילמא

יתן לתוך קופתו סמוך לחשיכה ויאכלנה ולאו אדעתיה). מ"א ס"ק ל (דכיון

שנוטל מעט מעט, חיישינן שמא בערב שבת בין השמשות יתמעט מי', ולאו אדעתיה, ומטלטל

בחצר. ומשום מוקצה ליכא, דדוקא בבית שנפל בשבת, כיון שהיה אסור בין השמשות משום

סתירת אוהל, אסור גם בשבת, אבל הכא לא הוה מוקצה (כ"כ הרא"ש). ט"ז

ס"ק י (דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי' ומטלטל בחצר באיסור ... ולהרא"ש

אפילו בחול אסור, דדלמא ממעט ליה בערב שבת סמוך לחשיכה, ולאו אדעתיה, ומטלטל בשבת

בחצר האסורה).

[533] משמעות השו"ע , שפסק בסתם כסברא הראשונה, ורק הוסיף

בסוף "ולהרא"ש אפילו בחול אסור".