ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין לג דין תיקוני התפילין ודיני הרצועות

לג דין תיקוני התפילין ודיני הרצועות

ובו ו' סעיפים

נקרעו המחיצות הפנימיות

א אם ⁹²⁸ נקרעו מחיצות הפנימיות שבין בית לבית בתפילין של ראש ⁹²⁹ , ומבחוץ כולן קיימין ושלימים⁹³⁰, אם הם חדשים, כשרים בכל ענין⁹³¹ (אלא אם כן נקרעו ג' בתים בענין זה⁹³²). ואם הם ישנים פסולים, אפילו לא נקרעו אלא ב' בתים. ואפילו יש מחיצה שלימה ביניהם, אלא שנקרעו בזה מחיצה של צד ימין ובזה מחיצה של צד שמאל. אבל אם יש ביניהם בית אחד שלם, דהיינו ב' מחיצות שלימות, כשרים⁹³³ אפילו הם ישנים. ובלבד שלא נקרעו ג' בתים⁹³⁴, דהיינו כל ג' מחיצות הנשארות ⁹³⁵ .

ויש אומרים להיפך⁹³⁶, שחדשים גרועים מישנים, שכיון שבזמן מועט נקרעו כל כך, בודאי עור מקולקל הוא מעיקרו. ויש להחמיר כדברי שניהם⁹³⁷:

נקרעו התפירות

ב יש מי שאומר⁹³⁸ שהוא הדין בתפירות, אם נפסקו ב' תפירות זו בצד זו ⁹³⁹ , או ג' אפילו זו שלא כנגד זו, פסולים. במה דברים אמורים, בישנים, אבל בחדשים, כל זמן שעור מושב הבתים קיים ⁹⁴⁰ כשרים. ואלו הם חדשים, כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נפסק. אבל אם אינו ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק, הרי אלו ישנים.

ולדברי האומרים שחדשים גרועים מישנים לענין נקרעו הבתים, הוא הדין שהם גרועים לענין נפסקו התפירות⁹⁴¹. וטוב לחוש לדבריהם גם בנפסקו התפירות, להחמיר בחדשים כמו בישנים, אפילו בשנפסקו ב' זו בצד זו⁹⁴², אעפ"י שיש מקילין בזה לגמרי בין בחדשים בין בישנים. אבל בשנפסקו ג', אפילו זו שלא בצד זו, הם פסולים לדברי הכל⁹⁴³.

ובמקום שאי אפשר למצוא תפילין אחרים ולא לחזור ולתפור תפילין אלו, יש לסמוך על המקילין בנפסקו ב' תפירות זו בצד זו בין בחדשים בין בישנים, שלא להתבטל ממצות תפילין⁹⁴⁴:

דיני הרצועות

ג עור הרצועות צריך להיות מבהמה או חיה הטהורים, שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים בלבד⁹⁴⁵. וצריך שיהא מעובד לשמו⁹⁴⁶, ואם לאו, פסול לדברי הכל, ואפילו להמכשירים בבתים ⁹⁴⁷ . ויכול לעשותן אפילו מקלף⁹⁴⁸, כמו שנתבאר בסי' ל"ב⁹⁴⁹:

ד הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ. אבל מצד פנים יעשה מאיזו צבע שירצה, חוץ מאדום שהוא גנאי, שלא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו ⁹⁵⁰ .

אבל הבתים אין צריך להיות שחורות אלא משום נוי מצוה, ולא מהלכה למשה מסיני⁹⁵¹, כמו שנתבאר בסי' ל"ב⁹⁵²:

ה וכיון שרצועות שחורות הלכה למשה מסיני, צריך שישחירן ישראל לשמן, ולא נכרי⁹⁵³. ואפילו בדיעבד פסולות על ידי נכרי⁹⁵⁴, אלא על דרך שנתבאר בסי' ל"ב בעיבוד⁹⁵⁵. ויש (א) מי שאומר ⁹⁵⁶ , שיש להן תקנה שיחזור וישחירן ישראל לשמן. וטוב להחמיר ⁹⁵⁷ .

אבל אם הנכרי השחיר את הבתים, כשרים, שהרי אפילו לא השחירן כלל כשרין⁹⁵⁸. ומכל מקום לכתחלה טוב שישחירן ישראל לשמן כמו הרצועות⁹⁵⁹:

ו רצועה שנפסקה, אין לה תקנה, לא בקשירה ולא בתפירה, שנאמר וקשרתם, ודרשו רז"ל קשר תם, דהיינו הרצועה שקושר בה התפילין תהיה תמה ושלימה, ולא קשורה או תפורה ⁹⁶⁰ .

במה דברים אמורים, כשנפסקו תוך שיעורן, דהיינו בשל ראש עד הטבור מצד ימין ועד החזה מצד שמאל, ובשל יד עד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע, וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותה אצבע ג' כריכות ויקשור ⁹⁶¹ . אבל כל יתרון האורך שהיא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב היד, אין הקשירה והתפירה פוסלין בו⁹⁶².

ויש אומרים⁹⁶³, שאין קשירה ותפירה פוסלת בו אלא במה שמקיף הראש בלבד, או במה שמקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע, שכשיש שם קשר או תפר אין הקשר של ראש או של יד נקרא קשירה תמה. אבל במה שתלוי מן הראש עד החזה והטבור, וכן במה שנמתח מהזרוע עד אצבע אמצעית, מועלת בה קשירה או תפירה.

ויש מקילין עוד⁹⁶⁴ שאפילו במה שמקיף הראש והזרוע מועלת תפירה, כשתופרן מצד פנים, שלא יהיה התפר נראה מבחוץ ותהא נראית כשלימה⁹⁶⁵. והוא שיתפרנה בגידים כשרים⁹⁶⁶. ויש מקילין⁹⁶⁷ אפילו בחוטים.

ולענין הלכה יש להחמיר (בשל תורה⁹⁶⁸) כסברא הראשונה במקום שאפשר⁹⁶⁹. ואף שיש להקל לתפור מבפנים במה שתלוי מן הראש, הואיל ויש מתירים אפילו במה שמקיף הראש, מכל מקום קשה ליזהר שלא תהא התפירה נראית כלל מבחוץ⁹⁷⁰. אבל בשעת הדחק יש לסמוך על דברי המקילין יותר, כדי שלא יתבטל ממצות תפילין⁹⁷¹. ומכל מקום לא יברך, שברכות אינן מעכבות⁹⁷²:

קונטרס אחרון

(א) ויש מי שאומר כו'. עיין ⁹⁷³ בית יוסף אבן העזר סוף סימן קלא⁹⁷⁴ ובשולחן ערוך שם⁹⁷⁵ דלא קיימא לן הכי. ואפשר דשאני הכא דבחזותא תליא מלתא והעליון הוא הנראה, ובצבע הלך אחר הנראה ⁹⁷⁶ , עיין פרק יא דנגעים משנה [ד]⁹⁷⁷. וצריך עיון לדינא⁹⁷⁸.

הערות

928. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) נקרעו המחיצות הפנימיות (ס"א). (ב) נקרעו התפירות (ס"ב). (ג) דיני הרצועות (ס"ג-ו). *
929. תוכן ההלכה שתתבאר בסעיף זה: בתפילין של ראש יש ד' בתים (א-ד), ובכל אחד מהבתים יש שתי מחיצות (1-8). (א) נקרעה אחת מהמחיצות החיצוניות (1, 8), פסולה בכל אופן. (ב) אם נקרעה מחיצה של ג' בתים (כגון שנקרעו מחיצות: 2, 4, 6. או: 3, 5, 7), פסולה בכל אופן. (ג) אפילו אם נשאר בינם בית אחד שלם (כגון שנקרעו מחיצות: 2, 5, 7. או: 2, 6, 7), פסולה. (ד) נקרעה מחיצה של ב' בתים, ויש ביניהן בית אחד שלם (כגון שנקרעו מחיצות: 2, 5), כשרה בכל אופן. (ה) אין ביניהן אלא מחיצה אחת שלמה (כגון שנקרעו מחיצות: 3, 6. ונשארו ביניהן מחיצות 4, 5), ישנים פסולים וחדשים כשרים.
930. גמרא לה, א (אמר רב הונא, תפילין כל זמן שפני טבלא קיימת, כשירות). ב"י (ולי נראה דפני טבלן קיימת, היינו לומר דבעינן שיהיו שלמים מכל שאר צדדין, דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא). מ"א ס"ק ב (פירוש, שנקרעו בין בית לבית, אבל הצדדים שלמים (ב"י)).
931. רבא שם, לגירסת הרי"ף ז, ב (וזו כנגד זו, ושלש פסולות, לא אמרן אלא בעתיקתא, אבל בחדתא לית לן בה). והיינו שמה שפסלו בזו כנגד זו (קרע בב' בתים הסמוכים, שאין ביניהם אלא מחיצה שלמה) הוא דוקא בישנים, אבל בחדשים, גם זה כשר. שו"ע ס"א (אם התפילין ישנים פסולים, ואם הם חדשים כשרים).
932. על מה שכתב בשו"ע ס"א (ואם נתקלקלו ג' בתים, בכל ענין פסולים), פירש ה ט"ז ס"ק ד (בא לרבות חדשים, דשם כשר בב' אפילו בזה אצל זה, מכל מקום בג' פסולים). והוא שלא כדברי הרי"ף שבהערה הקודמת (ושלש פסולות, לא אמרן אלא בעתיקא). עי' סעיף ב (שלענין נפסקו התפירות התיר בשו"ע בחדשות בכל ענין, אפילו נפסקו שלש תפירות), וצ"ע . ונתבאר בדרישה סק"א (דקלקול בתים ופסיקת התפירות שוים ... ומלשון הרמב"ם שהביא רבינו משמע דבתפירות אפילו נפסקו שלשה כשרות). וראה מאיר עיני סופרים סי' יח ס"ד ס"ק ב.
933. רבא שם (הא דאמרת שתים כשירות, לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה, אבל זה כנגד זה פסולות), לפירוש הראשון ברש"י שם (שני דפנות בשני בתים זה שלא כנגד זה, כגון שנפסק בית ראשון ובית ג', ואחד שלם ביניהם. זה כנגד זה, [בתים הסמוכות]). ט"ז ס"ק ג (משמע דשנים הסמוכים, אף על פי שאין הקרעים סמוכים אלא שזה בצד זה והשני בצד אחר, מיקרי זה כנגד זה ופסולים). מ"א ס"ק ג (ראשון ושלישי, ונשאר בית אחד שלם ביניהם). והיינו שאם נשאר ביניהם בית אחד שלם, כשר אף בישנים, ואם לא נשאר ביניהם אלא מחיצה אחת שלמה, כשר בחדשים ופסול בישנים. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ח ע' מג.
934. רב חסדא שם ( נפסקו שתים, כשירות. שלש, פסולות). והיינו פסולות אפילו נשאר ביניהם בית אחד שלם.
935. כלומר, שנקרעה אחת מהמחיצות של כל ג' הבתים הנשארים (כגון שנקרעו מחיצות: 2, 5, 7. או: 2, 6, 7 – שהן המחיצות של בתים א, ג, ד. ונשארו ביניהם מחיצות 3, 4 שלימות – שהן המחיצות של בית ב). ואף שעל כרחך יש ביניהם ב' מחיצות קרועות שאין ביניהם בית שלם. ראה דרישה סוף ס"ק א. תהלה לדוד ס"ק א. דובר שלם ע' לד.
936. רבא שם, לגירסת רש"י שם (לא אמרן אלא בחדתתא (ונפסקו, ודאי עור מקולקל הוא, רש"י), אבל בעתיקתא לית לן בה). ו רא"ש הל' תפילין סי' י (וזה כנגד זה לא אמרן אלא בחדתתא אבל בעתיקתא לית לן בה).
937. רמ"א סעיף א (ונראה לי דיש להחמיר לפסול בשניהם).
938. רמב"ם פ"ג הי"ח (תפילין שנפסקו התפירות שלהן, אם היו שתי התפירות זו בצד זו, או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו, הרי אלו פסולות. במה דברים אמורים, בישנות, אבל בחדשות, כל זמן שפני טבלן קיימות כשרות. ואלו הן החדשות, כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נכרת, הרי אלו חדשות. ואם אין ראוי לתלות בו, אלא הוא נפסק, הרי אלו ישנות). ב"י סוס"י לב ד"ה ואם נפסקה (נראה שהוא סובר דהא דאיתא בהקומץ (לה, א) אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלן קיימת כשרה, ורב חסדא אמר נפסקו שתים כשרה וכו', בנפסקו התפירות איתמר. והמפרשים אינם מפרשים כן). שו"ע ס"ב (אם נפסקו תפירות התפילין, להרמב"ם, אם היו שתי התפירות זו בצד זו, או שנפסקו ג' תפירות אפילו זו שלא כנגד זו, הרי אלו פסולים. במה דברים אמורים, בישנים, אבל בחדשים, כל זמן שעור מושב הבתים קיים כשרים. ואלו הן חדשים, כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נפסק. ואם אין ראוי לתלות בו, אלא הוא נפסק, הרי אלו ישנות).
939. היינו כדלעיל סי' לב סע"ז (וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירה), ושם נסמן (הערה ). וראה מאיר עיני סופרים סי' יח סט"ז אות ז ס"ק א.
940. ולענין נקרעו המחיצות, נתבאר לעיל ס"א ( נקרעו מחיצות הפנימיות שבין בית לבית בתפילין של ראש, ומבחוץ כולן קיימין ושלימים) . וראה מאיר עיני סופרים סי' יח סט"ז אות ז ס"ק ג.
941. ב"י ד"ה והרמב"ם (רבינו [הטור] כתב בשמו [של הרמב"ם] דפסל בחדשות ומכשר בישנות, וכגירסת הרא"ש, ואין הדבר כן, אלא מכשר בחדשות ופסל בישנות, כגירסת הרי"ף, וכמבואר בלשון הרמב"ם).
942. ד"מ ס"ק א (ונראה לי דטוב להחמיר בשניהם). רמ"א שם (ויש אומרים דבחדשים פסולים, ובישנים כשרים. וטוב לחוש לשתי הסברות, כן נראה לי).
943. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט (תמה ר' זעירה, אפסיק גודא דרצועתא. שאל לרב חונה ולרב קטינה, ושרון ליה), לפירוש ס' התרומה סי' רי (והיכא שנפסקו הגידים אחר שעשה התפירה כז"ה, מדבר בירושלמי פרק קמא דמגילה, אמר רבי זעירא אפסיק גידא דרצועתא, ונראה דהא גידא דתפילתא), ובסימנים שם (אם נפסקה התפירה בשלשה מקומות, אין תקנה לחזור ולקשור, אלא צריך תפירה חדשה, כדאיתא בירושלמי דמגילה פרק קמא). רא"ש סי' יא (ובירושלמי דפ"ק דמגילה ... רבי זעירא איפסיק ליה גידא דרצועה ... ואית דגרסי גידא דתפילין, ומיירי בתפירה מרובעת שבתיתורא), ובסדר תיקון תפילין (ואם נפסקה התפירה בג' מקומות, צריך לתפרה פעם אחרת). טור סוף סי' לב (ואם נפסקה התפירה בג' מקומות צריך לתפור פעם אחרת).
944. ב"י שם (ולענין הלכה, במקום דלא אפשר יש לסמוך על דברי המיקל, כדי שלא יתבטל ממצות תפילין). וראה תהלה לדוד ס"ק ב. מאיר עיני סופרים סי' יח סט"ז אות ז ס"ק ז.
945. שבת כח , א-ב (לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ... לרצועות (שיהיו מעור בהמה טהורה, רש"י)). טור ושו"ע סעיף ג (עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים). אבל לענין הקלף שכותבים עליו, נתבאר לעיל סי' לב סי"ד (אבל לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאין, שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך), ושם נסמן (הערה שעו ).
946. רמב"ם פ"ג הט"ו (ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה. אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עיבוד כלל, אפילו עשהו מצה כשר). ס' התרומה בסימנים סי' קצ (עור הבתים והרצועות צריך עבוד לשמן). טור ושו"ע שם (עור הרצועות צריך ... מעובד לשמו).
947. כדלעיל סי' לב סנ"ז (ויש אומרים שאינו דומה לקלף הפרשיות, שהפרשיות הן עיקר הקדושה, אבל הבתים הן טפלין ומשמשים להם, ואין צריכין עיבוד לשמו), ושם נסמן (הערה שפז ). מכל מקום מודים ברצועות שצריך שיהא מעובד לשמו. וכן להשחירם לשמן, כדלקמן ס"ה (צריך שישחירן ישראל לשמן). וטעם החילוק בינם, כתב המ"א ס"ק ד (ברצועות אף הרמב"ם מודה. ונראה לי הטעם, משום דהלכה למשה מסיני שיהיו שחורות, אם כן צריך שיעבדם וישחירם לשמן, משא"כ בבתים). ובלח"מ הל' אבל פי"ד הכ"א (נראה ודאי, דרבינו פסק כרשב"ג, ומפרש מילתיה ברצועות ולא בחפוי הבתים). והוא כדתניא סנהדרין מח , ב ( עור בהמה טהורה כשירות אע"פ שלא עיבדן לשמן. רבי שמעון בן גמליאל אומר, אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן) .
948. מרדכי ריש הל' תפילין (וקלף איקרי עור ... ואם כן לפי זה הרצועה היה צריך לעשות מקלף ... ומיהו נראה דעור מיקרי שפיר מין קלף, ויכול לעשות הרצועות מעור ... הלכך בין בעור בין בקלף כשר הדבר). שו"ע ס"ג (רצועות בין מעור בין מקלף, כשרות).
949. סעיף נו (ורשאי לעשות הבתים מקלף, שגם הוא נקרא עור).
950. מנחות לה , א (רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. מיתיבי, תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, בין ירוקות בין שחורות בין לבנות. אדומות לא יעשה מפני גנאי (שמא יאמרו גרדן הוא, ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות, רש"י) ... לא קשיא, כאן מבפנים (אפילו לבנות, רש"י) כאן מבחוץ (שחורות, רש"י). אי מבפנים מאי גנאי ... זימנין דמתהפכין ליה (מה שבפנים בחוץ, ונראה האודם, רש"י)). טור ושו"ע סעיף ג (הרצועות שחורות מבחוץ, אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה, חוץ מאדום, שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו).
951. רמב"ם פ"ג מהל' תפילין הי"ד (ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות, הקציצה והרצועה כולה). רא"ש הל' תפילין סי' ח (יש שעושין בתים של תפילין מעור לבן, דלא נאמר [שח]ורות אלא ברצועות. ומכל מקום נוי תפילין הוא שיהא הכל שחור). טור ושו"ע סי' לב ס"מ (עור הבתים מצוה לעשותו שחור).
952. סעיף ס (עור הבתים מצוה לעשותן שחור, כמו הרצועות. ואע"פ שברצועות הוא הלכה למשה מסיני, ולא בתים, מכל מקום מצות תפילין הוא שיהיה הכל שחור).
953. ס' התרומה סי' קצא (אבל יש להסתפק על רצועות של תפילין דבעינן שחורות, אם עכו"ם יכול להשחירן לבדו, כמו שאר תיקוני עור, או שמא כיון דבפרק במה מדליקין אמרינן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני, צריך השחרה לשמה, ואסור בעכו"ם, כמו גבי ציצית דבעינן טוייה לשמה וגם צביעה לשמה פרק התכלת. והמחמיר תבא עליו ברכה), ובסימנים (וצריך להשחיר לרצועות תפלין, והכל יעשה על ידי ישראל, ולא ישחירם עכו"ם, כמו טוייה דציצית וצביעה, דבעינן לשמה) וסי' קצה (והרצועות שצריכות להיות שחורות, צריך הישראל להשחירן לשם קדושה, ואין להשחירן על ידי עכו"ם, כמו גבי ציצית טוייה לשמה וצביעה לשמה). טור ושו"ע ס"ד (טוב שישחירם ישראל לשמן, ולא גוי).
954. רמ"א סעיף ד (הרצועות אפילו בדיעבד פסול).
955. סעיף יב (צריך לסייעו קצת בעיבודה).
956. מ"א ס"ק ז (נראה לי, דאם חזר ישראל והשחירן לשמן, כשר, דהא אמרינן בגיטין דף כ' שאם כתב השם ולא קדשו, מעביר עליו קולמוס ומקדשו. ואפילו רבנן לא פליגי אלא משום דמיחזי כמנומר, הא לאו הכי שרי. אם כן כאן שרי לכו"ע). והוא בגמרא שם כ, א (אמר רב חסדא, גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין השם מן המובחר). ושם נד, ב (לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה, אבל דכולי ספר תורה לא, משום דמיחזי כמנומר). משא"כ בהשחרת הרצועות, אין לפסול משום מיחזי כמנומר.
957. עיין בקונטרס אחרון , הטעם שטוב להחמיר.
958. טור סי' לב (ואם עשאן מצבע אחר כשרים, אלא שעיקר מצותן להיות שחורין). ד"מ שם ס"ק יז (ומצאתי כתוב דאם השחיר הנכרי עור הבתים, כשר, דהא אין שחרותו מעכב). מ"א ס"ק ו (דהא אפילו לא השחירם כלל כשר (טור סי' ל"ב ד"מ).
959. ד"מ שם (אבל עדיף טפי בישראל). רמ"א ס"ד (ומיהו בדיעבד כשר אם [גוי] השחיר עור הבתים).
960. רב יוסף שם לה, ב (אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה דתפילי, אמר ליה מהו למיקטריה. אמר ליה וקשרתם כתיב (ואתחנן ו, ח), שתהא קשירה תמה (רצועה שלימה ולא קשורה, רש"י ). אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי, מהו למיתפריה ועייליה לתפירה לגאו (שלא יראה ויהא כשלימה, רש"י). אמר [ליה] פוק חזי מה עמא דבר (כיון דאין נוהגין כן לא תעשה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אם נפסקה הרצועה ... אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה). ט"ז ס"ק ו (וקשרתם, שתהא קשירה תמה ... רצועה שלימה ולא קשורה). והוא כעין הלימוד דלעיל סי' לב ס"ה (וכתבתם, דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם), ולקמן סי' תרמה ס"י (שנאמר ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה), וסי' תרמח סי"ד (והתורה אמרה ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה).
961. תוכן ההערה שלפנינו: בדעה זו ש"נפסקו תוך שיעורן", "אין לה תקנה, לא בקשירה ולא בתפירה", נפסק בשו"ע ס"ה (ויש אומרים מה שמקיף ממנה הראש, ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותו אצבע ג' כריכות ויקשור, אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה). והיינו שבתפילין של ראש, "תוך שיעורן" הוא רק "מה שמקיף ממנה הראש", ולא מה שנמשך מלפניו "עד הטבור מצד ימין ועד החזה מצד שמאל". אמנם כאן בפנים נפסק "כשנפסקו תוך שיעורן, דהיינו בשל ראש עד הטבור מצד ימין ועד החזה מצד שמאל". ומעיר דהמקורות לזה: רמב"ם פ"ג הי"ב (ואורך רצועה של ראש, כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר, ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט. ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור. ואם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים האלו כשרות), והי"ט (רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה ... עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור, או יתר עליו). ס' התרומה (בסדר הנחתן סי' ריג (רצועה של יד ארוכה מן הקיבורת עד אצבע אמה, ויכרוך שלשה פעמים הרצועה סביב אצבעו. ורצועות של ראש ארוכות של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה. ורוחבן כאורך השעורה. ואם נפסקה הרצועה, אין תקנה לא לתופרה ולא לקושרה). וכן נוטה דעת הב"י (ובספר התרומה משמע בהדיא דתוך שיעור רצועת היד, דהיינו כדי שתגיע עד אצבע אמצעי ויכרוך בה שלש פעמים, אם נפסק אין לה תקנה ... ולפי דבריו אפשר דהוא הדין לרצועות הראש, שאין להם תקנה אם נפסקו תוך שיעורן, דהיינו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה). דלא כדרכי משה ס"ק ד (ואינו נראה, דיש לומר דדוקא בשל יד אסור לתפור בכל השיעור, משום דכולו צורך הקשירה הוא, משום דבלאו הכי אינו עומד על הזרוע אם אינו כורך סביב האצבע או הזרוע. אבל בשל ראש, שמהודקין היטב בלא רצועות התלויות, נראה דאין לפסול שם התפירה, רק סביב הראש). והוא משום שלא עיין [הדרכי משה, בספר התרומה] שם, אלא בסי' ריא (הלכך יש להחמיר ולגלות רצועות של ראש לפניו, ויהיו ארוכות של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה, ורצועה של יד ארוכה אחר קשירתה בזרוע שתהא ארוכה עד אצבע אמצעית, ויכרוך אותה סביב אמה שלשה פעמים ... נפסקה הרצועה ולא נשאר בה כשיעור שפירשתי לעיל, אין לה תקנה בקשירה), שבלשון זה הי' אפשר לפרש דקאי רק אדסמיך ליה, דהיינו על תפילין של יד. ודו"ק ). אלא שלפי זה קשה על דברי השו"ע ס"ה (ויש אומרים מה שמקיף ממנה הראש, ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותו אצבע ג' כריכות ויקשור, אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה), שהוא כדעת הדרכי משה, "דאין לפסול שם התפירה, רק סביב הראש". כבר הקשה כן הט"ז שם (לפי זה אף בשל ראש אין להקל בקשירה, ואפילו בתפירה, כל שהוא תוך שיעור רצועות, דהיינו של ימין עד הטבור ושמאל עד החזה ... ואם כן צ"ע מאי טעמא כתב השו"ע כאן, בשל יד פוסלת הקשירה והתפירה עד שמגיע עד האצבע כו', ובשל ראש לא כתב רק עד ששייר ההיקף ... וכן מוכח גם כן מדברי הרמב"ם ספ"ב דאין חילוק בין של ראש לשל יד, דבתרוייהו לא מהני קשירה ותפירה תוך השיעור ... וצ"ע). שיעורי האורך נתבארו לעיל סי' כז סי"א (שיעור אורך רצועה של תפילין של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור), וס"כ (ישלשל הרצועות של תפילין של ראש ויהיו תלוים מלפניו וקבלו הגאונים שצריך שיגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט).
962. תרומת הדשן סי' מז (רצועות של תפילין של יד שנפסק, ולא נשתייר בה כדי לקשר בזרוע וגם שתגיע עדיין לאצבע צרדה ולכורכם שם ... נראה דאין לאסור ברצועה של יד באורך השיעור שמן הקיבורת עד אצבע האמצעי וכפי מה שיוכל לכרוך ג' פעמים סביב האצבע, אלא אם היה פושט הרצועה מן הקיבורת עד האצבע בלא כריכה סביב הזרוע, אבל כל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע, כמו שרגילים העולם, באותה יתרון אין להקפיד אקשירה ותפירה כלל, דאינו מן הצורך. וכן הוריתי כמה פעמים להתיר). שו"ע שם (ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע, וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותו אצבע ג' כריכות ויקשור). וראה לעיל סי' כז סי"ט.
963. רא"ש , תפילין סי' יא (ומיירי בנפסקה הרצועה המקפת הראש והזרוע, דהתם בעינן קשירה תמה שלא יהיו שמה שני קשרים. אבל הרצועות התלויות למטה לא שייך בהו קשירה, שנאמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, דוקא על היד ועל הראש הוא דכתיב בה קשירה, למעוטי קשירה שאינה תמה, אבל רצועות התלויות, לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה). טור (אם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע, אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה. אבל התלוי ממנה, ומה שקושר סביב הזרוע, אין הקשירה פוסל בה).
964. גמרא שם (אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי, מהו למיתפריה ועייליה לתפירה לגאו. אמר [ליה] פוק חזי מה עמא דבר), לפירוש רבינו תם שם תוד"ה פוק (פירש בקונטרס להחמיר. ור"ת מפרש להקל). סמ"ג עשיון כב (ופירש רבינו יעקב להקל). מרדכי הל' תפילין יא, ד (פוק חזי מאי עמא דבר. פירש"י ז"ל לחומרא, ור"ת פירש לקולא).
965. רש"י שם ד"ה ועייליה לתפירה לגאו (שלא יראה, ויהא כשלימה) . שו"ע ס"ה (אם נפסקה הרצועה יש מתירים לתפור מצד פנים).
966. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט (תמה ר' זעירה, אפסיק גודא דרצועתא. שאל לרב חונה ולרב קטינה, ושרון ליה). רא"ש, תפילין סי' יא (משמע שנפסקה הרצועה ותפרה בגידין ונפסק הגיד, והתיר לו לחזור ולקשור הגיד). רבינו ירוחם נתיב יט סוף ח"ד (ור"ת פירש ומותר לתפרה ... ובירושלמי משמע שמותר לתפרה בגידין). תרומת הדשן שם (והירושלמי דמייתי התוספות והחיבורים, לסייע לר"ת, דשרי לתפור רצועות בגידין). מ"א ס"ק ח (התרומת הדשן ורבינו ירוחם כתבו דוקא בגידים).
967. ארחות חיים הובא ב ב"י (וכתוב בארחות חיים, רצועה שנפסקה, בשם ה"ר שם טוב פלכו שמעתי, שתופרה אפילו בפתיל). והוא בארחות חיים מהדורא בתרא, שלא הגיע לידינו (ראה לעיל סי' לב הערה שמב ).
968. כדלעיל בתחלת הסעיף, שלמדים זאת מהפסוק, "שנאמר וקשרתם, ודרשו רז"ל קשר תם", ושם נסמן (הערה לג ). וראה חקרי הלכות ח"ה נו, א.
969. ב"י סוף הסימן (ולפי דבריו אפשר דהוא הדין לרצועות הראש, שאין להם תקנה אם נפסקו תוך שיעורן, דהיינו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ... ולענין הלכה, היכא דאפשר חוששין למחמיר). לבוש ס"ה (ויש אומרים בשל ראש כל מה שתולה ממנה בצד ימין עד הטבור ובצד שמאל עד החזה, וכן של יד כל מה שסביב הקיבורת ועוד כל שיעור שימתח מן הקיבורת עד אצבע האמצע וגם כדי שיוכל לכרוך ג' פעמים סביב האצבע, אסור לקשור ולתפור ... ויש להחמיר). ט"ז סוף ס"ק ו (בב"י כתב על זה דשומעין להחמיר ... שמע מינה דבמקום שאפשר חוששין להחמיר אפילו בשל ראש תוך השיעור), דהיינו כסברא הראשונה, כפי שנתבארה לעיל (הערה לד ).
970. תרומת הדשן שם (ולא מלאני לבי להתיר אפילו בתוך השיעור, אמנם התרתי מן השיעור ולחוץ לקשרו, כדעת האשירי, הואיל ור"ת שרי ואפילו בתוך הקשר, דהא דפסק תלמודא למיעל לתפירה, קשה ליזהר בדבר ... קשה לתפור אפילו מלגיו שלא תהא התפירה נראית מאד מלבר, על כן אין להקל). ט"ז שם (וכוונתו, דאע"פ ששיעור רצועה של יד מגיע עד אצבע האמצעי, מכל מקום לענין תפירה יש להקל כהרא"ש, כיון שבתפירה מתיר ר"ת אפילו תוך הקשר, אלא שקשה ליזהר בדבר התפירה ... על כן אין להקל אפילו בתפירה תוך השיעור, כן נראה לי כוונתו).
971. ב"י סוף הסימן (אבל היכא דלא אפשר, מוטב לסמוך על דברי המיקל מלהתבטל ממצות תפילין). שו"ע שם (ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים, כדי שלא יתבטל ממצות תפילין).
972. ט"ז ס"ק ז (נראה לי פשוט, דעכ"פ לא יברך עליהם, דהא אפשר לו לקיים המצוה, דברכות אינן מעכבות). וראה אור התפילין, אם היינו דוקא במה שמקיף להראש, או גם מה שתלוי לא יברך.
973. תוכן הקונטרס אחרון שלפנינו: בפנים ס"ה הובאה דעת המ"א שאם השחיר את הרצועות שלא לשמן, "יש להן תקנה שיחזור וישחירן ישראל לשמן". ומכל מקום מסיים "וטוב להחמיר". ומבאר כאן הטעם שלא לסמוך על המ"א שמתיר, שהרי גם בגט שלא נכתב לשמה, לא קיי"ל להכשיר. ואף שיש מקום לחלק בין כתיבה שאינה מועלת לבין צבע ש"הלך אחר הנראה". מכל מקום "צריך עיון לדינא".
974. ד"ה ואם נכתב (בפרק ב' דגיטין (כ, א) ... אמר רב חסדא, גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, דתניא, הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים אין השם מן המובחר ... אמר רב אחא בר יעקב, דילמא לא היא, עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינן זה אלי ואנוהו, וליכא, אבל הכא לא ... [אבל] בפרק הבונה (שבת קד, ב) גבי מתניתין כתב על גבי כתב פטור, אמרינן עלה, מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו', ולא איתמר התם הא פלוגתא דפליג עליה רב אחא, דאלמא הא דרב חסדא עיקר, ודרב אחא דחייה בעלמא הוא).
975. ס"ה (גט שכתבו שלא לשמה, אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט. ויש אומרים שחוששין לו). ואם כן יש לנו לפסול אף כאן כשחזר והשחירן לשמן.
976. אף שקיי"ל שכתב על גבי כתב אינו כתב. מכל מקום בצבע "הלך אחר הנראה".
977. "בגד ששתיו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתיו לבן, הכל הולך אחר הנראה".
978. לכן נפסק בפנים "וטוב להחמיר". וראה חקרי הלכות ח"ה נה, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 44 עמודים.