סימן מח

סימן מח

בענין הנ"ל

ב"ה ¹⁰⁴⁰

הרמ"א סי' שס"ח ס"א וכן מותר ליהנות מהעשבים שעל הקברות כו'. נראה דזהו לדעת המתירים בסי' שס"ד ס"א בהג"ה, והאיסור דכאן הוא רק משום כבוד המתים, ולזאת לצורך הקברות מותר. אבל לדעת רבינו ישעי' שם ¹⁰⁴¹ דתלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה (מדאורייתא), הוא הדין כאן אסור (מדאורייתא).

וצ"ע לדעת ר' ישעי' איך יפרש ¹⁰⁴² הא דסנהדרין דמ"ז ע"ב קבריה דרב ¹⁰⁴³ כו'. וראיתי בהגהות מצפה איתן שם ¹⁰⁴⁴ דהיינו בקברות שלהם שהיו כוכין והקרקע לא נחפרה כלל, אבל נחפרה אסור דבכי האי גוונא אסור כע"ז, כדאי' בע"ז דנ"ד ע"ב וכמו כן הוא בקבר כו'.

וע' בשלטי הגבורים בפרק נגמר הדין ¹⁰⁴⁵ שכתב, אמנם בקבר יחיד אפילו תימא דדעת מיימוני (היינו מה שכתב ¹⁰⁴⁶ עפר קבר אינו אסור בהנאה, שזה מהגמרא דסנהדרין) כדעת הטור, ולא תרצה לפרש דבריו בקרקע עולם כדפירש רבינו ישעי' כו'. נראה דרבינו ישעי' מפרש הא דסנהדרין שלא נחפרה, והיינו כנ"ל, ומפרש בהעפר שהיא בחציבת הקבר שהיא קרקע בתולה, דהיינו שלא נחפרה.

עוד עלה בדעתי כאשר אצלנו עושין את הקברים בולטין מן הארץ, ובפרט כשמתקנים את הקברים מביאין עפר ממקום אחר ומוסיפין עליהם, אולי הוא כקבר של בנין ¹⁰⁴⁷ . ובזה יתורץ מה שתמה הב"ח ¹⁰⁴⁸ על הרא"ש ¹⁰⁴⁹ והב"י ¹⁰⁵⁰ איך שייך עשבים בבנין ¹⁰⁵¹ . ומכל מקום צ"ע אם כן הוא, דכבד לומר שזה כוונת הרא"ש, והב"י בפירוש דברי הר"ן.

והמרדכי בפרק בני העיר ¹⁰⁵² סבירא לי' כר' ישעי' דבעפר שחפרו אסור.

והשלטי גבורים שם חילק בין של רבים לשל יחיד, דשל רבים אסור כולו גם הקרקע עולם וכל שכן בנין וחפירה. ונראה דדעתו שזה לדברי הכל ואסור בהנאה מדאורייתא (וצריך לומר לפי זה דגם אילנות אסורים ¹⁰⁵³ אפילו שלא במקום הקברים, וכבד להעמיד דברי התוס' ¹⁰⁵⁴ והרא"ש ¹⁰⁵⁵ פרק בני העיר דמיירי בשל יחיד. גם קשה לדעתו מאי מסיים בברייתא שם מפני כבוד המתים, הרי אסור בהנאה. ודוחק לומר שדעתו דהברייתא קאי בשל יחיד). ולפלא שהפוסקים לא הביאו את השלטי גבורים. ובספר לחם יהודא פירש דברי הרמב"ם ¹⁰⁵⁶ באופן אחר, וכתב לאפוקי ממה שהאריך השלטי גבורים. וקשה לדחות בקל דברי השלטי גבורים.

והב"ח כתב ¹⁰⁵⁷ דעשבים אסור מכל בית הקברות מדרבנן.

והחתם סופר סי' שכז כתב, דמ"ש הרמ"א כאן הוא גם לדעת האוסרים, משום דגידולין מותרים יעו"ש. וצ"ע דזהו לאביי בסנהדרין שם ¹⁰⁵⁸ , אבל לרבא דגמר מעבודה זרה, ועבודה זרה גידולים אסורין, כדאי' בעבודה זרה דמ"ח לענין אילן, ובשו"ע סי' קמה. ונראה דגם באילן שתחתי' עבודה זרה (דאז הוי האילן משמשי') אסור הגידולים. וי"ל דבקבר חמיר, דבעבודה זרה הרי גופה של העבודה זרה אינו מוסיף דבר בהגידולים משא"כ כו', ואפשר דמשום זה יהי' איסור בעשבים יותר משאר דברים.

ומצאתי בשו"ת שבות יעקב (הנדפס מחדש בלעמברג) ח"ג סי' צ"ד, אבל ליקח עפר הקבר מבנין של מעלה שזורקין עפר הוי תלוש ולבסוף חברו דאסור בהנאה עכ"ל. ומסיק להתיר ליקח לחולי הקדחת ר"ל מהקרקע, היינו מהצדדים לא מעפר החפירה.

ואם כנים דברי לחלק בין אם שוה לקרקע או בולט כנ"ל, הי' אפשר להשוות בזה כמה סבוכים בענין זה בגמרא ובדברי פוסקים הראשונים והאחרונים.

מענה הגאון החסיד מוהר"ר יהושע נימויטין

על דבר העשבים ואילנות הגדלים בבית הקברות ועל גוף הקברות, אם יש להתיר להחברה קדישא שיתנו רשות להעכו"ם שיקצור ויתלוש לעצמו, בכדי שישמור את ביה"ק לטובתו מרעיית בהמת לטובתו, שלא יפסיד העשבים והנטיעות. וטעם המתיר הוא, לפי שאיסור לקיטת העשבים הוי רק משום כבוד המתים, ומותר משום כבודם, שלא ירעו בהמות, כמבואר ברמ"א ביו"ד סי' שס"ח סעיף ב'. נוסף לזה מ"ש החתם סופר בתשו' סי' שכ"ז, דאפילו לדעת ר' ישעי' ז"ל, דהוא דעת היש אוסרים בסי' שס"ד, מכל מקום לא נאסרו הגידולין, דהרי לא אתי איסור אלא מעגלה ערופה, וכפרה כתיב בה כקדשים (ע"ז כ"ט. חולין י"א קדושין נ"ז), ובקדשי מזבח אין מעילה בגידולין, כמבואר בתמורה ל"א וברמב"ם פ"ג ממעילה הל' י"ב, ע"כ לשון החתם סופר. ולפי זה האי דינא לא קיימא לשאלה דכשר ומותר לכל הדעות.

ולענ"ד לא כן הוא, אשר לבד זאת שלדעת ר' ישעי' הרי זה אסור, אף גם לדעת המתירים במחובר, ואף גם לדעת הרמ"א הנ"ל, אין שום היתר בדבר כמו שנבאר בעהי"ת...

הנראה לענ"ד כתבתי מתוך הטרדא. ועובדא ידענא בפאלאצק, בפני הרה"ג ר"א ברכהן ¹⁰⁵⁹ ז"ל הוה, היהודי שומר הקברות שלח ידו לקצוץ אילנות, ירדו עמו לחייו והורידו אותו, וגירשו אותו מעל האדמה אדמת קודש.

היום י"ג לחודש סיון א' בהעלותך את הנרות תרס"ז פה ביעשנקויץ

נאום יהושע נימאיטין