שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה

שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה

ובו כ"ב סעיפים:

מחיצות שלא הוקפו לדירה

א כל ¹¹¹⁶ היקף מחיצות שלא הוקף לדירת ¹¹¹⁷ אדם, לכניסה ויציאה תמיד ¹¹¹⁸ , כגון רחבה

שאחורי הבתים ¹¹¹⁹ , והקרפף,

והוא היקף גדול להכניס בו עצים לאוצר ¹¹²⁰ , והגינה ¹¹²¹ , והפרדס ¹¹²² , המוקפים

גדר גבוה י' טפחים, וכל כיוצא בהן מהמקומות שיתבאר בסי' שס"ב ¹¹²³ , אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות ¹¹²⁴ , כמו ברשות

הרבים ¹¹²⁵ .

ואף על פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק

לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן

ככרמלית מדברי סופרים ¹¹²⁶ . שכיון שאינן עשויין לדירה, מתחלפין הן ברשות הרבים,

אם הן היקף גדול ¹¹²⁷ . אבל היקף קטן, אינו מתחלף ברשות הרבים, ומותר לטלטל

בתוכו, אף על פי שלא הוקף לדירה¹¹²⁸:

ב וכמה הוא

היקף קטן, עד בית סאתים ועד בכלל, כחצר המשכן, שהיה מאה אורך ונ' רוחב ¹¹²⁹ , שהן ב' פעמים נ' על נ', ונ' על נ' הוא בית סאה, שהוא

ב' אלפים ות"ק פעמים אמה על אמה, וסאתים הן ה' אלפים אמה על אמה ¹¹³⁰ .

וכל מקום שיש בו כשיעור זה, בין שהוא עגול בין שהוא

מרובע ממש ¹¹³¹ , כגון שארכו ע' אמה וב' שלישי אמה ¹¹³² ועוד משהו ¹¹³³ , ולא חשו חכמים לדקדק בו ¹¹³⁴ , וכן רחבו, בין שהוא ארוך וקצר, כגון שארכו מאה

ורחבו חמשים, מותר לטלטל בכולו ¹¹³⁵ .

ובלבד שלא יהא ארכו יתר על פי שנים ברחבו אמה אחת,

כמו שחצר המשכן לא היה ארכו יתר על פי שנים ברחבו אפילו אמה אחת ¹¹³⁶ . אבל פחות מאמה אינו כלום ואינו אוסר ¹¹³⁷ :

ג וסמכו

חכמים שיעורים אלו לשיעורי חצר המשכן, לפי שכל מלאכת שבת והלכותיה אנו למדין ממשכן ¹¹³⁸ . וחצר המשכן גם כן לא היה מוקף לדירה ¹¹³⁹ , והיו מטלטלין בכולו, לפיכך לא רצו חכמים לאסור עד

שיעור זה ועד בכלל.

אבל יותר משיעור זה, אפילו משהו, אסור לטלטל בו אלא

בד' אמות ¹¹⁴⁰ , וכן להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר ¹¹⁴¹ :

ד ואפילו ¹¹⁴² בפחות משיעור זה, אינו מותר לטלטל

מתוכו לחצר או מחצר לתוכו אלא כלים ששבתו בתוכו, או בחצר. אבל כלים ששבתו בבית

והוציאם לחצר, אסור לטלטל לתוכו ¹¹⁴³ . וכן כלים

ששבתו בתוכו והכניסן לחצר, אסור לטלטלן לבית ¹¹⁴⁴ (ואפילו כלים ששבתו בחצר, והכניסם לבית, או לתוכו,

אסור לטלטלם מזה לזה, אלא אם כן יניחם בחצר בינתיים ¹¹⁴⁵ ). לפי שמקום זה שלא הוקף לדירה הוא רשות בפני עצמה,

מוחלקת מהבית שהוא מקום דירה ממש ¹¹⁴⁶ .

אבל עם החצר הוא רשות אחת, אף על פי שהחצר נקראת מוקף

לדירה¹¹⁴⁷.

ואפילו החצר הוא של אדם אחד, והקרפף וכיוצא בו ממקומות שלא הוקפו לדירה הוא של אחר,

ולא עירבו יחד, מותר לטלטל מזה לזה, כמו שיתבאר בסי' שע"ב ¹¹⁴⁸ .

אבל לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו, או ממנו לבית, אין

עירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד¹¹⁴⁹

אסור מדברי סופרים, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות.

חוץ מן הרחבה שאחורי הבתים שהוא רשות אחת עם הבתים ¹¹⁵⁰ , כמו שיתבאר בסי' שנ"ט ¹¹⁵¹ :

מחיצות שהוקפו לדירה

ה כל מקום

שהוקף לדירה, דהיינו לכניסה ויציאה תמיד, כגון דיר וסהר וחצר ¹¹⁵² , אפילו יש

בו כמה מילין¹¹⁵³,

מותר לטלטל בכולו, ומתוכו לבית ומבית לתוכו ¹¹⁵⁴ .

וכן גג הבית שהוא רשות היחיד, ע"ד שנתבאר בסי'

שמ"ה ¹¹⁵⁵ , מותר לטלטל בכולו אפילו יש בו יותר מבית סאתים ¹¹⁵⁶ , ומגג לבית שתחתיו או להפך ¹¹⁵⁷ .

ומותר לטלטל מהגג לקרפף וכיוצא בו, כמו מהחצר וכיוצא

בה לקרפף ¹¹⁵⁸ :

ו ואפילו

קרפף וכיוצא בו, אם הקיפו מחיצותיו לדירה, דינו כחצר לכל דבר ¹¹⁵⁹ , בין להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות אפילו הוא

יותר מבית סאתים, ובין מתוכו לבית ומבית לתוכו ¹¹⁶⁰ .

ומהו הוקף לדירה זו, שעשה בו תחלה סוכת שומרים ¹¹⁶¹ , שדר בה השומר ביום ובלילה ¹¹⁶² . או שבנה

בו תחלה בית דירה¹¹⁶³,

אף על פי שאינו דר בה בקביעות ¹¹⁶⁴ , ואחר כך הקיפו מחיצות ¹¹⁶⁵ . או אפילו פתח תחלה פתח בלבד מביתו ¹¹⁶⁶ (או שהיה הפתח פתוח מכבר), ואחר כך הקיף עוד ג'

מחיצות סמוך לכותל הבית שבו הפתח ¹¹⁶⁷ , הרי זה מוקף לדירה, שכיון שהוא פתוח לבית דירה,

חשוב כבית דירה, כמו חצר הבית, רק שצריך שבשעת עשיית מחיצותיו תהא עשייתן לדירה ¹¹⁶⁸ :

תיקון מחיצות שלא הוקפו לדירה

ז לפיכך אם

הקיפו מחיצות ואחר כך בנה בו דירה ¹¹⁶⁹ , או שפתח לו אחר כך פתח מביתו ¹¹⁷⁰ , לא הועיל כלום. ואפילו אם בשעת עשיית המחיצות היה

בדעתו שעושה לשם כך, לבנות בו ולפתוח לו אחר כך, אין זה מועיל כלום ¹¹⁷¹ .

ומכל מקום אין צריך שכל מחיצותיו תהא עשייתן לדירה,

אלא אפילו הקיפו ג' מחיצות שלימות, רק שברביעית היה פרוץ יותר מעשר אמות, שפרצה זו

מבטלת המחיצות כמו שיתבאר בסי' שס"ב ¹¹⁷² , וקודם שגדר היתר מעשר עשה בו סוכה או בית דירה או

פתח מבית דירה, הרי זה מוקף לדירה. ואם בנה דירה אצל פרצה זו וגודר היתר על עשר,

ומניח העשר, שהן פתח מדירה זו, הרי זה גם כן מוקף לדירה ¹¹⁷³ .

וכן אם היה מוקף כבר כולו שלא לדירה, פורץ בו יותר

מעשר וגודרו לדירה, או יגדור היתר על עשר בלבד והעשר אמות הן פתח ¹¹⁷⁴ :

ח ואם פורץ

אמה וגדרה לדירה, וחזר ופרץ אמה וגדרה, וחזר ועשה כן עד שהשלימו ¹¹⁷⁵ ליתר מעשר ¹¹⁷⁶ , מותר, כאילו פרץ בבת אחת, מפני שפנים חדשות באו

לכאן, כמו בפורץ בבת אחת וגודר אחר כך.

ואם פרץ יותר מעשר ועשה שם צורת הפתח לדירה, מועיל

כמו הגודר לדירה ¹¹⁷⁷ :

ט ואם קשה

עליו לפרוץ הכותל, יש אומרים ¹¹⁷⁸ שיש תקנה על ידי שיניח עפר אצל הכותל משני צדדיו,

בגובה פחות מי' טפחים, ורוחב העפר ד' טפחים ¹¹⁷⁹ או יותר, באורך יותר מעשר אמות באורך הכותל. ואם אין

הכותל גבוה כ' טפחים, שנמצא אין י' טפחים בגובה הכותל שמגובה העפר ולמעלה, הרי הוא

נחשב כפרוץ שם במקום העפר, שהרי יש שם דריסת הרגל מקרקע עולם על גבי העפר, הואיל

ואין בגבהו י' טפחים, וכל פחות מי' טפחים הוא כפרוץ ופתוח לגמרי, ומן העפר יש

דריסת הרגל על גבי הכותל, ששם אינו גבוה עשרה והרי הוא כפרוץ שם לגמרי ¹¹⁸⁰ . ויהא העפר מונח כך לפחות שבת אחת ¹¹⁸¹ . וקודם שיחזור ויפנהו משם יעשה בתוכו בית דירה, או

יפתח לו פתח מבית דירה, ואחר כך כשמפנהו משם ונעשה הכותל גבוה עשרה, הרי זה כבונהו

מחדש לדירה. ואף על פי שזו היא מחיצה הנעשית מאליה על ידי פינוי העפר שחוצה לה,

אין בכך כלום ¹¹⁸² , כמו

שיתבאר בסי' שס"ב ¹¹⁸³ .

ויש חולקין על זה ¹¹⁸⁴ ואומרים, שזה שביטל העפר להיות מונח שם שבת אחת, אין

זה מועיל כלום לבטל הכותל שיהא נחשב כפרוץ, הואיל ודעתו לחזור ולפנותו מכאן לאחר

זמן. ואין העפר יכול לבטל הכותל אלא אם כן ביטלו שם להיות מונח שם לעולם, ואם כן

במה יגדרנו לדירה. לפיכך אין העפר מועיל אלא אם כן יש בגבהו י' טפחים, והרחיקו מן

הכותל ג' טפחים ¹¹⁸⁵ , שאז הוא נעשה מחיצה חדשה, ומבטל מחיצה הראשונה

שאצלו באורך יותר מי' אמות כמו שיתבאר ¹¹⁸⁶ . ואז אין צריך להיות ברחבו ד' טפחים. וגם אין צריך

להניחו מב' צדדי הכותל, אלא מצדו שבפנים בלבד, אבל בצד החוץ אין מועיל כלום.

ולענין הלכה, בדברי סופרים הלך אחר המיקל ¹¹⁸⁷ :

י יש אומרים ¹¹⁸⁸ שסתם

קרפיפיות שלנו מוקפין לדירה הם, כי רגילין לפתוח פתח תחלה ואחר כך להקיף.

ויש אומרים עוד, שכל קרפף שהוא בתוך התחום נקרא מוקף

לדירה, כי דעתו עליו בשבת ¹¹⁸⁹ . ואין זה עיקר¹¹⁹⁰,

כמו שנתבאר למעלה ¹¹⁹¹ ברחבה שאחורי הבתים, שכשהיא יתירה מבית סאתים כרמלית

היא, וכמו שיתבאר בסי' שנ"ט ¹¹⁹² :

יא תל גבוה י'

טפחים, דינו כקרפף שעד סאתים מותר לטלטל בכולו, משום שאומרים גוד אסיק מחיצתו

למעלה י' טפחים, והרי הוא מוקף ¹¹⁹³ . ויותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, שהרי

לא הוקף לדירה ¹¹⁹⁴ :

יב קרפף יותר

מבית סאתים שנטע בו אילנות למעט אוירו, אין זה מיעוט ¹¹⁹⁵ , שכן דרך הקרפיפות להיות בהם אילנות ¹¹⁹⁶ . לפיכך

אפילו היו האילנות גבוהים עשרה ורחבים ד' שחולקין רשות לעצמן, אין ממעטין ¹¹⁹⁷ . וכן הבורות שבגינות, אפילו עמוקים עשרה ורחבים ד',

תשמיש הגינה הם להשקותה, ואין ממעטין ¹¹⁹⁸ .

אבל דבר אחר שאינו צורך הגינה ¹¹⁹⁹ (ואין דרכו להיות בתוכה ¹²⁰⁰ ) ממעטת:

יג בנה עמוד

בקרפף ונתמעט בכך, אם הוא רחב ג' טפחים הרי זה מיעוט, פחות מכן בטל במיעוטו ¹²⁰¹ :

יד בנה מחיצה ¹²⁰² באורך יותר מעשר ¹²⁰³ לפני מחיצה הראשונה לבטלה, שתהיה כמו שאינה, ויהיה

מוקף לדירה על ידי מחיצה זו, כגון שעשה בו בית דירה או פתח בו פתח מבית דירה קודם

שעשה מחיצה זו ¹²⁰⁴ . אם הרחיקה מהראשונה ג' טפחים, מותר, ואם לאו, לא

עשה ולא כלום, שכל פחות מג' טפחים כלבוד דמי ¹²⁰⁵ , ואינו אלא מוסיף על עובי הראשונה, ואין זה מועיל

אלא אם כן נתמעט אוירו מבית סאתים ¹²⁰⁶ כמו שיתבאר לקמן¹²⁰⁷:

טו טח טיט על

מחיצות הראשונות למעט אוירו, ונתמעט מבית סאתים. אם הטיט עב שאם תינטל המחיצה ראוי

הוא לעמוד בפני עצמו, ממעט, ואם לאו, אינו ממעט ¹²⁰⁸ :

טז בנה מחיצות

לדירה על גבי מחיצות הראשונות מלמעלה, אינו מועיל כלום ¹²⁰⁹ , כיון שמחיצות הראשונות מלמטה קיימות, אלא שמגביהן ¹²¹⁰ .

ואם נבלעו התחתונות, ונשארו העליונות, ניתר על ידן ¹²¹¹ , אף על פי שמחיצה העשויה מאליה היא ¹²¹² .

אבל תל יותר מבית סאתים שעשה עליו מחיצות לדירה,

הועיל ¹²¹³ , אפילו לא הרחיקן ג' טפחים משפתו ¹²¹⁴ , ושם אנו אומרים גוד אסיק ממחיצותיו למעלה על שפתו

סביב ¹²¹⁵ , והרי מחיצות על גבי מחיצות. מכל מקום הואיל והוא דר

באויר מחיצות אלו שלמעלה, שעשאן עתה לדירה, הרי זה מוקף לדירה¹²¹⁶.

ואפילו לא עשה אלא מחיצה אחת, ביותר מעשרה ¹²¹⁷ :

הוקף לדירה שנטע או זרע בו, או נכנסו בו מים

יז קרפף יותר

מבית סאתים שהוקף לדירה, ונטע רובו אילנות ¹²¹⁸ , אפילו

אינם עשויות שורות שורות ¹²¹⁹ , אינם מבטלים הדירה, שדרך הוא להסתופף בצל האילנות

תמיד ¹²²⁰ . אבל אם נזרע רובו, הזרעים מבטלים הדירה, אפילו אין

בהם בית סאתים ¹²²¹ , לפי שאין דרך לדור בזרעים ¹²²² , והמיעוט

שלא נזרע בטל לגבי רוב הנזרע ונאסר כולו, כאילו לא הוקף כלל לדירה ¹²²³ .

נזרע מיעוטו, אם אין בזרוע אלא בית סאתים, מותר לטלטל ¹²²⁴ בכולו ¹²²⁵ , שאף שבמקום הזרוע נתבטלה הדירה, הרי אין בו יותר

מבית סאתים, והשאר שלא נזרע אינו מתבטל אצל הזרוע להצטרף עמו להשלים ליותר מבית

סאתים, כיון שהזרוע הוא המועט. אבל אסור לטלטל מקרפף זה לבית ומבית לתוכו, שהרי

במקום הזרוע שבו נתבטלה הדירה, ודינו כקרפף שלא הוקף לדירה, שאין מטלטלין ממנו

לבית כמו שנתבאר למעלה ¹²²⁶ . ואם כן גם בהמותר שלא נזרע אסור, שהרי אין מחיצה

מפסקת ביניהם, והם פרוצים זה לזה במילואם ¹²²⁷ . ויש מתירין ¹²²⁸ בהמותר שלא נזרע, שלא אמרו פרצה במילואה אוסרת אלא

כשנפרצה למקום האסור מצד עצמו, כגון כרמלית גמורה, אבל כאן שמקום הזרוע האסור אין

איסורו אלא מחמת הבית, אינו אוסר על השאר שלא נזרע, אף על פי שהוא פרוץ לו במילואו.

ויש להחמיר כסברא הראשונה ¹²²⁹ .

אבל אם מיעוט הנזרע הוא פחות מבית סאתים, מותר לטלטל

אף מתוכו לבית ומבית לתוכו. ואף על פי שכל קרפף בית סאתים ופחות מבית סאתים שוים

הם, שאם לא הוקפו לדירה אין מטלטלים מהם לבית. מכל מקום כאן שהרוב אינו זרוע ומוקף

לדירה הוא, הרי המיעוט בטל אצלו, אלא אם כן יש בו סאתים כחצר המשכן ¹²³⁰ , שאז הוא מקום חשוב ולא בטל ¹²³¹ . ויש אוסרים ¹²³² לטלטל לבית ממקום הזרוע, ומתירים ממקום שאינו זרוע.

ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל¹²³³.

ואם המיעוט הזרוע הוא יותר מבית סאתים, אסור לטלטל

בכל הקרפף, כי אם בד' אמות, שהרי הזרוע הוא כרמלית, כדין קרפף יותר מבית סאתים שלא

הוקף לדירה, והשאר שלא נזרע הוא פרוץ לו במילואו ¹²³⁴ .

וכל זה¹²³⁵

בקרפף יותר מבית סאתים שנזרע, אבל אם אין בו אלא בית סאתים ונזרע, אפילו כולו, יש

להסתפק אם הזרעים מבטלים הדירה ¹²³⁶ . וכן יש להסתפק בחצר או רחבה שאחורי הבתים¹²³⁷

שנזרע רובה, אם הזרעים מבטלים דירתן, כי שמא אינם מבטלים אלא דירת קרפף יותר מבית

סאתים שאינו חשוב דירה כל כך, אף על פי שהקיפו לדירה ¹²³⁸ . ויש להחמיר בכל זה¹²³⁹.

לפיכך מי שיש לו גינה זרוע בחצירו ¹²⁴⁰ , ואין ביניהן מחיצה כהלכתה ¹²⁴¹ , אם הזרוע הוא רוב החצר, אפילו אין בית סאתים בכל

החצר עם הזרוע, לא יטלטל מהזרוע ומהחצר לבית ומבית להם, כי שמא הזרעים מבטלים דירת

החצר, והמיעוט בטל לגבי הרוב, והרי כל החצר כקרפף שלא הוקף לדירה, שאפילו הוא פחות

מבית סאתים אין מטלטלין ממנו לבית¹²⁴².

ואם כל החצר עם הזרוע ¹²⁴³ הוא יותר מבית סאתים, אין מטלטלין בכל החצר כי אם

בד' אמות, כדין קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. ואף שהחצר היא מוקפת לדירה,

מצטרפת היא עם הזרוע שבה להשלימו ליותר מבית סאתים ¹²⁴⁴ , הואיל והיא בטלה אצלו במיעוטה.

ואם הזרוע הוא מיעוט החצר, אם יש בו לבדו יותר מבית

סאתים, אוסר כל החצר שלא לטלטל בה אלא בד' אמות, הואיל והיא נפרצה לו במילואה ¹²⁴⁵ .

ואם יש בו בית סאתים בלבד, יש להחמיר שלא לטלטל מכל

החצר לבית.

ואם אין בו בית סאתים, יש להקל אפילו לטלטל מהזרוע

לבית או להפך ¹²⁴⁶ :

יח אבל אם יש

ביניהם מחיצה כהלכתה, אין הזרוע אוסר על החצר כלל, אלא אם הזרוע הוא יותר מבית

סאתים, אסור לטלטל מחצר לתוכו, אפילו בתוך ד' אמות¹²⁴⁷,

ואם הוא בית סאתים או פחות מותר בכלים ששבתו בו או בחצר, אבל לא בכלים ששבתו בבית.

על כן ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת, כי אי אפשר ליזהר בזה, והיקף לדירה

אינו מועיל בגינה, שהזרעים מבטלים הדירה ¹²⁴⁸ , כמו שנתבאר¹²⁴⁹:

יט קרפף יותר

מבית סאתים שהוקף לדירה ונכנסו בו מים ¹²⁵⁰ , אם ראוים לשתיה ¹²⁵¹ אין מבטלים הדירה, שאין לך דירה מעולה מזו ¹²⁵² . ואפילו אם המקום שנתפשטו שם הוא יותר מבית סאתים,

אפילו הם עמוקים הרבה ¹²⁵³ .

ואם אינם ראויים לשתיה, דינם כזרעים. והוא שיש בעמקם

י' טפחים. אבל אם אין בעמקם עשרה טפחים, הרי הם כטיט ורקק שאין חולקין רשות לעצמם ¹²⁵⁴ .

וכשיש בעמקם י' טפחים, אם מתלקט י' טפחים בתוך הילוך

ד' אמות, הם עצמם נחשב למחיצה בינם לשאר הקרפף, כמו שנתבאר בסי' שמ"[ה] ¹²⁵⁵ וסי' שנ"ו ¹²⁵⁶ , ואין שאר הקרפף נאסר מחמת שפרוץ לו במילואו ¹²⁵⁷ :

בית

ג' סאין שקירה חלקו

כ קרפף בית

ג' סאין שלא הוקף לדירה, וקירה בית סאה, מותר לטלטל בכולו ¹²⁵⁸ (שאנו רואין את פי התקרה כאילו היא מחיצה יורדת

וסותמת, ומפסקת בין הב' בית סאין לשלישית ¹²⁵⁹ ).

ואפילו אם הקירוי הוא משופע ¹²⁶⁰ (שאין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסימן

ש[ס]"א ¹²⁶¹ , כאן הקילו¹²⁶²)

מכל מקום רואין כאילו היתה מחיצה גמורה בסוף הקירוי:

בית

סאתים שנפרץ לחצר

כא קרפף בית

סאתים מצומצמים שלא הוקף לדירה¹²⁶³,

שנפרץ במילואו לחצר, הקרפף אסור ¹²⁶⁴ , מפני שמקום המחיצה שנפרצה מייתרו, ונעשה יותר על

בית סאתים ¹²⁶⁵ .

והחצר מותרת ¹²⁶⁶ אם פרצה זו אינה לה במילואה¹²⁶⁷,

ואינה יותר מי' אמות ¹²⁶⁸ (וכגון שהקרפף הוא קצר כאן ולהלאה הוא מתרחב והולך,

שאם לא כן, הרי יהא ארכו יתר על פי שנים ברחבו, ואין מטלטלין בו אלא בד' אמות,

אפילו לא נפרצה כלל ¹²⁶⁹ ).

אבל אם לא נפרץ במילואו¹²⁷⁰,

אלא נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן, אין מקום הפרצה מייתרו ¹²⁷¹ , לפי שחודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם, ומחודן

הפנימית ולחוץ הוא רשות בפני עצמו. שמטעם זה אסור לטלטל מבית לאסקופה אם אין עליה

משקוף רוחב ד' כמו שנתבאר בסי' שמ"ו ¹²⁷² .

(ואפילו נפרץ במילואו¹²⁷³,

אינו אסור אלא אם כן כתלי ארכו בולטים ונכנסים לתוך חלל החצר ¹²⁷⁴ , והם מופלגים שם ג' טפחים מכתלי אורך החצר, שאם לא

כן ניתר הוא בגיפופי החצר, כמו שיתבאר בסי' ש"ס ¹²⁷⁵ ):

לא

הוקף לדירה שהכשיר במחיצה ונפלה

כב קרפף יותר

מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואחר כך פתח בו פתח מבית דירה, שפתח זה אינו מועיל

כלום ¹²⁷⁶ , ואחר כך עשה מחיצה שניה יותר מעשר, והותר על ידי

מחיצה זו שנעשית אחר פתיחת הפתח, שעל ידיה בטלה המחיצה הראשונה, שלא היתה עשייתה

לדירה ¹²⁷⁷ , ואחר כך נפלה מחיצה זו השניה, חזר לאיסורו ¹²⁷⁸ . ואין אומרים בו הואיל והותר הותר ¹²⁷⁹ , ותועיל לו עכשיו מחיצה הראשונה:

[1116] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

מחיצות שלא הוקפו לדירה (ס"א-ד).

(ב)

מחיצות שהוקפו לדירה (ס"ה-ו).

(ג)

תיקון מחיצות שלא הוקפו לדירה (ס"ז-טז).

(ד)

הוקף לדירה שנטע או זרע בו, או נכנסו בו מים (סי"ז-ט).

(ה)

בית ג' סאין שקירה חלקו (ס"כ).

(ו)

בית סאתים שנפרץ לחצר (סכ"א).

(ז)

לא הוקף לדירה שהכשיר במחיצה ונפלה (סכ"ב).

*

סיכום

גדרי הוקף לדירה שנתבארו בסימן זה וריש סימן שסב:

(א)

סוגים שלא הוקף לדירה: (א) רחבה שאחורי הבתים. (ב) קרפף. (ג) גינה. (ד) פרדס (שנח,

א).

(ב)

סוגים שהוקף לדירה: (א) דיר. (ב) סהר. (ג) חצר. (ד) גג (שנח, ה).

(ג)

סוגי הוקף לדירה שבה: (א) סוכת שומרים ביום ובלילה. (ב) בית דירה. (ג) פתח מביתו

(שנח, ו).

(ד)

סוכת שומרים אינה מועלת אם היא: (א) להגן מהחמה ביום בלבד. (ב) לצניעות בעלמא

(שסב, א).

[1117] משנה עירובין

יח , א (לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף), ופרש"י

(שאין הקיפן לדירה). גמרא כה, רע"א (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה).

טור ושו"ע ס"א (כל היקף שלא הוקף לדירה).

[1118] רש"י דף כב , א ד"ה

כל אויר (אם תשמישו לדירת אדם, לכניסה וליציאה תמיד).

וכן הוא לקמן ס"ה (כל מקום שהוקף

לדירה דהיינו לכניסה ויציאה תמיד). סי' שסב ס"א (כל מחיצות שלא נעשו כדי לדור

בתוכן, דהיינו לכניסה ויציאה תמיד).

ומה שכתבו "תמיד", אין הכוונה

שצריך שידור בה בקביעות, וכדלקמן ס"ו (אף על פי שאינו דר בה בקביעות). אלא

שעכ"פ עשוי לכך מזמן לזמן, או לשבת זו בלבד, וכדלקמן סי' שסב ס"א (להתלונן

בצלה אפילו יום ולילה אחד בקביעות ... מחיצה העשויה ליום ולילה אחד, דירה מעולה

היא), ושם נסמן (הערות 12 - 13 ).

והכוונה במה שכתבו "תמיד",

היינו דלא סגי מה שמשתמש בו ביום, אלא דוקא כשמשתמש בו גם בלילה, כדלקמן ס"ו

(שעשה בו תחלה סוכת שומרים, שדר בה השומר ביום ובלילה), ושם נסמן (הערה 47 ),

ולקמן סי שסב ס"א (שאינו דר בה יומם ולילה, אלא מסתופף בצלה בלבד כשהחמה

עומדת עליו ... סוכה שדר בה השומר יומם ולילה דירה מעולה היא), ושם נסמן (הערה 7 ).

ומה שכתבו "לכניסה ויציאה",

היינו שאין צריך שדוקא ילון בו בלילה, אלא סגי במה שנכנסים ויוצאים בו גם בלילה.

וזהו עיקר החילוק בין רחבה וקרפף וגינה ופרדס, שנכנסים בהם רק ביום, לבין דיר וסהר

וחצר וגג, שנכנסים בהם גם בלילה. ויתפרש לקמן בכל אחד מהם.

ומטעם זה נחשבות מחיצות של הגשר כהוקף

לדירה, אף שאין לנים בהם, כמבואר בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' לט אות ג (הגשר

עשוי לעבור עליו תמיד, כי הוא בתוך העיר, ויש הרבה בתים משני צדדיו, היינו שגם בצד

השני יש הרבה בתים, ועוברים עליו תמיד מצד זה לצד זה, חשוב דירת אדם כמ"ש

אאזמו"ר ז"ל בשו"ע שלו רסי' שנ"ח וז"ל כל היקף מחיצות

שלא הוקף לדירת אדם (רש"י דכ"ב ע"א) לכניסה ויציאה תמיד עכ"ל.

מובן דאם עשוי לכניסה ויציאה תמיד, אעפ"י שאין שם תשמיש אחר, חשוב מוקף

לדירה. וכ"כ בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' צ"ה בד"ה יקרתו

הגיעני וז"ל, ואפילו הכי קי"ל מסתימת כל הפוסקים וסתם מתניתין דעושין

פסין, דדיר וסהר מועיל להתיר טלטול, אפילו אין בהם שום דירה לאדם, כי אם לבהמה,

ובני אדם נכנסין ויוצאין תמיד. וכן מבואר מלשון רש"י (דכ"ב ע"א)

דאמר רשב"א כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר כו'. ופרש"י אויר

אע"פ שאינו מקורה, אם תשמישו לדירת אדם לכניסה ויציאה. מבואר להדיא שאין

תשמיש אדם בדיר אלא כניסה ויציאה כו' עכ"ל. והאריך. ואם כן גשר זה שעוברים

עליו תמיד מצד עיר שבעבר הנהר לצד השני, חשוב עשוי לדירה).

[1119] רב כהנא כד, א (רחבה

שאחורי הבתים, אין מטלטלין בו אלא בד' אמות), ופרש"י (אין פתח הבית פתוח לה,

הויא מוקפת שלא לדירה, ואי יותר מבית סאתים היה, אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות).

ריטב"א כג, ב (רחבה שאחורי הבתים, שעשה כל אחד ביתו סביב, ונשארה רחבה בינתים).

טור ושו"ע סי' שנט (רחבה שאחורי הבתים, יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה,

אין מטלטלין בה אלא בד' אמות). והיינו כיון שאינה עשויה לכניסה ויציאה תמיד, אלא

לפעמים במשך היום, להניח או להוציא משם איזה דברים.

עי' סי' שנט ס"א (רחבה

שאחורי הבתים ... אם אין בה אלא בית סאתים, אין לה דין קרפף). היינו שיש חילוקים

בין קרקף לבין רחבה; אלא שכאן נזכרת בכללות בין ארבעת סוגי "היקף מחיצות שלא

הוקף לדירת אדם".

[1120] משנה שם (ולקרפף), ופרש"י

(קרפף, היקף גדול חוץ לעיר, להכניס שם עצים לאוצר).

והיינו כיון שאינה עשויה לכניסה ויציאה

תמיד, אלא לפעמים במשך היום, להניח או לקחת משם העצים.

[1121] משנה שם (לגינה). טור ושו"ע

שם (כל היקף שלא הוקף לדירה, כגון גנות).

[1122] גמרא כה, ב (ההוא בוסתנא

(פרדס דהוי נטוע אילנות, רש"י) דהוה סמיך לגודא דאפדנא (והיא היתה לו היקף

לדירה, אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד פרדס, סמכו היקף הפרדס, דהוי מוקף לדירה,

ויותר מבית סאתים הוה, רש"י)). הרי שפרדס שאינו פתוח לבית אינו מוקף לדירה. רמב"ם

הל' שבת פט"ז ה"א (מקום שלא הוקף לדירה, אלא שיהיה תשמישו לאויר, כגון

גנות ופרדסים). טור ושו"ע שם (שלא הוקף לדירה, כגון גנות ופרדסים).

והיינו כיון שאינו עשוי לכניסה ויציאה

תמיד, אלא לפעמים במשך היום, לעבד הגינה והפרדס, או לקצור משם הפירות.

*

ומכל מקום יש הפרש בין גנות לפרדסים,

כדלקמן סי"ז (קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ונטע רובו אילנות

... אינם מבטלים הדירה, שדרך הוא להסתופף בצל

האילנות תמיד. אבל אם נזרע רובו, הזרעים מבטלים הדירה ... לפי שאין דרך לדור

בזרעים).

והיינו שאף שמה שמסתופף לפעמים בצל

האילנות במשך היום (ולא בלילה), אינו חשוב מוקף לדירה (ודינו כקרפף). מכל מקום מועיל

מה שמסתופף בצל האילנות, שאם הוקף הקרפף לדירה, לא יבטלו האילנות את ההיקף לדירה

(כמו בקרפף). ויתבאר לקמן שם (הערה 103 ).

[1123] סעיף א (כל מחיצות שלא

נעשו כדי לדור בתוכן ... אלא ... לישב בתוכן לשמור השדות, שאינו דר בה יומם ולילה

אלא מסתופף בצלה בלבד כשהחמה עומדת עליו ... וכן מחיצות העשויין לצניעות בעלמא,

כגון הבנאים שבונים בחמה ועושין מחיצה להגן עליהם מפני החמה. וכן האכסדרה שבונים

בתוך הפרדס ... כשהחמה קודרת בלבד).

ונתבאר לעיל (בסיכום שבהערה 1 ),

ההפרש בין מה שנתבאר כאן בסעיף שלפנינו (גדרי המחיצות למקומות שלא הוקפו לדירה),

לבין מה שנתבאר לקמן שם (גדרי הסוכה והאכסדרה לשומרים ולפועלים, שבתוך הקרפף שלא

הוקף לדירה), שכיון שהסוכה והאכסדרה אינם נחשבים הוקף לדירה, לכן גם הקרפף אינו

חשוב הוקף לדירה.

[1124] משנה שם כג, א (הגינה

והקרפף ... רבי עקיבא אומר ... מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על

שבעים אמה ושיריים), וגמרא שם כג, ב (הלכה כרבי עקיבא). גמרא שם צ, א (אין מטלטלין

בו אלא בד' אמות ... התם לא הוי יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים). טור

ושו"ע שם (אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מד' אמות, אם הוא יותר מסאתים).

וכן הוא לקמן סי' שסב ס"א (מדברי

סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש בתוכן יותר מבית סאתים, מפני שהן

אינן חשובות מוקפות לדירה).

[1125] לבוש ס"א (ואסרו

לטלטל בתוכם יותר מד' אמות, כמו ברשות הרבים).

[1126] ר' יוחנן שם

סז , ב (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור

ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב (דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית, שאסרו

לטלטל בתוכו אלא בד ' , רש"י), מאי

טעמא, מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין). טור ולבוש שם (אף על פי שמן התורה הוא רשות

היחיד גמור והזורק מרשות הרבים לתוכן חייב).

וכן הוא לעיל סי' שמו ס"ו (קרפף

יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ח, שמן התורה הוא

רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב כמה מילין, כיון שיש לו מחיצות, אלא שמחוסר

דיורין, והזורק מתוכו לרשות הרבים חייב). לקמן סי' שסב ס"א (וכל מחיצות אלו,

אף על פי שהן מחיצות גמורות מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, אפילו יש

בתוכן כמה מילין, מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש

בתוכן יותר מבית סאתים, מפני שהן אינן חשובות מוקפות לדירה).

[1127] רש"י שם ד"ה לעולם

ארישא (דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול, משום דמחוסר

דירה, ומיחלף ברשות הרבים), וד"ה הם אמרו (דשויוה כרמלית לענין טלטול, משום

דמיחלף ברשות הרבים ) . לבוש שם (כיון שלא הוקף לדירה, אם הם

גדולות יותר מבית סאתים, הרי הם דומים לכרמלית או לרשות הרבים, ואסרו לטלטל בתוכם

יותר מד' אמות, כמו ברשות הרבים, גזירה משום רשות הרבים).

[1128] רשב"א עירובין כו, א

(דמחיצות הויין, אבל מחיצות לדירה לא הויין ... ולפיכך אינו מותר ליחידים אלא בית

סאתים בלבד, דומיא דקרפף), ובעבודת הקדש שער ג ס"ג (שכל דירה שאינה עשויה אלא

לאויר או לצניעות או להניח שם כלים, אינה מחיצה גמורה, ואם אינה יתירה על בית

סאתיים מטלטלין בכולה. יתירה על בית סאתיים אין מטלטלין אלא בארבע אמות). מ"מ

הל' שבת פט"ז הט"ו (ודע שכשאמרו אינה מחיצה, רצו לומר מענין מוקפת לדירה,

וביותר מבית סאתים, וכך פירש הרשב"א ז"ל, דודאי בפחות מבית סאתים מחיצה

היא). טור ושו"ע שם (אבל אם היא סאתים, שהוא שיעור ע' אמה וד' טפחים על ע'

אמה וד' טפחים, מותר לטלטל בכולו).

וכן הוא לקמן סי' שסב ס"א (אבל עד

בית סאתים ועד בכלל, מותר לטלטל בכל המוקף).

[1129] תרומה כז, ט-יח (ועשית את

חצר המשכן ... מאה באמה אורך ... מאה אורך ... ורוחב החצר ... חמשים אמה ... חמשים

אמה ... אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים). ברייתא עירובין כג ,

ב (שיעור סאתים כחצר המשכן ... דאמר קרא ארך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים).

טור (כמו חצר המשכן שהיה בו סאתים), ולבוש ס"א (שהמשכן והחצר, אשר תוך היקף

הקלעים היה אורך מאה אמה ברוחב חמשים אמה). ט"ז ס"ק ב (כחצר המשכן שהיה

אורך מאה אמה ורוחב חמשים).

[1130] רמב"ם הל' שבת פט"ז

ה"ג (כמה היא בית סאה, חמשים אמה על חמשים אמה, נמצא בית סאתים, מקום שיש

בתשבורתו חמשת אלפים אמה).

[1131] משנה שם כג, א (שבעים אמה

ושיריים על שבעים אמה ושיריים). רמב"ם שם (וכל מקום שיש בו כמדה הזאת, בין

שהיה מרובע שהוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים, בין שהיה עגול, בין שאר

הצורות, הרי זה נקרא בית סאתים). טור ושו"ע ס"א (בין שהוא מרובע בין

שהוא עגול או אריך וקטין).

[1132] ירושלמי עירובין פ"ב

ה"ה (תנינן שבעים ושיריים. ותני שמואל אמה ושני שלישי אמה שנו). רש"י שם

סוף ד"ה אלא אמרה תורה (וד' טפחים). טור ושו"ע שם (שהוא שיעור ע' אמה

וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים).

אמנם אין הכוונה שאם הוא מעט יותר מזה

אסור לטלטל בו, אלא שכל זמן שאינו יותר מבית סאתים מותר לטלטל בו. וכדלקמן בסמוך.

[1133] רמב"ם בפירוש

המשנה עירובין פ"ב מ"ה (אם תעשה השירים שני

שלישים, כמו שנראה מן הירושלמי, יהיה מדת אותו השטח ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעים

ושלשה ושבע תשיעיות ... וזה הוא ההבדל שבין דברי רבי יהודה בן בבא שאמר שבעים

ושירים על שבעים ושירים, ובין דברי רבי עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושירים על

שבעים ושירים ... שרבי יהודה בן בבא מדקדק מאד בחשבון עד שיהא מדת המרובע בית

סאתים שלמים ... ורבי עקיבא היה עושה החשבון בקירוב יותר, ועושה השירים שני שלישים

או משהו קרוב לזה, עד שיהא מדת המרובע קרוב לבית סאתים ... והלכה כרבי עקיבא באמרו

אפילו אין בה אחת מכל אלו, אבל לא באמרו שהן שבעים ושירים על שבעים ושירים). לבוש

ס"א (וכשתרבע מאה אמות ברוחב חמשים יהיה המרובע שבעים אמה וד' טפחים על שבעים

אמה וד' טפחים, ועוד דבר מועט, והוא רוחב אצבע, ולא חשו לו חכמים להזכיר מפני שהוא

מועט, אבל לעולם צריכינן ליה בשיעורא). אליה זוטא ס"ק א (דהלכה כרבי

יהודה בן בבא בזה, דמותר לטלטל באותו מיעוט ... וכן בתוס' ד"ה רבי עקיבא וכו'

שם, דפירשו דכולי תנאי אית להו דבר מועט).

וראה גם לקמן סי' שצח

ס"ו (ע' אמה ושירים,

שהם ב' שלישי אמה, ועוד משהו), וסי"א (היו ב' עיירות זו סמוכה לזו קמ"א

אמה ושליש (ועוד דבר מועט)).

[1134] תוס' שם ד"ה רבי

עקיבא (איכא בינייהו דבר מועט, דלרבי עקיבא לית ליה, לר'

יהודה אית ליה ... שלא חשו לצמצם, ולעולם אית ליה, דכולהו תנאי שהוזכרו לפני רבי

עקיבא נראה דאית להו דבר מועט).

[1135] במשנה שם כג, א

וכרבי יוסי (רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה

מטלטלין בתוכה), ובגמרא שם כג, ב (הלכה כרבי יוסי). טור ושו"ע שם (בין שהוא

מרובע בין שהוא עגול או אריך וקטין). מ"א ס"ק ב (כגון שהוא ארוך ק' אמה

ורחב נ' אמה).

[1136] ברייתא כג, ב (אם היתה

ארכה יתר על פי שנים ברחבה, אפילו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה), ופרש"י (חצר

המשכן הוא דשרי, ואע"ג דלא מרבעה, והיינו אורך כשנים ברוחב, אבל טפי משנים

ברוחב לא מישתרי). רמב"ם שם ה"ד (אבל אם היה ארכו יתר על שנים כרחבו,

אפילו אמה, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר

החצרות, אלא מחצר המשכן). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יהא ארכו יותר משנים ברחבו

אמה אחת). ט"ז ס"ק ב (כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים).

ואם הוא פחות מבית סאתיים וארכו יותר על

פי שנים ברחבו, ראה שו"ת צמח צדק חאו"ח סי' לט אות ג ד"ה אך מה.

[1137] רבינו ירוחם נתיב יב ח"ד

עא, ד (אבל פחות מאמה מטלטלין, כי אין חשוב יותר מפי שנים אם לא היה לשם אמה יותר,

כך פשוט בערובין). ב"י ד"ה ומ"ש ובלבד. מ"א ס"ק ג (אבל

פחות מאמה שרי).

[1138] רי"ף עירובין ד, ב (שבעים

אמה ושירים על ע' אמה ושירים כחצר המשכן ... וכל מילי דשבת ממשכן ילפינן להו). תוס'

עירובין כג, א ד"ה שהוא ע' אמה ושיריים (דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן להו). רא"ש

שם פ"א סכ"ג (ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים, כחצר המשכן ... וכל

מילי דשבת ממשכן ילפינן להו). טור (כל מלאכות שבת והלכותיו אנו למדין

ממלאכת המשכן, הלכך כל היקף שלא הוקף לדירה ... כמו חצר המשכן), ולבוש ס"א (כבר

ידעת פעמים, שכל מלאכת שבת והלכותיו אנו למדין ממלאכת המשכן, וגם הוא דבר ידוע

שהמשכן והחצר אשר תוך היקף הקלעים היה אורך מאה אמה ברוחב חמשים אמה).

וזה שכל מלאכת שבת למדין ממשכן, נתבאר

לעיל סי' שא ס"א (ממה שסמכה תורה פרשת שבת למלאכת המשכן, ללמוד שאין מלאכת

המשכן דוחה את השבת, מכאן אנו לומדים שכל מלאכה שהיתה חשובה במשכן נקראת מלאכה

לענין שבת).

[1139] טור (כמו חצר המשכן, שהיה

בו סאתים, ולא היה בו בית דירה, אלא היקף של קלעים), ו לבוש ס"א (שהרי

המשכן לא הוקף לדירה).

[1140] כנסמן לעיל (הערה 9 ).

[1141] רש"י שם כד, א ד"ה

לקולא (יותר מבית סאתים נעשה כרמלית ... אין מטלטלין מחצר לקרפף יותר מבית סאתים

שלא הוקף לדירה). רמב"ם הל' עירובין פ"ג הי"ח (כל החצרות ועם כל

הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתים ... רשות אחת הן

ומטלטלין בכולן בלא עירוב). משא"כ אם יש בהם יתר על בית סאתים, אסור לטלטל

מחצר לקרפף. טור ושו"ע סי' שעב ס"א (חצרות וקרפיפות, כולן רשות אחת הם ...

שמותר לטלטלם מזה לזה ... לקרפף שאינו יותר מסאתים). הרי שאסור לטלטל מחצר לקרפף

יותר מבית סאתים.

והיינו אפילו בתוך ד' אמות, כדלקמן

סי"ח (אם הזרוע הוא יותר מבית סאתים, אסור לטלטל מחצר לתוכו, אפילו בתוך ד'

אמות).

וכל זה בחצר המתוקן, משא"כ בחצר

הנפרץ במילואו לכרמלית, מותר לטלטל מהחצר לקרפף, ואפילו לכרמלית, כדלקמן סי' שסא

ס"ד (ואם נפרצה לכרמלית הרי הוא כרמלית מדברי סופרים (ואף על פי כן, אף שהוא

רשות היחיד מן התורה, מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, מטעם שנתבאר בסי' שמ"ו)).

[1142] סיכום הלכות טלטול בתוך

הקרפף, בין קרפף לקרפף, לכרמלית, לחצר ולבית, שנתבארו בסעיפים שלפנינו, ובכמה

מקומות:

(א)

קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, אסור לטלטל בו יותר מד' אמות, ודינו ככרמלית

(שנח, א-ג).

(ב)

אבל תוך ד' אמות מותר לטלטל, אף ממנו לקרפף אחר (שעב, ב), כמו מכרמלית לכרמלית תוך

ד' אמות (שמו, ה).

(ג)

וכן מותר לטלטל מקרפף לכרמלית תוך ד' אמות (שמו, ו), או מחצר שנפרצה במילואה

לכרמלית (שסא, ד).

(ד)

אבל אסור לטלטל מחצר מתוקן לקרפף, אפילו תוך ד' אמות (שנח, ג; יח).

(ה)

קרפף בית סאתים או פחות, שלא הוקף לדירה, מותר לטלטל בו (שנח, א-ג).

(ו)

אבל אין העירוב מועיל בו, ודינו כמו חצר שלא עירבו בו. ולכן מותר לטלטל בינו לחצר,

אבל לא כלים ששבתו בבית (שנח, ד. שעב, א).

(ז)

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ועירבו בינם לחצר, או שהם של חד גברא, או שאין

בו דיורין, מותר לטלטל בינו לבין החצר והבית (שנח, ה-ו. והערה 39 .

שסה, ה).

(ח)

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ולא עירבו בינו לחצר, והקרפף עם החצר הם של

בעלים מחולקים, מותר לטלטל בין הקרפף לבין החצר אבל לא כלים ששבתו בבית, ודינו כמו

חצר שלא עירבו בו (שעב, א).

[1143] רבי שמעון במשנה עירובין

פט, א (אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו

בתוך הבית). ומיירי הן בקרפף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, שאין העירוב מועיל

בו (כמבואר כאן), והן בקרפף יותר מבית סאתיים שהוקף לדירה, שלא עירבו (ראה סוף

הערה הקודמת).

רש"י שם כג, סע"ב (דבית

וקרפף שתי רשויות הן, ואפילו דחד גברא ) . תוס' שם דף ע[ו] , ב ד"ה

ובלבד (דאין עירוב מועיל לקרפף, ואפילו מקרפף שלו אסור). רא"ש פ"ב

ס"ב (צ"ע אם קרפף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, אם דינו כבית סאתים,

ויהא אסור לטלטל ממנו ... לבית ... כולן רשות אחת לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים

ששבתו בתוך הבית. ולכאורה משמע שדינם שוה), והיינו שבשניהם אסור לטלטל בינם לבין

הבית (כמבואר בהערה הקודמת סעיף ו). ר[יט]ב"א שם כג, ב ד"ה

ולא לכלים (ויש אומרים דוקא שהבית והקרפף הם של שני בני אדם, אבל אם הם של אדם אחד

מותר, מידי דהוה אבית וחצר דחד גברא שהוא מותר לדברי הכל ... אבל יש אומרים ...

דאסרי אפילו בחד גברא. הילכך רחבה שיש לחצרות אחורי הבתים ... אסור להוציא שם בשבת

כלים ששבתו בתוך הבית, ואף על פי שהם כולם דחד גברא), הובא ב ב"י סוף

הסימן ד"ה קרפף. מ"א סי' שעב ס"ק א (וכלים ששבתו בבית אסור

לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה, אפילו הם של אדם אחד (רש"י סוף דף כ"ג,

ותוס' סוף דף ע"ו)).

וכן הוא לקמן סי' שעב ס"א (לקרפף

שלא הוקף לדירה, אפילו הוא פחות מבית סאתים, אין עירוב מועיל, שאפילו הוא שלו אסור

להוציא לתוכו כלים ששבתו בבית, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח).

וראה שו"ת צמח צדק חאו"ח סי'

לט אות ג (האריך בזה בשב יעקב, והוא בשב"י סי' י"ח, ושם מסיק דכשיש עוד

צד להקל אפשר להקל).

[1144] עירובין צב, א (ובלבד שלא

יורידו למטה, מאי למטה, למטה לבתים). תוס' שם צא, א ד"ה ושמואל (דכמו שאסור

לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר ולגג שלא עירבו ... כן אסור מגג וחצר לבית). רמב"ם

הל' עירובין פ"ג הי"ט (ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים).

וכן הוא לקמן שם ס"א (ובלבד שלא

יטלטל מתוכם לבית בלי עירוב, אם הם של בעלים מחולקים, לפי שהבית חלוק מהם ואינו

רשות אחת עמהם).

והיינו שבחצרות מועיל העירוב עם הבתים,

להתיר הטלטול מחצר לבית. משא"כ בקרפף פחות מסאתים שלא הוקף לדירה, אין העירוב

מועיל להתיר הטלטול מקרפף לבית, ודינו כחצר שלא עירבו.

ולכן כמו בחצירות שלא עירבו בהן, מותר

לטלטל מחצר לחצר, אבל לא מתוכם לבית, כך גם בקרפף, מותר לטלטל בינו לבין החצרות,

אבל לא מתוכם לבית.

[1145] והיינו שאף שבחצר שבין

הבית לקרפף, מותר לטלטל ממנה הן לבית (שעירבו בינם) והן לקרפף. מכל מקום, אחרי

שטלטלו מהחצר לבית או לקרפף, אסור לטלטלו מזה לזה, אלא אם כן יניחם בחצר שבינתיים,

המותרת לשניהם.

וכן לענין חצרות שלא עירבו, נתבאר לקמן סי'

שעב ס"א (ואפילו שבתו ברשות המעורבת עם הבית, והוציאם ממנה לרשות אחרת שאינה

מעורבת עם הבית, אסור להכניסם מאותה רשות לבית, או להיפך, אם לא שיניחם תחלה ברשות

המעורבת עמו, ומשם יכניסם לבית, וכן להיפך).

[1146] רש"י עירובין כג, סע"ב

(דבית וקרפף שתי רשויות הן ואפילו דחד גברא).

[1147] והיינו אף שהחצר מוקפת

לדירה, והקרפף אינו מוקף לדירה, מכל מקום נחשבים שניהם רשות אחת, שמותר לטלטל מזה

לזה. וכמו שמותר לטלטל מחצר שעירבו בה לחצר שלא עירבו בה.

[1148] סעיף א. וכנסמן לעיל

(הערה 28 ).

[1149] כנסמן לעיל שם.

[1150] ריטב"א שם (יש למצוא

היתר לרחבות שלנו ... שלא אמרו דרחבה חשיבא כקרפף לגבי בית, אלא כשהיא יותר מבית

סאתים, אבל בית סאתים לא הוי כקרפף ... תשמישי בית נינהו). הובא בב"י סוף

הסימן. מ"א סי' שנט ס"ק א (אבל [רחבה] בית סאתים, אין לה דין קרפף,

ומותר לטלטל ממנה לבית (ב"י סי' שנ"ח. רי"ט)).

[1151] סעיף א (רחבה שאחורי

הבתים ... אם אין בה אלא בית סאתים, אין

לה דין קרפף, ומותר לטלטל מתוכה לבית ומבית לתוכה, לפי שאינה רשות מחולקת מן הבית

כמו קרפף, אף על פי שלא הוקפה לדירה), וכנסמן לעיל (הערה 4 ).

ועוד נתבאר לקמן שם ס"ב (ומה שאין

אנו נזהרים מלטלטל בחצרות שאחורי הבתים, משום שבזמן הזה סתמן מוקפת לדירה,

כמ"ש בסימן שנ"ח גבי קרפף). והיינו שמטעם זה מקילין אף ביותר מבית

סאתים, כדלקמן שם (הערות 6 - 8 ).

[1152] משנה שם יח ,

א (אבל אם היה דיר (של בהמות, שעושין בשדות היום כאן והיום

כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות, רש"י), או סהר (לבהמות של עיר, רש"י), או

מוקצה (רחבה שאחורי הבתים, רש"י), או חצר (שלפני הבתים, דכל הני הקיפן לדירה

הוא, רש"י) ... מותר). ברייתא שם כב, א (אי אתה מודה בדיר וסהר מוקצה וחצר ...

כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה (אף על פי שאינו מקורה, אם

תשמישו לדירת אדם, לכניסה וליציאה תמיד, רש"י), כגון דיר וסהר מוקצה וחצר ...

מותר). רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"א (אם הוקף לדירה כגון ... חצר ודיר

וסהר שהוקפו לדירה, כולן רשות היחיד גמורה הן).

ואף שלא נתפרש ברש"י טעם החילוק

בין קרפף לדיר וסהר. ובתוס' כג, ב סד"ה איכא (לרש"י צריך לחלק בין דיר

וסהר ומוקצה וחצר לקרפף).

כבר נתבאר לעיל ס"א (והערה 3 ),

דהיינו אף שאין בדיר וסהר שום דירה לאדם, כי אם לבהמה, מכל מקום כיון שבני אדם

נכנסין ויוצאין תמיד, ביום ובלילה (להאכיל הבהמות), נחשב מוקף לדירה. ומטעם זה, גם

מחיצות הגשר נחשבות מוקפות לדירה, כיון שעוברים עליו תמיד מצד עיר שבעבר הנהר לצד

השני (כדלעיל שם).

אמנם נשמט (כאן, וברמב"ם שם) האמור

במשנה וברייתא שם "או מוקצה", ופירש"י "רחבה שאחורי הבתים".

ובמרדכי רמז תפה (פירש"י מוקצה היינו רחבה שאחורי הבתים, ועדיף יותר מקרפף...

ברחבה שמא מותר, וצ"ע).

והיינו כיון שאם הפירוש הוא כאמור

ברש"י (רחבה שאחורי הבתים); הרי לא קיי"ל כן, כדלקמן סי' שנט ס"א

(והערה 2 ).

ואם פירושו אחר, לא נתברר לנו תוכנו.

[1153] משנה וברייתא שם (אפילו

בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר), רמב"ם שם (אפילו יש בו כמה מילין).

תוס' כב, ב ד"ה דילמא (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפילו כור ואפילו

כוריים ... והוא הדין אפילו לאלף כורים, דמה שיעור יהיה).

וכן הוא לעיל סי' שמו ס"ו (קרפף

יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ... רשות

היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב כמה מילין, כיון שיש לו מחיצות). לקמן סי' שצו ס"א

(אפילו יש בו כמה מילין. והוא שיהא מוקף לדירתו).

[1154] כי דוקא לענין פחות מבית

סאתים, שלא הוקף לדירה, נתבאר לעיל ס"ד (לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו, או

ממנו לבית, אין עירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד אסור מדברי סופרים), והובא לעיל

(הערה 28 )

מדברי רא"ש ו תוס' , וכמה פוסקים, שאין העירוב מועיל אלא בחצר,

ולא במקום שלא הוקף לדירה, אפילו פחות מבית סאתים (ראה מראי מקומות וציונים).

משא"כ הקרפף שהוקף לדירה, מועיל בו

העירוב להתיר הטלטול ממנו לבית, כמבואר ברמב"ם הל' עירובין פ"ג ה"כ

(וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת, או לגג אחר, או לראש

הכותל, או לקרפף, אלא אם כן עירבו אנשי כל המקומות שמעבירין בהן כלי זה עירוב אחד).

וכן נתבאר בסעיף הבא (קרפף וכיוצא בו,

אם הקיפו מחיצותיו לדירה, דינו כחצר לכל דבר, בין להתיר הטלטול בתוכו יותר מד'

אמות אפילו הוא יותר מבית סאתים, ובין מתוכו לבית ומבית לתוכו). וכן הוא בגג,

כדלקמן בסמוך (ומגג לבית שתחתיו או להפך).

והיינו כשעירבו בינם, או שאין בו

דיורין, ופתחוהו למבוי שהשתתפו בו, כדלקמן סי' שסה ס"ה (ומותר לטלטל גם כן

מתוכה למבוי וממבוי לתוכה, שאין הרחבה אוסרת על המבוי בלי עירוב, לפי שאין בה

דיורין).

משא"כ כשהם בעלים מחולקים ולא

עירבו בינם, כדלקמן סי' שעב ס"א (כלים ששבתו בבית ... אסור לטלטלם לחצר אחרת,

או לגג של אחר, או לקרפף המוקף לדירה של אחר).

[1155] סעיף כג (גג הבולט על

מחיצות הבית ... חלון פתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד

הוא).

[1156] רב דף צ , א (גגין

... רב אמר מותר לטלטל בכולו, ושמואל אמר אין מטלטלין בו אלא

בד' ... הכא מינכרא מחיצתא, ושמואל אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ... הוי יותר

מבית סאתים ... איתמר, ספינה, רב אמר מותר לטלטל בכולה ... הילכתא כרב ... אם כפאה

על פיה ... לדור תחתיה). הרי שהן גג הבית, והן גג ספינה שכפאה על פיה לדור תחתיה,

מותר לטלטל על גגה אף אם היא יותר מבית סאתים. טור ושו"ע סי' שסב ס"ד (ספינה,

מותר לטלטל בכולה, אפילו היא יותר מבית סאתים, דחשיבא מוקפת לדירה. כפאה לדור

תחתיה, הוי רשות היחיד אף עליה). וכן הוא לקמן שם ס"ט (ספינה מותר לטלטל

בכולה, אפילו היא יותר מבית סאתים, מפני שחשובה למוקפת דירה ... ואין צריך לומר אם

כפאה לדור תחתיה, שכפייתה זו היא עשיית מחיצתה לדירת מטה, ונעשה על ידי כן מוקפת

לדירה גם על גבה, מלמעלה משום גוד אסיק).

(ומ"ש התוס' דף פט ,

א סוף ד"ה רב. על הא דאמרינן בגמרא שם (איתמר רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד'

אמות ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו. במחיצות הניכרות דכולי עלמא לא פליגי, כי פליגי

במחיצות שאינן ניכרות, רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, לא אמר גוד אסיק

מחיצתא, ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו, דאמר גוד אסיק מחיצתא), כתבו התוס' (נפקא

מינה כשהגגין יחד יתירים מבית סאתים, דאי לא אמר גוד אסיק [שבין הגגין] אסור). הרי

שאסור לטלטל בגג שהוא יותר מבית סאתים.

היינו כשאין מחיצות החיצונות ניכרות.

וכדלעיל סי' שמה סכ"ג ( גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין

מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו,

אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד, אפילו הוא

גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא).

ואף שאם כן הי' אסור לטלטל בו אפילו

כשהגג הוא פחות מבית סאתים. יש לומר שכתב כן לפי דעת הירושלמי [עירובין

פ"ז ה"ב] שבתוס' שם סוף ד"ה במחיצות (מיהו בירושלמי משמע

דלא חשיב כרמלית, והכי איתא [התם] אמר ר' יוחנן זיזין וכתלים שהיו גבוהים י'

ורחבין ד' מותרין כאן וכאן, ובלבד שלא יחליף, משמע דחשיב להו מקום פטור). ולכן כל

האיסור הוא דוקא כשהוא יותר מבית סאתים. ודו"ק) .

וראה מראי מקומות וציונים, שכעין זה הוא

בעבודת הקודש שער ג סוס"י א (גג יתר מבית סאתיים שאין מחיצותיו ניכרות, נידון

משום קרפף. היה פחות מבית סאתיים, אף על פי שאין מחיצותיו ניכרות, או יתר מבית

סאתיים ומחיצותיו ניכרות, אינו נידון משום קרפף, והרי הוא כרשות היחיד גמורה).

[1157] כדלעיל בשאר מקומות

שהוקפו לדירה (מותר לטלטל בכולו, ומתוכו לבית ומבית לתוכו), ושם נסמן (הערה 39 ).

וכן הוא לקמן ריש סעיף הבא (ובין מתוכו לבית ומבית לתוכו), ושם נסמן (הערה 45 ).

[1158] כדלעיל סעיף הקודם (ואפילו

בפחות משיעור זה, אינו מותר לטלטל מתוכו לחצר או מחצר לתוכו, אלא כלים ששבתו בתוכו,

או בחצר).

אלא ששם מיירי בקרפף פחות מסאתים שלא

הוקף לדירה, שאין העירוב מועיל בו. ולכן לא הותר לטלטל מחצר לתוכו, אלא כלים ששבתו

בחצר.

משא"כ כאן מיירי בקרפף יותר

מסאתים, שהוקף לדירה, שהעירוב מועיל בו. ולכן הותר לטלטל מחצר לתוכו, אפילו כלים

ששבתו בבית.

ואם הגג או הקרפף שייך לאחר, ולא עירבו

ביחד, עי' סי' שעב ס"א (כלים ששבתו בבית ... אסור לטלטלם לחצר אחרת,

או לגג של אחר, או לקרפף המוקף לדירה של אחר).

ראה סיכום הדברים לעיל (הערה 27 ).

[1159] גמרא כג , ב (קרפף

שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ... הרי הוא כחצר, ומותר).

והיינו דוקא בקרפף (או פרדס),

משא"כ בגינה, גם אם הוקפה לדירה אינו מועיל, כדלקמן סי"ז (והערה 103 ).

[1160] שהרי הוא כחצר. וכדלעיל ס"ה,

בשאר מקומות שהוקפו לדירה (מותר לטלטל בכולו, ומתוכו לבית ומבית לתוכו ... ומגג

לבית שתחתיו או להפך).

[1161] רבי יהודה בן בבא במשנה

כג, א (ובלבד שיהא בה שומירה). אלא שהוא סובר שמועיל רק בפחות מבית סאתים. ולדידן

מועיל אף ביותר מבית סאתים, כמבואר ב הגהות [אשרי] עירובין פ"ב ס"ב

(גינה וקרפף שהקיפום בגדר גבוה עשרה טפחים ויש שם שומירה, דהיינו סוכת שומרים ... כהוקף

לדירה דמי, אפילו גדולים הרבה שרי. מאור זרוע). מ"א ס"ק ד (אם יש

סוכת שומרים).

[1162] משמעות התוס' שם כג, א ד"ה

שהוא (העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה). רבינו יהונתן במשנה שם

ו, ב ד"ה ובלבד שיש שם שומירה (כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים,

בקביעות יומם ולילה). ב"ח בריש הסימן (אפילו בורגנין שבשדות, שהשומר יושב

בתוכו ביום, ואוכל שם את פתו, גם כן אינו הוקף לדירה, שהרי בלילה הוא לן בביתו ...

שהעזרה חשיבא מוקפת לדירה, שהיו שומרים בה כל הלילה). מ"א שם (שדר שם ביום

ובלילה). תוספת שבת ס"ק א (אם הוא שומר ביום ובלילה מקרי דירה, והוא ע"פ

התוס' דף כ"ג ע"א). ונתבאר לעיל (והערה 3 ).

[1163] רבי יהודה בן בבא במשנה

כג, א (או בית דירה). הגהות [אשרי] שם פ"ב ס"ב (או בית דירה). מ"א

ס"ק ד (או בית דירה).

[1164] רבינו יהונתן במשנה שם ד"ה

או בית דירה (לבעל הבית, אף על פי שאינה תדירה, אלא לפרקים). מ"א שם (אף על

פי שאין דר שם בקביעות). והיינו שאין צריך להיות בקביעות, אבל צריך להיות עשוי גם

בשביל הלילה.

וכן הוא לקמן סי' שסב ס"א (שאינו

דר בה יומם ולילה אלא מסתופף בצלה בלבד כשהחמה עומדת עליו (אבל סוכה שדר בה השומר

יומם ולילה, דירה מעולה היא, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח)), ושם נסמן (הערה 7 ).

[1165] משא"כ "אם

הקיפו מחיצות ואחר כך בנה בו דירה", יתבאר דינו לקמן סעיף הבא.

[1166] רב נחמן שם כד, א (אם פתח

לו פתח (מן הבית, רש"י), מותר לטלטל בכולו, פתח מתירו). טור ושו"ע ס"ב

(או שפתח לו פתח מביתו).

וכן הוא לקמן סי' שנט ס"ב (ואם פתח

בה פתח מביתו ואחר כך הקיפה ... הרי הוא מוקפת לדירה, ומותר לטלטל בכולה אפילו היא

יותר מבית סאתים).

והחילוק בין שני אופנים אלו הוא, שאופן

הראשון הוא "שבנה בו תחלה בית דירה", ומסביב לה בנה קרפף (היינו ד'

מחיצות של הקרפף הוקפו לדירה שבאמצעה). ואופן השני הוא ש"פתח תחלה פתח בלבד

בביתו" לצד הקרפף, "ואחר כך הקיף עוד ג' מחיצות סמוך לכותל הבית שבו

הפתח".

והחידוש באופן השני הוא, כדלקמן סי' שנט

ס"ב (אפילו אם יש שם גורן בינה לבית, אין אומרים שבשביל הגורן הוא שנפתח פתח

זה ואין כאן פתח לרחבה, אלא סתמא נפתח לרחבה, והרי הוא מוקפת לדירה), ושם נסמן

(הערה 4 ).

[1167] רש"י גבי

בוסתנא שם כה, ב ד"ה דהוי סמוך (אההוא גודא שהיה בו פתח

פתוח לצד פרדס, סמכו היקף הפרדס, דהוי מוקף לדירה, ויותר מבית סאתים הוה), עיי"ש

ברש"ל (והיא היתה לו אחת ממחיצותיו, ועל שם ההוא גודא כו' פרדס, הוקף

הפרדס כו', כצ"ל).

[1168] רמב"ם פט"ז ה"ה

(וגדר בה לשם דירה). מ"מ שם (נראה מדבריו שהכל תלוי בכונת הגדרים, אם נעשו על

דעת דירה). דרכי משה ריש ס"ק ב (משמע עוד שם דבעינן שיגדור לשם דירה).

וראה קובץ דברי תורה חוב' ג עמ' נ

ואילך.

[1169] מ"א ס"ק ד (דהגהות

אשרי [פ"ב ס"ב: ויש שם שומירה] מיירי שהיה

הבית בנוי בו מקודם, דהא כתב הוא עצמו ספ"ב [ס"ו]] פרדס שלא הוקף לדירה

סמוך לבית, ובנה בו בית, יעשה שביל וכו', משמע דלא מהני שבנאו אחר כך. ולכן כתב יש

שם שומירה וכו'), וס"ק ה (שבנה בו בית, קודם שהוקף, כמ"ש ס"א

[ס"ק ד]).

[1170] גמרא כד , א (ולא

אמרן אלא שפתח ולבסוף הוקף, אבל הוקף ולבסוף פתח, לא). טור ושו"ע

ס"ב (שפתח לו פתח מביתו, ואחר כך הקיפו). מ"א ס"ק ה (ודוקא שפתח

ולבסוף הוקף).

[1171] מ"מ פט"ז

ה"ה (ונראה שאי אפשר שתועיל כוונתו, אלא אם כן היה בדעתו לעשות ממנו בית ראוי

לדור, אבל אם היה דעתו לקרפף ואינו סמוך לבית דירה, היאך יאמר רבינו שגדרתו לשם

דירה יועיל, והוא מכוין לדבר שאי אפשר). הובא ב ב"י ד"ה ומ"ש

ואם היה מוקף. ונתבאר בפסקי דינים צמח צדק שמה, ד (מ"ש הרמב"ם וגדר בה

לשם דירה, לא מהני אלא אם כן בנה בו תחלה בית דירה, או שפתח לו פתח מביתו ואחר כך

גדר בה לשם דירה). והיינו שמה שביאר המ"מ בדעת הרמב"ם "שהכל תלוי

בכוונת הגדרים, אם נעשו על דעת דירה", היינו לומר (כדלעיל סוף סעיף הקודם),

שאף כשפתח תחלה ואחר כך הקיף, צריך שתהא עשייתו לשם דירה. משא"כ אם עדיין לא

פתח הפתח מביתו, לא הועילה דעתו שמקיף על מנת לפתוח בו אחר כך. מ"א שם

(ודוקא שפתח ולבסוף הוקף).

[1172] סעיף יח (ובלבד שלא יהיה

במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות).

[1173] פרי מגדים א"א

ס"ק ה (עיקר הרבותא, אע"פ שמחיצת הבתים נעשים לתוכן, לא לקרפף, אפילו

הכי מחיצה עכ"פ הוה ... ונראה, אם הוקף ג' מחיצות פרדס, ומחיצה ד' בנה לבית,

והניח שם פתח, נמי שרי, כיון דהיה יותר מי' פרוץ קודם בנין הפתח, ודאי הוה פתח

ולסוף הוקף).

ואף שגדר את הפירצה על ידי בית

שמחיצותיו עשויות לפנים, ולא לצורך הקרפף, ונתבאר לקמן סי' שסג סמ"ג (וכתלי

החצרות שנעשו אחר בנין הבתים, אינם מועילים, אלא לעשות מה שבתוכם מוקף לדירה,

דהיינו החצרות עצמן, אבל המבואות שבהן אינם נקראים מוקפים לדירה על ידי כתלי

החצרות, שהם כתלי המבוי ... כתלי החצרות לא נעשו בשביל שיהיו המבואות מוקפים לדירה,

ויתבטל מהם היקף הראשון של התל שלא היה לדירה)).

על זה נתבאר כאן דהכא שאני, שהרי "בנה

דירה אצל פרצה זו וגודר היתר על עשר ... הרי זה גם כן מוקף לדירה". והיינו

שכאן בבניית הדירה היתה כוונתו לגדור את פרצת הקרפף ולהקיפו לדירה.

וראה קובץ דברי תורה ג' ע' נ.

[1174] שמואל שם (קרפף יותר

מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כיצד הוא עושה, פורץ בו פירצה

יותר מעשר (דהוי כמי שאין בו מחיצות, רש"י), וגודרו (וסותם אותה פירצה,

רש"י), ומעמידו על עשר (והוי כפתח, רש"י) ומותר). רבינו יהונתן שם ז, א

ד"ה קרפף (וסותם אותה פרצה לשם דירה, אם ירצה כולה, או אם ירצה אמה אחת היתרה

על עשר, והוי כפתוח ולבסוף הוקף, ואותן י' אמות הנשארות פתח הן). טור ושו"ע

שם (ואם היה מוקף שלא לשם דירה ורוצה להקיפו לדירה, אין צריך לפרוץ כולו, אלא יפרוץ

בו פרצה ביותר מעשרה, ונמצא בית פתוח בו בלא היקף, ויחזור ויגדור הפרצה כולה, או

אמה היתירה על עשר אמות, והעשר אמות פתח הן, והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף).

[1175] גמרא שם (איבעיא להו

פרץ אמה וגדר אמה [ופרץ אמה וגדרה] עד שהשלימו ליותר מעשר

מהו ... פנים חדשות באו לכאן). טור ושו"ע שם (ואם פרץ אמה, וגדרה, וחזר ופרץ

אמה אצל מה שגדר, וחזר ועשה כן עד שהשלימו לעשרה, מותר). מ"א ס"ק ו

(דפנים חדשות באו לכאן).

[1176] גמרא שם (עד שהשלימו

ליותר מעשר). רמב"ם פט"ז ה"ה (עד שהשלימה

ליתר מעשר). רא"ש שם פ"ב ס"ג (עד שהעמידה על יותר מעשר).

תוספת שבת ס"ק י (עד שהשלימו לעשרה, כן הוא בטור, והוא מגומגם, דהא עשרה לא

מקרה פירצה, אלא דוקא ביותר מעשרה, וכן הוא בש"ס וברמב"ם).

[1177] תוס' שם כד, ב ד"ה

לעביד (נראה דהיה שם רוחב יותר מעשר, ולכך על ידי המחיצה נחשב מוקף לדירה, דאי

בעשר, בלאו הכי הוי סתום ועומד ... לא היה מהני אפילו צורת הפתח). מ"א סוף ס"ק

ה (ומשמע בתוס' דף כ"ד, דצורת הפתח מהני כמו מחיצה).

וכן הוא לקמן סי' שסב סי"ט (מועיל

בהם כשהיקף דירתם הוא על ידי צורת פתח). סי' שסג סמ"ג (צריך לבטלו על ידי

צורת פתח, שהיא מועלת לעשות על ידה מוקף לדירה, כמו על ידי מחיצה גמורה כמ"ש

שם, וכמו שיתבאר בסי' ת"א). סי' תא ס"ב (מבואות שלנו המתוקנים בצורת פתח,

נקראים מוקפים לדירה, שהרי בונים בתים תחלה ואחר כך עושים צורת פתח).

ולפעמים סגי בלחי, ואפילו אינו פרוץ

יותר מעשר, כלדקמן סי' שסה ס"ה (יעשו לחי ... ועל ידי לחי זה נעשית הרחבה

מוקפת לדירה, שהלחי נידון משום מחיצה, וכאלו עשה מחיצה להרחבה להקיפה לדירה ... ואף

על פי שלחי אינו מועיל להקיף לדירה ... מכל מקום כאן, מתוך שהלחי הזה מועיל להמבוי

להכשירו, מועיל גם כן להרחבה להקיפה לדירה ולהתיר לטלטל בה).

[1178] תרומת הדשן סי' עה

(יראה דיש למצא תקנה קלה לדבר ... אם החומה אינה גבוה רק י'

טפחים, יש כאן תקנה שיעשה בית דירה בפרדס, ואחר כך ישפוך עפר לצד החומה מבחוץ

ומבפנים, יותר מי' אמות לאורך החומה, ברוחב ד' טפחים לפחות, ובגובה פחות מי' טפחים

מעט, ונמצא החומה שלמעלה מן העפר גם כן פחות מי' טפחים, ואז החומה נחשבת כפרצה

כנגד כל אותה העפר לאורך. שהרי יש דריסת הרגל מקרקע העולם על עפר הנשפך, שהוא פחות

מגובה עשרה. ומהחומה נמי יש דריסת הרגל, שגם הוא פחות מי', וכל פחות מגובה עשרה לא

מחיצה איקרי, וכפתוח וכפרוץ דמי, והכי איתא ומוכח בכמה דוכתין במס' עירובין. ויניח

כך העפר בצד החומה שבת אחת לפחות, ואחר כך יפנה כל העפר שם, ונמצאת המחיצה חזרה

למקומה. והרי מחיצה זו נעשית לאחר שנעשה בו בית דירה, וחשיב שפיר מוקף לדירה בכהאי

גוונא). רמ"א ס"ב (יש אומרים דיכול להניח עפר אצל הכותל משני צדדיה, עד

שיתמעט הכותל מגובה עשר, ורוחב העפר רחב מארבע, באורך עשר אמות באורך הכותל. ואם

אין בגובה העפר עשר, אם כן הוי כאילו פרץ שם הכותל, שלא נשאר שם גבוה עשר למעלה מן

העפר דהוי כקרקעית הקרפף. ואף אם חוזר ולוקח משם אחר כך העפר, הואיל ובטלו שם שבת

אחת).

[1179] הטעם שצריך ד' טפחים

רוחב, נתבאר לקמן סי' שעב סי"ג (בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה ...

אם יש בה ד' על ד' מועלת ... שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל ... ואם אין בה

ד' על ד' אינה מועלת ... לפי שאין נוח לעמוד עליה ולהשתמש כשאין בה ד' על ד').

[1180] כדלקמן סי' שעב ס"י (וכל מקום מהכותל שאינו גבוה י' טפחים

כפרוץ הוא).

ומכאן מוכח לכאורה, שמדרגות אינן

מצטרפות למחיצה גבוהה י' טפחים, "והרי הוא כפרוץ שם לגמרי". וראה גם

לעיל סי' שמה סכ"ב (ושם הערה 183 ).

ונתבאר בדובר שלום ע' קכו-ח.

[1181] תרומת הדשן שם (ורש"י

פירש שם [סוכה ד, א ד"ה תבן ובטלו] דלא בעינן אלא שיבטל בפיו לכל ז' ימי החג.

ומסיק אשירי כרש"י ... ביטול לאותו שבת), לפי דעת הרא"ש סוכה פ"א

ס"ב (כל ביטול דשמעתין פרש"י לז' הימים. ור"ח ורבינו אבי העזרי

פירשו עד עולם. ונראה כפירוש רש"י ... לא בעי ביטול אלא באותה שבת), ור"ן

פ"ק דסוכה א, ב ד"ה תבן ובטלו (איכא מאן דאמר דבטול לעולם בעינן,

ולדידי מסתברא דבבטול לשבעת סגי).

*

והיינו מדברי סופרים, אבל מן התורה סגי

אפילו דעתו לפנותם בשבת, כדלעיל סי' שמה סט"ו (שהפירות מבטלים המחיצות מן

התורה, אפילו דעתו לפנותם היום, הואיל ועכשיו אין המחיצות ניכרות), ושם נסמן (הערה

116 ). וכן הוא לקמן סי' שסג סל"ה (ואם נקרש הנהר ונגלד

בימות החורף בטלה מחיצתו, ואסור לטלטל במבוי כל ימי קרישתו), ובהג"ה (שבהערה 231 ) שם (כיון דמדאורייתא אף פירי מבטלי).

[1182] תרומת הדשן שם (ואף על גב

דמחיצה זו נעשית מאליה על ידי שפרץ משם, מה בכך, הא מסקינן התם בפ"ב [ערובין

כה, א], גבי נ[בלע]ו מחיצות התחתונות, דמחיצה הנעשית מאליה, אף על גב דלגבי נכסי

הגר לא מהני, לגבי שבת בכהאי גוונא מהני). מ"א ס"ק ח (אף על גב דנעשית

מחיצה מאיליה, שרי).

[1183] סעיף ד (מחיצה העומדת

מאליה, דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה כשרה לכל דבר).

ואף שמחיצה העומדת מאליה אינה מקפת

לדירה, כדלקמן סי"א (תל גבוה י' טפחים ... יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו

אלא בד' אמות, שהרי לא הוקף לדירה), ושם נסמן (הערה 79 ).

מכל מקום כאן מיירי ש"נעשית מאליה,

על ידי פינוי העפר שחוצה לה" – בכוונה להקיפה לדירה, ובכעין זה נתבאר לקמן

סט"ז (בנה מחיצות לדירה על גבי מחיצות הראשונות מלמעלה, אינו מועיל כלום,

כיון שמחיצות הראשונות מלמטה קיימות אלא שמגביהן. ואם נבלעו התחתונות ונשארו

העליונות, ניתר על ידן, אף על פי שמחיצה העשויה מאליה היא), ושם נסמן (הערה 97 ).

[1184] תרומת הדשן שם (דראבי"ה

ור"ח סברי, בעינן שיבטל בפיו לעולם), לפי דעת ר"ח סוכה שם (עפר

וביטלו, כגון שהסכים שלא ליטלו משם לעולם), וראבי"ה הל' סוכה סי' תקצט

(וכל הני ביטולים נראה לי שמבטל בפיו עד עולם. וכן פירש רבינו חננאל), הובאו ברא"ש

שם (ור"ח ורבינו אבי העזרי פירשו עד עולם). רמ"א שם (ויש חולקים

דעפר לא הוי בטול, אלא אם כן אין עתיד לפנותו לעולם).

[1185] מ"א ס"ק ז (דאם יש

בגובהו י' שרי בלאו הכי, כמ"ש ס"ו, אם

הרחיקה ג' טפחים).

[1186] לקמן סי"ד (בנה

מחיצה באורך יותר מעשר לפני מחיצה הראשונה לבטלה, שתהיה כמו שאינה, ויהיה מוקף

לדירה על ידי מחיצה זו ... אם הרחיקה מהראשונה ג' טפחים מותר, ואם לאו לא עשה ולא

כלום, שכל פחות מג' טפחים כלבוד דמי).

[1187] אליה רבה ס"ק יג (ולדינא

נראה מתרומת הדשן להקל כסברא ראשונה).

והיינו שיש להקל בזה, הן כאן – כשהקולא

היא כדעת האומרים דסגי בביטול לשבת אחת, והן במקום שהקולא היא כדעת האומרים שצריך

דוקא ביטול לעולם, כדלקמן סי' שעב סי"ט (אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן, אף על

פי שביטלם לאיזה זמן, אינם מבטלים מחיצות החריץ, ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה

(ואף שיש אומרים שאפילו ביטול לשבת אחת מועיל לבטל מחיצה, כמו שנתבאר בסי'

שנ"ח, מכל מקום בדברי סופרים הלך אחר המיקל, ויש לסמוך על דברי האומרים שאין

מחיצה מתבטלת אלא בדבר שמבטלו שם לעולם, כמו שנתבאר שם)).

וראה שו"ת צמח צדק חיו"ד סי'

קנח ס"ז (ועיין מדין זה דתרומת הדשן בשו"ע או"ח סי' שנ"ח

ס"ב בהג"ה, ובדברי אאזמו"ר שם סעיף ט', ובשו"ע סי' שע"ב ...

ובדברי אאזמ"ו שם סעיף י"ט, שפסק שבדברי סופרים הלך אחר המיקל).

[1188] מרדכי רמז תפה

(ועכשיו כל הקרפיפות שלנו הוויין מוקפין לדירה, ורגילות הוא

לעשות פתח קודם להיקף, ואם כן ... מותר לטלטל גם ממנו לבית). רמ"א ס"א (ויש

אומרים דסתם קרפיפות שלנו מקרי מוקפות לדירה, דרגילים לפתוח פתח תחלה ואחר כך

להקיף).

וכן הובאה דעה זו לקמן סי' שנט ס"ב

(שאין אנו נזהרים מלטלטל בחצרות שאחורי הבתים, משום שבזמן הזה סתמן מוקפת לדירה,

כמ"ש בסימן שנ"ח גבי קרפף), ושם נסמן (הערה 8 ).

[1189] רבי יהודה בן בבא במשנה

כג, א (עוד אמר רבי יהודה בן בבא, הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על ע' אמה

ושיריים המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד ... שתהא סמוכה לעיר),

ופרש"י (דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד, וכהוקף לדירה דמי), ורבינו

יהונתן ו, ב (בתוך אלפים אמה, כגון דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה). הגהות אשרי

עירובין פ"ב ס"ב (אבל גינה וקרפף שהקיפום בגדר גבוה עשרה טפחים ...

סמוכה לעיר, דהואיל וקרובה לביתו דעתו עליה להשתמש בה תדיר, וכהוקף לדירה דמי, אפילו

גדולים הרבה שרי. מאור זרוע). והיינו שאף שרבי יהודה בן בבא התיר בזה רק בבית

סאתים, למד מכך האור זרוע לדידן, אף ביותר מבית סאתים. רמ"א שם (ויש אומרים

עוד, דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי הוקף לדירה, כי דעתיה עלויה). מ"א

ס"ק ד (היינו בתוך אלפים אמה, שיוכל לטייל בה (הר"ר יונתן)).

[1190] ב"י ד"ה כתוב

בהגהות אשיר"י (אבל אין כן דעת התוספות). רמ"א שם (ויש חולקין בזה).

[1191] סעיף א (כל היקף מחיצות

שלא הוקף לדירת אדם, לכניסה ויציאה תמיד, כגון רחבה שאחורי הבתים

... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות).

וכן הוא לקמן רס"י שנט (רחבה

שאחורי הבתים יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה, אין מטלטלין בה אלא בד' אמות,

כדין קרפף שלא הוקף לדירה).

והיינו אף שרחבה שאחורי הבתים היא בודאי

תוך התחום, מכל מקום אין מטלטלין בה אלא בד' אמות. ומזה מוכח דלא קיי"ל כדעה

זו.

[1192] עי' מ"א סי' שנט

(אבל [רחבה] בית סאתים, אין לה דין קרפף, ומותר לטלטל ממנה לבית).

וכן הוא לקמן שם ס"א (אבל אם אין

בה אלא בית סאתים, אין לה דין קרפף, ומותר לטלטל מתוכה לבית ומבית לתוכה, לפי

שאינה רשות מחולקת מן הבית כמו קרפף, אף על פי שלא הוקפה לדירה).

משא"כ ביותר מבית סאתים אסור.

*

אלא שמכל מקום נתבאר לקמן שם ס"ב (ומה

שאין אנו נזהרים מלטלטל בחצרות שאחורי הבתים, משום שבזמן הזה סתמן מוקפת לדירה, כמ"ש

בסימן שנ"ח גבי קרפף).

והיינו דלא קיי"ל כ"יש

אומרים" השני שבסעיף שלפנינו (ויש אומרים עוד), כי אם כ"יש אומרים"

הראשון (יש אומרים שסתם קרפיפיות שלנו מוקפין לדירה הם, כי רגילין לפתוח פתח תחלה

ואחר כך להקיף). וראה לקמן שם (הערה 73 ).

[1193] שבת ק, א (תל המתלקט עשרה

מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב). טור ושו"ע ס"ב (וכן תל גבוה עשרה

ורחב ארבעה על ארבעה). סוכה ד, ב (גוד אסיק מחיצתא), ופרש"י (של עמוד שמבחוץ

סביב, הגביהם עשרה סביבות ראשו, והרי יש בהן גובה י' ... ודופני העמוד דופנותיה על

ידי גוד אסיק). רש"י שבת ו, ב ד"ה קמ"ל גמורה (גוד אסיק פני המחיצה

על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין, וחללו ד ' ).

לבוש ס"ב (דבתל גבוה י' אמרינן מכל ארבע צדדיו גוד אסיק פני המחיצה על ראשו,

ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד', וזה הוא דבר שהוא הלכה למשה מסיני).

*

דין גוד אסיק בתל גבוה עשרה ורחב ד' על

ד', נתבאר לעיל סי' שמה ס"א (תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף

מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו שאנו

רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים, כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו

ועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד'), ושם נסמן

(הערות 11 - 14 ).

ודין גוד אסיק בתל גבוה חמשה וגידוד

חמשה, יתבאר לקמן סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה' טפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים,

הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה'

טפחים מן גובה עצמו, שאומרים בו גוד אסיק מחיצה למעלה, כמ"ש בסי' שמ"ה,

וה' טפחים מן המחיצה, שהמחיצה וגוד מצטרפין), ושם נסמן (הערות 26 - 27 ).

וכאן נתבאר שמכל מקום נחשב לא הוקף

לדירה, כיון שנעשה בידי שמים.

ולקמן סט"ז יתבאר, שאם "עשה

עליו מחיצות לדירה הועיל ... הואיל והוא דר באויר מחיצות אלו שלמעלה שעשאן עתה

לדירה).

[1194] עירובין כה, א (הרחיק מן

התל ד' ועשה מחיצה הועיל). והיינו שהתל עצמו אסור לטלטל בו כיון שלא הוקף לדירה. שם

טו, א (שבת בתל שהוא גבוה עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים), ופרש"י (אבל

אי הוה טפי מבית סאתים אין מחיצותיו מועילות לו, שהיקף שאינו עשוי לדירה אינו

מועיל אלא לבית סאתים). טור ושו"ע ס"ג (תל גבוה עשרה דינו כקרפף).

וכן הוא לקמן סי' שסג סמ"ג (אין תל

זה עולה למחיצה למבואות העיר, לפי שהיקף התל לא הוקף לדירה). סי' שצו ס"ד

(שבת בתל גבוה י' טפחים, אם אין בו אלא בית סאתים הרי כולו נחשב לו כד' אמות).

משא"כ אם יש בו יותר מסאתים, אינו נחשב כד' אמות).

*

באמת יש עוד חסרון במחיצות תל, והוא מה

שלא נעשו בידי אדם, כמבואר בתוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא (מחיצה שאינה עשויה

בידי אדם, לא חשיבא מחיצה כולי האי, ואפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה).

ונתפרש לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון ס"ק ב (וכוונתם שאף שבמקומה היא מחיצה

גמורה, והזורק עליה חייב ... אף אם היו רבים בוקעים עליה ממש, כמבואר בגמרא, מכל

מקום לא חשיבה כולי האי לבטל בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו, שלא יהיה שם רשות

הרבים מחמת שהים מקיפתו, אלא אדרבה בקיעת הרבים שם מבטלתה שם). וכן הוא לקמן סי'

שסג סמ"ד (שהואיל ואינן עשויות בידי אדם אינן חשובות מחיצה כל כך שלא תבטל

אותן בקיעת הרבים שבמבוי. שאף שבמקומן הן מחיצה גמורה, ואין עליהם דין רשות הרבים

... מכל מקום אינן חשובות כל כך לבטל המבוי שרבים בוקעים בו מדין רשות הרבים).

והיינו שמחיצות התל אינן חשובות מחיצה לרשות הסמוכה לו שרבים בוקעים בו.

וכאן נתבאר שאם התל הוא יותר מבית

סאתים, אסור לטלטל גם בעצמו של תל, שהרי היא מחיצה שלא הוקפה לדירה.

[1195] גמרא כה , א (קרפף

יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו מיעטו באילנות, לא

הוי מיעוט). טור ושו"ע ס"ד (קרפף יותר מסאתים שנטע בו אילנות למעט

אוירו, לא הוי מיעוט).

[1196] רש"י שם ד"ה

באילנות (דדרך קרפף להיות בו אילנות ולא בטיל ליה היקף קמא). ט"ז ס"ק ג

(שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות). מ"א ס"ק ט (לפי שדרך ליטע בו אילנות).

*

משא"כ אם לא הי' דרך הקרפף להיות

בו אילנות, הי' ממעט, כדלקמן בסמוך.

ואף שגם האילנות אינן מוקפות לדירה,

כדלעיל ס"א (כל היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם, לכניסה ויציאה תמיד, כגון ...

והפרדס), ושם נסמן (הערה 7 ).

מכל מקום היינו מחשיבים אותם לשני

מקומות נפרדים, שאין בכל אחד מהם בית סאתים, כעין האמור לקמן ס"ה (קרפף בית

ג' סאין שלא הוקף לדירה, וקירה בית סאה, מותר לטלטל בכולו (שאנו רואין את פי התקרה

כאילו היא מחיצה יורדת וסותמת ומפסקת בין הב' בית סאין לשלישית)).

[1197] רשב"א בעבודת הקדש

שער ג ס"ג (ואפילו היו באילנות גבוהין עשרה, ואפילו

רחבין ארבעה, וחולקין רשות לעצמן, ונעשו רשות היחיד, אין ממעטין את הקרפף). הובא במ"מ

הל' שבת פט"ז ה"ח. רמ"א ס"ד (אפילו יש בהן גבוה עשרה ורחב

ארבעה).

[1198] עבודת הקדש שם (ולפיכך

יראה לי שהבורות שבגינה, אפילו עמוקין עשרה ורחבין ארבעה, תשמישי הגינה הן, ואין

ממעטין). מ"מ שם. שו"ע שם (והוא הדין לחופר בו בור). מ"א שם (הוא

הדין בור, דתשמיש הגינה הוא להשקותו).

[1199] מ"א שם (משמע דבר

אחר שאינו צורך הגינה ממעטו).

[1200] עבודת הקודש שם (אם מיעטו

בדברים שדרכן לעשות כן בקרפיפות, אין זה מיעוט, מיעטו בדברים שאין דרך הקרפיפות

בכך, הרי זה מיעוט), וכדלעיל (והערה 81 ),

שתלוי אם דרכו להיות שם.

[1201] רבה שם כה, א (בנה

בו עמוד (ואפילו באמצע, ובכך נתמעט מבית סאתים, רש"י), גבוה

עשרה ורחב ד', הוי מיעוט, פחות מג' (אפילו נתמעט מבית סאתים, כמאן דליתיה דמי,

רש"י) לא הוי מיעוט. מג' ... רבה אמר הוי מיעוט ... דהא נפיק ליה מתורת לבוד

(כלומר, דהא חשיב ליה ג' בעלמא למיפק מתורת לבוד, הלכך הכא נמי חשיבי ולא בטיל).

טור ושו"ע ס"ה (בנה בו עמוד ונתמעט בכך, אם הוא רחב ג' טפחים הוי מיעוט).

[1202] עירובין כה, א (הרחיק מן

הכותל ... ועשה מחיצה (למיהוי פתח, ולבסוף הוקף מיירי, רש"י) הועיל). טור ושו"ע

ס"ו (בנה מחיצה ... לפני מחיצה הראשונה לבטלה, שתהיה כמו שאינה, ויהיה מוקף

לדירה על ידי השנייה ... מותר).

[1203] רא"ש עירובין פ"ב

ס"ד (נראה לי דאין צריך לעשות מחיצה אלא ביותר

מעשר). וכן הוא ב טור ו שו"ע סי"ד (ועשה מחיצה לפניו יותר

מעשרה). ואם כן מובן, שגם מה שכתבו בטור ושו"ע כאן ס"ו "באורך

עשר", כוונתם "יותר מעשר".

[1204] ב"ח ד"ה בנה

מחיצה (נראה דדוקא כשפתח תחלה פתח מביתו לשם דירה, ואחר כך בנה מחיצה חדשה לבטל

הראשונה, ויהא מוקף לדירה על ידי השנייה). מ"א ס"ק י (כלומר שפתח לו בית

קודם שעשה השניה).

[1205] רבה שם (פחות מג' לא

הועיל, מג' ועד ד' ... רבה אמר הועיל, דהא נפיק ליה מתורת

לבוד). טור ושו"ע שם (אם הרחיקה מהראשונה שלשה טפחים מותר).

[1206] רש"י שם ד"ה פחות

מג' (לא בנתמעט מבית סאתים מיירי ... דאי נתמעט ודאי הוי

מיעוט, שאפילו הוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט, שפיר דמי כדלקמן).

[1207] סט"ו (טח טיט על

מחיצות הראשונות למעט אוירו, ונתמעט מבית סאתים ... ממעט).

[1208] רבא שם (טח בו טיט,

ויכול לעמוד בפני עצמו, הוי מיעוט). מהר"מ מרוטנבורג

בפסקי עירובין סמ"ה (והלכתא כרבא). רא"ש פ"ב ס"ד (ר"מ

והראב"ד והר"ז הלוי ז"ל פסקו כרבא). טור ושו"ע ס"ז (טח טיט

על מחיצות הראשונות למעט אוירו, ונתמעט, אם הטיט עבה שאם תנטל מחיצה הראשונה ראויה

לעמוד בפני עצמה, הוי מיעוט, ואם לאו, לא הוי מיעוט).

[1209] רב [ששת] שם כה, א

(אתמר העושה מחיצה על גבי מחיצה, אמר רב חסדא בשבת הועיל ... ורב

ששת אמר אף בשבת נמי לא הועיל). רא"ש פ"ב ס"ד (והלכתא כרב ששת,

דאתמר עשה מחיצה על גבי מחיצה ... רב ששת אמר בשבת נמי אין מועיל). טור ושו"ע

ס"ח (בנה מחיצות על הראשונה להקיפו על ידם לדירה, אינו מועיל).

[1210] רש"י שם כד, ב ד"ה

אין עושין (כיון דגודא גבוהה עשרה, כל מה שמוסיפין עליה, הגבהת אותה מחיצה עצמה

הויא).

[1211] גמרא שם כה, א (בעי

רבה בר בר חנה נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות מהו ...

לענין שבת הוי מחיצה). טור ושו"ע שם (ואם נבלעו התחתונות ונשארו העליונות

מאליהם, ניתר על ידם).

[1212] כדלקמן סי' שסב ס"ד

(מחיצה העומדת מאליה, דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה כשרה לכל דבר).

ואף שמחיצה העומדת מאליה אינה מקפת

לדירה, כדלעיל סי"א (תל גבוה י' טפחים ... יותר מבית סאתים, אין מטלטלין בו

אלא בד' אמות, שהרי לא הוקף לדירה), ושם נסמן (הערה 79 ).

מכל מקום כאן מיירי ש"בנה מחיצות

לדירה על גבי מחיצות הראשונות מלמעלה" – בכוונה להקיפה לדירה, ובכעין זה

נתבאר לעיל ס"ט (ואף על פי שזו היא מחיצה הנעשית מאליה על ידי פינוי העפר

שחוצה לה, אין בכך כלום), ושם נסמן (הערות 67 - 68 ).

[1213] רב חסדא שם (ומודה

לי רב ששת שאם עשה מחיצה על התל שהועיל). טור ושו"ע שם (אבל

תל יותר מסאתים ועשה מחיצות ... לדירה, מועיל).

[1214] תוס' שם ד"ה שאם

(צריך לפרש דמיירי על שפת התל, שאם הרחיקו ד' מן השפה,

אין שם חידוש, דהכי נמי למטה אם הרחיק הועיל). טור ושו"ע שם (אפילו על שפתו).

[1215] כדלעיל סי' שמה ס"א

(תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה

מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק). וראה מראי מקומות וציונים.

[1216] רב חסדא שם (מאי טעמא,

הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר). טור ושו"ע שם (שהרי דר באויר מחיצות

שעשה עתה).

וכן מועיל מטעם זה בנהר המקיף את העיר,

כדלקמן סי' שסג סוף סל"ה (הנהר מקיף כל העיר ... מסביב אינו מועיל לה כלום,

אלא אם כן ישבה ולבסוף הוקפה ממנו), ושם (הערה 238 ).

[1217] רא"ש שם פ"ב ס"ד

(נראה לי דאין צריך לעשות מחיצה אלא ביותר מעשר).

[1218] (מימרא דרב) ברייתא

עירובין כג, ב (קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, נזרע רובו

הרי הוא כגינה ואסור, נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר). טור ושו"ע ס"ט (קרפף

יותר מסאתים שהוקף לדירה ונטע רובו אילנות ... אינם מבטלים הדירה. אבל אם נזרע

רובו, הזרעים מבטלים הדירה).

והיינו שכשם שהקרפף עצמו, אף שהוא עצמו

אינו חשוב הוקף לדירה, כדלעיל ס"א (שלא הוקף לדירת אדם ... כגון ... והקרפף),

מכל מקום מועיל מה שמקיפים אותו לדירה, כדלעיל ס"ו (קרפף וכיוצא בו, אם הקיפו

מחיצותיו לדירה דינו כחצר).

כך גם אילנות, שאף שהפרדס עצמו אינו

חשוב הוקף לדירה, כדלעיל ס"א (היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם, לכניסה ויציאה

תמיד, כגון ... והפרדס). מכל מקום כיון "שדרך הוא להסתופף בצל האילנות תמיד",

לכן מועיל היקף לדירה באילנות (פרדס). ולכן גם "אינם מבטלים הדירה" של

הקרפף שהוקף לדירה. ולכן גם מועיל מה שדר תחת האילן, כדלקמן סי' שסב ס"ב-ג (אילן

שענפיו יורדין למטה כל סביבו ... יותר מבית סאתים ... אם הוא עשוי לדור בו ...

עשוי לדירה, ומטלטלין שם אפילו ביותר מסאתים).

ולכאורה נראה דהיינו לא רק כשלנים תחת

העץ בלילה, אלא אף אם נכנסים ויוצאים בין האילנות ביום ובלילה להסתופף בהם וליהנות

מהם, כמו גנים עירוניים (המוקפים מחיצות גבוהות י' טפחים והם יותר מבית סאתיים),

ומגרשי משחקים, שנכנסים בהם תמיד לבילוי ומשחק ביום ובלילה (וכמו שנתבאר לעיל

(הערה 3 ),

לענין דיר וסהר, ולענין מחיצות גשרים שבעיר). משא"כ בגנים עירוניים ומגרשי

משחקים שהם סגורים בלילות, אינם נחשבים הוקף לדירה.

וכל זה באילנות (פרדס), משא"כ

בזרעים "שאין דרך לדור בזרעים", אינו מועיל בו מה שמקיפים אותו לדירה,

כדלקמן סי"ח (והיקף לדירה אינו מועיל בגינה, שהזרעים מבטלים הדירה). ולכן גם

"הזרעים מבטלים הדירה" של הקרפף שהוקף לדירה.

ומלשון הברייתא (נזרע רובו הרי הוא

כגינה) נראה, שכל ההלכות שיתבארו כאן בזרעים, כן הוא גם בכל גינה. וכדלקמן בהמשך

הסעיף (מי שיש לו גינה זרוע), וסי"ח (והיקף לדירה אינו מועיל בגינה).

וכל זה בקרפף, משא"כ בחצר יתבאר

לקמן (בהמשך הסעיף) שיש להסתפק אם דינו כמו קרפף, ומסיק שיש להחמיר, ואשר

"לפיכך כל מי שיש לו גינה זרוע בחצירו", יהיו אצלו כל ההלכות שנתבארו

בזרוע בקרפף.

[1219] רב נחמן שם

כד , א (אמר רב יהודה אמר אבימי והוא שעשויין אצטבלאות (נטועין

שורות שורות ונאה לשבת שם, רש"י). ורב נחמן אמר אע"פ שאין עשויין

אצטבלאות ... אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי). טור ושו"ע שם (אפילו אינם

נטועים שורות שורות).

[1220] רש"י שם כג, ב ד"ה

נזרע רובו (בנוטע אילנות לא ביטל דירתו, דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד).

[1221] בגמרא שם (בית סאתים ... כיון

דנזרע רובו, הוי ההוא מעוטא בטיל ליה לגבי רובה, והוה ליה קרפף יותר מבית סאתים

ואסור). ועל פי זה נפסק בשו"ע שם (אם נזרע רובו, הזרעים מבטלים הדירה, אפילו

אין בהם אלא סאתים).

אמנם בתוס' שם ד"ה לא אמרן (ובנזרע

רובו, אפילו לא הוי בית סאתים אסור, דבטיל לגבי רובו, והוה כנזרע כולו). ב"ח

(דמשמע דוקא בדיש בהם סאתיים, אבל אין בהם סאתיים אין מבטלין דירתן, הוא טעות סופר).

מ"א ס"ק יא (סאתים, והוא הדין פחות, דהמיעוט בטל לגבי הרוב, והוה ליה

נזרע כולו ואסור). ט"ז ס"ק ד (ומבואר בדברי הטור דסאתים ופחות מסאתים

שוין הן, על כן מ"ש כאן בשו"ע אפילו אין בהם אלא סאתים, הכוונה, הוא

הדין פחות מסאתים). אליה רבה ס"ק כא (והוא הדין פחות, דמיעוט בטל גבי רוב

(ב"ח ס"ד, ואחרונים, מג"א ס"ק יא). וכן מצאתי בתוס' דף

כ"ד).

[1222] רש"י שם ד"ה

נזרע רובו (זרעונים ביטל דירתו, דבזרעונים לא דיירי אינשי, והוה ליה גינה, ואסור

לטלטל אף בשאינו נזרע, דבטיל ליה לגבי רובא), וד"ה והוה לי קרפף (אע"ג

דהוקף לדירה, חשוב כלא הוקף לדירה, דהא הוי כולו גינה, ובגינה לא מהני הוקף לדירה ).

[1223] גמרא שם (כיון דנזרע רובו,

הוי ההוא מעוטא בטיל ליה לגבי רובה, והוה ליה קרפף יותר מבית סאתים ואסור).

ופרש"י (והוי כאילו נזרע כולו).

[1224] רב הונא בריה דרב

יהושע שם כד, א – כלישנא בתרא (רב ירמיה מדיפתי מתני

לקולא, הא מיעוטא שרי, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בית סאתים, אבל

יותר מבית סאתים אסור), ופרש"י (דאפילו המיעוט בית סאתים דמיקרי קרפף, כיון

דבאנפי נפשיה שרי, השתא נמי שרי, ולא אסרי אהדדי).

[1225] רמב"ם הל' שבת פט"ז

ה"ו (נזרע מיעוטו, אם נזרע ממנו בית סאתים, מותר לטלטל בכולו). עבודת הקדש

שער ג ס"ג (נזרע מיעוטו, הכל מותר). אליה רבה ס"ק כב (אבל הט"ז כתב

דעכ"פ מקום הזרוע אסור. ודבריו תמוהין ... שכ"כ הרמב"ם פט"ז,

ובעבודת הקודש דף י"ד, דכולו מותר). והיינו מ"ש בט"ז ס"ק ד (ומשמע

דבנזרע מיעוטו עכ"פ מקום הזרוע אסור, דאין שם דירה עליו).

[1226] סעיף ד (ואפילו בפחות

משיעור זה, אינו מותר לטלטל מתוכו לחצר או מחצר לתוכו, אלא כלים ששבתו בתוכו, או

בחצר. אבל כלים ששבתו בבית והוציאם לחצר, אסור לטלטל לתוכו. וכן כלים ששבתו בתוכו

והכניסן לחצר, אסור לטלטלן לבית).

[1227] מרדכי רמז תפה (אם

יש באותו מיעוט בית סאתים, דהשתא אותו מקום שנזרע הוי קרפף

... דמותר לטלטל בכולן ... מכל מקום גם מאותו מקום שלא נזרע אסור לטלטל ממנו לבית,

משום דלגבי הבית הוי אותו מקום שלא נזרע נפרץ במילואו למקום האסור לו, דאותו מקום

שנזרע הוי אסור לו לגבי כלי הבית, דאמרינן דאסור לטלטלן מן הבית לקרפף). מ"א

ס"ק יד (וכ"כ המרדכי דאע"ג דמותר לטלטל מחצר לקרפף, כמ"ש רסי'

שע"ב, מכל מקום לענין כלי הבית, הוה ליה החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו,

ואסור להכניס מחצר לבית).

[1228] טור ושו"ע ס"י

(ואם יש בה סאתים, או פחות, אסור להוציא ממנו לבית). דרכי משה ס"ק ד (ומדברי

הטור נתבאר שחולק עליו ... שאינו אסור לטלטל אלא ממנו לבית, משמע אבל מן החצר שרי,

וזה שלא כדברי המרדכי). ט"ז ס"ק ו (אף על גב דהגינה אסור בו

בעצמו ממנו לבית, מכל מקום אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית, ולא אמרינן דנפרץ

במילואו למקום האסור, אלא באסור מצד עצמו).

ואף שנתבאר לקמן סי' שעד ס"ג (חצר

קטנה שנפרצה מבעוד יום במילואה לגדולה ... הקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית

לחצרה, הואיל ונפרצה במילואה להגדולה, אלא אם כן עירבה עם הגדולה).

נתבאר בדברי נחמי'

נט, ד (התם הטעם משום עירוב דיורין בלבד, דמאחר שנפרצה אי אפשר לחלק דיורין, והוי

כחצר אחד של רבים כו').

[1229] עי' תוס' דף מב , ב

ד"ה לא (דלענין זה נפרצה במלואה למקום האסור לה) ודף פט ,

א ד"ה רב (חשיב שפיר נפרץ במילואו למקום האסור, לכלים ששבתו בתוך הבית). ורמ"א

סי' תג (על מ"ש בשו"ע שם: שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות

לדירה, אינו הולך בה אלא אלפים אמה), כתב ברמ"א (לטלטל ממש חוץ לארבע אמות,

אסור אפילו תוך אלפים). ובמ"א שם (דכיון דאי אפשר לו לטלטל חוץ לאלפים, בתוך

אלפים נמי אסור, דנפרצה במילואה למקום האסור).

הרי שגם כשלא נפרצה למקום האסור מצד

עצמו אסרינן. ולכן גם בנידון דידן יש להחמיר כדעת המרדכי והמ"א, ואין אומרים,

כדלקמן בסמוך (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל).

*

והנה הט"ז שחלק כאן (ולא אמרינן

דנפרץ במילואו למקום האסור, אלא באסור מצד עצמו), חולק גם לקמן שם ס"ק ב (דלא

מקרי למקום האסור לה, אלא אם אסור שם מצד עצמו של זה הדבר). הובא לקמן שם (ודעת

הט"ז שאין זה דומה לנפרצה למקום האסור, כיון שאין איסור בטלטול חוץ לאלפים

אלא מחמת שאינו יכול לילך לשם ולטלטל, אבל הטלטול בעצמו אין בו איסור, שהרי רשות

היחיד גמורה היא, ולכן אינו אוסר את מקום הפרוץ לו שיכול לילך בו, ולכן מותר גם

לטלטל, כיון שאם היה יכול לילך חוץ לאלפים היה גם כן מותר לטלטל משם), ומסיק לקמן

שם (ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים).

אך מכל מקום מחמיר כאן (ויש להחמיר

כסברא הראשונה). וטעם החילוק נתבאר בדברי נחמיה נט, ד (דבאמת לא דמו כל כך, דהתם

אין האיסור מצד הטלטול כלל, כי אם מצד הילוך האדם כו', משא"כ כאן). וראה עוד

מה שביאר בדברי נחמיה שם.

[1230] כדלעיל ס"ב (וכמה הוא היקף קטן, עד בית סאתים ועד בכלל,

כחצר המשכן).

[1231] מרדכי שם (אם אותו

מיעוט לא הוי בית סאתים, אז הוא מותר לטלטל מבית לתוכו וממנו

לבית, דאינו חשוב, ומתבטל לגבי השאר והוי חצר). מ"א שם (ומיהו אם

הגינה פחות מבית סאתים, שרי לטלטל מגינה לבית, דבטיל לגבי חצר, דאינו חשוב להיות

לה שם בפני עצמה. מרדכי, ותוס', וכן משמע בגמרא עיי"ש).

והיינו הא דאמרינן בגמרא שם, לדעת רבנן

(הא מיעוטא שרי, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דלא הוי בית סאתים, אבל

בית סאתים אסור, כמאן כרבנן). והיינו שאף שרבנן שאוסרים לטלטל מחצר לקרפף, מכל

מקום התירו בנזרע מיעוטו שהוא פחות מבית סאתים. ונתבאר הטעם בתוס' שם ד"ה לא

אמרן (הכא לא אסר מיעוט הנזרע, לרוב שאינו נזרע, במה שפרוץ לו במלואו, דכיון שהוא

פחות מבית סאתים לא חשיב, ובטל לגבי רוב שאינו נזרע. אבל בית סאתים חשיב טפי ולא

בטיל).

ומזה למדים שכן הוא גם לדידן, דזה שמותר

לטלטל מחצר לקרפף, אבל אסור לטלטל מתוכו לבית ומבית לתוכו, היינו דוקא כשהזרוע הוא

בית סאתים, והוא חשוב להיות שם בפני עצמו. משא"כ פחות מבית סאתים, הזרוע אינו

חשוב ובטל אצלו, ומותר לטלטל מתוכו לבית ומבית לתוכו.

[1232] טור ושו"ע ס"י (ואם

יש בה סאתים, או פחות, אסור להוציא ממנו לבית). דרכי משה ס"ק

ד (ומדברי הטור נתבאר שחולק עליו בתרתי, שהרי אף בפחות מסאתיים אוסר להוציא ממנו

לבית, ולא אמרינן דבטל לגבי חצר, ואם הוא בית סאתיים כתב גם כן שאינו אסור לטלטל

אלא ממנו לבית, משמע אבל מן החצר שרי, וזה שלא כדברי המרדכי).

ולפי דעה זו, לא אמרו בגמרא חילוק זה

בין זרוע בית סאתים לפחות מבית סאתים, אלא לרבנן, משא"כ לדידן אין חילוק

בינם, שבכל אופן אסור לטלטל מהזרוע לבית, ומותר לטלטל מהקרפף לבית.

[1233] והיינו שיש לנהוג כדעת

המרדכי והמ"א בשניהם – בבית סאתים "ויש להחמיר כסברא הראשונה",

ובפחות מבית סאתים "הלך אחר המיקל".

[1234] רב הונא בריה דרב

יהושע שם – כלישנא בתרא (רב ירמיה מדיפתי מתני לקולא, הא

מיעוטא שרי, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בית סאתים, אבל יותר מבית

סאתים אסור), ופרש"י (יותר מבית סאתים נעשה כרמלית ... והכא דנפרצו זה לזה,

הרי כל אחד נפרץ למקום האסור לו). טור ושו"ע ס"ט (נזרע מיעוטו, אם ...

יותר מסאתים, אסור). מ"א סוף ס"ק יא (יותר מסאתים אסור, דהוה ליה כרמלית

... ומה שלא נזרע הוי קרפף, ואסור לטלטלן, דנפרץ במלואה למקום האיסור)

[1235] בקטע זה נתבארו שני

ספקות:

(א)

בקרפף בית סאתים או פחות, אם הזרוע (ברובו או בכולו) אוסר להכניס מהקרפף לבית.

(ב)

בחצר ורחבה שאחורי הבתים, יותר מבית סאתים, שהוקפו לדירה, אם הזרוע אוסר לטלטל בהם

יותר מד' אמות.

ומסיק

"ויש להחמיר בכל זה", והיינו שיש להחמיר בשניהם – אפילו אם הזרוע הוא:

(א) בחצר. (ב) שאין בה סאתים.

ועל

זה ממשיך: "לפיכך מי שיש לו גינה זרוע בחצירו, ואין ביניהן מחיצה כהלכתה, אם

הזרוע הוא רוב החצר, אפילו אין בית סאתים בכל החצר עם הזרוע", והולך ומבאר את

כל ההלכות שנתבארו לעיל בזרוע בקרפף, שכן הוא גם בגינה שבחצר.

[1236] רא"ש פ"ב ס"ב (מתוך

פירש"י יש להביא ראיה דלא מבטלי זרעים

לדירה אלא לקרפף יותר מבית סאתים. דרש"י פירש במתניתין דשומירה ובית דירה

חשיב היקף לדירה, משמע דאיירי בפתח ולבסוף הוקף כדין הוקף לדירה. וסתם גינה זרועה

היא. ומאי אהני היקף לדירה הא אתו זרעים ומבטלי לה. אלא שמעת מינה דלא מבטלי דירת

בית סאתים ואפילו לר' יהודה בן בבא דמחמיר טפי. כל שכן דמאן דמיקל דסבר דלא מבטלי

זרעים בית סאתים), לפי דעת רש"י שם במשנה ד"ה שומירה (סוכת

שומרין, ואע"ג דהוקף לדירה, בית סאתים הוא דשרי, טפי לא). והיינו דמיירי

בביאור דברי רבי יהודה בן בבא במשנה (הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על ע'

אמה ושיריים, המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה

או בית דירה). הרי שגם בגינה זרועה סגי בשומירה בבית סאתיים. וכל שכן לדידן, שבבית

סאתים סגי בשומירה אפילו בגינה.

וכן הוא בתוס' ישנים

שם כג, ב ד"ה נזרע (נראה לר"ח דדוקא קרקע יותר מבית סאתים, אבל בבית

סאתים, אפילו נזרע כולו לא בטלי דירתו), ומרדכי רמז תפה (אם היקפו אינו אלא

בית סאתים ... אם נזרע רובו או כולו, ודאי מותר לטלטל בכולו, כיון דאינו אלא בית

סאתים, אבל אסור לטלטל ממנו לבית, דהוי כולו קרפף, ואסור לטלטל מקרפף לבית), להקל.

טור ולבוש ס"י (נסתפק לפוסקים ... אם

אינו אלא סאתים או פחות, והוא רובו הזרוע, מיהא שם קרפף עליו, דלא ניחא תשמישתיה

כמו חצר... שאסור להוציא ממנו לבית ... וטוב להחמיר).

[1237] אשר אע"פ שאין לה

דין חצר מצד עצמה, כדלעיל ס"א (כל היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם, לכניסה

ויציאה תמיד, כגון רחבה שאחורי הבתים).

מכל מקום מיירי כאן כשהוקפה לדירה,

כדלקמן סי' שנט ס"ב ([רחבה שאחורה הבתים] אם פתח בה פתח מביתו ואחר כך הקיפה ... הרי הוא מוקפת לדירה, ומותר לטלטל בכולה

אפילו היא יותר מבית סאתים)

[1238] פסקי עירובין למהר"ם

סמ"ב (ואפילו תימצי לומר דדירת חצר חשיבא ולא מבטלי לה זרעים, מכל מקום ברחבה

נראה דזרעים מבטלי היקף דירה שלה. ובחצר נמי הזרוע מיהא יפסיד דירה שלו, ונפקא

מינה שיהא אסור לבית. וגם אם הוא יתר מבית סאתים יאסר גם החצר דנפרץ במלואו למקום

האסור לו. מכל מקום מסברא אין ללמוד ביטול היקף דירה ברחבה וחצר, מקרפף, כיון דלא

אשכחן ליה אלא בקרפף, וצ"ע).

תוספות ישנים שם (מיבעיא ליה ביתר

מבית סאתים, אם ביטל דירתו אף בדיר וסהר ומוקצה, דשמא לפי שתשמישו רב אינו מתבטל

משום זריעה. כי גם לרש"י צריך לחלק בין דיר וסהר ומוקצה וחצר לקרפף), ופסקי

התוס' סל"ט (וצ"ע בדיר וסהר וחצר יתר מבית סאתים אם בטל דירתו).

רא"ש שם (רחבה שאחורי

הבתים שלנו שנזרע רובה, אפילו אין בכל הרחבה סאתים אסור להכניס ולהוציא ממנה לבית

לרבי שמעון. ואפילו בחצר שלפני הבית נראה לומר דזריעת רוב מבטל ממנה הדירה. כמו

בקרפף. ואף אם תמצא לומר דדירת חצר חשיבא ולא מבטלי לה זרעים, מכל מקום ברחבה נראה

דזרעים מבטלי היקף דירה. ובחצר נמי הזרוע מיהת יפסיד דירה שלו. ונפקא מינה שאסור

להכניס ממנו לבית. וגם אם הזרוע יותר מבית סאתים יאסר כל החצר ... מסתבר כיון דלא

אשכחן ליה אלא בקרפף דאין ללמוד ביטול היקף דירה דרחבה וחצר מקרפף, וצ"ע).

טור (בחצר ורחבה שאחרי

הבתים מספקא ליה לר"מ, אם זרעים מבטלין דירתן לענין זה ... או שמא אין זרעים

מבטלין אלא דירת קרפף, ולא דירת חצר ורחבה. וטוב להחמיר).

לבוש ס"י (אבל חצר

ורחבה שאחורי הבתים, שדירתן חשוב יותר דירה מדירת קרפף, נסתפק לפוסקים אם הזרעים

מבטלים דירתן לעניין זה שאם רובן זרועים שיבטלו כל הדירה אם לא ... או שמא אין

הזרעים מבטלין אלא דירת קרפף, ולא דירת חצר ורחבה, שדירתן חשובה יותר, וטוב להחמיר).

[1239] טור ולבוש שם.

ואף שבשו"ע לא הובאו ב' הספקות

הנ"ל, ואשר יש להחמיר בהם. מכל מקום נתבארו בשו"ע ס"י כל ההלכות

האלו בגינה שבחצרו, אשר דינם כמו בזרוע שבקרפף.

[1240] טור (הלכך מי שיש לו

גינה בחצרו...), ושו"ע ס"י (מי שיש לו

גינה בחצירו, אם הוא רוב החצר, אפילו אין בה אלא בית סאתים, לא יטלטל ממנו ומן

החצר לבית). מ"א ס"ק יב (דשמא זרעים מבטלין דירת חצר, והוה ליה כולו קרפף

... אסור לטלטל לבית).

והיינו שיש להחמיר בשני הספיקות: (א)

גינה בחצר. (ב) אין בה אלא בית סאתים.

[1241] ט"ז ס"ק ה (פירוש

ואין גדר בין החצר ובין הגינה).

ואם יש ביניהם מחיצה, יתבאר לקמן סעיף

הבא.

[1242] כדלעיל ס"ד (ואפילו

בפחות משיעור זה, אינו מותר לטלטל מתוכו לחצר או מחצר לתוכו, אלא כלים ששבתו בתוכו

או בחצר, אבל כלים ששבתו בבית, והוציאם לחצר, אסור לטלטל לתוכו, וכן כלים ששבתו

בתוכו והכניסן לחצר, אסור לטלטלן לבית).

[1243] טור ושו"ע שם (ואם

הוא יותר מסאתים, לא יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות). ובלבוש ס"י (ואם הוא יותר

מסאתים, לא יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות, דהזריעה מיהא אין שם דירה עליו ואוסר כל

החצר).

עי' אליה זוטא

ס"ק יג (כן כתבו טור

ושו"ע. וכתב מלבושי יום טוב זה לשונו, על כרחינו הוא טעות סופר דהא כל שנזרע

רובו אוסר כולו, אלא לא גרסינן ואם הוא יותר מסאתיים וגרס לא יטלטל וכו' עכ"ל).

דלא כמלבושי יום טוב, ודו"ק .

והיינו שמלבושי יום טוב ואליה זוטא

פירשו בטור ושו"ע ולבוש, שהכוונה היא "אם [הזרוע] הוא יותר מסאתים, לא

יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות".

ועל זה הקשו, שאפילו אם הזרוע בית סאתים

או פחות, והוא רובו של החצר, אסור לטלטל בחצר אלא בד' אמות. ועל כן אין גורסים כאן

"ואם הוא יותר מסאתים".

אמנם באמת הפירוש הוא "אם [כל החצר

עם הזרוע] הוא יותר מסאתים", והיינו אף שהזרוע עצמו הוא פחות מבית סאתים, מכל

מקום נאסר כולו.

וכן פירשו בתוספת שבת ס"ק לא

(היינו נמי בין הכל, דמקרי קרפף יותר מב' סאתים שלא הוקף לדירה, ואין מטלטלין בה

אלא ב' אמות). בגדי ישע ס"ק י"ג (ואין למחוק הספרים, אלא בדקדוק כתב

בשו"ע, דהשו"ע מיירי דתרווייהו, המקום הזרוע והמקום שנשאר הכל ... יותר

מבית סאתים, אין לטלטל בה, מאחר שהזרעים מבטלים הדירה, והוי כולה יותר מבית סאתים

... אין מטלטלין אפילו בתוכה אלא בד' אמות).

[1244] מרדכי שם (כשהיקפו

הוי יותר מבית סאתיים, אם נזרע רובו, אפילו אם אותו רוב לא

הוי בית סאתיים, מכל מקום אסור לטלטל גם בו אלא בארבע אמות, משום דכיון דנזרע רובו,

אם כן מיעוטא בטל לגבי רובא, והוה ליה קרפף יותר מבית סאתיים). מ"א שם

ס"ק יב (והגנה והחצר מצטרפין).

וכמו בזרוע בקרפף, שנתבאר לעיל בתחלת

הסעיף (אבל אם נזרע רובו, הזרעים מבטלים הדירה, אפילו אין בהם בית סאתים ... והמיעוט

שלא נזרע בטל לגבי רוב הנזרע ונאסר כולו, כאילו לא הוקף כלל לדירה).

[1245] טור ושו"ע שם (ואם

היא מיעוט החצר, מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר). מ"א ס"ק יג (דהוה

ליה כרמלית, וחצר נפרץ במילואה).

וכמו בזרוע בקרפף, שנתבאר לעיל (ואם

המיעוט הזרוע הוא יותר מבית סאתים, אסור לטלטל בכל הקרפף, כי אם בד' אמות, שהרי

הזרוע הוא כרמלית, כדין קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, והשאר שלא נזרע הוא

פרוץ לו במילואו).

[1246] כפי ההכרעה דלעיל בזרוע בקרפף

(נזרע מיעוטו, אם אין בזרוע אלא בית סאתים ... אסור לטלטל מקרפף זה לבית ומבית

לתוכו, שהרי במקום הזרוע שבו נתבטלה הדירה, ודינו כקרפף שלא הוקף לדירה, שאין

מטלטלין ממנו לבית כמו שנתבאר למעלה. ואם כן גם בהמותר שלא נזרע אסור, שהרי אין

מחיצה מפסקת ביניהם, והם פרוצים זה לזה במילואם. ויש מתירין בהמותר שלא נזרע ...

ויש להחמיר כסברא הראשונה. אבל אם מיעוט הנזרע הוא פחות מבית סאתים, מותר לטלטל אף

מתוכו לבית ומבית לתוכו ... ויש אוסרים לטלטל לבית ממקום הזרוע, ומתירים ממקום

שאינו זרוע. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל).

[1247] כדלעיל ס"ג (אבל

יותר משיעור זה [בית סאתים], אפילו משהו, אסור ... להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר),

ושם נסמן (הערה 26 ).

כי אף שמותר לטלטל מקרפף לקרפף בתוך ד'

אמות, כדלקמן סי' שעב ס"ב (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כרמלית הוא,

ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר כמוהו להכניס ולהוציא מזה לזה, כי אם ב' אמות בזה וב'

אמות בזה). וכן מותר לטלטל ממנו לכרמלית ממש, כדלעיל סי' שמו ס"ו (קרפף יותר

מבית סאתים שלא הוקף לדירה ... מותר

לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, תוך ד' אמות).

מכל מקום אסור לטלטל מחצר לקרפף יותר

מבית סאתים "אפילו בתוך ד' אמות".

[1248] ט"ז ס"ק ה (ואם יש גדר ביניהם, החילוק

הוא בזה בגינה עצמה, דאם הגינה יותר מסאתים, אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני, ואם

הוא סאתים או פחות, מותר לטלטל בתוכה אפילו כולה, ומן החצר לתוכה, בכלים ששבתו

בחצר, אבל לא לכלים ששבתו בבית. על כן ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת, דאי

אפשר ליזהר בזה. וכבר זכר רמ"א זה בסימן של"ו מטעם אחר. ואפילו לטלטל

סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור, דהוה כלים ששבתו בבית. וכאן לא שייך הוקף

לדירה, דזרעים מבטלים הדירה. והרבה נכשלים בזה).

והיינו מה שהובא לקמן סי' שלו ס"ט

(וטוב שלא לאכול כלל בגינה, אם ישתמש שם עם מים, מפני שבקושי יוכל ליזהר שלא יפול

שם מעט מים).

אבל מטעם האמור כאן, ראוי שלא לאכול כלל

בגינה בשבת, אפילו אינו משתמש עם מים, שהרי רגילים להוציא את הסכינים מהבית לחצר,

ואם כן אסור להכניסם לגינה.

[1249] בתחלת הסעיף הקודם (הזרעים

מבטלים הדירה, אפילו אין בהם בית סאתים, לפי שאין דרך לדור בזרעים).

[1250] רבא שם כד, סע"א (קרפף יותר מבית סאתים

שהוקף לדירה ונתמלא מים, סבור רבנן למימר כזרעים דמו ואסיר, אמר להו רב אבא (אבוה)

דרב בריה דרב משרשיא הכי אמרינן משמיה דרבא, מים כנטעים דמו ושרי). טור ושו"ע

סי"א (קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונכנסו בו מים, אם ראוים לשתייה אין

מבטלין הדירה).

[1251] אמימר שם כד, רע"ב (והוא דחזיין לתשמישתא,

אבל לא חזיין לתשמישתא לא).

[1252] רש"י שם ד"ה דחזו לתשמישתא (לשתיה,

דאין לך דירה מעולה מזו). טור ושו"ע שם (אם ראוים לשתייה).

[1253] גמרא שם (אמר רב אשי ודחזיין לתשמישתא, נמי לא אמרן, אלא שאין

בעומקו יותר מבית סאתים, אבל אם יש בעומקו יותר מבית סאתים אסור. ולאו מילתא היא).

טור ושו"ע שם (אפילו אם המקום שנתפשטו שם יותר מסאתים, ואפילו הם עמוקים הרבה).

[1254] רש"י שם ד"ה שאין בעמקו (ועומקו של סתם מים לבטל

מקומו מדין קרקע. י' טפחים). עבודת הקדש שער ג ס"ג (במה דברים אמורים בשיש

בעמקן עשרה טפחים, פחות מכאן אינו אלא כטיט שבחצר, רקק הוא זה, ורקק אינו חולק

רשות לעצמו בשום מקום). הובא במ"מ הל' שבת פט"ז ה"ו. שו"ע שם

(ואם אינם ראוים לשתיה דינם כזרעים, והוא שיהא בעמקם עשרה טפחים). מ"א ס"ק

טו (דפחות מי' טפחים הוה ליה כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן (מ"מ)).

וכדלעיל סי' שמה סט"ז (רקק מים

שברשות הרבים, שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי רשות הרבים).

[1255] סעיף ב (אם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ה' אמות הרי ההילוך בו

נוח וקל).

[1256] סעיף ב (אם מתלקט כן מתוך יותר מד' אמות אינה נידון כמחיצה

כמ"ש בסימן שמ"ה).

[1257] מ"א שם (ודע דבעמקן י' לא אסר החצר משום

נפרץ במלואו, דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רסי' שנ"ו). ובתוס'

שם ד"ה לא אמרן (גבי בור אפילו רבי יהודה לא אסר ביתר מבית סאתים במחיצות

גמורות ... היינו דווקא בבור המתוקן כהלכתו, אבל שוחה לא), מיירי שאינו מתלקט,

וצ"ע .

[1258] רבא שם כה, א (קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה,

רבא אמר אויר קירויו (מייתרו) [מתירו] ... אמרינן פי תקרה יורד וסותם), לגירסת

הרמב"ם הל' שבת פט"ז ה"ז (מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית

שלש סאין וקירו בו בית סאה קירויו מתירו, שפי תקרה יורד וסותם), כמבואר בב"י

ד"ה קרפף בית ג' (וצריך לומר שהוא גורס אויר קירויו מתירו, כלומר שהוא ניתר

על ידי הקירוי, וכן גורס הרמב"ם בפי"ו מהלכות שבת). טור ושו"ע סי"ב

(קרפף בית שלשה סאין, וקירה ממנו בית סאה, מותר).

[1259] טור ולבוש סי"ב (דחשבינן כאילו הוי

מחיצה בסוף הקירוי, ולא נשאר אלא קרפף בית סאתים). רמב"ם שם (קירויו

מתירו שפי תקרה יורד וסותם).

[1260] גמרא שם רע"ב (הכא במאי עסקינן דעבדה כי אורזילא),

ופרש"י (יציע גג משופע דליכא פה). טור ושו"ע שם (אפילו אם הקירוי משופע).

[1261] סעיף ו (ויש אומרים שצריך

גם כן שלא יהא פי התקרה משופע, כגגין שלנו, שאז אין בהם פה, ולא אמרינן אלא פי

תקרה יורד וסותם).

[1262] פרישה ס"ק ה (כיון

שהקרפף הוא רשות היחיד מן התורה, ורבנן דהחמירו לטלטל בה משום גזירת רשות הרבים,

לכך בכהאי גוונא הקילו).

[1263] שמותר לטלטל בו, כדלעיל

ס"ב (וכמה הוא היקף קטן, עד בית סאתים, ועד בכלל).

[1264] רב זירא שם כה, רע"ב (ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר,

שאסור). טור ושו"ע סי"ג (קרפף בית סאתים מצומצם וחצר, שנפרצו במילואם זה

לזה, הקרפף אסור).

[1265] אביי שם (איכא אויר מקום מחיצות ... אויר

מחיצות מייתרו), ופרש"י (מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו, וניתוסף על

האויר, ועושהו יותר מבית סאתים, שבתחילה היתה בית סאתים מצומצם). טור ושו"ע

שם (מפני שמקום המחיצה מייתרו, ונעשה יותר על סאתים).

[1266] רב חסדא שם (קרפף שנפרץ במלואו לחצר, חצר מותרת, וקרפף אסור).

[1267] והיינו שאינה במילואה של

חצר, אבל היא במילואו של קרפף.

[1268] תוס' שם ד"ה קרפף (ושלא נפרץ ביתר מעשר, דביתר מעשר חצר

נמי אסורה). הגהות אשרי שם פ"ב ס"ד (ולחצר איכא גיפופי, ואין הפרצה יותר

מעשרה). מ"א ס"ק טז (ומיירי כשיש להחצר גיפופים, ונפרץ פחות מי', דאם לא

כן אף החצר אסור, דנפרץ במלואו).

והיינו שנפרץ במילואו

למקום האסור, שהרי הקרפף אסור לטלטל בו יותר מד' אמות, כיון שהוא עתה יותר מבית

סאתים.

[1269] תוס' שם (וקשה למהר"י, דעל כרחך בקרפף בית סאתים איירי,

מדקאמרינן הואיל ואויר מחיצה מייתרו, אם כן הוה ליה ארכה יותר הרבה על פי שנים

ברחבה, וזה לא מצינו שום תנא דמתיר. ויש לומר דבמקום שנפרצה לא הוי יותר מעשר, אבל

מכאן ואילך מתרחבת והולכת). כזה:

וכדלעיל ס"ב (ובלבד שלא יהא ארכו

יתר על פי שנים ברחבו אמה אחת, כמו שחצר המשכן לא היה ארכו יתר על פי שנים ברחבו

אפילו אמה אחת).

[1270] היינו שאינו במילואו של

קרפף, כיון שנשארו גיפופין מכאן ומכאן.

וראה נתיבות שבת פי"ב הערה סד,

דהיינו דוקא שנפרץ פחות מעשר, משא"כ אם נפרץ יותר מעשר אין שייך לומר שחודן

הפנימי יורד וסותם.

[1271] רב חסדא שם (קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת, וקרפף אסור,

חצר מאי טעמא דאית ליה גיפופי ... זמנין דמשכחת לה איפכא), ופרש"י (כגון

שקרפף גדול מן החצר דהוי לחצר מילואה ובקרפף איכא גיפופי). ב"ח ד"ה קרפף

בית סאתיים מצומצם (ואי הוה איפכא, דחצר נפרץ במילואו וקרפף אית ליה גיפופי, שניהם

מותרים, קרפף מותר דכיון דאינו נפרץ במילואו הוה ליה פתח, ואין אויר המחיצה מייתרו,

וחצר נמי מותר דלא נפרץ למקום האסור לו).

[1272] סעיף י (ולכן יש ליזהר

בבית שפתחו פתוח לכרמלית, שלא לטלטל מן הבית ולחוץ, רק עד מקום שקיפת הדלת, ולא

יותר, אפילו משהו, כי שמא לא יהיה במשקוף רוחב ד', ומשקיפת הדלת ואילך הוא כרמלית).

והיינו שאם יש עליה משקוף רוחב ד',

אמרינן פי תקרה יורד וסותם, וגם האסקופה היא רשות היחיד. משא"כ אם אין עליה

משקוף רוחב ד', אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, ואזי אמרינן שחודן הפנימי

(שקיפת הדלת) סותם, ומחודן הפנימי ואילך הוא כרמלית.

וכן הוא לקמן סי' שסה ס"ו (שחודו

הפנימי הוא שסותם כמחיצה), ושם נסמן (הערה 55 ).

*

אלא דלעיל שם מיירי שפתח זה יש לו דלת,

ולכן האסקופה היא כלחוץ, וכמבואר שם ס"ט (ואף אסקופה זו בטלה אצלה [אצל

הכרמלית שבחוץ], ולא אצל רשות היחיד שבפנים, הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן).

משא"כ אם אין לה דלת, נתבאר

בקונטרס אחרון שם (שאם היתה כפרצה ממש, היה מותר לטלטל על אסקופת כל הבתים משום

חורי רשות היחיד. ועוד שפי תקרה העליונה הוא פי המשקוף ... שהיא

כתקרה עבה שמגעת עד כאן ... אלא ודאי משום שהדלת סותמת).

משא"כ כאן, אין להתיר משום תקרת

הבית, שהרי מיירי בקרפף שאינו מקורה. ואין להתיר משום חורי רשות היחיד, דהא מיירי

שהוא פתוח לגמרי (כדלעיל שם הערה 115 ).

ואם כן הוא מכל מקום כלחוץ.

[1273] היינו שנפרץ במילואו של

קרפף, ולא במילואה של חצר, כגון שהחצר גדולה מהקרפף.

[1274] רשב"א בעבודת הקדש שער ג ס"ג (במה דברים

אמורים בשנפרץ הקרפף במלואו, וכותליו נכנסין בתוך חלל החצר ... ואם לאו אין זה

נפרץ במלואו, דכל שנראה מבחוץ אף על פי ששוה מבפנים נדון משום לחי). הובא ב מ"מ

שם פט"ז ה"ז, ובב"י סד"ה קרפף בית סאתים וחצר.

(ואפשר דבכהאי גוונא חודו החיצון כו') .

והיינו שלכאורה דברי הרשב"א אינם מובנים, שהרי אף אם הכתלים אינם נכנסים בתוך

חלל החצר, ואינו נחשב נפרץ במילואו, ונדון משום לחי; הרי כל זה ב"חודו

החיצון" של הכותל, שלצד החצר. ואם כן עדיין "מקום המחיצה שנפרצה מייתרו,

ונעשה יותר על בית סאתים". ואולי מטעם זה לא הובא תנאי זה בשו"ע

ונו"כ.

ומה שצריך לעיין בזה הוא, מדוע כתב זאת

רק בתור "ואפשר"? ומדוע נשארה הלכה זו בפנים? ויש לעיין איך לבאר את

דברי הרשב"א.

[1275] סעיף ז (וכל זה כששני

כותלי אורך הקרפף הקצר הפרוץ במילואו הם בולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב, שאם לא כן

אין זו פירצה במילואה ... הואיל ונשתיירו גיפופים קטנים מהכותל הנפרץ, ואף

שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך הקרפף או החצר או הבית הנפרץ

במילואו, כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ ... והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם

מופלגים שם ג' טפחים ברוחב ... אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים ... האויר

שביניהם הוא כסתום), ושם נסמן (הערה 40 ).

[1276] כדלעיל ס"ז (אם הקיפו מחיצות ואחר כך בנה בו דירה, או

שפתח לו אחר כך פתח מביתו, לא הועיל כלום).

[1277] כדלעיל סי"ד (בנה מחיצה באורך יותר מעשר לפני מחיצה

הראשונה, לבטלה שתהיה כמו שאינה, ויהיה מוקף לדירה על ידי מחיצה זו, כגון שעשה בו

בית דירה או פתח בו פתח מבית דירה קודם שעשה מחיצה זו, אם הרחיקה מהראשונה ג'

טפחים מותר).

[1278] רב פפ[י] שם כה, ב (ההוא בוסתנא דהוה סמיך לגודא

דאפדנא, נפל אשיתא ברייתא דאפדנא, סבר רב ביבי למימר ליסמוך אגודא גוויאתא, אמר

ליה רב פפי ... הנך מחיצות לגואי עבידן, לבראי לא עבידן), לפירוש ר"ח, שברא"ש

שם פ"ב ס"ה (פירש ר"ח ז"ל הבוסתנא היתה יתירה מבית סאתים,

שהוקף ולבסוף פתח האפדנא, ועשו גודא להקיפה לדירה ברחוק ד' טפחים מגודא דאפדנא,

וגם היה באותה גודא פתח ללכת מאפדנא לבוסתנא, ונפל ההיא גודא. וסבר רב ביבי למיסמך

אגודא גווייתא דאפדנא, הואיל והותרה על ידי מחיצה שעשו להקיפה לדירה, ואף על גב

דנפלה ההיא מחיצה, רצה לסמוך אגודא גווייתא, דהואיל והותרה הותרה, ותועיל ההיא

גודא דאפדנא, אף על גב שנעשית קודם שפתח האפדנא לבוסתנא. ומסיק דכיון דלדירה גוואי

נעשית המחיצה, ולא לדירת בראי, דבשעה שנעשית לא היה פתח בין אפדנא לבוסתנא, ולא

הוקף בוסתנא לדירה באותה אשיתא, לא תועיל כאילו עכשיו הקיפה לדירה). תוס' שם ד"ה

ההוא בוסתנא (והוקף ולבסוף פתח, והרחיקו ד' ועשו אשיתא, והיה בה נמי פתח לבוסתנא,

נפל אשיתא, וסבר רב ביבי דכיון דפעם אחת היתה מוקפת לדירה, אע"פ שנפלה, שרי,

הואיל ופתוחה נמי לאפדנא, ואע"ג דפתח דאפדנא הוי לאחר שהוקף, דלא יצא מהיתרו.

ומסיק דגודא דאפדנא אינו מועיל). טור ושו"ע סי"ד (קרפף יותר מבית סאתים

שלא הוקף לדירה, ופתח בו פתח, ועשה מחיצה לפניו יותר מעשרה, והותר על ידי מחיצה זו

שעל ידה בטלה מחיצה ראשונה שלא היתה לשם דירה, ואחר כך נפלה מחיצה אחרונה, חוזר

לאיסורו).

[1279] יש לעיין אם הכוונה, שאף

אם נפלה המחיצה השניה באמצע השבת, אין אומרים בו הואיל והותר הותר.

וראה לקמן סי' שס ס"ד (היו שלשה

והקיפו כל צרכם יותר מבית סאתים, ומת אחד מהן בשבת, מותרים כל השבת כולה, כיון

שנכנסה שבת בהיתר, והואיל והותרה הותרה).