שנה דיני גזוזטרא ובית הכסא

שנה דיני גזוזטרא ובית הכסא

ובו י"ז סעיפים:

מילוי ושפיכת מים לגזוזטרא

א גזוזטרא⁸³⁸

שהיא למעלה מן המים ⁸³⁹ , וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על

פי שאין לה מחיצות ⁸⁴⁰ כמ"ש

בסי' שמ"ה ⁸⁴¹ , אסור למלאות ממנה מים, לפי שהמים הם כרמלית.

אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים ⁸⁴² כל סביבה ⁸⁴³ , והוא ממלא בנקב החקוק באמצעיתה, שאז מותר משום גוד

אחית ⁸⁴⁴ , דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה

עד התהום ⁸⁴⁵ , ונמצאו המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם ⁸⁴⁶ .

או יעשה המחיצה סביב הנקב. והוא שיהא בנקב ד' על ד' ⁸⁴⁷ , שכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה ⁸⁴⁸ . ואין

חילוק בין אם יעשה לה מחיצה זו למטה מחובר לה תחת כל סביבה, או מחובר תחת סביבות

הנקב, ובין אם יעשנה על גבה מלמעלה בענין זה ⁸⁴⁹ .

ובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים. אבל אם

עשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד אחית ⁸⁵⁰ מטעם שיתבאר ⁸⁵¹ .

וכיון שעשה לה מחיצה מותר גם לשפוך ממנה ⁸⁵² דרך הנקב שבה, אע"פ שהשופכין הולכים לחוץ להלאה

מכנגד המחיצה, כיון שאינו מתכוין לכך ⁸⁵³ :

מילוי ושפיכת מים בספינה

ב וכן ההולך

בספינה ⁸⁵⁴ , שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד', שהיא רשות היחיד ⁸⁵⁵ , אינו יכול למלאות מהמים או הנהר שהוא כרמלית, אלא

אם כן יעשה דף ד' על ד'. ועושה בו נקב וממלא דרך שם, ואינו צריך לעשות מחיצה סביבו ⁸⁵⁶ , אלא אנו אומרים גוד אחית, דהיינו שאנו רואים צדדי

הדף כאלו נמשכו וירדו למטה עד התהום, ונמצאו המים שתחתיו מוקפים מחיצה ⁸⁵⁷ . שהקילו בספינה יותר מבגזוזטרא שבבית, מפני שאינו

יכול לעשות בספינה מה שיכול לעשות בבית⁸⁵⁸:

ג במה דברים

אמורים, כשדופני הספינה אינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ⁸⁵⁹,

אלא בתוכה בלבד היא עמוקה עשרה, אבל אם הם גבוהים י' טפחים מעל המים, שנמצא כשממלא

דרך מעלה מהדפנות הולך הדלי דרך מעלה מעשרה מעל המים, שהוא אויר מקום פטור, אין

צריך לעשות דף ד' ⁸⁶⁰ , אלא די בזיז כל שהוא ⁸⁶¹ , להיכר בעלמא⁸⁶² שלא

יבא לטלטל מרשות היחיד לכרמלית שלא בדרך אויר מקום פטור. ולפיכך אין צריך לעשות

נקב בזיז למלאות דרך שם, אלא יכול למלאות בכל הספינה על ידי היכר זיז שעשה במקום

אחד מהספינה ⁸⁶³ .

ואפילו האוסרים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, אפילו דרך

הנחה במקום פטור בינתיים, כמ"ש בסי' שמ"ו ⁸⁶⁴ , כאן שיש זיז כל שהוא להיכר, מודים שמותר, שהרי טעם

האיסור אינו אלא משום שמא יבא לטלטל שלא בדרך מקום פטור בינתיים, כמ"ש שם,

וכאן הרי יש לו היכר בזיז כל שהוא ⁸⁶⁵ .

(ולדברי האומרים ⁸⁶⁶ שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום

פטור, אבל לא דרך אויר מקום פטור, אין היכר זיז מועיל למעלה מעשרה, כמו שאינו

מועיל למטה מי' טפחים, ולכן צריך לעשות כאן בתחלה הנחה להדלי על הזיז שהוא מקום

פטור, ואחר כך ישלשלנו למים ⁸⁶⁷ . וכן בהחזרתו⁸⁶⁸):

ד וכל זה

למלאות מהים לספינה. אבל לשפוך שופכין מהספינה לים ⁸⁶⁹ , או לזרוק ממנה עצמות וקליפין ⁸⁷⁰ , אין צריך לא דף ולא זיז, אפילו אם דופני הספינה

אינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ ⁸⁷¹ , אלא שופכן או זורקן על חודי דופני הספינה מלמעלה,

ששם הוא אויר רשות היחיד, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה ⁸⁷² שמחיצות של רשות היחיד על גביהן רשות היחיד, ומשם הם

יורדים דרך דפנותיה לים. ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן, אלא יורדים מיד לים,

ולכך הוא מתכוין ⁸⁷³ , מכל מקום

כיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים, אלא לדופן, ומכחו הם באים לים, וכחו בכרמלית

לא גזרו ⁸⁷⁴ .

אבל אם (אינו) רוצה לשפוך על הדופן ממש, אלא מרחוק

קצת לתוך הים ממש, צריך גם כן היכר זיז, או דף ד' על ד' נקוב, וישפוך דרך הנקב, על

דרך שנתבאר במילוי ⁸⁷⁵ :

ספינות קטנות

ה וכל זה

כשדופני הספינה הם גבוהים י' טפחים, שאז היא רשות היחיד⁸⁷⁶.

אבל אם אינן גבוהים עשרה, כרמלית היא ⁸⁷⁷ , אע"פ שהיא כלי, ומותר למלאות לשפוך ממנה לים

בכל ענין בלא דף ובלא זיז, שהרי מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית ⁸⁷⁸ .

ולא אמרו ⁸⁷⁹ שאין כרמלית בכלים, אלא בכלי העומד ברשות הרבים,

שהוא בטל לרשות הרבים ונעשה כמוה⁸⁸⁰,

אבל כשעומד בכרמלית כרמלית הוא ⁸⁸¹ :

ו לפיכך יש

ליזהר שלא לטלטל בתוכה יותר מד' אמות, כדין כרמלית ⁸⁸² . ואם יש בית בספינה, אסור להוציא מהבית לספינה ⁸⁸³ :

ז וכן ספינות

קטנות (א) שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין, והקצר שלהן גבוה ג' טפחים, שאין רוחב

ד' טפחים למטה בעוד שלא הגביהו ג' טפחים מקרקעיתו, אין מטלטלים בתוכו יותר מד'

אמות, אפילו יש במחיצותיה גובה י' טפחים ממקום שהרחיבו ד' ולמעלה, שכיון שבמקום

הקצר אין לה מחיצות כלל, שכל מחיצה העשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה כמ"ש

למעלה ⁸⁸⁴ , אם כן ממקום שהרחיבו (המחיצות) ד' טפחים ולמעלה הן

כמחיצות התלויות באויר, שאין להם דין מחיצה ⁸⁸⁵ , ואין אומרים

בהן גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים ⁸⁸⁶ כמו שיתבאר ⁸⁸⁷ .

אבל אם עד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד', הרי הן כמו

שקרקעיתן עולה עד כאן, ומחיצותיהן מחיצות. וכן אם מילא קנים בקרקעיתן עד מקום רחבן,

הרי הן מחיצות כשרות (למעלה ⁸⁸⁸ ) אם יש בהן י' משם ולמעלה ⁸⁸⁹ :

הטלטול מספינה לספינה

ח ב' ספינות⁸⁹⁰

סמוכות זו לזו, שאין ביניהם ד' טפחים ⁸⁹¹ כשיעור כרמלית ⁸⁹² , מטלטלין מזו לזו.

ואם הם של ב' בני אדם אין מטלטלין מזו לזו אלא אם כן

עירבו יחד. ואין העירוב מועיל אלא אם כן הן קשורות זו בזו, שאם אינן קשורות זו בזו

הרי הן יכולות לנוד ולהתפרד זו מזו, ותהא כרמלית מפסקת ביניהם, ואין זה עירוב

רשויות ⁸⁹³ .

ואם היו קשורות ונפסקו בשבת בטל העירוב⁸⁹⁴.

ואין אומרים בזה שבת כיון שהותרה הותרה ⁸⁹⁵ , עיין סי' (שמ"ט) [שס"ב] ⁸⁹⁶ :

ט ואם דופני

הספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ, מותר לטלטל מזו לזו אפילו מופלגות זו

מזו הרבה, שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מעלה מעשרה, שהוא מקום פטור ⁸⁹⁷ .

ואפילו הן של שנים מותר בלי עירוב, להמתירים לטלטל

דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם ⁸⁹⁸ , כמו שנתבאר בסי' שמ"ו ⁸⁹⁹ . וכבר נתבאר שם שהעיקר כהאוסרים בזה:

בית

הכסא שבולט על המים או סביב העיר

י בית הכסא

שעל פני המים, מותר ליפנות בו על ידי מחיצה תלויה שיעשנה למטה סביבו, על דרך

שנתבאר בגזוזטרא⁹⁰⁰,

שבמחיצה זו אומרים בה גוד אחית הואיל והיא עשויה בשביל כך כדי להתיר ליפנות שם

בשבת, אבל במחיצות בית הכסא עצמן, הואיל ואינן עשויות להתיר אלא לצניעות, אין אומרים

בהם גוד אחית ⁹⁰¹ .

לפי (ב) שמן הדין לא היה ראוי להתיר כלל משום גוד

אחית, אפילו במחיצה תלויה למטה, שהרי במחיצות התלויות ביבשה הגבוהות ג' טפחים מן

הארץ אין אומרים בהם גוד אחית, לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיהם כמו שנתבאר בסי'

שמ"ה ⁹⁰² . וכאן במים, אף שאין הגדיים יכולים לבקוע שם, מכל

מקום הרי דגים יכולים לבקוע שם ⁹⁰³ . ומפני זה אין הגזוזטרא רשות היחיד אלא אם כן חלון

פתוח לה ⁹⁰⁴ . אלא קל הוא שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית ⁹⁰⁵ , הואיל ואין בקיעת הדגים נראית ⁹⁰⁶ . ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים, כדי להתיר

בהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון שהמים שתחתיהם כרמלית הם, ואין הטלטול מותר שם

אלא על ידי מחיצה. אבל מחיצה שלא נעשית בשביל כך אין בה היכר כלל ⁹⁰⁷ :

יא ואם עשה דף ⁹⁰⁸ , או אפילו קנה דק ⁹⁰⁹ , שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ⁹¹⁰ , אין צריך למחיצה כלל, אם הם בפחות מג'

לנקב, שכלבוד הם, והרי הם כחורי רשות היחיד ⁹¹¹ שנידונים

כרשות היחיד⁹¹²,

ונמצא הוא מוציא הצואה מרשות היחיד לרשות היחיד, ומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית,

וכחו בכרמלית לא גזרו ⁹¹³ .

והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי

הכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית ⁹¹⁴ .

וכל זה בכרמלית שחוץ לעיר, כמו שיתבאר בסי' שנ"ז ⁹¹⁵ .

ואם נשבר הקנה או הדף בשבת, מותר ליפנות שם, שמשום

כבוד הבריות לא גזרו על איסור הכרמלית ⁹¹⁶ כמו שנתבאר בסי' שי"ב ⁹¹⁷ :

יב אם בית

הכסא בולט חוץ לחומת העיר, וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר, שיש בחפירה זו יותר

מבית סאתים, והרי היא כרמלית כמו שיתבאר בסי' שנ"ח⁹¹⁸,

אינו מותר על ידי מחיצה תלויה מלמטה, שלא התירוה אלא במים מטעם שנתבאר⁹¹⁹,

אבל לא ביבשה. אבל על ידי דף או קנה מותר,

שכוחו מותר בכל כרמלית ⁹²⁰ שאינה בתוך העיר⁹²¹.

ולפי דברי המתירים ⁹²² לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך אויר מקום פטור, אין

צריך מחיצה כלל ולא דף או קנה, בכל בית הכסא שהיא למעלה מעשרה מקרקע הכרמלית ⁹²³ . וכבר נתבאר שהעיקר כהחולקים עליהם.

ויש אומרים ⁹²⁴ שאם היתה שם צואה מבעוד יום בכרמלית, והוא נפנה

עכשיו עליה, מותר בכל ענין. ואע"פ שאחר כך נופלת מעליה לקרקע הכרמלית, לפי

שהצואה שמבעוד יום היא מקום פטור ⁹²⁵ (אם אין בה ד' על ד' ⁹²⁶ ) (והיא גבוהה ג'⁹²⁷. או

אפילו אינה גבוהה ג' אלא שרחבה ד', שאין רבים פוסעים ומדלגים עליה אלא מקיפין אותה ⁹²⁸ ).

אבל לפי מה שנתבאר בסי' שמ"ה ⁹²⁹ שהעיקר כהאומרים שאין מקום פטור בכרמלית, אין להקל

בזה ⁹³⁰ .

ולפי מה שנתבאר שם שלדברי הכל אין מקום פטור ברשות

היחיד, אם כן בית הכסא העומד בין ב' בתים, אם לא עירבו יחד אסורים ליפנות שם לדברי

הכל, אפילו היתה שם צואה מבעוד יום ⁹³¹ . אם לא על ידי דף וקנה, שאז מותר אף על פי שהיא בתוך

העיר, לפי שבחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו ⁹³² , אע"פ שהיא בתוך העיר, כמ"ש בסי' שנ"ז ⁹³³ :

יג וכל זה

לכתחלה אבל בדיעבד ששכחו ולא עירבו, מותר משום כבוד הבריות ⁹³⁴ :

יד הולכי

ספינות נהגו לעשות צרכיהם מן המשיטה לים, הואיל והמשיטה אינה גבוהה עשרה מהמים, אע"פ

שרחבה ד', אינה אלא כרמלית ומוציא מכרמלית לכרמלית ⁹³⁵ :

מחיצה תלויה

טו (לא התירו

במים מחיצה תלויה, אלא כשאין (ג) דריסת הרגל עוברת שם בהם מחמת עמקם⁹³⁶, אע"פ

שאינם עמוקים עשרה ⁹³⁷ , אבל) מים שהרבים בוקעים בהן, אין מחיצה תלויה מתרת

בהם (אפילו אם הם עמוקים עשרה ⁹³⁸ , ואפילו הם בכרמלית⁹³⁹),

לפי שבקיעת הרבים מעכבת מלומר גוד אחית⁹⁴⁰.

וכן אם יבשו המים אין מחיצה תלויה מתרת שם מעכשיו ⁹⁴¹ , שאין מחיצה תלויה מתרת ביבשה, אפילו בחריץ עמוק כמ"ש ⁹⁴² :

מתי

הגזוזטראות אוסרות זו על זו

טז היו⁹⁴³ ב'

גזוזטראות זו למעלה מזו ⁹⁴⁴ , בין אם עומדות תוך י' טפחים זו לזו, בין יש ביניהן

גובה יותר מעשר אמות ⁹⁴⁵ , ועשו לעליונה המחיצה והנקב ולא עשו לתחתונה, ובשבת

זורקין בני התחתונה דלי שלהם על מחיצות העליונה, ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה,

כגון שזו משוכה מכנגד זו מעט ואינה תחתיה ממש ⁹⁴⁶ , הרי שתיהם אסורות למלאות עד שיערבו, מפני שרשות

שתיהן שולטת שם⁹⁴⁷.

וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות ⁹⁴⁸ . אבל אם העליונה עשתה המחיצה לבדה, אין התחתונה

אוסרת עליה, אפילו היא רגילה להשתמש בה גם בחול, כיון שמשתמשת בה שלא כדין ⁹⁴⁹ .

וכן אם עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה, אין העליונה

אוסרת עליה אלא אם כן עשתה עמה בשותפות ⁹⁵⁰ .

ואם עשו בשתיהן, אפילו עשו בכל אחד בשותפות (ומכל

מקום כל אחת משתמשת בשלה) (וצריך עיון טעמא דגילוי דעת) אין אחת אוסרת על חברתה ⁹⁵¹ . ומה שעשאוה בשותפות הוא מאיזה טעם אחר ⁹⁵² :

יז וכל זה

כשזו אינה משוכה מכנגד זו אלא מעט, דהיינו פחות מד' טפחים, אבל אם משוכה מכנגדה ד'

טפחים, בין שעשו לעליונה ולא לתחתונה בין שעשו לתחתונה ולא לעליונה, מותרות שניהם

למלאות בלי עירוב, ואין אותה שאין בה אוסרת על אותה שיש בה ⁹⁵³ , לפי שכיון שהיא משוכה מכנגדה ד' טפחים ברוחב הרי

אינה יכולה להשתמש בה אלא על ידי זריקת הדלי לאויר ברוחב ד' טפחים ⁹⁵⁴ , ואין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ברוחב כמ"ש

בסי' שע"ו ⁹⁵⁵ לפי שתשמיש שעל ידי זריקה באויר ד' טפחים ברוחב אינו

חשוב תשמיש כלל:

קונטרס אחרון

(א) וכן

ספינות קטנות כו'. משום⁹⁵⁶ דרב

הונא גדול מרב נחמן⁹⁵⁷,

ואביי דיחויי בעלמא קמדחי, ורב אשי מפרש דיחוייו⁹⁵⁸.

אבל לדינא קיי"ל כת"ק דרבי יהודה⁹⁵⁹

דבעי מחיצות להתיר. ולא מהני גובה י' טפחים אף לטלטל, כמ"ש התוס' סוף ד"ה

וזרק כו', לרב נחמן ואביי⁹⁶⁰.

ולדידהו, אי

סבירא להו כת"ק, צריך לומר כתירוץ הראשון ⁹⁶¹ , עיי"ש ובמהרש"א⁹⁶².

ואנן לא קיי"ל כתירוץ ההוא לחלק בין על גבה למלמטה, גבי טלטול, מדהוצרכו

התוס'⁹⁶³

ורא"ש⁹⁶⁴

לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה, ועיי"ש שב' האוקימתות הם על פי חילוקי דיעות

שבסוגיא זו בבקיעת דגים⁹⁶⁵.

וכיון דקי"ל כאוקימתא ב' ⁹⁶⁶ , שמע מינה דהלכה כרב הונא ודו"ק⁹⁶⁷:

(ב) לפי שמן

כו'. עי'⁹⁶⁸

תוס' בשבת דף ק"א ד"ה וזרק כו' ⁹⁶⁹ , שכתבו ב' טעמים לפי הסלקא דעתא, למה

לא אמרינן גוד אחית בלי עשיית מחיצה. מכלל דלפי המסקנא שם אתי שפיר, דהיינו דאף

דמסקינן דהקילו במים, משום דבקיעת דגים לאו שמה בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל

כך אלא בעשיית מחיצה דוקא.

וכ"מ

מדקדוק לשון הרא"ש בפ"ח דעירובין⁹⁷⁰,

דכתב דלא שרי רב נחמן אלא משום דליכא אלא בקיעת דגים, משמע דבקיעת דגים מיקרי

בקיעה, עכ"פ לענין דבעינן קורה ד', או מחיצה לשם מים, כדמסיק הרא"ש שם⁹⁷¹.

וכ"מ

בהדיא ממ"ש בפרק כל גגות⁹⁷²,

והכי קיי"ל ⁹⁷³ , דעל גבי הגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא

אם כן חלון פתוח לה, ואי בקיעת דגים לא שמה בקיעה לגמרי, אין צריך חלון, כמבואר שם

בהדיא לתירוץ הראשון⁹⁷⁴.

אלא ודאי דלתירוץ הב' סבירא להו דלא אמרינן בגמרא דלא שמה בקיעה אלא לענין שתתיר

מחיצה תלויה, אבל לא להתיר בלא מחיצה כלל⁹⁷⁵.

דאין לומר

דלתירוץ הב' סבירא להו דבלא מחיצות לא אמרינן גוד אחית משום דלא הדרן מחיצתא⁹⁷⁶, כמ"ש

התוס' בדף פ"ו בקושייתם⁹⁷⁷.

דהא בדברי הרא"ש לא הוזכרה קושיא זו וסברא זו כלל⁹⁷⁸.

וגם התוס' דשבת דף ק"א⁹⁷⁹ לא

סבירא להו סברא זו, דאם לא כן לא הקשו כלום להסלקא דעתא, ואין צריך כלל לתירוץ.

דהא דהדרן מחיצתא, תלמוד ערוך הוא בפ"ג דעירובין, ובודאי לא נעלמה זאת

מלפניהם שם. אלא⁹⁸⁰ סבירא

להו כפירש"י שם בעירובין⁹⁸¹,

דהדרן מחיצתא היינו שיהא ד' על ד' בלי שיצטרך חקיקה להשלים, דתרתי לא אמרינן גוד

וחוקקין עיי"ש.

ומזה מבואר

דלדידן אי אפשר לומר כב' התירוצים שבתוס' דשבת⁹⁸²,

לפי הסלקא דעתא שם. דתירוץ הראשון⁹⁸³

אינו מועיל לעל גבי גזוזטרא, שהוא כרמלית לדידן בלא חלון. ותירוץ השני⁹⁸⁴ גם

כן לא משמע הכי מלשון הטור ושו"ע סי' שמ"ה, שעל גבי הזיזין יהיה רשות

היחיד מן התורה אלא מדברי סופרים אסור, דהא וכן קתני⁹⁸⁵ התם,

דומיא דגג שהוא כרמלית גמורה מדאורייתא, משום דלא אמרינן התם גוד אסיק⁹⁸⁶. וגם

לא היה מותר לטלטל מתוכו לים ולהפך בלא חלון, עיין מג"א ריש סי' זה⁹⁸⁷. דלא

דמי לשאר כרמלית דרבנן⁹⁸⁸,

שהיא גדולה ושייך למיגזר דלמא אתי לטלטולי בכוליה יותר מד' אמות, דהא שכיחא טפי

מטלטול מתוכו לים, כדאיתא בפרק הדר⁹⁸⁹,

ונתבאר בסי' שמ"ו⁹⁹⁰.

משא"כ הכא בגזוזטרא מנא לן לגזור בקטנה אטו גדולה, שאין מוסיפין בגזרת חכמים

מדעתינו כנודע⁹⁹¹.

ועוד שאין טלטול בגזוזטרא גדולה כל כך יותר מד' אמות ואלכסונן⁹⁹²,

שכיחא טפי מכל גזוזטראות דעלמא לכרמלית שתחתיהם⁹⁹³,

בין בים בין ביבשה. וגם טלטול מרשות היחיד לתוכה אינו שכיח טפי מטלטול מתוכה

לכרמלית⁹⁹⁴.

ולהכי לא הזכירו בפרק הדר, אלא חששא דטלטול בתוכה בלבד⁹⁹⁵ ודו"ק:

(ג) דריסת

כו'. לכאורה⁹⁹⁶

אפשר שכל שאין המים רשות הרבים גמורה הקילו בהם במחיצה תלויה⁹⁹⁷,

ורבים בוקעים בהם היינו ששים ריבוא כמ"ש המג"א סי' שס"ג ⁹⁹⁸ .

אבל זה אינו,

שכל שבוקעים תחת המחיצה, אף שאינם ששים ריבוא, אי אפשר לומר גוד אחית, דלא גרע

מבקיעת גדיים שאינם ששים ריבוא. ואפילו בחורבה שבכרמלית אסרו מחיצה תלויה ⁹⁹⁹ . ואפילו בארץ ישראל שאין מגדלין בה

בהמה דקה כלל¹⁰⁰⁰. אלא

כל שהגדיים יכולים לבקוע במקום זה, אלא שהמניעה היא מצד אחר, ולא מחמת זה המקום,

אסור (וכמו שאסרו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אפילו בבית. עיין סי' תר"ל¹⁰⁰¹).

וכל שכן אדם. שלא הזכירו גדיים אלא להחמיר אפילו בג' טפחים¹⁰⁰². ולא

הקילו במים אלא משום שהמקום גורם שאין גדיים ואדם בוקעים שם¹⁰⁰³.

אבל כשבוקעים, פשיטא דבקיעה מבטלת גוד אחית.

דאף אי הוה

בעינן ששים ריבוא לבטל גוד אחית, הרי אין המניעה מחמת זה המקום, אלא מחמת שאין

ששים ריבוא בעיר¹⁰⁰⁴.

אבל באמת אין צריך ששים ריבוא אלא לרשות הרבים, אבל מכל מקום רשות היחיד אין כאן,

לפי שאין אומרים גוד אחית, ואין כאן מחיצות.

דגוד אחית

לא דמי לגוד אסיק¹⁰⁰⁵,

דהתם אפילו ששים ריבוא בוקעים לא מבטלי מחיצה מדאורייתא ¹⁰⁰⁶ , ואפילו עשויה בידי שמים כדאיתא

בעירובין דף כ"ב¹⁰⁰⁷,

הילכך גם מדרבנן לא מתסיר בפחות מששים ריבוא, לפי מ"ש המג"א בסי' שס"ג¹⁰⁰⁸

(ואין ראיה כלל לכאן. עיין במ"ש בסימן שמ"ה¹⁰⁰⁹),

מה שאין כן הכא דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא, כדאיתא בדף ק"א¹⁰¹⁰.

ועיין גמרא

ריש פרק ט' דעירובין¹⁰¹¹,

דאפילו גוד אסיק לא אמרינן, עכ"פ מדרבנן, במחיצה נדרסת. בעירובין דף כ"ב

ע"ב סוף ד"ה ואיזהו כו'¹⁰¹²,

דהיינו דוקא בדניחא תשמישתיה, היינו לאפוקי כשאין העבד כו', דאפילו ששים ריבוא

בוקעים לא הוה רשות הרבים¹⁰¹³.

משא"כ ברקק פחות מעשרה¹⁰¹⁴

ודוק היטב:

[838] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

מילוי ושפיכת מים בגזוזטרא (ס"א).

(ב)

מילוי ושפיכת מים בספינה (ס"ב-ד).

(ג)

ספינות קטנות (ס"ה-ז).

(ד)

הטלטול מספינה לספינה (ס"ח-ט).

(ה)

בית הכסא שבולט על המים או סביב העיר (ס"י-יד).

(ו)

מחיצה תלויה (סט"ו).

(ז)

מתי הגזוזטראות אוסרות זו על זו (סט"ז-יז).

[839] משנה שם עירובין

[פז] , ב (גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, אין ממלאין הימנה

בשבת). טור ושו"ע ס"א (גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן

הבית, אין ממלאין ממנו).

[840] תוס' שם פו, ב ד"ה

גזוזטרא (גזוזטרא גופה הויא רשות היחיד ... סתמא פתוח

לרשות היחיד, והויא כחור היחיד). פט, ב ד"ה במחיצות (בפתוח לרשות [היחיד],

דהוי כי חורי רשות היחיד). רא"ש רפ"ט ס"ב (כגון דחלון פתוח

לגזוזטראות, דהוי ליה חורי רשות היחיד). טור ושו"ע שם (וחלון פתוח לה מן הבית).

מ"א ס"ק א (דאם לא כן הוי כרמלית).

ועוד יש תירוץ (ראשון) בתוס' שם פו, ב (יש

לומר דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל איכא בקיעת גדיים),

ושם פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית

דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל), וברא"ש שם (יש לומר כיון דליכא

אלא בקיעת דגים תחתיה, הוי רשות היחיד).

אלא דלא קיי"ל כדעה זו, כדלקמן ס"י

(וכאן במים, אף שאין הגדיים יכולים לבקוע שם, מכל מקום הרי דגים יכולים לבקוע שם,

ומפני זה אין הגזוזטרא רשות היחיד אלא אם כן חלון פתוח לה).

וההוכחות דלא קיי"ל כדעה זו,

נתבארו בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 129 ),

וס"ק ב (והערה 136 ).

ולעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק ב (והערה קסו).

וראה חידושי צמח צדק מח, ג.

[841] סעיף כג (חלון פתוח לו מן

הבית נעשה כולו כחורי רשות היחיד ורשות היחיד הוא). וראה גם לעיל סי' שנג ס"ב.

והיינו כשהחלון הוא ד' על ד', כדלקמן

סי' שעד ס"ד (אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית (ואז הוא רשות היחיד כמו

שנתבאר שם)).

[842] משנה שם (אלא אם כן עשו

לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים). טור ושו"ע שם (אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה).

[843] רש"י שם ד"ה אלא

אם כן (כל סביבותיו). טור ושו"ע שם (כל סביבה).

והחידוש שבזה הוא, כמבואר ברא"ש

עירובין פ"ח ס"ז (ואף על פי דגבי גזוזטרא שהיא למעלה מן המים פרש"י

אלא אם כן עשו לה מחיצה כל סביבה ... אלמא מהני סביב הגזוזטרא, אף על פי שאותה

המחיצה אין עשויה לשם המים. איכא למימר ... בגזוזטרא אפילו למעלה הוי היכר שעשויה

כדי למלאות הימנו).

[844] רש"י שם (דגוד אחית

אמר להכשיר אע"פ שהיא תלויה), ו דף פז, ע"א

ד"ה חוקק (ואמר נמי גוד אחית כאילו יורדות וסותמות עד המים, והויין מים שכנגד

הנקב רשות היחיד). ט"ז ס"ק א (דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רשות היחיד,

דאמרינן גוד אחית). מ"א ס"ק ג (דאמרינן גוד אחית מחיצתא).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב (דאף

דמסקינן דהקילו במים משום דבקיעת דגים לאו שמה בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל

כך, אלא בעשיית מחיצה דוקא).

[845] רש"י שם פד, רע"ב

ד"ה שתי גזוזטראות (וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום).

[846] סיכום פרטי הלכות גוד

אחית על גבי המים, שנתבארו בסימן זה ושלאחריו:

(א)

גזוזטרא שעל גבי המים, אין אומרים בה גוד אחית (כדי למלאות ממנה מים, וכדי לשפוך

ממנה למים), אלא אם כן עשו לה מחיצה תלויה במיוחד כדי להתיר הטלטול (שנה, א).

(ב)

וכן בית הכסא שעל גבי המים, אין אומרים בו גוד אחית (כדי ליפנות בו), אלא אם כן

עשו לו מחיצה תלויה במיוחד כדי להתיר הטלטול, ולא סגי במחיצות בית הכסא עצמו שנעשו

לצניעות (שנה, י).

(ג)

וכן בספינות קטנות המתקצרות למטה, שאין רחב ד' למטה, אין אומרים בהם גוד אחית (כדי

לטלטל בהם), על ידי מחיצות הספינה, כיון שלא נעשו כדי להתיר הטלטול (שנה, ז).

(ד)

אבל ספינות שהן רשות היחיד, עושה דף ד' על ד', ואומרים בו גוד אחית (כדי למלאות

ממנו מים, וכדי לשפוך ממנו למים), אף בלא מחיצת עשרה (שנה, ב).

(ה)

אמת המים העוברת בחצר, עמוקה י' ורחבה ד', לא סגי אף במחיצת עשרה התלויה שעשו על

גבה (כדי להתיר את מילוי המים ממנה), אלא צריך לעשות לה מחיצה עשרה, משוקעת טפח

במים, וטפח ממנה יוצא למעלה מן המים (שנו, א. והערה 4 ).

(ו)

וכן בור שבין ב' חצרות, לא סגי במחיצת עשרה התלויה שעשו על גבה (כדי לחלקה לשנים,

שכל אחד יוכל למלאות מים מחצי הסמוך לו), אלא צריך לעשות לו מחיצת עשרה, משוקעת

טפח במים, וטפח ממנה יוצא למעלה מן המים (שעו, א).

(ז)

אבל לשון ים שנכנס לחצר, סגי במחיצת החצר, אם לא נפרצה במילואה ואין בפרצה יותר

מעשר אמות (שנו, ד. והערה 4 ).

(ח)

וכן אמת המים העוברת בחצר, שאינה עמוקה י' ורחבה ד', סגי במחיצת החצר (שנו, א.

והערה 2 ).

[847] רש"י במשנה שם פז, ב

ד"ה אלא אם כן (או סביב הנקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה). טור ושו"ע שם (או

יעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם. והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה).

[848] רש"י עירובין פו, סע"א

ד"ה קורה (דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה). פז, רע"א ד"ה

חוקק (אין מחיצה פחות מד' טפחים חלל שביניהם). תוס' שם פז, ב ד"ה עושה (ולהכי

בעי מקום ד', כדפירש בקונטרס לעיל דאין מחיצה לפחות מד'). ט"ז ס"ק ב (דכל

מחיצה העשוי' לפחות מחלל ד' אינה מחיצה).

וכן הוא לקמן ס"ז (שכל מחיצה

העשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה, כמ"ש למעלה).

אבל לעיל סי' שמה ס"א (שזהו שיעור

מקום חשוב הראוי להשתמש בו ... שהוא שיעור מקום), וס"ג (שאין שם ריוח ד' על

ד' שיהא ראוי להשתמש שם).

ונתבאר ברש"י עירובין ה, א ד"ה

ומאן דאמר (וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לד' לאו מחיצה היא, דאין רשות

היחיד לפחות מד' טפחים ... דאין מחיצות אלא אם כן יש תוך החלל ארבעה). והיינו

שכיון "דאין רשות היחיד לפחות מד' טפחים", לכן "מחיצה שאינה ראויה

לד' לאו מחיצה היא".

ומה שזקוקים לב' הטעמים, ראה לעיל סי'

שמה ס"א (והערה 6 ), וס"ג (והערה 28 ).

משלחן הארי כאן.

[849] משנה שם פז, ב (מחיצה

גבוהה עשרה טפחים, בין מלמעלה בין מלמטה), לפירוש רש"י שם ד"ה

בין מלמטה (מחוברת לגזוזטרא מתחתיה). תוס' שם ד"ה בין מלמעלה (מתוך

פירוש הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא, ולמטה למטה מן הגזוזטרא). טור

ושו"ע שם (ואין חילוק בין אם יעשנה למטה מחוברת לה, בין אם יעשנה על גבה).

ומפרש על זה כאן, שגם במחיצה שלמטה יש

שני האופנים (כל סביבה, או מחובר תחת סביבות הנקב).

הרי

נתפרשו כאן ד' אופנים:

(א)

מחיצה על גבי כל סביב הגזוזטרא.

(ב)

מחיצה על גבי הגזוזטרא, סביב הנקב (ד' על ד').

(ג)

מחיצה תחת כל סביב הגזוזטרא.

(ד)

מחיצה תחת הגזוזטרא, סביב הנקב (ד' על ד').

וראה חדושי צמח צדק סד, ד (ואע"ג

דלא אמרינן גוד אסיק אלא במחיצות הניכרות, כמ"ש בגמרא רפ"ט [ולעיל סי'

שמה סכ"ג], וכמו כן לענין גוד אחית. צריך לומר דהכא חשוב מחיצות הניכרות, אף

שהמחיצות הן למעלה מהגזוזטרא, בין שהם כל סביבות הגזוזטרא בין שהם סביב החור שיש

בו ד' טפחים על ד' טפחים, שהרי הד' מחיצות ניכרים ונראים גם לעומד למטה).

[850] משנה שם פו, א (אלא אם כן

עשו לו מחיצה), ופז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם

כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה. ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תידון

משום מחיצה), וקיי"ל כת"ק, כמובא בקונטרס אחרון ס"ק א (לדינא

קיי"ל כת"ק דרבי יהודה, דבעי מחיצות להתיר).

ופרש"י שם (שיהא ניכר שבשביל המים

נעשית ... הני מילי היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים, כגון גזוזטרא דמתניתין,

וכגון מחיצה שבתוך הבור). פח, א ד"ה גלויי גליא דעתה (מחיצה זו אינה נעשית

אלא להיתר שבת). סוכה טז, א ד"ה בין מתוך (דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא

הנעשית בשביל להתיר מלוי המים). תוס' שם פו, ב ד"ה אלא (ומיהו נראה דאינה

מועלת המחיצה העשויה לצניעות בית הכסא ולא לשם מחיצת מים). רא"ש עירובין פ"ח

ס"ז (ומיהו מחיצה שאינה עשויה לשם המים, אלא לשם צניעות בית הכסא, לא מהניא,

דמחיצה לשם מים בעינן). ד"מ ס"ק א (ומבואר לקמן בסימן שע"ו,

ובסימן זה, דבעינן שהמחיצה עשויה בשביל זה כדי להתיר).

מהרש"א שבת קא, א ד"ה

בא"ד גזוזטרא (יש לדקדק דמהך מתניתין תקשי לרב הונא דסבירא ליה הכא בספינה

דאית לה נמי מחיצה י', ולא אמרינן גוד אחית, ומאי שנא מגזוזטרא דאמרינן בה גוד

אחית. ויש לומר דאיכא למימר דשאני גזוזטרא שהמחיצות נעשית לשם כך, משא"כ

בספינה דלא נעשית לשם כך להתיר טלטול בשבת).

[851] לקמן סעיף י (קל הוא

שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית. ולא הקילו אלא

כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון שהמים

שתחתיהם כרמלית הם, ואין הטלטול מותר שם אלא על ידי מחיצה, אבל מחיצה שלא נעשית

בשביל כך אין בה היכר כלל).

וכן הוא לקמן ס"ז (ואין אומרים בהן

גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים). סי' שנו ס"א (שלא הקילו במים אלא

במחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול בהם). סי' שעו ס"א (הואיל ויש בה

היכר וזכרון ... נעשה בשביל כך).

[852] גמרא שם פח ,

א (אמר רבה בר רב הונא לא שנו אלא למלאות, אבל לשפוך אסור ...

איכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי, לשפוך אסור, אלא לשפוך

נמי שרי). רי"ף כט, ב (אמר רבי אבא אמר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי, אבל

לשפוך אסור, אלא אפילו לשפוך נמי שרי), היינו שהביא רק את האיכא דאמרי שמתיר אפילו

לשפוך. רמב"ם הל' שבת פט"ו הט"ו (וכשם שממלאין מזו שעשו לה

מחיצה, כך שופכין ממנה על הים). רא"ש פ"ח ס"ט (שהביא רק את

האיכא דאמרי שמתיר אפילו לשפוך). טור ושו"ע שם (וכיון שעשה מחיצה מותרין גם

לשפוך ממנה).

[853] גמרא שם (לשפוך נמי שרי, אמר

רב שיזבי פשיטא, היינו עוקה (דתנן במתניתין חצר שפחותה מארבע אמות אין שופכין

לתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה גומא מחזקת סאתים, רש"י), מהו דתימא

הני תיימי (המים עשויין לכלות ולהבלע בקרקע, הלכך כי שפיך אדעתא דליבלעו בדוכתייהו

קא שפיך, ואי נפקי לבר לאו מחשבתו להכי הוא, ולא נתקיימה מחשבתו ושרי, רש"י),

והני לא תיימי (אבל הכא מידע ידיע דודאי נפקי ולא תיימי, רש"י), קמ"ל (אפילו

לשפוך נמי שרי, דאיהו לא איכפת ליה דליפקו לבראי, אבל חצר הפחותה מארבע אמות ניחא

ליה דליפוק לבר שלא ילכלך את חצרו, הלכך בעי עוקה, דבעוקה ניחא ליה דליבלעו, רש"י)).

תוס' שם (אפילו לישנא בתרא לא שריא לשפוך, אלא משום שאינו חושש שיצאו לכרמלית,

כדפירש בקונטרס). תשובת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' לא, שהועתקה בשו"ת

הרשב"א ח"א סי' תתנ, ובמרדכי רמז שעה (ואפילו לאיכא דאמרי התם דאפילו

לשפוך שרי, והלכתא כאיכא דאמרי, דבשל סופרים הלך אחר המיקל ... שאני התם שאינו

מתכוין שיצא לחוץ). מ"א ס"ק ד (כיון דאין כוונתו להוציאה לרשות הרבים

שרי).

עי' סי' שנז במ"א

ס"ק יג (ואף על גב דבגזוזטרא שרי לשפוך, דהתם אינו מתכוין שיצאו לחוץ,

משא"כ הכא).

וכן הוא לקמן שם ס"ז (ויש אומרים

שאין חילוק כאן בין רשות הרבים לכרמלית ... ומה שהתירו בגזוזטרא שעל פני המים

לשפוך דרך הנקב, אף על פי שהשופכין הולכין מכחו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא, כמו

שנתבאר בסי' שנ"ה, הוא משום שאינו מתכוין לכך, כמו שנתבאר שם, אבל כאן כששופך

לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, מתכוין שיצאו לחוץ משום לכלוך חצרו).

*

וכל זה הוא לדעת התוס' וסיעתו, שהיא

הדעה השנית דלקמן שם (שאין כאן חילוק בין רשות הרבים לכרמלית), שגם כאן לא התירו

אלא "כיון שאינו מתכוין לכך". והכי קיי"ל, כדלקמן שם (וכן עיקר).

משא"כ לדעת הרמב"ם וסיעתו,

שהיא דעה הראשונה דלקמן שם (ומותר לשפוך בה כל מה שירצה ... אף על פי שמתכוין

שיצאו לחוץ, שכיון שאינו שופכן בידיו לכרמלית ... אלא מכחו הם באים לכרמלית, וכחו

בכרמלית לא גזרו, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה).

ונתבאר לקמן שם (הערות 49 .

58 ).

והיינו

לסיכום:

(א)

לשפוך מים לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, אסור, כיון שכוונתו שיצאו לחוץ, משום

לכלוך חצרו.

(ב)

לשפוך לחצר שיש בה עוקה, מותר, כיון שאינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ.

(ג)

לשפוך בגזוזטרא שעל פני המים, שהמים יוצאים לאמת המים, יש ב' דעות בגמרא, כי מצד

אחד "מידע ידיע דודאי נפקי", ומצד שני "לא איכפת ליה דליפקו לבראי".

והמסקנא שמותר, לדעה הראשונה דלקמן שם – אף אם לכך מתכוין, ולדעה השנית דלקמן שם –

כיון שאינו מתכוין שיצאו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא.

*

וכל זה הוא בחצר שבעיר, וכן בגזוזטרא

שעל המים שבתוך העיר. משא"כ בספינה שבים ונהר, כולם מודים שלא גזרו כחו

בכרמלית, אף אם לכך מתכוין, כדלקמן ס"ד (ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן,

אלא יורדים מיד לים, ולכך הוא מתכוין, מכל מקום כיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים

אלא לדופן ומכחו הם באים לים וכחו בכרמלית לא גזרו), הרי שאף אם "לכך הוא

מתכוין" התירו בספינה.

וכן הוא בבית הכסא שמחוץ לעיר, כדלקמן

סי"א (ואם עשה דף, או אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ...

ומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו. והוא הדין אם בית הכסא

עשוי כך שהצואה נופלת על צדי הכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת

ונופלת למטה בכרמלית. וכל זה בכרמלית שחוץ לעיר).

וכדלקמן סי' שנז ס"ז (ולא אמרו

שכחו בכרמלית לא גזרו, אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או אפילו

כרמלית שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה, שאין דרך

להיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה. אבל

כרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה), ושם נסמן (הערה 52 ).

[854] [רב חסדא ורבה בר] רב

הונא שבת ק , ב (אתמר ספינה ... רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ארבעה

וממלא). טור ושו"ע ס"א (וכן ההולך בספינה, אינו יכול למלאות, אלא אם כן

יעשה לה דף ארבעה על ארבעה).

[855] שבת קא, רע"א (עמוקה

(ספינה, רש"י) עשרה (לתוכה, דהוה רשות היחיד, רש"י) ... דקא מטלטלין

מכרמלית לרשות היחיד). מ"א ס"ק ו (מחיצות הספינה גבוהין י').

וכדלקמן ס"ה (כשדופני הספינה הם

גבוהים י' טפחים, שאז היא רשות היחיד).

[856] רמב"ם הל' שבת פט"ו

ה"כ (לא ימלא אדם מים מן הים והוא בתוך הספינה,

אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים ... שהרי דרך מקום פטור

ממלא). ר"ן שבת לו, ב ד"ה ורב חסדא (תירץ רבינו האי גאון

ז"ל בשם מר יהודאי גאון ז"ל ששמע מן הזקנים, דהאי מקום ארבעה, היינו

שחוקקים אותו סביב החקק כעין מחיצה, כמין סל שנפחתו שוליו או תיבה פתוחה, וממלאין

מן הים לספינה דרך אותו נקב, דאמרינן גוד אחית בהני מחיצות, אף על גב דלא הויא י').

מ"מ שם בשם רב האי גאון (פירש רבינו האי ז"ל שדרך הזיז

הוא ממלא, כלומר שזה הזיז חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא, וכיון שהוא

מקום חשוב אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא, כאילו הן עד שפת המים והכל רשות

היחיד). שו"ע שם (ועושה בו נקב וממלא דרך שם, ואינו צריך לעשות לו מחיצות,

אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא).

[857] כמו בגזוזטרא, דאמרינן לעיל

ס"א (דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד התהום, ונמצאו

המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם).

[858] מ"מ ור"ן שם

בשם הגאונים (ואע"פ שבכצוצרה שהיא על גבי המים צריך מחיצה עשרה, בספינה הקילו

מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בביתו, עד כאן דבריהם). שו"ע שם (שהקילו

בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית). ט"ז ס"ק ד (פירוש

שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות, והקולא הוא דאמרינן גוד אחית, אבל בספינה

יש עוד קולא, דאין צריך אפילו מחיצות, אלא אמרינן כוף הצדדים כאלו היה שם מחיצות,

ואחר כך אמרינן גוד אחית).

*

והיינו שאף שבגזוזטרא אין אומרים גוד

אחית בלא מחיצה, אפילו כדי לטלטל ממנה לבית (אלא כשחלון פתוח לו), כדלעיל ס"א

(וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות), ושם נסמן

(הערה 3 ).

מכל מקום בספינה אמרינן גוד אחית בלא

מחיצה, אפילו כדי למלאות דרך שם מים מהים.

[859] גמרא שם (קסברי כרמלית

משפת מיא משחינן מיא ארעא סמיכתא). מ"א ס"ק ו (בתוך י' טפחים, פירוש מעל

המים).

וכדלעיל סי' שמה סכ"ו (בימים

ונחלים מודדים אלו העשרה טפחים של כרמלית מעל פני המים, ולא מן הקרקע, לפי שהמים

נחשבים כארץ עצמה), ושם נסמן (הערה 210 ).

[860] רמב"ם שם פט"ו ה"כ

(במה דברים אמורים כשהיה תוך עשרה, אבל אם היה

למעלה מעשרה מן הים, מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא). טור

שו"ע שם (והני מילי כשהוא בתוך י' טפחים, אבל אם דופני הספינה גבוהים

עשרה מעל המים .... דרך אויר מקום פטור הוא ממלא). כרבי יהודה שבת קא ,

א. (עמוקה עשרה, ואין גבוהה עשרה, מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה), ופרש"י

(דאי גבוהה י' מותר לטלטל מן הים לתוכה, דמכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור קא

מטלטל, דצריך להגביה את ידו למעלה מי').

[861] רמב"ם שם (וסגי

בהיכר זיז). טור ושו"ע שם (וסגי בהיכר זיז). כדעת רב הונא שם ק, ב (רב הונא

אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא, קסבר כרמלית מארעא משחינן, ואוירא מקום פטור

הוא), כיון שהוא גבוה יותר מי' טפחים מקרקע המים.

אלא דאנן קיי"ל "משפת מיא

משחינן", ולא הוי אויר מקום פטור. משא"כ "אם הם גבוהים י' טפחים

מעל המים" בזה יודה גם רב חסדא שם ק , ב שהוא אויר מקום פטור, וסגי

בזיז כל שהוא, וכמבואר בט"ז ס"ק ה (דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל

המים, קי"ל כרב הונא דסגי בזיז כל שהוא, והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני

הספינה, והיינו למעלה מי', שהוא מקום פטור, שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו).

[862] גמרא שם ק, ב לרב

הונא (ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא כי היכי דליהוי ליה

היכרא), ופרש"י (לכרמלית גמורה). רמב"ם שם (ואינו צריך לזיז זה, אלא

משום היכר).

ועד"ז עירובין פה, א (זה מוציא זיז

כל שהוא וממלא), ופרש"י (בדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא משום היכר בעלמא

... ודכוותה אתמר במסכת שבת בפרק הזורק, ספינה, רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כל

שהוא וממלא, ומוקמינן לה התם דאינו אלא היכר בעלמא, דלא לייתי לטלטולי מכרמלית

אחרת לרשות היחיד).

[863] ב"ח ד"ה ומ"ש

והני מילי (דזיז כל שהוא דגבי ספינה, נמי בלא נקב באמצעיתה, להיכרא כל דהוא). ט"ז

ס"ק ה (מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה, דמפיק ממקום פטור לכרמלית, ומותר

בזיז כל שהוא, משום היכרא בעלמא, אין צריך שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם, דהא

בזה קי"ל כרב הונא דסבירא ליה סגי בזיז כל שהוא). מ"א סוף ס"ק

ד (ובספר ראב"ן בעירובין כתב דממלא אפילו שלא כנגד הנקב, וכן עיקר), והוא

בראב"ן בעירובין שם (מוציא זיז כל שהוא מן דופני הספינה מערב שבת, וממלא מים

למחר מן הנהר, אפילו שלא כנגד הזיז), לשיטתו שפסק כרב הונא דאמר "מוציאין

הימנה זיז כל שהוא". ומזה למדנו לדידן למעלה מי' מהמים, שגם רב חסדא מודה

דסגי בזיז כל שהוא, בלא נקב באמצעיתה, ואפילו שלא כנגד הנקב.

[864] ס"ג-ד (במה דברים

אמורים ברשויות של תורה, שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם,

כגון מקום פטור ... שבין רשות היחיד לכרמלית ע"ד שיתבאר בסימן שנ"[ה] ...

ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב] ויש להחמיר

כדבריהם (וכל זה כשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה ... אבל אם מושיט או זורק דרך

מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר גם בזה. ואין לסמוך

על דבריו).

ועל זה מבאר כאן:

(א) דעת המתירין מכרמלית לרשות היחיד

דרך אויר מקום פטור, אפילו בלא הנחה בינתיים, בודאי כן הוא גם כאן.

(ב) דעת האוסרים שם, בהכרח יודו דהכא

שאני, כיון שיש כאן היכר זיז כל שהוא, ויתירו אפילו בלא הנחה בינתיים.

(ג) דעת המתירים שם דוקא על ידי הנחה

בינתיים, אין הכרח לחלק בינם, וגם כאן יצריכו הנחה בינתיים.

[865] ב"י ד"ה והני מילי

(ואפשר דכיון דלא שרינן ליה אלא על ידי היכר דהוצאת

זיז כל שהוא ברשויות דרבנן מיהו שרי). ד"מ ס"ק ב (נראה לי טעם היכר זה,

כדי להתיר להחליף ברשויות דרבנן, דאסור בלא היכרא, כמו שנתבאר לעיל סימן שמ"ו,

ולכך סגי בהיכר כל שהוא). מ"א ס"ק ז (ואפילו למאן דאוסר בסי'

שמ"ו סוף ס"א, הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי).

[866] דעה הא' דלעיל שם ס"ד.

[867] רמב"ם שם (אם היה

למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא), לפירוש המ"מ שם (ומתוך דברים

אלו אתה למד שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור), והיינו שאינו מחלק בין הכא להתם, וכפירוש

תוספת שבת ס"ק ח (ולפי דעת הה"מ צריך לומר דמיירי שמניח על גבי הזיז).

[868] והיינו ששלשול הדלי הריק

למים, והחזרת הדלי מלא מים אל הספינה, דינם שוה. ואינם דומים לדין שפיכה מהספינה

לים, שאין השפיכה אלא כחו בכרמלית, כדלקמן סעיף הבא.

[869] גמרא שם ק, ב

(שופכין דידיה היכי שדי להו ... דשדי להו אדפנא דספינה (על דופני

הספינה, והן יורדין לים, רש"י). והא איכא כחו (מכחו הן באין לים, רש"י),

כחו בכרמלית לא גזרו. ומנא תימרא דתניא ... מטלטלין מתוכה לים ... אלא לאו אחודה (שופך

שופכים על חודה, והן יורדין דרך דפנותיה לים, רש"י), ושמע מינה כחו בכרמלית

לא גזרו). טור ושו"ע ס"א (ומימיו יכול לשפוך על דופני הספינה, והם

יורדים לים, דכיון דלא זרק להו להדיא לים אלא מכחו הם באים, כחו בכרמלית לא גזרו).

[870] ראב"ן שם (וזורק

עצמות וקליפין לנהר). מ"א ס"ק ח (והוא הדין

לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן)).

[871] גמרא שם קא, רע"א (עמוקה

עשרה ואין גבוהה עשרה, מטלטלין מתוכה לים). ט"ז ס"ק ו (זה קאי אאין גבוה

עשרה בדופני הספינה, דצריך מקום ארבע, אבל לשפוך אין צריך זיז כלל, אלא שופך בהדיא

על דופן הספינה, כיון דאין כאן אלא כחו). תוספת שבת ס"ק י (וזה שרי אפילו אין

דופני הספינה גבוהין ע' טפחים מבחוץ).

[872] סעיף ז (כתלים המקיפים את

רשות היחיד, הרי על גביהם רשות היחיד, אף על פי שאינן רחבים ד').

[873] אף שלא הותר בגזוזטרא אלא

כשאינו מתכוין לזה, כדלעיל ס"א (מותר גם לשפוך ממנה, דרך הנקב שבה, אע"פ

שהשופכין הולכים לחוץ להלאה מכנגד המחיצה, כיון שאינו מתכוין לכך), ושם נסמן (הערה

16 ).

נתבאר טעם החילוק בינם, לקמן סי' שנז ס"ז

(ולא אמרו שכחו בכרמלית לא גזרו אלא בימים ונהרות, שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או

אפילו כרמלית שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה,

שאין דרך להיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה.

אבל כרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה), ושם נסמן (הערה 58 ).

ואף שגם היתר כחו בכרמלית הוא דוקא

שאינו שופך סמוך לכרמלית, כדלקמן סי' שנז ס"ז (שאינו שופכן בידיו לכרמלית, או

סמוך לכרמלית ממש).

שאם שופך סמוך לכרמלית אינו חשוב כחו,

אלא כח שפיכתו ממש, וכדלקמן שם ס"א (אינו שופכן סמוך לרשות הרבים ממש, אלא

ברחוק מעט, בענין שיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן ואיננה כח שפיכתו ממש, אלא כחו

הוא גורם בלבד).

מכל מקום התירו גם זה בספינה, כאמור כאן

"לשפוך על הדופן ממש". וכן בבית הכסא דלקמן סי"א (ואם עשה דף, או

אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ... ומכחו היא נופלת למים שהם

כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו, והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי

הכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית).

[874] גמרא שם (אלא לאו אחודה, ושמע

מינה כחו בכרמלית לא גזרו). שו"ע שם (דכיון דלא זרק להו להדיא לים, אלא מכחו

הם באים, כחו בכרמלית לא גזרו).

וכן הוא לקמן סי"א (ומכחו היא

נופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו).

[875] ט" ז ס"ק ו (מה שאין

כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן, הוה זורק מרשות

היחיד לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן ... צריך גם כן היכר

זיז כל שהוא, כן נראה לענ"ד).

[876] שבת קא, רע"א (עמוקה

(ספינה, רש"י) עשרה (לתוכה, דהוה רשות היחיד, רש"י) ... דקא מטלטלין

מכרמלית לרשות היחיד). וכדלעיל ס"ב (בספינה, שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד' שהיא

רשות היחיד).

[877] רש"י שם ד"ה אבל לא

(דאי אינה עמוקה י', היא גופה כרמלית, ומטלטל להדיא

אף מן הים לתוכה). מ"א ס"ק ו (ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י',

הוי כרמלית, ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה (רש"י), כיון שעומד בכרמלית).

ואם יש בעובי הנסרים לחקוק להשלימה

לעשרה, יתבאר לקמן סי' תה ס"ז (ואפילו אם גם באמצעיתה אינה עמוקה עשרה, אלא

שיש בה לחקוק להשלימה לעשרה, דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה שיש בה כדי להשלים

גובהה לעשרה, הרי הם מצטרפים להשלימה ונעשית כולה כד' אמות, שהרי יש לה מחיצות שהן

גבוהות עשרה מבחוץ, שעובי קרקעיתה שמן הצדדים כלפי חוץ מצטרף הוא עם המחיצות אשר

עליו).

[878] כדלעיל סי' שמו ס"ה

(ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות).

[879] לעיל סי' שמה ס"י (כלי

העומד ברשות הרבים ... אם אינו גבוה עשרה, אף על פי שרחב ד', אינו חולק רשות לעצמו.

ואף על פי שחכמים גזרו על כל דבר שרחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו,

דהיינו כרמלית, כמו שיתבאר, מכל מקום בכלים לא רצו חכמים לגזור, לבטלם מתורת כלי

לעשותם רשות בפני עצמם, הואיל והן כלים).

[880] או כמקום פטור, כדלעיל שם

(ודינם כמקום פטור, ויש אומרים שדינם כרשות הרבים שהם עומדים עליה), ושם נסמן

(הערות 66 - 67 ).

[881] תוספת שבת ס"ק ה (אם

אינה תוכו י' טפחים, הוי כרמלית. ואף שאין כרמלית בכלים, הכא שעומד בכרמלית הוי

כרמלית).

והיינו שאף שכשעומד ברשות הרבים הוא בטל

לרשות הרבים, או שהוא מקום פטור. מכל מקום כשעומד בכרמלית, בודאי אינו מקום פטור,

אלא כרמלית.

[882] שבלי הלקט סי' קיא (כתב

הרב אביגדור כהן צדק זצ"ל, דוגית שאינה גבוה מן המים עשרה טפחים, אין מטלטלין

בה אלא בד' אמות). ו עי' לקמן בסוף סי' [שס]"ו , בב"י סוף סי' שסו

(ראה פרישה שם ס"ק ט). רמ"א שם ס"ב (ואם אין לספינה מחיצות אסור

לטלטל בספינה רק בארבע אמות). מ"א שם ס"ק ה (דהוי כרמלית).

ודינה כספינות קטנות דלקמן סעיף הבא.

[883] מ"א שם (ואם יש בית

בספינה, והספינה אין לה מחיצות י', אסור להוציא מהבית לספינה).

[884] סעיף א (שכל מחיצה העשויה

לפחות מחלל ד' אינה מחיצה), ושם נסמן (הערה 11 ).

[885] רב הונא שבת קא, א (אמר

רב הונא הני ביצאתא (ספינות קטנות וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין, שקורין

קוייט"י, רש"י) דמישן, אין מטלטלין בהן אלא בארבעה (דלאו רשות היחיד

נינהו, שאין ברחבן ארבע מלמטה לפיכך אין מחיצותיהן מחיצות, רש"י). ולא אמרן

אלא שאין בפחות משלשה ארבעה (בשקצה שלהן גבוה שלש שאין רחב ד' למטה בעוד שלא הגביה

ג' מקרקעיתו ואפילו יש ברחבו י' גובה לא משתרי, דכיון דתחתונות לאו מחיצה נינהו,

הוה ליה תלויה, רש"י).

ואף שרב נחמן פליג שם על רב הונא (מתקיף

לה רב נחמן ולימא גוד אחית מחיצתא ... הכא הויא לה מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה ...

בקיעת דגים לא שמיה בקיעה).

מכל מקום קיי"ל כרב הונא, שבקיעת

דגים שמיה בקיעה, ואין אומרים בה גוד אחית, כמבואר באור זרוע הל' ערב שבת ס"ד

(וכן הלכה כרב הונא). אגודה שבת סי' קיג (והיכא דאין רוחב הספינה ארבע טפחים בתוך

גובה שלש אז הוי הספינה כים ואין מטלטלין תוך הספינה אלא ארבע אמות). הובא במ"א

סי' שסו ס"ק ה.

וההוכחות דהכי קיי"ל, נתבארו

בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 129 ),

וס"ק ב (והערה 136 ).

ולעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק ב (והערה קסו). וראה גם לעיל (הערה 3 ).

[886] מהרש"א שבת שם ד"ה

בא"ד גזוזטרא (יש לדקדק דמהך מתניתין תקשי לרב הונא דסבירא ליה הכא בספינה

דאית לה נמי מחיצה י', ולא אמרינן גוד אחית, ומ"ש מגזוזטרא דאמרינן בה גוד

אחית. ויש לומר דאיכא למימר דשאני גזוזטרא שהמחיצות נעשית לשם כך, משא"כ

בספינה דלא נעשית לשם כך להתיר טלטול בשבת).

וכדלעיל ס"א (אלא אם כן עשה לה

מחיצה גבוהה י' טפחים ... שאז מותר משום

גוד אחית ... ובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים. אבל אם עשאה לצורך אחר

אין אומרים בה גוד אחית), ושם נסמן (הערה 13 ).

וראה לעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק

ב שכתב טעם נוסף (ולפי זה דוקא לענין היתר טלטול במים אמרינן גוד, אבל לענין טלטול

בתוך הספינה לא אמרינן בה גוד).

[887] לקמן סעיף י (ולא הקילו

אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון).

[888] משא"כ למטה, תחת

הספינה, קיי"ל שבקיעת דגים שמיה בקיעה, ואין אומרים בה גוד אחית, כדלעיל

(הערה 48 ).

ונפקא מינה לענין יציאה חוץ לתחום

(כדלעיל סי' רמח ס"ג, וקונטרס אחרון ס"ק ב). וראה מראי מקומות וציונים.

[889] גמרא שם לרב הונא (אבל יש

בפחות מג' ארבעה לית לן בה (שעד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד' הרי הן כמי שקרקעיתן עולה

עד כאן ומחיצותיהן מחיצות, רש"י). ואי מלינהו (עד מקום רחבן, רש"י) קני

ואורבני (ערבה דקה, רש"י) לית לן בה (הרי הן כשרות לטלטל אם יש משפת רוחבן

ולמעלה י', רש"י)).

[890] בדין שתי ספינות שבים,

נתבארו בסעיף זה ושלאחריו שני נושאים:

(א)

העברה בינם היא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית, שמותר רק אם אין ביניהם

ד' טפחים כשיעור כרמלית. או אם הטלטול בינם הוא למעלה מעשרה שהוא מקום פטור.

(ב)

כשב' הספינות הן של ב' בני אדם, אין עירוב מועיל בינם אלא כשהם קשורות זו בזו.

ודרך למעלה מעשרה יש אומרים שאין צריך עירוב ומותר לטלטל.

נושא

שלישי נתבאר לעיל סי' רמח ס"ט (אם קונה שביתה ... יצא ממנה אחר כך ... יזהר

לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה, ולא יכנס לספינה אחרת", ובקונטרס אחרון שם

ס"ק ד (אבל אם לא יצא ממנה, מותר לצאת מספינה לספינה).

[891] ירושלמי שבת פי"א ה"ה

(בשאין ביניהן רוחב ד'). מ"א ס"ק י (וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים

(ירושלמי)).

וסגי בזה, דהא דתנן שבת ק, ב (ספינות

קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו), היינו דוקא כשצריך עירוב (כדלקמן בסמוך),

משא"כ כשאין צריך עירוב, סגי במה שאין ביניהם ד' טפחים.

[892] שאם יש כרמלית ביניהם

אסור לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית, כדלעיל סי' שמז ס"ח (הזורק

מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... אסור מדברי סופרים, גזרה שמא יבא

לעשות הנחה ברשות הרבים, ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן (הערה 79 ).

[893] משנה שבת ק, ב (ספינות

קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו), ופרש"י (שהספינות של שני בני אדם ועל ידי

עירוב מטלטל מזו לזו, הלכך כי מיפרשי ומפסקה כרמלית בטל עירוב). גמרא שם קא, ב (לא

נצרכה אלא לערב ולטלטל מזו לזו, וכדתניא ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו

לזו). תוס' שם קא, ב ד"ה פשיטא (בספינות של שני בני אדם ועל ידי עירוב קאמר

דמטלטלין מזו לזו ... ולהכי כשאין קשורות אין מטלטלין, דלא מהני התם עירוב). מ"א

ס"ק ט (דכשאינן קשורות לא מהני עירוב, דמפסיק כרמלית אם הם ניידי, וכיון

שראויים לנוד אסור).

ואם הן קשורות מועיל העירוב אף שדופני

הספינות שביניהן גבוהות י' טפחים, כדלעיל סי' שנג קונטרס אחרון סוף ס"ק א (ומיהו

סוף פרק הזורק, ובסי' שנ"ה, משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא, וצ"ע), ושם

נסמן (הערה 41 ).

[894] ברייתא קא, ב (נפסקו

נאסרו).

[895] תוס' שם קא, ב ד"ה

נפסקו (לא דמי לעירב דרך הפתח ונסתם, דאמר רב הונא ורב יהודה בספ"ק דעירובין

(דף יז.) דשבת הואיל והותרה הותרה. דהכא כיון דנפסקו הוי כאילו הוי רשות הרבים

ביניהם).

והיינו דלא דמי למה שנתבאר לקמן סי' שעד

ס"א (ב' בתים או ב' חצרות שעירבו יחד על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם

בשבת, מותרים להשתמש מזה לזה דרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה). כי

התם לא הוי כאילו יש רשות הרבים בינם.

*

ההלכה ד"שבת כיון שהותרה

הותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לקמן שסב ס"ו, הערה 34 ).

והכלל הוא, שבכל מקום שנפלו המחיצות, בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין

אומרים בו שבת כיון שהותרה הותרה. אבל במקום שאין חסרון במחיצות החצרות, ובתחלת

השבת הי' גם עירוב חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או שנפסל מטעם יותר

מבית סאתים, אזי אמרינן שבת כיון שהותרה הותרה.

[896] ס"ח (שתי ספינות שבים שהן קשורות

זו בזו ועירבו יחד ובשבת נפסקו, אין אומרים בהן שבת כיון שהותרה הותרה, לפי

שכשנפסקו הרי זה כאלו הים מפסיק ביניהן כמ"ש בסי' שנ"ה, והים הוא כרמלית

גמורה).

[897] מרדכי רמז שעד (דאי

גבוהות, קא מפיק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, ושרי). רמ"א

ס"א (אלא אם כן הם גבוהים מן המים י'). מ"א ס"ק יא (דקמטלטל מרשות

היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור).

וכדלעיל סי' שנג ס"א (מותר לזרוק

מזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור).

[898] שלטי גבורים לו, ב סוף

אות ג (אתי כמאן דפסק דברשויות דרבנן מותר להחליף. וכבר זכרנו למעלה דאיכא למאן

דאסר, ולדידהו אסור לטלטל מזו לזו אפילו למעלה מעשרה). מ"א ס"ק יא (ומשמע

שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכתוב סי' שמ"ו סוף ס"א).

[899] סעיף ד (אם עומד ברשות

היחיד ומניח חפץ במקום פטור וחוזר ועוקרו משם ... לחצר שאינה מעורבת. אבל אם מושיט

או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר גם בזה,

ואין לסמוך על דבריו).

[900] לעיל ס"א (גזוזטרא שהיא למעלה מן

המים ... אסור למלאות ממנה מים ... אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל

סביבה ... למטה מחובר לה תחת כל סביבה,

או מחובר תחת סביבות הנקב ... ובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים ... וכיון

שעשה לה מחיצה מותר גם לשפוך ממנה דרך הנקב שבה).

[901] תוס' עירובין פו, ב ד"ה

אלא (על זה סומכין העולם שיש להן בתי כסאות על המים, אע"פ שאין המחיצות

מגיעות עד המים ... דהלכתא כאיכא דאמרי דאפילו לשפוך נמי שרי, דבשל סופרים הלך אחר

המיקל. ומיהו נראה דאינה מועלת המחיצה העשויה לצניעות בית הכסא, ולא לשם מחיצת מים).

רא"ש עירובין פ"ח ס"ז (ועל זה סומכין העולם שעושין בתי כסאות על

המים ואין המחיצות מגיעות למים ... הלכה כאיכא דאמרי ... אפילו לשפוך נמי שרי,

דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ומיהו מחיצה שאינה עשויה לשם המים אלא לשם צניעות בית

הכסא לא מהניא, דמחיצה לשם מים בעינן). טור ושו"ע ס"ב (בית הכסא שעל פני

המים, מותר על ידי מחיצה תלויה, ובלבד שתהא עשויה להתיר, אבל העשויה לצניעות בית

הכסא בלבד לא מהני). מ"א ס"ק יב (כגון שיעשנה למטה סביב, ולצניעות מקרי

כגון שעשאה למעלה).

[902] סעיף ד (כל מחיצה שאינו מגעת

ג' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה).

[903] שבת קא, א (הויא לה מחיצה

שאין הגדיים בוקעין בה ... הא איכא בקיעת דגים).

[904] כדלעיל ס"א (וחלון

פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות), ושם נסמן (הערה 3 ).

[905] שבת קא, א-ב (אין מחיצה

תלויה מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים).

וכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (שבמים

בלבד הקילו לומר גוד אחית). סי' תב ס"א (שקל הוא שהקילו במים).

[906] רש"י שם קא, א ד"ה

בקיעת דגים לא שמה בקיעה (לפי שאינן נראין).

[907] כנסמן לעיל (הערות 13 - 14 ).

ולענין בית הכסא – לעיל (הערה 64 ).

[908] שו"ת מהר"ם

מרוטנברג (פראג) סי' צו (לא מיבעי אם הבית הכסא כך שהצואה נופלת על שיני הכותל, אף

על פי שאחר כך מתגלגלת ונופלת בכרמלית, מותר, דכחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן.

[אלא] אפילו אינה נופלת על שיני הכותל, אלא יש דף או מידי אחרינא נגד פי הנקב,

בסמוך לו מתחתיו בתוך ג', דהוה ליה חורי רשות היחיד, והצואה נופלת עליו ומשם

מתגלגלת ונופלת, כחו הוא). הובא במרדכי שבת רמז שעו. הגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו

אות ד. (ואומר מהר"ם שאם הצואה נופלת על דף, ומשם תהא נופלת לרשות הרבים

למים, אין צריך לעשות שום תקון). טור ושו"ע ס"ב (ואם עשה דף או קנה פחות

מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים, אין צריך מחיצות, דהוה ליה כחו בכרמלית ושרי,

והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי הכותל, ואחר כך מתגלגלת ונופלת

למטה בכרמלית). מ"א ס"ק יג (פירוש סמוך לנקב, דאז הוה כלבוד, והוי חורי

רשות היחיד (כ"ה במרדכי)).

[909] מרדכי שם (או קנה פחות

משלשה). שו"ע שם (או קנה פחות מג').

[910] ואף שבזה מתכוין שתפול

הצואה לכרמלית. מכל מקום התירו גם בזה, כיון שהוא מחוץ לעיר (כדלקמן הערה 78 ),

ודינו כמו ספינה שבים, כדלעיל ס"ד (והערה 36 ).

[911] שו"ת מהר"ם

ומרדכי שם. מ"א שם.

וכן הוא לאחד מהנוסחאות לעיל סי' שנג ס"ב

(והוא שהחלון פתוח עליו בסמוך לו, תוך [גובה י' טפחים] [שלשה] ... כחורי רשות

היחיד), ושם נסמן (הערה 14 ).

וסי' שנא ס"א (והואיל והיא (מונחת כולה) בתוך ג' טפחים לגג, והרי היא חשובה

כגג עצמו משום תורת לבוד), ושם נסמן (הערה 3 ).

וכדאמרינן עירובין פז, ב (אפילו תימא יש

חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת).

[912] כדלעיל סי' שמה ס"ח

(חורים שבכתלי רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד).

[913] כדלעיל ס"ד (כיון

שאינו שופכן וזורקן בידיו לים, אלא לדופן, ומכחו הם באים לים, וכחו בכרמלית לא

גזרו), ושם נסמן (הערה 37 ).

[914] שו"ת מהר"ם

ומרדכי שם. שו"ע שם.

[915] סעיף ז (ולא אמרו שכחו

בכרמלית לא גזרו, אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או אפילו כרמלית

שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה).

[916] שו"ת מהר"ם שם

(ועוד הי' נראה לומר, דאפילו אם הצואה נופלת להדיא מלמעלה למטה דמותר, דהיכא דאי

אפשר בענין אחר, כגון נשבר הדף בשבת שתיקן כנגד פי הנקב שהצואה נופלת עליו, משום

גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה שבלאו לא תסור). והגהות מיימוניות שם

(ואף אם אין דף מתירו מטעם גדול כבוד הבריות). הגהות מרדכי פרק הזורק (ועוד נראה

לי דאפילו אם היתה [הצואה] נופלת מלמעלה למטה להדיא דשרי היכא דאי אפשר בענין אחר,

כגון שנשברה הדף בשבת שתיקנו נגד פי הנקב שהצואה נופלת עליו, משום דגדול כבוד הבריות

שדוחה את לא תעשה שבתורה בלאו דלא תסור). שו"ע שם (ואם נשבר הדף בשבת, מותר,

משום דגדול כבוד הבריות).

[917] סעיף א (משום כבוד הבריות

התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא), וס"ד (ויש אומרים שמותר לטלטלן אפילו

ד' אמות בכרמלית, ומכרמלית לרשות היחיד, אם צריך לכך, מפני שאיסור הכרמלית גם כן

אינה אלא מדברי סופרים, כמו איסור הטלטול, והתירוהו גם כן משום כבוד הבריות),

וס"י (שבמקום כבוד הבריות לא גזרו על שימוש במחובר).

וכן הוא לעיל סי' ג מהדו"ב

סי"א (לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות). סי' יג ס"ד (גדול

כבוד הבריות ודוחה את איסור של תורה בשב ואל תעשה). סי' שיא ס"ב (שגדול כבוד

הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורה, שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו',

שבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופרים, ואיסור הכרמלית גם כן אינו אלא מדברי

סופרים). סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה בשב ואל

תעשה (כלומר שאינו עובר על לא תעשה בידים אלא מאליה היא מתבטלת על ידי שהוא מתעסק

בקבורת המת)).

[918] סעיף א (כל היקף מחיצות

שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד, כגון רחבה שאחורי הבתים והקרפף ... אף על

פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות

גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים).

[919] סעיף י (קל הוא שהקילו

חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית).

[920] שו"ת מהר"ם

(פראג) סי' צו (על בית הכסא העומדות בקיר חומת העיר, והצואה נופלת בתוך החפירה

המקפת את העיר, שהיא יתירה [מבית] סאתים שלא הוקף לדירה ... יש דף או מידי אחרינא

נגד פי הנקב בסמוך לו מתחתיו ... כחו בכרמלית לא גזור בי' רבנן. אבל מטעם מחיצה

תלויה אין להתיר, כגון שיש מחיצה עשרה סביב הנקב בין בלמעלה בין בלמטה, דאין מחיצה

תלוי' מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים משום דבקיעת דגים לא שמיה בקיעה).

הובא במרדכי שבת רמז שעו. טור ושו"ע ס"ג (אם בית הכסא בולט חוץ לחומת

העיר, וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בה יותר מבית סאתים, שהוא כרמלית, אינו

מותר על ידי מחיצה תלויה, שלא התירו אותה אלא במים. אבל על ידי דף שרי, דכחו שרי

בכל כרמלית).

[921] כדלעיל (הערות 73 .

78 ).

[922] לעיל סי' שמו ס"ד (אם

מושיט או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר

גם בזה, ואין לסמוך על דבריו).

[923] שו"ת מהר"ם שם

(אם הבית הכסא [עומדת] למעלה מעשרה, הרי הצואה נופלת מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום

פטור ... [ואי] הלכתא כרב דימי דשרי להחליף ברשיות דרבנן ... ואם כן הכא נמי שרי).

הובא במרדכי שם. רמ"א ס"ג (ויש אומרים דאם בית הכסא למעלה מעשרה, שרי

בכל ענין, דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור. (ועי' לעיל סימן

שמ"ו דיש חולקים)).

[924] מרדכי שם רמז שעז (והיה

ה"ר יעקב מקינון מתירן, דיש למצוא להם היתר, משום דצואה מקום פטור היא ...

ודעת הרב נוטה שכך שמע מפי רבו ריב"א). רמ"א שם (ויש אומרים דאם היה שם

צואה מבעוד יום שרי בכל ענין, דהא הצואה הוא מקום פטור, דלא דרסי בה רבים).

[925] מ"א ס"ק יד (ומיירי

שמפנה ממש על הצואה, ואף על פי שנופלת אחר כך לכרמלית שרי).

ואף שאין להתיר בזה מטעם הנחה במקום

פטור, מכל מקום יש להתיר בזה מטעם כחו שמותר בכרמלית, וכמבואר במחצית השקל על

המ"א שם (מטעם דכחו ככרמלית, רוצה לומר דלא בא מידו מיד לכרמלית, אלא למקום

פטור, אלא מכחו נופלת אחר כך לכרמלית מותר).

[926] מ"א שם (דאינה רחבה

ד').

[927] כדלעיל סי' שמה סי"ג

(כל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים, אפילו הם קוצים או צואה שאין

רבים דורסים עליהם חשובים כקרקע, והרי הם רשות הרבים), ושם נסמן (הערה 96 ).

וכן כאן הוי כרמלית.

[928] מרדכי שם ([וההיא] דפליג

עליה, משום דמיפסע פסע ליה, אבל הכא לא שייך למימר הכי). והיינו שצואה שברשות

הרבים שרחבה מד' ואינה גבוהה ג', אינה רשות הרבים (כיון שאין מדלגים עליה אלא

מקיפין אותה), ואינה כרמלית (כיון שאינה גבוהה ג'), ואם כן דינה כמקום פטור.

וראה מראי מקומות וציונים.

[929] סעיף כה (ויש אומרים שאין

מקום פטור בכרמלית, אלא ברשות הרבים, אבל בכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו

וניעור ... וכן עיקר).

[930] תשובת רבינו שמשון בהגהות

מיימוניות פט"ו אות ד (ואע"פ שיש שם צואה אסור ... דקיי"ל כרב דאמר

בפ"ק דעירובין מצא מין את מינו וניעור). רמ"א שם (ועיין לעיל סי'

שמ"ה דיש חולקין וסבירא להו דאין מקום פטור בכרמלית).

[931] תשובה הנ"ל בהגהות

מיימוניות שם (ובית הכסא שבין שני בתים, אם יש פתח קטן ביניהם שיכולים לערב,

מערבין ומותרין בו, ואם לאו, רשות שניהם שולטת בו ואסור ... אם תמצי לומר דצואה

ברשות הרבים מקום פטור, הכא ברשויות דרבנן לא אשכחן בשום מקום שיהא בו דין מקום

פטור, כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשיב רשות היחיד). רמ"א

שם (בית הכסא העומד בין שני בתים אסור לפנות שם, אם לא עירבו יחד).

[932] רמ"א שם (אם לא ...

עשו לו תקון מבעוד יום, כמו שנתבאר סעיף ב', דאז שרי, דלא הוי אלא כמו חצר שאינה

מעורבת, כדלקמן סי' שנ"ז). והוא האמור בשו"ע שם (ואם עשה דף או קנה פחות

מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים, אין צריך מחיצות, דהוה ליה כחו בכרמלית

ושרי). לבוש ס"ג (דאז שרי, דלא הוי אלא כחו בחצר שאינה מעורבת כדלקמן סימן

שנ"ז).

[933] סעיף ז (ולדברי הכל בחצר

שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף

על פי שלא עירבו יחד).

[934] רמ"א שם (וכל זה

דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד ששכחו ולא עירבו, מותר, דגדול כבוד הבריות). וכדלעיל סי"א.

[935] עבודת הקדש שער ד ס"ח

(נהגו הולכי ימים לעשות צרכיהן מן המשוטות לים. ואם אותו מקום אינו גבוה עשרה

טפחים מעל המים, אף על פי שרחב ארבעה מותר, שכל שאינו גבוה עשרה טפחים אף על פי

שהוא רחב ארבעה הרי הוא ככרמלית, והרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית, ואין אומרים אלו

היתה הספינה ביבשה היה מקום המשוטות למעלה מעשרה טפחים או יותר והרי הוא כחורי

רשות היחיד. אלא אין לך בזה אלא מקומו ושעתו, ועכשיו אין אותו המקום למעלה מעשרה,

אלא תוך אויר הכרמלית, והרי הוא ככרמלית). ארחות חיים הל' שבת סת"ל (נהגו

הולכי ימים לעשות צרכיהן מן המשוטות לים. ואם אותו מקום אינו גבוה מעל הים י'

טפחים, אעפ"י שרחב, מותר, והרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית, ואין לך בזה אלא

מקומו ושעתו, אע"פ שאם היה ביבשה היה למעלה מי' מותר. עד כאן מלשון הרשב"א

ז"ל). רמ"א ס"ג (הולכי ספינות נהגו לעשות צרכיהן מן המשוטה לים,

דהואיל והמשוטה אינו גבוה עשרה, אף על פי שרחבה ארבעה, אינה אלא כרמלית, ומוציא

מכרמלית לכרמלית).

והיינו כדלעיל ס"ה (אם אינן גבוהים

עשרה, כרמלית היא ... ומותר למלאות לשפוך ממנה לים בכל ענין בלא דף ובלא זיז, שהרי

מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית).

הכוונה כנראה לסיפון התחתון של הספינה,

ששם ישבו החותרים שהניעו את הספינה במשוטים.

[936] משא"כ אם אין רבים

בוקעים שם מסיבות אחרות. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג (דלא גרע מבקיעת גדיים ...

כל שהגדיים יכולים לבקוע במקום זה, אלא שהמניעה היא מצד אחר, ולא מחמת זה המקום,

אסור ... ולא הקילו במים אלא משום שהמקום גורם שאין גדיים ואדם בוקעים שם).

[937] תוס' שבת ק, ב ד"ה

עושה (דמוקי התם כשאין המים עמוקים י'). עירובין פז, ב ד"ה אלא (והכא מיירי

בשאין המים עמוקים י ' ). ב"ח ד"ה

כתב ב"י (דהתוספות בפרק הזורק (דף ק ב) בדיבור המתחיל עושה מקום ארבעה, וכן

בתוספות פרק כיצד משתתפין (דף פ"ז ב) בדיבור המתחיל אלא אם כן (עושה) עשו,

מבואר שכתבו להדיא דמחיצה תלויה אף במים שאינן עמוקים עשרה). מ"א ס"ק טז

(וב"ח הביא תוס' שבת דף ק' ועירובין דף פ"ז, דשרי במחיצה תלויה אפילו

אין עמוקים י').

[938] היינו אף בעמוקים עשרה

ורבים בוקעים בה (כגון שהוא מקום שרוחצים ושוחים בו, או ששטים בו בסירות), לא

התירו בו מחיצה תלויה.

[939] נתבאר בקונטרס אחרון

ס"ק ג (ואפילו בחורבה שבכרמלית אסרו מחיצה תלויה), ושם נסמן (הערה 162 ).

[940] כדלעיל ס"י (קל הוא

שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית). משא"כ כשגם

גדיים או אנשים בוקעים בו.

[941] תשובת רבינו שמשון, בהגהות

מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ד (וששאלת על בתי כסאות שלכם על המים, והמים

רגילין להתייבש, ובאותה שעה בקעי בהם, אם יש היכר מחיצה בין למעלה בין למטה. בשעה

שיש שם מים מותר, דמחיצה תלויה מתרת במים כדאמרינן פ' כיצד משתתפין, ובשעה שאין

מים אסור, דאין מחיצה תלויה מתרת בחרבה). רמ"א ס"ד ([אין להם דין מים

להתיר לשפוך בהם במחיצה תלויה] ... אם יבשו המים).

[942] ראה לעיל ס"י וסי"ב.

[943] דיני עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו, יתבארו לקמן סי' שסו

ואילך.

ודין

ראש הכותל שבין שתי חצרות, ששתיהן שולטות בו, ולכן אוסרות זו על זו, יתבאר לקמן

סי' שעב ס"ח.

ודין

הבור שבין שתי חצרות, ששתיהן שולטות בו ואוסרות זו על זו, יתבאר לקמן סי' שעו

ס"א.

ודין

שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ברוחב, יתבאר לקמן סי' שעו ס"ג.

וכאן

עדיין לא התחילו הלכות עירוב כלל (אלא דיני רשויות ומחיצות).

אמנם

כיון שנתבאר בסימן שלפנינו דין הגזוזטרא שעל גבי המים, מבאר כאן גם דין ב'

גזוזטראות, שרשות שתיהן שולטות באחת מהן, ולכן הן אוסרות זו על זו, עד שיערבו

ביניהם, או עד שיהיו ביניהם ד' טפחים ברוחב.

וכן

נתבארו כמה פרטים בזה לעיל סי' שנג ס"ג-ד.

[944] משנה עירובין פז, ב (שתי

גזוזטראות זו למעלה מזו, עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות עד שיערבו).

טור ושו"ע ס"ה (היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו ... עשו לעליונה מחיצה ...

ולא עשו לתחתונה כלל, שתיהן אסורות בה עד שיערבו).

[945] גמרא שם פח, א (מר רב

הונא אמר רב לא שנו אלא בסמוכה, אבל במופלגת, עליונה מותרת), ופרש"י (אני

שמעתי שאינה גבוהה ממנה עשרה, ולא מצינו לשון הפלגה בהש"ס בגובה אלא במשך ...

ועוד לרב מה לי גבוהה או נמוכה). טור ושו"ע שם (בין אם עומדת תוך עשרה זו לזו,

בין יש ביניהם יותר מגובה עשרה אמות).

[946] רש"י שם פד, ב ד"ה

ב' גזוזטראות (ואין מכוונות זו על זו, אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד', ועשו

לעליונה הנקב והמחיצה, ולא עשו לתחתונה, ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על

מחיצות העליונה ויורד לנקב, ומשלשל ומושך ועולה). טור ושו"ע שם (משוכה זו

מכנגד זו מעט, ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים).

[947] שבעלי שתי הגזוזטראות

אסורים להשתמש בגזוזטרא העליונה (שדרכה שואבין בשבת), כיון ששתיהם שולטים בה, עד

שיערבו ביניהם בעלי שתי הגזוזטראות.

[948] רב ששת שם פח, א (הכא

במאי עסקינן כגון שעשו מחיצה (אותה מחיצה של עליונה, רש"י) בשותפות). טור ושו"ע

שם (עשו לעליונה מחיצה בשותפות משל שניהם, ולא עשו לתחתונה כלל, שתיהן אסורות בה

עד שיערבו).

[949] גמרא שם (יש דין גזל בשבת,

אמאי אסורות), ופרש"י (הא רשותא דעליונה היא, ותחתונה זו שלא כדין משתמשת בה).

מ"א ס"ק יח (אם כן האחרת משמשת שלא כדין).

[950] גמרא שם פד, ב (ולא

מיבעיא קאמר, לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה דאסירי ... אלא אפילו עשו

לעליונה ולא עשו לתחתונה, סלקא דעתך אמינא כיון דלזה בנחת ולזה בקשה ליתביה לזה

שתשמישו בנחת (דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול, רש"י), קא משמע לן). טור

ושו"ע שם (וכל שכן אם עשו שתיהן לתחתונה, ששתיהן אסורות עד שיערבו, אבל כל

אחת מהן שעשתה לבדה, בשלה, אין האחרת אוסרת עליה).

[951] גמרא שם פח, א (אי הכי כי

עשו (בני תחתונה, רש"י) לתחתונה (אם יש להם שותפות בעליונה, רש"י) נמי

(אסרי עלה, רש"י). כיון דעשו לתחתונה גלוי גלי דעתה (תחתונה לעליונה דסלקה

נפשה בשבת מינה, דהא מחיצה זו אינה נעשית אלא להיתר שבת, רש"י), דאנא בהדך לא

ניחא לי). טור ושו"ע שם (וכן אם עשו בשתיהן בשותפות משל שניהם, אין אחת אוסרת

על חברתה). מ"א ס"ק יט (ומכל מקום כל אחד משמש בשלו).

[952] ב"י ד"ה ומ"ש

וכן אם עשו (ומשמע ליה דבעשו לשתיהן בשותפות נמי שייך האי טעמא, דכיון דעשו

לתחתונה וכו', ומה שעשו בשותפות אפשר שהוא כדי להקל בהוצאה, דיותר בזול עושין

האומנים שנים ממה שעושים אחד, או מטעם אחר).

[953] רב הונא אמר רב שם פח, א

(לא שנו אלא בסמוכה (שאינה רחוקה מתחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים, רש"י), אבל

במופלגת עליונה מותרת ... אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר). ורש"י פה, א

ד"ה אלא בסמוכה (אבל במופלגת מכנגדה ד', כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש

מופלג במשך, זהו אויר, ולאו תשמיש הוא). טור ושו"ע שם (משוכה זו מכנגד זו מעט,

ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים).

[954] רש"י פה, סע"א

(ואע"פ שמשתמש בה בחול בזריקה ... אינו אוסר על חבירו דרך אויר, שאין לו עליו

תשמיש אלא על ידי אויר). מ"א ס"ק יז (דברחוקה ד' טפחים לא אסרי אהדדי,

שאין יכולה להשתמש אלא בזריקה).

[955] סעיף ג (כיון שלחבירו אין

לו בה אלא על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים ויותר, אינו יכול לאוסרה עליו,

ונותנים אותה לו, שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו).

[956] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ז נתבאר שספינות קטנות שאין להם קרקעית ד' טפחים, אינן רשות היחיד, ואין

אומרים בהם גוד אחית, כיון שבקיעת דגים שמיה בקיעה, כדעת רב הונא קא, א (כמועתק

לעיל הערה 48 ).

ואף

שרב נחמן חולק עליו שם, ואביי ורב אשי מפרשים דבריו, מכל מקום קיי"ל כרב

הונא.

מה

גם שרב הונא סובר כת"ק בעירובין (שלא התירו במים אלא כשעשו מחיצה כדי להתיר

הטלטול בה), וקיי"ל כוותייהו.

אמנם

אף אם תמצי לומר שגם רב נחמן סובר כת"ק (שאין להתיר הטלטול מהמים בלא מחיצות

שעשו להתיר), ואין אומרים גוד אחית אלא להתיר הטלטול על גבה.

מכל

מקום לא קיי"ל הכי, שהרי לא התירו הטלטול בגזוזטרא אלא כשהחלון פתוח לה, והוי

חורי רשות היחיד.

[957] וכן הוא לעיל סי' רמח קונטרס

אחרון ס"ק ב (הילכתא כרב הונא לגבי רב נחמן, שהיה גדול ממנו הרבה).

וראה מה שדנו בזה בכללי הפוסקים וההוראה

כלל ה (ובנספחים שם נספח 2-3). כנישתא דבי רב ע' קפז הערה ח.

[958] והיינו שקיי"ל כרב

הונא שאין אומרים בספינה זו גוד אחית להתיר הטלטול בה. ואף שאביי ורב אשי מבארים

דברי רב נחמן שסובר שאומרים בספינה גוד אחית, שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה. אין זו

אלא דחי', לומר שאין להקשות על רב נחמן מברייתא זו. אבל למעשה מודים גם הם

דקיי"ל כרב הונא.

[959] קיי"ל כרב הונא,

שהוא כדעת ת"ק דרבי יהודה בעירובין פז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין

ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה. ר'

יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה).

והכי קיי"ל כת"ק, כדלקמן סי'

שנו ס"א (אמת המים העוברת בחצר, עמוקה י' טפחים ורחבה ד', אין ממלאים הימנה

אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתה), והיינו דאין מתירים

מטעם גוד אחית במים, אלא כשמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול במים.

וכבר נתבארה הלכה זו לענין בית הכסא שעל

פני המים, בפנים ס"י (במחיצות בית הכסא עצמן, הואיל ואינן עשויות להתיר אלא

לצניעות, אין אומרים בהם גוד אחית).

אמנם כאן בא להוכיח, שאין מחיצה זו

מועלת אף כדי לטלטל בתוך הספינה (אף שיש סברה לחלק בינם), וכדלקמן בהמשך הקונטרס

אחרון.

[960] שלפי דעתם כתבו התוס' שם

(בספינה שיש שם מחיצה י', אית לן למימר גוד אחית אף לטלטל). שהוא דלא כדקיי"ל

כת"ק באמת המים.

[961] כלומר, ואף אם נרצה לומר,

דבאמת גם רב נחמן (שמתיר הטלטול בספינה אף שלא נעשו המחיצות כדי להתיר הטלטול),

סובר כת"ק (שאין להתיר הטלטול מהמים אלא כשהמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול),

אלא שהוא מחלק בין היתר הטלטול על גבה (שמועיל בכל אופן), לבין היתר הטלטול מהמים

(שהוא דוקא כשהמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול).

שהוא כתירוץ הראשון שבתוס' שם (דדוקא על

גביו חשיב ליה ... רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית).

מכל מקום לא קיי"ל כתירוץ הזה

(שהוא כתירוץ הראשון שבתוס' ורא"ש עירובין שם), אלא כתירוץ השני בתוס'

וברא"ש שם, שגם על גביו לא הוי רשות היחיד, אלא כשהחלון פתוח לו, מטעם חורי

רשות היחיד (וכדלעיל ריש ס"א).

[962] שם בד"ה וזרק (דלפי

האמת נמי ... תקשי להו בגזוזטרא אמאי בעי מחיצה גבוה י'), והיינו שאם כן יוקשה על

רב נחמן, כקושיית התוס' שם (הא תנן בפ' כיצד משתתפין, גזוזטרא שהיא למעלה מן המים

אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה מחיצה י', מה צריך מחיצה י', בלא מחיצה י' תסגי).

[963] עירובין פט, ב ד"ה

במחיצות (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית דבקיעת

דגים לא הויא בקיעה ... או בפתוח לרשות [היחיד], דהוי כי חורי רשות היחיד).

[964] עירובין פ"ט ס"ב

(וגזוזטרא שהיא למעלה מן המים, דמשמע שהיא כרשות היחיד, דלא מצרכינן לה לעשות

מחיצה אלא לדלות מן המים, אבל לטלטל על גבה משמע דהויא רשות היחיד אפילו בלא

מחיצה. יש לומר כיון דליכא אלא בקיעת דגים תחתיה הוי רשות היחיד ... אי נמי כגון

דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד).

[965] שתירוץ הראשון שבתוס'

ורא"ש שם (דבקיעת דגים לא הויא בקיעה) הוא כדעת רב נחמן, ותירוץ השני שם

(שהחלון פתוח לגזוזטרא) הוא כדעת רב הונא.

[966] כדלעיל בפנים ס"א,

דגזוזטרא לא הוי רשות היחיד אלא כשהחלון פתוח לה (ולא כבאוקימתא א' שבתוס' ורא"ש

שם, מטעם דבקיעת דגים לא הוי בקיעה).

וכן הוכיח לקמן ס"ק ב, ולעיל סי'

רמח ס"ק ב.

[967] ואף שנתבאר בתחלת הקונטרס

אחרון הבא (דלפי המסקנא שם ... אף דמסקינן דהקילו במים, משום דבקיעת דגים לאו שמה

בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל כך אלא בעשיית מחיצה דוקא ... דעל גבי הגזוזטרא

אינה רשות היחיד, אלא אם כן חלון פתוח לה).

ולפי זה אין לנו לכאורה הוכחה ברורה דלא

קיי"ל כרב נחמן, שהרי אפשר שהתיר רק לטלטל בספינה שיש לה מחיצה עשרה; אבל לא

התיר למלאות מים, אלא במחיצה שנעשתה כדי להתיר (כת"ק דרבי יהודה), וכן לא

התיר לטלטל על הגזוזטרא, אלא כשחלון פתוח לה (כמובא לעיל מהתוס').

אמנם לא נראה לרבינו לחלק לרב נחמן, את

כל החילוקים האלו. וגם בלאו הכי קיי"ל כרב הונא שהוא גדול מרבי נחמן.

[968] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"י נתבאר, שלא הקילו במחיצה התלויה על גבי המים, לומר בה גוד אחית:

(א)

אלא במחיצה התלויה, ולא בגזוזטרא שעל פני המים.

(ב)

אלא כשנעשתה לשם היתר הטלטול מהמים.

והכי

קיי"ל; אף שיש מחלוקת בפרטים אלה במשנה ובברייתא ובגמרא.

ההוכחות

לפרט השני כבר נתבארו בקונטרס אחרון הקודם, דקיי"ל בזה כרב הונא האוסר

בספינה, כיון שהמחיצות שלה לא נעשו כדי להתיר הטלטול, ולא כרב נחמן המתיר.

וכאן

בא להוכיח את הפרט הראשון, שלמסקנא דגמרא, גזוזטרא שעל פני המים אינה רשות היחיד

(אלא כשחלון הבית פתוח לה), וגם רב נחמן עצמו מודה בזה.

[969] "למאי דסלקא

דעתא השתא דאין חילוק בין מחיצה דמים לשאר מחיצות, וסלקא דעתא נמי דלא פליגי רבנן

עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, לא מצי לאקשויי אמאי, הא תנן בפ' כיצד משתתפין

(עירובין פז, ב) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה

מחיצה י', מה צריך מחיצה י', בלא מחיצה י' תסגי כמו בטרסקל. דדוקא על גביו חשיב

ליה ר' יוסי ברבי יהודה רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית. אי נמי

הא דבעינן גבי גזוזטרא מחיצה י' היינו לטלטל, אבל לזרוק לא בעי מחיצה י' כמו

בטרסקל. והכא הכי פריך לימא גוד אחית, דכי היכי דא"ר יוסי בר' יהודה גוד אחית

כשאין שם מחיצה י' למיהוי רשות היחיד להתחייב, הכי נמי בספינה שיש שם מחיצה י',

אית לן למימר גוד אחית אף לטלטל".

והיינו שלפי הסלקא דעתא, סובר רב נחמן

שאומרים גוד אחית גם בטרסקל, ואם כן קשה ממשנה בעירובין, שגזוזטרא שעל המים אין

ממלאין הימנה, וכי מה בין טרסקל לגזוזטרא (ששניהם אין להם מחיצות עשרה). ועל זה

תירצו התוס' ב' תירוצים.

משא"כ לפי המסקנא, שאין אומרים גוד

אחית בטרסקל, רק בספינה (שיש לה מחיצות עשרה), אם כן אתי שפיר המשנה דגזוזטרא שעל

המים, שהרי אין לה מחיצות עשרה, ובזה אין אומרים גוד אחית לדברי הכל.

*

ואף שגם לפי המסקנא אפשר לומר שרב נחמן

אינו מחלק בין מחיצת עשרה לבין גזוזטרא, ומה שאסרו במשנה עירובין להעלות מים

בגזוזטרא, היינו כתירוץ הראשון של תוס', "דדוקא על גביו חשיב ליה רשות היחיד,

אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית".

וכן הוא באמת התירוץ הראשון שבתוס'

עירובין פו, ב (יש לומר דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל

איכא בקיעת גדיים), ושם פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו

משום דגוד אחית דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל).

מכל מקום נראה מדברי התוס' כאן, דלפי

המסקנא אתי שפיר, ואין אנו זקוקים לחילוק הנ"ל. והיינו כיון שבאמת גם בקיעת

הדגים מקרי בקיעה, ולא הקילו אלה במחיצה עשרה, ולא בגזוזטרא.

והוא כתירוץ השני שבתוס' עירובין שם (וגזוזטרא

דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד, היינו ... בפתוח לרשות [היחיד], דהוי כי חורי

רשות היחיד).

וכן נפסק גם בפנים ס"א (גזוזטרא

שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה

מחיצות).

[970] סימן ז (ואמר רב נחמן [פו,

א-ב] קורה ארבעה מתרת במים ... רב נחמן לא שרי אלא במים, דליכא אלא בקיעת דגים,

אבל בחורבה לא ... קל הוא שהקילו חכמים במים בקורה ד' דמותר ... משום דפי תקרה

יורד וסותם).

הרי שגם רב נחמן לא התיר בבקיעת דגים,

אלא בקורה ד' טפחים (משום פי תקרה יורד וסותם), או במחיצה תלויה (משום גוד אחית).

אבל לא בגזוזטרא.

והיינו שאף שמעיקר הדין אין הקורה ד'

טפחים מועלת לומר בה פי תקרה יורד וסותם (לפי כל הדעות דלקמן סי' שסא ס"ה),

מכל מקום הקילו במים, כדלקמן סי' שעו ס"א (וכן אם הניחו על פני הבור קורה

רחבה ד' טפחים ... שהקילו במים לומר פי תקרה יורד וסותם משתי רוחותיה, וכאילו פי

התקרה הוא מחיצה יורדת עד קרקעית הבור).

וכמו כן במחיצה תלויה, שאף שמעיקר הדין

אין אומרים בה גוד אחית, מכל מקום הקילו במים, כדלקמן סי' שעו ס"א (אלא אם כן

עשו לו מחיצה עשרה טפחים למעלה מן המים, להיכר הפרשה בין רשות זו לזו, שבמחיצה זו

אומרים גוד אחית למטה ... שבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית).

משא"כ בגזוזטרא, לא רצו להקל בה אף

במים, אף לרב נחמן, לא משום פי תקרה יורד וסותם, ולא משום גוד אחית.

[971] "ומיהו מחיצה שאינה עשויה

לשם המים, אלא לשם צניעות בית הכסא, לא מהניא, דמחיצה לשם מים בעינן".

שכן נפסק לקמן שם (אבל כותל החצר שמהלך

על גבי הבור, אינו נידון משום מחיצה, לפי שאין בו היכר כלל, הואיל ולא נעשה בשביל

כך).

וכאן מבאר שגם רב נחמן מודה בזה, וכסברה

שהובאה לעיל בקונטרס אחרון הקודם (כת"ק דרבי יהודה דבעי מחיצות להתיר ... לרב

נחמן ואביי ... אי סבירא להו כת"ק), ושם (הערה 124 ).

[972] תירוץ השני שברא"ש

עירובין פ"ט ס"ב ב (וגזוזטרא שהיא למעלה מן המים, דמשמע שהיא כרשות

היחיד ... כגון דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד).

[973] לעיל בפנים ס"א (גזוזטרא

שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה

מחיצות).

וכן הוכיח בקונטרס אחרון לעיל ס"ק

א (ואנן לא קיי"ל כתירוץ ההוא לחלק בין על גבה למלמטה, גבי טלטול, מדהוצרכו

התוס' ורא"ש לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה).

וכן הוא לעיל סי' רמח בקונטרס אחרון ס"ק

ב (כמבואר בטור וש"ע בסי' שנ"ה שהקילו בגזוזטרא ... חלון פתוח לה, עיי"ש

במ"א ובתוס' ורא"ש ריש פרק כל גגות ודו"ק).

אלא שלעיל שם הוכיח מזה רק דהכי

קיי"ל (שאין להתיר הטלטול בגזוזטרא אלא כשחלון פתוח לה), וכאן מוסיף ומבאר

שגם רב נחמן מודה בזה, כיון שאין כאן מחיצה עשרה.

[974] בתוס' שם פו, ב (יש לומר

דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל איכא בקיעת גדיים), ושם

פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית דבקיעת

דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל), וברא"ש שם (יש לומר כיון דליכא אלא

בקיעת דגים תחתיה, הוי רשות היחיד).

[975] ורק בספינה אומרים גוד

אחית אף בלא מחיצות, כמבואר בפנים ס"ב (יעשה דף ד' על ד'. ועושה בו נקב וממלא

דרך שם, ואינו צריך לעשות מחיצה סביבו, אלא אנו אומרים גוד אחית, דהיינו שאנו

רואים צדדי הדף כאלו נמשכו וירדו למטה עד התהום, ונמצאו המים שתחתיו מוקפים מחיצה.

שהקילו בספינה יותר מבגזוזטרא שבבית, מפני שאינו יכול לעשות בספינה מה שיכול לעשות

בבית).

והיינו שבגזוזטרא אין אומרים גוד אחית

בלא מחיצה, אפילו כדי לטלטל ממנה לבית. ואילו בספינה אמרינן גוד אחית בלא מחיצה,

אפילו כדי למלאות דרך שם מים מהים.

[976] היינו שלכאורה הי' מקום

לומר, שגם לפי התירוץ הב' של התוס' (שהגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא כשהחלון פתוח

לו), סובר רב נחמן שאומרים גוד אחית אף בלא מחיצות, ומה שהגזוזטרא אינה רשות

היחיד, הוא משום דלא הדרן מחיצתא.

[977] ד"ה גזוזטרא (ותימה

כיון דאין לה מחיצות אמאי הויא רשות היחיד, והא טרסקל לא הוי רשות היחיד אפילו לר'

יוסי בר יהודה, אלא משום דהדרא מחיצתא, כדאמרינן בפרק בכל מערבין).

והוא כדאמרינן בגמרא שם לג, ב (אפילו

תימא רבי יוסי ברבי יהודה, התם (הטרסקל סובבת את הקנה שהרי תחוב באמצעיתו,

רש"י) הדרן מחיצתא, הכא (דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן, רש"י) לא

הדרן מחיצתא).

וכמו שבכלכלה התלויה וסמוכה לאילן, לא

סגי בגוד אחית, כיון שהכלכלה אינה מקפת את האילן, כך גם הגזוזטרא הסמוכה לכותל, לא

סגי בגוד אחית, כיון שאינה מקפת את הכותל.

ולפי זה הי' אפשר לומר, דבמקום

שהגזוזטרא שעל פני המים אינה בולטת מהכותל, היינו אומרים בה גוד אחית.

[978] ומכל מקום כתוב בתירוץ

השני, שהיתר הטלטול על הגזוזטרא הוא כשהחלון פתוח לה.

יוצא אם כן שהטעם לזה הוא כנ"ל,

שכל זמן שהגזוזטרא אין לה מחיצות, אין אומרים בה גוד אחית.

[979] ע"א ד"ה וזרק

(שהועתק לעיל הערה 132 ),

שהקשה אמאי צריך בגזוזטרא מחיצה י'.

ולפי הנ"ל לא הקשו כלום, אם נאמר

שהגזוזטרא אינה רשות היחיד משום דלא הדרן מחיצתא.

[980] ודאי צריך לומר שהגזוזטרא

לא מקרי "לא הדרן מחיצתא", כיון שיש בה ד' על ד'.

[981] לג, ב ד"ה התם הדרן

(הטרסקל סובבת את הקנה ... נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה), וד"ה התם לא

הדרן מחיצות (וכי אמרינן גוד אחית, אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי

כלכלה בהדי אילן, ותרתי לא אמרינן).

[982] שהועתקו לעיל (הערה 132 ),

כי שני תירוצים אלו הם רק לפי הסלקא דעתא, משא"כ לפי המסקנא, גם רב נחמן לא

התיר אלא במחיצה, ולא בגזוזטרא שאין לה מחיצה, וכמבואר לעיל.

[983] "דדוקא על גביו חשיב

ליה ר' יוסי ברבי יהודה רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית".

לפי המסקנא לא קיי"ל כן, אלא שגם

על גביו לא הוי רשות היחיד (אלא כשהחלון פתוח לו).

[984] "הא דבעינן גבי

גזוזטרא מחיצה י' היינו לטלטל, אבל לזרוק לא בעי מחיצה י', כמו בטרסקל".

היינו שהגזוזטרא היא רשות היחיד מן התורה (לחייב את הזורק לשם מרשות הרבים),

וכרמלית רק מדברי סופרים (שאסור לטלטל בו).

שהרי לפי המסקנא קיי"ל שהגזוזטרא

אינה רשות היחיד אף מן התורה, כמשמעות הטור ושו"ע סי' שמה.

[985] סט"ז (גג הבולט על

מחיצות הבית ... הוי כרמלית ... וכן זיזין הבולטים מן הכותל).

[986] כדלעיל סי' שמה סכ"ג

(גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג

כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על

גבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא).

[987] ס"ק א (וחלון פתוח –

דאם לא כן הוי כרמלית, ומותר לטלטל מכרמלית). והיינו שבלא חלון הוי כרמלית ומותר

למלאות מכרמלית לכרמלית, כדלעיל סי' שמו ס"ה (ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית

אחרת תוך ד' אמות).

ואם נאמר שעל גבי הזיזין היא רשות היחיד

מן התורה, הי' אסור לטלטל מכרמלית לרשות היחיד שמן התורה (גזוזטרא).

וכעין זה הוכיח לעיל סי' רמח קונטרס

אחרון ס"ק ב (ואפילו להחמיר לא אמרינן, כמבואר בטור ושו"ע בסי'

שנ"ה, שהקילו בגזוזטרא, אלא אם כן חלון פתוח לה, עיי"ש במ"א), ושם

(הערות קסט-קעא).

[988] כלומר, שלפום ריהטא אין

הוכחה זו מובנת, שהרי נתבאר לעיל סי' שמו ס"ו (אפילו מקום שהוא רשות היחיד

גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית

גמורה ... אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות, כגון לבקעה

העוברת לפניו. ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית).

וכך הי' מקום לומר כאן בגזוזטרא, שיש לי

דין רשות היחיד מן התורה, וכרמלית מדברי סופרים, ומכל מקום מותר לטלטל המים

מכרמלית לגזוזטרא.

ועל זה בא לבאר, שדין גזוזטרא (אילו

היינו אומר שהיא רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדברי סופרים) לא דמי לשאר כרמלית

(שהן רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדברי סופרים).

שדוקא בשאר כרמלית דרבנן התירו לטלטל

ממנה לכרמלית גמורה, מהטעם האמור לעיל שם ס"ו-ז (שחששו כאן אם יהיה אסור

לטלטל ממנו לכרמלית יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול

בתוכו יותר מד' אמות. ולמה חששו יותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו

לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו מצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן

בטלו זה מפני זה, שהם אמרו והם אמרו).

משא"כ בגזוזטרא שלא שייך לגזור

דלמא אתי לטלטולי בכולהי יותר מד' אמות. ואם כן מובן, שאילו היתה הגזוזטרא רשות

היחיד מן התורה, הי' אסור לטלטל מהכרמלית גמורה לתוכה.

אלא ודאי הגזוזטרא היא כרמלית גמורה,

שגם מן התורה אין אומרים בה גוד אחית, כיון שאין לה מחיצות, וכמבואר לעיל.

[989] עירובין סז, ב (ומאי שנא,

תוכו שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח), ופרש"י (דהם אמרו זאת והם אמרו

עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה מפני זה).

[990] ס"ז (ולמה חששו יותר

לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו מצוי

יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן בטלו זה, מפני זה שהם אמרו והם אמרו).

[991] כעין זה לקמן סי' תמ

בקונטרס אחרון ס"ק א (ואין לומר דמדרבנן אסור, דמנא לן לחדש מדעתנו גזירה שלא

נמצאת בתלמוד).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כללים קו-ז.

[992] שיהי' גודל הגזוזטרא ד'

על ד' אמות, עד שיהי' חשש שיעביר ד' אמות ואלכסונן, כדלעיל סי' שמט ס"ב (ארבע

אמות שאמרו הן ואלכסונן, דהיינו אלכסון של ד' על ד' שהוא ה' אמות וג' חומשי אמה).

[993] כלומר, שיהי' חשש שכיחא

טפי שיטלטלו ד' אמות על גבי הגזוזטרא, מאשר החשש שיטלטל מהגזוזטרא לכרמלית

שתחתיהם.

[994] וגם אין לומר שעיקר החשש

הוא שיטלטלו מהבית (רשות היחיד) לגזוזטרא (שמדרבנן הוא כרמלית), ונאמר שחשש זה שכיח

יותר מאשר החשש שיטלטל מהגזוזטרא לכרמלית.

[995] דאמרינן התם "תוכו

שכיח", ופרש"י (כי שרי ליה לטלטולי בגווה), היינו שהזכירו רק את חשש

הטלטול ד' אמות בתוכה (ולא הזכירו חשש הטלטול מהבית לכרמלית זו).

משא"כ בגזוזטרא, שאין לחוש לטלטול

ד' אמות ואלכסונן בתוכה, רק החשש מרשות היחיד לתוכה (היינו מהבית לגזוזטרא, כשאין

חלון פתוח לה), שהוא אינו שכיח יותר מהטלטול מתוכה לכרמלית, ולא הי' לנו להתיר זה

מפני זה.

אלא ודאי על כרחך צריכים אנו לומר

שהגזוזטרא היא כרמלית גמורה (כשאין חלון פתוח לה), ולכן מותר לטלטל לה מהכרמלית.

[996] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

סט"ו נתבאר, שלא התירו מחיצה תלויה, אלא במים שאין דריסת הרגל עוברת שם מחמת

עומקם.

ועל

זה בא להוכיח כאן, שאין הפרש אם ששים רבוא בוקעים שם או פחות, וכמו בבקיעת גדיים,

שאין אומרים גוד אחית אף אם אין שם גדיים, אלא באופן "שהמקום גורם שאין גדיים

ואדם בוקעים שם".

ואף

שלענין גוד אסיק במחיצה הנדרסת, אין המחיצה מתבטלת מדרבנן אלא בס' רבוא.

מכל

מקום "גוד אחית לא דמי לגוד אסיק ... דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא".

[997] כמשמעות ב"ח ד"ה

כתב ב"י (נחלים ונהרות שהם כרמלית, מחיצה תלויה מתרת בהם דליהוי רשות היחיד),

ומ"א ס"ק טז (דשרי במחיצה תלויה אפילו אין עמוקים י', דלא מקרי רשות

הרבים אלא אם כן רבים בוקעים בו).

[998] ס"ק מ (צריך לומר

דלא בקעי בו רבים, שאם לא כן אתי רבים ומבטלי מחיצתא ... ואפשר דלא מקרי רבים

פחותים מס' רבוא).

וכן הוא לקמן שם סמ"ב (לא אסרו

חכמים אלא בבקיעת רבים כעין רשות הרבים, אבל כשאין רבים בוקעים כל כך בתל זה מותר ...

ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא כמו

שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי סופרים)

אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום).

[999] שבת קא, סע"א (דבעא

מיניה רבי טבלא מרבין, מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה, ואמר ליה אין מחיצה תלויה

מתרת אלא במים).

[1000] כדתנן ב"ק עט, ב (אין

מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל). טור ושו"ע חו"מ סי' תט ס"א (אין

מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל). ומכל מקום אין מחיצה תלויה מתרת שם.

[1001] סעיף י (העושה סוכתו בין

האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא

הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ... הרי זו כשרה), ומ"א שם ס"ק טז (אפילו

עומדת בבית, שאין שם רוח, אינה מחיצה).

[1002] כדלעיל סי' שמה ס"ד (כל

מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים לארץ, אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים

יכולים לבקוע תחתיה, אבל פחות מג' טפחים שאינן יכולין לעבור שם ... כאילו הגיע

לארץ), ושם נסמן (הערות 33 - 34 ).

[1003] כמבואר בפנים ס"י (שאין

הגדיים יכולים לבקוע שם ... דגים יכולים לבקוע שם ... קל הוא

שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית,

הואיל ואין בקיעת הדגים נראית).

[1004] והיינו שכדי לעשותו רשות

הרבים, סגי במה שיש ששים רבוא בעיר (כדלעיל סי' שמה סי"א הערה 86 ).

[1005] שבזה אין הרבים מבטלים

המחיצה אלא בששים רבוא, כנסמן לעיל (הערה 161 ).

[1006] כדלקמן סי' שסג סמ"ב

(ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה ואלו היה [ברחבו] ד' על

ד' גבוהים [י'] טפחים מן הארץ מכל צדדיהם היתה שם רשות היחיד גמורה מן התורה

והזורק לשם מרשות הרבים חייב, מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם),

ושם נסמן.

[1007] כב, ב (מעלות בית מרון (זקופין

מאד, רש"י) ... שבילי בית גילגול (מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל, רש"י)

... אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא).

ונתבאר לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון

ס"ק ב (ואפילו אינה עשויה בידי אדם, שהרי גובה מעלת בית מרון, וגובה שבילי

בית גלגול, אינו עשוי בידי אדם).

[1008] כמועתק לעיל (הערה 161 ).

[1009] בקונטרס אחרון ס"ק ב

ד"ה ועל כרחך (שעכ"פ מדרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, בין בים דעכ"פ

הוי כרמלית דרבנן, ובין בתל דלא אמרינן אלא שאין חייבים עליו כו', אבל איסורא מיהא

איכא, עיי"ש בפרש"י ד"ה ומחתנא כו' ובתוס' ד"ה מני כו'), ושם

נסמן (הערות 287 - 289 ),

שרק מדרבנן אתי רבים ומבטלי מחיצות.

[1010] "התם הויא ליה מחיצה

שהגדיים בוקעין בה".

משא"כ לגבי גוד אסיק, אין בקיעת

גדיים מבטלת המחיצה, אלא בני אדם רבים הבוקעים בו.

[1011] פט, ב (גג גדול הסמוך

לקטן, הגדול מותר והקטן אסור ... לא שנו אלא שיש דיורין על זה ודיורין על זה,

דהויא לה הא דקטן מחיצה נדרסת).

אף דהתם מיירי בגגין דלא בקעי בה רבים, ובודאי

לא ששים רבוא, ואם כן מדוע המחיצה הנדרסת מבטלת אפילו גוד אסיק.

[1012] על זה מתרץ, שאם ניחא

תשמישתיה, גם מועטים הדורסים שם מבטלים את הגוד אסיק. ואם לא ניחא תשמישתיה אין

הדורסים מבטלים את הגוד אסיק אלא כשיש ששים רבוא.

דתניא התם כב, ב (שבילי בית גילגול

וכיוצא בהן, רשות היחיד לשבת ... כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין וירוץ לפני

סרדיוט).

ובתוס' שם (ואם תאמר ולמה לי אין העבד

יכול לרוץ, אפילו יכול נמי הוי רשות היחיד, כיון שמתלקט עשרה מתוך ארבע. ויש לומר

דבעינן שלא יהא ניחא תשמישתיה, שלא יהא עשוי כעין מדרגה, דלא תהוי מחיצתא נדרסת,

דאמר בפרק כל גגות (לקמן ד' פט:) דלא הויא מחיצתא).

[1013] מן התורה; ואילו מדברי

סופרים ששים רבוא מבטלים המחיצה אף אם לא ניחא תשמישתיה, כמובא לעיל (הערה 169 ).

[1014] שאם רבים בוקעים הוה רשות

הרבים אף דלא ניחא תשמישתיה, כדלעיל סי' שמה סט"ז (רקק מים שברשות הרבים

שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי רשות הרבים, אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי

שהוא הילוך שעל ידי הדחק).

ועל זה מבאר שהטעם הוא, כיון שהוא פחות

מעשרה ואין שם גוד אסיק.