שמו דיני עירובין מן התורה

שמו דיני עירובין מן התורה ³²⁰

ובו י"ג סעיפים:

מרשות לרשות דרך מקום פטור

א מן ³²¹ התורה אינו חייב אלא כשמוציא³²² חפץ

ברגליו³²³

מרשות היחיד, או מכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד, או שעומד ברשות היחיד וזורקו או

מושיטו לרשות הרבים, או להפך ³²⁴ .

וחכמים אסרו ההוצאה וההכנסה והזריקה והושטה מכרמלית

לרשות הרבים או לרשות היחיד, או מהן לכרמלית³²⁵.

אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד

ולרשות הרבים, ומהן לתוכו³²⁶,

וכן לזרוק ולהושיט.

אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות

הרבים לרשות היחיד, דרך מקום פטור, כגון המוציא מחנות לרשות הרבים דרך אסטוונית ³²⁷ , או להיפך, חייב, כיון שלא נח החפץ במקום פטור ³²⁸ . ואע"פ שהולך ברגליו במקום פטור, והרי הניח

רגליו שם בכל פסיעה ³²⁹ , אין זו חשובה הנחה אלא אם כן עמד שם לפוש. אבל אם

עמד שם לתקן משאו, הרי עמידה זו צורך הילוכו ואינה חשובה הנחה ³³⁰ . ואין צריך לומר שהמושיט או זורק מרשות היחיד לרשות

הרבים או להפך דרך מקום פטור שהוא חייב ³³¹ :

ב וכן העומד

במקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד, או מיד מי שעומד ברשות היחיד, ונותנו ברשות

הרבים, או ביד העומד ברשות הרבים, או להפך, ולא נחה ידו כלל במקום פטור כשהוליכה

דרך שם, חייב. אבל אם נחה ידו שם קצת פטור ³³² .

אבל אסור לעשות כן מדברי סופרים ³³³ , אפילו על ידי שנים³³⁴,

כגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור, והעומד ברשות הרבים

נוטלו ³³⁵ , מפני שמזלזל באיסורי שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרשות

היחיד לרשות הרבים, או להפך, וגזרה שמא יבואו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או

להפך, בלא הנחה במקום פטור בינתיים ³³⁶ :

ג במה דברים

אמורים ברשויות של תורה שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם ³³⁷ , כגון מקום פטור העומד בין ב' חצרות שלא עירבו, מותר

לעמוד עליו וליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו, וכן במקום פטור שבין רשות היחיד

לכרמלית³³⁸,

ע"ד שיתבאר בסימן שנ"ו ³³⁹ (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור בזה אלא משום

גזרה, אם כן ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירה ³⁴⁰ ).

ויש אוסרים ³⁴¹ אפילו ברשויות של דבריהם, מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב ³⁴² ]. ויש להחמיר כדבריהם ³⁴³ :

ד (וכל זה

כשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה כמו שנתבאר, וכן אם עומד ברשות היחיד ומניח חפץ

במקום פטור וחוזר ועוקרו משם לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת. אבל אם מושיט או זורק

דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ³⁴⁴ , שהרי כיוצא בזה ברשויות של תורה חייב חטאת, לכן

ברשויות של דבריהם אסור מדבריהם, ואין כאן גזרה לגזרה).

ויש מי שמתיר ³⁴⁵ גם בזה.

ואין לסמוך על דבריו, כמ"ש בסי' שנ"ג ³⁴⁶ .

ולדברי הכל אסור להוציא מרשות היחיד למקום פטור ³⁴⁷ , אפילו דרך רשויות של דבריהם, כגון כרמלית או חצר

שאינה מעורבת, אפילו בלי הנחה בינתיים, וכמו שאסרו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך

כרמלית כמ"ש בסי' שמ"ז ³⁴⁸ . והוא הדין מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד כמ"ש

שם ³⁴⁹ . אבל מכרמלית לכרמלית דרך מקום פטור, מותר, תוך ד'

אמות³⁵⁰:

העברה מכרמלית לכרמלית

ה הלכה למשה

מסיני שהמעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים חייב ³⁵¹ . וחכמים אסרו להעביר ד' אמות בכרמלית ³⁵² .

אבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו, אפילו הוא ארוך

אלף אמה ³⁵³ .

ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות,

כגון מים לבקעה, וכיוצא בהן משאר הכרמליות ³⁵⁴ :

ו אפילו מקום

שהוא רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו

שאסרו בכרמלית גמורה, כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ³⁵⁵ , ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ח ³⁵⁶ , שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב

כמה מילין, כיון שיש לו מחיצות, אלא שמחוסר דיורין, והזורק מתוכו לרשות הרבים חייב ³⁵⁷ , אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, תוך ד'

אמות ³⁵⁸ , כגון לבקעה העוברת לפניו ³⁵⁹ . ולא גזרו

כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית, לפי שחששו כאן, אם יהיה אסור

לטלטל ממנו לכרמלית, יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול

בתוכו יותר מד' אמות ³⁶⁰ :

ז ולמה חששו

יותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו

מצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה ³⁶¹ , ולכן בטלו זה, מפני זה שהם אמרו והם אמרו ³⁶² :

אסקופה שלפני הגינה והבית

ח ולכן מותר

ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה, או להטמינו בתוכה, ולחזור

וליטלו ממנה כשהוא עומד בחוץ ³⁶³ , אע"פ שהגינה היא רשות היחיד גמורה מן התורה,

אלא שהיא ככרמלית מדברי סופרים אם היא יתירה על בית סאתים ³⁶⁴ .

ובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד³⁶⁵,

כגון שהיא גבוהה עשרה ורחבה ד'³⁶⁶, או

אפילו אינה גבוהה כלל אלא שיש לה מחיצות (א) מן הצדדים הרחבות ד' טפחים, דהיינו

מזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד'³⁶⁷,

שיש תורת תקרה עליו ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם ³⁶⁸ , וכמו

שיתבאר בסי' שס"א ³⁶⁹ ושס"ה ³⁷⁰ , והרי זה

כאלו היתה מחיצה לפני האסקופה, ועל ידי כן נעשית רשות היחיד³⁷¹.

ואסור לטלטל דרך עליה, מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד ³⁷² :

ט ואם³⁷³

אסקופה זו שנעשית רשות היחיד על ידי פי תקרה יורד וסותם, הוא לפני רשות היחיד

גמורה שמותר לטלטל בתוכה, כגון בית וחצר³⁷⁴, מן

הדין היה מותר לטלטל מהאסקופה לפנים או להפך, שהרי מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד.

אלא שיש לאסור משום שאין הכל בקיאים לדקדק אם יש ברוחב המשקוף ד' ³⁷⁵ , שכשאין בו ד' אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם,

והרי יש לאסקופה זו דין כרמלית אם אינה גבוה עשרה ³⁷⁶ .

ואע"פ שאינה רחבה ד', ואין כרמלית בפחות מד'.

הרי כל רשות הרבים שלנו הן כרמלית, ואין מקום פטור בכרמלית, אלא כל דבר שיש בה,

אפילו אין בו ד' על ד', הוא בטל אצלה ונעשה כמוה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה ³⁷⁷ שכן עיקר.

ואף אסקופה זו בטלה אצלה, ולא אצל רשות היחיד שבפנים, הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן,

ואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל ³⁷⁸ :

י ולכן יש

ליזהר בבית שפתחו פתוח לכרמלית, שלא לטלטל מן הבית ולחוץ, רק עד מקום שקיפת הדלת ³⁷⁹ , ולא יותר,

אפילו משהו ³⁸⁰ , כי שמא לא יהיה במשקוף רוחב ד', ומשקיפת הדלת ואילך

הוא כרמלית.

ואעפ"כ אין לטלטל מהכרמלית עד מקום שקיפת הדלת

מבחוץ, כי שמא יהיה במשקוף ד', ואז כל רוחב האסקופה הוא רשות היחיד, אף משקיפת

הדלת ואילך ³⁸¹ . נמצאת למד שהאסקופה משקיפת דלת ואילך כלפי חוץ,

מטילין עליה מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית.

(וכן בחלל שעליה עד גובה י' טפחים מן הארץ, אבל מי'

ולמעלה הוא מקום פטור אף בכרמלית) (כמ"ש סי' שמ"ה ³⁸² ):

יא ולכן באותן

מקומות שאיסור הטלטול שם מחמת שאין שם עירוב, ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב, ואין

שם חדר לפני הפתח, והנכרי מביא המפתח, יש להזהיר לשמש שלא יקח המפתח מידו עד שיהיה

עמו תחת המשקוף שעל הפתח, כי שמא תחת המשקוף הוא רשות היחיד, ויטלטל מכרמלית שלפני

בית הכנסת לרשות היחיד. על כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף, אחר כך יפתח המנעול. ולא

יפתח הפתח, עד שיסיר המפתח תחלה, ואחר כך יפתח הפתח, כי שמא תחת המשקוף הוא כרמלית,

ונמצא מכניס המפתח מכרמלית לרשות היחיד בפתיחת הפתח לפנים עם המפתח, על כן יסירנו

תחלה ויתננו להנכרי, או יטמינהו בין המזוזה להמשקוף, או בין המזוזה לאסקופה, לפני

שקיפת הדלת ³⁸³ .

אבל במה שמכניס המפתח לחור שבדלת לפותחה בו, אין בזה

משום מכניס מכרמלית לרשות היחיד, כי חור זה אינו כלפנים, הואיל ואי אפשר להשתמש בו

מבפנים אלא מבחוץ, וכיון שאין בו ד' על ד' מקום פטור הוא ³⁸⁴ .

(ולהאומרים שיד האדם שהיא גבוהה למעלה מי' טפחים מן

הארץ הוא מקום פטור, כמו שיתבאר בסי' שמ"ז ³⁸⁵ , יכול לעמוד על האסקופה וליקח המפתח מיד הנכרי בעוד

שהוא בכרמלית, אם יד הנכרי היא גבוהה מעשרה. ואחר כך אין צריך להסיר המפתח מחורו

שבדלת טרם יפתחנה, אם חור זה הוא למעלה מעשרה מהארץ, כיון שכל העברת מפתח הכל הוא

דרך למעלה מעשרה³⁸⁶.

אבל כשיוצא מבית הכנסת וסוגרו, אסור להוציא עמו המפתח

דרך מעלה מעשרה לתוך חלל שתחת המשקוף, ולהטמינו שם בחור שהוא למעלה מי', כיון שנחה

קצת בידו³⁸⁷,

לפי שלגבי עצמו אינו מועיל מה שמוציא למעלה מעשרה כמו שיתבאר שם ³⁸⁸ ).

וראוי לאותו קהל לעשות איזה חדר קטן לפני פתח בית

הכנסת ושוב לא יהיה חשש כלל ³⁸⁹ :

גג

הבולט שלפני דלת הבית

יב וכל זה

בתחת משקוף שיש לו מחיצות מן הצדדים, אבל תקרה שאין לה מחיצות מן הצדדים, אפילו

היא רחבה הרבה ³⁹⁰ , אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותם ³⁹¹ כמ"ש בסי' שס"א ³⁹² . ולכן החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו³⁹³ (אם

כרמלית כרמלית, ואם רשות הרבים רשות הרבים ³⁹⁴ ), ואין

להסתפק בחלל שתחתיה כלל ברשות היחיד³⁹⁵.

ולכן צריך להזהיר מאד לרבים שנכשלים בגגין שלנו

הבולטים לפני הבתים³⁹⁶,

שמטלטלים תחתיהן מהבתים, וזהו איסור גמור לא יעשה כן בישראל, שהרי לבליטה זו אין

לה מחיצות כהלכתן. שאף שעמודים תחובים כנגד הבית והגג נתון עליהם³⁹⁷,

והרי זה צורת הפתח, שהיא כמחיצה³⁹⁸,

כמו שיתבאר בסי' שס"ב ³⁹⁹ . מכל מקום מן הצדדים אין שם מחיצה כלל⁴⁰⁰.

ולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה, וקנה אחד

מקצה מזה, מכוונים כנגד העמודים שבקצוות, ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון

משום צורת הפתח, וכן בצד השני, ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים, וכותל הבית הוא

מחיצה רביעית ⁴⁰¹ .

ואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים

פי תקרה יורד וסותם, כמו שיתבאר בסי' שס"א ⁴⁰² . מכל מקום

טוב להחמיר ולחוש לדברי האומר שגם ברביעית צריך איזה תיקון ⁴⁰³ .

ואם בתים רבים עומדים זה אצל זה, די להעמיד קנה אחד

בקצה הבית העומד מקצה מזה, וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה, ויערבו יחד כל

הבתים ⁴⁰⁴ .

ויש מי שאומר שאין צורת הפתח מועלת להתיר הטלטול

בבליטה זו שלפני הבתים, הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד. אבל העיקר כסברא הראשונה,

כמו שיתבאר בסי' שס"ב ⁴⁰⁵ :

יג אם גיפופים

בולטים מן קצה הכותל, כמין עמוד, עד פחות משלשה סמוך לארץ, אין צריך קנה כלל, כמו

שיתבאר בסי' שס"ג ⁴⁰⁶ :

קונטרס אחרון

(א) מן

הצדדים כו'. עי'⁴⁰⁷

בתוס' דף ט' ⁴⁰⁸ , דכותל האמצעי של מבוי, מצטרף לג'

מחיצות על אסקופה שבאמצע כותל שכנגדה (וכ"מ ממ"ש הב"י⁴⁰⁹ וט"ז

סי' שס"ה ⁴¹⁰ בשם הרשב"א⁴¹¹,

גבי קורה הרחבה ד', עיי"ש דמבואר דלא כמג"א⁴¹²).

ואף דהכא

בגינה כותל ההוא לא הוקף לדירה, וככרמלית הוא. אין בכך כלום, דהא באמת אפילו בב'

רוחות אמרינן פי תקרה, ובזה כנגד זה היינו טעמא דלא אמרינן משום דהוי מפולש, כמ"ש

התוספות⁴¹³

ורא"ש⁴¹⁴

מהגמרא סוף פ"ק דסוכה⁴¹⁵,

והתם פירש"י⁴¹⁶

דאיסור הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים, אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע, אע"פ

שהיא מחיצת כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן פילוש. ואף

שרחוקה היא, אין בכך כלום לענין שבת, כמ"ש התוס' ⁴¹⁷ ורא"ש⁴¹⁸

שהביא מג"א סי' שמ"ה ⁴¹⁹ .

אבל מכל

מקום אינה מצטרפת לענין ב' מחיצות הדבוקות⁴²⁰,

לפי⁴²¹

שלענין פי תקרה בעינן מחיצות סמוכות לתקרה, כמ"ש התוס' בעירובין דף צ"ד

ע"ב⁴²²,

דאפילו ברוח אחת לא אמרינן כו', והיינו רוח אחת מרוחות דבעיא בהו מחיצה, דהיינו שֵם

ד' לשמואל, ושתי דבוקות לרב⁴²³.

אבל לענין פילוש ודאי מהני, כמו דמהני אפילו בכל הד' מחיצות לעשות שם רשות היחיד,

אפילו באמצע רשות הרבים, כמ"ש בסי' שמ"ה ⁴²⁴ .

וכהאי גוונא

יש לומר גם כן גבי דלת⁴²⁵,

לפי מ"ש הרשב"א⁴²⁶

שהדלת מעכבת בקיעת הרבים גבי רשות הרבים בסי' שס"ד⁴²⁷.

אבל לפי דעת רש"י⁴²⁸

וסיעתו שבמג"א שם⁴²⁹, צריך

לומר כמו שכתבתי⁴³⁰.

אבל לענין ב' דבוקות, אפשר דגם הרשב"א מודה שהדלת אינה כמחיצה גמורה, הואיל

ועשויה להפתח, ואינה מועלת אלא לענין פילוש ובקיעת הרבים, הואיל וננעלת בלילה

וחוסמת היא את העוברים אז, אבל מכל מקום אינה מחיצה גמורה להתיר⁴³¹,

הואיל והיא פתוחה או נפתחת כל היום.

ואעפ"כ⁴³²

אינה גם כן כפרצה ממש להתיר, הואיל וננעלת גם כן, או שראויה לינעל, עיין סי' שס"ד⁴³³.

שאם היתה כפרצה ממש, היה מותר לטלטל על אסקופת כל הבתים. משום חורי רשות היחיד ⁴³⁴ . ועוד שפי תקרה העליונה הוא פי המשקוף⁴³⁵,

אפילו אם אין התקרה מונחת על הכותל⁴³⁶,

אעפ"כ הכל אחד לענין טומאה, כל שאין סדק מפסיק⁴³⁷.

והוא הדין לענין שבת, שהיא כתקרה עבה שמגעת עד כאן ⁴³⁸ , ומחיצותיה הן מחיצות הבית שהן עבות

במקום זה, ומגיעות עד המזוזות ועד בכלל⁴³⁹.

ולא אמרו שדופן עקומה היא הלכה למשה מסיני⁴⁴⁰,

אלא בגובה⁴⁴¹,

אבל לא בכהאי גוונא⁴⁴².

אלא ודאי משום שהדלת סותמת, ואין שם מחיצות ד'⁴⁴³:

[320] היינו שדיני עירובין

מדברי סופרים מבוארים לקמן סי' שסו-שצה (עירובי חצרות), וסי' שצו ואילך (עירובי

תחומין).

ואילו בסימן שלפנינו מבוארים דיני

עירובין מן התורה, שהוא היתר טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים, על ידי הנחה במקום

פטור.

[321] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

(א)

מרשות לרשות דרך מקום פטור (ס"א-ד).

(ב)

העברה מכרמלית לכרמלית (ס"ה-ז).

(ג)

אסקופה שלפני הגינה והבית (ס"ח-יא).

(ד)

גג הבולט שלפני הבית (סי"ב-ג).

[322] שורש מלאכות הוצאה והכנסה

נתבאר לעיל סי' שא ס"א (וההוצאה היתה גם כן מלאכה חשובה במשכן ... הכנסה

מרשות הרבים לרשות היחיד, היא תולדת ההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים).

[323] היינו שמהלך ברגליו

ומוציא החפץ בידו, וכדלעיל סי' שא ס"ג (כל דבר שאוחזו בידו והוציאו חייב עליו).

[324] ברייתא שבת ו, א (אחד

המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט). משנה צו, א (הזורק מרשות היחיד לרשות

הרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד חייב ... המושיט והזורק). טור ושו"ע ס"א

(מן התורה אין חייב אלא במוציא, ומכניס, וזורק, ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או

מרשות הרבים לרשות היחיד).

ומכל מקום יש לפעמים הפרש בין מושיט,

מוציא, וזורק, כדלקמן סי' שמז ס"ט-י.

וכן חייב אם גלגל חפץ מרשות היחיד לרשות

הרבים, או שפך מים שהלך מכחו לרשות הרבים, כדלקמן סי' שנז ס"ב (שלא ישפכם ...

בענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש, שיש בזה איסור של תורה, כמו במגלגל

חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים), ושם נסמן (הערה 22 ).

וכן אם גרר החפץ מרשות היחיד לרשות

הרבים, כנפסק ברמב"ם פי"ג הי"א (ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת

ארבע לסוף ארבע חייב, שהמגלגל עוקר הוא). ובמ"מ שם (שהגרירה עקירה גמורה. וכן

כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל). וכמבואר ברמב"ן שבת ח, א (שהמגרר

משעה שגירר הוציאה ממקומה הראשון, ואפילו לא משכה במילואה), וברשב"א שם (דכל

שהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת).

משא"כ אם הגביה הקצה האחד והשליכו

לפניו וחזר והגביה הקצה והשליכו לפניו, פטור, כדאמרינן שבת ח, ב (האי זירזא דקני (חבילה

של קנים ארוכים, רש"י), רמא וזקפיה רמא וזקפיה, לא מיחייב עד דעקר ליה). רמב"ם

שם (היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על הארץ, והגביה הקצה האחד, והיה הקצה השני

מונח בארץ, והשליכו לפניו, וחזר והגביה הקצה השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו על

דרך זו, עד שהעביר החפץ כמה מילין, פטור, לפי שלא עקר החפץ כולו מעל גבי הארץ).

[325] ברייתא שבת ו, א (והכרמלית

אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד ... ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא

מרשות הרבים לתוכה, ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד, ואם

הוציא והכניס פטור). טור ושו"ע שם (וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות

הרבים, או מהם לכרמלית).

[326] שבת ח, ב (מקום פטור

בעלמא הוא, כגון דלית ביה ד' על ד', וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום

שאין בו ד' על ד' טפחים, מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו). רש"י

ז, א ד"ה ה"ג אין כרמלית (מקום פטור הוא, ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות

הרבים ולרשות היחיד). טור ושו"ע שם (אבל מקום פטור, מותר להוציא ולהכניס ממנו

לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם לתוכו).

[327] שנתבאר דינה לעיל סי' שמה

סכ"א (האסטוונית, דהיינו מקום פנוי שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים על

אצטבאות, ומקום זה אינו עשוי להילוך רבים, וכרמלית הוא). ומן התורה הוא מקום פטור,

כדלעיל שם סי"ט (איזו היא כרמלית ... ומקום זה הוא מקום פטור מן התורה, שמותר

להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו).

[328] ברייתא שבת ה, ב (המוציא

מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב (הואיל ולא עמד בסטיו לפוש, אין כאן הנחה אלא בפלטיא,

רש"י), ובן עזאי פוטר), וקיי"ל כת"ק. טור ושו"ע שם (העומד

ברשות היחיד ומוציא ... לרשות הרבים דרך מקום פטור או איפכא, חייב).

[329] שמטעם זה פטר בן עזאי בכתובות

לא, ב (בן עזאי היא, דאמר מהלך כעומד דמי), ופרש"י (ועקירת כל פסיעה הויא

עקירה והנחת הרגל היא הנחה). אלא דאנן קיי"ל כת"ק, ש"אין זו חשובה

הנחה".

[330] שבת ה, ב (עמד לפוש (לנוח,

ההיא הויא עמידה, ועקירה דבתרה הוי עקירה, רש"י) חייב, לכתף (לתקן משאו על

כתיפו, לאו עמידה היא, רש"י) פטור). וכן הוא לקמן סי' שמט ס"ג (במה

דברים אמורים כשעמד לפוש, אבל עמד לתקן משאו, הרי זה כמהלך).

[331] ברייתא שבת ו, א (אמר רבי

יוחנן, ומודה בן עזאי בזורק (מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב, דהא לא נח בכרמלית מידי),

תניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב, אחד המוציא ואחד המכניס ואחד

הזורק ואחד המושיט. בן עזאי אומר, המוציא והמכניס פטור, המושיט והזורק חייב). טור

ושו"ע שם (או מושיט וזורק).

[332] שבת ח, סע"ב (אמר מר

ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן שלשתן

פטורין. לימא תיהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות

הרבים, אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב, התם לא נח הכא נח), לפירוש השגות הראב"ד

הל' שבת פי"ב הי"ד (כך פירושו, האדם העומד במקומו ונוטל חפץ מצד ימינו

ומניחו בצד שמאלו לסוף ד' אמות, אע"פ שכשהגיע לנגד עצמו הרי הוא כמי שהניחו

באמצע שהוא מקום פטור, כיון שלא הניחו חייב. ואם הניחו או עכבו בידו שם מעט פטור,

כמו שאמרו, אדם עומד על האסקופה ונוטל מבעל הבית). פסקי ריא"ז שבת פ"א ה"א

ס"כ. שלטי הגבורים שבת ב, א ס"ד (ולי נראה שאם לא הפסיק בינתיים הרי זה

חייב, ולא אמרו פטור, אלא כשהפסיק ועמד החפץ על האסקופה מעט).

וראה גם לקמן סי"א (כיון שנחה קצת

בידו). חי' צמח צדק לג, ג (והנה אאזמ"ו נ"ע בשו"ע סי' שמו ס"ב

הביא רק כדעת הראב"ד והריא"ז).

*

וכל זה "אם נחה ידו שם קצת"

נגד פניו בעמדו במקום פטור. משא"כ בידו הפשוטה לרשות אחרת, נתבאר לקמן סי'

שמז ס"ז (אם הוציא חפץ בידו מרשות היחיד, אפילו אם נחה ידו תחלה באויר רשות

הרבים, אין זו חשובה הנחה במקום פטור, ואם אחר כך הניח החפץ ברשות הרבים חייב. לפי

שהנחה על היד אינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר, אבל חפץ שהיה עליה

בתחלה ברשות זו והושיטה לרשות ב' ... אינה חשובה הנחה להחפץ שבה)

[333] ברייתא שבת ו, א (אדם

עומד על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו, ובלבד שלא יטול

מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן, שלשתן פטורים). טור

ושו"ע ס"א (לא יעמוד אדם על מקום פטור ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות

הרבים, ויתננו למי שעומד ברשות היחיד, או איפכא).

[334] שאף בלא הנחה במקום פטור

אינו אסור אלא מדברי סופרים, כדלקמן סי' שמז ס"א (שזה עקר מרשות זו וזה הניח

ברשות השנייה, שניהם פטורים, שנאמר מעם הארץ בעשותה, העושה את כולה ולא העושה את

מקצתה, יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין. אבל אסורים לעשות כן מדברי

סופרים).

[335] ס' התרומה סוס"י ריד

(ובלבד שלא יחליפו, שבני רשות היחיד לא יקחו להם חפץ שבני רשות הרבים נתנו שם).

[336] רש"י שבת ו, א ד"ה

ובלבד (דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה, לגרום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וגזירה

דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרשות היחיד לרשות הרבים). תוס' עירובין כ, א ד"ה

לא (אמרינן ובלבד שלא יחליפו התם גזרינן דילמא אתי לאפוקי בהדיא). ס' התרומה שם (דילמא

יביאו החפץ מרשות הרבים לרשות היחיד דרך אותו מקום פטור בלא הנחה שם באמצע, ואם כן

יהא חייב).

וכן הוא לקמן סי' שמז ס"ז (איסור

זה הוא משום גזירה שמא יבא לעשות בעצמו עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד,

שאסור מדברי סופרים לגרום הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, אפילו דרך מקום פטור,

כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).

[337] עירובין פז, א (כי אתא רב

דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה, מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות

הרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו (דרך מקום פטור, רש"י). התם רשויות

דאורייתא, הכא רשויות דרבנן (מכרמלית לרשות היחיד רשויות דרבנן, ומחליפין דרך מקום

פטור, רש"י)). רי"ף שם כד, ב (דאמרינן הכא ובלבד שלא יחליפו, אוקימנא

בפרק כיצד משתתפין ברשויות דאורייתא, כגון רשות היחיד ורשות הרבים, אבל רשויות

דרבנן, כגון כותל שבין שתי חצרות שגבוה י' ואינו רחב ד', מותר לכתף ולהחליף. וכן

הלכה). מ"מ הל' שבת פט"ו ה"כ (שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור ...

אלא מרשות היחיד לרשות הרבים שהם רשויות של תורה, אבל מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום

פטור מותר לכתחלה ... וכן הורו מגדולי המורים, וזה דעת רבינו). דעה ב' בשו"ע

ס"א (ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים).

[338] באופן שהמקום פטור לא

נעשה כרמלית מטעם מצא מין את מינו וחוזר וניעור, כגון שהוא פחות מד' על ד' ולמעלה

מעשרה, כדלעיל סי' שמה סכ"ה (כל דבר שאין בו ד' על ד', שאינו חולק רשות לעצמו,

בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה אם הוא למטה מעשרה. אבל אם הוא למעלה מעשרה, מקום

פטור הוא, שאין כרמלית תופסת למעלה מעשרה).

[339] אוצ"ל "שנ"ז"

סוף ס"ח (וכל זה לרשות הרבים, אבל לכרמלית ... מותר לשפוך בו אפילו במתכוין

שירדו המים לכרמלית, כיון שהם עוברים דרך אויר מקום פטור, שיש מתירים בזה בכרמלית,

כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).

ואוצ"ל "שנ"ה"

ס"ג (ואפילו האוסרים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, אפילו דרך הנחה במקום פטור

בינתיים ... ולדברי האומרים שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום פטור),

וסי"ב (ולפי דברי המתירים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך אויר מקום פטור).

ולענין מקום פטור שבין ב' חצרות שלא

עירבו, לקמן שם ס"ח-ט (ב' ספינות סמוכות זו לזו ... אם הם של ב' בני אדם אין

מטלטלין מזו לזו ... ואם דופני הספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ, מותר

לטלטל מזו לזו ... שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מעלה מעשרה שהוא

מקום פטור ... להמתירים לטלטל דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם, כמו שנתבאר

בסי' שמ"ו), וסי' שעב ס"ח (היה בין ב' חצרות כותל גבוה י' טפחים על פני

כל ארכו ... אם אינו רחב ד' טפחים מקום פטור הוא ... פירות שהעלו אלו מבתיהם

והניחו בראשו, אסורים אלו להוריד לחצרם, לפי שעל ידי שניהם נעשית כאן לפירות אלו

ששבתו בבית, הוצאה לחצר אחרת שלא עירבה עמו, ואף על פי שהונחו במקום פטור בינתיים,

אין זה מועיל כלום כמו שנתבאר בסימן שמ"ו, שיש להחמיר בזה כדברי האוסרים). וראה

מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.

[340] עולת שבת ס"ק א

(והיש מתירין הוא הרמב"ם ז"ל, ודבריו נראין, דאם לא כן הוי לה גזירה

לגזירה). אליה זוטא ס"ק ב (וכן עיקר, דאם לא כן הוי לה גזירה לגזירה). הובא

בתוספת שבת ס"ק ה (והעולת שבת הכריע כהרי"ף, משום דהוי ליה גזירה

לגזירה).

[341] בעל המאור עירובין כט, א

(אהדין שנויא דרבינא סמכינן, משום דבתרא הוא, ולא מצטרכינן ... לאיפלוגי בהא מילתא

בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן ... ולפי דעתנו אין דברי הרי"ף נכונים בזה).

רא"ש עירובין פ"ח ס"ח (רב אלפס ז"ל כתב ... אבל ברשויות דרבנן,

כגון כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה מותר לכתף עליו ולהחליף.

והר"ז הלוי ז"ל כתב ... לא צריכין ... לחלק בין רשויות דאורייתא לרשויות

דרבנן ... ונראין דברי הר"ז ז"ל. וכן דעת הראב"ד). טור ודעה הא'

שבשו"ע שם (ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, יש אוסרים).

[342] סעיף ב (ולא אמרו

שבכרמלית לא גזרו גזרה מפני שהוא גזרה לגזרה, אלא בדבר שאין בו דרך מלאכה ... אבל

דבר שהוא דומה למלאכה, גזרו אף בכרמלית, ולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד

לכרמלית דרך מקום פטור, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).

ולקמן סי' שנ ס"ב (ולא אסרו להכניס

מכרמלית לרשות היחיד, אפילו דרך מקום פטור, כמ"ש בסי' שמ"ו, אלא משום

גזרה שמא יבא להכניס כך בלי הנחה בינתיים במקום פטור, כמ"ש שם).

וראה הערות וביאורים קלח ע' ט.

[343] על מה שהכריע העולת שבת

להיתר (כדלעיל הערה 21 ), השיב בתוספת שבת שם (ותימה איך מלאו לכו להכריע בין הרים גדולים).

וכן הוא לקמן סי' שמז

ס"ז (והרי נעשית כאן על ידי שלשתן הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור,

ויש אוסרים בזה, ויש להחמיר כדבריהם).

[344] תוס' עירובין צ, א ד"ה

כרמלית (ואפילו מאן דשרי לעיל, הכא מודה, כיון דאין נח במקום פטור), וראה שבת קא,

א ד"ה רבי יהודה (לרבי יהודה שרי טלטול דרך מקום פטור ברשויות דרבנן. ואפילו

רבנן לא פליגי אלא בשאינו עושה הנחה במקום פטור).

[345] רמ"א סי' שנה ס"ג

(ויש אומרים דאם בית הכסא למעלה מעשרה, שרי בכל ענין, דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית

דרך מקום פטור). ועל מה שנפסק בשו"ע סי' שנג ס"א (שני בתים בשני צדי

רשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים ועירבו ... מותר לזרוק מזה לזה), כתב המ"א

שם ס"ק א (ולמאן דאמר דמותר להחליף דרך מקום פטור, שרי אפילו לא עירבו), הרי

שהתיר אף בזריקה, שלא נח במקום פטור.

[346] ס"א (שני בתים בשני

צדי רשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים ועירבו יחד ... מותר לזרוק מזה לזה

דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור), הרי שלא התיר אלא

כשעירבו יחד, אף דמיירי "דרך מעלה מעשרה" שהוא מקום פטור, כיון דמיירי

בזורק ולא נח במקום פטור, וכן מבואר במאמר מרדכי שם ס"ק ב (אבל בנידון דהכא

שזורק מרשות לרשות דרך מקום פטור, דלא נח במקום פטור ... אסור כל שלא עירבו).

וראה גם לקמן סי' שנה ס"ג (ולדברי

האומרים שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום פטור ... צריך לעשות כאן

בתחלה הנחה להדלי על הזיז שהוא מקום פטור, ואחר כך ישלשלנו למים).

[347] טור לפי גירסה שהיתה בידי

הב"י (ומה שכתב ובלבד שלא יוציא מרשות היחיד למקום פטור דרך רשות הרבים. כך

כתוב בנוסחא שבידי, ולפי זה צריך לומר, שאע"פ שפסק בסמוך דמהלך לאו כעומד דמי,

ואם כן כיון שלא עמד לפוש ברשות הרבים הוי מוציא מרשות היחיד למקום פטור דשרי, מכל

מקום כיון דאם עמד ברשות הרבים חייב, גזרינן שמא יעמוד). ט"ז ס"ק ב

(נראה לי ראיה ברורה לאיסור בזה).

וכן הוא לקמן סי' שמז ס"ו (ואם הוא

עומד ברשות היחיד, וחבירו ברשות הרבים, והניח החפץ ביד חבירו והיא גבוהה למעלה

מעשרה שהוא מקום פטור ... אפילו אם מניחו במקום פטור שהוא למטה מעשרה, הרי נעשה על

ידי שניהם טלטול מרשות היחיד למקום פטור דרך אויר רשות הרבים, ואפשר שיש בזה גם כן

איסור של דבריהם, כמו במטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים).

[348] סעיף ח (הזורק מרשות

היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... אסור מדברי סופרים, גזרה שמא יבא לעשות

הנחה ברשות הרבים. ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן (הערה 79 ).

ומזה למד רבינו גם

בנידון דידן, שכן הוא "אפילו

דרך רשויות של דבריהם". וראה מראי מקומות וציונים.

וכן למדים מזה לענין "מכרמלית

לכרמלית דרך רשות היחיד", כדלקמן בסמוך, ולקמן ס"ח, ובסי' שמז ס"ט.

[349] סעיף ט (וכן אסור מדברי

סופרים להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד).

וכן הוא לקמן ס"ח (ובלבד שלא תהא

מפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד ... מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות

היחיד).

[350] כדלקמן ס"ה (ומותר

לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת, תוך ד' אמות).

[351] שבת צו, ב (מעביר ד' אמות

ברשות הרבים מנלן דמחייב, אלא כל ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה). רמב"ם

הל' שבת פי"ב ה"ח (למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף

ארבע, הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב). טור ושו"ע ס"ב (מן התורה אין

חייב אלא במעביר ד' אמות ברשות הרבים).

הלכה זו נתבארה לקמן סי' שמט.

[352] ברייתא שבת ו, א (והכרמלית

אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאין ונותנין בתוכה (כלומר אין

מטלטלין בהן אלא בתוך ד', משום דדומין לרשות הרבים, וגזרו בהן רבנן אטו רשות הרבים,

רש"י), ואם נשא ונתן בתוכה פטור). טור ושו"ע שם (וחכמים אסרו להעביר ד'

אמות בכרמלית).

[353] רמב"ם פי"ד ה"ז

(אפילו היה ארכו אלף מיל), והי"א (מקום פטור מותר לטלטל בכולן, אפילו היה ארוך

... כמה מילין). טור ומ"א סי' שמה ס"ק טו (אפילו הוא אורך אלף אמה).

וכן הוא לעיל סי' שמה סכ"ז (איזהו

מקום פטור ... אפילו הוא ארוך אלף אמה).

[354] עבודת הקדש שער ג ס"ו

(שתי כרמליות מותרות זו עם זו, ומצטרפות לארבע אמות). מרדכי שבת סי' ריט (מותר

להוציא מים לבקעה פחות מארבע אמות, דכולה כרמלית חדא היא). שו"ע ס"ב (וים

ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו, ומותר לטלטל מזו לזו תוך ד' אמות).

וכדאמרינן עירובין סז, ב (שרו רבנן

לטלטולי מתוכו לים (תוך ד' אמות, רש"י), ומן הים לתוכו), ויתבאר סעיף הבא.

וכן הוא לקמן סי' שנה ס"ה (מותר

לטלטל מכרמלית לכרמלית). לעיל סי' שא סס"א (ומותר להוציא מכרמלית לכרמלית

בפחות מד' אמות).

[355] משנה שם כג, א (הקרפף ...

רבי עקיבא אומר ... מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה

ושיריים), וגמרא שם כג, ב (הלכה כרבי עקיבא). גמרא שם צ, א (אין מטלטלין בו אלא

בד' אמות ... יותר מבית סאתים). טור ושו"ע ס"ג (קרפף יותר מבית סאתים

שלא הוקף לדירה, אסרו חכמים לטלטל בו, אלא תוך ארבע אמות).

[356] ס"א-ג (קרפף ...

אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות, כמו ברשות הרבים ... שכיון שאינן עשויין

לדירה מתחלפין הן ברשות הרבים ... בית סאתים ... יותר משיעור זה, אפילו משהו, אסור

לטלטל בו אלא בד' אמות).

[357] שבת ז, א (קרפף יותר מבית

סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא

מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין). תוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא (והוא הדין אפילו

לאלף כורים, דמה שיעור יהיה). טור וט"ז ס"ק ג (מן התורה הוא רשות היחיד

גמור לכל דבר). רמב"ם פי"ד ה"א (אפילו יש בו כמה מילין). מ"א

ס"ק א (מדאורייתא הוא רשות היחיד גמור).

וכן הוא לקמן סי' שנח ס"א (ואף על

פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות

גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים), וסי' שסב ס"א

(אף על פי שהן מחיצות גמורות מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, אפילו יש

בתוכן כמה מילין, מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש

בתוכן יותר מבית סאתים).

[358] עירובין סז, ב (יתר מבית

סאתים, דאסור לטלטולי בכוליה, שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים (תוך ד' אמות, רש"י),

ומן הים לתוכו).

[359] תוס' שם ד"ה ומאי

טעמא (מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה, לטלטל

מתוכה לחוץ, הואיל ולא היתה רשות הרבים גמורה). עבודת הקודש שער ג ס"ו (ויש

מגדולי המורים שהתירו כן בכל קרפף יתר מבית סאתיים הסמוך לכרמלית, ואפילו ביבשה ...

ולזה הדעת נוטה). מ"מ הל' שבת פט"ז ה"ב (תוספות פירשו שהוא הדין

לכרמלית שביבשה, והתירו מכאן לגנה שפתוחה אצל כרמלית, לטלטל מפתח מכרמלית לתוכה,

כיון שהיא יתירה מב' סאה. וכתב הרשב"א ז"ל ולזה הדעת נוטה). טור ושו"ע

שם (ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר, כגון בקעה העוברת לפניו).

והיינו שכשם שמותר לטלטל מכרמלית

לכרמלית בתוך ד' אמות (כדלעיל סעיף הקודם), ומקרפף לקרפף בתוך ד' אמות, כדלקמן סי'

שעב ס"ב (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כרמלית הוא, ואסור לטלטל ממנו

לקרפף אחר כמוהו, להכניס ולהוציא מזה לזה, כי אם ב' אמות בזה וב' אמות בזה, כמו

בשאר ב' כרמלית, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו). כן מותר לטלטל אף בין קרפף לכרמלית,

בתוך ד' אמות.

וכן מותר לטלטל מחצר שנפרצה במילואה

לכרמלית, כדלקמן סי' שסא ס"ד (ואם נפרצה לכרמלית הרי הוא כרמלית מדברי סופרים

... אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, מטעם שנתבאר

בסי' שמ"ו), ושם נסמן (הערה 21 ).

[אבל אסור לטלטל מחצר מתוקן לקרפף,

כדלקמן סי' שנח ס"ג (אסור לטלטל בו אלא בד' אמות, וכן להוציא מחצר לתוכו

ומתוכו לחצר). והיינו אפילו בתוך ד' אמות, כדלקמן שם סי"ח (אם הזרוע הוא יותר

מבית סאתים, אסור לטלטל מחצר לתוכו, אפילו בתוך ד' אמות)].

ולכאורה כן הדין גם בגומא שבים, עמוק

עשרה ורחב ד', שנתבאר לעיל סי' שמה סי"ט (הימים והנחלים ... אם

יש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים

מתוך הילוך ד' אמות, שהיא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים

חייב. מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית), ולעיל סי' שמה בקונטרס

אחרון ריש ס"ק ב (כמו קרפף ותל ... רשות היחיד שהיא כרמלית). ואם כן יהי'

מותר לטלטל מהגומא לים, תוך ד' אמות.

סיכום פרטי הלכה זו, לקמן סי' שנח

ס"ד (הערה 27 ).

[360] גמרא שם (מאי טעמא, דלמא

אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה). טור וט"ז שם (שהתירו לטלטל

ממנו לכרמלית, שאם נאסר זה, יאמרו שהוא רשות היחיד גמור, ויבואו לטלטל בתוכו בכולו).

[361] גמרא שם (ומאי שנא, תוכו

שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח). טור ולבוש ס"ג (לפיכך אמרו ז"ל

דמוטב להתיר להוציא ממנו לכרמלית, שהוא מידי דלא שכיח ... והוא יותר נכון להתיר,

ממה שנאסר להוציא ממנו לכרמלית, ויבינו שהוא רשות היחיד, ואז יבאו לטלטל בכולו,

והוא מידי דשכיח).

[362] רש"י שם ד"ה רב

אשי (דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה

מפני זה).

[363] תוס' עירובין סז, ב ד"ה

ומאי טעמא (מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה ...

להטמין המפתח בתוך הגינה, אע"פ שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה, או ליטול מתוכה

לחוץ). טור ורמ"א ס"ג (ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה, לפתוח

ולנעול ולהחזיר המפתח אליו).

[364] כדלקמן סי' שנח ס"א

(כל היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד כגון ... הגינה והפרדס

המוקפים גדר גבוה י' טפחים ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות כמו ברשות

הרבים).

[365] רמ"א שם (ובלבד שלא

יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבעה, או שיש לה

שני מחיצות מן הצדדין שהם רחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה ארבע, דאז הוי רשות היחיד

אף על פי שאינה גבוה עשרה).

שהיא אסקופה הנזכרת בשבת ח, ב (אסקופת

רשות היחיד), ופרש"י (כגון עומדת תחת התקרה ... או גבוהה י' ורחבה ד). שם צא,

ב (אסקופא רשות היחיד), ופרש"י (גבוהה י' ורחבה ד ' ).

ובברייתא שם ו, א (איסקופה גבוהה י' ורחבה ד', הרי זו רשות לעצמה).

[366] שמפתן הפתח גבוה עשרה טפחים, ועולין

אליו על ידי מדרגות. או שהוא חלון גבוה עשרה טפחים, ורוחב הכותל ד' טפחים.

[367] וכן הוא לקמן סי' שנב ס"א

(שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף רחב ד').

[368] מ"א ס"ק ב (ובשלישי

אמרינן פי תקרה יורד וסותם).

והטעם שאומרים בו פי תקרה יורד וסותם,

יתבאר בקונטרס אחרון.

[369] סעיף ו (יש אומרים שאין

פי תקרה יורד וסותם, אפילו לפרצה שמרוח אחד, אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד' טפחים),

ושם נסמן (הערה 35 ).

[370] סעיף ו (ואם הקורה רחבה

ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה החיצון יורד

וסותם).

[371] ואף שגם בלי המשקוף יש

לאסקופה זו ג' מחיצות (שתי המזוזות והמחיצה הפנימית של הגינה), שהיא רשות היחיד מן

התורה, כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח

לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים

לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ... כדין הכרמלית ... כשמקום

זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית).

מכל מקום "מותר לטלטל ממנו לכרמלית

גמורה, תוך ד' אמות", כמו מחצר שנפרצה לכרמלית, כדלקמן סי' שסא ס"ד (חצר

שנפרצה ... לכרמלית, הרי הוא כרמלית מדברי סופרים ... אף שהוא רשות היחיד מן התורה,

מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה), ושם נסמן (הערה 21 ).

משא"כ על ידי המשקוף ופי תקרה יורד

וסותם, יש לה ד' מחיצות, ואסור להוציא משם לכרמלית.

[372] כדלעיל ס"ד (ולדברי

הכל אסור להוציא ... מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד). ולקמן סי' שמז ס"ט (וכן

אסור מדברי סופרים להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד).

[373] בסעיף הקודם נתבאר דין

האסקופה שבין הכרמלית לגינה, שהרי זהו כללות נושא הסעיפים האלה – היתר הטלטול

מכרמלית לכרמלית ולגינה.

אבל

כיון שנזכר דין האסקופה שבין הכרמלית לגינה, יתבאר כאן (ס"ט-יא) גם דין

האסקופה שבין הכרמלית לבית או חצר.

ובהמשך

לזה (סי"ב-ג) יתבאר גם דין הגג הבולט שלפני הבתים.

[374] ויתבאר לקמן בסמוך,

דמיירי שיש דלת לחצר ובית אלו, והדלת נפתחת לפנים, והמשקוף שעל גבי האסקופה (מפתן

הבית והחצר) הם מבחוץ לדלת, והם עוצרים את הדלת כשהיא ננעלת.

אלא שמשקוף זה, לפעמים הוא ד' טפחים,

שאז דינו כרשות היחיד, ומותר להכניס ממנו לפנים (לרשות היחיד), ואסור לטלטל ממנו

לחוץ (לכרמלית).

ולפעמים הוא פחות מד' טפחים, שאז דינו

ככרמלית, ומותר לטלטל ממנו לחוץ (לכרמלית), ואסור להכניס ממנו לפנים (לרשות

היחיד).

וכיון שאין הכל בקיאים, לכן יש לאסור

לטלטל ממנו לפנים וממנו לחוץ.

[375] הגהות מרדכי פ"ק

דשבת רמז תנ (וכתב ראבי"ה מפסקי רבינו שמואל, אסקופות שלנו ... מה שיש חוץ

לפתח אסור להכניס מעליו לפנים, דליכא השתא לדקדק בקירוי, שאין לנו קירוי רחב ארבע,

והמדקדק שמא יכול לעבור על דברי תורה. ואף אסור להוציא מעליו לחוץ, דשמא התקרה

ארבע, ואסור מדאורייתא להוציא לחוץ). רמ"א ס"ג (מיהו אסור להכניס

מאסקופה לרשות היחיד, או איפכא, דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ארבע, ואז אם אין

האסקופה גבוה שלש, יש לה הדין שלפניה. ואפילו אם גבוה שלש, מאחר שכל רשויות שלנו

הם כרמלית, אמרינן מצא מין את מינו וניעור, כמו שנתבאר סימן שמ"ה). ט"ז

ס"ק ה (שמא לא יהי' רחב ד' ויהיה כרמלית, אף שאין רחב ד', כיון שיש לפניה

כרמלית מצא מין כו'), וס"ק ו (שהעתיק לשון המרדכי).

[376] והיינו שאפילו פתח פתוח

דינו כלחוץ, כדתניא שבת ו, א (אחרים אומרים איסקופה משמשת ב' רשויות, בזמן שהפתח

פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ), ובגמרא שם ט, א (באיסקופת בית עסקינן, וכגון שקירה

בשתי קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה ואין בין זו לזו שלשה, ודלת באמצע, פתח

פתוח כלפנים (כיון דאין ביניהם ג' אמרינן לבוד, והוי כחדא, ופיה החיצון יורד וסותם,

דהא השתא אית בה ד', רש"י), פתח נעול כלחוץ (כיון דבאמצע הוא נמצא הוא מפסיק

ביניהן ומחלקן זו מזו, שאינן נראות יחד לומר בהן לבוד, וליכא למימר בחיצונה פיה

יורד וסותם דהא לית בה ד ' , רש"י)).

וכיון דהכא מיירי שיש לה רק קורה אחת

שאין בה ארבעה, לכן אפילו פתח פתוח כלחוץ, וכמבואר ברש"י שם (דקורת מבוי קצרה

היא ולא הוכשרה אלא למבוי), ולא בבית ובחצר, ולכן אינה מתרת כלל.

ואף שהי' אפשר להתיר תחת הקורה מטעם

צורת הפתח, שהרי המשקוף הוא על שתי המזוזות (כדלעיל בסעיף הקודם). יש לומר דמיירי

הכא שהמשקוף אינו על גבי המזוזות, אלא מן הצד, כדלקמן סי' שסב ס"כ (אם חיבר

קנה עליון לשני הקנים, או לאחד מהם, מן הצד, ואינו נתון על גבו מלמעלה, שאינו דומה

לפתח שהמשקוף ניתן על גבי המזוזות מלמעלה, גם כן פסול).

[377] סעיף כה (ראש עמוד העומד

בכרמלית, ... אם אין בו ד' על ד' ... מקום פטור. ויש אומרים שאין מקום פטור

בכרמלית ... אומרים מצא מין את מינו וניעור ... בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה

... וכן עיקר).

ואף שמן התורה האסקופה היא רשות היחיד,

כדין ג' מחיצות הפרוץ ופתוח לכרמלית, דלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג'

מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית [לכרמלית] ... הרי הוא רשות

היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב).

מכל מקום גם בזה אמרינן מצא מין את מינו

ונעשה ככרמלית הסמוכה לה, וכמו כנגד הלחי, דלקמן סי' שסה ס"ו (פתח המבוי כנגד

הלחי ... שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים ... בפתוח לכרמלית ... מצטרף הוא להכרמלית

ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור), ונתבאר שם (הערה 61 ).

[378] משא"כ אם הוא פרוץ

לגמרי, אזי האסקופה שתחת המשקוף בטלה "אצל רשות היחיד שבפנים".

ואת ב' הטעמים לזה כתב בקונטרס אחרון

בסופו (שאם היתה כפרצה ממש, היה מותר לטלטל על אסקופת כל הבתים משום חורי רשות

היחיד. ועוד שפי תקרה העליונה ... עבה שמגעת עד כאן ... אלא ודאי

משום שהדלת סותמת), ונתבארו

בהערות שם.

[379] ט"ז סוף ס"ק ו

(צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ, רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא, דשמא אין

בחלק החיצון ד', והוה כרמלית, ומטלטל מרשות היחיד לכרמלית).

מתוכן הדברים כאן (עד שקיפת הדלת ...

שקיפת הדלת מבחוץ), נראה שגם עובי הדלת דינו כלפנים. וכן נראה בקונטרס אחרון סוף ס"ק

א (ולקמן שם הערה 119 ).

ואילו לעיל סי' נה סט"ו (ואפילו

העומדים על האסקופה בתוך הפתח, מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום שפה

הפנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ, שהדלת מבדלת בין פנים לחוץ, ואף על פי שהיא

פתוחה הרי מקומה כלחוץ). היינו שעובי הפתח כלחוץ.

ושתי הדעות בזה הם כדאמרינן פסחים פה, ב

(הא גופא קשיא, אמרת מן האגף ולפנים כלפנים, הא אגף עצמו (עובי השער מן הנקישה

ולפנים, רש"י) כלחוץ, אימא סיפא מן האגף ולחוץ כלחוץ, הא אגף עצמו כלפנים. לא

קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים).

[380] כל בו סוף סי' לא לד, ב

(כתב ה"ר יצחק ... שאין אדם יכול לעמוד ברשות הרבים ולנעול ביתו ולהכניס

המפתח לפנים תחת הדלת, או למעלה, או מצדדין, לפי שאפילו משהו אסור להכניס ולהוציא

מרשות הרבים לרשות היחיד, וכן מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד). הובא בב"י

סוף הסימן, ובט"ז ס"ק ו.

[381] הגהות מרדכי שם (דשמא

התקרה ארבע, ואסור מדאורייתא להוציא לחוץ). הובא בט"ז שם.

[382] סעיף כה (שאין כרמלית

למעלה מעשרה, אלא מקום פטור הוא).

[383] ט"ז ס"ק ו (על

כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף, ואחר כך יפתח המנעול, ולא יפתח הפתח, עד שיסיר

המפתח, ואחר כך יפתח הפתח).

והיינו שכאשר הנכרי עומד תחת המשקוף,

מותר בכל אופן ליקח ממנו את המפתח ולהכניסו למנעול הדלת, בין אם תחת המשקוף הוא

רשות היחיד ובין אם הוא כרמלית.

אמנם פתיחת הדלת עם המפתח שבתוכו, לתוך

רשות היחיד, זה תלוי אם גם תחת המשקוף הוא רשות היחיד (שאז מותר), או שהוא כרמלית

(שאז אסור).

*

ובאופן זה שלוקח את המפתח מידי הנכרי

תחת המשקוף, לכאורה מותר אף אם הן הישראל והן הנכרי עומדים בכרמלית שברחוב, אלא

שיד שניהם פשוטה אל תחת המשקוף. שהרי בכל אופן לקח את המפתח מיד הנכרי, שהוא מקום

פטור, או כרשות שתחת המשקוף, והניחו בחור המפתח.

כדלקמן סי' שמז ס"ז (העומד בפנים,

ופשט ידיו או אחד משאר איבריו לחוץ, אפילו הן למטה מעשרה, הן מקום פטור ... ויש

אומרים שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות).

וכדלקמן סי' שנ ס"א-ב (עומד אדם

ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שנוטלן מכאן ומניחן כאן, ואין

חוששין שמא ישכח ויביאם אליו לרשות היחיד ... כגון שעומד ברשות זו ופושט ידו לרשות

השניה ונוטל שם מפתח ופותח בו שם).

[384] כדלעיל סי' שמה סכ"ד

(חורים שבכתלים כלפי כרמלית, אינם ככרמלית), ושם (הערה 197 ).

וכיון שהוא מקום פטור, מותר ליקח המפתח

מכרמלית, ולהכניס לחור הדלת, כמבואר בעבודת הקודש שער ג ס"ח (לא היה המנעול

רחב ארבעה על ארבעה ... מקום פטור הוא, ולפיכך מותר אפילו ליטול מפתח מכרמלית,

ואפילו מרשות הרבים, ופותח ונועל ואינו חושש, דמקום פטור מותר עם בני רשות היחיד

ועם בני רשות הרבים).

ואם הדלת פתוחה, ראה לעיל סעיף הקודם

(והערה 60 ),

שמקום עובי הדלת הוא רשות היחיד.

ואם החור מפולש לפנים, ראה לעיל סי' שמה

ס"ח (חורים שבכתלי רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד. ואפילו הם

מפולשים כלפי חוץ לרשות הרבים, והם למטה מי' טפחים, ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני

רשות הרבים משתמשים בהם, אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד, הרי הם

בטלים אצלה ונחשבים כמוה)

[385] סעיף ו (הניח החפץ ביד

חבירו, והיא גבוהה למעלה מעשרה שהוא מקום פטור ... אף שלגבי חבירו עצמו אין יד שלו

נחשבת לו מקום פטור, לפי שנגררת אחר גופו העומד על קרקע רשות הרבים כמו שנתבאר,

מכל מקום לגבי אדם אחר גם גופו הוא מקום פטור למעלה מעשרה ... ויש אומרים שגם לגבי

אחרים אין ידו או שאר גופו נחשבים מקום פטור, כמו שאין נחשבים לגבי עצמו).

[386] והיינו שלקח את המפתח

ממקום פטור (ידו של הנכרי העומד בכרמלית למעלה מי'), והעבירו דרך עליו למעלה מי'

(שהוא מקום פטור), אל חור המנעול (שהוא מקום פטור), ואחר כך פתח הדלת (ונכנס המפתח

ממקום פטור לרשות היחיד). שכל זה מותר.

ואף שלגבי עצמו אין ידו שלמעלה מי'

נחשבת מקום פטור. מכל מקום היינו דוקא כשעשה הנחה (דהוי כאילו הניחו בארץ), משא"כ

כאן שלא נח המפתח בידו תחת המשקוף, אלא מיד שלקחו מיד הנכרי הכניסו לחור המנעול,

שהוא מקום פטור.

[387] כדלעיל ס"ב (ולא נחה

ידו כלל ... כשהוליכה דרך שם ... אבל אם נחה ידו שם קצת).

[388] ס"ב (הרי הוא כמונח

בארץ, שהיד נגררת אחר הגוף והגוף הוא עומד בארץ, ואפילו אם הוא עומד ברשות הרבים

וידו שהחפץ בתוכה היא למעלה מי' טפחים).

ועל זה נתבאר כאן, שדוקא כ"שנחה

קצת בידו" למעלה מעשרה, אז אמרינן שלגבי עצמו הוי כאילו מונח למטה בארץ. משא"כ

באופן הראשון שלא נחה בידו, אין חוששים לומר שהוא כאילו למטה בארץ, כדי לאסור

להעביר ממקום פטור לרשות היחיד דרך כרמלית. ונתבאר לקמן סי' שמז ס"ב (והערה 9 ).

ס"ו (והערה 29 ).

ס"ז (והערה 66 ).

*

אמנם לא נתפרש כאן טעם החילוק בין האופן

הראשון, שאינה חשובה הנחה בידו קצת, ולכן לא נחשב כאילו הניחו למטה בארץ בכרמלית.

לבין האופן השני, שחשובה הנחה בידו קצת, ולכן נחשב כאילו הניחו למטה בארץ בכרמלית.

ואפשר שהכוונה היא, שכן הוא למעשה,

שבאופן השני שמוציא את המפתח מהבית, כיון שלפני שנועל את הדלת, מחזיק את המפתח

בידו ומוציאו מרשות היחיד לאסקופה. ואחר שנועל את הדלת, מכניסו לחור שבמנעול

וסוגרו. ואם כן נח המפתח קצת בידו (בעת נעילת הדלת והכנסת המפתח לחור שבמנעול),

ונחשב כאילו הוציאו בידו מרשות היחיד, והניחו למטה בארץ שבכרמלית.

והן אמת, שאם הי' סוגר את הדלת כשהמפתח

בחור המנעול, ואחר כך מוציא את המפתח מחור המנעול שלמעלה מי' (מקום פטור) ומיד

מטמינו בחור שלמעלה מי' (מקום פטור), גם זה הי' מותר.

או אפשר שהכוונה היא, שבאופן הראשון

שלקח את המפתח ממקום פטור, והעבירו דרך עליו אל החור שבמנעול, לא שייך לחוש שמא

תנוח בידו, ויחשב לגבי עצמו כאילו נח בכרמלית – שהרי עדיין לא עשה איסור בהוצאה

ממקום פטור לכרמלית. משא"כ באופן השני, שלקח את המפתח מרשות היחיד, והעבירו

דרך עליו לחלל שתחת המשקוף, יש מקום לחוש שמא תנוח בידו, ויחשב לגבי עצמו כאילו נח

בכרמלית – שאם כן הוציא מרשות היחיד לכרמלית.

וראה זכרון יוסף אות יח ואות רג. נתיבות

שבת פ"ו הערה סג.

[389] ט"ז שם (וראוי לאותו

קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רשות היחיד, ויביא העכו"ם המפתח לשם, ושוב

אין חשש).

[390] דרכי משה ס"ק ב (דבלא

מחיצות לאו כלום הוא, אף על גב דיש תקרה עליה ... אם כן גגין הבולטין לפני הבתים

שלנו אינו מעלה ולא מוריד, אלא תחת הגג יש לו דין הרשות שלפני הבתים). רמ"א

סוף ס"ג (אם התקרה רחבה הרבה ואין לה מחיצות מן הצדדים, דינה כרשות שלפניה.

וכן בגגין שלנו הבולטין לפני הבתים, דינם כרשות שלפניהם).

[391] ט"ז ס"ק ז (והרבה

טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם, והוה כאלו בנוי עד למטה בארץ

... והטעם דלא אמרינן כאן פי תקרה יורד וסותם, כיון שאין מחיצות מהצדדים דינם

כרשות שלפניה).

[392] ס"ה (אם נפרצו ב'

מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו,

כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה אין אומרים בהן פי תקרה

יורד וסותם).

[393] רמ"א שם (דינם כרשות

שלפניהם). ט"ז שם (דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם).

וכעין זה לעיל סי' שמה סכ"ג (שכיון

ששאר הגג פרוץ במילואו לבליטה שהיא מקום פטור, אף הוא נעשה מקום פטור ... שגג זה

לא עדיף מבית שנפרץ במילואו מב' רוחותיו שאינו רשות היחיד, אלא כרשות שנפרץ לו),

ושם נסמן (הערה 193 ).

[394] דרכי משה שם (בין אם הוא

כרמלית או רשות הרבים). ט"ז שם (מרשות היחיד לרשות הרבים, הוא הדין לכרמלית).

*

ואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"א (איזו

היא רשות הרבים ... והוא שאינם מקורים).

הכא שאני שהוא פתוח לרשות הרבים המהלכת

לפניו (שאינה מקורה), וחלל זה בטל לרשות הרבים. וראה לעיל שם (הערה 74 .

לקמן הערה 82 ).

[395] ואם כן מותר להכניס

מהרשות המהלכת לפניו אל תחת התקרה, תוך ד' אמות, בין אם יש בתקרה זו ד' טפחים,

ובין אם לאו.

[396] נתבאר בשו"ת צמח

צדק, מילואים ח"ה סי' ו, ובמהדורה החדשה סי' פד (האכסדראות שלפני הבתים, והם

הנקראים בלשונינו גאנקעס, שעושין אותן לפני פתחי הבתים כדי שיהיו כמו בית שער

לבית, להגן שם בחורף מפני השלג וכיוצא, ובקיץ יושבים שם).

אך גם בלי האכסדראות שלפני הבתים, הגגין

שלנו בולטים ממחיצות הבתים, כדלקמן סי' שסא ס"ו (כגגין שלנו), ושם נסמן (הערה

37 ).

[397] שבלי הלקט סי' קג, הובא

בב"י וט"ז שם (תשובה זו מצאתי בשם [ר"ח] רש"י ור"ת ... ואם

יהיו קורות או עמודין עומדין לצד הבתים הפתוחים לרשות הרבים, תחת אותו הקירוי שעל

פתחי הבתים, הרי אלו לא מעלין ולא מורידין).

[398] ששני עמודים בקדמת הגגון,

עם הגגון שעל עמודים אלה, נחשבים צורת הפתח. נמצא שיש כאן שתי מחיצות (מצד אחד –

הבית, ומצד השני – צורת הפתח).

[399] סעיף יט (אם עשה צורת פתח,

אפילו לפרצה יתירה מעשר, מותר, מפני שאין כאן פרוץ כלל).

[400] שעדיין נשאר פרוץ לגמרי

לשני צדדיו – בין כותל הבית לבין שני עמודי צורת הפתח.

[401] מ"א ס"ק ג (אם

יש לבליטה עמודים, יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה אחד מזה וקנה אחד מזה, ויהי' צורת

הפתח מכל הג' צדדין).

*

והיינו שגם כאשר לפני הבית עובר רשות

הרבים, ונתבאר לעיל אשר "החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו ... אם

רשות הרבים רשות הרבים", מכל מקום מועלת בו צורת הפתח.

ואף שנתבאר לקמן סי' שסד ס"ד (אין

צורת פתח מועלת לרשות הרבים גמורה, אם נשלמו בה כל תנאי רשות הרבים).

מכל מקום שאני הכא ששטח זו מקורה, שאין

בו דין רשות הרבים מצד עצמו (ראה לעיל הערה 75 ).

[402] סעיף ה (אומרים בה פי

תקרה יורד וסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה. ויש אומרים שאפילו היא

במילואה ... וכן עיקר. ואף על פי כן טוב לחוש לסברא הראשונה), ושם נסמן (הערות 30 - 33 ).

וכעין זה נתבאר בשו"ת צמח צדק שם

(יש לצרף לסניף מה שיש כאן ענין פי תקרה יורד וסותם, ואם כן גם לשיטתו בשני צדדים

כמין גם, יש לומר פי תקרה יורד וסותם). והיינו שמהצדדים אנו מתירים על ידי צורת

הפתח, וברביעית מתירים על ידי פי תקרה יורד וסותם, שמועיל גם "כמין גם",

כדלקמן סי' שסא ס"ה (נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם,

אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו).

[403] שו"ת מהרי"ל

סי' קח (ועל הבליטה שלפני ביתך לא ביארת כמה מחיצות יש לה, ואני אבאר, אם יש לה ג'

מחיצות כמו שרגילות להיות, וברביעית פי תקרה, והתקרה רחבה ד' אמות ... לרש"י ור"ת

... אמרינן שפיר פי תקרה יורד וסותם, אבל לגרסת ר"ח לא אמרינן פי תקרה אם

הרביעית [פרוצה] במילואה, אלא אם כן יש גיפופים ... טוב להחמיר, ובקל תוכל לעשות

לחיים על ידי סיד כמנהגינו, ויהיה צורת הפתח, ולא תכנס בפלוגתא, וירא שמים יוצא את

כולם). הובא במ"א שם, ובט"ז סי' שסה ס"ק ו.

והיינו שלא יסתפק בהוספת קנה אחד בלבד

אצל הבית, שאז תהי' צורת הפתח מב' צדדים, וכותל הבית היא מחיצה שלישית, והרביעית

תהי' פי תקרה יורד וסותם.

אלא "יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית

מקצה מזה, וקנה אחד מקצה מזה ... ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים, וכותל הבית הוא

מחיצה רביעית". ולא נזדקק כלל לפי תקרה יורד וסותם.

[404] מ"א שם (ואם בתים

רבים עומדים זה אחר זה, די בתיקון זה בשני בתים שעומדים בקצה, ויערבו יחד).

והיינו שכיון שהתיקון הוא לכמה בתים

יחד, אם כן צריך לערב ביניהם בפת, כדלקמן סי' שסו ס"א (חצר שהרבה בתים פתוחים

לתוכה, מן התורה מותרים לטלטל בכל החצר ומבתיהם לחצר, שהרי רשות היחיד גמורה היא,

אבל חכמים אסרו לטלטל מבתיהם לחצר, עד שיערבו).

[405] סעיף יט (ויש אומרים שאין

צורת פתח מועיל לפרצה יתירה מעשר, אפילו בחצר, אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ).

וכיון שכאן יש מחיצה גמורה רק ברוח אחת

(כותל הבתים), ובשאר שלושת הרוחות יש רק צורת הפתח, וכיון שעושה צורת הפתח אחת

לכמה בתים, שרוחב כולם יחד הוא ודאי יותר מעשר אמות, הרי שלדעה זו אין צורת הפתח

מועלת.

ואף שסיים שם להחמיר (וטוב לחוש לדבריהם,

אף על פי שהעיקר כסברא ראשונה). מכל מקום מסיק כאן להקל, כיון ש"העיקר כסברא

הראשונה".

ואפשר הכי קיל יותר, כיון שעכ"פ

שתי צורות הפתח שמהצדדים הן פחות מעשר אמות, ורק ברוח רביעית הוי יותר מעשר אמות

ופרוץ מרובה על העומד (ראה ביאור הלכה ד"ה הבולטין). ובזה אפשר שגם

הרמב"ם מודה להיתר, כדלקמן שם (או ברוח שלישית של מבוי), ושם נסמן (הערה 112 ).

[406] סעיף לג (אם יש עמוד בולט

בכותל, או שיוצאים ממנו חיפופים פחות פחות מג' טפחים עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ,

יש לסמוך עליהם (מערב שבת) לשם קנים של צורת פתח).

[407] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ח הובאה ההלכה שברמ"א, שאם האסקופה שבין הגינה לכרמלית, יש לה שתי

מחיצות מהצדדים רחבות ד' טפחים, ויש עליה משקוף רחב ד', אזי היא רשות היחיד,

דאמרינן בה פי תקרה יורד וסותם.

והקשה

המ"א, שאם כן יש לאסקופה זו רק שתי מחיצות זו כנגד זו, דלא אמרינן בה פי תקרה

יותר וסותם.

ומבאר

בב' אופנים:

(א)

המחיצה הפנימית של הגינה חוסמת את הפילוש, ואמרינן בה פי תקרה יותר וסותם. ואעפ"כ

לא תועיל מחיצה אחת של האסקופה עם המחיצה הפנימית להיות ב' מחיצות דבוקות זו לזו,

כי אף שהמחיצה הפנימית חוסמת את הפילוש, מכל מקום אינה חשובה מחיצה.

(ב)

הדלת הפנימית של האסקופה חוסמת את הפילוש, ואמרינן בה פי תקרה יורד וסותם. ואעפ"כ

לא תועיל מחיצה אחת של האסקופה עם הדלת להיות ב' מחיצות דבוקות זו לזו, כי אף

שהדלת חוסמת את הפילוש, מכל מקום אינה חשובה מחיצה.

ובסוף

מוסיף ומבאר, שאם לא הי' למשקוף ד' טפחים, ולא הי' לה דלת, הי' מותר להכניס מתחת

המשקוף לפנים, מטעם חורי רשות היחיד, ועוד. משא"כ כשיש דלת, אף בשעה שהיא

פתוחה, אסור.

[408] ע"א ד"ה אע"ג

(דקיימא אסקופה כנגד עובי החומה ... שאותו עובי, רשות היחיד גמורה היא, שיש לה ג'

מחיצות, ב' מחיצות מעובי החומה ושלישית לצד פנים ... דהא רשות היחיד גמורה היא

מדאורייתא, כיון שיש לה ג' מחיצות). והיינו שהמחיצה הפנימית של המבוי מצטרפת אל

שתי המחיצות שמצדדי האסקופה, שהם עובי החומה של הכותל החיצוני, להיות ביחד "ג'

מחיצות על האסקופה".

[409] ד"ה וכתב הרב המגיד

בפרק י"ז בשם הרשב"א (שאם היתה הקורה רחבה ד', ובריאה לקבל מעזיבה,

אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי שחודה החיצון יורד וסותם).

הובאו במ"א סי' שסה ס"ק י.

וכן הוא לקמן שם ס"ו (ואם הקורה

רחבה ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה החיצון

יורד וסותם, [ומותר] להשתמש תחתיה, אף על פי שפתוח המבוי לכרמלית).

[410] ס"ק ו (הביא

ב"י דברי המ"מ בשם הרשב"א ... כאן בקורה המונחת על המבוי, שיש ג'

מחיצות, ואמרינן דהתקרה יורד וסותם צד הרביעי, כל שיש בו ד' טפחים כנ"ל פשוט).

הרי שמצרף גם את הכותל האמצעי של מבוי.

וכעין זה תירץ באליה רבה ס"ק ד (ולענ"ד

לא קשה מידי, דהתם טעמא משום מפולש לרשות הרבים משני צדדים, משא"כ הכא דמפולש

לרשות היחיד, מהני אפילו זה כנגד זה).

[411] עבודת הקדש שער א סי"א

(היתה רחבה ארבעה ובריאה, אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי

שפי התקרה יורד וסותם, וחודה החיצון סותם). הובא במ"מ בהל' שבת פי"ז הי"א.

[412] כאן ס"ק ג (צ"ע

דהא בסוס"י שס"א פסק דבעינן דבוקות זו בזו). והיינו כדלקמן סי' שסא ס"ה

(אם נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו ... ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש

ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם).

[413] עירובין צד, א ד"ה

בשתי (בשתי מחיצות זו כנגד זו לא אמר פי תקרה יורד וסותם, דהוי מפולש).

[414] עירובין פ"ט ס"ג

(דבשתי מחיצות נמי מהני פי תקרה, מההיא דקאמר בפ' קמא דסוכה בההיא מודינא לך דהוי

כמבוי מפולש, פירוש דלא מהני פי תקרה גבי שבת במפולש ... משמע הא בלא פילוש מהני

פי תקרה בשתי מחיצות).

[415] יח, ב (לא אמרינן פי תקרה

יורד וסותם ... דהוה ליה כמבוי המפולש).

[416] ד"ה מודינא (כיון

דאויר פתוח לנגדו, דומיא דמבוי מפולש, ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים).

וכן הוא לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון ס"ק

ב (דבקיעת רבים היינו כעין קפנדריא, כדפרש"י בסוף פ"ק דסוכה. עיין

במ"ש בסי' שמ"ו). לקמן סי' שנג ס"ק א (פילוש משער לשער שהוא קפנדריא.

עיין במ"ש בסי' שמ"ו).

[417] שבת ז, ב ד"ה ואם

חקק בו ד' על ד' (מהני חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה).

[418] שבת פ"א סי"א (ואפילו

אם יש בו בין שפת חקק ולכותל שלשה טפחים ... שהרשות משתמר על ידי המחיצות, אפילו

רחוקים ממנו הרבה, קרוי רשות היחיד).

[419] ס"ק יג. שהיא ההלכה

שהובא לקמן (הערה 105 ).

וכן נפסק לעיל סי' שמה סכ"ב (לפי

שלענין שבת אין צריך רק שתהא הרשות משתמרת על ידי המחיצות, ואפילו הן רחוקות ממנה

הרבה נקראת רשות היחיד). וראה שם (הערות 180 - 181 ),

שבזה גופא ישנם שתי דעות שם.

[420] כקושית המ"א בס"ק

ג (ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה שלישית, אם כן במחיצה אחת מן הצד סגי).

והיינו שאם נאמר שהפתח נחשב למחיצה

שלישית, אם כן מדוע כתב הרמ"א "ובלבד שלא יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות

היחיד, כגון ... שיש לה שני מחיצות מן הצדדין שהם רחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה

ארבע". הרי סגי שמחיצה (מזוזה) אחת תהי' רחבה ד', והשנית – פחות מרוחב ד'.

וכן יקשה לפי מה שנתבאר כאן דסגי גם

במחיצה הרחוקת מהתקרה, ולפי מה שנתבאר לקמן סי' שסא ס"ה (אומרים בו פי תקרה

יורד וסותם אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו), מדוע אם כן לא יספיק מה שיש

לאסקופה זאת מחיצה אחת מן הצד (עובי החומה), והמחיצה השנית היא המחיצה הרחוקה מן

האסקופה (הפנימית של החצר).

[421] תוכן המענה שנתבאר

לפנינו:

כדי

שנוכל לומר פי תקרה יותר וסותם, ישנם שני תנאים:

(א)

שיהיו מספיק מחיצות (לשמואל – שֵם ד' מחיצות, ולרב – ב' מחיצות דבוקות), ועליהן

התקרה.

(ב)

שלא יהי' בו פילוש וקפנדריא.

בתנאי

הראשון, צריך שיהיו "המחיצות סמוכות לתקרה", וכאן התקרה אינה סמוכה

למחיצה האמצעית הרחוקה, ו"הדלת אינה כמחיצה גמורה".

ואילו

בתנאי השני, סגי "אף שרחוקה היא", וסגי אף בדלת "הואיל וננעלת

בלילה וחוסמת היא את העוברים אז".

[422] "לא חשיבי הנך מחיצות לסייע

לקירויו, ולימא פי תקרה, כיון דמופלג מהן ארבע. והוא הדין דאפילו ברוח אחת בכי האי

גוונא לא אמרינן יורד וסותם".

[423] כשתי הדעות שהובאו לקמן

סי' שסא ס"ה (אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה

במילואה. ויש אומרים שאפילו היא במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם,

ונשאר קירוי עליהם, אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו

בזו).

וכמבואר בתוס' שם (שיש ברביעית לחי או

פס, דאיכא שֵם מחיצה ... אמרינן פי תקרה), ושם ד"ה ושמואל אמר אפילו ביתר

מעשר (מהני פי תקרה אפילו ביתר מעשר, כיון דאיכא שֵם ארבע מחיצות). והיינו כיון

שגם ברוח רביעית אין הפרצה במילואה. וכדאמרינן בעירובין כב, א (הכא איכא שֵם ארבע

מחיצות), ופירש"י (היכר היקף דופן לכל רוח).

[424] סעיף כב (ואף על פי

שהכתלים רחוקים מחללו ג' טפחים או יותר, אין בכך כלום, לפי שלענין שבת אין צריך רק

שתהא הרשות משתמרת על ידי המחיצות, ואפילו הן רחוקות ממנה הרבה נקראת רשות היחיד),

וכדלעיל (הערה 100 ).

[425] עתה בא לבאר הלכה זו שברמ"א,

לפי פירוש המ"א ס"ק ג (צ"ע דהא בסוס"י שס"א פסק דבעינן

דבוקות זו בזו. ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה שלישית, אם כן במחיצה אחת מן הצד סגי,

וצ"ע).

והיינו שהקשה איך אומרים כאן פי תקרה,

כשיש ב' מחיצות זו כנגד זו (עובי החומה שמכאן ומכאן). ומתרץ שהדלת שבפנים היא

מחיצה שלישית, שהיא דבוקה לב' המחיצות של עובי החומה. ועל זה מקשה שוב, שלפי זה

היינו צריכים להסתפק במחיצה אחת של עובי החומה שרחבה ד', שהיא דבוקה לדלת שבפנים,

ומדוע הצריך הרמ"א "שתי מחיצות מן הצדדים". ונשאר בצ"ע.

ועל זה מתרץ כאן, שגם בדלת יש מקום לומר

כן, שמועלת רק לענין שלא יהי' פילוש וקפנדריא, אבל לא לענין המחיצה עצמה.

[426] עבודת הקדש שער ב ס"ד

(הואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה, וחוסמת העוברים שם בלילות, אין זו רשות הרבים).

הובא במ"מ הל' שבת פי"ז ה"י. ובמ"א סי' שסד ס"ק ב.

[427] דלקמן שם ס"ד (הבא

להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול, צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן).

[428] עירובין ו, ב ד"ה

חייבין (אלמא נעילת דלתות בעינן בכל לילה, והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה

מכאן).

[429] ס"ק ב (וכן משמע ברי"ף

ורא"ש). והיינו מ"ש הרי"ף עירובין ב, א והרא"ש שם פ"א ס"ח

(לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן).

[430] שהדלת אינה מצטרפת לג'

מחיצות של אסקופה (כסברת המ"א כאן), כי אם הכותל האמצעי של המבוי.

[431] וכעין זה תירץ באליה רבא

ס"ק ד, בתירוץ הב' (דאף דדלת לאו מחיצה גמורה היא שיהא סגי במחיצה אחת אצלה,

מכל מקום לענין זה הוי מחיצה, להתיר בזה כנגד זה).

[432] עתה בא לבאר את האמור

בפנים ס"ט (אם אסקופה זו ... אין בו ד' ... רשות הרבים שלנו הן כרמלית ...

ואף אסקופה זו בטלה אצלה, ולא אצל רשות היחיד שבפנים, הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן.

ואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל).

והיינו

שאם יש דלת מפסקת, אינה בטלה לרשות היחיד, אף בשעה שהדלת פתוחה. אבל אם אין דלת

מפסקת ביניהן, בטלה האסקופה אצל רשות היחיד.

ומבאר

שני טעמים לזה:

(א)

משום חורי רשות היחיד.

(ב)

משום צירוף תקרת וכתלי הבית הפנימית, אל משקוף ומזוזות הפתח.

[433] לקמן שם ס"ד (הבא

להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול, צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן. והוא

שננעלות בלילה ... ויש אומרים שאין צריך שיהיו נעולות בלילה, רק שיהיו ראויות

לינעל).

[434] ואף שנתבאר לקמן סי' שסה

ס"ו (במבוי הפתוח ... לכרמלית, אסור להשתמש בין כנגד הלחי בין תחת הקורה, לפי

שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית, ונעשה כמוה שמצא מין את מינו וניעור).

ואין מתירים מטעם חורי רשות היחיד.

ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שנח סכ"א

(נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן ... חודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם, ומחודן

הפנימית ולחוץ הוא רשות בפני עצמו, שמטעם זה אסור לטלטל מבית לאסקופה אם אין עליה

משקוף רוחב ד', כמו שנתבאר בסי' שמ"ו). אף דמיירי במבוי ובית בלא דלת.

שאני התם שהמבוי והבית פתוחים לגמרי

לכרמלית. משא"כ כאן שהיא "אסקופה ... שיש לה ... מזוזות הפתח מכאן ומכאן

... וגם יש עליה משקוף מלמעלה", הרי החלל שבינם נחשב כחורי רשות היחיד.

וכמו בחלון, דלקמן סי' שנג ס"ב (דף

הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה וחלון הבית פתוח לו, מותר להשתמש

עליו מן הבית דרך החלון, מפני שהוא כחורי רשות היחיד).

ומ"ש לקמן שם סי' שנח סכ"א (שמטעם

זה אסור לטלטל מבית לאסקופה אם אין עליה משקוף רוחב ד', כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).

היינו כיון שעכ"פ בשניהם אין להתיר מטעם חורי רשות היחיד, שם – מכיון שהם

פתוחים לגמרי, וכאן כיון שיש דלת הסותמת.

ולכאורה נראית הכוונה, שכיון שיש כאן

דלת העשויה לחזור ולינעל, אין האסקופה נחשבת חורי רשות היחיד. ועדיין יש לעיין בזה

(בחלון דלקמן שם, ובכ"מ).

[435] דהא מיירי כאן בבית שיש

לו ד' כתלים ותקרה גבוהה, אלא שהמשקוף אינו עולה עד לגובה התקרה שבבית (והמזוזות

אינן מגיעות עד רוחב כתלי הבית), ולכן אם יש דלת בינם, אין המשקוף מצטרף לתקרת

הבית (ואין המזוזות מצטרפות לכתלי הבית). אבל אם הי' פתח בלא דלת, היינו אומרים

שהכל תקרה אחת, ופי תקרה של המשקוף יורד וסותם.

[436] אף שתקרת הבית העליונה,

אינה מונחת על הכותל שאצל הפתח (כמו המשקוף).

[437] ראה משנה אהלות פי"א

מ"א (הבית שנסדק, טומאה בחוץ, כלים שבפנים טהורין). ופירש ר"ש (נראין

הדברים שנסדק הגג על פני כולו ונחלק לשנים, דאיכא השתא שני חלקים, והיתה טומאה

בחציו החיצון שהפתח בו, והכלים בחציו הפנימי). רמב"ם הל' טומאת מת פט"ז

ה"ו (בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים, והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח

בו, הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין). משא"כ כשנוגעים זה בזה, "כל שאין

סדק מפסיק", "הכל אחד לענין טומאה", וגם הכלים שתחת חצי' הפנימי של

התקרה, טמאין.

[438] שכאן אצל הפתח, נעשית

תקרת הבית העליונה עבה, שמגעת עד גובה הפתח.

[439] וכך גם מצטרפות שתי

המזוזות של הפתח, אל מחיצות הבית הפנימיות, אשר כאן אצל הדלת הן עבות, שמגיעות עד

מזוזות הפתח.

[440] סוכה ו, ב (הלכתא (הלכה

למשה מסיני, רש"י) ... דופן עקומה). טור ושו"ע סי' תרלב ס"א (פחות

מד' אמות, כשרה, דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאלו הכותל נעקם,

ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני).

והיינו שלא לומר מסברה, שבמקום זה

המחיצות הן עבות יותר (רק במקום שהלכה למשה מסיני אומרת כן).

[441] לא אמרו כן "אלא

בגובה", שמחיצת הסוכה נעשית עבה בגובה, אצל התקרה, והיא דופן עקופה מהלכה

למשה מסיני.

[442] שהיא נעשית עבה ברוחב,

אצל המזוזות והפתח; את זה אומרים מסברה, אף בלא הלכה למשה מסיני.

[443] שהדלת מפרדת בין התקרה

והמחיצות שבבית, לבין המזוזות והמשקוף שבאסקופה, שאין בהם רחב ד'.

וראה רש"י ט, א ד"ה באסקופת

בית (לא אתי נעילת דלת ומבטל למחיצה, ואפילו הוא שוקף באמצעיתו ... תקרת ד' לא

בטלה ירידת סתימתה בנעילת דלת).

ומיירי שם במשקוף ומזוזות רחבות ד',

שהדלת ננעלת באמצען. משא"כ כאן שנעילת הדלת היא בין המשקוף לבין התקרה

העליונה, ובין המזוזות לבין מחיצות הבית שבפנים, הדלת מפסקת ביניהן.

ומחמת שני טעמים אלו, מסיק כן בפנים סוף

ס"ט (הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן ... כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל).