שנו דין אמת המים העוברת בחצר

שנו דין אמת המים העוברת בחצר

ובו ד' סעיפים:

א אמת המים

העוברת בחצר ¹⁰¹⁵ , עמוקה י' טפחים ורחבה ד' ¹⁰¹⁶ , אין

ממלאים הימנה, אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתה.

ויהיה טפח ממנה משוקע במים, ואם היתה המחיצה כולה

יורדת בתוך המים, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי לחלוק בין המים

שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים ¹⁰¹⁷ .

לפי ¹⁰¹⁸ שכיון שהאמה אינה מתעכבת בחצר, אלא

עוברת מצד לצד, אינה בטלה לגבי החצר, וחולקת רשות לעצמה, הואיל והיא עמוקה עשרה

ורחבה ד', שזהו שיעור חילוק רשויות זו מזו ¹⁰¹⁹ , וכיון

שאינה בטילה לחצר, הרי היא כרמלית בחצר, כמו שהיא כרמלית קודם כניסתה לחצר ואחר

יציאתה ממנה ¹⁰²⁰ , ולכן צריך לעשות לה מחיצות המפסיקות בין המים שבחצר

להמים שבחוץ.

ואע"פ שאעפ"כ הם מחוברים תחת המחיצה או על

גבה¹⁰²¹,

אין בכך כלום, שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה מועלת בהם משום גוד אחית ¹⁰²² , כמו שנתבאר בסימן שנ"ה ¹⁰²³ .

ומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם, אינו מועיל כלום,

אף אם היה משוקע במים טפח, לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי

להתיר הטלטול בהם ¹⁰²⁴ , כמו שנתבאר שם¹⁰²⁵:

ב אבל בחצר

עצמה מותר לטלטל, אפילו לא עשה מחיצות לאמה שבתוכה, והרי האמה היא כרמלית, אף על

פי כן אינה אוסרת את החצר, אע"פ שהן פרוצות זו לזו במילואן ואין ביניהן מחיצה.

לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין החצר, שהרי היא עמוקה עשרה,

וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצה ¹⁰²⁶ . ואפילו אם אינה עמוקה עשרה בשפתה אלא בשיפוע, אם

השיפוע מתלקט עומק עשרה מתוך ד' אמות, נידון משום מחיצה. אבל אם מתלקט כן מתוך יותר

מד' אמות, אינה נידון כמחיצה ¹⁰²⁷ , כמ"ש

בסימן שמ"ה ¹⁰²⁸ .

וכשהוא נדון משום מחיצה לחצר מותר לטלטל בה אפילו

נפרץ כותל החצר ברוחב האמה בכניסתה וביציאתה, ופרצה זו היא יותר מי' אמות, שהיא

אוסרת את החצר, אם לא חפירת האמה שבה, שנידונה לה כמחיצה, והרי יש לה ד' מחיצות מצד

האמה מכאן וד' מחיצות מצד האמה מכאן ¹⁰²⁹ :

ג אם התחיל

לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד לרוחב האמה, ולא חיבר אותה באמצע רחבה, והניח מקום

פנוי באמצעית המחיצה של כניסה ויציאה כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם

אין שם ביניהם ג' טפחים מותר משום לבוד, ואם יש ביניהם ג' טפחים אסור ¹⁰³⁰ .

ואם הנקבים שהאמה נכנסת ויוצאת בהם אינם רחבים ג'

טפחים, אפילו מחיצה אין צריך, שהרי הם כסתומים לגמרי משום לבוד ¹⁰³¹ :

ד חצר שנפרצה

ולשון ים עובר על הפרצה, אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, שפרצה

זו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח כמ"ש בסי' שס"ב ¹⁰³² , מותר למלאת מהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית ¹⁰³³ .

ואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד', אינו חולק רשות

לעצמו, שכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו, הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות

אותו, ואינו נאסר מחמת שפרוץ לים שהוא כרמלית ¹⁰³⁴ .

אבל אם נפרצה במילואה, או שיש בפירצה יותר מעשרה,

אסור למלאת ממנו לחצר, כיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ, שהרי שם

נפרצה החצר במילואה או יותר מעשר ¹⁰³⁵ . וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה במקומות שנהר מהלך

סמוך לחצרות ¹⁰³⁶ .

אבל בחצר עצמה מותר לטלטל, אם הלשון הוא עמוק עשרה

מתוך ד' אמות, שהוא נחשב למחיצה ¹⁰³⁷ . וכגון

שהוא רחוק משפת הים, או שגידודיו גבוהים ביותר, בענין שאין לחוש בו שמא יעלה הים

שירטון ויתמעט עמקו מעשרה ויטלטלו בחצר כבתחלה ¹⁰³⁸ , כמ"ש

בסי' שס"ג ¹⁰³⁹ .

ואם במקום שנפרץ כותל החצר נשארו שם למטה גידודין

גבוהים עשרה, והמים מכסים אותם, מותר למלאת ממנו מים לחצר. אבל אסור להכניסם לבית¹⁰⁴⁰,

אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה על המים ¹⁰⁴¹ . מפני שהגידודים המכוסים במים חשובים מחיצה לגבי

החצר, אבל לא לגבי הבית, לפי שבחצר פעמים שהם ניכרים ונראים כשהמים שוקעים, אבל

בבית אין ניכרים ונראים לעולם ¹⁰⁴² .

ולכן אסור לטלטל שום דבר מחצר לבית¹⁰⁴³,

אם אין הלשון עמוק עשרה¹⁰⁴⁴:

[1015] משנה עירובין

שם פז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה

בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה). טור ושו"ע ס"א

(אמת המים העוברת בחצר ... אין ממלאין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה

עשרה בכניסתה וביציאתה).

[1016] משנה שם (מעשה באמה של

אבל שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת ... מפני שלא היה בה כשיעור), וברייתא שם (מפני

שלא היתה עמוקה י' טפחים ורוחבה ד'). טור ושו"ע שם (עמוקה עשרה ורחבה ארבעה).

והטעם לכך יתבאר לקמן (הערה 5 ).

[1017] כמו בבור שבין שתי חצרות,

דתניא עירובין פו, א (צריך שיראו ראשן של קנים למעלה מן המים טפח ... צריך שישקע

ראשי קנים במים טפח).

וכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (בור

שבין ב' חצירות ... אין ממלאין ממנו בשבת ... אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים

למעלה מן המים ... ואם המחיצה היא כולה בתוך המים צריך שיהא טפח יוצא ממנה למעלה

מן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת. ואם היא כולה למעלה מן המים, צריך שיהא

טפח ממנה משוקע במים).

ומזה למדו אף לענין אמת המים העוברת

בחצר. רי"ף שם כט, א (אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה

וביציאה ... פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים, כדי

שתחלוק בין המים שברשות הרבים למים שברשות היחיד, כמחיצה של בור, שצריכה להיות

משוקעת בתוכו לחלוק בין רשותו לרשות חבירו). רא"ש עירובין פ"ח ס"ח.

רמב"ם הל' שבת פט"ו הי"ג (והיאך מעמידין את המחיצה במים, אם

היתה למעלה מן המים, צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ואם היתה המחיצה

כולה יורדת בתוך המים, צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שיהיו המים

שבחצר מובדלין). טור ושו"ע שם (ויהיה טפח ממנה משוקע במים, ואם היתה המחיצה

כולה יורדת בתוך המים, צריך שיהי' טפח ממנה יוצא למעלה מן המים). ט"ז ס"ק

א (להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן). מ"א

ס"ק ג (לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים).

[1018] עתה בא לבאר טעם החילוק

בין אמת המים העוברת בחצר, שנתבאר כאן שאין ממלאים הימנה אלא אם כן עשה מחיצה

בכניסתה וביציאתה, ולא סגי בכותל החצר, לבין לשון ים הנכנס לחצר, שנתבאר לקמן

ס"ד דסגי בכותל החצר (אם לא נפרצה במילואה ואין בפרצה יותר מעשר אמות).

ראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב

(הטעם מפני שהאמה נכנסת ויוצאה וחולקת רשות לעצמה, ואפילו כותל שעל גבה אינו מתירה

למלאות, לפי שהיא בעצמה נפרצת במלואה למקום האסור לה, והכותל שעל גבה אינו נחשב

לה. והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא, והוא כבור שבחצר, ומחיצות החצר מתירות אותו,

וכיון שאין פרצתו יותר מעשר הכל מותר).

מ"מ שם הי"א (ודעת האחרונים

כדעת ההשגות).

ריטב"א עירובין יב, ב ד"ה

והא דפרקין (דהא אמרינן בפרק בכל משתתפין, כי אמת המים שעוברת דרך נקב החצר צריך

לעשות לה מחיצה עשרה בכניסה ויציאה, שתהא ניכרת לכל שנעשית לכך כדי למלאות ממנה,

וכותלי החצר שלא [נעשו לכך לא] יתירוה אף על פי שהם שלימות ... ויש מתרצין דשאני

התם שאין האמה מתעכבת בחצר אלא שעוברת מצד לצד, וכיון שכן והיא גבוהה עשרה, חלקה

רשות לעצמה, ואינה בטלה לגבי החצר עד שיעשה מחיצות הניכרות לשמה, אבל הכא שהמים

מתעכבין ועומדין בחצר, נתבטלו לחצר כאילו היו (ה)מים שנשפכו שם ... וזה נכון מאד).

ב"ח ד"ה חצר (והחילוק בין

לשון ים ובין אמת המים דלעיל הוא, לפי שהאמה נכנסת בחצר מצד זה ויוצאת כנגדה מצד

אחר, הילכך חולקת רשות לעצמה כשהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה שנעשית כרמלית ... אבל

לשון ים מיירי שנכנס לחצר מצד זה במקום שנפרץ החצר, ונשארו המים בתוכה ואינן

יוצאים ממנה בצד אחר. וכיוצא בזה פירש הראב"ד בהשגות, ומביאו בית יוסף, והכי

מסתברא).

מ"א ס"ק ד (מותר

למלאות ממנו, אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד', דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו,

הוא כבור שבחצר, ומחיצות החצר מתירות אותה. משא"כ באמת המים שנכנסת ויוצאת

וחולקת רשות לעצמה, והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח)).

ט"ז ס"ק ד (וקשה מ"ש מלשון

ים שבסעיף שאחר זה דמותר אפילו בפירצה עד י'. תירץ על זה ב"י בשם

הריטב"א, דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד, על כן אינה בטלה לגבי חצר ונחשבת

רשות בפני עצמה, משא"כ בלשון ים שנכנס ומתע[כ]ב בחצר, על כן בטל לגביה כל שאין

בפירצה עשר. ושיטה זו אי' בהשגת הראב"ד, מביאה ב"י, שיש חילוק בזה בין

אמת המים דכאן ובין לשון הים דאחר זה).

ב"י סוף הסימן (שהביא את

דברי הראב"ד והריטב"א).

*

והיינו שכיון:

(א) שהיא עמוקה י' ורחבה ד' וחולקת רשות

לעצמה.

(ב) המים שבה עוברים מצד לצד.

לכן:

(א) לא סגי במחיצות החצר שמכאן ומכאן

(כמו שמועיל בלשון הים).

(ב) לא סגי במחיצה תלויה שאינה משוקעת

במים (כמו שמועיל בגזוזטרא ובית הכסא).

סיכום פרטי הלכות אלו, לעיל סי' שנה

(הערה 9 ).

[1019] רש"י שם פז, א ד"ה

שלא היתה (שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ברוחב ד' ... וכי הוו נמי

בחצר הוו להו רשות היחיד). מ"א ס"ק א (אבל אינה עמוקה עשרה, או שאינה

רחבה ד', אינה כרמלית, והוי כרשות שעומדת שם, וכי עומדת ברשות היחיד הוי רשות

היחיד (רש"י)). ט"ז ס"ק א (דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה, ואין

צריך תיקון ... ואם היא ברשות היחיד הוה גם כן רשות היחיד).

והיינו שכיון שאין האמה נעשית רשות

לעצמה, לכן סגי לה בכתלי החצר לעשותה רשות היחיד, כמו בדין לשון הים שנכנס לחצר,

דלקמן ס"ד (אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, שפרצה זו אינה

אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח ... הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר

מתירות אותו).

[1020] ראה לעיל סי' שמה קונטרס

אחרון ס"ק ב (אפילו אמת המים העוברת בבקעה, אם עמוקה י' היא כרמלית, כדתנן

בעירובין שם עיי"ש בפרש"י במתניתין ...

ומחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות, עיי"ש בט"ז, ואע"פ שאין

רבים עוברים עליהם), והיינו שאף אם מחוץ לחצר מחיצותיה גבוהות י', היא נשארת

כרמלית.

[1021] יש לעיין מהי כוונת

"או על גבה", בשעה ש"טפח ממנה יוצא למעלה מן המים". וראה

נתיבות שבת פ"י הערה קיד.

[1022] רש"י פו, א ד"ה

בין מתוך אוגנו (קל הוא שהקילו חכמים במים, דאמר ביה גוד אחית למחיצה, ובלבד שתהא

בתוך אוגן הבור שתראה כהפסק). ומדין בור למדנו גם לדין אמת המים שעוברת בחצר,

כדלעיל (הערה 3 ).

רא"ש עירובין פ"ח סוף ס"ז (ור"ח ז"ל פירש ... מצריך שיהו

ראשי הקנים בולטין למעלה מן המים טפח ... קל הוא שהקילו חכמים במים, דאין מחיצה

תלויה מתרת אלא במים ... ואף על גב דעריבי מיא תותי קורה לא חיישינן).

והיינו שעצם המחיצה התלויה מועלת במים

לומר גוד אחית, ולא איכפת לנו במה שהמים מחוברים תחת המחיצה. אלא שכאן צריך

שהמחיצה תהי' שקועה טפח במים ויוצאת טפח מהמים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת.

וכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (שבמחיצה

זו אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור ... אם המחיצה היא כולה בתוך המים, צריך

שיהא טפח יוצא ממנה למעלה מן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת, ואם היא כולה

למעלה מן המים צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים ... ולא חששו מה שהמים מתערבים

והולכים מצד זה של המחיצה או הקורה לצד הב').

[1023] סעיף א (גזוזטרא שהיא

למעלה מן המים ... אסור למלאות ממנה מים, לפי שהמים הם כרמלית, אלא אם כן עשה לה

מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה, והוא ממלא בנקב החקוק באמצעיתה, שאז מותר משום גוד

אחית), וסעיף י (בית הכסא שעל פני המים, מותר ליפנות בו על ידי מחיצה תלויה שיעשנה

למטה סביבו, על דרך שנתבאר בגזוזטרא, שבמחיצה זו אומרים בה גוד אחית).

[1024] רש"י שם פז, א ד"ה

עשו לה (ומחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת

לה, ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים, הני מילי היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל

המים). ט"ז ס"ק א (אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת על גבה, אינה

מועלת לה, כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז). מ"א ס"ק ב (ומכל מקום

לא מהני מחיצות החצר למלאות, כיון שלא נעשו לשם מים, כמ"ש סי' שע"ו

(רש"י)). פרמ"ג אשל אברהם שם (משמע אף שמחיצת החצר נכנסה ונוגעת במים

טפח, לא הוה היכרא, דלא נעשה לשם מים).

[1025] ס"א (ובלבד שיעשנה

בשביל כך כדי להתיר מילוי המים, אבל אם עשאה לצורך אחר, אין אומרים בה גוד אחית),

וס"ז (ואין אומרים בהן גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים), וס"י

(ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול).

[1026] ראב"ד הל' שבת פט"ו

הי"ב (לא דקדקו בה על טלטול החצר עצמו בין פרצת

י' ליתר על י', הכל מותר, מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר, והיא עצמה נעשית מחיצה

בינה ובין החצר, שהרי עמוקה עשרה, ואין החצר נאסר מפני האמה). מ"א ס"ק

ב (ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר, שהוא פרוץ במילואו לכרמלית. יש לומר דהיא עצמה

נעשית מחיצה בינה ובין החצר, שהרי עמוקה עשרה, ואין החצר נאסר מפני האמה

(ראב"ד)).

[1027] מ"[א] שם (ועמ"ש סי'

שמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה, רק

בשיפוע, אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר, שמתלקט עשרה

מתוך חמשה אמות, לא הוי כמחיצה).

וכמו שהוא בלשון הים, דלקמן ס"ד (בחצר

עצמה מותר לטלטל, אם הלשון הוא עמוק עשרה מתוך ד' אמות, שהוא נחשב למחיצה), ושם

נסמן (הערה 23 ).

[1028] סעיפים ב; טו; יט.

[1029] מ"א שם (ומשמע

בראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה, אפילו נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה, שרי לטלטל בחצר,

שהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו, עיין שם).

[1030] רבינא עירובין פז, ב (כגון

דעבד לה ניפקי אפומה), ופרש"י (בכניסה וביציאה, והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה

בתוך אוגניה מכאן ומכאן, ולא חיברה באמצע, שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם, ואמרי

רבנן דפחות מג' אמרינן לבוד, אבל ג' לא אמרינן לבוד ואסור, דפירצה היא). טור ושו"ע

ס"א (ואם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד, ולא חיבר אותה באמצע, כדי

שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם אין ביניהם ג' טפחים, שרי, דאמרינן לבוד. יש

ביניהם ג' טפחים, אסור). ט"ז ס"ק ג (פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה

מחיצה לרחב האמה, אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה אחת, אלא בב' חתיכות,

דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי, וכן במחיצה של צד היציאה, ועשה כן כדי שבאותו מקום

הפנוי ילכו המים, אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד).

[1031] ריטב"א עירובין פז,

א ד"ה אמת (אם אין הנקבים שנכנסת ויוצאה בהם רחבים ג' טפחים, דכל פחות מג'

כלבוד דמי, ומותר למלאות ממנה בלא עשיית מחיצה). רמ"א ס"א (ואם הנקבים

שהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג', אפילו מחיצה אינו צריך).

וראה גם לקמן סי' שסב ס"י (וכל

אויר שהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי), ושם נסמן (הערה 56 ).

[1032] סעיף יח (ובלבד שלא יהיה

במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות, אבל עד עשר ועד בכלל מותר, מפני שהוא כפתח), ושם

נסמן (הערה 104 ).

וכך גם כאן בלשון ים, כמבואר בלבוש

ס"ב (הוי כמו פתח, ונחשב מחיצה שלימה).

[1033] ברייתא שם יב , א

(לשון ים הנכנס לחצר (דרך פירצת הכותל, וכשלא נפרץ במלואו עסקינן,

רש"י), אין ממלאין הימנו בשבת ... במה דברים אמורים שפירצתו ביותר מעשרה, אבל

עשרה אין צריך כלום). טור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה, ולשון ים עובר על

הפרצה, אם אינו במילואו, ואין בפרצה יותר מי', מותר למלאות ממנו ולהכניס לבית).

[1034] נסמן ונתבאר לעיל (הערה 4 ).

[1035] ראב"ד שם (אם יש

פרצתו יתר על עשר, היאך הוא מותר, והלא הפרצה אוסרתה, והלשון עצמו אוסרה שהרי

נפרצה לו במילואה). רא"ש פ"א סוף סט"ז (למלאות מן המים לחצר אסור,

דמקום המים נפרץ במלואו לים). מ"א ס"ק ו (אסור למלאות ממנו, כיון שאין

מחיצה על גבו בינו לבין המים שבחוץ, שהרי נפרץ במילואו, והים הוי כרמלית).

[1036] ט"ז סוף ס"ק ד

(ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות, פשוט שאסור לשאוב מים שם, כי הוא ממלא מים

מכרמלית לחצר שהוא רשות היחיד, ולזה לא מהני עירוב, ורבים נכשלים בזה).

[1037] ר"ת ב תוס'

עירובין יב, ב ד"ה הכא (ורשב"ם ור"ת פירשו

דאית ליה גידודי [שיש גדודים] גבוהים עשרה לים [עצמו] בתוך החצר, ולכך מטלטלין

בחצר. אבל למלאות מן המים אסור, דמקום המים נפרץ במלואו לים, והים הוי כרמלית). רא"ש

עירובין פ"א סט"ז (ורשב"ם ז"ל פירש דאית ליה גידודי, שלשון

הים הפיל הקרקע ונשארו גידודים גבוהים עשרה בשפת המים, ואותן הגידודים מתירין

לטלטל בחצר. אבל למלאות מן המים לחצר אסור, דמקום המים נפרץ במלואו לים). מ"א

שם (ואם הלשון עמוק י', הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר, אבל אסור למלאות ממנו,

כיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ).

וכמו באמת המים, דלעיל ס"ב (אבל

בחצר עצמה מותר לטלטל ... לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין

החצר, שהרי היא עמוקה עשרה, וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצה), ושם נסמן

(הערות 13 - 14 ).

ואף שהאמה מלאה מים. נתבאר לעיל סי' שמה

סט"ו (היתה הגומא מליאה מים, אין המים מבטלים המחיצות, והוא הדין שאר דברים

צלולים שאדם מסתכל בהם ורואה בתוכם ונראים המחיצות).

ואף שנתבאר לעיל שם (הימים והנחלים

שאינן רשות היחיד מדברי סופרים אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד' אמות, הואיל

ועוברים עליהם), וסי"ט (הימים והנחלים, שאף שהם עמוקים עשרה והמים אינם

מבטלים המחיצות ... מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית (הואיל

ועוברים על מחיצותיה מלמעלה, כאילו לא היו שם מחיצות כלל)).

נתבאר לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק ב

(והא דהים נדון משום מחיצה ... היינו ברוח רביעית למבוי, דבלאו הכי נמי לא הוה

המבוי רשות הרבים).

ואף שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה

מועלת להתירה, כדלקמן סי' שסג סמ"ד (מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל

שאינו עשוי בידי אדם, אינן מועילות להתירו בלא תיקון בשום אחד מראשיו).

מכל מקום גם זה מועיל במחיצה רביעית,

כדלקמן שם (אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה בנהר ותל).

[1038] תוס' שם (ואין לחוש שמא

יעלה הים שרטון, שגדודים גבוהים יותר, או שהם רחוקים משפת הים ביותר הרבה). מ"א

שם (ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, דמיירי

שהגדודין גבוהים ביותר, או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תוס')).

[1039] סעיף לה (ויש אומרים שהים

אינו עולה משום מחיצה למבוי, גזרה שמא יעלה הים שרטון, שכן דרך הים שמתקצר ונעשה

קרקע ומעלה שם חול ואבנים ובטלה מחיצתו, שנתמעט שיפועו שם ואינו מתלקט י' טפחים

מתוך ד' אמות, ויטלטלו במבוי כמתחלה, וכן עיקר. אבל בשאר נהרות אין חוששין שיעלו

שירטון, אלא אם כן אותן נהרות שדרכן להתייבש בקיץ ולהעלות שם חול ואבנים).

ולכן אין חוששים לשמא תעלה אמת המים

שרטון (לעיל ס"ב), שאין חוששים לזה בנהר. משא"כ כאן בלשון ים, חוששים

שיעלה שרטון (אלא אם כן רחוק משפת הים או גידודיו גבוהים).

[1040] גמרא שם יב, א (ממלא

הוא דלא ממלאינן, הא טלטולי מטלטלינן, והא נפרצה חצר במלואה

למקום האסור לה. הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי). לפירוש רש"י שם (מה

שנשאר מן הפרצה בגובה עשרה אבל הים כיסהו). ולפי דעת התוס' והרא"ש שם

(שביארו את פרש"י שם). טור ושו"ע שם (נפרצה במילואה, או שיש בפרצה יותר

מי', אם נשאר במקום שנפרץ גידודים גבוהים י', והמים מכסים אותו, מותר למלאות ממנו

בחצר, אבל אסור להכניסן לבית).

[1041] ברייתא שם (אלא אם כן יש

לו מחיצה (עשו מחיצה לגדור פירצת כותל החצר, רש"י) גבוה י' טפחים). טור

ושו"ע שם (אלא אם כן עשו מחיצה גבוה עשרה על המים).

[1042] תוס' שם (דאית ליה

גידודי וניכרת מחיצה לבני חצר, ולבני בית שהם רחוקים אינה

ניכרת ועריבי מיא, ומשום הכי אסור). רא"ש שם (הלכך בחצר

המחיצה ניכרת, דפעמים המים שוקעין והמחיצה נראית, ולכך מותר להשתמש בחצר. אבל

מהחצר לבית אסור, הואיל ואין המחיצה ניכרת בבית). לבוש ס"ב (דלגבי בית לא

נחשבו הגידודין מחיצה, כיון שאין המחיצה הזאת ניכרת בבית). מ"א ס"ק ה (דפעמים

שהמים שוקעים והמחיצות ניכרת, אבל בבית אין המחיצות ניכרת).

[1043] כי אף שלשון הטור

ושו"ע הוא "מותר למלאות ממנו בחצר, אבל אסור להכניסן לבית". מכל

מקום מובן ש"אסור לטלטל שום דבר מחצר לבית", שהרי לגבי הבית נחשבת החצר

כרמלית (שהיא פרוצה לים).

[1044] שבזה כבר נתבאר לעיל

שנחשבת מחיצה רביעית (בין לשון הים לבין החצר), ואם כן מותר לטלטל הן בחצר עצמה

והן ממנה לבית (כיון שהחצר היא רשות היחיד), ומותר למלאות מלשון הים לחצר (כיון

דמיירי שנשארו שם גידודין, ולגבי החצר גם לשון הים הוא רשות היחיד). וראה נתיבות

שבת פ"י הערה קכא.

ואפשר שבאופן זה מיירו הטור ושו"ע

במה שכתבו "מותר למלאות ממנו בחצר, אבל אסור להכניסן לבית" (כיון שלגבי

הבית נחשב לשון הים ככרמלית). משא"כ שאר דברים מותר להכניס מחצר לבית (כיון

שהחצר הוא בכל אופן רשות היחיד).

ואפשר שזו גם כוונת הלבוש (ולכן מותר

למלאות ממנה בחצר, אבל להכניסן לבית אסור, דלגבי בית לא נחשבו הגידודין מחיצה,

כיון שאין המחיצה הזאת ניכרת בבית, והוי ליה מטלטל מכרמלית, שהוא לשון ים, לרשות

היחיד גמור).