שנג דיני זיזין ברשות הרבים

שנג דיני זיזין ברשות הרבים

ובו ה' סעיפים:

זריקה מגג לגג דרך אויר רשות הרבים

א שני⁷⁶²

בתים בשני צדי רשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים (א) ועירבו יחד ⁷⁶³ (ע"ד

שיתבאר בסי' שע"ג ⁷⁶⁴ בגזוזטראות) מותר לזרוק מזה לזה דרך מעלה מעשרה,

שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור.

ואם היה גג זה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה,

בין מהגבוה להנמוך ובין מהנמוך להגבוה, לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן

ידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד ⁷⁶⁵ .

ולפיכך אם הם כלים הנשברים כשנופלים, כגון כלי חרס

וזכוכית וכיוצא בהם, מותר לזרקם מזה לזה ⁷⁶⁶ , שאם יפלו

וישברו אין לחוש שמא יביא שבריהם לרשות היחיד ⁷⁶⁷ . ובמה שנפלו והונחו ברשות הרבים, אין בזה איסור

הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים מן התורה, הואיל ולא נתכוין לזרוק לרשות הרבים ⁷⁶⁸ .

וכל זה כשרשות הרבים עוברת ביניהם, אבל אם היתה

כרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו גזרה זו בכרמלית, משום שהיא גזרה

לגזרה ⁷⁶⁹ :

זיז

הבולט מהחלון לרשות הרבים

ב זיז דהיינו

דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה, וחלון הבית פתוח לו, מותר

להשתמש עליו מן הבית דרך החלון ⁷⁷⁰ , מפני שהוא כחורי רשות היחיד ⁷⁷¹ וכמ"ש בסי' שמ"ה ⁷⁷² .

והוא שהחלון פתוח עליו בסמוך לו ⁷⁷³ , תוך (גובה י' טפחים ⁷⁷⁴ ) (שלשה ⁷⁷⁵ ). אבל אם

אינו סמוך לו, אינו נדון כחורי רשות היחיד, וכרמלית הוא אם יש בו ד' על ד' ⁷⁷⁶ .

ואם הזיז הוא למטה מעשרה מן הארץ, כיון שהוא באויר

רשות הרבים, (ב) זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו, אע"פ

שהוא פתוח לו תוך שלשה, בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ⁷⁷⁷ . והוא הדין אם הוא בולט לאויר כרמלית תוך עשרה לארץ ⁷⁷⁸ :

ב'

זיזין של ב' אנשים

ג אם היו ב'

זיזין זה למטה מזה, והם של ב' אנשים ⁷⁷⁹ , אע"פ ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון

שלפני החלון רוחב ד' על ד', אסור להשתמש עליו ⁷⁸⁰ , בכלים ששבתו בתוך הבית ⁷⁸¹ , מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת,

ואוסרים זה על זה לענין כלים ששבתו בבית בלבד, כדין שתי גגות או שתי חצרות של שני

אנשים וכל כיוצא בהן שאין תשמישן תדיר כתשמיש הבית, כמו שיתבאר בסי' שע"ב⁷⁸²:

ד ואפילו אם

זיז התחתון אין בו ד', אוסר הוא על העליון אם יש בו ד' ⁷⁸³ .

אבל אם אין בעליון ד' וגם בתחתון אין ד', משתמש

בשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים ⁷⁸⁴ .

ואם התחתון יש בו ד' והעליון אין בו ד', אין משתמש

בעליון אלא כנגד חלונו בלבד ⁷⁸⁵ , ששם הוא כחורי חלונו ⁷⁸⁶ , אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש, מפני

זה הזיז שתחתיו שחלק רשות לעצמו, שהרי יש בו ד' על ד':

נתינת כלים בזיז היוצא לרשות הרבים

ה כל זיז

היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש אין נותנים עליו ואין

נוטלים ממנו אלא כלי זכוכית וכלי חרס וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו, אבל

שאר כלים אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם ⁷⁸⁷ .

אבל אם הוא יוצא על אויר כרמלית מותר בכל הכלים, שלא

גזרו גזרה זו בכרמלית ⁷⁸⁸ .

ואפילו ברשות הרבים לא גזרו אלא בזיז וכיוצא בו שהוא יוצא

לאויר, אבל אם הוא דבר רחב כגג, שהמשתמש עומד שם עם הכלי, מותר להשתמש בו בכל

הכלים ⁷⁸⁹ :

קונטרס אחרון

(א) ועירבו

כו'. מה⁷⁹⁰

שכתב המג"א⁷⁹¹ בזה

צע"ג, דאם כן אין זו רשות הרבים כלל, שהרי יש לה ג' מחיצות, ב' מהבתים והג'

פתח מבוי הנכשר בלחי שנידון משום מחיצה⁷⁹².

ואפילו אם

הכשירו בקורה⁷⁹³,

מכל מקום דופן אמצעי של המבוי נידון מחיצה גם לרשות הרבים, אע"פ שרחוק ממנו,

כיון שמשתמר על ידו, וגם אין כאן פילוש משער לשער שהוא קפנדריא, עיין במ"ש

בסי' שמ"ו⁷⁹⁴.

ועיין ט"ז

סי' שע"ג⁷⁹⁵,

דנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר, אע"פ שגבוה עשרה מקרקע החצר⁷⁹⁶. וכ"מ

מפירש"י שם⁷⁹⁷,

שפירש שהנסר הוא מתקרת העליה, ואפילו הכי מועיל לעליה.

עכ"פ

יתפ[ר]ש דמיירי שיש סולם לעלות בו לגזוזטראות⁷⁹⁸,

ואורחא דמילתא הכי הוא בגזוזטראות, ולא הוצרכו לפרש⁷⁹⁹,

וסולם נידון כפתח כמ"ש בסימן שע"ב⁸⁰⁰.

ומיהו סוף

פרק הזורק⁸⁰¹

ובסי' שנ"ה ⁸⁰² משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא, וצ"ע:

(ב) זכו כו'. עיין⁸⁰³ מג"א⁸⁰⁴. ולא

קשה מידי.

דדמי למ"ש

בסי' שס"א ס"א ⁸⁰⁵ . ויש לומר⁸⁰⁶

דדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת, עיי"ש בב"י⁸⁰⁷ וט"ז⁸⁰⁸,

אבל לא פתיחת החלון, דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות להאיר.

ועיין אליה

זוטא⁸⁰⁹ שחילק

בין חורין לזיז. ומוכרח הוא⁸¹⁰

מסי' שס"א, וממ"ש ב"י⁸¹¹ בשם

הריטב"א⁸¹²,

דתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית. אלא דסבירא ליה הכי אפילו בלמעלה מי' בב' זיזין,

ואנן לא קי"ל הכי. ועיין בגמרא דף פ"ה ע"ב⁸¹³, דסלקא

דעתא דאויר רשות הרבים שלמטה אוסר למעלה, למאן דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר,

אלא דקיי"ל דאינו אוסר דרך אויר, דהיינו בזריקה, כגון למעלה מעשרה. אבל למטה

מעשרה אף למסקנא אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים. משא"כ

חורין דבסי' שמ"ה⁸¹⁴

שאינן באויר רשות הרבים⁸¹⁵:

[762] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

זריקה מגג לגג דרך אויר רשות הרבים (ס"א).

(ב)

זיז הבולט מהחלון לרשות הרבים (ס"ב).

(ג)

ב' זיזין של ב' אנשים (ס"ג-ד).

(ד)

נתינת כלים בזיז היוצא לרשות הרבים (ס"ה).

[763] ברייתא שבת צז , א

(למעלה מי' ... אם היו רשויות שלו מותר). רש"י שם ד"ה משום

שבות (עד שיערבו). רמב"ם פט"ו ה"ח (והוא שיהיו שניהם שלו, או שיהיה

ביניהם עירוב). טור ושו"ע ס"א (שני בתים בשני צדי רשות הרבים,

והם של אדם אחד, או של שנים ועירבו ... מותר לזרוק מזה לזה). מ"א ס"ק ב

(למעלה מי', דהוי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור (רמב"ם וגמרא)).

וכן הוא לעיל סי' שמז ס"ח (הזורק

מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... דרך מעלה מעשרה, שהוא מקום פטור,

מותר לכתחלה, ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ג).

[764] "שתי גזוזטראות

הבולטות מב' עליות זו כנגד זו, ונתן ביניהן נסר כמין גשר מזו לזו ... אם הוא רחב

ד', הרי הוא כפתח ומערבין יחד ... לפי שהגזוזטראות הן פתח ביניהן".

וכן נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (ועיין

ט"ז סי' שע"ג, דנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר).

[765] גמרא שם (כגון

דמידלי חד ומתתי חד, דזימנין נפל ואתי לאתויי), ופרש"י (דמתוך

כך צריך לאמן ידו מגבוה לנמוך או מנמוך לגבוה, טריד בה, ודילמא לא זריק על הגג

ונופל לרשות הרבים, ואתי לאתויי). טור ושו"ע שם (אם שניהם שוים). ט"ז ס"ק

א (משום גזירה דלמא מיגנדר ונפיל ואתי לאתויי). מ"א ס"ק ג (חיישינן דלמא

נפל ואתי לאתויי).

[766] רמב"ם שם (אסור

לזרוק בגד וכיוצא בו, שמא יפול ויביאנו, אבל כלי חרס וכיוצא בהן

זורק). שו"ע שם (אלא אם כן הם כלי חרס וכיוצא בהם, שאם יפלו ישברו).

וכן הוא לקמן ס"ה (אלא כלי זכוכית

וכלי חרס וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו), ושם נסמן (הערה 26 ).

[767] לבוש ס"א (וליכא

למיחש דילמא אתי לאתויי החרסים).

[768] רש"י שם ד"ה דמידלי

(דאילו משום נפילת רשות הרבים ליכא חיוב חטאת, דמתעסק הוא אצל הוצאה, דלא נתכוון

לזרוק לרשות הרבים). לבוש שם (אבל משום נפילת הכלי לרשות הרבים ליכא למיחייביה

חטאת, דמתעסק הוא אצל הוצאה, שלא נתכוין לזרוק לרשות הרבים).

ופטור בשבת מטעם שאינה מלאכת מחשבת,

כדלעיל סי' רנב סי"ז (שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, דהיינו שהוא מחשב

ומתכוין לעשיית מלאכה), ושם נסמן (הערה קנ).

או שפטור אף בשאר איסורים, כדאמרינן

בשבת עב, רע"ב (נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור), ופרש"י (דכתיב

אשר חטא בה, ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה).

ואפשר שכאן אין לחוש לזה אף לכתחלה,

שהרי אינו מתכוין שעל ידי זריקתו יפלו לרשות הרבים, ואינו פסיק רישיה. ויש לעיין

בטעם להתיר שנזכר כאן, משום ד"ליכא חיוב חטאת", "אין בזה איסור ...

מן התורה".

[769] רשב"א בעבודת הקודש

שער ג ס"ה (הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד, והיתה

כרמלית עוברת ביניהן, מותר, ואפילו כלים שאינם נשברים, ואפילו גג אחד גבוה וגג אחד

נמוך, שאין הכרמלית אסורה מעצמה, אלא משום גזירת רשות הרבים, ואין גוזרין גזירה

לגזירה). מ"מ שם (וכתב הרשב"א ז"ל ואם היתה כרמלית עוברת

ביניהם ... כל הצדדין מותרין). שו"ע שם (אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם

מותר בכל גוונא). לבוש ס"א (דהא אפילו ברשות הרבים עוברת ביניהם אינו אסור

אלא משום גזירה דילמא מיגנדר וכו', ואנן ניקום ונגזור כרמלית אטו רשות הרבים

הו"ל גזירה לגזירה ולא גזרינן).

וכן הוא לקמן ס"ה (אבל אם הוא יוצא

על אויר כרמלית מותר בכל הכלים, שלא גזרו גזרה זו בכרמלית).

וכל זה למעלה מעשרה, אבל למטה מעשרה,

אסור אף בכרמלית, כדלעיל סי' שמז ס"ח (ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן

(הערה 79 ).

וראה גם לעיל סי' שמו ס"ד. סי' שנב ס"ב.

[770] משנה עירובין צח , ב

(זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת). ברייתא שם (משתמש

בכל הכותל עד עשרה התחתונים). גמרא שם (דמפיק לרשות הרבים). טור ושו"ע

ס"ב (זיז, דהיינו דף הבולט מן הכותל, לרשות הרבים, למעלה מעשרה ... וחלון

הבית פתוח לו, משתמשין עליו).

[771] תוס' עירובין פט, ב ד"ה

במחיצות (זיז היוצא לרשות הרבים ... דהוי רשות היחיד, היינו סמוך לחלון ... דהוי

כי חורי רשות היחיד). רא"ש שם פ"ט ס"ב (דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי

ליה חורי רשות היחיד).

[772] סעיף כג (זיזין הבולטים

מן הכותל, ויש בהם ד' על ד', הם כרמלית, אלא אם כן חלון הבית פתוח להם).

וכן הוא לקמן סי' שנה ס"א (גזוזטרא

... וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות,

כמ"ש בסי' שמ"ה).

והיינו כשהחלון הוא ד' על ד', כדלקמן

סי' שעד ס"ד (אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית (ואז הוא רשות היחיד כמו

שנתבאר שם)).

[773] עירובין פז, ב (אפילו

תימא יש חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת).

[774] תוס' פט , ב שם

(היינו סמוך לחלון תוך י' דהוי כי חורי רשות היחיד). וכן הוא במג"א

ס"ק ד לגירסת הדפוסים שלנו (דחלון הבית פתוח לו תוך י').

[775] מ"א שם לגירסת

דפוסים הראשונים (דחלון הבית פתוח לו תוך שלשה). וכן היא גירסת

כמה מנו"כ. וכן הוא במשבצות זהב סי' שנה ס"ק א (סמוך לחלון הבית תוך ג'

טפחים בעינן, וכמ"ש המ"א בסי' שנ"ג אות ד' תוך ג' טפחים בעינן הוה

חורי רשות היחיד).

וכן הוא לקמן סי' שנה סי"א (אם הם

בפחות מג' לנקב, שכלבוד הם, והרי הם כחורי רשות היחיד), ושם נסמן (הערה 74 ).

לעיל סי' שנא ס"א (בתוך ג' טפחים לגג, והרי היא חשובה כגג עצמו, משום תורת

לבוד), ושם נסמן (הערה 3 ).

[776] אפילו הוא למעלה מי',

וכדלעיל סי' שמה סכ"ג (זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הם כרמלית).

[777] ברייתא שם (זיז שלפני

החלון היוצא לרשות הרבים ... משתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים), ופרש"י (ובלבד

שלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים). רא"ש עירובין פ"י ס"ה (וכל

למעלה מעשרה לא שלטא ביה רשות הרבים, הלכך נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת). ופירש

דבריו בנהר שלום ס"ק ג (דאע"ג דבהדי רשות היחיד הוא, דהיינו בתוך ג'

לרשות היחיד ... אי בתוך י' קאי, אע"ג דבהדי רשות היחיד הוא, כיון דשלטו ביה

רבים אינו נידון כדין חורי רשות היחיד). לבוש סוף ס"ב (ובעשרה

התחתונים אסור להשתמש בהן מן הבית ... כיון שהוא בתוך י' שהם רשות הרבים, כבר זכו

בו רבים להשתמש עליו, ועשאוהו רשות הרבים, ואסרו על בעל הבית להשתמש עליו). וכ"פ

בב"י סוף הסימן, בשם הריטב"א עירובין צח, ב (ואעפ"כ

הזיזין הבולטין מן הכותל כלפי רשות הרבים אינם שלו, דבזכות בני רשות הרבים עומדין,

ונהי דמדינא דאורייתא אין אויר רשות הרבים עולה עד לרקיע, כל אותן הזיזין שלהם הם,

ויש רשות לכל אחד מבני רשות הרבים להשתמש בהם), לשיטתו (דסבירא ליה הכי אף

למעלה מי', ואנן קיי"ל הכי רק למטה מי'), וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (מ"ש

ב"י בשם הריטב"א דתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית, אלא דסבירא ליה הכי

אפילו בלמעלה מי' בב' זיזין, ואנן לא קי"ל הכי).

ונתבאר בקונטרס אחרון שם (דדמי

למ"ש בסי' שס"א ס"א), והיינו כדלקמן סי' שסא ס"א (גג הסמוך

לרשות הרבים ... הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו ... הרי זה

כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר).

ומה שבני רשות הרבים אינם אוסרים על

חורי רשות היחיד המפולשים לרשות הרבים, כדלעיל סי' שמה ס"ח (חורים שבכתלי

רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות

הרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,

אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה).

היינו כאמור כאן, שלא אסרו אלא בזיז

הבולט לרשות הרבים (כיון שהוא באויר רשות הרבים, זכו בו רבים). ונתבאר בקונטרס

אחרון ס"ק ב (אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים. משא"כ

חורין דבסי' שמ"ה, שאינן באויר רשות הרבים).

*

ויש לעיין אם הכוונה בהלכה זו,

שאע"פ שזיז זה רשות היחיד הוא מן התורה, מפני שהוא כחורי רשות היחיד. מכל

מקום אסרוהו חכמים על בעל הבית, כיון שבני רשות הרבים זכו בו.

[778] רשב"א בעבודת הקודש

שער ג ס"ה (דף שהיה יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה

עשרה, לעולם מותר). הובא ב מ"מ פט"ו ה"ד. שו"ע

סוף ס"ג (ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה י', לעולם

מותר). משא"כ למטה מעשרה, אסור, כמו ברשות הרבים.

[779] רשב"א שם (אפילו היו

שם כמה זיזין לאדם אחד משתמש בכל הכותל). הובא ב מ"מ

שם. שו"ע ס"ב (אם היו שני זיזים זה למטה מזה והם של שני אנשים).

עוד פרטים בהלכה של ב' גזוזטראות,

שאוסרות זו על זו עד שיערבו, יתבארו לקמן סי' שנה סט"ז-יז.

[780] גמרא שם (צח, ב),

לגירסת הרמב"ם הל' שבת פט"ו ה"ה-ו (אם

היו יוצאים בכותל שני זיזין זה למטה מזה, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה. אם יש

בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה, אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות

בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת, ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות

אחת ... היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה, אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו

בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש, מפני זה שתחתיו שחלק רשות

לעצמו).

ופירש המ"מ שם ה"ד (תניא ...

אם יש שם זיז אחד למטה הימנו, אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד. וגרסת רבינו, היכי

דמי אי דאית ביה ד', אפילו כנגד חלון לא ישתמש, אי דלית בהו ד', מאי איריא כנגד

חלון, אפילו בכותל כולו נמי. אביי אמר תחתון דאית ביה ד' ועליון דלית ביה ד',

וחלונו משלימתו לד', כנגד חלון משתמש דחורי חלון הוא, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ע"כ.

ופירוש הסוגיא לדעת רבינו, זיז הוא דף היוצא מכותל רשות היחיד, והעמידו אביי

בשיוצא על אויר רשות הרבים, ולמעלה מעשרה בדוקא ... ובאה הברייתא ואמרה אם יש שם

זיז אחר, פירוש ואפילו למעלה מעשרה ... והקשו היכי דמי, אי דאית ביה ד', בעליון

אפילו כנגד חלונו לא ישתמש, לפי שהוא רשות בפני עצמו אפילו בלא צרוף חלון, והתחתון

גם כן רשות אחרת, ואסר עליו. ונראה מדברי רבינו שאפילו אין בתחתון ד' אוסר עליו.

וכן נראה שאסור להשתמש בתחתון, ממה שאמר ואסרו זה על זה. אי דלית בהו ד', הרי אין

לאחד מהם שום רשות אלא מקום פטור, ולמה יאסרו זה על זה, ישתמשו בשניהם. ותירץ אביי

שהתחתון רחב ד' וישנו רשות בפני עצמו ואוסר על העליון, אלא שכיון שאין העליון רשות

בפני עצמו, מה שהוא כנגד החלון מותר שהוא כחורי חלונו).

שו"ע שם (אם היו שני זיזים זה למטה

מזה, והם של שני אנשים, אף על פי ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני

החלון רוחב ד' על ד', אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות בפני עצמו, והזיז שתחתיו

רשות אחרת, ואוסרין זה על זה ... היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה, אינו

משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש,

מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו).

והיינו שאם אחד מהם יש בו ד', אוסרים זה

על זה, מלבד זיז העליון שאין בו ד', מה שהוא כנגד החלון לא נאסר, שהוא כחורי רשות

היחיד.

[781] רשב"א שם (שאסור

להשתמש בו בכלים ששבתו בתוך ביתו עד שיערבו). הובא ב מ"מ

שם. מ"א ס"ק ה (דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית (מ"מ רשב"א). עסי'

שע"ב).

[782] ס"א (הגגות ... וכן

החצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר,

כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום

אחר שאין תשמישו תדיר, אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד. ובלבד שלא יטלטל

מתוכם לבית בלי עירוב, אם הם של בעלים מחולקים, לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת

עמהם, וכן מהבית לתוכם).

[783] מ"מ שם (נראה מדברי

רבינו שאפילו אין בתחתון ד' אוסר עליו). מ"א

ס"ק ו (אפילו אין בתחתון ד' (מ"מ)).

[784] רמב"ם שם ה"ו (אין

בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה, משתמש בשניהן, וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים

התחתונים). שו"ע שם (ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד', משתמש בשניהם,

ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים).

[785] ברייתא שם (ובעליון אין

משתמש בו אלא כנגד חלונו). רמב"ם ושו"ע שם (אינו משתמש בעליון אלא כנגד

חלונו בלבד).

[786] גמרא שם (כנגד חלון משתמש,

דחורי חלון הוא). מ"א ס"ק ז (כנגד חלונו, שהוא כחורי חלונו).

[787] אביי שם צח, ב

(ליחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי ... אמר אביי לעולם דמפיק לרשות

הרבים, ומאי נותנין עליו דקתני, כלים הנשברים), ופרש"י (כלי חרס וזכוכית, שאם

נפלו ישברו, דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו). רמב"ם שם ה"ז (אלא כלי

חרס וזכוכית וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו). שו"ע ס"ג (כל זיז

היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו, אין נותנין עליו

ואין נוטלים ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו,

אבל שאר כלים, אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם).

וכן הוא לעיל ס"א (אם הם כלים

הנשברים כשנופלים כגון כלי חרס וזכוכית), ושם נסמן (הערה 5 ).

[788] רשב"א שם (דף שהיה

יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה עשרה, לעולם מותר, בין

רחב בין קצר ואפילו כלים שאינן משתברין, שאין גוזרין בכרמלית שגזירה לגזירה היא). מ"מ

שם (עוד כתב [הרשב"א שם] ואם היה דף אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא

גבוה עשרה, לעולם מותר, בין רחב בין קצר ואפילו כלים שאינן משתברין, שאין גוזרין

בכרמלית. ובזה יודה רבינו ועיקר). שו"ע שם (ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על

אויר כרמלית, כל שהוא גבוה י', לעולם מותר, בין רחב בין קצר, ואפילו כלים שאין

משתברין, שלא גזרו בכרמלית).

וכן הוא לעיל ס"א (וכל זה כשרשות

הרבים עוברת ביניהם, אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו

גזרה זו בכרמלית, משום שהיא גזרה לגזרה).

[789] ריטב"א עירובין שם

(אבל בגג העומד לעצמו, שהמשתמש שם עומד עם כליו במקום אחד,

הנחתו קיימת טפי, וכל שהוא גג רחב ד' טפחים מותר להשתמש שם אפילו בכלים שאינם

נשברים, כן נראה לי). הובא ב ב"י ד"ה ועל מה שהקשו. רמ"א שם

(ודוקא זיז וכיוצא בו, אבל אם הוא דבר רחב כגג שהמשתמש עומד שם עם הכלי, מותר

להשתמש בכל הכלים).

[790] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"א הובא מהפוסקים דין שני בתים בשני צדי רשות הרבים שעירבו ביניהם, ואף שאין

לערב דרך רשות הרבים.

ואין

לפרש כמ"א, שמערבים דרך המבוי שבהמשך לרשות הרבים זו שהבתים פתוחים להם; שהרי

אז אינה רשות הרבים, שיש לה ג' מחיצות.

אלא

יש לפרש שהעירוב מועיל על ידי נסר שבין גזוזטראות של בתים אלו.

ואף

דמיירי כאן שהגזוזטראות הן למעלה עשרה טפחים (כאמור בפנים "לזרוק מזה לזה דרך

מעלה מעשרה").

יש

לומר דמועיל בעליות מקורות, אף שהן למעלה מעשרה טפחים. או דמיירי שיש סולם לעלות

בו לגזוזטראות.

[791] ס"ק א (צ"ע הא

אין יכולין לערב יחד, אלא אם כן יש פתח ביניהם שיכולים לטלטל מזה לזה בלא זריקה

כמ"ש סי' שע"ב ס"ד).

והיינו שמה שהובא לעיל (הערה 2 )

מרש"י ורמב"ם שמועיל מה שעירבו ביניהם, אפשר דמיירי ששתי החצרות הן

לאורך רשות הרבים, שעירבו ביניהם, ואין בזה איסור בזורק.

אמנם על מ"ש בטור ושו"ע ס"א

(שני בתים בשני צדי רשות הרבים ... ועירבו), בזה צ"ע איך יכולין לערב.

ותירץ המ"א (וצריך לומר דמיירי שהן

עומדין בקצה רשות הרבים, וצדם סמוכים למבוי המתוקן בלחי, ויש לכל אחד פתח גם כן

למבוי, דיכולין לטלטל מזה לזה).

והיינו שהמשכו של רשות הרבים הוא מבוי

המתוקן בלחי (בין המבוי לרשות הרבים), ושני הבתים עומדים בקצה רשות הרבים ותחלת

המבוי, ועירבו בינם דרך המבוי.

[792] כדלקמן סי' שסג ס"א

(שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה, בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי

זה, כמ"ש בסי' ש[מ]"ה), ובסי' שמה ס"ו (אפילו אין בו אלא ב' מחיצות

ולחי שלחי זה נדון כמחיצה ג' ע"ד שיתבאר בסי' שס"ג, הרי הוא רשות היחיד

גמורה מן התורה).

[793] שאינו נידון משום מחיצה,

כדלקמן שם (שאינו מועיל מן התורה, כגון להניח קורה רחבה טפח).

[794] קונטרס אחרון ס"ק א (דאיסור

הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים, אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע, אף על פי שהיא מחיצת

כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן פילוש, ואף שרחוקה היא,

אין בכך כלום לענין שבת), ושם נסמן.

[795] על מה שנפסק בשו"ע

שם ס"א (שתי גזוזטראות הבולטות משני עליות זו כנגד זו, ונתן ביניהם נסר רחב

ארבעה, הרי הוא כפתח, ומערבין יחד). פירש הט"ז בס"ק א (פירוש, נסרים

בולטים משפת תקרת העלייה לרשות הרבים, רש"י). ואם כן אפשר שגם כאן מיירי

שעירבו שני הבתים בינם על ידי הנסר שעל גבי שתי הגזוזטראות.

וכן תירץ בנתיב חיים (ולא קשה מידי,

דאיירי שהיה כמין גשר בחד צד מבית זה לבית זה, שיכולין לטלטל מזה לזה).

ובמאמר מרדכי סוף ס"ק א (יותר נכון

אצלי לומר שהדברים כמשמען שהם זה כנגד זה ... מניחים דפים קבועים יפה, עד שהולכים

מזה לזה על ידי פתחים הפתוחות לשם, ועירבו דרך שם, אבל מכל מקום רשות הרבים גמור

מפסיק ביניהם).

[796] והיינו שאף שנתבאר לקמן

סי' שעב ס"ה (אין ב' חצרות יכולים לערב יחד אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד'

טפחים, או חלון שיש בו ד' על ד', ויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ). והרי

כאן מיירי בגזוזטראות שבולטות מהעליה, שהיא גבוהה עשרה טפחים מקרקע החצר.

מכל מקום מועיל כאן העירוב, כיון

שהגזוזטרא שבולטת מעליה מקורה, וכדלקמן שם ס"ו (חלון שבין ב' בתים שרוצים

לערב יחד, כגון שלא עירבו החצרות זו עם זו, יכולים לערב אפילו הוא גבוה למעלה מי'

טפחים, לפי שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא, והרי זה כאלו אין החלון גבוה י'

טפחים).

וכן נתבאר במשבצות זהב סי' שעג ס"ק

א (ודע דהגזוזטרא הוא בב' דיורין ... דבחצר כה"ג אף חלון ופתח למעלה מעשרה

טפחים לא מהני, כבסי' שע"ב ס"ד-ה. ומ"ש הט"ז אות ב' לערב

החצירות, מכל מקום הגזוזטרא היא בעליה מקורה כו').

[797] בהא דאמרינן עירובין עח,

ב (ב' גזוזטראות זו כנגד זו, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד), פירש"י (נסרין

בולטין משפת תקרת העלייה לרשות הרבים ... זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין,

ונתן נסר רחב ד' כמין גשר מזו לזו, הוי נמי פתח).

[798] אף בלא טעם זה שבעליה

מקורה סגי אפילו גבוה עשרה טפחים. עכ"פ יתפרש דמיירי שיש שם סולם לעלות בו

לגזוזטראות, וכדלקמן סי' שעג (ואם ירצו, יכולים אפילו כל הבתים שבחצר עליה זו לערב

עם כל הבתים שבחצר עליה זו, לפי שהגזוזטראות הן פתח ביניהן; רק שיהיו סולמות כדינם

מהבתים לעליות).

והיינו שהגזוזטראות (מרפסות) בולטות

לחוץ מרצפת העליה (קומה שניה), ויש סולמות מהבתים (קומה ראשונה) לעליות (קומה

שניה).

[799] ראה כללי הפוסקים וההוראה

כלל כז.

[800] סעיף יא (כותל שבין ב'

חצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו בחצר

השנית ... חשובים כפתח לכותל, ואם רצו מערבין שתי החצרות יחד).

[801] שבת קא, ב (ספינות קשורות

זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו).

[802] ברמ"א שם ס"א (שתי

ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו, אלא אם כן... הם גבוהים מן המים י'. וצריכים

לערב ביחד אם הם של שני בני אדם).

ונתבאר לקמן שם ס"ט (ואם דופני

הספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ ... ואפילו הן של שנים מותר בלי עירוב,

להמתירים לטלטל דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו,

וכבר נתבאר שם שהעיקר כהאוסרים בזה). והיינו שלדעת האוסרים צריכים לערב, כמבואר

ברמ"א.

[803] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ב נתבאר, שזיז הבולט לרשות הרבים למטה מעשרה, זכו בו רבים ואוסרים על בעל

הבית להשתמש בו דרך חלונו, אף שהוא חורי רשות היחיד.

והקשה

המ"א מה בין זה לדין חורי רשות היחיד כרשות היחיד, אף שמפולשים לרשות הרבים

למטה מעשרה, ואף שבני רשות הרבים משתמשים בהם. ומתרץ האליה זוטא שיש לחלק בינם,

ולא ביאר טעם החילוק.

ועל

זה מבאר כאן:

(א)

זה שבני רשות הרבים זכו בזיז שלמטה מעשרה ואוסרים על בעל הבית, למדנו מדין גג

הסמוך לרשות הרבים, דלקמן סי' שסא.

(ב)

זה שבני רשות הרבים אינם אוסרים אלא באויר רשות הרבים, ולא למעלה מעשרה, למדנו

ממסקנת הגמרא (בהלכה שבפנים ס"א), שבני רשות הרבים אינם אוסרים למעלה מעשרה דרך

אויר.

(ג)

מכל זה מובן, שאין בני רשות הרבים אוסרים על חורי רשות היחיד המפולשים להם, כיון

שהחורים אינם באויר רשות הרבים (משא"כ הזיז הוא באויר רשות הרבים).

[804] ס"ק ד (צ"ע

כיון דחלון הבית פתוח לו תוך י', אם כן אפילו למטה מי' הוי רשות היחיד, דהוי חורי

רשות היחיד כמ"ש סי' שמ"ה ס"ד), והיינו כמבואר בשו"ע שם (חורים

שבכתלי רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד, הם רשות היחיד).

[805] עצם ההלכה שבני רשות

הרבים זכו בזיז שלמטה מעשרה ואוסרים על בעל הבית, למדנו מדין גג הסמוך לרשות

הרבים, דלקמן רס"י שסא (גג הסמוך לרשות הרבים, ואינו גבוה י' טפחים בצדו

שברשות הרבים, ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה, רשות היחיד גמורה היא מן התורה. ואף

על פי כן הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו, שמניחים בו כובעים

וכלים קטנים, הרי זה כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר, עד שיעשה לו

סולם קבוע מחצירו, שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים, אלא נוח לו להשתמש

בעצמו עליו).

[806] שזהו טעם החילוק בין

גילוי דעת של עשיית הסולם שמועיל, לבין פתיחת החלון שאינו מועיל.

[807] ד"ה גג (דאי עביד

ליה סולם גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאישתמושי ביה).

והוא מרש"י עירובין פד, ב ד"ה צריך סולם קבוע.

[808] ס"ק א (מהני סולם

קבוע, דגלי דעתיה דסלקי' לגג מן רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה).

[809] ס"ק א (ואפשר לחלק

בין זיזין לחורין).

וכוונת דבריו תתבאר לקמן, שהזיזין הן

באויר רשות הרבים, משא"כ החורים שבכתלים אינם באויר רשות הרבים.

[810] חילוק זה, שבין זיז

(באויר רשות הרבים) לבין חור (שאינו באויר רשות הרבים), מוכרח מדין גג הסמוך לרשות

הרבים שנאסר על בעל הגג להשתמש בו (כדלעיל הערה 44 ).

וגם מוכרח כן מדעת הריטב"א, לאסור

גם למעלה מעשרה.

[811] בסוף הסימן.

[812] עירובין צח, ב (ואעפ"כ

הזיזין הבולטין מן הכותל כלפי רשות הרבים אינם שלו, דבזכות בני רשות הרבים עומדין,

ונהי דמדינא דאורייתא אין אויר רשות הרבים עולה עד לרקיע, כל אותן הזיזין שלהם הם,

ויש רשות לכל אחד מבני רשות הרבים להשתמש בהם).

[813] דאמר רב התם פה, א (אין

אדם אוסר על חבירו דרך אויר). ואקשינן על זה התם פה, ב (והא איתמר שני בתים משני צידי

רשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה), ופרש"י (ואע"ג

דכי סגי באויר רשות הרבים למעלה מעשרה קא סגי, וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רשות

הרבים אע"פ שאין להם כאן תשמיש). ומתרצינן (לאו מי אוקימנא דמדלי חד ומתתי חד

זימנין דמגנדר ונפיל ואתי לאיתויי).

והיינו דסלקא דעתא שטעם האיסור הוא שבני

רשות הרבים אוסרים אפילו למעלה מעשרה. אמנם קיי"ל שאין אוסרים למעלה מעשרה,

והתם טעם האיסור הוא כדלעיל ס"א (לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן

ידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).

[814] סעיף ח (חורים שבכתלי

רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות

הרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,

אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה),

ושם (הערה 53 ).

[815] שעובי הכתלים אינו באויר

רשות הרבים, ולכן אין השתמשות בני רשות הרבים אוסרת בהם.

וכן נתבאר כאן בפנים (כיון שהוא באויר

רשות הרבים, זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו).