והנה

והנה להרשב"א דהטמנה במקצת הטמנה היא ואפילו בשולי הקדרה לבדן על גבי גחלים, צריך לומר דהא דתנן^קלח ולא חררה על גבי גחלים כו'^קלט, וכן בשר בצל וביצה מוקמינן^קמ בבישרא אגומרי, אע"ג דהוי ליה הטמנה ובהטמנה אפילו נתבשל כל צרכו אסור^קמא, היינו דוקא בקדרה, אבל ע"ג גחלים ודאי לא יחתה שלא יתחרך ויפסיד כמו שכתב הרשב"א סוף פרק קמא^קמב בפשיטות. ואע"ג דמצטמק ורע לו נמי אסור בהטמנה^קמג, פשיטא ליה להרשב"א דלא דמי כלל מצטמק ורע לו למתחרך שנפסד לגמרי (ומה שכתב הרמב"ם^קמד שהן כמצטמק כו', היינו משום דמצטמק נמי שרי התם בשהייה^קמה). ובפרט לפי מקור דברי ר"ת (שהביא הרשב"א ריש פ"ד^קמו) בספר התרומה^קמז דהיינו טעמא דהטמנה אסור בכמאכל בן דרוסאי לחנניה מפני שמקפיד על חומה, ור"ל דגלי דעתיה שמקפיד מאחר שמכסה מכל צד כמו שכתב הר"ן ריש פ"ד^קמח בשם הרב רבינו יונה, ומשום הכי חיישינן לחיתוי אפילו במצטמק ורע לו כי החום נוח לו יותר שאם יתקרר לא יאכל כלל, משא"כ בצולה על גבי גחלים אין כאן גילוי דעת כלל שמקפיד על החום כל כך, לחוש שיחתה ויפסידו בשביל כך. ומשום הכי שרי אפילו במטמין כולו בגחלים לצלותו, כדמשמע בהדיא מחררה שטמנה בגחלים בברייתא ריש פי"ז^קמט. ועיין רש"י עירובין רפ"ז^קנ דמוקי לה בכבו בשבת, אבל לאוקמה שכבו מבעוד יום^קנא זה אינו במשמע לשון גחלים סתם, עיין תוס' פסחים דף ע"ה^קנב (ואפילו עוממות וקטומות מוסיפים הבל לתוס'^קנג וסיעתם החולקים על פירוש רש"י ריש פ"ג^קנד, וכבויות לגמרי מיקרו פחמין). ומשום הכי לא הוצרך הרשב"א לפרש דלא קשה מידי מחררה ע"ג גחלים דבמתניתין^קנה דלא אסרו משום הטמנה במקצת, מאחר דאפילו בכולה שרי התם, ואין צריך לחלק כלל בין מתחרך למצטמק ורע לו. ואתי שפיר נמי^קנו גם להרא"ש ריש פ"ג בשם הרב רבינו יונה דלא סבירא ליה לחלק בין צלי על האש לקדרה (וכהרז"ה שם שהשיג על הרי"ף^קנז), דהא דלא אסרו הטמנה בחררה היינו טעמא משום דמיירי לחנניה כדאיתא ליה ולרבנן כדאיתא להו בגוונא דשרי לאפות מבעוד יום דלא חיישינן לחיתוי משום דלאו מצטמק ויפה לו הוא, ולא אסרו הטמנה במבושל כל צרכו אלא משום גילוי דעת שמקפיד על החום, וכאן אין גילוי דעת שהטמינה מתחלה כדי לאפותה ואח"כ שב ואל תעשה הוא.