רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת

` רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת

ובו י " ד סעיפים :

הפלגה במים מלוחים קודם השבת

א אין ¹³⁰⁹ מפליגים בספינה ¹³¹⁰ בימים המלוחים ¹³¹¹ פחות מג ' ימים מעת לעת קודם השבת , דהיינו מיום ד ' ואילך , ויום ד ' בכלל האיסור ¹³¹² . לפי שכל המפליגים בימים המלוחים ¹³¹³ יש להם בכל ג ' ימים הראשונים צער ובלבול ושינוי וסת וגופם משתבר מנענוע הספינה ¹³¹⁴ , ואין רוחם חוזרת עד לאחר שלשה ימים מעת לעת ¹³¹⁵ , ואם יפליג פחות מג ' ימים קודם השבת לא יהיה לו עונג בשבת .

במה דברים אמורים כשמפליג לדבר הרשות . אבל לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת ¹³¹⁶ , אע " פ שלא יהיה לו עונג בשבת , לפי שהעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת ¹³¹⁷ .

ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי המוליך הספינה שישבות ולא יוליכנה בשבת , ואם אחר כך אינו שובת , אין בכך כלום ¹³¹⁸ . ( א ) ואם אי אפשר לו לפסוק עמו , שגם עכשיו אומר שלא ישבות בשבת , יש אומרים ¹³¹⁹ שאסור לו להפליג עד לאחר השבת ( ומכל מקום אם יש חשש שתתבטל המצוה שהולך אליה מחמת איחור דרכו , יש להקל . וכן אם אי אפשר בקל למצוא ספינה לאחר השבת להפליג בה , יש להקל בשעת הדחק ¹³²⁰ ):

ב ואם הוא דרך מועט כגון מצור לצידון ¹³²¹ , שאין שם אלא מהלך יום אחד ¹³²² כשהרוח טוב ¹³²³ , מותר להפליג אפילו לדבר הרשות בערב שבת בבוקר ¹³²⁴ , לפי שאפשר שיהיה רוח טוב ויגיעו לשם קודם הלילה ¹³²⁵ .

ובמקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל אפילו דרך מועט אסור להם לשנות מהמנהג ¹³²⁶ , על דרך שיתבאר בסימן תס " ח ¹³²⁷ , וביו " ד סימן רי " ד ¹³²⁸ :

הפלגה חוץ לתחום

ג וכל זה בימים . אבל בנהרות , כיון שאין שום צער להמפליגין בהן ¹³²⁹ , מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת בכל ענין , אם הספינה הולכת בשביל נכרים ¹³³⁰ .

ואע " פ שהולך בשבת כמה פרסאות אין בזה משום איסור תחומין , אפילו להאומרים דתחום י " ב מיל הוא מן התורה , שנאמר ¹³³¹ אל יצא איש ממקומו , דהיינו ממחנה ישראל שהיתה י " ב מיל . מכל מקום כשמהלך על פני המים אין בזה איסור מן התורה , כיון שאינו דומה למחנה ישראל שהיתה ביבשה ¹³³² . ואע " פ שעל כל פנים יש איסור תחומין במים מדברי סופרים . מכל מקום אם הספינה מהלכת למעלה מי ' טפחים מקרקע הנהר , אין בזה איסור אפילו מדברי סופרים , לפי שיש ספק אם יש איסור תחומין למעלה מי ' טפחים אפילו בי " ב מיל ביבשה כמ " ש בסי ' ת " ד ¹³³³ , וכיון שעל פני המים אין איסור תחומין אפילו י " ב מיל אלא מדברי סופרים לדברי הכל , אם כן הרי זה ספק דברי סופרים שהולכין בו להקל בכל מקום ¹³³⁴ .

אבל אם הספינה מהלכת למטה מי ' טפחים ¹³³⁵ , דהיינו שאין י ' טפחים מים מתחת שולי הספינה עד קרקעית הנהר , אסור לילך בה בשבת חוץ לתחום , אפילו נכנס לספינה שלשה ימים קודם השבת ¹³³⁶ , דהיינו מליל רביעי בשבת ואילך .

ואפילו אם הספינה משוקעת הרבה במים , בענין שאצל דופניה יש במים עומק י ' טפחים ותחת שוליה אין שם י ' טפחים , הרי זה אסור , אפילו אם הוא יושב למעלה בענין שממקום ישיבתו יש יותר מי ' טפחים ¹³³⁷ . ( ב ) ויש מתירין ¹³³⁸ כשהוא יושב למעלה מי ' טפחים ואין רגליו תלויות לתוך מטה מי ' טפחים , אם הספינה מהלכת למעלה מג ' טפחים ¹³³⁹ . ואין איסור אלא כשיושב על שולי הספינה ואין מעל שוליה עד הקרקע י ' טפחים , או שיושב על דבר אחר ואין מעל אותו דבר עד הקרקע י ' טפחים . ויש לסמוך על דבריהם כשצריך לכך :

ד ואם הוא מסופק אם היא מהלכת למעלה מי ' טפחים או למטה מי ' טפחים , הרי זה מותר . שכל שיש ספק בדברי סופרים הולכין להקל ¹³⁴⁰ . ואין צריך להחמיר אלא כשידוע בבירור שיש איסור מדברי סופרים :

כשיבוא לחילול שבת מפני הסכנה

ה ואם נכנס לספינה קודם ג ' ימים לפני השבת , דהיינו בשלישי בשבת או קודם לכן , מותר לילך בה בשבת חוץ לתחום , אף אם ידוע לו שמהלכת למטה מי ' טפחים ¹³⁴¹ , או אפילו למטה מג ' טפחים ¹³⁴² . דכיון שאיסור תחומין אינו אלא מדבריהם ¹³⁴³ , ( ג ) לא רצו להחמיר כל כך לאסור כשנכנס לספינה קודם ג ' ימים , כיון שהוא אינו עושה כלום והספינה היא שמוליכה אותו מחוץ לתחום ¹³⁴⁴ .

ואפילו אם הוא בענין שאפשר שיצטרך ¹³⁴⁵ הישראל לחלל שבת בהולכת הספינה , אפילו במלאכה האסורה מן התורה , מפני פיקוח נפש ¹³⁴⁶ , אעפ " כ מותר לו ליכנס בתוכה קודם ג ' ימים , שהרי עכשיו הוא נכנס בהיתר , וכשיגיע השבת ויצטרך לעשות מלאכה מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול ¹³⁴⁷ .

אבל תוך ג ' ימים קודם שבת אסור ליכנס לתוכה , אפילו אם היא מהלכת למעלה מי ' טפחים , אם יודע שיצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש ¹³⁴⁸ , אפילו בדבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים ¹³⁴⁹ , לפי שנראה כנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל שבת אחר כך .

ומה שאין חוששים לכך קודם ג ' ימים , הוא לפי שג ' ימים הראשונים שבשבוע הן נקראים ימים שאחר השבת העבר , ואינם מתייחסים לשבת הבאה , לפיכך אינו מחוייב ליזהר בהם שלא לעשות בהם דבר שיודע שיצטרך אחר כך לחלל שבת הבאה , שכשיגיע שבת ויצטרך לחללו מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול . משא " כ בג ' ימים האחרונים שבשבוע , שנקראים ימים שלפני השבת ומתייחסים לשבת הבאה ¹³⁵⁰ , מחויב הוא מדברי סופרים להזהר בהם שלא לעשות בהם דבר שיודע שיצטרך אחר כך לחלל השבת , שלא יהא נראה כאלו מתכוין בעשייתו כדי לחלל השבת אחר כך :

ו ואפילו אם ידוע לו שלא יצטרך לחלל השבת כלל , שהנכרים עושים הכל . מכל מקום אם עיקר ההליכה של הספינה הוא בשביל ישראל , כגון שרובה ישראל , אסור ליכנס בתוכה בתוך ג ' ימים שלפני השבת , אפילו אם היא מהלכת למעלה מי ' טפחים . לפי שמה שהנכרים עוסקים בהולכת הספינה בשבת יש בזה איסור גמור ¹³⁵¹ ( אע " פ שהם עוסקים מעצמם בלא אמירת ישראל , והם מתכוונים לטובתם לקבל השכר שקצצו להם בעד שיוליכו אותם למחוז חפצם , והרי הם קבלנים לכך , ומותר להניח לקבלן שיעשה מלאכתו בשבת ¹³⁵² , מכל מקום כאן ) שהישראל נהנה בשבת עצמה מגוף המלאכה שעושה הנכרי בשבילו בשבת ( הרי כל המלאכה נקראת על שם הישראל , שאף על פי שהנכרי מתכוין כדי שיגיע לו טובה מזה , מכל מקום כיון שעכשיו בשעת עשיית המלאכה יש לישראל הנאה ממנה , הרי היא נעשית בשבילו יותר מבשביל הנכרי , שהנכרי גם כן מתכוין בשביל הישראל , אלא שעושה כן בעד השכר שיתן לו ¹³⁵³ . ואינו דומה לקבלן המתקן כלים לישראל בשבת , שאין הישראל נהנה בשבת עצמה מגוף מלאכה זו אלא לאחר השבת ¹³⁵⁴ , כשיגמרם וישתמש בהם ). ולפיכך אין היתר לעולם לילך בשבת בספינה המהלכת בשביל ישראל . אלא שמפני הסכנה מותר הוא , כיון שכבר נכנסו לתוכה , ואם לא ילכו בשבת יסתכנו . אם כן אין ליכנס לתוכה אלא קודם ג ' ימים שלפני השבת מטעם שנתבאר :

הפלגה לדבר מצוה

ז וכל זה כשהולך לדבר הרשות . אבל לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת , אפילו בספינה המהלכת למטה מי ' טפחים , אפילו הוא בענין שכשיגיע קרוב לעיר אפשר שיצטרך לילך חוץ לתחום מפני הסכנה , ואפילו הספינה הולכת בשביל ישראל , ואפילו יצטרך לעשות מלאכות גמורות האסורות מן התורה ¹³⁵⁵ , דכיון שעכשיו מפליג בהיתר לא גזרו חכמים כשהולך לדבר מצוה , אף שיצטרך אחר כך לחלל שבת מפני פיקוח נפש .

ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי שישבות ולא ילך בשבת , כשלא יהיה אז חשש סכנה בדבר , ואם אחר כך לא ישבות וילך אף שאין חשש סכנה בדבר , אין בכך כלום ¹³⁵⁶ :

ח אבל לחלל שבת לצורך מצוה , אפילו בדבר שאין בו אלא איסור שבות מדברי סופרים , לא התירו אלא אם כן הוא שבות דשבות כמ " ש בסימן ש " ז ¹³⁵⁷ . לפיכך אם אין שם חשש סכנה כשיצא מהספינה ולא ילך עמהם חוץ לתחום בשבת , אסור לו להפליג בה לילך עמהם גם בשבת , אם היא מהלכת למטה מי ' טפחים , אע " פ שהולך לדבר מצוה ¹³⁵⁸ , אלא אם כן נכנס לתוכה קודם ג ' ימים שלפני השבת ¹³⁵⁹ :

כניסה לספינה בשבת ובערב שבת

ט וכן אסור לו ליכנס בספינה בשבת עצמה ¹³⁶⁰ , אע " פ שהולך לדבר מצוה ¹³⁶¹ , אפילו מהלכת למעלה מי ' טפחים , ואפילו לילך לתוך התחום ¹³⁶² , ואפילו היא מהלכת בשביל נכרים ¹³⁶³ . לפי שאסרו ליכנס כלל בספינה בשבת אפילו אינה מהלכת כלל אלא צפה על פני המים כמו שיתבאר בסי ' של " ט ¹³⁶⁴ , לפי שנראה כאילו הוא עצמו צף ושט על פני המים ¹³⁶⁵ , ואסור לשוט בשבת משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין , שמלמדין את עצמן לשוט במים על חבית ¹³⁶⁶ .

אבל כשנכנס לספינה מערב שבת , אע " פ שהולכת גם בשבת ונראה כשט , לא גזרו חכמים , כיון שהוא אינו עושה כלום בשבת , שמאליו הוא שט , על ידי כניסתו לתוכה מערב שבת , שהיא שעת היתר אפילו לעשות חבית של שייטין . ולפיכך אפילו אם היא מפלגת מהיבשה בשבת עצמו , אין בכך כלום , כיון שנכנס לתוכה מערב שבת ¹³⁶⁷ .

ומכל מקום אם ( ד ) יצא ממנה ליבשה , אסור לו לחזור לתוכה בשבת ¹³⁶⁸ , לפי שבכניסה זו שבשבת יש בה איסור משום שט ¹³⁶⁹ . ויש מתירין ¹³⁷⁰ ליכנס בתוכה ולהפליג בשבת , אם קנה בה שביתה מערב שבת , דהיינו שהיה בתוכה מתחלת בין השמשות עד שחשכה ¹³⁷¹ , דכיון שבתחלת כניסת השבת היתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתו ¹³⁷² , ואף שיצא ממנה אחר כך ושהה הרבה ביבשה , ואפילו לן שם ¹³⁷³ , לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה . רק שיזהר לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה , ולא יכנס לספינה אחרת ¹³⁷⁴ . וכן נתפשט המנהג בקצת מקומות , ואין למחות בידם ¹³⁷⁵ , אף שהעיקר כסברא הראשונה , כיון שיש להם על מי שיסמכו .

ומכל מקום לאחר שהפליגה חוץ לתחום אסורים לצאת ליבשה , אפילו נכנסה לתוך עיר המוקפת חומה לדירה כמ " ש בסי ' ת " ה ¹³⁷⁶ .

ויש נוהגין עוד לסדר שלחן בספינה ולהדליק שם נרות ¹³⁷⁷ ולעשות קידוש ¹³⁷⁸ , כדי שיתפרסם לכל שקנו בה שביתה ¹³⁷⁹ , ולא יחשדו אותם כשיפליגו בה למחר ביום .

ומכל מקום צריכים להזהר שישבו שם בספינה כל בין השמשות עד שתחשך , ולא יצאו ממנה כלל באמצע בין השמשות ¹³⁸⁰ , שבכל רגע ורגע שבבין השמשות יש ספק שמא הוא תחלת הלילה ¹³⁸¹ , וברגע של תחלת הלילה צריך להיות בספינה כמו שנתבאר :

י ואפילו אם חל יום טוב בערב שבת , יכול לקנות בו שביתה , ואין בזה משום הכנה ¹³⁸² .

ואף אם קנה שביתה בערב יום טוב אינה מועלת לשבת שלאחריו , וכן אם קנה שביתה בערב שבת אינה מועלת ליום טוב שאחר השבת , וצריך לחזור ולקנות שביתה בבין השמשות של מוצאי שבת ליום טוב . וכן הדין בב ' ימים טובים של גליות . אבל בב ' ימים טובים של ראש השנה די בשביתה שקנה בערב יום טוב הראשון אף ליום טוב השני , כמו שיתבאר כל זה בסי ' תט " ז ¹³⁸³ :

כשבהמות מוליכות הספינה

יא וכל זה ¹³⁸⁴ כשמפליג בנהר ¹³⁸⁵ , והספינה הולכת בשביל נכרים ¹³⁸⁶ , ומהלכת למעלה מי ' טפחים ¹³⁸⁷ .

ואף אם מוליכים אותה על ידי בהמות המהלכים בשפת הנהר אין בכך כלום . ואינו דומה לקרון שמוליכים אותו בהמות , שאסור להלך בו אפילו בתוך התחום , גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיג בה הבהמות כמ " ש בסי ' ש " ה ¹³⁸⁸ . לפי שהיושב בקרון קרוב הוא אצל הבהמות , ודרך הוא שלפעמים הוא מנהיג הבהמות , אבל היושב בספינה רחוק הוא מבהמות המהלכות בשפת הנהר , ומוליכים את הספינה על ידי חבלים ארוכים , ואין דרכו לעולם להנהיג אותן ¹³⁸⁹ :

כשיוצא לסחורה ולראות פני חבירו

יב ובמקום שנהגו להפליג אף בימים המלוחים ( מערב שבת , ( ה ) או אפילו בשבת על ידי קניית שביתה מערב שבת ¹³⁹⁰ ), אם אינם הולכים לטיול אלא לסחורה או לראות פני חביריהם , אין למחות בידם ¹³⁹¹ . לפי שיש מי שאומר ¹³⁹² שכל מה שהאדם הולך לסחורה , אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה ¹³⁹³ , או שהולך לראות פני חבירו , חשוב הכל דבר מצוה לענין זה , שמותר לו להפליג בתוך ג ' ימים לפני השבת , אע " פ שיתבטל מעונג שבת , וגם אף שאפשר שיצטרך לעשות מלאכה גמורה בעצמו מפני פקוח נפש . ואינו חשוב דבר הרשות אלא מי שהולך ( ו ) לטייל בלבד :

יציאה בשיירה במדבר קודם השבת

יג היוצאים בשיירא במדבר , והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת , כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב לבדם במדבר בשבת , אסורים לצאת תוך ג ' ימים לפני השבת ¹³⁹⁴ , מטעם שנתבאר למעלה ¹³⁹⁵ . אלא אם כן הולכים לדבר מצוה , כגון לעלות לארץ ישראל , שאז אם נזדמנה להם שיירא אפילו בערב שבת מותרים לצאת . ולכתחלה יפסקו עמהם לשבות בשבת , ואם אחר כך כשיהיו במדבר לא ירצו לשבות , יכולים ללכת עמהם חוץ לתחום אפילו יותר מי " ב מיל , אם מתייראים מפני חיות רעות , או אפילו אם מתיירא מפני לסטים שלא יגזלו ממנו בהמה ולא יוכל ללכת ברגליו , או אם יקחו ממונו ולא יוכל לחיות עוד במדבר , או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור , כמעט ימות בקרירות , כל אחד מאלו נקרא פיקוח נפש ומותר לו לילך עמהם ¹³⁹⁶ .

ויש אומרים ¹³⁹⁷ כיון שיודע בבירור גמור שבודאי יצטרך לחלל שבת , אסור לצאת אפילו ביום ראשון אפילו לדבר מצוה . ולא התירו לדבר מצוה או קודם ג ' ימים שלפני השבת אלא להפליג בספינה שאין שם ודאי גמור שיצטרך לחלל שבת , שאפשר כשיגיע השבת יגיעו לנמל אחר ויעמדו שם כל השבת , ואזי לא יחללו בעשיית מלאכה ( ז ) ולא בתחומין , אע " פ שאין במים עומק י ' טפחים . אע " פ שקרוב לודאי הוא שיצטרך לחללו , הקילו חכמים קודם ג ' ימים , או לדבר מצוה אפילו בתוך ג ' ימים . אבל כשהוא ודאי גמור שיצטרך לחללו , לא הקילו כלל בשום ענין .

ויש להחמיר כדבריהם . אבל אין למחות ביד המקילין , הואיל ויש להם על מי שיסמכו ¹³⁹⁸ .

ואפילו מי שהולך ( ח ) לארץ ישראל לסחורה , ולא כדי להתיישב בה , אין למחות בידו , לפי שיש מי שאומר שזהו גם כן דבר מצוה , שהרי אמרו חכמים כל המהלך ד ' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא ¹³⁹⁹ .

ומכל מקום אם הולך בתוך ג ' ימים לסחורה או לראות פני חבירו , יש למחות בידו , הואיל ורבו האוסרים , שאין זה חשוב דבר מצוה כלל ¹⁴⁰⁰ :

יד וכל זה לכתחלה . אבל בדיעבד שכבר יצא בשיירא אפילו בערב שבת , ואפילו לטייל , והגיע למקום שיש לו חשש סכנה להפרד מהשיירא , יכול ללכת עמהם בשבת עד שיגיע למקום שאין לו חשש סכנה להפרד מהם . ושם ישבות ולא ילך עמהם , ואפילו הוא סמוך לעיר , לא יכנס לתוכה , לפי שאין לו שם אלא ד ' אמות כדין היוצא חוץ לתחום ¹⁴⁰¹ .

ואף אם היה לו חשש סכנה עד שנכנס לעיר , אינו רשאי להלך בה יותר מד ' אמות , אף אם היא מוקפת מחיצות לדירה , כיון שיצא שלא ברשות חכמים ¹⁴⁰² , שאסרו לצאת בשיירא תוך ג ' ימים לדבר הרשות . ואפילו אם יצא לסחורה או לראות פני חבירו הרי זה כיוצא לדבר הרשות ממש לענין זה ¹⁴⁰³ כמו שנתבאר ¹⁴⁰⁴ .

ומכל מקום אם יצא מחמת שלא היה בקי בהלכה והיה סבור שמותר לצאת אף לדבר הרשות ¹⁴⁰⁵ , מותר לו להלך בכל העיר ואלפים אמה לכל רוח סביבותיה , כיון שבתחלת יציאתו לא יצא באיסור במתכוין , ואחר כך כשהגיע השבת היה במקום סכנה ¹⁴⁰⁶ , ומה שהלך בשבת חוץ לתחום דינו כיוצא חוץ לתחום כדי להציל נפשות שיש לו שם אלפים אמה לכל רוח , כמו שיתבאר בסי ' ת " ז ¹⁴⁰⁷ . לפיכך אף אם קודם שהגיע לעיר לא היה לו שם חשש סכנה , רשאי ליכנס לעיר אם הוא בתוך אלפים לעיר ¹⁴⁰⁸ . ואין צריך לומר אם יצא בהיתר כגון לדבר מצוה ממש ¹⁴⁰⁹ או קודם ג ' ימים ¹⁴¹⁰ , שיש לו אלפים אמה לכל רוח משהגיע למקום שאין בו חשש סכנה להפרד מהשיירא :

קונטרס אחרון

( א ) ואם אי אפשר כו '. הנה ¹⁴¹¹ הב " י ודאי לא סבירא ליה כמ " א ¹⁴¹² שהרי דחה בסוף סי ' זה ¹⁴¹³ דברי ר " ת ¹⁴¹⁴ , משום שאם כן למה הוצרכו למצוא היתר למפליגים בערב שבת ¹⁴¹⁵ , הלא הכל מפליגים לדבר מצוה . ומאי קושיא , הלא עינינו רואות שאין פוסקים לשבות כלל , לפי שאי אפשר , שהספינה הולכת רק בשביל הנכרים ¹⁴¹⁶ . ואין לומר דאם כן אפילו קודם ג ' ימים נמי , כמ " ש ראב " ן סימן ס ' ¹⁴¹⁷ דגם בזה צריך לפסוק . שהרי משמעות הפוסקים אינו כן ¹⁴¹⁸ , ובפרט בשו " ע שהיפך לשון הברייתא ¹⁴¹⁹ ודו " ק . וכן קשה גם כן ברמ " א סוף סי ' זה ¹⁴²⁰ .

ועיין במ " א סימן תרי " ג ¹⁴²¹ דמשמע שם דאף אם תתבטל המצוה לגמרי לא יפליג כשאי אפשר לו לפסוק . ואם גם כאן נתכוון לזה ¹⁴²² , באמת שהדבר תמוה מאוד לשיטת השו " ע שהטעם משום עונג ¹⁴²³ , וכשהולך לדבר מצוה פטור ממצות עונג שבת ¹⁴²⁴ , אם כן איך יבטל מצותו משום עונג שבת ¹⁴²⁵ . ועיין בש " ך יו " ד סוף סי ' רס " ו ¹⁴²⁶ דסבירא ליה גם כן דלא כמ " א , דאם לא כן לא השיג כלום על הרשב " ץ .

וראיה ברורה לדעת הבית יוסף וש " ך , מדתניא ¹⁴²⁷ אין צרין על עיירות כו '. ובמלחמת מצוה מותר ¹⁴²⁸ , אף שיבטלו מעונג להרי " ף ¹⁴²⁹ וסייעתו , וגם יחללו שבת להרז " ה ¹⁴³⁰ וסיעתו , מכלל דלדבר מצוה שרי לגמרי , ואין צריך לפסוק אלא היכא דאפשר לרווחא דמילתא לחומרא בעלמא , שלא יהיה נראה כמבטל עונג שבת וכמחללו בידים שלא לצורך מצוה ופקוח נפש ( ואפשר שלזה העתיק הטור ברייתא זו בסימן רמ " ט ¹⁴³¹ , להוכיח ממנה דהלכה כרשב " ג , והפוסקים כרבי סבירא להו דהיכא דאפשר שאני ).

ועל כרחך צריך לומר דהמ " א לא כתב כן , אלא כשיודע שאפשר לעשות המצוה כשיפליג אחר השבת כמו כשיפליג קודם השבת ¹⁴³² , דאז אין לו לבטל מצות עונג בודאי אלא בספק , דהיינו שיפסוק עמו , דאפשר שיקיים אמונתו וישבות . אבל בלאו הכי אין לדחות מצות עונג שהיא מצוה עוברת , מלפני אותה מצוה שאינה עוברת , כמו שכתב רמ " א סוף סי ' תרפ " ז ¹⁴³³ . ולא חלק עליו המ " א שם ¹⁴³⁴ , אלא משום שהמת מצוה מוטל בבזיון . אבל הכא דמי למ " ש בסי ' ע " ב ¹⁴³⁵ , דאין מוציאין המת סמוך לקריאת שמע עיי " ש . אבל כשיש חשש שמא תתבטל המצוה אחר השבת , אין לו ליכנס לספק מחמת מצות עונג שבת . שהרי העוסק כבר במצוה פטור ממצוה אחרת , אפילו היא ודאי עוברת , אע " פ שאפשר לו לקיים שתיהן אינו צריך לטרוח אחריה כמ " ש בסי ' ל " ח ¹⁴³⁶ . אלא שמדברי סופרים יש לו לכתחלה להתחיל בעוברת ¹⁴³⁷ . אבל כשהשניה היא גם כן ספק עוברת , אין לו להניחה , כיון שבאה לידו ראשונה אין מעבירין על המצות ¹⁴³⁸ , ואמרו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ¹⁴³⁹ . הילכך צרין על עיירות כשהן מוכנים לכך , שמא אחר השבת יארע איזה סבה ולא יהיו יכולין להתחזק לצור כמו עכשיו ¹⁴⁴⁰ .

( אבל אין לומר ¹⁴⁴¹ דהתם שאני דבכל יום ויום שהם מוכנים לצור ואינן צרין עוברים על מצות כי החרם תחרימם ¹⁴⁴² , וכן בנדון הש " ך ¹⁴⁴³ אסור להניחו ערל . דאם כן בכל המצות שאין קבוע להם זמן נמי נימא הכי , דכל שעה שיש בידו לקיימן ואינו מקיימן עובר על צווי המחייבו לקיימן ¹⁴⁴⁴ . ועוד דבהדיא מבואר במ " א סימן תמ " ד סקי " א ¹⁴⁴⁵ משא " כ במילה כו '. ומיהו צ " ע ממ " ש בסי ' רמ " ט ¹⁴⁴⁶ ותקס " ח ¹⁴⁴⁷ [)].

ואיך שיהיה ¹⁴⁴⁸ , מכל מקום לדינא הדבר ברור להקל בשעת הדחק או שיש חשש שמא תתבטל המצוה , דאף אם תמצי לומר דהמ " א סבירא ליה גם בזה להחמיר , מכל מקום כל כהאי גוונא יש לסמוך על הטור והב " י ורמ " א והש " ך להקל בדברי סופרים ¹⁴⁴⁹ בשעת הדחק או במקום חשש ביטול מצוה :

( ב ) ויש מתירין כו '. עיין ¹⁴⁵⁰ בב " ח ¹⁴⁵¹ שדעתו להקל לגמרי . ואף רא " ם ¹⁴⁵² לא החמיר אלא כשיושב למטה מי ' טפחים עיי " ש . והמ " א ¹⁴⁵³ סתר דברי הב " ח . אבל דברי רא " ם אין לנו לסתור ¹⁴⁵⁴ , להחמיר בדברי סופרים , שכל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראיה וטעם לדבריו , כדתנן בפ " ד דידים ¹⁴⁵⁵ .

והמ " א לשיטתיה אזיל דסבירא ליה בסי ' רס " ו ¹⁴⁵⁶ דכשהסוס מהלך בארץ הוה ליה כאילו הוא מהלך בארץ , והכי נמי מה שהספינה מהלכת למטה מי ' טפחים הוה ליה כאילו הוא מהלך שם . אבל הב " י שם ¹⁴⁵⁷ לא סבירא ליה הכי . וכן דעת אבן העוזר סימן רמ " ו , עיין שם שסתר דברי המ " א מהירושלמי ¹⁴⁵⁸ , דברכו [ ב ] דאזלא מחמתיה , כדאיתא בפרק קמא דבבא מציעא ¹⁴⁵⁹ , לא אמרינן הכי ¹⁴⁶⁰ , כל שכן בספינה ¹⁴⁶¹ . וכיון שהרא " ם וב " י ואבן העוזר מקילין , כדאי הם לסמוך עליהם בעת הצורך להקל בדברי סופרים ¹⁴⁶² .

וגם ¹⁴⁶³ המ " א עצמו בתחלת דבריו שם לא אסר בסוס , אלא משום דניחא תשמישתיה , והוה כארעא סמיכתא כמו קרון להב " י שם ¹⁴⁶⁴ . ואף שמלשון רש " י ¹⁴⁶⁵ משמע דכל שאינו נח כמו עמוד לא הוה כארעא סמיכתא . מכל מקום הב " י שם סמך על הריטב " א ¹⁴⁶⁶ , דסבירא ליה דאף קרון הוה כארעא סמיכתא , עיי " ש בריטב " א , והובא גם כן ברלב " ח סימן כ " ח ¹⁴⁶⁷ לפסק הלכה . ולפי זה הא דספינה לא הוה כארעא סמיכתא ¹⁴⁶⁸ על כרחך היינו משום שאינה מהלכת בארץ כמו קרון וסוס . ואם כן אין לחלק ¹⁴⁶⁹ בין למעלה מי ' טפחים בין למטה מי ' טפחים , אלא בין למטה מג ' טפחים בין למעלה מג ' טפחים , דנפק מתורת לבוד , ולא הוה כמהלכת בארץ .

ולא ¹⁴⁷⁰ דמי למ " ש בסי ' שנ " ו ¹⁴⁷¹ וסי ' שע " ו ¹⁴⁷² , דהתם קל הוא שהקילו במים , כדאיתא בגמרא בדוכתי טובי . וזהו דעת האגודה שהביא המ " א בסי ' שס " ו סק " ה ¹⁴⁷³ , דסבירא ליה דהלכתא כרב הונא ורב יוסף ¹⁴⁷⁴ , ואביי דיחוייא בעלמא קמדחי , ורב א [ ש ] י אינו אלא מפרש דיחוייא דאביי , אבל מכל מקום הילכתא כרב הונא לגבי רב נחמן , שהיה גדול ממנו הרבה ¹⁴⁷⁵ . ולפי זה דוקא לענין היתר טלטול במים אמרינן גוד , אבל לענין טלטול בתוך הספינה לא אמרינן בה גוד ¹⁴⁷⁶ . ואפילו להחמיר לא אמרינן ¹⁴⁷⁷ , כמבואר בטור ושו " ע בסי ' שנ " ה ¹⁴⁷⁸ , שהקילו בגזוזטרא , אלא אם כן חלון פתוח לה , עיי " ש במ " א ובתוס ' ורא " ש ריש פרק כל גגות ¹⁴⁷⁹ ודו " ק . ואם כן בנידון דידן יש לומר גם כן דלא אמרינן גוד ¹⁴⁸⁰ . ואף אם תמצי לומר דאמרינן גוד ¹⁴⁸¹ , וכן אף לפי מ " ש המ " א בתחלת דבריו בסי ' שס " ו ¹⁴⁸² כרב נחמן , מכל מקום בנידון דידן ¹⁴⁸³ על כרחך צריך לומר דאפילו הכי לא הוה כארעא סמיכתא לענין תחומין , דאם לא כן , אף שהיא מהלכת למעלה מי ' טפחים נמי , מאי שנא מקרון , אי אמרינן גוד ¹⁴⁸⁴ .

ולפי ¹⁴⁸⁵ זה אף כשמהלכת למטה מג ' טפחים , לכאורה אפשר דלא מיתסר להרא " ם ¹⁴⁸⁶ . דהא דמחמרינן בכהאי גוונא גבי עמוד בהזורק , משמע דמשום גוד נגעו בה ¹⁴⁸⁷ . דאין להחמיר מתורת לבוד , דהא לא אמרינן לבוד להחמיר כל כך שיהא נחשב כהגיע לארץ , ואפילו הכי יעלה למנין י ' טפחים , כמ " ש המ " א סוף סי ' תרל " ב ¹⁴⁸⁸ . אבל בגוד אין צריך שיהא כהגיע גופו לארץ , אלא מושכין חודו ¹⁴⁸⁹ כו '. ואפילו להחמיר , שהזורק על גבי גזוזטרא חייב ¹⁴⁹⁰ . ומ " ש בסי ' תרל " ב ס " ק ב ' ¹⁴⁹¹ , היינו משום דחבוט רמי הוא שמגיע גופו למטה .

ומיהו ¹⁴⁹² בפ " ק דעירובין ¹⁴⁹³ גבי חבלים , ובהזורק דף צ " ז ¹⁴⁹⁴ , ובכמה דוכתי מבואר דמשום לבוד נגעו בה אפילו להחמיר , לחייב הזורק לשם מרשות הרבים גמורה . וצריך לומר שלא כתב כן המ " א אלא גבי סכך פסול , דעיקר הלבוד שם אינו אלא בשביל להחמיר בלבד לצרף הפסולים , אבל כאן אין עיקרו בשביל להחמיר בלבד ¹⁴⁹⁵ . ולפי זה בנידון דידן ¹⁴⁹⁶ יש להחמיר כשמהלכת למטה מג ' טפחים משום תורת לבוד . דאף אם תמצי לומר דנידון דידן דמי כעיקרו להחמיר בלבד , מכל מקום הא כתב המ " א סי ' תק " ב ¹⁴⁹⁷ דכהאי גוונא אמרינן לבוד אפילו להחמיר , עיי " ש ובסי ' תרל " ב ודו " ק :

( ג ) לא רצו להחמיר . כן ¹⁴⁹⁸ הוא במהרי " ק ¹⁴⁹⁹ . ואף שמלשון הדרכי משה ¹⁵⁰⁰ ומ " א סק " ג ¹⁵⁰¹ , אפשר ללמוד דדוקא כשיש חשש סכנה אם יצא ממנה בשבת שרי , דומיא דסעיף ד ' ¹⁵⁰² . מכל מקום מסתימת לשון רמ " א בהג " ה ¹⁵⁰³ משמע דבכל גוונא שרי , שהרי לא הזכיר כלל שיצטרך , עד אחר כך .

וכן בדרכי משה משמע שהסכים למהרי " ק לדינא ¹⁵⁰⁴ , אלא משום שבמהרי " ק מבואר דלהרי " ף ¹⁵⁰⁵ דאינו מחלק בין תוך ג ' לקודם ג ' לענין תחומין , על כרחך סבירא ליה דאין איסור כלל משום תחומין בספינה כדעת רשב " ם ¹⁵⁰⁶ , כיון שהספינה הולכת מאליה , והשיג עליו הב " י ¹⁵⁰⁷ מתשובת הרמב " ם ¹⁵⁰⁸ , וכן באמת אנן לא קיימא לן כרשב " ם ¹⁵⁰⁹ . מכל מקום ¹⁵¹⁰ איסור זה אינו מדאורייתא אף גבי קרון , אף למ " ד י " ב מיל דאורייתא , דלכולי עלמא לא שייך תחומין כשהספינה הולכת ¹⁵¹¹ כמבואר במהרי " ק ¹⁵¹² לשיטת ר " י ¹⁵¹³ . והב " י חלק עליו במה שכתב להקל קודם ג ' אף מדרבנן דלא גזרו כל כך . וכוונתו ¹⁵¹⁴ דכיון דההליכה מצד עצמה אין בה איסור משום תחומין , אלא שחכמים גזרו שלא ליכנס לתוכה שתהא מוליכה אותו בשבת חוץ לתחום , וקודם ג ' ימים לא גזרו כדעת ר " ח , שהרי " ף שחלק על ר " ח סבירא ליה כרשב " ם דמותר ליכנס ¹⁵¹⁵ , ועל זה חלק הב " י דהרי " ף לא סבירא ליה כרשב " ם ¹⁵¹⁶ . ועל זה כתב בדרכי משה דאעפ " כ העיקר כדעת ר " ח דקודם ג ' לא גזרו , והביא ראיה ממה שלא גזרו להפליג למקום סכנה קודם ג ' אף שיודע שיחלל בידים , וכל שכן הכא דלא גזרו קודם ג ', אף שיודע שהספינה יוליכנו חוץ לתחום ¹⁵¹⁷ .

וראיה ברורה מרבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהלכו בספינה ¹⁵¹⁸ חוץ לתחום ברקק ¹⁵¹⁹ שאין בו י ' טפחים ¹⁵²⁰ , אף אם תמצי לומר שהפליגו קודם ג ', מכל מקום סתם רקק אין בו סכנה לשבות בשבת ¹⁵²¹ . ואין לומר שפסקו עמו לשבות ולא שבת , דמכל מקום לכתחלה איך סמכו על הפסיקה אם היה איסור בדבר , הרי אין הנכרי נאמן על זה כמ " ש סי ' רמ " ו ¹⁵²² ( ואין לומר דבפניו שאני ¹⁵²³ , שהרי הוכיח סופו שלא שבת ¹⁵²⁴ ). וכן משמע בהדיא ברי " ף ¹⁵²⁵ ורא " ש ¹⁵²⁶ , דאף לדבר מצוה שפוסק לשבות , אעפ " כ אין היתר אלא כשעמוק י ' טפחים ¹⁵²⁷ . והשגת הב " י על מהרי " ק לדעת הרי " ף צע " ג ודו " ק ¹⁵²⁸ :

( ד ) יצא ממנה כו '. אבל ¹⁵²⁹ אם לא יצא ממנה מותר לצאת מספינה לספינה , כדאיתא בהדיא ריש פ " ד דעירובין ¹⁵³⁰ בקופץ מספינה לספינה . ומ " ש המ " א סוף סי ' של " ט ¹⁵³¹ , היינו לדעת הרב בהג " ה ¹⁵³² דמיירי כשיצא , ואין היתר אלא משום דהוה ליה כביתו ¹⁵³³ , לכן אסור בספינה אחרת :

( ה ) או אפילו כו '. עיין ¹⁵³⁴ ברלב " ח ¹⁵³⁵ שהתיר אף בלא קניית שביתה ( וכן כתבו המגיד משנה ¹⁵³⁶ וב " י ¹⁵³⁷ ודרכי משה ¹⁵³⁸ בשם מהרי " ק ¹⁵³⁹ ), ועל זה כתב המ " א ¹⁵⁴⁰ דאין להקל . אבל על ידי קניית שביתה מנא לן למחות בשבת יותר מבערב שבת , כיון דלדבר מצוה חשבינן להו ¹⁵⁴¹ ולכך פטורים מעונג , וכן אף אם יצטרך לחללו לא גזרו לדבר מצוה , כיון שבשעת יציאתו אינו מחללו כלל , אם כן אף בשבת מנא ליה למחות . ובפרט לפי מ " ש המ " א ¹⁵⁴² לבה " ג דהוה ליה כנכנס לביתו :

( ו ) לטייל בלבד כו '. עיין ¹⁵⁴³ מ " א סוף סי ' של " ט ¹⁵⁴⁴ , דכתב הא דר " י הלוי ¹⁵⁴⁵ לענין להפליג בשבת בלא קניית שביתה ¹⁵⁴⁶ . אבל כאן ¹⁵⁴⁷ אם כוונתו לאסור לדעת ר " ת , צ " ע , דמשמע מר " ת שכל שאינו הולך לטייל לא מקרי דבר הרשות . וכן כתב באלי ' זוטא ¹⁵⁴⁸ בפשיטות . ועוד דהא להרויח נמי אינו יודע אם ירויח כדאמרינן בפ ' מקום שנהגו ¹⁵⁴⁹ שאין אדם יודע במה משתכר . ועוד דהא ר " ת יליף לה ¹⁵⁵⁰ מחול המועד ¹⁵⁵¹ , ובחול המועד ודאי שרי משום ספק פסידא , אפילו לעשות מלאכה גמורה שלא לצורך המועד , משום דהוה ליה ספק דבר האבד , עיין מ " א סי ' תקל " ז ¹⁵⁵² , וכל שכן לספר ולכבס במועד דשרי אפילו כשיצא להרויח , דבכהאי גוונא אסור לעשות מלאכה גמורה שלא לצורך המועד משום הרווחה בעלמא ¹⁵⁵³ , ואפילו פרקמטיא אסורה , עיין סי ' תקל "[ ט ] ¹⁵⁵⁴ וצ " ע :

( ז ) ולא בתחומין כו '. בשו " ע ¹⁵⁵⁵ לא הזכיר כלל חוץ לי " ב מיל ¹⁵⁵⁶ , ואפילו הכי כתב המ " א ¹⁵⁵⁷ דאין להקל , דהיינו למחות בידם ¹⁵⁵⁸ . וגם אם הולכים יותר מי " ב מיל ¹⁵⁵⁹ , אין בנו כח למחות , לפי מ " ש התוספת שבת ¹⁵⁶⁰ , כיון שרוב הפוסקים חולקים על הרמב " ם ¹⁵⁶¹ בזה . וגם אם נושאים משאות בידם , הכל מדרבנן במדבר שהוא כרמלית בזמן הזה . עיין סי ' ש [ מ ]" ה ¹⁵⁶² :

( ח ) לארץ ישראל לסחורה כו '. וכל שכן ¹⁵⁶³ אם מתכוין כדי לילך בה ד ' אמות , שמתכוין לדבר מצוה , שאין בנו כח למחות בידו הואיל ויש לו על מי לסמוך . ואף לסחורה אין בנו כח למחות , הואיל ורמ " א ¹⁵⁶⁴ כתב כן אף בחוץ לארץ . אבל לטייל יש להסתפק , כיון שאינו מתכוין כלל למצות ההליכה בארץ ישראל , וצ " ע בכהאי גוונא :

[1309] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) הפלגה במים מלוחים קודם השבת ( ס " א - ב ).

( ב ) הפלגה חוץ לתחום ( ס " ג - ד ).

( ג ) כשיבוא לחילול שבת מפני הסכנה ( ס " ה - ו ).

( ד ) הפלגה לדבר מצוה ( ס " ז - ח ).

( ה ) כניסה לספינה בשבת ובערב שבת ( ס " ט - י ).

( ו ) כשבהמות מוליכות הספינה ( סי " א ).

( ז ) כשיוצא לסחורה ולראות פני חבירו ( סי " ב ).

( ח ) יציאה בשיירה במדבר קודם השבת ( סי " ג - ד ).

[1310] ברייתא שבת יט , א ( ת " ר אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת ). טור ושו " ע ס " א ( אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת ).

ובטעם איסור זה , יש כמה דעות בפוסקים , שכולם הלכות שיתבארו בסעיפים שלפנינו :

( א ) צער הפלגה במים מלוחים בשבת ( הערה 1314 ).

( ב ) יביא להפלגה בשבת חוץ לתחום ( הערה 1336 ).

( ג ) יביא לחילול שבת על ידי הישראל ( הערה 1346 ).

( ד ) יביא למלאכת הנכרי בשביל הישראל בשבת ( הערה 1351 ).

[1311] תשובות הרמב " ם ( בלאו ) סי ' שח ( בהליכה במים המלוחים ). מ " מ פ " ל הי " ג ( כתב בתשובה שלא נאסר אלא בימים המלוחים ). שו " ע ס " ב ( ודוקא למפליגים בימים המלוחים ).

[1312] ב " י ריש הסי ' ( ומשמע דג ' ימים גמורים קודם שבת בעינן , כלומר דמיום רביעי אסור להפליג , ויום רביעי בכלל האיסור ) . מ " א סק " ב ( דהיינו ביום רביעי בשבת אסור ).

ונתפרש כאן דהיינו " ג ' ימים מעת לעת קודם השבת ", וכדלקמן ס " ג ( דהיינו מליל רביעי בשבת ואילך ).

[1313] תשובת ה רמב " ם ומ " מ שם ( בימים המלוחים , בשביל מה שיארע בהן מן הצער והבלבול והקיא ).

[1314] רי " ף שבת ז , ב ( היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת , משום בטול מצות עונג שבת , דכל ג ' ימים הויא להו שינוי וסת ... ולא יכלי למעבד עונג שבת ). רא " ש פ " א סי ' ל " ח . טור ושו " ע ס " ב ( הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת , הטעם משום עונג שבת , שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ).

מקור דיני עונג שבת נתבארו לעיל סי ' רמב ס " א .

[1315] רי " ף שם ( ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ). טור ולבוש ס " א ( ואין רוחו חוזרת אלא עד אחר ג ' ימים ).

[1316] שם בברייתא ( במה דברים אמורים לדבר הרשות , אבל לדבר מצוה שפיר דמי ). טור ושו " ע ס " א ( מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת , אם הולך לדבר מצוה ).

ונתבאר לקמן סי " ב ( שיש מי שאומר שכל מה שהאדם הולך לסחורה , אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה , או שהולך לראות פני חבירו , חשוב הכל דבר מצוה לענין זה , שמותר לו להפליג בתוך ג ' ימים לפני השבת ... ואינו חשוב דבר הרשות אלא מי שהולך לטייל בלבד ).

ואילו לענין שבות דשבות במקום מצוה , ראה לקמן סי ' רסא בקונטרס אחרון ס " ק א ( אפילו יש לו כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד , שאין מזה צורך גדול , ואף שהוא לשבת , אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות בשבילו ... אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה ). סי ' שכה סט " ז ( אבל דברים שאין צריך כל כך כגון פירות ומיני תבשילים יתירים וכיוצא בהם אינן נקראים דבר מצוה כמו שנתבאר בסי ' רס " א ).

[1317] רי " ף ( והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי , משום דפטירי ממצות עונג , דאמר מר [ סוכה כה , א ] העוסק במצוה פטור מן המצוה ). רא " ש שם . מ " א סק " ו ( ולדבר מצוה שרי , שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ).

וכדלעיל סי ' לח ס " ז ( שכל שעוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות ). לקמן סי ' תרמ סי " ח ( וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו , ואף על פי שאפשר לו לקיים שתי המצות בלי שום שיהוי ועיכוב להמצוה שעוסק בה , מכל מקום התורה פטרתו מלטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת , כמ " ש בסי ' ל " ח ).

[1318] שם בברייתא ( ופוסק עמו על מנת לשבות , ואינו שובת , דברי רבי ) וכרבי . וכן פסק רמב " ם פכ " ד ה " ו ( מפליגין בים הגדול בערב שבת לדבר מצוה , ופוסק עמו לשבות , ואינו שובת ), ופ " ל הי " ג ( ופוסק עמו לשבות , ואינו שובת ). שו " ע שם ( ופוסק עמו שישבות , ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום ).

[1319] מ " א סק " א ( אבל בשבת אסור , דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ). ונתפרש בתוספת שבת סק " א ( מדברי המג " א משמע דמעכב , דהא כתב דבשבת אסור לצאת אפילו לדבר מצוה , כיון דאי אפשר לו לפסוק שישבות ).

[1320] נתבאר בקונטרס אחרון סק " א , ומסיק ( ואיך שיהיה , מכל מקום לדינא הדבר ברור להקל בשעת הדחק , או שיש חשש שמא תתבטל המצוה ).

[1321] שם בברייתא ( ומצור לצידן אפילו בערב שבת מותר ). טור ושו " ע שם ( ואם הוא דרך מועט , כמו מצור לצידון ... מותר להפליג בערב שבת בבקר , מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ). והן שני ערי נמל סמוכות זו לזו בלבנון .

[1322] רש " י שם ד " ה ומצור לצידון ( אין אלא מהלך יום ). טור ושו " ע שם ( שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד ).

[1323] ב " י ד " ה ומ " ש ודרך מועט , בשם ספר התרומה סי ' רכה ( פעמים שעוברין אותה ביום אחד כשיש להם רוח טוב ). סמ " ג ל " ת סה ( רגילים לעבור ביום אחד כשיש להם רוח טוב ). מ " א סק " ה ( כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום אחד ).

[1324] לבוש ס " א ( ודוקא שהספינה מפלגת בבוקר , אבל אם שהה שעה או שתים על היום , אסור לו להפליג , שהרי אי אפשר להגיע שם קודם הלילה ).

[1325] ב " י שם ( ונראה שאף על פי שלפעמים מתאחרים יותר מיום אחד , אם כשיש רוח טוב הולכים ביום אחד , שרי להפליג בערב שבת ). מ " א שם ( אף על פי שעכשיו אין רוח טוב , שרי להלוך בערב שבת ).

[1326] רמב " ם פ " ל הי " ג ( ומקום שנהגו שלא יפליג בערב שבת כלל , אין מפליגין ). ופירש במ " מ שם , שהוא מגמרא פ " ד דפסחים נ , ב ( בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא , אתו בנייהו קמיה דר ' יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן , אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם , שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ). שו " ע סוס " א ( ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל , אפילו דרך מועט , אין מפליגין ).

[1327] סעיף ט ( ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין , ואף בניהם אחריהם עד סוף כל הדורות הדרים בעיר הזאת אינן רשאין לשנות ממנהג אבותיהן , משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך ).

[1328] בשו " ע שם ס " ב ( קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם . ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה , אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה ).

[1329] תשובת ה רמב " ם שם ( ואמנם ההפלגה באלו הנהרות ובמה שדומה להם , מותר הוא בערב שבת , לפי שהסבה ... מצוי בהליכה בימים מלוחים ). טור ושו " ע ס " ב ( ודוקא למפליגים בימים המלוחים , אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם , ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת ).

[1330] כדלקמן ס " ו ( אם עיקר ההליכה של הספינה הוא בשביל ישראל , כגון שרובה ישראל , אסור ליכנס בתוכה בתוך ג ' ימים שלפני השבת ).

[1331] בשלח טז , כט . וכדלקמן סי ' שצו ס " א ( שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי , יש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום , ושיעור תחום של תורה הוא י " ב מיל , כשיעור מחנה ישראל שהיתה י " ב מיל על י " ב מיל ... ויש אומרים שאין לתחומין עיקר מן התורה כלל ... אלא שחכמים סמכו איסור התחומין של דבריהם למקרא זה אל יצא איש ממקומו ), ושם נסמן .

[1332] תשובות הרמב " ם ( בלאו ) סי ' שי ( המהלך י " ב מיל על פני המים המועטים פטור , לפי שאינו דומה למחנה ישראל ). לבוש ס " ב ( שאין תחום מן התורה אלא בי " ב מילין , ודומיא דמחנה ישראל שהיתה על היבשה ).

וכן הוא לקמן סי ' תד ס " ג ( אין בימים ובנהרות איסור תחומין של תורה לדברי הכל , אפילו ביותר מי " ב מיל , לפי שאינן דומים לדגלי מדבר ).

[1333] ס " א ( המהלך חוץ לתחום למעלה מי ' טפחים ... הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מי ' טפחים או לאו ), ושם נסמן .

[1334] תשובות הרמב " ם שם ( ראה לקמן הערה 1340 ). ב " י ד " ה והגהות ( כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן , נקטינן בעיין לקולא , דאין תחומין למעלה מעשרה ).

[1335] תשובות הרמב " ם שם סי ' שח ( אלא אם כן יתאמת אצלנו שגבהן פחות מעשרה טפחים ). שו " ע ס " ב ( אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים , אסור ( לצאת חוץ לתחום ) משום איסור תחומין ).

[1336] היינו תוך ג ' ימים שקודם השבת ( משא " כ לפני זה , כדלקמן ס " ה ).

ברייתא יט , א ( ת " ר אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת ). לפירוש ר " ח שם ( יש מי שאומרים בזמן שגוששת ואין במים י ' טפחים , ומשום גזירת תחומין נגעו בה ). הובא ברי " ף ז , ב ( יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת , בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים , ומשום גזירת תחומין גזרו בה ), וברא " ש פ " א סל " ח , ובטור .

[1337] מ " א סק " ז ( אף על פי שהמים עמוקים י ', אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי ', נמצא מהלך למטה מי ', ואפילו יושב למעלה אסור ).

[1338] רא " ם ביראים השלם סי ' עדר קמז , ב ( נמצא היושב בשוליים בתחומין למטה מעשרה מהלך , אבל משפת המים עד הקרקע היה יותר מעשרה הרבה ). הובא בב " ח ובמ " א שם .

ולענין יושב על החמור או יושב בקרון ורגליו למעלה מי ', ראה לקמן סי ' רסו ס " ז , וכאן בקונטרס אחרון ס " ק ב .

ולענין רכבת , ראה לקוטי שיחות חכ " ח ע ' 126 הערה 15

[1339] כמבואר בקונטרס אחרון ס " ק ב ( למעלה מג ' טפחים , דנפק מתורת לבוד ולא הוה כמהלכת בארץ ).

[1340] תשובות ה רמב " ם שם סי ' שח ( ואם יהיה לנו ספק באותן המים אם בגבהן עשרה אם לאו , מותר ללכת בהם בשבת ... ספיקא דרבנן לקולא ... אלא אם כן יתאמת אצלנו שגבהן פחות מעשרה טפחים ), וסי ' שי ( שאם יהיה לנו ספק אם המים הם למטה מעשרה או למעלה מעשרה , יהיה מותר בשביל ספק דרבנן ... שאיסור ההליכה במים הפחותים מעשרה הוא איסור תחומין דרבנן ולא דאוריתא ). הובא ב ב " י . שו " ע ס " ב ( והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים . אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים , אסור ( לצאת חוץ לתחום ) משום איסור תחומין ).

וכן הוא לקמן סי ' תד ס " ג ( כשספק זה הוא בשל דבריהם הולכין בו להקל , והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין של תורה לדברי הכל ... היתה מהלכת למעלה מי ' טפחים מקרקע הים או הנהר אין לו דין יוצא חוץ לתחום ... ואפילו אם הוא ספק אם היתה מהלכת למעלה מי ' טפחים הולכים להקל ).

ונתפרש בהגהות רעק " א ( מזה מוכח דספק ספיקא להחמיר , מכל מקום בדרבנן לקולא , דהא הכא הוי ספק ספיקא להחמיר , ספק שאין בעומקם עשרה , ואם תמצא לומר שיש עשרה , ספק דלמא יש תחומין למעלה מעשרה ).

שעל זה מסיים כאן : " ואין צריך להחמיר אלא כשידוע בבירור שיש איסור מדברי סופרים ".

[1341] רבינו חננאל שבת יט , א ( כמועתק לעיל הערה 1336 ). מהרי " ק שורש מה ( אם נכנסו ג ' ימים קודם השבת נראה דמותר לדברי ר " ח , ואף על גב שהוא למטה מי '). רמ " א ס " א ( אבל קודם שלשה ימים שרי ... ואפילו אין בגובה המים י ' טפחים ).

[1342] מהרי " ק שם ( בשפת הנהר שאין בו ג ' טפחים מים ... אם נכנסו ג ' ימים קודם השבת נראה דמותר ).

[1343] אף אם הספינה הולכת יותר מי " ב מיל , אין בזה אלא איסור תחומין מדבריהם , משני טעמים :

( א ) כמבואר לעיל ס " ג ( כשמהלך על פני המים אין בזה איסור מן התורה , כיון שאינו דומה למחנה ישראל שהיתה ביבשה ), ושם נסמן ( הערה 1332 ).

( ב ) כמבואר כאן ( כיון שהוא אינו עושה כלום והספינה היא שמוליכה אותו מחוץ לתחום ).

המקור לסברא זו הוא הרשב " ם בתוס ' עירובין מג , א ד " ה הלכה ( פסק רשב " ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת , דספינה ממילא אזלא , ואיהו לא מידי עביד ).

ואף דלא קיי " ל בזה כוותיה לענין ערב שבת , מכל מקום מועלת סברה זו לענין קודם ג ' ימים , כמבואר במהרי " ק שם ( ואף על גב שרבינו שמואל התיר אפילו ליכנס בספינה בשבת , מכל מקום רוב הפוסקים נחלקו עליו . אמנם אם נכנסו ג ' ימים קודם השבת נראה דמותר ... דאפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא , הני מילי היכא שהוא מהלך ברגליו , אבל בהא דלאו מידי עביד אלא מיא ממטו ליה לספינה או הנכרים המלחים , פשיטא דליכא איסורא דאורייתא , דעד כאן לא קמפלגי כל הפוסקים על רבינו שמואל דמתיר ליכנס בספינה , אלא דווקא לענין דרבנן , אבל בדאורייתא מודה דליכא איסור , ולא רצו לגזור כל כך ).

ונתפרש יותר לקמן ס " ח , ובקונטרס אחרון ס " ק ג , שמטעם זה " בכל גוונא שרי ", אף כשאין " חשש סכנה אם יצא ממנה בשבת ".

[1344] ראה גם לקמן סי ' תה ס " ז ( מי שבא בספינה בשבת ... אין זה כיצא לדעת , כיון שהיה כבר בספינה מבעוד יום , שהיא שעת היתר לצאת חוץ לתחום , ובשבת הוציאתו הספינה חוץ לתחום והוא לא עשה כלום ).

[1345] ואם ודאי יצטרך לחלל כו ', יתבאר לקמן סי " ג .

[1346] ברייתא יט , א ( ת " ר אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת ). לפירוש רז " ה בהמאור שבת ז , ב ( ולי נראה טעם אחר ... נראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש ). הובא בשו " ת ה ריב " ש סי ' יז , יח , קא , קנב ( והרבה פירושים נאמרו בטעם אסור זה . והנכון מ " ש הר " ז הלוי ז " ל , שהטעם בזו ... הוא משום שהם מקום סכנה , וצריכין לחלל בו את השבת , וכל שלשה ימים קודם השבת , קמי שבתא מיקרי , ונראה כמתנה לדחות את השבת , מפני שאין דבר שעומד מפני פקוח נפש ). רמ " א ס " א ( אבל קודם שלשה ימים שרי אפילו ... במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה ).

וראה אגרות קודש חי " ג אגרת ד ' תרכד . קיצור הלכות הערה 13-14.

[1347] ט " ז סק " ג ( כיון שיצא בהיתר , אין לו להמנע מחמת שבת הבא , שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול ). ועוד יתבאר בזה לקמן סי " ג .

וראה שו " ת צ " צ חיו " ד סי ' צב ( קשה על זה מהא דאיתא במנחות פ ' התכלת ( דמ " א א ') טצדקי למיפטר נפשך מציצית , ופירש רש " י תבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית . ואמרינן על זה ענשיתו אעשה . בעידן ריתחא ענשינן ... עכ " פ לגבי לעבור על מצות לא תעשה יש לומר ודאי כשעושה טצדקי שיוכרח לעבור על מצות לא תעשה גדול עונו יותר מטצדקי למיפטר נפשך מעשה ... ואיך יהיה שרי להכניס את עצמו בזה . ואפשר לחלק , דהתם שאני שעושה כן בלי דבר המכריחו , אבל הכא שמוכרח לצאת למדברות לחיי נפשו לפרנסתו , יש לומר אין שייך כל כך על זה טצדקי כו '). חקרי הלכות ח " ד ע ' לד , א .

[1348] בעל המאור ( וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי , ונראה כמתנה לדחות את השבת ). ריב " ש שם . רמ " א ס " ב ( וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת , אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת ).

[1349] ריב " ש סי ' יח ( צריך שיחזיק בדרך שלשה ימים קודם השבת , כדי שלא יראה כמתנה לחלל את השבת , כפי הפירוש הנכון של בעל המאור ז " ל . וגם ללכת בקרון , ובהמה מנהיגה הקרון , אסור גם כן לישב בה , דהא אית ביה גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמה המנהיגה את הקרון ). מ " א ס " ק יג ( לחלל שבת אפילו באיסור דרבנן ). תוספת שבת סק " י ( וצריך לומר דמיירי במלאכה דרבנן ).

[1350] בעל המאור שם ( וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי ). ריב " ש סי ' קא ( כל שיוצא מן הישוב ... ביום ראשון ויום שני ויום שלישי , מותר , לפי שאלו השלשה ימים מן השבוע מתיחסין לשבת שעבר , ונקראים בתר שבתא , ואין לו להמנע מלצאת מחמת שבת הבא , שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מפני פקוח נפש , מותר הוא ואין כאן חלול . אבל ... ביום רביעי ויום חמישי וערב שבת , אז אסור , לפי שג ' ימים האלו מתיחסים לשבת הבא , ונקראין קמי שבתא , כדאיתא בגיטין ס " פ מי שאחזו ). ט " ז סק " ג ( הטעם דג ' ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא , וקודם לזה שייכים לשבת שעבר , כדאמרינן בגיטין פ ' מי שאחזו דעד יום ד ' מיקרי אחר שבתא ואחר כך מיקרי קמי שבתא ), והיינו כדאמרינן בגיטין עז , א ( חד בשבא ותרי ותלתא – בתר שבתא , ארבעה וחמשא ומעלי שבתא – קמי שבתא ).

וכן הוא לקמן סי ' רצט ס " ח ( שג ' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת , והרי הן בכלל מוצאי שבת , אבל ג ' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני השבת הבאה ).

[1351] ברייתא יט , א ( ת " ר אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת ). לפירוש רמב " ן , הובא בר " ן שבת ז , רע " ב ד " ה תנו רבנן ( הרמב " ן ז " ל ... דכשאסרו להפליג בספינה תוך שלשה ימים , לא אמרו אלא בישראל שוכר כל הספינה , שכל המלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו ). רבינו ירוחם נתיב יב חי " ח קא , סע " א ( והרמב " ן כתב שהטעם מפני שנראה כמי שמתנה עם הגוי לחלל שבת , דהא ממטו לה לספינה וקושרין עמה קשרים בפרישת הקלע . ודוקא כשהספינה לא היתה מהלכת לולא ישראל ). שו " ת ריב " ש סי ' קנב ( הרמב " ן ז " ל ... דכשאסרו להפליג בספינה תוך שלשה ימים , לא אסרו אלא כשישראל שוכר כל הספינה , שכל מלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו ).

[1352] כדלעיל סי ' רמד ס " א ( אם הוא עושה בתורת קבלנות , שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך ... מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת ).

[1353] כדלקמן סי ' רנב ס " י ( שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו , מכל מקום עיקר עשיית מלאכתו היא שיהנה גוף הישראל ממנה בשבת , שאם לא הנאת גוף הישראל ממנה בשבת לא היה עושה אותה כלל בשבת ), ושם נסמן ( הערה 2080 ). סי ' רעו ס " א ( שהואיל וגוף הישראל יהא נהנה בשבת מגוף המלאכה , הרי עיקר המלאכה נעשית בשבת בשבילו , שהרי הנכרי אינו נהנה מגוף המלאכה אלא משכרה , והוא מתכוין בעשיית גוף המלאכה בשבת בשביל שיהנה הישראל ממנה בשבת , נמצא שעשיית מלאכת השבת היא בשבילו כשיהנה ממנה בשבת ). סי ' שז סכ " ו ( שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו , ולכך הוא מוליכם לו , אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה , ומטעם זה אף אם הנכרי מתכוין לטובת עצמו לקבל שכרו אסור ).

[1354] ריב " ש סי ' יח ( אם הכותים היו עושין במלאכה בספינה בשביל ישראל , יש אסור בדבר שיהנה ישראל בשבת באותה מלאכה . ואף על פי שהתירו בית הלל לתת כלים לכובס ערב שבת , והכותי מכבס אותן בשבת , מכל מקום אין הישראל נהנה באותו מלאכה באותה שבת ).

ואף לדעה הא ' דלקמן סי ' רנב סי " א ( נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות שקיבל מערב שבת וקצץ לו שכר , מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה , כיון שהנכרי עשאה לטובת עצמו להשלים פעולתו ולקבל שכרו , ולא נתכוין בשביל שיהנה ממנו הישראל בשבת עצמה ).

משא " כ כאן שעושה כדי שהישראל יהנה בה מיד בשבת .

וראה תהלה לדוד סק " א . מנורה הטהורה סק " א ד " ה ומשמע בהר " ן . חקרי הלכות ח " ד ע ' לה , ב .

[1355] ברייתא שבת יט , א ( במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ).

והיינו לפירוש ר " ח וסיעתו – לענין תחומין ( משום גזירת תחומין נגעו בה ).

ולפירוש רז " ה וסיעתו – לענין שיצטרך לעשות מלאכות ( נראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש ).

ולפירוש הרמב " ן וסיעתו – לענין מלאכת הנכרי ( בישראל שוכר כל הספינה ).

וכדלעיל ס " א לפירוש הרי " ף וסיעתו ( משום בטול מצות עונג שבת ) – לענין עונג שבת .

שלכל הפירושים האלה התירה הברייתא " לדבר מצוה ".

ריב " ש סי ' יז ( ואף על פי שהרי " ף ז " ל והר " ם ז " ל פירשו הברייתא זו בדרך אחרת , כמ " ש למעלה , מכל מקום הדין דין אמת ). אליהו רבה ס " ק ג ( ולדבר מצוה וכו ', נראה לי דאפילו כשספינה למטה מי ' שרי ... דמתירין בסעיף ד ' לדבר מצוה בערב שבת אף שישראל עצמו יעשה חילול , [ כמבואר ] בריב " ש ).

[1356] ברייתא שבת יט – לכל הפירושים הנ " ל ( ופוסק עמו על מנת לשבות , ואינו שובת , דברי רבי ).

וכדלעיל ס " א – לענין עונג שבת ( ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי המוליך הספינה שישבות ולא יוליכנה בשבת , ואם אחר כך אינו שובת , אין בכך כלום ).

[1357] סעיף יב ( דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות , מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת ... לצורך מצוה . אומר ישראל לנכרי לעלות באילן בראש השנה כדי להביא משם שופר לתקוע בו ).

[1358] רי " ף שבת ז , ב ( לדבר מצוה אמאי שרי , והא העמידו דבריהם במקום עשה ). רא " ש שם פ " א סי ' לח .

והיינו , שאף שמה שהנכרי עושה מלאכה הוא שבות דשבות , שהותר במקום מצוה , מכל מקום מה שהישראל היושב בספינה יוצא מתחומו , הוא איסור דרבנן , שלא הותר במקום מצוה .

אלא שהם כתבו לאסור ( לפי שיטה זו ) אף קודם ג ' ימים , וגם אסרו בסתם להפליג בספינה זו ( ולא חילקו בין אם יהי ' חשש סכנה כשיצא מהספינה כשתגיע השבת , או לאו ).

אמנם אנן קיי " ל להתיר קודם ג ' ימים , אפילו בלא חשש סכנה כשיצא מהספינה , כדלקמן בסמוך ( אלא אם כן נכנס לתוכה קודם ג ' ימים שלפני השבת ), ושם נסמן ( הערה הבאה ).

וכן קיי " ל להתיר במקום מצוה , אם יהי ' חשש סכנה כשיצא מהספינה , כדלעיל סעיף הקודם ( לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת ... ואפילו יצטרך לעשות מלאכות גמורות האסורות מן התורה ... מפני פיקוח נפש ), ושם נסמן ( הערה 1355 ).

*

ולמרות זאת לא כתב כאן אלא " אם אין שם חשש סכנה כשיצא מהספינה ... אסור לו להפליג בה ". משא " כ אם כבר הפליג , לא הצריכו לצאת מהספינה קודם השבת , אף שאין בזה חשש סכנה .

וההוכחה לזה היא , שהרי כן הוא גם בנכנס קודם ג ' ימים , שבהגיע השבת אינו צריך לצאת מהספינה , אף אם אין בזה חשש סכנה .

וכן הוא בעולת שבת ס " ק ב ( ומיהו בהולך בספינה שהולכת מעצמה , והגיע למקום שאין בעומקה עשרה טפחים , אפילו אותו המקום הוא מהלך רב , אפילו נזדמן לו יבשה , אין צריך לירד , דלא פלוג רבנן בספינה ).

וראה תהלה לדוד ס " ק ב ( דברי הרב ז " ל בס " ז ח ' צע " ג ). מראי מקומות וציונים .

[1359] כדלעיל ריש ס " ה ( דכיון שאיסור תחומין אינו אלא מדבריהם , לא רצו להחמיר כל כך לאסור כשנכנס לספינה קודם ג ' ימים , כיון שהוא אינו עושה כלום והספינה היא שמוליכה אותו מחוץ לתחום ), ושם נסמן ( הערה 1343 ).

והוכיח בקונטרס אחרון ס " ק ג ( מדברי מהרי " ק והרמ " א ), דהיינו אף " אם אין שם חשש סכנה כשיצא מהספינה ". והטעם נתבאר שם ( דכיון דההליכה מצד עצמה אין בה איסור משום תחומין , אלא שחכמים גזרו שלא ליכנס לתוכה שתהא מוליכה אותו בשבת חוץ לתחום , וקודם ג ' ימים לא גזרו ).

[1360] שבת קלט , ב ( אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ... אזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא ... אמר להו הערמה קאמרת הערמה בדרבנן היא , וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה ). תוס ' עירובין מג , א ד " ה הלכה ( וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה , משמע דאסור לכתחילה , ואפילו לתוך התחום , מדאין מזכיר שם יציאתו חוץ לתחום ). טור סוף סי ' שלט ( אסור ליכנס בספינה אם יודע שהעכו " ם מוליך הספינה שנראה כשט ).

וכן הוא לקמן סי ' שלט סי " א ( ספינה העומדת בקרקע הנהר , אסור להערים ליכנס לישן בתוכה ויודע שהנכרי יוליכנה לעבר השני ).

[1361] בה " ג הל ' יוה " כ סוד " ה ברחיצה מנלן ( הרי שהיה הולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו , עובר במים עד צוארו ואינו חושש ... אבל לסוח [ לשוט ] אסור ). הובא בטור סי ' תריג ( וכתב בה " ג ... אבל מעבר לשוט אסור ). שו " ע שם ס " ו ( לעבור בספינה קטנה , יש מי שאוסר ). מ " א סי ' תרי [ ג ] סק " ח ( דבהדיא אמרינן בגמרא , ואיתא סימן רמ " ח , לדבר מצוה מפליגין בספינה אפילו בערב שבת , ופוסק עמו על מנת שישבות , ופר " י משום שט ... אין להקל כלל ). והיינו שביוצא בערב שבת בספינה צריך לפסוק עמו שישבות , ואם כן מובן שבשבת אסור .

וכן הוא לקמן שם ס " י ( לעבור בספינה קטנה אסור אפילו לדבר מצוה ... שיש בזה שבות גמור מדברי סופרים כמ " ש בסי ' רמ " ח ושל " ט , העמידו חכמים את דבריהם לבטל מצוה בשב ואל תעשה ).

[1362] תוספות שבת יט , א ד " ה אין מפליגין ( אין מפליגין בספינה , אפילו תוך התחום אסור , משום שט ). תוס ' ורא " ש עירובין שם ( משמע דאסור לכתחילה , ואפילו לתוך התחום , מדאין מזכיר שם יציאתו חוץ לתחום ).

[1363] שאם היא מהלכת בשביל ישראל אסור בכל אופן , כדלעיל ס " ו .

[1364] סעיף י ( ספינה אם היא יושבת בקרקע הים ממש ואינה שטה כלל , מותר ליכנס בה , ואם לאו אסור ).

[1365] ריצב " א ב תוס ' עירובין שם ( וטעם שאסור ליכנס בספינה אומר ריצב " א משום דדמי לשט בנהר , ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ). רא " ש שם פ " ד ס " ג ( ואפשר משום הכי גזרו לפי שדומה לשט בנהר , שאסרו חכמים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ). טור כאן ( אפילו בתוך התחום , מפני שהוא נראה שט על פני המים שהוא אסור ), ובסי ' שלט ( אסור ליכנס בספינה ... שנראה כשט ). ב " ח ד " ה ור " י אסר ( כלומר נראה כמי שהוא שט , והוי לה בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת שמא יעשה חבית של שייטין ).

[1366] ביצה לו , ב ( ולא שטין על פני המים , גזרה שמא יעשה חבית של שייטין ). ופרש " י ( כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה , ולמדין בו לשוט ).

וכן הוא לקמן סי ' שלט ס " א ( ואין שטין על פני המים , גזרה שמא יעשה חבית של שייטין , דהיינו כלי של גומא שאורגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה , ולמדין לשוט בו ).

[1367] שו " ת רא " ש כלל כב סי " ב ( אסור לפרוש מהיבשה לספינה בשבת ... אלא יכנס אל הספינה מבעוד יום ולא יצא אחר כך ). ב " י ד " ה ומ " ש רבינו ור " י אסר ( אם נכנס בה בערב שבת ולא יצא משם עד שהפליגה שרי , דכיון שאינו נכנס עכשיו לתוכה , שכבר היה שם מבעוד יום , לא מיקרי מפליג , דאיהו לאו מידי עביד . וכן כתב הרא " ש בתשובה ). שו " ע ס " ג ( היכא דמותר להפליג מערב שבת , אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה , אף על פי שמפלגת בשבת , מותר . והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה ).

אמנם קניית שביתה בספינה בין השמשות אינה מועלת אלא לענין שלא יאסר משום שט , ולא לענין יציאת הספינה מחוץ לתחום שבת . ולכן מתיר בסעיף זה " כשנכנס לספינה מערב שבת " ( שלא יהי ' בזה איסור משום שט ), משא " כ בסעיף הקודם ( אסור לו להפליג בה לילך עמהם גם בשבת , אם היא מהלכת למטה מי ' טפחים ), אע " פ שנכנס לספינה קודם השבת .

[1368] תוס ' עירובין שם ( ואומר ר " י דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה בערב שבת ואוכלין שם , וסומכין על כך להפליג בספינה בשבת , לא שפיר עבדי , דסוף סוף הם מפליגין בשבת ). רא " ש שם פ " ד ס " ג ( ויש שנוהגין שמתקנין סעודתן בספינה מערב שבת ומדליקין בה נרות לקנות שם שביתה , וסומכין על זה ליכנס בה בשבת ולהפליג . ואין בזה תועלת של כלום , דכיון דאין הספינה זזה משם עד למחר , ואז הם נכנסין בה , הרי הן מפליגין בספינה בשבת ). שו " ת הרא " ש כלל כב סי " ב ( אסור לפרוש מהיבשה לספינה בשבת , אף אם קדש ואכל בתוך הספינה ויצא אחר כך לחוץ , דנמצא שמפליג בשבת מן היבשה אל הים ). שו " ע ס " ג ( והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה ).

[1369] מ " א סק " י ( דאסור ליכנס בשבת בספינה משום שט ).

[1370] בה " ג הל ' שבת פ " א ( כל היכא דקנה ליה שביתא בספינתא מחולא , שפיר דמי מיתב בה בשבתא וסגויי ). הובא בטור ( ובה " ג כתב אם קנה שביתה בספינה מערב שבת , מותר ליכנס בה אפילו בשבת ). רמ " א ס " ג ( ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה שרי , דמאחר שקנה בה שביתה מערב שבת , מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג ).

[1371] כדלקמן בסוף הסעיף .

[1372] מ " א ס " ק יא ( דמאחר שקנה שביתה הוה ליה כביתו , ומותר ליכנס בה בשבת ).

[1373] הגהות אשרי עירובין פ " ד ס " ג ( אי אפשר לקנות שביתה בספינה בשום ענין , אם לא שיכנוס בה בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות , ולאחר בין השמשות ילך לביתו ויאכל , וישוב לספינה אחר אכילתו בלילה , או למחר ביום ). רמ " א ס " ג ( יש שעושין קידוש בספינה , ואחר כך חוזרים לביתם ולנים שם , ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין ).

[1374] מ " א סי ' שלט ס " ק יג ( ועי ' סי ' רמ " ח ס " ג בהג " ה , נכנס בה מערב שבת שרי דלא הוי כשט . ומכל מקום אסור לצאת מספינה לספינה ). ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ד .

[1375] רמ " א ס " ג ( וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות ).

[1376] סעיף ז ( אלו שקונים שביתה בספינה , ויוצאים ממנה לבתיהם ללון , ולמחר נכנסים לספינה ומפליגים , הרי זה כיוצא לדעת , ואם נכנס לעיר המוקפת [ ל ] דירה אינה חשובה לו כד ' אמות , כיון שלא שבת באויר מחיצותיה , ואסור לצאת מהספינה לעיר אף אם לא היתה לעולם למטה מי ' טפחים , לפי שאף אם תמצי לומר שאין תחומים למעלה מי ' טפחים ולא קנה שביתה בין השמשות כשהיה בספינה , מכל מקום הרי קנה שביתה אחר כך בביתו ).

והיינו שקניית שביתה בספינה בין השמשות אינה מועלת אלא לענין שלא יאסר משום שט , ולא לענין יציאת הספינה מחוץ לתחום שבת .

[1377] תוס ' עירובין שם ( שמדליקין נרות בספינה בערב שבת ואוכלין שם וסומכין על כך להפליג בספינה בשבת ), רא " ש עירובין שם ( ויש שנוהגין שמתקנין סעודתן בספינה מערב שבת , ומדליקין בה נרות לקנות שם שביתה , וסומכין על זה ליכנס בה בשבת ולהפליג ). ר " ן שבת ז , א ( ולפיכך נוהגין עכשיו שמתכנסין לתוך הספינה מערב שבת , ומסדרים שם שולחן ומדליקין את הנרות לקנות שם שביתה , ואחר כך חוזרין ונכנסין לה בשבת ). ריב " ש סי ' קנב ( ונוהגין שנכנסין לתוך הספינה מערב שבת , ומסדרין שם שלחן ומדליקין את הנר לקנות שם שביתה , ויורדין , ואחר כך חוזרין ונכנסין לה בשבת ).

[1378] רמ " א שם ( יש שעושין קידוש בספינה ).

[1379] ב " י שם ( ותמיהא לי אם כן למה צריכין לסדר שולחן ולהדליק נרות , הא בשיהיו בספינה כשתחשך הוו להו מערבין ברגליהם . ואפשר שעושין כן כדי לפרסם שקנו שם שביתה , אבל אין הכי נמי דבלא קידוש נמי שרי ). מ " א ס " ק יב ( לפרסומי מילתא ).

[1380] הגהות אשרי עירובין פ " ד ס " ג ( אי אפשר לקנות שביתה בספינה בשום ענין , אם לא שיכנוס בה בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות , ולאחר בין השמשות ילך לביתו ). הובא בב " י ד " ה ומ " ש רבינו בשם בה " ג . מ " א ס " ק יב ( ונראה לי דבעי דוקא שישב שם בין השמשות . וכן משמע בכל הפוסקים ).

[1381] ר " ת בתוס ' שבת לד , ב ד " ה ספק ( ובכל שהוא שבין השמשות יש להסתפק שמא כולו מן היום , או כולו מן הלילה , או חציו יום וחציו לילה ).

וראה גם לקמן סי ' שצג ס " ג . מראי מקומות וציונים .

[1382] מ " א סוס " ק יא ( ואפילו חל יום טוב ערב שבת שרי לקנות שביתה . עיין סי ' תי " ו ).

והוא בשו " ע שם ס " ב ( ולא יאמר כלום , מפני שאסור לעשות שום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב , אפילו בדיבור ).

וכן הוא לקמן סי ' תד ס " ד ( ואין בזה איסור הכנה משבת ליום טוב , במה שמהלך כאן ביום טוב יותר מד ' אמות על ידי שכבר קנה כאן שביתה בשבת , הואיל ובשעת קנייתו שביתה כאן בשבת לא אמר כלום ). ושם מיירי בקנין שביתה לענין תחומין . ומזה למדים לכאן , בקנין שביתה לענין שלא יאסר משום שט .

וכן מצינו הלכה זו לענין הכנת מוקצה , כדלקמן סי ' תצה סט " ו ( כל מוקצה שאין צריך מעשה בהכנתו ... מותר להכין אותם ביום ראשון של שני ימים טובים של גליות ). וראה שם קונטרס אחרון ס " ק יא .

וכעין זה לענין איסור " ודבר דבר ", כדלקמן סי ' שו סכ " א ( מותר להרהר בעסקיו , אפילו היאך לעשות מלאכות גמורות אחר השבת , שלא אסרו אלא דבור לבד , שנאמר ודבר דבר , דיבור אסור הרהור מותר ). שבהרהור גרידא אין בזה איסור ודבר דבר ולא איסור הכנה משבת או מיום טוב לחול ( לענין תחומין , או איסור שט , או מוקצה ).

[1383] טור ושו " ע שם ס " א ( בשני ימים טובים של ראש השנה , הרי הן כיום אחד , ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת ). ובמ " א שם ס " ק א ( אפילו נאכל בראשון יצא בשני , דקדושה אחת הן אפילו לקולא ).

[1384] מה שנתבאר לעיל שמועיל מה שקונה שביתה בערב שבת , הוא לענין איסור שט . משא " כ לשאר האיסורים , לא התירו אלא אם הפליג ג ' ימים קודם השבת , או במקום מצוה .

[1385] שאין בזה איסור מטעם ענג שבת ( כדלעיל ס " א ).

[1386] שאין בזה איסור אמירה לנכרי ( כדלעיל ס " ו ).

[1387] שאין בזה איסור תחומין ( כדלעיל ס " ג ).

[1388] סעיף כג ( אין רוכבים על גבי בהמה ... שמא יבא לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה שרוכב עליה ... לפיכך קרון שהבהמה מוליכה אותו בתוך התחום , אף על פי שנכרי מנהיג הבהמה , אסור ליכנס לקרון ... אבל ספינה שמוליכות אותה בהמות ההולכות בשפת הנהר , מותר לילך בה בשבת , שכיון שהבהמות הולכות רחוק ממנה הרי הוא צדי צדדים , וגם אין לחוש בהולך בספינה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמות כמו שיש לחוש ביושב בקרון , כמ " ש בסי ' רמ " ח ).

[1389] מהרי " ק שורש מה ( היכא שהבהמות מושכות החבלים הקשורים בספינה ליכא למיחש שמא יחתוך ... זמורה להנהיג הבהמה , שהרי אין דרך כלל לעולם לאותם שיושבים בספינה שינהגו הבהמה המושכת , וגם לא היה יכול להגיע אליה , ולא דמי ליושב בקרון שדרכן להנהיג הבהמה , וגם באפשר לו להנהיגו ). רמ " א ס " ב ( אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר , ולא דמי להליכה בקרון שאסור ). מ " א ס " ק ט ( להליכה בקרון , שאסור משום שמא יחתוך זמורה , אבל הכא הבהמות הולכים ברחוק ממנו ).

[1390] כדאמרינן לעיל ס " ט לענין גזירת שט , כך גם לענין שאר הגזירות הנ " ל , שאם קנה שביתה בערב שבת לצורך מצוה , אין בזה איסור משום ענג שבת , ומשום תחומין , ומשום גורם לפיקוח נפש במשך יום השבת .

ויתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ה .

[1391] ב " י סוף ד " ה והוי יודע שהרמב " ן ( ולענין הלכה במקום שנהגו היתר אין מוחין בידן , כיון שיש להם על מי שיסמוכו ). רמ " א ס " ד ( ואין למחות בידן , הואיל ויש להם על מי שיסמוכו ).

[1392] ר " ת בראבי " ה סי ' קצח ( ופירש רבינו תם , דמה שנהגו להפליג בספינה לסחורה אפילו בערב שבת , משום דכל סחורות שלנו דבר מצוה חשבינן להו , כדאמרינן בפרק קמא דקדושין , מנין שחייב ללמוד אדם לבנו אומנות דכתיב ראה חיים עם אשה וגו ' [ קהלת ט , ט ], ואמרינן נמי והודעת להם וגו ' [ יתרו יח , כ ] הודע להם בית החיים , דהיינו שיודע במה לחיות . וגם אם הולך להתראות פנים לחבירו חשיב מצוה . אי הולך לטייל הוי דבר הרשות ). מרדכי פ " א רמז רנח . הגהות מיימוניות דפוס קושטא סו " פ ל . טור ורמ " א שם ס " ד ( יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה , או לראות פני חבירו , חשוב הכל דבר מצוה , ואינו חשוב דבר הרשות , רק כשהולך לטייל . ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים , כי חשובים הכל לדבר מצוה ).

אמנם מכל מקום כתב שרק " יש מי שאומר " כן , כיון שלענין שיירה אין לסמוך על דעת המתירים בזה , כדלקמן סוף סי " ג .

[1393] מ " א ס " ק יט ( אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה ).

[1394] רז " ה בהמאור שבת ז , א ( וכל שלשה ימים קודם לשבת – קמי שבתא מקרי , ונראה כמתנה לדחות את השבת , מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש , והוא הדין להפריש במדברות וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת ).

ריב " ש סי ' יז ( ולפי זה כל שיוצא מן הישוב בשיירא למדברות , ביום ראשון ויום שני ויום שלישי , מותר ... לדבר מצוה יוצאין אפילו בפחות מג ' ימים קודם השבת ), יח , קא ( ואחרי שלדבר מצוה מותר אפילו בערב שבת , אין ספק שהעליה לארץ ישראל מצוה היא ).

תשב " ץ ח " א סי ' כא ( ולדבר מצוה , ואפילו בערב שבת . ופוסק לשבות ואינו שובת . אם כן העולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירה ערב שבת יכול לפרוש עמהם בתנאי זה ).

שו " ע ס " ד ( היוצאים בשיירא במדבר , והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת , כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם , ג ' ימים קודם שבת אסורים לצאת , וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת , ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש , מותר , ואין כאן חילול . והעולה לארץ ישראל , אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת , כיון דדבר מצוה הוא , יכול לפרוש . ופוסק עמהם לשבות , ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו , יכול ללכת עמהם חוץ לתחום , מפני פיקוח נפש ).

[1395] סעיף ה . ולפי דעה זו , כל ההלכות שנתבארו לעיל בספינה , כן הוא גם בשיירה היוצאת למדבר .

[1396] מ " א ס " ק טז ( ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמה , ולא יוכל ללכת ברגליו , או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד , או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות , כל אחד מאלו מקרי פיקוח נפש ומותר לילך עמהם ( ר " מ גלאנטי סימן ק "[ י ])), בשם תשובות ר " מ גאלאנטי סי ' קי ( שאלה מי שהולך במדבר רחוק מהישוב הרבה ואם יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמה אינו יכול ללכת ברגליו , גם אם יקחו ממונו אינו יכול לחיות עוד , וכל שכן אם יקחו ממנו המים או כלי המים , גם אם יקחו מלבושיו בזמן הקור כמעט הוא מת בזמן הקרירות , אם יכול ללכת בשבת מפני סכנות אלו אם לאו ... תשובה ... היתכן שח " ו ישאר שם וימות חלילה שלא יסכן עצמו , ויכול ללכת ברגלי הבהמה או ברגליו כדי שלא לסכן עצמו , שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש , שבאחד מהסכנות הכתובות בשאלה מספיק להתיר לו מכל אחד שימשך פיקוח נפש ) .

[1397] מה ריב " ל ח " ב סי ' נג ( אפשר לומר דאפילו הרב רבינו זרחיה ז " ל לא הורה להקל בדבר דאיכא חילול שבת בודאי , אלא בדבר שהוא ספק , דאפילו שיש ספק קרוב לודאי ... אבל אין הכי נמי דהיכא דאיכא חילול שבת בודאי , כגון אלו היהודים ההולכים במדבר בשיירות הישמעאלים וכיוצא בו , דעל כל פנים הם צריכים לחלל את השבת מפני הסכנה , אפילו הרז " ה בכגון האי לא קאמר , אלא מסתברא דכולהו אפין שוין להחמיר ). רדב " ז ח " ד סי ' עז ( העולים לארץ ישראל דחשיב לדבר מצוה , ואם כן יהיה מותר לצאת אפילו בערב שבת , וזו קולא גדולה לא שמענו , ואדרבא יש הסכמה בעזה שלא יצאו משם יום ד ', משום דקרוב הדבר שיבוא לידי חלול שבת , כל שכן בנדון דידן שהוא ודאי ... וכי משום דבר מצוה התירו לו להכנס בודאי חלול שבת ... אני באתי לקיים מנהגינו ושלא להקל בדבר שכבר נהגו בו איסור ומחמיר אני ). כנה " ג הגב " י ( מהריב " ל ז " ל בס " ב סי ' נ " ג פלפל ... אבל כיוצא בשיירא במדבר שעכ " פ הם צריכין לחלל את השבת אסור , וכן כתב הרדב " ז ז " ל בתשובה ). מ " א ס " ק יד ( וריב " ל ח " ב ס ' נ " ג כתב דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור . וכ " כ רדב " ז ... ועפ " ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת ( כנסת הגדולה )), וסק " כ ( ונראה לי דבשיירא אין להקל , כמו שכתבתי לעיל ).

וראה שו " ת צמח צדק יו " ד סי ' צב ס " ב ( ומכל מקום אף למהריב " ל נראה שהאיסור מדרבנן ).

[1398] רמ " א שם ( נהגו בקצת מקומות להקל ... הליכת שיירה ... ואין למחות בידן , הואיל ויש להם על מי שיסמוכו ).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ז , דהיינו אף אם הולכים יותר מי " ב מיל .

[1399] כתובות קיא , א . ריב " ש סי ' קא ( ורז " ל אמרו בפ ' שני דייני גזירות ... כל המהלך ד ' אמות בארץ ישראל , מובטח לו שהוא בן העולם הבא ). כנה " ג שם ( ולפי דבריו אפילו לעלות על מנת לחזור מצוה מיקרי ). הובא במ " א ס " ק טו ( ודוקא על מנת להתיישב . ויש אומרים אפילו על מנת לחזור , כיון דאפילו מהלך ד ' אמות בארץ ישראל מצוה היא ( כנסת הגדולה ).

[1400] עולת שבת ס " ק ג ( חשוב הכל דבר מצוה וכו '. ונראה דלא התיר הרב לדבר מצוה אלא לענין דאין לחוש משום עונג שבת , אבל במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה או לצאת חוץ לתחום , ודאי דאין להתיר , וזה פשוט . וכן כתב בספר כנסת גדולה מהדורא בתרא ). מ " א ס " ק כ ( ונראה לי דבשיירא אין להקל , כמו שכתבתי לעיל . וכן כתב עולת שבת בשם כנסת הגדולה ).

והיינו שאף שהרמ " א סובר שגם בזה אין צריך למחות ( נהגו בקצת מקומות להקל ... הליכת שיירה תוך שלשה ימים , כי חושבים הכל לדבר מצוה , ואין למחות בידן ).

חלקו עליו הפוסקים הנ " ל וסוברים , שרק במצוה גמורה אין למחות ביד המקילים בשיירה , אבל ביוצא לסחורה וכיו " ב , כיון שיש אוסרים בשיירה ( שבודאי יצטרך לחלל שבת ), ויש אוסרים בההולך לסחורה ( דלא חשיב מצוה ), הואיל ורבו האוסרים , לכן יש למחות בידו .

[1401] כדלקמן סי ' תה ס " א ( מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת , לא יכנוס להיות כבני העיר , ואין לו אלא ד ' אמות מעמידת רגליו לכל רוח ).

[1402] כדלקמן סי ' תה ס " ו ( אין לו אלא ד ' אמות , אפילו מוקפת מחיצות לדירה , ואפילו בחצר או בבית אין לו אלא ד ' אמות , ואין כולו נחשב לו כד ' אמות ... כשיצא חוץ לתחום לדעת , או שנכנס לדעת בעיר זו , או בבית זה , שהן חוץ לד ' אמות שנתנו לו חכמים ).

[1403] מ " א ס " ק יז ( ונראה לי דדוקא כשהלך לשם מצוה , ולא לסחורה ).

[1404] סוף סעיף יג .

[1405] מ " א ס " ק יח ( ונראה לי דאם הלך תוך ג ' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג ' ימים , הוה ליה שוגג , ויש לו אלפים אמה לכל רוח , כמ " ש הט " ז ביו " ד סי ' צ " ט דאומר מותר שוגג היא ). והוא בט " ז שם סוף ס " ק ט ( שפיר מקרי שוגג אם טעה בדין ... בשוגג שקסבר שמותר לבטל מותר ).

[1406] מ " א ס " ק יח ( כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פיקוח נפש , יש לו אלפים אמה לכל רוח , כמ " ש סימן ת " ז ).

[1407] סעיף א ( מי שיצא חוץ לתחום משום פיקוח נפש , כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה , יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שהגיע לו , כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא שימנע מלילך אם לא יהיה לו שם אלא ד ' אמות , ואם הגיע לעיר הרי הוא כאנשי העיר , ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר ).

*

אלא דשם מיירי כשיצא להציל אחרים בפיקוח נפש . משא " כ בלאו הכי לא נתנו לו ( אלפים אמה ) אלא ד ' אמות ( או כל העיר המוקפת מחיצות שנחשבת כד ' אמות ), כדלקמן סי ' תה ס " ה ( מי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום , או שיצא מעצמו על ידי שאחזתו רוח רעה ונטרפה דעתו , או שיצא על ידי שאר כל אונס , או ששגג ויצא , אין לו אלא ד ' אמות ). וס " ו ( הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה ... או שנאנס בשאר אונס לצאת חוץ לתחום וליכנס לאחד ממקומות אלו , או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו , ונזכר והוא בתוכו , מהלך את כולו , שכולו נחשב לו כד ' אמות הואיל ומוקף מחיצות לדירה , אף על פי שלא שבת באוירו , כיון שהוא אנוס ). הרי שאין אלפים אמה ממקום ששבת , ואין לו אלפים אמה סביבות העיר .

ומהאמור כאן למדנו :

( א ) שאף ההולך מפני הסכנה , דינו כיצא להציל אחרים , שנתנו לו אלפים אמה .

( ב ) שאף מי שיוצא ברשות חכמים , ואחר כך כשהגיע השבת היה במקום סכנה , גם בזה נתנו לו אלפים אמה .

ומה שנתבאר לקמן שם " או שיצא על ידי שאר כל אונס ... אין לו אלא ד ' אמות ... או שנאנס בשאר אונס לצאת חוץ לתחום ", לא מיירי בסכנת נפשות , אלא בשאר אונס , שלכן לא נתנו לו אלא ד ' אמות ( או כל העיר המוקפת מחיצות שנחשבת כד ' אמות ).

[1408] בזה אין לו אלא אלפים אמה ממקום זה , ואסור לו לילך בכל העיר . וכמו בכל מקום שיש לו אלפים אמה לכל רוח , שנתבאר בשו " ע סי ' תח ס " א ( מהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב , אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר , ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף האלף ).

ואף דקיי " ל לקמן שם שבמקרה זה יכול להלך בכל העיר ( אלא שאינו יכול להלך חוץ לשער העיר ); היינו דוקא כשחוזר לעיר שלן בה , כמבואר במ " א שם ס " ק ב ( הואיל ולן בה . אבל הגיע לעיר אחרת , וכלתה מדתו באמצע העיר , אסור להלוך יותר ).

וכך גם כאן , שאף שנתנו לו אלפים אמה ממקום שעומד בה , מכל מקום אם נכנס לעיר " וכלתה מדתו באמצע העיר , אסור להלוך יותר ".

[1409] תשב " ץ ח " א סוס " י כא ( שמפני פקוח נפש הוא שעבר תחומו , ויציאתו בערב שבת ברשות היה , אם כן הרי הוא זה כמי שהוציאוהו גוים או רוח רעה , שאם נכנס בעיר מהלך את כולה . ואפילו הניחוהו חוץ לעיר ורוצה ליכנס בעיר מותר ). שו " ע ס " ד ( יכול ללכת עמהם חוץ לתחום , מפני פיקוח נפש . ואם נכנס לעיר אחת בשבת , מהלך את כולה . ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר , מותר , דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח ).

[1410] מ " א ס " ק יח ( ואם יצא קודם ג ' ימים , אפילו יצא לדבר הרשות נמי , כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פיקוח נפש ).

[1411] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " א הובאה דעת המ " א , שאף במקום מצוה , אם אי אפשר לפסוק עם הנכרי שישבות , אסור לו להפלג .

אמנם ברוב הפוסקים נראה , שבכל אופן מותר . והטעם הוא כי העוסק במצוה עוברת דוחה מצוה אחרת .

ועל כרחך צריך לומר שהמ " א לא כתב כן אלא כשאפשר לו להפליג אחר השבת , והוי מצוה שאינה עוברת .

ובכל אופן מסיק להקל בשעת הדחק , או כשיש חשש שתתבטל המצוה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קעו .

[1412] סק " א ( אבל בשבת אסור , דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ). ונתפרש בתוספת שבת סק " א ( מדברי המג " א משמע דמעכב , דהא כתב דבשבת אסור לצאת אפילו לדבר מצוה כיון דאי אפשר לו לפסוק שישבות ).

[1413] " ולענין דבר מצוה פירש רבינו תם שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה וכו ' ... ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה , דאם כן למה להו לאהדורי אטעמי דהיתרא במה שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת , תיפוק לי משום דכל ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה , או לראות פני חביריהם , ולא לטייל ".

[1414] המובא להלן סי " ב ( שיש מי שאומר שכל מה שהאדם הולך לסחורה , אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה , או שהולך לראות פני חבירו , חשוב הכל דבר מצוה לענין זה ).

[1415] כמבואר במ " מ פ " ל הי " ג ( ועכשיו נהגו להפליג אפילו בים הגדול בערב שבת ובשבת . והרמב " ן ז " ל חיפש ללמד עליהם זכות , והוא עצמו כתב שבעל נפש יחוש לעצמו . גם הרשב " א ז " ל כתב שאין דבריו נכונים ).

[1416] שלא יסכימו לשבות . ולכן הוצרכו הפוסקים למצוא היתר למה שמפליגים בערב שבת .

[1417] בשו " ת שבתחלת הספר סי ' ס ( וכשמפליג לדבר הרשות קודם ג ', צריך לפסוק עם הספן שיחזור אל היבשה קודם השבת וישבות ).

ואם כן אין לומר שהפוסקים הוצרכו למצוא היתר למקום שאינו יכול לפסוק . שהרי לפי זה אינו שייך לדין של הפלגה בערב שבת שדברו בו הפוסקים .

[1418] ראה כנישתא דבי רב הערה ב , שהביא משמעות הב " ח והט " ז .

[1419] שבלשון הברייתא יט , א ( אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת . במה דברים אמורים לדבר הרשות , אבל לדבר מצוה שפיר דמי . ופוסק עמו על מנת לשבות ), הי ' אפשר לפרש , שמ " ש " ופוסק עמו על מנת לשבות " קאי על כל אופני ההיתר שנאמרו לפני זה : ( א ) קודם ג '. ( ב ) לדבר מצוה .

אמנם בשו " ע ס " א ( מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת , אם הולך לדבר מצוה , ופוסק עמו שישבות ), ועדיין לא הזכיר ג ' ימים כלל . הרי מיירי לענין מצוה , תוך ג '.

[1420] ס " ד ( יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה , ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל . ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים , כי חשובים הכל לדבר מצוה . ואין למחות בידן , הואיל ויש להם על מי שיסמוכו ).

ולדעת המ " א הנ " ל יוקשה , מה מועיל מה שהליכה לסחורה וכיו " ב חשוב מצוה , הרי נהגו להקל אף בלא פסק שישבות .

אלא ודאי מותר במקום מצוה , גם במקום שאי אפשר לפסוק עמו שישבות .

[1421] סק " ח ( והטור כתב אם התירו רחיצה גמורה , כל שכן שיטה , דקילא ... קשה דבהדיא אמרינן בגמרא ואיתא סימן רמ " ח , לדבר מצוה מפליגין בספינה אפילו בערב שבת , ופוסק עמו על מנת שישבות , ופר " י משום שט , והביאו הטור , אם כן דברי הטור סתרי אהדדי ).

והיינו שהטור התיר שם לשוט בספינה לצורך מצוה , משא " כ כאן לא התירו במקום מצוה אלא אם כן פסק עמו על מנת שישבות . מובן מכך שהמ " א מפרש ההלכה כאן , שאם אינו יכול לפסוק , אין מתירים אף במקום מצוה .

וכדקיי " ל לקמן שם ס " י ( אבל לעבור בספינה קטנה אסור אפילו לדבר מצוה ... העמידו חכמים את דבריהם לבטל מצוה בשב ואל תעשה ).

[1422] שאסור " אף אם תתבטל המצוה לגמרי ".

[1423] כמבואר ברי " ף ז , ב ( ולא יכלי למעבד עונג שבת ).

וכן נפסק בפנים ס " א ( ואם יפליג פחות מג ' ימים קודם השבת לא יהיה לו עונג בשבת ).

[1424] כמבואר ברי " ף שם ( משום דפטירי ממצות עונג , דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה ).

וכן נפסק בפנים שם ( לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בערב שבת , אע " פ שלא יהיה לו עונג בשבת , לפי שהעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת ).

[1425] וכפי שיתבאר לקמן בסמוך , שהכלל הוא , שמצוה עוברת הבאה לידך , דוחה מצוה אחרת , אף שגם היא מצוה עוברת .

[1426] ס " ק יח ( כתב הרשב " ץ [ ח " א סי ' כא ] בתשובה על הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת , שפירש הרז " ה [ בעל המאור ז , א ] דטעמא משום שהוא דבר שאי אפשר שלא יבא לידי חילול שבת , ונראה כמתנה לחלל שבת , דג ' ימים קודם שבת מקרי שבת , דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה ' כדי שלא יבא ג ' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו השבת , וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה ' בשבת ממתינן לו עד למחר עכ " ל . ואין דבריו נראין , דהא אמרינן בש " ס פ " ק דשבת ( דף י " ט ע " א ) אהא דאין מפליגין בספינה , דהיינו דוקא לדבר הרשות , אבל לדבר מצוה שפיר דמי , והוא מוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר באו " ח סימן רמ " ח , והכא נמי אין לך מצוה גדולה מזו ).

וראה פתורא דשבתא אות יב . כנישתא דבי רב הערה ד .

[1427] יט , א ( אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג ' ימים קודם לשבת ).

[1428] כדלקמן בסמוך מהטור . ומקורה בירושלמי פ " א ה " ח ( הדא דתימר במלחמת הרשות . אבל במלחמת חובה אפילו בשבת , שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת ).

[1429] ז , ב ( שאין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת , משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג ' ימים משום טרדא ופחדא דליבא , ולבתר תלתא יומי פרח פחדייהו ומקיימי ליה לעונג שבת ).

[1430] בעל המאור ז , א ( והא דתנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת ... בין במה שאמרו אין צרין על עיירות של נכרים , דכולהו מקום סכנה הוא , וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי , ונראה כמתנה לדחות את השבת , מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש ).

[1431] " אין צרין במלחמת הרשות על עיירות של עכו " ם אלא אם כן התחילו ג ' ימים קודם השבת , ואם התחילו אין מפסיקין , אבל מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת ".

וכתב עליו הב " י ( והאידנא שאין ישראל הולכין להלחם ולצור על עיירות לא היה צריך רבינו לכתוב דין זה ).

ואפשר העתיקה כדי להוכיח ממנה דהלכה כרשב " ג בברייתא יט , א ( ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי . רשב " ג אומר אינו צריך ). שהרי לענין צרין במלחמה , אין שייך לפסוק שישבתו , ומכל מקום התירו במלחמת מצוה .

[1432] שאז היא מצוה שאינה עוברת , ולכן אינה דוחה מצוה עוברת .

[1433] ס " ב ( והא דמת מצוה קודם , היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אחר כך ).

והיינו שקבורת המת היא מצוה שאינה עוברת , ולכן אינה דוחה את מצות מקרא מגילה שהיא מצוה עוברת ; אלא אם כן גם מקרא מגילה אינה עוברת , שאפשר לו לקראה אחר כך .

[1434] סק " ו ( אף על פי שאפשר לקוברו אחר כך , מכל מקום אמרינן שלא יהא מוטל בבזיון ).

והיינו שמטעם זה נחשבת קבורת המת מצוה עוברת , ולכן דוחה את מצוה מקרא מגילה , אף באופן שהיא מצוה עוברת .

וכך הוכיח משם רבינו ( לענין הכלל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ), לקמן סי ' תלא בקונטרס אחרון ס " ק א ( ומה שכתב החק יעקב דתדיר קודם , זה אינו , דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות , דמצוה להקדים התדיר , וכן אם שתיהן עוברות , שאינו תדיר נדחה , אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת , פשיטא דחייב לקיים שתיהן , ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי . וכהאי גוונא כתב ה [ ר ] מ " א סי ' תרפ " ז לענין מת מצוה , דאף שהוא קודם לכל המצות אפילו של תורה , מכל מקום אם אפשר לקברו אחר כך לא דחינן את המגילה לגמרי בשביל מצות הקדמתו . ואף האחרונים לא חלקו עליו שם אלא משום דמת מצוה לא מיקרי מצוה שאינה עוברת , דאדהכי והכי הוא מוטל בבזיון וגדול כבוד הבריות כו ', עיי " ש במג " א ס " ק ו ').

[1435] לעיל שם ס " ב ( אין מוציאין את המת סמוך להתחלת זמן קריאת שמע , בענין שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע , שמא יתעכבו בקבורתו עד שיעבור זמנה ).

והיינו דשם לא מיירי במת מצוה שמוטל בבזיון , וכיון שמצות קבורת המת אינה עוברת ( שאפשר לקברו אחר כך ), לכן אינה דוחה קריאת שמע שהיא עוברת .

וכן הדין הכא " כשיודע שאפשר לעשות המצוה כשיפליג אחר השבת ", כיון שהמצוה אינה עוברת , אינה דוחה את ענג שבת שהיא מצוה עוברת .

[1436] לעיל שם ס " ז ( אבל אם התחילו קודם לכן ... אין צריך להפסיק לקריאת שמע , אף על פי שיש להם שהות לעסוק במלאכתם אחר קריאת שמע , וקריאת שמע היא מצוה עוברת , אף על פי כן כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת , אפילו אפשר לו לקיים שתיהן , לפי שכל שעוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות , אף על פי שאפשר לו ). הרי שגם העוסק במצוה שאינה עוברת , פטור אף ממצוה עוברת .

[1437] והיינו שאם כבר התחיל במצוה שבאה לידו , פטור ממצוה אחרת , אפילו התחיל לעסוק במצוה שאינה עוברת והמצוה האחרת היא עוברת ( כמובא לעיל מסי ' לח ).

ואם המצוה באה לידו ועדיין לא התחיל בה , אזי מדברי סופרים יש לו להתחיל בעוברת .

ואם שתיהם מצות עוברות , גם מדברי סופרים יש לו להתחיל במצוה שבאה לידו .

[1438] פסחים סד , ב ( אמר ר " ש בן לקיש אין מעבירין על המצות ).

וכדלעיל סי ' כה ס " ב ( יפגע בהתפילין קודם שיפגע בהטלית , ויצטרך להעביר על המצות , כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין ). והיינו שצריך להתחיל במצוה שבאה לידו ראשונה .

וכך גם כאן , שמצוה זו באה לידו ראשונה , וענג שבת עדיין לא הגיע .

ואף אם צריך להפליג בשבת עצמה , שכבר הגיע זמן ענג שבת , ראה בפנים סי " ב ( או אפילו בשבת על ידי קניית שביתה מערב שבת ), הרי שהתחיל לעסוק במצוה קודם השבת .

וראה כנישתא דבי רב ע ' קפ הערה כה , וע ' קצח הערה כא .

[1439] רש " י מגילה ו , ב ( אין מעבירין כו ', משבא לידי אקדים לעשות , דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות , אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה ).

[1440] ולכן היא מצוה עוברת , שדוחה מצוה אחרת , אף שגם היא עוברת .

לסיכום הלכה זו שנתבארה כאן :

( א ) יש לפניו שתי מצות , תדיר קודם .

( ב ) באה לידו אחת מהן , נדחית השנית , בין שתיהן עוברות ובין שתיהן אינן עוברות .

( ג ) אם אחת מהן עוברת , היא דוחה את השנית שאינה עוברת , אף שהשנית באה לידו , ואף שהיא תדיר .

( ד ) אם התחיל במצוה , אף אם אינה עוברת , נדחית השנית , אף שהיא עוברת .

[1441] שבאמת אם " השניה היא גם כן ספק עוברת ", אינה דוחה את מצות ענג שבת .

והא דאמרינן שצרין על העיירות כשהיא מלחמת מצוה , היינו כיון שאינו ספק , אלא ודאי " בכל יום ויום ... עוברים על מצות כי החרם תחרימם ".

[1442] שופטים כ , יז .

[1443] המועתק לעיל ( הערה 1426 ), דהיינו מטעם שגם מילה שלא בזמנה נחשבת מצוה עוברת .

[1444] וכיון שהובא לעיל שמצוה שאינה עוברת אינה דוחה מצוה עוברת , למדנו מכך שגם מצות החרם תחרימם , ומצות מילה שלא בזמנה , אינן נחשבות מצוה עוברת מטעם זה .

[1445] " ועשה דתשביתו חמיר טפי , שכל שעתא עובר עליו , משא " כ במילה ". והיינו שמילה שלא בזמנה אינה חשובה מצוה עוברת ( כמו עשה דתשביתו ).

וראה גם לקמן שם סט " ז ( והערה צט ).

[1446] סק " ה ( ומילה אף על פי שעבר זמנה ... מקרי זמנה קבוע , דכל שעתא ושעתא זמניה הוא , דאסור להניחו ערל ).

וכן הוא לקמן שם ס " ו ( וכן המילה , אף אם אינה בשמיני ללידתו , אי אפשר לדחותה ליום אחר , שאסור להניחו ערל אפילו יום אחד ).

[1447] סק " י ( אלא על כרחך , מילה אף על פי שעבר זמנה , כל שעתא ושעתה זמנה הוא , דאסור לעמוד ערל ).

*

כל הדיון כאן הוא לענין אם המילה שלא בזמנה נחשבת מצוה עוברת ; משא " כ לענין מילה בשבת וביום טוב , אמרינן בשבת כד , ב ( הוא לבדו יעשה לכם ... ולא מילה שלא בזמנה ), ופרש " י ( דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר , אינה דוחה יום טוב ).

וכן הוא לקמן סי ' שלא ס " ד ( מילה שלא בזמנה ... אינה דוחה את השבת , שאפשר למולו אחר השבת ולא יהיה שום חיסור מצוה בזה , שהרי בלא זה אינה בזמנה ). סי ' תמו בקונטרס אחרון ס " ק ג ( שריפת קדשים ביום טוב היינו טעמא דלא דחי , משום דאפשר לשורפן במוצאי יום טוב , כדפירש " י בשבת דף כ " ד , והוא הדין למילה שלא בזמנה ). סי ' תצה קונטרס אחרון ס " ק ג ( כן הוא בגמ ' דשבת דף כ " ד ע " ב גבי מילה שלא בזמנה ... משום דאפשר למולו אחר יום טוב , כדפירש רש " י שם ).

[1448] איך שתהי ' דעת המ " א בזה .

[1449] וכדלעיל , שמן התורה העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת בכל אופן , ורק מדברי סופרים יש להקדים מצוה עוברת לפני מצוה שאינה עוברת .

[1450] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ג , לענין ספינה משוקעת במים פחות מי ' טפחים , ובמקום ישיבתו למעלה יש יותר מי ' טפחים , הובאו ב ' דעות אם נחשב למעלה מי ' טפחים שאין בו איסור תחומין , ומסיק דיש לסמוך על דברי המתירים כשצריך לכך .

ומבאר שאף שהמ " א אוסר גם בזה , מכל מקום רוב הפוסקים חולקים עליו , וכדאי הם לסמוך עליהם בעת הצורך .

ואף לפי סברת המ " א , מסתבר שאין לאסור אלא אם כן הספינה משוקעת בתוך ג ' טפחים , מטעם לבוד הוה כארעא סמיכתא , כמו קרון וחמור . משא " כ אם היא משוקעת בתוך י ' טפחים , אין לומר בספינה שהיא כארעא סמיכתא מטעם גוד אחית .

ואף שיש מחלוקת בזה בגמרא ובפוסקים אי אמרינן גוד אחית בספינה , יש להוכיח דקיי " ל שאין אומרים גוד אחית בים ( מטעם בקיעת הדגים שלמטה ), אפילו לחומרא . ואפילו אי אמרינן גוד אחית , לא הוי בזה כארעא סמיכתא להיות קונה שביתה .

ואף שיש סברא להתיר גם בספינה המשוקעת למטה מג ' טפחים , שאין אומרים לבוד לחומרא . מכל מקום נראה שיש להחמיר בזה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קפב .

[1451] " כתב הרי " ף , יש מי שאומר , הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים , ומשום גזירת תחומין גזרו בה , אבל למעלה מעשרה טפחים לא גזרו ... משמע דאם יש משטח המים עד קרקע המים קצת יותר מעשרה טפחים , הוה ליה למעלה מעשרה טפחים , ואף על פי שהספינה משוקעת במים ג ' או ד ' טפחים , שאין מקרקע הספינה עד קרקע המים כי אם ז ' או ו ' טפחים , נמי חשוב למעלה מעשרה ... מדברי התוספות ... משמע מדבריהם שכל שהמים עמוקים יותר מעשרה , אף על פי דמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה , למעלה מעשרה מקרי . וכן כתב הרמב " ם בתשובה ... תימה על מה שפסק בשו " ע ( ס " ב ) דבעינן שיהא עשרה טפחים מקרקע הספינה לקרקע הנהר , נמשך לסברתו שכתב כך מדעתו ".

והיינו מה שנפסק בשו " ע ס " ב ( במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים , אסור ( לצאת חוץ לתחום ) משום איסור תחומין ).

[1452] בס ' יראים השלם סי ' רעד קמז , ב ( שהיו משוקעים במים טפחים שלשה או ארבעה בתוך עשרה , נמצא היושב בשוליים , בתחומין , למטה מעשרה מהלך , אבל משפת המים עד הקרקע היה יותר מעשרה הרבה ). הובא בב " ח שם .

[1453] סק " ז ( שכתב שמדברי [ התוספות ] והרמב " ם לא משמע כן . ולא ידעתי היכא רמיזא ).

[1454] מה שכתב המ " א שם ( ואפילו יושב למעלה אסור ... ומכל מקום בספר היראים משמע דשרי ביושב למעלה ). והיינו שבס ' היראים לא אסר אלא " היושב בשוליים ".

[1455] משנה ג ( עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד ).

וכן הוא בשו " ת רבינו סי ' ג ( שכל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראיה , כדתנן בפ " ד דידים ).

ובשו " ת צמח צדק יו " ד סי ' קנד ד " ה מעתה ( ומשנה שלימה שנינו כל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראי ').

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צז , מה המקור שכן הוא דוקא בדברי סופרים .

[1456] סק " ז ( ולפי ענ " ד יש ברכיבה איסור תחומין אפילו למעלה מי ', דרכוב כמהלך דמי ).

[1457] בסוף הסי ' ( והרוכב על גבי בהמה הוא למעלה מי ' ... ובהגהות מרדכי ... כתוב דברוכב נמי איכא איסור תחומין ... מיהו אותה ראיה שהביא יש לדחות ).

[1458] ביצה פ " ה ה " ב ( היה רוכב על גבי בהמה אומר לו רד ... אמר לון רבי יוסי הגע עצמך שהיה הוגן [ גמל ] אחד גדול , תנא ר ' אחא בר פפא קומי ר ' זעירה שנייא היא , שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו , למען ינוח שורך וחמורך כמוך ).

ופירש באבן העוזר שם ( ואם הי ' גמל גדול דהוי בשבת למעלה מעשרה ... ואמאי אומרים לו רד ואסרו לו לרכוב . ומשני משום שביתת בהמתו , שהיא ודאי קנתה שביתה בין השמשות , ועל כרחה תלך חוץ לתחומה ... ומזה הפירוש שפירשתי יש ראיה לדברי ב " י סי ' רס " ו שכתב שאין איסור תחומין ברוכב על גבי בהמה והוא למעלה מעשרה עיי " ש . והמ " א השיג עליו שם ... אבל לומר אף שהוא למעלה מעשרה הוי כאילו מהלך בארץ דהוי למטה מעשרה , זה לא שמעינן מהתם ).

[1459] ח , ב ( רכוב עדיף דהא תפיס בה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה ... ושמע מינה רכוב קני ... במנהיג ברגליו ). ופרש " י ( שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים ). ובתוס ' שם ד " ה רכוב עדיף דתפיס בה ( וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה ).

[1460] שיעבור מחמת עצמו , אלא מחמת שהוא מוביל את הבהמה מחוץ לתחום , דאזלא מחמתיה .

[1461] שאינו קונה שביתה , כיון שגם תחתית הספינה אינה נוגעת בארץ ( משא " כ הסוס שמהלך בארץ ).

[1462] דאף שלענין רכוב קיי " ל כהמ " א , וכדלקמן שם ס " ז ( שאף שכשירכוב יהיו רגליו למעלה מי ' טפחים ... יש בו משום תחומין ).

מכל מקום לענין ספינה יש לסמוך במקום הצורך על הרא " ם וב " י ואבן העוזר .

[1463] עתה בא לבאר , שאף לפי סברת המ " א , להשוות ספינה לקרון וחמור , שקונה שביתה אפילו אם הוא יושב למעלה מי ', דניחא תשמישתיה , והוה כארעא סמיכתא .

מכל מקום מסתבר לומר , דהיינו דוקא אם הספינה משוקעת בתוך ג ', דהוה כארעא סמיכתא מטעם לבוד . משא " כ אם היא משוקעת בתוך י ', דלא הוה כארעא סמיכתא .

[1464] סו " ס רסו ( ואם הולך בקרון , כל שהוא רחב ד ' אף על פי שהוא גבוה י ' או יותר , כארעא סמיכתא היא , ואית ביה איסור תחומין לכולי עלמא אם יוצא חוץ לתחום , כדאמרינן בריש פרק מי שהוציאוהו ( עירובין מג , א ) גבי עמוד , וכן כתב הריטב " א שם ).

ובמ " א שם ס " ק ז ( ואם הולך בקרון , כל שהוא רחב ד ' אף על פי שהיא למעלה מי ', כארעא סמיכתא ... עכ " ל ב " י ... ואם כן ברכיבה ובישיבה בקרון דניחא תשמישתיה מה לי למעלה מי ' או למטה מי ').

וכן הוא לקמן שם ס " ז ( שאף שכשירכוב יהיו רגליו למעלה מי ' טפחים , מכל מקום כיון שהוא יושב במקום שנוח תשמישו , דהיינו על גבי החמור שהוא מקום נוח לתשמיש ישיבה , ורגלי החמור נוגעים בארץ , הרי זה דומה להולך בקרון , שאע " פ שגבוה י ' טפחים , מכל מקום אם יש בו ד ' על ד ' יש בו משום תחומין ).

והיינו שדינו כמו עמוד , דאמרינן בעירובין שם ( עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא ).

וכן הוא לקמן סי ' תד ס " א עמוד שיש בו ד ' טפחים על ד ' טפחים , כיון שנוח תשמיש הליכתו אין בו ספק שהילוך גמור הוא , והרי זה כמהלך בארץ , שרואין את העמוד כאלו הוא מגוף הארץ , שהיא עבה כאן ובולטת כמו עמוד ).

[1465] עירובין מג , א ( סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת , ואינה נחה , ודמי לקפיצה באויר ).

והיינו לפי שהספינה אינה נחה , לכן האדם היושב למעלה מעשרה דמי לקפיצה .

ואם כן הוא הדין בקרון וחמור , שאינו נח , והאדם היושב למעלה מעשרה דמי לקפיצה .

[1466] עירובין מג , ב ( ולענין לצאת חוץ לתחום שבת על ידי קרון , אם הוא רחב [ ד '], אף על פי שהוא גבוה עשרה או יותר כארעא סמיכתא היא , וכדאמרינן לעיל גבי עמוד ).

[1467] " וזה נראה לעניות דעתי אמת וברור הריטב " א שם בעירובין וז " ל , ולענין לצאת חוץ לתחום בשבת על ידי קרון , אף על פי שהוא גבוה עשרה או יותר כארעא סמיכתא דמיא , וכדאמרינן לעיל גבי עמוד ".

[1468] לדברי הכל , על כל פנים כשהספינה למעלה מעשרה ( כמובא בפנים ס " ג ), אף דניחא תשמישתיה .

[1469] לגבי היושב בספינה למעלה מעשרה , שהחילוק הוא בין ארעא סמיכתא או לאו . הרי עיקר החילוק הוא בין אם הספינה משוקעת תוך ג ' טפחים , שמטעם לבוד הוה כארעא סמיכתא , לבין אינה משוקעת תוך ג ' טפחים . וכדלקמן בהמשך הדברים .

[1470] עתה בא להוכיח שאין לומר בספינה שהיא כארעא סמיכתא מטעם גוד אחית .

ואף שיש מחלוקת בזה בגמרא ובפוסקים , יש להוכיח דקיי " ל שאין אומרים גוד אחית בים ( מטעם בקיעת הדגים שלמטה ), אפילו לחומרא . ואפילו אי אמרינן גוד אחית , לא הוי בזה כארעא סמיכתא להיות קונה שביתה .

[1471] ס " א ( אמת המים העוברת בחצר עמוקה י ' טפחים ורחבה ד ' ... צריך לעשות לה מחיצות המפסיקות בין המים שבחצר להמים שבחוץ . ואף על פי שאעפ " כ הם מחוברים תחת המחיצה או על גבה , אין בכך כלום , שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה מועלת בהם משום גוד אחית ).

[1472] ס " א ( בור שבין ב ' חצירות ... ולא עירבו , אין ממלאין ממנו בשבת , שהרי רשות שניהן שולטת שם , אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים למעלה מן המים , להיכר הפרשה בין רשות זו לזו , שבמחיצה זו אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור ).

ואף שבנידון דידן של הספינה אינה שייכת כל ההלכה של הקילו במים להיות מחיצה תלויה , לא לאיסור ולא להיתר , שהרי לא הצריכו מחיצה תלויה אלא כדי להתיר מילוי מים בשבת מאמת המים העוברת בחצר ומבור שבין ב ' חצירות . והרי לא התירו במחיצה תלויה אלא כשעשאוה במיוחד למטרה זו , כדלקמן סי ' שנו ס " א ( שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול בהם ), וסי ' שעו ס " א ( אבל כותל החצר שמהלך על גבי הבור אינו נידון משום מחיצה , לפי שאין בו היכר כלל , הואיל ולא נעשה בשביל כך ). הרי שבנידון דידן אינם שייכים לא האיסור ולא ההיתר שבמחיצה תלויה .

מכל מקום אפשר ללמוד מהלכה זו , שאומרים גוד אחית אף במים , וכדאמרינן בגמרא קא , ב ( קל הוא שהקילו חכמים במים , ואמאי הא איכא בקיעת דגים , אלא שמע מינה בקיעת דגים לא שמה בקיעה ).

ועל זה בא לבאר , שרק במקום דאמרינן " קל הוא שהקילו במים ", אמרינן ש " בקיעת דגים לא שמה בקיעה ". משא " כ בשאר ההלכות , בקיעת דגים שמה בקיעה , ולכן אין אומרים בזה גוד אחית .

ואף שיש בזה מחלוקת בגמרא ובפוסקים , מכל מקום זוהי דעת האגודה , וכן נראית דעת התוס ' והרא " ש והמ " א , והכי קיי " ל .

[1473] שמביא שם את שתי הדעות ( אמרינן בגמרא שם , ספינות קטנות הרחבות מלמעלה וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין , אפילו הכי הוי רשות היחיד אם יש להם מחיצות י ', דאמרינן גוד אחית . ובאגודה סי ' קי " ג , אם אין רחבה ד ' טפחים בתוך גובה ג ', אז הוי כים , ואין מטלטלין בה אלא בד ' אמות ).

וכדעת האגודה נפסק לקמן סי ' שנה ס " ז ( ספינות קטנות שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין ... כל מחיצה העשויה לחלל פחות מד ' טפחים אינה מחיצה ... הן כמחיצות התלויות באויר שאין להם דין מחיצה , ואין אומרים בהן גוד אחית ).

[1474] שבת קא , א ( אמר רב הונא הני ביצאתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבעה ... מתקיף לה רב נחמן ולימא גוד אחית מחיצתא , מי לא תניא ר ' יוסי בר ' יהודה אומר נעץ קנה ברה " ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא הכא נמי נימא גוד אחית מחיצתא . מתקיף לה רב יוסף ... ותני עלה וחכמים פוטרין . אמר ליה אביי ... התם הויא ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה , הכא הויא לה מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה ... רב אשי ... בקיעת דגים לא שמיה בקיעה ... קל הוא שהקילו חכמים במים ).

והיינו שקיי " ל כרב הונא ורבי יוסף שאין אומרים בספינה זו גוד אחית להתיר הטלטול בה . ואף שאביי ורב אשי מבארים דברי רב נחמן שסובר שאומרים בספינה גוד אחית , מטעם שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה . אין זו אלא דחי ', לומר שאין להקשות על רב נחמן מברייתא זו . אבל למעשה מודים גם הם דקיי " ל כרב הונא .

וכן הוא לקמן בקונטרס אחרון סי ' שנה ס " ק א ( משום דרב הונא גדול מרב נחמן , ואביי דיחויי בעלמא קמדחי , ורב אשי מפרש דיחוייו ).

[1475] ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ה . כנישתא דבי רב ע ' קפז הערה ח .

[1476] מסגנון הדברים נראה , שאף מחיצה התלויה שעשאוה במיוחד לצורך זה , לא תועיל להתיר הטלטול בתוך הספינה , כי רק לענין היתר טלטול במים אמרינן קל הוא שהקילו במים .

אמנם נתבאר לקמן סי ' שנה ס " ז ( ספינות קטנות שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין ... אין מטלטלים בתוכו יותר מד ' אמות ... הן כמחיצות התלויות באויר , שאין להם דין מחיצה ואין אומרים בהן גוד אחית , אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים ). נראה מסגנון הדברים , שאם " נעשו להתיר טלטול במים ", מועיל אף כדי לטלטל " בתוכו יותר מד ' אמות ".

ואפשר מסתפק בזה רבינו .

[1477] עד כאן נתבאר שגוד אחית אינו מועיל כאן להתיר הטלטול בתוך הספינה . ומזה למדים אף לנידון דידן , שאין אומרים בספינה גוד אחית לענין שיהא חשוב כארעא סמיכתא , ויקנה שביתה , ויאסר לשוט בספינה מחוץ לתחום .

ואף שיש לחלק בינם , דהתם אין אומרים גוד אחית לקולא ( להתיר הטלטול בספינה ), משא " כ בנידון דינן , אולי אמרינן גוד אחית לחומרא .

על זה מבאר , שלענין להחמיר , יש ב ' דעות בתוס ' וברא " ש , והמסקנא היא שאף להחמיר לא אמרינן כאן גוד אחית .

[1478] ס " א ( גזוזטרא ( פירוש דף או בנין בולט מתוך הבתים חוצה ) שהיא למעלה מן המים , וחלון פתוח לה מן הבית , אין ממלאין ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה ). משא " כ כשאין חלון פתוח , מותר למלאות מהמים שהם כרמלית אל הגזוזטרא שהיא כרמלית , כמבואר במ " א ס " ק א ( וחלון פתוח , דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית ).

[1479] בתוס ' עירובין פט , א ד " ה במחיצות ( וגזוזטרא דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד , היינו משום דגוד אחית דבקיעת דגים לא הויא בקיעה ... או בפתוח לרשות ה [ יחיד ] דהוי כי חורי רשות היחיד ).

וברא " ש שם פ " ט סי ' ב ( יש לומר כיון דליכא אלא בקיעת דגים תחתיה הוי רשות היחיד כמו טרסקל . ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה בטרסקל מודו הכא כיון דליכא אלא בקיעת דגים . אי נמי כגון דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד ).

וקיי " ל כתירוץ השני שבתוס ' ורא " ש שם ( כדלעיל הערה הקודמת ). ומכך למדנו :

( א ) דהלכתא כרב הונא , שלענין הטלטול בתוך הספינה לא אמרינן בה גוד . וכן הוכיח לקמן שם קונטרס אחרון ס " ק א ( מדהוצרכו התוס ' ורא " ש לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה ... שמע מינה דהלכה כרב הונא ), וס " ק ב ( והכי קיי " ל דעל גבי הגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא אם כן חלון פתוח לה , ואי בקיעת דגים לא שמה בקיעה לגמרי אין צריך חלון , כמבואר שם בהדיא לתירוץ הראשון , אלא ודאי דלתירוץ הב ' סבירא להו דלא אמרינן בגמרא דלא שמה בקיעה , אלא לענין שתתיר מחיצה תלויה , אבל לא להתיר בלא מחיצה כלל ).

( ב ) שאפילו להחמיר לא אמרינן גוד אחית במקום בקיעת דגים , כמבואר כאן .

[1480] ומכל זה יש להסיק , דלא הוי כארעא סמיכתא , ואינו קונה שביתה , ומותר לשוט בה מחוץ לתחום .

[1481] כתירוץ הראשון של תוס ' ורא " ש שם .

[1482] ס " ק ה , שם הביא את ב ' הדעות , כדלעיל ( הערה 1473 ).

[1483] שהספינה גוששת תוך י ' טפחים סמוך לארץ .

[1484] שהרי לדעת הסוברים דאמרינן גוד , היינו למעלה מי ' טפחים .

וכיון שאם הספינה למעלה מי ' טפחים כבר הובא לעיל דקיי " ל שאינו קונה שביתה ומותר לשוט חוץ מתחום , אם כן מובן שכן הוא גם כשהספינה גוששת תוך י ' טפחים סמוך לארץ , לא מהני גוד אחית לומר דהוי כארעא סמיכתא .

[1485] עתה בא לבאר , שאף שנתבאר שאם הספינה גוששת תוך י ' טפחים סמוך לארץ , לא אמרינן דהוי כארעא סמיכתא , ואינו קונה שביתה . ואפשר שכן הוא גם אם הספינה גוששת תוך ג ' טפחים .

מכל מקום אפשר שאם היא גוששת תוך ג ' טפחים אמרינן לבוד להחשיב כהגיע לארץ ויקנה שביתה , ויש להחמיר שלא לשוט בה מחוץ לתחום .

וכן נפסק בפנים ס " ג ( ויש מתירין ... אם הספינה מהלכת למעלה מג ' טפחים ).

[1486] שהועתק לעיל ( הערה 1452 ).

[1487] המקור לספק הזה הוא במשנה סוכה טז , א ( המשלשל דפנות מלמעלה למטה , אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה ), ובגמרא שבת צז , א ( מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות מג ' כלבוד דמי ... דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה , אם הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה , הא פחות מג ' כשרה . התם היינו טעמא משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ... תינח למטה , למעלה מאי איכא למימר , אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה ).

ויש לפרש בשני אופנים :

( א ) למסקנא , גם למטה הוא מטעם לבוד .

( ב ) שרק למעלה הוא מטעם לבוד , אבל למטה הוא מטעם שפחות מג ' טפחים אין הגדיים בוקעין בה , ואמרינן בה גוד אחית .

והנפקא מינה בין שני אופנים אלה הוא בנידון דידן , שאם למטה הוא מטעם גוד אחית , הרי כבר נתבאר לעיל שמטעם זה לא אמרינן כארעא סמיכתא , ואינו קונה שביתה . משא " כ אם למטה הוא מטעם לבוד , אפשר שבזה אמרינן כארעא סמיכתא , וקונה שביתה .

ועל זה מוכיח כאן מדין עמוד , ש ( אינו מטעם לבוד , אלא ) מטעם גוד אחית נגעו בה , וכדאמרינן בשבת קא , א ( עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד ' ואין בעיקרו ד ' ויש בקצר שלו ג ', וזרק ונח על גביו , חייב , אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא ... שאין הגדיים בוקעין בה ).

ואף שיש בהלכה זו כמה פירושים ברש " י ובתוס ' שם ובעירובין לג , א - ב . מכל מקום כותב כאן ד " משמע דמשום גוד נגעו בה ", ולא משום לבוד ( והטעם שלבוד אינו מועיל בזה יתבאר בסמוך ).

ואחר כך חוזר רבינו ומבאר , שמכל מקום אפשר שהוא מטעם לבוד , ולכן מסיק " ולפי זה בנידון דידן יש להחמיר כשמהלכת למטה מג ' טפחים משום תורת לבוד ".

ומטעם ספק זה נתבארו שני הטעמים האלו לקמן סי ' שמה ס " ג - ד ( עמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד ' על ד ' ומתקצר והולך למטה ... אפילו אם כשהגיע לפחות מג ' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג ' טפחים על ג ' טפחים , אין בכך כלום , שכל שהוא פחות מג ' טפחים לארץ כלבוד הוא וכאילו הגיע לארץ ... כל מחיצה שאינו מגעת ג ' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה , אבל פחות מג ' טפחים , שאינן יכולין לעבור שם ... אנו אומרים לבוד וכאילו הגיע לארץ ). הרי התחיל " אינן יכולין לעבור שם ", וסיים " אומרים לבוד וכאילו הגיע לארץ ".

וכן הוא במ " א סי ' תקב ס " ק ט ( דהא בשבת דף ק " א משמע דאם נעץ קנה ובראשו טרסקל , ואין ממנו ג ' לארץ , אמרינן לבוד ).

[1488] בשו " ע שם ס " ד ( אם יש סכך פסול ב ' טפחים , ועוד סכך פסול ב ' טפחים , ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם , יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה ), ובמ " א שם ס " ק ה ( מיהו אם אין בפסולים ד ', לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד , דלא אמרינן לבוד להחמיר ( טור ). פירוש , נהי דאמרינן דחשוב כאילו שניהם סמוכים זה לזה , מכל מקום לא אמרינן שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול ).

[1489] כמבואר ברש " י קא , א ד " ה ולימא ( גוד אחית , מכנגד מדת רחבן העליון ולמטה כאילו הן יורדות עד הקרקע מבחוץ ), וד " ה טרסקל ( והוו להו היקף המחיצות מן הקרקע ולמעלה ), וד " ה דאמרינן ( גוד אחית מחיצה , סביב מחיצותיה מכנגד רחבה ולמטה ).

וכן הוא לקמן סי ' שמה ס " ג ( שהלכה למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית , דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד לארץ ).

[1490] במקום שאומרים גוד אחית , או לדעת הסוברים דאמרינן גוד אחית בגזוזטרא , נעשית הגזוזטרא רשות היחיד , והזורק עליה חייב , כדאמרינן בברייתא שם ( נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב , אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא ... עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד ' ואין בעיקרו ד ' ויש בקצר שלו ג ' וזרק ונח על גביו חייב , אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא ).

ומטעם זה " משום גוד נגעו בה ", ולא משום לבוד .

[1491] " ואם הגג עקום למעלה , ולמטה בסמוך לו קורה , אף על פי שאינו נמשך ממנו ג ' טפחים , כיון דבגובה רחוק ממנו ג ' טפחים , אין מצטרפין , ולא אמרינן חבוט ולבוד להחמיר ".

והיינו שבדרך כלל , אם יש קצת סכך למעלה וקצת למטה , אמרינן בסוכה כב , א " חבוט רמי ", ופרש " י ( השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו , דהיינו נמי ענין גוד אחית ).

וכן הוא לקמן סי ' תרלא ס " ז ( שאנו רואים את העולה , כאלו ירד למטה ומונח באויר שכנגדו ... וכל שיעורין הללו הן הלכה למשה מסיני ).

ועל זה כתב המ " א שם , שאם יש דופן עקומה פחות מד ' אמות , שהיא כשרה . ולמטה כנגדה אין הסכך הכשר מתחיל מיד בסמוך לה , אלא יש הפסק של פחות מג ' טפחים , ואחריה קורה פסולה , ואחריה מתחיל הסכך הכשר – אין פוסלים את הסוכה על ידי :

( א ) " חבוט ", כאילו הדופן עקומה היא למטה , בגובה הסכך .

( ב ) " לבוד ", לחבר בין הקורה הפסולה לבין הדופן העקומה שהורדנו למטה . ועל ידי הצירוף הזה תהי ' הדופן העקומה יותר מד ' אמות , ותפסול את הסוכה .

מכל מקום " לא אמרינן חבוט ולבוד להחמיר ".

ואילו לפי האמור לעיל לענין גוד אחית , דלא אמרינן " שיהא כהגיע גופו לארץ , אלא מושכין חודו ". ולפי המובא לעיל מרש " י שחבוט " היינו נמי ענין גוד אחית ". אם כן איך שייך לומר " לבוד " בין הקורה , לבין מה ש " מושכין חודו " למטה .

ועל זה מבאר , ש " חבוט " אינו ממש כמו " גוד אחית ", כי " חבוט רמי הוא שמגיע גופו למטה ", ואם כן שייך לומר על זה " לבוד ".

[1492] עתה חוזר ומבאר , שמכל מקום אפשר שגם בזה אומרים לבוד , ואם הספינה גוששת למטה מג ' טפחים , הוי כארעא סמיכתא וקונה שביתה .

[1493] במשנה טז , ב ( מקיפין שלשה חבלים , זה למעלה מזה וזה למעלה מזה , ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים , שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח , כדי שיהא הכל עשרה טפחים ).

ומזה יוקשה על המובא לעיל ממ " א " נהי דאמרינן דחשוב כאילו שניהם סמוכים זה לזה , מכל מקום לא אמרינן שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול ".

[1494] ע " א ( מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות מג ' כלבוד דמי ... דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה , אם הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה , הא פחות מג ' כשרה ).

ואף שהובא לעיל ש " בהזורק משמע דמשום גוד נגעו בה ", מכל מקום נראה בכמה דוכתי , שאת הזורק מרשות הרבים לתוכה מחייבים אף מטעם לבוד .

[1495] שהרי מועיל הלבוד גם לענין שיהי ' מותר לטלטל בתוכה יותר מד ' אמות .

[1496] בספינה שגוששת תוך ג ' טפחים לקרקע , יש להחמיר ולומר דהוי כארעא סמיכתא , מטעם לבוד , וקונה שביתה במקומו . שהרי גם כאן מועיל הלבוד שיהי ' מותר לטלטל בתוכה יותר מד ' אמות .

ואף אם תמצי לומר שבענינינו " דעיקר הלבוד שם אינו אלא בשביל להחמיר בלבד ", שהרי לענין תחום שבת אין בו אלא חומרא .

מכל מקום אפשר שכאן יועיל הלבוד שיקנה שביתה במקומו .

וראה כנישתא דבי רב הערה פב .

[1497] על מ " ש ברמ " א שם ( וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ , צריך שינוי ), דהיינו שלא יעמיד תחלה הדפנות ואחר כך יניח עליה הדף שלמעלה , דהוי כעושה אהל ( אלא יניח קודם הדף ואחר כך הדפנות ).

כתב במ " א ס " ק ט ( והב " י כתב כשמגיע פחות מג ' לארץ כלבוד דמי . ואין נראה , דלא אמרינן לבוד להחמיר כמ " ש הטור סוס " י תרל " ב ... עכ " ל דרכי משה ... ולי צ " ע ... שמע מינה דיש לבוד להחמיר ... מחיצה ז ' ומשהו בפחות מג ' סמוך לארץ מחיצה מעליא היא , ואסור להניח עליה השלחן ... לכן נראה לי להחמיר . ומ " ש הטור סי ' תרל " ב , עיין מה שכתבתי שם פירושו ). וכמועתק לעיל ( הערה 1488 ).

ואפשר שגם לענין ספינה סגי במה שהלבוד מצרף הספינה לקרקע , ואינו צריך למלאות המקום הזה .

[1498] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ה נתבאר בסתם , ש " אם נכנס לספינה קודם ג ' ימים לפני השבת ... מותר לילך בה בשבת חוץ לתחום ", והיינו אף במקום שאין בו סכנה לצאת ממנו לפני השבת . ונתפרש יותר בפנים ס " ח " אם אין שם חשש סכנה כשיצא מהספינה ולא ילך עמהם חוץ לתחום בשבת , אסור לו להפליג בה לילך עמהם גם בשבת , אם היא מהלכת למטה מי ' טפחים ... אלא אם כן נכנס לתוכה קודם ג ' ימים שלפני השבת ".

ואף שמלשון הדרכי משה והמ " א נראה לכאורה , דהיינו דוקא כשיש חשש סכנה אם יצא . מכל מקום יש להוכיח מכמה מקומות שאינו כן . וכן משמע מסתימת לשון הרמ " א , דבכל גוונא שרי .

וטעם ההיתר הוא , כאמור בפנים שם ( דכיון שאיסור תחומין אינו אלא מדבריהם , לא רצו להחמיר כל כך לאסור כשנכנס לספינה קודם ג ' ימים ).

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קצ .

[1499] שורש מה ( אם נכנסו ג ' ימים קודם השבת נראה דמותר לדברי ר " ח , ואף על גב שהוא למטה מי ' ... בדאורייתא מודה דליכא איסור , ולא רצו לגזור כל כך ).

[1500] ס " ק א ( ולפי מה שיתבאר לקמן דמותר לילך ג ' ימים קודם שבת אף על פי שיודע שיתחלל שבת , נראה לי דכל שכן הא , וכדברי מהרי " ק ).

[1501] " היינו ביום ג ', וכמ " ש ס " ד , כן נראה לי ".

[1502] בשו " ע ( היוצאים בשיירא במדבר , והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת , כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם , ג ' ימים קודם שבת אסורים לצאת , וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ).

[1503] סעיף א ( אבל קודם שלשה ימים שרי ... ואפילו אין בגובה המים י ' טפחים ).

[1504] שסיים " וכדברי מהרי " ק ", שמתיר בסתם בכל אופן , מטעם שבאיסור מדבריהם לא רצו להחמיר .

ואף שבדרכי משה כתב שההיתר על פי האמור בס " ד , ושם התירו דוקא במקום שיש חשש סכנה אם יצא ממנה בשבת .

על זה ממשיך ומבאר , שזה אינו אלא משום שבמהרי " ק מבואר כו '.

[1505] ז , ב ( יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם השבת , בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים , ומשום גזירת תחומין גזרו בה ... והאי טעמא פריכא הוא ... מאי איריא ג ' ימים , אפילו טפי נמי ).

שהכוונה לדברי רבינו חננאל יט , א ( אין מפליגין בספינה פחות מג ' ימים קודם לשבת , יש מי שאומרים בזמן שגוששת ואין במים י ' טפחים , ומשום גזירת תחומין נגעו בה ).

ועל זה השיב הרי " ף ( מאי איריא ג ' ימים , אפילו טפי נמי ).

ופירש מהרי " ק שם ( נראה לענ " ד דלדברי ר "[ ח ] קאמר ... אבל לדעת רב אלפס גופא איכא למימר דלא סבירא ליה לאסור משום תחומין כלל , וכדפירש רבינו שמואל ).

[1506] בתוס ' עירובין מג , א ד " ה הלכה ( פסק רשב " ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת , דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ... ועוד רצה רשב " ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ).

[1507] ד " ה ומ " ש רבינו יש מפרשים ( ואשתמיטתיה למר תשובת הרמב " ם שאכתוב בסמוך , שהיא אוסרת להלך בשבת בספינה חוץ לתחום , אם אין המים גבוהים עשרה טפחים , ומסתמא לא פליג אהרי " ף רב [ ו ]).

וכיון שהרי " ף כתב " מאי איריא ג ' ימים , אפילו טפי נמי ", על כרחך צריך לומר שהרי " ף אוסר אף קודם ג ' ימים .

[1508] תשובות הרמב " ם סי ' שח ( לפי שאין איסור תחומין למעלה מעשרה ברכרמלית , ומפני זה היה מותר ללכת בימים ). הרי שלמטה מעשרה אסור .

[1509] שו " ת מהרי " ק סי ' מה ( ואף על גב שרבינו שמואל התיר אפילו ליכנס בספינה בשבת , מכל מקום רוב הפוסקים נחלקו עליו ). ובב " י ( ולפי שסברת רשב " ם יחידאה היא , ששום פוסק לא הודה לו לא הזכירה רבינו ).

[1510] מכל מקום כתב הדרכי משה שיש להתיר ליכנס קודם ג ' ימים " וכדברי מהרי " ק ".

וראה כנישתא דבי רב הערה צו .

[1511] משא " כ כשהוא עצמו מנהיג , אסור מדאורייתא בקרון , כדלקמן סי ' רסו ס " ז . וראה זכרון יוסף סי ' ריא .

[1512] שם ( דאפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא , הני מילי היכא שהוא מהלך ברגליו , אבל בהא דלאו מידי עביד אלא מיא ממטו ליה לספינה , או הנכרים המלחים , פשיטא דליכא איסורא דאורייתא . דעד כאן לא קמפלגי כל הפוסקים על רבינו שמואל דמתיר ליכנס בספינה , אלא דווקא לענין דרבנן , אבל בדאורייתא מודה דליכא איסור ).

[1513] בתוס ' עירובין שם ( וטעם שאסור ליכנס בספינה אומר ריצב " א , משום דדמי לשט בנהר , ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין , אי נמי שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית ).

ובמהרי " ק שם ( לדברי רבינו יצחק דפירש דאסור גזירה משום שמא יעשה חבית של שייטין ... נלע " ד דצריך לומר דגם למטה מעשרה שרי , היכא דהפליג ג ' ימים קודם השבת ).

[1514] של מהרי " ק שם .

[1515] כן פירש מהרי " ק את דברי הרי " ף ( נראה לענ " ד דלדברי ר "[ ח ] קאמר ... אבל לדעת רב אלפס גופא איכא למימר דלא סבירא ליה לאסור משום תחומין כלל , וכדפירש רבינו שמואל ).

[1516] אלא דעתו לאסור אפילו נכנס לספינה קודם ג ' ימים , כמבואר בדברי הרי " ף ( יש מי שאומר ... משום גזירת תחומין גזרו בה ... מאי איריא ג ' ימים , אפילו טפי נמי ).

[1517] זהו הטעם שהביא הדרכי משה מההלכה שבסעיף ד ; אבל גם הוא מודה דהכא בכל גוונא שרי , אף אם אין חשש סכנה אם יצא ממנה בשבת .

[1518] משנה עירובין מא , ב ( מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים , ר " ג ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה , ר ' יהושע ור " ע לא זזו מד ' אמות , שרצו להחמיר על עצמן ).

[1519] גמרא שם מג , א ( במהלכת ברקק ).

[1520] רש " י שם ד " ה ברקק ( פחות מעשרה רקק ).

[1521] אלא ודאי יודו כולם , שקודם ג ' ימים מותר להפליג אפילו אין בו י ' טפחים , ואפילו אין בו סכנה לשבות בשבת .

[1522] סעיף ז ( ואפילו אם מתנה עמו שלא יעשה בה כלום בשבת והבטיח לו , אין זה מועיל , כי אין הנכרי נאמן על כך ).

[1523] דלעיל בסי ' רמו מיירי שלא בפניו , לכן אינו נאמן . משא " כ הכא שגם התנאים הנ " ל היו עמו בספינה .

[1524] שהרי מטעם זה החמירו על עצמן שלא לזוז מד ' אמות .

[1525] שבת שם ( לדבר מצוה מפליגין ופוסק עמו על מנת לשבות , ואינו שובת ... יש מי שאומר ... משום גזירת תחומין גזרו בה ... לדבר מצוה אמאי שרי , והא העמידו דבריהם במקום עשה ). הרי שלאיסור תחומין לא סגי במה שפוסק עמו על מנת לשבות .

[1526] פ " ק דשבת סי ' לח .

[1527] אלא ודאי מודה הרי " ף להתיר להפליג אפילו ברקק , ואפילו לא פסק עמו לשבות , ואפילו אין בו סכנה לשבות בשבת , כשמפליג קודם שבת .

וכיון שהרי " ף כתב " מאי איריא ג ' ימים , אפילו טפי נמי ", על כרחך צריך לפרש כפירוש מהרי " ק , שהרי " ף סובר כדעת הרשב " ם , להתיר אפילו בערב שבת .

[1528] ראה כנישתא דבי רב ע ' קצה הערה טז .

[1529] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ט נתבאר שקניית שביתה בספינה בין השמשות מועלת שלא יאסר משום שט בשבת ; " ויש מתירין ... אף שיצא ממנה אחר כך ושהה הרבה ביבשה , ואפילו לן שם , לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה . רק שיזהר לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה ולא יכנס לספינה אחרת ".

ומבאר כאן דהיינו דוקא כשיצא , משא " כ " אם לא יצא ממנה מותר לצאת מספינה לספינה ".

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קצה .

[1530] מב , ב ( איכא בינייהו ... בקופץ מספינה לספינה ).

והיינו שלענין איסור תחומין הרי זה תלוי במחלוקת רבה ורבי זירא . אך מכל מקום למדנו מכך , שאיסור שט אין בזה לדברי הכל .

וראה פתח הדביר או " ח דף כז , ב .

[1531] ס " ק יג ( ועי ' סי ' רמ " ח ס " ג בהג " ה , נכנס בה מערב שבת שרי דלא הוי כשט . ומכל מקום אסור לצאת מספינה לספינה ).

[1532] ס " ג ( ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה שרי , דמאחר שקנה בה שביתה מערב שבת , מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג ).

[1533] מ " א כאן ס " ק יא ( דמאחר שקנה שביתה , הוה ליה כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ).

[1534] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ב נתבאר , שמה שנהגו להפליג לצורך מצוה אף בימים המלוחים , ואף שאפשר יצטרך לעשות מלאכה בשבת מפני פקוח נפש , היינו אפילו בשבת , על ידי קניית שביתה מערב שבת .

ומוכיח כן ממשמעות הפוסקים , שלא אסרו אלא בלא קניית שביתה בערב שבת .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קצז .

[1535] שו " ת סי ' כח ד " ה עוד כתב ( כי בזמנינו זה כבר נתפשט המנהג להפליג בספינה אפילו בשבת ). הובא בכנסת הגדולה הגב " י , ובמ " א ס " ק יט ( וכבר נתפשט המנהג להפליג אפילו בשבת ( רלב " ח כ " ח )).

[1536] פ " ל הי " ג ( ועכשיו נהגו להפליג אפילו בים הגדול בערב שבת ובשבת ).

[1537] ב " י סוף ד " ה והוי יודע שהרמב " ן , בשם המ " מ ( והרב המגיד כתב בפ " ל ( הי " ג ) ועכשיו נהגו להפליג אפילו בים הגדול בערב שבת ובשבת ... ולענין הלכה במקום שנהגו היתר אין מוחין בידן , כיון שיש להם על מי שיסמוכו ).

[1538] אות ג ( וכן כתב מהרי " ק שורש [ ל ' אות ה ' ושורש ] מ " ה ).

[1539] שרש ל ס " ה ( אמת הוא שרבינו שמואל מתיר , וכן רבינו שלמה , וכן פוסקים אחרים , ועליהם סמכינן במקצת מקומות ללכת בספינה בשבת , ולכאורה שכך נהגו בגלילות הלז . ואמנם אין זה ראוי לפי הנלע " ד ... אלא שאי אפשר למחות ביד המתירים , כיון שכך נהגו , ויש להם על מי שיסמכו ), ושורש מה ( ואף על גב שרבינו שמואל התיר אפילו ליכנס בספינה בשבת , מכל מקום רוב הפוסקים נחלקו עליו ).

[1540] ס " ק יט ( אבל במשפט צדק כתב דאין להקל נגד רוב הפוסקים ). והוא בשו " ת משפט צדק ח " א סי ' ל ( מכל מקום אין לעשות מעשה כסברתם , אחר דכל הפוסקים חולקים עליהם כמ " ש , ולא התיר מוהרי " ק אלא בדאיכא מנהג ונכנס מבעוד יום וקדש שם שיש להם על מה שיסמוכו , ולא כתב כן לפסק דין , לא שיכנס בשבת , והוא הדין ביום טוב ). והובא בכנסת הגדולה שם .

[1541] כדעת ר " ת שבפנים סי " ב .

[1542] ס " ק יא ( דמאחר שקנה שביתה הוה ליה כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ).

וכן הוא בפנים ס " ט ( דכיון שבתחלת כניסת השבת היתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתו ).

[1543] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ב הובאו דברי ר " ת , שכל אופן שהאדם הולך לסחורה חשוב דבר מצוה לענין זה , ואינו חשוב דבר הרשות אלא מי שהולך לטייל בלבד .

ואף שהמ " א הביא בשם ר " י הלוי לאסור להפליג לצורך גביית חוב מנכרי חולה , ולא מקרי פסידא .

מכל מקום לדעת ר " ת מותר להפליג לצורך סחורה , ומכל שכן לצורך גביית חוב מנכרי חולה .

והפוסקים למדים זאת מדין היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לפני יום טוב לצורך ספק הרווחה , שמותר לספר ולכבס בחול המועד .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' קצט .

[1544] ס " ק יג ( אחד היה לו חוב גדול אצל עכו " ם ונודע שהוא חולה , אסור להשכיר לו ספינה קטנה ללכת אצלו , דלא ברי הזיקא , דשמא לא ימות , או שמא יצוה לפרוע ( ר " י הלוי ל " ב עיי " ש )).

[1545] שו " ת רבי יעקב ברבי ישראל הלוי סי ' לב ( ובודאי דאין לסמוך כלל במה שכתבנו , דאפשר לחלק ולומר דשאני התם דברי הזיקא , כבידקא דמיא , ובאים מושלים עליו בשבת , שההיזק נראה בעין , מה שאין כן הכא דלא ברי הזיקא , ומה גם שהיה יכול ראובן זה להמתין יום אחד בלבד וללכת בלילה שלאחריו , דהיינו בליל מוצאי החג , דבודאי בכל כך זמן מועט , דהיינו יום אחד בלבד , לא היה חשש שימות הישמעאל , וכמו שבא עליו המופת שלא מת כנודע , אלא שדפקתהו הבהלה לראובן ללכת ביום טוב ).

[1546] שבזה דן בשו " ת הנ " ל , אם אפשר להפליג לצורך זה ביום טוב , וכן בשבת . משא " כ כאן שמפליג לצורך מצוה קודם השבת , אין לאסור לדעת ר " ת .

[1547] מ " א ס " ק יט ( ולגבות מעות מעכו " ם שהוא חולה , כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית ( משפט צדק ור " י הלוי )).

והיינו שגם בשו " ת משפט צדק ח " א סי ' ל דן באותו מעשה , ומסיק כדעת הר " י הלוי ( ועוד דאינו בריא אבידת הממון , שיתכן שלא ימות השר , וכמו שהיה לבסוף , כאשר שמעתי שנצול ).

וממה שהביא המ " א דברים אלה אחרי שהביא את פסק ר " ת הנ " ל , הי ' אפשר לפרש הכוונה , שבאופן זה יודה ר " ת דלא מקרי מצוה אף לענין להפליג קודם השבת , או לענין להפליג בשבת על ידי קניית שביתה בערב שבת .

[1548] ס " ק ז ( לילך לגבות מעות מעכו " ם חולה כל זמן שאינו גוסס , לא מיקרי פסידא ודאי ( כנסת הגדולה בשם משפט צדק ח " א סי ' [ ל ]). ונראה לי דלדידן לא גרע מהולך לסחורה ).

[1549] פסחים נד , ב ( שבעה דברים מכוסים מבני אדם ... ואין אדם יודע במה משתכר ).

[1550] ראבי " ה סי ' קצח ( ואבא מורי החזיק דבריו , דגרסינן בפרק אלו מגלחין ( מפני שיצא שלא ברשות ) בתחילתו , ר ' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות , ואמר רבה לשוט דברי הכל אסור , פירש לשון טיול כמו משוט בארץ [ איוב ב , ב ], למזונות דברי הכל מותר , לא נחלקו אלא להרויח , מר מדמי לה לשוט ומר מדמי לה למזונות . והלכתא כסתם מתניתין דחשיב ליה [ ב ] רשות , דמצוה ורשות דהתם אינו דבר הרשות דהכא . וכן נראה לי עיקר ). הרי קיי " ל דגם כשיוצא להרויח נחשב " יצא ברשות ".

[1551] מו " ק יד , א . טור ושו " ע סי ' תקלא ס " ד ( והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל ). ובמ " א שם ס " ק ז ( אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי , דמקרי מצוה . עי ' סוס " י רמ " ח ).

[1552] בתחלת הסימן ( ספק דבר האבד מותר ).

[1553] הרי שיצא קודם יום טוב לצורך הרווחה , קל יותר ממלאכה בחול המועד לצורך הרווחה .

וכיון שמתירים ספק דבר האבד בחול המועד , מכל שכן שמותר לספר ולכבס כשיצא קודם יום טוב לצורך ספק הרווחה .

ומשם למדים אף לנידון דידן , שמותר לצאת בספינה קודם השבת אף שהוא ספק הרווחה .

[1554] ס " א ( כל סחורה אסורה , אפילו כל שהוא , בין לקנות בין למכור ).

[1555] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ג נתבאר שלא התירו ביוצאים בשיירה , כיון שודאי יצטרך לחלל שבת , או ודאי יצטרך לצאת מתחום שבת , כדעת המ " א שכתב " דבשיירא אין להקל ".

ואף שהתוספת שבת כתב דאפשר יש להקל בספינה אף במקום שודאי יצא מתחום שבת דרבנן .

מכל מקום מוכיח שאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן , וגם בזה אסרו אם ודאי יצטרך לצאת מתחום שבת .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רא .

[1556] שבשו " ע ס " ד כתוב סתם " ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש ", ולא הזכיר דהיינו דוקא ביוצא חוץ לי " ב מיל .

[1557] ס " ק כ ( ונראה לי דבשיירא אין להקל ). הרי שגם באיסור דרבנן אין להקל .

[1558] מ " ש המ " א ( ונראה לי דבשיירא אין להקל ), קאי על מ " ש הרמ " א ( ואין למחות בידן ), והיינו שלדעת המ " א צריך למחות בידם .

ולדידן , נתבאר בפנים סי " ג , שבמצוה גמורה " אין למחות ביד המקילין ", והיוצא לסחורה וכיו " ב " יש למחות בידו ".

[1559] וגם אם נפרש שבשו " ע מיירי דוקא בתחום של י " ב מיל ; הרי במדבר גם י " ב מיל אינו אלא איסור דרבנן , כדלקמן .

[1560] ס " ק כא ( והמ " א כתב דבהליכת שיירא אין להקל כהאי גוונא ... ולדידיה אפשר דגם בספינה אין להקל , רק בביטול ענג שבת , ולא בחוץ לתחום . מיהו אפשר דיש להקל טפי , כיון דאין בימים שום תחום דאורייתא בזה , ודאי יש לסמוך על רמ " א בכל ענין ).

ואף שהוא התיר רק בספינה מטעם " דאין בימים שום תחום דאורייתא " ( כמבואר בפנים ס " ג , והערה 1332 ).

מכל מקום גם במדבר אין " שום תחום דאורייתא " ( אף יותר מי " ב מיל ). ואם כן הי ' צריך להתיר לדבריו גם בזה .

אלא ודאי לא קיי " ל כדברי התוספת שבת , וגם באיסור ודאי דרבנן אין להקל וצריך למחות בידם .

[1561] פי " ד ה " א ( אי זו היא רשות הרבים – מדברות ), ובמ " מ שם ( מ " ש רבינו המדברות והיערים בכלל רשות הרבים , הוא דבר מתמיה אצלי ... ודברי רבינו צ " ע ).

ולפי האמור לעיל " דאין בימים שום תחום דאורייתא ", הרי לפי זה גם במדבר אין שום תחום דאורייתא .

וראה כנישתא דבי רב ע ' רא הערה כג .

[1562] סעיף יא ( איזו היא רשות הרבים – רחובות ושווקים ), וסעיף יט ( איזו היא כרמלית – מקום שאינו הילוך לרבים ).

[1563] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים סי " ג נתבאר שאף מי שהולך בסחורה לארץ ישראל הוי מצוה .

ואף שאיננו סומכים על הרמ " א לומר שכל יוצא לסחורה נחשב מצוה .

מכל מקום ההולך לסחורה לארץ ישראל הוי מצוה .

אמנם ההולך לטייל בארץ ישראל ואינו מתכוין למצוה , צריך עיון אם נחשב מצוה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רב .

[1564] סעיף ד ( יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה ... חשוב הכל דבר מצוה ). והיינו אף שהולך לסחורה בחוץ לארץ .

ואף שאין סומכים על זה ( רק בספינה , ולא ) בשיירה .

מכל מקום בהולך בשיירה לסחורה בארץ ישראל אין בנו כח למחות .

`