שעו בור ובאר שבין שתי חצירות

שעו בור ובאר שבין שתי חצירות

ובו ד' סעיפים

א בור שבין

ב' חצירות, ואין ביניהן פתח או חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהן ולא עירבו, אין

ממלאין ממנו בשבת, שהרי רשות שניהן שולטת שם. אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים

למעלה מן המים⁵⁹⁸,

להיכר הפרשה בין רשות זו לזו ⁵⁹⁹ . שבמחיצה זו אומרים גוד אחית למטה עד

קרקעית הבור, כמו שנתבאר בסימן שנ"ה⁶⁰⁰,

הואיל ויש בה היכר וזכרון, שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי

מים⁶⁰¹,

שבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית⁶⁰²

מטעם שנתבאר שם⁶⁰³.

אבל כותל החצר שמהלך על גבי הבור, אינו נידון משום מחיצה, לפי שאין בו היכר כלל,

הואיל ולא נעשה בשביל כך⁶⁰⁴.

ואם המחיצה היא כולה בתוך המים, צריך שיהא טפח יוצא

ממנה למעלה מן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת⁶⁰⁵.

ואם היא כולה למעלה מן המים, צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים⁶⁰⁶,

למנוע הדלי מלילך ולחצוב מים מרשות חבירו⁶⁰⁷.

ואף שגם עכשיו הולך הדלי מתחת המחיצה לרשות חבירו, אין בכך כלום, שקל הוא שהקילו

חכמים במים, שלא להצריך בהם מחיצה גמורה להבדיל בין מים למים לגמרי⁶⁰⁸,

אלא שיהא נראה כמובדלים ולא יהא נראה שזה דולה מרשות חבירו אלא כאילו כל אחד דולה

מרשותו⁶⁰⁹.

וכן אם הניחו על פני הבור קורה רחבה ד' טפחים, זה

ממלא מצד זה וזה ממלא מצד זה, שהקילו במים⁶¹⁰

לומר פי תקרה יורד וסותם משתי רוחותיה, וכאילו פי התקרה הוא מחיצה יורדת עד קרקעית

הבור⁶¹¹.

וכאן אין לחוש שיהא נראה שזה דולה מרשות חבירו, לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך

יותר מד' טפחים, ואם כן לא יחצוב מים מצד הב' של הקורה שהוא רשות חבירו⁶¹².

ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטת, אין בכך כלום, שהקילו חכמים במים, ולא

חששו אלא שלא יחצוב הדלי מצד הב', שאז נראה לעין שחוצב מרשות חבירו, משא"כ

תחת הקורה אינו ניכר כל כך שרשות חבירו שולטת שם, ואין נראה כחוצב מרשות חבירו⁶¹³.

וכן הקילו במים, ולא חששו מה שהמים מתערבים והולכים מצד זה של המחיצה או הקורה לצד

הב' והלה דולה אותם שם⁶¹⁴.

וכל זה למלאות המים ולהכניסם לבית, או אפילו ישתמש

בהם בחצר אלא שדולה בדלי ששבת בבית, אבל אם שבת בחצר, אין צריך שום תיקון לבור

למלאות ממנו לחצרות, שהרי כל החצרות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן אעפ"י שלא

עירבו⁶¹⁵,

כמו שנתבאר בסי' שע"ב⁶¹⁶:

ב ואם אין

הבור קרוב לב' החצרות אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים⁶¹⁷,

כגון שיש שביל קטן בין כתלי ב' חצרות והבור בתוכו⁶¹⁸, אם

אין שום חצר פתוחה לו בפתח גמור אלא ממלאין ממנה דרך חלונות הפתוחים לו משתי

החצרות, אם יש מן החלונות למים י' טפחים, שתשמיש מילוי זה הוא תשמיש בקושי, שניהם

מותרים למלאות ממנו בשבת, ואינן אוסרים זה על זה אפילו הוא של שניהם בשותפות, כיון

שאינן משתמשים בו אלא בזריקת הדלי באויר ברוחב ד' טפחים, ואין אדם אוסר על אויר

חבירו דרך שהוא ברוחב ד' טפחים, לפי שאין זה חשוב תשמיש כלל ואינו כדאי לאסור על

חבירו, אלא אם כן הוא בתוך עשרה⁶¹⁹.

עיין סי' שע"ה⁶²⁰. אבל

אם חצירות פתוחות לשביל, רשות שניהם שולטת בו, והרי הוא כחצר של שניהם ואסורים בו

עד שיערבו ⁶²¹ .

במה דברים אמורים כשהשביל הוא רשות היחיד. אבל אם הוא

כרמלית, כגון שמפולש בשני ראשיו לכרמלית, אפילו אם הבור מופלג מכתלי החצרות ד'

טפחים אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה⁶²²,

כמו שנתבאר בסי' ש[נ]"ד⁶²³:

ג שתי חצרות

וביניהן ג' חורבות⁶²⁴

שאין בעליהן דרין בהן⁶²⁵,

ומוקפות מחיצות הן מכל רוחותיהן, והרי הן רשות היחיד גמורה, אלא שהן פרוצות זו לזו

(במילואן, או ביותר מעשר אמות⁶²⁶),

ויש לכל אחת מהחצרות חלונות פתוחים לחורבה שאצלה, הרי כל אחד מותר באותה שאצלה

להשתמש בה דרך חלונו על ידי שלשול וזריקה, הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול, שאין

לו פתח פתוח לה אלא חלון, אין פרצת המחיצה אוסרת⁶²⁷.

ומותר להשתמש בכולה וחבירו אינו אוסרה עליו.

ואעפ"י שגם חבירו משתמש בה בחול שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו,

מכל מקום כיון שלחבירו אין לו בה אלא על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים ויותר,

אינו יכול לאוסרה עליו, ונותנים אותה לו שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו,

ואין חבירו יכול להשתמש בה בשבת על ידי זריקה באויר, מפני שהוא אוסרה על חבירו⁶²⁸.

אבל חורבה האמצעית, כיון שהיא רחוקה משניהם, ואין

לשניהם בה אלא תשמיש על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים, אינן אוסרים זה על זה,

ושניהם מותרים בה בשבת אע"פ שלא עירבו יחד. ואם שלשתן סמוכות לבתים, כגון

שהאמצעית היא כנגד השתים כג' רגלי הקנקן⁶²⁹, כל

אחד מותר בחורבה שאצלו, והשלישית הקרובה לשניהם שניהם אסורים בה, לפי שיש לשניהם

בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלון ואוסרים זה על זה⁶³⁰.

וחורבות אלו אף על פי שיש להם בעלים, מותרים בני

חצרות הסמוכות להן להשתמש בהן, ואין הבעלים אוסרים עליהן, הואיל ואינן דרים בהם,

ודירה בלא בעלים אינה אוסרת⁶³¹,

כמו שנתבאר בסי' שע"א⁶³²:

ד בית הכסא

שבין ב' בתים וכל אחד נפנה לו מביתו⁶³³, או

אפילו עומד בין ב' חצרות וכל אחד נפנה לו מחצרו, אם הוא של שניהם בשותפות ולא

עירבו יחד, אסורים לפנות לו לכתחלה⁶³⁴

בשבת, לפי שהוא כחצר של שניהם, והצואה היא ככלים ששבתו בבית⁶³⁵, ואסור

להוציאם אפילו מחצר לחצר עד שיערבו יחד, או יעשו לו תיקון⁶³⁶:

[598] משנה פו , א (בור שבין שתי חצירות (ואין פתח

ביניהם לערב זו עם זו, רש"י סוכה טז, א), אין ממלאין ממנו בשבת (שרשות שניהן

שולטת בה ... שזה אוסר על זה, רש"י פה, רע"א), אלא אם כן עשו לו מחיצה

גבוה עשרה טפחים). טור ושו"ע ס"א (בור שבין שתי חצרות, ואין ביניהם פתח

או חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהם ולא עירבו, אין ממלאים ממנו בשבת, אלא אם כן

עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים).

וראה גם לעיל סי' שנה סט"ז (הרי

שתיהם אסורות למלאות עד שיערבו, מפני שרשות שתיהן שולטת שם). סי' שעב ס"ט (אם

גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת בכותל זה ויהא

אסור).

[599] רש"י שם ד"ה

בין מתוך (שתראה כהפסקה). תוס' שם ד"ה דעריבי מיא (היכר הפרשה ביניהם).

רמב"ם הל' שבת פט"ו הי"ג (והקלו במחיצה שאינה אלא כדי לעשות היכר).

לבוש ס"א (כדי שיהא ניכר שהמים הללו חלוקין הם חציין לאלו וחציין לאלו).

וכיון שמחיצה שעל גבי המים אינה מועלת

אלא כשיש בה היכר וזכרון, לכן יתבאר לקמן בסמוך שצריך: (א) שהמחיצה נעשית בשביל

כך. (ב) שתהא המחיצה יוצאת טפח למעלה מן המים. (ג) שיהא טפח ממנה משוקע במים שיהא

נראה כמובדלים.

[600] סעיף א (אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה ...

שאז מותר משום גוד אחית, דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד

התהום), וס"י (שיש לו בזה היכר וזכרון).

וכן הוא לקמן סי' תב ס"א (ואפילו

היא תלויה שאינה מגעת עד קרקעית החריץ, שהמים מעורבים מתחתיה, אין בכך כלום, שקל

הוא שהקילו במים שאין צריך רק שיהיו נראים כמובדלים, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה

ושע"ו).

[601] הטעם דלא התירו מחיצת

המים אלא במקום שההפרשה ניכרת, כדלקמן בסמוך (צריך שיהא טפח יוצא ממנה למעלה מן

המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת ... צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים ... שיהא נראה כמובדלים ולא יהא נראה שזה דולה

מרשות חבירו), כי אם לא תהי' ההפרשה ניכרת, ויהא נראה שזה דולה מרשות חבירו,

"יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי מים".

[602] גמרא פו, ב (דקל הוא שהקילו חכמים במים).

[603] סעיף י (קל הוא שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין

בקיעת הדגים נראית).

[604] כת"ק במשנה שם (אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ...

אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם). רש"י פז, א במשנה

ד"ה עשו לה (ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים, הני מילי היכא דנראית מחיצה

שנעשית בשביל המים). תוס' פו, ב ד"ה אלא (נראה דאינה מועלת המחיצה העשויה ...

לא לשם מחיצת מים, דאין הלכה כרבי יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן).

טור (ובלבד שתהא עשויה לכך להתיר למלאות), וב"י ד"ה ומ"ש ובלבד

שתהא (לאפוקי מרבי יהודה דאמר שם באותה משנה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם,

ואמרינן בסוף פרק חלון (פא, ב) הלכה כרבי יהודה בעירובין, ולא במחיצות).

וכן הוא לעיל סי' שנה ס"א (ובלבד

שיעשנה בשביל כך כדי להתיר מילוי המים, אבל אם עשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד

אחית), וס"י (ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול).

סי' שנו ס"א (ומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם אינו מועיל כלום אף אם היה

משוקע במים טפח, לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול

בהם)

[605] ר' חייא שם (צריך שיראו ראשן של קנים (העליונים,

רש"י) למעלה מן המים טפח). שו"ע שם (ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים,

צריך שיהיה טפח יוצא ממנה למעלה מן המים, כדי שתהיה ניכרת רשות זה מרשות זה).

וכן הוא לעיל סי' שנו ס"א (ואם

היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים).

[606] ברייתא שם (דתני יעקב קרחינאה צריך שישקע ראשי

קנים (התחתונים, רש"י) במים טפח). טור ושו"ע שם (וצריך שיהיה טפח מן

המחיצה יורד בתוך המים).

וכן הוא לעיל שם (ויהיה טפח ממנה משוקע

במים).

[607] ר"ח שם (ראשי הקנים במים טפח למנוע הדלי

מלילך ולחצוב המים מרשות חבירו). הובא ב רא"ש פ"ח סוס"י

ז (ור"ח ז"ל פירש ... שלא יהא מוליך מחצי הבור שהוא רשות חבירו ...

לפיכך מצריך שיהו ... ראשי הקנים במים טפח, למנוע הדלי מלילך ולחצוב המים מרשות

חבירו). תוס' פו, ב רד"ה הא קאזיל (שמצריך לשקע ראשי קנים במים, שלא ידלה

מרשות חבירו). מ"א ס"ק א (ולא ילך הדלי לרשות חבירו).

[608] כ"מ ברא"ש שם (קל הוא שהקילו

חכמים במים, דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים, אף על פי שאין מגעת עד הקרקע, רק

שיהו הקנים שקועים טפח בבור שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו). הגהות הב"ח

לרי"ף שם (והכי פירושו, כיון דלא מייתי בהדיא משל חבירו, קל הוא שהקילו במים,

דאע"ג דמייתי ממיא דעריבי, בהיכר כל דהו סגי).

[609] תוס' פו, א ד"ה דעריבי (אם יש היכר,

אע"פ שהמים באים מצד זה לצד זה לא קפיד).

והיינו שכשם שהצריכו שיהא טפח יוצא

למעלה מן המים כדי שתהי' ההפרשה ניכרת לעין. כן הצריכו שהיא טפח משוקע במים כדי

שלא יהא נראה שזה דולה מרשות חבירו.

ושניהם הותרו בצירוף הטעם שהקילו במים

לומר גוד אחית למטה עד קרקעית הבור (כדלעיל הערה 599 ).

[610] רב נחמן אמר רבה בר אבוה שם

פו, רע"ב (קורה ארבעה מתרת במים (בבור שבין ב' חצירות, ונתונה על רחבה באמצע

הבור למעלה, רש"י) ... דקל הוא שהקילו חכמים במים). טור ושו"ע שם (וכן

אם עשו על פי הבור קורה רחבה ד' טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר).

[611] רא"ש פ"ח

ס"ז (הלכך נראה לפרש קל הוא שהקילו חכמים במים בקורה ד', דמותר בלא שיקוע,

משום דפי תקרה יורד וסותם חשיב טפי), ופירש בקרבן נתנאל שם (פירוש, כיון דאין דלי

מהלך יותר מארבעה, נמצא שאין דולה מחלק חבירו, ומה תאמר תחת הקורה מיהא עריב מיא,

אמרינן כשהוא דולה מתחת הקורה מדיליה הוא דולה, דבצד הקורה הסמוך לחלק חבירו

אמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכשדולה חבירו מתחת הקורה, לגבי דיליה אמר להיפוך, שצד

השני יורד וסותם).

אלא שגם לענין פי תקרה יורד וסותם

זקוקים לטעם של קל הוא שהקילו במים; שהרי אין אומרים פי תקרה יורד וסותם אלא

כשאינה במילואה, או כשב' מחיצות דבוקות זו בזו, כדלעיל סי' שסא ס"ה (אומרים

בה פי תקרה יורד וסותם אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה. ויש אומרים שאפילו

היא במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם אומרים

בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו, אבל אם נפרצו ב'

מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו,

כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה

יורד וסותם, וכן עיקר).

וראה מראי מקומות וציונים.

[612] גמרא שם (הא קא אזיל דלי לאידך גיסא (תחת כל

רוחב הקורה חוץ לקורה בחלק חבירו, רש"י) ומייתי. קים להו לרבנן דאין דלי מהלך

יותר מארבעה טפחים תחת קורה). מ"א ס"ק ב (דלא אזיל דלי יותר מד').

[613] עי' תוס' פו, ב ד"ה הא קאזיל (דמשמע ליה

דמתרת לגמרי אף תחת הקורה). רמב"ן במלחמות כט, א (קל הוא שהקלו חכמים במים,

וכל דלא מייתי בהדיא משל חבירו, אף על גב דמייתי ממיא דעריבי, בהיכר כל דהו סגי).

מ"א שם (ואף על גב דעירבו מיא תחת הקורה, קל הוא שהקילו חכמים במים).

[614] תוס' פו, א ד"ה דעריבי (אם יש היכר, אע"פ שהמים באים

מצד זה לצד זה, לא קפיד).

[615] הגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ב (ואל תתמה

דבדקאי בין שתי חצירות דאסור למלאות הימנו, דהדלי הוא מאני דביתיה ... כל ששבת

בחצר כלים או מים שבבור, מותרים מחצר לחצר בלא עירוב ובלא מחיצה, אבל מאני דביתיה

לא. אי נמי אין ממלאין כדי להכניסן לבית). רמ"א ס"א (ודוקא אם בא למלאות

בכלים של בית, אבל בכלים של חצר לא בענין שום תיקון, דהא חצירות רשות אחת הן). מ"א

ס"ק ג (ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון (הג"מ שם)).

[616] סעיף א (לא אסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה

בלי עירוב, אלא בבתים שתשמישן מיוחד ותדיר, אבל הגגות ... וכן החצרות הסמוכות וכן

הקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן

לכלים ששבתו בתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו

תדיר).

[617] אביי פה , א לרב

(אמר רב יהודה אמר שמואל, בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה

ארבעה, זה מוציא זיז ... אמר ליה אביי לרב יוסף, הא דרב יהודה דשמואל היא, דאי דרב,

הא אמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר).

[618] רש"י (הפרודות זו מזו ומפסיק ביניהן כעין

מבוי קטן, ואין דיורין פתוחין לו, והבור באותו הפסק מופלגת מכותל זה ארבעה,

רש"י). תוס' שם ד"ה בור שבין (פירש בקונטרס

שיש בין שתי חצירות כעין מבוי קטן, ואין דיורין פתוחין לו, והבור באותו הפסק ...

וממלא דרך חלונו, וכן זה, דכיון דמופלגת ד' לא שלטי ביה לאסור זה על זה ... ולרב

לא צריך שום תיקון דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר). טור

(ואם אין הבור קרוב להם אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים, כגון שיש שביל קטן בין שתי

החצירות והבור בתוכו, ואין דיורין פתוחין לו, אלא ממלאין דרך חלונות הפתוחין לו

מב' החצירות, מותרין, שאין אדם אוסר דרך אויר) .

לבוש ס"ב (ואם אין הבור קרוב לב'

החצירות אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים, כגון שיש שביל קטן בין שתי חצירות והבור

בתוכו, ואין דיורין פתוחין לו, אלא ממלאין דרך חלונות הפתוחין לו משתי החצירות,

מותרין, שאין אדם אוסר דרך אויר, ודוקא שמופלגים ד' טפחים, אבל אם אינן מופלגין

ארבע טפחים, הוי תשמישן אפילו דרך חלונות בנחת, והוי כמי שהבור חציה בחצר זו וחציה

בחצר זו שרשות שניהם שולטת שם, ואוסרים זה על זה).

[619] ט"ז ס"ק ג (דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא

בתרתי לריעותא, דהיינו באינו יכול להשתמש אלא דרך זריקה או שלשול כזה בבאר, ועוד

ריעותא דבעינן שיהיה מופלג מן רשותו ד' טפחים, בזה מתירין בדרך אויר).

[620] סעיף ב (ואם הוא ... יותר מעשרה לשניהם, אם הוא מופלג מכנגד

המרפסת ד', נותנים אותו לחצר שתשמישו לה בנחת יותר מלמרפסת), ושם נסמן (הערה 584 ).

[621] רש"י שם ד"ה זה מוציא (ומשום שיהא רשות

לשניהן במבוי נמי ליכא, שאין דיוריהן פתוחין לחצר לצאת ולבא ברגל, ואין תשמישתן

בכך אלא דרך אויר). טור ורמ"א שם (ודוקא כשאין החצרות פתוחות לשביל רק

בחלונות). מ"א ס"ק ה (דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר, אבל כשהחצירות

פתוחות לשביל, רשות שניהם שולטות בו, והוי השביל כחצר שאינה מעורבת, ואסור).

[622] ר"י בתוס' שם סד"ה בור (אור"י כגון שאותו הפסק

שבין שתי החצירות שהבור עומד שם אינו רשות היחיד, אלא רשות הרבים או כרמלית,

ומחיצות הבור גבוהים עשרה, דכשממלאים מן הבור לחצר מביאין דרך מלמעלה מי' דהוי

מקום פטור, כדאמרינן בשמעתין בשני בתים משני צידי רשות הרבים דמותר לזרוק מזה לזה).

והוא כדלעיל סי' שנג ס"א (שני בתים

בשני צדי רשות הרבים ... מותר לזרוק מזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות

היחיד דרך מקום פטור).

[623] סעיף א (אבל אם יש בו רוחב ד', רשות הרבים הוא, ואין ממלאים

מבור זה לרשות היחיד זו שאצלו אלא אם כן יש לבור חוליא גבוה י' טפחים סביבו, שאז

מותר למלאות ממנו מרשות היחיד דרך חלון הגבוה י' טפחים, לפי שהדלי שהולך ברשות

הרבים מן החלון על החוליא הוא הולך למעלה מעשרה, שהוא מקום פטור ... אבל אם החוליא

אינה גבוה עשרה, אסור למלאות אפילו מחלון גבוה עשרה, לפי שהדלי הולך בתוך עשרה

שהוא אויר רשות הרבים, ואף על פי שראש השני של החבל הקשור בדלי הוא בידו – אסור,

כמ"ש בסימן שנ"ב, אבל בכרמלית מותר בענין זה כמו שנתבאר שם).

ובסי' שנב ס"ד (אבל אם נפל לאויר

כרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו, אם ראשו האחד נשאר בידו (והוא הדין שמותר

להוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם ראשו האחד בידו שהיא ברשות היחיד ואינה פשוטה

לחוץ)).

הרי שבשני המקומות התיר להעביר דרך אויר

הכרמלית, ואילו כאן אסר גם דרך אויר כרמלית למטה מעשרה טפחים, וכמשמעות דברי התוס'

הנ"ל (כגון שאותו הפסק שבין שתי החצירות שהבור עומד שם אינו רשות היחיד, אלא

רשות הרבים או כרמלית, ומחיצות הבור גבוהים עשרה), שגם בזה לא התירו אלא כשמקיפתו

חוליא גבוהה עשרה.

ומכל מקום לא אסר כאן אלא "כגון

שמפולש בשני ראשיו לכרמלית". אבל אם אינו מפולש בשני צדדיו לכרמלית, אלא הוא

מוקף ג' מחיצות ופרוץ ברוח רביעית לכרמלית, נתבאר לעיל סי' שמח ס"ו (הרי הוא

רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל

בו יותר מד' אמות, ושלא להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים).

והיינו שבזה התיר להעביר דרך האויר למטה מעשרה טפחים.

[624] רב שם פה, סע"א (שני בתים ושלש חורבות

ביניהם, זה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה, וזה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה). טור

ושו"ע ס"ג (שתי חצרות וביניהם ג' חורבות, כל אחד מותר באותה שאצלו

להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה).

[625] כדלקמן בסוף הסעיף.

[626] עי' רש"י שם ד"ה וג' חורבות (מחיצות פרוצות

זו לזו) וצ"ע , שאם כן הן חורבה אחת ארוכה. ואפשר

דמיירי שאינן פרוצות לגמרי אלא ביותר מעשר אמות, שאין פרצת המחיצה אוסרת.

[627] רש"י שם ד"ה זה משתמש (הואיל ואין לו בה תשמיש גמור

בחול, שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון, אין פירצת המחיצה אוסרת). שם ע"ב

ד"ה לא, דעבידי כחצובה (ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר, לא

אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ). לבוש ס"ג (דהואיל

ואין לו בה תשמיש גמור בחול, שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון, אין פרצת המחיצה

אוסרתו).

והיינו שאף שכל אחד מותר להשתמש באותה

שאצלה, ואסור להשתמש באותה שאצל חבירו, והרי אותה שאצלה פרוצה למקום האסור לו,

שהיא אותה שאצל חברו. מכל מקום פרצה זו אינה אוסרת עליו להשתמש באותה שאצלה, כי

בתשמיש שאינו גמור, לא אסרו אף שהוא פרוצה למקום האסור לה.

ויש לחלק בין האמור כאן, שמשתמש על ידי

חלון בשלשול, לבין האמור לעיל סי' רנג ס"ב-ג (זיז, דהיינו דף הבולט מן הכותל

לרשות הרבים ... וחלון הבית פתוח לו ... אם היו ב' זיזין זה למטה מזה והם של ב'

אנשים ... אוסרים זה על זה), שמשתמש בו על ידי חלון בידיו.

[628] רש"י שם (ואע"פ שמשתמש בה בחול בזריקה, שזורק דרך

אויר שלו בפירצה עד תוך חורבה זו, אינו אוסר על חבירו דרך אויר, שאין לו עליו

תשמיש אלא על ידי אויר), ושם (הסמוכין מותרין, דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר).

לבוש שם (ואף על פי שבחול משתמש בה על ידי זריקה, שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך

חורבה זו, אינו אוסר על חבירו דרך אויר, כיון שאין לו עליו תשמיש אלא על ידי אויר).

והיינו שכבר נתבאר שאין חוששים למה

שאותה שאצלה פרוצה למקום האסור לו, שהיא אותה שאצל חברו.

אבל יש טעם נוסף לאסור עליו להשתמש

באותה שאצלו, כי גם חברו משתמש בחול באותה שאצלו, על ידי זריקה.

ועל זה מבאר שגם לזה אין לחוש, כי תשמיש

על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים אינו אוסר על חברו.

[629] כעין זה לקמן סי' שצח

סי"ב (כשלש רגלי הקנקן).

[630] רב שם ע"ב (והאמצעי אסור ... אמר ליה, אמר מר הכי (בתמיה,

רש"י). אמר ליה, אין ... מי סברת דקיימי כשורה (זו אצל זו שתהא החיצונה מפסקת

בין הבית ולאמצעי, דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי, רש"י), לא,

דקיימי כחצובה (ושלשתן סמוכין לבתים, האמצעי כנגד השתים, כשלשה רגלי הקנקן, הלכך

הסמוכין מותרין, דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר, והאמצעי אסור, דשניהן משתמשין בה

בשלשול, ורשות שניהם היא, רש"י)). טור ושו"ע שם (והאמצעית מותרת לשניהם.

ואם היו שלשתן סמוכות לבתים, שהיתה האמצעית כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן, כל אחד

מותר בחורבה שאצלו, והשלישית הקרובה לשתי החצירות אסורה לשתיהן). ט"ז

ס"ק ד (והאמצעית מותרת לשניהם, הטעם דשניהם אינם יכולים להשתמש באמצעית אלא

דרך זריקה, כי אין שם פתח לחורבה, וכיון שיש תרתי לריעותא כמ"ש בסמוך, דהא גם

כאן הוה האמצעית מופלגת מכל אחת, שהרי החיצונה מפסקת בינה לחצר, על כן אין אוסרין

זה על זה דרך אויר), וס"ק ה (והשלישית הקרובה לשני החצירות אסורה לשתיהן,

דכאן אע"ג דמשתמשין דרך זריקה, מכל מקום היא סמוכה להם, ואין כאן אלא חדא

לריעותא, על כן אוסרים דרך אויר). מ"א ס"ק ז (מותרת לשניהם, כיון דאין

ב' החצירות משתמשות בו אלא דרך אויר זריקה), וס"ק ח (אסורה לשתיהן, כיון

דמשתמשין בחורבה על ידי שלשול).

[631] תוס' שם פה, א ד"ה שני בתים (ואור"י

... מיירי שפיר הכא בחורבות שיש להם בעלים, וכיון דלא דיירי בהו, לא אסרי). רא"ש

פ"ח סוס"י ג (וחורבה דהכא, אפילו אית לה בעלים אינה אוסרת על שני הבתים

להשתמש בהן, כיון דלא דיירי בהו). טור (ואפילו יש לחורבות

בעלים, אינן אוסרים, כיון שאין דרין בהם). לבוש

שם (ואף על פי שיש להם בעלים אחרים לחורבות אלו, גם כן אינם אוסרים, דהוי ליה דירה

שאין לה בעלים, וקי"ל דירה שאין לה בעלים לא שמה דירה).

[632] סעיף א (דירה בלא בעלים אינה דירה, ואינה אוסרת בחצר ... אם

הסיח לבו ואין דעתו לחזור לביתו בשבת, הרי זה אינו אוסר על בני החצר שביתו שמה),

ושם נסמן (הערה 329 ).

[633] תשובת

רבינו שמשון, ב הגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ד (ובית הכסא

שבין שני בתים, אם יש פתח קטן ביניהן שיכולים לערב, מערבין ומותרין, ואם לאו, רשות

שניהם שולטת בו ואסור, כדאמרינן פרק כיצד משתתפין, לזה בשלשול ולזה בשלשול).

שו"ע ס"ד (בית הכסא שבין שני בתים ולא עירבו יחד, רשות שניהם שולטת בו,

ואסורים). והיינו שלכל בית יש מושב בית הכסא, והצואה נופלת מביתו למקום ששייך

לשניהם, ולא עירבו ביניהם.

[634] עי' סי' שנה סי"ג (וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד

ששכחו ולא עירבו, מותר, משום כבוד הבריות).

[635] מ"א ס"ק ט (ואסורים, דדמי לכלים ששבתו

בבית), וכדלעיל סי' שעב ס"א, שאפילו אם הוציאם מבית לחצר בהיתר, הוי ככלים

ששבתו בבית.

[636] כדלעיל סי' שנה סי"א

(ואם עשה דף, או אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ... ומכחו היא

נופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו).

ומכל שכן כאן, בחצר שאינה מעורבת,

כדלעיל סי' שנז ס"ז (ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר

לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף על פי שלא עירבו יחד).