שנב הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות

שנב הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות

ובו ד' סעיפים:

א הקורא על

האסקופה בספר מספרי הקודש העשוי בגלילה כספר תורה, ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו

לרשות הרבים שלפני האסקופה, וראש השני נשאר בידו, גוללו אצלו ⁷²⁴ , אפילו נתגלגל חוץ לד' אמות ⁷²⁵ .

ואע"פ שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף

רחב ד'⁷²⁶,

התירו משום בזיון כתבי הקדש, שרבים דורסים על האסקופה ⁷²⁷ . שאין בגלילה זו איסור תורה, הואיל וראש השני נשאר

בידו ⁷²⁸ , וכל הזורק דבר לרשות הרבים וראש השני בידו, אם יכול

להביאו אצלו על ידי זה, פטור, שאין כאן הנחה ברשות הרבים ⁷²⁹ , ולכן מותר לחזור ולהביאו אצלו מן התורה. אלא שחכמים

אסרו זה בשאר דברים, גזרה שמא יפול כולו מידו לרשות הרבים ויביאנו אצלו ⁷³⁰ , אבל במקום בזיון כתבי הקודש לא גזרו גזרה זו.

אבל אם נפל כל הספר מידו, אפילו נפל לכרמלית, אסור

להביאו אצלו, שלא התירו שבות גמור כזה משום בזיון כתבי הקדש ⁷³¹ :

ב ובשאר

דברים, אפילו נפל לכרמלית, וראש השני בידו אסור להביאו אצלו ⁷³² .

(ולא אמרו שבכרמלית לא גזרו גזרה מפני שהוא גזרה

לגזרה ⁷³³ , אלא בדבר שאין בו דרך מלאכה ⁷³⁴ , כגון העומד ברשות היחיד ושותה ברשות הרבים שנתבאר

בסי' ש"נ ⁷³⁵ , או הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור

שיתבאר בסי' שנ"ג ⁷³⁶ , או היוצא לרשות הרבים מבעוד יום סמוך לחשכה וחפץ

בידו שנתבאר בסי' רנ"ב ⁷³⁷ . אבל דבר שהוא דומה למלאכה גזרו אף בכרמלית⁷³⁸.

ולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו ⁷³⁹ , ולכן אסרו לטלטל פחות פחות מד' אמות בכרמלית כמ"ש

בסימן ש[מ"ט ⁷⁴⁰ ]. ולכן אסרו מלאכה שאינה צריכה לגופה בכרמלית, כמ"ש

בסי' שי"א ⁷⁴¹ , והוא הדין להוצאה כלאחר יד ⁷⁴² , וכן כל כיוצא באלו):

ג היה קורא

בו על הגג ⁷⁴³ , שהוא רשות היחיד ⁷⁴⁴ , ונתגלגל (הספר) מידו ראשו האחד, עד שלא הגיע לעשרה טפחים

התחתונים הקרובים לארץ, גוללו אצלו, שאויר מקום פטור הוא ⁷⁴⁵ , ואפילו נח על גבי זיז, אם אינו רחב ד' הוא גם כן

מקום פטור, ואפילו אם רחב ד' הוא רשות היחיד ⁷⁴⁶ (או כרמלית ⁷⁴⁷ , ע"ד שיתבאר בסימן שנ"ג ⁷⁴⁸ , גם כן אין איסור בהבאתו אותו מכרמלית לרשות היחיד,

כיון שראשו האחד בידו ⁷⁴⁹ וכמו שיתבאר). אבל אם הגיע לי' טפחים התחתונים, שהם

אויר רשות הרבים, אם הכותל משופע, בענין שנח עליו, אסור לגללו אצלו ⁷⁵⁰ , גזרה שמא יפול כולו שמה ויביאנו אצלו ויתחייב ⁷⁵¹ .

ולא אמרו שלא גזרו גזרה זו בכתבי הקדש אלא באסקופה,

שדרך רבים עוברים עליה, שזהו בזיון גדול שרבים דורסים שם. אבל כאן שאין דריסת הרגל

עוברת שם, אע"פ שהספר מוטל כך ברשות הרבים שזהו בזיון לו, אסור לגוללו אצלו ⁷⁵² , אלא יהפכנו על הכתב ⁷⁵³ כדי למעט הבזיון, שכשהכתב מגולה הוא בזיון יותר ⁷⁵⁴ .

במה דברים אמורים כשרבים מכתפים על שיפוע הכותל, שאז

דינו כרשות הרבים גמורה ⁷⁵⁵ , כמ"ש בסימן שמ"ה ⁷⁵⁶ . אבל אם אין רבים מכתפים עליו, כרמלית הוא, ובכרמלית

לא גזרו גזרה זו בכתבי הקודש שמוטלים בבזיון ⁷⁵⁷ .

ואם אין הכותל משופע, אע"פ שהוא ברשות הרבים,

ורבים מכתפים עליו, כיון שלא נח הספר עליו, מותר לגלל[ו] אצלו כל זמן שלא הגיע

לארץ ⁷⁵⁸ , שאין לגזור שמא יפול כולו ויביאנו, לפי שאף אם יפול

כולו לרשות הרבים ולא ינוח שם אלא יהא תלוי באויר רשות הרבים, מותר לקולטו מן

האויר ולהביאו לרשות היחיד מן התורה ⁷⁵⁹ , אלא שאסור מדברי סופרים בנפל כולו, ובנפל מקצתו לא

גזרו במקום כתבי הקדש המוטלים בבזיון:

ד אבל בשאר

דברים אפילו לא נפל אלא מקצתו לאויר רשות הרבים ולא נח שם, אסור להביאו אצלו. אבל

אם נפל לאויר כרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו, אם ראשו האחד נשאר בידו ⁷⁶⁰ .

(והוא הדין שמותר להוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם

ראשו האחד בידו שהיא ברשות היחיד, ואינה פשוטה לחוץ ⁷⁶¹ ):

[724] משנה שם עירובין

צז , ב (היה קורא בספר (כל ספרים העשוים בימי הראשונים

עשוין [בגליון] כספר תורה שלנו, רש"י) על האיסקופה, ונתגלגל הספר מידו, גוללו

אצלו (הואיל וראשו אחד בידו, רש"י)). טור ושו"ע ס"א (הקורא בספר על

האסקופה, ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו, ונשאר ראש השני בידו, גוללו אצלו). ט"ז

ס"ק א (כל הספרים העשויים בימים הראשונים עשוים בגליון כספר תורה שלנו).

[725] רז"ה בבעל המאור שם

לב, א (על תנא דמתניתין סמכינן דלא מפליג בין נתגלגל לתוך

ד' אמות ברשות הרבים, בין נתגלגל חוץ ד' אמות ברשות הרבים, לעולם גוללו אצלו).

הובא ב רא"ש שם פ"י ס"י. טור ושו"ע שם (אפילו נתגלגל

חוץ לד' אמות, אפילו ברשות הרבים והאסקופה ברשות היחיד).

והיינו שיש בזה משום מוציא מרשות לרשות

וגם משום העברת ד' אמות ברשות הרבים.

[726] כדלעיל סי' שמו ס"ח

(אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה מחיצות מן הצדדים הרחבות ד' טפחים,

דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד').

[727] רבה שם צח , א (הכא

באיסקופה הנדרסת עסקינן, ומשום בזיון כתבי הקדש שרו), ופרש"י

(דרגל הרבים עוברת דרך לה, ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי

הקדש, ולהכי שריוה לגוללו אצלו). טור ושו"ע שם (משום בזיון כתבי הקדש התירו),

ורמ"א (דרבים דרסי על האסקופה). ט"ז ס"ק ב (פרש"י לעולם

אסקופה רשות היחיד הוא, אבל נדרסת, דרגל הרבים עוברת דרך לה, ובמקום דריסת הרגל בני

אדם עומדת איכא בזיון כתבי קודש, להכי התירו לגוללו אצלו).

[728] רש"י שם ד"ה

הנדרסת (דכיון דאוגדו בידו ושבות בעלמא הוא, לא גזרינן). מ"א ס"ק ב (דמדאורייתא

מותר להביאו אצלו, כיון שראש השני בידו, אלא רבנן גזרו).

[729] שבת קב, א (לכתא ומתנא

אוגדו בידו), ופרש"י (זורק לכתא הקשור בחבל קטן כדרכו, ואוחז החבל בידו ...

לא מיחייב, דאין כאן זריקה). רמב"ם פי"ג הי"ד (הזורק חפץ מרשות

לרשות, והיה קשור בחבל ואגדו בידו, אם יכול למשוך החפץ אצלו פטור, שהרי אין כאן

הנחה גמורה, ונמצא כמי שעקר ולא הניח). מ"א שם (אם זרק דבר לרשות הרבים וראש

השני בידו, אם יכול להביאו אצלו פטור, דאין כאן הנחה).

ואפילו אינו אוחז את הראש השני בידו,

אלא שחלקו נשאר אגוד ברשות היחיד, נתבאר בתוס' צט, ב ד"ה ואמאי (דבענין זה

אין נראה שיתחייב, כיון שאיגודו בפנים, כמו מוציא חצי קופה לרשות הרבים, דאינו

חייב עד שיוציאנה כולה לחוץ), והיינו כדתנן צא, ב (קופה שהיא מליאה פירות ונתנה על

אסקופה החיצונה, אע"פ שרוב פירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה). וראה

הגהות רעק"א ס"ק א.

וכן הוא גם בהעברה ד' אמות ברשות הרבים,

כדלעיל סי' שמט ס"ב (והערה 19 ).

[730] גמרא שם צז, סע"ב (לא

גזרינן דילמא נפיל ואתי לאתויי).

[731] ב"ח ד"ה ומ"ש

והרמב"ם (ונראה דאף לרבינו, אם קורא בכרמלית ונפל כוליה מידו לרשות הרבים, או

קורא ברשות היחיד ונפל כוליה מידו לכרמלית, אסור לגוללו אצלו, אפילו באסקופה

הנדרסת, דמכל מקום איסור שבות איכא ... ולא שרי לגלול אצלו באסקופה הנדרסת אלא

היכא דאגודו בידו). מ"א ס"ק א (משמע דמיירי נמי בכרמלית, ואפילו הכי אם

אין אגודו בידו אסור, דלא התירו שבות משום בזיון כתבי הקודש. וכ"כ הב"ח).

ומסי' ש"א סמ"ב

(המוצא תפילין בשבת בבזיון, במקום שאין משתמרין ... אם ירא להחשיך מפני לסטים,

מוליכם פחות פחות מד' אמות), וכן הוא לעיל שם סנ"ב (ואם מתיירא לישב כאן עד

שתחשך מפני ליסטים שודדי לילה, יטול כולן בידיו מיד ויוליכן פחות פחות מד' אמות), לא

קשה מידי , אע"ג דפחות פחות מד' אמות חמיר מכרמלית, עיין סוף סי' שמ"ט

ס"ג (דכרמלית אסור בבין השמשות רק לדבר הרשות ופחות פחות מד' אמות אסור אפילו

לדבר מצוה), ושם (הערה 30 ) .

דשאני התם דלא מינטרי מכלבי ,

כדלעיל שם סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת ברשות הרבים או בשדה, או בכל מקום שאינן

משתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון כיצד יעשה). וראה גם תוס'

עירובין קג, א ד"ה ולאו (שבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו). מ"א

ס"ק ג (והא דשרינן בתפילין בסי' ש"א סמ"ב, התם מוטלים בבזיון טפי

(תוס דף ק"ג)).

*

יוצא

אם כן שיש כמה דרגות בספר שנתגלל לחוץ:

(א)

ספרי הקודש במקום שאין משתמרים מכלבים, התירו אף להוליכם פחות פחות מד' אמות, ומכל

שכן להכניסם מכרמלית (כדלעיל סי' שא סנ"ב).

(ב)

מקום שמשתמרים מכלבים, אבל רבים דורסים שם, לא התירו להכניסם, אפילו מכרמלית, אלא

כשראשו השני נשאר בידו (כמבואר כאן).

(ג)

מקום שאין רבים דורסים שם, לא התירו אפילו ראשו השני נשאר בידו, אלא כשראשו האחד

נשאר תלוי באויר רשות הרבים, או שהוא נח למעלה מעשרה ברשות הרבים, או שנח למטה

מעשרה בכרמלית (כדלקמן ס"ג).

(ד)

בשאר דברים, לא התירו אפילו ראשו האחד נח בכרמלית (כלדקמן ס"ב), או שנשאר

תלוי באויר רשות הרבים, אלא כשנשאר תלוי באויר כרמלית, וראשו השני נשאר בידו

(כדלקמן ס"ד).

[732] רשב"א עירובין שם

(ראיתי למחברים שכתבוה כצורתה אספרים, ונראה שהם סוברים דספר

דוקא, ויש לומר דבשאר דברים אסור, משום דאיכא למיגזר דילמא נפל כוליה ברשות הרבים

ומעייל ליה מרשות הרבים לרשות היחיד). מ"מ הל' שבת פט"ו הכ"א

(מתוך הסוגיא, דדוקא כתבי הקדש, אבל שאר דברים, מכי נחו להו אסור, אפילו תוך ד'

אמות. וכן כתב הרשב"א ז"ל). וקאי על מ"ש הרמב"ם שם (הקורא

בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו). ב"י (אין להקל ראש

במה שהם החמירו). דרכי משה ס"ק א (ומשמע מדבריהם דאפילו בכרמלית אסרי בשאר

דברים). רמ"א ס"א (ודוקא כתבי הקדש, אבל בשאר דברים אסור, אפילו לא נפלו

אלא לכרמלית).

[733] שבת יא, רע"ב. עירובין

צט, סע"א (איבעיא להו כרמלית מאי ... אמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום

ונגזור גזירה לגזירה). ב"י ד"ה וכתב הרב המגיד (ולדעת הרשב"א והרב

המגיד קשה דהוה ליה גזירה לגזירה וצריך עיון).

[734] ר"ן סוף פרק

המצניע לה, ב (קשיא ואמאי, וכיון דברשות הרבים לרבי

שמעון לא מתסר אלא מדרבנן, בכרמלית אית לן למשרי לגמרי, דהכי אמר רבא בפרק קמא גבי

לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, דבכרמלית שרי, דכיון דברשות הרבים לא

מתסר אלא משום גזרה, בכרמלית לא גזרינן גזרה לגזרה. יש לומר דכי אמרינן הכי, הני

מילי בדבר שאין בו סרך מלאכה, כי ההיא דלא ישתה, דלא מתסר אלא משום חששא דשמא

ימשוך הכלי אצלו, אבל מידי דדמי למלאכה דאורייתא, אלא שפטור עליה מפני שאינה צריכה

לגופה, בכיוצא בזה כרמלית ורשות הרבים שוין הן), ובחידושיו שם צד, ב ד"ה אמר

ליה (ואם תאמר והיאך אפשר דכל מה דאסרו חכמים ברשות הרבים אסרו בכרמלית, דהא אמרינן

בפ"ק גבי כרמלית, היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ויש לומר

דהתם הוא במלתא דשרי לגמרי, ואין בעצמה דמיון למלאכה כלל, כגון עומד ברשות היחיד

ושותה ברשות הרבים, שאין בעצמו של דבר זה דמיון מלאכה כלל, אלא גזרה דילמא אתי

לאפוקי האי מהאי, בהא שרו בכרמלית לעמוד בו ולשתות ברשות היחיד או ברשות הרבים,

אבל בכל שהוא משום מלאכה לגמרי השוו דבריהם).

וכן הוא לעיל סי' שמח בקונטרס אחרון ס"ק

ג (עיין בר"ן סוף פרק המצניע שחילק בין היכא דליכא סרך מלאכה למידי דדמי

למלאכה).

[735] סעיף ב (אבל מותר לעמוד

ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או להפך, שלא גזרו גזרה לגזרה).

[736] סעיף א (לזרוק מזה לזה

דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור ... שמא לא יוכל לאמן

ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד ... וכל זה כשרשות הרבים

עוברת ביניהם, אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו גזרה זו

בכרמלית, משום שהיא גזרה לגזרה). וכן הוא לעיל סי' שמז ס"ח.

[737] סעיף יז-ח (לא יצא אדם

לרשות הרבים סמוך לחשכה וחפץ בידו גזירה שמא ישכח ... ויצא גם כן עם החפץ מרשות

היחיד לרשות הרבים ... בזמן הזה שפשט המנהג כהאומרין שעכשיו אין לנו רשות הרבים

גמורה, אלא כרמלית, כמו שיתבאר בסי' שמ"ה, אין איסור כלל לצאת סמוך לחשכה

אפילו בחפץ שבידו, שהרי איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא גזרה מדבריהם, ואין גוזרין

גזרה לגזרה).

[738] כמו בנידון דידן, שהוא

מכניס מכרמלית לרשות היחיד, אף שאינה מלאכה ממש, כיון שאגודו בידו.

[739] סעיף ג (במה דברים אמורים

ברשויות של תורה, שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם, כגון

מקום פטור ... שבין רשות היחיד לכרמלית ... (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור

בזה אלא משום גזרה, אם כן ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירה). ויש אוסרים).

[740] סעיף ג (ומדברי סופרים

אסור להוציא חפץ חוץ לד' אמות ... אפילו

מניח החפץ בארץ תוך ד' אמות, וחוזר ומוליכו חוץ לד' אמות, גזרה שמא יעבירנו ד'

אמות בהליכה אחת. ואפילו בכרמלית גזרו על זה ...

מטעם שיתבאר בסי' שנ"ב).

[741] ס"ב (ואם אי אפשר

להצילו כי אם על ידי הוצאה לכרמלית, יש מתירין משום בזיון המת), וס"ה (ואפילו

להאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה

צריכה לגופה כמו שנתבאר בסי' רע"ח). שבזה מיירי הר"ן המובא לעיל.

וכן הוא לעיל סי' ערה בקונטרס אחרון ס"ק

ב (וכ"מ בסי' שי"א, דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן,

עיי"ש בב"י בשם ר"ח (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם

בתחלה בשו"ע שם (ע"ש), וכ"כ בט"ז שם).

עבט"ז סי' ש[י]א

ס"ק ג (זה דעת הרמב"ן, שמביא הטור והב"י בשם תורת האדם. אלא שסיים

על זה וז"ל, אלא שרבינו חננאל אוסר).

והוא בתורת האדם ענין מי שמתו ד"ה

ומדברי רבינו חננאל (שלא התיר ... אלא דבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית ...

דמי מפיס במלאכה שלו אם הוא צריך לגופה אם לאו ... תדע שהרי אמרו גבי טלטול, אי לא

שרית ליה אתי לכבויי ... כדברי רבי שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא). הרי

שגזרו שמא יבוא לכבות, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה.

וכן מבואר בקונטרס אחרון לעיל שם (אם

היה מקום לגזרת כיבוי, לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה. והטעם

מבואר בר"ן שם ובסוף פ"י עיי"ש). שהוא הר"ן המובא לעיל.

[742] כדלעיל סי' שא סל"ח (היוצא

במעות התפורים בבגדו פטור, שאין דרך הוצאה בכך, אבל אסור לצאת בו מדברי סופרים ...

ובמקום הפסד ... נוהגין להקל לצאת בהם ... יש אומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים

אלא כרמלית, ואפילו הוצאה כדרכה אינה אסורה בה אלא מדברי סופרים), וסי' שג סכ"ג

(אסור לדברי הכל לצאת בהם אפילו לכרמלית (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין

בהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים, מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכה ... אם לא במקום

מצוה או בהפסד מרובה).

[743] משנה שם צז, ב (היה

קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים

גוללו אצלו). טור ושו"ע ס"ב (היה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו האחד

מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ, גוללו אצלו).

[744] רש"י שבת ה, ב ד"ה

היה קורא (שהוא רשות היחיד). ט"ז ס"ק ג (הגג הוא רשות היחיד).

וראה לעיל סי' שמה סכ"ג, באיזה

אופן הגג הוא רשות היחיד.

[745] ט"ז שם (וכל שלא

הגיע לי' טפחים התחתונים שם הוה מקום פטור, על כן גוללו אצלו).

[746] מ"א ס"ק ד (אפילו נח

על גבי זיז, דאם רחב ד' הוי רשות היחיד, ואם אינו

רחב ד' הוי מקום פטור).

[747] תוספת שבת ס"ק ד

(ועכ"פ אינו לא רשות הרבים אלא כרמלית).

[748] סעיף ב (זיז, דהיינו דף

הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה וחלון הבית פתוח לו

... הוא כחורי רשות היחיד ... אבל אם אינו סמוך לו,

אינו נדון כחורי

רשות היחיד, וכרמלית הוא אם יש בו ד' על ד').

[749] תוספת שבת ס"ק ה

(הוי כרמלית, וכיון דאגדו בידו הוי תרי דרבנן ומותר גם בכאן ... בכרמלית ואגודו

בידו שרי גם הכא).

[750] רבא שם צח , א (בכותל

משופע). טור ושו"ע שם (אם הכותל משופע בענין שנח עליו,

אסור לגוללו אצלו).

[751] רש"י במשנה שם ד"ה

משום שבות (גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי), ובשבת ה, ב ד"ה הגיע

לי' (אסור לגוללו דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו, אטו היכא דנפק מידיה

כוליה, דלא לייתיה, דאיכא חיובא דאורייתא).

[752] גמרא שם צח, א (הכא

באיסקופה הנדרסת עסקינן ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן), ופרש"י (דרגל הרבים

עוברת דרך לה, ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי הקדש, ולהכי

שריוה לגוללו אצלו, דלא דמיא לקורא בגג, דהתם ליכא בזיון כולי האי, משום הכי היכא

דנח גזר רבי יהודה). הובא בט"ז ס"ק ב.

[753] משנה שם (משהגיע לעשרה

טפחים הופכו על הכתב). טור ושו"ע שם (הופכה על הכתב).

[754] גמרא שם צח, א (ואי לא

אפיך, איכא בזיון כתבי הקודש טפי). טור ושו"ע שם (כדי שלא יעמוד בבזיון).

[755] תוס' שבת ה, ב ד"ה

בכותל (אור"י דאיירי כגון שרבים מכתפים עליו דהוי

רשות הרבים). מ"א ס"ק ה (ודוקא כשרבים מכתפין עליו, הא לאו הכי

הוי כרמלית).

[756] סעיף יג (ואם הוא גבוה ט'

טפחים מצומצמים שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך, ורבים מכתפים עליו, הרי

הוא כרשות הרבים גמורה).

[757] ב"ח ד"ה היה

קורא (אם אין רבים מכתפים עליו, דהוי כרמלית, מותר לגוללו אצלו). מ"א שם (הוי

כרמלית, וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכו"ע). תוספת שבת ס"ק ה

(והא דבס"א לא התיר אלא דוקא באיסקופה דרבים דורסין עליו, היינו כשהוא ברשות

הרבים, דליכא אלא חדא לטיבותא דאוגדו בידו, ולכך לא שרי אלא משום דרבים דרסי על

האיסקופה, אבל בכרמלית ואגודו בידו שרי גם הכא).

[758] משנה עירובין שם (רבי

יהודה אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו), וכאוקימתא דגמרא שם

צח, ב (כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא, והכי קתני, במה דברים אמורים בכותל

משופע, אבל בכותל שאינו משופע אפילו פחות משלשה טפחים גוללו אצלו, שרבי יהודה אומר

אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו, מאי טעמא דבעינן הנחה על גבי

משהו). טור ושו"ע שם (ואם אינו משופע, כל זמן שלא הגיע לארץ גוללו אצלו).

[759] ב"י סוף הסימן (כלומר

דאפילו נפל כולו מידו לא מחייב אלא אם כן נח, ומשום הכי השתא דראשו אחד בידו,

דאפילו נח אינו אסור אלא מדרבנן, כל היכא דלא נח לא גזרינן). לבוש ס"ב (כלומר

דאפילו נפל כולו מידו לא מחייב אלא אם כן נח, ומשום הכי השתא דראשו אחד בידו,

דאפילו נח אינו אסור אלא מדרבנן, כל היכא דלא נח לא גזרינן).

[760] מ"א ס"ק ד (ומיהו

באויר כרמלית ואגודו בידו, דאיכא ג' קולות, אפילו בשאר

דברים שרי). וראה זכרון יוסף אות ח (בסי' שמ"ז ס"ו ... סובר התניא דאין

שום חילוק בין תרי דרבנן לג' דרבנן ... והא דמתירין המ"א והתניא בסי' שנ"ב

באויר כרמלית ואגודו בידו, על כרחך צריך לומר דשאני התם ... דאף ברשות הרבים שרי

זה ... מחומרא בעלמא מחמירין בזה ברשות הרבים, אבל בכרמלית מתירים).

[761] שאם ידו "פשוטה לחוץ"

נתבאר לעיל סי' שמח ס"א (היה עומד ברשות היחיד והוציא ידו מליאה פירות לרשות

הרבים בתוך עשרה (או אפילו לכרמלית) אסור להחזירה ... שקנסוהו חכמים ... על שעבר

על דבריהם ועשה עקירה מרשות היחיד לרשות הרבים, או לכרמלית), אף דלא נח בכרמלית.

משא"כ כאן שנשאר אגודו ברשות

היחיד, וגם לא נח, בזה התירו בכרמלית.

כן משמע ממ"ש הריטב"א

עירובין צט, ב ד"ה אמר רב הונא (כיון דאגדו בידו, כי מייתי לה מרשות היחיד

לרשות הרבים נמי, אפילו שבות ליכא ... ונראה לי כי דרך המשלשל דלי מלמעלה על הרוב,

כי כשמוציא הדלי מן הבור ומושכו להביאו אצלו, שהוא נח באמצע האויר, וזימנין

דמיגנדר ליה דלי ונפיל באמצע ונח בקרקע), וב"י סי' שנד ד"ה וכתב

עוד הריטב"א (שהעתיק לשונו). ונראה מדבריו שבלא טעמא "שהוא נח באמצע ...

נח בקרקע", הי' מותר אף באויר רשות הרבים.

אמנם עי' שם במ"א ס"ק

ב (דקא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך חלון אויר רשות הרבים. ואף על גב שאגודו

בידו אסור, כמ"ש סי' שנ"ב, ואין צריך למה שנדחק הריטב"א), וט"ז

ס"ק ב (ולי נראה תמוה מאוד, דאין כאן קושיא כלל, דגם בסימן שנ"ב יש חשש

דלמא נפל כולו ... ואם כן כאן באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור, דלמא נפיל כל הדלי

מידו וילך למטה ויביאנו מרשות הרבים לביתו, ושבות זה ודאי אסור. זה נראה לי פשוט).

והיינו שבאגודו בידו, ולא נח, לא אסרו אלא ברשות הרבים, ולא בכרמלית.

עי' סי' שנ[ד] סוף ס"א (שהדלי

הולך בתוך עשרה, שהוא אויר רשות הרבים, ואע"פ שראש השני של החבל הקשור בדלי

הוא בידו, אסור, כמ"ש בסימן שנ"ב. אבל בכרמלית מותר בענין זה, כמו

שנתבאר שם).

אבל ראה לקמן סי' שעו סוף ס"ב (כשהשביל

הוא ... כרמלית ... אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה, כמו

שנתבאר בסי' ש[נ]"ד), הרי שגם בכרמלית אסר בזה לכאורה.