ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות עירוביןשמז על איזה הוצאה חייב מן התורה ובו י' סעיפים:ז

ז

ז העומד בפנים ופשט ידיו או אחד משאר איבריו לחוץ אפילו הן למטה מעשרה הן מקום פטור^מ לדברי הכל^מא אפילו לגבי אותו האדם עצמו לענין שמותר לו להכניס לתוך ידו חפץ המונח ברשות הרבים^מב שאין ידו נגררת אחר גופו להיות רשות היחיד כמוהו^מג הואיל והן ברשויות מוחלקות וגם אינו כרשות הרבים שהיא בתוכה^מד הואיל ואגודה בגופו העומד ברשות היחיד^מה לפיכך הוא מקום פטור.

(ומה שאסור לו^מו ואפילו לאחר ליתן חפץ לידו מרשות הרבים שיכניסנו לרשות היחיד אף על פי שמכניס ממקום פטור לרשות היחיד איסור זה הוא משום גזירה שמא יבא לעשות בעצמו עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד^מז שאסור מדברי סופרים לגרום הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד אפילו דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו^מח).

אבל אם הוציא חפץ בידו מרשות היחיד אפילו אם נחה ידו תחלה באויר רשות הרבים אין זו חשובה הנחה במקום פטור ואם אח"כ הניח החפץ ברשות הרבים חייב לפי שהנחה על היד אינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר^מט אבל חפץ שהיה עליה בתחלה ברשות זו והושיטה לרשות ב' כיון שאין הושטה זו חשובה כאן הנחה ליד עצמה שהרי היא תלויה כאן באויר הוא הדין שאינה חשובה הנחה להחפץ שבה שהושטת היד אינה דומה לעמידת גופו שכשעומד לפוש עמידה זו חשובה הנחה^נ גם להחפץ שעל גופו^נא או שעל ידו^נב לפי שהגוף עצמו עומד ונח על גבי קרקע משא"כ בהושטת ידו לבדה שהיא תלויה ונחה באויר^נג.

ויש אומרים^נד שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות אם רשות היחיד רשות היחיד אם רשות הרבים רשות הרבים והוא הדין לאחד משאר אבריו^נה אע"פ שאגודים בגוף העומד ברשות אחרת.

[הגה"ה: ומה שהפושט ידו מרשות לרשות וחפץ בידו אינו חייב עד שיניח הוא החפץ על גבי קרקע או ליד חבירו העומד שם אבל אם חבירו נטלו ממנו אף הוא פטור^נו אף על פי שהחפץ מונח בידו שהיא חשובה כאותה רשות לגמרי והרי הוציא מרשות לרשות זהו לפי שלא היתה עדיין הנחה לחפץ זה באותה רשות^נז שהנחת החפץ ביד אינה חשובה הנחה הואיל והיה בה מתחלה^נח כמו שנתבאר].

לפיכך אם שלשל ידו למטה מג' טפחים סמוך לארץ באותה רשות שהכניסה לשם בין שהיא רשות היחיד בין שהיא רשות הרבים חייב^נט אע"פ שלא הניח החפץ בארץ שכל פחות מג' סמוך לארץ הוא כארץ^ס וכאילו נחה ידו בארץ עצמה^סא וידו היא כאותה רשות לגמרי.

(ולדברי הכל אם ידו פשוטה מרשות היחיד לרשות הרבים למעלה מעשרה היא מקום פטור^סב).

ולכן יש להתיר במילה בשבת להוציא התינוק^סג מרשות היחיד לכרמלית^סד על ידי שיעמדו שתי נשים בפנים ואחת מהן תושיט ידיה לחוץ למעלה מעשרה שהן מקום פטור לד"ה והשניה תטול התינוק מבפנים ותושיטנו לחוץ ותניחנו על ידי האשה הפשוטות לחוץ למעלה מעשרה והרי זו הנחה במקום פטור כיון שהתינוק הונח על ידיה ממקום אחר ואח"כ תניח אפילו היא עצמה את התינוק על ידי אשה אחרת העומדת בחוץ שהן ג"כ למעלה מעשרה שיש אומרים שהן מקום פטור לגבי אדם אחר כמו שנתבאר למעלה^סה ויש לסמוך על דבריהם להקל בענין זה בכרמלית שאיסורו מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד כיון שיש מתירין לגמרי לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו^סו.

(אבל העומדת בחוץ לא תטול מעל ידי העומדת בפנים שהרי לגבי עצמה אין ידיה חשובות מקום פטור וכשנוטלת התינוק בידיה הרי זה כאלו הניחתו בארץ כמו שנתבאר למעלה^סז והרי נעשית כאן ע"י שלשתן הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור^סח ויש אוסרים בזה ויש להחמיר כדבריהם כמו שנתבאר שם ומשום צורך מצוה אין מתירין שום איסור קל ע"י ישראל כמו שנתבאר בסי' של"א^סט).

ואח"כ תחזור העומדת בחוץ ותניחנו על ידי חבירתה וחבירתה על ידי חבירתה בפחות פחות מד' אמות והכל למעלה מעשרה ואין לגזור שמא תעמוד אחת לפוש בעוד התינוק על ידיה והרי זה כאלו הניחתו בארץ כמו שנתבאר למעלה לפי שאף אם תעשה כן לא נעשית כאן אלא הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור ואין לנו לגזור כל כך בהוצאה זו כיון שיש מתירים אותה לגמרי.

וכשיגיעו לפני חצר בית הכנסת שהיא רשות היחיד תחזור אשה אחת ותעמוד בפנים ותושיט ידיה לחוץ למעלה מעשרה והעומדת בחוץ תניחנו על ידיה שהן מקום פטור לדברי הכל ונמצא שהעבירו התינוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור למעלה מעשרה שהוא מותר אפילו לדבר הרשות אם שתי הרשויות הם של אדם אחד שאין צריך עירוב כלל.

אבל אם הן של שנים ואי אפשר לערב אסור כמ"ש בסי' שנ"ג^ע ולכן אף כאן אם אין שום אדם דר בחצר בית הכנסת מותר על דרך שנתבאר אבל אם אדם דר שם הרי אסור להביא לשם שום דבר מחצר אחר שאינה מעורבת והעירוב שבבית הכנסת אינו מועיל כלום כשאסור לטלטל במבוי כמו שיתבאר בסי' שס"ו^עא לפיכך אין שום היתר בעולם להביא התינוק לבית הכנסת ע"י ישראל ואפילו בזה עוקר וזה מניח כמ"ש בסי' של"א^עב ועל איסור זה של חצר שאינה מעורבת אמרו^עג שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת לדחות המילה למחר אם אי אפשר להביא הסכין ע"י הנכרי לפי שאין שום תקנה להביאו על ידי ישראל בלי עירוב במקום שצריך לערב ולא כיש מי שמתיר בזה^עד משום צורך מצוה:

הערות

מ. מ"מ הל' שבת פי"ג ה"ו בשם יש מי שפירש. רש"י עירובין צט, א ד"ה רישא רבנן, לפירוש ה רא"ש עירובין פ"י ס"ו, ותוס' שם כ, א ד"ה לא. וראה גם לקמן סי' שמח קו"א ס"ק א.
מא. היינו שלב' הדיעות שבסעיף הקודם אינו כרשות שעומד בו. ולקמן יבואר שיש אומרים שידו רה"ר.
מב. עירובין צח, ב. וכדלקמן סי' שנ ס"א.
מג. אביי שבת ג, ב. רש"י שם ד"ה בעי אביי.
מד. אביי שם.
מה. מ"א סי' ש"[ן] ס"ק ב. כאביי צב , א. וכר' אבהו ה ע"א לביאור התוס' שם ד"ה כגון. א"נ כרבא לפי פר"י בתוס' שם צב, א ד"ה התם, דלמעלה מג' מודה רבא דשמיה אגד. וראה לקמן סי' שנ קו"א ס"ק א.
מו. היינו שיקח חפץ בידו מרה"ר ויתן מידו זאת לידו אחרת, שתהי' הנחה במקום פטור (תוס' עירובין כ, א ד"ה לא. שם לג, א ד"ה והא) ואח"כ יכניסנו לרה"י. וראה ארץ צבי ע"מ שבת ג, א.
מז. תוס' עירובין כ, א ד"ה לא. רא"ש עירובין פ"י ס"ו.
מח. סעיף ב.
מט. תוס' ורא"ש שם. מ"א שם.
נ. כדלקמן סי' שמט ס"ג וש"נ.
נא. שבת ה, ב. רש"י שם ד"ה אינו חייב עד שיעמוד.
נב. כדלעיל ס"ב וש"נ.
נג. עי' דף ג ע"א בגמרא ורא"ש ס"ב.
נד. רמב"ם הל' שבת פי"ג ה"ו, כרבא צב, א. עיי"ש פרש"י ד"ה קם וד"ה ביד חייב. וראה מ"מ שם שכ"ה גם דעת רב האי ועיקר.
נה. משמעות תוס' שבת יא , א ד"ה לא כו' ועירובין כ , א ד"ה לא בתירוץ ב . וראה העו"ב תתיח ע' 68.
נו. גמרא שם ג, א. וכדלעיל ס"א.
נז. רש"י ותוס' צב, א ד"ה התם.
נח. ראה העו"ב תתיח ע' 67. תתיט ע' 65.
נט. גמרא שם צב, א לדעת רבא. רמב"ם שם. מ"א ס"ק א (לדיעה זו). וראה חי' צ"צ לג, א אם הניח ידו על השלחן.
ס. רש"י ה, א ד"ה למטה מג'.
סא. רמב"ם שם.
סב. שבת ג, ב. רש"י שם ד"ה למעלה מי'. תוס' שם ד"ה כאן.
סג. כדי לעשותה בביהכ"נ משום ברב עם הדרת מלך, כדלעיל סי' שלא ס"ח וש"נ.
סד. שדנו בזה בט"ז ובאבן העוזר סי' שמט, ובט"ז סי' רסו ס"ק ד. וראה גם לעיל סי' שלא שם.
סה. סעיף ו.
סו. סעיף ג.
סז. סעיף ב.
סח. עי' ס' (תרומת הדשן) [התרומה] סי' ריד (שאוסר ברה"ר אפילו ע"י שנים, וכדלעיל סי' שמו ס"ב).
סט. סעיף ז-ח. וראה גם לעיל סי' שמ סוף ס"ב. לקמן סי' שמט ס"ה.
ע. סעיף ג, לענין כלים ששבתו בבית. וראה מ"מ וציונים.
עא. סעיף ו.
עב. סעיף ח.
עג. רבא פסחים צב, א. וכדלעיל שם ס"ז.
עד. אבן העוזר שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 58 עמודים.