שנ דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות

שנ דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות

ובו ד' סעיפים:

א עומד אדם

ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שנוטלן מכאן ומניחן כאן, ואין

חוששין שמא ישכח ויביאם אליו לרשות היחיד ⁶⁵⁵ .

ובלבד שלא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים⁶⁵⁶.

ואע"פ שהוא עומד במקום אחד ברשות היחיד, רק שבידו מוליך החפץ ד' אמות ממקום

שהיה מונח, חייב ⁶⁵⁷ .

וכן עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל חפצים ברשות היחיד,

ואין חוששים שמא יביאם אצלו ⁶⁵⁸ :

ב במה דברים

אמורים שאין חוששים לכך, כשהם חפצים שאינם צריכים לו ברשות שהוא עומד בה, אלא

ברשות שמטלטל בה בלבד ⁶⁵⁹ , כגון

שעומד ברשות זו ופושט ידו לרשות השניה ונוטל שם מפתח ופותח בו שם ⁶⁶⁰ , שאין המפתח צריך לו כאן ברשות שעומד בה, אלא שם

בלבד, ברשות שהוא פותח בה. וכן כל כיוצא בו משאר חפצים שאינם צריכים לו כאן אלא שם.

אבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות

הרבים וישתה שם, או להפך, (א) אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה ⁶⁶¹ . שכיון שהוא צריך לאלו המים, יש לחוש שמא ישכח

ויביאם אליו ⁶⁶² . וכן בכל כיוצא בזה.

אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות

בכרמלית, או להפך, שלא גזרו גזרה לגזרה ⁶⁶³ .

(ואף על פי שעוקר המים מרשות זו ושותה אותם ונכנסים

למעיו שהם ברשות זו ושם נעשית הנחתן, ונמצא מוציא מרשות לרשות ⁶⁶⁴ . אין בכך כלום, כיון שכבר נחו המים מעט

בפיו קודם שנכנסו למעיו ⁶⁶⁵ , ופיו הוא מקום פטור ⁶⁶⁶ , כיון שהוא עומד ברשות זו ופיו הוא ברשות האחרת⁶⁶⁷,

וכמ"ש בסימן שמ"ז ⁶⁶⁸ שיש סוברים כן.

ולא אסרו להכניס מכרמלית ⁶⁶⁹ לרשות היחיד אפילו דרך מקום פטור כמ"ש בסי' שמ"ו ⁶⁷⁰ , אלא משום גזרה שמא יבא להכניס כך בלי הנחה בינתיים

במקום פטור כמ"ש שם ⁶⁷¹ , אבל כאן לא שייך לגזור כלל, שאי אפשר כלל שלא ינוחו

המים מעט בפיו טרם שיבלעם ⁶⁷² .

ואף אם תמצי לומר שפיו אינו מקום פטור, אלא הוא כאותה

רשות שהוציאו [ל]שם, כמ"ש בסי' שמ"ז ⁶⁷³ שיש סוברים כן, ונמצא שנחו המים באותה רשות,

וכשבולעם ומכניסם למעיו שברשות אחרת הרי הוא מוציא מרשות לרשות. מכל מקום יש לומר

שבליעת המים זו היא הנחתן לגמרי, ואין לחוש כלל מה ששוב נכנסים למעיו, לפי שכיון

שנבלעו בגופו הרי הם בטלים לגבי גופו ⁶⁷⁴ ):

ג לא יעמוד

אדם ברשות היחיד וישתין או ירוק לרשות הרבים, או להפך ⁶⁷⁵ . ואם השתין או רק חייב ⁶⁷⁶ .

ואם הוציא אמתו לחוץ והשתין שם, הרי זה ספק אם הולכים

אחר עקירת המי רגלים מחלל של גוף ברשות היחיד, ונמצא שהוציא מרשות היחיד וחייב, או

אחר יציאתם מן האמה שהוא ברשות הרבים, ופטור ⁶⁷⁷ . וספק של תורה להחמיר⁶⁷⁸.

ואפילו מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית או להפך, אסור ⁶⁷⁹ .

וכן אם הוציא ראשו לחוץ ורק שם, הרי זה ספק ⁶⁸⁰ ואסור, אפילו מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית,

או להפך ⁶⁸¹ . ואף שהרוק נח מעט בפיו קודם שרקק, ויש אומרים שפיו

שברשות האחרת הוא מקום פטור, מכל מקום אין זו חשובה הנחה במקום פטור, הואיל ולא

הונח שם ממקום אחר אחרי שהוציאו לרשות האחרת ⁶⁸² , כמו שנתבאר בסי' שמ"ז ⁶⁸³ :

ד רוק שנתלש

מפיו ומוכן לזרקו ⁶⁸⁴ , יש מי שאומר ⁶⁸⁵ שלא יהלך בו ד' אמות ברשות הרבים עד שירוק, והוא

הדין בכרמלית. ומכל מקום אין למחות ביד המקילין בכרמלית, כי יש מתירים ⁶⁸⁶ אפילו ברשות הרבים:

קונטרס אחרון

(א) משמעות ⁶⁸⁷ השו"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם⁶⁸⁸,

והיא דעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס'⁶⁸⁹.

וידוע מ"ש מהר"ם⁶⁹⁰

שבכל מקום פוסקים כו', עיין סמ"ע סי' כ"ה⁶⁹¹.

ובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים⁶⁹² אין

נפקא מינה מפלוגתא זו⁶⁹³.

הילכך לא העתקתיה.

והנה המג"א⁶⁹⁴

העתיק דברי הרא"ש⁶⁹⁵ על

אלא אם כן הכניס כו', וברא"ש מבואר דאראשו בלבד קאי⁶⁹⁶.

ואמת שהתוס' בשבת דף י"א⁶⁹⁷

הקשו כן על ראשו ורובו, אבל לא תירצו כהרא"ש⁶⁹⁸.

אבל תירוץ

הרא"ש צ"ע אם שייך בראשו ורובו, דאפשר דתו לא הוה פיו מקום פטור, אלא

הרגלים הוא שהן מקום פטור, ולא כרשות שהן שם, מפני שנגררין אחר ראשו ורובו. עיין

דף ג' ע"ב⁶⁹⁹,

אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם, דהא לרבא דף צ"ב⁷⁰⁰

אפילו ידו בלבדה אינה נגררת אחר הגוף והרגלים והיא כאותה רשות לגמרי לפי שיטת רש"י

שם⁷⁰¹.

ואף אביי לא פליג עליה, וכן לפירוש ר"י בתוס' שם⁷⁰² אף

אליבא דרב[א], אלא בידו בלבדה, אבל לא בראשו ורובו נגד הרגלים.

ואפילו הכי

לא קשה מידי⁷⁰³

לפי דעת הרא"ש⁷⁰⁴, דיש

לומר דכשרוב גופו באותו רשות, גם המים נחו באותו רשות, שהאצטומכא שהם נחים בה היא

למעלה, בחצי העליון של האורך שמכתפו ועד עקיבו⁷⁰⁵:

[655] משנה עירובין שם

צח , ב (עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים). ופרש"י

(נוטל חפץ ברשות הרבים כאן ומניחו כאן ... ואשמועינן מתניתין דלא גזרינן שמא

יכניסנו אצלו). טור ושו"ע ס"א (עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות

הרבים ומטלטל שם חפצים ... שנוטלן מכאן ומניחן כאן ... ולא חיישינן שמא יביאם אליו).

וכן הוא לעיל סי' שמז ס"ז (שמותר

לו להכניס לתוך ידו חפץ המונח ברשות הרבים).

[656] משנה שם (ובלבד שלא יוציא

חוץ מארבע אמות).

[657] גמרא שם צט, א (הא הוציא

חייב חטאת. לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע

והעבירו דרך עליו חייב). ראב"ד הל' שבת פט"ו ה"א (בגמרא מסייע מזה

לרבא, דאמר המעביר חפץ מתחלת ד' אמות לסוף ד' אמות, אע"פ שהעבירו דרך עליו

חייב). מ"מ שם (מבואר שם בגמרא אליבא דרבא דאמר המעביר חפץ דרך עליו חייב ...

וכן כתב הר"א ז"ל בהשגות, ופשוט הוא שם). מ"א ס"ק א (ואם

העביר חייב (מ"מ ראב"ד)).

[658] משנה שם (ברשות הרבים

ומטלטל ברשות היחיד). רמב"ם שם (עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד

כולה). והיינו שמותר אף להוציאו שם חוץ מארבע אמות. טור ושו"ע שם (מותר לעמוד

ברשות הרבים, ליטול מפתח ברשות היחיד, ולפתוח שם).

[659] רב יוסף צט , א

שם (אמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו), ופרש"י (דגזר בהו

דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו). עבודת הקדש שער ג ס"ח (במה דברים אמורים

בחפצים שאין צריכין לו להמשך למקום שהוא). טור ושו"ע שם (חפצים שאינם צריכים

לו במקום שהוא עומד ... ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם צריכים לו במקום

שהוא עומד שם).

[660] משנה שם קא, א (מעשה בשוק

של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח). טור

ושו"ע שם (הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים ליטול מפתח ברשות היחיד ולפתוח שם,

וכן מרשות היחיד לרשות הרבים).

[661] משנה שם צט, א (לא

יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה

ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה). טור ושו"ע שם (אבל

לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם, או איפכא, אלא אם כן

יכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה).

[662] כמצויין לעיל (הערה 5 ).

וכאן נתפרש דהיינו כיון שהוא צריך לאלו המים (אף אם הם נתונים בכלים שאינם נאים),

שכן פרש"י שם (הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן). ר"ן שבת ה, א (אבל

בתוספות מפרשים ... הכא [המשקים] חפצים הצריכין לו נינהו, כיון שהוא צריך לשתות). עבודת

הקודש שם (מתוך שהוא צריך למים, שמא ימשכם אצלו וישתה וישכח, בין שהמים נתונין

בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים). מ"מ הל' שבת פט"ו ה"ב (וכן כתב

הרשב"א ז"ל ... כיצד, היה צריך למים, אסור שמא ישכח וימשכם אצלו וישתה, בין

שהמים נתונין בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים ... וכדבריהם נראה מן ההלכות ...

ולמעשה ראוי להחמיר כדעת רש"י והרשב"א ז"ל). טור ודעה הא' בשו"ע

שם (דכיון שהוא צריך לאלו המים, חיישינן שמא יביאם אליו).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה

שהביא בסתם, והיא דעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס').

[663] רבא שם (היא גופא

גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה), ופרש"י (ניקום

וניגזר שתיה אטו הכנסת כלי). טור ושו"ע שם (אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או

ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או איפכא). ונתבאר לקמן סי' שנב ס"ב.

[664] כל האמור בקטע שלפנינו

מיירי כשמושיט פיו לכרמלית (או מכרמלית לרשות אחרת), שאז התירו אף כשהוציא רק

ראשו, וכששותה נכנסים המים למעיו שהם ברשות שעומד בה, ומוציא בשתייתו מרשות לרשות.

משא"כ כשמושיט פיו מרשות היחיד

לרשות הרבים (או להפך), שבזה לא התירו אלא כשהוציא ראשו ורובו למקום שהוא שותה,

בזה איננו זקוקים לטעמים דלקמן בסמוך, ויתבאר בקונטרס אחרון.

[665] רש"י שם ד"ה רישא

(הא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה ... שותה עביד

עקירה והנחה בחדא רשותא, דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד, ובפיו הן נחין מיד).

[666] תוס' שם כ, א ד"ה לא,

בתירוץ הא' (ורש"י תירץ לקמן ... דשותה עביד עקירה והנחה בחד רשותא, דמשקין

נחין בתוך פיו, שהוא מקום פטור. ואע"ג דחוזרין ונבלעין, אין לחוש, הואיל ונחו

במקום פטור). רא"ש שם פ"י ס"ו (ואף על פי שהן חוזרין

ונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו, שהוא מקום פטור).

[667] מ"א ס"ק ב (כיון

שנתנן בפיו הוי מקום פטור, כיון שהוא במקום אחר ופיו במקום אחר).

[668] סעיף ז (העומד בפנים ופשט

ידיו או אחד משאר איבריו לחוץ, אפילו הן למטה מעשרה, הן מקום פטור).

[669] משא"כ רשות הרבים,

דבלאו הכי אסור עד שיוציא ראשו ורובו כו' כדלעיל (והערה 10 ).

[670] סעיף ג (ברשויות של

דבריהם, כגון ... במקום פטור שבין רשות היחיד לכרמלית ... היא גזירה לגזירה. ויש

אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם ... ויש להחמיר כדבריהם).

[671] סעיף ב (וגזרה שמא יבואו

להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או להפך, בלא הנחה במקום פטור בינתיים).

[672] תוס' שם (התם גזרינן

דילמא אתי לאפוקי בהדיא, אבל הכא אי אפשר כלל שלא ינוחו מעט בפיו קודם שיבלעם). רא"ש

שם (התם הוא דגזור רבנן דלמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים להדיא בלא הנחת

מקום פטור, אבל הכא אי אפשר בלא הנחה בפיו שהוא מקום פטור). מ"א שם (והא דלא

גזרינן שמא יוציא להדיא כמ"ש סי' שמ"ו ס"א, דהכא אי אפשר לשתות בלא

הנחת פיו).

[673] סעיף ז (ויש אומרים שידו

הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות).

[674] תוס' שם דף כ (ועוד

נראה לפרש ... דהכא כשבולעם מיד חשיבי כנחין, אע"ג דאינם נחים

עד שיגיעו למעיו, משום דמבטלי אגב גופו, והוי עקירה והנחה בחד רשותא), ובשבת יא, א

ד"ה לא (יש לומר דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו).

[675] משנה שם צח , ב (לא

יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות

היחיד. וכן לא ירוק). טור ושו"ע ס"ב (לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין

או ירוק ברשות היחיד ... או איפכא).

[676] רב יוסף צט , א (אמר

רב יוסף השתין ורק חייב חטאת). רמב"ם הל' שבת פי"ג ה"ג

(מי שהיה עומד באחת משתי רשויות אלו, והשתין מים או רקק ברשות שניה, חייב). מ"א

ס"ק ג (ואם השתין או רק חייב).

[677] רבא שם (בעי רבא,

הוא ברשות היחיד ופי אמה ברשות הרבים, מהו, בתר עקירה אזלינן

(בתר עקירה מן הגוף אזלינן, והן נעקרין מן החלל של גוף וחייב, דמוציא מן הגוף שהוא

רשות היחיד לרשות הרבים, רש"י), או בתר יציאה אזלינן (שיוצא מן הגוף ממנו,

והרי פי אמה ברשות הרבים ואין כאן עקירה מרשות היחיד, רש"י), תיקו).

[678] טור ושו"ע שם (אפילו

אם הוציא ... אמתו לחוץ).

[679] רא"ש שבת פ"ו

סי"ג (ובההיא דלא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין לרשות היחיד, וכן לא ירוק, כו"ע

מודו דהוא הדין בכרמלית). שו"ע שם (או בכרמלית).

[680] תוס' עירובין כ, א ד"א

לא (דלא חשיב הנחה במקום פטור אלא בדבר שהוא נוטל ממקומו ... ולפי זה אסור להוציא

ראשו ברשות הרבים ולרוק). רא"ש עירובין פ"י ס"ו (ולפי תירוץ

זה אסור לרוק מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו ראשו ברשות הרבים, דאע"פ שהרוק

נח בפיו אין חשיבא הנחה, כיון דלא בא ממקום אחר לתוך פיו, כמו בשתיה). טור ושו"ע

שם (אפילו אם הוציא פיו ... לחוץ).

[681] שו"ע שם (או

בכרמלית).

[682] תוס' ורא"ש שם. מ"א

ס"ק ב (דהתם לא הניח הכלי לידו ממקום אחר אחרי שהוציאו לרשות הרבים, והוא

הדין גבי רוק).

[683] סעיף ז (שהנחה על היד

אינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר).

[684] משנה שם צח , ב (רבי

יהודה אומר אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק). שו"ע

ס"ג (רוקו שנתלש בפיו ומוכן לזרקו, יש מי שאומר שלא ילך ד' אמות ברשות הרבים

עד שירוק).

[685] טור (רוקו שנתלש

מפיו ומוכן לזורקו, לא יהלך בו ארבע אמות ברשות הרבים עד

שירוק), כר' יוסי בגמרא שם צט, א (אף על גב דלא הפיך בה, והתנן היה אוכל

דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא, ורבי יוסי

מטהר, רבי יהודה אומר היפך בה (ברוק להוציאו לחוץ, טמא, דלמשדייה קאי, רש"י) טמא,

לא היפך בה טהור), לגירסת התוס' שם ד"ה רבי מאיר (אית ספרים דגרסי רבי

מאיר מטהר) ודו"ק. עי' בתוספות יום טוב פ"ח דכלים משנה י (קי"ל

הלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה, וכל שכן לגבי ר' מאיר). ואם כן קיי"ל שמשנתלש

אסור, אע"פ שלא היפך בה.

[686] רע"ב בפירוש המשנה

עירובין שם (משנתלש רוקו, והוא שנתעגל ונתהפך בפיו. ואין

הלכה כרבי יהודה). מ"מ הל' שבת פי"ג ה"ג (רבי יהודה אומר אף

מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק, עד כאן במשנה ... ונראה מדברי

רבינו שאין דברי ר' יהודה הלכה). רמב"ם בפירוש המשנה שם (ומה שאמר ר'

יהודה מי שנתלש רוקו בפיו אסור לו להלך בו ארבע אמות, בתנאי שיהפכנו בפיו, שנעשה

כמי שנשא חפץ בפיו. ואין הלכה כר' יהודה). ב"י בסוף הסימן (הרמב"ם סובר

בפירוש המשנה דפליג, ולפיכך כתב ואין הלכה כרבי יהודה, וכן כתב הרב המגיד

בפי"ג).

[687] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

(א)

בפנים ס"ב נתבאר, שאסור להוציא ראשו לרשות הרבים ולשתות שם, אף אם הם נתונים

בכלים שאינם נאים, שכיון שהוא צריך לאלו המים, יש לחוש שמא ישכח ויביאם אליו.

ואף

שהובאה בשו"ע דעה ב', שלא אסרו אלא בכלים נאים; לא הובאה דעה זו בפנים, דלא

קיי"ל כדעה זו, וגם אין לנו נפקא מינה מפלוגתא זו.

(ב)

בפנים ס"ב, הובאו קושיית ותירוץ התוס' והרא"ש "ואף על פי שעוקר

המים מרשות זו ושותה אותם ונכנסים למעיו שהם ברשות זו ושם נעשית הנחתן, ונמצא

מוציא מרשות לרשות. אין בכך כלום, כיון שכבר נחו המים מעט בפיו קודם שנכנסו למעיו,

ופיו הוא מקום פטור", לענין היתר הכנסת ראשו לכרמלית לשתות.

ואף

שבמ"א הובאו קושיא ותירוץ זה אף לענין היתר הכנסת ראשו ורובו לרשות הרבים

לשתות.

מכל

מקום לא הובא זאת בפנים, (א) כיון שכשפושט ראשו ורובו לרשות אחרת, לא הוי ראשו

ורובו מקום פטור (ואין לתרץ כנ"ל). (ב) כיון שהמים שבמעיו נשארים ברשות שראשו

ורובו שם (ואין להקשות כנ"ל).

[688] כלל זה הובא גם לעיל סי'

רעו בקונטרס אחרון ס"ק ה, ושם נסמן (הערה רא).

[689] רש"י עירובין צט, א

ד"ה בחפיצין הצריכין לו (הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן). ר"ן שבת

ה, א (אבל בתוספות מפרשים ... הכא [המשקים] חפצים הצריכין לו נינהו, כיון שהוא

צריך לשתות). עבודת הקודש שער ג ס"ח (מתוך שהוא צריך למים, שמא ימשכם אצלו

וישתה וישכח, בין שהמים נתונין בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים). מ"מ הל'

שבת פט"ו ה"ב (וכן כתב הרשב"א ז"ל ... וכדבריהם נראה מן

ההלכות ... ולמעשה ראוי להחמיר כדעת רש"י והרשב"א ז"ל). הרי שכן

דעת רש"י ורי"ף ותוס' ורשב"א ור"ן.

[690] במרדכי כתובות סי' קע

(פסק הר"ם ... ונהגו לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס').

כלל זו הובא גם לעיל סי' רנד ס"ק ב

(מהר"ם כתב דלעולם יש לפסוק כהרי"ף, לבר היכא דהתוס' פליגי עליה).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריז.

[691] ס"ק יט (כתב המרדכי

פרק נערה שנתפתתה, שפוסקים בכל מקום כרב אלפס, אם לא במקום שהתוספות חולקין עליו).

[692] כדלעיל סי' שמז סי"א

(נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה).

[693] שהרי נפסק בפנים ס"ב

(אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או להפך, שלא גזרו

גזרה לגזרה). והיינו שבזה התירו אפילו בכלים הצריכין לו. ואם כן אין נפקא מינה

מפלוגתא זו.

[694] על מ"ש בשו"ע ס"א

(אלא אם כן יכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה), כתב המ"א ס"ק ב (ואם

תאמר כששותה הוי הכנסה ... יש לומר כיון שנתנן בפיו הוי מקום פטור, כיון שהוא

במקום אחר ופיו במקום אחר).

[695] עירובין פ"י ס"ו

(ואף על פי שהן חוזרין ונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור).

[696] שהקשה כן על האיסור

בהכניס ראשו בלבד, למה לא נאסר גם מטעם שהן חוזרין ונבלעין במעיו.

[697] ד"ה לא (ואם תאמר

השתא נמי כי יכניס ראשו ורובו אמאי שרי, הא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, שלוקח

ברשות היחיד ונחית בבטנו ברשות הרבים).

[698] שתירצו התוס' שם (ויש

לומר דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו), שהוא התירוץ

האמור בפנים בסוף הסעיף.

ולא תירצו כתירוץ הרא"ש שם (ואף על

פי שהן חוזרין ונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור), שהוא

התירוץ האמור בפנים בתחלת הסעיף.

[699] "אמר אביי פשיטא לי ידו של אדם (של

אדם הפשוטה לרשות אחרת, רש"י) אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד (אינה נזרקת

אחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה, רש"י)".

[700] שבת צב, א (ורבא אמר ...

התם למעלה מג', הכא למטה מג').

[701] ד"ה התם למעלה מג' (וטעמא

משום דלא נח, ולא משום אגד גופה. והכא למטה מג', דליכא למיפטרי' משום הנחה, דכמונח

דמי).

הרי שלדעת רבא, לפירוש רש"י, ידו

אינה נגררת אחר הגוף והרגלים, שהיא דעה הב' דלעיל סי' שמז ס"ז (ויש אומרים

שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות, אם רשות היחיד רשות היחיד אם

רשות הרבים רשות הרבים), ושם נסמן (הערה 51 ).

[702] ד"ה התם (דרבה סבר

אגד גוף שמיה אגד, ור"י מפרש התם למעלה מג', ואית לן למימר דשמיה אגד).

והיינו שלתירוץ הראשון אף רבה סבר אגד גוף שמיה אגד, ולתירוץ ר"י אף רבא סבר

כן.

[703] קושיית התוס' והרא"ש,

דאם פיו חשובה אז רשות הרבים, הרי מוציא מרשות הרבים לרשות היחיד בשתייתו.

[704] שאינו סובר כתירוץ התוס'

שבליעתן הוי כהנחתן לגמרי (כמבואר בפנים בסוף הסעיף).

[705] יש לעיין אם מפרש "הכניס

ראשו ורובו למקום שהוא שותה", דהיינו רוב "האורך שמכתפו ועד

עקיבו".

וראה לעיל סי' שא סמ"א (שיתעטף בהם

ראשו ורובו). סי' טז ס"א (ואם הוא מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו).