בס"ד. ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ג

228

(הנחה בלתי מוגה)

לדוד

הוי' אורי וישעי וגו' ³⁹⁹ . ומבאר בזה כ"ק אדמו"ר הצ"צ ברשימותיו על תהלים ⁴⁰⁰ , שאורי היינו ע"י התורה שנאמר בה ⁴⁰¹ ותורה אור, וישעי היינו ע"י המצוות שהם לבושים, ונקראים בגדי ישע כו' ⁴⁰² .

ב) ויש לבאר זה ע"פ מאמר של רבינו הזקן (שהשנה היא שנת המאה וחמשים להסתלקות-הילולא שלו), וז"ל ⁴⁰³ :

להבין

שרש ההפרש בין תורה למצוות ⁴⁰⁴ , יובן ע"ד הפסוק ⁴⁰⁵ והחכמה מאין תמצא, שהחכמה בעצמה אינה קרוי' אין, אלא שמאין תמצא, וכמ"ש ⁴⁰⁶ היש הוי' בקרבינו אם אין ⁴⁰⁷ , דמשמע שבחי' הוי' דחכמה אינו בחי' אין כו'. והענין, כי אין הוא בחי' עצמי' הכתר המרומם לבדו, ונקרא בלי מהות, ולכך נקרא אין. משא"כ החכמה היא בחי' גילוי, אלא שהיא גילוי האין, וזהו מאין תמצא, ר"ל מציאות האין שבא לידי גילוי, ולכך נקראת כח מ"ה ⁴⁰⁸ הוא בחי' מהות כו'. משא"כ הכתר הוא בחי' אין, כנ"ל, להיותו בבחי' העלם, ועל כן נקרא כתר, שהוא מלשון כותרת, שהוא ענין מקיף, לפי שאינו בבחי' התחלקות, משא"כ האור פנימי בא בהתחלקות לפי ערך הכלי שהוא ⁴⁰⁹ . וכמשל חיות הנפש שבאיברי הגוף, שהיא מתצמצמת לפי מזג ותכונת האברים, השכל שורה במוח כו', משא"כ הלבוש הוא שוה ומשוה, שהרי יכולים לכסות הראש והרגל. וכך בחי' חכמה, להיותה באה בבחי' אור פנימי, באה בהתחלקות חח"ן כו', וע"כ התורה נקראת מזון ⁴¹⁰ , כמו המזון עד"מ שנכנס בבחי' אור פנימי

229

ובא בהתחלקות, שנכנס לאצטומכא דוקא, ובשיעור וקצבה כו'. משא"כ הכתר הוא מקיף לכל האצילות בשוה.

וזהו

ענין שרש התורה ומצוות. כי הנה מבואר במשנת חסידים דג"פ ⁴¹¹ דנצח והוד דעתיק מתלבשים בי"ג חיוורתא דאריך אנפין, והם מתלבשים בתרי"ג ארחין (וממקום הפנוי ⁴¹² שבין שער לשער), ומשם מקבלים או"א כו'. כי הנה בחי' אצילות, אע"פ שהוא אלקות, והוא מקור בלבד לבריאה, מ"מ, אחרי היותו שרש ומקור להסתעפות בע"ג ע"י ריבוי השתלשלות דאבי"ע, אינו בערך העצמי' כו', עד שאינו מקבל רק מבחי' שערות, בחי' חיצוני', כמשל השערה שבהחתך שערה לא יכאב לו, לפי שאינה מעצמי' המוח, כי ניקב המוח טריפה ⁴¹³ , רק שיש לה בחי' יניקה בלבד כו', וכמו שנאמר במשה ⁴¹⁴ ואצלתי מן הרוח ונתתי על ע' הזקנים, שלהיות ע' הזקנים היו נמוכים הרבה במדריגה מבחי' משה, ונק' בחי' אצילות כו'. וזהו ענין המצוות, שהם בחי' רצון העליון, בחי' חיוורתא, והתורה היא בחי' חכמה, גילוי השערות כו'. וזהו ענין הטלית וציצית ⁴¹⁵ , כי הטלית הוא מבחי' לובן העליון, שהם י"ג חיוורתא דאריך אנפין, ולכך הוא מצמר כבשים, כי ידוע בענין הכבשים ⁴¹⁶ שהכ"ף מורה על בחי' כתר, והשי"ן רומז לבחי' חג"ת דא"א, וב' הוא בחי' חו"ב, בחכמה ⁴¹⁷ יבנה בית כו', ובחי' כבש היינו בחי' ג' קוין בז"א שלמטה מאריך אנפין. וז"ש ⁴¹⁸ והכשבים הפריד יעקב כו'. וע"י הקרבנות הם מתעלים במקורם ושרשם, כי הקרבנות מפני ארי' ופני שור הוא מה שנופל בשבירה, שע"י הקרבן מתעלה במקורו, שם ס"ג שלפני השבירה, בחי' עקודים כו'. וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ⁴¹⁹ . אך להבין למה עשה בחי' תהו, בכדי שאחר כך יהי' בחי' עליות, לא יהא לא כו'. אך זהו ענין המצוות, גזירות המלך בלי טעם, שכך עלה ברצונו בלי שום טעם, והיינו בבחי' עצמית הכתר, ושם שרש הטלית, פריסא דמלכא ⁴²⁰ , בחי' לבוש ומקיף. אבל הציצית הם בחי' שערות, כי לכך הם ל"ב חוטין, כנגד בחי' הוי' אד'

230

שבד' מוחין חב"ד והדעת מתחלק לחו"ג כו', שהוא בחי' גילוי השערות, להיות מקורות לחו"ב, שהם בחי' תורה. והוא ענין הכנף מין כנף ⁴²¹ , כי גם השערות נמשכים מי"ג חיוורתא כו'.

וזהו

שפעמים משמע שהמצוות יותר גבוהים ונעלים מהתורה, לפי שבשרשן הם יותר נעלים, שהן מבחי' עצמית הכתר, אבל מ"מ, למטה התורה יותר נעלה, לפי שהוא בחי' גילוי הטעם שבמצוה. ועל כן נקראו המצוות אברין דמלכא, כי כמו האבר, שאף שהוא מבחי' חכמה, כי אופן העשי' שביד וההליכה שברגל הוא ע"י השכל, אבל מ"מ עיקר הפועל הוא הרצון כו'. וכך בחי' המצוות נמשכו למטה ע"י בחי' חכמה, שהוא בחי' גילוי טעמי המצוות, ומ"מ שרשן יותר נעלה וכו'. וזהו והחכמה ⁴²² תחי' בעלי' ⁴²³ , כי אף שנקרא הכתר בעלי' דחכמה, שהכתר הוא בחי' מקיף, מ"מ, החכמה תחי' אותם.

וזהו

אני ⁴²⁴ הוי' אלקיכם ⁴²⁵ , הוי' הוא בחי' חכמה, ואלקים הוא בחי' בינה, שלעתיד יהי' הוי' בבחי' אלקים, לפי שיתגלה בחינה יותר גבוה וכו', ת' עלמין דכסופא, ד' מאות איש וכו' ⁴²⁶ , והי' הוי' לי לאלקים ⁴²⁷ . וזהו למען תזכרו ועשיתם אתם ⁴²⁸ , אתם כתיב ⁴²⁹ , אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים27, הוא בחי' בינה, שנקרא מיצר ים ⁴³⁰ , מי מדד כו' ⁴³¹ (עכ"ל מאמר רבינו הזקן).

ג) ונמצא

שיש מעלה בתורה לגבי מצוות, שהרי על התורה נאמר החכמה תחי' גו', כנ"ל. ועוד זאת, שגם מעלת המצוות ששרשן נעלה יותר, הרי ענין זה גופא מתגלה ע"י התורה דוקא, וכמו שהתורה מלמדת כיצד לקיים את המצוות, וע"ד משנת"ל ⁴³² בנוגע לענין התשובה, שעם היותה למעלה מהתורה, מ"מ, גילוי כל ענין התשובה הוא ע"י התורה דוקא ⁴³³ , והתורה מלמדת כיצד צ"ל עשיית התשובה, שכל זה

231

הוא מצד מעלת התורה, וכמבואר גם בהמשך תרס"ו ⁴³⁴ מעלת התורה על המצוות, ולכן הנה דוקא ע"י התורה יכולים להגיע לכל הענינים כו'.

ד) ומזה

מובן גם בנוגע לח"י אלול, יום הולדת דהבעש"ט ורבינו הזקן, ע"פ המבואר בשיחה הידועה ⁴³⁵ , שהבעש"ט הוא בחי' עתיק ורבינו הזקן הוא בחי' חכמה, והרי ידוע שפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק ⁴³⁶ , ובלשון כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁴³⁷ : "היא היא תורת הבעש"ט", ומדייק "היא היא" (ב"פ), שזהו בבחי' שנה עליו הכתוב לעכב ⁴³⁸ .

וזהו

גם מה שתובעים אודות לימוד תורתם, ובאופן שהלימוד צריך להיות עד מיצוי הנפש ⁴³⁹ , ובפרט בשנה זו, כמדובר כמ"פ ⁴⁴⁰ אודות ההוספה המיוחדת בלימוד בשו"ע והתניא (ופירושיהם), ועד"ז בנוגע לכללות הענין דהפצת המעיינות חוצה, שדרישה זו עומדת בתקפה מאז שנתגלה המענה של המשיח להבעש"ט ⁴⁴¹ שביאתו תהא לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, מעיינותיך דייקא, שמעין הוא מקור המים, ואין מים אלא תורה ⁴⁴² , ובאופן שיטבול במי הדעת ⁴⁴³ , טבילה דייקא, היינו, שהמים עולים ומכסים את ראשו (איבערן קאָפּ) ⁴⁴⁴ .

______  ______