בן ששים יצא מכלל כרת

בן ששים יצא מכלל כרת

א) כרת ומיתה בידי שמים

מו"ק (כח, א): "אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת ... רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת".

אמנם הובא באגרת התשובה (פ"ד): "שמבואר מהכתוב ומדברי רז"ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים, כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה, ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה".

*

והנה בתחלת הסוגיא אמרו בגמרא (שם): "מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת ... ששים זו היא מיתה בידי שמים. אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב (איוב ה, כו) תבא בכלח אלי קבר, בכלח בימטריא שיתין הוו". פשטות לשון זה מורה לכאורה כדברי אגרת התשובה (שם): "כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה, ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה", ואחרי ששים זו היא מיתת כל אדם (כפי שלומדים מהפסוק "תבא בכלח אלי").

אמנם נוסחה זו תמוהה, שהרי מיד אחר זה ממשיכה הגמרא (שם): "אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת ... רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת", הרי נתפרש כאן שכרת הוא עד ששים, ואחרי ששים היא מיתת כל אדם.

ואולי הי' אפשר לומר שיש כאן מחלוקת בגמרא, אשר הדעה הראשונה סוברת: "מת בחמישים [קודם חמשים] שנה זו היא מיתת כרת ... ששים [קודם ששים] זו היא מיתה בידי שמים", ומששים ומעלה היא מיתת כל אדם. ומיד אחר זה באה בגמרא הדעה השניה: "מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת", ו"כי הוה בר שיתין ... אמר נפקי לי מכרת". ובאגרת התשובה כותב כדעה הראשונה שבגמרא שם.

אמנם כתב על כך בדקדוקי סופרים (מו"ק שם): "ששים זו היא מיתה בידי שמים. [נוסח אחר:] זו היא מיתת כל אדם. והיא הגירסה האמיתית, וכמו שמביא קרא תבא בכלח, וכ"ה בכתב יד ב, ובאגדות התלמוד ובעין יעקב ובילקוט איוב ה' ובתוה"א ובכפתור ופרח פ' ג' ובצדה לדרך מאמר ה' כלל ב' פ"ג".

ועוד מוסיף: "ועי' תוספות", והיינו שגם בתוספות מוכח שאינו גורס כאן "זו היא מיתה בידי שמים", שהרי כתבו בתוס' (מו"ק שם): "ומיתה דהכא משמע זו היא מיתה בידי שמים". וכ"ה בתוס' (יבמות ב, א ד"ה אשת): " ונוכל לומר לפי הש"ס שלנו דמיתה בידי שמים אחר ששים" – הרי שאינו גורס כן בפירוש בגמרא (ולקמן יתבאר איך מבאר גמרא זו).

ולפי גירסה זו, מה שאמרו "מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת" בהכרח לומר שפירושו: "מת מחמשים עד ששים זו היא מיתת כרת", ואחרי ששים היא מיתת כל אדם. ואם כן עדיין יוקשה, איך יתאים זה עם מה שהובא לעיל מאגרת התשובה שב"כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה".

ב) גירסת ופירוש הירושלמי

ירושלמי (ביכורים פ"ב): "דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת ... וששים מיתה האמורה בתורה ... מת לחמשים מת בהיכרת, כתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי ... וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ... לששים מיתה האמורה בתורה, רבי חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא כתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו' הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה, ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת, נמצא אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה".

ופירשו התוס' (שבת כה, א ד"ה כרת): "דכרת אינו מגיע לחמשים, ומפיק לה מאל תכריתו את שבט הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו, פירוש אמרה תורה עשו להם תקנה שלא ימותו בעבודתן קודם חמשים. וכתיב אל תכריתו, משמע כרת היינו שמת קודם חמישים. ומיתה האמורה בתורה דקאמר התם היינו שמת עד ששים, דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ולא נגזרה גזירה אלא על בני עשרים שימותו קודם ארבעים וקרי לה מיתה".

וכ"ה בתוס' (יבמות ב, א ד"ה אשת): "וחילוק יש בין מיתה לכרת כדאמר בירושלמי (פ"ב דביכורים) דכרת בן נ' ומפיק ליה מדכתיב אל תכריתו את שבט הקהתי (במדבר ד) ועבודתם עד נ', ומיתה היא בס' כמתי מדבר דכתיב (שם יד) יתמו ושם ימותו, וחולק על הש"ס שלנו, דבמו"ק אמרינן מנ' ועד ס' זו היא מיתת כרת".

ונתפרש יותר ברש"י על התורה (שלח יד, לג): "לא מת אחד מהם פחות מבן ששים ... ושנה ראשונה היתה בכלל, ואע"פ שקדמה לשלוח מרגלים, לפי שמשעשו העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם ... וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים". והיינו שיוצאי מצרים, אלו שהיו בעת חטא העגל בני עשרים שנה הרי בעת הכניסה לארץ היו בני חמשים ותשע וחצי, ומתו בידי שמים קודם שמלאו להם ששים שנה.

ועל זה נתבאר באגרת התשובה (שם): " שמבואר מהכתוב ומדברי רז"ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים, כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה, ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה". וכפי שנתבאר לעיל שכן מוכח מהפסוקים שמביא בירושלמי.

ולכן נתבאר בלקוטי שיחות (ח"ה ע' 134 הערה 21): "באגה"ת רפ"ד. והוא כשיטת הירושלמי בכורים רפ"ב". ומצרף לזה גם הגירסה והדעה הראשונה שבתלמוד בבלי שם (שהובאה לעיל): "ומכיון שגם בבבלי גופא ישנן ב' גירסאות במימרא דר"י שם (ובפרט שמובא במו"ק שם לפנ"ז "מת בחמשים שנה .. כרת .. ששים .. מיתה בידי שמים") – הרי ידוע הכלל ... שבמקום שישנן דעות בבבלי ולא נפסקה הלכה – סמכינן אהירושלמי".

ג) גירסת ופירוש התוספות

אמנם הובא פירוש שני בתוס' (יבמות ב, א ד"ה אשת): "ונוכל לומר לפי הש"ס שלנו דמיתה בידי שמים אחר ששים".

והיינו שהתוס' רוצים לתווך שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, כי הפירוש בירושלמי הוא שמבן חמשים עד ששים הוא כרת ומששים ומעלה היא מיתה בידי שמים. ואף שנתבאר בתלמוד שלנו שאחרי ששים היא מיתת כל אדם, "נוכל לומר לפי הש"ס שלנו דמיתה בידי שמים אחר ס'". דהיינו שאחרי ששים היא מיתת כל אדם, וגם כשנתחייב מיתה בידי שמים הוא מת אחר ששים. ונתפרש יותר בתוס' (שבת כה, א ד"ה כרת): "כרת, שאינו מגיע לששים שנה, שהוא מיתת כל אדם, כדמשמע בשילהי מו"ק ... ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע אלא שמת בשביל עון זה".

וזוהי גם כוונת התוס' במו"ק (שם, ד"ה ומיתה בידי שמים בששים): "בירושלמי מפיק ממתי מדבר, דאמרינן לא מת אחד מהן פחות מבן ששים, ומיתה דהכא משמע זו היא מיתה בידי שמים, וכרת בחמשים עד ששים ולא ששים בכלל".

לפי פירוש זה בירושלמי, הכרת הוא מחמשים עד תחלת ששים, והמיתה בידי שמים היא מתחלת ששים ומעלה. אבל באגרת התשובה אינו מפרש כן בירושלמי, אלא כפירוש הראשון של תוס' (שבת כה, א ד"ה כרת) שהובא לעיל, שהכרת היא קודם חמשים ומיתה בידי שמים היא קודם ששים.

*

אחר כך מביא בתוס' פירוש שלישי (מו"ק שם): "ויש מפרשים דחמשים היא מיתה שבידי שמים, וכי איתא בהדי זרעו הוי כרת, וששים מיתת כל אדם".

והוא פירוש רש"י (שבת כה, א-ב): "במיתה בידי שמים ימיו נקצרים אבל אינו הולך ערירי ... כרת עדיפי דאית בה תרי חומרי, ימיו נכרתין והולך ערירי".

והיינו כאמור בקרא (קדושים כ, יח-כא): "ואיש אשר ישכב ... ונכרתו שניהם מקרב עמם ... ערירים ימותו ... ערירים יהיו".

וביאר שיטה זו באבני נזר (אהע"ז סי' מה ס"ו-יא): "בתוס' מו"ק שם, ויש מפרשים דחמשים מיתה בידי שמים, וכי איתא בהדי זרעו כרת, וששים מיתת כל אדם, עד כאן. נראה שגורסים גם כן ששים מיתת כל אדם, ומשוו גמ' דידן עם ירושלמי, דהא דקאמר בגמ' דידן חמשים זו מיתת כרת לאחר חמשים קאמר, וכשהוא בהדי זרעו, וכן ששים מיתת כל אדם גם כן לאחר ששים שהיא מיתת כל אדם, וכשמת מחמשים עד ששים בלא זרעו היא מיתה בידי שמים, ובזה מיירי ירושלמי ... אך בתוך חמשים הוא מוכח מבני קהת דחשוב כרת אף שאין בניו מתים, ואחר ששים אף מיתה בידי שמים אינו ... וכן כתב התניא בשער התשובה דמיתה בידי שמים מת בתוך ששים".

והיינו שלפי פירוש זה אין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אלא, קודם חמישים היא מיתת כרת. מחמשים ועד ששים היא מיתה בידי שמים; וגם כרת – אם הוא גם ערירי. מששים ומעלה היא מיתת כל אדם – לאורך ימים ושנים טובות. וכל זה מתאים גם עם האמור באגרת התשובה.

* * *