שבת חול המועד סוכות (בבוקר לפני התפלה), ה'תשל"ב

74

בס"ד. שבת חול המועד סוכות (בבוקר לפני התפלה), ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ולקחתם

לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ⁵⁴⁴ . ואיתא במדרש ⁵⁴⁵ , תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח ⁵⁴⁶ , משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסיב באיין (כידון ⁵⁴⁷ ) בידי' אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל כו' בר"ה כו' במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, והיינו שלקיחת הד' מינים היא הוראה על הנצחון של ישראל בדין ומשפט דר"ה, אשר דידן נצח. ועד"ז גם בנוגע לדין דיוה"כ, שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותיהם (כהמשך דברי המדרש2). ועז"נ (ולקחתם לכם) ביום הראשון, שהוא בחי' נעלית ביותר, בחי' מרום מראשון ⁵⁴⁸ , וכידוע שביום הראשון בגימטריא כתר ⁵⁴⁹ , והרי כתר הוא בחי' שלמעלה מהשתל'. וצריך להבין מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, שזהו ציווי לכל אחד מישראל שיקח בחי' ביום הראשון, דלכאורה, איך אפשר שכל אחד יקח בחינה נעלית כזו ⁵⁵⁰ . ועוד צריך להבין בענין ולקחתם לכם ביום הראשון, דהנה, כתוב זה בא בפשטות בהמשך למ"ש לפנ"ז ⁵⁵¹ אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי גו' תחגו את חג ה' שבעת ימים גו', ועל זה ממשיך ולקחתם לכם ביום הראשון גו', והיינו, שהכתוב קורא יום זה בשם יום הראשון לפי שהוא יום הראשון של שבעת הימים דחג הסוכות, ומזה מובן שהציווי ולקחתם לכם ביום הראשון גו' שייך לענין של חג הסוכות. והיינו, שנוסף לכך שזוהי משמעות הכתוב ולקחתם לכם גו' בוא"ו המוסיף, שמזה מוכח שהציווי ולקחתם לכם גו' בא בהמשך לציווי תחגו גו' שבעת ימים, הנה ממש"נ ולקחתם לכם ביום הראשון, ולא ולקחתם לכם בחמשה עשר יום לחודש השביעי, מוכח שהשייכות דלקיחת ד' המינים ליום זה היא להיותו יום

75

הראשון דחג הסוכות7. ובפרט לפי הידוע ⁵⁵² גודל מעלת לקיחת ד' המינים בסוכה דוקא. וצריך להבין השייכות של נטילת ד' מינים לענין הסוכה, דלכאורה הם שני ענינים שונים, וחלוקים גם בזמניהם, דאף ששניהם ביום הראשון, הרי מצות נטילת ד' מינים היא ביום דוקא ⁵⁵³ , ומצות ישיבה בסוכה התחלתה בלילה, וגם עיקר המצוה היא בלילה, שדוקא בלילה הראשונה יש חיוב לאכול כזית בתוך הסוכה, כפי שלמדו בג"ש מחג המצות ⁵⁵⁴ , משא"כ ביום אין חיוב זה. וא"כ אינו מובן אומרו ולקחתם לכם ביום הראשון, שמזה משמע שלקיחת הד' מינים שייך לענין הסוכה. וגם צריך להבין בענין נטילת ד' המינים, דאף שהמצוה היא ליטול ד' מינים שונים, פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, מ"מ, אינם ד' מצוות אלא מצוה אחת ⁵⁵⁵ , שמזה מובן שישנו ענין המשותף בכל ד' המינים, שלכן נעשים מצוה אחת. וצריך להבין מהו ענין המשותף בכל ד' המינים, ומדוע המצוה היא בנטילת ד' מינים שונים דוקא, ורק מצד ענין המשותף שביניהם יהיו מצוה אחת.

ב) והענין

הוא ⁵⁵⁶ , דאיתא באד"ז ⁵⁵⁷ בספרא דאגדתא דרב המנונא סבא אתמר, וימלוך תחתיו הדר ⁵⁵⁸ , הדר ודאי, כד"א פרי עץ הדר. ושם אשתו מהיטבאל, כד"א כפות תמרים, וכתיב ⁵⁵⁹ צדיק כתמר יפרח כו'. והיינו, שהדר, מלך השמיני מאלה המלכים אשר מלכו גו' ⁵⁶⁰ , הו"ע התיקון שמברר ומתקן את ז' המלכין קדמאין דתהו כידוע ⁵⁶¹ , וזהו גם ענינו של פרי עץ הדר (מד' המינים), וכן כפות תמרים (ועד"ז ענף עץ עבת וערבי נחל הקשורים יחד עם הלולב) שהו"ע ושם אשתו מהיטבאל, שענינם הוא לתקן את ז' המלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה כו'. וענין זה מתאים גם עם מאמר המדרש (הנ"ל בתחילת המאמר) שנטילת ד' המינים היא הוראה על הנצחון של ישראל בדין ומשפט דר"ה ושנמחלו עוונותיהם ביוה"כ. דהנה כתיב ⁵⁶² כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, שהדין

76

ומשפט דר"ה הוא הן על הענינים הגשמיים והן על ענינים הרוחניים ⁵⁶³ , ודין זה הוא תלוי באופן המעמד ומצב והעבודה כו' בשנה העברה. והיינו, שבר"ה מתקנים את כל עניני השנה העברה, שלכן כל ישראל זוכין אז בדין, כידוע תורת הבעש"ט ⁵⁶⁴ עה"פ ⁵⁶⁵ אתם נצבים היום, שכל ישראל נצבים ועומדים ⁵⁶⁶ וזוכים בדין. ועד"ז ביוה"כ, שאז נעשית מחילה סליחה וכפרה על כל החטאים כו', כולל גם חטא מלשון חסרון ⁵⁶⁷ , וכידוע בפירוש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ⁵⁶⁸ , שפירוש יחטא הוא מלשון חסרון, וביוה"כ נעשית המחילה על כל מה שהחסיר בימי השנה שעברה (כידוע בענין ימים יוצרו ⁵⁶⁹ ). ונמצא, שענינם של ר"ה ויוה"כ הוא התיקון על הענינים של שנה העברה שהם בדוגמת תהו לגבי העבודה דשנה הבאה. ותיקון זה שנפעל בר"ה ויוה"כ, בא בגילוי בחגה"ס, ובפרט ע"י נטילת הד' מינים שעל ידם נעשית ההמשכה בפנימיות (כדלקמן ס"ד), כיון שפרי עץ הדר וכפות תמרים הם בחי' וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל, שהו"ע התיקון, כנ"ל.

וזהו

גם מ"ש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח, ואיתא במדרש2 שובע שמחות כו' שבע שמחות, אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן, ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה, והיינו, דכשם שר"ה הוא בחודש השביעי באחד לחודש (הראש והראשון לחודש השביעי) ⁵⁷⁰ , כך גם הגילוי דר"ה שמתגלה ליום חגנו ⁵⁷¹ , שאז יודעין שדידן נצח בר"ה, הוא גם ע"י שבע מצוות דוקא. והענין הוא, דהנה ידוע ⁵⁷² שהשבירה היתה רק בבחי' ז' מלכין קדמאין דתהו (דבבחי' המוחין הי' רק פגם וכיו"ב, אבל לא שבירה, כמבואר בספרי קבלה ⁵⁷³ ), ולכן גם התיקון על השבירה דתהו הוא במספר שבע דוקא. וזהו שר"ה, שאז הוא התחלת התיקון, הוא באחד לחדש השביעי, וגם גילוי הנצחון דר"ה הוא ע"י שבע מצוות שבחג. ועד"ז גם בנוגע לד' המינים, שעל ידם הוא

77

עיקר התיקון (וכנ"ל שע"י נטילת הד' מינים נעשית ההמשכה בפנימיות), שהם ג"כ במספר שבע, אתרוג, לולב, ג' הדסים וב' ערבות, שמספר שבע מורה על ו' מדות ומלכות, שדוגמתם באדם הו"ע המדות שבלב ומחשבה דיבור ומעשה, שהו"ע הפנימיות. וענין זה הוא באופן שממשיכים זה גם למטה בגשמיות העולם, שהרי ידוע שד' המינים הם כנגד ד' אותיות שם הוי' ⁵⁷⁴ , ופירוש הוי' הוא מלשון מהוה ⁵⁷⁵ , שמהוה מחי' ומקיים את כל העולמות עד לדברים הגשמיים כו', ולכן, כשם שבר"ה מבקשים גלה כבוד מלכותך עלינו ⁵⁷⁶ , וע"י הוי' אלקי ישראל מלך נמשך אח"כ להיות ומלכותו בכל משלה ⁵⁷⁷ , כן הוא גם בד' המינים, שע"י ולקחתם לכם, הרי זה נמשך גם בעולם.

וזהו

גם מה שענין נטילת ד' המינים הוא המשכת הדעת בנוקבא דז"א, שההמשכה בבחי' נוקבא ענינה ההמשכה למטה. דהנה, ד' המינים עצמם הם כנגד ד' האותיות דשם הוי', כנ"ל, שהם בבחי' ז"א, וגם בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' שייכת לז"א. ובזה יובן מאמר הזהר הנ"ל שפרי עץ הדר הו"ע וימלוך תחתיו הדר (דכר), וכפות תמרים הו"ע ושם אשתו מהיטבאל (נוקבא), דלכאורה הרי זה סותר למ"ש בכתבי האריז"ל ⁵⁷⁸ שלולב הוא דכר ואתרוג נוקבא. אך הענין הוא, שד' המינים הם בבחי' ז"א, ומ"ש בזהר שכפות תמרים הו"ע ושם אשתו מהיטבאל, בחי' נוקבא, הכוונה לבחי' ה"א אחרונה דשם הוי', שהיא בחי' הנוקבא דז"א גופא. ועד"ז בנוגע לאתרוג, שמ"ש בכתבי האריז"ל שאתרוג הוא בחי' נוקבא, הכוונה לבחי' עטרת היסוד, והו"ע הרושם של היסוד הנשאר לאחרי המשכתו בנוקבא. וכ"ז הו"ע ד' המינים עצמם, שהם בז"א. אך מה שע"י נטילת ד' המינים ממשיכים בחי' הדעת בנוקבא דז"א כו', הכוונה בזה להמשכה בבחי' המלכות ממש כו'.

ג) וביאור

הענין, דהנה כתיב28 בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבר"ה ויוה"כ הם בכסה, באים בגילוי ליום חגנו. וזהו גם מה שידוע ⁵⁷⁹ שסכך הסוכה שקשור עם ענני הכבוד נמשך מענן

78

הקטורת דיוה"כ, והרי ענין הקטורת הוא עיקר העבודה המיוחדת שביוה"כ. והנה, בקטורת יש י"א סממנים ⁵⁸⁰ . אך צריך להבין מהו ענין מספר י"א שבקטורת, הרי בקדושה הוא עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ⁵⁸¹ . וידוע הענין בזה ⁵⁸² , שעבודת הקטורת ענינה בירור הניצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ למטה [לא כפי שירדו לאצילות, שהרי עולם האצילות הוא מה שנתברר כבר, אלא כפי שנפלו למטה] בדברים גשמיים ונבלעו בהם. וכיון שבשביל קבלת החיות צריך לניצוץ שענין הקדושה שבו הוא בגילוי, הנה זהו ענין הי"א, שהוא הניצוץ שאינו נבלע בהם, אלא הוא בבחי' מקיף עליהם. והנה, כשם שבלעו"ז יש מספר י"א, יש גם בקדושה, להבדיל בכו"כ הבדלות, הענין די"א, שזהו בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן ⁵⁸³ (שלא בחושבן הע"ס ⁵⁸⁴ ), בחי' הכתר ⁵⁸⁵ , שזהו בחי' המקיף שלמעלה מהשתל', ועז"נ (גבי העבודה דקטורת) כי בענן אראה ⁵⁸⁶ , אֵרָאֶה בעצמותי ומהותי36. ומבחי' זו נמשכת נתינת כח לבירור שנעשה ע"י י"א סממני הקטורת. אך ביוה"כ הרי זה באופן של בכסה, ונמשך אח"כ בגילוי ליום חגנו, שנקרא ביום הראשון, בגימטריא כתר, שהוא בחי' המקיף שלמעלה מהשתל', שנמשך ע"י הישיבה בסוכה באופן של מקיף, ואח"כ ע"י נטילת הד' מינים נמשך המקיף בפנימיות.

ד) והענין

בזה, דהנה כתיב ⁵⁸⁷ למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו', ואיתא בשו"ע אדה"ז ⁵⁸⁸ שידיעה זו אינה רק כוונה בלבד, אלא זהו חלק מהמצוה, לפי שענין הישיבה בסוכה הוא המשכת הדעת (למען ידעו). וכ"ה בנוגע למצות נטילת ד' מינים, כדאיתא בסידור ⁵⁸⁹ בשם המשנת חסידים ⁵⁹⁰ שענין נטילת הד' מינים הוא המשכת הדעת בנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א (כמבואר שם באריכות פרטי הענין בזה, אך מה שנוגע לעניננו הוא שנטילת ד' מינים הו"ע המשכת

79

הדעת). וענין הדעת הוא שיתקע מחשבתו בחוזק כו', כמבואר בתניא ⁵⁹¹ , שעי"ז נעשה בירור בהשכל, שההבנה וההשגה שלו הם באופן קבוע, וגם נעשה עי"ז קביעות בהמדות, וכמבואר בתניא שדוקא ע"י הדעת יש למדות קיום כו'. והם ב' הענינים שבדעת, הא', שמחבר חו"ב, והב', שמחבר מוחין ומדות ⁵⁹² . וזהו גם ההפרש שבין המשכת הדעת ע"י הישיבה בסוכה להמשכת הדעת ע"י נטילת הד' מינים, שהמשכת הדעת ע"י הישיבה בסוכה הו"ע פעולת הדעת בבחי' המוחין, שהמוחין הם בבחי' מקיף על המדות שהם עיקר האדם, ואילו המשכת הדעת שע"י נטילת הד' מינים הו"ע פעולת הדעת בהמדות, שהיא המשכה בפנימיות. דהנה, צל הסוכה הוא בחי' מקיף, והסוכה היא מקפת את כל האדם ראשו ורגלו כאחד. וע"י הישיבה בסוכה נעשית המשכת בחי' המקיף, שנעשה שייך לפנימיות, אבל הוא בבחי' מקיף עדיין. וכידוע ⁵⁹³ שגם במקיפים יש חלוקי דרגות, שישנו בחי' המקיף שאינו שייך לפנימי, וישנו בחי' המקיף כפי שנעשה שייך לפנימי, אבל הוא בחי' מקיף עדיין. וענינם בסוכה, שהצל דסוכה מצד עצמו הוא בחי' מקיף שאינו שייך לפנימי, וע"י הישיבה בסוכה נעשה המשכת המקיף, והיינו שנעשה שייך לפנימיות, אבל הוא בבחי' מקיף עדיין. ואח"כ ע"י נטילת הד' מינים נעשית ההמשכה בפנימיות, שלכן בד' המינים ישנו ענין ההתחלקות, שהם ד' מינים שונים דוקא, ובפרט ע"פ האמור לעיל שד' המינים הם כנגד ד' אותיות דשם הוי', שמורים על ענין ההמשכה בפנימיות, וכידוע שההמשכה בכל סדר ההשתל' היא ע"י ד' אותיות שם הוי' ⁵⁹⁴ . ויובן זה ע"פ משל מכללות ענין ההשפעה ממשפיע למקבל ובפרט מרב לתלמיד, שעצם שכל הרב אין לו ערך ושייכות אל התלמיד כלל, וכאשר הרב רוצה להשפיע שכל לתלמיד, צריך לצמצם שכלו בכדי שיוכל למצוא שכל שיש לו שייכות לתלמיד (שלגבי שכל זה יש איזה מציאות לתלמיד). אך גם שכל זה שהרב רוצה להשפיע להתלמיד הוא בבחי' מקיף על התלמיד, אלא שהוא בחי' מקיף שיש לו שייכות אליו. ואח"כ צריך להשפיע לו את השכל באופן שיומשך אצלו בפנימיות עד שיתאחד עמו. וכידוע ⁵⁹⁵ בענין השגת השכל אשר השכל מתאחד עם המשכיל, שנעשה דם ובשר

80

כבשרו, וכמ"ש (בנוגע לחכמת התורה) ותורתך בתוך מעי ⁵⁹⁶ . ונמצא שיש כמה מדריגות בענין השכל, הא', עצם שכל הרב שאין לו ערך ושייכות לתלמיד כלל, והוא בחי' מקיף שאינו שייך להפנימי, הב', השכל שרוצה להשפיע לו כו', שהוא בחי' מקיף השייך לפנימי, והג', המשכת השכל לתלמיד בפנימיות עד שמתאחד עמו. וזהו ההפרש שבין המשכת הדעת דסוכה להמשכת הדעת דנטילת ד' מינים, שההמשכה דסוכה, עם היות שענינה הוא למען ידעו, ה"ה עדיין בבחי' מקיף, משא"כ ההמשכה דנטילת ד' מינים היא המשכה בפנימיות.

והנה

ב' ענינים אלו (המשכת המקיף ע"י סוכה, וההמשכה בפנימיות ע"י נטילת ד' מינים) יש דוגמתם גם ביוה"כ. דהנה מבואר בעטרת ראש ⁵⁹⁷ ובאור התורה ⁵⁹⁸ בענין שמונת בגדי כהונה, שיש בהם ב' סוגים. סוג א' הוא כמו רוב הבגדים שענינם לחמם את הגוף ולהגן עליו. וסוג הב' הוא האבנט שאינו עשוי להגן על הגוף כו', אלא הוא מקשר ומהדק את הבגדים אל הגוף, שלא זו בלבד שלא תהי' חציצה בין הבגדים להגוף, אלא עוד זאת, שהבגדים יהיו מקושרים ומהודקים עמו. והענין ברוחניות הוא, דהנה, לבושים הם בחי' מקיפים, והו"ע המוחין, דעיקר האדם הם המדות, ובפרט כפי שנמשכים במחשבה דיבור ומעשה, ואילו המוחין הם בחי' מקיפים על האדם ⁵⁹⁹ . וכידוע בענין הנסתרות להוי' אלקינו והנגלות גו' ⁶⁰⁰ , שמוחין, י"ה, הם בחי' נסתרות, ומדות ומחדומ"ע, ו"ה, הם נגלות. והאבנט שמקשר ומהדק את הלבושים להגוף, ענינו לחבר את המקיפים בפנימיות, והיינו להמשיך המוחין במדות. והכח להמשיך את המקיפים בפנימיות הוא מבחי' עליונה יותר, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר ⁶⁰¹ , וזהו מה שאורך האבנט הוא ל"ב אמה, יותר מאורך המצנפת שהוא רק י"ו אמה ⁶⁰² , כי המצנפת שהוא לבוש להראש הוא בחי' המקיף דמוחין, והאבנט שענינו להמשיך ולקשר את המקיף דמוחין במדות בפנימיות הוא מבחי' עליונה יותר (וכמובן גם מהמשל דהשפעת השכל מרב לתלמיד, שההשפעה שהרב משפיע את השכל לתלמיד בפנימיותו, שרשה מבחי' עליונה יותר), וזהו שאורך האבנט הוא ל"ב

81

אמה, שמספר ל"ב מורה על ל"ב נתיבות חכמה, שלימות המוחין, כי הכח להמשכת המוחין במדות הוא מבחי' שלימות המוחין דוקא. ודוגמת ב' סוגים אלו שבבגדי כהונה הם ב' ההמשכות דסוכה ונטילת ד' מינים. שההמשכה דסוכה היא בחי' מקיף, דוגמת ענין הלבושים, וההמשכה דנטילת ד' מינים היא המשכה בפנימיות, דוגמת האבנט. וזהו מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, ולקחתם לכם הו"ע המשכה בפנימיות, והכח על המשכה זו הוא מבחי' נעלית יותר, ביום הראשון, כנ"ל.

ה) וע"פ

הנ"ל יובן גם מה שנבחרו ד' מינים אלו דוקא, דכיון שענין נטילת הד' מינים הוא הבירור ותיקון של הניצוצות דתהו שנפלו למטה ונתפרדו כו', והכח לבירור זה הוא מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן, לכן נבחרו ד' מינים אלו דוקא, שיש בהם חיבור ב' ההפכים דפירוד ואחדות (כמבואר בארוכה בהמשך וככה תרל"ז ⁶⁰³ , ובדרושי חגה"ס של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁶⁰⁴ וכ"ק מו"ח אדמו"ר ⁶⁰⁵ ). והענין בזה, דהנה, אתרג הוא ר"ת אל ⁶⁰⁶ תבואני רגל גאוה ⁶⁰⁷ , דמזה גופא שבאתרוג צריך לשלול ענין הגאוה, מובן ששייך בו ענין הישות כו', אבל לאידך גיסא, הרי האתרוג הוא זה ששולל ופועל אל תבואני רגל גאוה, וא"כ יש בו ענין הביטול. וזהו גם מה שאתרוג דר באילנו משנה לשנה ⁶⁰⁸ , שסובל כל השינויים שבכל תקופות השנה, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ⁶⁰⁹ , שזהו מצד הביטול שבו, וכידוע שדוקא מי שהוא בטבע הביטול, יכול לסבול כל ההפכים כו'. ועד"ז גם בלולב, כפות תמרים, שכל עליו הם כפותים זל"ז ⁶¹⁰ , שעם היותם עלים שונים ונפרדים זמ"ז, הרי הם דבוקים ואחוזים זב"ז. ועד"ז גם בענף עץ עבות, שעבות פירושו שעליו קלועין כמין קליעה ⁶¹¹ , והיינו, דאף שהן עלין נפרדין, הרי הם קלועין כו', ועד שצ"ל תלתא בחד קינא דוקא68. ועד"ז בנוגע לערבי נחל שנקראים אחוינא ⁶¹² , שגדלים באחווה ⁶¹³ , דעם היותם ריבוי ערבות, מ"מ

82

הם גדלים באחוה. וענין זה הוא ע"ד העבודה דיוה"כ שצריכה להיות בבגדי בד ⁶¹⁴ , שבד מורה על אחדות ⁶¹⁵ , כדאיתא בגמרא ⁶¹⁶ דבר העולה מן הקרקע בד בבד (קנה יחידי). אלא שהאחדות של ד' המינים היא נעלית יותר מהאחדות דבד ⁶¹⁷ , כי האחדות דבד היא באופן שמלכתחילה הוא דבר אחד, ואילו האחדות של ד' המינים היא באופן שיש בהם בחי' ריבוי, ומ"מ הם באחדות.

ו) וזהו

ולקחתם לכם ביום הראשון גו', שזהו ציווי לכל אחד מישראל, והיינו לפי שכל אחד מישראל צריך לברר את הניצוצות דתהו שנפלו למטה, שהרי כל ענין ירידת הנשמה למטה בעוה"ז הגשמי הוא בשביל בירור הניצוצות, ולכן ישנה הזכות והחובה על כל אחד מישראל לברר את הניצוצות. ובפרטיות בכל שנה מתחיל ענין הבירור והתיקון בר"ה ויוה"כ, וכנ"ל שאז נעשה התיקון על הענינים של שנה שעברה שהם בדוגמת תהו. וכשם שבר"ה כתיב ⁶¹⁸ אתם נצבים היום כולכם, שכל אחד מישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, הם נצבים ועומדים וזוכים בדין, הנה כן הוא גם בענין נטילת הד' מינים, פרי עץ הדר כפות תמרים וגו' שהם דוגמת וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל, שהו"ע בירור הניצוצות דתהו כנ"ל, שבירור ותיקון זה שייך לכל אחד מישראל, שלכן נאמר ולקחתם לכם, שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד ⁶¹⁹ , שע"י ד' מינים גשמיים דוקא ה"ה מברר ומתקן את הניצוצות דתהו שנפלו למטה בדברים הגשמיים. ואף שגמר ההמשכה היא בשמע"צ, הנה בסוכות נפעלים כבר כל הענינים של החודש השביעי, שהוא מושבע בכל ⁶²⁰ , בגשמיות וברוחניות. ומזה נמשך על כל השנה, כי כל מועדי חודש תשרי הם מועדים כלליים על כל השנה ⁶²¹ , ובפרט שסוכות הוא זמן שמחתנו, ובפרט שזוהי שמחה גדולה ביותר, כמארז"ל ⁶²² מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, ושמחה פורץ

83

גדר ⁶²³ , עד שמזה יבואו לשמחת עולם על ראשם ⁶²⁴ שתהי' בביאת משיח צדקנו. ואז יהי' בגילוי הענין שסוכה פועלת גם על אוה"ע, כדאיתא בגמרא ⁶²⁵ מצוה קלה כו' וסוכה שמה לכו ועשו אותה, וכמבואר גם בהפטרה של יום הראשון דסוכות ⁶²⁶ שלעת"ל יעלו מכל הגוים לחוג את חג הסוכות, ואז יהי' גמר הבירורים כו', כמבואר בהפטרה דשבת חוה"מ סוכות ⁶²⁷ , ע"י משיח צדקנו, שילחום מלחמת ה' וינצח ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל ⁶²⁸ , בקרוב ממש.

______ l ______