קצד

בבחי' אצי' או עד מל' דמל' דעשי' שנק' אחרית לכל המדריגות משא"כ בחי' קדם הוא בחי' העצמו' שאינו מקור להשפעה והתפשטות כלל, ועם זה יובן ענין עיצומו של יום שהוא יום מימי קדם ולכן נתגלה בו בחי' חסד הפשוט שבעצמו' שלמעלה מבחי' הרצון להיטיב והוא בחי' חסד שבבחי' יחיד שלמעלה מאחד והוא בחי' טבע הטוב שממנו נמשך הרצון להיטיב¹⁰ כו'. משא"כ ימי כל השנה אפי' שבתות וימים טובים לא נגלה בהם רק בחי' ימות עולם שמקבלים מבחי' חסד עולם שהוא הרצון להיטיב שהוא מקור האמיתי דבחי' עולם כו', ולכן העבודה בכה"ג דייקא ששרשו ג"כ הוא בחי' חסד דלגיו שנק' רב חסד¹¹, שהוא חסד הפשוט שבעצמו' בחי' יחיד כו' משא"כ כהן הדיוט הוא בחי' חסד¹² עולם כו'. ולכן העבודה בבגדי פשתן ולבנים דייקא כי ידוע בענין הפשתן שנק' בד מצד שעולה בד בבד¹³ כי הנה כל הזרעים מגרעין אחד צומח כמה גבעולים נמצא שהגבעולים מתחלקין רק בשרשן שהוא גרעין הנזרע מתאחדים המה, משא"כ בפשתן גרעין הנזרע צומח רק גבעול אחד ונמצא שהוא אחד בעצם ולא מתאחד עם זולתו. והנה ידוע בענין הבגדים הגם שהם נפרדים מן האדם מ"מ היא הנותנת שישרה בהם מבחי' המקיפים¹⁴, ויובן מרב המשפיע שכל לתלמידו שמצמצם עצמי' שכלו רק נקודה אחת בלבד נשארת בבחי' גילוי לצורך המקבל והיא המתגלית למקבל אח"כ בדיבור משא"כ עצמי' שכל הרב נשאר בבחי' העלם אך אעפ"כ הוא מלובש באותיות הדיבור רק התלבשותו בבחי' העלם ומקיף בבחי' חיצוני' האותיות [ולכן אחר מ' שנין קאי' אדעתי' דרבי'¹⁵ כו'] דייקא משא"כ פנימי' האותיות הם כלים לגילוי הנקודה בלבד כו' וד"ל.

ובזה יובן הטעם שהעבודה צ"ל בבגדי פשתן להיות שביום זה ההמשכה הוא מבחי' יחיד דייקא לכן גם המקיפים הנמשכים על אדם העובד שהוא כה"ג דייקא הם מקיפים שנמשכים מבחי' יחיד שלמעלה מאחד כו', ולכן צ"ל בגדי בד שהוא ג"כ בבחי' יחיד בעצם מתחילת הוויתו כו', ולכן צריכים להיות לבנים דייקא כי לבן הוא גוון עצמי¹⁶, משא"כ כל הגוונין הם רק מורכבים, נמצא שהלובן מורה