ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרלז דין סוכה שאולה וגזולה

תרלז דין סוכה שאולה וגזולה

ובו י"ב סעיפים

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים

א מי²¹¹² שלא עשה סוכה קודם החג, בין בשוגג בין במזיד, הרי זה עושה סוכה בחולו של מועד ויושב בה²¹¹³. ואע"פ שנאמר חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, אין כוונת הכתוב לעשות סוכה הראויה לשבעה ימים, פרט לחולו של מועד שאינה ראויה לשבעה ימים, אלא כוונת הכתוב כל שבעת הימים תעשה סוכה, אם לא עשית ביום ראשון תעשה ביום שני, ואפילו בסוף יום השביעי²¹¹⁴:

ב וכן מותר לצאת מסוכה זו ולישב בסוכה אחרת, ואין צריך לישב כל שבעת הימים בסוכה אחת²¹¹⁵:

סוכה שאולה וגזולה

ג אע"פ שאמרה תורה חג הסכות תעשה לך, לך משלך, כלומר שתהא הסוכה שלך ולא של חבירך. אעפ"כ יוצא אדם ידי חובתו בסוכה שאולה²¹¹⁶, דכיון שנכנס לה ברשות הרי היא כשלו²¹¹⁷. ולא נאמר לך משלך, אלא להוציא את הגזולה, ועל דרך שיתבאר²¹¹⁸.

וכן יוצא אדם ידי חובתו בסוכה שיש לו שותפות בה עם חבירו²¹¹⁹, אפילו אם נכנס לה שלא ברשות חבירו, ואין זה נקרא גזל, כיון שעל דעת כן נשתתפו שכל אחד מהם ישתמש בה כרצונו²¹²⁰:

ד ואפילו סוכה הגזולה פעמים שהיא כשרה. כיצד, הרי שתיקן ישראל סוכתו ובא חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה, יצא²¹²¹, שאין הקרקע נגזלת, כלומר שאין עליה תורת גזל כמטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן וברשותו לכל דבר²¹²², כגון שאם השביחה ברשות הגזלן אין השבח שלו²¹²³, כמו במטלטלין²¹²⁴, אלא לעולם היא בחזקת בעליה, והרי היא כשאולה ביד הגזלן²¹²⁵. וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ²¹²⁶ , שאינו נקנה להגזלן, אלא הרי הוא כשאול בידו, ולפיכך סוכה זו שהיא בנויה על הקרקע, הרי היא כשאולה ביד הגזלן ויוצא הוא בה ידי חובתו כמו שיוצאין בסוכה שאולה:

ה ואם גזל עצים וסיכך בהם סוכתו, אף על פי שלא חברן לסוכתו אלא הניחן על גבי סוכתו ולא עשה בהן שום שינוי, בענין שבשאר ימות השנה חייב להחזיר העצים עצמן להנגזל, שהרי לא קנה אותם כלל כיון שלא עשה בהם שום שינוי. מכל מקום משום מצות סוכה תקנו חכמים שאין להנגזל אלא דמי העצים בלבד, ואינו צריך לסתור סוכתו כדי להחזיר לו העצים עצמן²¹²⁷, ומותר לישב בסוכה זו ואפילו לכתחלה²¹²⁸. ואם אין הגזלן רוצה לתת לו דמי העצים, אינו יוצא ידי חובתו בסוכה זו, שהרי גזולה היא בידו²¹²⁹:

ו וכן אם גזל סוכה שאינה מחוברת לקרקע, כגון שעשויה בראש העגלה או בראש הספינה, שהרי היא כמטלטלין ויש עליה תורת גזל להיות עומדת בחזקת הגזלן לכל דבר, ואינה כשאולה בידו אלא הרי היא גזולה תחת ידו, ולפיכך אם ישב בה בחג לא יצא ידי חובתו. ואפילו אם רוצה לתת להנגזל דמי סוכתו אין מועיל לו כלום, שלא תקנו חכמים כן אלא אם כן טרח עליה לבנותה לשם מצוה, כגון שגזל עצים וסיכך בהן, אבל זה שגזל סוכה כשרה ולא טרח עליה ולא הוציא עליה הוצאות להכשירה, צריך להחזירה בעיניה לבעלה²¹³⁰:

ז וכן אם ראובן בנה סוכה בקרקעיתו של שמעון²¹³¹ שלא מדעתו²¹³², ושמעון תקף על ראובן והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקע שלו וישב בה, לא יצא ידי חובתו, שהרי גזולה היא תחת ידו. ואינה כשאולה כיון שאינה עומדת על קרקע של ראובן. ואע"פ שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, וקרקע אין עליה תורת גזילה אלא תורת שאלה. מכל מקום כיון שאין הסוכה עומדת על קרקע של נגזל אלא על קרקע של הגזלן, הרי היא בחזקתו של הגזלן לכל דבר, כמו שאר מטלטלין, שכיון שנכנס לרשות הגזלן הרי היא בחזקתו לכל דבר, ואינה כשאולה בידו, אלא הרי הן גזולין תחת ידו:

ח אבל אם ראובן בנה סוכתו בקרקעו של שמעון מדעתו, שהשאיל לו הקרקע לשבעת ימי החג, ואחר כך גזל ממנו סוכתו וישב בה, יצא ידי חובתו. שכל שבעת ימי החג הקרקע של ראובן, וסוכתו עומדת בחזקתו אף לאחר שגזלה שמעון ממנו²¹³³, שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע²¹³⁴, שאין עליה תורת גזילה אלא תורת שאלה, כמו שנתבאר²¹³⁵:

ט וכל זה בדיעבד, שכבר ישב בה, יצא ידי חובתו. אבל לכתחלה אין לישב בסוכתו של חבירו שלא מדעתו, אע"פ שאין דעתו לגזלה ממנו²¹³⁶, שמא בעל הסוכה הוא מקפיד על זה שלא יראה חבירו את אכילתו ואת עסקיו בלי ידיעתו. אבל מותר לכנוס ולישב בסוכת חבירו בשעה שאין בעל הסוכה שם בסוכתו, שבודאי לא יקפיד על זה, שנוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו בדבר שאין בו חסרון כיס²¹³⁷, כמו שנתבאר בסימן י"ד²¹³⁸:

בנה סוכה בקרקע חבירו או של רבים

י וכן אין לעשות סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו²¹³⁹, דשמא בעל הקרקע הוא מקפיד על שהוא קובע דירתו ברשותו בלי ידיעתו. ואין אומרים נוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו אלא כשעושין באקראי בעלמא, אבל לא כשמשתמש בממונו בקביעות, כמו שנתבאר בסימן י"ד²¹⁴⁰:

יא וכן אין לעשות סוכה לכתחלה בקרקע של רבים, כגון ברחוב העיר וכיוצא בו במקום שהרבים עוברים שם²¹⁴¹, ואפילו אם כל העיר היא של ישראל והישראל הוא בודאי מוחל לו על כך, מכל מקום אין לעשות סוכה ברשות הרבים, שהרי יש לכל העולם הילוך בו²¹⁴², כמ"ש בחו"מ סי' [ק]ס"ב²¹⁴³, והגוים אינן מוחלין על כך, והרי היא סוכה גזולה.

ואע"פ שבדיעבד יוצא בסוכה גזולה העומדת בקרקע [הנגזל²¹⁴⁴] כמו שנתבאר²¹⁴⁵, מכל מקום לכתחלה אין לישב בסוכה העומדת בקרקע של חבירו, מפני שאינה נקראת שלו ממש, והתורה אמרה²¹⁴⁶ תעשה לך משלך. ואינה דומה לשאלה ממש, שהשאילה לו מדעתו והרי היא כשלו ממש²¹⁴⁷. ולכך יש למחות בהעושים סוכה ברשות הרבים.

וכל מקום שבארנו שאין לעשות שם סוכה לכתחלה ועבר ועשה, אע"פ שהיא כשרה כמו שנתבאר, מכל מקום אין לברך עליה²¹⁴⁸, כיון שעל ידי עבירה באה סוכה זו לידו, אין זה מברך אלא מנאץ²¹⁴⁹:

קציצת הסכך מיער של גוי

יב לא יקצץ הישראל בעצמו את הסכך מיער של גוי²¹⁵⁰, אפילו מדעת הגוי²¹⁵¹, אלא יקצצנו הגוי ויתננו ליד הישראל, או יקצצנו ישראל אחר שלא יהיה יושב בסוכה זו שיעשו מסכך זה, ויתננו לישראל בעל הסוכה²¹⁵², מטעם שיתבאר בסימן תרמ"ט²¹⁵³ עיי"ש. ושם יתבאר כל פרטי דין זה:

הערות

2112. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים (ס"א-ב). (ב) סוכה שאולה וגזולה (ס"ג-ט). (ג) בנה סוכה בקרקע חבירו או של רבים (ס"י-יא). (ד) קציצת הסכך מיער של גוי (סי"ב).
2113. גמרא [ברייתא] כז, רע"ב (רבי אליעזר אומר אין ... עושין סוכה בחולו של מועד (מי שלא ישב בסוכה יום טוב הראשון, רש"י), וחכמים אומרים ... עושין סוכה בחולו של מועד ... מאי טעמא דרבי אליעזר, אמר קרא (ראה טז, יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, עשה סוכה הראויה לשבעה (דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה, רש"י). ורבנן, הכי קאמר רחמנא, עשה סוכה בחג). וקיי"ל כחכמים. רמב"ם פ"ו הט"ו (מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד). טור ושו"ע ס"א.
2114. גמרא שם (הכי קאמר רחמנא, עשה סוכה בחג). רבנו מנוח על הרמב"ם שם (כלומר, כל שבעת הימים תוכל לעשות הסוכה). ב"י ריש הסימן (הכי קאמר, סוכות תעשה לך באיזה יום משבעת הימים שתרצה, ואפילו ביום האחרון, אם לא עשית קודם לכן). לבוש ס"א (הכי פירושא דקרא, חג הסוכות תעשה לך בכל אחד מז' הימים, באיזה מהם שתרצה, ואפילו לא תצטרך לה אלא יום אחד מן השבעה ימים). ט"ז ס"ק א (הכי קאמר רחמנא, עשה סוכה בחג, פירוש, מאיזה יום מז' הימים שתרצה, ואפילו ביום האחרון, אם לא עשית קודם לכן. וקי"ל כרבנן). וראה פרדס חב"ד 9 ע' 97.
2115. גמרא [ברייתא] כז, רע"ב (רבי אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ... וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה), וקיי"ל כחכמים. טור ושו"ע שם (יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת). לבוש ס"א (דלא בעינן דוקא סוכה אחת).
2116. גמרא [ברייתא] שם (רבי אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים, משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, משלך. וחכמים אומרים, אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי דרשי ביה, מיבעי ליה למעוטי גזולה, אבל שאולה כתיב כל האזרח), וקיי"ל כחכמים. טור ושו"ע ס"ב (יוצאין בסוכה שאולה). משא"כ לענין ד' מינים, יתבאר לקמן סי' תרמט ס"א (כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב ... הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול וגנוב שאינו שלו).
2117. לבוש ס"ב (דשלך קרינן גבה). וכן הוא לקמן סי"א (שאלה ממש, שהשאילה לו מדעתו, והרי היא כשלו ממש). וראה לקוטי שיחות חי"ט ע' 348-350. חידושים וביאורים בש"ס ח"ב ע' פו-פט. שלחן המלך ח"ב ע' רמב-ו. יגדיל תורה (נ.י.) יח ע' שלד. כב ע' תריא. כט ע' רכא. כינוס תורה יד ע' סט. שערי שלום סי' לא אות יט. העו"ב תקיג ע' 10. וכיון שהיא כשלו ממש, יוצא בה אף לכתחלה. משא"כ אם נכנס בלא רשותו, אף שגם בזה יוצא בדיעבד, כדלקמן ס"ד (לעולם היא בחזקת בעליה, והרי היא כשאולה ביד הגזלן). מכל מקום יתבאר לקמן סי"א (לכתחלה אין לישב בקרקע של חברו, מפני שאינה נקראת שלו ממש).
2118. ס"ה ואילך.
2119. תוס' שם ד"ה כל (ותימה דלרבי אליעזר דבעי סוכה שלכם, אין שנים יוצאין בסוכה אחת לעולם, ויהא צריך לכל בני הבית סוכה לכל אחד ואחד. ושמא הוה מרבי, מדכתיב תשבו כעין תדורו (שותפין) שיכולים לישב יחד בסוכה אחת). ריב"ש שם סי' שמז (נראה לי ברור, דבין לרש"י ז"ל והר"ן המסייעו, בין לתוספות, כיון שיוצאין בסוכה שאולה כל שכן שיוצאין בשל שותפין. דהא של שותפין עדיף משאולה כולה, לפי שקצתה שלו לגמרי, והנשאר הוא שאול אצלו ... דגזולה דוקא הוא דפסולה, אבל של שותפות כשרה מקל וחומר דשאולה). שו"ע שם (וכן יוצאין בשל שותפות).
2120. ריב"ש שם (שהרי לדעת כן נשתתפו, שכל אחד מהן ישתמש בה). הובא ב"י ד"ה וכתב הר"ן.
2121. ברייתא וגמרא לא, א (תנו רבנן, סוכה גזולה, והמסכך ברשות הרבים, רבי אליעזר פוסל, וחכמים מכשירים. אמר רב נחמן מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ... ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, וקרקע אינה נגזלת, וסוכה שאולה היא), וקיי"ל כחכמים. טור ושו"ע ס"ג (סוכה גזולה, כשרה. כיצד, אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה, יצא, שאין הקרקע נגזלת).
2122. גמרא ל, רע"ב (וקרקע אינה נגזלת), ופרש"י (כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש, דלעולם בחזקת בעליה היא). טור ושו"ע חו"מ סי' שעא ס"א (קרקע אינה נגזלת לעולם, אלא ברשות בעליה עומדת). וכן הוא לקמן סי' תרמט ס"ח (וקרקע אינה נגזלת, כלומר אין עליה תורת גזל להיות עומדת בחזקת הגזלן וברשותו לכל דבר). הל' גזילה סי"א (שהקרקע אינה נגזלת ואינה יוצאה מרשות בעליה לרשות מי שהיא בידו לעולם, לפי שהקרקע לעולם היא ברשות בעליה עומדת).
2123. טור ורמ"א חו"מ שם ס"ב (דאע"ג דלגבי מטלטלין אינו משלם אלא כשעת גזילה, גבי קרקע אינו כן, אלא אם נשתמש ואכל פירותיה, צריך לשלם מה שנהנה ממנה). סמ"ע שם ס"ק ב (פירוש, כיון דאין הקרקע נגזלת ובחזקת בעליה עומדת, לפיכך בין נתקלקלה ממילא או נשתבחה מאליה, הקלקול והשבח הוא להנגזל).
2124. ראה שו"ע שם סי' שנד ס"א (היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאיליה ... משלם כשעת הגניבה), וסי' שסב ס"ב (נתיאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית, קנה הגזלן כל השבח שהשביח אחר יאוש, ואינו משלם אלא כשעת הגזילה).
2125. רש"י סוכה לא, א ד"ה ואי אינה (וכל הימים ברשות בעליה היא, הויא לה שאולה). מ"א סק"ב (דבגזל קרקע כשרה דאינה נגזלת, והוי ליה שאולה).
2126. רש"י שם ד"ה מחלוקת (כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקעו של נגזל, וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע). תירוץ הא' שבמ"א ס"ק ז (וצריך לומר דמחובר לקרקע כקרקע). וכן הוא לקמן ס"ח (שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, שאין עליה תורת גזילה אלא תורת שאלה, כמו שנתבאר).
2127. גמרא לא, א (גזל עצים וסיכך בהן, דברי הכל אין לו אלא דמי עצים (אין זו לא גזולה ולא שאולה, דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם, ועוד, משום תקנת השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא יחזור דמים, רש"י) ... ואין לה אלא דמי עצים בלבד (דתקנת חכמים היא זו על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו, ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים ... ולא אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתיר סוכתו, דמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע, רש"י) ... הני מילי בגו שבעה אבל לבתר שבעה הדר בעיניה. ואי חברו בטינא (הוה ליה כשאר בנין קבוע, רש"י), ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה דמי). טור ושו"ע ס"ג (ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה, אף על פי שלא חיברן ולא שינה בהם כלום, יצא, תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד). וכן הוא בטור ושו"ע חו"מ סי' שס ס"א (אפילו גזל קורה ועשאה בסוכות החג, ובא בעל הקורה ותובעה בתוך החג, נותן לו את דמיה. אבל אחר החג, הואיל ולא נשתנית ולא בנאה בטיט, מחזיר את הקורה עצמה). סמ"ע שם ס"ק ד (אף דסוכה בנין עראי הוא, מכל מקום המצוה קובעה כל ז' ימי החג לעשותה כבנין קבע).
2128. מ"א סק"ד (ומותר אחר כך לישב בה לכתחלה).
2129. עיטור הל' סוכה סוף שער ד פה, ד (ומסתברא גזולה, שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים). הובא ב טור (ובעל העיטור כתב, שאם גזל עצים וסיכך בהם ואינו רוצה ליתן דמיהם, הוי נמי גזולה) מ"א סק"ה (ואם אינו רוצה לתת דמי עצים, לא יצא (טור בל העיטור).
2130. רש"י לא, א ד"ה אבל (בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה, דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע, ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה, דאין כאן משום תקנת השבים, שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה יציאות, הלכך גזולה היא). טור ו שו"ע ס"ג (אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה, וישב בה, לא יצא). רמ"א ס"ג (הואיל ולא טרח בה ולא הוציא עליה הוצאות). ט"ז ס"ק ד (שאין מחוברת לקרקע, ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה, דאין כאן תקנת השבים, שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה הוצאות, הלכך גזולה היא (רש"י)). והיינו שאם היתה מחוברת לקרקע הי' לה דין קרקע שאינה נגזלת והרי היא כשאולה. ואם גזל עצים וסיכך בהם, הוי ליה כקנה אותם, והוי שלו. משא"כ כאן, שאינה מחוברת לקרקע ואינו כקנה אותם, לכן הוי גזולה תחת ידו, ולא יצא כיון שאינה שלו, וכמו בד' מינים ביום הראשון של חג (כדלקמן סי' תרמט ס"א), ושם נסמן (הערה 21 ).
2131. רמ"א שם (והוא הדין אם ראובן בנה סוכה בקרקע שמעון, ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו הבנויה בקרקע שלו, לא יצא בה, ואין כאן תקנת השבים, הואיל ולא טרח בה ולא הוציא עליה הוצאות).
2132. תוס' לא, א סוד"ה אבל (אפילו [מדרבנן] בלא עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא, כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון [שלא] מדעתו, ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו, דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן, ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת), לגירסת (רשב"א) [מהרש]"א (וכגון בראובן שבנה [סוכה בחצרו של שמעון] שלא מדעתו של [שמעון] כו', כצ"ל), והגהות ה ב"ח שם, וכאן בסוף הסימן (אלא דלשם כתוב שבנה ראובן בחצרו של שמעון מדעתו, וטעות סופר הוא, וצריך להיות שלא מדעתו, כאשר כתוב בהגהות אשיר"י). אור זרוע ח"ב סי' שב (וראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון שלא מדעתו, ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו, פסולה, דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן, ולא דמיא לקרקע בחזקת בעלים עומדת דאין קרקע נגזלת). הובא בהגהות אשרי פ"ב סט"ז, וב דרכי משה ס"ק א. מ"א סק"ז (כיון שבנה שלא מדעתו, אם כן שמעון גזל העצים בלבד, דהוי מטלטלין).
2133. ב"ח שם (דאם היה בונה מדעתו של שמעון היתה הקרקע שאולה לראובן כל שבעת ימי החג, והוה ליה כשלו ממש דקיימא ברשותו, ואם כן כשבא שמעון ותקף את ראובן והוציא מסוכתו יש עליה תורת שאולה מראובן לשמעון, כדין כל שאר תוקף בחבירו והוציאו מסוכתו, דכיון דקרקע אינה נגזלת יש לה דין שאולה, דהכא נמי מאחר שהיה בונה מדעת שמעון הוה ליה כאילו קיימא בקרקעו של ראובן, ויצא שמעון בישיבת סוכה זו). מ"א שם (אבל אם השאיל לו שמעון הקרקע לז' ימי החג ואחר כך הוציאו מסוכתו, קיימי העצים ברשות ראובן ואינה נגזלת, והוה ליה כשאולה ביד שמעון (ב"ח)).
2134. כדלעיל ס"ד (וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע) ושם נסמן (הערה 15 ).
2135. סעיף ד.
2136. רמ"א ס"ג (מיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו).
2137. ט"ז סק"ד (נראה לי פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו, דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממונו ... אלא דנראה לי דהיינו כל זמן שבעל סוכה אינו שם, אבל בשעה שהוא שם, אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו).
2138. ס"ט (ניחא ליה לאינש שיעשה מצוה בממונו במקום שאין שם חסרון כיס), ושם נסמן.
2139. רמ"א שם (וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו).
2140. סעיף י (לא התירו להתעטף בטלית של חבירו שלא מדעתו אלא באקראי בעלמא, אבל בקביעות אסור, שמא יקפיד בעל הטלית).
2141. ירושלמי פ"ג ה"א (כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא, עבר רבי שמעון בן לקיש, אמר ליה מאן שרא לך). לפירוש אור זרוע סי' שב בסופו (פירוש, מי התיר לך לעשות כן לכתחילה, דעד כאן לא מכשרי רבנן אלא בדיעבד, אבל לכתחילה לא). הגהות אשרי פ"ב סי' טו (המסכך ברשות הרבים כשרה בדיעבד. מאו"ז) דרכי משה ס"ק א (ונראה מזה דיש ליזהר לכתחלה מלעשות הסוכה בחצר או במבוי של רבים). [ר]מ"א ס"ג (וכן בקרקע שהיא של רבים).
2142. מ"א סק"ג (וצריך עיון שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים, ואם כן סוכה גזולה הוא. ואין לומר דבני העיר מוחלין להם, דהא ברשות הרבים יש לכל העולם חלק בהם (עיין בחו"מ סי' קס"ב ס"ב). ואם תמצי לומר דכל ישראל מוחלין, מכל מקום הרי יש לעכו"ם חלק בהם ... ובתשובות הרשב"א סי' תתנ"ב כתב דמה שכתב רש"י מישראל, לאו דוקא, דהא גזל עכו"ם מעכו"ם אסור, וישראל מעכו"ם נמי פסול וכ"כ ב"י סוס"י תרס"ד, ואם כן אסור לעשות סוכה ברשות הרבים, שהעכו"ם לא מחלי על כך). וראה גם לקמן סי' תרמט ס"א (כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב, בין מישראל בין מנכרי, אף על פי שכבר נתיאשו הבעלים ממנו, הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה), ושם נסמן (הערה 5 ).
2143. ס"ב (מבואות המפולשין לדרך עיר אחרת, ובקשו בני אותם מבואות לסתמם, בני אותה העיר מעכבים עליהם, ואפילו יש להם דרך אחרת לעבור משם).
2144. כן תיקן בקונטרס השלחן.
2145. ס"ד וס"ז.
2146. ראה טז, יג. וכדלעיל ס"ג.
2147. כדלעיל שם, וש"נ.
2148. מ"א סוף סק"ג (ואף דבדיעבד כשרה, מכל מקום נראה לי דאין לברך עליה, דאע"ג דלית בה משום מצוה הבאה בעבירה, כיון דלא קניא כלל ... מכל מקום אין לברך עליה).
2149. ב"ק צד, א (הרי שגזל סאה של חטין, טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה'). וכדלקמן סי' תרמט ס"ה (כיון שעל ידי עבירה באה מצוה זו לידו, לא יברך עליה ... דאין זה מברך אלא מנאץ), ושם נסמן (הערה 21 ).
2150. מהרי"ל הל' סוכות ע' שסג (אמר מהר"י סג"ל, שגוים הם יקצצו את הערבה לסוכה, דאם יקצצה ישראל, הוי מצוה הבאה בעבירה, דהוי גזולה). רמ"א ס"ג (לא יקצצו ישראל הסכך בעצמם, אלא יקנו אותם מעובדי כוכבים, דכל גזל אין עושין ממנו סוכה לכתחלה).
2151. אליה זוטא סק"א (משמע דאף ברשות עכו"ם אסור לו לקצוץ, משום דאז לא יהא שינוי רשות, משום דהיאוש נעשה ביד ישראל).
2152. ט"ז סי' תרסד סק"ו (הלכך ליגזזו אינהו, כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו, ושינוי רשות בידייכו ... משמע מזה אפילו אם ישראל אחר קוצץ די בכך, ואין צריך דוקא עכו"ם אפילו לכתחלה). מ"א סי' תרמט סק"ו (והוא הדין כשקוצץ ישראל ונתן לחבירו שרי, כיון דהוי לאחר יאוש). עטרת זקנים שם (וכן לעיל בסי' תרל"[ז] ס"ג בהג"ה, נראה דאין להקפיד לכתחלה, באם אין גוזלו בעצמו). וכן הוא לקמן סי' תרמט ס"ח (אם ישראל זה קוצץ כדי למכור או ליתן לאחרים שיצאו בו ידי חובתן בחג, הרי זה מותר, שהרי יש כאן גם שינוי רשות מהגזלן). וראה לעיל סי' יא בקונטרס אחרון ס"ק ג.
2153. סעיף ח (ישראל הלוקח מנכרי אחד מכל ארבעה מינים שבלולב הגדל בקרקעו של הנכרי, לא יקצצנו הישראל בעצמו מקרקעו של הנכרי, לפי שסתם נכרים הן גוזלים שדות מישראל או מנכרי אחר, וקרקע אינה נגזלת, כלומר אין עליה תורת גזל להיות עומדת בחזקת הגזלן וברשותו לכל דבר להתחייב באחריותה, אלא לעולם היא בחזקת הנגזל וברשותו לכל דבר, וישראל זה הקוצץ ותולש מקרקע זו הרי הוא הגוזל מבעל הקרקע מה שתולש. ואע"פ שבעל הקרקע כבר נתייאש ממנה, מכל מקום יאוש בלבד בלא שינוי רשות אינו קונה, והרי הוא גזל בידו. אבל אם ישראל זה קוצץ כדי למכור או ליתן לאחרים שיצאו בו ידי חובתן בחג, הרי זה מותר, שהרי יש כאן גם שינוי רשות מהגזלן, דהיינו ישראל זה הקוצץ, לרשות הלוקח).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.