בס"ד. מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע

בס"ד. מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע

אור לערב חג הסוכות ה'תשל"ט^*

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'¹, ואיתא במדרש² וכי ראשון הוא והלא ט"ו [יום³] הוא, אלא ראשון [הוא³] לחשבון עונות. דביום הכיפורים הקב"ה מוותר לישראל את הכל⁴, ומיום הכיפורים⁵ עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום הראשון של חג אומר להם הקב"ה מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלאה⁶ חושבנא. ומזה מובן⁷, דמצות נטילת ד' מינים בט"ו תשרי הוא מפני שהוא ראשון לחשבון. וצריך להבין השייכות דראשון לחשבון לנטילת ד' מינים. וביותר צריך ביאור ע"פ מה דאיתא במדרש⁸, ישראל ואוה"ע באין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים דישראל אינון ניצוחייא, לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם ולקחתם לכם כו'. היינו, דמצות נטילת ד' מינים בחג הסוכות באה בהמשך להדין דר"ה, ולמה אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, שמצות נטילת ד' מינים ביום זה הוא (לא מפני שהוא יום הט"ו לר"ה, אלא) מפני שבו מתחיל ענין חדש, ראשון לחשבון.

ב) ויובן זה בהקדים החילוק שבין סוכה לד' מינים. דעם היות ששניהם מורים על ענין האחדות (כדלקמן), אעפ"כ חילוק ביניהם. שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם, שאין בה (מלכתחילה) התחלקות פרטים⁹. שלכן כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת¹⁰, לפי שסוכה היא למעלה מהתחלקות, משא"כ ענין מצות נטילתד' מינים הוא שמריבוי נעשה אחדות. דהגם שהם ד' מינים שונים ומן הקצה אל הקצה, כדאיתא במדרש¹¹ דד' מינים שבלולב הם כנגד ד' סוגים שבישראל, מהסוג שכנגד אתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומעשים טובים) עד להסוג שכנגד ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, והם נעשים כולם אגודה אחת¹². וגם להפירוש¹³ שד' המינים רומזים על הקב"ה, הנה מזה שהענינים דלמעלה (הקב"ה) מרומזים בד' מינים, מובן, שהם ד' מדריגות שונות [ועל פי הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה¹⁴, יש לומר, שהחילוק בד' המדריגות דלמעלה המרומזים בד' המינים הוא מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק שבין ד' סוגים הנ"ל דישראל], ועל ידי מצות נטילת ד' מינים [שכל ד' המינים הם מצוה אחת¹⁵] הם מתאחדים.

ג) והנה לאחרי מצות ישיבה בסוכה ומצות נטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת קרבנות החג¹⁶ שעיקרם הם הע' פרים [כיון שפר (שור) הוא המלך שבבהמות¹⁷] כנגד שבעים אומות¹⁸. דע"י הקרבת הע' פרים [ועד"ז עכשיו ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, ונשלמה פרים שפתינו¹⁹] נעשה בירור האומות²⁰. ויש לומר, שהשייכות דבירור האומות ע"י הקרבת הע' פרים למצות נטילת ד' מינים היא, כי תכלית שלימות הנצחון דישראל שמתגלה ע"י נטילת ד' מינים [דעל ידי שישראל לולביהן ואתרוגיהן בידן יודעים דישראל אינון ניצוחייא, כנ"ל ממדרש] הוא, שגם האומות יסכימו לזה, וע"י הקרבת הע' פרים כנגד ע' אומות הם מתבררים ומזדככים ועד שהם מסכימים להנצחון דישראל. וזוהי גם השייכות דאמירת הלל בז' ימי הסוכות להקרבת הע' פרים [דזה שגומרין את ההלל בכל ימי החג הוא לפי שהם חלוקים בקרבנותיהם²¹], כי ע"י הבירור והזיכוך שנעשה בהאומות ע"י הקרבת הע' פרים, נעשה הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו גו'²², שהגוים והאומים משבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.ד) והנה זה שהגוים והאומים מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו הוא ענין נעלה ביותר²³. ועד אשר (בפרט אחד) הוא נעלה יותר מהענין דגבר עלינו חסדו כמו שהוא מצד עצמו. כי עי"ז (שהגוים מהללים כו') נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים²⁴, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו²⁵. וכמובן גם מהמאמר ד"ה ברוך תהי' מכל העמים של בעל ההילולא²⁶, דאיתא בירושלמי²⁷ אם ברכך גוי ענה אחריו אמן שנאמר²⁸ ברוך תהי' מכל העמים, ומביא בהמאמר דאיתא בכתבי האריז"ל²⁹ שאמן הו"ע יחוד הוי' ואד' [דזהו שאמן בגימטריא הוי' אד'³⁰]. והענין הוא³¹, דהוי' הוא שם העצם³² (עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות³³), ושם אד' הוא כמרז"ל³⁴ לך נאה לקרות אדנ' שאתה אדון לכל בריותיך. דנוסף לזה ששם אד' הוא בספירת המלכות³⁵, דמלכות היא שרש הנבראים, הנה מלשון רז"ל שאתה אדון לכל בריותיך (בריותיך דוקא) משמע שהשם אד' הוא על נבראים אלו שהם בריות בעלמא³⁶. ועל ידי היחוד דהוי' ואד', שבאד' מאיר הוי', נעשה כן גם בהנבראים שנתהוו משם אד' [כולל גם נבראים אלה שהם בריות בעלמא], שמאיר בהם גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות, ועד שנעשים דירה לו ית', לו לעצמותו³⁷.וזהו אם ברכך גוי ענה אחריו אמן, דישראל הם למעלה מעולמות, וע"י שגוי מכיר מעלתו של ישראל ועד שמברך אותו, נעשה זה הכנה והקדמה³⁸ ליחוד הוי' ואד', ולדירה לו ית' בתחתונים.

ה) והנה כיון שתכלית בריאת האדם הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים³⁹, שזה נעשה ע"י שעבודתו את ה' היא באופן כזה שגם גויים וכו' מכירים את מעלתו ועד שמברכים אותו, מובן, שלכאו"א מישראל נותנים כח מלמעלה על זה. ובפרט בדורות האחרונים שלפני הגאולה, שצריך לגמור ולהשלים עשיית הדירה, שהנתינת כח על זה היא עוד יותר. ויש לומר, דזהו גם מהטעמים על זה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴⁰, שאדמו"ר מהר"ש (בעל ההילולא) הי' נוסע בכל יום מימי החול לטייל, ופעם (מצד סיבה) נסע בדרך אחרת, וכל האנשים מעמי הארץ שהיו שם, כשראו אותו כרעו והשתחוו לפניו. וכששאלו אח"כ את אדמו"ר מהר"ש עד"ז, ענה: אויף וועמען דען שטייט ברוך תהי' מכל העמים. דהטעם על זה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מאורע זה וצוה לפרסמו, יש לומר שהוא בכדי להוסיף בהנתינת כח על זה לכאו"א מישראל. דנוסף על הנתינת כח שע"י המאורע עצמו, דכיון שמאורע זה הי' אצל נשיא, דהנשיא הוא הכל⁴¹, הוא נתינת כח לכאו"א מישראל⁴², הנה עי"ז שנתגלה ונתפרסם ע"י נשיא, ניתוסף עי"ז עוד יותר בהנתינת כח.

ו) ויש לומר, דהנתינת כח מלמעלה על עבודה זו היא (בעיקר) בחג הסוכות. דע"י שבחג הסוכות יודעים כולם (גם הגוים כו') שישראל אינון ניצוחייא, ונוסף שהם יודעים מזה הם מסכימים לזה ועד שהם מהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו (כנ"ל סעיף ג), הנה מזה נמשכת נתינת כח על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה. ויש להוסיף, דענין נצחון (ישראל אינון ניצוחייא) הוא שמנצחים את המנגד. דמזה מובן, דזה שגילוי הנצחון בחג הסוכות הוא באופן שגם הגוים כו' מהללים כו', הוא, שגם אלה שהיו תחלה מנגדים, גם הם נהפכים לאוהבים, ומהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. ולכן, גם הנתינת כח שנמשכת מחג הסוכות על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה היא גם בנוגע לאלה שהיו מנגדים, ברוך תהי' מכל העמים. ומזה הוראה לכאו"א מישראל, שגם כשישנם לפעמים כאלה שמונעים ומעכבים אותו מעבודתו, אין זה צריך לגרום חלישות ח"ו בעבודתו (ומכ"ש שאין מקום למחשבת יאוש ח"ו), וכשמחליט למלאות את שליחותו מבלי להתחשב עם שום מניעות ועיכובים, אזי יראה בגילוי בעיני בשר שכל המניעותאין בהם ממש⁴³, ואדרבא, הכוונה בזה שיש לו מניעות הוא בכדי להגבי' אותו למדריגה נעלית יותר, שתהי' לו העבודה דבירורים וגם העבודה דנסיונות (שלולי המניעות לא הי' מגיע לעבודה זו, שהרי מבקשים ונצטוינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון⁴⁴), שעי"ז יגיע למדריגה נעלית יותר⁴⁵, ועד שסוף סוף, גם אלו שמנעו וכו' יהפכו למסייעים ומברכים, ברוך תהי' מכל העמים, ועי"ז תושלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ז) והנה בכדי לפעול הבירור דאוה"ע, ובפרט דאלו שמנגדים, הוא ע"י התעוררות וגילוי בחינת יחידה שבנפש. דכיון שהניצוצות שבהם הם בתכלית ההעלם וההסתר, לכן⁴⁶, בירור ניצוצות אלה הוא ע"י התעוררות נקודת הנפש שלמעלה מהתפשטות וגילוי, יחידה שבנפש. ובפשטות, דע"י שמעורר בחינת היחידה שבו הוא עומד בתוקף חזק, שבכדי שיהי' לו תוקף חזק לעבוד עבודתו (מבלי להתחשב עם המנגדים) הוא ע"י התעוררות היחידה שבו⁴⁷, וע"י תוקף זה פועל סוף סוף גם על המנגדים שנהפכים למסייעים כו' (כנ"ל סעיף ו). ואף שענין זה (שהמנגדים נהפכים למסייעים כו') הוא תוצאה (לכאורה) מגילוי היחידה שבו, מ"מ, יש בזה עילוי לגבי הענין דגילוי היחידה. כי בגילוי היחידה לא נעשה דבר חדש, משא"כ זה שהמנגד נהפך למסייע (היפך הטבע שלו) הוא התחדשות⁴⁸, נוסף שעי"ז דוקא נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ח) ועד"ז הוא גם בהענין דבירור הגוים כו' (הללו את ה' כל גוים גו') שבחג הסוכות, שזה בא לאחרי הגילוי דבחינת יחידה. והענין הוא, דכללות העבודה דעשי"ת היא מעומק הלב, ממעמקים קראתיך⁴⁹. ואומר ממעמקים לשון רבים, שני עומקים, חי' ויחידה⁵⁰. ובפרט בר"ה (התחלת עשי"ת), ומכ"ש ביוהכ"פ שבעשי"ת עצמם הוא זמן תשובה כו' קץ מחילה וסליחה⁵¹, שהעבודה אז היא בבחינת אחת (יחידה⁵²) בכל ג' הענינים דעולם שנה נפש⁵³. והגילוי דבחינת אחת (שנמשכהבעשי"ת ובפרט בר"ה ויוהכ"פ) הוא בחג הסוכות [כידוע⁵⁴ בפירוש הכתוב⁵⁵ בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבעשי"ת הם בכיסוי והעלם (בכסה), מתגלים הם בחג הסוכות. וזהו שהעבודה דעשי"ת קשורה עם בכי', ועד שמי⁵⁶ שאינו בוכה בעשי"ת⁵⁷ אין נשמתו שלימה, משא"כ סוכות הוא זמן שמחתינו, כי שמחה היא דוקא מדבר שבגילוי⁵⁸, וע"י השמחה ניתוסף עוד יותר בהגילוי, דטבע השמחה היא להוציא מן ההעלם אל הגילוי⁵⁹, ועד שהיא פורצת כל גדרים⁶⁰].

ובהגילוי דבחינת אחת בחג הסוכות שתי דרגות. דתחלת הגילוי הוא ע"י ישיבה בסוכה, בחינת אחת, כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת⁶¹. וגילוי זה הוא בבחי' מקיף. וע"י מצות נטילת ד' מינים נמשך הגילוי בפנימיות, וכמבואר בכ"מ⁶². ויש לקשר זה עם המבואר לעיל (סעיף ב) שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם שמלכתחילה אין בה התחלקות פרטים משא"כ האחדות שבמצות נטילת ד' מינים היא דהגם שישנם פרטים מחולקים מ"מ הם באחדות, כי פנימי הוא בבחי' התחלקות⁶³, ולכן, האחדות דסוכה שאין בה התחלקות, היא בבחי' מקיף, וע"י האחדות בד' המינים, שהם כנגד ד' סוגים שבישראל, ועד"ז כנגד ד' הדרגות שבכל אחד⁶⁴, היא נמשכת בפנימיות.

ט) וע"י גילוי האחדות בהפרטים שבישראל (ד' הסוגים שבכלל ישראל, וד' הדרגות שבנשמת כל אחד), נמשך ע"י מצות נטילת ד' מינים עוד ענין, שעל ידם מתגלה שישראל אינון ניצוחייא, ובאופן שגם אומות העולם מסכימים לזה, ועד שהם מהללים ומשבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. והענין הוא, דענין הריבוי הוא בעיקר באוה"ע. דנוסף לזה שאתם המעט מכל העמים⁶⁵ וישראל אחד בשבעים באומות⁶⁶, הנה כל ישראל הם קומה אחת⁶⁷, וענין הריבוי (דברים נפרדים) הוא בגויםואומות העולם⁶⁸. והנה הטעם על זה שכל ישראל הם באחדות הוא מפני ששרשם הוא בהוי', הוי' אחד⁶⁹. ומזה מובן, דענין האחדות דישראל הוא נוסף ע"ז שאינם נפרדים זה מזה (כאוה"ע), אלא שהם נעלים (בשלילה) גם מהתחלקות דמלאכים⁷⁰ ודעולמות שנתהוו משם אלקים לשון רבים⁷¹, ויתירה מזו, שהם למעלה גם מההתחלקות דשם אלקים (לשון רבים), שבכללות הוא אור הממכ"ע שמחי' כל עולם וכל נברא לפי ערכו. אלא שאעפ"כ, כיון שגם בישראל יש ענין הריבוי (בחיצוניות), הנה ע"י המשכת האחדות בהריבוי דישראל, עי"ז היא נמשכת גם בהריבוי דשם אלקים, ועי"ז גם בהריבוי דעולמות ונבראים, ועד לריבוי הנבראים שבעוה"ז הגשמי [דענין מה רבו מעשיך ה'⁷² (ההתחלקות לריבוי פרטים) הוא בעיקר בעוה"ז הגשמי דוקא], כולל גם הריבוי דאומות העולם. ויש לומר, דזהו הקשר דשני הפירושים בענינם של ד' מינים, דלפירוש אחד הם כנגד ד' סוגים שבישראל ולפירוש אחד הם כנגד ד' דרגות דלמעלה (כנ"ל סעיף ב), דענין ד' הדרגות שלמעלה הוא שאור הממכ"ע מחי' ומהוה את ד' העולמות אבי"ע, כל עולם לפי ערכו. וע"י המשכת האחדות בהריבוי (ד' סוגים וד' דרגות) דישראל, עי"ז ממשיכים זה גם בבחינת הריבוי שבאור הממלא (ד' דרגות דלמעלה), ועי"ז – גם בהריבוי דעולמות וכו' ועד בהריבוי דאוה"ע.

י) וע"פ כל הנ"ל מובן, דזה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שגם הגוים כו' יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו את ה' על זה, הוא נעלה יותר (בפרט אחד) מהנצחון עצמו. כי זה שגם הגוים, ובפרט אלה שהיו תחלה מנגדים (והי' צריך לנצחם), מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו, הו"ע של התחדשות (ע"ד שנת"ל סעיף ז), נוסף לזה שעי"ז נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו. והגם שענין זה (ביטול העמים לישראל) יהי' בעיקר לע"ל, כדאיתא בנבואת זכרי'⁷³ דלכל אחד מישראל יהיו ב' אלפים וח' מאות עבדים (מאוה"ע) שיחזיקו בד' כנפות הטלית שלו, הנה מעין זה הוא גם בזמן הגלות, ובפרט בהזמן שבסמיכות לביאת המשיח (כנ"ל סעיף ה).

וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון, דהגם שגילוי הנצחון דישראל שע"י נטילת הד' מינים הוא גילוי הנצחון שהי' בר"ה וענין זה שבנטילת ד' מינים בחג הסוכות שייך לזה שהוא יום הט"ו לר"ה, מ"מ, זה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שהגוים יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו על זה הו"ע חדש , ולכן אומר ולקחתם לכם ביום הראשון , ראשון לחשבון. ועפ"ז י"ל מה שארז"ל⁷⁴ בשכר שלשה ראשון [שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב⁷⁵] זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו לבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, וידוע⁷⁶ דבחי' ראשון דד' מינים הוא נעלה יותר מבחי' ראשון דסוכה⁷⁷, דלכאורה, כיון שענין ד' מינים הוא המשכת המקיף דסוכה (בפנימיות) איך שייך שיהיו נעלים יותר מסוכה, די"ל הביאור בזה, כי ע"י העבודה דד' מינים משלימים ישראל הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן, גם השכר שמגיע להם עי"ז הוא גילוי העצמות.

ויהי רצון שמזמן שמחתינו דסוכות (ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו'⁷⁸) יבואו בקרוב ממש לשמחה הכי גדולה, שמחת עולם על ראשם⁷⁹, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

**********