תקסב

הללויה כו'. וע' בזהר פ' תרומה דקס"ה ע"ב ע"פ סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו כו' דבחי' עתיק הוא המתגלה ע"י בחי' י"ב. וזהו ענין יהא שמו הגדול מבורך. והיינו כמ"ש במ"א בפי' שמיה רבא שם י"ה רבא ומפרש שם שבחי' י"ה נק' שמיה רבא כו' אף שהאותיות מועטים הנה האור רב. וכמו הראש הוא קטן בכמות לגבי הגוף ובו עיקר נפש המשכלת. וע' באג"ה בד"ה ויעש דוד שם בענין כי ביה הוי' צור עולמים ובזהר ר"פ וארא. ובחזקיה נאמר הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה וכ' הציוני פ' עקב דהל"ל מוסיף אלא כי יוסף לשון נסתר הוא קאי על הכ"ע כי בני חיי ומזוני במזלא תליא שהוא כתר. וזהו ותתפלל על הוי' ע"ש. ולפ"ז י"ל פי' חמש עשרה שנה היינו בחי' י"ה שבהם התגלות הכתר. וכנודע מענין איה סופר כו' וכמ"ש במא"א אות א' סעי' כ"ב וז"ל אי"ה הם כתר חכמה ובינה כי י"ה חו"ב וא' כתר על גביהם ולכן אי"ה מקום הרחמנות עכ"ל. ועמ"ש מזה בת"א ס"פ שמות. ומזה יובן ענין המועדים פסח וסוכות שהם בחמשה עשר לחדש בחי' י"ה. וגם יש בהם בחי' האל"ף שהרי נק' בראשון כמ"ש בגמ' פ"ק דפסחים דף ה' כו' וזהו ענין איה מקום כבודו וזשארז"ל ע"פ הנני יוסף תוספתו של הקב"ה מרובה מהעיקר. ברבות פ' דברים ע"פ יוסף ה' עליכם ככם. והיינו כי התוספת חמש עשרה הנ"ל בא מהכ"ע שלמעלה מעלה מהעיקר שהוא ענין עיקר האילן זו"נ דאצי' כו'*:

(ה) במא"א אות ה' סט"ו הללויה נק' המל' הלל מחוברת עם ת"ת הנק' ו' ומקבל המוחין הנק' י"ה. הללויה גימט' אלקים עכ"ל. ועמ"ש במ"א ענין מלוי גימטריא אלקים. בביאור ע"פ ועתה יגדל נא כח אד'. כח הוא ענין מלוי המלוי כו' ע"ש. שהמלוי מה שהוא בהעלם זהו עיקר המכוון כמו שעיקר המכוון מהמו"מ הוא הריוח שיהי' ועד"ז ש' אלקים מל' מקור דבי,ע זהו עיקר המכוון בהבריאה יען כי צחוק ותענוג עשה אלקים ולכן זהו גימט' מלוי. ועד"ז יובן ענין הללויה גימט' אלקים וגימ' מלוי שעיקר המכוון להיות גלוי בחי' י"ה ע"י הו' בריח התיכון בבי"ע כו' ועד"ז י"ל ענין הלל שאומרים בפסח וסוכות להמשיך מבחי' י"ה בזו"נ. ופסח וסוכות שניהם ביום ט"ו בחי' י"ה. אלא לפמ"ש בזח"ב תצוה קפ"ב ב' דבפסח יומין דמל' ובסוכות יומין דבינה י"ל כי כמ"כ י"ה יש במל' וכן בחו"ב ע' מא"א יו"ד כ"ח ובי"נ שם י"ל יסוד נק' יו"ד היינו פינחס ביו"ד ומל' נק' ה' וזהו י"ה שבמל' וזהו ענין ט"ו דפסח. אבל ט"ו דסוכות הם י"ה עילאין חו"ב*:

(ו) הללי נפשי את הוי'. נפשי היא בחי' מל'. שהיא בחי' נפש דוד. וכמ"ש בזהר ח"ג דף נ"ה ע"א ע"פ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך נפש אדוני סתם. כד"א אשר לא נשא לשוא נפשי. ופי' במק"מ נפש כו' היא בחי' מל' שהיא צרורה בצרור החיים שהוא היסוד שיש בו מוחין דאו"א הנק' חיים עכ"ל. ועיין עוד בזח"ג בפ' ויקרא דף כ"ד סע"ב**. והנה הוי' הוא ז"א. י"ה הם חו"ב דז"א עיין זח"ג פ' במדבר דף קי"ח ע"ב גבי בגין די"ה עדות לישראל. ובפ' האזינו דף רצ"א א' גבי בגין דהאי בן נטיל סימנוי דאו"א כו'. וא"ו הוא ו"ק ה' אחרונה עטרת יסוד היינו מל' דז"א** ולזה אמר הללי נפשי. היינו שבחי' מל' מקבלת הארה והשפעה מן הוי' הוא ז"א. ופי' את הוי' שתחלה נעשית נקודה תחת היסוד. וזהו את הוי' בבחי' את הטפל לשם הוי' והענין מובן עפמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בפי' ארוממך אלקי המלך. ארוממך לבחי' מל' ממטה למעלה לחברה עם ז"א וכן מלמעלה למטה כו' ע"ש. והנה מלמטה למעלה היא ע"י התפלה. וכמ"ש בפע"ח בתחלתו שהתפלה היא בבחי' מל' וזהו ואשפוך את נפשי לפני ה' שהמל' שואלת מז"א בעלה שימלא לה חסרונה כו'