ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםנה - שנת תשכ"ט - חלק שניפורים, ה'תשכ"ט

פורים, ה'תשכ"ט

285

בס"ד. פורים, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ומרדכי

יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן 1961 . הנה בפסוק זה חשיב ששה לבושים (לבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן) שבהם יצא מרדכי מלפני המלך, דקאי על הקב"ה, כדאיתא במדרש 1962 דמ"ש 1963 ויהי בימי אחשורוש, זה הקב"ה שאחרית וראשית שלו. וצריך להבין, מהו ענין ששה לבושים אלו (הן המספר דששה, והן פרטי הענינים דששה הלבושים), ומה שייך ענין זה לכללות המאורע דפורים, שלאחרי שבטלה גזירת המן באופן דונהפוך הוא גו' 1964 , אזי יצא מרדכי מלפני המלך בששה לבושים אלו.

ב) והענין

בזה, כידוע הביאור בתורה אור 1965 ובהדרושים שלאח"ז 1966 על הכתוב, בנוגע לכללות המעמד ומצב דזמן הגלות (שאז הי' הנס דפורים, כמארז"ל 1967 אכתי עבדי אחשורוש אנן), שבזה גופא ישנם כמה דרגות (כדלקמן).

ויש

להקדים מארז"ל בירושלמי ברכות 1968 שגאולתן של ישראל כאילת השחר, בתחילה קימעא קימעא כו', כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך 1969 , ואח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' 1970 , ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה 1971 [ולהעיר, שאין הכוונה במארז"ל זה לגאולה האמיתית 1972 , שלכן מדגישים שלמדים ענין זה מגאולת פורים, שהיא גאולה במעמד ומצב של גלות גופא, כנ"ל שאכתי עבדי אחשורוש אנן]. ומזה מובן, שבזמן

286

הגלות גופא ישנם חילוקי דרגות, שהרי בתחילה הי' מעמד ומצב שאע"פ שמרדכי יושב בשער המלך, מ"מ, גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא גו' מעל כל השרים וגו' 1973 , והיינו, דאף שלפנ"ז הי' הציווי לעשות כרצון איש ואיש 1974 , זה מרדכי והמן 1975 (שניהם בשוה), מ"מ גדל המלך אחשורוש את המן דוקא [ולכן היו זקוקים להמן דוקא בשביל להרכיב את מרדכי ברחוב העיר ולקרוא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו 1976 ], ועד שעל ידו באה הגזירה כו', ורק אח"כ נעשה מעמד ומצב שהפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו כו' ותלו אותו ואת בניו על העץ 1977 , וביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן גו' ותשם אסתר את מרדכי על בית המן 1978 , ועד להדרגא הכי עליונה, שמרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', כולל גם בפנימיות הענינים (נוסף לכך שאין מקרא יוצא מידי פשוטו 1979 ), הן בנוגע להפירוש שהמלך קאי על הקב"ה (שאחרית וראשית שלו), והן בנוגע למרדכי (שבו נכללים גם כל בנ"י, להיותו ראש ליהודים 1980 , איש יהודי גו' ושמו מרדכי 1981 , שלכן הי' יכול לכנוס את כל היהודים 1982 וגם כנסם בפועל) שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', כל הששה לבושים כפי שהם בפנימיות הענינים, כמבואר ענינם בכ"מ 1983 .

ומבואר

בהדרושים, שכללות החילוק בין זמן הגלות לזמן שביהמ"ק הי' קיים, הוא, שבזמן שביהמ"ק הי' קיים היו רואים נסים בגלוי, כדברי חכמים במשנתם עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש 1984 , ונסים אלו ראו בנ"י בעיני בשר, כאשר היו באים לביהמ"ק, לעלות ולראות, יראה גו' אל פני האדון הוי' 1985 , יראה דייקא, באופן של ראי', ובאופן שרואים בגלוי את אדנותו של הקב"ה שהוא אדון כל העולמים. משא"כ בזמן הגלות נעשה מעמד ומצב של העלם והסתר, וכמארז"ל 1986 אסתר מן התורה מנין, שנאמר 1987 ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, שלכן נקרא הגלות בשם לילה 1988 , היפך זמן הגאולה (ועד"ז

287

בזמן שביהמ"ק הי' קיים), שעז"נ 1989 והי' לך הוי' לאור עולם, שזהו מעמד ומצב של אור ויום. והרי החילוק שבין לילה ויום הוא, שגם בלילה ישנם כל עניני המציאות כמו ביום, אלא שאין רואים אותם. ועז"נ 1990 אותותינו לא ראינו, היינו, שאין אנו רואים נסים, ולא שאין נסים ח"ו, שהרי בפסוק עצמו מפורש שישנם אותות נסים ונפלאות, ויתירה מזה, שהם אותותי נו (אותות שלנו), שהרי בכל דור ודור עומדים עלינו כו' והקב"ה מצילנו מידם 1991 , אלא שהאותות הם באופן שלא רואים אותם (משא"כ במעמד ומצב של אור ויום, שאז רואים ומכירים הנסים). אמנם, בזה גופא ישנם ב' אופנים, אופן הא', שלא רואים האותות לגמרי, כמארז"ל 1992 אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. ואופן הב', שרואים את האותות כפי שהם מלובשים בלבושי הטבע. וזהו החילוק בין ב' המצבים שבסיפור המגילה, שבתחלה הי' מעמד ומצב דגזירת המן כו', שאז הי' הענין דאותותינו באופן שלא ראו אותם כלל, ואח"כ כאשר נעשית גאולתן של ישראל קימעא קימעא עד שמרדכי יצא מלפני המלך גו', שאז היו אותותינו באופן שראו אותם, אלא שהאותות היו מלובשים בלבושי הטבע, שעי"ז שאסתר עשתה את משתה היין בפעם הראשונה ואח"כ בפעם השני', נתגלגלו הדברים שהופרה מחשבתו הרעה של המן, ועד שאחשורוש עצמו אמר הנה בית המן נתתי לאסתר וגו' 1993 .

ג) והנה

ידועה תורת הרב המגיד 1994 ואדמו"ר הזקן 1995 בפירוש מאמר המשנה 1996 דע מה למעלה ממך, שכל הענינים דלמעלה תלויים ונעשים ע"י עבודת האדם. ועפ"ז יש לפרש גם במארז"ל 1997 אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עלי' מלמעלה, שההכרזה מלמעלה גופא היא ממך, היינו, שעבודת האדם למטה פועלת ובה תלוי אופן ההכרזה למעלה בנוגע להאדם למטה. דהנה כתיב 1998 כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ומבואר בקבלה וחסידות 1999 דקאי על הנהגת אדם העליון שעל הכסא, כמ"ש 2000 ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה,

288

דקאי על הקב"ה כפי שהוא בציור אדם, שזהו"ע סדר השתלשלות הנהגת העולמות, מעולם הכסא ולמטה עד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו – שזה תלוי בעבודתם של ישראל למטה, שבהתאם לכך, כמים הפנים לפנים, נעשה גם לב האדם העליון שעל הכסא, ועפ"ז נעשית ההכרזה לטוב או כו'. ומזה מובן, שהחילוק בהמעמד ומצב שהי' בתחלת סיפור המגילה עד לגאולתן של ישראל, הרי זה מצד השינוי בעבודתם של בנ"י. והענין בזה, דהנה, מפני חטאינו גלינו מארצנו 2001 , והיינו, שכאשר ישנו ענין של חטא, מלשון חסרון, כמ"ש 2002 אני ובני שלמה חטאים, שחסר בעבודת האדם (לב האדם) למטה, אזי גלינו מארצנו, הגולה אשר הגלתה (מירושלים) 2003 , שהו"ע הגלות מהמעמד ומצב של אור ויום, שרואים אלקות (אותותינו) בגלוי. וכללות הענין בזה, שעבודת האדם למטה היא באופן דפנו אלי עורף ולא פנים 2004 , והרי החילוק שבין עורף לפנים (אף ששניהם הם חלקים בגוף האדם), שבפנים ישנם החושים הנעלים כמו ראי' ושמיעה, עינים לראות ואזנים לשמוע 2005 , שעי"ז נעשה לב לדעת45 (ע"ד עין רואה והלב חומד 2006 ), משא"כ העורף, שאין בו ענינים של גילויים, אור ויום. ויש להוסיף בדיוק הלשון פנו אלי עורף, שגם העורף הוא חלק מהפנים, אלא ששם ענין הפנים אינו בגילוי אלא בהעלם והסתר. וכאשר עבודת האדם היא באופן דפנו אלי עורף ולא פנים, אזי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, שנעשה גם למעלה מעמד ומצב דהסתר אסתיר פני גו', היינו, שישנו ענין הפנים, אלא שזהו באופן דהסתר אסתיר.

ד) והנה

מבואר בתורה אור ובהדרושים שלאח"ז 2007 , שיש שנופלים מזה, אבל זהו שטות גדול (שאין מקום ליאוש כו'), כי זה צריך לידע שאנו אומרים בזמן הגלות כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אלא כי אתה אבינו גו' 2008 .

והענין

בזה, דהנה, ענינו של אברהם הוא כמ"ש 2009 ויקרא שם אברם בשם הוי' א-ל עולם, אל תקרי ויקרא אלא ויקריא 2010 , היינו, שענינו הי' לגלות אלקות בעולם, עד שיהי' בגילוי שהקב"ה הוא לא רק

289

א-ל העולם, היינו, שהקב"ה והעולם הם שני דברים, והקב"ה הוא א-ל של העולם, אלא א-ל עולם, היינו, שאין מציאות של עולם, כי אם רק מציאותו של הקב"ה (א-ל), שאין עוד מלבדו 2011 . אמנם בזמן הגלות אומרים אברהם לא ידענו, כיון שנמצאים במעמד ומצב שהעבודה היא באופן של חטא מלשון חסרון, שהענין דאברהם (הפעולה לגלות אלקות בעולם) אינו בגילוי. ועד"ז בנוגע להענין דאהבה ויראה, כמבואר בתניא 2012 שענין האהבה הוא ירושה לנו מאבותינו, מאברהם אבינו שנקרא אברהם אוהבי 2013 , ונכלל בה גם דחילו – הנה בזמן הגלות חסרה העבודה דאהבה ויראה, היינו, שענין האהבה (לית פולחנא כפולחנא דרחימותא 2014 ) אינו בגלוי, כי אם באופן של אהבה מסותרת , וכיון שנכלל בה גם דחילו, הרי גם ענין היראה אינו בגלוי, אלא באופן של הסתר, שזהו הענין דהסתר אסתיר פני ביום ההוא אצל איש הישראלי למטה, היינו, שעצמיותו ופנימיותו (פני) היא באופן של הסתר אסתיר, שלכן נעשה גם למעלה מעמד ומצב דאנכי הסתר אסתיר פני. ואעפ"כ, אין מקום ליאוש כו', כי, גם כאשר ההנהגה מלמעלה היא באופן דהסתר אסתיר, הרי יש בזה הענין דפני, וטעם הדבר, לפי שכן הוא גם בהאדם למטה [והטעם שכן הוא למטה הוא לפי שכן הוא למעלה], שבאיזה מעמד ומצב שיהי', אע"פ שחטא (שאז הנה מפני חטאינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים לעלות ולראות אל פני האדון הוי'), הנה גם אז ישראל הוא 2015 , ויש בו הפנימיות (פני) והעצמיות שלו, כתורת אדמו"ר הזקן 2016 בפירוש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד 2017 , שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות ח"ו. וזהו גם היסוד לפס"ד הרמב"ם 2018 שגט המעושה, אפילו כאשר היכוהו עכו"ם ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך, הרי זה כשר, וחשיב שגרש לרצונו, כיון שגם בהיותו במעמד ומצב שצריכים להכריח אותו לקיים ציווי התורה, הרי מצד עצמו רוצה הוא להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, אלא שענין זה הוא באופן דהסתר אסתיר פני. וכנ"ל שעי"ז פועלים גם למעלה הענין דאנכי הסתר אסתיר פני, שאלקות הוא גם באופן של הסתר. וכמ"ש 2019 ואם תלכו עמי

290

קרי, כפירוש הרמב"ם 2020 שאומרים שמנהג העולם אירע לנו כו' נקרה נקרית, היפך הענין דהשגחה פרטית שמורה על ענין של פנימיות, אזי והלכתי אף אני עמכם בקרי 2021 , היינו, כאילו שמשאירים את ההנהגה למקרי הזמן, אף שאין האמת כן, ובלשון הגמרא 2022 הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים.

אמנם

כדי לצאת מהמעמד ומצב דהסתר אסתיר פני כפי שהוא בעבודת האדם, שעי"ז פועלים שגם למעלה יתבטל המעמד ומצב דאנכי הסתר אסתיר פני, ויתגלו כל ההארות והגילויים שמלמעלה, הנה הכח לזה הוא – כי אתה אבינו, אתה דייקא, דו אַליין, כידוע 2023 שהתואר אתה, בלשון נוכח, שייך לומר רק על אמיתית המציאות, כיון שבכל מקום ובכל זמן ובכל ענין הרי הוא באופן של נוכח, שזהו"ע שם שמים שגור בפי כל 2024 , שהם אינם יודעים אודות ענינים של ממוצעים כו', אלא יודעים רק שישנו אמיתית המציאות, כפי שקוראים אותו בשם "אויבערשטער", היינו, שהוא למעלה מכל הענינים, וענין זה הוא שגור בפי כל, שישנו באופן של נוכח אצל כאו"א מישראל, באיזה מעמד ומצב שיהי'. ולכן, דוקא בזמן הגלות אומרים כי אתה אבינו, היינו, שאע"פ שאברהם לא ידענו גו', שחסרה העבודה דאהבה ויראה, מ"מ, ישנו הענין דאתה אבינו, כנ"ל בפירוש שמע ישראל גו', שיהודי אינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלקות, וענין זה מתבטא בכך שכאשר בא לידי נסיון בענין שאינו יכול לחשוב שעודנו ביהדותו, אזי אפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קדושת ה', בלי שום דעת והתבוננות כו' 2025 (ורק צריכים לפעול עליו שיונח אצלו שכל ענין נוגע ביהדותו, ואז יעמוד בנסיון כו'). וזהו מ"ש כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אבל יצחק לא קאמר, ואיתא בגמרא 2026 שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, כי, ענינו ועבודתו של יצחק, פחד יצחק 2027 , הו"ע המסירת נפש באופן שמתבטל ממציאותו לגמרי, שזהו"ע העקידה, אפרו צבור ועומד ע"ג המזבח 2028 . וזהו שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו, שע"י העבודה דמסירת נפש האדם למטה (עבודתו של יצחק),

291

לוקחים את הנפש והפנימיות דלמעלה, אתה אבינו, באופן שתמורת הענין דאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, יומשך בחי' פני בגילוי.

ה) וזהו

גם הענין דימי הפורים, שאף שהי' אז מעמד ומצב דהסתר אסתיר פני ביום ההוא, מ"מ, עמדו כל היהודים בתנועה של מסירת נפש על קידוש השם בשביל להישאר איש יהודי, כמבואר בתורה אור 2029 שאם רצו להמיר דתם לא הי' המן עושה להם כלום כו', אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה כו', וענין זה הי' אצל כל בנ"י, כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, אנשים נשים וטף, וכמסופר במדרשי חז"ל 2030 שאפילו תינוקות של בית רבן צעקו מתוך מס"נ אתך אנו לחיים או כו', וענין זה פעל למעלה שנתבטל ההעלם וההסתר ונעשה מעמד ומצב של גילוי, ועי"ז נעשה גם למטה הנס דביטול הגזירה כו'. אמנם, כיון שבעבודת בנ"י היתה רק התנועה דמס"נ, ולא הי' עדיין התיקון בכחות הנפש, שלא הגיעו עדיין לשלימות העבודה באהבה ויראה (שאז מיד הן נגאלין 2031 ), אלא היו עדיין במעמד ומצב שאברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, לכן, גם ענין הנס לא הי' באופן גלוי, כמו בזמן שביהמ"ק הי' קיים, שהיו כהנים בעבודתם לוים בדוכנם וישראל במעמדם 2032 , ועבודתם של ישראל היתה באהבה ויראה בגלוי, אלא הנס הי' מלובש בלבושי הטבע. והיינו, שמצד ענין המס"נ שהי' אצל בנ"י, נעשה שינוי בכללות ההנהגה כפי שהיא בזמן הגלות (כאשר גלינו מארצנו, ומרדכי יושב בשער המלך), שאותותינו לא ראינו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו – שראו כל עמי הארץ שהי' ונהפוך הוא גו', כי נפל פחד היהודים עליהם 2033 , ושמעו (של מרדכי) הולך בכל המדינות 2034 , אלא שהנס בא בהתלבשות בדרך הטבע, שהוצרכו לראיות והוכחות על זה, והיינו לפי שבעבודתם של בנ"י הי' רק ענין המס"נ, ולא היתה עדיין שלימות העבודה באהבה ויראה כמו בזמן שביהמ"ק הי' קיים.

ו) והנה

ידוע שכל הענינים שבעולם ישנם תחילה בתורה, ואח"כ נמשכים בעולם, כמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא 2035 . ועד"ז בנוגע להנס המלובש בטבע שבימי הפורים, שענין זה נמשך ע"י התורה. וביאור הענין, דהנה, יש תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והחילוק ביניהם,

292

שתורה שבכתב נקראת בשם מקרא, שמורה על ענין הגילוי, כאדם הקורא לחבירו (כדאיתא בתניא 2036 ), והיינו, שבתורה שבכתב ענין האלקות הוא בגילוי יותר, שהרי על כל צעד ושעל נזכר שם קדוש, ענין של נס כו', וכן כללות ענין העבודה, שכר ועונש, כמ"ש 2037 ובחרת בחיים גו', ועד להיעוד דואולך אתכם קוממיות 2038 , בגאולה האמיתית והשלימה. משא"כ תושבע"פ, שהתחלתה בענין של לילה, מאימתי קורין את שמע בערבית, וכללות ענינה הוא שבה מדובר בגלוי אודות עניני העולם, ויתירה מזה, כדאיתא בתניא 2039 שכשיטעון ראובן כך וכך כו' ושמעון כך וכך יהי' הפסק ביניהם כך וכך, היינו, שמדובר אודות טענות כאלו שאחת מהם אינה אליבא דאמת, ואעפ"כ מתלבשת בזה תושבע"פ [אלא, שהתורה מצד עצמה (גם תושבע"פ) היא אילנא דחיי, ורק נתלבשה באילנא דטוב ורע (כמבואר בארוכה באגה"ק סי' כ"ו), שלכן מברכים על לימודה ברכת התורה כמו בתושב"כ, והרי ענין הברכה הוא מלשון ברכה והמשכה 2040 בגלוי, ובאופן שההמשכה היא דבר ודאי, שלכן מברכים בשם ומלכות, אף שספק ברכות להקל, כיון שאין כאן שום ספק כלל, כידוע ההוכחה בזה באגה"ת 2041 ]. ולכן, כאשר היתה גאולתן של ישראל במעמד ומצב הגלות גופא, נס שבא בהתלבשות בדרך הטבע, הנה גם בתורה הי' זה באופן של התלבשות בתושבע"פ, שזהו מ"ש ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, כמבואר בתו"א 2042 שששת הלבושים הם ששה סדרים דתורה שבעל פה, מלכות זה סדר זרעים, כמ"ש 2043 כי כארץ תוציא צמחה, דקאי על ספירת המלכות, תכלת זה סדר מועד, לשון זמן (כמ"ש 2044 לכל תכלה ראיתי קץ), וחור זה סדר נשים (ענין הנוקבא, שזהו"ע חור), ועטרת זהב גדולה (ענין הכתר) זה סדר נזיקין (כמארז"ל 2045 הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות), ותכריך בוץ לשון בד זה סדר קדשים (שהרי בגדי כהונה הי' עיקרם בד, בד בבד 2046 ), וארגמן זה סדר טהרות, לפי שיש בה כמה גוונים. ועז"נ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות גו', שע"י ההתלבשות בתושבע"פ (שהם ששה לבושים הנ"ל) נעשית ההמשכה באופן של יציאה מלפני המלך, לא רק בשער

293

המלך, אלא גם למטה משער המלך, דקאי בכללות על עולמות בי"ע שהם למטה מעולם האחדות, עולם האצילות, ששם רואים בגלוי הענין דראשית ואחרית שלו, ועי"ז נפעל גם למטה שהעיר שושן צהלה ושמחה 2047 , וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר11, כדרשת חז"ל 2048 אורה זו תורה, ושמחה זה יום טוב, וששון זו מילה ויקר אלו תפילין (והרי הוקשה כל התורה לתפילין 2049 ), וגם אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו, שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו19.

ז) וענין

זה הוא גם הוראה לכאו"א בנוגע להמעמד ומצב שאכתי עבדי דאחשורוש אנן, שלא יפול מזה להתייאש כו', כיון שתמיד ישנו הענין דכי אתה אבינו, וכמבואר בתו"א82 שלכן ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים שהיו אומרים עורה 2050 למה תישן הוי' 2051 , והוא ביטל שאין צורך לעוררו כו', ועד"ז בנוגע לכאו"א מישראל, שתמיד יש בו נקודת היהדות בתקפה, ואין צורך לעורר אותה, אלא צריכים רק להסביר לו שדבר זה נוגע להענין דאיש יהודי הי', ואז פועלת נקודת היהדות (כי אתה אבינו) בכל עניניו, ועד שע"י לימוד התורה נעשה יצא מלפני המלך לחלקו בעולם, ונעשה מלך על כל הענינים שבו לפעול בהם הענין דאתהפכא (ונהפוך הוא) מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא 2052 , שענין זה הוא כללות עבודת האדם, כמבואר בארוכה במאמרי פורים דשנת תרכ"ט 2053 (שהשנה היא שנת המאה להפורים ההוא). ועי"ז פועל שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כדרשת חז"ל הנ"ל, ואח"כ נמשך גם בפועל, למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה, שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהי' לנו, ועד שנעשה מיסמך גאולה לגאולה 2054 , שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל 2055 , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

הערות

  1. 1961. אסתר ח, טו.
  2. 1962. הובא במאו"א ע' א אות קפב. וראה גם מחיר יין להרמ"א עה"פ אסתר א, יב-יג, מרקאנטי ויצא כט, י ("באגדה אמרו"). ערכי הכינויים (לבעל סדר הדורות) ערך אחשורוש.
  3. 1963. אסתר א, א.
  4. 1964. שם ט, א.
  5. 1965. מג"א צב, ד ואילך.
  6. 1966. אוה"ת מג"א ע' קלו ואילך.
  7. 1967. מגילה יד, א.
  8. 1968. ברכות פ"א ה"א.
  9. 1969. אסתר ב, יט. שם, כא.
  10. 1970. שם ו, יא.
  11. 1971. שם ח, טז.
  12. 1972. ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הערה 51.
  13. 1973. אסתר ג, א.
  14. 1974. שם א, ח.
  15. 1975. מגילה יב, א.
  16. 1976. אסתר ו, ט. שם, יא.
  17. 1977. שם ט, כה.
  18. 1978. שם ח, ב.
  19. 1979. שבת סג, א. וש"נ.
  20. 1980. יערות דבש לר' יונתן אייבשיץ חלק שני – דרוש יז.
  21. 1981. אסתר ב, ה.
  22. 1982. שם ד, טז.
  23. 1983. ראה לקמן בהמאמר פ"ו.
  24. 1984. אבות פ"ה מ"ה.
  25. 1985. משפטים כג, יז.
  26. 1986. חולין קלט, ב.
  27. 1987. וילך לא, יח.
  28. 1988. ראה זח"ג סז, ריש ע"ב. וראה תו"א מג"א צד, ד.
  29. 1989. ישעי' ס, יט.
  30. 1990. תהלים עד, ט.
  31. 1991. הגדה של פסח פיסקא והיא שעמדה.
  32. 1992. נדה לא, א.
  33. 1993. אסתר ח, ז.
  34. 1994. לקו"א להה"מ סקצ"ח. או"ת להה"מ קיב, ב.
  35. 1995. ספר השיחות תש"ד ע' 23. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' שג (נעתק ב"היום יום" יג אייר).
  36. 1996. אבות פ"ב מ"א.
  37. 1997. חולין ז, ב.
  38. 1998. משלי כז, יט.
  39. 1999. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' צד ואילך. ועם הגהות וכו' – אוה"ת בשלח ע' תעז ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסה ואילך.
  40. 2000. יחזקאל א, כו.
  41. 2001. תפלת מוסף דיו"ט.
  42. 2002. מלכים-א א, כא. וראה לקו"ת מטות פב, א. נצבים נא, א.
  43. 2003. אסתר ב, ו.
  44. 2004. ירמי' ב, כז.
  45. 2005. תבוא כט, ג.
  46. 2006. פרש"י שלח טו, לט. ראב"ע שם.
  47. 2007. תו"א שם צג, א. אוה"ת שם ע' קמ.
  48. 2008. ישעי' סג, טז.
  49. 2009. וירא כא, לג.
  50. 2010. סוטה י, סע"א ואילך.
  51. 2011. ואתחנן ד, לה.
  52. 2012. פי"ח.
  53. 2013. ישעי' מא, ח.
  54. 2014. ראה זח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג.
  55. 2015. סנהדרין מד, א.
  56. 2016. ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' שפד (הועתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (הועתק ב"היום יום" כא סיון).
  57. 2017. ואתחנן ו, ד.
  58. 2018. הל' גירושין ספ"ב.
  59. 2019. בחוקותי כו, כא.
  60. 2020. הל' תעניות פ"א ה"ג.
  61. 2021. בחוקותי שם, כד.
  62. 2022. מגילה יב, א.
  63. 2023. אוה"ת ויחי שסג, ב. ובכ"מ.
  64. 2024. ראה תו"א וירא יד, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' יב. סידור (עם דא"ח) כד, ב. ענינים ע' סח. ע' ע. אוה"ת שם. ובכ"מ.
  65. 2025. תניא פי"ד. פי"ח.
  66. 2026. שבת פט, ב.
  67. 2027. ויצא לא, מב.
  68. 2028. ירושלמי תענית פ"ב ה"א. תו"כ ופרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד.
  69. 2029. מג"א צז, א.
  70. 2030. ראה אסת"ר פ"י, ד. ועוד.
  71. 2031. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
  72. 2032. מגילה ג, א.
  73. 2033. אסתר ח, יז.
  74. 2034. שם ט, ד.
  75. 2035. זח"ב קסא, סע"א ואילך.
  76. 2036. ספל"ז.
  77. 2037. נצבים ל, יט.
  78. 2038. בחוקותי כו, יג.
  79. 2039. פ"ה.
  80. 2040. תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ.
  81. 2041. פי"א.
  82. 2042. מג"א צג, א.
  83. 2043. ישעי' סא, יא.
  84. 2044. תהלים קיט, צו.
  85. 2045. בבא בתרא קעה, ב.
  86. 2046. זבחים יח, ב.
  87. 2047. אסתר ח, טו.
  88. 2048. מגילה טז, ב.
  89. 2049. קדושין לה, א.
  90. 2050. תהלים מד, כד.
  91. 2051. סוטה מח, א.
  92. 2052. ראה זח"א ד, א.
  93. 2053. סה"מ תרכ"ט ע' פח ואילך.
  94. 2054. מגילה ו, ב.
  95. 2055. ראש השנה יא, א. שמו"ר פט"ו, יא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 35 עמודים.

  1. שארית יהודה סימן ג ב"ב קעה, ב
  2. סדר מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו <h2>סדר המכירה</h2> ב"ב קעה, ב
  3. שוע"ר עם ביאור דברי שלום סדר מכירת חמץ ב"ב קעה, ב
  4. תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב מאותו ספר ב"ב קעה, ב
  5. תורת מנחם בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ד מאותו ספר זבחים יח, ב
  6. תורת מנחם בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשי"ט מאותו ספר זבחים יח, ב
  7. תורת מנחם בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ה מאותו ספר זבחים יח, ב
  8. תורת שמואל תקנט זבחים יח, ב
  9. מאמרי אדה"ז יד זבחים יח, ב
  10. תורת חיים שז, א זבחים יח, ב
  11. שולחן ערוך א זבחים יח, ב
  12. ליקוטי תורה כח ב זבחים דף י"ח ב
  13. פלח הרמון קצד זבחים יח, ב
  14. תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח מאותו ספר זבחים יח, ב
  15. תורת מנחם שבת חול המועד סוכות (בבוקר לפני התפלה), ה'תשל"ב מאותו ספר זבחים יח, ב
  16. תורת מנחם י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ג מאותו ספר זבחים יח, ב
  17. שוע"ר עם ביאור דברי שלום י דיני כנפות הטלית זבחים יח, ב
  18. אגרות קודש ב'תתסד סוטה מח:
  19. לקוטי שיחות 157 סוטה מח, ב
  20. לקוטי שיחות 159 סוטה מח, א
  21. לקוטי שיחות 160 סוטה מח, ב
  22. לקוטי שיחות 162 סוטה מח, ב
  23. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז. מאותו ספר סוטה מח, א
  24. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז. מאותו ספר סוטה מח, א
  25. תורת מנחם בס"ד. ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י מאותו ספר סוטה מח, ב
  26. תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ. מאותו ספר סוטה מח, א
  27. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ה מאותו ספר סוטה מח, סע"א
  28. תורת שמואל קד סוטה מח, ב
  29. תורת שמואל שעב סוטה מח, ריש ע"ב
  30. תורת חיים לט, ב סוטה מח, א
  31. תורת חיים צח, ב סוטה מח, ב
  32. תורת חיים קיד, ג סוטה מח, ב
  33. תורת חיים שג, ב סוטה מח, ב
  34. נר מצוה ותורה אור ז, א סוטה מח, ב
  35. תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ח מאותו ספר סוטה מח, ב