ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק במהדו"ב לסי' רנב וסי' דשאבל

אבל

אבל הרמב"ם סוף פרק כ' שכתב והוא שכירו, לכאורה י"ל דאזיל לשיטתיה בפ"ו^ל שלא התיר בשכיר שנה אלא במלאכה מיוחדת כו'. אלא שזה דוחק גדול לחלק כן בדאורייתא, ומנ"ל להתיר לגמרי אפילו בדרבנן במלאכה מיוחדת אם שכיר שנה סתם אסור מדאורייתא, ועוד דלקיטו היא מלאכה מיוחדת ללקוט תבואה בזמן האסיף כדפירש"י בעירובין דף ס"ד^לא. אלא ודאי סבירא ליה להרמב"ם דהיינו טעמא דשכיר שנה שרי מדאורייתא (כדמשמע מלשון הגמרא^לב אמירה לנכרי שבות סתם אפילו שכירו, ובחולה שאין בו סכנה אומר לנכרי^לג סתם אפילו שכירו, ובברייתא^לד תניא והגר זה גר תושב, ותושב עדיף משכיר כדתניא ביבמות דף ע' וכמ"ש לקמן) משום שהוא לזמן, ולא הוי דומיא דבן אמתך שהוא עבד עולם, אבל גר תושב (עיין יבמות דף ע' תושב קנין עולם^לה כו', ולאו דוקא נרצע^לו אלא אפילו גר תושב סתמו הוא עובד לישראל, כדכתיב גבי פסח בפרשת בא^לז, וכמ"ש הרמב"ן^לח על פסוק כשכיר כתושב יהיה כו') שנתיישב לגור על אדמת ישראל להיות שכירו ולקיטו, כי בחנם ממש ודאי לא נתן לו הישראל אחוזת קרקע לשבת בה, כי אם שהתנה עמו להיות שכירו כל זמן ישיבתו על אדמתו, או לפחות להיות לקיטו בכל עת האסיף מדי שנה בשנה כל זמן ישיבתו, ומאחר שדעתו להשתקע על דעת לעבוד לישראל לעולם והוא כבוש תחת ידו ומוכרח בעבודתו הרי זה כעבד עולם לענין שבת (וכל שכן אם קנה או בנה בית דירה על אדמת ישראל, עיין מרדכי פ"ק דב"ב^לט שדעתו להשתקע מהני כאלו קנה בית דירה דתנן התם במתניתין^מ) מריבויא דוהגר. דאי נמכר ממש לעבד עולם למה לי קרא דוהגר, מאחר שהוא עבדו ממש כמו בן אמתך. ואפילו השכיר עצמו בפירוש לעולם^מא, לא גרע מעבד הנלקח לנכרי^מב (ואי משום השכר שנותן לו, הרי זה כמוכר עצמו למעשה ידיו על מנת לשלם לו מדי שנה דהוי קנין מעליא, כמו בשדה כהאי גוונא דנקנית בכסף כעבדו^מג, ועוד דשכירו לא נזכר בגמ'^מד כלל) דלא קני ליה רק למעשה ידיו^מה ומצווה על שביתתו לכ"ע, אי לאו דעובד ע"ז ולא קבל ז' מצות^מו כמ"ש במגיד משנה סוף פ"כ^מז. ודוחק לומר דמיירי^מח שקנאו בדינא דמלכותא^מט, דכל כהאי גוונא ה"ל לפרש. וכן משמע מסתימת לשון הטור סי' ד"ש^נ ושאר פוסקים. ואין לומר דהיינו מקרא דוהגר^נא, דהא המגיד משנה וסיעתו לא ס"ל הכי^נב. אלא עיקר הטעם^נג דדמי לעבדו ובן אמתו, משום שהוא מוכרח בעבודתו להיות שכירו ולקיטו לעולם להישראל שהוא תושב על אדמתו והוי כמו כבוש תחת ידו, כדאמרינן בפרק קמא דפסחים דף ה' ע"ב דנכרי השרוי עמך בחצר דמי לנכרי שכיבשתו, ע"ש בפירוש רש"י^נד (ובב"י סימן ד"ש בשם תשובת הרשב"א), והילכך הויא עבודתו זו שעובדו כשהוא שכירו ולקיטו כמו עבודת עבד ממש לענין שבת מריבויא דוהגר, ולא דמי לשכירים ולקיטים דעלמא שאינם תושבים על אדמת ישראל דאינן כבושים תחת ידו לעולם אלא לזמן קצוב. זהו דעת הרמב"ם בבירור, ואתי שפיר קרא כפשטיה. ואין צריך לאוקמי כשנתגדל בביתו דוקא כמו שכתב הרא"ש^נה.

הערות

ל. הי"ב. ונתבאר בארוכה במהדו"ב לסי' רמג ד"ה אלא דבהא ואילך.
לא. ע"א: שכיר לעבודת כל השנה ולקיטו לימות הקציר והאסיף.
לב. קנ, א. היינו שאינו אסור אלא מדרבנן.
לג. קכט, א (ראה שוע"ר סי' שכח סי"ט וש"נ). והיינו כיון שאינו אסור אלא מדרבנן (ראה שו"ע רס"י דש).
לד. יבמות מח, ב.
לה. שכיר זה קנוי קנין שנים.
לו. קידושין ד, א: תושב נרצע (דמיירי בתושב ישראל, האמור אצל תרומה, ויקרא כב, י).
לז. יב, מה: תושב ושכיר לא יאכל בו (דמיירי בנכרי).
לח. ויקרא כה, מ: שדרך התושבים הבאים לגור בארץ שיעבדו את בעל הבית אשר הם מתגוררים אתם לרצון להם.
לט. רמז תעז. רמ"א חו"מ סי' קסג ס"ב.
מ. ז, ב: קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד.
מא. גם לזה אין צריך קרא דוהגר, דלא גרע כו'.
מב. שהתנה תחלה שלא ימול (רמב"ם הל' עבדים פ"ח הי"ב. טור ורמ"א יו"ד סי' רסז ס"ד).
מג. משנה קידושין כב, ב. כו, א. טור ושו"ע חו"מ סי' קצ ס"א.
מד. יבמות מח, ב: והגר זה גר תושב (וא"כ אין לומר דמיירי בהשכיר עצמו לעולם).
מה. רש"י יבמות מח, ב ד"ה אבל היכא. ש"ך יו"ד סי' רסז ס"ק י.
מו. שבזה מובאים שם ב' דיעות.
מז. לענין השפחות העומדות בבית ישראל המצוי תמיד.
מח. במגיד משנה שם (משא"כ בהשכיר עצמו כו' לומדים אנו מקרא דוהגר).
מט. שגופו קנוי, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רסז ס"י.
נ. אסור במלאכת רבו (ולא פירש דמיירי שקנאו בדינא דמלכותא וכיו"ב).
נא. שמזה לומדים לענין השפחות הנ"ל.
נב. אלא דוהגר מיירי בגר תושב שאינו שכיר.
נג. שגר תושב שהוא שכירו ולקיטו דמי כו'.
נד. ד"ה נכרי שכיבשתו כו' או שלא כיבשתו אבל שרוי בחצרך.
נה. שנתבאר לעיל ד"ה ועיין רא"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.