376

הערה. אין להביא ראי' דהלכה כר"י מהכלל דהלכה כר"י מחבריו, וגם אם נאמר דהוא דוקא מחברו ולא מחבריו (עיין תוד"יה כרבי עירובין מו, ב וד"ה בשעת שם פג, ב וכבר האריכו בזה בספרי כללי השיס), הוי כאן כיון דכאו"א מחבריו יש לו דעה מיוחדת חשובים כיחידים כדמשמע בעירובין (מז, א) דפליגי שם ר"מ ר' יודא ור' יוסי,

דאינו -- דכיון שהוא מחלוקת בברייתא וסתם במתני! -- כרבנן -- הרי הלכה כסתם (יבמות מג, ב).

ב) מה דמסיק בס' מקראי קדש (ח"ב פי"ב) דר"י (ומכ"ש ך"נ) ס"ל ,דאדם נידון בכ"י במו בר"ה בלי שום הבדל כו' לא שהוא יום דין משאר ימות השנה, ומה שאנו אומרים . . בריות בו יפקדו . . הכוונה שביום זה יפקדו וכן בכל שאר הימים" והאריך בזה, הנה אפי' לשיטתו דאין הלכה כר"י ור"נ, צעיג איך אפ"ל דר"י ורינ ס"ל כן, וכמו שהקשה בלקו"ת (שם). ובפרט אחרי האריכות בזהר בענין ר"ה איך שהוא יומא דדינא רבא כו', ורי יוסי שהי' מהחברייא דרשב'"י, איך יחלוק על כל זה.

וביותר קשה מזח"ג (לא, ב, ולב, א) דהאריך שם בענין פתקין דהו"ר ובענין ר"ה וגם ר' יוסי בין המדברים, ואיך יפרנס בעהמ"ס מק"ק סתירה מפורשת כזו.

ג) מפני מה לא הזכיר בקונ' ומעיז דבס' מקראי קדש מפלפל בסתירה הנ"ל. הנה בקונטרס זה בא לברר הענין ע"פ יסודות כתהאריז"ל ותורת החסידות, ואין מענינו להביא כל מקום שמדבר שם עד"ז. ומה שהביא ס' עשרה מאמרות הוא לסיוע שיש לפרש בסוגיין דר"ה דר"י ורבנן לא פליגי

ומו אומר חדא ומר אומר חדא +.. (ממכ' יוד כסלו תש"ד)

,..א) העיר על מה שכתבתי בענין הלכה כר"י או כרבנן -- בפלוגתתם אם אדם נידון בכ"י -- שהרי בדא"ח מבואר (לקו"ת ס"פ קרחי קונטרס ומעין מי"ז) דמר אמר חדא כו' ולא פליגי.

-- מכתבי נכתב במענה על קושית השואל הנשען על פי' הס' מקראי קדש בסוגיא דר"ה דר"י ורבנן פליגי, וכותב שם בפשיטות דהלכה כרבנן, ועיז תמהתי דלפירושו אין זה פשוט, ואדרבה כו'.

ב) מביא ראי' דלר"ח (ר"ה טז, א) דיליף טעמי' דר"י ממש"נ לעשות . משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו -- עכצ'ל ד,עבדו" קאי אכל אדם, וזהו הראי' דנידון בכ"י, וכיון שתיכף אומר *ואמר ר"ח מלך וצנור מלך נכנס תחלה שנא' משפט עבדו והדר עמו ישראל" דמפרש תיבת ,עבדו" אמלך, הרי כדי שלא יסתור דברי עצמו עכצ"ל דמימרא קמייתא - אליבי' דר"י קאמר לה ולי' לא ס"ל.