ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין ובו כ"ג סעיפים:ח

ח

ח במה דברים אמורים בלחם גמור שדרך בני אדם לקבוע סעודתו עליו^סד אבל מיני לחמים שיתבארו לפנינו^סה שאין דרכם של רוב בני אדם לקבוע סעודתם עליהם אין מברכים עליהם המוציא^סו וברכת המזון רק בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש^סז אלא אם כן אוכל שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודה לפעמים על שיעור כזה^סח לפי שברכת בורא מיני מזונות כוללת גם הלחם שהוא מזון^סט ולא קבעו לברך המוציא על הלחם אלא מפני חשיבותו שסועד הלב^ע וכל לחם שאין קובעים עליו סעודה בטלה חשיבותו אלא אם כן יש בו כדי לסעוד.

וכן ד' ברכות של ברכת המזון לא קבעו עליו אלא מפני חשיבותו שמן התורה (א) היה די בברכה אחת מעין ג'^עא שהרי לא נאמר בתורה אלא פעם אחת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך^עב ודרשו מפסוק זה לברך על המזון ועל הארץ ועל המקדש^עג ודי בברכה אחת לכולם אלא שחכמים תקנו לברך על כל אחד בפני עצמו ולא תקנו אלא בלחם שרגילים לקבוע סעודה עליו אבל מיני לחמים שאין רגילין לקבוע עליהם אפילו הוא אכל ושבע מהם שנתחייב לברך אחריהם מן התורה^עד דיו בברכה אחת מעין ג' של תורה^עה אלא אם כן אכל שיעור שבני אדם קובעים עליו כשאוכלים מין לחם זה במקרה אבל אם רוב בני אדם אין קובעים עליו אף על פי שהוא קובע עליו בטלה דעתו אצל רוב בני אדם^עו.

ומכל מקום אם הוא קבע סעודתו עליו ואכל עמו בשר ודברים אחרים כמו שנוהגים בסעודת לחם גמור עד ששבע וגם אחרים רגילים לקבוע עליו אם אוכלים עמו שאר דברים כמו שאכל הוא מברך המוציא וברכת המזון^עז וכן אם הוא שבע ממנו לבדו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין אותו באיזה ליפתן מברך המוציא וברכת המזון^עח.

ומכאן אתה למד ששיעור קביעות סעודה האמור כאן אינו כשיעור סעודה האמור בעירוב שהוא כג' ביצים^עט שהיא פחותה שבסעודת עניים^פ הבריאים^פא ושם סעודה עליה אבל אינה סעודת רוב בני אדם הבריאים (כשאוכלין ממנו לבדו בלא לפתן ודברים אחרים) (אלא כשיעור עומר לגולגולת לב' סעודות^פב) שאל"כ מה הועילו כאן לשער שיעור שאחרים קובעים עליו עם איזה ליפתן^פג הרי גם על ידי ליפתן אין שם סעודה עליה בפחות מכג' ביצים פת^פד שאל"כ למה הצריכו בשתי סעודות של עירובי תחומין כשתי סעודות פת^פה אם פחות מכן ראוי לב' סעודות ע"י ליפתן יהא די בזה לערובי תחומין מקל וחומר מליפתן של פת מב' סעודות שמערבין בו^פו כל שכן הפת הנאכלת בב' סעודות הללו.

ואם מתחלה היה בדעתו לאכול מעט ובירך בורא מיני מזונות ואח"כ נמלך ואכל שיעור שרוב בני אדם קובעים [סעודה^פז] עליו יברך אחריו ברכת המזון אע"פ שלא בירך המוציא לפניו^פח כגון שלא היה כדי קביעות סעודה במה שנשאר לפניו אחר שנמלך^פט אבל אם נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות סעודה מלבד מה שאכל כבר צריך ליטול ידיו^צ ולברך המוציא תחילה וא"צ לברך תחילה ברכה אחת מעין ג' על מה שכבר אכל^צא לפי שמצטרף עם מה שיאכל להפטר בברכת המזון כיון ששניהם מין לחם אחד משא"כ באוכל דבר שטעון ברכה מעין ג' לפני סעודת לחם גמור שאין מצטרפין זה עם זה להפטר בברכת המזון אלא צריך לברך תחילה ברכה אחת מעין ג' כמו שיתבאר בסי' ר"ח^צב:

הערות

סד. ב"י. לבוש ס"ו. ב"ח.
סה. סעי' ט-יג.
סו. ברכות מב ע"א דשמואל אין הלכה כר' מונא אתמר . טור ושו"ע ס"ו.
סז. רמב"ם פ"ג מהל' ברכות הי"א. רשב"א ברכות שם ד"ה רב הונא. רא"ש ברכות פ"ו סי' ל. טור ושו"ע שם.
סח. רב נחמן ברכות שם. ומסקנא דגמ' דשמואל גבי לחמניות מיירי בדקבע דוקא . טור ושו"ע שם. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ח ה"א. סדר ברה"נ פ"ב ה"א.
סט. ט"ז סק"ו. וראה גם לקמן סי"ב וש"נ.
ע. ברכות לה, ב. וראה גם לעיל סי' קסז ס"א.
עא. עי' בקו"א סק"א וש"נ. וראה גם לקמן סי' קפז ס"ב-ג. רס"י קצא. לוח ברה"נ פ"ח ה"א. סדר ברה"נ פ"ב הי"ב. אבל בסדר ברה"נ שם כתב טעם אחר, שמן התורה לא נתחייב בבהמ"ז אלא על כדי שביעה וחכמים תקנו לברך אפילו על כזית (כדלקמן סי' קפד ס"ב וש"נ), ולא תקנו בלחמים אלו שאין דרך לקבוע עליהן. והנפקא מינה בין ב' הטעמים, ראה לקמן סי"ב וסט"ז. סדר ברה"נ שם ה"ב-ג והי"ב-ג וש"נ. וראה העו"ב תשצ ע' 51.
עב. דברים ח, י.
עג. ברכות מח, ב. וראה גם לקמן סי' קפז ס"א.
עד. כדלקמן סי' קפד ס"ב וש"נ.
עה. אבל בסדר ברה"נ שם ה"ב וה"ג חשש לי"א שאף בפחות משיעור קביעות סעודה חייב בבהמ"ז אם אכל ושבע ממנו וש"נ. וראה העו"ב תשצ ע' 51.
עו. רמב"ם הובא ב רא"ש ברכות פ"ו סי' ל. רבנו יונה ברכות מב, א ד"ה א"ל רב נחמן. טור ושו"ע שם.
עז. מ"א סקי"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ שם ובסדר ברה"נ שם ה"ג. אלא שכאן ובלוח ברה"נ כתב "אם הוא קבע סעודתו עליו", ואילו בסדר ברה"נ כתב "עד ששבע ... ונתחייב בבהמ"ז מד"ת". וראה העו"ב תשצ ע' 51. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 109.
עח. מ"א שם בסופו. וכ"ה בלוח ברה"נ שם ובסדר ברה"נ שם ה"ב. וראה דרכי החיים (ברכת במכל מקום ח"ד סק"א).
עט. עי' רש"י ברכות דף מא ע"א ד"ה אכילת פרס. וכן הוא במשנה רפ"ח דעירובין פב, ב. רמב"ם פ"א מהל' עירובין ה"ט. שו"ע סי' תט ס"ז. ט"ז שם סק"ח. וכתב כג', שלדעת ר"ש במשנה שם שיעורו ב' ביצים ושני שליש (ראה ב"י שם ד"ה ומ"ש כפי). וראה גם לקמן סי' שסח ס"ג (ועה"ג שם שהעיקר כסברא הא'). סי' תפו ס"א. ולענין אכילת פרס ראה לקמן סי' תריב ס"ד. סדר ברה"נ פ"ח ה"ב.
פ. משנה פ"ח דפאה מ"ז.
פא. עי' שו"ע סי' תט ס"ז. ט"ז שם סק"ז.
פב. עירובין דף פג , ב. (האוכל במדה זו ה"ז בריא ומבורך). שהם מג ביצים וחומש, שהוא שיעור עשירית האיפה (עשרון). ראה רש"י בשלח טז, לו. וחצי עשרון לסעודה אחת. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ח ה"א. אבל בסדר ברה"נ פ"ב ה"ב כתב: ובשיעור זה רבו בו הדעות, ולמעשה יש לנהוג שמכשש ביצים בינוניות ולמעלה עד חצי עשרון אם הוא לא שבע ממנו, יברך המוציא על כזית לחם אחר תחלה ויברך בהמ"ז לצאת לד"ה, ובחצי עשרון, בטלה דעתו אצל כל אדם לד"ה ומברך המוציא וברהמ"ז עליו לבדו.
פג. ראה מ"א סקי"ג.
פד. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. אבל בסדר ברה"נ פ"ב ה"ג "כד' ביצים". וראה דרכי החיים (ברכת במכל מקום ח"ד סק"ב).
פה. עירובין פב, ב. שו"ע סי' תט ס"ז. לקמן סי' תח ס"א. וכ"ה בשיתופי מבואות לקמן סי' שפו ס"ו.
פו. עירובין כט, ב. שו"ע סי' תט ס"ז. לקמן סי' שפו ס"ו לענין שיתופי מבואות.
פז. כ"ה בלוח ברה"נ שם ס"ב.
פח. רא"ש ברכות פ"ו סי' ל. וכ"ה בלוח ברה"נ שם.
פט. מ"א סקי"ד בשם מהרש"ך ח"א סי' קעג.
צ. ולברך ענט"י כדלעיל סי' קנח סוס"א.
צא. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. אבל בסדר ברה"נ שם ה"ד כתב לצאת ידי כל ספק ולברך תחלה מעין ג' וישהה מעט ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל עד כדי שביעה (בצירוף אכילה הראשונה) ויברך ברהמ"ז אם אכל כשיעור ד' ביצים לפחות באכילה האחרונה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 96 ואילך. ע' 112 ואילך.
צב. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ז. סדר ברה"נ פ"א הי"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.