ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרלט דיני ישיבת סוכה

תרלט דיני ישיבת סוכה

ובו כ"ו סעיפים

הכלים שיהיו עמו בסוכה

א בסכות²²²⁵ תשבו שבעת ימים²²²⁶, ולמדו מפי השמועה²²²⁷ תשבו כעין תדורו, כלומר כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו ומצעותיו וכלי תשמישו²²²⁸, מכאן אמרו חכמים²²²⁹ כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע.

כיצד, היה לו מצעות נאות וכלים נאים, מעלן לסוכה²²³⁰, וכן כל כלי שתיה הצריכים לו יהיו עמו בסוכה²²³¹ כדרך שהן עמו בביתו בכל השנה. אבל כלים שמשהין בהן קמח, והעריבות²²³² וכלים של [בש]מים ²²³³ , אינן צריכין להיות בסוכה, שאף בכל השנה אין דברים אלו רגילים להיות עמו בבית דירתו, אלא בית יש להם בלבדם²²³⁴:

ב כלי אכילה לאחר אכילה, כגון קדירות וקערות²²³⁵, שאחר האכילה הן מאוסין²²³⁶, צריך להוציאן מן הסוכה. וכן דלי או כד ששואבין בו מים לא יכניסם לתוך הסוכה²²³⁷. וכן לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת קדירות וקערות, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו²²³⁸. אבל מותר לשטוף כלי השתיה, כגון כוסות וצנצניות בסוכה²²³⁹:

ג המנורה בשעה שהיא דולקת צריכה להיות בתוך הסוכה, ואם הסוכה קטנה בענין שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה או להסכך ותאחז בהן האור ותשרף סוכתו, צריך להניחה חוץ לסוכה²²⁴⁰, אפילו היא של זהב²²⁴¹.

ונוהגין שלא להכניס נר של חרס אפילו לסוכה גדולה²²⁴²:

מצות ישיבת סוכה

ד כיצד מצות ישיבה בסוכה²²⁴³, שיהיה אוכל ושותה²²⁴⁴ וישן²²⁴⁵ ויטייל²²⁴⁶ ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה²²⁴⁷. ואם הוא צריך לספר עם חבירו, יספר עמו בסוכה²²⁴⁸. כללו של דבר, לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו²²⁴⁹, וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו.

לפיכך כל שבעת הימים צריך לקרות וללמוד בתוך הסוכה²²⁵⁰ (אלא אם כן קורא ולומד בבית המדרש²²⁵¹). ואם הוא מבין ומדקדק כשלומד, יכול ללמוד חוץ לסוכה, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו, שרוחב האויר יפה לו להרחיב דעתו²²⁵².

ומכל מקום הכל לפי הענין, שאם יש לו מנוחה בסוכה צריך ללמוד בסוכה, ואם צריך ללמוד מתוך ספרים הרבה, אם אפשר לו להכין להם מקום בסוכתו בענין שלא יצטרך לפנותם מסוכתו בעת האכילה והשינה ולחזור ולהכניסן בעת הלימוד, צריך ללמוד בתוך הסוכה, אבל אם אי אפשר לו להכין להם מקום בקל בלא טורח רב, ויש לו טורח רב לפנותם ולחזור ולהכניסם, יכול ללמוד חוץ לסוכה²²⁵³, לפי שכל טרחא יתירה שאין האדם מצטער ומונע את עצמו מטרחא זו כדי לישב בביתו בקביעות²²⁵⁴, אין מחויב לטרוח כדי לישב בסוכתו בקביעות²²⁵⁵:

ה המתפלל, אם יש לו מנוחה בסוכה שיוכל להתפלל שם בכוונה, צריך לכנוס לסוכה ולהתפלל, שהרי בשאר ימות השנה כשאינו מתפלל בבית הכנסת הוא נכנס לביתו ומתפלל. במה דברים אמורים, במקום שאין שם בית הכנסת או שאי אפשר לו לילך לבית הכנסת, אבל אם אפשר לו לילך לבית הכנסת, ילך ואינו צריך להתפלל בסוכה²²⁵⁶:

ו המבדיל על הכוס צריך לכנוס לסוכה להבדיל שם, שהרי בשאר ימות השנה נכנס לביתו להבדיל שם ²²⁵⁷ :

ז אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה²²⁵⁸, אבל אסור לישן אפילו שינת עראי חוץ לסוכה, לפי שבשינה אין לחלק בין עראי לקבע, שלפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודיו בכך, לפיכך זו היא שינת קבע שלו שחייב ליכנס לסוכה בשבילה²²⁵⁹:

ח במקומות הקרים²²⁶⁰ שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור²²⁶¹, ואין לו כרים וכסתות כראוי²²⁶², אין צריך לישן בסוכה. ואפילו יש לו כרים, אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג, בענין שיצטרך לטרוח להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה, והיא טרחא יתירה ומצטער בטרחא זו²²⁶³, בענין שאם היה לו טרחא כזו לישן בביתו לא היה ישן בביתו²²⁶⁴, אינו צריך לישן בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה, כמו שיתבאר בסי' תר"מ²²⁶⁵:

ט ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה, שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות²²⁶⁶. ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה²²⁶⁷, שחייב לשמח את אשתו ברגל²²⁶⁸, ונשים פטורות מן הסוכה²²⁶⁹, אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת, כמו שיתבאר בסימן תר"מ²²⁷⁰, ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה. ואפילו אם אשתו אינה טהורה, מכל מקום שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד²²⁷¹, כמו שיתבאר²²⁷².

ומכל מקום טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות²²⁷³:

י ²²⁷⁴ הנושא²²⁷⁵ בתולה²²⁷⁶ שנים או שלשה ימים קודם החג, בענין שנמשכו שבעת ימי המשתה שלו בתוך החג²²⁷⁷ (דאלו בחג עצמו אין נושאין נשים²²⁷⁸, כמו שנתבאר בסימן תקמ"ו²²⁷⁹), בימים הראשונים שהיו נוהגים שכל שבעת ימי המשתה היו מתייחדין החתן והכלה בחדר מיוחד, ואין שום אדם נכנס אצלם רק בעת שרוצים לשמח אותן ולאכול ולשתות עמהם, וזה החדר נקרא חופה²²⁸⁰, הרי החתן והשושבינין וכל בני החופה, דהיינו אותם אנשים שאוכלים עם החתן, פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה, ומותרים לאכול ולשתות ולשמוח חוץ לסוכה, דהיינו בחדר הנקרא חופה, לפי שאי אפשר לשמוח כראוי בתוך הסוכה, שאין עיקר השמחה אלא בחופה שהוא עיקר ישיבת החתן וכלה, דהיינו מקום שהם מתייחדין שם, ואי אפשר לעשות עיקר ישיבת החתן וכלה בתוך הסוכה, לפי שכל סוכה אין לה רק שלשה דפנות ופרוצה ברוח רביעית, ובוש שם החתן לשחק עם כלתו ²²⁸¹ .

ולכן עכשיו ²²⁸² שנוהגין לעשות ארבע מחיצות לסוכה²²⁸³, אף החתן חייב בסוכה²²⁸⁴:

אכילת עראי

יא כבר אמרנו²²⁸⁵ שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה היא אכילת עראי, כביצה²²⁸⁶, שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו²²⁸⁷, ומלא פיו הוא כביצה²²⁸⁸, שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה²²⁸⁹.

במה דברים אמורים, בפת העשויה מחמשת המינים, או בתבשיל העשוי מחמשת המינים²²⁹⁰, אבל שאר מיני מאכלים²²⁹¹, ואין צריך לומר מיני פירות, אפילו אוכל מהם הרבה, ואפילו קובע עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת²²⁹²:

יב מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה²²⁹³, אפילו יין²²⁹⁴, ואפילו שותה יותר מרביעית²²⁹⁵. וכל המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח ²²⁹⁶ .

במה דברים אמורים, כששותה דרך עראי. אבל אם קובע את עצמו לשתות יין²²⁹⁷, או שאר משקין שדרך לקבוע עליהן, כגון מי דבש ושכר²²⁹⁸ במדינות אלו שרגילין לקבוע עליהן לשתות בלא סעודה, צריך לכנוס לתוך הסוכה²²⁹⁹.

אבל אין צריך לברך לישב בסוכה, לפי שהשתיה היא טפילה לאכילה, וברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית היא פוטרת את השתיה של כל היום²³⁰⁰, וכן היא פוטרת את השינה וטיול בסוכה כל היום שאין צריך לברך עליהם²³⁰¹, שאפילו יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה והפסיק הרבה בין האכילה להשתיה ושינה וטיול²³⁰², מכל מקום כיון שכולם נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה, ברכת האכילה פוטרתן²³⁰³.

ואפילו שותה וישן ומטייל קודם האכילה, אין צריך לברך, לפי שהן טפלים להאכילה שלאחריהם²³⁰⁴:

הפסק בסוכה

יג ואם היה קבוע לשתיה בסוכה ונמלך לאכול, אע"פ שלא היה צריך לברך לישב בסוכה על השתיה, לפי שברכת האכילה שלפניה פוטרתה, אעפ"כ צריך לברך לישב בסוכה על אכילה זו האחרונה, שאין אכילה זו טפילה לאכילה הראשונה אלא היא חשובה בפני עצמה²³⁰⁵.

במה דברים אמורים, כשיצא מן הסוכה בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה ²³⁰⁶ , ושהה שם חוץ לסוכה ולא חזר לאלתר²³⁰⁷ אלא לאחר שעה ושתים²³⁰⁸, או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה ושלא לחזור לסוכה לאלתר, שאז אין הברכה שבירך על אכילה הראשונה פוטרת אכילה אחרונה, כיון שהפסיק ביניהן ביציאה גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר²³⁰⁹.

אבל אם לא הפסיק ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר, אינו צריך לברך על אכילה אחרונה. ואפילו הוא כל ז' ימים בתוך הסוכה, אם לא יצא ממנה יציאה גמורה שלא לחזור לאלתר, אין צריך לברך לישב בסוכה רק בפעם הראשון שנכנס לסוכה²³¹⁰:

יד וכל זה כשנכנס לאותה סוכה שבירך בה באכילה ראשונה. אבל אם נכנס לסוכה אחרת²³¹¹, אפילו היא באותו חצר סמוכה לסוכה שבירך בה באכילה ראשונה, כשרוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכלו חוץ לסוכה, צריך לחזור ולברך לישב בסוכה²³¹², אפילו אם היא בענין שאין צריך לברך ברכת הנהנין על אכילה זו, כגון שהוא עומד באמצע סעודתו שאכל בסוכה שבירך בה ופוסק סעודתו והלך לאכול בסוכה אחרת²³¹³, צריך לחזור ולברך:

טו ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו, אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל, צריך לברך לישב בסוכה, שאין שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת²³¹⁴. אבל אם נכנס לתוכה לאכול בתוכה מיני מאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה, אין צריך לברך ²³¹⁵ .

ואם רוצה לקבוע את עצמו שם לשתות יין ושאר משקים שדרך לקבוע עליהם, מן הדין צריך לברך, שהרי אסור לשתותן חוץ לסוכה²³¹⁶. ומכל מקום, לפי שיש מפקפקין²³¹⁷ על ברכה זו, לכן נכון הדבר שלא לקבוע את עצמו בשתיה רק בסוכה שאכל בה היום ובירך עליה לישב בסוכה:

טז אם שכח לברך לישב בסוכה עד שגמר סעודתו, יברך לאחר סעודתו. ואע"פ שכל המצות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן²³¹⁸, מכל מקום הרי גם הישיבה שיושב בסוכה אחר הסעודה הוא גם כן בכלל המצוה, ואם כן הרי הוא מברך קודם עשיית המצוה²³¹⁹:

האכילה בסוכה בלילה הראשונה ובשאר הימים

יז אין קצבה לסעודות של סוכה, אלא אם ירצה יאכל בסוכה ואם ירצה לא יאכל רק מיני מאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה, שאין המצוה אלא שאם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה²³²⁰.

במה דברים אמורים, בחולו של מועד²³²¹. אבל ביום טוב ובשבת שהוא בתוך החג, שחייב לאכול פת יותר מכביצה²³²², כמו שנתבאר בסי' רצ"[א]²³²³, צריך לאכול בתוך הסוכה. ואם ירדו גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית, ועל דרך שיתבאר²³²⁴.

במה ²³²⁵ דברים אמורים, מלילה הראשונה של חג ואילך. אבל בלילה הראשונה של חג, דהיינו ליל ט"ו בתשרי, צריך לאכול בתוך הסוכה²³²⁶ אפילו בשעת הגשם²³²⁷. ואע"פ שהוא מצטער מחמת הגשם, וכל המצטער פטור מן הסוכה²³²⁸, מכל מקום בלילה הראשונה חייב לאכול בסוכה, לפי שאנו למדין בגזרה שוה²³²⁹ מחג המצות, נאמר כאן בחג הסוכות²³³⁰ בחמשה עשר יום לחדש, ונאמר להלן בחג המצות²³³¹ בחמשה עשר יום לחדש, מה ט"ו יום האמור להלן לילה הראשונה חובה לאכול כזית מצה, כמ"ש בסי' תע"ה²³³², אף ט"ו האמור כאן חובה לאכול בסוכה.

ובאכילת כזית בתוך הסוכה יוצא ידי חובה, כמו שיוצא באכילת כזית מצה²³³³. אבל מכל מקום חייב לאכול עוד פת בבית, שהרי בכל סעודת יום טוב חובה לאכול יותר מכביצה פת²³³⁴, אלא שבתוך הסוכה בשעת הגשם אין חובה לאכול יותר מכזית, כמו באכילת מצה.

ואפילו שלא בשעת הגשם, אם ירצה לאכול כזית בסוכה וכביצה מצומצמת תוך הבית²³³⁵, הרשות בידו. אלא שהמחמיר לאכול כל הסעודה בתוך הסוכה שלא בשעת הגשם הרי זה משובח, כמו שנתבאר למעלה²³³⁶:

יח כשאוכל בשעת הגשם בסוכה, צריך גם כן לקדש על היין בתוך הסוכה²³³⁷, שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה²³³⁸. ויברך לישב בסוכה²³³⁹ קודם שהחיינו²³⁴⁰, כמו אם לא היה גשם:

יט ויש חולקין על כל זה ²³⁴¹ ואומרים, שבכל סעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית, ואם כן ביום טוב ושבת שבתוך החג אם ירצה שלא לאכול רק כזית ולאכלו חוץ לסוכה הרשות בידו.

ודבר זה אנו למדין בגזירה שוה מחג המצות, שחובה לאכול בסוכה בלילה הראשונה. אבל אין למדין בגזירה שוה זו שיהיה חובה לאכול אף בשעת הגשם, שכיון שהוא מצטער מחמת הגשמים הוא פטור מן הסוכה אף בלילה הראשונה²³⁴².

ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה בכל זה²³⁴³, מכל מקום בליל שני של גליות, כיון שאינו אלא מנהג, שהרי אנו בקיאים בקביעות החודש²³⁴⁴, יש לסמוך על סברא האחרונה, ואינו צריך לאכול בסוכה בשעת הגשם. ומי שרוצה להחמיר על עצמו גם בליל שני כסברא הראשונה, אינו צריך לקדש בסוכה, אלא יקדש ויאכל כל סעודתו בתוך הבית, ואחר האכילה יכנוס לסוכה ויאכל שם כזית, ולא יברך לישב בסוכה²³⁴⁵:

כ וכיון שאכילת לילה הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר, דהיינו שלא יאכל בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה²³⁴⁶, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון²³⁴⁷, ולא יאכל בסוכה עד לאחר צאת הכוכבים²³⁴⁸, ויזהר לאכול קודם חצות לילה²³⁴⁹, הכל כמו באכילת מצה כמ"ש בהלכות פסח:

בעת הגשמים

כא מאימתי מותר לפנות מן הסוכה מפני הגשמים, בשאר סעודות החג, חוץ מלילה הראשונה²³⁵⁰, משעה שירדו כל כך טיפות טיפות לתוך הסוכה²³⁵¹ שאם היו נופלים לתוך תבשיל של פול, שדרכו למהר להתקלקל במים מועטים היה התבשיל מתקלקל²³⁵², הרי זה יוצא מן הסוכה. אע"פ שאין לפניו תבשיל בסוכה²³⁵³. ומי שאינו בקי בשיעור זה, ישער אם היו יורדים כל כך גשמים לתוך הבית אם היה יוצא מן הבית, יוצא גם כן מן הסוכה²³⁵⁴:

כב וכל זה באכילה. אבל בשינה אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, שבגשמים מועטים יש צער לישן שם, ויוכל לצאת מהסוכה²³⁵⁵, שכל המצטער פטור מן הסוכה²³⁵⁶.

וכשם שמותר לפנות מן הסוכה מפני הגשמים, כך מותר לפנות מפני השרב או מפני היתושים²³⁵⁷, אפילו אין האדם מצטער בכך אלא שהתבשיל מתקלקל בכך, וכן אם העת קור שהמאכלים השמנים נקרשים בסוכה, אוכל כל סעודתו בבית²³⁵⁸:

כג כל הפטור מישיבת הסוכה ואינו יוצא מהסוכה, אינו מקבל שכר על אותו ישיבה, ואינו אלא מן ההדיוטות²³⁵⁹:

כד היוצא מהסוכה מפני הגשמים, אל יבעט ויצא, אלא יצא בהכנעה²³⁶⁰, כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופכו לו רבו על פניו, כלומר איני חפץ בשימושך²³⁶¹:

כה היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו לגמור סעודתו, וכשישב לו לאכול פסקו הגשמים, אין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור סעודתו, אלא גומר סעודתו בביתו²³⁶²:

כו היה ישן בתוך הסוכה וירדו גשמים, ונכנס לתוך הבית לגמור שינתו, ועד שלא שכב פסקו הגשמים, צריך לחזור לסוכה²³⁶³. אבל אם כבר שכב בתוך הבית ואחר כך פסקו הגשמים, אינו צריך לחזור לסוכה, אלא ישן בביתו כל אותו הלילה. ואפילו הקיץ משינתו קודם שעלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לחזור לסוכה לגמור שם שינתו, אלא מותר לו לגמור שינתו בביתו. ואפילו כבר עלה עמוד השחר והוא עדיין ישן בתוך הבית אין צריכים להקיצו משינתו, אלא מניחין אותו לישן עד שינער מאליו. ואם הקיץ משינתו לאחר שעלה עמוד השחר ורוצה לחזור ולישן, צריך לילך לתוך הסוכה ולישן שם, כיון שכבר עלה עמוד השחר²³⁶⁴:

הערות

2225. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) הכלים שיהיו עמו בסוכה (ס"א-ג). (ב) מצות ישיבת סוכה (ס"ד-י). (ג) אכילת עראי (סי"א-ב). (ד) הפסק בסוכה (סי"ג-טז). (ה) האכילה בסוכה בלילה הראשונה ובשאר הימים (סי"ז-כ). (ו) בעת הגשמים (סכ"א-ו).
2226. אמור כג, מב.
2227. גמרא [ברייתא] כח, ב (תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי).
2228. רש"י דף כו , א ד"ה כעין תדורו (כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה, עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו).
2229. משנה כח, ב (כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי). טור ושו"ע ס"א (וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע).
2230. ברייתא שם (כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה). טור ושו"ע שם (כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה).
2231. רבא כט, רע"א (מאני משתיא במטללתא (בסוכה, רש"י)). רמב"ם פ"ו ה"ה. שו"ע שם (וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה). למעט כלי שאיבה, דלקמן סעיף ב.
2232. בה"ג הל' סוכה לב, ב (ואגאני דלישא ומאני דקימחא ומאני דתבלי ואצארי, כולהון לבר ממטללתא). תוס' כט, א ד"ה מנא (ויש מפרשים כגון קדירות ואגני דלישא) שבלי הלקט סי' שדמ (ויש אומרים קדירות ואגני דלישא), ובהגהה משבלי הלקט הקצר (וכלים של קמח וכלים של בשמים). מרדכי רמז תשמה (ויש מפרשים כגון קדרה ואגני דלישה). מ"א סק"א (כלים שמשהין בהן קמח והעריבות וכלים של בשמים, חוץ לסוכה (מרדכי ש"ל)).
2233. בכל הדפוסים נדפס "של מים". אבל בבה"ג " ומאני דתבלי ואצארי ", ובשבלי הלקט "וכלים של בשמים", ובמ"א " וכלים של בשמים ". ואילו דין כד ששואבין בו מים יתבאר לקמן סעיף הבא.
2234. תוס' שם (וטעמא דכעין תדורו בעינן, והני אין רגילין להיות בבית דירה, אלא בית יש להם לבדם). מרדכי שם.
2235. רבא ב גמרא כט, א (מאני מיכלא בר ממטללתא), ופרש"י (קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן). רמב"ם פ"ו ה"ה (כלי אכילה, כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה). טור ושו"ע ורמ"א ס"א (כלי אכילה (לאחר האכילה), כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה).
2236. תוס' שם ד"ה מנא בדעת רש"י שם (משום מיאוס). טור (מפני שהם נמאסין). מ"א סק"ג (משמע מלשון השו"ע, דקדרות וקערות דין אחד להם, קודם אכילה שרי, לאחר אכילה אסור, שאז הן מאוסים).
2237. רבא שם (חצבא (כד של חרס ששואבין בו המים, רש"י) ושחיל (דלי של עץ, רש"י) בר ממטללתא). (ר) מ"א סק"א (כד ששואבין בו מים, חוץ לסוכה (גמרא)).
2238. ארחות חיים הל' סוכה סי' לד (ונהגו שלא להשתמש בסוכה דברים של בזיון, כגון שטיפת קדרות וקערות וכיוצא בהם, שלא יהיו מצוות בזויות עליו, כך כתב הרא"ש). רמ"א ס"א (ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו). מ"א ס"ק ג (כגון שטיפת קדרות וקערות (ב"י)).
2239. מ"א שם (משמע דבכוסות ליכא קפידא).
2240. גמרא כט, א (שרגא (בעודו דולק ומשתמש לו לאורו, תוס') במטללתא, ואמרי לה בר ממטללתא, ולא פליגי, הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה (ושמא היינו טעמא, דמשום דמוקמינן בסוכה קטנה, וחיישינן שמא תשרף סוכתו, תוס')). רא"ש פ"ב סי' יט (והטעם, שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהן האוּר). טור ושו"ע ס"א (המנורה, בסוכה. ואם היתה סוכה קטנה, מניחה חוץ לסוכה). לבוש ס"א (שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהם האוּר). ט"ז סוף ס"ק ג (התוספות כתבו בדף כ"ט הטעם דסוכה קטנה, דחיישינן שמא תשרף סוכתו). מ"א ס"ק ב (שלא תדלק הסוכה). וראה גם שו"ע סי' תרסו (אם היתה קטנה, שאסור להניח בה הנר ... ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר).
2241. ראבי"ה סי' תרמא (ולא משום מאיסותא, אלא אפילו שרגא דדהבא או חדשה). אור זרוע הל' סוכה סי' דש (כתב מורי רבינו אב"י העז"רי ... ולאו משום מאיסותא, אלא אפילו שרגא דדהבא או חדשה). הגהות אשרי שם (ואפילו שרגא של זהב או חדשה כך דינה, כך כתב ראבי"ה. מאו"ז). ב"י ד"ה כתב בהג"א.
2242. רוקח הל' סוכות סי' ריט (מנהג שאין מביאין נר חרס בתוכה, כי אם מנורות ברזל ונחשת ונר שעוה). הגהות מנהגים סוכות אות קצז (מנהג כשר שאין מביאין נר לסוכה, אפילו גדולה, אך מביאין מנורה של ברזל נחושת). ב"י שם. ב"ח ד"ה כתוב ברוקח. (ר) מ"א סק"ב (המנהג שלא להכניס נר חרס בסוכה (הגמ"נ ב"ח)). והוא מטעם מיאוס, כדלעיל סי' רעט ס"ז (נר ... של חרס, שהוא מאוס כשהדליקו בו כבר). וראה גם לעיל סי' רסד סט"ז (והערה עד).
2243. רמב"ם פ"ו ה"ה. שו"ע ורמ"א ס"א (כיצד מצות ישיבה בסוכה).
2244. גמרא [ברייתא] כח, ב (אוכל ושותה ... בסוכה). טור ושו"ע ורמ"א שם (שיהיה אוכל ושותה).
2245. משנה כ, ב (הישן), ופרש"י (ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה). ברייתא כו, א (ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה). טור ורמ"א ס"א (וישן). שו"ע ס"ב (אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה). ולענין מקומות הקור ובזמנינו, יתבאר לקמן ס"ח-ט. וראה לקוטי שיחות חכ"ט ע' 215. שלחן המלך ח"ב ע' רמז.
2246. ברייתא כח, ב (ומטייל בסוכה). טור ורמ"א ס"א (ומטייל). ופירושו מנוחה בצל הסוכה.
2247. רמב"ם שם. שו"ע שם (ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה).
2248. מהרי"ל הל' סוכות ע' שע (ומאחר דיהא סוכתו עליו כדירתו, אם רוצה לספר שמועות עם חבירו, יעלו לסוכה). דרכי משה ס"ק א. ט"ז סק"א (במהרי"ל כתב שאדם המספר עם חבירו יספר עמו בסוכה).
2249. דרכי משה שם (כללא דמילתא, לעולם ידמה עליו סוכתו כאילו היא ביתו).
2250. רבא כח, סוע"ב (מקרא ומתנא במטללתא). רמב"ם פ"ו ה"ט. טור ושו"ע ורמ"א ס"ד (כל שבעת הימים קורא (ולומד) בתוך הסוכה). והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
2251. כדלקמן ס"ה לענין תפלה.
2252. גמרא שם (ותנוי (הש"ס, דהוא סברא לטרוח ולשנן, וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקי שהן למדין מתוך דברי משנה, דמדמו מלתא למלתא, רש"י ) בר ממטללתא (האויר יפה לו להרחיב דעתו, רש"י)). רמב"ם שם. טור ושו"ע ורמ"א שם (וכשמבין ומדקדק במה שיקרא (וילמוד, יכול ללמוד) חוץ לסוכה, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו).
2253. מ"א סקי"ג (והכל לפי הענין, אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה. וצ"ע אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם לסוכה. ולכאורה משמע בגמרא דאין מטריחין אותו ... ובלבוש סי' תר"מ ס"ד משמע דאין צריך להעלותם לשם). אליה רבה סק"ב (ונראה לי דוקא שצריך להוציאן בכל יום, אבל אם אפשר לו להניחן שם כל ימי סוכות ללמוד שם תדיר, צריך להעלותן).
2254. כלומר, שאין האדם רגיל להצטער ולטרוח בזה כדי לישב בביתו, אלא רגיל למנוע עצמו מטרחא זו.
2255. כדלקמן סי' תרמ ס"ה (מי שהוא מצטער בישיבת הסוכה, וכשיצא ממנה ינצל מן הצער, פטור מן הסוכה, שאף בכל השנה אין אדם דר במקום שהוא מצטער).
2256. שלטי גבורים יג, א אות ב (לשון ריא"ז, וכן נראה בעיני, שהתפלה צריכה כוונה, ויכול להתפלל חוץ לסוכה, אבל קריאת שמע קורא בסוכה, ואם היה לו בית הכנסת בעירו, מניח סוכתו והולך לו בבית הכנסת, שכן בשאר ימות השנה מניח דירתו וקורא קריאת שמע בבית הכנסת). הובא ב"ח ד"ה כתב הרמב"ם. אליה זוטא סק"ב. מ"א סקי"ד (מתפלל בסוכה אם יש לו מנוחה. ואם יש בית הכנסת בעירו, הולך לבית הכנסת (ב"ח בשם ריא"ז)). ט"ז ס"ק יד (הטעם, דתפלה כל השנה אינה בבית דירה, אלא בבית הכנסת). והוא כדלעיל סי' צ ס"י (לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור). וראה גם פסקי הסדור דיני הלולב (יש לברך על לולב אחר התפלה קודם ההלל ... ואי אפשר לצאת מבית הכנסת).
2257. ט"ז שם (הבדלה שכל השנה מבדיל בבית, צריך להבדיל בסוכה). והיינו שאף שיתבאר לקמן סי"ב (מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה אפילו יין, ואפילו שותה יותר מרביעית). מכל מקום הבדלה שאני שבשאר ימות השני מבדיל בביתו. ולענין ברכת לישב בסוכה, לכאורה יש לדמותה לקידוש, המבואר לקמן סי' תרמג ס"א (סדר הקידוש בליל א' של סוכות, בתחלה מברך על היין ואחר כך אומר קידוש היום ואחר כך יברך לישב בסוכה). אמנם יתבאר שם ס"ג (וכל זה בליל יום טוב או בליל שבת שיש בהן קידוש היום, לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום, אבל בשאר סעודות החג, אפילו בסעודת שבת ויום טוב שחרית שמברך על הכוס, כיון שאינו אומר קידוש היום אינו אומר לישב בסוכה קודם שתיית הכוס, לפי שצריך לסמוך ברכה זו להאכילה שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין). ולפי זה אין חיוב לברך לישב בסוכה גם בהבדלה, כמו בקידוש היום. אלא שאנו נוהגים לברך לישב בסוכה גם על כוס קידוש של היום, כמבואר בס' המנהגים – חב"ד ע' 67 (גם בקידוש היום דיום טוב ושבת חול המועד מברכים לישב בסוכה אחר הקידוש, ולא אחר המוציא). ואף שיש לחלק בין קידוש היום להבדלה, שהרי גם בקידוש היום ברכת לישב בסוכה היא על תחלת הסעודה, כיון שאין קידוש אלא במקום סעודה, כדלעיל סי' רפט ס"ב (גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה). משא"כ הבדלה שאינה קשורה לסעודה, כדלעיל סי' קעד ס"ו (המבדיל לפני הסעודה ... צריך לברך אחריו ברכה אחרונה לפני הסעודה), ואם כן אפשר שבהבדלה הדין אין צריך לברך לישב בסוכה מעיקר הדין. אמנם מסופר ב"רשימות היומן" ע' קסב ([במוצאי יום טוב תרצ"א] הבדלתי על היין, וציוני לברך גם "לישב בסוכה" (אלא שהי' בדעת – וכן הי' – לאכול אחר כך סעודת הערב)). ואפילו אינו אוכל סעודת הערב אחר הבדלה, מובא באוצר מנהגי חב"ד ע' שכד (בשנת תש"ד היה מעשה רב מאדמו"ר מוהריי"צ, שהורה לברך "לישב בסוכה" גם בהבדלה. וכן הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע ברבים לנהוג בפועל). וכן ראינו בכמה שנים, כאשר אחרי תפלת ערבית במנין של הרבי, הבדילו בסוכה של 770 עבור כל הקהל, והרבי הי' מורה למבדיל לברך ברכת לישב בסוכה. וראה עוד בזה ב"שיעורי הלכה למעשה" ע' תמו-ט.
2258. משנה כה, א (אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה). טור ושו"ע ס"ב (מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה). ויתבאר לקמן סי"א.
2259. ברייתא כו, א (ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה ... רבא אמר אין קבע לשינה), ופרש"י (ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה, שאין אדם קובע עצמו לשינה, שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך, הלכך זו היא שינתו). טור ושו"ע שם (ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי). ט"ז סק"ה (דאמר רבא אין קבע לשינה, שפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודי לו, הלכך זו היא שינתו). מ"א סק"ד (דפעמים דסגי ליה לאינש בהכי, והוה ליה קבע).
2260. ב"ח סי' תרמ ד"ה ומ"ש ונראה (ובארץ רוסיא רגילות הוא להיות קור וצינה בחג הסוכות). וראה לעיל סי' תקז קו"א סק"ד ד"ה כתב (ובמדינתנו שאין הקור גדול כל כך בימי פסח וסוכות).
2261. מרדכי רמז תשמא (שאסור לישן חוץ לסוכה. אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה, והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה. או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה). רמ"א שם (ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים).
2262. מ"א סק"ז (ואם כן מי שאין לו כרים וכסתות כראוי ויש צינה, אין לו לישן שם).
2263. לבוש סי' תרמ ס"ד (שאין לכל אדם כרים וכסתות שיוכל להביאם תוך הסוכה, ואפילו יש לו, אין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם, ואין לך מצטער גדול מזה).
2264. ראה גם לעיל סוף ס"ד.
2265. סעיף ה.
2266. דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ב (שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות). ומנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה. ראה ספר השיחות תרצט ע' 295. לקוטי שיחות חכ"ט ע' 211 ואילך. אג"ק חי"א ע' תיד. המלך במסיבו ח"א ע' סג. ח"ב ע' לג. אוצר מנהגי חב"ד חה"ס ע' שא-שב.
2267. דרכי משה ס"ק ה (ולי נראה שנהגו להקל, כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו, וכמו שדרשו חז"ל (סוכה כו, א) תשבו (ויקרא כג, מב) כעין תדורו, וכמ"ש במהרי"ל (שם סי' ד עמ' שסא) שהיה ישן עם אשתו בסוכה, ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת, אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה, לפעמים הוי מצטער, ולא מקרי כעין תדורו). רמ"א שם (ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור). ט"ז סק"ט (ונראה לענ"ד לתת טעם לקולת השינה, דאיתא בגמרא (כו, א) דשלוחי מצוה פטורים, דהיינו רבה בר רב הונא ורב חסדא שהלכו לקבל פני ריש גלותא, היו ישנים חוץ לסוכה. והכי נמי למי שנשוי אשה, שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט, ונשים פטורות מן הסוכה, אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, ועל כן פטור מן הסוכה בלילה בשינה. ואפילו אם אשתו איננה טהורה, מכל מקום שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר, כדאיתא בגמרא שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו, וא"ר יוסף אפילו באשתו נדה, שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. כן נראה לי טעם הקולא בזה למי שמיקל בו).
2268. כדלעיל סי' תקכט ס"ו-ז (חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו).
2269. כדלקמן סי' תרמ ס"א (נשים ועבדים פטורים מן הסוכה).
2270. סעיף יח.
2271. דרכי משה ס"ק ג (וכבר אמרו (בעירובין סג, ב) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב, ט), זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם, ואפילו אשתו נדה), וט"ז שם.
2272. לקמן ס"י.
2273. רמ"א שם (וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת).
2274. בקונטרס השלחן כתב שמקומו בסי' תרמ (כמו בשו"ע הב"י), וכן מציין אליו לעיל סי' רמט סוף ס"ח "כמ"ש בסי' תר"מ". אבל ראה לעיל ס"ט שמציין לכאן כמו שיתבאר.
2275. גמרא כה, ב (א"ר אבא בר זבדא אמר רב, חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה). שו"ע סי' תרמ ס"ו (חתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז' ימי המשתה).
2276. אבל בעולה אין לה שבעת ימי המשתה, כמבואר בשו"ע אהע"ז סי' סב ס"ב (אם בתולה שבעת ימים, ואם בעולה שלשה ימים), וס"ו (עד כמה מברכים ברכה זו, אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד), וסי"ג (דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים שהשמחה במעונו, בשלשה ימים שהוא שמח עמה). וראה לעיל סי' ע ס"ג (הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע וברכותיה ומן התפלה ... מפני שהוא טרוד במחשבתו טרדת מצוה).
2277. לבוש סי' תרמ ס"ו (חתן שנמשכו שבעת ימי משתה שלו תוך החג).
2278. רש"י שם ד"ה תרתי (וכגון שנשא ערב הרגל, אבל בתוך הרגל קיימא לן במועד קטן (ח, ב) דאין נושאין נשים במועד). מ"א סי' תרמ ס"ק יא (ומיירי שנשא ערב הרגל. עס"י תקמ"ו), ובסי' תקמו ס"ק ד (ובערב יום טוב לא נהגו לישא כלל). ולכן כתוב כאן "שנים או שלשה ימים קודם החג".
2279. בשו"ע שם ס"א (אין נושאין נשים במועד).
2280. תוס' כה, ב ד"ה אין (מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חופה). טורי זהב אבן העזר סי' סב סק"ז (וברור הוא דגם דעת התוס' כן, במה שכתבו במקום עיקר ישיבת חתן וכלה, דהיינו בחדר שמייחדין שם החתן וכלה ואין לזרים אתם רק בעת שמשמחין אותם, ומשום הכי לא הוי שמחה בסוכה כמ"ש רש"י לעיל ששם בוש החתן מלשחק עם כלתו, לפי שהסוכה פתוחה תמיד כל היום והכל רואין אותם).
2281. גמרא שם ( מאי טעמא, משום דבעו למיחדי (לשמוח, רש"י). וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה, אין שמחה אלא בחופה. וליכלו בסוכה וליחדו בחופה, אין שמחה אלא במקום סעודה. וליעבדו חופה בסוכה ... רבא אמר משום צער חתן (שהמקום צר ופתוח, שאין לה אלא שלש דפנות, ובוש לשחק עם כלתו, רש"י)). מ"א סי' תרמ ס"ק יא (דאין שמחה אלא בחופה במקום סעודה, ובסוכה אי אפשר לעשות חופה, משום צער חתן, לפי שהמקום פרוץ והוא בוש לשחק עם כלתו [גמרא)). והטעם שהתירו גם לשושבינין, הוא כדלקמן סי' תרמ ס"ז (לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת), וסי"ח (הרי זה נקרא עוסק במצוה, וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת). ומבואר לקמן שם סי"ד (והערה 71 ), שהשתתפות בחופה היא מצוה ממש (משא"כ השתתפות בסעודת ברית מילה).
2282. היינו שגם "עכשיו" אם יש מי נוהג כמו "בימים הראשונים", ליחד החתן והכלה בחדר מיוחד הנקרא חופה.
2283. ראה רמ"א סי' תרל ס"ה (ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות). לעיל סי' תרלח ס"ב (דופן רביעי למצוה מן המובחר). וכן הוא מנהגנו, כמבואר בס' המנהגים חב"ד ע' 65 (בבנין הסוכה מנהגנו לעשות ד' דפנות).
2284. מ"א שם (ואם כן בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ד' דפנות, צריך לישב בסוכה).
2285. סעיף ז.
2286. אביי ב גמרא כו, א (כדטעים בר בי רב ועייל לכלה). רש"י כז, א ד"ה ואביי (דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא). טור ושו"ע ס"ב (וכמה אכילת עראי, כביצה). וכן הוא לעיל סי' עדר ס"ו (כביצה בלבד נקראת אכילת עראי). סי' רצא ס"א (שכביצה היא סעודת עראי). וראה גם לעיל סי' רפו ס"ד (ופת כביצה ולא יותר).
2287. ריטב"א כה, א ד"ה אוכלין (שכן אדם אוכל אכילת עראי חוץ לביתו).
2288. תוס' כו, א ד"ה תרתי (שזה מלא פיו, דהיינו כביצה).
2289. יומא פ, א (ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת). תוס' סוכה שם (דשיעור בית הבליעה כביצה). * בשיעורי אכילה מצינו כמה שיעורים זה גדול מזה: כזית (פחות מכזית אינה נקרא אכילה), כגרוגרת (אכילה חשובה), ככותבת הגסה (מיישבת דעתו של אדם), כביצה (אכילת עראי ויש בה כדי שביעה), ויותר מכביצה (אכילת קבע, סעודה קטנה), ג'־ד' ביצים (סעודה רגילה) וקביעות סעודה (ד' ביצים או יותר – רבו הדיעות). לענין אכילה בסוכה שיעור אכילה הוא יותר מכביצה, אבל אכילה כביצה או פחות היא "אכילת עראי" ומדינא יכול לאכלה מחוץ לסוכה, וגם האוכלה בסוכה אין לו לברך "לישב בסוכה". לענין ברכה אחרונה שיעור אכילה הוא "כזית", כדלעיל סי' קפד ס"ב (כזית שהוא שיעור אכילה, אבל פחות מכזית אינה נקרא אכילה כלל). ולכן מי שאוכל פחות מכזית מברך רק ברכה ראשונה, ואם אוכל כזית ויותר מברך אף ברכה אחרונה, כדלעיל סי' קסח ס"ז (ברכת המוציא אין לה שיעור, שאפילו אינו רוצה לאכול אלא פירור פחות מכזית צריך לברך המוציא, ולא נתנו שיעור כזית אלא בברכת המזון). מכל מקום גם אכילת "כזית" חשובה "אכילת עראי" ויכולים מדינא לאכלו מחוץ לסוכה, וגם כשאוכלים אותו בסוכה אין לברך "לישב בסוכה". לענין עירובי חצרות והוצאה בשבת השיעור הוא כגרוגרת (שהיא תאנה), שהיא גדולה מן הזית, כדלעיל סי' תפו ס"א (והזית הוא קטן מהגרוגרת). והיא אכילה חשובה יותר לענין הוצאה בשבת, כמבואר במשנה שבת עו, ב (המוציא אוכלים כגרוגרת חייב). ולענין עירוב חצרות, כדלעיל סי' שסח ס"ג (כמה הוא שיעור העירוב ... כגרוגרת פת לכל אחד). אמנם גם אכילת "כגרוגרת" חשובה "אכילת עראי". לענין אכילה בצום השיעור הוא ככותבת הגסה (תמר), שאכילה זו מיישבת דעתו של אדם, כדלעיל סי' תריב ס"א (האוכל ביום הכיפורים שיעור שכשהוא רעב תתיישב עליו דעתו באכילה זו, חייב כרת ... וקבלו חכמים הלכה למשה מסיני, ששיעור זה הוא ככותבת הגסה, והוא פחות מעט מכביצה). ואפילו שיעור כביצה, שהוא שיעור גדול יותר מככותבת הגסה, שהוא שיעור אכילה ש"יש בה כדי שביעה" ונקראת סעודה, ולכן מועלת (לדעה אחת) לענין סעודה שלישית, כדלעיל סי' רצא ס"א (יכול לקיים אותה ... כביצה, ואף שכביצה היא סעודת עראי ... מכל מקום מאחר שיש בה כדי שביעה נקרא סעודה). ולכן מועיל שיעור כביצה אף לענין עירוב תבשילין, כדלעיל סי' תקכז ס"ג (כיצד מצות הנחת ערוב תבשילין נוטל בידו חתיכת פת שיש בה כביצה). ולענין נטילת ידים, כדלעיל סי' קנח ס"ב (אפילו פת גמורה, אם אינו אוכל אלא פחות מכביצה בלא קליפתה, יש להסתפק אם צריך נטילת ידים, לפי שפחות מכביצה אינו נקרא אוכל לענין טומאת אוכלין ... לענין נטילת ידים, לפיכך יטול ידיו ולא יברך). אמנם מכל מקום גם אכילה זו חשובה "אכילת עראי" ואפשר לאכלו מדינא מחוץ לסוכה, וגם כשאוכלים אותו בסוכה אין לברך "לישב בסוכה". ודוקא כשאוכל פת יותר מכביצה, והיינו שאוכל משהו יותר מכביצה, חשובה אכילת קבע לענין אכילה בסוכה. ואף שלא נראה כן ברמב"ם, שכותב בהל' סוכה פ"ו ה"ו (אסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה, אלא אם אכל אכילת עראי, כביצה או פחות או יתר מעט). הרי שגם מעט יותר מכביצה הוא עדיין אכילת עראי, ורק כשאוכל שיעור "חשוב" יותר מכביצה חשובה אכילה זו אכילת קבע. מכל מקום נראה כאן, שאף משהו יותר מכביצה חשובה אכילת קבע לענין אכילה בסוכה. ושיעור אכילת קבע הוא גם שיעור סעודה קטנה לענין אכילה קודם התפלה, כמבואר בשו"ע סי' רלב ס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה, אבל ... לאכול פת כביצה, כדרך שאדם אוכל בלא קבע, מותר). והיינו דוקא "סעודה קטנה". אבל סתם "סעודה" היא ג' או ד' ביצים, כדלעיל סי' שסח ס"ג (שיעורו מזון ב' סעודות שהם ... כששה ביצים בינונית פת, ויש אומרים שב' סעודות הן כשמונה ביצים). וגדול מזה הוא שיעור "קביעות סעודה", ויש בו כמה דעות, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"ב ה"א-ב (שיעור קביעות סעודה ... רבו בו הדעות ... שש ביצים בינוניות ... חצי עשרון ... כשיעור ד' ביצים).
2290. ברייתא כז, א (אם השלים במיני תרגימא, יצא). לפירוש הרא"ש פ"ב סי"ג (ובתוספתא פרק כיצד מברכין תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות, ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים). וכן הובא לעיל סי' תעא ס"ב (הערה יג), שמיני תרגימא הם תבשיל העשוי מחמשת המינים. שו"ע ס"ב (ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו, חשיב קבע וצריך סוכה). מ"א סוף ס"ק ו (מיני תרגימא דבעי סוכה אם קבע עלייהו, היינו כשאכל כביצה). ופירש באליה רבה ס"ק יב (מכל מקום לענין תרגימא אם אכל יותר מכביצה בעי סוכה, אף דלא קבע).
2291. רא"ש שם (וה"ר פרץ ז"ל כתב, דוקא פירי לא בעי סוכה, אבל בשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירי בעי סוכה ... מיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים, ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה, ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה, וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן, ולא חשיב מאכילת עראי דפת).
2292. גמרא יומא עט, ב (ופירי לא בעו סוכה ... כאכילת עראי חוץ לסוכה). תוס' סוכה כו, א ד"ה תרתי (ושיעור זה דוקא בפת, דפירי לאו בעו סוכה, כדמסיק פרק בתרא דיומא (עט, ב) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת). דרכי משה ס"ק ד (הרמב"ם והרא"ש וה"ר פרץ כולהו סבירא להו דלפירות לא בעי סוכה, ומשמע אפילו קבע עלייהו). טור ושו"ע שם (ומותר ... לאכול פירות חוץ לסוכה). רמ"א ס"ב (ואפילו קבע עלייהו). מ"א ס"ק ו (לענין פירות לא נפקא מינה, דקיימא לן דפרי לא בעי סוכה ואפילו אכל הרבה וקבע עלייהו).
2293. משנה כו, סע"ב (מעשה והביאו לו ... לרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה), ובגמרא שם (חסורי מחסרא והכי קתני, אם בא להחמיר על עצמו מחמיר, ולית ביה משום יוהרא). טור ושו"ע ס"ב (ומותר לשתות מים ... חוץ לסוכה).
2294. רא"ש פ"ב סי' יג (ושתיית יין עראי היא). טור ורמ"א ס"ב (ויין).
2295. משנה שם (ודלי של מים). וכדלקמן בסמוך, שלא אסרו אלא כשקובע עצמו.
2296. משנה וגמרא כו, ב (אם בא להחמיר על עצמו מחמיר, ולית ביה משום יוהרא). טור ושו"ע שם (ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח). וכן הוא מנהג חב"ד, כמובא בספר המנהגים – חב"ד ע' 67 (המהדרים – גם מים אין שותים חוץ לסוכה, ואפילו בשמיני עצרת). אוצר מנהגי חב"ד חה"ס ע' ש.
2297. אור זרוע הל' סוכה סוס"י שא (מיהו שתיית קבע של יין ודבש ושכר ... אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו). הגהות אשרי שם. לבוש ס"ב (והני מילי ששותה שתיה לצמאו, אבל אם קבע לשתותו הרבה, ודאי הוה קביעות, כדאיתא לעיל סימן קע"ד סעיף ד', וסימן רי"ג סעיף [ב'], לפיכך נראה דגם לסוכה חשיב קבע וצריך סוכה), וכדלעיל סי' ריג ס"א (בפת ויין שהם חשובים ודרכם לקבוע עליהם בהסיבה מפני חשיבותם). ב"ח ד"ה ומ"ש ושתיית (ותימה בעיני, וכי אין דרך לקבוע על היין לשתות ... בני חבורה שקבעו יחד לשתות ודאי הוי קבע גמור, ובפרט לאותן מדינות שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכילה, דהוה ליה קבע גמור ובעי סוכה). מ"א סק"ה (ולפי מה דקי"ל שם ובסי' רי"ג דהוי קביעות, צריך סוכה. וכ"כ הלבוש).
2298. אור זרוע והגהות אשרי שם ודרכי משה וט"ז שם (יין ודבש ושכר).
2299. מ"א סי' רי[ג] סק"ו (ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה, דהא גם כן רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה, וכן מי דבש). ט"ז שם ס"ק ב (נראה דעכשיו הוה שכר וכל שכן מי דבש שקורין מע"ד, בכלל פת ויין). וכן הוא לעיל שם סוף ס"א (חוץ משכר ומי דבש, לפי שרגילין לקבוע עליהם אף בלא סעודה, לפיכך מועלת בהם קביעות כמו ביין).
2300. ט"ז ס"ק ז (ולי נראה דאין לברך לישב בסוכה כלל על השתיה, אפילו בקביעות. דאפילו אם תמצי לומר דחייב בסוכה, מכל מקום אותה ברכה שמברך על האכילה פוטרת אותו מכל וכל).
2301. תוס' ברכות יא, ב ד"ה שכבר (ואם תאמר מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. ויש לומר דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו). רא"ש פ"ק דברכות סי' יג (רבינו תם השיב לו, שכל מצות סוכה ש[מקיים] אדם מסעודה לסעודה, כגון שינה וטיול ושנון, ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהן). הובא בט"ז שם (ר"ת השיב לו, שכל מצות סוכה שחייב אדם מסעודה לסעודה, כגון שינה וטיול ולימוד, ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם).
2302. שדוקא בזה צריך לברך על האכילה השנית, כדלקמן סי"ג וש"נ.
2303. ר"ת הובא ברא"ש פ"ד סי' ג (ורבינו תם פירש, לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה, והיא פטרתן). שו"ע ס"ח (נהגו שאין מברכין אלא בשעת אכילה). ט"ז סק"כ (ור"ת פירש, כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה, מברך על האכילה ופוטר כל הדברים, אפילו השינה כו'). וכדלעיל סי' שע ס"ו (עיקר דירת האדם היא מקום אכילת פת ולא מקום השינה ולינה). וראה לקוטי שיחות חכ"ט ע' 217. שלחן המלך ח"ב ע' רנ.
2304. ט"ז סוף סק"ז (ואפילו אם קובע עצמו לשתות קודם האכילה, כגון שתיית יי"ש במדינות אלו, אפילו הכי ברכה שיברך אחר כך בשעת האכילה, כמ"ש סוס"י זה, פוטרתו), וסוף ס"ק כ (ועוד ראיתי להזכיר דבר פשוט, שכל מה ששותין קודם האכילה, כגון יי"ש בקביעות, אין צריך ברכת סוכה, כי האכילה שיברך עליה אחר כך פוטר אפילו מה שלפניו ... שאף הישיבה והטיול ושינה שלפני האכילה נפטרו מכח האכילה שאחריה, קל וחומר בשתי'). מ"א סי"ז (ומשמע ברא"ש וטור סוס"י תרמ"ג, דאפילו נכנס לישב בה קודם האכילה אינו מברך).
2305. כלומר, לא זו בלבד, שאם לא אכל עדיין סעודה בסוכה זו, וקבע עצמו לשתיה בסוכה זו, ואחר כך נמלך לאכול בה, שאינו מברך על השתיה, כיון שהיא בטלה להאכילה שלאחריה, שמברך עליה, כדלעיל סוף סעיף הקודם. אלא אפילו אכל כבר סעודת שחרית בסוכה זו ובירך עליה, ש"ברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית היא פוטרת את השתיה של כל היום", כאמור בסעיף הקודם. מכל מקום אינה פוטרת את האכילה של כל היום, אלא "צריך לברך לישב בסוכה על אכילה זו האחרונה, שאין אכילה זו טפילה לאכילה הראשונה" אם הפסיק בינם.
2306. מ"א סקי"ז (והוא הדין כשיוצא לעשות צרכיו, ואפילו בירך ברכת המזון, כשאוכל שנית אין צריך לברך שנית לישב בסוכה, כיון שלא הסיח דעתו ממנה (לבוש ושל"ה)). לבוש סוף ס"ב (יש נוהגין כשיושבין בסוכה מסעודה לסעודה, כגון ששותין בה שתיית קבע מסעודה ראשונה עד סעודה שנייה בלי הפסק, רק שמברכין ברכת המזון על סעודה הראשונה ואחר כך חוזרין ושותין כל היום, אפילו הכי כשנוטלין ידיהם ורוצין לחזור ולאכול סעודה שנייה בסוכה בעוד שלא יצאו ממנה, מברכין לישב בסוכה אחר ברכת המוציא של סעודה שניה, כמו שמברכין בשאר הסעוד[ות]. ונראה לי שטעות גמור הוא בידם, שהרי לא הסיחו עדיין דעתם מישיבת סוכה שכבר ברכו עליה בסעודה הראשונה ... ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה על האכילה, היינו משום שמסיחין דעתן מן האכילה ויוצאין מן הסוכה כמה פעמים וחוזרין לתוכה, אבל הכא שישבו בתוכה כל היום ולא יצאו ממנה, למה יברכו עליה כשירצו לאכול בה פעם אחרת בישיבה זו שברכו עליה בתחלתה בסעודה הראשונה). דלא כ ט"ז ס"ק כ (היאך תאמר שאין חיוב על החוזר לאכול ... אפילו לא יצא בנתים ... על כרחך דאכילה מלתא אחריתא היא, כן נראה לי ברור ופשוט, ורבים נוהגים כן, והדין עמהם. ומצאתי למו"ח ז"ל שכתב כן בפשיטות), ו ב"ח סוס"י תרמג (ומשמע לפי המנהג, דאף אם לא יצא מן הסוכה כלל כל היום, אפילו הכי כשחוזר וסועד חוזר ומברך לישב בסוכה).
2307. מ"מ פ"ו הי"ב (ראיתי כתוב, דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ... אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו, לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור. ודבר נכון זה). הובא מ"א שם (וכ"כ הרמב"ם ומ"מ, ודוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניינו ... אבל לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו, כשיחזור אין צריך לברך עכ"ל).
2308. רש"י יומא ל, א ד"ה נוטל (דכיון שהפליג שעה אחת או שתים הסיח דעתו מסעודתו). ונתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקמד (ונראה לי הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין – משך זמן ענין זה גופא. וכמו בתפלה וקריאת שמע דצריך להיות שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ"ל זהו השיעור. והנה סוכה – עיקר קביעתה הוא אכילה ... משך זמן סעודה על דרך הרגיל, יש לומר שהוא שעה אחת ... הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה אחת אוקמי אשתים, לאלו שמאריכים ... ומבואר כל שיעורים הנ"ל), ואגרת תקנ.
2309. ראבי"ה סי' תרמד (ונראה לי שאם יצא על מנת לחזור מיד, וכן [אם לא הסיח] דעתו, שאין צריך לחזור ולברך). מ"מ פ"ו הי"ב (דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו, ושלא לחזור לאלתר). ריטב"א מה, ב (היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו, ושלא לחזור לאלתר). מ"א שם (ודוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניינו, שלא לחזור לאלתר), וב סי' ח סקי"ח (דכתב בסי' תרל"ט בשם המ"מ דאם יצא מן הסוכה אדעתיה לחזור מיד, דאין צריך לברך ... נראה לי [=שכן הוא גם בציצית] אם לא היה בדעתו ללובשו מיד, צריך לברך, וכמ"ש גבי סוכה). וכן הוא לעיל שם סכ"ג (הפושט טליתו ובשעה שפושט דעתו לחזור וללבוש מיד, אין צריך לברך עליו כשיחזור וילבשנו מיד ... אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אזי אפילו אם אחר כך נמלך ללבשו תיכף ומיד, צריך לחזור ולברך עליו). והטעמים ששיחה לא הוי הפסק, נתבארו לעיל סי' תקצב ס"ז וסי' תלב ס"ב.
2310. מ"א שם (דלא כשל"ה ... שכתב שם שאם מברך בבוקר פטור מלברך עד בוקר שני ... כיון שישן בסוכה, למה תחשב הלילה הפסק). והוא דלא כמ"ש בשל"ה מסכת סוכה רמה, א (נראה לי, אדם היושב בסוכה בכל היום, ואינו יוצא ממנה ... ובלילה ישן שם, אזי תיכף בבוקר ... יברך ... ופטור מעת לעת עד בוקר שני).
2311. מ"א סקי"ז (ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו ... נראה לי דצריך לברך לישב בסוכה שנית).
2312. מ"א סי' ח סקי"ז (דשינוי מקום הוי הפסק כמ"ש סי' קע"ח), והוא כדלעיל רס"י קעח (מבית לבית או אפילו מבית לחצר אין דעתו מועלת כלום, אפילו נוטל המאכל בידו כשהולך וחוזר ואוכלו בלא היסח הדעת בינתיים). וכן הוא לעיל סי' ח סכ"ב (אם לובש טלית קטן בביתו, אף על פי שבירך עליו להתעטף בציצית ועל דרך שנתבאר, מכל מקום אם אחר כך הולך לבית הכנסת ומתעטף בטלית גדול, צריך לחזור ולברך עליו גם כן להתעטף, ואינו נפטר בברכה הראשונה, משום דההליכה מביתו לבית הכנסת חשוב הפסק). סי' רעג סוף ס"ד (ואם אין הסוכה סמוכה לבית, אלא אויר החצר מפסיק ביניהם, הרי זה כמבית לבית או מבית לחצר). סי' תלב ס"ח (אבל לא ילכו מיד לבית אחר לבדוק, לפי שההליכה מבית לבית חשובה הפסק). וכל זה הוא אף בהיתה דעתו בתחלה להמשיך סעודתו בסוכה השנית. והוא מטעם הפסק הליכה באויר החצר. אמנם במקום שהסוכה נחלקה לשתים על ידי סכך פסול שבינם, כמבואר ברמ"א סי' תרלב ס"ב (הא דסכך פסול בד', ואויר בג', היינו דוקא שהפסיק סוכה לשתים, ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד. אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד, המקום ההוא כשר, ואף שמבחוץ אם מחובר לו מן הצדדים), וכמו הסוכה הצבורים בחצר 770 שבאמצעה עובר עליה גשר ומחלק הסוכה לשתים, אם התחיל סעודתו בסוכה שמצדו האחד של הגשר, ורוצה להמשיך סעודתו בסוכה שמצד האחר, אפשר שאינו צריך לחזור ולברך לישב בסוכה. וגם מ"ש בסמוך "אפילו אם היא בענין שאין צריך לברך ברכת הנהנין על אכילה זו, כגון שהוא עומד באמצע סעודתו", מיירי ביש אויר החצר ביניהם.
2313. כדלעיל סי' קעח ס"ג (דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם, כגון פת ... כשהוא עומד ממקומו לילך למקום אחר, אין עמידתו גמר סעודתו, שהרי צריך הוא לחזור למקומו לברך ברכה האחרונה, לכן כשחוזר ואוכל ושותה, אפילו במקום אחר, על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל משום לסיים סעודתו ... ואין צריך לברך בתחלה).
2314. רא"ש פ"ד סי' ג (ורב האי גאון כתב, הנכנס בסוכת חבירו לבקרו, מנהג ידוע הוא שיברך, בין סעד בין לא סעד). ט"ז סוף ס"ק כ (נראה לי דמי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום ... חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנוס בה באותו יום לטיול, כיון שאותו יום אין בו אכילת פת, הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם, דהא עיקר הטעם, שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל). והוא כדתניא כח, ב (ומטייל בסוכה). וכדלעיל ס"ד (מצות ישיבה בסוכה ... ויטייל ... בסוכה).
2315. כדלעיל סי"א (שאר מיני מאכלים, ואין צריך לומר מיני פירות, אפילו אוכל מהם הרבה, ואפילו קובע עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה).
2316. כדלעיל סי"ב (אם קובע את עצמו לשתות יין, או שאר משקין שדרך לקבוע עליהן, כגון מי דבש ושכר, במדינות אלו שרגילין לקבוע עליהן לשתות בלא סעודה, צריך לכנוס לתוך הסוכה. אבל אין צריך לברך לישב בסוכה, לפי שהשתיה היא טפילה לאכילה, וברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית היא פוטרת את השתיה של כל היום). משא"כ כאן שאינו רוצה לאכול בסוכה זו, נשאר עליו חיוב ברכת לישב בסוכה על היין.
2317. ב"י (ומ"ש רבינו ושתיית יין נמי עראי היא וכו', נראה דהיינו לומר שדינו כפירות). דרכי משה סוף ס"ק ד (דבזמן הזה לא מיקרי קביעתינו על היין קביעות, ושתיית יין פטורה מן הסוכה אפילו קבועים, ואם כן הוי דינו כשאר פירות). ב"ח ד"ה ומ"ש ושתיית (למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך סעודה, לאפוקי נפשיה מפלוגתא). מ"א סק"ה (וז"ל הב"ח ... למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך הסעודה, לאפוקי נפשי' מפלוגתא). וכמו בפירות שנתבאר לעיל סי"א (ואפילו קובע עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת).
2318. פסחים ז, ב (כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן). וכדלקמן סי' תרנא סי"ז (כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחלת עשייתן), ושם נסמן (הערה 56 ).
2319. מ"א סוף סקי"ז (אם שכח לברך לישב בסוכה עד שאכל, נראה לי דיברך אחר כך על מה שרוצה לאכול. ואפילו אכל כבר, נראה לי דיכול לברך, שגם הישיבה מן המצוה), וכדלעיל ס"ד, וסי' תקצב סוף ס"ז (שכל רגע ורגע שהוא יושב בסוכה ... הוא מקיים מצות הקב"ה), וסי' תרמג ס"ב (שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, והיה נכון לברך לישב בסוכה קודם שישב לאכול, שהישיבה היא המצוה שנאמר בסכות תשבו).
2320. משנה כז, א (רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים אין לדבר קצבה), ופרש"י (אם רצה להתענות, אין אנו זקוקין לו, אלא אם יאכל, לא יאכל חוץ לסוכה), וכחכמים. טור ושו"ע ס"ג (מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה, אוכל, כדין אכילת מצה בפסח), שנתבאר לעיל סי' תעה סל"ב (שאר כל הלילות וכל הימים, אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ).
2321. אף שאסור להתענות בו, כנפסק בשו"ע רס"י תקמז (חול המועד אסור בהספד ותענית). מכל מקום סגי במאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה. וכן הוא לעיל סי' קפח ס"י (וכל זה בשבת ויום טוב של שלש רגלים, אבל בחולו של מועד ... שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם כדי שלא יתענה).
2322. טור ושו"ע רס"י רצא (יכול לקיים אותה בכביצה). מ"א סי' רצא סק"א (בכביצה לאו דוקא, אלא יותר מעט מכביצה, דכביצה מקרי אכילת עראי).
2323. בדעה זו שחייב לאכול בשבת ויום טוב כביצה או יותר, הובאו לעיל שם ב' דעות הנ"ל (יכול לקיים אותה (ביותר מכביצה מעט אבל) כביצה, ואף שכביצה היא סעודת עראי (ואינו [יוצא בה]) מכל מקום מאחר שיש בה כדי שביעה נקרא סעודה (ויוצא בה)). ונתבאר לעיל שם (הערה ג), שרבינו מסתפק אם סגי (לדעה הראשונה) בכביצה (כדעת השו"ע שם), או צריך יותר מכביצה (כדעת המ"א שם). וכדרכו בספקותיו, שהכניסן במוסגר, כמובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). וכן בס"ב שם ( שאכל (יותר מ)כביצה). לכן כתב ההלכה בשני אופנים: (א) בלי המוסגר, כדעת הטור ושו"ע שם ס"א (בכביצה). והיא דעת בה"ג פרק כל כתבי. הובא בר"ן מג, ב ד"ה ת"ר כמה (שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך). שו"ת רשב"א ח"ה סי' ג (אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער, יאכל, ויקיים ג' סעודות). (ב) במוסגר, כדעת המ"א שם סק"א (יתר מעט מכביצה, דכביצה מקרי אכילת עראי). וכן הוא לעיל סי' ערד ס"ו (וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו. אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה), ושם נסמן (הערה ל). סי' תקכט ס"ד (ועיקר הסעודה הוא הלחם אשר הוא אוכל, לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט, שעד כביצה נקרא אכילת עראי). וכל זה הוא להדעה שצריך כביצה או יותר מכביצה. אבל לקמן סי"ט תתבאר דעה נוספת (ויש חולקין על כל זה ואומרים שבכל סעודות שבת ויום טוב אין צריך לאכול פת רק כזית), ושם נסמן (הערה 117 ).
2324. סעיף כא.
2325. תוכן הדברים בסעיפים שלפנינו: החיוב לאכול כזית פת בסוכה בליל ראשון של חג הסוכות, למדים בגזרה שוה מליל ראשון של פסח שחייבים לאכול בו כזית מצה. ואף שגם בלא הגזרה שוה מפסח חייבים בליל ראשון של חג לאכול סעודת יום טוב, דהיינו פת בסוכה, ואם כן מה הוסיפה הגזרה שוה? מביא על זה ב' תירוצים: (א) החיוב לאכול בסוכה בלילה הראשון הוא אפילו בשעת הגשם. (ב) בסעודות שבת ויום טוב סגי בכזית, שאינו חייב בסוכה, ובליל ראשון למדים מהגזרה שוה שחייב לאכול כזית בסוכה. קושיה זו היא גם לענין החיוב לאכול כזית מצה בליל ראשון של פסח, שנאמר בו "בערב תאכלו מצות", אף שגם בלא פסוק זה חייב לאכול סעודת יום טוב בליל ראשון, דהיינו פת מצה. ומביא התירוץ לזה לעיל סי' תעה סל"ב, שבלא הפסוק הנ"ל הי' סגי בפת שנילושה במי פירות. תלמוד לומר בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה. וכל זה הוא לפי הדעה שחיוב סעודת שבת ויום טוב הוא מן התורה, כדלעיל סי' קפח ס"י. אמנם קיי"ל שחיובה הוא רק מדברי סופרים, כדלעיל סי' רמב ס"א, וסי' תקכט ס"ה, ולפי זה לכאורה אין מקום לקושיה הנ"ל, כמבואר בלקוטי טעמים ומנהגים ד"ה מוצא מצה (ויש אומרים שחיוב פת ביום טוב אינו אלא מדברי סופרים ... לבד ליל א' דחג הסוכות דילפינן ממצה דחג הפסח). ונתבאר כל זה בפרטיות לעיל סי' תעה סל"ב (הערה ריא).
2326. משנה שם כחכמים (חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד). טור ושו"ע ס"ג ( אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון, חובה) . ו ראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 129 הערה 50 ובשוה"ג. ולענין ליל שני של יום טוב יתבאר לקמן סי"ט.
2327. תוס' רבנו יהודה ברכות מט, ב ד"ה ברכת המזון (ביום טוב לא סגי דלא אכיל פת. וקשה דאמרינן בסוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות. ויש לומר ... דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה, עתה בשביל יום טוב שפיר דמי, אבל אי בשביל סוכה, כגון ביום טוב ראשון, צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים). הובא בתוס' שם ד"ה אי בעי (אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה, דהשתא אם לכבוד יום טוב שפיר, אבל אם בשביל סוכה ביום טוב ראשון, צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים). והיינו שהלימוד מהגזרה שוה הוא שיחכה עד שיפסקו הגשמים ויאכל כזית בסוכה. הגהות סמ"[ק] סי' צג נז, א (פירש רבנו יהודה בכתב ידו, דאף על גב דמותר לאכול חוץ לסוכה משום גשמים, מכל מקום בליל ראשון צריך לאכול בסוכה, דהא גמר לה ט"ו ט"ו מחג המצות, מה להלן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות, ועל כרחך היינו אפילו ירדו גשמים, דבלא ירדו גשמים מאי קאמר מכאן ואילך רשות, והלא ביום טוב ראשון מיהא חובה לאכול בסוכה ביום משום יום טוב, דאף על גב דבחול המועד אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פת כי אם פירות, מכל מקום ביום טוב צריך לאכול פת ... משום כבוד יום טוב, ואם כן אי הוה מיירי בלא גשמים, מאי איריא ליל ראשון, אפילו ביום דיום טוב ראשון נמי, כדפרישית. אלא מיירי בודאי דירדו גשמים, דהשתא הוי רשות אפילו יום טוב ראשון, שהרי יכול לאכול סעודת יום טוב חוץ לסוכה, ואפילו הכי קאמר דליל ראשון חובה. ועוד, דומיא דמצה דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בליל ראשון). רא"ש ברכות פ"ז סי' כג (והא דאמרינן בסוכה מכאן ואילך רשות, דאי בעי לא אכיל ... משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה, אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יום טוב. ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות, אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה, ואפילו יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה, דילפינן מחג המצות). ר"ן יב, ב (ואחרים אומרים דלהכי גמרינן לילי יום טוב הראשון של חג מחג המצות לומר שאפילו ירדו גשמים חייב לאכול בסוכה אף על גב דמפטר בה בשאר יומי). טור ו רמ"א ס"ה (לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין). והיינו שהלימוד מהגזרה שוה הוא שאפילו בשעת הגשם יאכל כזית בסוכה. וכן הוא לקמן סי' תרמ ס"ה (במה דברים אמורים בשאר סעודות החג, אבל בלילה הראשונה, אף המצטער חייב לאכול כזית בסוכה, כמו שנתבאר בסי' תרל"ט).
2328. כדלקמן סכ"א וסי' תרמ ס"ה.
2329. רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שם (נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. והתם מנלן, אמר קרא בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה). לבוש ס"ג (בלילה הראשונה חייב לאכול בה אפילו פחות מכביצה, דגמרי ט"ו ט"ו ממצות, מה להלן לילה ראשונה אכילת מצה חובה הוא שנאמר בערב תאכלו מצות, מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה ראשונה אכילת סוכה חובה, דהא כדיניה והא כדיניה, ט"ו זה מצותו מצה וט"ו זה מצותו סוכה, מכאן ואילך רשות).
2330. אמור כג, לד. פנחס כט, יב
2331. אמור כג, ו. פנחס כח, יז.
2332. סעיף לב.
2333. רב זעירא בירושלמי פ"ב ה"ז (עד שיאכל כזית דגן בסוכה). הובא בתוס' כז, א ד"ה תשבו (עד שיאכל כזית דגן בסוכה). הגהות סמ"ק שם (ומיהו בכזית פת בסוכה סגי, דומיא דמצה). רא"ש שם (חייב לאכול כזית בסוכה). טור (ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא). רמ"א ס"ה (צריך לאכול כזית בסוכה).
2334. כדלעיל בתחלת הסעיף.
2335. שבצירוף אכילת כביצה בבית וכזית בסוכה יוצא ידי חובת סעודת יום טוב, ששיעורה "יותר מכביצה".
2336. סעיף יב (אפילו לענין שתיית מים).
2337. תרומת הדשן סי' צה (יעשה הקידוש בביתו ויאכל כל צורכו, ושוב יאכל כזית בסוכה ... ביום טוב ראשון לאו שפיר דמי כולי האי למיעבד הכי, משום דהיה דחוק לברך זמן פעמים, חד אקידוש ויום טוב, ואידך אאכילת סוכה אחר כך בכזית שאוכל בה, ושמא אפילו בכה"ג אין להרבות בברכות). רמ"א סוף ס"ה (ויקדש בסוכה (כדי) שיאמר זמן על הסוכה). והיינו שלא יעשה הקידוש בביתו ויאכל שם כל צרכו, ואחר כך יאכל כזית פת בסוכה, כדי שלא יצטרך לאמר פעמיים שהחיינו, פעם אחת על הקידוש והיום טוב, כשמקדש בביתו, ופעם ב' על הסוכה, כשאוכל שם הכזית, וכדלקמן סי' תרמא ס"ב (אם בליל יום טוב קידש בתוך הבית, אינו יוצא בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה בברכה זו שאומר בבית, ולפיכך כשיכנס לסוכה לאכול סעודה אחרת משאר סעודות החג צריך לברך שהחיינו), ושם נסמן (הערה 13 ). לבוש ס"ג (יכול לקדש בסוכה ולברך זמן ולאכול שם כזית ... כיון דהך כזית חשוב לצאת בה ידי סוכה, חשבינן ליה לסעודה, והוי ליה קידוש במקום סעודה). והיינו שאף שהקידוש בשעת הגשם אינו חייב להיות בסוכה, מכל מקום יקדש בסוכה, כדי שיהי' הקידוש במקום הסעודה. וראה מראי מקומות וציונים.
2338. כדלעיל סי' רעג ס"א (אין קידוש אלא במקום סעודה, שאם קידש בבית זה ואכל בבית אחר ... לא יצא ידי חובתו).
2339. ושני פרטים בזה: (א) האמור במ"א סוף סק"ט (ואם כן יצא בו נמי ידי חובתו (טור), וצריך לברך). והיינו שאף שאינו אוכל אלא כזית אחד בתוך הסוכה, מברך עליו לישב בסוכה, כיון שיוצא בו ידי חובתו. (ב) האמור בט"ז ס"ק יז (צ"ע במ"ש כאן אחר כך ויקדש בסוכה כו', דמשמע שמברך לישב בסוכה, וקשה דלפי הסמ"ק ואו"ז הוה ברכה לבטלה, דהא אין חיוב כלל בירדו גשמים אפילו ב[לילה] ראשונה. אלא על כרחך דברור לן דקים לן כסמ"ג ואשר"י דבלילה ראשונה הוה חובה בירדו גשמים, ואין חשש ברכה לבטלה). והיינו שאף שלדעה הב' דלקמן סי"ט, אין חיוב כלל לאכול בסוכה בשעת הגשמים, מכל מקום מברך עליו לישב בסוכה, כיון שהעיקר כדעה הראשונה, כדלקמן שם (שהעיקר כסברא הראשונה). וראה חקרי הלכות א לה, ב.
2340. כדלקמן סי' תרמג ס"א (סדר הקידוש בליל א' של סוכות, בתחלה מברך על היין ואחר כך אומר קידוש היום, ואחר כך יברך לישב בסוכה ... ואחר כך מברך שהחיינו באחרונה, לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום ועל מצות סוכה).
2341. ריטב"א כז, א ד"ה הא דאמרינן (ומצינו למדין ששבתות ויום טוב שוין להתחייב באכילת כזית פת בג' סעודות). ר"ן יב, ב (מדין יום, סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה ... הכא בכזית, ואף על גב דבשאר ימות החג כזית עראי הוא, ורשאי לאכלו חוץ לסוכה). מ"א ס"ק י (ביום טוב ושבת צריך לאכול כזית פת, אך לא בעי סוכה), ו סי' קפח ס"ק ט (רשאי לאכול כזית פת, ובסוכה אינו חייב עד יותר מכביצה). ב' הדיעות הובאו גם לעיל סי' עדר ס"ו (וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו, אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי, ואינו יוצא בה. ויש אומרים שבכזית בלבד יוצא ידי חובתו). סי' רצא ס"א (ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה בכל אחת משלש סעודות, כמו שיתבאר בסי' תרל"ט, ויש להחמיר לכתחלה כסברא הראשונה אם אפשר לו). וכן אם מתחיל הסעודה לפני הלילה וממשיך סעודתו בלילה, נתבאר לעיל סי' רסז ס"ג ( ויש מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה) , ושם נסמן (הערה כו). וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לו מח, סע"א (ועיי"ש בשו"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל, שיש בזה ב' דעות). הערות וביאורים תתו ע' 71.
2342. שו"ת רשב"א ח"ד סי' עח (הא דילפינן רבנן ט"ו ט"ו מחג המצות, לאו למימרא שיהא חייב על כל פנים לאכול בסוכה לילה הראשון אפילו במקום צערא, דמצטער פטור הוא. אלא דהיכא דלא מצטער, חייב לאכול בלילה הראשון, ותו לא מיחייב). ב"י ד"ה ובכתבי (ובסמ"[ג] (עשין מג קכ ע"ג) ואור זרוע (ח"ב סי' שא) משמע דלא סבירא להו דבלילה הראשון חייב בירדו גשמים).
2343. ט"ז סקי"ז (דקים לן כסמ"ג ואשר"י דבלילה ראשונה הוה חובה בירדו גשמים, ואין חשש ברכה לבטלה). וכן נפסק לעיל סי' תקכט ס"ד (צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט).
2344. כדלעיל סי' תר ס"א.
2345. תרומת הדשן סי' צה (יראה, שאם ירדו גשמים כל כך עד זמן שינה שאי אפשר לו לאכול [ב]סוכה בלא מצטער, אין לו לאכול כלום בסוכה ... לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא, ויום ראשון עיקר הוא, אם ירדו גשמים לילה שנייה כל זמן האכילה, נוכל לסמוך על ההיא דתוס' ... וכל שכן דסמ"ג ואו"ז ... ונראה נמי, דאפילו אם באנו להחמיר לאכול כזית בסוכה כה"ג בליל שני, יעשה הקידוש בביתו ויאכל כל צורכו, ושוב יאכל כזית בסוכה). רמ"א ס"ה (לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין). ט"ז ס"ק יז (משמע ולא בשניה, וטעמו כמ"ש בס"ג בשם פסקי מהרא"י דסמכינן על סמ"ק ואו"ז דסבירא להו דאפילו בלילה ראשונה אין חיוב בירדו גשמים). מ"א סקט"ו (ובליל ב' אין צריך לאכול כזית בסוכה, דבקיאין בקביעא דירחא, סמכינן אהפוסקים ואין צריך לאכול בסוכה כשמצטער. והרוצה להחמיר אין צריך לקדש בסוכה, דהא אמר זמן מאתמול, אלא יאכל שם כזית אחר סעודתו). וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 31 הערה 13.
2346. מהרי"ל הל' סוכות ע' שע (לא יאכל אדם בערב סוכות משש ולמעלה, דומיא דערב פסח). רמ"א ס"ג (ולא יאכל ביום מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון, דומיא דאכילת מצה). מ"א ס"ק יב (צ"ע, דמהרי"ל פסק גם כן גבי מצה כן ... אבל לפי מ"ש רס"י תע"א דבערב פסח אינו אסור אלא משעה י', אם כן למה נחמיר טפי בסוכות). והוא כמו במצה, שנתבאר לעיל סי' תעא ס"א (מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה), ושם נסמן (הערה ה).
2347. ירושלמי פ"ב ה"ז (עד שיכנסו לסוכה בתאוה). הובא בתוס' כז, א ד"ה תשבו. רמ"א שם (כדי שיאכל בסוכה לתיאבון).
2348. ארחות חיים הל' סוכה סי' לו (וצריך שיהא ודאי לילה). מהרי"ל שם ע' שסט (בליל ראשון של סוכות צריך שיהא לילה טרם יאכל בסוכה). רמ"א שם (ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה). והוא כמו במצה, שנתבאר לעיל סי' תעב ס"ב (שאכילת מצה הוקשה לאכילת פסח, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ובפסח נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה ממש).
2349. מהרי"ל שם (וצריך נמי בליל ראשון דסוכות לאכול קודם חצות, דומיא דמצה). מהר"י ווייל סי' קצא (ומהר"י ז"ל דרש דצריך לאכול קודם חצות, מהאי טעמא). רמ"א שם (ויאכל קודם חצות לילה). וכמו במצה, שנתבאר לעיל סי' תנח ס"ב (הוקשה מצת מצוה למצות פסח ... לזמן אכילתה ... שצריך לאכלה קודם חצות הלילה כמו הפסח שאינו נאכל אלא עד חצות, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, הוקשה אכילת מצה לאכילת הפסח), ושם נסמן (הערה יב).
2350. רמ"א ס"ה (וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות). וכדעה הא' דלעיל סי"ז, שהיא העיקר (כדלעיל סי"ט).
2351. משנה כח, ב (ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות (הימנה ולירד, רש"י) משתסרח המקפה (משתתקלקל המקפה, כל תבשיל קפוי, לא רך ולא עב, קרוי מקפה, רש"י)). שו"ע ס"ה (מאימתי מותר לפנות, משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל).
2352. ברייתא כט, א (משתסרח המקפה של גריסין). ירושלמי פ"ב ה"י (לא סוף דבר מקפת גריסין, אלא אפילו מקפה של כל דבר). רמב"ם פ"ו ה"י (אפילו תבשיל של פול). סמ"ג עשין מג קכ, ד (אפילו מקפה של גריסין). טור ושו"ע שם (אפילו תבשיל של פול). ט"ז ס"ק טו (שתבשיל זה ממהר להתקלקל בגשמים מעט).
2353. רמב"ם פ"ו ה"י (משירדו לתוך הסוכה טיפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסד). אור זרוע הל' סוכה סי' שה (אף על פי שלא הובאה המקפה לסוכה ולא נתקלקלה, אלא שירדו כל כך גשמים שנראה לפי אומד הדעת שראויה להתקלקל, מפנה כליו ויוצא). הגהות אשרי פ"ב סי' כ. טור ו רמ"א ס"ה (ואפילו אין תבשיל לפניו).
2354. יראים השלם סי' תכא (ומי שאינו בקי בזה השיעור, יתן לבבו, ואם מצטער באותו ענין, שבצער הזה היה יוצא מביתו, רשאי לצאת מסוכתו). הובא במרדכי רמז תשמ. מהרי"ל הל' סוכות ע' שע (כללא הוא, שידמה עליו סוכה כביתו, דאם גשמים כי האי ירדו עליו בביתו במקום אכילתו או במטתו ואז יקום ויפנה למקום אחר, אף כאן יקום מאכילתו או ממטתו, וכ"פ רא"מ). רמ"א שם (ומי שאינו בקי בזה השיעור, ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית אם היה יוצא, יצא מסוכתו גם כן).
2355. מהר"י ווייל סי' קצא (ונראה שאם היה ישן בסוכה, אפילו ירדו גשמים מועטים יצא, דבגשמים כל דהוא מצטער שלא יוכל לישן). רמ"א ס"ז (מי שהוא ישן בסוכה וירדו גשמים, אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת).
2356. כדלקמן סי' תרמ ס"ה.
2357. ירושלמי שם (תני כשם שמפנין מפני הגשמים, כך מפני השרב ומפני היתושין). הובא באור זרוע שם. הגהות אשרי שם. ב"י ד"ה גרסינן. מ"א סקט"ו.
2358. לבוש סוף ס"ה (ונראה לי, אם העת הוא קר שממהרים המאכלים השמנים להיות נקרשים לפניו עד שלא יוכל לאוכלם בתוך הסוכה, מותר לאוכלם בביתו, דדמי לירדו גשמים עד כדי שתסרח המקפה, נראה לי). ב"ח ד"ה היה אוכל (רצה לומר שהמאכל מתקלקל מפני השרב והיתושין. ונראה בעיני דהוא הדין מפני הקור, דאם המאכל מתקלקל שנקרש בקור, מפנה ויוצא, ואף על פי שאין האדם עצמו מצטער בקור, מכל מקום מאחר שהמאכל מתקלקל פטור). מ"א שם (אפילו אין האדם מצטער בכך, אלא שהמאכל מתקלקל בכך. והוא הדין אם העת קור שהמאכלים השמנים נקרשים לפניו, אוכל כל סעודתו בבית כמ"ש ס"ז (לבוש וב"ח)).
2359. ירושלמי שבת פ"א ה"ב (ותני חזקיה, כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו, נקרא הדיוט). הגהות מיימוניות פ"ו אות ב (כתב ר' שמחה, סבורני, כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא, אינו מקבל שכר, אלא הדיוט הוא, כדאיתא בירושלמי שכל שפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט). רמ"א ס"ז (וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר, ואינו אלא הדיוטות). וכן הוא לעיל סי' לב ס"ח (היושב בסוכה בשעת הגשמים הרי זה הדיוט, כמו שיתבאר בסי' תרל"ט, וכן כל כיוצא בזה). סי' תעב סי"ג (כל מי שפטור מהסיבה ומיסב, הרי זה נקרא הדיוט). ונתבאר שם (הערה פה). וראה מנחת אלעזר ח"ד סוס"י לא (שתלמידי הבעש"ט דור אחר דור נהגו לישב בסוכה ז' ימי החג גם אם ירדו גשמים). לקוטי שיחות חכ"ט ע' 211. אוצר מנהגי חב"ד חה"ס ע' שב. ואנו נוהגים לאכול בסוכה בשעת הגשם, ומברכים לישב בסוכה, כמובא ברשימות היומן ע' רסב (סוכות [תרצ"ג] בליל ב' וכן [ב]יום ב', הי' גשם שוטף, גם יותר משיעור דשו"ע, ואמר "לישב בסוכה" צריך לברך, וכן עשה ). ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה ע' תמח.
2360. מהרי"ל הל' סוכות ע' שעא (וכשיצא יזהר שאל יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן, רק יצא בהכנעה ובכובד ראש ובאימה ופחד, כאילו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו). רמ"א סוף ס"ז (וכשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים, אל יבעט ויצא, אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו). גמרא ע"ז דף ג רע"ב (והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה. נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי).
2361. משנה כח, ב (משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו (כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם, משל לעבד כו', רש"י), ושפך לו קיתון (של מים, רש"י) על פניו). ברייתא כט, א (שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך). וכן הוא לעיל סי' קיד ס"א (לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות, שאי אפשר לישב בסוכה בשעת הגשם). סי' תרטו ס"ב (כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופך לו רבו הקיתון (פירוש, קיתון של מים שממנה מוזג הכוס של יין) על פניו, כלומר אי אפשי בשימושך). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 433 (איך אפשר להיות בשמחה במצב של ירידת גשמים שמונעים לשבת בסוכה).
2362. גמרא [ברייתא] כט, א (היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד (מן הסוכה לגמור סעודתו בבית, וכשישב לו פסקו גשמים, רש"י), אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו). שו"ע ס"ו (היה אוכל בסוכה וירדו גשמים, והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבין אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו).
2363. מ"א סקט"ז (נראה לי, דוקא כששכב כבר, אבל אם עדיין לא שכב, יחזור לסוכה).
2364. גמרא [ברייתא] שם (היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד, אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור. איבעיא להו עד שיעור (משינתו, הא אם הקיץ, אפילו היה בחצי הלילה יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה, רש"י) או עד שיאור (עד שיעלה עמוד השחר, רש"י). תא שמע, עד שיאור ויעלה עמוד השחר (ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה, דאם לא כן, מאי ויעלה עמוד השחר, רש"י), תרתי (בתמיה, שני דברים אלו הן סותרים זה את זה, שיאור משמע שהאיר לו המזרח, ועלה עמוד השחר משמע קודם לכן, רש"י), אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר (על כרחך שיעור קתני, והכי קאמר, עד שיעור משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה, דאין מטריחין, ואם עלה השחר ולא ניער, אין מקיצין אותו, רש"י)). טור ושו"ע ס"ז (היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית, ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותה הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר). רמ"א שם (ויעור משנתו). לבוש ס"ז (ואפילו ניער משנתו בלילה, אינו חוזר עד שיעלה עמוד השחר וינער משנתו, דשינת כל הלילה כסעודה אחת דמיא, שכן הוא דרך העולם, ואם עלה עמוד השחר קודם שניעור משנתו, אין מטריחין בני ביתו לנערו ולהקיצו משנתו שיעלה לסוכתו, עד שיעור מעצמו אחר שעלה עמוד השחר). ט"ז סקי"ח (פירוש, מעצמו, ואין צריך להקיצו). וראה שו"ת תורת שלום לאדמו"ר מוהרש"ב סי' פו (וגבי סוכה כשירדו גשמים, שמתירין לו לגמור סעודתו אף כשפסקו הגשמים, כמ"ש בשו"ע או"ח סי' תרל"ט ס"ו, היינו לגמור אותה סעודה לבד, לפי שהתחיל ברשות. וגבי שינה שם ס"ז שאין צריך לחזור כל הלילה, אף כשניעור באמצע הלילה כמ"ש הב"י שם, אין זה מפני שהותרה לו כל הלילה, רק מפני שלילה זמן שינה היא, ולזאת כל הלילה הוה כאילו לא גמר שינתו, וכמו בסעודה כל זמן שלא גמר סעודתו ... וכמו כן כל הלילה גם כשניעור, דומי' דסעודה ... וע' בשו"ע רבינו ז"ל שם סכ"ו נראה היטב דמשום גמר שינה נגעו בה. ופשוט הוא דגם בסעודה, אם עד שלא הסיב בבית פסקו הגשמים, שצריך לחזור לסוכה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 56 עמודים.