107

יותר כמות המזון הנחוצה לחיותו הפרטית. וזהו שיעור האכילה שהוא ,שיעור מצטרף", כי ח"ת ז מותאמת לפרטיו של כל איבר ואיבר, ומובן, שגם שיעור האכילה הקשור לחיות זו מורכב מפרטים, כל פרט בשיעור מוסיף חיות, וכמות זו נמדדת אצל כל אחד בשונה, בהתאם לגודל הגוף, או בהתאם לאיבר המסויים, ובהתאם לחיות הנפש המיוחדת שלו.

ה. ,עומר" ו,עשירית האיפה" - סוגים שוניס של שיעורים

לפי זה יש לבאר לגבי ה,מן":

ההבדל בין שני סוגי הביטויים לגבי השיעורים המופיעים במן - ,עומר" ו,עשירית האיפה" - הוא: הביטוי ,עשירית האיפה" מדגיש כמות שהיא חלק מכמות גדולה יותר - איפה, כפי שמפרש רש"ף", שהאיפה היא: שלש סאין... נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה*. לעומת זאת, הביטוי ,עומר" אינו מציין שיעור המורכב מפרטים - מ"ג ביצים וחומש ביצה - אלא שהוא ,מדה" אחת.

זוהי הסיבה לכך שבפרשת המן כולה אומרת התורה רק ,עומר

3) עה"פ טז, לו. וראה מכילתא עה"פ. עירובין פג, ב. 4) ומסיים ,והוא שיעור לחלה ולמנחות".

לגולגולת", ,וימודו בעומר" וכדומה, ורק בסיום הפרשה ממש, מפרטת התורה שיעור זה ,והעומר עשירית האיפה הוא" - כי בפרשה זו מדובר בעיקר על שיעור העומר של המן, כפי שהוא שיעור עצמי*, אשר איננו נחלק לפרטים באיכות%, ואיננו שיעור מצטרף,

כי מהותו העיקרית של המן היא לגרום לחיבור של עצם החיות, של החיות הכללית עם הגוף, בדומה לשיעור של כותבת *, וחידוש ופלא זה

5 ראה צפע"נ עה"ת פרשתנו טו, יח: המן הוה רק גדר נקודות ולא שטח כלל ובלא קו וא"כ מה שייך בזה צירוף. וראה בהנסמן שם.

וזה שלמדין (בעירובין שם) שיעור חלה משיעור עומר דהמן, אף ששיעור המן הוא להחיות כללי, וסתם שיעור אכילה להתחייב בחלה הוא (גם) לחיות פרטי - י"ל בפשטות, דאין הלימוד ממן כ"א מהכתוב (שלח טו, כ) ,ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם" - ,שאתם לשים במדבר" (רש"י עירובין שם). אלא שמהכתוב דמן ידעינן כמה היו לשים במדבר, ,עומר לגולגולת".